ארץ ישראל   כבוש וחלוקה

(ראה גם: ארץ ישראל -כללי-ירושה)

שמעו עמים ירגזון, חיל אחז ישבי פלשת. אז נבהלו אלופי אדום אלי מואב יאחזמו רעד, נמגו כל יושבי כנען. תפל עליהם אימתה ופחד בגדל זרועך ידמו כאבן, עד יעבר עמך ה', עם יעבר עם זו קנית. (שמות טו יד)

את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם אשר תבא בהם, ונתתי את כל איביך אליך עורף. ושלחתי את הצרעה לפניך, וגרשה את החוי את הכנעני ואת החתי מלפניך. לא אגרשנו מפניך בשנה אחת, פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה. מעט מעט אגרשנו מפניך, עד אשר תפרה ונחלת את הארץ... לא ישבו בארצך פן יחטיאו אותך לי, כי תעבד את אלהיהם כי יהיה לך למוקש. (שם כג כז)

לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות. לרב תרבה נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, איש לפי פקודיו יותן נחלתו. אך בגורל יחלק את הארץ, לשמות מטות אבתם ינחלו. על פי הגורל תחלק נחלתו, בין רב למעט. (במדבר כו נג)

ויתן להם משה לבני גד ולבני ראובן ולחצי שבט מנשה בן יוסף את ממלכת סיחן מלך האמורי ואת ממלכת עוג מלך הבשן, הארץ לעריה בגבולות ערי הארץ סביב... (שם לב לג)

והורשתם את כל יושבי הארץ מפניכם, ואבדתם את כל משכיותם, ואת כל צלמי מסכתם תאבדו ואת כל במותם תשמידו... והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו, אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה, למטות אבתיכם תתנחלו. ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם והיה אשר תותירו מהם לשכים בעיניכם ולצנינים בצדיכם, וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה. (שם לג נב)

ראה נתתי לפניכם את הארץ, באו ורשו את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם לאברהם ליצחק וליעקב לתת להם ולזרעם אחריהם. (דברים א ח)

והיה כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך, ערים גדולות וטובות אשר לא בנית... (שם ו י)

כי יביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, ונשל גוים רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפריזי והחיוי והיבוסי, שבעה גוים רבים ועצומים ממך. ונתנם ה' אלקיך לפניך והכיתם, החרם תחרים אותם לא תכרת להם ברית ולא תחנם... (שם ז א)

ואכלת את כל העמים אשר ה' אלקיך נתן לך לא תחוס עינך עליהם, ולא תעבד את אלהיהם כי מוקש הוא לך. כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני, איכה אוכל להורישם. לא תירא מהם זכור תזכר את אשר עשה ה' אלקיך לפרעה ולכל מצרים... וגם את הצרעה ישלח ה' אלקיך בם, עד אבד הנשארים והנסתרים מפניך... (שם שם יז)

שמע ישראל אתה עובר היום את הירדן לבא לרשת גוים גדולים ועצמים ממך, ערים גדולות ובצורות בשמים. עם גדול ורם בני ענקים, אשר אתה ידעת ואתה שמעת מי יתיצב לפני בני ענק. וידעת היום כי ה' אלקיך הוא העבר לפניך אש אוכלה הוא ישמידם והוא יכניעם לפניך, והורשתם והאבדתם מהר כאשר דבר ה' לך... (שם ט א)

לא יתיצב איש בפניכם, פחדכם ומוראכם יתן ה' אלקיכם על פני כל הארץ אשר תדרכו בה כאשר דבר לכם. (שם יא כה)

רק מערי העמים האלה אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה, לא תחיה כל נשמה. כי החרם תחרימם החתי והאמרי הכנעני והפריזי החוי והיבוסי, כאשר צוך ה' אלקיך. למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות ככל תועבותם אשר עשו לאלהיהם, וחטאתם לה' אלקיכם. (שם כ טז)

ה' אלקיך הוא עבר לפניך הוא ישמיד את הגוים האלה מלפניך וירישתם, יהושע הוא עובר לפניך כאשר דבר ה'... (שם לא ג)

ויאמר יהושע בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם והורש יוריש מפניכם את הכנעני ואת החתי ואת החוי ואת הפריזי ואת הגרגשי והאמרי והיבוסי. הנה ארון הברית אדון כל הארץ, עובר לפניכם בירדן... (יהושע ג י)

ויהי כשמע כל מלכי האמרי אשר בעבר הירדן ימה וכל מלכי הכנעני אשר על הים את אשר הוביש ה' את מי הירדן מפני בני ישראל עד עברם, וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל. (שם ה א)

ויאמר ה' אל יהושע אל תירא מהם כי בידך נתתים, לא יעמד איש מהם בפניך. ויבא אליהם יהושע פתאם, כל הלילה עלה מן הגלגל. ויהמם ה' לפני ישראל ויכם מכה גדולה בגבעון, וירדפם דרך מעלה בית חורון ויכם עד עזקה ועד מקדה. ויהי בנוסם מפני ישראל, הם במורד בית חורון וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים עד עזקה וימותו, רבים אשר מתו באבני הברד מאשר הרגו בני ישראל בחרב. אז ידבר יהושע לה' ביום תת ה' את האמורי לפני בני ישראל, ויאמר לעיני ישראל שמש בגבעון דום וירח בעמק אילון... (שם י ח)

ויכה יהושע את כל הארץ ההר והנגב והשפלה והאשדות ואת כל מלכיהם לא השאיר שריד ואת כל הנשמה החרים כאשר צוה ה' אלקי ישראל. ויכם יהושע מקדש ברנע ועד עזה, ואת כל ארץ גושן ועד גבעון. ואת כל המלכים האלה ואת ארצם לכד יהושע פעם אחת, כי ה' אלקי ישראל נלחם לישראל. (שם י מ)

...ויבא יהושע וכל עם המלחמה עמו עליהם על מי מרום פתאום ויפלו בהם. ויתנם ה' ביד ישראל ויכום וירדפום עד צידון רבה ועד משרפות מים ועד בקעת מצפה מזרחה, ויכם עד בלתי השאיר להם שריד. ויעש להם יהושע כאשר אמר לו ה', את סוסיהם עקר ואת מרכבותיהם שרף באש. (שם יא ז)

ואלה מלכי הארץ אשר הכו בני ישראל וירשו את ארצם בעבר הירדן מזרחה השמש מנחל ארנון עד הר חרמון וכל הערבה מזרחה... (שם יב א)

ויהושע זקן בא בימים, ויאמר ה' אליו אתה זקנתה באת בימים והארץ נשארה הרבה מאד לרשתה... מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה לכנעני תחשב, חמשת סרני פלשתים העזתי והאשדודי האשקלוני הגתי והעקרוני והעוים. מתימן כל ארץ הכנעני ומערה אשר לצידונים עד אפקה עד גבול האמרי. והארץ הגבלי וכל הלבנון מזרח השמש מבעל גד תחת הר חרמון עד לבוא חמת... ועתה חלק את הארץ הזאת בנחלה לתשעת השבטים וחצי השבט המנשה... (שם יג א)

ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחתם, אל גבול אדום מדבר צין נגבה מקצה תימן... (שם טו א, וראה שם עוד)

ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וישכינו שם את אהל מועד, והארץ נכבשה לפניהם. ויותרו בבני ישראל אשר לא חלקו את נחלתם, שבעה שבטים. ויאמר יהושע אל בני ישראל עד אנה אתם מתרפים לבוא לרשת את הארץ אשר נתן לכם ה' אלקי אבותיכם. הבו לכם שלשה אנשים לשבט, ואשלחם ויקומו ויתהלכו בארץ ויכתבו אותה לפי נחלתם ויבאו אלי. והתחלקו אתה לשבעה חלקים, יהודה יעמד על גבולו מנגב ובית יוסף יעמדו על גבולם מצפון... וישלך להם יהושע גורל בשילה לפני ה', ויחלק שם יהושע את הארץ לבני ישראל כמחלקותם. ויעל גורל מטה בני בנימין למשפחותם, ויצא גבול גורלם בין בני יהודה ובין בני יוסף... (שם יח ב, וראה שם עוד)

ויתנו בני ישראל ללוים מנחלתם על פי ה', את הערים האלה ואת מגרשיהן... (שם כא ג)

ויהי אחרי מות יהושע וישאלו בני ישראל בה' לאמר, מי יעלה לנו אל הכנעני בתחלה להלחם בו. ויאמר ה' יהודה יעלה, הנה נתתי את הארץ בידו. ויאמר יהודה לשמעון אחיו עלה אתי בגורלי ונלחמה בכנעני והלכתי גם אני אתך בגורלך, וילך אתו שמעון. ויעל יהודה ויתן ה' את הכנעני והפרזי בידם ויכום בבזק עשרת אלפים איש... (שופטים א א)

וילכד יהודה את עזה ואת גבולה ואת אשקלון ואת גבולה, ואת עקרון ואת גבולה. ויהי ה' את יהודה ויורש את ההר, כי לא להוריש את יושבי העמק כי רכב ברזל להם. ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ויורש משם את שלשה בני הענק. ואת היבוסי יושב ירושלים לא הורישו בני בנימין, וישב היבוסי את בני בנימין בירושלים עד היום הזה... (שם שם יח וראה שם עוד)

ואלה שמות השבטים, מקצה צפונה אל יד דרך חתלון לבוא חמת חצר עינן גבול דמשק צפונה אל יד חמת, והיו לו פאת קדים הים דן אחד. ועל גבול דן מפאת קדים עד פאת ימה אשר אחד... (יחזקאל מח א, וראה שם עוד)

זהר:

אמר ר' יהודה, אם כן, במה נעמיד המקרא, שכתבו, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת, ואם רוח הטומאה שורה בתוכם איך הם מלאים כל טוב, אמר ר' אלעזר מלאים כל טוב בממון בכסף ובזהב ובכל, כמו שאמר כי טוב כל ארץ מצרים... (תזריע קס)

באר של יצחק מאין לנו, כי כתוב בעבור תהיה לי לעדה וגו' גורל שכתוב על פי הגורל תחלק נחלתו, שהיה אומר זה ליהודה וזה לבנימין, וכן לכולם, (על כן אומר על פי הגורל, (דהיינו שהגורל דבר)... (וילך כד)

תא חזי, כשרצו ישראל לכבוש את ארץ כנען הקיפו אותה (את יריחו), ששה ימים, פעם אחת בכל יום, כנגד אלו ששה צדיקי אמת שעליהם מתקיים העולם, (שהם אברהם יצחק יעקב משה אהרן דוד), וביום השביעי שבע פעמים, כנגד יום השבת שהוא כנגד צדיק, שהוא יסוד, שהוא זן את כולם ומקיים אותם... ואם לא זכותם של כל הצדיקים האלו לא היו יכולים לכבש אותה, זה שאמר, לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת וגו' ולמען הקים את הדבר אשר נשבע לאבותיך לאברהם וכו'. (זהר חדש תשא לג)

מכילתא:

...לא הביאן הקב"ה דרך פשוטה לארץ ישראל, אלא דרך המדבר, אמר הקב"ה, אם אני מביא עכשיו את ישראל לארץ מיד מחזיקים אדם בשדהו ואדם בכרמו והן בטלין מן התורה, אלא אקיפם במדבר ארבעים שנה שיהיו אוכלין מן ושותין מי הבאר והתורה נבללת בגופן... (בשלח הקדמה)

דבר אחר כיון שעברו ישראל את הירדן נתקבצו כל מלכי כנען ובאו ונלחמו עם ישראל, שנאמר ויהי כשמוע יבין מלך חצור וגו' ואלה המלכים אשר מצפון וגו' יצאו הם וכל מחניהם וגו' ויועדו כל המלכים האלה ויתקבצו כל המלכים יחדיו, באותה שעה התפלל יהושע ודממו כולן כאבן, לכך נאמר ידמו כאבן. (שם שירה פרשה ט)

ספרי:

לאלה תחלק הארץ בנחלה במספר שמות, הכל במשמע, ישראל כהנים ולוים גרים נשים ועבדים וטומטום ואנדרוגינוס במשמע, ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל, יצאו כהנים, ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, יצאו לוים, לשמות מטות אבותם תתנחלו, יצאו גרים ועבדים, איש לפי פקודיו, יצאו נשים וטומטום ואנדרוגינוס. רבי יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם תתנחלו, מה תלמוד לומר לאלה תחלק הארץ, מפני נשים, מפני קטנים. רבי יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר לאלה תחלק הארץ, ומה תלמוד לומר לשמות מטות אבותם, שינה המקום נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שבכל נחלות שבתורה חיים יורשים את המתים, וכאן מתים יורשים את החיים. רבי אומר משל למה הדבר דומה, לשני אחים כהנים שהיו בעיר, לזה בן אחד ולזה שלשה בנים, יצאו לגורן, זה נטל סאה ואילו נטלו שלשה סאים, והורישו את אבותיהם, וחזרו וחלקו בשוה. רבי שמעון בן אלעזר אומר זה נוחל חלקו וחלק אביו, וזה נטל חלקו וחלק אביו, נמצאת מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה, ונמצאת מקיים לשמות מטות אבותם תנחלו...

לרב תרבו נחלתו ולמעט תמעיט נחלתו, הרי שהיו לו בשעת יציאת מצרים חמשה בנים, ובכניסתו לארץ עשרה, קורא אני למעט תמעיט נחלתו, הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים ובכניסתם לארץ נמצאו חמשה, קוראני עליהם לרב תרבו נחלתו. איש, יצאו עבדים ונשים וטומטום ואנדרוגינוס, לפי פקודיו, מלמד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא, וכן הוא אומר וידברו בני יוסף את יהושע ואומר אני עם רב עד אשר כה ברכני ה'...

יותן נחלתו, שומע אני מעורבבים, תלמוד לומר בגורל, אי בגורל יכול שומע אני בינו לבין עצמו, תלמוד לומר על פי ה', מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא ברוח הקודש. אך, יצאו כלב ויהושע, וכן הוא אומר ויתנו לכלב את חברון כאשר דבר משה, ואומר ויתנו בני ישראל נחלה ליהושע בן נון בתוכם... על פי הגורל תחלק נחלתו, מגיד שלא נתחלקה ארץ ישראל אלא בשימיון, בית כור כנגד בית סאה, ובית סאה כנגד בית כור. (פנחס קלב)

והוריש ה', ה' מוריש ואין בשר ודם מוריש את הגוים, שומע אני כמשמעו, תלמוד לומר האלה, אין לי אלא אלה הגוים, מניין לרבות מסעיהם, תלמוד לומר האלה מלפניכם, שתהיו אתם גדילים והולכים, והם מתמעטים והולכים... (עקב נ)

לא יתייצב איש בפניכם, אין לי אלא איש, אומה או משפחה, אשה בכשפיה מניין, תלמוד לומר לא יתייצב איש בפניכם, לא יתייצב מכל מקום, אם כן למה נאמר איש, אפילו כעוג מלך הבשן. פחדכם ומוראכם, הרי אם מפחידים הם יריאים הם, אלא פחדכם על הקרובים ומוראכם על הרחוקים, וכן הוא אומר, ויהי כשמוע מלכי האמורי אשר בעבר הירדן וגו', וכן רחב היא אומרת שמענו אשר הוביש ה' את מי הירדן לפני בני ישראל עד עוברם וימס לבבם ולא היה בהם עוד רוח מפני בני ישראל, ואם תאמר שלא היו אנשי יריחו גדולים וקשים, והלא כבר נאמר וישלח יהושע בן נון מן השטים שנים אנשים מרגלים חרש לאמר, והרי יריחו היתה בכלל, ולמה יצתה, שהיתה קשה כנגד כולם... (שם נב)

כי ירחיב ה' אלקיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בענין שבשכרה ירחיב ה' את גבולך, כאשר דבר לך, ומה דבר לך, את ארץ קיני וקניזי וקדמוני. רבי אומר כבר אילו אמורים, ומה דבר לך, מפאת קדים עד פאת ים, דן אחד, יהודה אחד, אשר אחד.... (ראה עה)

כי יכרית ה' אלקיך את הגוים, עשה מצוה אחת האמורה בענין שבשכרה יכרית ה' אלקיך את הגוים, אשר אנכי מביא אתכם שמה, בשכר שתבא ותירש, שנאמר, וירשת אותם וישבת בארצם, מכלל שנאמר וירשתה יכול אי אתה רשאי להוסיף על הבנין, תלמוד לומר וישבת בעריהם, בכל מקום שאתה רוצה לבנות בנה... (שם פ)

ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך, עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה ירחיב ה' אלקיך את גבולך. כאשר נשבע לאבותיך, הכל בזכות אבות, ונתן לך את כל הארץ אשר נשבע לאבותיך, הכל בזכות אבות. (שופטים קפד)

כי החרם תחרימם, יכול יהיה ביזתם אסורה לך, תלמוד לומר ובתים מלאים כל טוב... (שם רא)

וירשת וישבת בה, מה שתירש תכבש ותשב. (תבא רצז)

תלמוד בבלי:

...תנא קמא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים, ורבי יהודה סבר נתחלקה ירושלים לשבטים, ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא מה היה בחלקו של יהודה, הר הבית הלשכות והעזרות, ומה היה בחלקו של בנימין, אולם והיכל ובית קדשי הקדשים, ורצועה היתה יוצאת מחלקו של יהודה ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי, והיה בנימין הצדיק מצטער עליה בכל יום לבולעה, שנאמר חופף עליו כל היום, לפיכך זכה בנימין ונעשה אושפיזכן לשכינה, והאי תנא סבר לא נתחלקה ירושלים לשבטים, דתניא אין משכירין בתים בירושלים מפני שאינן שלהם... (מגילה כו א)

תנן כמאן דאמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, דתניא ר' יאשיה אומר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, אלא מה אני מקיים לאלה תחלק הארץ בנחלה, לאלה כאלה, להוציא את הטפלים. ר' יונתן אומר לבאי הארץ נתחלקה הארץ, (ולא ליוצאי מצרים, דאין הולכין אחר היוצאין אלא אחר הנכנסים, דראובן ושמעון שיצאו ממצרים והולידו בנים במדבר, זה עשרה וזה אחד, אי הוה אזלינן בתר יוצאי מצרים היה נוטל האחד כנגד כולן, אבל עכשיו העשרה נוטלין י' יחלקים והאחד נוטל חלק אחד), שנאמר לאלה תחלק הארץ בנחלה, אלא מה אני מקיים לשמות מטות אבותם ינחלו, משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם, שכל נחלות שבעולם חיין יורשין מתים, וכאן מתים יורשין חיין... ר' שמעון בן אלעזר אומר לאלו ולאלו נתחלקה הארץ, כדי לקיים שני מקראות הללו, הא כיצד, היה מיוצאי מצרים נוטל חלקו עם יוצאי מצרים, (כגון ראובן שיצא ממצרים והוא בן כ' והוליד בנים במדבר, ומת ראובן, ובניו היו טפלים בכניסתן לארץ, ואינן יכולין ליטול בשביל עצמן לפי שאינן בני עשרים, נוטלים חלק אחד בשביל ראובן שהיה מיוצאי מצרים), היה מבאי הארץ נוטל חלקו עם באי הארץ, (ולא מיוצאי מצרים, כגון ראובן שהוליד בנים במצרים ומת במצרים, והבנים היו טפלים ביציאתן, וכנשנכסו לארץ היו בני עשרים, נוטלין כל אחד חלקו עם באי הארץ), מכאן ומכאן נוטל חלקו מכאן ומכאן, (כגון ראובן שהיה בן כ' כשיצא ממצרים והוליד בנים במדבר ומת, והבנים היו בני כ' בכניסתן לארץ, נוטלין חלקן בשביל עצמן, ונוטלין נמי חלק אחד בשביל אביהן שהיה מיוצאי מצרים, ויש מפרשים באדם אחד מיירי שהיה מיוצאי מצרים ומבאי הארץ, כגון שיצא ממצרים יתר מבן ששים... הלכך יטול שני חלקים, ולאו מילתא היא).

מרגלים, יהושע וכלב נטלו חלקם, מתלוננים ועדת קרח לא היה להם חלק בארץ. הבנים נטלו בזכות אבי אביהן ובזכות אבי אמותיהן, מאי משמע דהאי לשמות מטות אבותם ביוצאי מצרים כתיב, דלמא לשבטים קאמר לה, דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה אני ה', ירושה היא לכם מאבותיכם, וליוצאי מצרים קאמר להו... (בבא בתרא קיז א, וראה שם עוד)

איבעיא להו, ארץ ישראל לשבטים איפלוג או דלמא לקרקף גברי איפלוג, תא שמע בין רב למעט, ועוד תניא עתידה ארץ ישראל תתחלק לשלשה עשר שבטים, שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, ולא נתחלקה אלא בכסף, שנאמר בין רב למעט, אמר רבי יהודה סאה ביהודה שוה חמש סאין בגליל, ולא נתחלקה אלא בגורל, שנאמר אך בגורל, ולא נתחלקה אלא באורים ותומים, שנאמר על פי הגורל, הא כיצד, אלעזר מלובש אורים ותומים, ויהושע וכל ישראל עומדים לפניו, וקלפי של שבטים וקלפי של תחומין מונחין לפניו, והיה מכוין ברוח הקדש ואומר זבולן עולה תחום עכו עולה עמו, טרף בקלפי של שבטים ועלה בידו זבולן, טרף בקלפי של תחומין ועלה בידו תחום עכו... ולא כחלוקה של עולם הזה חלוקה של עולם הבא, העולם הזה אדם יש לו שדה לבן אין לו שדה פרדס, שדה פרדס אין לו שדה לבן, לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק, שנאמר שער ראובן אחד, שער יהודה אחד שער לוי אחד, הקב"ה מחלק להן בעצמו, שנאמר ואלה מחלקותם נאם ה', קתני מיהת שבתחלה לא נתחלקה אלא לשנים עשר שבטים, שמע מינה לשבטים איפלוג שמע מינה.

אמר מר עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים, אידך למאן, אמר רב חסדא לנשיא... ולא נתחלקה אלא לכספים, שנאמר בין רב למעט, למאי אילימא לשופרא וסניא, אטו בשופטני עסקינן (דמסתלקי מנחלתם בזוזי), אלא לקרובה ורחוקה. כתנאי, רבי אליעזר אומר בכספים העלוה, רבי יהושע אומר בקרקע העלוה... (שם כא ב, וראה שם עוד)

שבע שכיבשו מנלן, דקאמר כלב בן ארבעים שנה אנכי בשלח משה עבד ה' אותי מקדש ברנע לרגל את הארץ וגו', ועתה הנה אנכי היום בן חמש ושמונים שנה, ואמר מר שנה ראשונה עשה משה משכן, שניה הוקם המשכן ושלח מרגלים, כי עבור ירדן כלב בר כמה הוי, בר תמנן נכי תרתין, כי קא מפליג נחלות קאמר בן חמש ושמונים שנה אנכי, אישתכח דשבע כיבשו. ושבע שחילקו מנלן, איבעית אימא מדשבע כיבשו שבע חילקו, ואיבעית אימא מדלא משכחת להו ארבע עשרה שנה אחר אשר הוכתה העיר. (ערכין יג א, וראה בספרי)

תלמוד ירושלמי:

...תמן עד שלא נכנסו לה למפריעה ירשו, דאמר רבי הונא בשם שמואל בר נחמן לזרעך אתן אין כתיב כאן, אלא לזרעך נתתי, כבר נתתי... (חלה י א, וראה שם עוד)

ותני כן בשתי קלפיות נתחלקה ארץ ישראל, א' שהגורלות נתונין בתוכה, ואחת ששמות השבטים בתוכה, ושני פירחי כהונה עומדים, מה שזה מעלה וזה מעלה זכה. בשלשה דברים נתחלקה ארץ ישראל, בגורלות, באורים ותומים ובכספים, הדא הוא דכתיב וישלך להם יהושע גורל לפני ה' במצפה, גורל אלו הגורלות, לפני ה' אלו אורים ותמים, בין רב למעט אלו הכספים. א"ר אבין אילמלא שנתן הקב"ה חן כל מקום בעיני יושביו לא היתה ארץ ישראל מתחלקת לעולם... (יומא כ א)

ר' יאשיה אמר ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, דכתיב לשמות מטות אבותיו, ואם כן מה תלמוד לומר לאלה, אלא מפני הנשים ומפני הקטנים, רבי יוחנן אמר לבאי הארץ נתחלקה הארץ, שנאמר לאלה תחלק, אם כן מה תלמוד לומר לשמות מטות אבותיו, משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם, שכל נחלות שבעולם חיים יורשין מתים, וכאן מתים יורשין חיים. תני ר' יהושע בן קרחה אומר ליוצאי מצרים ולעומדים בערבות מואב נתחלקה הארץ, כיצד מי שהיה מיוצאי מצרים ומעומדים בערבות מואב נטל שני חלקים, מיוצאי מצרים ולא מעומדים בערבות מואב, מעומדים בערבות מואב ולא מיוצאי מצרים נטל חלק אחד, בנות צלפחד נטלו חמשה חלקים, חלקן עם יוצאי מצרים, וחלקן עם העומדים בערבות מואב, ושהיה בכור נטלו שני חלקים, וחלק אביהן בתוך אחי אביהן... יהושע וכלב נטלו שלשה חלקים, חלקן עם יוצאי מצרים, וחלקן עם העומדים בערבות מואב, ונטלו חלק מרגלים, הדא הוא דכתיב, ויהושע בן נון וכלב בן יפונה חיו מן האנשים, אבל חלק מתלוננים ועדת קרח נפל לאמצע, ובניהם בזכות אבי אביהן ואמותיהן, הדא הוא דכתיב ובני קרח לא מתו. רבי מושלו משל למה הדבר דומה, לשני אחים שותפין שיצאו במצרים, לזה תשעה בנים ולזה בן אחד וירשו בית עשרה כורין, כל אחד ואחד נוטל לתך, החזירום לאבותיהן וחלקום, נמצא בן זה נוטל מחצה ובני זה נוטלין מחצה... רבי יוחנן מתיב, והבאתי אתכם אל ארץ אבותיכם וגו', אם מתנה למה ירושה ואם ירושה למה מתנה, אלא מאחר שנתנה להן לשום מתנה חזר ונתנה להן לשום ירושה. א"ר הושעיה כל מקום שנאמר מורשה לשון דיהא, (לשון כהה וספק), התיבון והכתיב מורשה קהלת יעקב, אמר לית דיהא סוגין מינה (כשיבא להתעסק וללמוד בתורה כמה וכמה ספיקות יבאו לו), מן לעי היא משכח כולה. (בבא בתרא כב ב)

סדר עולם:

...רבי יוסי אומר יום התקופה היה, למדנו שראש חדש ניסן של אותה שנה הוא היה יום התקופה. כלב אמר ליהושע בן ארבעים שנה אנכי בשלח אותי משה וגו', ועתה הנה אנכי היום בן פ"ה שנה (יהושע י"ד), הא למדנו שז' שנים היו מכבשין, ומנין שז' שנים היו מחלקין עד שלא התחילו למנות למעשרות ולשמיטים וליובלות, שח' מאות ונ' שנה עשו ישראל על הארץ משנכנסו לה עד שיצאו ממנה, שהן י"ז יובלות שלמין. וכן הוא אומר בכ"ה שנה לגלותינו בראש השנה וגו' (יחזקאל מ'), אימתי נאמר לו בתחלת היובל, ואם י"ז יובלות שלמין הן היאך הן יתירין י"ד שנה, אמור מעתה י"ד שנה שעשו ישראל בגלגל הן ז' שכבשו וז' שחלקו, ואחר כך ויקהלו כל עדת בני ישראל שילה וגו' (יהושע י"ח), באותה שעה התחילו למנות למעשרות ולשמיטים וליובלות... (פרק יא)

מדרש רבה:

מנשה גרם לשבטים לקרוע, לפיכך נתקרעה נחלתו, חציה בארץ הירדן וחציה בארץ כנען. (בראשית פד יט)

...וכי מי בא ואמר לכנענים שישראל נכנסין לארץ, א"ר ישמעאל בר נחמן ג' פרוזדוגמאות שלח יהושע אצלם, הרוצה לפנות יפנה, להשלים ישלים, לעשות מלחמה יעשה. גרגשי עמד מאליו לפיכך נתנה לו ארץ יפה כארצו, הדא דאת אמר עד באי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, זו אפריקי, גבעונים השלימו, שנאמר וכי השלימו יושבי גבעון, ל"א מלכים עשו מלחמה ונפלו. (ויקרא יז ו)

...אמרו רבותינו, כששלח הקב"ה את הצרעה לפני ישראל להרוג את האמורים, ראה מה כתיב בהן, ואנכי השמדתי את האמורי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, ואשמיד פריו ממעל וגו', והיתה נכנסת לתוך עינו של ימין ושופכת ארסה והיה מתבקע ונופל ומת. (במדבר יח יח)

לאלה תחלק הארץ, ומי הם, לעומדים בערבות מואב, והלא ליוצאי מצרים נתחלק הארץ, דכתיב ונתתי אותה לכם מורשה, ומפני מה לא חלקה להם, לפי שצפוי היה לפני הקב"ה שסוף עתידין משפחות לכלות מהן, ומי הן אלו שכתובות למעלן ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית, הרי ו', וכן בבנימין בני בנימין בלע ובכר וגו' הרי י', וכשבא אתה למנותן, לבלע משפחת הבלעי וגו' חסרו ה' מן הבנים, ו' משפחות על הזנות בעצת בלעם, לכך אמר הקב"ה מה אני מחלק את הארץ לבני אדם העתידים למות, כין שבאו לערבות מואב ועמדו על בוריים, אמר לו הקב"ה לאלה תחלק הארץ. (שם כא ט)

זה שאמר הכתוב (משלי י"ח) מדינים ישבית הגורל, לפי שכתב סימן כל שבט ושבט מיעקב, (בראשית מ"ט) זבולון לחוף ימים ישכן, יששכר חמור גרם רובץ בין המשפתים, מאשר שמנה לחמו, אין לך רשות לחלק אלא על פי הגורל, ומעשה נסים היה בגורל, אלעזר בן אהרן מלובש אורים ותומים, וקלפי הגורל לפני יהושע, שנאמר (יהושע י"ח) ייריתי לכם גורל פה לפני ה', ועד שלא יעלה הגורל אלעזר אומר ברוח הקדש גורל שבט פלוני עולה שיטול במקום פלוני, ויהושע פושט ידו ועולה, שנאמר (שם י"ט) אלה הנחלות אשר נחלו אלעזר הכהן ויהושע בן נון, וזו היתה יתירה שהיה הגורל צווח בשעת עלייתו אני גורל פלוני השבט עליתי לו במקום פלוני, ומנין שהיה הגורל מדבר, דכתיב על פי הגורל. (שם שם י)

דבר אחר ואמרת אשימה עלי מלך, א"ר יהודה בר' אלעאי על ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, ואלו הן למחות זכרו של עמלק, ולמנות להם מלך, ולבנות להם בית המקדש. מינו להם מלך, ומיחו זכרו של עמלק, ולמה לא בנו להן בית המקדש, שהיו ביניהם דילטורין... (דברים ה י)

מדרש תנחומא:

...אמר לו משה איני מבקש שילך מלאך עמנו אלא אתה, ואם אין אתה הולך אין אנו זזים ממקומנו, שנאמר (שמות ל"ג) ובמה יודע איפוא הלא בלכתך עמנו, אמר לו חייך ואף לא ילך מלאך אלא ושלחתי את הצרעה לפניך. כיצד האמורים מתים, א"ר לוי שתי צרעיות היה הקב"ה מזווג לכל אחד ואחד מהן, וכל אחת ואחת הולכת ושופכת ארסה לתוך עינו והעין מתבקע ונופל מלא קומתו ומת. ר' אחא ב"ר אמר חתלחול היה נכנס להם והיו מתרפין לפני בני ישראל והורגין אותן, ואז"ל היו נעשים פניהם כמו סקות מכבשן האש והיו מתרפין לפני ישראל והורגין אותן, ר' אבא בר כהנא אמר הקב"ה היה אוסרן לפני ישראל והיו באין והורגין אותם, שנאמר (דברים ג') ויתן ה' אלקינו בידינו גם את עוג, כאדם שאוסר שונאו של בנו ונותנו לפני בנו. ולא תאמר שקטנים היו האמוריים, ראה מה כתיב בהן, ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים, ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב'), ואשמיד פריו ממעל זה שר שלהם, ושרשיו מתחת אלו האמוריים... (משפטים יח)

לאלה תחלק הארץ ומי הם, לעומדים בערבות מואב, והלא ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ, וכתיב (שמות ו') ונתתי אותה לכם מורשה, ומפני מה חלקה להם, לפי שצפוי לפני הקב"ה ששש משפחות עתידות לכלות מהם... (פנחס ה)

...מה עשה הקב"ה, נטל שר הארץ וכפתו והפיל לפניהם, שנאמר (דברים א') ראה נתן ה' אלקיך לפניך וגו', וכי לפניהם היתה, אלא שהפיל שרה ואמר להם עלה רש וגו', אל תירא ואל תחת, לא מן הנפילים ולא מן עם גדול ורב ממנו. ובהפילכם את הארץ בנחלה וגו' (יחזקאל מ"ה), זה שאמר הכתוב חבלים נפלו לי בנעימים אף נחלת שפרה עלי (תהלים ט"ז), חבלים נפלו לי אלו י"ב שבטים, לפי שנחלקה הארץ לשנים עשר שבטים, שנאמר (יחזקאל מ"ז) כה אמר אד-ני ה' גה גבול אשר תתנחלו את הארץ לשני עשר שבטי ישראל, בנעימים בזכות התורה, שנאמר בה כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו' (משלי כ"ב), אף נחלת שפרה עלי, יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה, אבל ישראל אינם כן אלא הם נאים ולבושיהם נאים, הם נאים לארץ וארץ ישראל נאה להם... (מסעי ד)

...אבל הקב"ה אינו עושה כן, אלא עושה המלחמה ונותן עטרה לישראל, שנאמר (תהלים קל"ו) למכה מלכים גדולים לסיחון מלך האמורי ולעוג מלך הבשן, ונתן עטרה לישראל, שנאמר (יהושע י"ב) משה עבד ה' ובני ישראל הכום, וכן ביהושע מה כתוב, (שם י') וה' השליך עליהם אבנים גדולות מן השמים, שנאמר (שם י"ב) ואלה מלכי הארץ אשר הכה יהושע ובני ישראל, בשביל שנירש את ארצם הכריתם מן העולם כדי שנכנס ונירש בתים מלאים כל טוב שכל הימים שהיו ישראל קיימים היו מטולטלין ומחזירן במדבר ארבעים שנה, שהיו ראוים לעלות מיד, שנאמר (שמות ג') אעלה אתכם מעני מצרים אל ארץ טובה ורחבה, ולא נכנסו מיד, שכיון שיצאו ממצרים שמעו שבע אומות שהן באין לירש מה עשו, קצצו את האילנות וסתמו את המעינות ונתצו הבתים, שאם נכנסין שם לא ימצאו כלום, אמר הקב"ה אם אכניסם מיד הן מוצאין אותה שממה, ואני הבטחתים שימצאו אותה מלאה כל טוב, מה עשה, עכבם במדבר מ' שנה ונתיאשו הכנענים מישראל, לומר שאינם באים, עמדו ונטעו את האילנות ותקנו הבורות והעיירות כדי שיבאו ישראל על בנינה, לקיים מה שנאמר (דברים ו') ובתים מלאים כל טוב, הדא הוא דכתיב, ולא נחם אלקים דרך ארץ פלשתים (שמות י"ג). כיון שהתקינו הכל אמר הקב"ה למשה, מה אתה עומד, לך עלה מזה אתה והעם (שם ל"ג), עשה עמהם מלחמה והכריתם. אמרו ישראל למשה, עד מתי אנו נכנסין לארץ, כשיכרית ה' אלקיך מתוכה העכו"ם אתם נכנסין. (ראה ז)

כי יכרית ה' וגו', זה שאמר הכתוב, קוה אל ה' ושמור דרכו (תהלים ל"ז), שהיו סבורים ליכנס לארץ מיד, אמר להם אתם סבורים לירש את ארצם, שמרו דרכו של הקב"ה, שנאמר קוה אל ה' ושמור דרכו וירוממך לרשת ארץ בהכרת רשעים תראה. הוא שמשה אמר כי יכרית ה' אלקיך, מהו כי יכרית, על תנאי הוא, שאם ישמרו את התורה יכנסו לארץ... חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה. אתה מוצא כשברא העולם חלק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל מניין, שכן משה אמר בהנחל עליון גויים וגו' (דברים ל"ב), ובחר לחלקו ישראל, שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי, לכך כתוב כי יכרית... (שם ח, וראה עוד ארץ ישראל-כללי)

כי יכרית ה' אלקיך, אמר ר' לוי משל למה הדבר דומה, למלך שנטע כרם בתוך שדהו, והיו בתוכו ארזים גדולים וקוצים, הלך המלך וקצץ את הארזים והניח את הקוצים, אמרו לו עבדיו ובני ביתו, אדונינו המלך, הקוצים שאוחזים בבגדינו וקורעין אותן הנחת וקצצת את הארזים, אמר להם אלו קצצתי את הקוצים והנחתי את הארזים, במה הייתי גודר את כרמי, אלא יפה עשיתי, יעמוד הכרם על עמדו, ואני מצית בהן את האור. וכך בני ישראל הם כרמו של הקב"ה, שנאמר (ישעיה ה') כי כרם ה' צב-אות בית ישראל, והכניס ישראל לארץ וקצץ את הארזים שבה, שהם הגוים העומדים בארץ ישראל, שנאמר (עמוס ב') ואנכי השמדתי את האמרי מפניהם אשר כגובה ארזים גבהו וגו', והניח את בניהם ואת בני בניהם שם כדי שישמרו בני ישראל את התורה, שנאמר (שופטים ג') ואלה הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל השומרים הם את דרך ה', וכשיעמוד הכרם על עמדו במשמרת התורה, שנאמר (ישעיה ל"ג) והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו... (שם ט)

שוחר טוב:

ירעם משמים ה', אמר רבי אבא שלש מלחמות של מהומה הבטיח הקב"ה לישראל בכניסתן לארץ, שנאמר (שמות כ"ג) את אימתי אשלח לפניך, (דברים ז') ונתנם ה' אלקיך לפניך והמם מהומה גדולה, ורבנן ילפי לה מהכא, (יהושע י') ויהומם ה' לפני ישראל, (שופטים ד') ויהם ה' את סיסרא, (ש"א ז') וירעם ה' בקול גדול וגו' ויהמם... (מזמור יח)

וכן הצרעה בימי יהושע, שהיו יוצאין אמוריין ונכנסין עליהם ומקישות לו אחת לתוך עינו אחת ואחת לתוך עינו האחרת, שנאמר (דברים ז') וגם את הצרעה ישלח. (מזמור עח)

ילקוט שמעוני:

מלפניכם, שתהיו אתם גדלים והולכים והן מתמעטין והולכין, וכן הוא אומר, מעט מעט אגרשנו, ואומר לא אגרשנו מפניך בשנה אחת פן תהיה הארץ שממה ורבה עליך חית השדה, דברי רבי עקיבא, ר' אלעזר בן עזריה אומר, לפי שישראל צדיקים הן למה יראים מן החיה, והרי הצדיקים אין יראים מן החיה, שנאמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, ואם תאמר למה יגע יהושע כל אותה היגיעה, אינה אלא לפי שחטאו ישראל נגזר להם מעט מעט אגרשנו מפניך.

וירישתם גוים גדולים ועצומים, גדולים בקומה ועצומים בכח, מכם, אף אתם גדולים ועצומים, אלא שהן גדולים מכם, ר' אליעזר בן יעקב אומר משל לאדם שאומר איש פלוני גבור וזה גבור ממנו, הרי גבור אלא שהלה גבור ממנו, דבר אחר מכם, למה נאמר עוד, והלא כבר נאמר שבעה גוים גדולים ועצומים ממך, ומה תלמוד לומר מכם, מלמד שאחד משבעה עממין גדול וקשה כנגד כל ישראל, שכן הוא אומר, ואנכי השמדתי את האמורי מפניכם אשר כגובה ארזים גבהו וחסון הוא כאלונים.

כל מקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, אמר להם כל מקום שתכבשו חוץ ממקומות האלו הרי הוא שלכם, או אינו אלא רשות בידן לכבש חוץ לארץ ישראל עד שלא יכבשו ארץ ישראל, תלמוד לומר וירשתם גוים גדולים ועצומים מכם, ואחר כך כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו לכם יהיה, שלא תהא ארץ ישראל מיטמא בגלוליהם ואתם חוזרין ומכבשין חוצה לארץ, אלא משתכבשו ארץ ישראל תהיו רשאים לכבש חוצה לארץ. הרי שכבשו חוצה לארץ מנין שמצות נוהגות שם, הרי אתה דן, נאמר כאן יהיה, ונאמר להלן יהיה, מה יהיה האמור להלן מצות נוהגות שם, אף יהיה האמור כאן מצות נוהגות שם, ואם תאמר מפני מה כבש דוד ארם נהרים וארם צובה ואין מצות נוהגות שם, אמרת דוד עשה שלא כתורה, התורה אמרה משתכבשו ארץ ישראל תהיו רשאין לכבוש חוצה לארץ, הא לא עשה כן, חזר וכבש ארם נהרים וארם צובה ואת היבוסי סמוך לירושלים לא הוריש...

הרי שכבשו בחוצה לארץ ומנין שכנגדו בים הוא שלהן, תלמוד לומר מן המדבר והלבנון וגו' מן המדבר והלבנון גבולכם, ואין המדבר והלבנון גבולכם, ואם כבשתם אף הנהר גבולכם, ועד הים האחרון, עד הים גבולכם ואין הים גבולכם, ואם כבשתם יהיה גבולכם, וכן הוא אומר וגבול ים והיה לכם הים הגדול וגבול וגו', נמצאת אומר כל מקום שהחזיקו עולי בבל מארץ ישראל ועד כזיב לא נאכל ולא נעבד, עולי מצרים נאכל אבל לא נעבד, אלו ואלו נאכל ונעבד... (דברים פרק יא, תתעד)

כי אתם עוברים את הירדן, משעברתם את הירדן אתם יודעים שאתם יורשים את הארץ. אשר ה' אלקיכם נותן לכם, בזכותכם, וירישתם אותה וישבתם בה, בשכר שתירש תשב. (שם תתעז)

כתיב אפרים מעוז ראשי, אם יאמר לך אדם למה חלל יהושע את השבת, אמור לו הקב"ה אמר לו, שנאמר וסבותם את העיר וגו' כה תעשה ששת ימים וגו' וביום השביעי וגו', ואין שבעה בלא שבת. אמר רבי שמעון בן חלפתא ועד דבר אחד עשה מדעתו שלא אמר לו הקב"ה כיון שכבשה בשבת, אמר יהושע שבת קדש וכל מה שכבשנו בשבת יהיה קדש... (יהושע פרק ו, טו)

ויתקבצו יחדיו להלחם עם יהושע, א"ר איבו בשם ר"א בנו של ר' יוסי הגלילי, בשלשה מקומות חלקו באי עולם על הקב"ה, אחד בדור הפלגה, ויהי כל הארץ שפה אחת... ואחד בימי גוג ומגוג, יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו, ואחד בימי יהושע, שנאמר ויתקבצו יחדו להלחם עם יהושע ועם ישראל פה אחד, מהו פה אחד, שחלקו על הקב"ה, שנאמר בו ה' אלקינו ה' אחד... (שם פרק י, יט)

אמר ר' שמואל בר נחמני כל אותם שנים וששים מלכים שהרג יהושע כלם היו במשתה של אברהם אבינו, שנאמר ויעש אברהם משתה גדול, משתה גדולים היו שם... (שם פרק יב, כב)

דבר אחר ענה דודי ואמר לי קומי לך על ידי אלעזר, ואמר לי על ידי יהושע, כי הנה הסתו עבר, אלו ארבעים שנה שעשו ישראל במדבר, הגשם חלף הלך לו אלו ל"ח שנה שהיה כעס על ישראל, הנצנים אלו הנשיאים, עת הזמיר הגיע, הגיעה זמנה של ערלה שתזמר, הגיע זמן של כנעניים שיזמרו, וקול התור נשמע בארצנו, א"ר יוחנן קול תייר טוב זה יהושע, ויצו יהושע את שוטרי העם... (שיר השירים פרק ב, תתקפו)

ממעונות אריות, זה סיחון ועוג, מה הארי הזה שחץ, כך היו הם, שלא היה ביניהם אלא מהלך יום ולא באו לסייע זה לזה. מהררי נמרים אלו הכנעניים, מה הנמר חצוף, כך הכנעניים ולא נשאר איש בעי ובבית אל. (שם פרק ד, תתקפח)

מדרש הגדול:

...ומנין שהן כובשין בתחלה ואחר כך מחלקין, שהרי הוא אומר והורשתם את הארץ ואחר כך והתנחלתם את הארץ, אם כן מפני מה חילק יהושע את הארץ לשבטים קודם שיכבוש את כולה, כדי שלא תהא כיבוש יחיד, כשיעלה כל שבט ושבט ויכבוש חלקו...

למשפחתיכם לרב תרבו את נחלתו - שאף על פי שחלקו שלשבט מתחלק על מנין המשפחות שבו, אינן נוטלין בשווה, אלא משפחה שבתי אבות שלה מרובין נוטלין הרבה, ומשפחה שבתי אבות שלה מועטין נוטלין מעט, שנאמר לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו, אלו אנשים שבכל משפחה ומשפחה. (במדבר לג נג ונד)

ילקוט ראובני:

כשבא אברהם לקנות מערת המכפלה שהוא דרך עיר יבוס, ועל שמו נקרא יבוסי, לא מכרו עד שכרת עמהם ברית, ונשבע כשיכנסו בניו לארץ ישראל לא יקחו ארץ יבוסי כי אם ברצון עיר יבוסי. מה עשו, כתבו השבועה על הצלמים בתוך העיר, וכשכבשו ישראל ארץ ישראל לא יכלו לעיר יבוסי מפני השבועה. כשבא דוד רצה לכנוס ע"ד דרך הפסחים והעורים, אלו הצלמים שכתבו עליהם השבועה, וכשכבש עיר יבוס עם כל זה קנאו במאה שקלים. אותו יבוס מזרע אבימלך היה, בנה חומות ירושלים ועשה בו מבצר חזק שאחר כך נקרא ציון, וזהו כי נפל פחד היהודים עליהם, ואפילו ישראל יושבי ירושלים לא כבשו המבצר עד שבא דוד. (חיי שרה)

עד אשר יניח ה' לאחיכם ככם, מצאתי וראיתי בספר זכרונות כותיים וזכרו שראו אותו במדרש של יהודים, שאחר כבישת הארץ שכיבש יהושע והריגת ל"א מלכים קרה שמלך אחד מהם היה לו בן מלך על ארמני קשטנה ושמו שובך, ועמד וקיבץ מלכי מדי ופרס מ"ה מלכים ולקחו עמם יפת הגבור... וישלחו מכתב אל יהושע, וזה נוסח האיגרת... ואחר חג השבועות הקהיל (יהושע) את העם ויקרא את הכתב באזניהם, ויאמר הנה כמה מלחמות נלחמתי וכמה מלכים נצחתי ולא הבהלוני, ועל זה המקרה קראוני פחד ורעדה... ויאמר אליהם יהושע עמדו ותשמעו הכתב אשר סדרתי אם יכשר בעיניכם... בשם ה' אלקי ישראל אשר הוא מחליש גבורים הזדים וממית הפושעים המורדים ומפריד חבורי החוטאים השודדים ומחבר פרוצי הצדיקים והחסידים... אין שלום אמר ה' לרשעים. דעו לכם כי הרעותם אשר עשיתם להקיץ הארי הנרדם... אחר כך קם יהושע עם י"ב אלף גבורי החיל וילך בתוך ז' ימים אליהם, וכראות שובך החיל תמה עד מאד, ואמו המרשעת היתה מכשפה ותאמר אליהם אל תיראו כי אני אסגרם בתוך ז' חומות של ברזל ואל ידעו מקום מים, ותעש בלהטיה ובכשפיה ותסדרם, וכראות יהושע זה צעק לבו אל ה', ויתיעץ בנפשו ויכתב כתב ליניח ממשפחת ראובן אשר היה מלך על ב' שבטים וחצי אשר בעבר הירדן, שיבא הוא עם חייליו ויביא את פנחס וחצוצרות התרועה בידו... ויבא יניח ויערוך מלחמה עם שובך ויהרגהו, ויבא פנחס לתקוע בחצוצרות, ובכל תרועה היתה נפתחת חומה אחת עד שנפתחו כולם ויצאו ויהרגו בשונאיהם עד לא השאיר להם שריד ופליט... (דברים בסוף)

תרגום יונתן:

תפול עליהם אימתה - תפיל עליהון אימתא דמחתא ודחילתא בתקוף אדרע גבורתך ישתתקון הי כאבניא, עד זמן די יעברון עמך ה' ית נחלי ארנונא עד זמן די יעברון עמך האלין דקנית ית מגיזתיה דיובקא. (שמות טו טז)

ראה נתתי לפניכם - ולא תצטרכון למיטול זיינא. ורשו - ואחסינו, וקבעו בה דפמיא ופלגוה. (דברים א ח)

החרם תחרים אותם - תגמרון יתהון בשמתא דה'. (שם ז ב)

יפרש כנפיו - ...כדין טענינון וסבלינון ואשרינון על תקוף ברכי ארעא דישראל... (שם לב יא)

כי לא להוריש - בתר דחבו לא יכולו לתרכא... (שופטים א יט)

השבעתי אתכם - אחר שנגזרה גזרת המרגלים שלא יעלו בכח לארץ עד שיעברו מ' השנה. (שיר השירים ב ז)

תרגום אונקלוס:

חמאת בקר - יהב להון בזת מלכיהון ושליטיהון עם עתר רברביהון ותקיפהון עמא דארעהון ואחסנתהון עם בזת חיליהון ומשריתהון ודם גבריהון יתשד כמיא. (דברים לב יד)

רש"י:

ומולדתך - ולא יהא להם שם בשבטים לענין הנחלה, ואף על פי שנתחלקה הארץ למנין גולגלותם, וכל איש נטל בשוה, מכל מקום לא נקראו שבטים אלא אלו. (בראשית מח ו)

לאלה תחלק הארץ - ולא לפחותים מבני כ', אף על פי שבאו לכלל כ' בטרם חילוק הארץ, ולא נטלו חלק בארץ אלא אלו שש מאות אלף ואלף, ואם היו לאחד ו' בנים לא נטלו אלא חלק אביהם לבדו. לרב תרבה - לשבט מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי שלא היו החלקים שוים, שהרי לפי ריבוי השבט חלקו, לא עשו אלא על ידי הגורל, והגורל היה על פי רוח הקודש, כבבבא בתרא: אלעזר הכהן מלובש באורים ותומים, ואומר ברוח הקודש אם שבט פלוני עולה תחום פלוני עולה עמו, והשבטים והגבולים כתובים בי"ב פתקין, ובללום, והנשיא מכניס ידו לקלפי ונוטל שני פתקים, עולה בידו פתק שבטו ופתק גבולו, והגורל עצמו צווח ואומר: אני הגורל עליתי לגבול פלוני לשבט פלוני, שנאמר: על פי הגורל. ולא נתחלקה הארץ במדה, שיש גבול משובח מחברו, אלא בשומא בית כור רע נגד בית סאה טוב, הכל לפי ערך הדמים. (במדבר כו נג ונד)

לשמות מטות - אלו יוצאי מצרים. שינה הכתוב נחלה זו מכל הנחלות, שכאן המתים יורשים את החיים. כיצד? שני אחים מיוצאי מצרים, שהיו להם בנים בבאי הארץ, לזה א' ולזה ג'. האחד נטל חלק אחד והג' שלשה חלקים, שנאמר לאלה תחלק הארץ. חזרה נחלתן אצל אבי אביהן מיוצאי מצרים, וחלקו שוב הכל בשוה. וזהו שנאמר לשמות מטות אבותם ינחלו, שאחר שנטלו הבנים חלקוה לפי האבות שיצאו ממצרים. ואילו מתחלה חלקוה למנין יוצאי מצרים בלבד, לא היו אלו הד' נוטלין אלא שני חלקים, ועכשיו נטלו ד' חלקים.

והורשתם את הארץ וישבתם - והורשתם אותה מיושביה ואז וישבתם, תוכלו להתקיים בה, ואם לאו לא תוכלו להתקיים בה. (שם לג נג)

אשר תיפול לכם - על שם שנחלקה בגורל נקראת חלוקה לשון נפילה. ומדרש: על ידי שהפיל הקב"ה שריהם של שבעים אומות משמים וכפתן לפני משה, אמר לו, ראה אין בהם כח עוד. (שם לד ב)

אשר ינחלו לכם - בשבילכם, כל נשיא אפוטרופוס לשבטו, ומחלק נחלת השבט למשפחות ולגברים, ובורר לכל אחד חלק הגון, ומה שהם עושים עשוי כאילו עשאום שלוחים... לנחל את הארץ - שיהא נוחל וחולק אותה במקומכם. לנחל את בני ישראל - שהם ינחילו אותה לכם למחלקותיה. (שם יז והלאה)

באו ורשו - אין מערער בדבר, ואינכם צריכים למלחמה, אילו לא שלחו מרגלים לא היו צריכים לכלי זיין. (דברים א ח)

והוריש ה' - עשיתם מה שעליכם, אף אני אעשה מה שעלי. ועצומים מכם - אתם גבורים והם גבורים מכם, לא יתיצב איש - אומה ומשפחה ואשה בכשפיה מנין? תלמוד לומר לא יתיצב מכל מקום, אם כן מה תלמוד לומר איש, אפילו כעוג מלך הבשן. כאשר דבר לכם - היכן? את אימתי אשלח לפניך. (שם יא כג)

וישבת בארץ - שתחלקוה, ויהא כל אחד מכיר את חלקו ושבטו. והניח לכם - לאחר כבוש וחלוקה ומנוחה מן הגוים אשר הניח ה' לנסות בם את ישראל, ואין זו אלא בימי דוד. (שם יב י)

לא תוכל - יכול אתה אבל אינך רשאי, כיוצא בו, ואת היבוסי יושבי ירושלים לא יכלו בני ישראל להורישם, יכולים היו, אלא שאינן רשאין, לפי שכרת להם אברהם ברית, כשלקח מהם מערת המכפלה... והוא שנאמר כי אם הסירך העורים והפסחים, צלמים שכתבו עליהם השבועה. (שם שם יז)

שמע ה' קול יהודה - דבר אחר, כאן רמז ברכה לשמעון מתוך ברכותיו של יהודה, ואף כשחלקו את ארץ ישראל נטל שמעון מתוך גורלו של יהודה. (שם לג ז)

וירא ראשית לו - ראה ליטול לו חלק בארץ סיחון ועוג, ראשית כיבוש הארץ, כי ידע ששם קבורת משה. ויתא ראשי עם - הם היו הולכים לפני החלוץ בכבוש הארץ, לפי שהיו גבורים. (שם שם כא)

אנכי אורישם - אחרי מות יהושע, ואחר החלוקה יכבוש כל שבט חלקו. (יהושע יג ו)

זה ארבעים וחמש שנה - ללמדנו ששהו בכבוש ז' שנים, שבמדבר נשארו עוד ל"ח שנה. (שם יד י)

והארץ נכבשה - משנקבע המשכן היתה הארץ נוחה להכבש. (שם יח א)

מי יעלה - למקומות שהפלנו בגורל ועדיין לא נכבשו. (שופטים א א)

שבעים מלכים - מכאן אתה למד על גדולתן ועושרן של מלכי כנען, שהרי אדוני בזק הזה לא היה כדאי להמנות בין מלכי כנען. (שם שם ז)

ולא הוריש מנשה - סיפר בגנותו, שהתחילו למעול בהקב"ה שציוה להורישם. (שם שם כז)

ואשמיד פריו ממעל - שרים עליונים, ושרשיו - שרים תחתונים. דבר אחר, הצרעה מסמאה עיניהם מלמעלה, ומסרסתן מלמטה. (עמוס ב ט)

אבן עזרא:

יחלק את הארץ - בגורל יחלק את הארץ למטות, על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט פקודים. (במדבר כו נה)

לשכים - והנה פירש להם גבול נחלתם, שהם חייבים להוריש משם יושבי הארץ. (שם לג נה)

רמב"ן:

יקראו בנחלתם - וצריך לומר שלא חילקו הארץ לכל שבט לפי מנויו, דאם לא כן מה יתרונם, שלא מצינו שכל אחד מבני יוסף קבל פי שנים, אלא כל שבט נטל בשוה, וכן בפרק יש נוחלין, והשבט מחלק לבית אב המרובה חלק יותר גדול. (בראשית מח ו)

מיד האמורי - בו נלחמו ישראל תחלה, ובם נעשה הנס הגדול של עמידת השמש, ומידו חלק בני יוסף. בחרבי - רומז שיקחו את הארץ במלחמה זולתי את גבעון. ויחס אליו, כי זכותו תעשה המלחמה, כי בזכות האבות ירשו הארץ, כי על דרך האמת ימינך לאברהם, וזרועך ליצחק, ואור הפנים ליעקב. ונראה שיעקב עשה כדרך הנביאים, הושיט ידו וזרק חצים לעבר ארץ האמורי, ומאז כאילו נכבשה לפני הבנים. (שם שם כב)

אל מקום הכנעני - יזכיר בכאן ששה עממים ויניח השביעי, אולי לא היתה ארצו זבת חלב ודבש כאלה, וכן בפסוק "כי ילך מלאכי לפניך" הזכיר אלה הששה, ואולי היה רמז שאלו יכבשו תחלה כי הם אשר נקבצו על יהושע ויתנם ה' בידו. ורבותינו אמרו הגרגשי פינה, ולכך לא נזכר עם הנכרתים שנאמר בהן והכחדתיו... (שמות ג ח)

כי לחמנו הם - כי גם בטבע ובנוהג שבעולם יפלו לפנינו כי נפל פחדנו עליהם, ויניחו אותנו לאוכלם כלחם... וכך אמרו במדרש שיר השירים, "ונסו הצללים" אלו שרי אומות והמלאכים שלהם, כי הם הצל על האומות... (במדבר יד ט)

וישלח משה - ועוד אבאר כי בכל האומות חוץ מעמון ומואב נצטוו לפתוח בשלום, אבל מה שאמר לו משה אעברה בארצך וגו' עשה מדעת עצמו דרך פיוס, כי ארץ סיחון ועוג ירושת ישראל כארץ האמורי, ויהיו להם למס. אבל משה ידע שלא יכבשו עתה כל י' עממין, ורצה שיכבשו את עבר הירדן המערבי, שהיא ארץ זבת חלב ודבש. ולולא בקשו בני גד וראובן את עבר הירדן היה מניחה חרבה. ואל עוג לא שלחו לשלום אחר שהכו את סיחון. (במדבר כא כא)

חנוך - אולי כאשר נתחלקה הארץ לשבטים על דעת רבותינו, ונטל שבט שמעון המועט כשבט יהודה המרובה חלק כחלק, כך נתחלקה לבית אבות ליורדי מצרים, ונעשו מנחלת ראובן ד' חלקים, והיה חלק משפחת החנוכי כחלק משפחת הפלואי וחצרון וכרמי, אף על פי שאינן שוות במספר שמות לגלגלותם, וזה טעם המנין הזה שימנו המשפחה ליורדי מצרים, ולא יזכיר לגלגלותם ואף על פי שיזכיר מספרם בכלל. ומה שאמר "לרב תרבו נחלתו", בבני משפחה שנטלו איש לפי פקודיו לגלגלותם, ומפני זה יזכיר בספר יהושע בחלוקת הארץ למשפחותם, "ויהי הגורל למטה בני יהודה למשפחותם" וכן כולם. או יהיה טעם "למשפחותם" לכל משפחות השבט, או שחלקו הארץ למשפחותם וכל משפחה ומשפחה היה חלקם במקום אחד לא תתערב במשפחה אחרת, והוא הנכון בעיני. (שם כו ה)

לרב תרבה - ...ועוד שכבר כתבתי בסדר ויחי יעקב, כי בגמרא בפרק יש נוחלין העלו בפירוש שלא נתחלקה לקרקפתא דגברי, אלא לשבטים נתחלקה, שנים עשר חלקים שוים עשו ממנה, ונטל כל השבט החלק שיצא לו הגורל עליו, וזהו מה שצוחו בני יוסף שאמרו "מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב", ולא הוסיף להם יהושע כלום, אבל אמר לו "עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפריזי"... לומר שיכבשו להם מן הארץ שלא נכבשה להם וירחיבו בה את גבולם, וזהו שאמר "לשמות מטות אבותם ינחלו" בין רב למעט, שיקחו כל המטות בשוה, בין שהוא מרובה באוכלוסין או ממועט בהם. והיה פירוש "לרב תרבו נחלתו" לאנשי השבט עצמו, או כפי מדרשו שנתחלקה ליוצאי מצרים, הרי שיצאו עמו עשרה בנים ממצרים, ובכניסתן לארץ נמצאו חמשה, קורא אני עליו "לרב תרבו", כלומר שאם מתו אותן עשרה שהיו בני עשרים שנה ביציאתן ממצרים ונולדו להם חמשה בנים במדבר, או שהיו טפלים ונעשו בני עשרים, קורא אני עליו "לרב תרבה", כלומר לרב ביציאת מצרים תרבו אף על פי שהוא עכשיו מועט... כדאיתא בספרי.

אבל ראיתי שם דקתני "לפי פקודיו", מגיד שלא נתחלקה הארץ אלא לכל שבט ושבט לפי מה שהוא, כן הוא אומר "וידברו בני יוסף את יהושע לאמר, מדוע נתת לי נחלה גורל אחד וחבל אחד ואני עם רב אשר עד כה ברכני ה'", מהו אומר, "ויאמר אליהם יהושע אם עם רב אתה עלה לך היערה ובראת לך שם בארץ הפרזי והרפאים כי אץ לך הר אפרים". זהו לשון הברייתא הזאת. ונראה ממנה שנתחלקה הארץ לגולגלותם כדברי הרב. אבל לפי הגמרא משבשתא היא. ועוד, שאם כן מה צעקו בני יוסף, והלא נתן להם לפי מנינם המרובה כשאר כל השבטים. ולפי דעתי יש בבריתא הזו קצור, והוא ממה שאמרו בגמרא דמשום טפלים דנפישו להו צוחו בני יוסף... אבל היו צועקים מפני הטפלים, שהיו בני מנשה במנין יציאת מצרים שלשים ושנים אלף, ונתרבו במנין השני במדבר לשנים וחמשים אלף, ואין בכל השבטים שנתרבה כל כך והיו כמו כן מרבים בנים עד שנתחלקה הארץ, וגם בני אפרים כן, ולא היו הטפלים ההם נוטלים כלום, ולכך צעקו ושומע אין להם...

והנה פירוש הפרשה, לאלה הנזכרים למשפחות תחלק הארץ במספר שמות, שיתנו לכל זכר לגולגלותם חלקו, לרב תרבו נחלתו, שיחלקו ארץ ראובן לארבעת חלקים, למשפחת החנוכי המרובה על דרך משל נרבה נחלתו, ולמשפחת הפלואי המועטת נמעיט, כי איש לפי פקודי המשפחה יותן נחלתו, ותטול כל המשפחה במקום אחד... (שם שם נד)

אך בגורל יחלק - לשבטי ישראל ולשמות מטות אבותם, שהם שנים עשר מטות ינחלו אותם, וחזר ואמר על פי הגורל תחלק נחלתו של מטה, בין רב למעט, כי גם בין המשפחות יטילו גורל, ויהיה חלק החנוכי ברוח ובמקום אשר יעלה לו הגורל, וחלק הפלואי באותו מקום אשר יעלה לו הגורל, אך נרבה לרב ונמעיט למועט במשפחות, וזהו שנאמר בספר אלה מסעי, "והתנחלתם את הארץ בגורל למשפחותיכם לרב תרבו את נחלתו ולמעט תמעיט את נחלתו, אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה למטות אבותיכם תתנחלו". הנה באר שתהיה הנחלה למשפחות בגורל אל הרוח אשר יפול לו הגורל שם נרבה לרב ונמעיט למעט במשפחות... ומה שכתב רש"י, לשמות מטות אבותם אלו יוצאי מצרים, אינו, שאין מטות רק י"ב שבטי ישראל, ומה שדרשו בגמרא שנתחלקה הארץ ליוצאי מצרים הוא מהכתוב: "אבותם ינחלו". (שם שם נה)

ונחרם כל עיר - שהיו מן האמורי, ונצטוו בכך, שנאמר: מערי העמים האלה וגו' לא תחיה כל נשמה. ואף על פי כן פתח להם בשלום, שכך היא המצוה כפי שאפרש. אבל לעוג לא קרא לשלום, שהוא יצא אליו למלחמה קודם שבאו לעיר שלו כלל. (דברים ב לד)

...ומפי השמועה למדו, ובתים מלאים כל טוב, ערפי חזירים וכיוצא בהן. ואין זה נכון, שלא בשביל פקוח נפש או רעבון בלבד הותר בשעת מלחמה, אלא לאחר שכבשו הערים הגדולות והטובות וישבו בהן התיר להם שלל אויביהם, ולא בכל חלוצי צבא אלא בארץ אשר נשבע לאבותינו לתת לנו כמו שמפורש בענין... (שם ו י)

לא תוכל כלותם מהר - יבטיח שה' יכריתם כולם, וישלח בהם הצרעה להכחיד הנסתרים, אבל לא יכלם במלחמה ביום אחד. והבטיח שרובם יאבדו במהומה... ולא נשאר להם מלך בארץ, כי כל מלכיהם נפלו, ומשה רבינו יבטיח וירמוז כי לא תגיע זכותם להכריתם כולם כאחד ושישבית חיה רעה מן הארץ כמובטח להם בפרשת בחקותי. (שם ז כב וכד)

הוא ישמידם - ...יכניעם, ענין שפלות... והטעם כי היו העמים ההם יראים מאד מישראל, ובלב רגז וברוח שפלה ורפיון ידים היו יוצאים אליהם למלחמה, כמו שאמר "ויהי כשמוע כל מלכי האמורי וכל מלכי הכנעני וימס לבבם ולא היה בם עוד רוח מפני בני ישראל". ויתכן כי "הוא ישמידם" ירמוז אל גוים גדולים ועצומים, ו"יכניעם" אל בני ענקים, כי עם כל תקפם וגבהם נכנע לבם יותר משאר העם ולא יצאו למלחמה כלל... (שם ט ג)

כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם בו - ...ומכאן יצא לרבותינו המחלוקת בסוריא שקורין אותה כיבוש יחיד, והטעם כי דוד כבש אותה ברצון נפשו שלא שאל באורים ותומים ולא נמלך בסנהדרין, כי היה חייב להוריש כל שבעת הגוים בתחלה... ומפני שלא נעשה הכבוש ההוא כמצות התורה אמרו מקצתם לא שמיה כבוש... (שם יא כד)

ואם ירחיב - הפרשה הזאת עתידה... כי בכל מקום הבטיח להם רק ירושת ז' הגוים, אבל הזכיר כאן שבועת האבות, וזה ירמוז לכל עשרה עממין שנאמרו לאברהם, והתנה בזה כי תשמור את כל המצוה וגו'. והנה ברור כי השבעה גוים עצמם לא יירשו בעברם על התורה, וכאשר עבר עכן לבדו על החרם נאמר "ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם" וגו', והיה גלוי לפניו שתגיע זכותם לנחלת ז' עמים, ומפני זה חייב אותם בכל המצוות בירושה של אלו, ובשש ערי מקלט, ועל שלשה הנשארים התנה שישמרו את כל המצוה לאהבה את ה' וגו', שיקיימו כולם כל התורה... לאהבה את ה' אהבה שלמה קיימת לעולם, שיהיה גלוי לפניו שלא תחטא לעולם, אז ירחיב את גבולך ויתן לך את כל העמים, והוא לימים אשר אמר "ומל ה' אלקיך את לבבך"... (שם יט ח וט)

רד"ק:

ואיך אכרות - שליושבי הארץ אסור לכרות ברית שלום מבלי שישתעבדו ויקבלו המצוות, כדכתיב, "פן יחטיאו אותך לי". וההבדל בין שאר אומות לז' אלו, שבשאר אם לא השלימו הורגים רק הזכרים, ובז' אומות כתוב "החרם תחרימם". והיה בדין להרג הגבעונים מפני הטעות, אלא שיהיה חילול השם, כי יש ששמעו הברית ולא הטעות. ולפי שהטעום הקשו את עבודתם ולא הסתפקו במס... ויושבי גבעון חשבו כי כתבי יהושע ששלח אליהם שישלימו היו רק בערמה, כדי שישלימו אתם ולא ישמרו מפניהם, ואחר כך ישמידום כיריחו ועי. (יהושע ט ז)

את כל הארץ - שיהושע כבש הגבולות מסביב, וכשזקן יהושע זירזו ה' שיזרז את ישראל לכבוש את הארץ הנשארת באמצע, ולא השתדלו בכך כי הגבולות היו בידם, והיו להם ערים רבות לשבת. וכאשר באו לשילה אחר י"ד שנה, אמר להם יהושע שיכתבו הערים ויחלקום בגורל. (שם יא כג)

זה מ"ה שנה - מכאן אמרו רז"ל כי ז' כבשו וז' חלקו, ומאז מנו יובלות, שנאמר בראש השנה בי' בחודש י"ד שנה אחר החורבן, איזו היא שנה המתחילה בי' בחודש, זהו היובל. אם כן מנו רק בשנה הי"ד אחר שנכנסו לארץ, כבערכין י"ב. (שם יד י)

והארץ שקטה - שבני ישראל התעצלו מלכבוש. (שם שם טו)

ותגרש - וגם את ב' המלכים, ואמרו רז"ל שהיו שתי צרעות, של משה ושל יהושע, ומסמאה עיניהם, ובאים והורגים אותם. (שם כד יב)

כי לא להוריש - לא יכלו להוריש יושבי העמק כי רכב ברזל להם. והסבה האמיתית היתה שה' הניחם לנסותם בהם, או כבתרגום יונתן, אחר שחטאו לא יכלו להורישם. (שופטים א יט)

חמשת סרני - אף שכתוב שבני יהודה לקחו את אשקלון ועזה ועקרון, אולי חזרו הפלשתים ולקחום. (שם ג ג)

מגן אם יראה ורומח במ' אלף - ויש מפרשים, כי כאשר עושים רצון ה' אינם צריכים למגן ורומח, שארבעים אלף החלוצים לא הצטרכו להלחם, כי ה' נלחם להם, וכולם שבו בשלום מהמלחמה. (שם ה ח)

נקובי ראשית הגוים - ז' העמים היו ראשית הגוים שישבו בארצם, וארצם הארץ הנבחרת, ובאו להם - בית ישראל ירשום בעזרת ה', ולא בחרבם, ועתה הם בוטחים על חזקם. (שם ו א)

מעשה ידיו - מה שגירש את העמים היה במשפט מפני מעשיהם הרעים, והארץ אדמת קדש. (תהלים קיא ז)

רשב"ם:

בחרבי ובקשתי - בימי יהושע, ומה שכתב לא בחרבך וכו' הוא על שני מלכי האמורי שבעבר הירדן, ששם היתה הצרעה בזכותו של יעקב. (בראשית מח כב)

והאבדתם מהר - כל מלחמה תהיה בלי מצור ארוך, ומכל מקום לא תכלם מהר פן תרבה עליך חיית השדה. (דברים ט ג)

משנה תורה:

ראה גם ארץ ישראל-כללי.

...ואם לא השלימו, או שהשלימו ולא קבלו ז' מצוות עושין עמהם מלחמה והורגין כל הזכרים הגדולים ובוזזין כל ממונם וטפם... במה דברים אמורים במלחמת הרשות, שהיא עם שאר אומות, אבל שבעה עממין ועמלק שלא השלימו אין מניחין מהם נשמה... ומנין שאינו מדבר אלא באלה שלא השלימו, שנאמר "לא היתה עיר אשר השלימה אל בני ישראל בלתי החוי יושבי גבעון", מכלל ששלחו להם לשלום ולא קבלו.

שלשה כתבים שלח יהושע עד שלא נכנס לארץ, הראשון: מי שרוצה לברוח יברח, וחזר ושלח מי שרוצה להשלים ישלים, וחזר ושלח מי שרוצה לעשות מלחמה יעשה... (מלכים פרק ו ד וה)

חזקוני:

לאלה - לחמשים ושבע ראשי משפחות המנוין כאן תחלק הארץ בנחלה במספר שמות, חמשים ושבעה חלקים כנגד חמשים ושבע ראשי משפחות. (במדבר כו נג)

לרב תרבה - לא שיהיו כל החלקים שוים, אלא לפי הזכרים שיש לכל ראש משפחה במשפחתו, היינו איש לפי פקודיו וגו'. (שם שם נד)

אך בגורל יחלק - אך קודם שתחלק את הארץ לחמשים ושבעה חלקים חלקוה בגורל לשמות מטות אבותיו של כל ראש משפחה. כיצד, יחלקוה בשנים עשר תחומין כנגד י"ב שבטים, וכותב שמות הי"ב תחומין בשנים עשר פתקין ונתנה בקלפי אחד, ושמות י"ב שבטים בי"ב פתקין בקלפי אחד, והממונה טורף בקלפי של תחומין ובקלפי של שבטים, ומעלה בידו אחת פתק שבט פלוני ובידו אחרת פתק תחום פלוני, וזוכה כל שבט בתחום העולה לו. ולפי רוב שבט ומיעוט שבט יקרבו וירחיקו מצר תחום שבט פלוני מחברו לתת לכל אחד כפי הראוי לו, כדכתיב לעיל "לרב תרבה נחלתו" וגו'. ואם יחלקו את הארץ מתחלה בגורל נ"ז חלקים לנ"ז ראשי משפחות, ואחר כך בי"ב חלקים לי"ב שבטים, זה ימצא חלקו בשבט שאינו שלו וזה חלקו בשבט שאינו שלו... (שם שם נה)

על פי הגורל - לאחר שחלקו לי"ב תחומין, תחלק נחלתו - שלכל שבט ושבט על פי הגורל לפי סכום ראשי משפחות שבו, כגון ד' לראובן, ה' לשמעון וכן כולם. בין רב למעט - כיצד, ד' משפחות לראובן, השתים מרובות והשתים מועטות, אחת מהמרובות, ארצו תחלק לג' חלקים על ידי גורלות ופתקין, ב' חלקים לב' משפחות מרובות, וחלק שלישי יחזור ויחלוק לשנים לשתי משפחות מועטות, וכן כל שאר השבטים עד שיתחלקו כל החלקים על פי הגורל כל הנ"ז חלקים לנ"ז משפחות. (שם שם נו)

רבינו בחיי:

בחרבי ובקשתי - כי ארץ ישראל תכבש לפניהם רק בחרב ובקשת, וזכותו תעמוד להם בכך, ולזה כיוון אונקלוס... (בראשית מח כב)

אך בגורל - ענין הגורל היה, מפני שיש חלק יפה ורע, ומי שעלה בידו חלק יפה היה מעלה לחברו בדמים. וסדר החלוקה כברש"י, אלעזר אומר ברוח הקודש אם זבולון עולה תחום עכו עולה עמו, וכן היה, והשבט מחלק לבתי אבות, והשבט שהיה בתי אבות רבים ביציאת מצרים נוטל הרבה, אף על פי שנתמעט בינתים. (במדבר כו נה)

רלב"ג:

משה עבדי מת - אולי לא היו ישראל ראויים שיעשו המלחמות על ידי משה, כי אז היה מאבד האומות כליל כסיחון ועוג, ולא היו נשארים לנסות את ישראל. (יהושע א ב)

לפי נחלתם - הנכון בעיני הוא ששבעת החלקים האלה היו שונים בגדלם, וירה הגורל עליהם, ואם היה שבט גדול הוסיפו לו, ולקטן פחתו. (שם יח ד)

וישאלו בה' - באורים ותומים, וגם בימי יהושע שאלו, ושאלו במלחמה הראשונה שהיא עיקר, ואם ינצחו בה יפול מורך בלב העמים. יהודה יעלה - שהוא ראוי לנצח. (שופטים א א וב)

ויקצצו בהונות - להטיל מורא על שאר המלכים שלא ילחמו, ועם זה סיבב ה' לשלם לו מדה כנגד מדה. (שם שם ו)

היושב בחברון - כל השבט הלך עם כלב נשיאו. ונדמה שהמלחמה היתה אחרי מות יהושע, ונזכרה כבר ביהושע כאשר כתב כי חברון ניתנה לכלב לנחלה. (שם שם י)

בעל הטורים:

ונתתי אותה לכם מורשה - ואידך: מורשה קהלת יעקב, שבזכות התורה ירשו ארץ... (שמות ו ח)

ונשל גוים רבים - ג' ונשל במסורה, כאן, ונשל ה' אלקיך את הגוים, ונשל הברזל מן העץ, אלמלא חטאו ישראל לא היו צריכין לכלי זיין, וזהו ונשל גוים - ונשל הברזל. (דברים ו כה)

עקדה:

בעת ההיא - הנה ארץ סיחון ועוג כבשו בחזקת היד, ומה ששלח משה מלאכים אל סיחון היה כמי שמצוה ולא כמבקש לעבור, ולא אמר לו אעברה נא בארצך. וכן היה צריך להיות כיבוש הארץ על ידי משה בכח הזכות, ועל כן התחנן שיוכל לכבשה. למענכם - אך בני ישראל לא זכו שתכבש לפניהם על ידי משה. (דברים ג כג)

ונתנו ה' - בל יחשבו כי בחרבם ירשו ארץ, כי הוא הנותן להם כח. וכן בספרי: אם עשית כל הסדר הזה ונתנו ה' בידיך, כי פעולות ההשגחה צריכות הסדר הזה. (שם כא י)

אברבנאל:

ואיבתי את אויביך - ואם ישמעו בקול ה' אז כיבוש הארץ לא על ידי מלאך, כי אם על ידי ה'. (שמות כג כא)

לאלה תחלק - כבר נחלקו ביש נוחלין אם נתחלקה ארץ ישראל לשבטים או לגולגלות. לדעת רש"י נתנו לשבט הגדול חלק יותר גדול, ובכל זאת ניתן לו על ידי גורל, והנוחלים היו יוצאי מצרים. לרמב"ן נחלקה הארץ לי"ב חלקים שוים, והשבט מחלק למשפחותיו לפי גדלן. לרש"י קשה דכתיב: "לרב תרבה" וגו', ולא כתוב שזה על פי הגורל, ולרמב"ן קשה דלא נזכרו בפסוק שתי חלוקות, ולדבריו הזכיר כאן החלוקה השניה לפי המספר, לפני החלוקה הראשונה?

ונראה שהגורל מודיע רק באיזה חלק ומחוז מהארץ תפול נחלת השבט, ואחר כך הגבילוה יהושע והזקנים לפי גודל השבט, וזה שאמר: "אל אשר יצא לו שמה הגורל" וגו'. וזו היתה תלונת שבט מנשה על יהושע, שנתן להם מעט מדי. וכן משמע בברייתות בגמרא. ואחר שיצא הגורל למקום נחלת השבט הגבילו תכף המקום, ואחר כך הגבילו לשבט אחר. (במדבר כו נג)

כל מקום - שצריכים להזדרז ולכבוש ולא יתעצלו. (יהושע א ג)

ונפלה חומת - שיריחו היתה העיר הראשונה שכבשו, ורצה שישמעו הנס, ויכירו שה' נלחם להם ממכון שבתו, ותפול עליהם אימתה... (שם ו ה)

וימס לב - בחשבם שכל אנשי הארץ אריות, וכן יהיה להם תמיד. וזה קרה להם לפי שנעזבו למקרה, ונמשך הרע וההפסד למעותדים אליו, להיותם בלתי נשמרים בהשגחתו יתברך. (שם ז ה)

בענין חלוקת הארץ כמה דעות במפרשים, (ראה לעיל במדבר כ"ו נ"ג), לרלב"ג נחלקה הארץ לשבטים בחלקים שוים, והיה ביד יהושע להוסיף ולמעט. ולדעתי לא כיוונו כולם בפסוקים, אלא: הגורל היה לברר המחוז בו תיפול נחלת כל שבט, כדי שלא תיפול קטטה, וכמות הנחלה נקבעה על ידי יהושע והנשיאים לפי ריבוי השבט. וכן משמע בפסוקים "לרב תרבה נחלתו" וגו', שהוא כפי הבנת אלו שמחלקים, "אך בגורל יחלק" הוא יקבע מחוז הנחלה. ואמר עוד: "על פי הגורל תחלק נחלתו בין רב למעט", שלא יתנו לשבט חלק במחוז טוב ובמחוז רע, אלא יתנו הכל במקום אחד. וכן אמר ביהושע: "ויהי הגורל למטה בני יהודה", ולא אמר ויצא הגורל וגו'. ולכן בקש כלב את חברון, שהיה ביד יהושע להוסיף ולגרע. ומה שאמר בשבט מנשה "ויצא הגורל" וגו', יש מפרשים שיצא לאפרים ולמנשה זה על יד זה, ולכן צווחו בני מנשה על יהושע שנתן להם נחלה מועטת, כי בידו להרבות ולהמעיט. ושלשת האנשים לשבט ששלח יהושע לכתב הארץ לז' חלקים, רוצה לומר כתבו הארץ לז' מחוזות לדעת מקום הנחלות, ויכתבו את הערים כדי שידעו מה לתת לכל שבט.

וכן מחלוקת בגמרא בבא בתרא קי"ז אם נתחלקה הארץ ליוצאי מצרים או לבאי הארץ. וכן שם: איבעיא להו, ארץ ישראל לשבטים איפליגא או לגברי. תא שמע, בין רב למעט, אי אמרת לשבטים, היינו בין רב למעט וכו'. גם רוצה לומר שחלקו לשבטים לפי מספרם. ובעמוד קכ"ב אמר: אלעזר הכהן מכוון ברוח הקודש, ואומר, אם זבולון עולה, תחום עכו עולה עמו וכו', אם כן מדבר רק במקום הנחלה ולא בכמותה. והשליך בראשונה את גורל יהודה, כי כלב בקש את חברון, ורצה לדעת אם היא במחוז יהודה, ואחר כך הפיל לבני יוסף שהיו עם רב, וכך היו יהודה שומרים את הארץ מדרום, ויוסף מהצפון. או מפני שאלו היו שבטו הפיל להם, ולשאר הפיל גורל אחר שכתבו את הארץ וידעו התחומים בדיוק. ואחר שמצאו את נחלת יהודה גדולה נתנו לשמעון חלק ביהודה. (שם יד א)

ספורנו:

נמגו כל ישבי כנען - הנה יושבי כנען בשמעם כל אלה נמוגו בלי ספק, כי ידעו שעליהם עלו לגרשם, כאמרו "וימס לבבנו" וגו'. תפול עליהם - יהי רצון שתפול עליהם אימתה ופחד באופן שינוסו מפנינו מיראת זרועך, כענין "אנוסה מפני ישראל כי ה' נלחם". ידמו כאבן - וכן יהי רצון שלא יתקוממו נגדנו כאשר נעלה להלחם בם עד אחר שנעבור הנהרות והם ארנון והירדן, כי אמנם במעבר הנהרות תקשה כל מלחמה ונצטרך לנס גדול אשר אולי לא נהיה ראוים לו. (שמות טו טו וטז)

ויעשו את הפסח - מספר ד' מעשים טובים שעשו לפני כניסתם, שזכו על ידם להכנס לארץ בלי מלחמה לולא המרגלים... (במדבר ט ב)

לרב תרבה - בכמות הקרקע, כי אמנם נתחלקה הארץ לשנים עשר חלקים שוים בערך הדמים בלתי שוים בכמות, אלא כור רע כנגד בית סאה טוב, ונטל השבט המרובה באוכלוסין החלק רב הכמות, והשבט שהיה מועט נטל החלק הקטן בכמות, שוה בערך הדמים אל החלק רב הכמות, כאמרו, "לרב תרבה נחלתו", ובזה האופן נטלו מנשה ואפרים שני חלקים בשביל בכורת יוסף, כאמרו נתתי לך שכם אחד על אחיך. וכן באר באמרו "ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף בן ישראל". ולשמעון שהתמעט באוכלוסין יותר מכל שאר השבטים בעת כניסתן לארץ נתן חלק מועט בכמות, יקר הרבה בדמים, ובהיות שלא נמצא חלק קרקע יחדיו שוה כל כך מספיק לשמעון, ביררו אותו החלק בכמה מקומות בתוך ארץ יהודה, כאמרו "ומחבל בני יהודה נחלת בני שמעון", ובזה נתקיים בשבטו של שמעון "אחלקם ביעקב".

אך בגורל - שעשו חלקים גדולים וקטנים כפי צורך השבטים וכמותם, לא נתנו לכל שבט חלקו אלא על פי ה'. על פי הגורל תחלק נחלתו - וכן כשיהיה השבט מחלק את חלקו לגולגלותיו יתן לכל אחד חלקו על פי הגורל. (שם כו נד והלאה)

זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה - תפול לכם בגורל קודם שתכבשו כולה, כי בגורל יאות לשון נפילה... ואמר זאת, כי מה שכבשו חוצה לארץ לא הוצרך לחלק בגורל, ובכן חלק משה את ארץ סיחון ועוג בלתי גורל, כפי הנראה בספר יהושע, וזה כי ארץ סיחון ועוג אין היה בה קדושת ארץ ישראל, כאמרו,  "ואף אם טמאה ארצכם", לא היתה ראויה לגורל אשר ענינו ברוח הקודש. (שם לה ב)

לא בצדקתך - כי אמנם מה שאתה יורש הארץ אינו בזכותך באופן שאין ראוי שילחם ה' לכם למען תירשו מהרה, כי ברשעת הגוים - שרצה שתהיה נקמתו בם על ידך שתחרימם בעונם... ולמען הקים - וכדי שבקיום מצותו תזכה לרשת, על דרך "ככל אשר בלבבי עשית לבית אחאב, בנים רבעים ישבו לך על כסא ישראל", וכל זה עשה למען הקים מה שנשבע לאבות. (דברים ט ה)

לא ירפך - כי יחזיק בידך בעת המלחמה. ולא יעזבך - אחרי כן שלא יגרע ממך עיני השגחתו ולא יתקוממו סביבותיך. (שם לא ו)

ויגרש מפניך אויב ויאמר השמד - והנה הוא גרש מפניך את האויב שהיה תושב הארץ ואמר לך השמד, כי לא בחרבך ירשת ארץ באופן שתוכל לחשוב שבסור כחך באורך הזמן או בבא חליפתו יגברו האויבים, כי אמנם הוא היה המגרשם, ואיך יכנסו נגד רצונו. (שם לג כז)

אלשיך:

גדוד יגודנו - שעיקר החלוצים בכיבוש הארץ היו בני גד הגבורים. (בראשית מט יט)

וראה בעיניך - ...ועוד שעל ידי ראייתך תהיה נוחה להכבש לפניהם. (דברים ג כז)

כי יביאך - עיקר שכינה בהר המוריה, וגם אם פנתה משם עיקר רישומה נשאר במקום, ואם כן גם עיקרי נשמתך שם, ואתה הולך ומתקרב אליה, ובהגיעך לארץ ישראל מחוז חפצך ימשך שאור פניך יתרבה מצלם אלקים. ונשל גוים רבים - ומאור צלם פניך יכניעם ה' לפניך. (שם ז א)

מעט מעט - זהו אם תפחד מפניהם, שאם לא כן אינם צריכים לפחד גם מחיית השדה, ואז יתן בידם תחלה מעט מעט, יריחו ועי וכו', כדי שיחשבו העמים שעושים מלחמה על ידי תחבולות, ויתאספו יחד כדי להלחם נגדם, ואחר כך ישמידם יחד. לא תחמוד - וגם באופן זה יש תנאי שלא יחמדו מהחרם כפי שחמד עכן. (שם שם כ)

וה' - בעצמו עובר לפניך, ואל יפחדו שאתו היתה עוברת שכינה ועם יהושע רק מלאך. ועשה ה' להם - שיכניע את מזלם ויוכלו להרגם. ועשיתם להם - כדי שיוכלו לקיים את המצוה של "לא תחיה", ולא ימיתם חרב איש ברעהו. (שם לא ג)

ויגרש מפניך - זיו צלם אלקים שעל פניך יגרש את שר האומות מפניך. ויאמר השמד - עמו שמתחת. נושע בה' - הנלחם לך, ואשר חרב - וגם כשילחמו בדרך הטבע כמו בעי גם ה' יעץ להם התחבולה, ועל ידי זה ויכחשו אויביך - באו אנשי גבעון בכחש, ועל ידי זה על במותימו תדרוך - באו ה' המלכים וניצחום ודרכו על ערפם. (שם לג כז וכט)

ויעל משה - עלה לשם אף על פי שמת בגיא, כדי שיכין כיבוש הארץ על ידי ראייתו, כמו שנאמר "והוא ינחיל אותם את הארץ אשר תראה"... (שם לד א)

מהר"ל:

בראשית - ...שלא יאמרו האומות לסטים אתם - והלא כנען הוא עבד, ומה שקנה עבד קנה רבו? אלא שבתורה כתוב וירישתה וגו', והם לקחוה בחזקה ולא דרך ירושה, ויאמרו דרך ליסטות לקחתם אותה, וגם יש לומר שנח נתן לכנען הארץ על מנת שאין לרבו רשות בה... (בראשית א א, וראה שם עוד)

אך בגורל - הפירוש האמיתי הוא בודאי אין צריך לחזר בירושת הארץ אצל אבי אביהם, רק לאחים עצמם, ואפילו הכי חולקים בשוה, ואין הטעם משום גזרת הכתוב, אלא כי ליוצאי מצרים ניתנה הארץ, כדכתיב "ונתתי אותה לכם מורשה", אבל חלוקת הארץ לא נתן להם אלא לבאי הארץ, לפיכך לא חלקו יוצאי מצרים ביניהם רק הבנים שהם באי הארץ... (במדבר כו כה, וראה שם עוד)

אור החיים:

קום התהלך - בפרק המוכר את הפירות דברי ר' אליעזר אם הלך לארכה ולרחבה קנה הקרקע, דכתיב התהלך בארץ לארכה ולרחבה, ולרבנן לא קנה עד שיחזיק, וכאן רק משום חביבותא דאברהם וכו', כדי שתהיה נוחה ליכבש לפני בניו... (בראשית יג יז)

כי לא שלם עוון - ובתורה משמע שרק חטא המרגלים גרם העיכוב במדבר? אלא שלפני חטא המרגלים היו צדיקים גמורים, ויכלו להפקיע מעט הטוב שנשאר באמורי, מה שאינו כן אחרי שחטאו, ולכן רדפום האמוריים בחרמה, ורק כששלם עוון האמורי, שאז עושה ה' שליחות ההשמדה על ידי כל אחד. (שם טו טז)

עוד נתתי לבי לתור בסדר הכתובים, שהקדים קיני קניזי וקדמוני לז' עממין, ואין נכון להקדים המאוחר, אלא להעידך כי עיקר הנתינה היא העתידה, שיבואו הג' ועמם הנשאר מז' העממין, וסימן לדבר מה שמסר ליד אברהם ד' מלכים, ג' נגד קיני קניזי וקדמוני, והד' תדעל מלך גוים רמז להתאספות שארית הז' גוים. (שם שם יח)

תפול עליהם אימתה - פסוק זה ושלאחריו ידברו על ב' הכניסות לארץ, א' בימי משה, וא' בימי המשיח, ולזה אמר הענינים כפולים. (שמות טו טז)

את אימתי אשלח - לא יכלם מיד, אלא יהמם ויהיו כובשים והולכים עד שיפרו וינחלו. (שמות כג כז)

לרב - ...אלא חילקו לנ"ז חלקים כמנין המשפחות, ולא חלק בחלק, אלא לפי גודל המשפחות, ואפשר שנתחלקה הארץ לשבטים ומשפחות, כגון שחלקו לי"ב חלקים, והחלקים שוב לנ"ז, וחילקו לשבטים כדי שיהיה כל שבט בפני עצמו. לאלה תחלק - לר' יאשיה בא לומר לאלה שהם בני עשרים, ולר' יוחנן רוצה לומר שחלקו לנמנים בערבות מואב, ואלה חזרו והורישו ליוצאי מצרים, וחזרו וירשום. בין רב למעט - ...אלא ודאי לכולם לא נתחלקה הארץ לשבטים בשוה, שאם לא כן היה לו לשבט יהודה לצעוק, שנטל פחות מחלק מנשה ואפרים יחד, אלא שהחלוקה בגורל היתה בין רב למעט, שהיה בה חלק רב וחלק מועט, וחלקו השבטים לפי מספר הפקודים. (במדבר כו נג, וראה שם עוד באורך)

ולא אביתם לעלות - אף שה' אמר לכם שאין הכבוש מצד גבורתם, כי אם במתנה, שהוא יוריש מפניהם... (דברים א כו)

את כל אשר עשה - כלל בזה טעם מצות לבני גד וראובן, כי כשם שמעשה האמורי היו יחד שבטי ישראל, כן בעבר הירדן יהיו מקובצים חלוצים לפני ה', אבל לעולם ה' הוא הלוחם ולא החלוצים, שאינו דומה זכות י"ב שבטים לזכות ט' ומחצה. (שם ג כא)

ואכלת את כל העמים - מצות עשה. אשר ה' אלקיך נותן לך - שאם מתעצלים בכך, הם מואסים במתנת מלך. לא תחוס עינך - שרחמי רשעים אכזרי. או הוצרך להזהירם כי ירבם בבנים, ובעל בנים רחמיו מרובים. (שם ז טז)

לא בצדקתך - אבל על כל פנים דור כשר היו באי הארץ, וכן תמצא שאמר להם, "ואתם הדבקים בה' אלקיכם", אלא שלא היו שלמים לתת להם הארץ לזכותם, אם לא היתה ברית אבות, והגם שברית אבות לא היתה מועלת אם היו רשעים, ודור המדבר יוכיח... (שם ט ו)

למען תחזקו - שלא יבטלו מלימוד תורה בעבור כיבוש הארץ. (שם יא ח)

למען אשר תבא - באמצעות מעשים אלו יבואו ארצה בזכות עצמם. (שם כז ג)

הגר"א:

נראה שחתכו קודם לז' חלקים שוים, ואחרי שנפל הגורל הוסיף מהמועטים למרובים, וחלקו הנוסף למשפחות, ולכן לא היו הגבולות ישרים, וזה שאמר "אל אשר יצא לו שמה הגורל לו יהיה", ובני יוסף רצו שיוסיף להם עוד. (יהושע יז יד)

מלבי"ם:

ימה וקדמה - כי כן היה בכבוש יהושע שתחלה כבשו צד הדרומי כלו ממזרח למערב, והיה ימה וקדמה, ואחר כך התפשטו גם בצד הצפוני... (בראשית כח יד)

קומה ה' - באשר הלכו אז כדי ליכנס לארץ מיד, וה' הבטיחם שלא יצטרכו לשום מלחמה רק ה' ילך לפניהם ויגרש מפניהם אויב ויאמר השמד, שעל זה הלך ארון הברית שעליו שכינת ה' בראשם... (במדבר י לה)

שלח לך - ...והנה העם רצו לשלוח מרגלים למלחמה, וזה הוטב בעיני משה, בחשבו שהכבוש יהיה בדרך הטבע, וה' לא הרשה לו לשלוח לרגל כי אם "ויתורו", לראות את טוב הארץ, כי העם חזק ולא יכבשו אלא בדרך נס, כמו שאמר "אשר אני נותן" וגו'... (במדבר יג א)

וימלא כבוד ה' - ...וחז"ל אמרו שמאז נגזר עליהם חורבן וגלויות, וכן בתהלים ק"ו: "וישא ידו להפיל זרעם בגוים" וגו'. כי קודם חטא המרגלים היה משה רבינו ע"ה נכנס לארץ, ובונה בית המקדש ומתקן כל העולם, אך על ידי יהושע לא היה הכבוש נסי, והניח הגוים לנסות את ישראל, וחטאו, ונתפזרו כדי שילמדו העמים מהם אמונה אמיתית... כי אלמלי היה הכבוש נסי וחוטאים, היו כופרים גמורים ביכולת ה', אך על ידי כבוש יהושע שהיה בדרך הטבע ותכסיסי מלחמה לא היה החטא גדול כל כך... (שם יד כא)

ואראה את הארץ הטובה - ...וגם שאם היה משה נכנס לארץ היה נודע לו תיכף מקום הר המוריה שהיה נעלם עד ימי דוד, והיה המקדש נבנה תיכף על ידי משה... (דברים ג כה)

אם שמור תשמרון - מודיעם שגם בירושת הארץ יש הבדל אם עובדים מיראה או מאהבה, שאז יהיה גבולם גדול מגבול ז' עממין, ויזכו כבר אז לי' עממין. וגם כל המקום - בחוץ לארץ יכבשו, אם יהיה גבולכם מהמדבר והלבנון - שיכבשו את כל ארץ ישראל. לא יתיצב - ועוד יתרון שאז לא יצטרכו למלחמה, וה' לא יניח מהגוים לנסות אתכם. (שם יא כב)

הוא עובר לפניך - כדפירשנו, שרוצה לומר כי ינצחו מיד, ובכל זאת לא נתבטל מינוי יהושע. ואתה תנחילנה אותם - שחלוקת הארץ תהיה על ידך, מפני שהחלוקה לא היתה בכלל השבועה, שהבטיח להאבות רק בכולל לתת לזרעם ולא לחלוק לכל אחד ואחד, רק שנאמר על ידי "לאלה תחלק הארץ", לכן תהיה החלוקה על ידך שתהיה שליח ה'. ונתנם ה' - ישאיר מהם אחדים שיחשב שאתם הכיתם אותם, ולקיים בהם מצות השמדה. (שם לא ג וה)

כל מקום - שהבטיח למשה שלא יצטרכו להלחם, וזה תלוי בתנאי שיכבשו את כל ארץ ישראל, כבפסוק הבא, וזה תלוי בהטבת מעשיהם. (יהושע א ג)

וכי נפלה אימתכם - ידעה שיקבלו הארץ כי האימה תמידית מצד רוממות העצם ועזוזו. וכי נמוגו - מיראת הרע שישיגם על ידם. (שם ב ט)

שמעו - שלא השלימו, וחשבו שישראל לא יקבלום. ולרמב"ם פרק ו' ממלכים נצטוו לקרא לעמים לשלום ולקבלם בג' תנאים: מס, עבדות ושיקבלו ז' מצוות, ובכל זאת אסור לכרות להם ברית דרך אהבה, ולכן התלונן העם נגד הנשיאים. ויהושע כבר שלח ג' פרוזדגמאות לפני המלחמה, וכן הוא גם בפירוש הפסוקים, ורש"י וראב"ד מחולקים על הרמב"ם... (שם ט ב)

לא היתה עיר - שרצתה להשלים, וזה על ידי שעשה מלחמה ימים רבים, שאם היה הולך מיד אחר הנצחון הראשון שנצח את הכלל היו מבקשים שלום, והיה מוכרח לקבלם, וכך הכבידו את לבם. (שם יא יט)

משה עבד ה' - אף שאין לכבוש את חוץ לארץ לפני שכבשו את ארץ ישראל, כבש משה את עבר הירדן על פי ה'. (שם יב ו)

הדעה היותר צודקת בחלוקת הארץ היא כהראב"ד, בשטה מקובצת ב"ב קי"ז, ובגורל היו רק המחוזות ולא שיעורם, וכן כתב רש"י בפנחס, לרב תרבו - לשבט מרובה באוכלוסין נתנו חלק רב, ואף על פי כן חילקו לפי הגורל וכו', ולא כפי שפירשו בדבריו שהגורל קובע גם גודל הנחלה. (שם יד א)

לבא לרשת - שה' תלה הורשת האויבים בהפלת הגורלות, כדלעיל, ורק יהודה ויוסף היו אמיצים וחילקו הארץ. (שם שם ג)

ויריתי לכם - ירה גורל הוא בכוונה למטרה ידועה, ולא כמפיל גורל, כי באמת נודע ליהושע בקבלה חלק כל שבט, שכן יעקב ומשה ברכו כל שבט לפי נחלתו, וכיוון ברוח הקודש שיפול הגורל לפי זה, ולכן אמר והתחלקו - בהתפעל, מורה על פעולה מדומה, כי החלוקה שלהם על פי ה'. (שם שם ה)

ויצא הגורל - גם פה הגביל הגורל תחום כל משפחה באיזה שבט ינחלו, ואחר כך קבעו יהושע והזקנים כמה ערים יקבלו מכל שבט, והגורל עלה לפי מדרגתם: בני אהרן, קהת, גרשון ומררי, ולפי מעלתם נחלו יותר קרוב אל הקודש. (שם כא ב)

הוא יהדפם - אחר שהפלתי גורל חסר רק הכיבוש, וה' יעזרם, שאלו שתתחילו לפנות מהארץ יהדפם לגמרי, והוריש את אלו שעוד לא השמידו, והתנאי לכך הוא שישמרו התורה. (שם כג ד)

ותגרש - שמועת מלחמת האמורים היתה לגרגשי כצרעה, ופנה לאפריקה. (שם כד יב)

בירושלים - בימי יהושע רק הרגו את מלכה, וכאן כבשו והחריבו את העיר, ולא את המצודה שבחלק בנימין, שאותה כבש דוד. (שופטים א ז)

ובני ישראל - לא עמדו בב' הנסיונות, לא למדו מלחמה להלחם בעמים, רק ישבו בקרבם וכרתו להם ברית. (שם ג ה)

ואנכי השמדתי - הכנתי הכנות רבות שלא יחטאו חטאים כאלו, שהוצאתים ממצרים והשמדתי את האמורי מפניהם. (עמוס ב ט)

רש"ר הירש:

את אימתי אשלח - אותו הכח האלקי הנותן להם ברכה, יהיה אבדון לגוים. נראה שלפני החטא לא היו צריכים כלל להלחם כדי לכבוש את הארץ. (שמות כג כז)

לאלה תחלק הארץ - לפי הגמרא בבבא בתרא קי"ז נחלקה הארץ באופן מורכב בין יוצאי מצרים ובאי הארץ, ראה שם. אופן החלוקה הזה מוכיח, כי דור המדבר ידע לכפר על חטאו על ידי חינוך הדור הבא, כך שהם נשארו נוחלי הארץ. (במדבר כו נג)

לשכים בעיניכם - אם תקיימו בארץ את תושביה האליליים, הם יהיו מסך המסתיר את מעשיהם האליליים, טיב המעשים האלה יהיה נעלם מבינתכם ומהשגתכם ולא תדונו אותם לכף חובה, הסובלנות כלפי התושבים האליליים תגרור סובלנות כלפי האלילות... (שם לג נה)

כי תבא - עכשיו מבטיח את ממשלת התורה מול שרירות לב המושל, התורה מדגישה כי ה' כובש ומחלק לנו את הארץ, ואין לשם כך צורך במלך. (דברים יז יד)

העמק דבר:

כי לחמנו הם - מה שטענו המרגלים, שאם השי"ת רוצה להביאם לארץ מדוע אינו מחליש את הכנענים, על זה אמר כי על ידי המלחמה רוצה להראות השגחתו, כי כך יראה מיהו אדם גדול ומיהו הדיוט, כגון כלב שהוריש את הענקים. או אמר שמלחמה זו היא כההשגחה שבפרנסת הלחם, שאם תסור מאיש לא ימות אלא יתפרנס בדוחק, וכן לא יצליח החוטא במלחמה זו, אבל לא ימות. סר צלם - מזל רוחני השומר על האדם, והכנענים רק חזקים כשור, שאין לאדם בר מזל לפחד מפניו, כי על כל פנים יוכל להמלט ממנו. (במדבר יד ט)

אעברה בארצך - שלח בלשון הודעה ולא בקשה, כי משה לא רצה לכבוש את עבר הירדן לפני ארץ ישראל, שזה גרם רעה רבה, וכן התרעמו על דוד שכבש את סוריא לפני שכבש את ארץ ישראל כולה. (שם כא כא)

לאלה תחלק - בספרי מובא: מפני כשרים וקדושים, ונדחק רשב"ם בפירושו בבבא בתרא קי"ז. ונראה שהוא מפני שנשתיירו מהדור הישן ט"ו אלף מפני צדקתם, ובכל זאת לא באו בכלל המנין השני, ולא נטלו חלק בארץ, וממעטם מ"לאלה". לרב - למי שיש לו בני בית רבים ירבה לו, אבל בכל זאת לפי ערך שוה. (שם כו נג ונד)

אך בגורל - יהיה באיזה מקום יתנו לו חלק הראוי לו. על פי הגורל - ואם שני אנשים שוים בערכם, ויש שתי נחלות בשני אופנים, אז על פי הגורל תחלק למי הרב ולמי המעט. (שם נה ונו)

לעריה בגבולות - בכל עיר יש לה חלק ארץ ששייך לה, וחלק משה הגבולים לפי הערים, וממילא נגררו השדות לפי הערים, ולא דק כל כך שיהיה שוה בשוה כמו שהיה בארץ ישראל, רק שיהיו שוים בחילוק הערים. (שם לב לג)

ובואו הר האמורי - שהוא הר יהודה בדרום, ואם היו נכנסים אז לא היו בני אדום מעכבים. ואף על פי שקשה לכבוש דרך ההר, אז היה הכל בדרך נס, ולא בגבורה למלחמה. והיה הדיבור שיכבשו הר האמורי, אחר כך הערבה, אחר כך הר המלך, אחר כך השפלה היא הגליל התחתון, ובסוף יחזרו לנגב יהודה, שהניחו האויב שם מאחוריהם. (דברים א ז)

הוא ילחם לכם - רצונו שלא ימותו במגפה אלא דוקא בעת שמתעצמים להלחם נגדכם. (שם שם ל)

וצו את יהושע וחזקהו - בזה שתראה את הארץ תחזק את לב יהושע שבודאי יכבוש את הארץ, שכאשר יוצאת גזרת הנביא לאיזה פעולה קלה מעין הדבר, אות הוא שהנבואה תתקיים על כל פנים. וזה שאמר הארץ אשר תראה - ראייתך גורמת להחליט הדבר בלי שום ספק. (שם ג כח)

ונשל - משמעו ניתוק ממקום למקום, קודם יעתיק ז' העמים מפני ישראל על ידי שתתרבה ישיבת ישראל בתוכם. החרם - את המתקבצים למלחמה, אבל האחרים לא נצטוו להחרימם בפעם אחת. (שם ז א וב)

ועד הים האחרון - אוקינוס, אבל במזרח ובצפון ד' מלכיות שהיו במחשבה לפני בריאת העולם, ואפשר להרחיב הגבול רק במערב ובדרום. (שם יא כד)

ונתן לך את כל הארץ - קיני קניזי וקדמוני, אבל אין זו הרחבה דלעיל פרק י"א כ"ד, דשם מיירי בשעת כיבוש הארץ, שאם היו זכאים היו מתפשטים למערב ולדרום עד אוקינוס, וכאן על ההבטחה שלעתיד לבא. (שם יט ח)

משך חכמה:

כי לא שלם עון האמורי - ואם ישובו מעוונם ישמעו לדברי הנביא לתת הארץ לישראל, ואם לאו יאבדו בחטאם, כי ידעו משם שהארץ היא לבניו. (בראשית טו טז)

וירש זרעך - אחר שהתאכזר על בנו יחידו לשחטו וכיוון רק לרצון השי"ת, מעתה נמסרו העמים הנשחתים בידו, כי לא יכוון בהשמדתם לאכזריות. (שם כב יז)

פקוד יפקוד - ואף לדורות שלא יעלו בחומה (לארץ ישראל) אלא במצות נביא, ולא ישמעו לנביא אם ירצה להעלותם לארץ אחרת. (שם נ כד)

תקימו את האבנים - ולא ציוה בפירוש להקימם בירדן, שאם היו יושבי הארץ משלימים עמהם היו עוברים הירדן בספינות ולא בנס. (דברים כז ד)

דן ונפתלי - הראהו חלקי כל שבט ומדתו, ואחר כך כשראו שהגורל עולה בדיוק כך, ראו שהשי"ת הראה לו את הכל, וזה שכתב: "ויכתב יהושע בספר תורת האלקים", רוצה לומר ראו אמיתת הפסוקים האלה. (שם לד ב)

שפת אמת:

בפסוק ויוצא אותו החוצה... וזו עדות שהם זרע קדש, ועל זה כתיב כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים, שבכח הנשמות המיוחדים לבני ישראל יורשין ארץ ישראל, כמו שאמרו ז"ל שירש את הארץ בזכות המילה, ואתה את בריתי תשמור, ואברהם אבינו קודם שזכה לברית מילה לא היה לו מקום להבין איך יהיו כל זרעו למעלה מכיפת הרקיע... (לך לך תרס"א)

בפסוק כמעשה ארץ מצרים וכו'... הענין הוא דלעולם יש לבני ישראל התנגדות, שעל זה נבראו בעולם הזה לתקן כל אלה המקומות... ויתכן לומר כי עיקר טומאות מצרים היה בע"ז וטומאות ארץ כנען היה בעריות, לכן הקדים לפרשה זו כמעשה ארץ כנען וכו' לא תעשו, וכשבני ישראל עוברין אלה המקומות זוכין אחר כך למדריגות בקדושה המכוונים מול אלה ההסתרות, כי זה לעומת זה עשה אלקים, כאשר ראינו כי אחר יציאת מצרים זכו לתורה, ואחר מלחמת מלכי כנען זכו לארץ ישראל ולבית המקדש... אבל במלכי כנען חטאו ולא החרימו כולם, לכן חרב בית המקדש ולא יתבטל כל יצרא דעריות כנ"ל... (ויקרא אחרי תרמ"א)

כמעשה ארץ מצרים... וארץ כנען שהיה מיוחד לקדושה רק שהכנענים הסתירו אור הצפון שם ובני ישראל איבדו אותם שהוא בחינת גילוי עריות, והוא עור הפריעה שצריכין להסירו כדי לגלות העטרה, ולכן איתא כי מצות פריעה ניתנה ליהושע... ולעתיד שימסור לנו קיני קניזי וקדמוני חלקו של עשו הוא אדום יהיה תיקון שפיכות דמים בחינת אטופי דדמא, והכל רמז באות ברית קודש... (שם תרנ"א)

בפסוק אני ה' כמעשה וגו'... והם ב' בריתות, ברית הלשון וברית המעור, ועל ידי יציאת מצרים זכינו לברית הלשון וקבלת התורה, ועל ידי ברית המעור ירשנו את הארץ, כמו שאמר לאברהם אבינו בבשורת הארץ, ואתה את בריתי תשמור... (שם תרנ"ז)

בפסוק כי לחמנו הם... ובודאי היה בידו ית' לתת מיד ארץ ישראל לבני ישראל, רק נתנו מקודם לכנען כדי שיקחו בני ישראל בכח מעשיהם ומעשה אבותיהם, לכך נקרא ארץ ישראל, על שמם, כי זכו במעשיהם לכך, וזה שאמר לחמנו הם רומז גם על המלחמה, שכל כחם רק שיהיה לנו להלחם עמהם. סר צלם, פירוש שאין להם בעצמותם סדר וציור וקיום באמת רק כמו אחיזת עינים... (במדבר שלח תר"מ)

במדרש לך אכול בשמחה לחמך וכו'... כי הנה בודאי כיבוש הארץ היה דבר גדול מאד שנתחבטו עליו אבות הראשונים, והשי"ת נשבע להם להורישם הארץ, והוא בודאי תיקון כל החטא לברר הטוב מהרע, להוציא הארץ מתחת יד כנען להיות נחלת ה', והוא באמת אינו בכח אנושי, רק כמו שכתוב, ברצות ה' דרכי איש וגו' אויביו ישלים וגו', לכן פנה כנען ופינה את הארץ כאשר הגיעה העת, וכל טעות המרגלים היה במה שרצו לכבוש בכח עצמותם, ואותו הדור היו גבורי כח צבאות ה', אבל מלחמת ארץ כנען אינה בכח האדם... (שם תרנ"א)

וענין שלח לך, לדעתך, אם תרצה שלח, כי בחינת ארץ ישראל היא תורה שבעל פה, שצריך האדם לעמוד עליה בכח יגיעה שלו, ולכן כיבוש ארץ ישראל תליא ברצון בני ישראל עצמם, כמו שכתוב ונכבשה, והקב"ה מסכים ומסייע להם, ולכן כשמיאנו בארץ שוב לא היו יכולים לכנוס... (שם תרנ"ג)

בפסוק עלה נעלה פרש"י אפילו בשמים ואומר עשו סולמות נצליח בכל דבריו. כי בודאי בדרך הטבע לא היו יכולין לכנוס לארץ ישראל כאשר ראו המרגלים, אכן כל הנהגות דור המדבר היו למעלה מן הטבע, שכל דבר שלמטה יש לו שורש למעלה, וארץ ישראל וירושלים שינתן לבני ישראל כתיב בפרשת מסעי זאת הארץ אשר תפול לכם, פרשנו שם כשכבשו ארץ ישראל שלמטה ניתן להם החלק שלמעלה, כענין שכתוב כעיר שחוברה לה וכו', אכן אם היה נכנס דור המדבר בכח משה רבינו ע"ה היו כובשין מקודם ארץ ישראל שלמעלה, ובכח זה היה נמסר להם ארץ ישראל שלמטה, ולכן הגם שלמטה לא היה עדיין הזמן כמו שכתבנו כמה טעמים למה איחרן מ' שנה במדבר, הכל כפי דרך הכיבוש שלמטה... אבל למעלה מן הזמן שהוא דרך התורה שרמזו על זה אין מוקדם ומאוחר בתורה, לכן היו יכולין לכנוס בכל עת... (שם תרנ"ו)

במדרש שלוחי מצוה דוחה השבת... והנה ארץ ישראל בעצמה יש בה כמה מדריגות, ואם היו נכנסין דור המדבר עם משה רבינו ע"ה היו באין לפנימיות ארץ ישראל למעלה מהתלבשות הטבע והזמן, ולכן אמרו יהושע וכלב הארץ וגו' טובה הארץ וגו', ב' פעמים הארץ, לרמוז כי הם ראו פנימיות ארץ ישראל אשר שם יכולין לכנוס גם אותו הדור, אשר מחזה זאת לא ראו שאר המרגלים... (שם תרנ"ז)

בענין שירת הבאר שלא נזכר משה רבינו... והנה דור המדבר היה הכל בחינת תורה שבכתב, וכל הנהגתם היתה על פי ה' ממש, כמו שכתוב "על פי ה' יחנו" וגו', אבל כאן התחיל להיות הכנה לכניסת הארץ שיהיה התפשטות הקדושה גם בהיותם בארצות האומות ולהלחם ולכבוש את ארצם... ולכן הראה הקב"ה למשה רבינו ע"ה קודם הסתלקותו הדרך שהתחילו בני ישראל בכח עצמותם, שכן כתיב "וידר ישראל נדר"... (שם חקת תרנ"א)

בענין בני גד ובני ראובן... ויש לומר עוד כי רצו בזה כדי שיהיה להם החלוקה על פי משה רבינו ע"ה עצמו, ולזה הטעם רצה משה רבינו ע"ה ליכנוס לארץ ישראל, שאם היה הוא המחלק להם לא היה נשאר מהכנענים והיה חירות עולם... (שם מטות תר"מ)

בענין בני גד ובני ראובן... וכמו כן היה סדר כיבוש הארץ, מקודם עבר הירדן, אחר כך ארץ כנען וירושלים, ומקום בית המקדש באחרונה, שאז שרתה השכינה בארץ, וכשנכנסו בני ישראל לארץ נתקדשה ארץ ישראל בהתגלות כח הארץ הקדושה כמו שאמרנו, והוא עיקר שלימות ארץ ישראל שהוא מקושר בשורשו שלמעלה, ולכן הוא מיוחד לבני ישראל, שהם גם כן דבוקים בשורש... וכפי השלימות שנמצא בבני ישראל כך מתוקן להם הארץ, כמו שכתוב, "גוי אחד בארץ", ולכן מבקשין יוליכנו קוממיות לארצנו, פירוש קומה שלמטה מכוון לקומה שלמעלה, וכשבאין לזה התיקון זוכין לארץ ישראל שהוא גם כן מקושר בחלק שלמעלה... (שם תרנ"א)

ראה גם ארץ ישראל-כללי מטות תרנ"ח.

במדרש זאת הארץ אשר תפול לכם, לכם היא ראויה וכו'... הענין כמו שכתבנו, כאשר נכנסו בני ישראל לארץ ישראל ירדה הארה משמים משורש ארץ ישראל שלמעלה, וזה שאמר אשר תפול, אכן כמו שנתגלה הארה וקדושה בארץ ישראל בבא בני ישראל לשם, כמו כן ירדה הארה וקדושה לנפשות בני ישראל בבואם לארץ ישראל, כמו דאיתא בשבת קודש יורדת נשמה יתירה, והיינו שאין כל הזמנים מוכנים להתגלות הנשמה כמו בשבת קדש, כמו כן אין כל המקומות ראוים להתגלות הנשמה... (שם מסעי תרמ"ו)

במדרש מרפא לשון עץ חיים... דרשו חז"ל בשבעים לשון פירשה להם, כי זה היה הכנה לכיבוש הז' אומות אשר מסתמא הם היו שורש השבעים אומות, ובזה שנתפרשה להם התורה בע' לשון, ידעו כי מוכנים הם לכבוש האומות, כי הכל נטלו בני ישראל בכח התורה... (דברים תרמ"ד)

בפסוק לא בצדקתך... ואם היו מתקנים הכל והיו באין לארץ ישראל בכח צדקתם לא היה גלות שוב, והיה משה רבינו ע"ה נכנס עמהם, רק על ידי החטאים הוצרכו לכנוס רק בזכות האבות, ולא נכנס עמהם משה רבינו ע"ה מהאי טעמא, שלא היה הכניסה בזכות מעשיהם רק במתנה, ומשה רבינו ע"ה היה בבחינה גדולה מזו, שהיה לו הכל בזכות עצמו... (שם עקב תרמ"א)

בענין המלחמה כי תצא וגו'... ועיקר המלחמה שלהם היה לברר מלכותו ית"ש ולעקור ע"ז מעולם... וכן היה הדין אם השלימו שלא לעבוד ע"ז היו מקבלין אותן, ולכן הקדימו קודם המלחמה השלום... (שם שופטים תרנ"ב)

שם משמואל:

במדרש רבה א"ר סימון... דהנה ההפרש בין שופט למלך לכאורה איננו מבואר, אבל נראה שתעודת השופט בכל מקום להציל עשוק מיד עושקו, ועל כן בכלל ישראל נמי להצילם מיד הקמים עליהם, וכן להציל את הארץ מיד הכנענים, שארץ ישראל בחלקו של שם נפלה, והכנעני כבשה מיד בני שם, והקב"ה הבטיח לאברהם להחזירה אליו, וכך היה שארץ ישראל מוחזקת להם מאבותיהם, אם כן כיבוש ארץ ישראל הוא נמי להציל עשוק מיד עושקו, על כן זה שייך להשופט... (בראשית נח תרע"ו)

אך יהושע תלמיד משה רבינו ע"ה שהיה נביא התורה שקבועה לעד ולעולמי עולמים, והנחיל לישראל את הארץ שקדושתה קבועה, ואיננו כמו שאר הנביאים שהיו עושים נסים לשעתם לבד, אם כן היה כל ענינו על פי סדר התורה ולא כענין הוראת שעה, על כן היתה בימיו כל ההנהגה על פי זכות וחובה של ישראל כסדר התורה... (שם ויחי תרע"ה)

ונראה דהנה כתיב, (דברים א') "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי", ומשמע שימצאו הארץ כבושה לפניהם ואינן צריכין למלחמה כלל... והטעם כי ארץ ישראל בעצמה אינה מקיימת עוברי עבירה, וכענין שכתוב, "כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם", והיתה הארץ מצד עצמה מקיאה אותם, וספו תמו מעצמם בלי מלחמה, ומה שסבלה עד אז את האומות, כי בזוהר הקדוש, כמו שישראל קנו מעלתם על ידי המירוק במצרים, ואלמלא שנשתעבדו במצרים לא זכו למה שזכו, כן ארץ ישראל, אלמלא היתה ברשות הכנענים מקודם לא עלתה למה שעלתה, ועל כן עד עת הקץ לא היתה מעלתה כל כך גדולה להקיא מתוכה את עוברי עבירה...

ובאשר יציאת ארץ ישראל מרשות כנענים היתה גורמת יציאת ישראל מרשות מצרים, הוצרך נמי להיות כי האי גוונא, תחילה לעורר בקרבה רוח התעוררות קדושה שתצא מאפילה לאורה, ואחר כך היה אפשר לה לצאת מרשות הכנענים וללבוש מלכות להקיא את עוברי העבירה, היינו הכנענים, וקודם זה לא היה בכחה לעשות מאומה, ולזה היה נתבקש כחו של משה, ולא היה בכח זולתו... (במדבר שלח תרע"ח, וראה עוד ארץ ישראל-כללי)

אך בעיקר הדבר שהיו יראין מפני בני ישראל ושהיו צריכין לבטוח בסיחון ועוג אינו מובן, שהרי לא עליהם היו הולכים כנ"ל. ונראה דהנה ברש"י ריש דברים "פנו וסעו לכם ובואו הר האמורי ואל כל שכניו", הם עמון ומואב ושעיר, אף שנצטוינו עליהם שלא לתגר בם מלחמה, היינו שזהו לאחר חטא המרגלים, ואלמלא שלחו את המרגלים היה נגמר כל התיקון והיו יורשין תיכף את קיני קניזי וקדמוני שהם עמון ומואב ושעיר... (בלק תרע"ה)

ונראה לפרש, דהנה ידוע דכיבוש ארץ ישראל היתה למעלה ולמטה, דכל כמה שהכניעו את כחות הרע למעלן נכנעו האומות למטן... והנה ידוע דשבעה מלכי כנען הם לעומת שבע המדות הרעות, ואם כן השרים שלהם הם היצר הרע שלהם המושך אותם למדות הרעות... ומובן דהוא הדין להיפוך, דבאם ישראל עוקרין יצר הרע מלבם לעומתם נחלש יצר הרע מכלל העולם, ועל כן במה שישראל עוקרין מלבם שבע המדות הרעות בזה עצמו עוקרין יצר הרע זה מכלל העולם, וזה עצמו הוא מפלת שרי מלכי כנען למעלה, ואם כן שפיר מובנת מצות כיבוש הארץ למעלה ולמטה... (דברים תרע"ה)

והנה בספרי בפסוק ובואו הר האמורי... ויש לומר עוד מילתא חדתא, היות אמרנו לעיל שעשרה עממין אלה הם כנגד עשרה כחות הנפש, שבעה במדות ושלשה בשכל, ואברהם זכה בכולן מפני שנשתלם בכולם, ולעומתו ישראל שזכו בארץ ישראל, מפני שמוחזקת היא להן מאבותיהם, היו נמי צריכין להיות שלמים בצד מה על כל פנים בכל עשרת הכחות... מכל מקום ישראל שבטלו את שכלם בעבור רצון השי"ת זכו לעומתו למעלת השכל בשלימות... אך בחטא המרגלים שהלכו אחר שכלם ונתיראו מפני חוזק העם, ואמרו "נשינו וטפנו יהיו לבז" וגו', על כן אבדו את מעלת השכל, ושוב לא היה שייך להם לירש את שלשה עממין אלה, ובאשר ברשעת הגוים האלה הגיע ענשם להשמידם, ניתנה הארץ בידי עמון ומואב ושעיר לשעתו, עד יהיו ישראל ראויים לה... (שם שופטים תרע"ו)

ונראה לפרש דהנה (גיטין מ"ז) כיבוש יחיד לאו שמיה כיבוש, ובמקום אחר הגדנו הטעם דשבע אומות הן שבע מדות רעות, ואם כן הן כללות הרע הנמצא בעולם, ועל כן לכבוש אותן אי אפשר אלא נמי בכח כלל ישראל שהם כללות הטוב שבעולם... ועל כן כמו אז שכבשו את הארץ מיד שבעה מלכי כנען היה על ידי כיבוש רבים ולא על ידי כיבוש יחיד, כן לעתיד יהיה על ידי כיבוש רבים, והטעם אחד, כי בעונותינו הרבים בגלותנו זו כל הכחות הרעים שבעולם מושלים עלינו ועל ארצנו, ועל כן אי אפשר שתהיה הגאולה אלא מצד כלל ישראל ולא מצד הפרט... ואין זה דבר קל להתאחד בכלל ישראל, כי עצם הגלות הוא פיזור... (שם נצבים תרע"ה)

מכאן נלמוד להבין אשר כל הגוים סוף כל סוף מתקוממים כאומות עלי ארץ ואדמה, כגדול כקטן, ולמה נגרע אנחנו עם ישראל אשר אין לנו כל העת כלום לאומיות? אלא הוא סוד הארץ, ארץ ישראל אלינו אינה ענין של לאומיות חס ושלום, קוב"ה, אורייתא וישראל חד הוא, ואחדות זו לא נשלמת כי אם - עם הארץ ובארץ. כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוק! על החטא של "וימאסו" ניתנה גלות עד סוף כל הדורות, עד קץ הגאולה, החטא של "וימאסו" לא גרע מן חטא של אדם הראשון, אשר על ידו נגזר עלינו מיתה עד ימות המשיח, עד ביטול היצר - ככה כולנו אנחנו סובלים החטא של וימאסו בארץ חמדה...

...לא יאומן כי יסופר איך שאין ממש מקום ואין איש בעולם, אשר על פיהם לא יעלה שם ישראל, ונוסף על כולנה עכשיו אשר עלה על הסדר ענין ארץ ישראל, כל העולם כולו ממש יושבים ודנים על שאלת ארץ ישראל, כבעיה יחידה של כל העולם, הלא זה ודאי אות ומופת שמימי הוא! אבל מה זה מורה, מה זה כל ההתעוררות על ארץ ישראל, מה תעלומות כל הענין, הנה בדבר שאין לי השגה אינני רוצה להתערב, ומחשבות השם מי ידעם, אבל אחת פשוט הוא, כי לא פשוט הוא, ומי יעמוד בסוד ה'?! (דעת תורה במדבר עמוד קכד, וראה שם עוד)

וכאשר נבין היטב סוד ענין זה, נבין כבר פשוט כי כל הענינים הנמנים בסגולותיה של ארץ ישראל הינם דברים כפשטן, היינו כי ארץ ישראל היא היא המקום המיוחד לסגולות האלה. וכבר לא תשאל מדוע זה כי אותם הדברים הרוחניים לא צומחים כאן, כמו שלא תשאל מדוע אין צומחים כאן אתרוגים כמו שהם צומחים בארץ ישראל, משום שכאן אין המקום שלהם.

בקינות של תשעה באב, בקינה של ציון הלא תשאלי נאמר שם, "שם השכינה שכונה לך". צריכים להבין זה מיסוד סגולת המקום, רצוני לומר כי סוד זה המקום הוא, כי שם נמצא השראת השכינה, סגולת זה המקום היא כן שמגדלת שכינה... חיי נשמות אויר ארצך" - הנה הם דברים כפשטן, חיי נשמות ממש, סוד זה המקום גדול כל כך, אשר "האויר" שלו הינו ממש "חיי נשמות"... שהמקום של ארץ ישראל הנהו המקום המיוחד לגידול הכלל ישראל, שלא תמצאנו בשום מקום אחר.

והאבות הקדושים הם ידעו היטב כי יש סוד של מקום, כי על כן דרשו ברוב יגיעה למצוא זה המקום. ואמנם מצאוהו!... (שם דברים ב עמוד קלא, וראה עוד ערך מקום)

לפנים בישראל היה בעיניהם תואר ארץ ישראל וזכרונה, כזכרון דבר של קודש קדשים. זכורני כשהייתי ילד בן שש, וכשבא אורח מארץ ישראל, איש משולח לאסוף כסף בעד קופת רמבעה"נ, ולא ידענו אפילו טבעו של האיש ההוא, והיה די לנו כבר כי אמרו עליו בהעיירה כי מארץ ישראל בא, והיו מכנים וקוראים אותו בשם "יהודי של כותל מערבי". לא אוכל לצייר לכם את ההדרת הקודש בהבטתנו עליו, היינו ממש מנשקים כנפי בגדיו, כמנשקים דבר שבקדושה. בזמנים ההם כשהיו מתחילים לילדים בלימוד החומש, המספרת על ארץ ישראל ונתינתה לנו, היה להם תמונה וציור על ארץ ישראל לא אחרת מאשר יש לנו כהיום התבוננות בלמעלה מציורנו במרכבה העליונה! ואמנם הלא כן באמת היה צריך להיות מבטינו ויחוסינו על הארץ, ארץ ישראל צריכה אמנם להיות ככה, להיות קודש קדשים, סוף כל סוף כל התכליתים הנה היא ארץ ישראל. תכלית שמירת התורה והמצוות, גם המצוות שאינן תלויות בארץ, הנה אמנם עיקר ענינם הוא בארץ (עיין רמב"ן ויקרא י"ח כ"ה). כמעט כל התורה כולה מלאה ועוסקת על ארץ ישראל, וספר משנה תורה מדבר כמעט רק אודות ארץ ישראל. משה רבינו ע"ה התפלל תפלות כמנין "ואתחנן" אך ורק למען שיורשה להכנס לכל הפחות פסיעות אחדות לתוך ארץ ישראל... (שם שם עמוד רי, וראה עוד ערך תקופתנו)

ר' צדוק:

...הז' אומות הם ז' מדות אלו כידוע, ולכן נאמר כמה פעמים בתורה שכבישת הארץ תלוי בכשרון המעשים, שכאשר יהיה על השלימות בז' מדות אלו, אז ממילא תהיה ארץ ישראל כבושה לפניהם, וזהו כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם וכו' (תהלים קי"א)... (חלק ג קומץ המנחה עמוד כג)

ואחר כך אמר מפני המלחמות מיהושע, והיינו דבארץ ישראל היו ז' אומות, והם היו שורש כל ע' קליפות, שכל אחת מהם כלול מעשר, ועיקר תורה שבעל פה בארץ ישראל... והוא דשם בירר יהושע חלק כל אחד מישראל בתורה שבעל פה, ואלמלא חטאו היה כל אחד מישראל משיג כפי חלקו כל שורש תורה שבעל פה מה' חומשי תורה, ושורש המכוון שבכל הגליות להוציא הניצוצות הקדושה... וכשכבש יהושע הז' אומות שהיה כלול בהם כל השבעים... אז כתוב "ויהושע זקן בא בימים", שנתברר שזכה זה קנה, שקנה החכמה בקנין ומפורש לעין על ידי שנקבע בלב ונתברר בכל המדות, ופעל אז שאחר כך אף אם יקלקלו ישראל חס ושלום מכל מקום לסוף יזכו להוציא כל הניצוצות קדושה על ידי הגליות, ויזכו לכל אור תורה שבעל פה בקנין... (פרי צדיק חיי שרה ה)

...אך הענין הוא, שכבר אמרנו במה שנאמר בפרשת פנחס על יהושע, "ולפני אלעזר הכהן יעמוד" וגו', שענין הראיה נמסר לאלעזר, שעל ידי הראיה של אלעזר יכניס ביהושע הכח להנחיל לישראל ארץ ישראל, שהוא שורש תורה שבעל פה שיש לכל אחד מישראל לחלקו, שבכח הראיה של אלעזר יכניס בו ביהושע האור כי טוב... (דברים ו)

...ועל זה נאמר ברוך תהיה מכל העמים, שיזכו להוציא הט' קבין חכמה מארץ ישראל שהיתה כבושה תחת הז' עממין, ואף להקב העשירי שנטלה כל העולם, ועל זה הוא כל הגליות להוציא הניצוצות קדושה מכל העולם, שזה יזכו לעתיד, ואם היו זוכין היה יהושע משיח בן יוסף, והיה כובש כל האומות העולם תיכף, וכשיוציאו מהם כל הניצוצות קדושה עם הקב העשירי גם כן יוציאו מהם כל החיות, וזה הפירוש "ברוך תהיה מכל העמים לא יהיה בך עקר", היינו בדברי תורה... (עקב ג)

חכמה ומוסר:

דברים נפלאים כתבנו בענין "הוי בורח מן העבירה", שזה הענין היה ראשית חטא השבטים, שלא התרחקו לברח מן העבירה באשר היו יגיעים הרבה מן המלחמות, והותירו מעט מז' אומות, ולא ברחו מהעבירה "פן יחטיאו אותך", ואף שהיו יגעים הרבה אין זה תירוץ נגד כבודו של הקב"ה, והיה להם לבטוח בו יתברך שיחליף להם כח, ולא להחמיץ המצוה עד שנחו. (חלק א מט)

מכתב מאליהו:

כשנכנסו ישראל לארץ, היו להם הנבואה והנסים הגלויים של בית המקדש, אולם טעו במעשה הגבעונים, ולא השמידו הפלשתים ושאר העממים, ונכשלו בע"ז של האומות. לכן באו אליהם נסיונות חדשים מבחינת הגלות, האומות התגברו עליהם מזמן לזמן ולחצום, כדי לעוררם ולתת להם אפשרות עליה לשלמות. וזה גדר אמרם ז"ל, אין פורענות באה על ישראל שאין בה קצת מפרעון עוון העגל. שכל העונשים באים כדי לתת אפשרות לתקן אותה מדרגת השלמות של גן עדן שהפסידו על ידי העגל. (חלק ג עמוד ריד)