אפרים

(ראה גם: יוסף, יעקב-בניו, מנשה, שבטים)

ואת שם השני קרא אפרים, כי הפרני אלקים בארץ עניי. (בראשית מא נב)

וישלח ישראל את ימינו וישת על ראש אפרים והוא הצעיר ואת שמאלו על ראש מנשה, שכל את ידיו כי מנשה הבכור... וימאן אביו ויאמר ידעתי בני ידעתי גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל, ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגוים. ויברכם ביום ההוא לאמור בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה, וישם את אפרים לפני מנשה. (שם מח יג)

בכור שורו הדר לו וקרני ראם קרניו בהם עמים ינגח יחדו אפסי ארץ, והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. (דברים לג יז)

למנשה היתה ארץ תפוח, ותפוח אל גבול מנשה לבני אפרים. וירד הגבול נחל קנה נגבה לנחל ערים האלה לאפרים בתוך ערי מנשה, וגבול מנשה מצפון לנחל ויהי תצאתיו הימה. נגבה לאפרים וצפונה למנשה, ויהי הים גבולו ובאשר יפגעון מצפון וביששכר ממזרח... (יהושע יז ח)

ויאמרו אליו איש אפרים מה הדבר הזה עשית לנו לבלתי קראת לנו כי הלכת להלחם במדין, ויריבון אתו בחזקה. ויאמר אליהם מה עשיתי עתה ככם, הלא טוב עללות אפרים מבציר אביעזר. בידכם נתן אלקים את שרי מדין את ערב ואת זאב ומה יכלתי עשות ככם, אז רפתה רוחם מעליו בדברו הדבר הזה. (שופטים ח א)

ויצעק איש אפרים ויעבר צפונה, ויאמרו ליפתח מדוע עברת להלחם בבני עמון ולנו לא קראת ללכת עמך ביתך נשרף עליך באש... ויקבץ יפתח את כל אנשי גלעד וילחם את אפרים, ויכו אנשי גלעד את אפרים כי אמרו פליטי אפרים אתם גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה. וילכד גלעד את מעברות הירדן לאפרים, והיה כי יאמרו פליטי אפרים אעברה ויאמרו לו אנשי גלעד האפרתי אתה ויאמר לא. ויאמרו לו אמר נא שבלת ויאמר סבלת ולא יכין לדבר כן ויאחזו אותו וישחטוהו אל מעברות הירדן, ויפל בעת ההיא מאפרים ארבעים ושנים אלף. (שם יב א)

שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד, השבני ואשובה כי אתה ה' אלקי. כי אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על ירך, בשתי וגם נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי. הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו רחם ארחנו נאם ה'. (ירמיה לא יז)

בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב. לא שמרו ברית אלקים ובתורתו מאנו ללכת... (תהלים עח ט)

ובני אפרים שותלח, וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו. וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד, והרגום אנשי גת הנולדים בארץ כי ירדו לקחת את מקניהם. ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים, ויבאו אחיו לנחמו. ויבא אל אשתו ותהר ותלד בן, ויקרא את שמו בריעה כי ברעה היתה בביתו. ובתו שארה ותבן את בית חורון התחתון ואת העליון ואת אזן שארה... נון בנו יהושע בנו. ואחזתם ומשבותם בית אל ובנתיה, ולמזרח נערן ולמערב גזר ובנתיה ושכם ובנתיה עד עזה ובנתיה. (דה"א ז כ)

זהר:

ותא חזי, כשרצה יעקב לברך לבני יוסף, ראה ברוח הקדש, שעתיד לצאת מאפרים ירבעם בן נבט, פתח ואמר מי אלה, (שאמר אלה אלהיך)... (ויחי שעח)

ועל כן כשראה יעקב ברוח הקדש את ירבעם בן נבט שעבד ע"ז, ואמר אלה אלהיך ישראל נזדעזע ואמר מי אלה, כשרצה אחר כך לברך אותם בירך את השכינה תחילה, ואחר כך בירך את בניו, כיון שבירך את הקב"ה בתחילה, אחר כך ממקום זה שבירך בתחילה בירך אותם, זהו שכתוב המלאך הגואל וכו', (דהיינו שהשכינה הנקראת מלאך תברך אותם, שעם זה היה בטוח שברכתו לא תגיע לירבעם וחביריו. (שם שפה)

ישימך אלקים כאפרים וכמנשה, הקדים את אפרים בתחלה, משום שאפרים נקרא על שם של ישראל, מאין לנו זה, מכאן, כי כשיצא שבט אפרים מטרם שנשלם זמן שעבוד מצרים, שדחקו את השעה ויצאו מן הגלות, קמו עליהם שונאיהם והרגו אותם. וכתוב, בן אדם העצמות האלה כל בית ישראל המה, משמע (שאפרים נקרא ישראל), משכתוב כל בית ישראל המה, ועל כן הקדים את אפרים לפני מנשה, ומשום זה נסיעתו של אפרים היה לצד מערב, ומסעו היה כי השכינה היא במערב, שכל ישראל כלולים בה, ועל כן אפרים שנקרא בשם ישראל, היה בצד השכינה). (שם תצב)

תא חזי, ויברכם ביום ההוא, ואחר זה כתוב לאמור עם ו', שכאן מרומז בן הבכור, (כי הו' רומזת על בכורה), שכתוב בני בכורי ישראל, וכתוב, ואפרים בכורי הוא, ועל זה באה תוספת ו', (על שם אפרים הנכלל באותה ברכה). (שם תצו)

סדר השלישי (לדגלים) הוא אפרים, שהוא ירך הימין, (שהוא נצח), ונוסע תמיד לפני השמאל, ודן שהוא ירך השמאל נוסע לאחרונה... (שם תש, ועיין שם עוד תשסה)

מכילתא:

דבר אחר כי אמר אלקים, זו מלחמת בני אפרים, שנאמר אלה בני אפרים שותלח, וכתיב בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב וגו', מפני שלא שמרו ברית האלקים ובתורתו מאנו ללכת עברו על הקץ ועל השבועה. דבר אחר שלא יראו עצמות אחיהם מושלכין בפלשת ויחזרו להם. (בשלח הקדמה)

תלמוד בבלי:

ומאן נינהו מתים שהחיה יחזקאל, אמר רב אלו בני אפרים שמנו לקץ וטעו, שנאמר ובני אפרים שותלח וברד בנו ותחת בנו ואלעדה בנו ותחת בנו וזבד בנו ושותלח בנו ועזר ואלעד והרגום אנשי גת הנולדים בארץ וגו', וכתיב ויתאבל אפרים אביהם ימים רבים ויבאו אחיו לנחמו. (סנהדרין צב ב)

מדרש רבה:

ויברכם ביום ההוא, כשם שקדמו כאן כך קדמו בכל מקום, קדמו בתולדת, אלה תולדת בני אפרים ואחר כך אלה תולדת בני מנשה, ביוחסין, (במדבר א') לבני אפרים תולדתם למשפחותם ואחר כך כתיב לבני מנשה, קדמו בנחלה, (יהושע ט"ז) זאת נחלת בני אפרים ואחר כך זאת נחלת בני מנשה, קדמו בדגלים, (במדבר ב') דגל מחנה אפרים ואחר כך ועליו מטה מנשה, קדמו בנשיאים, (שם ז') ביום השביעי נשיא לבני אפרים ואחר כך ביום השמיני נשיא לבני מנשה, קדמו במלכים ירבעם משל אפרים ויהוא משל מנשה, קדמו בברכה בך יברך ישראל לאמר ישימך אלקים כאפרים וכמנשה, קדמו בברכה, וישם את אפרים לפני מנשה. (בראשית צז ז)

ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים, למה, אלא שטעו שבטו של אפרים ויצאו ממצרים עד שלא שלם הקץ ונהרגו מהם ל' רבוא, ולמה נהרגו, שחשבו מיום שנדבר אברהם בין הבתרים, וטעו ל' שנה, שנאמר (תהלים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת, לולי שטעו לא יצאו. מי היה חפץ להוציא אל הורג בניו, אפרים, שנאמר (הושע ט') ואפרים להוציא אל הורג בניו, והרגום פלשתים, שנאמר (דהי"א ז') ובני אפרים שותלח וגו' והרגום אנשי גת, והיו עצמותיהם שטוחין בדרך חמרים חמרים, שכבר היה להם ל' שנה שיצאו עד שלא יצאו אחיהם ממצרים, אמר הקב"ה אם יראו ישראל עצמות בני אפרים שטוחין בדרך יחזרו למצרים... (שמות כ י)

לי אפרים, ר' יהושע בן לוי אמר פלטיאני, ר' יהושע בר נחמן אמר אבגינוס, א"ר פנחס עטרה זו נתעטר אפרים מאבינו יעקב בשעה שנפטר לעולמו, אמר לו אפרים ראש השבטים, ראש הישיבה, יפה ומעולה שבבני יהא נקרא על שמך, בן תוהו בן צוף אפרתי, ודוד בן איש אפרתי, אפרתים מבית לחם יהודה, הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים, איזהו ילד שעשועים, בן ב' בן ג' שנים, ר' אחא בשם ר' לוי בר סיסי בן ארבע בן חמש שנים. כי מדי דברי בו, א"ר יודן בשם ר' אבא בר כהנא די דיבורי שנתתי בו, א"ר יהודה בר' סימון אפילו בשעה שאני מדבר עמו איני יכול לסבול בו, כי מדי דברי בו, כי בודאי דיבורי בו. (ויקרא ב ג)

דבר אחר אפרים מעוז ראשי, מדבר בנשיא אפרים שהקריב קרבנו לחנכת המזבח ביום השבת, שנאמר ביום השביעי נשיא לבני אפרים וגו'... שלא תאמר היאך חלל את השבת, והלא אין קרבן יחיד דוחה את השבת וזה הקריב בשבת, אמר הקב"ה לא על פיו עשה, שאני אמרתי למשה נשיא אחד ליום נשיא אחד ליום יקריבו את קרבנם... (במדבר יד ה)

דבר אחר דברי חכמים כדרבונות וכמסמרות נטועים, מה המסמר הזה הנטוע בדלת הוא מקיים הפין, כך כשהצדיקים גוזרים הקב"ה מקיים דבריהם. תדע לך מיעקב בשעה שבירך מנשה ואפרים עשה את הקטן קודם לגדול, שנאמר (בראשית מ"ח) וישם את אפרים לפני מנשה, וקיים הקב"ה גזירתו, ועליו נאמר דברי חכמים כדרבונות, אל תקרי כדרבונות, אלא כדרבנות, כשיעקב גזר שתהא הרבנות לאפרים קיים הקב"ה דברו כמסמר הנטוע, ואמר הקב"ה הואיל וגזר יעקב על אפרים שיהא ראשון אף אני אשימנו ראשון לכל דבר, בשופטים ובדגלים ובמלכים ובקרבנות, בשופטים יהושע שהיה שופט, (במדבר י"ג) למטה אפרים הושע בן נון, ואחר כך גדעון בן יואש שהוא משבט מנשה. בדגלים, שנאמר דגל מחנה אפרים ואחר כך ועליו מטה מנשה, במלכים, ירבעם בן נבט היה משל אפרים ואחר כך יהוא בן נמשי משל מנשה, אף קרבנות הנשיאים כשבאו להקריב אפרים מקריב ראשון ביום השביעי ומנשה אחרון ביום השמיני... (שם שם טו)

ר' אוניא אמר ארבעה שבועות השביען כנגד ד' דורות שדחקו על הקץ ונכשלו, ואלו הן, אחד בימי עמרם, וא' בימי בן דיני, ואחד בימי כוזבא, ואחד בימי שותלח בן אפרים, הדא הוא דכתיב (תהלים ע"ח) בני אפרים נושקי רומי קשת... והן היו מחשבין משעה שנתגזרה גזרה כשדבר הקב"ה עם אברהם אבינו בן הבתרים, ומשנולד יצחק התחיל. מה עשו, נתקבצו ויצאו למלחמה ונפלו מהן חללים הרבה, מפני מה שלא האמינו בה' ולא בטחו בישועתו, שעברו על הקץ ועברו על השבועה. (שיר השירים ב יח)

פסיקתא:

דבר אחר למה נתחזק ועמד וישב לו, רבי אחא אמר שלא יברך אותם מסב ויאמרו מתנות שכיב מרע היו ברכותיו ולא היה יודע מה עשה, לכך נתחזק ועמד וישב, שידעו שמתנותיו היו מתנות בריא... התחיל יוסף מקרב את בניו אצל אביו כדי שיברכם, שנאמר ויקח יוסף את שניהם, את אפרים בימינו, ולמה עשה יוסף כן, אלא כיון שראה שהזכיר לאפרים תחילה, אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי, נתיירא שמא ידחה מנשה מן הבכורה, לפיכך הגישם אצלו והעמיד מנשה בימינו ואפרים בשמאלו, אמר הקב"ה ואיני מודיע ליעקב מה עתיד לעמוד מאילו, ירבעם בן נבט מאפרים... התחיל יוסף מבקש ואמר לו אבא, בניי צדיקים הם כמותי, בני הם אשר נתן לי אלקים בזה, מה בזה, שהביא את אסנת אמם לפני אביו, ואמר לו אבא בבקשה ממך אפילו בשביל הצדקת הזו, אמר לו קחם נא אלי ואברכם, הביאם אצלו התחיל מגפפן ומנשקן ושמח בהם, אמר שמא מתוך שמחה תשרה עלי רוח הקודם ואברכם, ולא חזרה עליו רוח הקודש, וכיון שראה יוסף צרתו נטלם ויצא לו לחוץ ונפל על פניו והרביצם על פניהם ומבקש רחמים, א"ר מיד אמר הקב"ה לרוח הקודש עד אימתי יהיה יוסף מצטער, הגלי במהרה והכנסי ביעקב שיברכם, שאין הקב"ה יכול לראות את השבט נופל על פניו... הוא הנביא אומר ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותי, תרתי ריגלתי ברוח הקודש לברך אפרים, אימתי, קחם על זרועותי, כשאמר יעקב ליוסף קחם נא אלי ואברכם... (פרשה ג ביום השמיני)

מדרשים:

ואולם אחיו וגו', זה יהושע העומד מאפרים, שנאמר למטה אפרים הושע וגו', שהוא מעמיד את החמה וכל אומות העולם מסתכלין ורואין, לפיכך וזרעו יהיה מלא הגוים. אמר הקב"ה ראה טובות שעשיתי לאפרים קחם על זרועותיו, בשעה שאמר קחם נא אלי אני תרתי וגליתי זה מיסטרין (סוד) ליעקב על אפרים על ירבעם, אף על פי כן ולא ידעו כי רפאתים הבן יקיר לי אפרים. דבר אחר הבן יקיר לי כל ישראל נקראו על שמו של אפרים, שנאמר (ירמיה ל"א) כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא, וכן בהרבה מקומות אמר הקב"ה הבן יקיר לי אפרים, ביוקר הן עומדין לפני. (אגדת בראשית פרק ה)

ילקוט שמעוני:

ולא נחם אלקים, אף על פי שיצאו ישראל ממצרים לא קבל הקב"ה תנחומין על בני אפרים שנהרגו, שמנו הקץ וטעו ויצאו ל' שנה קודם הקץ... (שמות פרק יג, קנו)

רא"א כל אותן השנים שהיו ישראל יושבין במצרים היו יושבין בטח ושאנן ושלו, עד שבא גאון מבני בניו של אפרים ואמר, נגלה עלי הקב"ה להוציא אתכם מצרים, בני אפרים בגאות לבם שהם מזרע המלוכה ושהן גבורי כח במלחמה עמדו ולקחו נשיהן בניהן ובנותיהן ויצאו ממצרים, ועמדו המצרים והרגו כל גבוריהם, שנאמר בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב... (שם קנז)

מדרש הגדול:

על שם אחיהם יקראו בנחלתם, אמר רב חנין בשלשה מקומות מצינו אפרים נוטל מתוך חלקו שלמנשה, והערים המבדלות לאפרים בתוך בני מנשה (יהושע ט"ז), גלעד בתוך אפרים בתוך מנשה (שופטים י"ב), וכאן.. (בראשית מח ו)

רש"י:

ויאמר ליוסף - ויש אומרים אפרים היה רגיל לפני יעקב בתלמוד, וכשחלה יעקב הלך אפרים אצל אביו למצרים להגיד לו. (בראשית מח א)

עלי שור - ...ועוד דרשוהו שלא ישלוט בזרעו עין הרע, ואף כשברך מנשה ואפרים ברכם בדגים, שאין עין הרע שולטת בהם. (שם מט כב)

כי אמרו פליטי אפרים - פחותים שבאפרים היו מבזים את הגלעד, ואומרים מה אתם חשובים באפרים ובמנשה. (שופטים יב ד)

אבן עזרא:

אפרים - ...ויעקב אומר על מנשה ואפרים ויקרא בהם שמי וגו', על כן יקראו כל ישראל אפרים, וליפת אולי היה יהוא מאפרים, לכן נקראה הממלכה על שמו. והנכון כי בבואם לארץ עמד יהודה בדרום ואפרים עם כל ישראל בצפון, על כן יזכרם בשמות אלו. (הושע ה ג)

בני אפרים - שיצאו ממצרים, ובפשט על אנשי שילה שלא בחר בהם באחרונה. (תהלים עח ט)

רמב"ן:

לבני יוסף - הקדים אפרים וייחס את יוסף עליו כי הוא בעל הדגל והבכור בברכת יעקב והמרובה, אבל בפנחס הקדים מנשה, שהיו אז המרובים, ובמרגלים יחס את יוסף למנשה, על דרך אגדה, משום שגם כן הוציא דבה, או שלאפרים די כבוד בכבוד נשיאו. (במדבר א לב)

רד"ק:

וליוסף ילד - מלשון תאומים, ורוצה לומר בלידה אחת. (בראשית מא נ)

יגדל ממנו - במעלה, שבמספר היו בני מנשה יותר בכניסתם לארץ, אבל מאפרים יהושע, ונביאות, ומלכות, וראש הדגל. ואולי נתרבו אחר כך גם במספר, ומיעוטם במדבר היה כי הרגו מהם אנשי גת. מלא הגוים - בגלות ימלאו את ארצות העמים. (שם מח יט)

פליטי אפרים - שאתם מחולקים באפרים ומנשה, והכו את הפחותים של אפרים, שביזו אותם. והיה לאפרים יער למרעה בגלעד, והפחותים הם הרועים, וההרג הרב הזה היה על עבירות אפרים שבסתר. (שופטים יב ד)

שבולת - היו מנסים אותם בכל מלה שיש בה שי"ן, והאפרתים קורין אותה סי"ן, או שהיתה במקום המעבר שבולת הנהר, ואולי אויר ארצם גורם לכך, כבני צרפת שקוראים השי"ן כתי"ו רפה. (שם שם ו)

אפרים - עשרת השבטים, שבעת החלוקה היתה המלכות השניה לאפרים. (ירמיה ז טו)

אפרים - זכרם כי נשארו מהם שגלו עם יהודה. (זכריה ט יג)

בני אפרים - כדפירשנו בדברי הימים היה מעשה בני אפרים אחר יציאת מצרים, שנפרדו והלכו להם ושכחו נפלאות ה'. ופירוש אבן עזרא רחוק, כי במלחמת פלשתים לא היו רק בני אפרים. (תהלים עח ט)

מבעלי התוספות:

אפרים - על שם אברהם ויצחק שנאמר בהם אפר, אברהם "ואנכי עפר ואפר", ואפר יצחק כאפר על גבי מזבח, לכך אפרים שמשמע ב'. (בראשית מא נב)

ויאמר ליוסף - אמרו רז"ל שהיה אפרים, שויאמר אותיות אפרים אם תחליף הוא"ו בא"ת ב"ש לפ"א... (שם מח א)

אפרים ומנשה - גימטריא ראובן ושמעון, אחד יותר. (שם שם ה)

רבינו בחיי:

לפני מנשה - הזהירו על כבוד הבכור ושלא יתגאה עליו למעלתו. (שם מח כ)

בני שלשים - נתקיימה ברכתו, שאפרים גוי יותר עצום, וראה ממנו בני רבעים ולמנשה בני שלשים. ומפני אהבת יוסף לבנו בכורו ייחס בניו אליו, שגודלו על ברכי יוסף. (שם נ כג)

אלה בני אפרים - אולי הוסיף באפרים ובדן מלת אלה, לרמז על ע"ז שעשה ירבעם מאפרים והעמיד בבית אל ובדן, וכדי להורות שהעוון נמחל להם אמר לאלה תחלק הארץ. (במדבר כו לה)

רלב"ג:

ספר רוע בני אפרים שרצו לשרוף בית יפתח במקום לגמלו טובה על החסד שהצילם. ויפתח לא השתדל לפייסם כגדעון, או לא היה יכול. (שופטים יב א)

בעל הטורים:

והוא הצעיר - בגימטריא הוא הקטין עצמו, לכך זכה ויצא ממנו יהושע שהוא מלא חכמה. (בראשית מח יד)

לאמור - מלא, שבששה מקומות הקדים את אפרים לפני מנשה, או נגד ששה צדיקים שיעמדו ממנו... אפרים לפני - בגימטריא דגלים בנשיאים. (שם שם כ)

אברבנאל:

ויברכם - כל אחד בעצמו, ושלא יקנא מנשה באפרים. (בראשית מח כ)

מה עשית - לנו בזיון, כאילו אנו טובים רק לרדוף המנוצחים. (שופטים ח א)

השיב לאפרים קשות, כי גם הם דברו כן "ביתך נשרוף באש". כי אמרו - כשבאו להלחם אמרו להם אינכם חשובים, שאתם פליטים מחולקים באפרים ובמנשה, ואין גלעד עם ומחוז בפני עצמו. (שם יב ג וד)

ספורנו:

ושם אבותי - התפלל שיהיו מוכנים ונעזרים לעבודת הא-ל, שיהיו ראויים להקרא בניהם. (בראשית מח טז)

אלשיך:

הנני מפרך - ורצה לברך את בני יוסף שנולדו על אדמה טמאה ולעשותם כשבטים, ואז תסור קנאה מעליהם. כראובן ושמעון יהיו - כי מחשבתי אז היתה ברחל, ואם היה כמחשבתי אז, היה יוסף בא אז, ובניו נוטלים כחלק ראובן ושמעון... (שם מח ד וה)

בני הם - צדיקים, אלא שלידתם בזה, בארץ טמאה גורמת. קחם נא - ורצה לתקן על ידי שיוסף שה' אתו יקחם בידיו, ואחר כך יכוון להריק עליהם ברכה בהשתלשלות יוסף. ויגש אותם - שיראה בפניהם שהם צדיקים. וישק להם - להראות שאינו חושדם, ושנפשו כנפשם, ככוונת הנשיקה... (שם ט וי)

ויברך את יוסף - שעל ידי יוסף תשתלשל ברכה יותר גדולה. הרועה אותי - מענותנותו אמר שהוא צריך סעד, ואינו כאבותיו, וכן גם אלו נגרעו בדרגא ויזכו לברכה רק בשם המלאך... (שם שם טו)

וירע בעיניו - מה שהשוה את ברכתם, ואילו היה מגדיל את אפרים היה מבין. (שם שם יז)

ואולם אחיו - שהוא צריך עזר גדול בכבוש הארץ על ידי יהושע, ויוסף רצה לרמוז לו שלא יטיל קנאה בין האחים, והשיב ידעתי מה שאירע לך. ויברכם - עוד ברכה שאינה על העתיד, כי אם על היום ההוא. (שם שם יט וכ)

כלי יקר:

בני הם - ששאלת מי אלה, רוצה לומר שיאמרו אלה אלהיך על עגל ירבעם, מכל מקום בני הם ומצדי ראויים לברכה, ומה שיצאו מהם ירבעם ואחאב לפי שנתן לי אלקים אותם בזה, במצרים, ואמם מצרית בת כהן לע"ז, וכן בירך ה' את יצחק אף על פי שיצא ממנו עשו מצד בתואל הארמי, וזה שאמר "קחם נא אלי" שמצדי נתברך אבי ולא חש הקב"ה לעשו. קחם נא אלי - לפי המצב של עכשיו. (שם שם ט)

אור החיים:

ויקרא בהם שמי - שיהיו בהדרגת אבות ולא יוכלו לקלקל בהם. או שעל ידם יהיה יקר ושם לאבות. או בהזכרת שמם יהיה חיבוב, כענין "כי מדי דברי בו" וגו'. (שם מח טז)

הכתב והקבלה:

ויקרא בהם שמי - יקראו עברים ולא מצרים, אף על פי שנולדו במצרים, או לא יחשב להם לפגם מה שנולדו מאסנת בת דינה. (שם מח טז)

מלבי"ם:

מי אלה - תמה שהיו לבושים בגדי מצרים כיוסף, כבית רבן גמליאל, ואמר לו בני הם - צדיקים, אלא שנולדו בזה - והמקום והמצב מחייבים זאת. (שם שם ח)

מה הדבר - שבתחלה לא שלח גדעון מלאכים באפרים, כי אם בסוף, שירדפו אחרי מדין. (שופטים ח א)

ויצעק - בני אפרים לא הסכימו שיפתח יהיה להם לראש על ידי בחירת בני גלעד. (שם יב א)

לפני אפרים - שרבים משבטים אלו נפלו על חזקיה, והם העומדים נגד בני עשו. (תהלים פ ג)

רש"ר הירש:

וזרעו יהיה מלא הגוים - הם יופיעו כלפי חוץ מול העמים. אחרי יהודה היה אפרים בגבורה... (בראשית מח יט)

העמק דבר:

אפרים ומנשה - כבר ידע שיקדים את אפרים בברכה, אבל יוסף לא הבין, וחשב שזה כדי להשפיל את ראובן. (בראשית מח ה)

והנה הראה אותי - בלי השתדלות, וזו הקדמה למה שרוצה להקדים את אפרים, שדרך ההשגחה לעשות דבר גם בלי השתדלות האדם, ויוסף הבין שמדבר על נתינת שני חלקים בלי השתדלותו. (שם שם יא)

שכל את ידיו - ומדוע לא הפך מקום מעמדם? אלא רצה שמנשה יעמוד ליד רגל ימינו, שאפרים הקדים רק בענינים רוחניים ובהנהגה נסית, ולכן בפנחס נמנה מנשה ראשון, ששם היו בהנהגה בדרך הטבע. והנה היד משמשת את הראש והרגל את הגוף, וזה שאמרו בנא כרעא דאבוה, הרגל טבע אביו. ובהליכות הטבע שעליהם רומזת הרגל מסוגלת הבכורה להרבה, כדלעיל כ"ז י"ט. (שם שם יד)

יברך ישראל - גדולי המעלה יברכו דווקא בהם, כי אפרים גדול בתורה ובדבקות, ומנשה גדול בהליכות עולם ודרכי ישראל... וישם את אפרים - גם בזכרון השם, ללמדנו שכבוד התורה ראוי להקדים לפני כבוד ההנהגה, ואינו דומה ליששכר וזבולון, כי שם זבולון הוא הגורם ליששכר... (שם שם כ)

ועליו מטה מנשה - משמע שגדול ממנו, בנגוד להחונים עליו שקטן יותר, כי בהליכות עולם בטבע מנשה גדול מאפרים, ולזה הוצרכו בכניסתם לארץ. (במדבר ב כ)

למטה יוסף למטה מנשה - יוסף נכלל עם מנשה, כי מאז נדרשו להליכות הטבע היה מנשה גדול מאפרים, וכאן רצו להכנס לעולם הטבע. (שם יג יא)

משך חכמה:

כראובן ושמעון - ולא שעשה את יוסף בכור ליטול פי שנים, שאם כן היה מנשה נוטל ממנו ב' שלישי חלק. (בראשית מח ה)

שפת אמת:

במדרש קץ שם לחושך... ויתכן לומר שאותן שלשים שנה שקדמו בני אפרים לצאת בודאי היה גם זה מקום גאולה, אבל על ידי שבטחו בכחם נפגם, ונתאחרו עוד שלשים שנה... (מקץ תרנ"ח)

במדרש הרועה אותי... והקדים פרנסה לגאולה כמו שהקדים אפרים למנשה, כי שם מנשה כי נשני אלקים את כל עמלי הוא בחינת גאולה, ואפרים על שם הפרני היא פרנסה... (ויחי תרמ"ז)

בפסוק אש תמיד... אכן שמעתי מאמו"ז ז"ל שביאר מאמר המדרש במה שהקדים יעקב אבינו ע"ה אפרים למנשה שביקש יעקב אבינו ע"ה שאפילו מי שלא נתברר כל צרכו אף על פי כן על ידי אור המאיר יוכל אחר כך להיתקן ולשרוף הסט"א ולבא על הבירור, ולכן הקדים אפרים למנשה... (ויקרא צו תרמ"ט)

שם משמואל:

והנה שם יוסף... אך הפירוש ששכחה זו היתה נצרכת לו לזכירה על דרך הנ"ל, וכמו ביוסף שם מנשה ואת שם השני קרא אפרים על שם הזכירה והחיות שעושה פירות... (מקץ תרע"ו)

ועתה שני בניך הנולדים לך... ויש להתבונן באריכות הלשון... ונראה דהנה אמרו ז"ל שהקב"ה כרת ברית עם השבטים לבל יעדר חס ושלום אחד מהשבטים... ויש לומר לפי הידוע שעל פי רוב טבע המולידים שהיה להם בעת שהולידו הוא בנולדים, ובאשר בעת שהוליד יעקב את השבטים היה מתגורר בית לבן, והיה איש יחידי ודבר אין לו עם שום אדם, כי כל אנשי המקום מכשפים ורמאים, מטמאים בדבורם, ועל כן לא מצינו שהשתדל שם להכניס גרים תחת כנפי השכינה זולת עבדיו, שהרי כתיב אצלו ויברח הוא וכל אשר לו לבד. ונראה מפני שבחר להתבודד בשדה שלא יצטרך לדבר עמם מפני שהם מטמאים בדיבורם והיה מתבודד ומתחסד עם קונו בלי שום סיוע מחברת אנשים, על כן טבע הנולדים אז היה גם כן כל איש צורה שלימה בפני עצמו בלי שיצטרך לזולתו, על כן היתה כריתת הברית עם כל אחד בפני עצמו, וכל שבט בפני עצמו נקרא קהל...

להבין הענין של כוונת יוסף שרצה שמנשה יתברך תחילה, ויעקב בירך את אפרים מקודם, דהנה זכור ושמור... ולעומת זה יש לומר בענין מנשה ואפרים, דמנשה הוא נשני אלקים את כל עמלי וגו', והיינו להשליך מעליו החומריות והפחיתות, והוא בדוגמת שמור, ואפרים על שם הפרני אלקים בארץ עניי, שהוא תוספת טובה וקדושה וברכה, והוא לעומת זכור, ועל כן רצה יוסף שמנשה יתברך מקודם כסדר השבת, דבראשונה משליכין מעצמו הפחיתות, ואחר כך יכולין לקבל תוספת קדושה. ויעקב מיאן בזה, כי אי אפשר שיתפשט האדם מעולם הזה ומחומריותו רק על ידי קדושת שבת שהאדם מרגיש בעצמו מתיקות מהקדושה, ועל כרחך שקדושת זכור מתחילה תיכף בלילה, ולכך עיקר קידוש בלילה... (שם ויחי תרע"א)

ולפי זה יובן מה שאפרים ומנשה זכו להיות כל אחד שבט בפני עצמו, וממילא כל אחד ואחד הוא בעל ברית בפני עצמו, ולא יתכן שחס ושלום יעדר אחד מהם, כמו שלא יתכן שיעדר חס ושלום שבט ראובן או שמעון מטעם הנ"ל, שהרי יוסף בהולידו אותם היה לבדו במצרים, והתחזק בצדקו בלי סיוע משום איש... על כן תולדותיו שהוליד אז היתה להם מעלת צורה כל אחד בפני עצמו כנ"ל, וזה שמדייק הכתוב ופירש טעמו של דבר, "הנולדים לך בארץ מצרים"... (שם תרע"ב)

ולפי האמור יש לפרש הענין שבין יעקב ליוסף, שיוסף רצה שיוקדם מנשה לאפרים, ויעקב הקדים אפרים למנשה, דיש לומר דענין ומהות מנשה הוא הסרת המונע, והיה יושב לפני יוסף, והוא הכניס את שמעון לבית האסורים, כבמדרש, ושמו מורה על זה כי נשני אלקים את כל עמלי, והעמל הוא המונע, ואפרים מהותו התפשטות הארה אלקית ושפע ה', והיה רגיל לפני יעקב בתלמוד, ושמו מורה על זה, כי הפרני אלקים בארץ עניי. והנה יוסף הוא גואל, ובגאולה הסרת המונע קודמת, על כן רצה להקדים את מנשה, אבל מדת יעקב היא המשפיעה, כידוע למבינים, ומפורש בכתוב האלקים הרועה אותי, והוא פרנסה, וידוע דכל הצרכים בכלל פרנסה, ובפרנסה הנתינה קודמת, על כן הקדים את אפרים, והנה במדרש שם שפרנסה גדולה מן הגאולה, על כן אזלינן בתר פרנסה וקם דינא כיעקב אבינו, והקדים אפרים למנשה... (שם תרע"ד)

פרי צדיק:

...ויעקב אבינו ע"ה שהקדים אפרים למנשה, שהמכוון שהעיקר היה אצלו הקדושה ששולח השי"ת מצדו באתערותא דלעילא, שעל זה מורה בחינת אפרים, ובמה נחשב נגדו מה שאדם קונה מיגיעו להנצל מרע ולהגביר על היצר הרע, שעל זה מורה בחינת מנשה, וכיון שהכיר שהכל מהשי"ת, לכן הקדים אפרים למנשה... (ויחי טו)

...ואצל יוסף היה חביב מנשה שהיה על שם כי נשני וגו', בחינת סור מרע, שזה היה עיקר עבודתו ועמלו לעקור שורש הרע שיהיה מרכבה למדת צדיק יסוד עולם. ואחר כך אפרים על שם כי הפרני וגו', שזכה לאור הראשון הנגנז מצד השי"ת, ועל כן הקדים יוסף מנשה לאפרים, וכן נולד מנשה קודם, שכן הסדר מצד האדם, סור מרע ואחר כך ועשה טוב... ורק יעקב אבינו ע"ה הקדים אפרים למנשה, שאמר שהעיקר הדברי תורה והקדושה שזוכה האור מצד השי"ת, וזה זוכה מי שלבו מזוכך והוא צדיק, אבל מכל מקום הסדר מצד האדם ודאי סור מרע ואחר כך טוב... (ר"ח אדר ראשון יב)