אף   חוטם

זהר:

אם כן החוטם של האדם למה עשאו הקב"ה, ויפח באפיו נשמת חיים, זו היא צורה שעל האדם, שנאמר בו, ויחלום והנה סולם, סולם ודאי הוא נשמת חיים, (שהיא מלכות) שהוא כסא לשם הוי"ה, שהוא יראה ואהבה ותורה ומצות... (נשא נב, ועיין שם עוד)

אנשי אמת בצורת החוטם, שהוא רוח הקדש, והוא תפארת, הוא חוטם, (מלשון חותם, דהיינו) חותם אמת. (החוטם הוא סוד) יעקב השלם, (שהוא תפארת), ויש לו ב' פנים כנגד לאה ורחל... (זהר חדש יתרו כב, ועיין שם עוד)

הצורות של החוטם, החוטם הוא חותם (הפנים), שהפנים של אדם ניכרים (על ידו. ואם יש לאדם) חוטם קצר ועקום, שאינו מתישב כראוי בדרך יושר, זה הוא שאבד צורת פנים של אדם. וזה הוא באות ה' בלבדה, בלי מילוי... (שם רס)

מי שיש לו חוטם עקום וב' נקבי החוטם שלו גדולים, ופתחי נחיריו בולטים לחוץ (מן החוטם), והחוטם אינו נמשך עמהם, זה הוא באות ה"א במילואה, (דהיינו בב' אותיות ה"א)... החוטם שהוא בדרך יושר והוא מתוקן היטב על הפנים, איש זה, הוא באות ה' במילואה... ואם החוטם הוא ארוך וחד, והוא שנון, כראש חוטם של נשר, זה הוא בלי אות כלל, שערותיו קמוטות, קוי מצחו הם ג'... (שם רסח ועיין שם עוד)

וכאשר החוטם הוא ארוך ורחבו גדול אצל הראש, זה הוא באות ה', ולפעמים מתחברת עמה אות י', זה הוא איש מצליח. (שם רפה)

אם החוטם עקום והעקמומית נוטה לצד ימין, זה הוא אדם הרשום באות ה', ולפעמים באות ר' ואינן מתחברות יחד, זה הוא אדם המדבר רכות... (שם רצט)

משום שנשמת האדם בעולם הזה, יוצאת ממנו בכל לילה ולילה, בבוקר היא מוחזרת אליו ושורה בחוטמו של האדם, ואינה נכנסת ואינה מתישבת במעיו, (דהיינו בפנימיות האדם), עד שמברך להקב"ה, ומתפלל על דמו, אז היא מתישבת במקומה. (שם רות תשלד)

תלמוד בבלי:

אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם, אף על פי שיש סימנים בגופו ובכליו... אבא בר מרתא דהוא אבא בר מניומי הוה מסקי ביה דבי ריש גלותא זוזי, אייתי קירא דבק בבלייתא דבק באפותיה, (הדביק שעוה במעט מטלית בלויה על אפו), חלף קמייהו ולא בשקרוה. (יבמות קכ א)

חוטמו שניקב ושנפגם ושנסדק... תנו רבנן, ניקבו חוטמין זה לתוך זה מבחוץ הרי זה מום, מבפנים אינו מום. (בכורות לט א)

החרום פסול, איזהו חרום, הכוחל שתי עיניו כאחת... תנו רבנן, חרום שחוטמו שקוע, חוטמו סולד, חוטמו בולם, חוטמו נוטף מניין, תלמוד לומר או חרום... (שם מג ב)

תלמוד ירושלמי:

אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם... רב יהודה אמר החוטם על הלסתות, ואתיא דמר רבי ירמיה בשם רב הכרת פניהם ענתה בם זה החוטם. אמר רב חייא בר בא מאן דבעי דלא מתחכמא (שלא יכירוהו), יהיב איספלני על נחיריה ולא מתחכם, כהדא ביומי דארסקינס מלכא הויין ציפוראי מתבעין והוון יהבין איספלני על נחיריהון ואינון לא מתחכמין, ובסיפא איתמר עליהון לישן ביש ואיתצידון כולהון בן בידו. כתיב ויכו בהם אביה ועמו מכה גדולה מאד, אמר רבי אבא בר כהנא שהעביר הכרת פניהם של ישראל, (שיהיו נשותיהם אלמנות צרורות), הדא הוא דכתיב הכרת פניהם ענתה בם וגו' זה החוטם... (יבמות פב ב)

מדרש תנחומא הקדום:

מפני מה מי החוטם סרוחין, שבזמן שאדם מריח ריח רע, אם לא מי החוטם סרוחין שמעמידים אותו מיד מת... (חקת א)

ילקוט שמעוני:

א"ר לוי ששה דברים משמשין את האדם, שלשה ברשותו ושלשה שלא ברשותו, האוזן והחוטם והעין אינם ברשותו, חמי מה דלא בעי, שמע מה דלא בעי, מריח מה דלא בעי... בשעה שאדם זכאי הקב"ה עושה אותם שהם ברשותו שלא ברשותו, הפה: גם ברוך יהיה... (מלכים א פרק יג, רב)

מדרש הגדול:

דבר אחר ויפח באפיו נשמת חיים, בשעה שברא הקב"ה אדם הראשון היה מוטל לפניו כגולם, אמר באיזה מקום אני נופח בו נשמה, אם בפיו הוא מספר בו לשון הרע, אם בעיניו הוא מרמיז בהן לדבר עבירה, אם באזניו הוא שומע בהן גידופים וחירופים, אלא אני רואה מקום יפה באדם שהוא דרך האפים, מה האף הזה פולט את הזוהמה וקולט ריח טוב, כך צדיקים בורחין מן העבירה שריחה רע ומידבקין בדברי תורה שריחה נודף (בראשית ב ז)

רש"י:

אפך כמגדל - איני יכול לפרשו על החוטם, כי מה נוי יש באף גדול, אלא על המצח, שהוא עיקר הכרת הפנים. (שיר השירים ז ה)

רמב"ן:

או חרום - מלשון כל חרם, ענין חרבן, כי החוטם הדרת הפנים, כמו שאמרו אין מעידין אלא על פרצוף הפנים עם החוטם. (ויקרא כא יח)

רבינו בחיי:

נשמת רוח חיים באפיו - מכאן שהנשמה יוצאת דרך החוטם ומשם גם נכנסת... (בראשית ז כב)

מלבי"ם:

או חרום - החוטם נקרא אף וחרון, נקרא אף על שהוא צורת הפנים, נקרא חרון ונחיר על שמשם נתגלה הכעס... (שם)

ר' צדוק:

נזם זהב בקע וגו', האף מיוחס לכעס בכל מקום, ותכשיט האף רוצה לומר שאינו כועס, ורומז אל הסור מרע, כמשאז"ל בברכות כ"ט לא תרתח ולא תחטא... (חלק ב קומץ המחנה עמוד נ)