(ראה גם: ארץ ישראל-כללי-ישוב-כבוש-קדושה)
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדול נהר פרת. (בראשית טו יח)
ושתי את גבלך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר, כי אתן בידכם את ישבי הארץ וגרשתמו מפניך. (שמות כג לא)
צו את בני ישראל ואמרת אלהם כי אתם באים אל הארץ כנען, זאת הארץ אשר תפול לכם לנחלה ארץ כנען לגבלותיה. והיה לכם פאת נגב ממדבר צין על ידי אדום, והיה לכם גבול נגב מקצה ים המלח קדמה. ונסב לכם הגבול מנגב למעלה עקרבים ועבר צינה והיה תוצאותיו מנגב לקדש ברנע, ויצא חצר אדר ועבר עצמנה. ונסב הגבול מעצמון נחלה מצרים, והיו תוצאותיו הימה. וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים. וזה יהיה לכם גבול צפון, מן הים הגדול תתאו לכם הר ההר. מהר ההר תתאו לבא חמת, והיו תוצאות הגבל צדדה. ויצא הגבול זפרונה והיו תוצאותיו חצר עינן, זה יהיה לכם גבול צפון. והתאויתם לכם לגבול קדמה, מחצר עינן שפמה. וירד הגבול משפם הרבלה מקדם לעין, וירד הגבול ומחה על כתף ים כנרת קדמה. וירד הגבול הירדנה והיו תוצאותיו ים המלח, זאת תהיה לכם הארץ לגבלותיה סביב. (במדבר לד ב)
כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבולכם. (דברים יא כד)
כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם נתתיו, כאשר דברתי אל משה. מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם. (יהושע א ג)
כה אמר א' אלקים גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל, יוסף חבלים... וזה גבול הארץ לפאת צפונה מן הים הגדול הדרך חתלון לבוא צדדה. חמת ברותה סברים אשר בין גבול דמשק ובין גבול חמת, חצר התיכון אשר אל גבול חורן. והיה גבול מן הים חצר עינון גבול דמשק וצפון צפונה וגבול חמת ואת פאת צפון. ופאת קדים מבין חורן ומבין דמשק ומבין הגלעד ומבין ארץ ישראל הירדן מגבול על הים הקדמוני תמודו, ואת פאת קדימה. ופאת נגב תימנה מתמר עד מי מריבות קדש נחלה אל הים הגדול, ואת פאת תימנה נגבה. ופאת ים הים הגדול מגבול עד נכח לבוא חמת, זאת פאת ים. (יחזקאל מז יג)
ר' יהודה אומר מרקם למזרח ורקם כמזרח, מאשקלון לדרום ואשקלון כדרום, מעכו לצפון ועכו כצפון, רבי מאיר אומר עכו כארץ ישראל לגיטין. (גיטין ב א)
...דתניא, איזהו ארץ ואיזהו חוצה לארץ, כל ששופע ויורד מטורי אמנון ולפנים ארץ ישראל, מטורי אמנון ולחוץ חוצה לארץ, הנסין שבים רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהם מטורי אמנון עד נחל מצרים, מן החוט ולפנים ארץ ישראל מן החוט ולחוץ חוצה לארץ, רבי יהודה אומר כל שכנגד ארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל, שנאמר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול, זה יהיה לכם גבול ים, והנסין שבצדדין רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן מקפלוריא ועד ים אוקיינוס, ומנחל מצרים ועד ים אוקיינוס, מן החוט ולפנים ארץ ישראל, מן החוט ולחוץ חוצה לארץ... (שם ח א)
...אלא אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן היינו טעמיה דרבי מאיר דאמר קרא והירדן יגבול אותו לפאת קדמה, הכתוב עשאו גבול בפני עצמו, אלא מעתה ותאר הגבול ועלה הגבול, הכי נמי הכתוב עשאו גבול בפני עצמו, שאני התם דאמר קרא זאת תהיה לכם הארץ לגבולותיה סביב, כולה ארץ ישראל גבול אחד היא... כתנאי, כי אתם עוברים את הירדן ארצה כנען, ארצה ארץ כנען ולא הירדן ארץ כנען, דברי ר' יהודה בן בתירה, ר' שמעון בן יוחי אומר הרי הוא אומר מעבר לירדן ירחו קדמה מזרחה, מה ירחו ארץ כנען אף ירדן ארץ כנען... (בכורות נה א)
המהלך מעכו לכזיב מימינו למזרח הדרך טהורה משום ארץ העמים וחייבת במעשרות ובשביעית, עד שתוודע לך שהיא פטורה, משמאלו למערב הדרך טמאה משם ארץ העמים ופטורה מן המעשרות ומן השביעית, עד שתוודע לך שהיא חייבת עד שהוא מגיע לכזיב, רבי ישמעאל בר"י משום אביו, עד לבלב עכו עצמה... (שביעית טז א, וראה שם עוד)
...מאי טעמא דר' עקיבה, אל הארץ אשר אני מביא אתכם שמה, שמה אתם חייבין ואין אתם חייבין חוץ לארץ, רבנין דקיסרין בשם רבי חנינה במחלקות, כל מקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה, אין בכלל אלא מה שבפרט וכרבי יודה, מתיבין לרבי יודה אם בספרי ארץ ישראל והכתיב מהמדבר והלבנון הזה ועד הנהר הגדול נהר פרת כל ארץ החתים ועד הים הגדול מבוא השמש יהיה גבולכם, אלא אם אינו ענין לספרי ארץ ישראל תניהו ענין לספרי חוצה לארץ... כתיב הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר, רבי חנניה ורבי מנא חד אמר כל מה שכיבש יהושע כיבש זה, וחרנה אמר יותר ממה שכיבש יהושע כיבש זה... (חלה יא א, וראה שם עוד)
...דאמר רבי חלבו שמעון בר בא בשם רבי יוחנן, אבותיך ירשו ארץ ז' עממים ואתם עתידין לירש ארץ של עשר עממים, תלתי אחרנייתא אילין אינון, את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני, רבי יודה אמר שלמאה שכייה נמטייה, רבי שמעון אמר אסייא וקרתיגנה ותורקי, רבי אומר אדום ומואב וראשית בני עמון... (קידושין כב א)
...ומנין שכנגדו בים הוא שלהן, תלמוד לומר מן המדבר והלבנון וגו', מן המדבר והלבנון גבולכם, ואין המדבר והלבנון גבולכם, ואם כבשתם הלבנון גבולכם והמדבר גבולכם. מן הנהר נהר פרת, מן הנהר גבולכם ואין הנהר גבולכם, ואם כבשתם אף הנהר גבולכם. ועד הים האחרון, עד הים האחרון גבולכם, ואין הים גבולכם, ואם כבשתם יהי גבולכם, וכן הוא אומר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול וגו', נמצא אומר כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד, עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד, אלו ואלו נאכל ונעבד. תחומי ארץ ישראל ועד מקום שהחזיקו עולי בבל, פרשת אשקלון, חומת מגדל שרשך, דור חמת ועכו, מגיאתו וגיאתו עצמה, סברתא ובית זניתא קצרא דגלילא, קנייא רעייא מצי רעבתא, כמותא דכריין, נהוראתא דיתר נחלה באבצאל, בית עד מרעשת לולא דבתא דבאת כרכא דבר סנגרא, מיסף ספנתא נקיבתא רעיון תרנגולא עילאה דקיסרי בית סוכת קנת ורק תחגרא וטרכונא דנימרא דבמתחום ביצרא משקא וחשבון ונחלא דורד מכותא נימרון עליה זירזא ורקם גיאה ונבגייא דאשקול ודרך גדולה ההולכת למדבר. (דברים פרק יא, תתעד)
מפאת צפון עד פאת ים יהודה אחד דן אחד אשר אחד... מה תלמוד לומר יהודה אחד, דן אחד, אשר אחד, שעתידין ישראל ליטול אורך מן המזרח למערב עד רוחב כ"ה אלפים קנים, שעורם שבעים וחמשה מיל, וכן הוא אומר ה' בדד ינחנו, עתיד הקב"ה להשים אתכם נוחלים מסוף העולם ועד סופו... ר' ברכיה בשם רבן שמעון בן גמליאל, כתיב בנות ירושלים, נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה נוטלת עישור מבית אביה, כך תפשו ישראל ארץ שבעה עממין שהיא עישור של שבעים אומות... אבל לעתיד לבא יורשים כזכר, דכתיב מפאת קדים עד פאת ים. (יחזקאל פרק מח, שפג)
ועבר צנה - ...לציני טור פרזלא... נחלה מצרים - לנילוס דמצראי... הים הגדול - אוקינוס נסוי ומחדוי וספנתא עם מיא קדמיא דאית בגויה הינון מי בראשית... הר ההר - לטוורוס אומנוס... (במדבר לד ד, וראה שם עוד)
מן הנהר - מן נהרא רבא נהרא פרת עד ימא דאוקינוס הינון מי בראשית סטר מערבא יהי תחומיכון. (דברים יא כד)
את הקיני - עשר אומות יש כאן, ולא נתן להם אלא שבעה, והשלשה, אדום ומואב ועמון עתידים להיות ירושה לעתיד לבא... (בראשית טו יט)
זאת הארץ - מן הגבולים הללו ולפנים המצות נוהגות... ג' ארצות יושבות בדרומה של ארץ ישראל, קצת ארץ מצרים, וכל ארץ אדום ומואב, ונחל מצרים מהלך על פני כל ארץ מצרים ומפסיק בין מצרים לארץ ישראל. וארץ אדום אצלה לצד המזרח, וארץ מואב אצלה בסוף הדרום למזרח. ונסב - שהגבול יוצא לחוץ, נמצא מעלה עקרבים לפנים מן המיצר. הים הגדול וגבול - הנסין שבתוך הים אף הם מן הגבול, והם האיים. הר ההר - שהוא במקצוע צפונית מערבית, וראשו משפיע ונכנס לתוך הים. מהר ההר - תסבו ותלכו אל מיצר הצפון לצד המזרח ותפגעו בלבא חמת, היא אנטוכיא. וירד הגבול - כל שהגבול הולך מצפון לדרום הוא יורד והולך. על כתף ים כנרת קדמה - שיהא ים כנרת תוך הגבול... (במדבר לד ב והלאה)
מדבר - קדש, מדבר צין בדרום מזרח, שדרך שם נכנסו. פרת - בצפון. ארץ החתים - בכלל זה. מבוא השמש - ארכה מהמזרח למערב. (יהושע א ד)
ירשו את הגלעד - יפשטו מהלאה לגבול ארץ ישראל ולמזרח... (עובדיה א יט)
ושתי את גבולך - זהו וירד מים עד ים ומנהר עד אפסי ארץ, ובכל זאת לא תכרות להם ברית. (שמות כג לא)
כל המקום אשר תדרוך - לחז"ל שאם יכבשו מבבל ואשור יהיו כארץ ישראל לכל המצות. מן המדבר והלבנון - הוא חובה לכבוש ולאבד העמים ולשרש ע"ז, והבטיח שבשני אלו לא יעמוד איש בפניהם. ומכאן מחלוקת חז"ל בסוריא שדוד כבשה בלי סנהדרין ואורים ותומים, ולפני שכבשו כל הז' עמים. ויש אומרים שאף על פי שנכבש שלא כסדר נתקיים בו לכם יהיה. (דברים יא כד)
כי ירחיב - הכונה לז' עמין ולא לג' הנשארים, כבפרשת שופטים לענין ערי מקלט. (שם יב כ)
ואם ירחיב - רק כאן תלה המצוה בירושת ג' עמים, ואמנם גם הז' יכבשו רק בשמירת המצות, שכאשר מעל רק עכן, אמר, ולא יוכלו ישראל לקום לפני אויביהם. והיה גלוי לפניו שזכותם תספיק לכבוש ז', על כן ציוום במצות אלו, ושאר הג' התנה, "כי תשמור וגו' לאהבה", שיקיימו כולם כל התורה, ואז יוסיפו עוד ג' ערים... (שם יט ח)
מהמדבר - מדבר סין שבנגב. והלבנון הזה - מקום בארץ ישראל, והיה נראה להם משם. ארץ החתים - יושבים באותה פאה. הים הגדול - נגד שאר ימים שבארץ ישראל. (יהושע א ד)
הוא השיב - יואש השיב ערי ישראל שלקח מלך ארם, וירבעם השיב מלבא חמת וכו' מה שכבשו מלכי הגוים. ומחלוקת ברז"ל אם כבש יותר מיהושע או לא, אך מלבא חמת עד ים הערבה הוא מה שכבשו משה ויהושע. (מ"ב יד כה)
...וברז"ל: אמר ר' יהושע בן לוי עתיד הקב"ה להוסיף על ארץ ישראל עד שעה שהסוס רץ ומצל, רוצה לומר חצי היום... (זכריה יד כ)
אדום ומואב - הארצות שנאסרו להם קודם עתה התירם להם מפני שהרעו לישראל, ועליהם אמר משה, "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך". (ישעיה יא יד)
כי לקחו מטה - ובלא זאת לא היה מרחיב גבול ארץ ישראל (מעבר לירדן). (במדבר לד יד)
ורשו את הארץ - כפל "את הארץ", לומר שאינו מתכוון לעבר הירדן, כי אם זו שנשבע להם. (דברים א ח)
ארץ רפאים תחשב - ...והעיקר שאני חושב בזה הוא, שכל מה שיאמר הכתוב ארץ רפאים היא בכלל מתנת אברהם, ולפי דברי הספרי שהבאתי בפרשת מטות אין ארץ סיחון בכלל הארץ שכרת ה' ברית עם אברהם, ולכן אמר "ההוא יקרא ארץ רפאים", רק העולם קורא לה כך, ולא תחשב באמת לארץ רפאים שנתן ה' להם. (שם ב כ)
... עוד נראה כי לעולם אשר יקרא בשם רפאים נכלל במאמר ה' לאברהם, וארץ סיחון ועוג בכלל, שהרי קראה הכתוב ארץ האמורי, והרפאים הם החוי, שאמר "אל ארץ החוי" וגו'. ופירוש הברייתא בספרי הוא על ישיבת ארץ ישראל, כי הגם שנתן ה' שבעה עממין לאברהם, לא כל הארצות שוות שיהיו ראויים לדור בהם, ויהיה זה כקדושת הארץ עצמה, שמצינו י' הדרגות קדושה בה, ותהיה ארץ זו לשלל ולא לדירה. ותמצא שנתן גם עמון ומואב ואדום, וכתיב אדום לשמה תהיה, וכמו כן היתה ראויה להיות ארץ סיחון ועוג. (שם ג כ)
זאת הארץ - הגבולות כאן יותר מצומצמים מאשר בפרשת עקב ובמשפטים, שזה יכבשו לעת עתה בזמן שמועטים. גבולות אלו באו גם ביחזקאל מ"ז, ולהמפרשים יתקצר גבול ארץ ישראל לעתיד, ובארתי שם שהגבול יתרחב, שיכבשו את אדום מואב ועמון, שהם קיני קניזי וקדמוני, וגם ארץ סדום ועמורה, ובצפון צור צידון ודמשק. וכאן פירש זאת תהיה - פירוש לפי שעה, ותתרחב תמיד. (במדבר לד א)
אם שמור תשמרון - מודיעם שגם בירושת הארץ יש הבדל אם עובדים מיראה או מאהבה, שאז יהיה גבולם גדול מגבול ז' עממין, ויזכו כבר אז לי' עממין, וגם כל המקום - יכבשו מחוץ לארץ. (דברים יא כב)
כי ירחיב - חוץ ממה שנשבע לאבות, והוא מה שראה יחזקאל שירשו צור וצידון ועוד מצפון, ויהיה בחלק דן. (שם יב כ)
צו - לזרזם מפני חילוקי הדינים שבין ארץ ישראל וחוץ לארץ, שיצמצמו בגבולות. כי אתם באים - ונראה שרוצה לומר כי דוקא בביאה זו הגבולות כך. (במדבר לד א)
נחלה מצרים - בתרגום אונקלוס הוא הנילוס, ותימא, ובספר אבן ספיר פירש שהוא קרן ממנו... (שם שם ה, וראה שם עוד)
כימי השמים - רוצה לומר שיש ארצות שהיו פעם ימים, וכאלו המשוקעות כיום בים, וכל זה בהשגחה, ועל ידי הגלגלים השולטים יוכל להרחיב להם המקום. (דברים יא כא)
ועד הים האחרון - אוקינוס, והגבילם לצד מזרח כי שם עמון ומואב, ובצפון ד' מלכיות שהיו במחשבה תחלה, כמרומז בבראשית, אבל במערב ובדרום אפשר להרחיב הגבול. (שם שם כד)
ואם ירחיב - שאם זכו היו מתפשטים למערב ולדרום מערב עד אוקינוס, וכאן מיירי לעתיד לבא. (שם יט ח)
לגבולותיה - כשנכנסו ישראל לארץ ישראל נתגלתה שם הקדושה המוכנת לה, ולכן נתחבטו האבות ומשה לארץ ישראל, ולכן היתה צריכה גבולות שלא תתפשט הקדושה מחוצה לה, וכן ביעקב, "ויחן את פני העיר", שבבוא הצדיק נגלה זיוה והדרה, ורמזו חז"ל שקבע תחומין... (במדבר מסעי תר"נ)