(ראה גם: אלקים-ארך אפים-רצון, אנף, אפים, זעם, חימה, חרון, כעס, עברה)
תא חזי, ארורים הם הרשעים, שכל מעשיהם כולם לרע, וכל הדבורים שהם אומרים כולם לרע ולהרע. כיון שפתח פיו באף, דהיינו אף אני בחלומי, מיד פחד יוסף, וידע שכל דבריו הם להרע, ובשורה רעה בפיו... (וישב רסט)
מסוד היכל הג' שבסטרא אחרא יוצאים ב' רוחין הנקראים אף וחמה, ומשני אלו, יוצאים כל אלו השליחים ההולכים להטות בני אדם מדרך האמת, ואלו הם העומדים ומקדימים על בן אדם ההולך לדרך של מצוה, (כדי להפריע לו), ועל זה אלו האופנים עומדים כנגדם כדי להגן על האדם שלא ינזק מהם. מאלו ב' רוחין ירא משה כשירד מן ההר, שכתוב כי יגרתי מפני האף והחמה. (פקודי תקסה)
מכאן מתפשטים ויוצאים ב' רוחות, אף וחמה, ואלו נתמנו על כל אלו ששומעים נזיפה ממי שעוסק בתורה, (דהיינו שעוסק בתורה גוער בהם על שאינם הולכים בדרך הישר), והם בוטחים בו (בטובו), ואינם דואגים מזה, וכן על כל אלו הצוחקים ולועגים מדברי תורה או מדברי רבנן.
מאף וחמה אלו יוצאים כמה אלפים וכמה רבבות, וכולם יוצאים ושורים על אנשים העוסקים בתורה או שעוסקים בדברי מצוה, כדי שיתעצבו ולא יהיו שמחים (בתורה ובמצות שעוסקים), ומשנים אלו, פחד משה כשחטאו ישראל וירד מן ההר...
תחת אלו (אף וחמה) יש רוח אחד שעומד על כל אלו בעלי לשון הרע, כי כשבני אדם מתעוררים בלשון הרע, או אדם אחד שמתעורר בלשון הרע, אז נתעורר רוח הרע הטמא ההוא שלמעלה הנקרא סטכסיכ"א... (שם תתעג)
אף אינו מדבר אלא באף, אף אשר בניתי אני אהרוס, אני אשר נטעתי אני אתוש... (בחקותי פרק ד)
דרש רבי יהודה בר ביזנא, בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד ותקח צפורה צור... באותה שעה ביקש משה להורגן, שנאמר הרף מאף ועזוב חמה, ויש אומרים לחימה הרגו, שנאמר חמה אין לי, והכתיב כי יגורתי מפני האף והחמה, תרי חימה הוו... (נדרים לב א)
ויאמר המן אף לא הביאה אסתר המלכה וגו', ד' הם שפתחו באף ואבדו באף, ואלו הן נחש, ושר האופים, ועדת קרח והמן. נחש דכתיב אף כי אמר אלקים (בראשית ג'), שר האופים דכתיב (שם מ') אף אני בחלומי, עדת קרח דכתיב (במדבר ט"ז אף לא אל ארץ, המן דכתיב אף לא הביאה אסתר המלכה. (פרשה ט)
ר' יודן בשם ר' אמי אמר, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אף על פי שכתוב בי (משלי ג') כי את אשר יאהב ה' יוכיח, אל באפך תוכיחני. ואף על פי שנאמר (תהלים צ"ד) אשרי הגבר אשר תיסרנו י-ה, אל בחמתך תיסרני... אמר להן אם כן למה לי אף וחימה, אמרו לו יש לך למי לשלוח, (שם ע"ט) שפוך חמתך על הגוים אשר לא ידעוך, ואף הקב"ה מקבל מהם ואומר, (מיכה ה') ועשיתי באף ובחמה נקם את הגוים... (מזמור ו)
ואתה ה' א-ל רחום וחנון, אמר רבי שמואל בר נחמני מאריך רוחו עם הרשעים וחוזר וגובה מהם, מאריך רוחו עם הצדיקים וחוזר ומשפיע להם טובה ושלוה. אמר רבי אחא בשם רבי תנחום בר חייא מאריך רוחו תחלה, אבל התחיל לגבות גובה, וכשמאריך רוחו הוא מרחיק את האף, שנאמר (ישעיה י"ג) באים מארץ מרחק ה' וכלי זעמו... א"ר ברכיה בשם רבי לוי מלאך שהוא ממונה על האף רחוק הוא, שנאמר באים מארץ מרחק, אמר הקב"ה שאם אכעס על בני עד שיבא האף לכלות הן באין בכנופיא, ואני מקבלן ותוהא כביכול, הוי ארך אפים. (מזמור פו)
קומה ה' באפך, אמר רבי שמואל בר נחמני בשעה שעלה משה למרום וסרחו ישראל נזדווגו לו חמשה מלאכי חבלה, ואלו הן אף וחמה קצף השמד ומשחית, נתירא משה מהם, מה עשה נתלה בזכות אבות, אמר לפניו, רבונו של עולם זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך, באותה שעה נתמלא על ישראל רחמים, שנאמר וינחם ה' על הרעה, מיד נסתלקו ממנו שלשה מלאכי חבלה, ונשתיירו אף וחמה, אמר לפניו לית אנא יכיל למיקם בתרויהון, קום את בחד ואנא בחד, הדא הוא דכתיב קומה ה' באפך... (תהלים ז, תרלז)
וברוח אפיך - היוצא משני נחיריים של אף דבר הכתוב, כביכול, בשכינה דוגמת מלך בשר ודם, כשאדם כועס יוצא רוח מנחיריו, וכן עלה עשן באפו... כשזעפו נח נשימתו ארוכה, וכשכועס נשימתו קצרה. וכל אף וחרון שבמקרא אני אומר כן, חרה אף לשון שרפה ומוקד, שהנחירים מתחממים ונחרים בעת הקצף והחרון, על כן הוא אומר "וחמתו בערה בו", ובנוח החמה אומר: נתקררה דעתו. (שמות טו ח)
אף - חימה עזה. (משלי כא יד)
יעלה אף - שהכעס עולה בעת הזעף, ונראה באף האדם. (משלי טו א)
התאנף - כבר ביארתי כי אפו הנו"ן מובלע בפ"א, והיא בלשון ארמית נראית, גם הוא מגזרת "כי אנפת בי". (דברים א לז)
איש אף - הכעס יביאהו לנקום ולהרוג ולמסור למלכות. ובדרך נסתר: פחיתות המדות נקראת אף, שמגרות ריב בין השכל והיצר. (שם כט כב)
...אל תדקדק עלי באפך ואל תיסרני בחמתך, דהא בהא תליא, וכן כתיב (דברים ט') כי יגרתי מפני האף והחמה, אשר רצה באף להשמיד בחמה, כי האף דילטורא והחמה מכלה, וזה טעם "להשיב חמתו מהשחית" (תהלים ק"ו)... (תהלים ו ב)
האף תספה - אין להשחית הצדיקים כלוט ומשפחתו, אם לא שיצא חרון אף. (בראשית יח כג)
הו' - בחוטמו, מעולם לא ימצא בו חרון אף כלל, אלא תמיד באפו חיים ורצון טוב ואריכות אף, אפילו לאותם שאינם הגונים, ותמיד רוצה למלאות רצון ולהפיק כל שאלה ולהחיות כל נדכה, ומוציא מחוטמו תמיד מחילת עון והעברת פשע... (פרק ב)
אף אחיך - אף גדול מחימה, כגבורת זכר מנקבה, ולכן אם היא רק חימה - וישבת עמו ימים אחדים, ואם הוא אף, תשאר עד שאשלח ולקחתיך משם. (בראשית כז מה)
וחרה אף - הגדול שבמשחיתים לכלות אתכם, אך ה' לא יניחכם בידו אלא תגלו, שהגלות מכפרת. (דברים יא יז)
אפו - השטן המתיחס אל האף. (איוב טז ט)
ואף - כח מכחות השטן הסיתך למאוס בעוני. (שם לו טז)
כי האדם מורכב מגוף ונפש, ואלו שניהם אי אפשר שיהיו בלא חסרון, ולכך אי אפשר שלא יהיה לאדם מתנגד מצד הגוף והנשמה, המתנגד לגוף הוא האף, והחימה מתנגדת לנפש, שנקראת חימה על שם האש שהוא חם, ומתנגדת לנפש שהיא גם כן אש... אבל הצדקה ממך שהיא בסתר, נבדלת מאלו הכחות, עד שאי אפשר שיהיו שולטים בו... (נתיב הצדקה פרק ג)
...ויש לך להבין דברים אלו במעלת הצדיק שהוא בסתר עד שאין מושלים בה כחות החיצונות אשר הם מתנגדים לאדם, כי האדם הוא מורכב מגוף ונפש, ואלו שניהם אי אפשר שיהיו בלא חסרון, ולכך אי אפשר שלא יהיה מתנגד לאדם כנגד הגוף וכנגד הנפש. כי האף הוא מתנגד אל הגוף, וחימה מתנגדת לנפש, שנקרא חימה על שם האישות, והוא מתנגד לנפש שהיא אש גם כן, והדבר הזה ידוע לנבונים מאד. ומשה הוא שהיה מגוף ונפש ואי אפשר שלא יהיה דבק בהם החסרון, היה ירא מן אלו שתי כחות, והם כחות החיצוניות, וכדכתיב, "כי יגורתי מפני האף והחימה". אבל הצדקה בסתר, מצד שהוא צדקה בסתר הוא נבדל מן אלו כחות החיצוניות, שאי אפשר שיהיו שולטים בו, ולפיכך אמר הנותן צדקה בסתר הוא יותר ממשה שהיה ירא מן אלו שתי כחות חיצוניות... ויש לומר כי אף נקרא כאשר יבאו יסורין על האדם כמנהגו של עולם מן השי"ת, וכשהוא נותן צדקה בסתר הוא כופה את שניהם, ור"י סבר שאינו כופה אלא אף שהוא כהנהגת העולם, אבל החימה שהוא שלא כמנהגו של עולם דבר זה בא בכח גדול, ולכך אין כופה זה, כי הוא מן השי"ת, כמו שכתיב בחימה שתי אותיות השם, כי יש בו היו"ד והה"א, דבר זה אינו כופה... (חידושי אגדות בבא בתרא ט ב)
...ויתבאר הענין, כי ידוע ששורש האף מהעלבון הנרגש בלב, ואחר שיגיע ההרגש לבחינת המרגיש יסובב העצבון והיגון, ותהיה תרופתו מא' מב' דרכים, א' בנקום מהמסובב, ב' בדברי ריצוי כשיעור המספיק. והנה בעשות ישראל מעשה המכוער אין לך עלבון לא-ל עליון גדול מזה, והוא אומרו "סרו מהר"... (שמות לב י)
אף - תחלת הכעס במחשבה, וחימה סוף הכעס במעשה. (משלי טו א)
אף כי אמר אלקים - מכעיס הוא מה שאמר... (בראשית ג א)
חמת אחיך - חימה היא בלב, והיתה נגד יצחק ורבקה שגרמו הדבר, והאף הגלוי היה נגד יעקב שעשה הדבר לטובת עצמו. (בראשית כז מד)
אפם - האף הוא על מי שחטא נגדו, ועברתם - קשה עד שתשולח גם על מי שלא חטא, וכן מה שעשו לאנשי שכם החפים היה קשה מדי. (שם מט ו)
אף אני - אף לשון חידוש, שאינו ראוי שישחית מעשה ידיו. ורומז גם למדת האף שהיא הרס המציאות, והוא עונש השגחיי שעל ידי הסתרת פנים של חסד. (ויקרא כו טז)
ואדרכם באפי - כעס חיצוני, רק להעביר הרשעים מהם, ואחר כך וארמסם בחמתי - הפנימית כדי לכלם. (ישעיה סג ג)
חמתי - הכעס הפנימי, העצור בלב. אף - בעת שיגלה ויגזור עונש. והעונש עצמו נקרא זעם. (נחום א ו)
תאנף - כילוי האף בבת אחת על ידי עונש, אפך - עונש לשיעורין... (תהלים פה ו)
ההבדל בין אף ובין חמה הוא, שהאף מציין הכעס החיצוני הנראה מפעולת הכועס, והחמה שמירת הכעס בלב, ויצויר לפעמים אף בלא חמה, כמו אב המכה את בנו והוא אוהבו בלבו, וכן יצויר חמה בלא אף, אם שומר חמתו בלבו ומאריך אף ואינו מענישו עתה. וכשיש אף וחמה יחד אז העונש קשה מאד, כמו "כי יגורתי מפני האף והחמה" שהיו אז ביחד... (הכרמל)
אפם - אף הוא משורש אנף, ומתבטא כלפי חוץ, החימה שמורה בפנים. (בראשית מט ו)
אל באפך - אף הוא התגלות הכעס. (תהלים ו ב)
ארור אפם - בשעה שהמה בחרון אף, כי עז - בלי מעצור, כזרם מים שוטפים. ועברתם - השמורה בלב, כי קשתה - קשים להתרצות... (בראשית מט ו)
השיב את חמתי - כדפירשנו שהיה חמה אבל לא חרון אף הקשה מחמה, והיתה רק פעולת חרון אף. (במדבר כה יא)
בכל לבבך - אם יתרחק מהתאוה ודמיון הכוזבים הנקראים אף וחימה, ישוב... (דברים ל ו, וראה שם בארוכה)
והנה חימה היא יותר בהתגלות, וכמו שכתוב (אסתר א') "וחמתו בערה בו", ואף הוא בהעלם יותר מחימה, על כן נראה שחימה מתהוה מקלקול חיה, ואף מקלקול יחידה. והנה ידוע שמשה זכה לבחינת חיה, וזה שאמר משה רבינו ע"ה, עמוד אתה באף, שהוא לעומת יחידה, שלזה לא היה כח למשה לעמוד לפניו, שהוא לא זכה לבחינת יחידה, ואין זה בידו אלא ביד הקב"ה, ומשה רבינו ע"ה עמד נגד חימה שנתהוה מקלקול בחינת חיה שזכה אליה... (דברים עקב תרע"ה)