אנף

(ראה גם: אף, חמה, כעס, קצף)

מלבי"ם:

פעל אנף בא על כעס החיצוני על הראות הכעס בפנים נזעמים בגלוי, והבדלו מן אף הוא, מה שגדר פעל אנף הוא שמכלה חרון אפו ושופך עליו את העונש עד לכלה, לא עונש חלקי, והעונש הבא על ידי אינוף הוא עונש כללי, עד שאין אחריו עוד אף ועונש כלל... (הכרמל)

אנפת - הראות הכעס הגלוי, בנגוד לחמה... (ישעיה יב א)

תאנף - כילוי האף בבת אחת על ידי עונש, אפך - עונש לשיעורין. (תהלים פה ו)