(ראה גם: אלקים-כללי-הגשמה-מציאותו, שכינה)
כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדם רגלי, אי זה בית אשר תבנו לי ואי זה מקום מנוחתי. (ישעיה סו א)
כי אלף שנים בעיניך כיום אתמול כי יעבר ואשמורה בלילה. (תהלים צ ד)
כי האמנם ישב אלקים את האדם על הארץ, הנה שמים ושמי השמים לא יכלכלוך אף כי הבית הזה אשר בניתי. (דברי הימים ב ו יח)
הנני עומד, אמר לו הקב"ה מכל מקום שאתה מוצא רושם רגלי אדם שם אני לפניך. (בשלח ויסע פרשה ז)
...אמר לו אפשר אותו שכתוב בו (ירמיה כ"ג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון, אמר לו הבא לי מראות גדולות, אמר לו ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה גדולה, אמר לו הבא לי מראות קטנות, הביא לו מראות קטנות, אמר לו ראה בבואה שלך בהן, ראה אותה קטנה, אמר לו מה אם אתה שאתה בשר ודם אתה משנה עצמך בכל מה שתרצה, מי שאמר והיה העולם ב"ה על אחת כמה וכמה, כשהוא רוצה הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, וכשהוא רוצה היה מדבר עם משה מבין שני בדי הארון. א"ר חנינא ב"ר איסי פעמים שאין העולם ומלואו מחזיקים כבוד אלקותו, פעמים שהוא מדבר עם האדם מבין שערות ראשו, הדא הוא דכתיב (איוב ל"ח) ויען ה' את איוב מן השערה וגו', מבין שערות ראשו. (בראשית ד ג)
אמר ר' אבא בר כהנא ונועדתי לך שם וגו', ללמדך שאפילו מה שאחרי הכפרת לא היה פנוי מן השכינה. נכרי אחד שאל לר' יהושע בן קרחה, א"ל למה דבר הקב"ה מתוך הסנה ולא מאילן אחר, אמר לו אילו דבר עמו מתוך חרוב או מתוך שקמה היית שואלני והייתי משיבך, עכשיו להוציאך חלק אי אפשר, ללמדך שאין מקום פנוי בארץ מהשכינה, שאפילו בתוך הסנה היה מדבר עמו. (שיר ג ט)
זה שאמר הכתוב, (שיר ב') באתי לגני אחותי כלה, אמר רבי שמואל בר נחמן בשעה שברא הקב"ה את העולם נתאוה שיהא לו דירה בתחתונים כמו שיש בעליונים, ברא את האדם וצוה אותו ואמר לו מכל עץ הגן אכול תאכל, ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו (בראשית ב') ועבר על צוויו, אמר ליה הקב"ה כך הייתי מתאוה שיהא לי דירה בתחתונים כמו שיש לי בעליונים, ודבר אחד צויתי אותך ולא שמרת אותו, מיד סלק הקב"ה שכינתו לרקיע הראשון, מנין דכתיב (שם) וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן, כיון שעברו על הצווי סלק שכינתו לרקיע הראשון, עמד קין והרג להבל, מיד סלק שכינתו לרקיע שני וכו', אמר הקב"ה שבעה רקיעים בראתי, ועד עכשיו יש רשעים לעמוד בה, מה עשה, קפל את כל הדורות הראשונים הרשעים והעמיד אברהם, כיון שהעמיד אברהם סיגל מעשים טובים, ירד הקב"ה מן רקיע שביעי לששי, עמד יצחק ופשט צוארו על גבי המזבח, ירד מששי לחמישי וכו', עמד משה והורידה לארץ, שנאמר (שמות י"ט) וירד ה' על הר סיני, וכתיב (שם) באתי לגני אחותי כלה, אימתי, כשהוקם המשכן. (נשא טז)
ה' מעון אתה היית לנו, אמר רבי אין אנו יודעים אם הקב"ה מעונו של עולם ואם העולם מעונו, בא משה ופירש (דברים ל"ג) מעונה אלקי קדם, אמר ר' יוסי בר חלפתא ואין אנו יודעים אם הקב"ה טפל לעולמו אם עולמו טפל לו, בא משה ופירש, (שמות ל"ג) הנה מקום אתי, הוי עולמו טפל לו ואין הוא טפל לעולמו. אמר רב הונא בשם רבי אמי ולמה מכנין אתו של הקב"ה מקום, שהוא מקומו של עולם, שנאמר הנה מקום אתי. דבר אחר למה נקרא שמו מקום, שבכל מקום שצדיקים עומדים שם הוא נמצא עמהם, שנאמר (שם כ') בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, וכן הוא אומר, (בראשית כ"ח) ויפגע במקום וילן שם. (תהלים צ)
והיו עיני ולבי שם כל הימים, והלא כבר נאמר עיני ה' משוטטות בכל הארץ, מה תלמוד לומר והיו עיני ולבי שם, כביכול שאין עיני ולבי אלא שם, ובשביל שהם שם הם בכל מקום... (מלכים א פרק ח, קצד)
כה אמר ה' השמים כסאי, ההוא דהוה קאמר ואזיל, כד הוה רחמתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבן (כשהיתה אהבתנו עזה יכולנו לשכב על חוד חרב), השתא דלא עזיזא, פוריא בת שתין גרמידין לא סגי לן. אמר רב הונא קראי כתיבי, מעיקרא כתיב ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת, ותאנא ארון תשעה וכפורת טפח הרי כאן עשרה, וכתיב והבית אשר בנה המלך שלמה ל' ששים אמה ארכו, ולבסוף כתיב השמים כסאי וגו'. א"ר יצחק כל העובר עבירה בסתר כאלו דוחק רגלי השכינה, דכתיב כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי, בסוף נבואתו של ישעיה נתנבא פסוק זה, בשעה שהכניס מנשה צלם בהיכל, אמר להם מה אתם מתגאים שבניתם לי בית זה, העליונים והתחתונים אינם מחזיקים כבודי, ולא תהיו סבורים שבשבילכם נבראו, אלא בשביל התורה, דכתיב ואת כל אלה ידי עשתה, וכתיב אלה החוקים... (ישעיה פרק סו, תקי)
תנא דבי ר' ישמעאל, מנין שהשכינה בכל מקום, שנאמר והנה המלאך הדובר בי יוצא ומלאך אחר יוצא לקראתו, אחריו לא נאמר אלא לקראתו. (איוב פרק לח, תתכד)
ואומר על המקום, לא יתכן שיהא הבורא צריך למקום שיהיה בו מכמה פנים, תחלה מפני שהוא בורא כל מקום, ועוד לפי שהוא הקדמון לבדו ועדיין לא היה מקום, ולא ישתנה מחמת שברא את המקום. ועוד כי הזקוק למקום הוא הגוף שהוא ממלא כל הנפגש בו ונוגעו, ויהיה כל אחד מן הנוגעין זה בזה מקום לשני, וזה נמנע מן הבורא, וזה שאומרים הנביאים שהוא בשמים הוא על דרך הגדולה והרוממות, כיון שהשמים אצלינו גבוהים מכל מה שידוע לנו, כמו שפירשה, "כי האלקים בשמים ואתה על הארץ" (קהלת ה' א'), וכן "כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (מ"א ח" כ"ז), וכך מה שאמרו שהוא שוכן בבית המקדש, "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שמות כ"ט מ"ה)... כל זה כבוד לאותו המקום ולאותה האומה, ועם זאת הרי כבר הראה בו זהרו הנברא שהזכרנו לעיל הנקרא שכינה וכבוד.
ועל הזמן, לא יתכן שיהא לבורא זמן מפני שהוא בורא כל זמן, ומפני שהוא הקדמון לבדו ועדיין אין זמן, ולא יתכן שיעתיקהו הזמן וישנה אותו. ומפני שאין הזמן אלא משך קיום הגופות, ושאינו גוף הרי הזמן והמשך מסולקים ממנו, וכאשר אנו מתארים אותו במשך וקיום אינו אלא על דרך ההסבר כפי שהקדמנו, וזה שאנו מוצאים הכתובים אומרים, "ומעולם עד עולם אתה א-ל" (תהלים צ' ב'), וכן גם מיום אני הוא, וכן "לפני לא נוצר א-ל ואחרי לא יהיה" (ישעיה מ"ג י'), הרי כל נקודות הזמן הללו מוסבים על מעשיו, זה שאמרו מעולם עד עולם אתה א-ל, הכוונה בו לא חדלת להיות מושיע מראשית הזמן לעבדיך, כאמרו הא-ל לנו א-ל למושעות. ואמרו יתברך לפני לא נוצר א-ל, רוצה לומר, לפני שאשלח שלוחי ואחר שלחי אותו אין א-לוה זולתי, לפי שכבר הקדים לפניו "ועבדי אשר בחרתי". ובלשון בני אדם אפשר שיאמר האדם לפני וכוונתו לפני פעולתי, כמו שאמר יואב, "לא אוחילה לפניך" (ש"ב י"ח י"ד), ויאמר אחריו וכוונתו אחר פעולתי, כמו שאמר נתן, "ואני אבוא אחריך" (מ"א א' י"ד), כך גם מיום אני הוא רומז בו על יום מרומם, או יום סיני או מה שדומה לו, והרי הוא אומר מאתו היום אני הוא המצוה אתכם בזה והמזהירכם על זה והמצילכם מזה, שהרי סיים הלשון "אפעל ומי ישיבנה". (מאמר ב פרק יא)
...וצריך שתבין מן המדות האלה, שהן לא תחייבנה לעצם כבוד הבורא שנוי וחלוף, אך ענינם להרחיק זולתם ממנו יתעלה... ובאור זה, כי האחד האמת כשהוא דבק וקיים בשום דבר צריך על כל פנים שיהיה נמצא קדמון, מפני שהתברר כי הנעדר לא יסופר באחד ולא ברוב, וכשיאות לשם דבר ענין האחד האמת ויתקיים לו, דין הוא שיאות לו שם המציאות וענינה, וכן ענין הקדמות דבק לו מפני שאחד האמת לא יהווה ולא יפסד ולא ישתנה ולא מתחלף, אם כן הוא קדמון כיון שאין לו תחלה, ומי שהתקיים לו ענין האחדות האמתית כבר התקיים לו ענין המציאות והקדמות. וכן נאמר כי מדת המציאות התמידית כשהיא נאותה לדבר תאות לו עמה מדת האחד האמת ומדת הקדמות. אך מה שראוי לו ממדת האחד מפני שהנמצא תדיר לא יתכן שיהיה נמצא אחד אפס ולא ישתנה מענין המציאה אל אפס מציאה... (שער א היחוד, פרק י)
מעונה אלקי קדם - ...וברר לו שחקים לשבתו ומעונתו... (דברים לג כז)
כי אלף שנים בעיניך כיום - ומעט מהלילה עמו הם אלף שנים, לכן חי אדם הראשון פחות מאלף, שלא יחיה יומו של הקב"ה, ואין אנו יודעים כמה אותה אשמורה. (תהלים צ ד)
וראה ועשה - ...וכן ה' כבודו מלא עולם, ויש מקומות בם יראה יותר בעבור תכונות המקבל, וכפי כח העליון שעל המקבל, ולכן נבחר מקום המקדש... (שמות כה מ)
כי בענן אראה - ויש אומרים כי אני דר בענן על הכפורת, כמו "ה' אמר לשכון בערפל". (ויקרא טז ב)
מסיני בא - ולא אמר בסיני, שלא לחייב לה' מקום. (דברים לג ב)
מעונה אלקי קדם - דע כי מעון כמו סוכה, והעד "ויהי בשלם סוכו ומעונתו בציון"... והטעם כי מעונה שלך הוא אלקי קדם, כמו "עליון שמת מעונך", "מעון אתה היית לנו", ולעולם המעון למעלה על החוסה בו והמקום למטה. ומתחת זרועות עולם - שיתמכו אותך. וטעם עולם - שכן יהיה נצח ולא תחלשנה, והמעון שלך לא יסור כי הוא אלקי קדם, והטעם קדמון שאין לו ראשית ואחרית, וטעם ראשית ואחרית כנגד הנבראים. (שם שם כז)
תעלים - אין ספק שה' בכל מקום, רק כאשר לא יראה עוזו ידמה לעומד מרחוק. (תהלים י א)
מקום לה' - כל הארץ לה', רק יש מקומות יותר נכבדים, על כן "וזה שער השמים". שמענוה באפרתה - שמענו מהנביאים שהמקום בסביבת בית לחם. בשדה יער - שם גורן ארונה. (שם קלב ה)
ואמרו לי מה שמו - ...וביאור דעת ר' יצחק, כי בעבור שהזמן העובר והעתיד כלו בבורא בהוה, כי אין חליפות וצבא עמו, ולא עברו מימיו כלום, לפיכך יקרא בו כל הזמנים בשם אחד מורה חיוב המציאות... (שמות ג יג)
לא יכלכלוך - שאתה מקום העולם ואין העולם מקומך, אם כן הבנין הוא דרך משל שיהיה רצונך וכבודך נמצא בבית הזה לשמע התפלה, ואף על פי שבכל מקום רצונו אל הצועק בלב שלם, בקש שלמה שיהיה מקום זה מסייע למתפלל, כאילו הבית מליץ. (מלכים א ח כז)
אני מלא - כמו "מלא את המשכן", האור הנברא מלאהו, ורצה לומר בכל מקום אני, דרך משל, כי אינו גוף שימלא מקום, אלא השגחתו בכל מקום. (ירמיה כג כד)
כסא עיקר הנחתו בלשון ידוע, ובעבור שהכסא אמנם ישבו עליו בעלי הגדולה והעוצם כמלכים, והיה הכסא דבר נמצא מורה על גדולת הראוי לו ומעלתו ועוצם ענינו, נקרא המקדש כסא, להוראתו על עוצם מי שנגלה בו והשכין אורו וכבודו עליו... ואמר "כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי", יאמר הם יורו על מציאותי ועצמותי ויכלתי, כהוראת הכסא שהוא מוכן לגדול שהוא ראוי לו. זהו אשר צריך שיאמינוהו המאמתים, לא שיש גשם שינשא הבורא עליו ית' עלוי רב, כי הנה יתבאר לך במופתים שהוא ית' אינו גוף, ואיך יהיה לו מקום או משכן על גוף. ואמנם הענין הוא מה שהעירוני עליו, כי כל מקום נשאו האלקים וייחדו באורו וזהרו במקדש או השמים נקרא כסא... (חלק א פרק ט)
...אמנם שהשם יתעלה אין יחס בינו ובין הזמן והמקום, זה מבואר, כי הזמן מקרה דבק לתנועה כשיביטו בה ענין הקדימה והאחור ותהיה נספרת, כמו שהתבאר במקומות הנפרדים לזה הענין, והתנועה ממשיגי הגשמים, והבורא יתעלה אינו גשם, ואין יחס בינו ובין הזמן וכן אין יחס בינו ובין המקום. (שם פרק נב)
...ולזה לא תהיה המצאת הבורא לעולם בהתחלה זמנית, כי הזמן מכלל הנבראים... (חלק ב פרק יג)
...כי יש שירמזו אל הדברים הנפעלים מאתו המשמשים לו שמוש ראשון, כאשר ירמזו אל השכל יאמרו שהוא בלב או במוח, ויאמרו השכל הזה או השכל הלזה, ואין רמז באמת אל מה שאיננו נגבל במקום, ואף על פי שכל האברים משמשים לשכל, השמוש ההוא הוא במצוע הלב או המוח, ככליו הראשונים רומזים אליהם שהכל שמה. כן רומזים אל השמים, מפני שהוא כלי משמש בחפצו גרידא מבלתי סבות אחרות אמצעיות ביניהם, ואין רומזים אל דבר מהמורכבות, מפני שהם כלים משמשים במצוע סבות אחרות משתלשלות אליו יתברך שהוא סבת הסבות, ויאמר "היושבי בשמים" (תהלים קכ"ג)... ויש שיאמר על דרך העברה "יראת שמים"... וכן רומזים אל עמוד האש ועמוד הענן ומשתחוים נכחו, ואומרים כי האלקים שמה, כי העמוד ההוא משמש בחפצו לבד... (מאמר ד ג, וראה שם עוד)
ואחר כך אמר, שבע כפולות, שש צלעות לששה צדדים, והיכל הקודש מכוון באמצע, ברוך כבוד ה' ממקומו, הוא מקומו של עולם ואין עולמו מקומו. רמז לענין האלוקי המחבר בין ההפכים... (שם כה)
רוכב שמים - מושל בהם או מניעם. ולרמב"ם לא כתב שוכן שחקים, כדי שלא לחייב לו מקום. (דברים לג כו)
...וכדי להורות על זה תמצא שהזכיר ה' למשה בפרשת הסנה ג' פעמים "אהי-ה" בפסוק אחד, לקבע בלב אמונה זו, שהוא יתברך שליט בג' זמנים, עבר הווה ועתיד... וזה יורה כי הוא יתברך הראה עצמו בסיני, שהוא שליט בג' זמנים, עבר, הווה ועתיד... וזה על ידי ישראל שקבלו את התורה. ומה שהזכיר תחילה הזמן ההוא ואמר, אני הוא, מפני שכל הזמנים, העבר והעתיד כולם בהקב"ה בהווה, וכדי לקבוע אותה בלב, הזכיר הקב"ה לאברהם בעקדה לשון עתה, שאמר "עתה ידעתי", כלומר כבר נבחן אצלי לבך הטוב קודם שיצא לפועל כמו עתה, כלומר כמו הדבר ההווה, אבל רציתי שידעו הבריות בזה. וכן תמצא בג' פסוקים של ברכת כהנים ג' זמנים אלו רמוזים במספר התיבות, בפסוק א' ט"ו אותיות כמספר י"ה, שהוא זמן ההוה, ובפסוק ב' כ' אותיות שהוא כמספר היה, ובפסוק ג' כ"ה אותיות כמספר יהי, שהוא זמן העתיד. וכלל האותיות ס', ועליהם אמר שלמה ששים גבורים סביב לה וגו'. (כד הקמח מציאות השם יתברך)
ומעתה בהיות הנחת דעתנו על זה בענין מצותיו ב"ה, תחיב אותנו לאמר כי בנין בית לשם לעשותנו בה תפלות וקרבנות אליו, הכל להכין הלבבות לעבודתו יתעלה, לא מהיותו צריך לשבת בית אנשים ולבוא בצל קורתם... הלא ידועים הדברים וברורים שהכל להכשר גופותינו, כי הגופות יכשרו על ידי הפעולות, וברבות הפעולות הטובות ורב התמדתן מחשבות הלב מטהרות מתלבנות מזדקקות... ועל כן צונו לקבע מקום שיהיה טהור ונקי בתכלית הנקיות לטהר שם מחשבות בני איש ולתקן לבבם אליו בו, והוא ב"ה בחר אותו המקום והכינו אל הטובה לבני אדם, אולי מהיותו אמצעות העולם בכוון, או מן הטעם שיהיה ב"ה היודע. ומתוך הכשר המעשה וטהרת המחשבה שיהיה לנו שם, יעלה שכלנו אל הדבקות עם השכל העליוני. ועל דרך הפשט על הצד הזה נפרש שריית השכינה במקום ההוא, ואף על פי שהאמת כי אמרו רז"ל (מגלה כ"ח) קדושתן עליהם אפילו כשהן שוממין, שמשמע בזה שאין כל סבת שריית השכינה שם מצד העובדים, אפשר לומר, כי אותו המקום בחרו הא-ל לברך בני אדם אשר ברא ממנו כמו שאמרנו... כמו כן חפץ בחסדיו הגדולים לקבע להם מקום בארץ שיהיה נכון אל טובת הבריות וזכותם, וכל זה מחסדיו על הבריות שלו. ומכל מקום לעולם תתרבה שם הברכה והקדושה לפי הפעולות הטובות שיעשו שם בני אדם, ואז עם הפעולות הטובות יפתחו מעינות הטוב כנגדו... (תרומה מצוה צה)
"מקום" שם נאמר על הדבר המקיף בגשמים ומגביל אותם, ומה שאינו גשם לא יאמר עליו שהוא במקום, כי לא יפול שם המקום אלא על דבר המתמלא מגשם אחר בעל מרחקים שיכנס בו והוא מוקף ממנו, ולזה אי אפשר שנאמר על ה' ולא על שכלים הנבדלים שהם במקום, לפי שאינם גשם בעלי מרחקים שיקיף המקום בהם. אמר הכתוב ומבאר זה, "הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך" (מלכים א' ח'), כלומר שאינך צריך אל המקום שתעמוד בו, ומה שאמר הכתוב "ושכנתי בתוך בני ישראל" (שמות כ"ט), וכן "והיה המקום אשר יבחר ה' אלקיכם בו לשכן שמו שם" (דברים י"ב), לא שיהיה צריך אל מקום שישכון בו, אבל בעבור כי הראות הכבוד יהיה באמצעות גשם הנראה לחוש, כמו אש או עמוד הענן, אמר הכתוב "ומראה כבוד ה' כאש אוכלת בראש ההר" (שמות כ"ד)... כי הראות עמוד הענן פתאום, או לבת אש מתוך הסנה והסנה איננו אוכל, הוראה על שכבוד השם הבלתי נראה לחוש הוא שם, לכך ייחס הכתוב אל שכינת הכבוד במקום מיוחד, לא שיצטרך הכבוד אל מקום ולא אל גשם שיעמוד בו. ולפי שהמקום מעמד הדבר ומקיימו, נקרא הא-ל מעון, אמר משה, "מעון אתה היית לנו" (תהלים צ'), כלומר שאתה מעמיד העולם ומקיימו כמקום שמעמיד הדבר ומקיימו. ובעבור זה קראוהו רבותינו ז"ל "מקום", ברוך המקום שנתן תורה לישראל, וכן "והניף ידו אל המקום ואסף המצורע" (מ"ב ה'). ונקרא עצם הדבר מקום, כאמרם ז"ל, ממקומו מוכרע (שבועות ז' ב'). וכן "ברוך כבוד ה' ממקומו" (יחזקאל ג'), כלומר, כי כבוד השי"ת הנראה לנביאים מושפע מעצמותו יתברך בלי שום אמצעי, לא שיהיה מקום אל הכבוד חלילה.
אבל מה שיש בו מקום עיון הוא אם אפשר ליחס אליו הצד, כי אף על פי שהוא ית' איננו במקום, כבר אפשר שייוחס אליו צד מיוחד, כמו המעלה, אמר הכתוב "כי האלקים בשמים ואתה על הארץ" (קהלת ה'), וכל החכמים מסכימים שהשמים משכן לרוחניים, אף על פי שאינם צריכים מקום. ויראה מזה כי אף על פי שאינו גשם, כבר אפשר ליחס אליו הצד, ולא יחייב זה היותו גשם, כמו שנאמר בנפש שאף על פי שאינה גשם היא בצד מיוחד, כאלו תאמר בגוף, כי אחר שאינה חוצה לו, אף על פי שאינה במקום היא מתיחדת במקום מוגבל, וכן נאמר בנפש הרשע שהיא נדונית בגיהנם, כי אף על פי שאינה גוף שתהיה במקום, כבר יגביל אותה המקום ותמצא בו כדי שתקבל עונשה, על דרך שנמצאת בגוף לחטוא ואף על פי שאינה גשם. ועל הדרך הזה אפשר שנאמר בהשי"ת שאף על פי שאינו במקום הוא בצד המעלה או המטה או בצד מיוחד. ואפשר לחלוק על זה ולומר כי קיום הצד יחייב המקום בהכרח, כי הצד הוא או המעלה או המטה, והמעלה והמטה מקום בלי ספק. ויש להשיב על זה ולומר, כי המעלה במוחלט אינו מקום, שהרי הגלגל העליון הוא המעלה במוחלט, ונתבאר שאינו במקום כי אין חוצה לו גשם אחר יקיף בו, ועל כן יהיה אפשר ליחס אליו צד המעלה אחר שאינו מקום. אלא שזה בנוי על דעת אריסטו, האומר שהמקום הוא התכלית המקיף בגשם מחוץ... וזה הדעת מבואר ההפסד... ואי אפשר לפי זה ליחס אליו ית' הצד, כמו שלא נייחס אליו המקום. ומה שייחס אליו הכתוב צד המעלה, באמרו "היושבי בשמים" (תהלים קכ"ג), "יושב בשמים ישחק" (שם ב') ודומיהם, אפשר כי בעבור שהכח האלקי יראה יותר בתנועת הגלגלים לחוזק ותמידות תנועותיהם, ושהם מחומר נכבד משאר הגשמים, וצד המעלה הוא יותר נכבד, על כן יאמרו שהם משכן לרוחניים. ואולי כי ייחס אליו הכתוב הצד כדרך שייחס המקום ושאר התארים הגשמיים, על דרך שאמרו, דברה תורה כלשון בני אדם... (מאמר ב פרק יז)
השורש השלישי, שאין לו התלות בזמן, ובאורו שהוא נמצא קודם מציאות הזמן ואחר מציאות הזמן, ולזה יהיה כחו בלתי בעל תכלית. וזה כי כל מי שיש לו התלות בזמן, יהיה כחו בעל תכלית בהכרח ככלות הזמן ההוא... על כן ראוי שיובן, כי כשיאמר עליו שהוא קדמון, אמנם יאמר בהעברה ובהקל מן הלשון, כי קדמון יאמר על כל דבר בצרוף אל דבר אחר, כמו שנאמר כי נח קדמון מדוד, וחנוך מאליהו, בעבור שהאחד היה בזמן קודם לזמן שהיה בו האחר. והוא מבואר, כי שם הקדמון הנאמר עליו ית' אינו נאמר בצרוף אל דבר אחר, כלומר שהיה קודם לדבר מה זמן מה, כי יהיה הזמן לפי זה מגביל מציאותו, ואם הזמן מגביל מציאותו, יהיה הזמן קודם לו בהכרח, ויהיה נמצא בזמן זולת זמן, ויקדם לו ההעדר, וכל מה שיקדם לו ההעדר הוא אפשרי המציאות ולא מחוייב המציאות, כמו שבארנו, עם שהכתוב אומר "מי הקדימני ואשלם וגו'" (איוב מ"א), כלומר שהוא קודם לכל הנמצאים ולא קדם לו דבר, ולזה ראוי שיובן ענין הקדמות הנאמר עליו ית' ענין שוללי, והוא שלא קדם לו דבר ולא העדר, אבל נמצא תמיד על תואר אחד קיים מבלי שנוי, וכן שם הנצחי הנאמר עליו ית' רוצה לומר שלא יתאחר אליו דבר, כי כמו שאי אפשר שיקדם לו הזמן כמו שבארנו, כן אי אפשר שיתאחר אליו דבר ולא שיעדיף עליו הזמן מצד התכלית, כמו שלא יקדם לו מצד ההתחלה, שאם היה הזמן עודף עליו מצד התכלית, היה נמצא בזמן זולת זמן, ולא יהיה אם כן מחוייב המציאות כמו שבארנו בקדמון, ולזה יהיה ענין הקדמות והנצחיות הנאמר עליו ית' שב אל ענין שוללי, והוא שלילת ההעדר מצד ההתחלה ומצד התכלית. וזה אף אם יהיה הזמן המשך הבלתי משוער המדומה במחשבה שהוא נמצא תמיד קודם בריאת העולם ואחר העדרו, אלא שלא היה באותו המשך הסדר הנראה מצד תנועת הגלגל, אחר שלא היה הגלגל מתנועע ולא נמצא... (שם פרק יח, וראה עוד ערך זמן)
וממה שבארנו שהוא ית' אינו נופל תחת הזמן, יתבאר שכל תואר שיתואר בו הוא יתעלה, הן שיהיה חיובי או שוללי, ראוי שיהיה קדמון ונצחי כמוהו, רוצה לומר שהוא בלתי בעל תכלית מהב' צדדים, הן מן הצד הקודם הן מן הצד המתאחר, כי אי אפשר שימצא בו שום תואר אחר שלא היה, שאם כן יהיה הוא ית' מחובר מן המחודשים, וכל המחובר מן המחודשים מחודש, ולא יהיה אם כן קדמון בשלוח. וכן אי אפשר שיהיה בזמן זולת זמן, שאם כן היה משתנה, והוא יתברך אי אפשר שישתנה, כי השנוי תנועה ויציאה מן הכח אל הפעל, וכל תנועה בזמן יהיה הוא יתברך אם כן צריך אל הזמן כדי שישתנה בו, ואם משתנה יהיה מחודש ולא קדמון, וכבר נתבאר שהוא קדמון במוחלט... (שם פרק יט)
וכן ביעקב באה אליו ההערה האלוקית להשכילו מה שהיה זר בעיניו תחלה, שייחד ה' קביעות דירה ובית מושב, כי השכל יאמר שאין ה' בעל שיעור כמשפט כל מתקומם במקום, ושלא יתנועע בנסוע המחנות. ועל זה אמר ישעיה "השמים כסאי והארץ הדום רגלי". ובזה רוצה לומר, שכבודו מלא עולם בלתי בעל תכלית, ולא יתקומם ולא יתנועע. ואמר שם עוד "ואת כל אלה ידי עשתה" וגו', ואם כן ודאי לא לצרכי הוא, כי אם לצורך השכנים ותועלתם. כמו המעתיק ישיבתו מארץ טובה לארץ רעה כדי להוציאה מעמלה ועניה, על ידי רוב הברכות וההצלחות שיבואו לרגלו... (בראשית כח י)
אכן יש ה' במקום הזה - יש לא-ל שייכות למקום הזה, וכאילו נתייחד לשכינתו. (שם שם טז)
ועשו לי מקדש - הקושי והזרות הוא שדיבר על אלוקי העולמים כעל מלך ממלכי האדמה אשר יצטרך למקום עם מטה ושולחן וכו', כי חלילה לו להתקומם במקדש, כי אינו בעל שיעור ותמונה מוגבלת במקום. ואמר במיוחד בדברים ד', "ונשמרתם וגו' כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר ה' אליכם" וגו'. ולהרחיק שיבוש זה קראוהו חז"ל בשם מקום, לומר שאינו מתקומם במקום, ואדרבא הוא מקומו של עולם. שנימוס היושר הכולל שכל הנמצאים צריכים אליו, ולכן הוא אדון הכל יתברך ובו מתקיימים. ומטעם השיתופים הללו מקלסים אותו, "ברוך כבוד ה' ממקומו", רוצה לומר מחכמתו והישרתו שבהם תלויים ועומדים כל נמצאי עולם, כי ה' מתעלה מכל התקוממות בתוך מחיצות, ומלהתנועע כגשם מתחלק...
אך הפילוסופים בחקירותיהם סלקו ממנו יתברך ידיעה ברורה בדברים האפשריים ואת השגחתו במעשינו, ודבריהם היו למכשול לעם הארץ, לומר כי אחר שאין לו יתברך חושים וכוחות כשלנו אינו משיג ויודע דבר, כי מי שאינו יושב בתוך המונהגים על ידו, אי אפשר שישגיח בהם, ומה עוד כשאינו צריך להם.
לכן היה מחסדו עם עמו שינהג עמהם כרופא המשקיף על בריאות החולה. אמנם יעלים לפעמים טבע התרופות שנותן לו. ולכן ביטל ענינים אלו והשליכם ארצה, והכתיב לעצמו ענינים כמלך חסיד ורחמן היושב בתוך עמו באוהל ובמשכן ושמח עמהם... ולכן השתמשה התורה תמיד בתוארים אנושיים וכחות גופניים על ה'...
...אמר לו כשם שאתה רואה למעלה, כן עשה למטה, כי הלבוש האלוקי שהוא מתראה בו לנביאיו הוא תמונת העולם במדרגותיו, והוא ניצב עליהם, ועל לבוש זה אמר "גאות לבש". וכן כשמתכוון להראות לבושו לאומה זו, רוצה לומר תכונת העולם ואופן הנהגתו, ציום על מלאכת המשכן. (שמות כה ב)
ויכל אלקים - ...לר' שמעון בן יוחאי אבל הקב"ה שהוא יודע רגעיו... נכנס בו (לשבת) כחוט השערה. רצה לומר, העתה שהוא סוף הזמן העובר, הוא עצמו תחילת הזמן העתיד. והקב"ה לא היה צריך להוסיף מחול על הקדש כבשר ודם... (בראשית א ג)
מלא כל הארץ כבודו - לרד"ק כל מה שבארץ הוא כבוד ה', לאבן עזרא בפירוש לתורה, הוא משגיח בכל, ולדעתי כל מה שבארץ משבח אותו. (ישעיה ו ג)
ונועדתי לך - בזה שרתה שכינה, ותשרה בכל מקום שבו חכמי הדור... (שמות כה כב)
ונתתי משכני בתוככם - אשרה שכינתי בכל מקום שתהיו, כמו שהיה לפני העגל. (ויקרא כו יא)
המגביהי לשבת - ...ויאמר דעו בין שהוא מסתלק למעלה לאשמת העם, בין בהיותו משפיל למטה, בחינת ב' העולמות אתו, ולא יעצרנו העולם ולא ישתנה חלילה, כי העולם והמקום משועבד אליו, כמו שכתוב "הנה מקום אתי" וגו', אך הוא יתברך כשהוא מגביה לשבת אין העולם השפל משולל ממנו, וכן כשהוא משרה שכינתו למטה. וההבדל הוא, כי למעלה חביון עוזו, ולמטה רק התפשטות כבודו לקיים העולם, ואין שבתו שם. (תהלים קיג ה)
קדמון, יש למשכיל ליזהר ולהשמר שלא ידמה שום נמצא קדמון זולתו כלל ועיקר, ואפילו הכתר ראש לכל הנמצאים ממנו הוא חדשו והמציאו, שכבר קדם אליו העדרו עד שאין סוף חדשו והמציאו ואין שום נמצא קיים במציאותו שלעולם לא יעדר אלא הא"ס ב"ה. אמנם מה שנאמר עד שלא נברא העולם היה הוא ושמו לבד, אין הכוונה על התפשטות האצילות קודם גמר ההתפשטות, והיינו עד שלא נברא ונאצל העולם שהוא הבינה הנקרא עולם הזה המציאות הוא ושמו דהיינו הוא בכתר ושמו בחכמה, וא"ס ב"ה לא נכנהו בשום כנוי מעצמו אלא על ידי ספירותיו, ושמור העיקר זה מאד... (פרק ה, ועיין שם עוד)
ויש לפרש עוד מה שאמר "ממקום אחר" רוצה לומר כי הקב"ה נקרא מקום מפני שהוא יתברך מקיים הכל, ומפני כך נקרא גם כן המקום, שהוא מקום אל העומד בו, כי הוא מקיים את העומד בו... (אור חדש ד"ה ויאמר מרדכי)
...ואמר שהוא א-ל, כלומר שהוא קדמון, ולכך נקרא א-ל על שהוא קדמון, ולכך כתיב לפני לא נוצר א-ל, ומורה שם הזה שהוא קדמון, כי האות הראשון הוא אל"ף, שהוא התחלת האל"ף ביתא, ואות השני הוא הלמ"ד שהוא התחלה לחצי השני מן האלף ביתא ר"ל שהוא ית' ההתחלה לעליונים ולתחתונים, גם האל"ף והלמ"ד יבואו זה תמורת זה, בא"ל ב"ם, ולכך שתיהם מורים על התחלה, ולפיכך שם א-ל מורה שהוא התחלה, לא שבא לומר דבר זה, כי הוא ית' התחלה, כי מי לא ידע דבר זה, אבל רוצה לומר כל הדברים הם נמשכים אחר ההתחלה, כלומר שהוא התחלה, וכמו שהוא ית' ההתחלה כך גומר הכל עד לבסוף... (דרך חיים ד כב)
הנני עומד - כי מלא כל הארץ כבודו, ויש מקום בו תגדל השראת השכינה במעלת הכנת המקום או מעלת השרויים בו... (שמות יז ו)
ונתתי משכני בתוככם - שעיקר משכנו בתוך נשמות עם קדושו, ולא תגעל נפשי - אף שרחוק מהשכל, שהרוחני בלתי בעל תכלית ידור בקביעות באדם העני בחומר וצורה, אך ה' יכונן נפשם לכך. (ויקרא כו יא)
ה' צב-אות - שהווה ומתפשט בכל צבאות, ובכולם מופרש בקדושתו מהם. מלא כל הארץ - והארץ האירה מכבודו, שאין בה התפשטות כמו למעלה, ולכן אינם חיים לעולם, ויצר הרע שולט בהם, ולכן שם אדנות בארץ ושם הוי"ה בשמים... (ישעיה ו ג)
...יעמיק מחשבתו ויצייר בשכלו ענין יחודו יתברך האמיתי, איך הוא ממלא כל עלמין, עליונים ותחתונים, ואפילו מלא כל הארץ הלזו הוא כבודו יתברך, וכולא קמיה כלא חשיב, והוא לבדו כמו שהיה קודם ששת ימי בראשית, וגם במקום הזה שנברא בו העולם הזה היה הוא לבדו ממלא המקום הזה, וגם עתה כן הוא לבדו בלי שום שינוי, מפני שכל הנבראים בטלים אצלו במציאות ממש כביטול אותיות הדבור והמחשבה במקורן ושורשן... (ליקוטי אמרים פרק לג)
ואין הפירוש סובב ומקיף מלמעלה בבחינת המקום חס ושלום, כי לא שייך כלל בחינת מקום ברוחניות, אלא רוצה לומר סובב ומקיף מלמעלה לענין בחינת גילוי השפעה, כי ההשפעה שהיא בבחינת גילוי בעולמות נקראת בשם הלבשה, שמתלבשת בעולמות, מה שאינו כן ההשפעה שאינה בבחינת גילוי אלא בהסתר והעלם ואין העולמות משיגים אותה, אינה נקראת מתלבשת אלא מקפת וסובבת... הנה הארץ הלזו הגשמית אף שמלא כל הארץ כבודו, והיינו אור אין סוף ב"ה, כמו שכתוב, הלא את השמים ואת הארץ אני מלא, אף על פי כן אין מתלבש בתוכה בבחינת גילוי ההשפעה רק חיות מעט מזער, וכל אור אין סוף ב"ה נקרא סובב עליה, אף שהוא בתוכה ממש, מאחר שאין השפעתו מתגלית בה יותר, רק משפיע בה בבחינת הסתר והעלם... (שם פרק מח)
צריך לבאר תחלה קצת ענין השראת השכינה בבית קדש הקדשים וכדומה, הלא מלא כל הארץ כבודו, ולית אתר פנוי מניה, אך הענין כדכתיב מבשרי אחזה א-לוה, שכמו שנשמת האדם ממלאה כל רמ"ח אברי הגוף מראשו ועד רגלו, ואף על פי כן עיקר משכנה והשראתה במח, ומשם מתפשטת לכל האברים, וכל אבר מקבל ממנה חיות וכח הראוי לו לפי מזגו ותכונתו... ואין הנשמה מהותה ועצמותה מתחלקת לרמ"ח חלקים שונים מתלבשים ברמ"ח מקומות, אלא כולה עצם רוחני פשוט ומופשט מכל ציור גשמי ומבחינת וגדר מקום ומדה וגבול גשמי, רק שתרי"ג מיני כחות וחיות כלולים בה במהותה ועצמותה לצאת אל הפועל והגילוי, ואמרו שעיקר משכנה והשראתה של המשכה זו וגילוי זה הוא כולו במוחין שבראש, ומקבלין שם כללות כל המשכות החיות לשאר האברים גם כן, ומשם מתפשטת הארה לשאר האברים, כדמיון האור המתפשט ומאיר מהשמש לחדרי חדרים.
וככה ממש על דרך משל אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין להחיותם, ומהותו ועצמותו של אין סוף ברוך הוא שוה בעליונים ותחתונים, דאפילו בעלמין סתימין דלעילא הוא סתום ונעלם בתוכם... אלא שהעליונים מקבלים בבחינת גילוי קצת יותר מהתחתונים, וכל הברואים שבהם מקבלים כל אחד כפי כחו ותכונתו, שהיא תכונת ובחינת המשכה הפרטית אשר אין סוף ברוך הוא ממשיך ומאיר לו... וכל כך עצמו הלבושים אשר אין סוף ברוך הוא מלביש ומסתיר בהם האור והחיות, עד אשר ברא בו העולם הזה החמרי והגשמי ממש, ומהווהו ומחייהו בחיות ואור אשר ממשיך ומאיר לו אור המלובש ומכוסה ומוסתר בתוך הלבושים... (שם פרק נא)
והנה גדר ובחינת שם "עולם" נופל על בחינת מקום וזמן דווקא. וכל בחינות אלו אין להן שייכות במדות הקדושות העליונות, כי אם במדת מלכותו יתברך לבדה שייך לומר שהוא יתברך מלך למעלה עד אין קץ, ולמטה עד אין תכלית, וכן לד' רוחות, ובבחינת זמן, ה' מלך, ה' מלך, ה' ימלוך. ונמצא שחיות המקום והזמן והתהוותם מאין ליש, וקיומם כל זמן קיומם הוא ממדת מלכותו יתברך ושם אדנות ברוך הוא. ולפי שמדת מלכותו יתברך מיוחדת במהותו ועצמותו יתברך בתכלית היחוד, כמו שיתבאר, הלכך גם בחינות המקום והזמן בטלים במציאות ממש לגבי מהותו ועצמותו יתברך, כביטול אור השמש בשמש, וזהו שילוב שם אדנות בשם הוי"ה. כי שם הוי"ה מורה שהוא למעלה מן הזמן, שהוא היה הווה ויהיה ברגע אחד. וכן למעלה מבחינת המקום, כי הוא מהוה תמיד את כל בחינת המקום כולו. והנה אף על פי שהוא יתברך למעלה מהמקום והזמן, אף על פי כן הוא נמצא גם למטה במקום וזמן, דהיינו שמתייחד במדת מלכותו שממנה נמשך ונתהווה המקום והזמן. וזהו יחוד תתאה, דהיינו שמהותו ועצמותו יתברך הנקרא בשם אין סוף ברוך הוא בשוה ממש, בארץ מתחת כמו בשמים ממעל ממש, כי הכל הוא בחינת המקום הבטל במציאות באור אין סוף ברוך הוא, המתלבש בו על ידי מדת מלכותו המיוחדת בו יתברך. רק שמדת מלכותו היא מדת הצמצום וההסתר להסתיר אור אין סוף ברוך הוא, שלא יבטלו הזמן והמקום ממציאותם לגמרי, ולא יהיה שום בחינת זמן ומקום במציאות אפילו לתחתונים. (שער היחוד והאמונה פרק ז, וראה עוד אלקים-ומציאות)
אמנם פנימיות ענין "מקומו של עולם" הוא ענין גדול מאד, כי אין לזה ערך כלל לענין מקום הנושא כל חפץ העומד עליו, שעצמות התהוות וקיום הכלי יש להם מציאות בפני עצמה, והמקום רק מציל אותה שלא תפול ותשבר, וכן הגוף והנשמה, הגוף יש לו מציאות בפני עצמו, ואינו מתבטל ממציאותו גם בצאת ממנו הנשמה. אבל העולמות כולם כל עיקר התהוות מציאותם כל רגע הוא רק מאתו יתברך שמו, ואילו היה מסלק רצונו יתברך מלהוות אותם כל רגע היו לאין ואפס ממש... והמשילו חז"ל זאת לענין מקום, כמו שהכלי עומד על איזה מקום... אף העולם כולו הוא יתברך שמו מקומו, שאלמלא היה מקום ברצונו להתהוות העולמות היו כלא היו... והוא ענין הכתוב, (ירמיה כ"ג) "הלא את השמים ואת הארץ אני מלא", ויותר מפורש במשנה תורה, "כי ה' הוא האלקים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד". והוא ממש כמשמעו, שאין עוד מלבדו יתברך כלל בשום בחינה ונקודה פרטית שבכל העולמות, רק עצמות אחדותו פשוט יתברך שמו לבד... וזהו גם כן בכלל מאמרם ז"ל שהוא יתברך מקומו של עולם ואין העולם מקומו, היינו שאף כל המקומות שמורגשים לחוש במציאות, אין המקומות מקומות עצמיים, אלא הוא יתברך שמו הוא המקום של כל המקומות, שמצדו יתברך נחשבים כולם כאילו אינם במציאות כלל, גם עתה כקודם הבריאה.
ובאמת הייתי מונע עצמי מלדבר בענין זה כלל, כי הראשונים ז"ל הסתירו הענין, אבל עתה ימים רבים ללא מורה וכל דרך איש להלוך אחר שכלו, ונעשה גם משל בפי כסילים, לומר שכל מקום וכל דבר אלקות גמור, ויוכל להוולד מזה הריסת כמה יסודות התורה הקדושה. ונבאר מאמר קדישים רז"ל שמבואר בעץ חיים, שהוא יתברך שמו ממלא כל עלמין בהשוואה גמורה, והרי מצינו שגם בעולמות העליונים כל עולם חלוק ומשונה מחברו בבחינות שונות, בענין התחברותו יתברך אליהם.
ושם כתב בפירוש מאמר התיקונים הנ"ל שהאצילות כולו, גם בחינת הכלים נקרא אלקות גמור, מה שאינו כן בבריאה יצירה ועשיה... כי מבואר בכל מקום בזוהר, שאדון יחיד אין סוף ברוך הוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, והיינו שמצדו נקרא בבחינת ממלא כל עלמין, ומצדנו כפי אשר נצטוינו בתורה הקדושה בענין הנהגותינו בתורה ומצוות, וכפי השגתנו בחוש נקרא יתברך שמו בבחינת סובב כל עלמין, שבחינת ממלא כל עלמין הוא כבוד אלקים הסתר דבר מצדנו.
והענין כי ודאי האמת שמצדו יתברך גם עתה אחר שברא וחידש העולמות ברצונו הוא ממלא כל העולמות והמקומות והבריות כלם בשיווי גמור, ואחדות פשוט, ואין עוד מלבדו כמשמעו ממש, ואין שום שינוי והתחדשות חס ושלום ולא שום חציצה מחמתם בעצמות אחדותו הפשוט, והוא הוא גם עתה כקודם הבריאה, שהיה הכל מלא עצמות אין סוף ברוך הוא גם במקום שעומדים העולמות עתה.
וזה שאמרו רז"ל (ויקרא רבה סוף פ"ד), "מה הנפש בגוף טהורה, אף הקב"ה טהור בעולמו". רוצה לומר כמו שהנשמה מתפשטת בכל פרטי אברי האדם, הנקיים וגם המלאים ליכלוך, ואינם חוצצים כלל לענין טהרתה ובקדושתה עומדת, כן הענין עם שהוא יתברך ממלא הכל, וכל המקומות הטהורים והמקודשים ואשר אינם טהורים אף על פי כן אינם חוצצים כלל, ולא גורמים שום שינוי חלילה לקדושת טהרת עצמותו ואחדותו הפשוט.
אבל עם כל זה הן הן גבורותיו ונוראותיו יתברך שמו, שאף על פי כן צמצם כביכול כבודו יתברך שיוכל להמצא ענין מציאות עולמות וכחות ובריות נבראים ומחודשים, וחילוקי מקומות שונים קדושים וטמאים, והוא הבחינה אשר מצדינו, היינו שהשגתנו אינה משגת בחוש רק ענין מציאות כמו שהם נראים, שעל פי זאת הבחינה נבנו כל סדרי חיוב הנהגתנו שנצטווינו מפיו יתברך... שכמו שבאדם לא נראה בחוש רק הגוף, והנשמה אף שהיא מלאה את כל הגוף היא בבחינת הסתר לעיני בשר ונגלית לעיני שכל, כן כפי השגתנו הנגלית נראה מציאות העולמות והבריות כולם, ושהוא יתברך מתפשט ומסתתר כביכול בפנימיות כולם להחיותם ולקיימם... וכל השמות והכינויים והתארים והמדות עליו יתברך שמצינו בתורה הקדושה כולם מדברים מצד זאת הבחינה, כפי שהוא מצדנו וסדרי חיוב הנהגותינו שהוא מצד התחברותו יתברך אל העולמות. (שער ג פרק ד ד וה)
והנה כל יסודי תורה הקדושה באזהרות ומצוות כולם הולכים על פי זאת הבחינה, שמצד השגתנו ודאי יש חילוק ושינוי מקומות, שבמקומות הטהורים מותרים וגם חייבים אנו לדבר או להרהר בדברי תורה, ובמקומות המטונפים נאסרנו בהם. ואף באמת שמצדו יתברך המשיג עצמותו הוא מלא את כל בהשוואה גמורה בלא שום חציצה ולא שום חילוק ושינוי מקומות כלל, רק הכל אחדות פשוט כקודם הבריאה ממש, אבל אין אנחנו יכולים וגם לא הורשינו להכנס כלל להתבונן בינה בזה הענין הנורא, לידע ולהשיג איך האדון יחיד ב"ה ממלא את כל וכל המקומות באחדות פשוט ושיווי גמור, וכל צבאות מעלה שואלים איה מקו"ם כבודו, שאין יכולים להשיג בחינת מקומו של עולם הנ"ל, ורק הוא לבדו יתברך המשיג עצמותו הוא היודע עצמות מהות הענין המופלא ומכוסה.
ואין אנו רשאים להתבונן אלא במה שהורשינו, והוא בהבחינה שמצדינו שנקרא הוא שמו בבחינת סובב כל עלמין, מחמת שעם כל זה צמצם ברצונו הפשוט כבודו יתברך, שתתראה לעין ההשגה מציאות עולמות וכחות ובריות נבראים מחודשים, ולזאת חייבים אנו לידע ולקבע בלבנו אמונה שמצדנו ודאי שיש חילוק מקומות וענינים שונים לענין דינא. ואלו ב' הבחינות שמצדו יתברך ומצדנו הן הן עצמן ענין הצמצום והקו הנזכר בדברי האר"י ז"ל. ושם מבואר שמצד הצמצום לא יצדק בו שום שינוי וחילוק מקום, וכל עניני השינויים וחילוק המקומות, וכל השמות והכינויים כולם נאמרים רק מצד הקו. וביאור מלת צמצום כאן הוא מלשון "וצמצמה פניה", היינו הסתר וכיסוי, והכוונה שאחדותו יתברך שמו בבחינת עצמותו הממלא כל עלמין בהשואה גמורה מכנים אנו בשם צמצום, כי בחינה זו מצומצמת ומוסתרת מהשגתנו, ומה שאנו משיגים מציאות השתלשלות עולמות זה למעלה מזה מכנים אנחנו בשם קו, שהוא כעין קו המשתלשל... ורק מצד הקו יצדק מצדנו "מעלה ומטה", שמאחר שגזר רצונו יתברך, שגם אחר הצמצום וההסתר אין ההסתר שוה להשגתנו בכל המקומות בשוה, ואנחנו משיגים השגות בחילוק בחינת פרטים דרך השתלשלות. וגם השגתנו התגלות אורו יתברך בזה העולם הוא גם כן בבחינות ומדרגות שונות במקומות חלוקים, כמו שמנו רז"ל עשר קדושות וג' מחנות מקודשים זה למעלה מזה אז מצד קו אור השגתנו התגלות אורו יתברך הוא שיצדק בו מעלה ומטה וכל חילוקי המקומות ופרטיהם...
וזהו ענין החלל ומקום פנוי שהזכיר ז"ל, ושכלל ענין הצמצום היה להתגלות הכלים היינו שגזר רצונו מטעם כמוס אתו יתברך להסתיר אור אחדות עצמותו יתברך בזה המקום בשיעור עמידת העולמות והבריות הסתר עצום, ולהאיר בהם התגלות אורו יתברך אור דק בשיעור ודקדוק עצום ודרך מסכים אין קץ, עד שיוכלו להמצא דרך מסכים עצומים גם מקומות אשר אינם טהורים וכחות הטומאה והרע והקליפות בשפל המדרגות התחתונות, ונראה ומתדמה כאילו הוא חס ושלום חלל פנוי מאור אחדות עצמותו יתברך שמו... ולכן נאסרה החקירה וההתבוננות במהות ענין הצמצום כמו שכתב האר"י ז"ל... (שם פרק ו וז)
מאוהל מועד - בא וראה חיבתן של ישראל, שדחק לדבר בין שני הכרובים, פירוש התפשטות כבודו בכל מקום מורה על השגחתו הכללית, וצמצומה על ההשגחה הפרטית. (ויקרא א א)
לפני ה' - יש לו משמעויות הרבה, מקודש הקדשים עד כל ירושלים, כי השכינה כביכול בין בדי ארון, ומשם תתנוצץ דרך מסכים ולבושים וחלונות מדרגה אחר מדרגה. לכן מפרש בכל מקום לפני ה' - דרגה אחת יותר קרוב ממה שעומד בה. (שם ו ז)
השמים כסאי - המקדש והקרבן רק לפי שכל האדם, כי מתנאי רוחניות ה' שלא יוגבל במקום ובבית. (ישעיה סו א)
ואנכי לא ידעתי - כי משכן ה' בכל מקום בו מניח אדם צדיק את ראשו, בהיותו מחפש לו משכן בארץ ולא רק בשמים. בית אלקים - מהחלום למד את רעיון "בית אלקים", כל בית בו שוכן ה' הוא שער לשמים. (בראשית כח טז)
ושכנתי בתוכם - בל יחשבו שמציאות שכינה מוגבלת למשכן, היא מתפשטת על כל העם ולכן אינה תלויה רק בבניה ובהחזקה ראויה של המשכן, כי אם בהקדשת והקרבת כל החיים הפרטיים והצבוריים למלא את רצון ה'. (שמות כה ח)
בנסע הארון - משכן ה' הוא במקום בו יש מקום לארון התורה. (במדבר י לה)
...אולם אצל הבורא יתעלה, שאצלו אין השגתו מתוספת על עצמותו, ועצמותו עם השגתו אחד, כמו שכתב רבינו בספר המדע הלכות יסודי התורה פ"ב ה"י, ואצלו אין הזמן המשוער מביא עליו הידיעה שהזמן אצלו כנברא מן הנבראים, שהמצאם תלוי במציאותו וברצונו, שהוא חדשם אחרי ההעדר והאפס, והוא מביט על כל דברים העתידים במבט והשגה נכוחית כעל ההוה בהשואה גמורה, לכן מצדו הסדור הקדימה להעבר והעתיד לההוה, מצד שהוה הוא נקודה קטנה בלתי מתחלק והעבר והעתיד הוא נצחיות, שכשם שאין ראשית לראשיתו כך אין אחרית לאחריתו, ונוכל לומר עליו בהחלטה שכאשר היה כן יהיה, והעתיד אצלו במשך זמן הבלתי מוגדר ומשוער בעתיד כאשר היה בעבר, ולכן כאשר מדבר הנבואה בשמו יתברך, מצדו אמר (ישעיה מ"ד) "כה אמר ה' מלך ישראל וגואלו ה' צב-אות" זה מצדו יתברך, אני ראשון זה העבר, ואני אחרון זה העתיד, ומבלעדי אין אלקים זה ההוה, הנה סדר ההוה במאוחר שהוא בלתי משך כלל כמו שביארנו. אמנם שם מ"ח אמר, "שמע אלי יעקב וישראל מקראי", שישמעו וישיגו אני הוא זה ההוה אני ראשון ואני אחרון שהמבט ההוה אשר הוא מורגש על ידי המוחש הוא יותר בחזוק ההשגה, לכן הקדימו כמו שביארנו... (במדבר כג כא, וראה שם עוד)
אכן יש ה' וגו', כי הקב"ה נקרא אין סוף, אבל לחבת בני ישראל צמצם שכינתו בין בדי הארון כביכול בבית המקדש, לכן במקום זה של בית המקדש נמצא בחינת יש ה' וכו'... כי יעקב אבינו ע"ה תמה על עצמו היאך לא הרגיש קדושת המקום, אבל באמת אמרו חז"ל כי קפצה לו הארץ, ובאמת לא היה הקדושה במקום הזה, רק על ידי חבתו של יעקב נגלה לשעה עומק הקדושה. (בראשית ויצא תרמ"א)
אנו אומרים בקדושה "ברוך כבוד ה' ממקומו" וכדומה, וצריך להבין, הלא השי"ת מקומו של עולם ואין העולם מקומו, ואיך אפשר לדבר אודות מקומו של השי"ת?
מצינו בענין זה בזוהר (בראשית כ"ה): כבוד ה' - שכינתא תתאה, ממקומו - שכינתא עילאה. ובהגהות דרך אמת שם מביא מרעיא מהימנא (תצא רע"ח), ממקומו - איהו עלמא דאתי. הרי שמקומו של הקב"ה הוא העולם הבא. והדבר צריך ביאור.
איתא בפסחים נ' שבעולם הבא מברכים על טוב ורע הטוב והמטיב... וכבר ביארנו שגדר הענין הוא, שבעולם הזה אי אפשר לראות בבירור דכל מה דעביד רחמנא הוא טוב עבורנו באמת, אבל בעולם הבא נראה זאת בבירור. ועל זה מביאה הגמרא שם את הפסוק, "ביום ההוא יהיה ה' אחד" וגו', שנכיר כי הכל נובע אך משם הוי"ה - הנהגת הרחמים. נמצא שעיקר גילוי כבודו הוא בעולם העליון - בחינת עולם הבא, שם עיקר "מקומו" של גילוי. לכן אנו מבקשים: ברוך - שיתרבה בפנימיותנו, כבוד ה' - גילוי חסדו על ידי השגות הנשפעות לנו ממקומו - מעולם העליון. שנשיב אל לבנו כבר בעולם הזה הכרת חסדיו יתברך, שמהותן האמיתית תתגלה לנו בעולם הבא. אך יש לבחון את הענין גם מנקודת ראות אחרת. בזוהר וירא ק"ג: "תתאי אמרי דאיהו לעילא, דכתיב על השמים כבודו. עילאי אמרי דאיהו לתתא, דכתיב על הארץ כבודו. עד שכולהו עילאי ותתאי אמרי, "ברוך כבוד ה' ממקומו".
הביאור הוא: אנו חושבים שעיקר גילוי חסדו בעולם העליון כנ"ל, אבל למלאכים נראה שדוקא בעולם השפל מתגלה ענותנותו יתברך ביותר, כי הרי בגודל חסדו יתברך וענותנותו המפליאה, מסתיר הוא את אורו, וגם משפיל כבודו ומוסר ונותן שם כבודו לאפשרות חילול כביכול, כדי לתת מקום לבחירת הנבראים. וזה עצמו כדי להרבות את שכרם, וכדי לזכותם בהנאות רוחניות עליונות למעלה מהשגתנו. זהו עוצם חסדו שכבודו יתברך מתגלה בתוך מקומות הטומאה וההסתר הגדולים ביותר. ויש הבחנה נוספת בדבר, כי ידוע שהאור הנראה מתוך החושך, בולט יותר מהאור הנראה במקום שאינו חשוך. ועל כן אורו יתברך ניכר היטב דוקא בעולם התחתון, ולא בעולם המלאכים שאין אצלם הסתר גשמיות. ונמצאנו למדים מכל הבחינות האלו, שעיקר "מקום" גילוי חסדו יתברך הוא בתחתונים. (מה שאנו מפרשים "מקומו" על גילוי הנהגתו ולא על עצמותו יתברך, הוא מפני שאין לנו תפיסה והשגה בעצמותו יתברך כלל)... (חלק ג עמוד רעח)