(ראה גם: אלקים-כללי-זמן ומקום-יחוד)
ואחר כן אומר שאני מצאתי מדרך העיון ממה שמוכיח שהוא חי יכול חכם, הוא מה שנתברר לנו שהוא ברא כל הדברים, ולפי הכרע דעתינו ברור שלא יעשה כי אם יכול, ואין יכול כי אם חי, ולא יתכן עשוי משוכלל אלא ממי שידע היאך יהיה העשוי לפני שיעשנו, הרי שלשת הענינים הללו מצאם שכלינו לעושנו מושכל ראשון באופן אחיד, והם כי במה שעשה נתאמת שהוא חי, יכול, חכם, כפי שבארתי, ולא יתכן שיגיע השכל לאחד משלשה ענינים אלו לפני השני, אלא יגיע אליהם ביחד, כי מן המוכחש אצלו שיעשה מי שאינו חי ושיעשה מי שאינו יכול, ושתהיה פעולה מושלמת ומשוכללת מצד מי שאינו יודע היאך תהיה הפעולה, לפי שמי שאינו יודע היאך תהיה הפעולה לא יהיה פעלו תקין ולא מחוכם... ואם ידמה אדם כי ענינים אלו מחייבים שוני, כלומר שיהא זה זולת זה, הנני מבאר לו בטול מה שנדמה לו על ידי העיון האמתי, והוא שהשוני וההשתנות אינם נמצאים כי אם בגופים ובמקרים, אבל בורא הגופים והמקרים מסולק ממנו כל שוני והשתנות... (מאמר ב פרק ד, וראה שם עוד וערך אלקים-כללי)
אך ההקדמות אשר יתברר מהן כי יש לעולם הזה בורא בראו יש מאין הן שלש הקדמות, אחת מהנה, כי הדבר אינו עושה את עצמו, והשנית כי ההתחלות יש תכלית למספרן, וכיון שיש תכלית למספרן יש להן ראשון שאין ראשון לפניו, והשלישי כי כל מחובר מחודש, וכאשר תתקיימנה אלה השלש הקדמות תהיה התולדה מהן למי שידע להשתמש בהן ולחברן, כי יש לעולם בורא בראו מאין, כמו שיתבאר ממה שאנו עתידין לבארו בע"ה... (שער א היחוד, פרק ה, וראה שם עוד)
אך על איזה פנים נשתמש בההקדמות אשר זכרנו בברור מציאות הבורא יתעלה הוא, כאשר נשתכל בעולם הזה נמצאהו מחובר ומורכב אין חלק מחלקיו מבלי חבור וסדור כי אנחנו רואים אותו בהרגשותינו ושכלנו כבית הבנוי אשר זומן בו כל הצריך לו, השמים ממעל כתקרה והארץ מתחת כמצע והכוכבים מסודרים כנרות... וסדר זריחת השמש ובואה להעמיד עתי היום והלילה ועליתה וירידתה להמציא הקור והחום והקיץ והחורף מעניני הזמנים ותועלותיהם ושנותם תמיד על סדור אחד מבלי הפסק... והכוונה בכל דבר ממנו כוונת תועלת ותקנה למדברים, כמו שאמר שלמה ע"ה (קהלת ג') את הכל עשה יפה בעתו... כאשר התברר לנו כי כל מחובר מחודש והדין חייב שנאמין כי העולם מחודש, וכיון שכן הוא ונמנע שיהיה הדבר עושה את עצמו, צריך שיהיה לעולם עושה שהתחילו וחדשו, ומפני שהתברר כי ההתחלות אי אפשר שיהיו מאין תכלית לתחלתם, מן הדין שיהיה לעולם תחלה אין תחלה לפניו וראשון שאין לו ראשון, והוא אשר יצרו וחדשו מאין דבר לא בדבר ולא על דבר... והוא הבורא יתעלה אשר אותו דרשנו ולמצאו כווננו במחשבותינו ושכלנו, הוא הקדמון הראשון אשר אין ראשית לראשיתו ואין תכלית לקדמותו... (שם פרק ו)
...כן הבורא יתברך יצייר מן החומר שמים וארץ, ופעם יצייר ממנו זולתי זה, ואין קוצר (אי יכולת) בחוק הבורא יתברך כשלא יברא דבר מלא דבר, כמו שאין קוצר ביכלתו כשלא ימציא דברים הנמנעים, שיברא מרובע שאלכסונו שוה לצלעו, ולקבץ שני הפכים ברגע אחד. וכמו שאין זה קוצר ביכלתו כך אין קיצור אם לא יאציל דבר מלא דבר אלא מתוך דבר, כי זה בכלל הנמנעים כולם... (שיר השירים ג ט)
אלקים אמת - וזולתו אינם אמת, שכוחם רק ממנו, ורק הוא יכול ושופט אמיתי. חיים - שחייו ממנו, וכל החיים זולתו ממנו. (ירמיה י י)
ראה אלקים-כללי, חלק א פרק לה.
...אמנם המחוייב המציאות הפשוט באמת, אשר לא תשיגהו הרכבה כלל, כמו שהוא מן השקר עליו מקרה הרבוי כן הוא מן השקר עליו מקרה האחדות, רצוני לומר כי אין האחדות ענין נוסף על עצמו, אבל הוא אחד לא באחדות, ולא יתבוננו אלו הענינים הדקים כמעט שיבצרו מן השכל במלות הנהוגות... (חלק א פרק נז, וראה עוד אלקים-יחוד)
...ויגיע האמת השלם באלה השלשה דברים, רצוני לומר במציאות הא-ל יתברך, ושהוא אחד, ושהוא בלתי גשם, מבלתי הבטה אל גזרת המשפט בעולם אם הוא קדמון או מחודש, וכשיתאמתו אלינו אלו השלש בקשות הנכבדות העצומות במופת האמתי, נשוב אחר כן לחדוש העולם ונאמר בו כל מה שאיפשר לטעון בו... וכבר הודעתיך שאין זולת השם יתעלה וזה הנמצא, ואין ראיה עליו יתעלה אלא מזה הנמצא מכללו ומפרטיו, ויתחייב בהכרח שיבחן זה הנמצא כפי מה שהוא, וילקחו ההקדמות ממה שיראה מטבעו, ולזה ראוי שתדע צורתו וטבעו הנראה, ואז אפשר שתביא ראיה ממנו על זולתו... (שם פרק עא)
...והשלישי כי זה הכח המדבר הוא כח בגוף ובלתי נפרד ממנו, והשם ית' אינו כח בגוף העולם, אבל נפרד מכל חלקי העולם, והנהגתו יתעלה והשגחתו מחוברת לעולם בכללו חבור נעלם ממנו תכליתו, וכחות בני אדם מקצרות לדעתו, כי המופת יעמוד על הבדלו יתעלה מן העולם והנקותו ממנו, והמופת יעמוד על מציאות מעשה הנהגתו והשגחתו בכל חלק מחלקיו, ואפילו הדק הפחות ישתבח מי שנצחנו שלמותו... (שם פרק עב)
יסוד האמונות ושרש ההתחלות אשר יישירו אל ידיעת האמת בפנות התורה האלקית הוא האמונה במציאות הא-ל יתברך, ולהיות הכוונה בחלק הזה אמות פנות ודעות תורת הא-ל יתברך, ראוי שנחקור בשרש הזה ואופן עמידתנו עליו. ואולם היות שרש התחלות התורה האלקית הוא האמונה במציאות הא-ל יתברך, הוא מבואר שעצמו להיות התורה מסודרת ומלווה ממסדר ומצוה, ואין ענין להיות הא-ל יתברך זולת היות המסדר והמצוה הא-ל ית', ולזה טעה טעות מפורסם מי שמנה המצות עשה להאמין מציאות הא-ל יתברך, וזה כי המצוה מן המצטרף ולא יצוייר מצוה בזולת מצוה ידוע. ולזה כאשר נטה אמונת מציאות הא-ל יתברך מצוה כבר נניח אמונת מציאות הא-ל יתברך קודמת בידיעה לאמונת מציאות הא-ל... ולזה הוא מבואר שאין ראוי למנות אמונת מציאות הא-ל במצות עשה. וכבר יראה מפנים וזה שכבר יראה מהוראת שם המצוה וגדרה שלא תפול אלא בדברים שיש לרצון ולבחירה מבוא בהם, אמנם אם האמונת במציאות הא-ל היא מהדברים שאין לבחירה ורצון מבוא בהם, יתחייב שלא תפול הוראת שם המצוה בה, ומזה ממה שנחקור בו ממה שיבא בגזירת הצור. ואיך שיהיה למה שהוא מבואר היות האמונה הזאת שרש והתחלה לכל המצות, אם נמנה אותה במצוה יתחייב שתהיה התחלה לעצמה, וזה בתכלית הבטול.... (הצעה הקדמה)
...והוא מבואר מענין ההקדמה הזאת, רוצה לומר אמרנו שא-לוה נמצא שהגבול הנושא בה הוא הא-לוה והנשוא הוא הנמצא, והוא מבואר שהא-ל יתברך נעלם תכלית ההעלם, כמו שיבא בגזרת הא-ל, הנה אין ענין זאת ההקדמה אלא שהסבה והתחלה לכלל הנמצאות נמצאה, ולזה היה העיון בשרש הזה בדרך השני לבד, והוא אופן עמידתנו באמיתתו. ולזה ראוי שנחקור אם עמדנו על אמיתת השרש הזה מפאת הקבלה לבד, והוא התורה (הא-ל יתברך) האלקית, או אם עמדנו בו מפאת העיון והחקירה גם כן... (מאמר א כלל א פרק א, וראה שם עוד)
לפי שהשורש הזה, (היות הא-ל ית' אחד דבר יכלול שני ענינים), הא' היות הא-ל ית' אחד בעצמו בתכלית הפשיטות, והשני מניעת השניות, וזה כי כשהונח היותו ית' פשוט אחד בעצמו כבר יפול הספק אם יש שם אלהות יותר מאחד, הנה הראשון נתבאר בקלות ממה שקדם, וזה כי למה שהתבאר שהנמצא כולו כאיש אחד נקשר קצתו בקצתו ושכחות הגלגל מתפשטות בזה החמר ומכינות אותו, ושלא ימלט מהיות לגלגל מניע עד שנעלה למניע מחוייב המציאות, והמחוייב המציאות אי אפשר שיהיה מורכב כמו שהתבאר בהקדמה הכ"א, הוא מבואר שהמחוייב המציאות הוא פשוט מבלי הרכבה כלל... (שם כלל ג פרק ד)
ענין המציאות הנאמר על כל נמצא מן הנמצאים נחלקו בו הפילוסופים, אם הוא מקרה קרה לנמצא או הוא ענין עצמותי לו, ואולם שם המציאות הנאמר עליו יתברך אי אפשר לומר בשהוא מקרה, כי הוא יתברך איננו מקבל למקרים כמו שיתבאר במאמר זה פרק ט', ואי אפשר גם כן שיהיה דבר עצמותי לו ונוסף על מהותו, שאם כן היה עצמות הא-ל יתברך מורכב משני דברים, וזה לא יתכן, כמו שיתבאר במאמר זה פרק ה', אם כן אין המציאות הנאמר עליו יתברך דבר זולת המהות. ואחר שמהותו נעלם תכלית ההעלם, כמו שכתב הרב ז"ל שזו היתה בקשת משה רבינו ע"ה באמרו "הראני נא את כבודך"... ולפי זה ראוי שישאל השואל ויאמר, איך יונח שורש לתורה אלקית דבר שהוא נעלם השגתו משום נמצא זולת השם. והתשובה בזה, כי לא יונח מציאות הא-ל שורש לתורה מן הצד שהוא נמנע ההשגה, שזהו מצד מהותו יתברך, אלא מן הצד שהוא אפשר ההשגה, וזה מצד היות הנמצאות מושפעות ממנו והוא עלה להם ופועל אותם, כי מזה הצד תבחן מעלת השם מצד היותו פועל הנמצאות בתכלית השלמות וההוד, וזה הצד הוא שמותר אל האדם לדבר בו ולהבחין מעלתו, אבל מצד עצמותו אי אפשר לדבר בו, כי לא יכלל זה בדבור כלל... (מאמר ב פרק א)
וממה שמעיד עליו החוש מזה מיציאת הדברים מן הכח אל הפועל יוכל להביא מופת עיוני על מציאות הא-לוה יתברך על זה הדרך, אנחנו נראה שיש בכאן ענינים יהיו בכח ויצאו אל הפועל, וכל מה שיצא מן הכח אל הפועל יש לו מוציא חוצה לו בהכרח, שאילו היה המוציא בו ולא היה שם שום מונע, לא היה נמצא בכח בעת מן העתים, אבל היה בפועל תמיד, ואם היה מוציאו בו, יהיה לו מונע שלא ימצא תמיד בפועל והוסר הכח אשר הסיר המונע הוא אשר הוציא הדבר מן הכח אל הפועל, והמוציא ההוא שהיה מוציא בכח ושב מוציא בפועל היה אם למונע מעצמו או ליחס היה נעדר בין הפועל והמתפעל, וכשנמצא היחס ההוא הוציא אל הפועל, וכל אחד מאלו השנים יחייב המצא מסיר המונע או מביא היחס, וכן יאמר במסיר או המביא ההוא השני, וזה לא ילך אל בלתי תכלית, ולזה אי אפשר מבלתי שיגיע אל מוציא מן הכח אל הפועל אין בו כחניות כלל, לפי שאם היה בו כחניות היה בו האפשרות, ומה שיש בו אפשרות אפשר שימצא ואפשר שלא ימצא, ויצטרך אל מוציא אחר מן הכח אל הפועל...
ומן השקר שיהיה בו חומר, כי כל בעל חומר יש בו אפשרות ולא יהיה מחוייב המציאות, ולזה הוא מבואר שהוא נבדל, והנבדל אשר אין בו אפשרות כלל, והוא מוציא הדברים מן הכח אל הפועל הוא הא-לוה יתברך, והתבאר שאינו גוף... (שם פרק ד)
העיקר הזה שהוא מציאות השם יש עליו מופתים אחרים עיוניים הביאם הרמב"ם ז"ל בתחלת החלק השני מספר המורה... (שם פרק ה, וראה אלקים-כללי)
לפני לא נוצר אל - לפני, רוצה לומר המלאכים, ואחרי על שאר הבריאה, כי כולם נוצרו על ידו, ורק הבורא לא נוצר. או נבחין ממנו יתברך ב' מציאויות, המציאות שהיא לו בעצמו, ומציאותו בדברים הנבראים. במציאותו בעצמו לא תשלוט הלשון ולא יכילהו רעיון, ועליו מורה שם הוי"ה ב"ה, מלשון הויה ומציאות עליון והחלטי. מציאותו בדברים היא מצד שהוא בורא ומהווה אותם, ומתבטאת גם כן בשם הוי"ה ב"ה, אלא שהראשון שם עצם שלא יצטרף ויסמך לדבר, כי העצמות האלקית אינה מתיחסת לשום דבר, והשני להיותו מתייחס לנבראים הוא נסמך, כגון ה' צב-אות, ה' אלקי ישראל וכדומה. ומזאת הבחינה השניה אמר למען תדעו וגו', שקודם היות ה' בורא הנמצאות לא נמצא דבר. (ישעיה מג י)
אני א-ל ש-די - שיש די במציאותי לפעולה המיוחדת לי, הבריאה, וההיפך בכל נמצא זולתי, שלא יפעל בלי פועל שיפעל בו. וזו ראיה על מציאות הא-ל הבורא ויחודו. וכל זאת הודיע לאבות, אבל מופת סבה על הבריאה היוצאת מהשם המיוחד הודיע רק למשה. (בראשית יז א)
וקראתי בשם ה' - להודיע מציאות הא-ל ודרכי טובו. ואם היו עיני הבנתך מספיקים היית משיג רצונך (בהכרת הבורא). ועם זה אלמדך להועיל קצת דרכי טובי, ובידיעתם תקנה איזו ידיעה מעצמותי. (שמות לג יט)
ובפרק ב' דחגיגה, אין דורשין בעריות בשלשה ולא במעשה בראשית לב', ולא במרכבה ליחיד וכו'. פירוש, אלו ג' דברים, שמציאות השי"ת מובדלת מכל הנמצאים ואין לו השתתפות עמהם, ב' שהוא המציא שאר הנמצאים, ג' שהם מסודרים מאתו בסדרם... כי השם המיוחד , שהוא שם העצם, מורה שהוא נבדל מכל הנמצאים, ובו מקויימים כל הנמצאים. ושם אלקים (מורה על) שפועל כל הנמצאים, שהרי בכל מעשה בראשית נאמר "ברא אלקים". ובשם א-ל סידר כל הנמצאים, כי בריאתם בדין, וסדר כל עניניהם בחסד, שזה השם הוא חסד. וזה שאמר ולא במרכבה ביחיד, כי המרכבה מורה שהוא יתברך נבדל מכל הנמצאים, ואיך הוא רוכב עליהם ומנהיג, כי בזה שהוא נבדל מהם מנהיג אותם...
אמנם מעשה בראשית רוצה לומר שהקב"ה המציא המציאות, ובאיזה ענין יצאו לפועל ונמצאו... ומפני שחכמה של מעשה בראשית היא יציאתם לפועל, ונמצא השי"ת לזולתו, שהרי המציא אותם, ובענין זה מותר לדרוש, שהחכמה מגיעה לזולתו, לכך מותר לדרוש ליחיד... (גבורות ה' הקדמה א)
האמונה השניה שהכל הוא ביד ה', ואין דבר חוץ ממנו, וזהו אמונת מציאות השי"ת, כי בודאי הכל מודים במציאות השי"ת, רק שלא יאמר שאינו חס ושלום הכל, ויוכל לצאת מרשותו, ולכך אמונת מציאות השי"ת שהוא הכל ואין דבר חוץ ממנו יתברך. (שם פרק מז)
ראה אלקים- כללי.
הנה אין דבר מוכרח המציאות אלא מציאותו יתברך, וכל הנמצא זולת זה אין מציאותו אלא בחפצו יתברך, ונמצא תלוי ועומד רק ברצונו יתברך, ועל כן נקרא שכל המציאות תלויה במאמרו יתברך...
והנה צריך שתדעי, כי ההנהגה המתיחסת ממש לאדון ברוך הוא היא הנהגת השלמות, כי הוא שלם, פועל והולך בשלמותו... כי על כל פנים מקור הכל הוא השלמות, ואפילו מה שנעשה לפי הטוב והרע הוא סיבוב וגילגול שהולך אל נקודת השלמות, אלא שכל זמן העלם היחוד צריך שילכו הדברים כסדר הזה...
ועוד תביני, שאף על פי שעכשיו אנו יודעים שהקב"ה שמח על כל מעשיו והם לכבוד אליו, שנאמר "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו", לא נחשוב מפני זה, שבזמן שלא היו נמצאים אלה היתה חסרה ממנו יתברך שמחה או כבוד חס וחלילה. אלא כבר אמרנו האדון יתברך שמו במציאותו הפשוט אין מקום לנבראים עמו כלל, כי אינם שייכים בענינו, אבל ברצותו בהם, אז מפני החפץ והרצון הזה, הנמצאים הם לו לשמחה כביכול, ולכבוד... (דעת תבונות נט)
ראה: אלקים-יחודו.