(ראה גם: בית המקדש-חורבן)
שדריה עילוייהו לאספסיינוס קיסר, אתא צר עלה תלת שני... כי מטא (רבן יוחנן בן זכאי) להתם אמר שלמא עלך מלכא שלמא עלך מלכא, אמר ליה מיחייבת תרי קטלא, חדא דלאו מלכא אנא וקא קרית לי מלכא, ותו אי מלכא אנא עד האידנא אמאי לא אתית לגבאי, אמר ליה דקאמרת לאו מלכא אנא, איברא מלכא את, דאי לאו מלכא את לא מימסרא ירושלים בידך... אדהכי אתי פריסתקא עליה מרומי, אמר ליה קום דמית ליה קיסר ואמרי הנהו חשיבי דרומי לאותובך ברישא... (גיטין נו א, וראה שם עוד)
ג' שנים ומחצה הקיף אספסיאנוס את ירושלים... מן דנפקין מן פילי טענוניה ויתבוניה בחד בית עולם וחזרו למדינה, נפק ר' יוחנן בן זכאי לטייל בחיילותיו של אספסיאנוס, אמר להון אן הוא מלכא, אזלון ואמרו לאספסינוס חד יהודי בעי למישאל בשלמך, אמר להון ייתי, מן דאתא אמר ליה וביבא מארי אפלטור, אמר ליה שאילא דמלך שאילת בי ואנא לית אנא מלך, וכדו שמע מלכא וקטיל לההוא גברא, אמר ליה אם לית את מלך סוף את מליך, דלית הדין ביתא חריב אלא על ידי מלך, שנאמר והלבנון באדיר יפול... לבתר תלתא יומין אזל אספסיאנוס מסחי בהדא גפנא, מן דסחא ולבש חד מסן דידיה אתת בשורה ובשרית מית נירון ואמלכוניה בני רומי, בעי למילבש חד מסן חורן ולא עליל, שלח ואתיוה לרבן יוחנן בן זכאי... (איכה א לב וראה שם עוד)