(ראה גם: אלקים-רצון, עונש, אומות העולם-לעתיד לבא)
ה' איש מלחמה ה' שמו. (שמות טו ג)
ובכל מקום שם הזה הוא דין ברחמים, חוץ ממקום אחד, שכתוב, הוי"ה כגבור יצא וגו'. וכי כגבור הוא ה' ולא גבור, אלא שישנה את לבושיו וילבש לבושים אחרים, (דהיינו שישנה מדת הרחמים שלו וילבש לבושי דין), כאיש מלחמות, ישנה כלי זיין שלו, (מרחמים לדין, הרי שבמקום הזה נשתנה הרחמים להיות דין).
ועם כל זה רק הדין הוא כאן יותר (מרחמים), אבל רחמים יש בו, כמו שכתוב, כגבור ולא גבור (ממש שכולו דין), כאיש מלחמות, ולא איש מלחמות (ממש שכולו דין), כי ודאי אף על פי שעושה דין הוא מרחם על מעשיו, ועל כן ה' ילחם לכם ודאי, ואתם תחרישון, (כדי שלא תעוררו דין בלבד), אשרי חלקם של ישראל, שהקב"ה בחר אותם לחלקו ונחלתו, שכתוב, כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. (בשלח פ)
תא חזי, כשמתעוררים גבורות ומלחמות של הקב"ה כמה בעלי הדין מתעוררים לכל צד, אז רמחים (הוא סוד דינין דצד ימין), וחרבות שנונים (הם דינים דצד שמאל), מעוררים גבורות, והים מתרגש, וגליו עולים ויורדים, והאניות ההולכות ושטות בים, מסתלקות לכל צד. המלחמה שנונה באבני בלסטראות, בעלי רומח וחרב, אז כתוב חציך שנונים, והקב"ה מתתקף מכחותיו לעורר מלחמה, אוי לאלו, שהמלך הקדוש מעורר עליהם מלחמה, אז כתוב, ה' איש מלחמה.
ומכאן, (מהפסוק ה' איש מלחמה), ומאלו האותיות ומכתוב הזה, יוצאים שורות בעלי מלחמה לאלו הרשעים לאלו השונאים שחטאו להקב"ה, וסוד האותיות מתגלים לאלו בעלי האמת, והדברים מתבארים ומתפרשים וכבר למדנו זה...
תא חזי בשעה שהקב"ה מעורר מלחמה בעולם, העליונים והתחתונים, (דהיינו האומות) שלמטה ושריהם שלמעלה, נעקרים ממקומם כמו שהעמדנו, זה שאמר מרכבות פרעה וחילו ירה בים, ולעתיד לבא עתיד הקב"ה לעשות מלחמה גדולה וחזקה בעמים, כדי להוקיר את שמו, זה שאמר, ויצא ה' ונלחם וגו', וכתוב, והתגדלתי והתקדשתי ונודעתי וגו'. (שם רנו)
ועיין עוד תזריע קכד.
...יש גבור במדינה ועליו כל כלי זיין אבל אין לו כח ולא גבורה ולא תכסיס ולא מלחמה, אבל הקב"ה אינו כן, יש לו כח וגבורה ותכסיס ומלחמה, שנאמר כי לה' מלחמה, ונתן אותם בידינו, וכתוב לדוד ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב אצבעותי למלחמה. יש גבור מלחמה וכחו עליו בן ארבעים שנה ואינו דומה לבן ששים, ולא בן ששים לבן שבעים, אבל כל שהוא הולך כחו מתמעט, אבל מי שאמר והיה העולם אינו כן, אלא אני ה' לא שניתי וגו'. יש גבור במדינה שמשקנאה וגבורה לובשתו אפילו אביו ואפילו אמו ואפילו קרובו הכל מכה בחמה והולך לו, אבל הקב"ה אינו כן, ה' איש מלחמה ה' שמו, ה' איש למלחמה שהוא נלחם על המצריים, ה' שמו, שהוא מרחם על בריותיו, שנאמר ה' ה' א-ל רחום וחנון. יש גבור במדינה בשעה שהחצי יוצא מידו עוד לא יכול להחזירה אליו, אבל הקב"ה אינו כן, כשאין ישראל עושין רצונו כביכול גזרה יוצאה מלפניו, שנאמר אם שנותי ברק חרבי וגו', עשו תשובה מיד הוא מחזירה, שנאמר ותאחז במשפט ידי. או שומע אני שהוא מחזירה ריקם, תלמוד לומר אשיב נקם לצרי, ועל מי מחזירה על אומות העולם, שנאמר ולמשנאי אשלם. מלך בשר ודם יוצא למלחמה ומדינות קרובות באים ושואלות צרכיהן מלפניו, אומר להן זעוף הוא, למלחמה הוא יוצא, לכשינצח וישוב באין אתם ושואלין צרכיהן מלפניו, אבל הקב"ה אינו כן, ה' איש מלחמה שהוא נלחם במצרים, ה' שמו שהוא שומע צעקת כל באי העולם, שנאמר שומע תפלה עדיך כל בשר יבואו. מלך בשר ודם עומד במלחמה אינו יכול לזון ולא לספק אכסניות לכל חיילותיו, והקב"ה אינו כן, אלא ה' איש מלחמה, שהוא נלחם במצרים, ה' שמו שהוא זן ומפרנס לכל באי עולם, שנאמר לגוזר ים סוף לגזרים וגו' נותן לחם לכל בשר... ה' איש מלחמה, איפשר לומר כן, והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם ה'... ומה תלמוד לומר איש מלחמה, מפני חבתכם ומפני קדושתכם אקדש שמי בכם, שנאמר כי א-ל אנכי ולא איש וגו', ה' שמו, בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת מכל מדות אלו, וכן דוד אומר, אתה בא אלי בחרב ובחנית ובכידון, ואני בא אליך בשם ה' צב-אות, וכתיב אלה ברכב ואלה בסוסים, ואנחנו בשם ה' אלקינו... (בשלח-שירה פרשה ד)
ועשה הקב"ה מלחמה עם פרעה ואבדו והשקיעו בים והציל את ישראל, הוא שכתוב (תהלים ק"מ) אלקים עוז ישועתי סכות לראשי ביום נשק, ביום מלחמת הים, שנאמר (שם ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת. כל מה שהיה פרעה עושה היה הקב"ה עושה, יצא פרעה כגבור והקב"ה כגבור, שנאמר (ישעיה מ"ב) ה' כגבור יצא כאיש מלחמות יעיר קנאה, שלא הודיע גבורתו תחלה אלא בפרעה. בשעת מלחמה נקרא איש, שנאמר (שמות ט"ו) ה' איש מלחמה ה' שמו. יצא פרעה לבוש בכלי זיין קסטיא, והקב"ה כך, שנאמר (חבקוק ג') לאור חציך יהלכו לנוגה ברק חניתך. יצא פרעה באבני בליסטראות, והקב"ה באבני אלגביש ובאבני ברד, פרעה רכב על סוס והקב"ה על כרוב, שנאמר (תהלים י"ח) וירכב על כרוב ויעף... אמר להם משה לא כך אמרתי לכם, ואתם תחרישון (שמות י"ד), אין לכם לעשות אלא עומדין ושותקין והקב"ה עושה מלחמותיכם, לפיכך אמר להם כשתכנסו לארץ ותראו אוכלוסין הרבה וסוסים ורכב אל תיראו מהם, שנאמר כי תצא למלחמה על אויביך, וראית סוס ורכב עם רב ממך, לא תירא מהם כי ה' אלקיך עמך, הוי סוס מוכן ליום מלחמה ולה' התשועה. (שופטים יד)
וראית סוס ורכב, ונאמר כי בא סוס פרעה (שמות ט"ו), ולמה לא אמר סוסים ורוכבים, אלא לפי שאין נחשבים לפני הקב"ה אלא כסוס אחד. עם רב ממך, אמר הקב"ה לפניכם הם רבים אבל לפני אין נחשבים אלא כאיש אחד, ומניין שכן הקב"ה אומר לגדעון והכית את מדין כאיש אחד... (שם טז)
...חזקו ואמצו אל תיראו ואל תערצו מפניהם (דברים ל"א), ולמה, כי ה' אלקיך הוא ההולך עמך לא ירפך ולא יעזבך, אינו מניחך, והוא יוצא לפניך ועושה מלחמה, וכן דבורה אומרת לברק קום כי זה היום אשר נתן ה' את סיסרא בידך, הלא ה' יצא לפניך, מלך בשר ודם עבדיו וחיילותיו יוצאין למלחמה והוא אחריהם, והקב"ה אינו כן אלא הוא קודמן, וכן בדוד כתיב (ש"ב ה') לא תעלה וגו', ובאת להם ממול בכאים ויהי בשמעך את קול צעדה בראשי הבכאים אז תחרץ, שהם מלאים קוצים. למה נגלה עליהם הקב"ה מראשי הבכאים, שהיו ישראל בצרה. אמר רבי ברכיה זהו שנאמר (תהלים צ"א) עמו אנכי בצרה, כי אז יצא ה' לפניך להכות במחנה פלשתים (ש"ב ה'), הוי כי ה' אלקיך הוא ההולך עמך, ולעולם הבא ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב (זכריה י"ד), כך דרש רבי תנחומא בר אבא. (שם יז)
אמר ר' יצחק בן תרדיון חרבו של הקב"ה שש עשרה פנים, שנאמר (יחזקאל כ"ח) התאחדי הימיני השימי השמאילי, אנה פניך מועדות, מה אם מדת פורענות שהיא ממועטת כך, מדה טובה שהיא מרובה על אחת כמה וכמה. (מזמור לא)
וירכב על כרוב ויעף וגו', ר"י אומר הרי זה מקרא עשיר במקומות הרבה, מגיד שנגלה עליו בכל כלי זיין, נגלה עליהן כגבור חגור חרב, שנאמר חגור חרבך על ירך גבור, נגלה עליו כפרש, שנאמר וירכב על כרוב, נגלה עליו בשריון וכובע, שנאמר וילבש צדקה כשריון, נגלה עליהם בחנית, שנאמר לנוגה ברק חניתך, וכתיב והרק חנית וסגור, נגלה עליהם בקשת וחצים, שנאמר עריה תעור קשתך, וישלח חצים ויפיצם, נגלה עליהן בצנה ומגן, שנאמר צנה וסוחרה אמתו, החזק מגן וצנה, או שומע אני שהוא צריך לאחת ממדות הללו, תלמוד לומר ה' איש מלחמה ה' שמו, בשמו הוא נלחם ואינו צריך לאחת ממדות הללו. (שמואל ב פרק כב, קנט)
אתה מוצא בשעה שיצא פרעה לרדוף אחר ישראל אמר פרעה תנו לי סוס זכר שארכב עליו שהוא קל, מה עשה הקב"ה היה מדמה כנגדו, שנאמר כי תרכב על סוסיך, חזר פרעה ואמר תנו לי סוס נקבה, שהיא יכולה לעמוד במלחמה, לפי שמהלכת כשהיא משתנת, וכן הוא אומר לסוסתי ברכבי פרעה, אמר לו הקב"ה רשע, כלום יש לך כרוב, הדא הוא דכתיב וירכב על כרוב ויעף... (שם שם קס, ושוחר טוב יח, וראה שם עוד)
למנצח לעבד ה' לדוד, הקב"ה עושה מלחמתנו ולנו הנצחון, וכן הוא אומר, ישראל נושע בה' תשועת עולמים, וכן הוא אומר ולכל היד החזקה, אשר עשה ה' אין כתיב כאן אלא אשר עשה משה, הקב"ה שלחו לעשות והנצחון למשה... אמר דוד לפני הקב"ה אתה עושה המלחמה ולך הוא הנצחון, לך ה' הגדולה והגבורה והתפארת והנצח, אמר לו הקב"ה דוד נתת לי הנצחון, אף אני נותן לך הנצחון, למנצח לעבד ה' לדוד. (תהלים לו, תשכד)
א"ר יהודה הנשיא, מלך בשר ודם כשהוא הולך למלחמה נוטל כל חיילותיו עמו, וכשהוא הולך למיומס שלו נוטל לגינותיו לתשמישו, אבל הקב"ה אינו כן כשהוא יוצא למלחמה אינו יוצא אלא לעצמו, שנאמר ה' איש מלחמה ה' שמו, וכן הוא אומר (זכריה י"ד ג') ויצא ה' ונלחם בגוים ההם כיום הלחמו ביום קרב, וכשהוא יוצא למיומס שלו במתן תורה ראה מה כתיב, רכב אלקים רבותים אלפי שנאן (תהלים ס"ח י"ח), ואומר (זכריה י"ד ה') ובא ה' אלקי כל קדושים עמך. (תהלים מזמור ס"ח)
איש מלחמה - בעל מלחמה. ה' שמו - מלחמותיו לא בכלי זיין אלא בשמו הוא נלחם. דבר אחר, אף בשעה שהוא נלחם ונוקם מאויביו אוחז הוא במדותיו לרחם על ברואיו ולזון את כל באי עולם... (שמות טו ג)
תהרוס קמיך - תמיד אתה הורס הקמים נגדך. ומי הם, אלו הקמים על ישראל... (שם שם ז)
ברק חרבי - היא מדת דינו. וסמך לו ותאחז במשפט ידי - שהרשעים נדונים בה, והצדיקים מתפחדים ממנה, אבל מסורה בידם. (דברים לב מא)
וחרבי - אותיות חרב י"ו, לומר לך שחרבו של הקב"ה יש לה י"ו פנים... לנקום על כל מצוה שנכרתו עליה י"ו בריתות. ולכך י"ו פעמים חרב בפרשת "יורדי בור" (יחזקאל ל"ב). (שם שם מב)
כאיש מלחמות יעיר - כאיש היודע תכסיסים, ואינו נלחם אלא מזרז את אנשי החיל. וכן ה' נלחם על ידי המערכה... (ישעיה מב יג)
כבר כתבנו שלא שייכת מצדו יתברך נקמה, פירוש הקמת הכבוד הנפגם, שאינו נפגם חס וחלילה על ידי העבירות. הכרתנו היא שנפגמה על ידי החטאים שהם חילול השם, והנקמה היא קידוש ה' שבא על ידי עשיית שפטיו יתברך. והמשיגים את החילול ישיגו גם את הקידוש שבנקמה... נמצא שהנקמה באה מחסד עליון ללמדנו קידוש שמו. (חלק ב עמוד קכד)