אמר

(ראה גם: אלקים-דבור, דבר, הגד, לשון)

זהר:

אמר שומר, מצאתי בספר של אדם, מה בין ויאמר אל אמר, ויאמר הוא למעלה, (שהוא ז"א), אמר, הוא למטה, (שהוא מטטרון, כמו שאמר) ואל משה אמר, מי אמר, אמר שומר, שהוא מטטרון... (תרומה פה)

...אלא כך למדנו, מהו בין דבור לאמירה, אמירה היא, שאין צורך להרמת קול, בדבור צריך להרמת הקול ולהכריז הדברים... (אדרא רבא קכג, וראה שם עוד)

ויספרו לו ויאמרו, א"ר חייא מה השינוי כאן, שכתוב, ויספרו, ולא כתוב, ויגידו או ויאמרו. אלא כל אחד פירש הדבר בפני עצמו. ויגידו, בכל מקום (שכתוב ויגידו), רמז מרמז בחכמה, וכבר למדנו, ויאמר היינו אמירה בלבד, ויאמר (פירושו) הרהור הלב, (על דרך שכתוב ויאמר המן בלבו), ויאמרו ((פירושו) נתינת פקודה, וכבר העמדנו בכמה מקומות, ויספרו, (פירושו) בכל מקום, פרשת הדברים. (שלח עז)

תלמוד ירושלמי:

תני בשם ר' יודה, כל מקום שנאמר בלשון הזה, ענייה, ואמירה, ככה וכה הרי הוא בלשון הקודש, אמר ר' אלעזר בניין אב שבכולן, משה ידבר והאלקים יעננו בקול... (סוטה כט ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

ויאמר ה' אל משה אמור וגו', כל מקום שהוא אומר ויאמר ויאמר צריך לידרש, ויאמר המלך אחשורוש ויאמר לאסתר המלכה, ויאמר ויאמר למה, אמר לה אם הוא זה מוטב, ואם לאו אמרי שהוא הוא. רבי אומר, עד שהכיר בה שהיא יהודית היה מסיח עמה על ידי תורגמן, ומשהכיר בה התחיל הוא מספר עמה... (ויקרא כו א, וראה שם עוד)

ילקוט ראובני:

ויאמר אלקים, ויאמר הוא מדת הדין, כענין שאמרו כל מקום שנאמר אלקים הוא דין, אך הדיבור הוא רחמים, שנאמר ראש דברך אמת וגו', אמת הוא רחמים חוץ ממקום אחד, האמירה רחמים והדבור הוא דין, כענין שנאמר דבר האיש אדוני הארץ אתנו קשות וכו', וידבר אלקים, אך סתם דיבר רחמים וסתם אמירה דין. (בראשית)

בכל מקום שאתה מוצא לשון אמירה, כגון ויאמר ה', ולשון לאמר ואמרת הכל הוא לשון מדת המלכות, והנני מפרש, דע כי כל דבור בתורה הוא מדת הגבורה, והוא מעסקי תורה שבכתב, ולשון אמירה מדת המלכות, והוא מעסקי תורה שבעל פה, ולפי שהתורה שבכתב ושבעל פה צריכין זו לזו ואין זו מתקיים אלא עם זו, הוצרך לרמוז השם בתורה בכל מקום ששתיהם צריכין זו לזו, וזהו וידבר ה' אל משה לאמר, וידבר סוד תורה שבכתב, לאמר תורה שבעל פה, ושני התורות מתדבקים בשני עבריהם ומפריד ביניהם דומה כמי שאין לו א-לוה כלל. (משפטים)

וידבר וגו' דבר אל כל עדת בני ישראל ואמרת אליהם קדושים תהיו... ר' יוסי אמר דברה תורה בלשונות הרבה, וכולם צריכים להדרש, תדבר על עשיית המצוה ההיא לאלתר, אמור אל בני ישראל אזהרת מצוה, אמור כגון אמור אליהם לדורותיכם, דבר אל בני ישראל לשון זירוז מיד, ואתה תצוה לשון נופל במקום חסרון כיס, אל בני ישראל תאמר לשון עונש ואזהרה. (קדשים בהתחלה)

אבן עזרא:

ויאמר - אמר הגאון כי פירוש ויאמר כמו וירצה, ואלו היה כן היה ראוי להיות אור, רק הוא כמשמעו, וכן "בדבר ה' שמים נעשו", כי הוא צוה ונבראו, והטעם כנוי על המעשה שלא היה ביגיעה. (בראשית א ג)

...ויתכן להיות אמור אל הכהנים כל הפרשה הנזכרת, כי התורה בידם, ואמרת אליהם - טעמי המצות שהם חייבים לשמרם לבדם. (ויקרא כא א)

רמב"ן:

וירא אלקים - ...אבל הסדר במעשה בראשית כי הוצאת הדברים אל הפועל יקרא אמירה, "ויאמר אלקים יהי אור", "ויאמר יהי רקיע", "ויאמר תדשא הארץ", וקיומם יקרא ראיה, כענין "וראיתי אני" דקהלת... (שם שם ד)

וה' אמר - אל צבא השמים העומדים עליו, או אל המלאכים השלוחים. ויתכן שהוא המחשבה, כי חשב שלא יתכסה ממנו מפני הטעמים הללו, וכן "אמרתי בדמי ימי"... (שם יח יז)

ויאמר עשו בלבו - ...ואין צורך, כי ההסכמה בדבר אשר ימלך אדם עם לבו תקרא אמירה עם הלב, אף על פי שיהיה בה דבור בשפתים, וכן "בלב ולב ידברו", כי הרצון יקרא לב, "וכל ישראל לב אחד להמליך את דוד", שהיו כלם על אותה ההסכמה והיו מדברים בה... (שם כז מא)

אמור ואמרת - ...ואמר ר' אברהם כדרך הפשט אמור אל הכהנים הפרשה הנזכרת, כי הם מורי התורה והמזהירים את העם, ואמרת להם המצות שהם לבדם חייבים לשמרם. ואינו. ועל דעתי בפשט הכתוב טעם אמור כמו דבר, "אמרי האזינה ה' דברי"... וכן במקומות הרבה "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם", והוא נאמר בפרשיות אשר ירצה להזהיר להם מאד, או לחומר הענין או להיותם מורגלים לחטוא בהנה, וכן יאמר אמור אל הכהנים ואמרת אליהם... (ויקרא כא א)

הרקאנטי:

ויאמר ה' אל משה וגו', כבר רמזתי לך ההבדל שיש בין ויאמר ה' לוידבר ה', כי ויאמר הוא מענייני תורה שבעל פה, וכן מלת לאמר, שנאמר "הן ישלח איש את אשתו", וידבר הוא תורה שבכתב, וכן הוא אומר "ראש דברך אמת"... (משפטים)

רבינו בחיי:

וידבר ה' אלי - לרז"ל נתייחד אז שוב הדיבור אל משה... וכאן גילו חכמי האמת מעלת לשון וידבר על ויאמר, ומזה תבין דברי ירמיה, "לא ידעתי דבר" וגו', שלא השיג מעלת אספקלריא המאירה, ולכן הזכיר שם אדנות. (דברים ב יז)

אברבנאל:

...ד', שיודיע ה' לנביא גזרותיו וחפצו לשעה ולא לדורות, וזה כינה "אמירה"... (הושע הקדמה)

מהר"ל:

...וידוע כי לשון דבור אינו כמו לשון אמירה, כי האמירה באה על ענין פרטי, לכך כתיב בכל מקום "וידבר ה' לאמור", והדבור הוא בא על חתוך הקול בלבד, כמו חי מדבר, ואינו בא על ענין פרטי, והאמירה שנזכרת אחריו היא באה על דבור פרטי, מה שהיה הענין, ולפיכך כתיב, "בדבר ה' שמים נעשו", כלומר שהשמים נעשו בדבורו שהוציא הקב"ה מפיו, אבל אמירה פירושו שאמר ענין זה ומשמע שיש ענין אחר, ואין הדבר כן, כיון שהכל נברא ביום הראשון אין כאן אמירה אחרת... (דרך חיים ה א)

וידבר - דבר אתו משפט, ומדכתב וידבר ואחריו אלקים, כי דבור לשון קשה שמחתך הקול בכח, וגם משמע שפה ברורה, ואם בא אחריו לשון אמירה, רוצה לומר פנים אל פנים, שהמקבל מקבלו בלשון רכה, וכאן אי אפשר לפרשו פנים אל פנים, שהרי כתב אלקים, וכשכתב וידבר ה' גם כן פירושו פנים אל פנים בדבור מפורש. (גור אריה שמות ו ב)

כה תאמר - בלשון רכה, שכל דבור יש בו חתוך הקול ואותיות הנקרא דבור, וזהו קשה, והדבר הנאמר הנקרא אמירה והוא רך, וכאן שנאמר ותגד ותאמר, הוא לומר בלשון רכה, אבל בכל מקום שכתוב ויאמר אינו על אופן האמירה אלא שענין זה נאמר לו, וכל ענין הוא רך, רק הוצאת הדבור היא בכח... (שם יט ג)

הגר"א:

לדברי - דבור הוא התורה בעצמה, אמירה - הפנימיות של התורה וכוונותיה, שעל זה אמר "וידבר ה' אל משה לאמר", שיאמר לישראל כל הכוונות שמשה הבינם מעצמו. (משלי ד כ)

אור החיים:

ויאמר - ...ואולי שויאמר לשון מעלה, על דרך "אמרו צדיק כי טוב", והמעלה שדבר אליו בלי אמצעי. (שמות לא יג)

אמור - לשון מעלה לצד שהם משרתי מלך, ומעלתם שלא יטמאו, כבמדרש, אין נאה ליוצא ונכנס לפני להסתכל במת... (ויקרא כא א)

הכתב והקבלה:

אמרי נא - לשון "אמר" נופל גם על השתנות דבר ממעמד למעמד אחר, לשון תמורה, ובדבור יוצא ממעמד השתיקה למעמד הדבור. ומכאן המלה "אמיר" לענף חדש, וכן "האמרת היום". (בראשית יב יג)

תאמר ותגד - ...אין כוונתם האמירה בכל מקום לשון רכה והגדה לשון קשה, כי כתובים רבים יעידו על הפוכם, "ויאמר יהודה הוציאוה ותשרף"... "והגדתם לאבי את כל כבודי", אבל כוונתם רק על שנויי הלשונות שבמקום זה... (שמות יט ג)

לכן אמור - ...ולי נראה שאין מלת אמור לשון הוצאת דברים בפה, כי אם לשון התנשאות ורוממות, כמו "האמירך היום", "אמרו לאלקים" (תהלים ס"ו)... (במדבר כה יב)

כל אשר יאמר וגו' ואת תדבר - למשה אמרו לשון אמירה, ולעצמם לשון דבור, כי ההבדל שבין אמירה לדבור הוא, שהדבור הוא הענין הגשמי החיצוני שבדבור, והוא הדבר הפשוט, והאמירה הוא הענין הרוחני שבדבור, שהיא הכוונה המכוונת בו, ולזה נאמר בכל מקום "וידבר ה' אל משה לאמר", שהדבור הוא פשטות הענין, לאמר להסביר להם שיבינו, הנה משה למדרגתו הגדולה מיד בבוא הדבור אליו הבינו תכף... (דברים ה כד)

ואמרת לבנך - "אמר" עם למ"ד רוצה לומר שעל ידי האמירה תושג התכלית המבוקשת, ו"אמר אל" הוא רק הקדמה לתכלית שתמשך ממנו, וכאן רוצה לומר שיאמר לבן את הכל. (שם ו כא)

האמרת - לשון הבדלה והפרשה (רש"י), ובפירושו זה יתבאר היטב מאמרם (סנהדרין נ"ו) דילפי ממלת "לאמר" ענין גלוי עריות שנצטוו עליה בני נח... כי בכל מקום שיש גדר ערוה כתיב בו לשון קדושה, שפירושו פרושים מן הערוה. (שם כו יז)

מלבי"ם:

וידבר - מציין את האריכות וההסבר, ואמירה מציין את הלשון שנאמרה לו. (שמות ו ג)

דבר - ...מבואר כי הדבור מציין המבטא לבד, בין שיהיה מדבר אל עצמו בין שידבר אל חברו בכל אופני הדבור... לא כן אמירה היא מיוחדת רק על מאמר שיש בו הבנה שיגיד לחברו, לפי זה כל מקום שהשתמש בפעל "אמר" צריך שיהיה מאמר מובן, ולכן יפרש תמיד מה היתה האמירה, מה שאין כן בפעל דבור, כגון "וישב אליהם וידבר אליהם" וגו' (בראשית מ"ב)... (ויקרא א א, וראה שם עוד)

והגיד לכהן - יש הבדל בין הגדה לאמירה, שהמגיד מבאר פרטי הדבר בכל סעיפיו שמגלה דברים שלא ידע השומע מעצמו... (שם יד לה)

...וכתבנו ההבדלים שבין לשון דיבור ובין לשון אמירה, א' שהדיבור הוא ענין כולל, וכשאמר וידבר ה' אל משה רוצה לומר שדבר עמו איזה דבור, ובמה שאמר ויאמר אליו בא לפרש פרטי הדברים מה שאמר. ב' הדבור יבא לפעמים על הדבור הארוך כדרך הדורש ומבאר טעמי הדברים באורך, ואמירה יציין אמירה פרטית... (שם טז א)

...ואמרת מציין הלשון שיאמר לו שהוא כפי שנכתב בכתוב, ובזה יש הבדל בין דבר ואמרת ובין אמור ואמרת, שכל מקום שהלכות תורה שבעל פה מיוסדים בתורת הכתב על ידי הכללים ושרשי הלשון ועל ידי מדות הנמסרים לדרוש את הכתוב, שמהם נוציא את ההלכות כפי דרכינו יציין זאת במלת דבר, שהיא הרחבת הדברים והפירוש, אבל במקום שיציין הלכה למשה מסיני שאין לה שום יסוד בהכתוב... עליהם לא יפול לשון דיבור, כי לא נאמרו לדרוש ולהוציא אותם מן הכתוב, ועליהם כפל "אמור ואמרת", שהם שתי אמירות, אחת תורת הכתב, ואחת הלכות על פה שנאמרו גם כן בקצרה... (שם כא א)

אמור להם - כבר בארתי שאמירה היא תמיד סמוכה אל אחר, ונוכל לשאול תמיד אל מי אמר, ומזה ידעינן שנאמר להם פנים כנגד פנים ושיהיה שומע (ברכת כהנים)... (במדבר ו כב)

אמרי - המוסרים והאמונות שצריך לקבלם. מצותי - מה שהמצוה יכריח את המצווה עליו. (משלי ב א)

אמרי - הלשון בה מלביש את דבריו. (שם ד כ)

פעל אמר מציין מאמר שלם מורכב מהברות ומלות, שיגיד אחד לחברו דבר קצר ומוחלט במלים מעוטות, וכל מקום שישתמש בפעל "אמר" צריך שיהיה מאמר מובן, ולא יצדק על מלה אחת שאין לה הבנה, גם לא תהיה האמירה מבלי סמיכה אל אחר, ולכן אחר פעל "אמר" יפרש תמיד מה ולמי היתה האמירה, וכשבא פעל "אמר" שלא אל הזולת רק האדם לעצמו, תורה האמירה על מחשבת הלב... וכשבא "וידבר לאמר", או "דבר ואמרת" יציין במלת דבר הדבור המבטאי סתם שנתעסק עמו בעסק הדבור, ומלת לאמור מפרש הדבור מה אמר... אבל כשאמר "ויאמר לאמר" "אמור ואמרת" הוא זרות וכפל, ויש בו דרוש, ולחז"ל יציין בזה הלכה למשה מסיני שאין לה יסוד בכתוב על ידי הכללים ושרשי הלשון ומדות...

ופעל "אמר" נקשר לפעמים עם מלת אל, תורה יותר על אמירה נמשכת תבוניית, לא כן שימוש הלמ"ד, כמו "ויאמר משה אל אהרן ולאלעזר", ייחד עקר דברו אל אהרן שהוא יתבונן בו... (הכרמל)

רש"ר הירש:

...כל אומר צופה להגשמה מידית של מאמרו, ולא כן המדבר. משום כך אנחנו מדברים על "עשרה מאמרות", ועל "עשרת הדברות", מאמרות הבריאה של ה' היו מיד למעשה, ואילו דברות החוק של ה' מבטאים בראשונה רק את הרצון האלקי, גם אם בשעתם אין שומע ואין מקיים... (בראשית א כב)

היה דבר - ...נזכיר עוד את ההבדל שבין "דבר" ו"אמר", המדבר גוזר גזירה מוחלטת, אפילו אין שומע המקבל את דבריו, ואילו האומר רוצה שדבריו יובנו וימסרו מדור לדור. דבר ה' הוא גזירה אלקית מוחלטת עתידה היא להתקיים על כרחנו, אך "דבר ה'" מגיע אלינו "לאמר", עלינו לשים אותו על לבבנו ולמסור אותו לבנינו... (שם טו א)

אמר אל הכהנים - ...המדבר נותן ביטוי מדוייק למחשבתו, ואילו האומר מעביר רעיון ללב אחר, מבארו ומפתחו בשלמות. ומכאן בדברי תורה, דיבור הוא הביטוי הקצר והנמרץ של המצוה, כפי שניתן לנו בתורה שבכתב, ואילו אמירה היא הביאור השלם כפי שהגיע לידינו בתורה שבעל פה... (ויקרא כא א)

וידבר ה' - בבבא בתרא קכ"א אמרו רז"ל, מכאן שהיו נזופים כל הזמן, כי אמירה היא רק מסירת תוכן ולא מלה במלה כמו "וידבר", וכן "כאשר ידבר איש אל רעהו". (דברים ב יז)

שפת אמת:

במדרש אמרות ה'... וזהו יש לומר ענין אמור ואמרת, אמירה היא דביקות וחיבור הדבר בשורשו, כמו שכתוב "האמירך", עשנו חטיבה אחת בעולם, ואמירה אחת להיות נזהרין מן הטומאה, והיינו על ידי התדבקות בשורש החיות... (ויקרא אמור תרל"ג)

אמרו חז"ל כל הנביאים נתנבאו בכה אמר ה'... כי מאמר יהי רק לחוץ להודיע הרצון, "יהי רקיע", "יהי מאורות", ודיבור הוא פנימיות עצם הדבור, כענין שם מדבר שנקרא האדם מדבר ולא אומר, כי הדיבור הוא בעצם לא במקרה כמו המאמר... (במדבר מטות תרנ"א)

ומה שאמר משה לא איש דברים... שההפרש בין מאמר לדיבור שהוא לנוכח, כמו דבר מלך שלטון, שהדיבור הוא להיות נעשה כן, ואמירה שייך אף על מה שאין לעשות, מה שאינו כן דיבור הוא גזירה להיות כך... (דברים תרל"א)

שם משמואל:

ולפי הדברים האלו תובן תשובת השי"ת למשה רבינו ע"ה, דיבורך חביב עלי יותר מכל, והוא על פי מה ששמעתי מכ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בהפרש שבין אמירה לדיבור, שאמירה היא עצם המאמר הבא מזה לזה, ודיבור הוא חיבור המדבר עם מקבל הדיבור, ועל כן תאמר "ראובן אמר לשמעון", אבל לא תוכל לומר "ראובן אמר עם שמעון", אבל בדיבור תוכל לומר, "ראובן דיבר עם שמעון", שזה מורה חיבור ראובן עם שמעון. (ויקרא תרע"ב)

במדרש רבה העליונים... ויש להוסיף עוד שאמירה שייכת אפילו לבלתי שומע, ועל כן שייך לומר אף על המחשבה בלתי נסמך, כמו "כי אמר אלקים", שפירושו חשב, אבל דיבור לעולם הוא נסמך להנדבר, ואפילו במחשבה כשנזכר הלשון דיבור הוא נסמך, כמו שכתוב (קהלת א') "דברתי אני עם לבי". ולפי זה יש לומר שלשון ציווי הוא מעין לשון דיבור, שגם הוא לעולם סמוך אל הנצטוה... (שם אמור תרע"ד)

פרי צדיק:

ובזוהר הקדוש, כך אמירה דלהון בלחישא, אמור ואמרת, זמנא חד ותרי זימנין וכו'. נראה שמיישב בזה מה שנאמר ב' פעמים לשון אמירה, וכמו שדקדק במ"ת (א' ג'), והענין הוא כאמור, דאמירה היינו תורה שבעל פה, והיינו שיופיע בלב הכהנים האור תורה שבעל פה... (אמור ב)