(ראה גם: ארץ ישראל-כללי, בית המקדש, ברכה, ירושלים, לעתיד לבא, קדושה)
ותטמא הארץ ואפקד עונה עליה, ותקא הארץ את ישביה. (ויקרא יח כה)
ויספרו לו ויאמרו באנו אל הארץ אשר שלחתנו, וגם זבת חלב ודבש היא וזה פריה. (במדבר יג כז)
ויאמרו אל כל עדת בני ישראל לאמר, הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד. אם חפץ בנו ה' והביא אתנו אל הארץ הזאת ונתנה לנו, ארץ אשר היא זבת חלב ודבש. (שם יד ז)
ולא תטמא את הארץ אשר אתם ישבים בה אשר אני שכן בתוכה, כי אני ה' שכן בתוך בני ישראל. (שם לה לד)
כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים עינות ותהמות יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חטה ושערה וגפן ותאנה ורמון, ארץ זית שמן ודבש. ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה, ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצב נחשת. (דברים ח ז)
כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק, והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת, למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה. (שם יא י)
ירכבהו על במתי ארץ ויאכל תנובות שדי, וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור. חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה, ודם ענב תשתה חמר. (שם לב יג)
וישכן ישראל בטח בדד עין יעקב אל ארץ דגן ותירוש, אף שמיו יערפו טל. (שם לג כח)
תא חזי, הקב"ה נותן תחילה מזונות לארץ ישראל, ואחר כך לכל העולם, ונמצאים כל שאר העמים עכו"ם מקבלים במסכנות, וארץ ישראל אינה כך, אלא ארץ ישראל ניזון מתחילה ואחר כך כל העולם ניזונים משיריים, ומשום זה כתוב, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, אלא בעשירות, תאכל בה, ולא במקום אחר, בה יורה בקדושת הארץ, בה שורה אמונה העליונה, בה שורה ברכה העליונה, ולא במקום אחר, ועל כן כתוב בהמקרא ב' פעמים בה, לרמז על כל הנזכר... (וירא רצ)
כל המתים שבעולם כולם מתים על ידי מלאך המחבל, חוץ מאלו שמתים בארץ הקודש, שאינם מתים על ידו, אלא על ידי מלאך של רחמים השולט בארץ... (תרומה תס)
אמר ר' שמעון, רמז להם רמז החכמה, על מה ששאלו תחילה, שכתוב, היש ה' בקרבנו אם אין, (שפירושו אם ז"א שוכן בקרבם שנקרא הוי"ה, או א"א שוכן בקרבם שנקרא אין), אמר, שם בארץ תראו אם הוא ראויה לזה (לז"א שנקרא) עץ, או לזה (לא"א שנקרא אין), אמר להם אם תראו שפירות הארץ הם כבשאר ארצות שבעולם, הרי יש בה עץ, שהוא עץ החיים, (דהיינו ז"א), ולא ממקום עליון יותר, ואם תראו שפירות הארץ משונים יותר מבכל המקומות שבעולם, תדעו שמן עתיקא קדישא הוא נוזל ונמשך אותו שינוי עליון שיש בה מכל המקומות שבעולם, ובזה תדעו אם יש בה עץ... (שלח לו, ועיין שם עוד)
ארץ הקדושה (שהיא המלכות), היא ברשותו של הקב"ה ורשות אחרת אינה נכנסת שם, ואיך נבדקת הארץ אם עומדת באמונה, (כלומר אם היא באמונה עם בעלה שה"ס קו האמצעי, המתקן שלא תאיר החכמה שבשמאל אלא ממטה למעלה), ולא נתחברה ברשות אחרת, (שהוא הס"א שדרכה להמשיך החכמה ממעלה למטה בהיפוך מתקון קו האמצעי שהוא ז"א, הבדיקה היא) בהקרבת תרומה זו של שעורים, כעין הסוד של סוטה... (בלק פא)
תא חזי, כתוב, כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים היא אשר יצאתם משם וגו' שהנהר עולה ומשקה הארץ, אבל כאן למטר השמים תשתה מים, כי ארץ הקדושה שותה משמים תמיד, וכשישראל היו עוסקים בתורה היתה שותה כראוי, ומי שמונע התורה ממנה כאלו מונע הטוב מכל העולם... (ואתחנן קסב)
מהו יעול, א"ר יעקב, אוירא דארעא ישראל מחכים, ומרמז נבואה, וזרעו של עשו יעוול האויר והנבואה, מפני מה, מפני שזרעו של יעקב לא ראה גאות ה' ואינם עוסקים בתורה, ועל כן יוחן רשע ויעול טוב הארץ והנבואה... (זהר חדש ויצא עה)
רבי שמעון בן יוחי אומר, כשהיא בקעה הרי היא עושה בית כור, כשהוא הר הרי היא עושה בית כור בצפון, בית כור בדרום, בית כור במזרח, בית כור במערב, בית כור מלמעלה, בית כור מלמטה, נמצא חמשה מכופלות, שנאמר כה אמר ה' זאת ירושלים בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, ובמקום אחר קורא אותה ארץ, כיצד יתקיימו שני כתובים, ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה, בית ארצות, בית החולות, בית העפר. דבר אחר הרים ובקעות, מגיד שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה, ולא טעם פירות בקעה לטעם פירות הר, אין לי אלא שלא שוו טעם פירות הר לטעם פירות בקעה... תלמוד לומר ארץ הרים ובקעות, הרים, הרים הרבה, בקעות, בקעות הרבה. רבי שמעון בן יוחי אומר שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה... ואילו הם כי הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה, ארץ הרים ובקעות, ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה מראשית השנה, כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה, ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה, ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות, ארץ אשר אבניה ברזל, על הארץ הטובה, ארץ זבת חלב ודבש, הרי שנים עשר ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטים, ולא שוו טעם פירות שבטו של זה לטעם פירות שבטו של זה...
או לפי שארץ ישראל מכופלת בהרים יהיה גלוי שותה שאין גלוי אין שותה, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, גלוי ושאין גלוי שותה, וכן הוא אומר אף ברי יטריח יפיץ ענן אורו והוא מסיבות מתהפך, שהיו עננים מקיפות אותה ומשקות אותה מכל רוח, או לפי ששותה מי גשמים אבל אינה שותה מי שלחים, תלמוד לומר כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים, או לפי ששותה מי שלחים אבל אינה שותה מי שלגים, תלמוד לומר למטר השמים תשתה מים, אף מי טללים תשתה... (עקב לט)
ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, רבי אומר וכי אותה בלבד הוא דורש, והלא כל הארצות הוא דורש, שנאמר להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו, ומה תלמוד לומר ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, כביכול אין דורש אלא אותה, ובשכר דרישה שהוא דורשה דורש כל הארצות עמה... דורש אותה, ניתנה לדרישה להפריש ממנה חלה תרומה ומעשרות, או יכול אף שאר ארצות נתנו לדרוש, תלמוד לומר אותה, אותה ניתנה לדרישה ולא שאר ארצות ניתנו לדרישה, דבר אחר ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, מגיד הכתוב שנדרשת בשכר דרישה, שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם, ואומר למען ירבו ימיכם וימי בניכם... תמיד עיני ה' אלקיך בה, וכתוב אחד אומר המביט לארץ ותרעד, כיצד יתקיימו שני כתובים הללו, כשישראל עושים רצונו של מקום תמיד עיני ה' בה ואינן ניזוקים, וכשאין ישראל עושין רצונו של מקום המביט לארץ ותרעד, יגע בהרים ויעשנו.
וכן לענין מדה טובה, באיזה צד, היו ישראל רשעים בראש השנה ונגזרו עליהם גשמים מועטים, וחזרו בהם, להוסיף עליהם אי אפשר, שכבר נגזרה גזרה, אלא הקב"ה מורידן בזמנם על הארץ בשעה שהיא צריכה להם... (שם מ)
ארץ זבת חלב ודבש, ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש, מה להלן ארץ חמשת עממים אף כאן ארץ חמשת עממים, מיכן היה רבי יוסי הגלילי אומר אין מביאים בכורים מעבר הירדן שאינה זבת חלב ודבש. (תבא שא)
ירכיבהו על במתי ארץ, זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות, כענין שנאמר עלה נעלה וירשנו אותה... ויאכל תנבות שדי, אילו פירות ארץ ישראל שקלים לאכול מפירות של כל הארצות, ויניקהו דבש מסלע, כגון סכני וחברותיה, מעשה שאמר רבי יהודה לבנו בסיכני צא והבא לי קציעות מן החבית, אמר לו אבא של דבש, השקע ידך לתוכה ואת מעלה קציעות מתוכה. ושמן מחלמיש צור, אילו זיתים של גוש חלב, מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורי עלה והבא לנו גרוגרות מן העליה, הלך ומצא את העליה שצפה בדבש. (האזינו שטז)
חמאת בקר וחלב צאן, זה היה בימי שלמה, שנאמר עשרה בקר בריאים ועשרים בקר רעי ומאה צאן, עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים, זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר אוכלים כרים מצאן ועגלים מתוך מרבק, עם חלב כליות חטה, זה היה בימי שלמה, שנאמר ויהי לחם שלמה ליום אחד וגו', ודם ענב תשתה חמר, זה היה בימי עשרת השבטים, שנאמר השותים במזרקי יין. דבר אחר ירכיבהו על במתי ארץ זה בית המקדש שגבוה מכל העולם... (שם שיז)
ראה ארץ ישראל-כללי ברכות מד א, וכתובות קיא א והלאה.
גן עדן, אמר ריש לקיש אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו... (עירובין יט א)
...וקא סבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא, דכתיב כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה, מנוחה זו שילה, נחלה זו ירושלים, מקיש נחלה למנוחה, מה מנוחה יש אחריה היתר, אף נחלה יש אחריה היתר... וא"ר יהושע שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית אוכלין קדשי קדשים אף על פי שאין קלעים, קדשים קלים ומעשר שני אף על פי שאין חומה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא... (מגילה י א, וראה שם עוד)
דתניא בסדר עולם, אשר ירשו אבותיך וירישתה, ירושה ראשונה ושניה יש להם, ושלישית אין להם... (יבמות פב ב)
ואמר ר' יוחנן נהירנא כד הוה בצע ינוקא חרובא והוה נגיד חוטא דדובשא על תרין דרעוהי. (בבא בתרא צא ב)
ועלית, מלמד שבית המקדש גבוה מארץ ישראל, וארץ ישראל גבוה מכל הארצות... (סנהדרין פז א)
אישטמיטתיה הא דאמר ר' שמעון בן אליקים משום ר' אלעזר בן פדת שאמר משום ר' אלעזר בן שמעון הרבה כרכים כבשום עולי מצרים ולא כבשום עולי בבל, וקסבר קדושה ראשונה קדשה לשעתה ולא קדשה לעתיד לבא, והניחום כדי שיסמכו עליהן עניים בשביעית. (חולין ז א)
תניא ר' ישמעאל בר' יוסי למה מנו חכמים את אלו, שכשעלו בני הגולה מצאו אלו וקידשום, אבל ראשונות בטלו משבטלה קדושת הארץ, קסבר קדושה ראשונה קידשה לשעתה ולא קידשה לעתיד לבא... ולא אלו בלבד אלא כל שתעלה לך מסורת בידך מאבותיך שמוקפת חומה מימות יהושע בן נון כל מצות הללו נוהגות בה, מפני שקדושה ראשונה קידשה לשעתה וקידשה לעתיד לבא... (ערכין לב ב, וראה שם עוד)
רבי חונא בשם רבי אבון שני תמידין שהיו מקריבין בכל יום היו מרכיבין אותן על גבי גמל ורגליהן נוגעות בארץ. רבי חונא בשם רב אידי מעשה באחד שקשר עז לתאינה ובא ומצא דבש וחלב מעורבין. רבי אמר לרבי פרידא לית את חמי לי ההיא סגולה (אשכול גדול) בגו כרמך, אמר לי אין, נפיק בעי מחמייא ליה עד דהוא רחוק צפה ביה כמין תור, אמר ליה לית הדין תורא מחבל כרמך, אמר ליה הדין תורא דאת סבר הוא סגולה, וקרא עליו, עד שהמלך במסיבו נרדי נתן ריחו, בית מקדשא חריב ואת קאים בקשיותך, מיד איתבעין ולא אשכח. אייתון קומיה תרין פוגלין מבין ריש שתא לצומא רבא, והוה אפוקי שמיטתא והוו בעון טעיניה בגמלא, אמר לון ולית אסור ולית ספיחים אינון, אמר ליה באיפוקי ריש שתא איזדרעין (הביאו לפני רבי שני קלחי צנון שצמחו בין ר"ה ויו"כ, וסבר ספיחי שביעית הן, והיו משא שני גמלים)... מעשה באחד שהיה לו שורה של תאינין ובא ומצא גדר של דבש מקיף אותן, חד בר נש זרע חקלא לפת, והוה מקטע ומזבין. מעשה בשועל שבא וקינן בראשה של לפת. מעשה בשיחין בקלח אחד של חרדל שהיו בו שלשה בדין ונפשח אחד מהם וסיככו בו סוכת יוצרים ומצאו בו שלשת קבין של חרדל... מעשה באחד שזרע סאה של אפונים ועשת שלש מאות סאין, אמרו לו התחיל קב"ה לברכך, אמר לון אזלון לכון די אנחת טלא בישא עליה, די לא כן בכפלא הוות מעבד. אמר ר' שמעון בן חלפתא היה מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכנין עלה והביא לנו גרוגרות מן החביות, עלה והושיט ידו ומצאה של דבש, אמר לו אבא של דבש היא, אמר ליה השקע ידך ואת מעלה גרוגרות. מעשה שאמר רבי יוסי לבנו בציפורן עלה והביא לנו גרוגרות מן העליה, עלה ומצא את העליה צף עליה דבש, דבי חנניא מזבין דבש דדבוריין, והוה ליה דבש דצליין (צרעים), בתר יומין עברין תמן, אמרו ליה בגין לא מטייעא לכון הוון ידיען ההוא דובשא דיהבית לכון דצליין אינון, אמרו ליה מיניה אנן בעון דו טוב לעבידתיה, ואפריש טמיתיה (הפריש מה שנשתכר בו) ובנא בי מדרשא דציפורן... (פאה לג א, וראה עוד ארץ ישראל-כללי)
תניא אמר רבי יהודא בראשונה היה חומץ שביהודה פטור מן המעשרות שהיו עושין יינן בטהרה לנסכים ולא היה מחמיץ והיו מביאין מן התמד... (דמאי ב א)
רבי יוסי בשם רבי חנינה ששה עשר מיל חיזור חיזור לציפורין הן הן ארץ זבת חלב ודבש... (בכורים ו א)
שני ארזים היו בהר המשחה, תחת אחד מהן היו מוכרין ארבע חנויות טהורות והאחד היו מוציאין ממנו ארבעים סאה גוזלות בכל חדש וחדש, ומהן היו מספיקין קינים לכל ישראל. טור שמעון הוה מפיק תלת מאוון דגרבין דמרקיע לקייטא כל ערובות שובא (פתיתי לחם שהיו נותנים כל ע"ש לעניים), ולמה חרב, יש אומר מפני הזנות, וי"א שהיו משחקין בכדור. עשרת אלפים עיירות היו בהר המלך, ולר' אלעזר בן חרסום אלף מכולן וכנגדן אלף ספינות בים, וכלהם חרב. שלש עיירות היה קטמוס (פנקס החשבונות של הכנסות המלך) שלהן עולה לירושלם בעגלה, כבול ושיחין ומגדול צבעייא, ושלשתן חרבו, כבול מפני המחלוקת, שיחין מפני כשפים, ומגדל צבעייא מפני הזנות. שלשה כפרים כל אחד ואחד היה מוציא כפליים כיוצאי מצרים, כפר ביש וכפר שיחלייא וכפר דיכריא... (תענית כד ב)
עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה, שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאים כן מכל הארצות. עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבין לתוכן מת עד שירצו, יצא אין מחזירין אותו. לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם, החיל מקודש ממנו, שאין עובד כוכבים וטמא מת נכנסים לשם, עזרת נשים מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת, עזרת ישראל מקודשת ממנו שאין טבול יום נכנס לשם, ואין חייבים עליה חטאת, עזרת ישראל מקודשת ממנה, שאין מחוסר כפורים נכנס לשם, וחייבין עליה חטאת, עזרת הכהנים מקודשת ממנה שאין ישראל נכנסים לשם אלא בשעת צרכיהם, לסמיכה, לשחיטה לתנופה. בין האולם ולמזבח מקודש ממנה, שאין בעלי מומין ופרועי ראש נכנסים לשם, ההיכל מקודש ממנו שאין נכנס לשם שלא רחוץ ידים ורגלים, קדש הקדשים מקודשת מהם שאין נכנס לשם אלא כהן גדול ביום הפורים בשעת העבודה... (כלים א ו)
ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורים... (מקואות ח א)
רב הונא בשם ר' יוסף אמר ב' תמידים שהיו ישראל מקריבין בחג היו מרכיבין אותן על שני הוגנין והיו רגליהם שפופות בארץ, ר' הונא בשם ר' יוסי אמר קינמון הזה היה גדל בארץ ישראל, והיו עזים וצבאים מגיעים לראשו של אילן ואוכלים ממנו... א"ר מונא הכל מעשה נסים. (בראשית סה יג)
מכאן נתנו חכמים מחיצות, ואמרו עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה, שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין כן מכל הארצות, ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן, ארץ כנען כשרה לבית שכינה, ואין עבר הירדן כשר לבית שכינה, עיר חומה מקודשת מן הארץ, שמצורעים הולכים בכל הארץ ואינם הולכים בערי חומה, ירושלים מקודשת מערי חומה, שקדשים קלים ומעשר שני נאכלים בירושלים ואינם נאכלים בערי חומה, הר הבית מקודש מירושלים שזבים וזבות נכנסים בירושלים ואין נכנסים בהר הבית, החיל מקודש מהר הבית, שגוים וטמא מת נכנסין להר הבית ואין נכנסין לחיל, עזרת הנשים מקודשת הימנו שאין טבול יום נכנס לשם ואין חייבים עליו חטאת, עזרת ישראל מקודשת הימנה שמחוסרי כפורים נכנסין לעזרת הנשים ואין נכנסין לעזרת ישראל, ישראלים מעורבין שמש נכנסים לעזרת כהנים ברוחב י"א אמה על אורך קל"ה, אבל לא היו עומדין על הדוכן, והלוים היו עומדין על הדוכן אבל לא היו נכנסין מיכן ולפנים, ובעלי מומין כהנים ופרועי ראש ושתויי יין היו נכנסין מיכן אבל לא היו נכנסין בין האולם ולמזבח, ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ד' אמות... מפתח ירושלים ועד פתח הר הבית מחנה ישראל, מפתח הר הבית ועד שער ניקנור מחנה לויה, משער נקנור ולפנים מחנה שכינה... (במדבר ז ח)
אדריאנוס שחיק טמיא שאל את ר' יהושע בן חנניה כתיב בתורה ארץ אשר לא במסכנות וגו', יכול את מייתי לי תלת מילין דאנא שאיל, אמר ליה ומה אינון, אמר ליה פלפלין ופוסיאנין ומטקסא (פלפל, שלו ומשי), אייתי פלפלין מן נצחנה, ופוסיאנין מן ציידן, ומאן דאמר מן עכברין, ומטקסא מן גוש חלב. עשיתי לי ברכות מים שנאמר ארץ נחלי מים, להשקות מהם יער צומח עצים, א"ר לוי אפילו קנים של חצים לא חסרה ארץ ישראל. (קהלת ב יא)
ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג') ארץ שנתחמדו לה כל גדולי עולם, אברהם אומר לבני חת תנו לי אחוזת קבר עמכם (בראשית כ"ג), ואף הקב"ה מחבבה לפני יצחק, שנאמר (שם כ"ז) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, יעקב אמר, בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני (שם נ'), הוי ארץ חמדה נחלת צבי (ירמיה ג'), מה צבי זה שוחטין ומפשיטין אותו מעורו ואחר כך מחזירין את הבשר לעור ואין העור מחזיקו, כך ארץ ישראל לא היתה מחזקת את פירותיה, ראה מה כתיב, והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ יאכלו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישעיה ל'), בראשונה היו זורין ברחת, ואחר כך במזרה, למה שהיה הדגן יותר מהתבן, ואף על פי כן היה בתוך התבן פירות, מנין, שכן כתיב בליל חמיץ יאכלו בלילים היו מן הפירות, הוי נחלת צבי צבאות גוים, נחלה שאינה מחזקת פירותיה כצבי. דבר אחר נחלת צבי צבאות גוים, ארץ שנתאוו לה מלכי העולם, כתיב מלך יריחו אחד, מלך העי אשר מצד בית אל אחד, ואין בין יריחו לעי אלא ג' מילין, והוא אומר כן, אלא כל מלך שהיה מולך בחוצה לארץ אם לא היה קונה בארץ ישראל לא היה נקרא מלך, למה שהיו מתאוים לארץ ישראל ולפירותיה... (משפטים יז)
מעשה ברבי יונתן בן אלעזר שהיה יושב תחת תאנה אחת בימות הקיץ, והיתה התאנה מלאה תאנים יפות, יצא הטל והיו אותם התאנים שואבות דבש ומורידין והיה הרוח מגבלו בעפר, ובא עז אחת והיתה מנטפת חלב לתוך הדבש ונתערב החלב והדבש, קרא לתלמידיו אמר להם בואו ראו מעין דוגמא של עולם הבא, וכל כך למה, שהיו הקרבנות קריבין. מעשה בסופר אחד שהיה עולה לירושלים בכל שנה, הכירוהו בני ירושלים שהיה אדם גדול בתורה, אמרו לו טול ממנו חמשים זהובים ושוב לך אצלנו. אמר להם יש לי גפן אחת והיא חביבה עלי מכל מה שאתם נותנים, שהיא עושה לי שלש רפואות בכל שנה ושש מאות חביות עושה לי בכל שנה, הראשונה היא עושה שלש מאות והשניה עושה מאתים והשלישית היא עושה מאה ואני מוכרם בדמים הרבה, מה עשה, הניחם וירד לו, וכל השבח הזה בזכות נסוך היין שהיה קרב על גבי מזבח, בטל נסוך היין ונמנעו כל טובות שבעולם... (תצוה יג)
אמר לו הקב"ה למשה, כשתכנסו לארץ אני מחזיר לכם את כל הטובה, שנאמר (דברים ח') כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון, ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, כיון שבאו לארץ התחילו חוטאין, שנאמר (ירמיה ב') ותבואו ותטמאו את ארצי, ולא היתה עושה פירות כראוי, היו זורעין חטים הרבה וקוצרים מעט לפי שבטלו הבכורים, אבל לעתיד אין הקב"ה עושה כן, שנאמר עתה לא כימים הראשונים אני (זכריה ח'), ונאמר (שם) זרע השלום הגפן תתן פריה וגו'. (קדושים ז)
כי תבואו אל הארץ ונטעתם, אמר להם הקב"ה לישראל, אף על פי שתמצאו אותה מלאה כל טוב, לא תאמרו נשב ולא נטע, אלא הוו זהירין בנטיעות, שנאמר ונטעתם כל עץ מאכל, כשם שנכנסתם ומצאתם נטיעות שנטעו אחרים, אף אתם היו נוטעים לבניכם... (שם ח)
אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל, למה שאני הוא שהתרתי אותה, וכן הוא אומר, (יחזקאל כ') ביום ההוא נשאתי ידי להם להוציאם מארץ מצרים אל ארץ אשר תרתי להם וגו', את מוצא כשהרג יהושע המלכים, א"ר ינאי הכהן ס"ב מלכים היו, ל"א ביריחו ול"א בימי סיסרא כשהלך להלחם בישראל נהרגו אף הם עמו, למה שהיו מתאוים לשתות מים מארץ ישראל, ובקשו מסיסרא ואמרו לו בבקשה ממך נבוא עמך במלחמה... אלא נבא עמך בחנם שאנו מתאוים למלאות כריסנו מן מים של אותה ארץ, שנאמר (שופטים ה') באו מלכים נלחמו וגו', להודיעך שאין חביב כארץ ישראל... (מסעי ו)
כי אתם באים אל הארץ כנען, זה שאמר הכתוב הדור אתם ראו דבר ה' המדבר הייתי לישראל וגו' (ירמיה ב'), אל תהי קורא מדבר אלא מדבר הייתי לישראל דבר ולא עושה, הארץ שהתניתי ליתנה להם שמא אמרתי להם שהיא נאה והטעיתי אתכם, אם ארץ מאפליה (שם), מהו מאפליה, שמא אמרתי לכם להכניס אתכם לארץ והלקשתי אתכם, שאין מאפליה אלא לשון הלקשה, כענין שנאמר (שמות ט') והחטה והכוסמת לא נכו כי אפילות הנה, שמא אמרתי לכם שהיא נאה והטעיתי אתכם, הרי אתם נכנסין לתוכה, כי אתם באים אל הארץ כנען, מהו כנען, ארץ של פרקמטיא, ארץ שבה סחורה, כמא דאת אמר (ישעיה כ"ג) אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ, (שם ט)
ראה ארץ ישראל-כללי.
ולא תקיא אתכם הארץ, ארץ ישראל אינה כשאר כל הארצות, אינה מקיימת עוברי עבירות, משלו משל למה הדבר דומה, לבן מלכים שהאכילוהו דבר שאינו עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה... (ויקרא פרק כ, תרכו)
לא כארץ מצרים היא, ארץ מצרים שותה מימיה, ארץ ישראל שותה מי גשמים, ארץ ישראל שותה נמוך וגבוה, ארץ מצרים נמוך שותה גבוה אינו שותה, ארץ מצרים גלוי שותה שאינו גלוי אינו שותה, ארץ ישראל שותה גלוי ושאינו גלוי, ארץ מצרים שותה ואחר כך נזרעת, ארץ ישראל נזרעת ואחר כך שותה, שותה ונזרעת נזרעת ושותה. ארץ ישראל שותה בכל יום ונזרעת בכל יום, ארץ מצרים אינה נזרעת אם אינו עמל בה בפסל וקרדום ונודד שנת עיניו עליה, ואם לאו אין לו בה כלום, וארץ ישראל אינה כן, אלא הן ישנין על מטותיהן והקב"ה מוריד להם גשמים. משל למלך שהיה מהלך בדרך ראה בן טובים מהלך אחריו, ומסר לו עבד אחד לשמשו, שוב ראה בן טובים אחר מעודן ומפונק ועסוק בפעולה ומכירו לו ולאבותיו, אמר גזרה שאין אתה עושה בידך ואני מאכילך, כך כל הארצות ניתנו להן שמשים לשמשן, מצרים שותה מן הנילוס, בבל שותה מן נהר יובל, אבל ארץ ישראל אינה כן אלא הן ישנים על מטותיהם והקב"ה מוריד להן גשמים ללמדך שלא כמדת בשר ודם מדת הקב"ה, בשר ודם קונה לו עבד שיהא זן ומפרנס אותו... (דברים פרק יא, תתנז, וראה עוד ארץ ישראל-כללי)
ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, וכי אותה בלבד הוא דורש והלא כל הארצות כולן הוא דורש, שנאמר להמטיר על ארץ לא איש מדבר לא אדם בו... ומה תלמוד לומר ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, כביכול אין דורש אלא אותה, ובשביל דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה... כיוצא בדבר אתה אומר והיו עיני ולבי שם כל הימים, וכי שם בלבד הם, והלא נאמר עיני ה' המה משוטטים בכל הארץ, כביכול אין עיני ולבי אלא שם, ובשביל שהם שם הם בכל מקום... (שם תתס, וראה עוד ארץ ישראל-כללי)
דבר אחר כליות חטה, עתידה כל חטה וחטה להיות כשתי כליות של שור הגדול משקל ארבע עשרה ליטרא בצפורי, ואל תתמה בדבר, הסתכל בראשי לפתות, מעשה ושקלו ראש של לפת שלשים ליטרין בצפורי, ומעשה שקינן שועל בראש הלפת, ומעשה בשיחין בקלח של חרדל שהיו בו שלש בדים ונפשח אחד מהן, וסיככו בו סוכת יוצרים, וחבטוהו ומצאו בו תשע קבין חרדל, אמר ר"ש בן חלפתא מעשה בקלח של כרוב שהיה בתוך שלנו והייתי עולה ויורד בו כעולה ויורד בסולם. דבר אחר ודם ענב תשתה חמר שלא תהיו יגיעים לא לדרוך ולא לבצור, אלא אתה מביא בעגלה וזוקפה בזויות ומסתפק והולך כשותה מן הפטום... ודם ענב תשתה חמר, אין לך כל ענבה וענבה שאינה עושה שלשים גרבי יין, שנאמר חמר אל תקרי חמר אלא חומר. (שם פרק לב, תתקמד)
וליוסף אמר מבורכת ה' ארצו, מלמד שארצו של יוסף מתברכת מכל הארצות, ממגד שמים מטל, שיהא טל מצוי לה בכל שעה, ומתהום רובצת תחת, מלמד שהיא מרובצת במעיינות, וממגד תבואות שמש, מגיד שהיא פתוחה לחמה, וכך היא פתוחה ללבנה, שנאמר וממגד גרש ירחים... (שם פרק לג, תתקנח, וראה עוד ארץ ישראל-כללי)
משחקת בתבל ארצו, ר' שמעון בן יוחאי אומר ולמה נקרא שמה תבל, שהיא מתובלת מכל ארצות, שכל הארצות מה שיש בזו אין בזו, אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר לא תחסר כל בה. דבר אחר למה נקרא שמה תבל, על שם תבלין שבתוכה, ואי זה זה תורה שנאמר בגוים אין תורה, מכאן שהתורה בארץ ישראל, וארץ ישראל משובחת משאר ארצות, שנאמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים, ומצרים משובחת שבארצות, שנאמר כגן ה' כארץ מצרים, וצוען שבח ארץ מצרים היא דמרבו בה מלכי, דכתיב כי היו בצוען שריו, וחברון מן המגונה שבארץ ישראל הוא דקברי בה שכבי, והיא מבונה על אחת משבעה בצוען שהיא משובחת שבמצרים, קל וחומר לשבח של ארץ ישראל... (משלי פרק ח, תתקמג)
וכיון שחטא אדם הראשון נתקללה האדמה, שנאמר בזעת אפיך תאכל לחם... אמר לו הקב"ה למשה לך אמור להם כשיכנסו לארץ ישראל אני מחזיר להם, שנאמר כי ה' אלקי מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים וגו', כיון שבאו לארץ התחילו חוטאים, שנאמר ותבואו ותטמאו את ארצי, התחילו זורעים הרבה ומביאים מעט, למה שבטל הבכורים, אכול ואין לשבעה משבטל לחם הפנים, שתו ואין לשכרה משבטל נסוך היין, לבוש ואין לחום לו משבטלו בגדי כהונה והמשתכר משתכר אל צרור נקוב משבטלו עושי צדקה, שכר האדם לא נהיה משבטלו עולי רגלים, ושכר הבהמה איננה משבטלו הקרבנות, אבל לעתיד הקב"ה מחזירה, שנאמר ועתה לא כימים הראשונים. (חגי פרק א, תקסז)
ולהעלותו מן הארץ ההיא, מגיד הכתוב שארץ ישראל בגבהו שלעולם, אל ארץ טובה ורחבה, שמרחבת לבו שלאדם... (שמות ג ח)
ארץ זבת חלב ודבש, ר' אליעזר אומר חלב זה חלב הפירות, דבש זה דבש תמרים, ר' עקיבה אומר חלב זה חלב ודאי, וכן הוא אומר והיה ביום ההוא יטיפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב (יואל ד' י"ח), דבש זה דבש היערות, וכן הוא אומר (ש"א י"ד כ"ו) ויבא העם אל היער והנה הלך דבש... (שם יג ה)
יש להקשות למה בארץ ישראל הקדושה גרע מן הרוחניות, ויש לומר הטעם לזה הדבר שהמדבר כל הדברים הגשמיים שבו הם חיצונים וטמאים גדלים בארץ העמים שהיא ממשלת שרים, ולכך אין פירותה כלי לקבל הרוחניות הקדושה, שאין גוף טמא נעשה כלי לרוחני הקדוש, ואם היתה הקדושה ההיא בפירותיה ומזונותיה היה נותן על ידי השרים, וזה אינו בענין המן שהוא מן השמים, אמנם ארץ ישראל פירותיה הם על ידי הקדושה, ואותו הרוחניות הראויה לתת במן מתלבשת בפירות הקדושים ההם, לכך לא ירד מן בארץ ישראל. (בשלח)
ועלו אל אבי - ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. (בראשית מה ט)
ולא תקיא הארץ אתכם - משל לבן מלך שהאכילוהו דבר מאוס שאין עומד במעיו אלא מקיאו, כך ארץ ישראל אינה מקיימת עוברי עבירה. (ויקרא יח כח)
לא כארץ מצרים היא - אלא טובה הימנה... וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען, אדם אחד בנאן, חם בנה את צוען למצרים בנו, ואת חברון לכנען. דרך ארץ אדם בונה את הנאה ואחר כך בונה את הכעור, ובכל מקום החביב קודם, הא למדת שחברון יפה מצוען, ומצרים משובחת מכל הארצות, שנאמר, כגן ה' כארץ מצרים, וצוען שבח של מצרים, שהיתה מקום מלכות, שנאמר והיו בצוען שריו, וחברון פסולתה של ארץ ישראל לכך הקצוה לקבורת מתים, ואף על פי כן היא יפה מצוען. ובכתובות דרשו: שבע שנים נבנתה - שמבונה על אחד משבעה בצוען... תמיד עיני ה' אלקיך בה - לראות מה היא צריכה, ולחדש בה גזרות, עתים לטובה וכו'. (דברים יא י)
ויאכל תנובות שדי - אלו פירות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל הארצות. ויניקהו דבש - מעשה באחד שאמר לבנו בסיכני הבא לי קציעות מן החבית, הלך ומצא דבש צף על פיה... אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות. ושמן - אלו זיתים של גוש חלב. חמאת בקר - בימי שלמה, חלב כרים - בימי עשרת השבטים, שנאמר ואוכלים כרים מצאן. חלב כליות חטה - בימי שלמה, שנאמר ויהי לחם שלמה וגו'. תשתה חמר - בימי י' השבטים, השותים במזרקי יין. כליות חטה - חטים שמנים כחלב כליות, וגסין ככוליא. (דברים לב יג ויד)
מבורכת ה' ארצו - שלא היתה בנחלת השבטים ארץ מלאה כל טוב כארצו של יוסף. ממגד - לשון עדנים ומתק. ומתהום - עולה ומלחלח אותה מלמטה. וממגד תבואות שמש - ארצו פתוחה לחמה וממתקת הפירות. גרש ירחים - יש פירות שהלבנה מבשלתן. דבר אחר שהארץ מגרשת ומוציאה מחדש לחדש. ומראש הררי קדם - מבורכת מראשית בישול פירותיה, שהרריה מקדימין לבכר פירותיהם. גבעות עולם - עושות פירות לעולם, ואינן פוסקות מעוצר גשמים. ורצון שוכני סנה - ומבורכת רצונו ונחת רוחו של הקב"ה הנגלה עלי תחילה בסנה. (שם לג יג והלאה)
אפסי ארץ - ל"א מלכים אפשר שכולם מארץ ישראל היו, אלא אין לך כל מלך ושלטון שלא קנה לו פלטרין ואחוזה בארץ ישראל החשובה לכולם, הוא שנאמר "נחלת צבי צבאות גוים". (שם שם יז)
וטובל בשמן רגלו - שהיתה ארצו מושכת שמן כמעין, וכדאיתא במנחות. (שם שם כד)
ברזל ונחשת מנעליך - ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחושת. (שם שם כה)
ואחרי כן קבר - ונזכרה זאת הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים, ועוד לקיים דבר ה' לאברהם להיות לו נחלה. (בראשית כג יט)
חלקת השדה - חלק בשדה, שהזכיר זה הכתוב להודיע כי מעלה גדולה יש לארץ ישראל, כי מי שיש לו חלק בה חשוב הוא כחלק עולם הבא. (שם לג יט)
כי תבואו - (נגעי בתים) נוהג רק בארץ ישראל למעלתה, שהמקדש בתוכה, ובתוכו הכבוד. (ויקרא יד לד)
...ומעבודת השם לשמר כח הקיבול לפי המקום, על כן כתוב: "את משפט אלקי הארץ", על כן אמר יעקב, "הסירו את אלהי הנכר", והיפך המקום הדבק בעריות שהם שאר. (דברים לא טז)
ונדעה אותם - ...ודע כי משפט סדום היה למעלת ארץ ישראל, כי היא מכלל נחלת ה', ואינה סובלת אנשי תועבות, וקאה את העם הזה שהיו רעים מכולם לשמים ולבריות, והשחתה הארץ בלא רפואה לעולם, מפני שבעבור רוב טובה נתגאו, וראה הקב"ה שתהיה לאות לבני מרי לישראל העתידים ליורשה, כאשר התרה בהם: "גפרית ומלח שרפה כל ארצה" וגו'. כי יש באומות רעים וחטאים מאד ולא עשה להם ככה, אבל למעלת הארץ היה הכל כי שם היכל ה'. (בראשית יט ה)
ואלקי הארץ - הקב"ה יקרא אלקי ארץ ישראל, דכתיב: "כי לא ידעו את משפט אלקי הארץ", וכתיב: "וידברו על אלקי ירושלים כעל אלהי עמי הארץ", ויש בזה סוד עוד אכתבנו. וכן אמרו, הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר: "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים... (שם כד ג)
ויקרא לו - ...ירמוז למה שהם אומרים תמיד שאיקונין של יעקב חקוקה בכסא הכבוד, והכונה שהשכינה שורה בארץ ישראל, והמשכיל יבין. (שם לג כ)
אל ארץ הכנעני - לא הזכיר השביעי, שאולי אין ארצו זבת חלב ודבש... או אמר ארץ טובה ורחבה - שיש בה רחבות שפלה ועמק, ולא הרים וגאיות, וטוב האויר העשב והמים למקנה לעשות חלב, ופירותיה שמנים, וזהו שהיא צבי לכל הארצות. (שמות ג ח)
ותקיא הארץ - ...ועריות אינן תלויות בארץ, אבל סוף הדבר בכתוב: "כי חלק ה' עמו" וגו'. כי ה' שם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם בארצו כוכב ומזל, וזה שאמר: "אשר חלק ה' אלקיך אותם לכל העמים". וגבוהים על המזלות מלאכי עליון לשרים, וה' הנכבד אלקי האלהים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעית הישוב, נחלת ה' מיוחדת לשמו ולא למלאכים, בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו... וקדש העם היושב בארצו בעריות וברובי המצוות להיות לשמו... וכן בפרשה שניה: "ואבדיל אתכם מן העמים" וגו', שהוא חומר ע"ז, כי מפני שהם מיוחדים לשמו נתן להם הארץ נחלת ה' המקיאה כל מטמא אותה בע"ז וגילוי עריות. ובחוץ לארץ אף על פי שהכל לה' אין בה טהרה שלמה בעבור המשרתים המושלים עליה, והעמים תועים לעבוד שריהם, ובסוף יפקוד על צבא מרום להסיר מעלת העליונים... והוא מאמרם ז"ל, כל הדר בחוצה לארץ כאילו עובד ע"ז... והכתוב: "ושמתם את דברי אלה" וגו'... פירשו שלא יהיו המצוות חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר המצוות ליושבים בארץ ה', וזו מצות יעקב בביאתם לארץ: "הסירו את אלהי הנכר" וגו', ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות... ואין רשות לפרש יותר בענין הארץ, ואם תזכה להבין הארץ הראשונה שבפרשת בראשית והנזכרת בבחקותי, תדע סוד נשגב, ותבין מה שאמרו בית המקדש של מעלה מכוון נגד של מטה, ורמזתיו בפסוק "כי לי הארץ"... (ויקרא יח כה, וראה גם ארץ ישראל-כללי)
כי הארץ - מזהיר שהארץ צמאה מאד וצריכה השגחה. ונלמד ממנה שאף על פי שהכל ברשותו, בכל זאת ארץ כנען תאבד יותר ממצרים, וכן החולה צריך יותר תפלה מן הבריא שלא יחלה. ולחז"ל כל הארצות אינו דורש, כביכול, כי אם על ידי אותה דרישה, והוא סוד עמוק, שכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת. (דברים יא י)
כל המקום אשר תדרוך כף רגלכם - לחז"ל שאם יכבשו מבבל ומאשור יהיו כארץ ישראל לכל המצוות... ומכאן מחלוקת חז"ל בסוריא שדוד כבשה בלי סנהדרין ואורים ותומים, ולפני שנכבשו ז' העמים, אם קדושה כארץ ישראל. ויש אומרים שאף על פי שנכבשה שלא כסדר נתקיים בה "לכם יהיה". (שם יא כד)
אלהי נכר הארץ - ...האלהים שהוא נכר בארץ הזאת, כי השם הנכבד נקרא אלקי הארץ. וטעם אשר הוא בא שמה - שהוא בא בקרב עמו ועבדיו, או בקרב הארץ. (שם לא יז)
ר' נתן אומר, לאוהבי ולשומרי מצותי אלו שיושבין בארץ ישראל ונותנין נפשם על המצוות. מה לך יוצא ליהרג? על שמלתי את בני... הזכיר אלו שיושבין בארץ ישראל, כי שם עיקר שימור המצות. וכיוצא בזה אמרו חז"ל בספרי דבר הפלגה: ושמתם את דברי אלה וגו', אף כשתגלו היו מצוינים במצוות, הניחו תפילין וכו' כדי שלא יהיו חדשים עליכם כשתחזרו. וזו תימא גדולה, שמצות אלו חובת הגוף, ואין בהם הבדל בין הארץ לחוץ לארץ... ויסוד הענין בפסוק בהנחל עליון גוים וגו', שנתן על כל עם בארצותיהם כוכב ומזל ידוע... אבל ארץ ישראל אמצעות העולם נחלת השם מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין ומושל, מפני שהנחיל אותה לעמו המיוחד. והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות ורבוי המצות להיותם לשמו... וזהו שאמרו כל הדר בחוצה לארץ וכו', שנאמר "לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים", וזהו שאמרו רבותינו בספרי ובתוספתא, מלמד שישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצוות, וזהו שאמר, שלא יהיו חדשים עליכם כשתחזרו, כי עיקר המצות בנחלת השם. ואין לי רשות לפרש יותר מזה, כי יש עוד סוד גדול בענין "והארץ אזכור". וזאת המעלה אשר לארץ ישראל היא המעוררת לאברהם אבינו ללכת לארץ כנען מעצמו... (דרשה על קהלת)
ראה ארץ ישראל-כללי.
לפני צוען מצרים - לפי פשוטו נבנתה לפני צוען, וגם כן חשובה יותר עיר הישנה מן העיר החדשה, שהיו ישראל מכירים חשיבותה של צוען הוצרך לומר כי ערי ישראל חשובים יותר, וגם מתוך יושנה היו בה ענקים שהם מדורות הראשונים. (במדבר יג כב)
...ואין מעברין את השנה אלא בארץ יהודה שהשכינה בתוכה, שנאמר "לשכנו תדרשו", ואם עברוה בגליל מעוברת... (קדוש החודש פרק ד יב)
כל מה שאמרנו מקביעות ראש חודש על הראיה, ועיבור השנה מפני הזמן או הצורך, אין עושין אותו אלא סנהדרין שבארץ ישראל, או בית דין הסמוכין בארץ ישראל... (שם פרק ה א)
התרומות והמעשרות אינן נוהגים מהתורה אלא בארץ ישראל, בין בפני הבית בין שלא בפני הבית... ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל, וזהו הנקרא כיבוש רבים. אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו לעצמן מקום, אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אבינו, אינו נקרא ארץ ישראל שינהגו בו כל המצוות. ומפני זה חלק יהושע ובית דינו כל ארץ ישראל לשבטים, אף על פי שלא נכבשה, כדי שלא יהיה כיבוש יחיד, כשיעלה כל שבט ויכבוש חלקו. (תרומות פרק א א וב)
הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען, כגון ארם נהרים וארם צובא, ואחלב וכו', אף על פי שמלך ישראל הוא, ועל פי בית דין הגדול הוא עושה, אינו כארץ ישראל לכל דבר ולא כחוצה לארץ לכל דבר, כגון בבל ומצרים... ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל? מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל... והארצות שכבש דוד הן הנקראים סוריא. (שם שם ג)
כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה, כיון שגלו בטלה קדושתן, שקדושה ראשונה לפי שהיתה מפני הכיבוש בלבד, קדשה לשעתה ולא לעתיד לבא. כיון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ, קדשוה קדושה שניה העומדת לעולם, לשעתה ולעתיד לבא, והניחו אותם מקומות שהחזיקו בהם עולי מצרים ולא החזיקו בהם עולי בבל כשהיו, ולא פטרום מן התרומה והמעשרות כדי שיסמכו עליהם עניים בשביעית... (שם שם ה)
עכו"ם שקנה קרקע בארץ ישראל לא הפקיעוה מן המצות, אלא הרי היא בקדושתה, לפיכך אם חוזר ישראל ולקחה ממנו אינה ככיבוש יחיד, אלא מפריש תרומות ומעשרות ומביא בכורים, והכל מן התורה... (שם שם י, וראה שם עוד)
התרומה בזמן הזה, ואפילו במקום שהחזיקו עולי בבל, ואפילו בימי עזרא, אינה מן התורה אלא מדבריהם, שאין לך תרומה של תורה אלא בארץ ישראל בלבד, ובזמן שכל ישראל שם, שנאמר: "כי תבואו", ביאת כולכם, כשהיו בירושה ראשונה, וכמו שהן עתידין לחזור בירושה שלישית, לא כשהיו בירושה שניה שהיתה בימי עזרא, שהיתה ביאת מקצתן, ולפיכך לא חייבה אותן מן התורה. וכן יראה לי שהוא הדין במעשרות שאין חייבין בזמן הזה אלא מדבריהם, כתרומה. (שם שם כו)
בית דין שרצו להוסיף על ירושלים, או להוסיף על העזרה, מוסיפין. ויש להם למשך העזרה וחומת ירושלים עד מקום שירצו. אין מוסיפין על העיר או על העזרות אלא על פי המלך, ועל פי נביא, ובאורים ותומים, ועל פי סנהדרין של שבעים ואחד זקנים... (בית הבחירה פרק ו י ויא)
...וזה שעשה עזרא שתי תודות זכרון הוא שעשה, לא במעשיו נתקדש המקום, שלא היה שם מלך ולא אורים ותומים. ובמה נתקדשה? בקדושה ראשונה שקדשה שלמה, שהוא קידש העזרה וירושלים לשעתן וקדשן לעתיד לבא... לפיכך מקריבין הקרבנות כולן אף על פי שאין שם בית בנוי, ואוכלין קדשי קדשים בכל העזרה אף על פי שאין שם חומות, שהקדושה הראשונה קדשה לשעתה וקדשה לעתיד לבא.
ולמה אני אומר במקדש וירושלים קדושה ראשונה קדשה לעתיד לבא, ובקדושת שאר ארץ ישראל לענין שביעית ומעשרות וכיוצא בהן לא קדשה לעתיד לבא? לפי שקדושת המקדש וירושלים מפני השכינה, ושכינה אינה בטלה... אבל חיוב הארץ בשביעית ובמעשרות אינו אלא מפני שהוא כיבוש רבים, וכיון שנלקחה הארץ מידיהם בטל הכיבוש ונפטרה מן התורה ממעשרות ומשביעית, שהרי אינה מן ארץ ישראל. וכיון שעלה עזרא וקדשה לא קדשה בכיבוש אלא בחזקה שהחזיקו בה, ולפיכך כל מקום שהחזיקו בו עולי בבל ונתקדש בקדושת עזרא השניה הוא מקודש היום, ואף על פי שנלקח הארץ ממנו, וחייב בשביעית ובמעשרות. (שם שם טו וטז)
כל ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה, שמביאין ממנה העומר ושתי הלחם והבכורים, מה שאין מביאין כן משאר ארצות.
עשר קדושות הן בארץ ישראל, וזו למעלה מזו: עיירות המוקפות חומה מקודשות משאר הארץ, שמשלחין מתוכן את המצורעים, ואין קוברין בתוכן מת עד שירצו ז' טובי העיר או כל אנשי העיר, ואם יצא המת חוץ לעיר אין מחזירין אותו לתוכה, אף על פי שרצו כולן להחזירו...
ירושלים מקודשת משאר העיירות המוקפות חומה, שאוכלין קדשים קלים ומעשר שני לפנים מחומתה... ואין מקיימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה שהיו בה מימות נביאים... (שם פרק ז יב והלאה, וראה עוד ערך בית המקדש וירושלים)
ראה ארץ ישראל-כללי.
ונקרא אלקי הארץ בעבור שיש לה כח מיוחד באוירה וארצה, ושמיה עוזרים על זה עם הדברים (המצות) התלויים בה... (מאמר ד יז)
אל ארץ טובה - הזכיר ו' פעמים "ארץ" נגד ו' אקלימין המתפשטים ממנה ושותים מתמציתה. ואחר כך אמר "הארץ" על האקלים הז'... ארץ חטה - לפי שהארץ מכוונת נגד העשירית שבחה בי' מיני דגן, והזכיר החשובים מהם, וה' פירות. ונשתבחה בזבת חלב ודבש - כלומר הרצון המשפיע רחמים ודין. לא במסכנות - אולי מתכוון ללחמה של תורה, שהחכמים שבה לבם כפתחו של אולם לטוב ההכנות והאויר שבה, ואז גם העושר בה. (דברים ח ז והלאה)
...וכיון שגלו בחרבן ראשון בטלה קדושת עיר חומה, וכשעלה עזרא בביאה שניה נתקדשו כל הערים המוקפות חומה באותה העת, מפני שביאתן בימי עזרא שהיא ביאה שניה, כביאתן בימי יהושע, מה ביאתן בימי יהושע מנו שמטין ויובלות וקדשו עיר חומה ונתחיבו במעשר, אף בימי עזרא כן. וכן כשיבוא משיח בביאה שלישית, נתחיל למנות שמטין ויובלות ויתקדשו בתי ערי חומה שיהיו מוקפין באותה העת, ויתחיב כל מקום שנכבש במעשרות... (בהר מצוה שמ)
כי יש לארץ ההיא בכללה מעלה גדולה על האחרות, וכי שם הנפש מוכנה להתדבק באור העליון, והוא אומרו ויפגעו בו מלאכי אלקים, כי המלאכים מהלכים תמיד בארץ ההיא, ולכן הנכנס לשם יפגע בהם. ולכן קרא המקום מחנים, כי המציאות על ג' מדרגות: השמים, משכן מיוחס למחנה העליונים, ומשכן למחנה התחתונים והיא הארץ כולה מלבד ארץ ישראל, אבל ארץ ישראל משכן למחנה תחתונים, כי בני אדם שוכנים בה, ומשכן למחנה העליונים, כי מחנה אלקים פגעתי בו. (דרוש ה)
גרשת אותי היום - מארץ ישראל שממנה נברא האדם ובה המזבח. (בראשית ד יד)
לך לך - אברהם התעורר מעצמו ללכת לארץ כנען, כי כבר בתחילה החליטו על כך, ועל שאוירה מחכים, וכי שם מלכי צדק המאמין, ושידע באצטגנינות שאינה תחת ממשלת השרים, ועל שירושלים במקום גן עדן... (שם יב א)
והעליתם את עצמותי - שהיתה קבלה בידם שארץ ישראל היא ארץ החיים בה תחיית המתים, ומתי חוץ לארץ יתגלגלו לשם. ומה שאמר בכתובות על מי שבא להקבר שם ותבואו ותטמאו את נחלתי וגו', הוא על אלה שבילו ימיהם בהבל התאוות הגשמיות, ובמותם יצוו את בניהם להעלותם לארץ שמאסו בה כל ימיהם... אבל הקדושים שגופם תשמיש קדושה אינם מטמאים הארץ. (שם נ כה)
ארץ חטה - זכר רק הדברים המועילים לאדם, וגם שהטובות המלאכותיות לא יחסרו בה. (דברים ח ח)
יצב גבולות עמים - משעת חלוקת הארץ יחד להם הארץ המיוחדת, בה תדבק ההשגחה ביותר, כמו שבגלגל המרכז הוא מיוחד להנעה. (שם לב ח)
ותטמאו את ארצי - ועל ידי הכנענים לא נטמאה, כי בטומאתם קאה אותם הארץ ונכנסה שמה אחר כך ההשגחה האלקית, וכאשר עבדו שם ישראל ע"ז בהיותה כבר בהשגחתו, טמאוה. (ירמיה ב ז)
ארצה כנען - המוכנת אל גרם המעלות במושכלות, ורצויה מכל הארצות, ולא הוזק אוירה במבול. (בראשית יא לא)
ארץ אשר היא זבת חלב ודבש - היא מעצמה בלתי עבודת עובדי אדמה, כמו ביערים, כענין "וכל הארץ באו ביער ויהי הלך דבש על פני השדה", וזה לא היה אפשר אם היה בארץ או באוירה איזה דופי. (במדבר יד ח)
כי לי הארץ - ארץ ה' שאינה בכלל "והארץ נתן לבני אדם". (ויקרא כה כג)
ארץ טובה - שנתקבצו בה ה' מיני טובות, מה שאינו כן בגליל אחר, ועל כל אחד מהם אמר "ארץ": מים טובים, מזון, מעדני מלך, מעות בזול, מה שיותר חשוב מזול הפירות, ואבני בנין טובות. (דברים ח ז)
דורש אותה - להשגיח אם יושביה ראויים למטר. (שם יד י)
אשר נתת לי - שהארץ בכללותה ארץ זבת חלב ודבש, והיא נותנת לכל אחד פירותיה בפרטות, ואם כן צריך להודות כל שנה על מתנת הארץ בכלל, ועל הפירות בפרט. (שם כו י)
יחי ראובן - אף על פי שבחר בארץ שאינה מוכנה כל כך לזכות בה לחיי עולם. ויהי מתיו - ולא ימות בעולם הזה, אף על פי דכתיב למען ירבו ימיכם על האדמה וגו'. (שם לג ו)
אל ארץ טובה - ומה שישפיע עליהם טובה בארץ מצרים אינו דומה למה שבארץ ישראל, כי הוא על ידי צינורות טמאים הממעטים הברכה. (שמות ג ח)
בהר סיני - הארץ תקנה קדושה בשביעית כמו הר סיני במתן תורה, ואתם המקדשים אותה, כפי שהשי"ת קדש את ההר ברדתו עליו, כי שרשי נשמותיכם בארץ העליונה אשר נגדה, ולכן נאמר תמיד לשון ביאה לארץ, כי שם שרשי נשמותיהם, והארץ התחתונה ממוצעת לחבר נפשותיכם לשרשם, וכן המשך הקדושה הוא דרך הארץ. (ויקרא כה א)
ארץ חטה - השבח לא רק ברוב התבואה, כי אם באיכותה, שכל חטה גדולה ככליה וכדומה. לא במסכנות - לא תאכל לחם לבדו בלי לפתן, אלא מחמת שמנוניתו. (דברים ח ח)
ושמרתם לעשות - אל תחשבו שנתינת הארץ היא לאכול ולשבוע מטובה, כי אם כדי לקיים התורה, כי שם עיקרה, מקום מקודש כנגד הארץ העליונה, ומתקדשים ומתקשרים העולמות על ידם לנוכח, ולא דרך עקלתון, כמקיים התורה בחוץ לארץ. (שם יא לב)
...דע כי דברי חכמים עמוקים מאד מאד, וכאשר היו ישראל בארץ, היה ישוב הארץ בג' דברים, הראשון והוא עליון, שהשכינה היתה שורה ביניהם, ואין לך ישוב כמו זה, כי ודאי כאשר השי"ת שוכן ביניהם היו מתברכים בטל ומטר, והיו עיני השי"ת בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. השנית, שהיה בארץ ריבוי עם מאד, השלישי, ישוב הארץ הכרכים גדולים וחזקים... לכך כאשר נחרבו אלו הג' דברים זה אחר זה, מתחילה חרבה ירושלים ונסתלקה שכינה מביניהם, ואז לא היתה ברכה בארץ, כפי שפירשו רז"ל במסכת סוטה, שהברכות היו בשביל בית המקדש. ואחר כך חרב טור מלכא, ושם היה ריבוי ישראל... ואחר כך ביתר שהיתה כרך גדול ותקיף.
ואמר שכל מקום חרב על ידי ענין הראוי, בשביל שנאת חנם נחרבה ירושלים, שעל ידי בית המקדש וירושלים נעשה כל ישראל כאיש אחד, ולפי שהיה להם מזבח אחד... ולשון "קמצא" שבעבורו נחרב מורה על פירוד... (נצח ישראל פרק ה, וראה שם עוד וארץ ישראל-כללי)
התהלך בארץ - שהשי"ת יקנה לו ב' דברים: הרוחני, שהוא מקום המקדש, והמסתכל בו נלבש בו רוח טהרה וקדושה, ולזה סגי קנין בראיה, ועל זה אמר "ראה מן המקום אשר אתה שם" וגו', ושלמות זו עד עולם למסתכל שם. ואחר כך אמר לו על השלמות הגשמית, שיקנה על ידי שיתהלך, והוא רק בזמן שעושים רצונו של מקום. (שם יג יז)
המעלה אתכם - מארץ מצרים שהיא עפרורית, אל ארץ ישראל הגבוהה ורוחנית, וכן כל דבר שהוא יותר עפרורי יותר מטמא, ולכן באה השחיטה (בבעלי חיים) להוציא אותם מעפרוריתם... (ויקרא יא מה)
בהר סיני - שהיבול מזכיר את הר סיני שנתקדש אחר מ"ט יום בתקיעת שופר, וארץ ישראל דומה לו שאוירה מחכים. (שם כה א)
מן הנפילים - כתב ב' פעמים, שאף אלו נפלו מחזקם שהיו קודם בעקב מזג הארץ, והשיבו להם טובה הארץ - הפירות באים מכח הארץ ולא מכח האקלים, שאינו מזיק כי אם למורדים. (במדבר יג לא)
ימה וצפונה - מתחיל בימה, שנתן שם בראיתו קדושה יתרה. ואברהם התחיל מצפון שהוא החושך, כדי להשפיע שפע אור לעולם. ותפלת משה עשתה מחצה, שהרוחניות לא הסתלקה מארץ ישראל כי אם הגשמיות. (דברים ג כז)
מלבד הרעב הראשון - ועוד, הארץ עוד לא היתה ראויה לברכה כזו בימי אברהם מצד שעדיין לא נתנסה, ומצד שהארץ עוד לא נתקדשה במתנתו לחול עליה ההשגחה הפרטית, שבאה אחרי הפרדו מלוט, כי הרעב ההשגחי של כאן לא יפול על הצדיקים... (בראשית כו א)
הארץ - הסמיך ברכת הארץ לברכת הזרע, שהנטע הנבחר יתברך רק במקום הנבחר. ( ם כח יג)
אם חפץ בנו - העם טענו שאם ינחילם הארץ על ידי נס היה יכול לתת להם גם את ארץ מצרים הטובה, ועל זה השיבו יהושע וכלב, כי הטעם שמביאם לארץ ישראל הוא, כי הארץ עומדת תחת ההשגחה ושותה מטר, מה שאינו כן במצרים, ולכן גם נאכלים בארץ יושביה החטאים, וה' רוצה להעמידם תחת השגחתו שם. (במדבר יד ח)
כי ישבו אחים - אמנם ענין בועז ורות הוא רק הקמת שם בנחלה, שקדושת ארץ ישראל גדולה כל כך, שאף אם יקרא לו שם בנחלתו יש שארית למת. (דברים כה ה)
על במתי ארץ - שהאויר שם זך, ומותרות האדם והבהמה יורדים למטה, והמקום חזק מפני אויב. (שם לב יג)
...פריצה מתוך חוקי "למינו" גורמת לאבדן המין או האומה הפורצת, ראיה ברורה לכך היא עקרות מיני הכלאים מצד אחד, ומצד שני פוריותה העל-טבעית של ארץ יהודה, שעדות החילים הרומאים בכתבי פליניוס וטקיטוס מאשרת אותה... (בראשית א יא)
ויהי בימי אמרפל - ...אבי האומה ידע בארץ רעב ומלחמה, כי אין הארץ מתקיימת אלא בהשגחה, ולכן נבחרה. כאשר אין האויב מעיז להתקרב לגבולות הארץ המשגשגת והעשירה בזמן שכל יושביה עלו לרגל, יאמרו הכל: שם משכן ה'! השפע הכלכלי של הארץ צריך לשאת עליו את חותם התורה, שהיא נותנת לאדם את החופש... (שם יד א)
אל ארץ טובה - מוכשרת להתפתחות רוחנית ומוסרית. ורחבה - וגם להתפתחות מספרית. זבת חלב - אולי זב רוצה לומר שאין פריון הארץ בטבע כי אם בהשגחה על ידי ירידת הגשם, לעם עז כמוהם מתאימה ארץ עזה כזו. (שמות ג ח)
ועשית בדים - בארון אין הבדים סרים ממנו, ומסמלים את התורה שאינה קשורה למקום, ותמיד היא מוכנה לנשיאה ממקום למקום, מה שאינו כן בשולחן ובמנורה, העושר והרוח של ישראל, הקשורים דוקא לארץ ישראל. (שמות כה יג)
בבואכם אל הארץ - לרבי אם לא בטלה קדושה שניה חלה בזמן הזה דאורייתא, לרב הונא בר' יהושע צריכה להיות "ביאת כולכם", ואם כן חלה מדרבנן, וזו דעת הרמב"ם, ואם כן גם תרומות ומעשרות בזמן הזה לדעתו מדרבנן, ועיין תרומות פרק א' כ"ו. מה שאמרינן כי קדושה שניה לא בטלה הוא, כי קדושה זו לא היתה בעצמאות ממלכתית כלל, אם כן מקדש שני היה כהכנה לקראת הגלות, ואין גלות רומי ביטול המצב של ימי עזרא כי אם התחזקותו. (במדבר טו יח)
ראשית עריסותיכם - ...חשוב לזכור כי בדין חלה נתחייבו בביאת כולם, שהוא תנאי לחול ההשגחה המיוחדת... (שם טו כא)
כי את מעשר בני ישראל - לרוב הפוסקים אין קנין ביד עכו"ם להפקיע מתרומות ומעשרות, אלא אם כן גדל ונתמרח בידו, ואם גדל ברשות נכרי ונתמרח ביד ישראל מפריש. (שם יח כד)
אעברה נא - כי הארץ היא המטרה אשר למענה התרחש הכל עד עכשיו, וממנה יצאו חינוך האנושות והדברתה לקראת מלכות ה'. (דברים ג כה)
וברך פרי בטנך - ברכת הארץ תתרבה באופן מקביל לריבוי האנשים בה. (שם ז יג)
כי לא אעזבך - ...ההבטחה ליעקב לא היתה העיקר, כי אם על הבנים, דאם לא כן היה לו להקדים הבטחת והנה אנכי עמך, להבטחת והיה זרעך, וכן לעתיד מבטיח השמירה לבנים רק כשהם בגלות, אבל כשיבואו לארץ ישראל תוסר ההשגחה הזאת וידונו לפי מעשיהם, אם לגלות אם לשוב. (בראשית כח טו)
אל תרגזו בדרך - דאיתא בנדרים כ"ב שבארץ ישראל אין לישראל לב רגז... (שם מה כד)
אל ארץ טובה - בהרחבת הדעת, שארץ ישראל מביאה לידיעת ה' והשגחתו, כי טובה תלויה במעשיהם. זבת חלב - והארץ מועילה גם לגוף... (שמות ג ח)
עריכם חרבה - אחר שהשכינה מסתלקת פנה הודה. והשימותי את מקדשיכם - כבמגילה פ"ד: קדושתם אף כשהם שוממים, שאינה מתחללת. ולא אריח - כמו בחורבן שני עד זמן ביתר, שהיה מזבח והקריבו עליו פסחים, שלא נאמר בהם "ריח ניחוח", וכדאיתא בסנהדרין פ"א שהיו מעברין את השנה אז בשביל פסחים. (ויקרא כו לא, וראה שם עוד בהרחב דבר)
טובה הארץ מאד מאד - שהיא תחת ההשגחה, ולכן אין הטובה שבה מחטיאה, כי תכף נענשים... (במדבר יד ז)
תמיד עיני ה' - נוסף לזה אין הגשמים בארץ תמיד בטבע, כי אם לפי חקירת המעשים. (דברים יא יב)
ואעידה בם - לומר בל יחשבו שאם יסלק ה' השגחתו מארץ ישראל שישלוט שם הטבע לטובה כבכל ארץ. (שם לא כח)
ראה עוד: ארץ ישראל-כללי.
עד יעבר עמך - ...וכן ביאת הארץ בראשונה היתה על ידי הארון, ולכן כתוב בו "עמך ה'", וכשהלכה השכינה משם הלכה גם הקדושה, אבל ביאה שניה היתה בלא ארון וגילוי שכינה, ונשארה לעולם, כמו שאמר "תביאמו ותטעמו" וגו'. (שמות טו טז)
בפסוק כי אתם באים וגו'... וכבר בארנו במקום אחר כי כשנכנסו בני ישראל לארץ ישראל אז נתגלה בארץ ישראל הקדושה המוכנת לה, ולא לחנם נתחבטו האבות ומשה רבינו ע"ה לארץ ישראל, וכתיב אשר אראך וגו', שארץ ישראל סתים וגליא, וכשבני ישראל נכנסו לתוכה נתגלה הקדושה, לכן היתה צריכה גבולים שלא תתפשט הקדושה לחוץ... (במדבר מסעי תר"נ)
במדרש פרי בטנך ואדמתך... ולפי שהבדיל הקב"ה אותנו במאכל שיהיה בלי פסולת, וזה היה שבח ארץ ישראל שהיה מבורר מפסולת, ולכן יש מצות התלויות בארץ, הואיל ופירות הארץ בקדושה, ולכן מתברך במעיו ויהיה פרי בטנך בלי פסולת, ולכן מזכירין ברית בברכת הארץ בברכת המזון... (דברים עקב תרנ"ו)
ראה ארץ ישראל-כללי.
אל הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה, לכאורה ה' תיבות אלו מיותרים, הענין הוא, דעיקר קדושת ארץ ישראל הוא התשעה קבין חכמה שנטלה ארץ ישראל (קידושין מ"ט), וכל זמן שהיתה ארץ ישראל ביד האומות היה זאת החיות שלהם מה שינקו מהט' קבין חכמה לההיפך, ואחר כך כשבאו ישראל וכבשום אז זכו ישראל לכל הט' קבין חכמה, שזה בחינת הרוב חכמה... ואף שאחר כך גלו ישראל מארץ ישראל, מכל מקום הט' קבין חכמה נשאר ביד ישראל לעולמי עד... (עקב ג)