(ראה גם: אלקים-רצון)
וחרה אפי, ר' ישמעאל אומר נאמר כאן חרון אף ונאמר להלן חרון אף, וחרה אף ה' בכם, מה להלן עצירת גשמים וגלות, אף כאן עצירת גשמים וגלות, ומה להלן חרב אף כאן חרב. (משפטים פרשה יח)
...וכן הוא אומר כלה את חמתו שפך חרון אפו, נאמר כאן אף ונאמר להלן חרי אף, מה חרי אף האמור להלן חרב, אף חרי האמור כאן חרב, ומה חרי אף האמור להלן דבר וחיה רעה, אף חרי אף האמור כאן דבר וחיה רעה, ומה חרי אף האמור להלן עצירת גשמים וגלות, אף חרי אף האמור כאן עצירת גשמים וגלות, נמצינו למידים שכל מקום שנאמר חרי אף חמשה מיני פורעניות הם, חרב וחיה רעה ורעב ודבר ועצירת גשמים וגלות... (עקב מג)
ואמר ר' יוחנן משום ר' יוסי מנין שאין מרצין לו לאדם בשעת כעסו, דכתיב פני ילכו והניחותי לך, אמר לו הקב"ה למשה המתן לי עד שיעברו פנים של זעם ואניח לך. ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא, אין, דתניא וא-ל זועם בכל יום, וכמה זעמו, רגע, וכמה רגע, אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, זו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון... והיינו דאמר להו נביא לישראל עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו', מאי למען דעת צדקות ה', א"ר אלעזר אמר להם הקב"ה לישראל דעו כמה צדקות עשיתי עמכם, שלא כעסתי בימי בלעם הרשע שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט... ומנא לן דרגע רתח, שנאמר כי רגע באפו חיים ברצונו. ואי בעית אימא מהכא, חבי כמעט רגע עד יעבור זעם, ואימת רתח, אמר אביי בהנך תלת שעי קמייתא כי חיורא כרבלתא דתרנגולא וקאי אחד כרעא, כל שעתא ושעתא נמי קאי הכי, כל שעתא אית ביה שורייקי סומקי, בההיא שעתה לית ביה שוריקי סומקי... (ברכות ז א)
...תנא משמיה דרבי מאיר בשעה שהחמה זורחת והמלכים מניחין כתריהן על ראשיהן ומשתחוים לחמה מיד כועס. (סנהדרין קה ב)
רבי חמא בר' חנינא רמי, כתיב חימה אין לי, וכתיב נוקם ה' ובעל חימה, לא קשיא, כאן בישראל כאן בעובדי כוכבים... רב פפי רמי,כתיב א-ל זועם בכל יום, וכתיב לפני זעמו מי יעמוד, לא קשיא כאן ביחיד כאן בצבור... (עבודה זרה ה א)
ויחר אף ה' במשה, רבי יהושע בן קרחה אומר כל חרון אף שבתורה נאמר בו רושם, וזה לא נאמר בו רושם, ר' שמעון בן יוחי אומר אף זה נאמר בו רושם, שנאמר הלא אהרן אחיך הלוי, והלא כהן הוא, הכי קאמר אני אמרתי אתה כהן והוא לוי, עכשיו הוא כהן ואתה לוי. (זבחים קב א)
שוב מחרון אפך והנחם, וכי יש לפניו חרון אף וכי יש לפניו נחמה, והא כתיב כי אני ה' לא שניתי (מלאכי ג'), ואלו היה כועס פעמים מתרצה היה משתנה, אלא שדיברה תורה כלשון בני אדם. (שמות לב יב)
ויחר אף - סלק השגחתו. (יהושע ז א)