ארץ ישראל

(ראה גם: אבות-הבטחה, בית המקדש, ירושלים)

ויהי גבול הכנעני מצידון באכה גררה עד עזה, באכה סדמה ועמרה ואדמה וצבים על לשע. (בראשית י יט)

ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר, לזרעך נתתי את הארץ הזאת מנהר מצרים עד הנהר הגדל נהר פרת. (שם טו יח)

וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן הארץ ההוא אל ארץ טובה ורחבה אל ארץ זבת חלב ודבש, אל מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי. (שמות ג ח)

כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים הוא אשר יצאתם משם, אשר תזרע את זרעך והשקית ברגלך כגן הירק. והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת, למטר השמים תשתה מים. ארץ אשר ה' אלקיך דרש אתה, תמיד עיני ה' אלקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה. (דברים יא י)

בן אדם אמר לה את ארץ לא מטהרה היא, לא גושמה ביום זעם. (יחזקאל כב כד)

ובהפילכם את הארץ בנחלה תרימו תרומה לה' קדש מן הארץ ארך חמשה ועשרים אלף ארך ורחב עשרה אלף קדש הוא בכל גבולה סביב... (שם מה א)

זהר:

יכול שאפילו בארץ ישראל הוא כן (שגם עליה שורה רוח אחר), והרי למדנו ארץ ישראל אינה שורה עליה לא רוח אחר ולא ממונה אחר זולת הקב"ה בלבדו, (ואם כן למה נשחתה ארץ ישראל, ומשיב), תא חזי, כי ארץ ישראל כן הוא, שממונה אינה שורה עליה ולא שליח אחר חוץ מהקב"ה בלבדו אבל שעה אחת (יוכל המחבל) לשרות עליה, לחבל בני אדם, מאין לנו זה, מדוד, שכתוב, וירא את מלאך ה' עומד, וחרבו שלופה בידו נטויה על ירושלים, ואז נשחתה הארץ.

א"ר אלעזר אפילו בשעה ההיא (שראה מלאך ה' עומד), היה זה הקב"ה, (ויליף גזרה שוה), כאן כתוב מלאך ה' ושם כתוב המלאך הגואל אותי, וכתוב ויסע מלאך האלקים, מה שם הוא הקב"ה, אף כאן הוא הקב"ה ובין לטוב ובין לרע שולט עליה הקב"ה, לטוב, משום שארץ ישראל לא נמסרה תחת שום ממונה, (ואין מי שיטיב לה רק הקב"ה לבדו), וכל דרי עולם יבושו ממעשיהם, (להיותם תחת ממונים), לרע, (שולט עליה רק הקב"ה), כדי שלא ישמחו אז הממונים לשלוט עליה...(נח מא)

לה' הארץ ומלואה וגו' מקרא זה על ארץ ישראל נאמר, שהיא ארץ הקודש, ומלואה זה השכינה, כמו שהוא אומר כי מלא כבוד ה' את בית ה'... מלא מכל טוב שלמעלה כאוצר הזה שנתמלא מכל טוב העולם, ועל זה כתוב לה' הארץ ומלואה, והכתוב, תבל ויושבי בה, זה נאמר על שאר ארצות מחוץ לארץ ישראל. (שם קסט ועיין עוד שם ש)

והסוד שבת שבע ניתנה מקודם לאוריה החתי, צא ודוק, ותמצא למה ניתנה ארץ הקדש לכנען מקודם שבאו ישראל, ואז תמצא גם דבר הזה, והכל הוא סוד אחד ודבר אחד... (שם שיז)

ויהי רעב בארץ, כי עד עתה עוד לא היה הכח השולט על הארץ (שהוא המסך דמנעולא), נותן גבורה ומזונות על הארץ, משום שעוד לא נתקנה (הנוקבא לגמרי), ולא היתה בקיומה כראוי... כיון שראה אברהם כי אותו הכח הממונה על הארץ, (דהיינו המנעולא), אינו נותן גבורה וכח קדוש כראוי, אז וירד אברם מצרימה לגור שם... (לך לך עד, ועיין שם עוד)

תא חזי, ארץ ישראל ממונה אחר אינו שולט עליה חוץ מהקב"ה בלבדו, ובשעה שחטאו ישראל והיו מקטרים בתוך הארץ לאלהים אחרים, נדחה כביכול השכינה ממקומה, כי היו מושכים ומקטרים לאלהים אחרים שיתקשרו בהשכינה, ואז ניתן להם השליטה, הקטרת עושה קשר להתקשר ועל כן ינקו מהשכינה וקבלו ממנה השליטה, ואז שלטו שאר האומות ונתבטלו הנביאים וכל אלו מדרגות העליונות לא שלטו בהארץ....

ועל כן, בשעה שישראל היו שרוים בארץ ועבדו עבודת הקב"ה, השכינה היתה צנועה ביניהם ולא יצאה מן הבית לחוץ בגלוי, ומשום זה כל הנביאים שהיו אז באותו זמן, (דהיינו בזמן שבית המקדש היה קיים), לא קבלו נבואה מחוץ למקומה, (דהיינו מחוץ לארץ ישראל), כמו שאמרנו, ומשום זה ברח יונה לחוץ מארץ הקדושה, כדי שהנבואה לא תתגלה עליו... (שם קפה)

...מלמד דכל ארץ ישראל בכלל ירושלים היא, ממשמע דכתיב וכי תבאו אל הארץ הכל בכלל. (וירא שצה)

ר' חייא פתח ואמר, ועתה שמע יעקב עבדי וישראל בחרתי בו וגו', תא חזי כמה הבטיח הקב"ה לישראל בכמה מקומות שינחיל להם העולם הבא, כי לא רצה לקבל לחלקו שום עם ולשון רק את ישראל לבדם... כי כל מי שזכה בארץ הקודש הזאת, יש לו חלק לעולם הבא, כמו שאומר ועמך כולם צדיקים לעולם ירשו ארץ. (וישלח רמד)

...שכל אלו שנקברו בו וזכו להקבר בארץ ישראל, הם יתעוררו תחלה לתחיה, כמו שבארנו, שכתוב מתחילה יחיו מתיך, שהם המתים שבארץ ישראל, (ואחר כך כתוב) נבלתי יקומון, הם המתים שבחוץ לארץ... (וישב נא)

בארץ הקדושה מתתקן הכל באופן אחר, כי קליפה הקשה (המלבשת בתוך הארץ) נשברת ממקום ההוא, ואינה שולטת בה כלל, כי קליפה הקשה משתברת והולכת ומתפתחת מצד זה ומצד זה... ופתיחה ההיא היא בארץ הקדושה בכל זמן שעובדים עבודה כראוי, כיון שגרמו העונות, (הקליפה הקשה שמצדדי) הפתיחה נמשכת חזרה לצד זה ולצד זה עד שנתקרבו צדדי הקליפה יחד, (וזה היה רק בזמן החורבן כמו שכתב לפנינו), כיון שסתמה הקליפה את המוח אז שולטות הקליפה עליה (על ישראל), ודוחה אותם לחוץ ממקום הזה. ועם כל זה, אף על פי שדחתה אותם לחוץ, אינה יכולה קליפה הקשה ההיא לשלוט במקום ההוא הקדוש, (דהיינו בארץ הקדושה), כי אינו מקומה. ואם תאמר, אם כן כיון שהקליפה אינה יכולה לשלוט במקום ההוא הקדוש, למה עומד חרוב, שהרי אין חורבן בעולם אלא מצד הקליפה ההיא הקשה.

אלא ודאי כשנחרב לא נחרב אלא מצד ההוא (של הקליפה הקשה), בשעה שסתם המוח, והקב"ה עשה שלא תשלוט קליפה הקשה ההיא על מקום הזה. וכשהקליפה דחתה את ישראל ממנו, אז קליפה ההיא חזרה ונפתחה כבתחילה, ומשעה שעם הקדוש לא היו שם נתכסה על פתיחה ההיא כיסוי קדוש של פרוכת קלה לשמור מקום ההוא, שהקליפה הקשה לא תסתום אותו...

שיהיה משחת קדש על הארץ כבתחילה, אינו יכול להיות, כי כיסוי הקל ההוא נאחז שם שלא ירד למטה כי עם הקדוש אינו שם, ועל כן לא נבנה החורבן מיום שנחרב הארץ, שהקליפה הקשה לשלוט אינה יכולה, כי כיסוי ההוא הקל אוחז בכל צדדיו בפתיחה הוא שלא תשלוט שם, ולא תסתום את המוח...

ומשום זה כל אלו הנשמות של שאר העמים הדרים בארץ, כשיוצאות מן העולם הארץ אינה מקבלת אותן ודוחה אותן לחוץ, והולכות ומשוטטות ומתגלגלות בכמה גלגולים עד שיוצאות מכל הארץ הקדושה, ומסבבות עד שמגיעות אל הצד שלהן בטומאה שלהן. וכל אלו נשמות ישראל הנפטרות שם, עולות וכיסוי הקל ההוא מקבל אותן, ונכנסים לקדושה עליונה, משום שכל מין הולך אל מינו... (תרומה רסט, ועיין שם עוד)

ועל כן כתוב, יחיו מתיך נבלתי יקומון הקיצו ורננו שוכני עפר וגו'. יחיו מתיך היינו אלו שמתים בארץ הקדושה, שהם מתים שלו (של הקב"ה), ולא מאחר שאין שולט שם סטרא אחרא כלל... (שם תסג)

...ועוד שארץ הקדושה נותנת חיים וכפרה להיושבים בה בעולם ההוא, ואותו המקום אינו כן שנותן חיים לאותו מקום רק בעולם הזה ולא בעולם הבא, ובית המקדש הוא בהיפוך משם, משום שיש לישראל חלק בעולם ההוא ולא בעולם הזה, ועל כן עומד בית המקדש לכפר עונות ולזכות את ישראל לעולם הבא... (שם תעג)

פתח ר' יוסי ואמר, ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, אם בארץ ישראל מברכים, בחוץ לארץ מאין לנו (שצריכים לברך)... אלא הקב"ה כשברא העולם חלק העולם, מקום הישוב לצד אחר ומקום החרב לצד האחר, וחלק את מקום הישוב וסבב העולם מסביב נקודה אחת, ומי היא, היא ארץ הקדושה, כי ארץ הקדושה היא אמצעית העולם, ובאמצעה של ארץ הקדושה היא ירושלים, ואמצעה של ירושלים היא בית קדשי הקדשים. וכל הטוב וכל המזון של הישוב כולו יורד שמה מלמעלה, ואין לך מקום בכל הישוב שאינו ניזון משם. (שם תקסא)

ממשלתה של סוד אמונה היא תוך נקודה האמצעית של כל ארץ הקדושה בבית קדש הקדשים, ואף על פי שעתה אינו מתקיים, עם כל זה בזכותו נזון כל העולם, ומזון וכלכלה יוצאים משם לכל, בכל מקום צד הישוב. ומשום זה אף על פי שישראל הם מחוץ לארץ הקדושה, עם כל זה, מכח וזכות של הארץ נמצא מזון וכלכלה בעולם, ועל כן כתוב וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, על הארץ הטובה ודאי, כי בשבילה נמצא מזון וכלכלה בעולם. (שם תקסו)

ובכל רקיע ורקיע יש ממונה שנתמנה על העולם ועל הארץ להנהיג את כולם, חוץ מבארץ ישראל, שאין רקיע מנהיג אותה, ולא כח אחר אלא הקב"ה לבדו, וכבר העמידוהו, ואם תאמר, איך שורה הרקיע על ארץ ישראל בחנם, הרי מטר וטל יורד עליה מרקיע כשאר כל ארץ אחרת. אלא בכל רקיע ורקיע יש ממונים השולטים על העולם, ואותו הממונה השולט על רקיע ההוא נותן מן הכח שיש לו אל רקיע ההוא, ורקיע ההוא מקבל מאותו הממונה ונותן למטה לארץ... אבל ארץ הקדושה, אינו שולט ברקיע שעליה ממונה אחר, ולא כח אחר, אלא הקב"ה בלבדו, והוא פוקד את ארץ הקדושה ברקיע ההוא שעליה. (ויקהל רפז)

כעין זה, אני ה' אלקי אברהם אביך ואלקי יצחק הארץ וגו', ולמדנו מלמד שנתקפלה (מתחתיו כל) ארץ ישראל, וכי ארץ ישראל, שהיא ת' פרסה על ת' פרסה איך נעקרה ממקומה ובאה תחתיו. אלא ארץ אחרת עליונה יש לו להקב"ה, ונקראת ארץ ישראל (שהיא המלכות), והיא תחת מדרגת יעקב... והורישה הקב"ה לישראל מחמת האהבה שלהם, שתדור עמהם, ותנהיג אותם, ולהגן עליהם מכל, ונקראת ארץ החיים. (קדושים עז)

תא חזי, כיון שנכנסו ישראל לארץ, לא נמצאו בה דינים תחתונים, (דינים דנוקבא) וכנסת ישראל (שהיא המלכות), היתה בנחת על כנפי הכרובים, כמו שאמרו שכתוב, צדק ילין בה, אז היתה לה נחת מכל, כי ישראל לא ישנו עד שהקריבו הקרבן... (בהר ה)

משה היה אחוז בעץ החיים, ועל כן רצה לדעת אם הוא נמצא בארץ או לא, ומשום זה אמר היש בה עץ אם אין והתחזקתם ולקחתם מפרי הארץ, כי עץ החיים נחמד לכל, והם לא הביאו אלא ענבים ורמונים ותאנים שהם תלוים ואחוזים בעץ האחר... (שלח טו,ועיין עוד שם לו)

מכילתא:

והיה כי יביאך ה' אל ארץ הכנעני, בארץ שבעה עממים הכתוב מדבר, אתה אומר, או אינו אלא בארץ ח' עממין, אתה אומר, נאמר כאן ביאה ונאמר להלן ביאה, מה להלן בארץ ה' עממין שהן ז' במקום אחד הכתוב מדבר, אף כאן בארץ ה' עממין שהן ז' הכתוב מדבר... ר' יאשיה אומר נאמר כאן ארץ זבת חלב ודבש, ונאמר להלן ארץ זבת חלב ודבש, מה להלן בארץ ה' עממים שהן ז' במקום אחד, אף כאן בארץ ה' עממין שהן ז' במקום אחד,. אשר נשבע לאבותיך, והיכן נשבע לאבותיך, באברהם הוא אומר ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית, ביצחק מה הוא אומר, גור בארץ הזאת, ביעקב הוא אומר הארץ אשר אתה שוכב עליה וגו'. (בא פרשה יז)

ר' שמעון בן יוחאי אומר חביבים יסורין, ששלש מתנות טובות נתנו לישראל, ואומות העולם מתאוין להם, ולא נתנו להם אלא ביסורין, ואלו הן, תורה וארץ ישראל ועולם הבא... ארץ ישראל מנין, דכתיב ה' אלקיך מיסרך, ואומר כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. (יתרו בחודש פרשה י)

ספרי:

...שנאמר כה אמר ה' זאת ירושלם בתוך הגוים שמתיה וסביבותיה ארצות, ובמקום אחר קורא אותה ארץ, כיצד יתקיימו שני כתובים, ארץ שיש בה מיני ארצות הרבה, בית ארצות, בית החולות, בית העפר... רבי שמעון בן יוחי אומר שנים עשר ארצות ניתנו כנגד שנים עשר שבטי ישראל, ולא שוו טעם פירות ארצו של זה כטעם פירות ארצו של זה, ואילו הם, כי הארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעות, ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה מראשית השנה ועד אחרית השנה, כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה ורחבה, ארץ נחלי מים, ארץ חטה ושעורה, ארץ זית שמן ודבש, ארץ אשר לא במסכנות, ארץ אשר אבניה ברזל, על הארץ הטובה, ארץ זבת חלב ודבש, הרי שנים עשר ארצות נתנו כנגד שנים עשר שבטים... (עקב לט)

וקמת ועלית, מלמד שארץ ישראל גבוה מכל הארצות, ובית המקדש גבוה מכל ארץ ישראל. (שופטים קנב)

מעשה שניצטפצפו אנשי לודקיא בשמן ומינו שלהם פומיליוס אחד, אמרו לו לך וקח לנו שמן במאה ריבוא, והלך לו לצור אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך, אמרו לו לך לגוש חלב, הלך לו לגוש חלב, אמר להם שמן במאה ריבוא אני צריך, אמו לו לך אצל פלוני, הלך לביתו ולא מצאו, אמרו לו הרי בשדה, הלך ומצאו שעוזק תחת הזית, אמר לו שמן במאה ריבוא אני צריך, אמר לו המתן עד שאגמור את הזית, משגמר את זיתיו נטל הכלים והיה ממשמש ובא, אמר פומיליוס, איפשר שיש לזה שמן במאה ריבוא, דומה שצחקו בו יהודים, כיון שבא לביתו קרא לשפחתו, אמר לה בואי ורחצי רגלינו במלא ספל שמן, ורחצה להם רגליהם, לקיים מה שנאמר וטובל בשמן רגלו. ונתן לפניו לחם ואכל ושתה, לאחר אכילה עמד ומדד לו שמן במאה ריבוא, אמר לו רצונך שוב, אמר לו אין לי מעות, אמר לו טול ואני אבוא עמך ואטול את מעותי, עמד ומדד לו שמן בשמונה עשר מאות ריבוא, אמרו לא הניח ההוא אדם לא חמור ולא גמל בארץ ישראל שלא משכו עמו...

ברזל ונחשת מנעליך, שארצו של אשר היא היתה מנעלה של ארץ ישראל, וכימיך דבאך, שכל הארצות דובאות כסף לארץ ישראל, כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף וגו'. (ברכה שנה)

מתחת זרועות עולם, מלמד שארץ ישראל היא תוקפה של עולם. (שם שנו)

תלמוד בבלי:

תניא ר' שמעון בן יוחאי אומר, שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן לא נתנן אלא על ידי יסורין... ארץ ישראל, דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך, וכתיב בתריה כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה. (ברכות ה א)

...היה עומד בחוצה לארץ יכוין את לבו כנגד ארץ ישראל, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, היה עומד בארץ ישראל יכוין את לבו כנגד ירושלים, שנאמר והתפללו אל ה' דרך העיר אשר בחרת, היה עומד בירושלים יכוין את לבו כנגד בית המקדש, שנאמר והתפללו אל הבית הזה, היה עומד בבית המקדש יכוין את לבו כנגד בית קדשי הקדשים, שנאמר והתפללו אל המקום הזה... (שם ל א)

...וללמדך שאין ארץ ישראל חסרה כלום, שנאמר ארץ אשר לא במסכנות תאכל בה לחם לא תחסר כל בה. (שם לו ב)

...כי אתא רבין אמר אילן אחד היה לו לינאי המלך בהר המלך שהיו מורידים ממנו ארבעים סאה גוזלות משלש בריכות בחדש, כי אתא ר' יצחק אמר עיר אחת היתה בארץ ישראל וגופנית שמה, שהיו בה שמנים זוגות אחים כהנים נשואים לשמנים זוגות אחיות כהנות. (שם מד א)

...אמר להם והלא עקיבא בן יוסף היה מעבר שנים וקובע חדשים בחוצה לארץ, אמרו לו הנח רבי עקיבא שלא הניח כמותו בארץ ישראל... (שם סג א)

ותו יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידה ארץ ישראל שתוציא גלוסקאות וכלי מילת, שנאמר יהי פסת בר בארץ... (שבת ל ב)

גן עדן, אמר ריש לקיש אם בארץ ישראל הוא בית שאן פתחו... (עירובין יט א)

א"ר יצחק בר יוסף א"ר יוחנן ארץ ישראל אין חייבין עליה משום רשות הרבים... אמר ליה אביי לרב דימי מאי טעמא, אילימא משום דמקיף לה סולמא דצור מהך גיסא ומחתנא דגדר (חריץ עמוק י' טפחים ורחב ד' סביב א"י), מהך גיסא... דילמא מעלות ומורדות (שבה) קאמרת... (שם כב א)

כתיב, ויאמר אלי המים האלה יוצאים אל הגלילה הקדמונה זה ים של סמכו, וירדו אל הערבה זה ים של טבריא, ובאו הימה זה ים המלח, אל הימה המוצאים זה הים הגדול... (שקלים יז א)

אכתי בחמשה יומי מי קא מליא (תבואה), אלא מאי אית לך למימר ארץ צבי כתיב בה, הכא נמי ארץ צבי כתיב בה. (ראש השנה יג א)

תנו רבנן ארץ ישראל נבראה תחילה וכל העולם כולו נברא לבסוף, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות, ארץ ישראל משקה אותה הקב"ה בעצמו וכל העולם כולו על ידי שליח, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ ושולח מים על פני חוצות. ארץ ישראל שותה מי גשמים וכל העולם כולו מתמצית, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו', ארץ ישראל שותה תחילה וכל העולם כולו לבסוף, שנאמר הנותן מטר על פני ארץ וגו'... (תענית י א)

אמר ליה רבי זריקא לרב ספרא תא חזי מה בין תקיפי דארעא דישראל לחסידי דבבל, חסידי דבבל רב הונא ורב חסדא כי הוה מצטריך עלמא למיטרא אמרי ניכניף הדדי וניבעי רחמי אפשר דמירצי הקב"ה דייתי מיטרא, תקיפי דארעא דישראל כגון ר' יונה אבוה דרבי מני, כי הוה מצטריך עלמא למיטרא הוה עייל לביתיה ואמר להו הבו לי גואלקי ואיזיל ואיתי לי בזוזא עיבורא, (שאפילו לבני ביתו לא היה מודיע שהולך להתפלל), כי הוה נפיק לברא אזיל וקאי בדוכתא עמיקתא, דכתיב ממעמקים קראתיך ה', וקאי בדוכתא צניעא ומכסי בשקא ובעי רחמי ואתי מיטרא... (שם כג ב)

תרגום של נביאים יונתן בן עוזיאל אמרו מפי חגי זכריה ומלאכי, ונזדעזעה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה... (מגילה ג א)

...חמת זו טבריא, ולמה נקרא שמה חמת, על שום חמי טבריא, רקת זו ציפורי, ולמה נקרא שמה רקת משום דמידלייא כרקתא דנהרא (כשפת הנהר), כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה כינרת דמתיקי פירא כקלא דכינרי... אלא אמר רבה חמת זו חמי גדר, רקת זו טבריא, כינרת זו גינוסר, ולמה נקרא שמה רקת, שאפילו ריקנין שבה מלאין מצות כרמון. רבי ירמיה אמר רקת שמה, ולמה נקרא שמה טבריא, שיושבת בטבורה של ארץ ישראל... והאמר ריש לקיש לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דציפורי והויא ששה עשר מיל על ששה עשר מיל, וכי תימא דלא נפישא דידיה כדאחוה, והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן לדידי חזי לי זבת חלב ודבש דכל ארעא דישראל והויא כמבי כובי עד אקרא דתולבקני, עשרין ותרתין פרסי אורכא ופותיא שיתתא פרסי... קסרי וירושלים, אם יאמר לך אדם חרבו שתיהן אל תאמן, ישבו שתיהן אל תאמן, חרבה קסרי וישבה ירושלים, חרבה ירושלים וישבה קסרי תאמן, שנאמר אמלאה החרבה, אם מליאה זו חרבה זו... (שם ו א)

...משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. (שם יד א)

תניא ר' אלעזר הקפר אומר עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבבבל שיקבעו בארץ ישראל, שנאמר כי כתבור בהרים וככרמל בים יבא... (שם כט א)

דאמר מר אין מרחיקין ציון ממקום טומאה שלא להפסיד את ארץ ישראל. (מועד קטן ו א)

אמר רב ענן כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, כתיב הכא מזבח אדמה תעשה לי, וכתיב התם וכפר אדמתו עמו. עולא הוה רגיל דהוה סליק לארץ ישראל, נח נפשיה בחוץ לארץ, אתו אמרו ליה לרבי אלעזר, אמר אנת עולא על אדמה טמאה תמות, אמרו לו ארונו בא, אמר להם אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו לאחר מיתה... רמי בר יחזקאל איקלע לבני ברק, חזנהו להנהו עיזי דקאכלן תותי תאיני וקנטיף דובשא מתאיני וחלבא טיף מנייהו ומיערב בהדי הדדי, אמר היינו זבת חלב ודבש... רבי חלבו ור' עוירא ור' יוסי בר חנינא איקלעו לההוא אתרא, אייתו קמייהו אפרסקא דהוה כאילפס כפר הינו, ואילפס כפר הינו כמה הוי, ה' סאין, אכלו שליש, והפקירו שליש, ונתנו לפני בהמתן שליש...

תנו רבנן בברכותיה של ארץ ישראל בית סאה עושה חמשת ריבוא כורין, בישיבתה של צוען בית סאה עושה שבעים כורין... ואין לך מעולה בכל ארץ מצרים יותר מצוען, דהוו מרבו בה מלכים, דכתיב כי היו בצוען שריו, ואין לך טרשים בכל ארץ ישראל יותר מחברון דהוו קברי בה שיכבי, ואפילו הכי חברון מבונה על אחת משבעה בצוען, דכתיב וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען מצרים... אמר ליה ההוא בר אמוראה לבר ארעא דישראל, האי תאלתא דקיימא אגודא דירדנא (דקל העומד על שפת הירדן), כמה גדריתו מינה, אמר ליה שיתין כורי, אמר ליה אכתי לא עייליתו בה אחריבתוה, אנן מאה ועשרים כורי הוה גזרינן מינה, אמר ליה אנא נמי מחד גיסא קאמינא לך. אמר רב חסדא, מאי דכתיב ואתן לך ארץ חמדה נחלת צבי, למה ארץ ישראל נמשלה לצבי, לומר לך מה צבי זה אין עורו מחזיק בשרו, אף ארץ ישראל אינה מחזקת פירותיה. דבר אחר מה צבי זה קל מכל החיות, אף ארץ ישראל קלה מכל הארצות לבשל את פירותיה, אי מה צבי זה קל ואין בשרו שמן אף ארץ ישראל קלה לבשל ואין פירותיה שמנים, תלמוד לומר זבת חלב ודבש, שמנים מחלב ומתוקים מדבש...

ר' אבא מנשק כיפי דעכו, ר' חנינא מתקן מתקליה (מתקן מכשולי העיר), ר' אמי ור' אסי קיימי משמשא לטולא ומטולא לשמשא (שלא יוכלו להתרעם על ישיבת ארץ ישראל)... אמר רב חייא בר אשי אמר רב עתידין כל אילני סרק שבארץ ישראל שיטענו פירות, שנאמר כי עץ נשא פריו תאנה וגפן נתנו חילם. (כתובות קיא א)

אמר ריש לקיש עילא מצאו וטהרו את ארץ ישראל. (נזיר סה ב)

דרש רבי שמלאי, מפני מה נתאוה משה רבינו ליכנס לארץ ישראל, וכי לאכול מפריה הוא צריך או לשבוע מטובה הוא צריך, אלא כך אמר משה הרבה מצות נצטוו ישראל ואין מתקיימין אלא בארץ ישראל, אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי. (סוטה יד א)

עשרה קבין חכמה ירדו לעולם, תשעה נטלה ארץ ישראל ואחד כל העולם כולו. עשרה קבים יופי ירדו לעולם, תשעה נטלה ירושלים ואחד כל העולם כולו. (קידושין מט ב)

אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בסוריא ובמדברות של ארץ ישראל, אין מגדלין תרנגולין בירושלים מפני הקדשים ולא כהנים בארץ ישראל מפני הטהרות... תנו רבנן אין מגדלין בהמה דקה בארץ ישראל אבל מגדלין בחורשין שבארץ ישראל... אבל מגדלין במדבר שביהודה ובמדבר שבספר עכו, ואף על פי שאמרו אין מגדלין בהמה דקה, אבל מגדלין בהמה גסה, לפי שאין גוזרין גזרה על הצבור אלא אם כן רוב צבור יכולין לעמוד בה... (בבא קמא עט ב)

והלוקח בית בארץ ישראל כותבין עליו אונו אפילו בשבת, בשבת סלקא דעתך, אלא כדאמר רבא התם אומר לנכרי ועושה, הכי נמי אומר לנכרי ועושה ואף על גב דאמירה לנכרי שבות היא, משום ישוב ארץ ישראל לא גזרו ביה רבנן. אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן הלוקח עיר בארץ ישראל כופין אותו ליקח לה דרך מארבע רוחותיה משום ישוב ארץ ישראל. (שם פ ב)

תנו רבנן ימה של טבריא בחלקו של נפתלי היתה, ולא עוד אלא שנטל מלא חבל חרם בדרומה, לקיים מה שנאמר ים ודרום ירשה... ואין לך כל שבט ושבט מישראל שאין לו בהר ובשפלה ובנגב ובעמק, שנאמר פנו וסעו לכם ובאו הר האמורי ואל כל שכניו בערבה בהר בשפלה ובנגב ובחוף הים וגו'. (שם פא ב)

ר' זירא כי סליק לארעא דישראל יתיב מאה תעניתא דלשתכח גמרא בבלאה מיניה, כי היכי דלא נטרדיה... (בבא מציעא פה א)

תנא בארץ ישראל קאי, דכתיב למטר השמים תשתה מים. (בבא בתרא יט א)

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן, מאי דכתיב כי הוא על ימים יסדה ועל נהרות יכוננה, אלו שבעה ימים וארבעה נהרות שמקיפין את ארץ ישראל, ואלו הן שבעה ימים, ימה של טבריא, וימה של סדום, וימה של חילת, וימה של חילתא, וימה של סיבכי, וים אספמיא, וים הגדול. ואלו הן ארבעה נהרות, ירדן וירמוך וקידומיון ופיגה. (שם עד ב)  תנו רבנן אין מוציאין פירות מארץ ישראל דברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, ר' יהודה בן בתירא מתיר ביין מפני שממעט את התיפלה... תנו רבנן אין משתכרים בארץ ישראל בדברים שיש בהן חיי נפש, כגון יינות שמנים וסלתות, אמרו עליו על ר' אלעזר בן עזריה שהיה משתכר ביין ושמן, ביין סבר לה כר"י, בשמן באתריה דר' אלעזר בן עזריה שכיח מישחא. (שם צ ב)

ועוד תניא, עתידה ארץ ישראל שתתחלק לשלשה עשר שבטים... לעולם הבא אין לך כל אחד ואחד שאין לו בהר ובשפלה ובעמק... (שם קכב א)

איבעית אימא חשיבותא דארץ ישראל קא משמע לן. (שם קמו א)

אמר רבי זירא שמע מינה אוירא דארץ ישראל מחכים. (שם קנח ב)

א"ר אושעיא מאי דכתיב ואקח לי שני מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים, נועם אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שמנעימין זה לזה בהלכה... (סנהדרין כד א)

א"ר יוחנן מפני מה זכה אותו רשע לקרותו אסנפר רבא ויקירא, מפני שלא סיפר בגנותה של ארץ ישראל, שנאמר עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם... (שם צד א)

א"ר יוחנן מפני מה זכה עמרי למלכות, מפני שהוסיף כרך אחד בארץ ישראל, שנאמר ויקן את ההר שמרון מאת שמר בככרים כסף ויבן את ההר ויקרא שם העיר אשר בנה על שם שמר אדני ההר שומרון. (שם צב ב)

דתניא רבי יהודה בן דוסתאי אומר משום רבי שמעון בן שטח, ברח מארץ לחוצה לארץ אין סותרין את דינו, מחוצה לארץ לארץ סותרין את דינו, מפני זכותה של ארץ ישראל. (מכות ז א)

מר סבר ירד מבול לארץ ישראל, ומר סבר לא ירד, אמר רב נחמן בר יצחק ושניהם מקרא אחד דרשו, בן אדם אמר לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם... איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש פעם אחד מצאו עצמות בלשכת דיר העצים ובקשו לגזור טומאה על ירושלים, עמד רבי יהושע על רגליו ואמר לא בושה וכלימה היא לנו שנגזור טומאה על עיר אבותינו, איה מתי מבול, איה מתי נבוכדנצר... הכא נמי הוו ופנינהו... (זבחים קיג א)

...ור' זירא לית ליה נותנין עליו חומרי המקום שיצא משם וחומרי המקום שהלך לשם, אמר אביי הני מילי מבבל לבבל ומארץ ישראל לארץ ישראל, אי נמי מארץ ישראל לבבל, אבל מבבל לארץ ישראל, כיון דאנן כייפינן להו עבדינן כוותייהו... (חולין יח ב)

תנא שניר ושריון מהרי ארץ ישראל, מלמד שכל אחד ואחד מאומות העולם הלך ובנה לו כרך גדול לעצמו והעלה לו על שם הרי ארץ ישראל, ללמדך שאפילו הרי ארץ ישראל חביבין על האומות העולם. (שם ס ב)

ובגפן שלשה שריגים, אמר רב חייא בר אבא אמר רב אלו ג' שרי גאים היוצאים מישראל בכל דור ודור, פעמים ששנים כאן ואחד בארץ ישראל, פעמים ששנים בארץ ישראל ואחד כאן. (שם צב א)

...כדתניא, עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל הארצות לומר שירה, משנכנסנו לארץ לא הוכשרו כל ארצות לומר שירה. (ערכין י ב)

א"ר אבא ידע בהא לשנויי שמעתא, ואי לא דסליק התם לא הוה ידע, דארץ ישראל גרמה ליה. (תמורה כט א)

תלמוד ירושלמי:

ר' סימון בשם ר' יהושע בן לוי אמר לא הזכיר תורה בארץ מחזירין אותו, מה טעם ויתן להם ארצות גוים, מפני מה, בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. ר' בא בר' אחא בשם רבי אם לא הזכיר ברית בארץ או שלא הזכיר בבונה ירושלים מלכות בית דוד מחזירין אותו. (ברכות יא ב)

רבי לעזר סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד עכו"ם, רבי יוחנן סבר מימר רוב ארץ ישראל נתונה ביד ישראל... (דמאי ז א)

ר"ש בן לקיש אמר אתהלך לפני ה' בארצות החיים, והלא אין ארצות החיים אלא צור וחברותיה, וקיסרין וחברותיה, תמן זולא תמן שובעה. ר"ש בן לקיש משום בר קפרא ארץ שמתיה חיין תחילה לימות המשיח, ומה טעם, נותן נשמה לעם עליה, אלא מעתה רבותינו שבגולה הפסידו, אמר רבי סימיי מחליד הקב"ה לפניהן את הארץ והן מתגלגלין כנודות, וכיון שהן מגיעין לארץ ישראל נפשן חוזרות אליהן, ומה טעם והנחתי אתכם על אדמת ישראל ונתתי רוחי בכם וחייתם (כלאים מב ב)

רבי יוסי בן חנינא מנשק לכיפתא דעכו עד כה היא ארעה דישראל, ר"ז עבר ירדנא במנוי, רבי חייא בר בא מתעגל (על הארץ) בהדא אליסום דטבריא, ר"ח רבא מתקל כיפי (שוקל האבנים, שאבני א"י כבדות יותר, לידע אם הגיע לא"י), רבי חנינא מתקל גושייא לקיים מה שנאמר כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. (שביעית יב ב)

...מכפר חנניא ולמעלן כל שאינו מגדל שקמין גליל העליון, מכפר חנניא ולמטן כל שהוא מגדל שקמין גליל התחתון... וביהודה ההר והשפלה והעמק, ושפלת לוד כשפלת הדרום וההר שלה כהר המלך, מבית חוורן עד הים מדינה אחת (הכל לענין ביעור בשביעית)... תני רשב"ג אומר סימן להרים מילין, לעמקים תמרים, לנחלים קנים, לשפילה שקמין, ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, ואת הארזים נתן כשקמים אשר בשפלה לרוב.. .איזו עמק בגליל כגון בקעת גנוסר וחברותיה וכן כיוצא בהן, איזה הר שביהודה זה הר המלך, ושפלתו זו שפלת דרום, ועמק שלו מעין גדי עד ירחו, איזה הר שבעבר הירדן, תני רשב"א אומר כגון הרי מכוור וגדור וכן כיוצא בהן, ושפלתו חשבון וכל עריה אשר במישור דיבון ובמות בעל ובית בעל מעון וכן כיוצא בהן, ועמק שלו בית הרים ובית נמרה וכן כיוצא בהן, ובעמק בית הרים ובית נמרה וסוכות וצפון יתר ממלכת סיחון מלך האמורי אשר מלך בחשבון... אמר ר"י עוד היא יש בה הר ושפלה ועמק, מבית חורון ועד אמאוס הר, מאמאוס ועד לוד שפלה, מלוד ועד הים עמק... (שם כה ב, וראה שם עוד)

ר' יודן נשייא שלח לרבי חייה ולר' אסי ולר' אמי למיעבור בקירייתא דארעא דישראל למתקנה לון ספרין ומתניינין, עלין לחד אתר ולא אשכחון לא ספר ולא מתניין, אמרין לון אייתון לן נטורי קרתא, אייתון לון סנטורי קרתא, אמרון לון אילין אינון נטורי קרתא, לית אילין אלא חרובי קרתא, אמרין לון ומאן אינון נטורי קרתא, אמר לון ספרייא ומתנייניא... (חגיגה ו א)

...אמר הקב"ה ביותר חביבין עלי זקני הגולה, חביבה עלי כת קטנה שבארץ ישראל מסנהדרין גדולה שבחוצה לארץ. (נדרים כג ב)

שבעה ימים הן סובבין ארץ ישראל, ימא רבא, ימא דטבריא, ימא דכוכבו, ימא דמילחא, ימא דחילתא, ימא דשיללת, ימא דאיפמייא, והיא ימא דחמץ דוקליטיאנוס הקווה נהרות ועשאו... (כתובות סז א)

נותן לה ממעות ארץ ישראל, הדא אמרה שמטבע ארץ ישראל יפה מכל הארצות. (שם עב א)

אמר רבי חנינא כד סלקית להכא נסבית איזורא דברי ואיזורא דחמרי מקפא כורתא דחרוביתא דארעא דישראל ולא מטון (לקחתי חגור דבני ושל חמי להקיף כוורת שהיה בחרוב בא"י ולא הספיקו להקיפו), וקצית חד חרוב ונגד מלא ידויי דבש. אמר רבי יונתן יפה סיפסוף (סופי תאנים) שאכלנו בנערותינו מפנקריסין (מיני צלף או פרי חשוב) שאכלנו בזקנותינו, די ביומוי אישתני עלמא. (סוטה ז ב)

כתב ר' לעזר לירתוי, ספרים שזכת בהן ארץ ישראל אין מוציאין אותם חוצה לארץ, רבי ניסי בשם ר' לעזר אם כתב על מנת להוציא מוציא. (סנהדרין יט ב)

עשר קדושות הן, ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה, שמביאים ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם מה שאין מביאים כן מכל הארצות. עיירות המוקפות חומה מקודשות ממנה, שמשלחים מתוכן את המצורעים ומסבבין לתוכן מת עד שירצו, יצא אין מחזירין אותו. לפנים מן החומה מקודש מהם, שאוכלים שם קדשים קלים ומעשר שני, הר הבית מקודש ממנו שאין זבים וזבות נדות ויולדות נכנסים לשם, החיל מקודש ממנו שאין עובד כוכבים וטמא מת נכנסים לשם... (כלים א ו, וראה עוד בית המקדש, ירושלים)

ארץ ישראל טהורה ומקואותיה טהורים... (מקואות ח א)

מדרש רבה:

א"ר יוחנן ג' דברים ניתנו מתנה לעולם... ר' תנחומא אמר אף ארץ ישראל, שנאמר ויתן להם ארצות גוים וגו' (תהלים ק"ה)... (בראשית ו ז)

...והלא הוא בברייתו של עולם אינו קורא אותו גדול, אלא שעלה והקיף את כל ארץ ישראל, דכתיב ביה (דברים ד') כי מי גוי גדול אשר לו אלקים, משל הדיוט אומר עבדא דמלכא מלכא, הדבק לשחון וישחון לך. רב אמר לחייא בריה בנה לי בית בארץ ישראל, אמר ליה להיכן, אמר ליה אעברת נהרא בנה. שמואל אמר עד מקום שהנהר מהלך שם היא ארץ ישראל, ואי זו זו תרבקנה. (שם טז ה)

וזהב הארץ ההיא טוב, מלמד שאין תורה כתורת ארץ ישראל ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל. (שם שם ז)

אמר ראב"ש נוח לאדם לגדל לגיון אחד משל זיתים בגליל, ולא לגדל תינוק אחד בארץ ישראל. (שם כ טו)

ולמה אברהם דומה, לאוהבו של מלך שראה את המלך מהלך במבואות האפלים, הציץ אוהבו והתחיל מאיר עליו דרך החלון... אמר לו עד שאתה מאיר לי דרך החלון בא והאיר לפני, כך אמר הקב"ה לאברהם עד שאתה מאיר לי מאספוטמיא ומחברותיה, בא והאיר לפני בארץ ישראל. (שם ל יא)

אלין במדבר סלה (תהלים נ"ה), מוטב ללון במדברות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוצה לארץ. (שם לט י)

א"ר לוי בשעה שהיה אברהם מהלך בארם נהרים ובארם נחור ראה אותן אוכלים ושותים ופוחזים, אמר הלואי לא יהא לי חלק בארץ הזאת, וכיון שהגיע לסולמה של צור ראה אותן עסוקין בניכוש בשעת הניכוש, בעידור בשעת העידור, אמר הלואי יהא חלקי בארץ הזאת, אמר לו הקב"ה לזרעך אתן את הארץ הזאת. (שם)

ויבן שם מזבח לה' א"ר אלעזר ג' מזבחות בנה, אחד לבשורת ארץ ישראל ואחד לקנינה... (שם שם כד)

ר' יהושע בן לוי בעא קומיה דר"ל אמר ליה מהו ליקח עבדים ערלים מן העכו"ם, אמר ליה אימתי את שואלני ביום טוב, תני אפילו בשבת, וכן הקונה חצר בארץ ישראל אמר לו הרי למחר בכך וכך משום דחבביה ארץ ישראל יש לו רשות לומר כך... (שם מז יב)

רבי אמי בשם ר"ל אמר נכסי חוצה לארץ אין בהם ברכה, אלא משתשוב אל ארץ אבותיך אהיה עמך. (שם עד א)

אמר ר' יודן ב"ר סימון זה אחד מג' מקומות שאין אומות העולם יכולין להונות את ישראל לומר גזולים הן בידכם, ואלו הן, מערת המכפלה, ובית המקדש, וקבורתו של יוסף, מערת המכפלה דכתיב (בראשית כ"ג) וישמע אברהם אל עפרון וישקל אברהם לעפרון... (שם עט ז)

..,ר' יהושע בן לוי אמר מהו דברים בגו, (תהלים קט"ז) אתהלך לפני ה' בארצות החיים, אמרו רבותינו שני דברים בשם רבי חלבו, למה האבות מחבבין קבורת ארץ ישראל, שמתי ארץ ישראל חיים תחלה בימות המשיח ואוכלין שנות המשיח. ור' חנינה אמר מי שמת בחוצה לארץ ונקבר שם שתי מיתות יש בידו, שכך כתיב (ירמיה כ') ואתה פשחור וכל יושבי ביתך תלכו בשבי ושם תמות ושם תקבר, הוי יש בידו שתי מיתות... (שם צו ז)

מעשה ברבי ור' אליעזר שהיו מהלכין בפילי שחוץ לטבריא, ראו ארון של מת שבא מחוצה לארץ להקבר בארץ ישראל, אמר לו ר' לר' אליעזר מה הועיל זה שיצתה נשמתו בחוצה לארץ ובא להקבר בארץ ישראל, אני קורא עליו (ירמיה ב') ונחלתי שמתם לתועבה בחייכם, ותבאו ותטמאו את ארצי במיתתכם, אמר לו כיון שהוא נקבר בארץ ישראל הקב"ה מכפר לו, דכתיב (דברים ל"ב) וכפר אדמתו עמו. (שם שם ח)

ואתן לך ארץ חמדה, למה נקראת ארץ חמדה, שבית המקדש נתון בתוכה, הדא הוא דכתיב (תהלים ס"ח) ההר חמד אלקים לשבתו, דבר אחר ארץ חמדה שחמדו לה כל המלכים, שבין העי ובין יריחו אינו אלא ג' מילין לזו מלך ולזו מלך. דבר אחר ארץ חמדה, רבנן אמרי ארץ שנתחמדו לה אבות העולם, אברהם שנאמר (בראשית י"ב) לך לך מארצך, יצחק גור בארץ הזאת, יעקב (שם מ"ז) ונשאתני ממצרים. ולמה הם מתחמדים לה, אמר רשב"ל מפני שהם חיים תחלה לימות המשיח. ומהו (ירמיה ג') נחלת צבי למה הוא מושלה לצבי מה הצבי משאדם מפשיטו אין עורו מחזיק את בשרו, כך בשעה שזכין ישראל אין ארץ ישראל מחזקת פירותיה. דבר אחר מה צבי זה קל לאכול כך ארץ ישראל פרותיה קלין לאכול. ורבנן אמרי מה צבי זה רגליו קלין יותר מכל בהמה ומן החיה, כך ארץ ישראל ממהרת לבשל פירותיה יותר מכל הארצות, וכל כך למה, אמר להם הקב"ה לישראל, כדי שיהא שמי מיוחד עליכם... (שמות לב ב)

ר' יצחק פתר קרייא בשבט ראובן ובשבט גד, בשעה שנכנסו לארץ וראו כמה זרע יש בה, כמה נטע יש בה, אמרו, טוב מלא כף נחת בארץ הזאת ממלא חפנים בעבר הירדן, חזרו ואמרו לאו אנן בחרינן לן... (ויקרא ג א)

ר"ש בן יוחאי פתח, עמד וימודד ארץ, מדד הקב"ה כל הארצות ולא מצא ארץ שראויה לינתן לישראל אלא ארץ ישראל, הדא הוא דכתיב עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים. (שם יג ב)

כיון שנכנסו ישראל לארץ אמר להם משה, כל אחד ואחד מכם יטעון מכושיה ויפוק וינצוב ליה נציבן, הדא הוא דכתיב, כי תבואו אל הארץ ונטעתם. (שם כה ה)

א"ר זעירא אפילו שיחתן של בני ארץ ישראל תורה... (שם לד ז)

אמר ריש לקיש משל למלך שהיו לו שלשה בנים ושפחה אחת משלו מגדלתן, כל זמן שהיה המלך שואל שלום בניו היה אומר שאלו לי בשלום המגדלת, כך כל זמן שהקב"ה מזכיר אבות מזכיר הארץ עמהם, הדא הוא דכתיב וזכרתי את בריתי יעקב וגו' והארץ אזכור. (שם לו ד)

וחברון שבע שנים נבנתה וגו', להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שהפסולת שלה משובח הרבה יותר מן המשובח של מצרים, שבשעה שיצאו ונחלו בני נח את העולם אחר המבול הם בנו עיירות תחלה, ולא במקום השבח אלא במקום הפסולת של ארץ ישראל, וצוען מצרים היא הטובה שבארץ מצרים, וזו קדמה לה ז' שנים... (במדבר טז ט)

אמר הקב"ה חביבה עלי ארץ ישראל יותר מן הכל, למה שאני תרתי אותה, וכן הוא אומר (יחזקאל כ') ביום ההוא נשאתי ידי להם וגו' ארץ אשר תרתי להם זבת חלב ודבש צבי היא לכל הארצות... את מוצא כשהרג יהושע אותם המלכים א"ר ינאי הכהן ס"ב היו שם, ל"א ביריחו ול"א בימי סיסרא, כשהלך להלחם עם ישראל נהרגו אף הם עמו, למה שהיו מתאוים לשתות מים מן ארץ ישראל... להודיעך שאין חביבה כארץ ישראל. אמר לו הקב"ה למשה הן הארץ חביבה עלי, שנאמר (דברים י"א) ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה תמיד, וישראל חביבין עלי, שנאמר (שם ז') כי מאהבת ה' אתכם, אמר הקב"ה אני אכניס את ישראל שהן חביבים עלי לארץ שחביבה עלי, שנאמר כי אתם באים אל הארץ כנען. (שם כג ז)

מהו כנען, ארץ של פרקמטיא שבה סחורה, כשם שאתה אומר (ישעיה כ"ג) אשר סחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ. (שם שם י)

...כך כביכול, אמר הקב"ה, הארץ שלי, שנאמר (תהלים כ"ד) לה' הארץ, ואומר (ויקרא כ"ה) כי לי כל הארץ, וישראל שלי הם, שנאמר (שם) כי לי בני ישראל עבדים, מוטב שאנחיל ארצי לעבדי, שלי לשלי, לכך נאמר זאת הארץ אשר תפול לכם בנחלה. זה הוא שאמר (תהלים קי"א) כח מעשיו הגיד לעמו, אמר להם הקב"ה לישראל, יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג שנאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם, לקיים מה שנאמר כח מעשיו הגיד לעמו לתת להם נחלת גוים. (שם שם י)

דבר אחר אמר רבי לוי, אמר לפניו, רבונו של עולם עצמותיו של יוסף נכנסו לארץ ואני איני נכנס לארץ, אמר לו הקב"ה מי שהודה בארצו נקבר בארצו, ומי שלא הודה בארצו אינו נקבר בארצו, יוסף הודה בארצו מנין, גבירתו אומרת (בראשית ל"ט) ראו הביא לנו איש עברי וגו'... את שלא הודית בארצך אין אתה נקבר בארצך, כיצד, בנות יתרו אומרות (שמות ב') איש מצרי הצילנו מיד הרועים והוא שומע ושותק, לפיכך לא יקבר בארצו... (דברים ב ה)

אמר הקב"ה בעולם הזה היו הכל מתאוין לארץ ישראל, ועל ידי עונות גליתם ממנה, אבל לעתיד לבא שאין לכם לא חטא ולא עון אני אטע אתכם בתוכה נטיעת שלוה, מנין, שנאמר (עמוס ט') ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם. (שם ג יב)

דבר אחר כי ירחיב ה' אלקיך, אפשר שהקב"ה מרחיב את ארץ ישראל, אמר רבי יצחק המגלה הזאת אין אדם יודע כמה ארכה וכמה רחבה, כשהיא נפתחת היא מודעת כמה היא, כך ארץ ישראל כל רובה הרים וגבעות, מנין, שנאמר (דברים י"א) והארץ אשר אתם עוברים שמה לרשתה ארץ הרים וגבעות למטר השמים תשתה מים... כשישרה אותה הקב"ה מנין, שנאמר (ישעיה מ') כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישר והרכסים לבקעה, אותה שעה היא מודעת מה היא. (שם ד י)

דאמר ר' יצחק כל המעמיד תלמיד רשע בארץ ישראל כאילו מעמיד ליסטים, ובחוצה לארץ מעמיד עבד. (איכה פתיחתא טו)

...מה בבל עבדה הכא, תני רשב"י מלך בבל היה וקנה ביריחו, והיה זה משלח לזה כותבות, וזה משלח לזה דורוניות, הדא אמר כל מלך שלא היה קצין בארץ ישראל לא היה תופש בעצמו שהוא מלך. (שיר ח יב)

י' חלקים של יופי בעולם, ט' בירושלים ואחד בכל העולם, י' חלקים של חכמה בעולם, ט' בארץ ישראל ואחד בכל העולם, י' חלקים של תורה בעולם תשעה בארץ ישראל ואחד בכל העולם. (אסתר א בסופו)

מדרש תנחומא:

מהו מחנים, שתי מחנות, שבשעה שהלך יעקב לארם נהרים היו מלאכי ארץ ישראל משמרין אותו ומלוין אותו, כיון שהגיעו לחוצה לארץ נסתלקו וירדו אחרים ונתלוו לו, כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא יצאו לקראתו להתלוות לו, שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלקים. (וישלח ג)

ולמה נמצאת שכינה במצרים, ללמדך עד שלא נבחרה ארץ ישראל היו כל הארצות כשרות לדבור, משנבחרה ארץ ישראל נפסלו כל הארצות, עד שלא נבחרה ירושלים היה כל ארץ ישראל כשרה לדבור, משנבחרה ירושלים נסתלק הדבור מארץ ישראל... (בא ה)

ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג') ארץ שנתחמדו לה כל גדולי עולם, אברהם אומר לבני חת תנו לי אחוזת קבר עמכם (בראשית כ"ג), ואף הקב"ה מחבבה לפני יצחק, שנאמר (שם כ"ז) גור בארץ הזאת ואהיה עמך ואברכך, יעקב אמר בקברי אשר כריתי לי בארץ כנען שמה תקברני (שם נ') הוי ארץ חמדה נחלת צבי (ירמיה ג') מה צבי זה שוחטין ומפשיטין אותו מעורו ואחר כך מחזירין את הבשר לעור ואין העור מחזיקו, כך ארץ ישראל לא היתה מחזקת את פירותיה, ראה מה כתיב והאלפים והעירים עובדי האדמה בליל חמיץ ואכלו אשר זורה ברחת ובמזרה (ישעיה ל'), בראשונה היו זורין ברחת ואחר כך במזרה, למה שהיה הדגן יותר מן התבן, ואף על פי כן היה בתוך התבן פירות... (משפטים יז)

ארץ ישראל יושבת באמצעיתו של עולם, וירושלים באמצעיתה של ארץ ישראל ובית המקדש באמצע ירושלים, וההיכל באמצע בית המקדש, והארון באמצע ההיכל... (קדושים י)

ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג'), משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו פלגשים והיו לו בנים הרבה, והיה לו בן מן מטרונה אחת והוא מחבבו יותר מדאי. נתן המלך לכל בני הפילגשים שדות וכרמים, ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד שממנו היו כל קלארין שלו עולה (אוצרות)... ונתן להם לישראל ארץ ישראל שהיא קלארין של הקב"ה, קרבנות ממנה, לחם הפנים ממנה, הבכורים ממנה, כל הטובות שבעולם ממנה... (שם יב)

...חביבה עלי ארץ ישראל שקדשתי אותה מכל הארצות שבעולם, תדע לך כשהיתה ארץ ישראל מתחלקת לשבטים לא היתה נחלה עוברת משבט לשבט אלא נחלת כל שבט ושבט בפני עצמו... (בהר א)

...יש אדם שהוא נאה ולבושו כעור, הוא כעור ולבושו נאה אבל ישראל אינם כן, אלא הם נאים ולבושיהן נאים, הם נאים לארץ וארץ ישראל נאה להם, לכך נאמר אף נחלת שפרה עלי. (מסעי ד)

חביבה ארץ ישראל שבחר בה הקב"ה, אתה מוצא כשברא העולם חלק הארצות לשרי האומות ובחר בארץ ישראל, מניין שכן משה אמר בהנחל עליון גוים וגו' (דברים ל"ב), ובחר לחלקו ישראל, שנאמר כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו (שם), אמר הקב"ה יבואו ישראל שבאו לחלקי וינחלו את הארץ שבאה לחלקי, לכך כתוב כי יכרית... יעקב נתאוה לה, שנאמר (בראשית כ"ח) אם יהיה אלקים עמדי וגו' ושבתי בשלום אל בית אבי, א"ר יהודה אף משה נתאווה לה, שנאמר (דברים ג') ואתחנן אל ה' וגו' אעברה נא ואראה וגו', ואף דוד נתאוה לה, שנאמר (תהלים פ"ד) בחרתי הסתופף בבית ה', מהו הסתופף, רבי תנחום ברבי חנילאי ורב, חד אמר אמר דוד לפני הקב"ה, רבונו של עולם, אפילו יש לי פרקלטין וטרקלין בחוצה לארץ ואין לי אלא הסף בארץ ישראל, בחרתי הסתופף. וחד אמר אפילו לא יהא לי לאכול בארץ ישראל אלא סיפוף של חרובין בחרתי הסתופף... (ראה ח)

אבות דרבי נתן:

רבי שמעון בן אלעזר אומר חכם הדר בארץ ישראל ויוצא חוצה לארץ פגם, הדר בה משובח הימנו, ואף על פי שפגם משובח הוא יותר מכל המשובחים שבמדינות... (פרק כח)

ארץ ישראל נקראת חיים, שנאמר (יחזקאל כ"ו) ונתתי צבי בארץ חיים. (פרק לד)

מסכת גרים:

חביבה ארץ ישראל שמכשרת גרים, היה בארץ ישראל ואמר גר אני מקבלים אותו מיד, ובחוצה לארץ אין מקבלין אותו אלא אם כן היו עדיו עמו. וחביבה ארץ ישראל שהיא מכפרת על עונות ופשעים, שנאמר (ישעיה ל"ג) ובל יאמר שכן חליתי. (פרק ד)

פסיקתא:

אפילו ירבעם בן נבט וחביריו חיים הם לימות המשיח, ומי גרם להם להנצל מדינה של גיהנם ולחיות, קבורת ארץ ישראל, שנאמר וכפר אדמתו עמו... (פרשה א)

...והא כתיב המה ינחוני יביאוני על הר קדשיך ואל משכנותיך (תהלים מ"ג) אלא אלו ספרי ארץ ישראל שהן קדושים כארץ ישראל. (פרשה טו)

בא וראה, עפרה של ארץ ישראל (גורם) לתשובה, עד שהיו בארץ ישראל היה ירמיה אומר להם עשו תשובה עד שלא יתחתם עליכם גזר דין ולא קבלו... (פרשה כח)

שוחר טוב:

רצית ה' ארצך, זה שאמר הכתוב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך ומסתכל ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה והמצות שנצטוו ישראל עליהן אם הוציאו את המעשרות ועשו את השמיטים וכל המצות שנצטוו בהן אותה שעה היא מרצה מעשיה להקב"ה. וכן הוא אומר (ויקרא כ"ז) אז תרצה הארץ את שבתותיה, לכך רצית ה' עמך נשאת עון עמך כסית כל חטאתם סלה, מי נושא עונם, הארץ אשר הם יושבים עליה, שנאמר העם היושב בה נשוא עון, הרי החיים, מניין אף המתים, שנאמר (דברים ל"ב) וכפר אדמתו עמו, מי מכפר על עמו, אדמתו. אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים... (מזמור פה)

מדרש תדשא:

כי תבאו אל ארץ כנען, אמר להם הקב"ה הסתכלו בארצכם מניין היא עיקרה של ארץ כנען, אי אתם יודעים שחם חטא כנען, שנאמר (בראשית י') וירא חם אבי כנען, ויאמר ארור כנען, אף אתם כשתחטאו ארצכם נתפס ללקות כשם שלקה כנען. (פרק יז)

ילקוט שמעוני:

תבאמו ותטעמו, נתנבאו אבות ולא ידעו מה נתנבאו, תביאנו ותטענו אין כתיב כאן אלא תבאמו ותטעמו, אמרו הבנים נכנסים ואין האבות נכנסין, וכן הוא אומר אם לא תדעי לך היפה בנשים וגו'. דבר אחר תבאמו ותטעמו ככרם זה שהוא נטוע שורות שורות, שנאמר מפאת קדימה עד פאת ימה יהודה אחד דן אחד נפתלי אחד. דבר אחר תבאמו ותטעמו, נטיעה שאין בה נטישה, שנאמר ובניתים ולא אהרוס ונטעתים ולא אתוש... ד' נקראו נחלה, ישראל נקראו נחלה... ארץ ישראל נקראת נחלה, שנאמר בארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה... אמר הקב"ה יבואו ישראל שנקראו נחלה לארץ שנקראת נחלה, ויבנו בית המקדש שנקרא נחלה, בזכות התורה שנקראת נחלה. (שמות פרק טו, רנג)

משוש כל הארץ, מעשה בפרקמטוט אחד שהלך לארץ ישראל למכור פלפלין, הלך וישב לו ולא מכר, אמר זו היא שאמרו משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון, לשעה אחת מכר כל פרקמטיא שהיה בידו, אמר ודאי זו היא משוש כל הארץ וכל השבח הזה בשביל שהיא קרית מלך רב. (שם פרק לט, תיז)

וישבתם לבטח בארצכם, בארצכם אתם יושבים לבטח, ואי אתם יושבים לבטח בחוצה לארץ. (ויקרא פרק כו, תרעב)

ארץ ישראל שחביבה מכל נבראת קודם לכל, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, ארץ אלו שאר ארצות, וחוצות אלו מדברות, תבל זו ארץ ישראל. ר' שמעון בן יוחאי אומר תבל זו ארץ ישראל, שנאמר משחקת בתבל ארצו, ולמה נקרא שמה תבל, שהיא מתובלת בכל, שכל הארצות יש בזו מה שאין בזו אבל ארץ ישראל אינה חסרה כלום, שנאמר לא תחסר כל בה. דבר אחר תבל, על שם תבלין שבתוכה זו תורה, שנאמר בגוים אין תורה מכאן שהתורה בארץ ישראל. וכן אתה מוצא בסנחריב כשבא לפתות את ישראל מה אמר להם, עד בואי ולקחתי אתכם אל ארץ כארצכם, והלא דברים קל וחומר אם מי שבא לומר שבחה של ארצו לא אמר גנות על ארץ ישראל, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל... כיוצא בו הוא אומר צידונים יקראו לחרמון שריון, ובמקום אחר הוא אומר עד הר שיאן הוא חרמון, נמצא ארבע שמות יש לו, וכי מה צורך לבאי עולם בכך, אלא שהיו ארבע מלכיות מתכתשות, זאת אומרת יקרא על שמי וזאת אומרת יקרא על שמי, והלא דברים קל וחומר, ומה אם פסולת ארץ ישראל ארבע מלכיות מתכתשות עליה, קל וחומר לשבחה של ארץ ישראל... (במדבר פרק יג, תשמג וראה שם עוד)

ולא תטמא את הארץ, היא טהורה מליטמא, ואין כל הארצות טהורות מליטמא. (שם פרק לה, תשפח)

...אמר לו ומה אני מקיים ורחבה ונסבה למעלה, שעתידה ארץ ישראל להיות מרחבת ועולה מכל צדדיה כתאנה זו שקצרה מלמטה ורחבה מלמעלה, ושערי ירושלים עתידין להיות מגיעין עד דמשק. (דברים פרק א, תשצב)

...כך כשנתן הקב"ה לאברהם אבינו את הארץ לא נתנה לו אלא כמות שהיא, שנאמר קום התהלך בארץ, עמד אברהם והשביחה, שנאמר ויטע אשל בבאר שבע, עמד יצחק והשביחה, שנאמר ויזרע יצחק בארץ ההיא, עמד יעקב והשביחה, שנאמר ויקן את חלקת השדה. לתת להם אלו באי הארץ, ולזרעם אלו בניהם, אחריהם אלו שכבשו דוד וירבעם... (שם תתא)

רבי שמעון בן יוחאי אומר, הרי הוא אומר אשר לא מלאת, והלא בידוע שלא מלאו שעכשיו באת לארץ, אלא זכותך היא שגרמה, וכן אתה מוצא שכל ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר היו הכנענים בונים בתים וזורעין שדות וחופרין בורות ושיחין ומערות, נוטעין שדות וכרמים כל עץ מאכל, כדי שיבואו אבותינו לארץ וימצאו אותה מלאה ברכה. (שם פרק יא, תתנח)

כתיב וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' והארץ אזכור, מן הפסוק הזה אתה למד שני דברים, שארץ ישראל שקולה כנגד המילה, כשם שמילה דוחה את השבת, כך כבושה של ארץ ישראל דוחה את השבת, ועוד שהיא שקולה כנגד כל מה שנברא בששה ימי בראשית... ראה מה חיבה חבב הקב"ה את ארץ ישראל ששקולה כנגד כל הבריות שברא בעולמו. אמר משה לישראל, לא חבב הקב"ה לאומה בעולם כשם שחבב אתכם, שנאמר ובך בחר ה' אלקיך להיות לו לעם סגולה, ולא חבב מכל הארצות אלא ארץ ישראל, שנאמר ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הרי אתם נכנסין לתוכה על מנת הדרישה, שנאמר ויתן להם ארצות גוים בעבור ישמרו חקיו ותורותיו וגו'. (שם תתס)

דבר אחר ואספת דגנך, שתהא ארץ ישראל מלאה דגן תירוש ויצהר וכל הארצות באות למלאות אותה כסף וזהב, כענין שנאמר וילקט את כל הכסף, ואומר וכימיך דבאך שיהו כל הארצות דובאות כסף וזהב לישראל. (שם תתסד)

ירכיבהו על במתי ארץ, זו ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות, כענין שנאמר עלה נעלה וירשנו אותה. ויאכל תנובות שדי, אלו פירות ארץ ישראל שקלין לאכול מפירות כל הארצות, ויניקהו דבש מסלע, כגון סכני וחברותיה, מעשה שאמר ר' יהודה לבנו בסיכני צא והבא לי קציעות מן החבית, אמר לו אבא של דבש היא, אמר לו השקע ידך לתוכה ואתה מעלה קציעות מתוכה... (שם פרק לב, תתקמד)

ברזל ונחשת מנעליך וכימיך דבאך, מלמד שכל ארצות דובאות כסף לארץ ישראל, כענין שנאמר וילקט יוסף את כל הכסף. (שם פרק לג, תתקסג)

ומתחת זרועות עולם, מלמד שארץ ישראל היא תוקפו של עולם. (שם תתקסד)

אם ישמרו בניך דרכם, שלשה דברים ניתנו על תנאי, ארץ ישראל ובית המקדש ומלכות בית דוד... ארץ ישראל מנין, שנאמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וגו' וחרה אף ה' בכם. (מלכים א ב, קע)

כתיב והיה מדי חדש בחדשו, והיאך אפשר שיבא כל בשר בירושלים בכל שבת ובכל חדש, אמר רבי לוי עתידה ירושלים להיות כארץ ישראל וארץ ישראל ככל העולם כלו... (ישעיה פרק ס, תקג)

אתה מוצא שתי שנים עשתה הארץ פירות מרובים מה שלא עשתה כל ימות עולם, שנה אחת בכניסתן לארץ, ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת... ושנה אחת שגלו מן הארץ, דכתיב ועשרה אנשים נמצאו בם ויאמרו אל ישמעאל אל תמיתנו כי יש לנו מטמונים בשדה חטים ושעורים, שלא היה להם מקום היכן ליתן... (ירמיה פרק מא, שכח)

...דאמר ר' חייא בר אבא המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא, ור' אליעזר מתים שבחוצה לארץ אינם חיים, אמר ר' אלעאי על ידי גלגולים... אמר אביי מחילות עושים להם בקרקע. (יחזקאל פרק כו, שסו)

שמעתי שאין ממנים זקנים בחוצה לארץ, א"ר לוי ולא מקרא מלא הוא, בן אדם בית ישראל יושבים על אדמתם, הא כל ישיבה שלך לא יהא אלא על אדמתם. (שם פרק לד, שעד)

...כך כשבא הקב"ה לחלוק כל הארצות לכל האומות, כל אומה ואומה נטלה כפלים מארץ ישראל, שנאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים, גבול עמים אין כתיב כאן, והיה הקב"ה מרמז לישראל שיטלו ארץ ישראל ולא היו רוצים, שהיתה קטנה מכל הארצות, נטלה בידו ונתנה לכם, שנאמר ואתן לך ארץ חמדה. (תהלים לב, תשיט)

ארבעה נקראו קנין, ישראל נקראו קנין... ארץ ישראל נקראת קנין, בית המקדש נקרא קנין, ויביאם אל גבול קדשו הר זה קנתה ימינו... ויבואו ישראל שנקראו קנין לארץ ישראל שנקראת קנין, ויבנו בית המקדש שנקרא קנין, בזכות התורה שנקראת קנין. (שם עח, תתכב)

רצית ה' ארצך שבת שבות יעקב, זה שאמר הכתוב ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה, הקב"ה הופך ומהפך בה ונותן עיניו בה עד שתרצה מעשיה להקב"ה, והמצות שנצטוו ישראל עליהם אם הוציאו את המעשרות ועושים את השמיטים אותה שעה היא מרצה את מעשיה להקב"ה, וכן הוא אומר אז תרצה הארץ את שבתותיה, לכך רצית ה' ארצך וגו' מי נושא עונם, הארץ אשר הם יושבים עליה, שנאמר העם היושב בה נשוא עון, הרי החיים, ומנין אף המתים, תלמוד לומר וכפר אדמתו עמו, מי מכפר על עמו, אדמתו, אשריהם יושבי ארץ ישראל שאין להם לא חטא ולא עון לא בחיים ולא במתים... (שם פה, תתלג)

דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד, אמר ר' יוסי בן חלפתא לר' ישמעאל בריה, מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל. (שם קה, תתסב)

ודכוותיה בית ישראל יושבים על אדמתם ויטמאו אותה, אמר הקב"ה הלואי יהוון בני עמי בארץ ישראל אף על פי שמטמאין אותה. (איכה ג, תתרלח)

באר מים חיים זו תורה של ארץ ישראל. (שיר השירים פרק ד, תתקפח)

ותענוגות, זו תענוגה של ארץ ישראל. (קהלת פרק ב, תתקסח)

אמר רבי זעירא בא וראה כמה חצופה היא ארץ ישראל שהיא עושה פירות, תרין אמוראין חד אמר שהם מזבלים אותה, וחרינא אמר שהם הופכים את עפרה... (דניאל פרק ט, תתרסו)

ילקוט ראובני:

רוצה לומר כי אין רשות לסמא"ל בארץ ישראל, כי אם גברי"אל שהוא ממונה בארץ ישראל כנזכר... (בראשית)

...ועוד מפתח ארץ ישראל שלא יכנוס אליה ערל וחיצוני וטמא וכו' וכיון דגרמו חובין והיו ישראל עובדי ע"ז והיו האומות שולטין ונכנסו משורש גבולם וישראל נמסרו בידם, אז אתקרבו קליפות כולם כחדא והיה שליטות החיצונים כל כך על ישראל עד שחרבו מקדש, ודחה לון... (שם וירא)

ואר"ץ כנע"ן גימטריא לילית. (שם וישב)

בהיות הצדיקים בארץ ישראל יוכלו להגן על כל המקומות, כי ארץ ישראל כמו הלב הנותן כח חיות וקיום לכל אברים וכו', אמנם צדיקים של חוצה לארץ לא יועילו אלא למקומו לבד. (שם ויחי)

...כי ארץ ישראל נקראת ארץ כנען אפילו בשעת כיבוש וחילוק, ובפרשה "כי אתם באים אל הארץ כנען" בה' ידועה, כאלו יאמר על הארץ שהיא הארץ כנען, כי זה השם יצדק עליה על שם הכניעה לפני אלקינו שבשמים שחייבנו בו כפלים בארץ הקדושה, כי שם נגלה אלינו אלקי ישראל מושיע מיתר הארץ. ודע כי בעבר הירדן נקראת ארץ הטמאה, כי אף על פי שכבשה משה וישבו בה הראובני והגדי לא יצאו מתחת שר החיצון השולט עליה, הא זה למה דומה, לכיבוש יחיד... (במדבר מסעי)

תרגום יונתן:

בקרן בן שמן - יהבית להון אחסנא בטור רם בארעא שמינה. (ישעיה ה א)

רש"י:

לתת לכם את ארץ כנען - בשכר שתקבלו מצותי. להיות לכם לאלקים - שכל הדר בארץ ישראל אני לו לאלקים, וכל היוצא ממנה כעובד עבודת כוכבים. (ויקרא כה לח)

והשימותי אני את הארץ - זו מדה טובה לישראל, שלא ימצאו האויבים נחת רוח בארצם, שתהיה שוממה מיושביה. והיתה ארצכם שממה - שלא תמהרו לשוב לתוכה, ומתוך כך עריכם יהיו חרבה, נראות לכם כחרבות. (שם כו לב ולג)

עלו זה בנגב - היא הפסולת של ארץ ישראל... (במדבר יג יז)

שבע שנים נבנתה - ...ובא להודיעך שבחה של ארץ ישראל, שאין לך טרשים בארץ ישראל יותר מחברון, לפיכך הקצוה לקברות מתים, ואין לך מעולה בארצות כמצרים... וחברון טובה ממנה שבעה חלקים. (שם שם כב)

ויורידו אלינו - מגיד שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. (דברים א כה)

האמים לפנים - אתה סבור שזו ארץ רפאים שנתתי לאברהם אבל לא זו היא, כי אותם רפאים הורשתי מפני בני לוט והושבתים תחתם. (שם ב י)

יקראו לחרמון שריון - ובמקום אחר הוא אומר ועד הר שיאון הוא חרמון, הרי לו ד' שמות, למה הוצרכו להכתב? להגיד שבח ארץ ישראל, שד' מלכויות מתפארות כל אחת אומרת על שמי יקרא. (שם ג ט)

לא תחנם - דבר אחר לא תתן להם חנייה בארץ. (שם ז ב)

לא כארץ מצרים היא - אלא טובה הימנה, ואמר וחברון שבע שנים נבנתה לפני צוען, דרך ארץ אדם בונה הגרוע אחר כך והחביב קודם, הא למדת שחברון יפה מצוען, ומצרים משובחת מכל הארצות, שנאמר כגן ה' כארץ מצרים, וצוען שבח של מצרים, שנאמר היו בצוען שריו, וחברון פסלתה של ארץ ישראל, לכן הקצוה לקבורה, ואף על פי כן היא יפה מצוען. אשר יצאתם משם - ארץ רעמסס שישבתם בה, ועליה נאמר במיטב הארץ וגו', אף היא אינה כארץ ישראל. והשקית ברגלך - וזו למטר השמים תשתה, אתה ישן על מטתך, והקב"ה משקה נמוך וגבוה, גלוי ושאינו גלוי. (שם יא י)

ה' אלקיך דורש אותה - והלא כל הארצות דורש, שנאמר להמטיר על ארץ לא איש? אלא כביכול אינו דורש אלא אותה, ועל ידי אותה דרישה שדורשה דורש כל הארצות עמה. עיני ה' אלקיך בה - לראות מה היא צריכה, ולחדש בה גזרות. (שם שם יב)

ואם ירחיב - כאשר נשבע לתת לך ארץ קיני קניזי וקדמוני. (שם יט ח)

לא תסיג - ...יכול אף בחוץ לארץ? תלמוד לומר בנחלתך וגו', בארץ ישראל עובר שני לאוין, ובחוץ לארץ אינו עובר אלא משום לא תגזול. (שם שם יד)

ירכיבהו - על שם שארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. ויאכל תנובות שדי - אלו פירות ארץ ישראל שקלים לנוב ולהתבשל מכל פירות הארצות. ויניקהו דבש - מעשה באחד בסיכני שאמר לבנו הבא לי קציעות מן החבית, מצא דבש צף על פיה, אמר לו שקע ידך ואתה מעלה קציעות מתוכה... ושמן מחלמיש - זיתים של גוש חלב. חמאת בקר - בימי שלמה, חלב כרים - בימי עשרת השבטים. חלב כליות חטה - בימי שלמה. ודם ענב - בימי עשרת השבטים. (שם לב יג)

וכפר אדמתו עמו - ויפייס אדמתו ועמו על הצרות שעברו עליהם, ושעשה להם האויב... וכשעמו מתנחמים ארצו מתנחמת. (שם שם מג)

אדרת שנער - שכל מלך שלא קנה לו פלטרין בארץ ישראל לא נתקררה דעתו במלכותו, וכשבא מלך בבל לפלטרין שלו ביריחו לבשם. (יהושע ז כא)

לה' הארץ - ארץ ישראל. תבל - שאר ארצות. על ימים יסדה - ז' ימים מקיפים את ארץ ישראל. (תהלים כד א וב)

אבן עזרא:

והכנעני אז בארץ - יתכן שתפסה מיד אחר, ואם לא יש לו סוד, והמשכיל ידום. (בראשית יב ו)

ואחרי כן קבר - וכתב הפרשה להודיע מעלת ארץ ישראל על כל הארצות לחיים ולמתים, ולקיים דבר ה' להיות לו לנחלה. (שם כג יט)

כי העליתנו - מצרים בנגב ארץ ישראל, והבא משם באמת עולה. (במדבר טז יג)

אלהי נכר הארץ - ידענו כי השם אחד, והשינוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם בחכמה. ומעבודת השם לשמור כח הקיבול כפי המקום, על כן כתוב: את משפט אלקי הארץ וגו', ועל כן אמר יעקב, "הסירו את אלהי הנכר" וגו', והפך המקום הוא זה הדבק בעריות שהם שאר, והמשכיל יבין... (דברים לא טז)

על במותי ארץ - ארץ ישראל שהיא אמצעית כל הישוב. (שם לב יג)

רמב"ן:

וכנען - ...ודע שארץ כנען לגבולותיה מאז היתה לגוי היא ראויה לישראל והיא חבל נחלתם, כמו שנאמר "בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, יצב גבלת עמים למספר בני ישראל", אבל נתנה הקב"ה בעת הפלגה לכנען מפני היותו עבד לשמור אותה לישראל, כאדם שמפקיד נכסי בן האדון לעבדו עד שיגדל ויזכה בנכסים וגם בעבד... (בראשית י טו)

אל הארץ אשר אראך - היה נודד והולך מגוי אל גוי וממלכה אל עם אחר עד שבא אל ארץ כנען, ואמר לו "לזרעך אתן את הארץ הזאת", אז נתקיים "אל הארץ אשר אראך", ואז נתעכב וישב בה... ויתכן לומר כי אברהם מבראשונה ידע כי ארץ כנען היא נחלת ה' ובה יתן ה' חלקו, והאמין כי "אל הארץ אשר אראך" ירמוז לו על ארץ כנען או על כולה או על אחת מכל הארצות האל, ושם פניו אל כלל ארץ כנען כי שם הארץ אשר יראנו באמת. (שם יב א)

ואלקי הארץ - הקב"ה יקרא אלקי ארץ ישראל, כדכתיב "כי לא ידעו את משפט אלקי הארץ", וכתוב "וידברו על אלקי ירושלם ועל אלהי עמי הארץ", ויש בזה סוד עוד אכתבנו בע"ה... וכן אמרו הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו אלוה, שנאמר "כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים". (שם כד ד)

ותטמא הארץ - והנה השם הנכבד הוא אלקי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר "והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ"... והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיות לשמו, ולכך אמר "ושמרתם את כל חקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם, ולא תקיא הארץ אתכם"... כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלקים ונהיה מיוחדים לשמו.

והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות, והפרשה הזאת הזכירה המולך בכלל ע"ז עם זכרון העריות, ועל כלם אמר אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים ותקיא הארץ את יושביה... והנה השם הנכבד ית' אלקי האלהים בחוצה לארץ, ואלקי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם "וזנה אחרי אלהי נכר הארץ", כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר "לא ידעו את משפט אלקי הארץ וישלח בם את האריות והנה ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלקי הארץ"... וכן שנו בספרא, ולא תקיא הארץ אתכם וגו', ארץ ישראל אינה כשאר ארצות אינה מקיימת עוברי עבירה. ובספרי: "ואין עמו אל נכר", שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם, כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון וגו' והוא מאמרם, כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה, שנאמר לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים... כי עיקר המצוות ליושבים בארץ ה', ולפיכך אמרו בספרי "וירשתה וישבת בה ושמרתם לעשות", ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה וכך הוא בתוספתא דע"ז... (ויקרא יח כה, וראה שם עוד)

...וכן מה שאמר בכאן "ושממו עליה אויביכם" היא בשורה טובה מבשרת בכל הגליות שאין ארצנו מקבלת את אויבינו, וגם זו ראיה גדולה והבטחה לנו כי לא תמצא בכל הישוב ארץ אשר היא טובה ורחבה ואשר היתה נושבת מעולם והיא חרבה כמוה, כי מאז יצאנו ממנה לא קבלה אומה ולשון וכלם משתדלים להושיבה ואין לאל ידם... (שם כו טז)

ולא תחניפו את הארץ - מפני שאמר תחלה והיו אלה לכם לחקת משפט לדורותיכם בכל מושבותיכם, שאלו המשפטים נוהגים גם בחוצה לארץ, וחזר והחמיר ביושבי הארץ יותר לכבוד השכינה אשר שם, והזהיר שלא נחניף אותה ושלא נטמא אותה, וענין החנופה הוא הנאמרה בקללות "זרע רב תוציא השדה ומעט תאסוף"... והוא ענש בארץ בע"ז ובשפיכות דמים ובגלוי עריות, כמו שנאמר "הלא חנף תחנף הארץ והארץ חנפה תחת יושביה", "ותחניפי ארץ בתזנותך", וענין הטומאה שתהיה הארץ טמאה ולא ישכון בה כבוד השם בהיות בה דם נקי שלא נתכפר בדם שופכו... (במדבר לה לג)

אשר אבניה ברזל - ...ובשרם כי בארץ ישראל מחצב נחשת וברזל שהם צורך גדול ליושבי הארץ, ולא תחסר כל בה, אבל מוצא הכסף והזהב איננו חסרון בארץ. ובתרגום הירושלמי ראיתי: דאבנהא ברירן היך פרזלא וכו', רוצה לומר שהכתוב משבח הארץ שימצאו בה מחצבים מן אבנים גדולות אבנים יקרות אבני גזית לבנות מהם בתים וחומות ומגדלים, לא כארץ מצרים וארצות רבות שהם שוכני בתי חומר... (דברים ח ט)

...ופשוטו של מקרא בדרך האזהרות נאמר להם ושמרתם את כל המצוה וירשתם ארץ זבת חלב ודבש, כי ה' יתן מטר ארצכם בעתו והארץ תתן יבולה, אבל דעו לכם שאינה כארץ מצרים להשקות אותה ברגל מן היאורים ומן האגמים, כגון הירק, רק היא ארץ הרים ובקעות למטר השמים תשתה מים, לא בענין אחר, וצריכה שידרוש אותה ה' אלקים תמיד במטר, כי היא צמאה מאד וצריכה מטר כל השנה... ונקל בעיני ה' יתברך להאביד יושבי ארץ מצרים ולהוביש נהרותם ויאוריהם, אבל ארץ כנען תאבד יותר מהרה שלא יתן בה מטרות עוזו. החולה צריך זכות ותפלה שירפאהו השם יותר מן הבריא שלא יביא עליו החולי... ויש בו סוד עמוק כי הארץ הזאת נדרשת בכל והיא הכל וכל הארצות מתפרנסות ממנה באמת. (שם יא י)

...ונראה לי שארץ כנען שמעבר הירדן ואילך נקראת ארץ חמשה עממין, ושל סיחון ועוג שני עממין אמורי וכנעני, ונחלת שאר לרבות קני וקניזי וקדמוני... וכבר פירשתי העיקר בפרשת קדש לי, כי נחלת חמשה עממין הנזכרים בפסוק כי יביאך ה' אלקיך אל ארץ הכנעני וגו' והם עיקר נחלת ישראל, היתה ארצם זבת חלב ודבש, אבל השנים הנשארים והם הפריזי והגרגשי אין ארצם זבת חלב ודבש ואינה חייבת בבכורים... (שם יח א)

כי ירחיב - רק כאן תלה המצוה בירושת ג' עמים, ואמנם גם הז' העמים יכבשו רק בשמירת המצוות, שכאשר מעל עכן אמר, "ולא יוכלו בני ישראל לקום לפני אויביהם", וה' גלוי לפניו שזכותם תספיק לכבוש ז' עמים, על כן ציום במצוות אלו, ושאר הג' התנה ב"כי תשמור" וגו' שיקיימו כל התורה, ואז יוסיפו עוד ג' עמים... (שם יט ח)

ברזל ונחשת מנעליך - היה אשר בסוף ארץ ישראל, כמו שכתוב בו ופגע בכרמל הימה... ואם כן הנה ארצו מנעול ארץ ישראל, ולכך אמר ברזל ונחשת מנעליך, שיהיו לו דלתות נחושת ובריחי ברזל וכל הארץ נעולה בהם, והוא רמז שישמור ה' כל הארץ מאויב ומתנקם, או יאמר שלא יבאו זרים לשלול השמן כי לכל הארץ יובא מארצו באניות סוחר. (דברים לג כה)

...נמצא קירובן של ישראל אצל הקב"ה הוא הגורם ריחוקם, וכל שכן הזוכים לישב לפני הקב"ה בארצו שהם כמו רואי פני המלך, ואם זהירים בכבודו אשריהם, ואם ממרים בו אוי להם יותר מכל הבריות שהם עושים מלחמה ומכעיסים את המלך בפלטרין שלו, ומוציאם מן הפלטרין, כמו שכתוב, לא ישבו בארץ ה'. ומהו הענין הזה ארץ ה', וכי אין העולם כולו ארץ ה'? יסוד הדבר הזה בפסוק: "יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כי חלק ה' עמו" וגו', כי השם ברא שמים וארץ, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע... אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליהם מן המלאכים קצין שוטר ומושל, בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו... והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת איסור העריות וברובי המצוות להיותם לשמו, ולכן אמר "ושמרתם מצותי וגו' ולא תקיא הארץ אתכם" וגו'... וכן שנו בספרא: ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה... וזהו מאמרם של רבותינו, כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה... וזה מה שהוציאני מארצי וטלטלני ממקומי, עזבתי את ביתי נטשתי את נחלתי, נעשיתי כעורב על בני, אכזרי על בנותי, לפי שרצוני להיות טלטול שמתי בחיק אמי... (דרשה לראש השנה בסוף)

רד"ק:

ויהי גבול הכנעני - יישב את הארץ על ידי הכנעני, כדי שימצאו אותה ישראל מיושבת, מלאה כל טוב, והכינו אותה הכנענים כעבדים לרבם. (בראשית י יט)

ויעל משם - שארץ ישראל המוחזקת גבוהה מפלשתים, ומודיענו שבארץ ישראל המוחזקת היה חופר כרצונו ואין מוחה, וכן קרא שמות ובני המקום קוראים כן, וכל זה לאות על יעוד הארץ, אבל פלשתים לא הוחזקה בידם אף על פי שחלקוה, לכן רבו שם. (שם כו כג)

הר קדשי - כל ארץ ישראל גבוהה מכל הארצות. (ישעיה יא ט)

כי יבעל בחור בתולה - שהוא דבר נאה ומתקבל יותר משיבעל זקן בתולה וכדומה, כן לא היה נאה ישיבת האומות בארץ ישראל. (שם סב ה)

ערי קדשך - אף שחזרו הגוים ובנאום, כשאין ישראל שם הם חרבים, וגם בידם יחרבו מזמן לזמן. (שם סד ט)

בורא - מחדש ירושלים ששם העיקר, ומשם תצא תורה והדרך הטוב לכל העולם, שבעבורם יהיה שלום, כמו שאמר לעיל על המשיח. ורוב הטובה ואריכות הימים יהיו בארץ ישראל. (שם סה יח)

ארץ הכרמל - ארץ נעבדת בשדות וכרמים, וכן היתה ארץ ישראל. (ירמיה ב ז)

חללם את ארצי - שלא סבלה תועבותיהם והקיאה אותם... (שם טז יח)

על ימים יסדה - ...ובמדרש: ארץ ישראל יושבת על ז' ימים, ימא רבה, ימא דסיכני, ימא דטבריא, ימא דמלחא, ימא דחיילייתא, ימא דשרייתא וימא דאספמיא. ואמרו שאין ישוב רחוק מן הים יותר מי"ח יום, והוא לתועלת לחות הברואים. (תהלים כד ג)

נכבדות - מדות או מעלות נכבדות, שאת באמצע הישוב, לכך אוירה טוב מכל האוירים לבריאות ולחכמה. אזכיר רהב - כשאזכור המדינות הגדולות לא אראה בהן כמו ציון. (שם פז ג וד)

בארצות החיים - ארץ ישראל ששכינתו שם, והיושבים בה חיים ובריאים, כי אוירה טוב מכל הארצות, ולרז"ל שמתיה חיים בתחיית המתים. (שם קטז ט)

שוא לכם - ...או שאמר על אדום וישמעאל המשתדלים לכבוש את ירושלים ואינה מתקיימת בידם. (שם קכז ב)

רשב"ם:

כי הארץ - היא טובה מהכל לשומרי מצותיו, ורעה מכולן לחוטאים. (דברים יא י)

מבעלי התוספות:

והכנעני אז בארץ - היא פלוגתא, שבשלח לך פירש רש"י כי חברון ניתנה לבן הגדול חם, וכאן מפרש שהכנעני כבש הארץ מבני שם, ובתורת כהנים: כנענים זכו לישב בארצם מ"ז שנה יותר ממצרים, על שאמרו לאברהם נשיא אלקים אתה, ז' שנים מה שנבנית חברון קודם לצוען, ומ' שנה שהיו ישראל במדבר. (בראשית יב ו)

הכוזרי:

אמר החבר: אל יקשה בעיניך שתתייחד ארץ בדבר מכל הארצות, ואתה רואה מקום שמצליח בו צמח מבלתי צמח, ומוצא מבלעדי מוצא, וחיה מבלעדי חיה, ומתיחדים יושביו בצורות ומדות מבלעדי זולתם במצוע המזג. והנה על פי המזג תהיה שלמות הנפש וחסרונה.

אמר הכוזרי: אינני שומע על השוכנים בארץ ישראל יתרון על שאר אנשי העולם.

אמר החבר: כן הרכם זה שאתם אומרים שמצליח בו הכרם, אילו לא היו נוטעים בו הגפנים ועובדים העבודה הראויה להם, לא היה עושה ענבים. והמעלה המיוחדת הראשונה היא לעם שהוא סגולה ולב כאשר זכרתי, ויש לארץ עזר בזה עם המעשים והתורות התלויים בה אשר הם כעבודה לכרם, אבל לא יתכן לסגולה הזאת להגיע אל הענין האלקי מבלעדי המקום הזה, כאשר לא יתכן שיצליח הכרם מבלעדי ההר הזה... כל מי שנתנבא לא נתנבא כי אם בה או בעבורה, הנה נתנבא אברהם כדי שיעבור בה, ויחזקאל ודניאל בעבורה... אבל אדם הראשון היא היתה אדמתו ובה מת כאשר קבלנו... והיא הארץ הנקראת "לפני ה'", הנאמר עליה "תמיד עיני ה' אלקיך בה", ועליה נפלה הקנאה והחמדה בין הבל וקין בתחלה, כשרצו לדעת איזה מהם הרצוי להיות במקום אדם וסגולתו ולבו, לנחול את הארץ ולדבק בענין האלוקי, ויהיה זולתו כקליפה, ואירע מה שאירע מהריגת הבל ונשאר קין ערירי... וזכה (שת) לארץ ההיא שהיא מדרגה למטה מגן עדן, ועליה נתקנאו יצחק וישמעאל, ונדחה ישמעאל כקליפה... ועל הארץ הזאת נפלה הקנאה בין יעקב ועשו בבכורה ובברכה, עד שנדחה עשו עם חזקתו מפני יעקב עם חולשתו...

ואמנם סיני ופארן כולם מגבול ארץ כנען, מפני שהם מן ים סוף, כמו שאמר יתברך (שמות כ"ג) "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", ומדבר הוא מדבר פארן... והנהר הוא נהר פרת גבולה הצפוני, ובהם המזבחות שהיו לאבות אשר נענו בהם באש העליונה והאור האלקי. וכבר היתה עקדת יצחק אבינו בהר שלא היה בו ישוב, הוא הר המוריה, ונתגלה הדבר בימי דוד כשהיה מיושב, כי הוא המקום המיוחד המוכן לשכינה... ושם מבלי ספק המקומות שראויים להקרא שערי השמים... והלא תראה כי הועתק אברהם מארצו כאשר הצליח והיה אז ראוי להדבק בענין האלקי, והיה לב הסגולה ההיא, וההעתק היה אל המקום אשר בו תגמר השלמות, כאשר ימצא עובד האדמה אילן שפריו טוב במדבר ומעתיקו אל אדמה נעבדת... (מאמר ב י והלאה)

אמר החבר: היתה מועמדת להישיר כל העולם מוכנת לשבטי בני ישראל מעת הפרד הלשונות, כמו שנאמר (דברים ל"ב) "בהנחל עליון גוים", ולא יתכן לאברהם שידבק בענין האלקי ושיכרות עמו הברית אלא אחר שהיה בארץ הזאת במעמד בין הבתרים. ומה תאמר בהמון סגולה היו ראויים להקרא עם ה' בארץ מיוחדת, נקראת "נחלת ה'" (ש"א כ"ט י"ט), ובעתים קבועות ממנו יתברך, לא מהסכמה עליהם, ולא נלקחים מחכמת הכוכבים ולא מזולתה, נקראו "מועדי ה'"... (שם טז)

...והנה ידיעת שבתות ה' ומועדי ה' תלויה בארץ שהיא נחלת ה', עם מה שקראתו מאשר נקראת "הר קדשו" (תהלים ב') ו"הדום רגליו" (שם צ"ט), ו"שער השמים" (בראשית כ"ה י"ז), "כי מציון תצא תורה" (ישעיה ב' ג'), ומה שהיה מזריזות האבות לדור בה, והיא בידי עובדי ע"ז,והכספם לה, והעלותם עצמותם אליה כיעקב ויוסף, ותחינת משה לראותה, ונמנעה ממנו והיה קצף, והראתה לו מראש הפסדה והיה חסד...

אמר החבר: ממה שאמרו בענין זה (כתובות ק"י) הכל מעלים לארץ ישראל ואין הכל מורידים, ודנו האשה שאינה רוצה לעלות עם בעלה לארץ ישראל שתצא שלא בכתובה, והפכו כאשר האיש אינו רוצה לעלות עם אשתו לארץ שיוציא ויתן כתובה, ואמרו לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה כותים, ואל ידור בחוצה לארץ אפילו בעיר שרובה ישראל, שכל הדר בארץ ישראל דומה למי שיש לו א-לוה, וכל הדר בחוצה לארץ דומה למי שאין לו א-לוה... ואמרו (שם קי"א) כל הקבור בארץ ישראל כאילו קבור תחת המזבח, ומשבחים מי שמת בה יותר ממי שנשוא אליה מת, ממה שאמרו אינו דומה קולטתו מחיים לקולטתו אחר מיתה, אבל אמרו במי שהיה יכול לדור בה ולא דר בה וצוה לשאת אותו אליה לאחר מות, בחייכם ונחלתי שמתם אותי לתועבה, ובמיתתכם ותבאו ותטמאו את ארצי... ושאמרו (סנהדרין ל"א) אין דנים דיני קנסות אלא בארץ ישראל, ושלא יצא העבד לחוצה לארץ, וזולת זה הרבה. ועוד אמרו (ב"ב קנ"ה) אוירא דארץ ישראל מחכים, ומאהבתם אותה אמרו, (פסחים קי"ג) כל המהלך ארבע אמות בארץ ישראל מובטח לו שהוא בן העולם הבא... (שם כ, וראה עוד ארץ ישראל-ישוב)

ואחר כן היה מענין החבר שהסכים לצאת מארץ כוזר ללכת ירושלים, ויחר למלך כוזר על פרידתו ודבר עמו על זה, ויאמר לו, מה תבקש היום בירושלים ובארץ כנען, והשכינה נעדרת מהן, והקורבה אל האלקים מושגת בכל מקום בלב הטהור והכוסף החזק, ולמה תכניס עצמך בסכנות המדברות והימים והאומות המתחלפות?

אמר החבר: השכינה הנראית עין בעין היא אשר נעדרה, כי איננה נגלית כי אם לנביא או להמון נרצה במקום המיוחד, והיא אשר אנחנו מצפים לה, באמרו (ישעיה נ"ב) "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון", אך השכינה הנסתרת הרוחנית היא עם כל ישראל אזרחי ועם כל בעל דת האמתית, זך המעשים, טהור הלב, נפשו ברה לאלקי ישראל. וארץ כנען מיוחדת לאלקי ישראל, והמעשים לא ישלמו כי אם בה, והרבה ממצות יש בטלות ממי שאינו דר בארץ ישראל, והלב והנפש אינם טהורים וזכים כי אם במקום שיודעים בו שהוא מיוחד לאלקים, ואילו היה זה בדמיון ובמשל, כל שכן שהוא אמת כאשר קדם באורו, ותתעורר התשוקה אליו ותטהר הנפש בו, כל שכן מי שהולך אליו ממקום רחוק, וכל שכן למי שקדמו לו עונות, והוא מבקש כפרת האלקים, ואי אפשר לו בקרבנות אשר היו קבועים לכל עון ועון מזדון ושגגה, ויסמוך על מה שאמרו רבותינו, גלות מכפרת עון, וכל שכן אם תהיה הגלות למקום רצוי... (שם ה כב)

...ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ינחץ הענין המיוחל שכר גדול וגמול רב, כמו שנאמר (תהלים ק"ב) "אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד, כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו", רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל לה תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה... (שם כז)

משנה תורה:

אין מחשבין וקובעין חדשים ומעברים שנים אלא בארץ ישראל, שנאמר "כי מציון תצא תורה, ודבר ה' מירושלים", ואם היה אדם גדול בחכמה ונסמך בארץ ישראל ויצא לחוץ לארץ ולא הניח כמותו, הרי זה מחשב... בחוץ לארץ, ואם נודע לו שנעשה בארץ ישראל אדם גדול כמותו הרי זה אסור, ואם עבר וקבע ועיבר לא עשה כלום. (קדוש החודש פרק א ח)

היה דבר בארץ ישראל מתענים שאר גלויות ישראל עליהן... (תעניות פרק ב ו)

כל תעניות שגוזרין הצבור בחוצה לארץ אוכלים בהם בלילה... שאין גוזרין על הצבור תענית כגון יום כפור אלא בארץ ישראל בלבד, ובגלל המטר... (שם פרק ג יא)

ארץ ישראל האמורה בכל מקום היא בארצות שכיבשן מלך ישראל או נביא מדעת רוב ישראל, וזהו הנקרא כיבוש רבים. אבל יחיד מישראל או משפחה או שבט שהלכו וכבשו מקום לעצמן, אפילו מן הארץ שניתנה לאברהם אבינו, אינו נקרא ארץ ישראל שינהגו בו כל המצות... הארצות שכבש דוד חוץ לארץ כנען, כגון ארם נהרים... אף על פי שמלך ישראל הוא ועל פי בית דין הגדול הוא עושה, אינו כארץ ישראל לכל דבר... ומפני מה ירדו ממעלת ארץ ישראל? מפני שכבש אותם קודם שיכבוש כל ארץ ישראל... (תרומות פרק א ב וג)

כל שהחזיקו עולי מצרים ונתקדש קדושה ראשונה, כיון שגלו בטלו קדושתן... כיוון שעלו בני הגולה והחזיקו במקצת הארץ קדשוה קדושה שניה העומדת לעולם לשעתה ולעתיד לבא... (שם שם ה, וראה עוד ארץ ישראל-גבול)

ארץ ישראל המתחלקת לשבטים אינה נמכרת לצמיתות, ואם מכר שניהם עוברים על לא תעשה, ואין מעשיהם מועילים. (שמטה פרק יא א)

לא יסתור אדם את ביתו לעשותו גינה, ולא יטע חורבתו גינה, שלא יחריבו ארץ ישראל. (שם פרק יג ו)

לפיכך אסרו חכמים לגדל בהמה דקה וחיה דקה בארץ ישראל במקום השדות והכרמים, אלא ביערים ובמדברות... (נזקי ממון פרק ה ב, וראה שם עוד)

רבינו בחיי:

וימחו - וידעת שלכל הכחות מינוי בשפלים, וכיוון שנתבטלו מן הארץ נתבטל הכח והמינוי שלהם, רוצה לומר בטל השפע שלהם, וגם לא קבלו יותר שפע מהקו האמצעי המשפיע לכל מושפע, ורק בקו נשאר עוד שפע במבול, כמו שכתב "ה' למבול ישב" (תהלים כ"ט), רוצה לומר הוא לבדו. וזה שאמרו רז"ל שלא היה מבול על ארץ ישראל, כי הוא קו אמצעי של מטה כנגד זה של מעלה. (בראשית ז כג)

...ואף על פי שישראל לקחו הארץ לפי חרב, מצאנו ג' מקומות המעולים מכל קנו: חברון, הר גריזים ועיבל, והר המוריה. (שם כג כ)

ובנימין - הזכירו שביעי, כי העולם נחלק לז' אקלימין וארץ ישראל אמצע הישוב, ומזגה יותר מזוג משאר הארצות מקור וחום, ורומז לבית המקדש שבאקלים הז' שבחלקו של בנימין. ואף על פי שחכמי המחקר כתבו שארץ ישראל באקלים הד', הנה היא אמצעית, ג' לכאן וג' לכאן, וזה דמיון השבת שהוא אמצעי לימות השבוע, והוא יום ז'... (שמות א ג)

אל ארץ טובה ורחבה - אינו משבח העצים והאבנים של ארץ ישראל, אלא הפסוק על שם התורה, ארץ של טובה ושל רחבה, וכן דרשו רז"ל וזהב הארץ ההיא טוב - אין תורה כתורת ארץ ישראל, וחכמה כחכמת ארץ ישראל. (שם ג ח)

ומלקחיה - ...המנורה בדרום, שרוב החכמה בדרום, וארץ ישראל נקראת ארץ הדרום, שהיא במבחר המקומות באמצע האקלים, ממוזגת ומוכנה לקבל המושכלות. (שם כה לח)

ושממו עליה - שלא ימצאו האויבים בה נחת רוח, ולא יבנו עליה חומה ומגדל, וכל האומות ישתדלו לבנותה ואין להם כח, עד שישובו אפרוחיה לתוכה. (ויקרא כו לב)

ולא תביא תועבה - מכאן למדו בדרך אסמכתא שאסור להשכיר ביתו לעכו"ם, ומקצת הגאונים כתבו שהוא רק בארץ ישראל, לפי ששם עיקר עכו"ם, וכן נראה בירושלמי, וכן אנו נוהגים היתר, והרמב"ן כתב שבעל נפש יחמיר אפילו לישמעאלים. (דברים ז כו)

אל ארץ טובה - הזכיר ז' פעמים ארץ, נגד ז' אקלימין המתפשטים ממנה והשותים מתמציתה, ואחר אמר "הארץ" נגד האקלים הז', וכן אמרו חז"ל על ז' אקלימין שהעולם השפל נחלק בהן, ובלשון הקודש נקראים נוף. (שם ח ז)

ארץ חטה - לפי שהארץ מכוונת כנגד העשירית, שבחה בי', ה' מיני דגן שהזכיר מהם החשובים, וה' פרות, ונשתבחה בזבת חלב ודבש - הרצון המשפיע רחמים ודין. לא במסכנות תאכל בה - אולי מתכוון ללחמה של תורה, שהחכמים שבה לבם כאולם מפני טוב ההכנות והאויר שבה, ואז גם העושר בה. (שם ח וט)

 לא כארץ מצרים - אינה תלויה בעמל אדם אלא במטר השמים. וכתב הרמב"ן שאף ארץ כארץ מצרים נקל אצל השי"ת ליבשה, אלא שהפרשה תזהיר כי עולם כמנהגו נוהג, וארץ זו תאבד יותר מהר. דורש אותה - ומשם ההשגחה מתפשטת לשאר הארצות, כהלב שממנו מתפשטת החיות לשאר הגוף. ובא ללמדנו שאין ארץ ישראל תחת ממשלת הכוכבים והמזלות. (שם יא י ויב)

כימי השמים - שארץ ישראל נתונה לישראל לעולם, ואין אומה אחרת מחזיקה בה... (שם שם כא)

הגוים אשר סביבותי - שארץ ישראל היא הקו האמצעי של מטה, וכל הארצות סובבות אותה, ומכוונת נגד קו אמצעי של מעלה, שהוא חלקם של ישראל שע' שרים מקיפין אותו. (שם יז יד)

נכר הארץ - שלא השליט על ארץ ישראל מלאך ומזל, שכל העולם נברא בעבור הצדיקים, ואם כן איך יתמנה השפל על העליון ממנו. ועיקר ההשגחה בארץ ישראל, ומשם מתפשטת על כל העולם. (שם לא טז)

עין יעקב אל ארץ - להוציא עשו וישמעאל מירושת הארץ, כי בד' דברים זכתה האומה הישראלית, נבואה, תורה, ארץ ישראל ותחיית המתים... (שם לג כח)

בזכות מצוה זו (מילה) הובטח אברהם אבינו בפרשה שיזכו ישראל בשלש מתנות מעולות: מלכות בית דוד שלא תפסק, שנאמר "ומלכים ממך יצאו", ב' מתנת הארץ שתהיה להם לברית עולם. ג' שתהיה שכינה שורה בישראל... יבאר שתהיה הארץ לישראל אחוזת עולם, שלא יירשוה ולא יושיבוה רק הם, ואם אולי יגלו ממנה ישובו לתוכה, והנה זה סימן גדול לישראל, כי מיום שגלו ממנה לא נתיישבה שם שום אומה, ולא תתיישב עד שישובו אפרוחיה לתוכה. (כד הקמח מילה)

הרקאנטי:

...ודוגמא לדבר מצינו בארץ ישראל בהיותה תחלה תחת המשכת סבה אחרת בסוד שבעה עממים, שהם סוד הערלה והטומאה, ואחרי כן העבירה מלפניו ולא היה שולט בה זולתה, והנחילה לגוי אחד מיוחד לעבודתו, סימן לדבר תכסיסי המלך יתברך ויתעלה, אחר הרוח רעש, ואחר הרעש אש וגו' עד דממה דקה... (בראשית)

וכתב הרב ז"ל, וסוד הענין הוא, כי לא מצא השם יתעלה חלק באומות ובארצות רק בישראל ובארץ ישראל, לפי שהוא טהור והן טמאין, וכתיב טהר עינים מראות רע, ועל כן אמרו רז"ל אוירא דארץ ישראל מחכים, מפני המוצק אשר על ראשם, זהו סוד עד לא עשה ארץ וחוצות, לא תהיה אשת המת החוצה, ויוצא אותו החוצה, ועל כן בחוצה לארץ אף על פי שהכל לשם הנכבד אין טהרה בה שלימה בעבור המשרתים הממונים עליה והעמים טועים אחרי אלהיהם, זהו שנאמר יפקוד ה' על צבא המרום במרום וגו', אף על פי שהכל מאתו יתעלה. ובעבור שארץ ישראל היא אמצעית היישוב ומכוונת כנגד ירושלים של מעלה, על כן יש מצות הנוהגות בארץ ושאינן נוהגות בחוצה לארץ, וזהו ענין הכותים שאמר עליהם הכתוב לא ידעו את משפט אלקי הארץ... (סוף אחרי)

מהר"י יעבץ:

הראית נתתה למען - אמר המתרגם מן בגלל קושטא דאברהם לעלמין, אפשר לי לומר לדעת זה שהזכיר אמונת אברהם, כי בעבורה זכינו לנחול את הארץ, כי ג' מתנות טובות ראויות לישראל בזכות האבות, הארץ בזכות אברהם, תחיית המתים בזכות יצחק, שפשט צוארו על גבי המזבח, עולם הבא בזכות יעקב... (תהלים ס ה)

דרשות הר"ן:

ולכן קרא שם המקום מחנים, כי המציאות על שלש מדרגות, משכן מיוחס למחנה העליונים, שהוא השמים, ומשכן למחנה התחתונים, שהיא הארץ כולה מלבד ארץ ישראל, אבל ארץ ישראל היא משכן למחנה התחתונים, כי בני אדם שוכנים בה, וגם למחנה העליונים, כי מחנה אלקים פגע בו, ולכן קרא שם המקום מחנים... (דרוש ה)

עקדה:

ולהיישרת ענין הטובות הזמניות אמר, כי תבואו אל הארץ - שהארץ ניתנה להספיק ההכרחי בלבד, ולא יהנו מתבואתה עד שיניף את העומר, להתבונן שהכל מוכן רק לעבודתו. (ויקרא כג ב)

...וזו היתה הכוונה האלקית בתיתו לעמו ארץ צבי לכל הארצות, בה נמצאו כל צרכי החיים, וזה שאמר "כי ה' אלקיך מביאך אל ארץ טובה וגו', וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה" וגו'. הנה בלי ספק התכלית הראשונה של הארץ היא לפרנס את הנפש, והגוף הוא בשניה, ולכן הכין הגבלת כל הענינים שלא יעיקו זה את זה, כי די בארץ להשלים סיפוקם בהתעסקם בלימודם ושלמותם, ולא יטרדו בענינים הזמניים, כי היתרונות דוחים בעליהם מעול תורה והיראה, וזה שאמר: "ואכלת ושבעת וברכת", שהשביעה תהיה באופן שיגיע ממנה הברכה וההודאה על ההנאה, כי ההנאה מסובבת מהברכה... (במדבר יג ב)

אמנם מצד שני נתייחדה האומה הישראלית שהוסרה ממנה ממשלת הזמן בכל הדברים הנתלים בשכר המצוות ועונשם, כמבואר בכל הנסים, ומזה הצד גם לא יאבדו במשך הזמן. אך מצד החומר הם קשורים בזמן, ולכן הכין להם הארץ הטובה למעמד החלק הגופני, ועל הכל ירושלים המיוחדת לעבודות הקודש, שיהיו הבנים תמיד סמוכים על שולחנו, ומקבלים השפע מאתו, ולכן הזכיר הקרבנות אחר חלוקת הארץ. (שם ל ב)

ארץ נחלי מים - רוצה לומר שהיא מוגבלת על דרך הספוק ולא המותרות המטרידות מהחיים הנפשיים האמיתיים, ועל זה הזהיר ואכלת ושבעת - כדי הסיפוק בלבד... (דברים ח ז)

לא תסיג - אחר שציוה להבדיל ערי מקלט, אמר שלא יעשו כן לצרכים אחרים, כגון לצרכי המלך או השבט. (שם יט יד)

אברבנאל:

הרמז שעליו ירמוז הסיפור: בבראשית רבה אמר ר' יוסי בר חנינא, ישראל היו כאדם הראשון, נכנסו לארץ וכו', כי ארץ ישראל כגן עדן, ונהר השפע יוצא להשקותה בכל הטוב וההצלחות, ומשם יפרד לד' ראשים: ד' המלכויות, ונשי בני ישראל הסיתום לעבוד ע"ז, כבירמיה ו' ומ"ד, וכן הוסתו על ידי הכנענים שהם כנחש, והנביאים כקול ה', והתחבאו מפניהם ומכחישים אותם. וכדפירשנו השכין את הכרובים ולהט החרב כדי שישוב, וכן בארץ ישראל. וכן אחשוב שגן עדן היה ארץ ישראל, ואחרי החטא סבב הקב"ה לקדושת המקום שיבנה שם בית המקדש, ושם חוזק השגחתו והשפעתו. ויסכים לזה קבלתם שאדם וחוה נקברו במערת המכפלה... (בראשית ג כב)

וילך אברם - אברהם החליט ללכת לארץ ישראל, כי בתחלה כבר החליטו על כך "ללכת ארצה כנען", ועל שאוירה מחכים, ועל ששם מלכי צדק המאמין, וכי ידע שאינה תחת ממשלת השרים, ועל ירושלים שהיא במקום גן עדן, ובטח בה' למרות שהיתה אז מלחמת הכנעני שם. (שם יב ד)

ארבעים יום - שארץ ישראל קטנה, וראיה משלוחי בית דין שהלכו לסוריה בז' ימים, ושהארץ מתכווצת ונבלעת הוא מן הנמנע, ומאמרם שארץ ישראל ת"ק על ת"ק פרסה יש לו כוונה אחרת. ודרש "ארץ הצבי" שעורו אינו מחזיר את בשרו נאמר על הישוב, ולא על הארץ החרבה... (במדבר יג כה)

וכפר אדמתו - יטהר את הארץ מגילולי העמים. (דברים לב מג)

מגיע בית בבית - ארץ ישראל היתה משובחת כל כך שמשתדלים לקנות בה קרקע, וגוזלים את העניים... או שמקרבים חורבן אחד לשני על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ע"ז. (ישעיה ה ח)

תפרוצי - שירושלים וארץ ישראל יתפשטו פי כמה. (שם נד ג)

אשר לא אתן - רוצה לומר כל זה שלא ארחם עליהם כי ארץ הצבי מיוחדת לעבודת ה', וכיוון שבחרו בע"ז ראוי שיצאו לארץ אחרת. (ירמיה טז יג)

משובבת חרב - ה' הכין הארץ שיבואו עליה כל העמים תופסי חרב, פעם ימשול בה זה ופעם אחר. (יחזקאל לח ח)

ספורנו:

ללכת ארצה כנען - המוכנת אל גרם המעלות במושכלות, והיתה רצויה מכל הארצות. כאמרו, "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה", ולא הוזק אוירה בגשם המבול כאויר כל שאר הארצות, כאמרו "לא גושמה ביום זעם", וכבר אמרו חז"ל אוירה של ארץ ישראל מחכים. (בראשית יא לא)

אל תעלנו - בזולת שכינתך טוב שלא נכנס לארץ, כי נגלה ממנה מהר. (שמות לג טו)

כי לי הארץ - ארץ ה' שאינה בכלל "והארץ נתן לבני אדם". (ויקרא כה כג)

לתת לך את ארצם - המוכנת לקנות השלמות. (דברים ד לח)

זבת חלב ודבש - כמו שהוא דבר לך ארץ זבת חלב ודבש מוכנת לעובדיו לזה התכלית שתתפרנסו בה שלא בצער ויהיה לכם פנאי לעיון ולמעשה לפרות ולרבות. (שם ו ג)

ויירשו את ארצו - ויכלו לקיים שם מצוות באין מחריד. (שם שם מז)

ארץ טובה - שנקבצו בה מיני הטובות שלא יקבצו בגליל זולתו, וספר חמשה מיני הטוב ובכל אחד מהם אמר "ארץ", הראשון הוא ארץ נחלי מים עינות ותהומות, לא על מי יאורים ואגמים הרעים, על הפך "והמים רעים והארץ משכלת", השני הוא ארץ חטה ושעורה הצריכים למזון, השלישי הוא ארץ זית שמן ודבש שהם מעדני מלך, הרביעי ארץ אשר לא במסכנת תאכל בה לחם, שימצאו בה מעות בזול... כי אמנם יוקר המעות קשה מיוקר הפירות... החמישי הוא ארץ אשר אבניה ברזל, שבה נמצא רבוי אבנים קשות ובהירות יפות וטובות לבנין. (שם ח ז)

הלא המה בעבר הירדן - בתחלת בואכם בארץ כדי לפרסם בתחלת כניסתכם שלא תהיה ישיבתכם בה על אופן מספיק, אבל יהיה על אופן מוצלח או על אופן מקולל. (שם יא ל)

יחי ראובן - אף על פי שבחר בארץ שאינה מוכנה כל כך לזכות בה לחיי עולם יחיה לבבו לעד. (שם לג ו)

מדרש שמואל:

...אבל אמיתת הענין הזה הוא, שארץ ישראל יש לה בעצמה סגולה נפלאה ויחוס גדול לקבל הניצוץ האלקי, וההשגחה עליונה תתייחד באותה הארץ באופן נפלא מה שאין כן בשום ארץ אחרת, ולהורות על מעלת הארץ בעצמה זכרו חז"ל שאדם הראשון לא בראו השי"ת אלא ממקום קדוש וטהור ממקום בית המקדש, וכאשר בחר באברהם צוהו לך לך מארצך וממולדתך אל הארץ אשר אראך, להגיד שבהיותו עבד אלקים דבק בו צריך שיעתק לאותו מקום השלימות, הנה אם כן היתה הארץ ההיא מצד טבעה ומצבה אצל העליונים נבחרת מכל הארצות, ולכן העידה התורה עליה "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה" וגו' ועל בית המקדש אמר שלמה "והיו עיני ולבי שם כל הימים", וכל זה ממה שיורה שהארץ בעצמה מלבד העם היושב בה היא היתה מקודשת בעצמה, ולכן היו רוב המצות תלויות בארץ, כי הם היו מכלל עבודתה... ושענין השביתה ההיא לרמוז לו להעיד על שבת בראשית שבת לה', כי בו שבת מכל מלאכתו, וכאלו הארץ ההיא למעלת קדושתה עם היותה בלתי מדברת תמיד בפניה הזאת מה שיעיד העם הישראלי בשבתותיהם, ותהיה עדות הארץ בזמן היותר ניכר שבה, והיא השביתה מענין התבואה המתחדש בה.

אלשיך:

לך לך - ה' בא ללמד את אברהם דעת, למען ידע הישראלי ההבדל בין היותו בחוץ לארץ ובאדמת הקדש, כי הוא יאמר מה בין פה לשם, והלא סדנא דארעא חד הוא, על זה אמר לו לך לך, כי ידענו מחכמי האמת כי דבר רוחני אינו נעתק ממקומו כי אם ישאר שם עיקר שורשו ויחפץ אל המקום שחפץ. ונפשות ישראל שהן חלק א-לוה ממעל ישאירו שורשיהם למעלה, היא הארץ העליונה שלעומת הארץ הקדושה, ולכן ארצות החיים יקראו, נמצא הצדיק דבק על ידי כך באלקיו, ויקרא חי. יוצא מזה, שהישראלי השוכן בארץ ישראל דבק בשורשו, כי אויר ארץ ישראל קדוש, וימשך בו בדרך ישרה איכות נפשו, נמצא שהוא שלם בלי פירוד, ובחוץ לארץ ימשך דרך עקלתון בדרך אויר טמא, וזה שאמר לו לך לך - שאתה נמשך משורשך, וממולדתך - כי תלך מתחת שליטת המזלות, אשר אראך - שם יראה מראה, ובחוץ לארץ בא עליו רק בדיבור. ואעשך - ושם בארץ ישראל לא יעמוד תחת המלאכים וישנה מזלו... (בראשית יב א)

...ועוד נקדים שנשמות ישראל עולות לארץ העליונה שלעומת ארץ ישראל, אך על ארץ מצרים ירחפו שרים, ועל כן טוב לישראלי לדור ולמות בארץ ישראל, כי בחייו גדל בקדושה, ובצאת נפשו דרך הקדושה תעלה ישר לשורשה, וכן בנשמת הצדיק, שגם בחוץ לארץ לא תדבק בנפשו הטומאה. (שם מז כט)

לכם לאחוזה - שהיא קדושה ואתם קדושים, ומתייחסים זה לזה, ובעשותכם בה מצוות אתם מזככים אותה, ולהיפך תיראה בה טומאת מעשיכם, מה שאינו כן בכנענים שקאה אותה בטומאתם, כי אין להם שייכות אליה... (ויקרא יד לד)

בהר סיני - הארץ תקנה קדושה בשביעית כמו הר סיני במתן תורה, ואתם המקדשים אותה, כפי שה' קדש את ההר ברדתו, כי שרשי נשמותיכם בארץ העליונה שנגדה, ולכן נאמר תמיד לשון ביאה לארץ, כי שם שרשי נשמותיהם, והארץ התחתונה ממוצעת לחבר נפשותיכם לשרשם, וכן המשך הקדושה הוא דרך הארץ. (שם כה א)

להיות לכם לאלקים - לכן נתתי לכם את הארץ, ולא כדי להעשיר את כולכם. (שם שם לח)

כי טוב לנו במצרים - מקום שליטת החיצונים, ושם יקבלו בשר גשמי, וכן הזכירו את הדגה וגו' דברים גשמיים בעצם, ושם יקבלום מיד השר, אבל בארץ ישראל יהיה אף הבשר רוחני, כי בא מיד ה', כי ארץ ישראל מול הארץ העליונה, ואין נגדה חיצונים מצד הטומאה. וכן היה להם במדבר המן ובארה של מרים, וזה שאמר והיה לכם לזרא, יהפך להם א-ל לזר שלא ירחם. (במדבר יא יח)

וראה בעיניך - וזו הראיה כי רב לך, כי גופך אינו צריך לקנות שלמות, וכל שכן נפשך, ולא יחסר מאיכות ראייתך עתה, מאשר היית רואה בעברך שמה. ועוד שעל ידי ראייתך תהיה נוחה להכבש לפניהם. (דברים ג כז)

כי יביאך - עיקר שכינה בהר המוריה, וגם אם פנתה משם, רישומה נשאר במקום, ואם כן גם עקרי נשמתך הם שם, ואתה מתקרב אליה, ובהגיעך לארץ ישראל מחוז חפצך ימשך שאור פניך ירבה מצלם אלקים. ונשל גוים - ומאור צלם פניך יכניעם ה' לפניך. (שם ז א)

על האדמה - אף שאלו לאו בזכותא אלא במזלא, בארץ ישראל אין המזל שולט. (שם שם יז)

ושמרתם לעשות - אל תחשבו שנתינת הארץ היא לאכול ולשבוע מטובה, כי אם לקיים התורה, כי שם עיקרה, מקום מקודש כנגד הארץ העליונה, ומתקדשים ומתקשרים העולמות על ידם לנוכח, ולא דרך עקלתון כמקיים התורה בחוצה לארץ. (שם יא לב)

מהר"ל:

עד מקום שכם - ולמה הראהו הר גריזים והר עיבל יותר משאר מקומות, אלא שהראהו כי יש מקומות בארץ קבועים במעלה העליונה לברכה ולקללה... (גור אריה בראשית יב ו)

ויותר מזה אמרו רז"ל על ארץ הצבי, בהיותם יושבים עליה מרווחת, וכאשר אין יושבים עליה צרה, ולפי בעלי הטבעים הדבר נמנע שיכנס גשם בגשם, איך תרווח הארץ ויכנס גשם בגשם כאשר אין יושבים עליה? ...כלל הדבר, מפני שנעלם מהם ענין הנסים שאינם טבעיים הוקשו להם דברים אלו, והיה רחוק להם מהשיג... (גבורות ה' הקדמה ב')

ואברהם שאל באיזו זכות יקבל הארץ. ויש לך לדעת כי הארץ אשר נתן ה' לאברהם היא ארץ קדושה נבדלת מכל האדמה, ולפיכך כאשר הבטיח הקב"ה על הנתינה, רצה לדעת באיזו זכות ירשו הארץ הזאת הקדושה. והשיב לו בזכות הכפרות. כי הכפרות מורה שישראל קדושים בעצמם, נבדלים מן הפחיתות, ואין החטא מתייחס להם, ולכן ראויים לכפרה, וכמו שהארץ הקדושה מצד קדושתה אינה סובלת החטא, כמו שאמר "ולא תקיא הארץ אתכם" כשתטמאו הארץ חס ושלום, כך ישראל מצד קדושתם אינם מסוגלים אל החטאים, ולפיכך הארץ מתייחסת להם... (שם פרק ח)

ויראה מה שאמר "ורחבה" מורה על דבר אלקי, שהארץ הזאת מסוגלת למעלה אלקית, שאין צרות בדברים הנבדלים, כי אם בגשמים שהם בעלי רוחק, שאין גשם נכנס בגשם, אבל הארץ היא אלקית, ואין שם צרות, ורמז בזה, כי הארץ רובה לעניני העולם הזה, וזה שנזכר בלשון "טובה ורחבה", נאמר על שהארץ טובה לעולם הבא, שיש בה עניני הגוף, כמו שהפליגו רז"ל בשבח פירותיה, וגם מעלה אלקית שאמרו שהיא ארץ הצבי, שכאשר יושבים עליה היא רחבה לכולם, ואם אין יושבים עליה אין בה מעלה אלקית והיא צרה...

ועוד אמר "חמדה", שכל הדברים שבארץ יש להם חמדה מצד החומר שבהם, ו"טובה" על שהם טובים מצד הצורה, ו"רחבה" היא מעלה אלקית יותר עליונה, שיש בה מעלה נבדלת שהארץ מוכנה לדברים האלקיים... (שם פרק כד)

טעם שנקרא בית המקדש "לבנון", וארץ ישראל נקראת "הר", כי ההר מובדל מן הארץ בהתרוממות, כך ארץ ישראל מובדלת מכל הארצות בהתרוממות, ומכל מקום אינה נבדלת לגמרי, רק כמו ההר שאינו נבדל לגמרי, שהרי שם ארץ עליו. אבל בית המקדש נקרא לבנון, כי לבנון הוא נבדל מן הארץ לגמרי, שהרי זה לבנון ואין שם ארץ עליו, כך בית המקדש נבדל משאר חלקי הארץ בקדושתו והתרוממותו... (נצח ישראל פרק ה)

אבל מה שאמרו שארץ ישראל באמצע העולם, ענין זה בודאי נכון וקיים, ואינו אמצע העולם שתחת הנקודה שבשמים ששם עיגול חצי היום העובר מקוטב לקוטב, כי דבר זה הוא אמצע העולם לפי מצב כדור השמים, אבל אמצע העולם האמיתי הוא האמצעי, כי הצדדין מחולקים ומשתנים בעניניהם. וכן אין ספק כי החלק אשר הוא אמצעי לפי מצב כדור הארץ אינו ארץ ישראל, אבל אמצעי עולם אשר הוא אמצעי שוה בין הצדדים המחולקים והוא אמצעי ביניהם, זהו ארץ ישראל. וראיה לזה, שאמרו כי ארץ ישראל באמצע העולם, כמו הטבור שהוא באמצע האדם, וכאשר תמדוד בקו, אין הטבור באמצע המדידה הגשמית, שהטבור בין החלק שנקרא עליון, ובין החלק הנקרא תחתון, ויש לכל חלק ענין מיוחד, וזה נמשך לפי מהות האדם, ולא לפי המדידה הגשמית.

לכך ארץ ישראל נחשבת באמצע העולם בין הצדדים המחולקים, והרי היא ארץ אשר לא תחסר כל בה, ואי אפשר שיהיה זה אלא בדבר שהוא באמצע, שהוא כלול משני קצוות, והאמצע לפי מצב כדור השמים אינו נחשב לכלום, ואין זו מעלה כלל, אבל הדבר שהוא אמצעי בין הצדדים המחולקים זהו הדבר השוה שאינו יוצא לשום קצה, זו חשיבות מעלה עליונה.

ומטעם זה נקרא ארץ ישראל "ארץ החיים", כי בקצה דבק ההעדר, ואילו ארץ ישראל שאינה נוטה אל הקצה היא ארץ החיים... וכן אמרו על ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות, מטעם שזה שנקראת אמצעי, כי אי אפשר שתשים גובה הכדור, רק דבר שהוא אמצעי בכדור, זולת זה הגובה בכדור הוא אמצעי בין כל הארבע צדדים שהם שפלים ממנו, ולפיכך מוכרח שארץ ישראל היא הגובה מהכדור, אף שהארץ כדורית, ובכל כדור תוכל לעשות האמצעי בכל מקום, רק שארץ ישראל היא האמצעי שיש בה המיצוע, לכך ראוי להניחה באמצע העולם... (באר הגולה באר ו)

וביאור מה שאמרו שכל אלו הג' דברים ניתנו על ידי יסורין, מפני שהם דברים קדושים, כי ארץ ישראל היא הארץ הקדושה הנבדלת, יש בה השכל יותר משאר ארצות, ואם לא כן לא היה אוירא דארץ ישראל מחכים יותר משאר הארצות, ולא היתה בארץ ישראל דוקא הנבואה... (דרך חיים הקדמה)

גלות באה לעולם וכו'. יש לתמוה מה ענין ד' דברים אלו אל הגלות? ושים עיניך ולבך על הדברים שנתבאר, כי כאשר תעיין תמצא כי ג' תוארים לארץ ישראל, הא' שנקרא שמו יתברך על הארץ, שהוא אלקי הארץ, כברמב"ן, וברז"ל: הדר בארץ ישראל אני לו לא-לוה וכו', כי הארצות תחת רשות השרים העליונים, ואין בלבד שם ה' נקרא עליה רק ארץ ישראל.

והתואר הב' שנקראת ארץ קדושה, ודבר זה מבואר.

הג' שנקראת ארץ החיים, שארץ ישראל באמצע העולם, וכל דבר שיש לו מדרגת האמצעי ואינו נוטה אל הקצה, מתייחס אל החיים, כי הקצה יש לו סוף ותכלית, וזה ענין המיתה, שהמיתה היא הסוף.

מפני זה אמר כי מפני ג' עבירות גולים ישראל מן הארץ, שאם עובדים ע"ז אין ראויים להיות בארץ, כי הוא יתברך אלקי הארץ, ואיך יהיו עובדים בארצו אלהים אחרים. והב' שפיכות דמים, שנקראת ארץ החיים, ואם שופכים דמים בקרבה אין ראוי שיהיו בה. הג' הוא גילוי עריות, מצד שארץ ישראל נקראת קדושה, והיפך הקדושה הוא גילוי עריות, כמבואר בכמה מקומות, שהערוה והזנות תאוה גופנית ביותר, וכל קדושה נבדלת מן החמרי.

אמנם השמיטה שהיא לארץ זו בלבד, כי ראוי לארץ השמיטה, שהיא ארץ לא תחסר כל בה, והיא הארץ השלמה בכל, והדבר השלם ראוי אליו השביתה והמנוחה, כמו ישראל שראוי להם השבת, כי כל מי שאין לו מנוחה לא הגיע אל השלמות, ולכך הוא מתנועע, שהמתנועע הוא בכח, והדבר שהוא בפועל לגמרי אין לו התנועה... ולכך כתיב שבת שבתון יהיה לארץ, ודבר זה מודיע מעלת הארץ...

ויש לומר גם כן כי אלו הג' כולם הם בשביל שהארץ קדושה, וכל קדושה היפך הטומאה, וידוע כי הטומאה מבטלת ומפסידה הקדושה, וכל דבר קדש בנגעו בטומאה מיד בטלה הקדושה, ולא מצאנו טומאה רק באלו ג' דברים, ולפיכך אלו ג' דברים היפך הארץ שהיא קדושה... וכן השמיטה היא קדושה בודאי לארץ, שהרי פירות שביעית שם קדושה עליהם, ועוד שהשביעית נקראת שבת, ובשבת כתיב "קודש היא לכם"... והשמטה היא עצם הקדושה שיש אל הארץ, וכאשר אין נוהגים קדושה בארץ, אין הארץ סובלת את הדברים האלו, והם גולים ממנה.

ותדע כי השי"ת נתן הארץ לישראל בזכות ג' אבות, ואם לא היתה שבועת האבות לא היתה הארץ לישראל, והארץ בפרט שייכת לאבות, ולכך ניתנה להם, וכן מוכח בפסוק: "וזכרתי את בריתי יעקוב וגו' והארץ אזכור", כי יזכיר הארץ בשביל האבות, כי הארץ שייכת לאבות... כי מעלת האבות דווקא מצד הארץ, כי אם לא היתה הארץ לא הגיעו האבות אל הקדושה העליונה, ולכן הארץ מגדלתן, וכאשר ישראל דומים ומתדמים אל האבות אז יש להם הארץ, וכאשר הם יוצאים ממדת האבות עד שאינם דומים להם, אז אין לישראל הארץ וגולים ממנה. ועל ידי ג' עבירות אלו הם יוצאים לגמרי ממדת אבותיהם, כי זהירות מגילוי עריות תמצא באברהם שהיה נבדל בתכלית הקדושה... ואם חס ושלום עובדים עבודה זרה אין ראוי שיהיו נחשבים בני יצחק, שהרי יצחק הקריב גופו לגמרי לשמים, וכל כך היה דבק בעבודת הקב"ה, וזה מקריב לאל אחר. וכן על ידי שפיכות דמים הם היפך ליעקב, כי לא מצינו מי שהיה היפך שפיכות דמים כמו יעקב... והרביעית היא שאינם שומרים מה שראוי אל הארץ מצד עצמה, היא השמיטה הראויה לארץ. (שם פרק ה משנה ט)

ברכה שניה "נודה לך"... ותיקנו לומר ארץ חמדה, כי הדברים שבארץ נחמדים לאדם, ומפני שיש דברים שהאדם חומד אותם ואינם טובים בעצמם לבריאות גופו ולתת לו כח, על זה אמר ארץ "טובה", ואחר כך אמר "ורחבה", וגם זו מעלה עליונה, כמו שאמרו רז"ל בהניזקין, ארץ צבי שהיא מחזקת כל יושביה ואין להם דוחק.

ויש לך להבין כי ג' דברים אלו: חמדה, טובה ורחבה הם בארץ ישראל זכות האבות, שאליהם ניתנה הארץ, כי אברהם היה נחמד בעיני הכל, כי עשה טוב עם הכל, ובשביל יעקב היתה ארץ טובה, כי הטוב הוא שאין בו פסולת, ולכך יעקב נקרא טוב, שלא היה בזרעו פסולת. ורחבה מצד יצחק אבינו, שראויה לו ההרחבה ביותר, כמו שאמר: "כי עתה הרחיב ה' לנו"... (נתיב העבודה פרק יח)

ומה ענין זה לרבית, שאמר כן "לתת לכם את ארץ כנען"? אבל הפירוש הנראה הוא, כי כאשר נכנסו ישראל לארץ היו עם אחד לגמרי, ולכן נעשו אז ערבים זה בעד זה, ועל ידי ארץ ישראל הם עם אחד לגמרי, ולכך כתיב שם גם כן: "להיות לכם לאלקים", כי יש להם א-ל אחד... (נתיב הצדקה פרק ו)

ולכך אמר ג' מתנות טובות נגד ג' מדרגות של קדושה. וזה כי ארץ ישראל היא קדושה, ולא היו ישראל ראויים אל מדריגה הקדושה הזאת שינחלו הארץ הקדושה הנבדלת עד שהגיעו להם יסורין, שהיה להם זיכוך הנפש על ידי סילוק הגוף על ידי יסורין, עד שראויים לקבל מעלת הקדושה... (נתיב היסורין פרק ב)

...ותדע עוד כי הארץ הקדושה היא באמצע, וכמו שבא דבר זה בדברי חכמים הרבה מאד, ודבר שהוא באמצע מרוחק ממנו הדברים אשר הם נוטים אל הקצות, כי הם הפך האמצע, וגילוי עריות הוא היוצא מן השווי להדבק בערוה, ולפיכך הוא נקרא טומאה, שכל טומאה הוא יוצא חוץ לאמצע לקצה אחד, וע"ז גם כן יוצא לקצה אחד, והוא גם כן נקרא טומאה, ולפיכך מחריבין הארץ ומגלין יושביה, ושמיטה היא בטול הארץ עצמה כמו שאמרנו, כי יחייב לפי קדושה הארץ שיהיה לה שבת, שהרי השבת מורה על קדושת הארץ... (חידושי אגדות שבת לג א)

...וגם זה נאמר דלא קשיא, דודאי ארץ ישראל ד' מאות על ד' מאות פרסה, לפי שמקום מדרגתה הוא כך, כי אין ספק שמקום כאשר יש לה שלימות גמור, מדריגתה הוא יתר עליון ממקום אשר הוא חסר, שאין מדריגתו כל כך גדולה במעלה עליונה, כמו שהוא גדול המקום אשר שלם. והמקום אשר שלם הוא ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, כי מקום שהוא שלם לפי שהוא שהוא אינו חסר, כי חשבון ד' על ד' הוא חשבון מרובע ושלם מן המקומות, וזה תמצא בכל מקום כי חשבון ד' הוא חשבון שלם, לפי שהוא חשבון כולל... לפיכך חשבון ד' מאות על ד' מאות הוא מן המקומות השלמות. ונתנו לארץ ישראל מדריגתה זאת שיש לשעור שלה המדריגה העליונה אשר ראויה למקומות השלמות. ולא אמרו שארץ ישראל היא ד' מאות על ד' מאות, אלא דכלל ארץ ישראל הוא כך, כאשר יקחו את הצורה שלה הוא ד' מאות על ד' מאות, כי כאשר יקח הכלל לא יקח הכלל דרך פרט כלומר דרך מדידת הפרט, כי הכלל אשר הוא כלל ארץ ישראל היא משוערת בהשערה כללית... לכן לא תתמה אם אין השיעור הפרטי מסכים לשעור הכללי, אשר יקח אותו שעור מצד הכלל שהוא השלימות... (שם ראש השנה כג א)

כל המהלך ד' אמות וכו', קאמר ד' אמות מפני כי ארץ ישראל ד' מאות פרסה על ד' מאות פרסה, וזהו כלל הארץ, וליחיד שהוא פרט אחד הוא ד' אמות, שהוא מקום אדם אחד, ובזה נחשב שזכה לארץ, וכשהוא זוכה לארץ זוכה לעולם הבא, וכבר בארנו זה גם כן במסכת אבות, כי עולם הבא נקרא בפרט ארץ, וכדכתיב (תהלים ל"ז) צדיקים יירשו ארץ, והוא עולם הבא... ולכך המהלך ד' אמות בארץ ישראל שהוא עיקר כל הארץ זוכה לעולם הבא שנקרא ארץ. ועוד מטעם שנתבאר למעלה, כי הארץ הזאת היא אל השי"ת, ומפני כך ההולך בה הוא גם כן אל השי"ת, וכן אשר הוא אל השי"ת יש לו עולם הבא. (שם כתובות קי ב)

ר' אבא מנשק כיפי דעכו וכו', יראה דכל אחד נקט מעלה אחת ממעלת ארץ ישראל, דהא דמנשק כיפי דעכו, כלומר כי בשביל זה יש לחבב הארץ, כי האדם יש לו חבור לארץ הזאת, מפני שהיא שייכת להם ומיוחדת להם, ומפני כך אמר במסכת גיטין, "למען יאריכו (ירבו) ימיכם וגו' על האדמה" וגו', דוקא בארץ ישראל מאריכין ימיך אבל לא בחוצה לארץ, ופירושו מפני כי הארץ הזאת היא ארץ ישראל שייכת להם לגמרי, וכאשר יצאו מארץ ישראל להיות נחשבים כמו אילן הנטוע במקום נאמן ונעקר משרשו, שהוא נחשב מקום לו, ואם נטעו במקום אחר אין לו קיום, כי האדם הזה שייך לכאן דוקא, ולכך היה מנשק כיפי דעכו, שהאדם יש לו חבור לארץ ישראל דוקא... כי האדם נחשב כאשר היה בארץ ישראל כסלע מושבו...

ודבר זה יש לדעת, מן האבנים שהם כבדים ביותר, מפני שכתוב (דברים ח') "אשר אבניה ברזל", והברזל הוא קשה וכבד... שכן דרשו (תענית ד' ב') אשר אבניה בניה, אל תקרי אבניה אלא בוניה, הם החכמים... הקושי מורה על הבלתי חמרי, כי החומר מתפעל בקלות, ומפני כך תלמידי חכמים שהם בארץ ישראל הם קשים, שהם רחוקים מן החמרי, וכל זה מסבה שהארץ קדושה... וכן קושי תלמידי חכמים שהם בארץ ישראל מורה שהם שכליים ורחוקים מן החמרי, וזה שהיה קיים משמשא לטולא, דבר זה מפני כי ההולך בארץ ישראל ד' אמות הוא בעל עולם הבא...

ועוד נראה לומר, כי כאן באו לומר אלו החכמים כי מעלת הארץ הן מצד הארץ עצמה הן מצד אוירה של ארץ הן מצד העפר, וכנגד הארץ עצמה אמר דהוי מנשק כיפי דעכו, וכנגד מעלת האויר של ארץ ישראל אמר דהוי קיימי משמשא לטולא, וכנגד מעלת וקדושת העפר אמר דהוי מגנדר בעפרא... (שם)

ודע כי הצבי נקרא צבי גם כן מלשון צבי ופאר שאין הצבי גס ועב החומר, ולכך אינו כבד התנועה, כי כל דבר לפי גסות החומר מעכב התנועה... והדבר שהוא דק יותר מתפשט בחיים כאשר אין הכל גשמי, כי יש בו החיים ואין זה דבר גשמי, וכן הארץ הקדושה כאשר יושביה עליה וזהו חיות הארץ, שהארץ נתן השי"ת לישראל והיא נקראת ארץ ישראל, לכך נקרא זה חיות הארץ כאשר יושביה עליה, ואז יש לה המעלה הנבדלת הקדושה בכל דבר, כאשר יושביה עם קודש הם ישראל, והקדושה היא בלתי גשמית, והבלתי גשמי אין לו הרחקים שהם מוגבלים, ואין לה מה שהוא שייך אל הגשמי, והיא בפרט נקראת ארץ החיים, וכאשר אין יושביה עליה נסתלקה המעלה הנבדלת וגמדא ואינה רחבה. ודברים אלו עמוקים מאד מאד... (שם גיטין נו ב)

...ולפיכך אמר י' קבין וכו', כי יש לדעת כי החכמה היא השכל הנבדל, וראוי שיהיה בארץ ישראל אשר היא הארץ הקדושה, ולפיכך הארץ הקדושה היא מיוחדת בחכמה מכל שאר ארצות, וכן היופי הוא שייך דוקא לארץ אשר היא קדושה נבדלת, כי היופי הוא זיו האור, ואין האור גשמי... (שם קידושין מט ב)

לאחד קראתי נועם וכו', וזה מפני כי אויר דארץ ישראל שהוא ממוצע וממוזג, ומפני כך החכמים שבה ממוצעים בהנחה בהשקט... (שם סנהדרין כד א)

של"ה:

קדושת המקום נוהג בארץ זכר לדבר בבריאת אדם שהיה קודש ויניחהו ה' בגן עדן, וכשקלקל וגורש מגן עדן ונתקן באומה ישראלית הנקראים אדם על ידי התורה נתן להם ארץ הקדושה, שהיא מקודשת מעין קדושת גן עדן, וכמו שכתוב ביחזקאל הארץ הנשמה הלזו תהיה כגן עדן, ואף עתה בחורבנה מכל מקום היא בקדושתה והיא ארץ אשר ה' דורש אותה, וארץ העמים ארצם טמא, וכל ישראל אשר שם אין באפשריות לתפלתם שיעלו למעלה אם לא שישלחו תפילתם דרך ארץ הקדושה לירושלים, ומשם למקום קודש קדשים כי זה שער השמים, זולת כמה מעלות טובות למקום הקדוש הזה, ועל כן תנן בסוף כתובות הכל מעלין לארץ ישראל ואין הכל מוציאין, הכל מעלין לירושלים ואין הכל מוציאין... (שער האותיות, וראה עוד א"י-ישוב)

...ודוגמא לזה בעולם הזה ארץ ישראל המכוון נגד ארץ ישראל שלמעלה, השררה הנתנת לנו עבדות היא לנו, כי שם מקום העבודה מצות התלויות בארץ, וביותר שהוא מקודש הוא יותר בו העבודה, דהיינו בבית המקדש... (מסכת פסחים מצה עשירה)

ומה שהוא כנען הקליפה של הקדושה, כי הקדושה באמיתיות כנען, ועבדות כנען לשון נכנ"ע, ...וזהו סוד שארץ ישראל אף לאחר שכבשוה עדיין שמה עליה ארץ כנען, כי שם אדרבה מקום ההכנעה והקליפה יצאת ואז נשארת ההכנעה זכה בלי שמרים ו"ל, והיתה מתחלה ארץ כנען הטמא, ואחר כך כנען הקדוש... (שם וראה שם עוד)

...וזהו ענין שנשאר שם כנען להארץ הקדושה אחר שהיתה של ישראל מצינו כמה פעמים שנקראת ארץ כנען, אלא הכוונה כי כנען הוא עבד גם כנען לשון הכנעה, וזה קיום הארץ שנהיה עבדי ה', וכשפרקנו עול ולא היינו עבדים לו אזי עבדים משלו בנו, ועיקר מעלת וקיום הארץ היא בהיותנו נכנעים ועבדים לו, וזהו ענין ג' נתנו על ידי יסורין, וחד מנייהו ארץ ישראל... וכבר הארכתי במוסר הזה בשער אותיות באות ק' קדושה מקדושת ארץ ישראל, שאל יתרעם במי שדר בארץ ישראל כשהוא חסר כל טוב או מוכה ביסורין, כי אדרבא זוהי לו לטובה, והכל מצד החסד לכפרת עון, ועל זה רמזו במסכת כתובות, א"ר אלעזר כל הדר בארץ ישראל שרוי בלא עון. וצריך האדם הדר בארץ ישראל תמיד לזכור בשם כנען המורה על עבדות וההכנעה... (תורה שבכתב לך לך)

...ארץ ישראל הוא מעלת בני עליון, שכל הארצות ניזונין מארץ ישראל, וגם אין מלאך המות הטמא שולט שם, כדאיתא בזוהר פרשת תרומה... וכשחטאו בעגל נתחלשו ג' מתנות אלו, תורה מצד שבירת הלוחות באה שכחת התורה... ארץ ישראל נתחלש כי אלו לא חטאו היה הקב"ה בעצמו ובכבודו מוליכם ולא על ידי מלאך, ועתה גרמו "כי לא אעלה בקרבך" רק על ידי מלאך... (שם ויקהל)

רמח"ל:

והנה לשתתחזק הקדושה כראוי, צריך שיהיו ישראל בארץ ישראל, כי הם העם הנבחר והיא הארץ הנבחרת, ובישראל ימלוך מלך מבית דוד, שהוא המלך הנבחר, ובו נקשרים כל ישראל בקדושה, ואם אחד מן התנאים האלה חסר, אין הקדושה מתחזקת כראוי. (מאמר החכמה בתפלת ראש השנה)

ועתה אודיעך סוד גדול בענין תיקון העולם, כי הנה כתוב: "הרחיבי מקום אהלך" וגו' (ישעיה נ"ד ב'), והוא סוד גדול. כי בזמן בית המקדש היתה הקדושה מצומצמת בארץ הצבי ולא היתה יוצאת החוצה, ובזמן הגלות נצטמצמה יותר וחזרה להיות נקודה קטנה. והנה בזמן הגאולה במהרה בימינו תשוב להתרחב על הארץ הקדושה, שגם היא תהיה עוד רחבת ידים מאד, ועל זה נאמר הרחיבי מקום אהלך. ואמנם מן המדרגה התחתונה החיצונה שבמלכות יתפשטו ענפים לכסות על פני האדמה, כי כבר נטהרה מטומאתה, ואז תהיה כל הארץ טהורה ולא קדושה, כי אין קדושה אלא לארץ ישראל, ושאר העולם יהיה כמו סוריא, כיבוש יחיד... אך ארץ ישראל עצמה נקראת כיבוש רבים, כי כל עשרת המאורות העליונים מאירים שם עליה, מה שאין כן זאת הארץ שהיא כיבוש יחיד, שאינה אלא תחת הנהגת המלכות ומכנפיה היא מקבלת, ועל זה כתוב: "האריכי מיתריך"... (מאמר הגאולה)

כלי יקר:

אל הארץ אשר אראך - ...וכל זמן היותו בחוצה לארץ עד שלא היה בו רוח נבואה לא ידע ולא יבין מהות הנשמה אשר מקורה מן הר המוריה, ואפילו מהות יצירת החומר משם לא יבין, עד בואו אל תוך הארץ הקדושה, אז הראה לו לו השי"ת מעלות המקום הקדוש, ואיך הוא מקום לעצמותו של אדם... אשר בעבורו ראוי לו לעזב את כל אלו, ולילך לידבק במקום הקדוש ההוא, כי שם יגיע אל דביקות השכינה. (בראשית יב א)

התהלך בארץ - שהשי"ת הקנה לו שני דברים, הרוחני שהוא מקום המקדש והמסתכל בו מתלבש רוח טהרה וקדושה, ולזה סגי קנין בראיה, ועל זה אמר "מן המקום אשר אתה שם", ושלמות זו עד עולם למסתכל שם. ואחר כך אמר השלמות הגשמית שיקנה על ידי שיתהלך בארץ, וזו רק בזמן שעושים רצונו של מקום. (שם יג יז)

מעמק חברון - אמרו חז"ל מעצה עמוקה של צדיק הקבור בחברון, רוצה לומר בזה שיעץ לאברהם לברר מלכיות במקום גיהינום, וארץ ישראל גבוהה לעומת הארצות, לפיכך קראה עצה עמוקה, שזה במקום גיהנם העמוק. (שם לז יד)

המעלה אתכם - מארץ מצרים שהיא עפרורית של ארץ ישראל הגבוהה והרוחנית, ולכן כל דבר שהוא יותר עפרורי יותר מטמא, ולכן באה השחיטה להוציאם מעפרוריתם... (ויקרא יא מה)

בהר סיני - שהיובל מזכיר את הר סיני שנתקדש אחר מ"ט יום בתקיעת שופר, וארץ ישראל דומה לו שאוירא מחכים. (שם כה א)

היש בה עץ - ...ועל דרך הנסתר רצה לברר להם אם הארץ עומדת בצל ש-די או היא תחת המערכה כשאר ארצות, ושם של ש-די מרומז ב"עץ" י' פעמים ה"א וה' פעמים יו"ד הרי ק', ו' פעמים ה"א וה' פעמים וא"ו הרי ס', סך הכל ע"ץ, וזה שאמר סר צלם, שה' עזבם למקרים אבל ה' אתנו... (במדבר יג כ)

וישליכם אל ארץ אחרת - שלא יהיו בארץ בה נתגדל החומר שלהם שגרם לחטא... (דברים כט כז)

אור החיים:

אשר אראך - ...ועוד שיתן לו כח לראות את כולה, ועוד, שאתה ראוי לה, וזה בלא זה אין ראויים להשראת שכינה ולהצלחות. (בראשית יב א)

ושמרתם אתם - ...או, אם ישראל והגרים ישמרו אין כח במעשה הגוים להקיא הארץ יושביה. וכתב רמב"ם וסמ"ק כי גוי שלא קבל עליו ז' מצוות אסור לו לדור בארץ ישראל מטעם "פן יחטיאו", ולא למיחוש הקאה... (ויקרא יח כו)

ואני אתננה - מלבד שתירשו אותה, אתננה לזבת חלב ודבש יותר מהקודם, ורק בזמן ירושתם. (שם כ כד)

להיות לכם לאלקים - לא לאכול מפריה היא תכלית הנתינה, אלא להיות לכם לאלקים, כבתורת כהנים: היושב בארץ ישראל מקבל עליו עול מלכות שמים. (שם כה לח)

יען וביען - כחז"ל על פסוק "על מה אבדה הארץ" וגו', שהשאלה היתה מה חטאה הארץ, והתשובה כי בלי תורה אין חשק לארץ בישיבתם בה, אם כן היו ב' סבות לעונש הגלות: עזבם תורתי, וביטול השמיטות. (שם כו מג)

כי הארץ - לארץ ישראל ב' מעלות בפירותיה ובהשקאתה, וכל זה רק כשישראל ושכינה בתוכה. (דברים יא י)

והארץ - מתחלה הזכיר שבח הארץ זבת חלב ודבש, וגמר "כי הארץ" וגו', הגם שארץ מצרים משובחת בפירות, דכתיב כגן ה' כארץ מצרים, לא כשיעור זה בלבד היא הארץ אשר ה' נותן. ועוד יש בה מגרעת בארץ מצרים, "והשקית ברגלך" וגו'. והארץ אשר ה' אלקיך - דקדק לומר אלקיך, להעיר כי שבח הארץ כאשר מייחד אלוקותו על ישראל, אבל בזמן שישראל גולים ואין השכינה בתוכה, אין שבח לארץ כל כך. (שם שם יא ויב)

והיה כי תבא - אין שמחה אלא בישיבת הארץ, כאומרו: אז ימלא שחוק פינו. אשר ה' אלקיך נותן - מודיע תנאי הירושה, שידע שהארץ מתנת ה', ומקבלה על מנת שיקבל עליו אלוקותו, וישריש התושבים על כל פנים, וידע שישיבת הארץ מצוה, ועל מנת שיביא בכורים. (שם כו א)

לשבת על האדמה - מצוה כוללת כל התורה, כדברי חז"ל: ההולך בה ד' אמות יש לו חלק לעולם הבא. (שם ל כ)

הגר"א:

בקרן בן שמן - היא ארץ ישראל על ידי מצות עשה. ויסקלהו - מיצר הרע וקליפות על ידי מצות לא תעשה, ויטעהו שורק - חכמת אלקים בקרבה, מגדל - הנבואה שראשה בשמים, והנביא נקרא צופה. יקב - רוח הקודש... (ישעיה ה ז)

ורבה העזובה בקרב הארץ - על דרך אומרם, ארץ ישראל אמצעית בארצות, ורוצה לומר כל שקדושתו יותר, עזובתו יתרה. (שם ו יב)

תניא:

...כי אין הפנים העליונים מאירים למטה אלא באתערותא דלתתא במעשה הצדקה הנקרא שלום... ובפרט צדקת ארץ ישראל, שהיא צדקת ה' ממש, כמו שכתוב, עיני ה' אלקיך בה, והיא שעמדה לנו לפדות חיי נפשינו מעצת החושבים לדחות פעמינו, ותעמוד לנו לעד לשום נפשינו בחיים האמיתיים מחיי החיים. (אגרת הקדש ד)

לעורר את האהבה הישנה וחבת ארץ הקודש להיות בוערת כרשפי אש מקרב איש ולב עמוק, כאילו היום ממש נתן ה' רוחו עלינו רוח נדיבה, למלאת ידם לה' ביד מלאה ורחבה מדי שנה בשנה הולך ועולה למעלה ראש כמדת קדש העליון המאיר לארץ הקדושה המתחדש ומתרבה תמיד, כדכתיב, תמיד עיני ה' אלקיך בה מרשית השנה ועד אחרית שנה, דהאי אחרית שנה אינו מובן, שהרי באחרית שנה זו מתחילה שנה שניה, והיה לו לומר לעולם ועד?

אך הענין יובן על פי מה שכתוב, ה' בחכמה יסד ארץ, שיסוד הארץ העליונה היא בחינת ממלא כל עלמין, והתחתונה היא ארץ חפץ המכוונת כנגדה ממש, ונקראת על שמה ארץ החיים, הנה הוא נמשך מהמשכת והארת חכמה עילאה מקור החיים העליונים, כדכתיב החכמה תחיה בעליה וכו', והארה זו היא מתחדשת באור חדש ממש כל שנה... ובכל שנה ושנה יורד ומאיר מחכמה עילאה אור חדש ומחודש שלא היה עדיין מאיר מעולם לארץ העליונה, כי אור כל שנה מסתלק לשרשו בכל ערב ראש השנה כשהחודש מתכסה בו, ואחר כך על ידי תקיעת שופר והתפלות נמשך אור חדש עליון מבחינה עליונה יותר להאיר לארץ העליונה ולדרים עליה הם כל העולמות העליונים והתחתונים המקבלים חיותם ממנה... וזה שאמר תמיד עיני ה' אלקיך בה, שהעינים הם כינויים להמשכת והארת אור החכמה, ואוירא דארץ ישראל מחכים... (שם יד)

מלבי"ם:

מלבד הרעב הראשון - ...הארץ עדיין לא היתה ראויה לברכה כזו בימי אברהם מצד שלא נתנסה עדיין, ומצד שהארץ עוד לא התקדשה עדיין במתנתו לחול עליה ההשגחה הפרטית, שבאה אחרי הפרד אברהם מלוט, כי הרעב ההשגחיי שהיה פה לא יפול על הצדיקים... (בראשית כו א)

והיה זרעך - הסמיך ברכת הזרע להבטחת הארץ, שהנטע הנבחר יתברך רק במקום הנבחר... (שם כח יג)

כי אם שמר תשמרון - אחר שהודיע להם עד הנה כי ירושת הארץ ושיתקיימו עליה לאורך ימים תלוי בשמירת התורה והמצות, וגם הודיע להם שיש שתי מדרגות בעבודת ה', זו גבוהה מזו, שהוא העובד מיראה וגבוה עליה העובד מאהבה, הודיע להם עתה שגם בירושת הארץ ובקיומם עליה יש הבדל בין העובד מיראה ובין העובד מאהבה, שהגם שיירשו את הארץ גם אם יעבדו מיראת ה' לבד, בכל זאת אם יעבדו מאהבה ישיגו בזה טובות יותר גדולות, שכבר בארתי כשזכר שם גבולי ארץ ישראל שהגבולים שזכר שם הם רק הגבולים לכבוש יהושע, אבל הבטיחם "ושתי את גבולך מים סוף ועד ים פלשתים וממדבר עד הנהר", שזה הבטיחם בעת שיעבדו מאהבה, שאז יתרחב גבול ארץ ישראל יותר מגבולים הנזכרים בפרשת מסעי ובכבוש יהושע... (דברים יא כב)

על מה עשה ה' - ...ועוד פלא שהארץ נענשה גם כן, וזה כדי שלא יתיישבו בה עמים אחרים... (שם כט כא)

על במותי ארץ - שהאויר שם זך... והמקום חזק מפני אויב. חמאת בקר - המקומות שאינם מסוגלים לזרע היו למרעה. (שם לב יג ויד)

וכפר אדמתו עמו - אחר שיתיישבו בארץ ישראל יביא את גוג ומגוג. או: אז יסיר את הקללה גם מארצו. (שם שם מג)

וזרעך גוים יירש - כי ארץ ישראל לא תספיק, וגם לא ארצות עמים... (ישעיה נד ג)

והארץ הנשמה תעבד - גם זו שהחזיקוה עד עתה כבלתי ראויה לעיבוד. (יחזקאל לו לג)

חבל נחלתכם - מיוחדת להשגחה ולקדושה ולנבואה, ומיוחדת לכם כי עליכם ההשגחה. (תהלים קה יא)

רש"ר הירש:

וילך אברם - אברהם פנה מעצמו אל הארץ בה היה האדם פעם קרוב יותר אל השי"ת, ממנה ניטל עפרו של אדם הראשון, ושם הקריבו הבל ונח. (בראשית יב ד)

לך אתננה ולזרעך עד עולם - אין הוא מבטיחו, שהארץ תהיה ברשותם עד עולם, אך היה תהיה שלהם עד עולם, ישראל והארץ יעודים זה לזה לעד. וכן אתה מוצא שהארץ ניתנה כאן לאברהם אף על פי שלא היתה ברשותו מעולם. (שם יג טו)

מלבד הרעב הראשון - מזמן שהובטחה הארץ לאברהם נפקדה ברעב, לומר שאין פוריותה כי אם על ידי מעשה יושביה. (שם כו א)

אחזת עולם - אם כי זה מאות בשנים אין הארץ ברשותנו, הרי היא לנו אחוזת עולם. "נאחז בה", אנחנו קשורים אליה, היא אוחזת בנו, אם כי אין היא בחזקתנו. (שם מח ד)

והבאתי אתכם - אחרי שהם לי לעם, ואם לא ישמרו על "לאומיותם" זו יאבדוה שוב. לכם מורשה - ברוח כבר ניתנה לאבות, ועכשיו רק יקבלוה ירושה. (שמות ו ח)

בהר נחלתך - בדרך כלל נקראת ארץ ישראל הר, ונחשבת כמרגלות הלבנון, ונקראת בשם ירכתי צפון או ירכתי לבנון. בהר נחלתך - החלק הראשון אשר נפל שוב בחלקו של ה' מכל כדור הארץ. (שם טו יז)

הנה זה היחס שבין התנהגותו המוסרית של האדם לבין כדור הארץ בכללו. אך הקב"ה קבע קשר אמיץ הרבה יותר בין ישראל לבין ארצו, שהרי שני אלה נבחרו להיות כלי מלאכה לתחייתו המוסרית של מין האדם. כדרך שהעם הוא "עם ה'", כן הארץ היא "ארץ ה'", והרי הוא קורא לה "ארצי" ו"נחלתי". כלל האנושות וכלל הארץ עתידים להיות לה', אף הם יהיו קודש לעשיית רצונו, אך אבן היסוד לאותה תכלית חינוך האדם הנוחה בעם זה ובארץ זו. מאז בחירת אברהם וארצו אין ארץ ישראל סובלת את השחתת יושביה. פריחת ארץ זו תלויה בפריחתם המוסרית של יושביה - הנולדים בה, ניזונים מפירותיה ומתעשרים באוצרותיה... (ויקרא יח כד, וראה שם עוד)

לתור את ארץ - לחפש מקומות וצדדים טובים... לראות את הארץ כמקום התפתחות העם. עליהם לראות את הארץ במבט כפול: כארץ כנען העכשוית מקום השחיתות, וכזו אשר אני נותן - כמקום התפתחות לחיים לפי רצון השי"ת. (במדבר יג ב)

מן הנפילים - לדברי רז"ל (זבחים י"ג) לא ירד המבול בארץ ישראל, ונשאר בה מהכח הקדמון של הטבע שהתפתח בנפילים לגודל גופני כביר, ואצל ישראל יתעצם לכח רוחני מוסרי, עד להתרעננות גן-עדנית של כל העולם... (שם שם לג)

וברכת - ...בברכת הזן אנו מביעים כי צרכי כל נפש באים מהשגחתו המיוחדת, אם בחסד או באהבה. בברכת הארץ אנו מבטאים, שיחס זה בין השי"ת לכל אחד ואחד קשור לארץ ישראל, הממחישה את העמדה ההסטורית המיוחדת של עם ישראל, ועמדה זו מושתתת על העמדת כל הגופניות לרשות ה': ברית אברהם, ומטרת תפקיד זה היא שמירת התורה כולה, כבתהלים: "ויתן להם ארצות גוים וגו' בעבור ישמרו חוקיו" וגו'... (דברים ח ט)

עיני ה' אלקיך בה - ארץ ישראל היא אדמת התורה האלקית, העדות ההסטורית להתגלות השי"ת, והיא הנושאת בחיקה את עתיד הישע המוסרי של כלל האנושות, ולכן פריחת ארץ ישראל היא פריחת הכלל. (שם יא יב)

לא תזרע כרמך - ...בזה נותן התראה לבאי הארץ על קדושת אדמת ארץ ישראל שעל ידי התורה האלקית. יכולנו לחשוב שהגפן אסורה לגמרי בנטיעה באדמת התורה המוסרית, והנה מצוה בנטיעה זו, אך מדגיש עם זאת את איסור הכלאים, לומר לך שהתורה האלקית לא רק מרשה, כי אם מקדשת את ההנאה החושנית הגדולה ביותר - אם היא נשארת במסגרת החוק. (שם כב ט)

ברזל ונחושת מנעלך - הר הלבנון שבסוף הצפון, שהוא עשיר במתכות והוא בריח טבעי לבטחון הארץ. (שם לג כה)

לשם קיומם של מצות התורה, ביקש הקב"ה להנחיל את עמו אדמה מיוחדת, היא ארץ ישראל, עליה יגשימו את יעודם העילאי. זוהי הארץ הטובה, אשר הפריחה והשגשוג שלה אינם תלויים בטל השמים, בקרני השמש או במעינות התהום גרידא, ובודאי שלא בכוחות העבודה החרוצים, כי אם בעיקר ברמה המוסרית של היושבים עליה, במדת התקדשותם ונאמנותם לחוק האלקי. זוהי הארץ שהועיד הקב"ה לעמו ישראל. היא הארץ הפורחת כאשר הם עושים רצונו של מקום, אשר נועדה להיות נס וסמל לכל העמים, כהתגלמות חיה של האמת הצרופה אשר אתה מתחיל גילוי האלוקות ובה הוא מסתיים.

הארץ הטובה מדגימה בשגשוגה את הידיעה היסודית, ש"עיקר שכינה בתחתונים", בצורה מוחשית מאד. מבשרת היא לכל באי עולם, כי לא רק בעלמא דקשוט העתיד אלא כבר עכשיו, פה בעולמנו - ואולי בעיקר כאן - מבקשת שכינת א-ל פינה להשראה... (במעגלי שנה ב עמוד רמב)

מתקופה לתקופה מניח ה' לעמו לשוב אל ארצו, כדי לנסותו אם כבר נתבגר די הצורך בשביל מדינת התורה הנצחית עלי אדמות, אם במשך שנות גלותו למד להכיר את אפסותם של האלילים מעשה ידי אדם, אם כל הנסים שהתרחשו לו במשך שנות גלותו לימדוהו להמתסר ללא סייג אך ורק לתורה, ולהמשיך בהתמסרות זו גם בהיותו שרוי על אדמתו תוך חירות ועצמאות.

אך עד כה טרם הוכיח ישראל, כי כבר הגיע לבגרות כזאת. אמנם בהיותו נטול אדמה ומולדת הוא מגלה התמסרות רבה, תוך שמחה ובטחון, לתורת ה'. אבל קיים החשש, כי ברגע בו ידמה שהוא עומד על קרקע מוצקה משלו, יתחיל להפריז בהערכת חשיבותה של האדמה, של העצמאות המדינית והחרות החברתית, ויתרחק מן התורה וערכיה. הוא יעמיד לרשות התורה היכל מצומצם וסגור, ואילו בחייו הציבוריים ישליט את הערכים האליליים לפי רוח הזמן - וכך ישוב אל אותו החטא, אשר הביא לידי החורבן... (שם ד עמוד מ)

העמק דבר:

וירא אליו - כי היה בארץ הראויה לכך, ועד שלא נבחרה ירושלים כל ארץ ישראל ראויה למזבח, כדאיתא במכילתא ריש בא. (בראשית יב ז)

הלוך ונסע הנגבה - ראה שדרום ארץ ישראל מסוגל יותר לעבודת קרבנות, ומכל שכן לתורה... (שם שם ט)

במה אדע - באיזה דבר היא ראויה אלי. ויאמר אליו - הודיעו שסגולת ארץ ישראל היא הקרבנות, ולזה מסוגלים רק ישראל... (שם טו ח וט)

בארץ מגורי אביו - מפני שהיתה הארץ הקדושה לא פנה מפני אחיו. ואף על גב שבכל מקום שישבו יעקב ובניו היו עדה קדושה בקביעת הוראת התורה, אינו דומה מקום המושרש כבר בקדושה, לאחר. בארץ כנען - ויש בזה גם מצות ישוב הארץ. (שם לז א)

אל תרגזו בדרך - כדאיתא בנדרים כ"ב שבארץ ישראל אין לישראל לב רגז... (שם מה כד)

והוצאתי אתכם - רוצה לומר תכלית יציאתם היא להביאם לארץ המושגחת, ואף על פי שיצאו ממנה אחר כך תשאר להם מורשה. (שמות ו ו)

מורשה - שדעתם תמיד עליה, ואינם שוכחים הליכותיה והברית שלה, וכן לא תסור השגחתו ממנה. (שם שם ח)

בהר נחלתך - שהוא כלל ארץ ישראל שהיא גבוהה מכל הארצות. מכון לשבתך - הוא הר הבית, אשר שם מתנהג מלכות שמים... כמו לשון המקרא "השמים כסאי", ושם מושבו להשגיח על הבריאה... (שם טו יז)

על האדמה - אף על פי שהמצוות נוהגות גם בחוץ לארץ, הן מיוחדות יותר לארץ ישראל, וזה גם במצוות שכליות ככיבוד אב ואם... (שם כ יב)

לא נבראו בכל הארץ - ברית זו גם על הארץ שתשוב לישובה. (שם לד י)

גאולה תתנו לארץ - בשדה שנמכרה לעכו"ם, ואפילו בשביעית, והוא רק בזמן שהיא ארץ אחוזתם, ולא בזמן שכולה ביד עכו"ם. (ויקרא כה כג)

חרבה - אחר שהשכינה מסתלקת פנה הודה. והשימותי את מקדשיכם - במגילה פרק ד': קדושתם אף כשהם שוממים, כי אינה מתחללת. (שם כו לא)

והריקותי אחריכם - ביניהם ובין ארץ ישראל יהיו בעלי חרב. שממה - אחר כך יעזבוה גם האויבים. (שם שם לג)

כי אתם באים - בעבר הירדן לא הוזהרו לבער עבודה זרה, שהוא משום קדושת ארץ ישראל, ועבר הירדן נתקדשה רק אחרי קדושת ארץ ישראל, כמו בערי המקלט. (במדבר לג נא)

לשכים בעיניהם - בעין הדעת, שארץ ישראל מפתה לע"ז, והיות וחטא ישראל בע"ז גדול מחטאתם ישלטו הם בכם. (שם שם נה)

למען תחיו - בעליזות ועונג מההרגש הרוחני. ובאתם - כי בארץ ישראל עיקר חיות זו, וגם שעסק התורה מביאם לארץ. (דברים ד א)

דורש אותה - שאר מדינות אף על פי שנדרשים לגשם אין להם דאגה מזה, בטבע הארץ להיות הגשם בעתו, מה שאינו כן ארץ ישראל, אינו נותן גשם אלא לפי חקירת המעשים. תמיד עיני - ואפילו כבר היה גשם, ותבואת הארץ באה לברכה, עדיין השגחת ה' שליטה בה בכמה מאורעות מזדמנים, וכדאיתא ברבה כאן, שעכברים אכלו תבואה שבגורן עד שעשרו כראוי... (שם יא י ויב)

מן המדבר והלבנון - במזרח וצפון הגביל ארץ ישראל, שבמזרח עמון ומואב, ובצפון נצרך להיות עוד ד' מלכיות שהיו במחשבה תחלה לבריאת שמים וארץ, אבל במערב ודרום אפשר להרחיב הגבול. (שם שם כד)

אתה בא אל הארץ - ענינו לארץ ישראל, כי שם תלויים בגשמים, ועל כן היו הגוים מנחשים, והזהירם שלא יעשו כן... (שם יח ט)

וישבת בעריהם - ולעיל כתב וישבת בה, שתחשוב כי סגולת הארץ בע"ז, וכאן מדגיש שידעו סגולות הערים, איזו עיר מסוגלת לעיר מקלט, כבמכות פרק ב'. (שם יט א)

על הארץ - שם שכר המצוות גדול מבחוץ לארץ. (שם כג כא)

אל המקום הזה - מקום המקדש, להרחבת הדעת, ויתן לנו את הארץ - לגוף. (שם כו ט)

כמהפכת סדום - שאי אפשר לשבת בה כלל, ואיך ישבו בה ישראל, אין זו כי אם יד ה' עשתה זאת. (שם כט כא)

וירישתה - שוב, אף על פי שירושה אין לה הפסק, מכאן המחלוקת על קדושה ראשונה אם קדשה לשעתה או גם לעתיד לבא. (שם ל ה)

ויכוננך - מובא שבאו לשנאת חנם על ידי אהבת הממון, וזה בא מחמת המסחר, והמסחר בא מדאגת פרנסה או על ידי בטלה, על כן נתן להם ארץ שטרחתה מרובה, אבל אחר כך מספקת להם הכל. (שם לב יד)

ולמען תאריכו ימים - ארץ ישראל שומרת שלא נבא לידי ע"ז. (שם שם מז)

מוהר"ן:

ולהמשיך בחינת קדושת ארץ ישראל עכשיו בגלות שהיא תחת יד הס"א, ואין יכולת בקדושתה להתגלות, אף על פי כן יכולין לגלות ולהמשיך קדושתה אפילו בגלות המר הזה בבחינת (ויקרא כ"ו) "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם", היינו אפילו בגלות המר יכולין לגלות בחינת גם זאת, ועל ידי מה יכולין להמשיך את קדושת ארץ ישראל, על ידי התנוצצות אור זכות אבות, כמאמר הזוהר (שלח דף קע"ד א') באתר דאית תמן אבות אית תמן שכינתא... ולא די שהאדם ניצול מהרשע אלא גם רואה בהרשע מה שהרשע רצה לראות בו. (נה ב)

...ואלו הנשמות הגדולות צריכין שיהיה להם גוף בבחינות (ישעיה ד') "פרי הארץ", בחינות אוירא דארץ ישראל, כי כשהאויר מתקדש בבחינות אוירא דארץ ישראל אזי כל הפירות והתבואה הגדל שם, שמהם ניזון האדם ומשם באה הטיפה זרעיות, הכל הוא בבחינות ארץ ישראל, ומשם נרקם הגוף בבחינות (תהלים קל"ט) "רוקמתי בתחתיות ארץ", בחינת ארץ ישראל, ואזי הגוף בבחינת פרי הארץ, ואזי ראוי לקבל נשמה גדולה... (סא וראה עוד ערך ארץ)

ודע שארך אפים תלוי בארץ ישראל, כי שם זוכים לבחינת ארך אפים, כי ארץ ישראל היא בחינת אמונה, כמ"ש (תהלים ל"ז) "שכן ארץ ורעה אמונה", וכמשחז"ל (כתובות ק"י ב') כל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה, נמצא שארץ ישראל הוא בחינת אמונה, ועל ידי אמונה זוכין לבחינת אריכת אפים כנ"ל, דהיינו שלא יוכל לבלבלו שום מונע ובלבול מעבודתו כנ"ל. נמצא שעיקר עבודת איש הישראלי זוכין על ידי ארץ ישראל, שהוא בחינת אמונה, בחינת אריכת אפים, בחינת כח הגדול וכח הצומח שעל ידי זה זוכין להתחזק בעבודתו ולבלי להסתכל על שום מונע ומעכב ומבלבל, שאי אפשר לזכות לעבודת ה' באמת כי אם על ידי זה וכנ"ל... (קנה)

סיפר שכשהיה בארץ ישראל סיפרו לו שם החשובים שהיו שם, שבאו ממדינות אלו וקבעו דירתם שם בארץ ישראל כמפורסם. וספרו לו שקודם שהיו בארץ ישראל לא היו יכולים לצייר לעצמן שארץ ישראל היא עומדת בזה העולם, והיו סוברים שארץ ישראל הוא עולם אחר לגמרי לפי גודל קדושת ארץ ישראל המבואר בספרים ומפורש בתורתינו הקדושה מעלת קדושת ארץ ישראל כמה וכמה פעמים. והתורה בעצמה מפרשת כל גבולי ארץ ישראל לגודל מעלתה וקדושתה העצום והנורא מאד מאד... עד אשר באו לשם וראו שארץ ישראל היא בזה העולם ממש. כי באמת ארץ ישראל היא כמו מדינות אלו ממש, ועפר ארץ ישראל הוא במראה ודמות כמו עפר מדינות אלו ממש... כי באמת בדמות ותמונה אין חילוק כלל בין ארץ ישראל ובין שאר מדינות להבדיל, ואף על פי כן היא קדושה מאד מאד בתכלית הקדושה עצומה ונוראה מאד, אשרי הזוכה להלוך שם אפילו ד' אמות כאשר הפליגו רז"ל וכל הספרים בעוצם קדושתה הגדולה והנוראה. (תנינא קטז)

שפת אמת:

בפסוק ויוצא אותו החוצה... וזה עדות שהם זרע קדש, ועל זה כתיב כח מעשיו הגיד וגו' לתת להם נחלת גוים, שבכח הנשמות המיוחדים לבני ישראל יורשין ארץ ישראל, כמו שאמרו ז"ל שירש את הארץ בזכות המילה, ואתה את בריתי תשמור... (בראשית לך לך תרס"א)

והנה האבות נתעלו להיות מרכבה אל השכינה, וכח האבות והראשון אברהם אבינו ע"ה לא היה יכול להתגלות עד שבא אל ארץ ישראל, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, הנצנים נראו בארץ, אלו אבהן, וזה שאמר הכתוב לך לך לתקוני גרמך, וכדאיתא בזוהר הקדוש דאברהם הבין בחכמה כל שורש הארצות, ועל שורש ארץ ישראל לא היה יכול לעמוד שהוא עמוק וכח אלקי, וכמו כן עצמו שורש נפש האבות הוא גבוה מאד... והארות האבות אין מתגלים רק בזמן ומקום מיוחד, וכמו כן באיש ישראל בכח המילה מתנוצץ בו חלק מבריתו של אברהם אבינו ע"ה, וכמו כן בכלל ישראל עמך כולם צדיקים, שהם כלים שיתגלה בהם הארת האבות... (שם תרס"ב)

בפסוק ויחן את פני העיר, וכבר כתבנו במקום אחר, כי כשם כשיצא הצדיק מן העיר כתיב ויצא, פנה הודה זיוה הדרה, כן כשנכנס לארץ ישראל חזר הודה זיוה הדרה, כי הנה הפנימיות אינה מתגלה רק אל הזוכין לה, וזה עצמו בחינת שמירת שבת שכתוב אצל יעקב, כי שבת היא התגלות הפנימיות, וזה ויחן פני העיר, ולכן נקרא שבת יום מנוחה, כי התלבשות הטבע הוא מסתיר הפנימיות, והוא כמו מלחמות הגוף והנפש, ושבת יום מנוחה שמתגלה הפנימיות וסט"א ערקית נקרא ויחן פני העיר... (שם וישלח תרנ"ב)

במדרש ג' מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל, תורה וארץ ישראל וחיי עולם הבא, וכולם על ידי יסורין וכו', הם בחינת מעשה דיבור ומחשבה, שהם ג' מדריגות, ולכל אחד יש הסתר שצריכין מקודם לתקנם, כי ארץ ישראל ובית המקדש והקרבנות הם בחינת עשיה, והתורה הוא הדיבור, ועולם הבא בחינת המחשבה, וג' אלו כוללים כל האדם... (שמות תרמ"ז)

במדרש חושך שבטו שונא בנו... וג' מתנות נתן לבני ישראל, תורה וארץ ישראל ועולם הבא, וכולם על ידי יסורים, ואם היינו ראויים היו יסורי מצרים מספיקים לכל המתנות, כמו שכתוב במתן תורה, אני אמרתי אלקים אתם וגו', ולפי שחטאנו הוצרכו להיות במדבר מ' שנים לזכות  למתנת ארץ ישראל... (שם תרנ"ח)

בפסוק וגם הקימותי וגו', ופרשה זו היא תשובה למאמר משה רבינו ע"ה למה הרעותה וגו' כי כדי לזכות לארץ ישראל צריכין מקודם לסבול גלות מצרים, ומדרגת משה רבינו ע"ה היה כולו טוב, כמו שכתוב כי טוב הוא, ולא היה בו מתערובת טוב ורע, אבל בני ישראל היו צריכין לתקן זאת התערובות שנעשה אחר חטא הראשון... וזה היה הכנת האבות לתקן העולם ולברר ארץ ישראל לבנות בית המקדש שהוא בנין הקודש שנעשה בכח עובדי ה' לברר כבוד מלכותו בעולם הזה, לכן כתוב מקודם והוצאתי וכו' כל הלשונות, ואחר כך והבאתי אתכם אל הארץ וגו', שהכל היה הכנה לתיקון ארץ ישראל ובנין בית המקדש. וגם אפשר כי על ידי שמשה רבינו ע"ה היה טוב בשלימות, לכן לא נכנס לארץ ישראל, שהיא רק על ידי הבירור מקודם, אכן ודאי לולי חטאו בני ישראל אחר קבלת התורה היה ניתקן כל התערובות, והיה יכול גם משה רבינו ע"ה לכנוס שם. ומשה רבינו ע"ה רצה שיוכלו בני ישראל ליכנס בבחינת הטוב בלבד... (שם וארא תרמ"ז)

בפסוק וארא וגו'... וכמו שנגאלו בני ישראל ממצרים ונזדככו בכור הברזל להיות כסף צרוף, כמו כן נזדכך ארץ ישראל להיות נחלת ה', וכתוב "ארץ מגוריהם אשר גרו בה", כי האבות היתה תשוקתם להוציא ארץ ישראל מתחת יד הכנעני, אבל הם היו קדושים מאד, ולא היו יכולין לירד במקומות אפלים כאלו, ונתקן על ידי בני ישראל, והנה באמת האבות הכינו כל אלה התיקונים, רק על ידי בני ישראל נגמר הכל מכח אל הפועל... (שם תרמ"ח)

בפרשת המן... כי כפי מזון האדם כך זוכין לתורה, כפי קדושת המאכל... ובאמת אפילו חולין מתוקנים שניטל מהם תרומה ומעשרות נשאר בהם רושם קדושה, ולכן אין תורה כתורת ארץ ישראל, לפי שהמאכל ומזון מתוקן במצות התלויות בארץ, ועתה בעונותינו נחסר לנו כל זה, ולכן בשבת קדש דאיהי סעודתא דמהימנותא זוכין יותר לתורה, ואם לא היה חטא העגל היו נזונים מלחם המן, כמו שכתוב אמרתי אלקים אתם... (שם בשלח תרנ"ו)

כתיב וכאשר יענו אותו כן ירבה... וכמו שמצרים הוא בית עבדים שאין עבד יכול לברוח משם, כן הכניסנו לארץ טובה ורחבה שהוא מקום שנותן חירות, ארץ ישראל ובית הבחירה הוא בית מלכים וחירות עולם, כמו שכתוב "אשרך ארץ שמלכך בן חורים"... (ויקרא פסח תרס"א)

בפסוק כי תבאו וגו', דהנה איתא אשר אני מביא אתכם שמה, שזה המקום היה מקולקל ביותר, ועל זה משבחין, "ונתן ארצם לנחלה כי לעולם חסדו", שהוציא הקב"ה המקום מתחת יד כנען ונעשה נחלת ה' ומקום קדוש, ולכן לפי שהיה מקום טמא ביותר בכל עת שנתעלו אחר כך בני ישראל היושבים שמה ולא היה המקום ראוי לקבל זו הקדושה, נצמח בו נגע לטהר את המקום, ולעקור אבנים הטמאים משם, וכן הוא גם בנפשות בני ישראל... (שם מצורע תרס"ג)

איתא בתורת כהנים, מנין שישיבת בני ישראל גרם להם, דכתיב אשר אני מביא אתכם שמה. נראה הטעם, כי בני ישראל היו מוכנים לארץ ישראל, דכתיב עמד וימודד ארץ וגו', שכל מקום יש לו נפשות מיוחדים, כמו שכתוב חן מקום על יושביו. והנה ארץ ישראל הוא מקום קדוש דבוק בשורש העליון, ואינו יכול לסבול רק אנשים הדבקים בקונם. כמו שכתוב תביאמו ותטעמו וגו', וכמו שנמצא בגמרא הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו, כמו כן יש במקומות כפי רוב הקדושה מסובב שם כמה קליפות והסתרות ויצר הרע, לכן על ידי שהיה המקום מוכן לבני ישראל, היה שם נסיונות גדולות, ולכן זה גרם להם שיחטאו וקאה הארץ אותם על ידי שפשטו ידם במה שאינו שלהם. (שם אחרי תרמ"ח)

במצות ערלה... ואחר החטא נתקללה האדמה, אבל בני ישראל זכו בכח האבות לתקן ארץ ישראל להוציאה מקללה לברכה, וכמו שהיה בכלל, שיצאה הארץ מתחת יד כנען להיות ארץ הקדושה, כן הוצרך בכל נטיעה להיות סור מרע בשני ערלה, ואחר כך קודש הלולים הוא התגלות הקדושה... שכל דבר שבקדושה שיוצא לחירות מתערובת הסט"א הוא מלא שירה וזמרה... (שם קדושים תרנ"א)

בענין השמטה ושבתה הארץ, כי בני ישראל נבראו לתקן העולם והזמן... וכמו כן היה ארץ ישראל מקודם תחת השבעה אומות, ויצאה אחר כך להיות ארץ ישראל, והיא גאולה בגשמיות ורוחניות, וכמו כן בזמן שהזמנים מקודשין היו מעורבין, ואחר כך נבררו שבתות ומועדים מכלל הזמנים, וכל זה נתברר על ידי גאולת בני ישראל, לכן המועדים זכר ליציאת מצרים, כי על ידי יציאת מצרים יצאו הארתן מכח אל הפועל... ובני ישראל שיצאו ממצרים וניתן להם התורה יש בידם כח החירות ולהביא גאולה לכל המקומות והזמנים, כמו שכתוב וקראתם דרור, וזה שאמר "כי תבואו וגו' ושבתה הארץ שבת לה'", להעלות הארץ אל הרוחניות והפנימיות, וזה שאמר "וכרות עמו הברית לתת וגו' לתת", ב' נתינות למה, רק א' שהאבות ובני ישראל אחריהם נותנים הארץ להשי"ת, ונתינה שניה שהשי"ת נותן לנו הארץ, וזה הוא כריתות ברית, שבני ישראל כל עבודתם בעולם להעיד על הבורא ית"ש ולהעלות הכל אליו... (שם בהר תר"נ)

בענין שמיטין ויובלות... כי בני ישראל נכנסו לארץ ישראל אחר שקבלו התורה בהר סיני, והלכו כל מ' שנה במדבר בהנהגה שלמעלה מהטבע, ובכל זה נכנסו להרים כל הטבע אליו ית', וזה עצמו הסמיכות שמיטין להר סיני, לומר שבכח מצוה זו נתעלה כל הטבע והארציות להיות דבוק בשורשו, כמו שהיה קודם החטא וכמו שיהיה לעתיד... והיינו שעדיין לא היה ניתקן ארץ ישראל והיה עוד תחת יד כנען, אבל כשנכנסו בני ישראל ושבתה הארץ ונעשה התיקון להיות אפילו הנהגה שלמטה מיושבת ומדובקת באחדות השורש, כי הקב"ה ברא הכל עולם שנה נפש, ואם כן יש נקודה ממוצעת שמחברת הגשמיות אל השורש הרוחני, וזו הנקודה בעולם היא ארץ ישראל, ובנפש בבני ישראל... (שם תרנ"א)

עוד ענין בהר סיני... והנה ארץ ישראל הוא יסוד כל הארץ, ובה נמצא התיקון להעלות הארץ להתחבר לשמים, ולא על חנם התאוו האבות לנחול את הארץ, וכתיב לך אתן ארץ כנען חבל נחלתכם, רש"י פירש חבל יש בו ג' פתילים, וכתיב בארץ חבל נחלתכם... וכן כתוב אל הארץ אשר אראך, אם כן יש בו דבר סתר, כי בחכמה יסד ארץ, וארץ ישראל מקום מיוחד להתקשר בשורש העליון, ובני ישראל מתאחדים בארץ... וכשבני ישראל נתיישבו בארץ קיבלו כח הנשמה שלמעלה, וכן כתוב, נותן נשמה לעם עליה, ולכן נזכר בפרשה זו ענין התאחדות, ולא תונו איש את עמיתו, כי עיקר האחדות בארץ ישראל, ואז השכינה שורה עליהם, ולכן אמרו חז"ל הדר בארץ ישראל יש לו א-לוה... (שם תרנ"ג)

בפסוק כי גרים ותושבים אתם עמדי - פירוש גרים בעולם הזה ותושבים בעולם הבא, כי הנה ארץ ישראל דכתיב ביה כי לי הארץ, ואיתא במדרש כל מקום שנאמר לי הוא לעולם ולעולמי עולמים, וכן במשנה אמרו, כל ישראל יש להם חלק לעולם הבא, שנאמר לעולם יירשו ארץ, הרי כי הארץ היא גם כן עולם הבא, ולכן כתיב וכרות עמו הברית לתת וגו' לתת לזרעו, ב' פעמים לתת, בעולם הזה ובעולם הבא, והם ב' הבריתות... (שם תרנ"ט)

ושבתה הארץ שבת לה', אמרו חז"ל כשם שנאמר בשבת בראשית, כמו דשבת עדות בינו ובין בני ישראל ויורד בו נשמה יתירה, והוא זכר ליציאת מצרים, שנעשו בני חורין ויכולין לקבל נשמה יתירה שהיא בחינת נחלה בלי מצרים, כמו כן ארץ ישראל נקראת נחלה בלי מצרים, כמו שכתוב בנחלת יעקב, "הארץ אשר אתה שוכב וגו' ופרצת ימה וקדמה", שלפי שזכה בנקודה הפנימיות שעליה הושתת העולם, לכן היא נחלה בלי מצרים, ובשמיטה מקבלת הארץ בחינת נשמה יתרה, וכתיב "אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלקים", אמרו חז"ל הדר בארץ ישראל יש לו א-לוה, פירוש, כמו שכתוב "אנכי ה' אלקיך", דרשו חז"ל עליך יחדתי שמי ביותר, שבכח איש ישראל לקבל בחינת אלקות, ומסיים "אשר הוצאתיך מארץ מצרים" להיות בן חורין לקבל בחינה זו, שהיא למעלה מן הנהגה הטבעיות, ואמר "מבית עבדים", אם כן ניתן לישראל בית ומקום מיוחד, והוא ארץ ישראל, כמו שנאמר ושמתי מקום לעמי, ותלה הכתוב הכל ביציאת מצרים בארץ ישראל שמיוחד אל הקדושה, וכמו שנגאלו נפשות בני ישראל ממצרים, כן יצא ארץ ישראל תחת יד הכנעני ונעשה נחלת ה', נחלה בלי מצרים, והוא ממש היפוך מארץ מצרים, דכתיב ארץ טובה ורחבה, היא בחינת נחלה בלי מצרים, לכן תולה הכתוב מצות שמיטין בהר סיני שהכל נעשה במאמר אנכי ה' אלקיך, ושמיטה עדות על ארץ ישראל שנעשה נחלת ה', ועל זה נאמר אשריך ארץ שמלכך בן חורים. (שם תרס"א)

במדרש לך אכול בשמחה וגו' זה כניסת ישראל לארץ ישראל. דאיתא במדרש מטות ג' מתנות בעולם, חכמה וגבורה ועושר, וג' אלו נתן לנו הקב"ה ביציאת מצרים, איזהו גבור הכובש יצרו, וביד חזקה הוציאנו ה', ובקבלת התורה החכמה, ומתנת ארץ ישראל הוא העושר, אבל כל הג' צריכין להיות דבוקים בהקב"ה, דכתיב, ואהבת את ה' אלקיך בכל לבבך נפשך ומאדך, והם שלש אלו... וצריכין לבקש להיות דבוקים באלקותו ית' בכל הג' הנ"ל, וזהו השכל וידוע אותי באותן הג' דברים... וכן היה בארץ ישראל, דכתיב עמד וימודד ארץ, אמרו רז"ל מדד הקב"ה ארץ ישראל שמוכן בעבורינו, אם כן היו צריכין לקבל נחלתנו כרצונו ית', והיו צריכין בני ישראל להאמין כי הקב"ה בחר לנו ארץ ומקום המיוחד לנו, וזה מכוון הפסוק אכול בשמחה וגו' כבר רצה וגו', פירוש כשזוכין לקבל אותו הדבר שנתן לנו הקב"ה זה עיקר השמחה, כשכבר הגיענו לכוון לקבל המתנות כמו שהיה רצונו ית'... (במדבר שלח תרנ"ב)

בפסוק טובה הארץ מאד מאד אם חפץ בנו ה' וגו', כי באמת ארץ ישראל מוכן רק לבני ישראל ולהם נגלה אור הטוב הגנוז בתוכה, ובמדרש חבלים נפלו לי וגו' אף נחלת שפרה עלי, ארץ ישראל נאה להם והם נאים לה עיין שם, כי בני ישראל נתקנו על ידי הארץ וארץ ישראל נתקן על ידי בני ישראל... פירוש אף על פי שהוא נסתר ונעלם הקדושה שבתוכה הם כלים להוציא מן הפועל אור הגנוז בתוכה. וכן כתוב והארץ היתה תוהו וגו', אחר כך ויאמר אלקים יהי אור, לכן קודם שנכנסו בני ישראל לתוכה לא היה נראה טוב הגנוז בתוכה, והמרגלים אמרו אוכלת יושביה היא, ומזה עצמו היה להם להבין כי ארץ ישראל מוכן רק לבני ישראל, לכן קאה את הגוי אשר לפניהם... ולכן כלב ויהושע אמרו טובה הארץ וגו', אם חפץ בנו וגו' והביא וגו', אז יתגלה הטוב הגנוז בתוכה, וארץ ישראל היא כמו השבת, דלא אשתכח ביה מנא וכל ברכאן ביה תליין, כמו שכתוב בזוהר הקדוש, כמו כן אין ניכר שבח ארץ ישראל מבחוץ, אבל שורש כל הברכות בארץ ישראל תליין, כי שם צוה ה' את הברכה... (שם תרס"א)

בענין המנין בפרשה זו, דבתחלת המדבר היה המנין לצורך קבלת התורה, וזה המנין היה לענין ארץ ישראל, דכמו שיש לכל איש ישראל חלק מיוחד בתורה, כמו כן יש לכל אחד חלק בארץ ישראל, כמו שכתוב לאלה תחלק הארץ, כי הנה ארץ ישראל הוא בחינת התורה שבעל פה, דהתורה כוללת כל הג' בחינות, עולם שנה נפש, וכמו שנבחרו בני ישראל להיות נפשותם מוכנים אל מצות התורה, כמו כן ארץ ישראל, כדאיתא מצות התלויות בארץ שאין נוהגין בחוצה לארץ, והיינו שאין הארות מצות אלו יכולין להתגלות רק בארץ ישראל, וכמו כן בזמן יש מצות עשה שהזמן גרמא, שאינם יכולים גם כן להתגלות רק בזמנים אלו שבתות וימים טובים, וזמנים אלו ומקומות אלו מיוחדים רק לבני ישראל... (שם פינחס תרמ"ו)

בענין המנין בפרשה זו... ומנין הזה להעמיד כל אחד על חלקו בארץ ישראל, כמו שכתוב לאלה תחלק, וכמו שיש לכל אחד חלק ואות בתורה, כן יש לכל אחד ד' אמות בארץ ישראל, ולא לחנם חיבבו אבותינו הקדושים ומשה רבינו ע"ה ארץ ישראל, רק שיש לכל ד' אמות שבארץ ישראל אות מיוחד בתורה... (שם תרמ"ז)

בענין המנין, וברש"י שחתם השי"ת שמו להעיד על יחוסם... דכפי שמירת הברית זוכין לנחלת ארץ ישראל, דכתיב וכרות עמו הברית וגו' לתת לזרעו, שלעולם כן הוא, לפי שמירת הברית זוכין לארץ ישראל, דמנין הראשון היה ברית הלשון, ומנין השני היה ברית המעור, וזהו הברית הוא במעשה ורשימה בגוף שזה צריך כח ביותר, לפי שהוא במקום הערלה... שמשה רבינו ע"ה תיקן בכלל ישראל ברית הלשון, ובסוף הדור היו צריכין לתקן מקום הברית והרגלים, ואחר תיקון כל הקומה נכנסו לארץ ישראל ובנו בית המקדש, וזה שכתוב עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים... (שם תר"נ)

במדרש ומקנה רב... והנה ארץ ישראל שנשבע הקב"ה לאבותינו לתת לנו הוא ענין פנימי, והוא חתום חותם בתוך חותם, כמו שכתוב, מה רב טובך אשר צפנת, וסוד ארץ ישראל לא נגלה עד שנכנסו בני ישראל לשם... והנה ארץ ישראל תלוי בברית, כמו שכתוב וכרות עמו הברית, דכמו בנפש סוד המילה גנוז בחותם תוך חותם, וכאשר הוסר הערלה ונפרע אז נגלה סוד המילה, כן ארץ ישראל היה עליו מכסה כדי שלא ישלטו החיצוניים בפנימיות, וזה ענין סיחון ועוג, שהיו שומרים, והיא הערלה החופפת סביב הברית... אחר כך כשנכנסו וכבשו הז' אומות זה סוד הפריעה, שהם היו שרוין בתוכה ממש, כמו עור הפריעה שדבוק ביותר ואין הפנימיות נגלה עד שהוסר עור הפריעה, כן נגלה קדושת ארץ ישראל באיבוד אותן הרשעים... והנה הקפיד הקב"ה שלא ישאירו כלום מאותן הרשעים, ואף על פי שלא קיימו המצוה בשלימות, מכל מקום רובן הרגו, ולכן נגלה להם הקדושה כדין ציצין שאין מעכבין המילה כשפרע רוב עטרה, אבל אם היו מקיימין בשלימות לא היינו מתגרשין לעולם מארץ ישראל, שעל ידי זה שנשאר הציצין דערלה נמשך אחר כך הערלה, ונתכסה הקדושה עד שיגאלנו הקב"ה ויכרות לנו ברית חדשה שלא תופר במהרה בימינו. (שם מטות תרנ"ח)

במדרש כי אתם באים וגו'... והענין הוא כי ארץ ישראל מוכן להשראת השכינה אבל הוא באמצעיות בני ישראל, ובני ישראל צריכין לארץ ישראל, וארץ ישראל צריכה לבני ישראל. לכן כשבאו בני ישראל לארץ ישראל נגמר צורת ארץ ישראל, וכמו שכתוב ביעקב אבינו ויחן את פני העיר, כי כשהצדיק בעיר הוא הודה זיוה הדרה, כמו כן בבוא בני ישראל לשם נתחברה ארץ ישראל שלמטה בשורשה למעלה, וב' הפירושים אמת, כי ירדה צורת הקדושה לארץ ישראל, וממילא הלך לו השר שלמטה... (שם מסעי תרמ"ז)

במדרש כי אתם באים וגו'...חבלים נפלו לי, הוא דכתיב עמד וימודד ארץ, מדד הקב"ה כל המקומות ומצא ארץ ישראל מקום לבני ישראל, דכתיב גפן ממצרים תסיע וגו', גפן אינו מקבל מין אחר, ובני ישראל מוכנים הם רק לארץ ישראל, ושם הם נשרשים ועושין פירות, ואינם יכולים להתדבק במקום אחר, וגרים אנחנו בכל אלה המקומות, ועל זה מבקשים, שתעלנו לארצנו ותטענו בגבולנו, וכן ארץ ישראל אינה מקבלת אומה אחרת אף על פי שאחרים הם שם אין להם דביקות בארץ ישראל... וזה הכח קבלו בני ישראל ביציאת מצרים שלא יהיה להם דביקות ונטיעה רק בארץ ישראל... (שם תרס"ב)

בפסוק כי הארץ וגו' אשר תזרע את זרעך וגו', וקשה, הא זריעה צריך, והיה לו לומר רק "אשר השקית ברגלך". ויש לומר הכוונה על פי מה שכתוב "ארץ אשר ה' אלקיך דורש אותה", ואמרו חז"ל בזכות שדורש אותה כולן נדרשות, והיינו שניתן לבני ישראל נחלת ה' שהיא הקרובה אליו ית', "וזה למטר השמים תשתה", ואחר כך ממנה נשפעת לשאר ארצות, וכולן תלוין בה, וזה שאמר שאינה ארץ פרטית אשר תזרע זרעך בפרט, רק היא כוללת כל השפע הבא משמים, ובני ישראל במעשיהן הטובים מושכין הברכה לכל העולם... (דברים עקב תרמ"ג)

בענין שבח ארץ ישראל... כי הנה כשהיו בני ישראל בארץ ישראל, היה השפע בא משמים על פי התורה ומצות, כמו שכתוב "למטר השמים וכו', והיה אם שמע וגו' ונתתי מטר ארצכם בעתו" וגו', והגם כי שכר מצות בהאי עלמא ליכא, אך ארץ ישראל היה בה מעין עולם הבא, כענין שרמז המדרש בשמירת שבת, שהגם שהשכר בעקב, מכל מקום בשבת קדש יש בו מעין עולם הבא... וכן במקום אחר הפירוש כי השכר ארץ ישראל להיות כשיש תערובת טוב ורע, ובשבת שכולו טוב ואין בו תערובות יכולין להרגיש מעין עולם הבא, וכמו כן ארץ ישראל ובית המקדש בבחינת המקום שהוא נבדל מכל המקומות ואין בו תערובות. וכמו ששבת נקרא נחלה שבו נפתח המעין, כמו שכתוב ביום השבת יפתח, כמו כן בארץ ישראל ארץ נחלי מים, כענין שכתיב שתה מים מבורך ונוזלים מתוך בארך, זה פירוש עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר, כי בארץ ישראל היה נפתח שער השמים, לכן נקראה ארץ טובה, אין טוב אלא תורה... וכתיב וכרות עמו הברית לתת וגו' לתת לזרעו, ואינו לשון כפול רק לתת חוזר על הברית, פירוש שבאמצעיות ארץ ישראל ניתן לנו הברית... והשפע שירד בארץ ישראל היה בקדושה, ולכן בכח המצות ירד להם המטר, כדכתיב בעתו, שהיה דבוק בשורשו... (שם תרמ"ח)

בפסוק וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וגו'... והענין מה שעיקר ברכת המזון תלויה בארץ, דכתיב ארורה האדמה, ולכן אין ארור מדבק בברוך, ואי אפשר לברך עד שיצא המזון מכלל ארור לברוך, ובכניסת בני ישראל לארץ ישראל הוציאו הארץ מכלל ארור, ולכן כתיב מביאך אל ארץ טובה וכו', אשר לא במסכנות תאכל בה לחם, שעד עתה היה הארץ במסכינותא, עד שביררו בני ישראל טוב מרע היפוך ממה שכתוב בעצבון תאכלנה, ומקודם היה ארץ ישראל תחת כנען הארור, וכשנעשית נחלה לבני ישראל נתבררה, ואז יכול לחול ברכת ה', ולכן מקודם לא היה מצות ברכת המזון רק על המן שהוא לחם מן השמים, ואחר כך נתקן ונברר גם לחם מן הארץ... (שם שם תרנ"ח)

בפסוק למען תלמד ליראה את ה'... דאיתא שמחתי מתוך יראתי ויראתי מתוך שמחתי, ובחוץ לארץ העיקר היראה, ומכח היראה זוכין לשמחה, ובארץ ישראל העיקר השמחה, ומתוך השמחה זוכין ליראה, וכן הוא בימי המעשה שמחתי מתוך יראתי, ובשבת קודש שנקרא יום שמחה... אז יראתי מתוך שמחתי... (שם ראה תרס"א)

שופטים ושוטרים... דארץ ישראל על דינא קיימא, ולכן כתיב השמרו לכם וגו' ועצר את השמים ולא יהיה מטר, כי הוא בדין, ולכן אמרו המרגלים ארץ אוכלת יושביה היא, כיון שאין תחתונים יכולין לעמוד בדין, אבל באמת ארץ ישראל היה מסייע לבני ישראל להיות זוכין בדין, ובני ישראל יצאו מזה הכלל... (שם שופטים תרס"ב)

ולא נתן ה' לכם לב לדעת וגו', וקשה כי דור המדבר הוא דור דעה שעמדו על הר סיני. אך לא כתיב לא נתן לכם דעת, רק הכלים, לב ועינים ואזנים, כי בודאי כשעמדו על הר סיני היו כמו בלי גוף, כמו שכתוב נפשי יצאה בדברו, ותיקון הגוף ניתן לבני ישראל כשנכנסו לארץ ישראל, והכלל שהקב"ה נתן לבני ישראל ב' אלו הדברים, תורה הקדושה שמלמדת לאדם דעת איך לצאת מחומר הגוף והגשמיות, וארץ ישראל ובית המקדש לקרב הגשמיות וחומר הגוף גם כן אל הקדושה להיות חיבור הנשמה והגוף ביחד, וזה תיקון הגוף היה חסר להם קודם ביאת הארץ, וכן עתה בגלות... לכן אי אפשר להתקיים בקדושה רק כפי ביטול הגוף לצאת מהגשמיות על ידי הדעת מהתורה, ותיקון הגוף הוא בגלות כנ"ל... (שם תבא תרל"ד)

בפסוק הצור תמים פעלו וגו'... ולכן הביאם לארץ ישראל, דכתיב ירכיבהו על במתי ארץ, פירשו חז"ל מכאן שארץ ישראל גבוה מכל הארצות, הרמז כי היא מוכנת לקבל השפע בקדושה... (שם האזינו תרנ"ז)

ערבה היא דומה לפה, ורומז לדורות הללו שאין לנו רק כח הפה... ובאמת תורה ותפלה היא הפנימיות, וכדאיתא בגמרא מי שיש בו תורה כאלו נמסרו לו מפתחות הפנימיות, ויראת שמים מפתחות החיצוניות, ובירושלים היתה היראה בשלימות, ועל שם זה נקראה ירושלים, וזה השער לה', לכן אין תורה כתורת ארץ ישראל, כי מציון תצא תורה, ועל זה מבקשין פתחו לי שערי צדק וגו' אודה י-ה, שבני ישראל מוכנים בפנימיות להלל ולשבח להבורא, אך הפתח סגור שהוא מפתחות החיצוניות, אבל הפנימיות נשארו בכח התורה בפיהם של ישראל. (סוכות תרס"ב)

שם משמואל:

...ויש לומר עוד בענין זה... דכלל הארץ באשר היא חמרית ביותר היא נצרכת לדחיה, וגם החמריות שבה באמת גורמת לדחיה. אבל ארץ ישראל שיש בה קדושה עליונה ואינה כל כך חמרית... ויש לומר עוד שארץ ישראל נקראת ארץ החיים ששופעים בה תמיד חיים חדשים, כדכתיב תמיד עיני ה' אלקיך בה (דברים י"א), יש לה השתוקקות עצמית בחיות והתלהבות יתירה ואיננה נצרכת לדחיה כנ"ל, ועם זה באשר איננה כל כך חמרית ויש בה קדושה ודבוקה בשרשה אין השמים דוחים אותה, והיא נקראת אחות לנו קטנה, שמתאחה בעליונים... (בראשית לך לך תרע"ב)

והנה אברהם אבינו ע"ה הנחיל כל אלה לזרעו אחריו, שעל ידי קבלת התורה ישתלמו בשלשת אלה, ועל כן נמצאות ג' מצות אלו בכל איש ישראל, ארץ ישראל, ומילה ושבת. והיינו על פי דברי כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה שהוכיח דבכל מקום שדעתו של אדם משתוקק לשם נחשב כי הוא שם... וכן הוא בכל ישראל אפילו יושבי חוצה לארץ מאחר שכל תפילתם היא דרך ארצם ומתפללין תמיד על עליית ישראל לארצנו ולטעת אותנו בגבולינו, נחשב כאילו כולנו שם... (שם)

במדרש רבה נבהל להון איש רע זה עפרון... נראה לפרש דהנה בזוהר הקדוש דכמה דישראל לא הוה אפשר לזכות במעלתם אלא אחר המירוק של גלות מצרים, כן ארץ ישראל לא זכתה למעלתה אלא אחר המירוק שהיתה כבושה ביד הכנענים... (חיי שרה תר"פ)

ויחן את פני העיר... ונראה על פי מה אשר חכמים הגידו כאשר ארץ ישראל בשפל המצב, היא צריכה לצדיק גדול שיגביהנה משפל מצבה... (וישלח תרע"ה)

נראה דשלש מתנות טובות אלו מקבילות לשלשת חלקי האדם, נפש רוח ונשמה, ארץ ישראל מקבילה לנפש, והתורה לרוח, ועולם הבא לנשמה. ויתבאר על פי מאמרם ז"ל (ב"ר פ' ה') למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה, וארץ ישראל היא השתוקקות ישראל לאביהם שבשמים שורש נשמתם... (שמות תרע"ד)

ויש לומר שדוגמת שתי מדות אלו הכנעה ושררה היה ענין ביאתן של ישראל לארץ ומלכות ישראל, דהנה כבר הגדנו על פי דברי המדרש למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, והוא מלשון רצון והשתוקקות להמשיך למעלה, ובסוד אלקים אל דמי לך (תהלים פ"ג), ובהכנעה, כי ארץ היא תחתית היסודות... ועל כן ביאתן של ישראל לארץ היא גרמה להם מדת הכנעה לרצון ה'... (תרומה תרפ"ג)

ובזה יש לפרש שלש המצוות שנצטוו ישראל בכניסתן לארץ, והיינו שארץ ישראל יש לומר שהיא ענין רצון שהשי"ת רוצה בעמו ישראל, כי ארץ היא לשון רצון כאמרם ז"ל... ורצון זה הכניס את ישראל לארץ והפיל לפניהם את ז' העממים ואפילו בלתי זכאין כל כך... (ויקרא צו תרע"ו)

ותטמא הארץ... כמו בגשמיות אדם שהוא מפונק אינו סובל דבר מאוס וגורם לו הקאה, אף שזולתו מתקבל במעיו, כן ארץ ישראל אינה סובלת כחות החיצונים אף ששאר הארצות אינן כן. וזהו שכתב הרמב"ן ז"ל באגרתו, כל המקודש מחברו חרוב מחברו, שכל שהוא יותר מקודש ביותר אינו יכול לסבול כחות הרע וגורם הקאה, והוא החורבן... (שם אחרי תרע"ז)

ונראה לפרש על פי מה שכתב בעל אור החיים שהבריאה היא רק לשבעה ימים, ובכל שבת מתחדשת הבריאה עוד לשבעה ימים... ויש לומר שכמו שהבריאה היא בכלל, כן היא נחלת ארץ ישראל לישראל נמי, היינו שניתנה להם רק לשבע שנים לעבוד את האדמה, וחוזר ונותן להם עוד לשבע שנים לעבדה ולשמרה, ועל כן בשנה השביעית שבה הארץ להנותן, וכל האוכלין מפירותיה משלחן גבוה קזכי, ועל כן יש קדושה בפירות שביעית ותופסת דמיה כהקדש... (שם בהר תרע"ד)

וכדברים האלה יש לומר נמי בענין הארץ... אבל כמו שבת בימים שיש עליות רק בפנימיות העולמות ולא בחיצוניות, כן שבת בשנים הוא רק בפנימיות העולם, ועל כן שאר הארצות שהן חומר עכור מגושם חיצוניות בלתי פנימיות אין להן ענין לשאוב מנוחה באמצעות שבת הארץ, אך ארץ ישראל, אף שבחיצוניותה היא מתנהגת כפי סדר הטבע... מכל מקום בפנימיותה היא למעלה מסדר הטבע ותלויה בזכות ישראל, אי טב לית טב מינה, וברכתה היא לגמרי למעלה מסדר הטבע... ואי הוה ביש, לית ביש מינה, גפרית ומלח שריפה כל ארצה לא תזרע ולא תצמיח ולא יעלה בה כל עשב... כן היא ארץ ישראל שבשביל שהיא פנימיות, והפנימיות תופסת את השם, היא שואבת מנוחה בשנת השמטה שבת הארץ, ועל כן נאסרה בה עבודת קרקע בשנת שבת הארץ...

ומהאי טעמא יש לומר נמי... כן נמי שבת הארץ שבשנים שואבת ברכה יתירה בשביל התדבקות פנימיות הארץ במה שלמעלה מהטבע, ועל כן היו זורעים כל שש השנים שנה אחר שנה, והיתה הברכה מצויה ביותר שלא כדרך הטבע, וכמו שכתוב "וציויתי את ברכתי לכם בשנה השישית", דומה לברכת שבת שבימים, שביום הששי לקטו לחם משנה שני העומר לאחד, כן שבת הארץ שבשנים, שבשנה הששית נתרבה הברכה וגדל בה גם לשנה השביעית, ומובן נמי שכן הוא חס ושלום להיפוך, שבשביל חילול שתי השבתות הן בימים הן בשנים נסתלקה הברכה כטעם הזוהר הקדוש בטומאת מת, ועל כן גרם חורבן הארץ וגלו בראש גולים... (שם תר"פ)

וצריך להבין שירושת הארץ לאברהם היתה לזרעו אחריו, ואם כן מהי רבותא... ויש להוסיף בזה דברים, דהנה אמרו ז"ל (ב"ר פ"ה) למה נקרא שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, וזה היה קודם חטא אדם הראשון, ומחמת החטא שנתערב טוב ורע נמצאים בארץ גם רצונות אחרים, אך ארץ ישראל נשארה בטהרתה, וזהו ארץ ישראל, היינו רצון של ישראל שמהותם שאין להם אלא לב אחד לאביהן שבשמים, והיינו להיות נמשך בטבע אחר רצון השי"ת אף בלי התחכמות, ועל כן מתיחסת מתנת הארץ לאברהם בשביל זכות התמימות שבו ולא בשביל זכות אחרת... ומכל מקום לא שאל אלא קבל מאמר השי"ת בתמימות, על כן היה שכרו ליתן לו את הארץ, היינו שעם ירושת הארץ בגשמיות יהיה נמי טבע ישראל להמשך אחר רצון השי"ת מתאים לענין ארץ ישראל, ולפי זה מובן, שאחר שפגמו במדת התמימות, שהרי היה להם ללכת אחר הענן אל כל מקום אשר יהיה שמה הרוח ללכת... אם כן היה בדין למנוע מהם המתנה, שהרי שוב אינם מותאמים לענין הארץ ואינם ראויים לה, אך דבר אלקינו יקום לעולם וניתנה להם הארץ בתורת ירושה, כמו יורש נכסי אביו אף על פי שלא טרח בהן ואינם ראויים לו מצד זכותו... (במדבר שלח תרע"ה)

ובפשיטות נמי דוקא משה הנקרא בעלה דמטרוניתא היה בכחו להגביה את ארץ ישראל שהיתה אז בשפל המצב ולא זולתו... (שם תרע"ח)

במדרש למה זכו ליכתב בתורה כל המסעות האלו... דהנה מהות ישראל היא חוץ לדרך הטבע, כי בטבע לא היה אברהם ראוי להוליד, ועל כן עולם הטבע מתנגד להם, וכל האומות שונאים את ישראל, אבל קיומם הוא בהשי"ת, ועל כן מקומם הוא בארץ ישראל שהיא ארץ למעלה מהטבע, גמדא ופשטא, וכדאיתא במדרש לקמן, ישראל הם נאים לארץ ישראל והארץ נאה להם, ומיום שגלינו מארצנו לא נחלו ישראל ארץ מיוחדת לשבת בה, אף שרבים השתדלו להשיג כברת ארץ מיוחדת עבור ישראל, וכל ההשתדלויות עלו בתוהו... (שם מסעי תרע"ג)

ועל כן מיושב מה שהקשינו לעיל מאחר דארץ ישראל איננה לפי מדרגת משה רבינו ע"ה, למה לעתיד יכנס משה עם דור המדבר לארץ, ולפי האמור מיושב, דאף דבזמן הזה איננה לפי מדרגת משה, לעתיד תתעלה במדרגת גן עדן... (דברים ואתחנן תרע"ד)

ונראה לפרש, דהנה ענין הרחבת גבול של כל אחד ואחד, וכן מה שאמרו ז"ל (גיטין נ"ז) שהיא רווחא וגמדא, שהוא ענין יוצא מגדר וגבול הגשם, יובן על פי מה שהגיד כ"ק זקיני האדמו"ר הגדול זצללה"ה מקאצק בפסוק (שמות כ"ג כ') "ולהביאך אל המקום אשר הכנותי", שהיא תמיד לפי ההכנה. והיינו כי מציאותה היא כפי מסת התפשטות הקדושה והענין האלקי בתוכה, וכשישראל מכינים את לבבם אליה בזה ממשיכים לתוכה הקדושה והענין האלקי שמכין אותה אליהם לפי הצטרכותם, וזהו שבמדרש שהרחבתה היא בזכות מה שאמר השמר לך פן תעזוב את הלוי... (שם ראה תרע"ו)

ונראה דהנה במדרש וכן הוא בש"ס סנהדרין כ', א"ר יהודה ברבי אלעי על ג' דברים נצטוו ישראל בכניסתן לארץ, למנות עליהם מלך, ולמחות זרעו של עמלק, ולבנות להם בית המקדש. וכבר פירשנו שאלו הענינים הם התאחדות ישראל בגוף ונפש ושכל, ארץ ישראל היא המאחדת את כל ישראל בגוף, שכולם עומדים בארץ אחת המיוחדת לישראל... (שם שופטים תרע"ה)

ר' צדוק:

...וכן הביאה לארץ ישראל היינו להשתדל בצרכי הגוף ולנהוג בדברי תורה מדת דרך ארץ כדר' ישמעאל בריש פרק כ"מ (ברכות), ולא ניתנה תורה אלא לאוכלי מן... וכן ארץ ישראל נשתבחה בכל מיני חמדות רק שהיא ארץ ישראל שהיא ארץ הקדושה, שכל מיני חמדות שלה הכל בקדושה והכרה שהוא מהשי"ת, וצריך מקודם שיבלעו דברי תורה בתוכן ארבעים שנה כמו שאז"ל... (חלק ג דובר צדק עמוד קא)

ואחר כך פירש בפרשה וגם הקמותי וגו' את ארץ כנען, את ארץ מגוריהם אשר גרו בה. ויש להבין למה נאמר כאן את ארץ מגוריהם וגו', אך הענין שהאבות הם הכניסו הקדושה לארץ, דארץ ישראל כנגד מדת מלכות שהיא מדת יראה כמו שכתוב, וכנגדה שם אדנ"י שמורה גם כן יראה, כמו שנאמר ואם אדונים אני איה מוראי, ואיתא בכתובות (ק"י) שכל הדר בארץ ישראל דומה כמי שיש לו א-לוה וכו', וארץ ישראל עיקרה חלק יצחק אבינו ע"ה, שמדתו פחד יצחק, דאברהם אבינו ע"ה, אף שנאמר לו לך לך וגו', מכל מקום יצא אחר כך לחוצה לארץ, וכן יעקב אבינו ע"ה היה בחוצה לארץ, מה שאינו כן יצחק דכתיב ביה גור בארץ הזאת, שמדתו היראה... (פרי צדיק וארא ט)

כי אתם באים אל הארץ כנען, במ"ר פרשה זו, מהו כנען, ארץ של פרקמטיא, שבה סחורה... ויפלא שזה יהיה שבח ארץ ישראל שהיא ארץ מסחר, ובפרט שידוע שבארץ ישראל בהיות ישראל על מכונם היה עיקר העסק איש תחת גפנו וגו', ולא עסקו במסחר. אך הענין דאיתא אחר כך במדרש הנ"ל, זה שאמר הכתוב כח מעשיו הגיד לעמו וגו', אמר להם הקב"ה לישראל יכול הייתי לבראות לכם ארץ חדשה, אלא בשביל להראות לכם את כחי אני הורג את שונאיכם מפניכם ונותן לכם את ארצם, לקיים מה שנאמר כח מעשיו וגו' לתת להם נחלת גוים... וכלל ז' אומות נקרא על שם כנען, וזה שאיתא במדרש שהיא ארץ של פרקמטיא שבה סחורה, ואומות העולם לוקחין הכח הזה לרעה, על דרך שנאמר כנען בידו מאזני מרמה, וישראל לוקחין החיות שלהם לטוב בקדושה שהוא כח תורה ותורה שבעל פה... ששם יכול לסחור דברי תורה, והעיקר הוא תורה שבעל פה, וכמו שנאמר כי טוב סחרה מסחר כסף... אבל ישראל לא לקחו המסחר כסף, וישבו איש תחת גפנו והיו פנוים לקנות דברי תורה, וכמו שנאמר חבלים נפלו לי בנעימים, וזכו לתורה שבעל פה שעיקרה בארץ ישראל, כמו שאמרו (ב"ר ט"ז) וזהב הארץ ההיא טוב, אין תורה כתורת ארץ ישראל, ולא חכמה כחכמת ארץ ישראל, ואף העוסקים בעבודת הקרקע גם כן זוכים בשבת לסחור מסחר תורה שבעל פה, ובימי העבודה זוכים ללבושי מצות ומעשים טובים התלויים בעבודת קרקע... (מסעי ד)

...ואם היה משה רבינו ע"ה נכנס לארץ היה שם ההנהגה על ידי בחינת תורה שבכתב, והיה יורד להם המן מן השמים כמו שיהיה לעתיד לבא, ועמדו זרים ורעו צאנכם וגו' ואתם כהני ה' תקראו וגו', אבל הנהגת ארץ ישראל הוא בעצם בבחינת מלוכת תורה שבעל פה, ולכן לא היה באופן שיכנס משה רבינו בפועל לארץ ישראל, וכדי שיקיים המצות שהם תלויים בארץ פעל זאת בכל התפלות שלו ביתר שאת שעל ידי התשוקה שלו בכל התפלות בא לתכלית המכוון של ביאת הארץ יותר מכאשר היה נכנס בפועל... (ואתחנן יג)

ואחר כך אמר אל תאמר וגו' בצדקתי הביאני ה' לרשת את הארץ, שעל ידי שאנכי מתנהג בצדק וביושר זיכני ה' לרשת הארץ עם הט' קבין חכמה בירושה שאין לה הפסק, ועל זה אמר לא בצדקתך וביושר לבבך אתה בא לרשת וגו', כי עיקר ירושת קדושת ארץ ישראל לעולמי עד הוא רק כשזוכין לישרות לב ואז ישרים לשמחה, כמו שנאמר לישרי לב שמחה, והאדם מצידו זוכה על ידי השתדלותו רק לאורה, צדיקים לאורה, ואחר כך אור צדיקים ישמח שמזכהו השי"ת לישרות לב. ועיקר ירושת הארץ זכו רק על ידי ברית אבות, כמו שנאמר ולמען הקים את הדבר אשר נשבע ה' וגו'... (עקב ה)

רבינו ירוחם:

...ורבי יצחק מבאר לנו שהסוגיא של כל התורה כולה היא ארץ ישראל, הנשמה של כל התורה כולה היא כיבוש הארץ, זאת אומרת לעשות מקום להשראת השכינה... זהו שאומרים לנו חז"ל שתכלית זאת כל של התורה כולה, ארץ ישראל, מיד בהתחלת התורה, במעשה בראשית, משם היא מתחילה, וכמו בבונה בית הנה מיד כשמניח את היסוד הנה התכלית האחרונה כבר עומדת לנגד עיניו, כן מיד בהתחלת הבריאה, הנה התכלית דהיינו ארץ ישראל, לתת להם נחלת גוים, היתה במחשבה תחילה... (דעת תורה בראשית עמוד ד)

וזהו סוד הדבר: כשיודעים סוד הארץ, וסוד "אלקי הארץ", מבינים כי שורש המצוות הוא בארץ ישראל, וחוץ מארץ ישראל באמת כענין פטורים מן המצות, והחיוב הוא רק משום "הציבי לך ציונים", לכאורה מה שייך לומר שבחוצה לארץ פטורים, הלא מחויבים בחובות הגוף, ומדאורייתא, וגם בחוצה לארץ ודאי חיובן מדאורייתא, אלא שהגדר בזה כמו שביארנו לעיל בשינוי, אשר מלפני ה"ויגרש", ואחרי ה"ויגרש", וגם מה שמצוות התלויות בארץ נוהגות רק בארץ ישראל, אין זה רק מפני שהחפצא של המצוות אי אפשר במציאות קיומם כי אם בארץ ישראל, אלא כי סודן של המצוות התלויות בארץ הוא ששרשן הוא בארץ ישראל, ושלא בארץ ישראל אינן ולא כלום, והמצוות שהן חובות הגוף אמנם גם הן שרשן בארץ, אלא שמצוות של חובת הגוף הנה בבחינת "עולם קטן", יש להם ארץ גם שלא בארץ ישראל, ואשר על כן נוהגות אף בחוצה לארץ, אבל סוף סוף אינן אלא בבחינת "הציבי לך ציונים", "שלא יהיו עליכם כחדשים".

מזה יוצא, כי ענין "ארץ ישראל" הוא מצב שכזה, "מצב ארץ ישראל", בחינה של "ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה", ודוד המלך ע"ה אשר היה במצב של ארץ ישראל, הוא אשר אמר "כי גרשוני היום" וגו', אבל יתכן גם כן, אדם אשר יהיה בארץ ישראל, אבל מצבו יהיה מצב של חוצה לארץ, ופשוט כי אז גם בארץ ישראל אין לו המצוות כי אם בבחינת "הציבי לך ציונים", ולא יותר. אצלנו הנה גם ארץ ישראל וגם ישוב ארץ ישראל אינו יותר מתפילין בחוצה לארץ, כי ענין ארץ ישראל הוא אך ורק המצב של ארץ ישראל, ומי שאורז חפציו ונוסע לארץ ישראל בלי כל הכנות והקדמות, ודאי שאינו מבין את כל סוד ארץ ישראל. (שם עמוד קסא)

...זהו גם ענין "ארץ ישראל על ידי יסורין", הרי עלינו להכיר מעלת ארץ ישראל, כפי שהרמב"ן מבאר על הפסוק (דברים ח') "וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך וגו' ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה" וגו', וכתב, כן ה' אלקיך מיסרך, מתחילה בענוי במדבר ונסיון המן שתערב לנפשך טובת הארץ ופירותיה... נמצא כי כל מה שה' אלקיך מיסרך הוא כדי להכיר מעלת ארץ ישראל, הרי כי מצוה היא להתבונן בחשיבותה של ארץ ישראל. וזהו ענין ברכת פירות הארץ, כי על ידה מכירים מעלת וחשיבות הארץ, ומזה באים להכרת גדולתו ית' יכלתו וגבורתו.

אמר הכתוב (שם י"א) "תמיד עיני ה' אלקיך בה"... כי חוצה לארץ אינה אלא בגדר שפחה. הרי כל הבריאה מתנהלת על פי סדר מופלא, ובודאי לענין הצמיחה והגידול אשר בהם תלוי קיום העולם, היה צריך להיות סדר ומשטר חזק, והנה נהפוך הוא, דוקא בהם אין סדר, הגשמים בחוץ לארץ יורדים בלי סדר, אי אפשר לצפות מראש מתי ירדו גשמים, באמצע קציר יכול לרדת גשם ונאלצים לסלק בבהלה את התבואה מהשדות, כי סדר זה בגשמים יוצר הרגשה של מקריות לגבי הקציר, וכמו שזורקים לשפחה מדי פעם משהו לתוך המטבח, כך היא ההנהגה עם חוצה לארץ... בארץ ישראל ההנהגה שונה לגמרי, כשהנביא רצה להראות מופת אמר, (ש"א י"ב י"ז) "הלא קציר חטים היום, אקרא אל ה' ויתן קולות ומטר", זה מופת, כי בארץ ישראל ישנו סדר ומשטר כל כך מובהק, ובקציר חטים לא יתכן שירד גשם, אלא אם כן על ידי שינוי טבע כקריעת ים סוף. בזה מכירים באמת מי הגבירתא! חוקר אחד בשובו מארץ ישראל כתב מאמר עליה, והוא מזכיר בנימה של בקורת כי בארץ ישראל יורדים גשמים רק בחצי שנה. למה הדבר דומה? ראיתי מוכר סוסים שהכינו לו בשר עוף טרי לסעודת שבת, ולא אכל ממנו, כשנשאל למה אינו אוכל, השיב, שאינו יכול לאכל בשר שאינו מסריח קצת... הרגיל שבכל השנה יתרטב מעילו מהגשם, אינו יכול להבין איך בארץ ישראל לא יתרטבו תמיד... הלא ישנן מצות התלויות דוקא בארץ, והרמב"ן בסוף פרשת אחרי מבאר כי באמת כל המצות תלויות בארץ, ומה שחייבים מן התורה גם בחוצה לארץ אינו אלא כעין גדר "הציבי לך ציונים"...

הדרך הממוצעת היא הדרך המובחרת בהנהגת המדות, הלא תורתנו הקדושה בנויה על המדה הממוצעת. ישנם עמים שהם בטבע רגזנים, ויש לעומתם עמים קרירי מזג, ואלו ואלו הם מהקצוות, והנה ידוע כי האקלים משפיע מאד על תכונות העמים, ארץ ישראל מיוסדת על טבור הארץ, הוא אבן השתיה, ושורר בה אקלים ממוצע, ולכן "אוירא דארעא מחכים"... (שם שמות עמוד קכה)

וכן הוא הענין בסוד ארץ ישראל. ארץ ישראל היא אחת מן המתנות הטובות כתורה וכעולם הבא, כבישת הארץ וישיבתה בה היא מצות עשה, ארץ ישראל אלינו היא מעיקרי התורה, היא יסוד כל התורה כולה, אמרו חז"ל (כתובות ק"י) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוק, וכשדומה כמי שאין לו אלוק הרי שכלום אין לו. יסוד הארץ הוא שישתלם ישראל על ידה בתכלית השלמות, ולא לילך לארץ הנה הוא חלילה חלילה כאינו ישראל, כמי שיאמר ישראל אנכי אולם ללא תורה וללא עולם הבא, ודאי הוא כי חסר מכל. וכסוד התורה כן סוד ארץ ישראל, אינה מתחזקת אלא ביסורין, אינה מתחזקת אלא במסירת נפש, אינה מתקיימת אלא כשממיתין עליה, וכשאין ממיתין עליה הנה זה חטא וחסרון כלפי עצם הארץ, הנה זה טענה בעיקר סוד הארץ ומתנתה, כשאמרו ישראל "למה ה' מביא אותנו אל הארץ הזאת לנפול בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז", גילה לנו התורה כי פחדתם זו מן "וימאסו בארץ חמדה", החומד הארץ אין פחד נגד עיניו, כי מסוד הארץ הוא מסירת נפש ממש, גם ליהרג עליה... וחטא מאיסה בארץ הנה זה חטא בכל מתנת הארץ, כי על כן ודאי אשר אמר "וישא ידו להם להפיל אותם במדבר", באין מסירת נפש אובדים את הארץ, וזה אינו ענין של עונש כשאר עונשים על עבירה שעושים, אלא זה חטא וחסרון בעיקר מתנת הארץ, ובאין נתינה איך יקיימו אותה.

ואמנם חטא הוא, המאיסה בארץ הנה זה חטא ממש, חטא מסוד יצר הרע, ככל החטאים, וכן אהבתה מצוה ככל מצות התורה...

מכאן נלמוד להבין אשר כל הגוים סוף כל סוף מתקוממים כאומות עלי ארץ ואדמה, כגדול כקטן, ולמה נגרע אנחנו עם ישראל אשר אין לנו כל העת כלום לאומיות? אלא הוא סוד הארץ, ארץ ישראל אלינו אינה ענין של לאומיות חס ושלום, קוב"ה, אורייתא וישראל חד הוא, ואחדות זו לא נשלמת כי אם - עם הארץ ובארץ. כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו אלוק! על החטא של "וימאסו" ניתנה גלות עד סוף כל הדורות, עד קץ הגאולה, החטא של "וימאסו" לא גרע מן חטא של אדם הראשון, אשר על ידו נגזר עלינו מיתה עד ימות המשיח, עד ביטול היצר - ככה כולנו אנחנו סובלים החטא של וימאסו בארץ חמדה...

...לא יאומן כי יסופר איך שאין ממש מקום ואין איש בעולם, אשר על פיהם לא יעלה שם ישראל, ונוסף על כולנה עכשיו אשר עלה על הסדר ענין ארץ ישראל, כל העולם כולו ממש יושבים ודנים על שאלת ארץ ישראל, כבעיה יחידה של כל העולם, הלא זה ודאי אות ומופת שמימי הוא! אבל מה זה מורה, מה זה כל ההתעוררות על ארץ ישראל, מה תעלומות כל הענין, הנה בדבר שאין לי השגה אינני רוצה להתערב, ומחשבות השם מי ידעם, אבל אחת פשוט הוא, כי לא פשוט הוא, ומי יעמוד בסוד ה'?! (דעת תורה במדבר עמוד קכד, וראה שם עוד)

וכאשר נבין היטב סוד ענין זה, נבין כבר פשוט כי כל הענינים הנמנים בסגולותיה של ארץ ישראל הינם דברים כפשטן, היינו כי ארץ ישראל היא היא המקום המיוחד לסגולות האלה. וכבר לא תשאל מדוע זה כי אותם הדברים הרוחניים לא צומחים כאן, כמו שלא תשאל מדוע אין צומחים כאן אתרוגים כמו שהם צומחים בארץ ישראל, משום שכאן אין המקום שלהם.

בקינות של תשעה באב, בקינה של ציון הלא תשאלי נאמר שם, "שם השכינה שכונה לך". צריכים להבין זה מיסוד סגולת המקום, רצוני לומר כי סוד זה המקום הוא, כי שם נמצא השראת השכינה, סגולת זה המקום היא כן שמגדלת שכינה... "חיי נשמות אויר ארצך" - הנה הם דברים כפשטן, חיי נשמות ממש, סוד זה המקום גדול כל כך, אשר "האויר" שלו הינו ממש "חיי נשמות"... שהמקום של ארץ ישראל הנהו המקום המיוחד לגידול הכלל ישראל, שלא תמצאנו בשום מקום אחר.

והאבות הקדושים הם ידעו היטב כי יש סוד של מקום, כי על כן דרשו ברוב יגיעה למצוא זה המקום. ואמנם מצאוהו!... (שם דברים ב עמוד קלא, וראה עוד ערך מקום)

לפנים בישראל היה בעיניהם תואר ארץ ישראל וזכרונה, כזכרון דבר של קודש קדשים. זכורני כשהייתי ילד בן שש, וכשבא אורח מארץ ישראל, איש משולח לאסוף כסף בעד קופת רמבעה"נ, ולא ידענו אפילו טבעו של האיש ההוא, והיה די לנו כבר כי אמרו עליו בהעיירה כי מארץ ישראל בא, והיו מכנים וקוראים אותו בשם "יהודי של כותל מערבי". לא אוכל לצייר לכם את ההדרת הקודש בהבטתנו עליו, היינו ממש מנשקים כנפי בגדיו, כמנשקים דבר שבקדושה. בזמנים ההם כשהיו מתחילים לילדים בלימוד החומש, המספרת על ארץ ישראל ונתינתה לנו, היה להם תמונה וציור על ארץ ישראל לא אחרת מאשר יש לנו כהיום התבוננות בלמעלה מציורנו במרכבה העליונה! ואמנם הלא כן באמת היה צריך להיות מבטינו ויחוסינו על הארץ, ארץ ישראל צריכה אמנם להיות ככה, להיות קודש קדשים, סוף כל סוף כל התכליתים הנה היא ארץ ישראל. תכלית שמירת התורה והמצוות, גם המצוות שאינן תלויות בארץ, הנה אמנם עיקר ענינם הוא בארץ (עיין רמב"ן ויקרא י"ח כ"ה). כמעט כל התורה כולה מלאה ועוסקת על ארץ ישראל, וספר משנה תורה מדבר כמעט רק אודות ארץ ישראל. משה רבינו ע"ה התפלל תפלות כמנין "ואתחנן" אך ורק למען שיורשה להכנס לכל הפחות פסיעות אחדות לתוך ארץ ישראל... (שם שם עמוד רי, וראה עוד ערך תקופתנו)

מכתב מאליהו:

...וכן כל הי' נסיונות (של אברהם אבינו ע"ה) היו להישיר הדרך לפנינו, וכן התעוררות אדם ללכת פתאום לארץ הקדושה היא מנסיון לך לך, ובאמת מה נפלא איך נשארה אהבת הארץ בלבנו אחר שגלינו ממנה זה אלפים שנה! כי אין זו אצלנו לאומיות כאצל העמים - כי אז היתה חס ושלום ארץ הקדושה שכוחה מכבר מלבותינו, כמו בשאר העמים שגלו זמן רב מארצם, אבל אהבה זו תלויה בקדושה שבארץ ההיא, אותה קדושה דבוקה בנו, כי היא ירושה בנפשנו מאברהם אבינו, שמסר נפשו לעמוד בנסיון של לך לך... (חלק א עמוד יא)

כלום לא נראה בעינינו את נקמת השטן הס"א כי אך הראה לנו את טוב לבם (!) של העמים, שעת פקידה היתה, ואילו זכינו, ונשאנו לבנו באמת אל אבינו שבשמים, כי אז הוכרחו לעמוד בהבטחתם, כמפורש בתורה: "ראה נתתי לפניכם את הארץ", וברש"י: ואינכם צריכים למלחמה, שאלמלא שלחו מרגלים לא הוצרכו לכלי זיין (דברים א' ה'), והאמנו בהם למרות הכתוב: "אשור לא יושיענו" (הושע י"ד). ומה היה? כל העמים מתכנסים עתה לגזור עלינו גזירות, מה שלא היה כמותו לעולמים... (שם עמוד רי)

אולם אברהם אבינו ע"ה זכה לבחינת ההתחסדות הגמורה, שהיא למעלה מן המדות, לשמה גמור, ועל כן זכה לארץ ישראל שבחינתה הראיה הבהירה בהשפעה ישרה מאת הקב"ה, בחינת "עיני ה' אלקיך בה". והיא גדר הנתינה לשמה ממש, כי רק המתחסד רואה תמיד כל חסדיו יתברך, ובדרגה זו לא שייך המבול כלל... (חלק ב עמוד קנו)

הכלל הוא: אין אנו זוכים לכלי אלא מעין תוכן התערותא דלתתא שלנו... רק אם נשנה את שאיפתנו נזכה לכלים יותר נאותים. וכן עלינו לדעת שעבודת ארץ ישראל שונה היא לגמרי, השאיפה אחרת, וכן ההתמדה ואפשרות העליה. ועל כן אין לטעות שכלים מבחינת חוץ לארץ יכולים לסייע בעבודת ה' שבבחינת ארץ ישראל. עלינו להתפשט מהכלים הישנים והמוגבלים בדמיונות המגושמים השייכים לבחינת חוץ לארץ, ולצפות לסייעתא דשמיא באופן חדש המתאים לאפשרויות החדשות. (חלק ג עמוד קצב)

ארץ ישראל אינה רק מקום על מפת העולם, אלא היא מדרגת קדושה. האדם שהזדכך על ידי דבקותו ברוחניות, כשבא לארץ ישראל זוכה להשפעת קדושה מיוחדת, שמעלה אותו למדרגות עליונות. קדושת הארץ מושפעת לכל המדרגות, ואפילו לאחר מיתתו זוכה האדם הקבור בה להשפעתה. אולם שיעור ההשפעה אם קלושה או שמעלה האדם עד למחילת עונות גמורה, זה תלוי במדרגתו של האדם, גם אנו בקטנותנו יכולים להרגיש את השפעת הקדושה, כגון שכאן משפיע למוד המוסר יותר על הלב, כשאני בא לארץ ישראל אני מרגיש בבירור שכאן יותר קל ללמוד מוסר ולעורר את לבי, וכן מרגישים כאן את הסייעתא דשמיא בלמוד תורה.

דברי חז"ל על מחילת העוונות לדר בארץ ישראל מכוונים למי שעלה למדרגה שיוכל לבא לידי התעוררות על ידי ישיבתו בארץ הקדושה, ועל ידי זה שב בתשובה, אך מי שלא ילמד לשוב על ידי שינוי במצב חייו, אדרבא חטאו גדול שמחזק לבבו שלא לשוב, גם אחרי שזימנו לו מן השמים הזדמנות מעוררת. בדרך זו צריך להבין גם את מאמר חז"ל (כתובות ק"י): כל הדר בארץ ישראל כמי שיש לו א-לוה וכו'. כוונתם לאדם הנמצא בדרגה כזו, שקדושת ארץ ישראל מקרבתו אל השי"ת... ולגבי האפשרות של התקרבות אל השי"ת והכרת השגחתו המיוחדת, שנותנת השפעת הקדושה של ארץ ישראל, נחשבת הדירה בחוץ לארץ לבחינת ע"ז.

בזה יתבאר מה שאמרו רז"ל (דברים רבה פ"ז): אמר הקב"ה למשה, אם סלח נא אתה מבקש שיתקיים, בטל אעברה נא... רוצה לומר, מדרגת משה רבינו ע"ה היתה כה גדולה, עד שהכניסה לארץ ישראל היתה מעלה אותו למדרגה כה נישאה, שבה היו שוב ניכרים פגמי החטא שכבר נמחל, כי הזיכוך שנעשה בחוץ לארץ על ידי המחילה אינו די שמשה יחשב זך ונקי לפי מבט הדרגה הנישאה, שהיה זוכה לה בכניסתו לארץ...

ובאמת גם בדורנו אנו מוצאים בחינת מנוחה ובטחה נפשית בארץ ישראל יותר מבכל הארצות. בעינינו ראינו, שבשעה שבכל הארצות חרדו בשנים האחרונות מפחד מלחמת עולם חדשה, חס ושלום, ורבתה המנוסה ממדינה למדינה, לא יצאו מארץ ישראל אלא אוהבי תענוגות עולם הזה שחפשום במקומות אחרים, אבל מפחד מלחמה לא ברח איש. ותהי לפלא. שהרי לכאורה יש לחשוש הרבה יותר בארץ ישראל. והננו רואים עוד דבר פלא: בארץ ישראל בוטחים בנסים, שנוכל לעמוד נגד ריבוי שונאינו, ואפילו כאלו שלא זכו לאור האמונה. בטחון זה מנין? אלא שזו מברכות הארץ אשר ברכה ה'.

אמרו רז"ל אין תורה כתורת ארץ ישראל (ספרי ריש פרשת עקב), אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ה), דבר זה גם כן מהבחינה הנ"ל, שהעוסק בתורה בארץ ישראל זוכה לסייעתא דשמיא מרובה והשפעה מיוחדת, וגם אוירת הביטחה בכל המצבים היא המסייעת. בדורנו אנו רואים בחוש כיצד צעירים העוסקים בתורה מתפתחים בארץ ישראל, הם עולים בלימוד, מצליחים לרכוש ידיעה בש"ס כולו, ומשיגים הרבה יותר מאשר משיגים בבחינות התורני בשאר ארצות. (שם)

וכן גם בענין ארץ ישראל, הנה מעלתה - שהיא כנגד ארץ ישראל דלעילא, ומדתה - בירור השגת הרוחניות כמו שכתוב, "עיני ה' אלקיך בה" וגו', ועל ידה אפשר לאחוז בלשמה הגמור בעבודתו ית', והשפעת הקדושה בה שונה לגמרי מאשר בחוץ לארץ, ואפילו שלוחי ההשפעה, המלאכים, שונים בה לגמרי, וכאמרם ז"ל ביעקב אבינו ע"ה, (עיין רש"י סוף ויצא). וזוהי בחינת "כל הדר בחוצה לארץ כמי שאין לו א-לוה". ואמרו ז"ל במדרש (דברים רבה ז' י') שהשיב הקב"ה למשה, "אם אעברה נא אתה מבקש לקיים, בטל סלח נא...", היינו שאם היה משה רבינו ע"ה נכנס לארץ ישראל היו מתעלים למדרגה אשר בה כבר לא שייכת הסליחה שהיתה במדבר, כי לערך המדרגה ההיא אפילו נקודה קטנה של פגם, שבחוץ לארץ היא מכופרת, עדיין תקטרג במדרגת ארץ ישראל...

עד כדי כך מגיעה קדושתה של ארץ ישראל. והנה בדורנו זה בעונותינו הרבים לקחו ארץ ישראל דלמטה בלי של מעלה כלל, והסתפקו לכל הפחות לעת עתה - בשאיפה לארץ ישראל חילונית. מה הגיע אלינו על ידי זה? כי תפסה הס"א בחביבות ארץ ישראל שבלבם של ישראל, ולא רק שעושים מזה ענין חילוני, אלא גם משתמשים בענין ארץ ישראל לשם אפיקורסות שלהם. נורא ואיום... (חלק ד עמוד מד)

בעקבות המשיח - בסוף הגלות לפני ביאת המשיח (רש"י סוטה מ"ט), שהיא תקופתנו בלי ספק - אנו מוצאים דבר מוזר. עיקרו של עם ישראל, מבחינת לומדי תורה ואנשי מעשה, נמצא בארץ ישראל. אבל לעומת זאת, מכמה בחינות גבר כח הסיטרא אחרא בארץ ישראל הרבה יותר מאשר בשאר ארצות, כידוע, איך הוא זה? אלא הענין הוא שהנקודה הפנימית נתקטנה עד כדי כך עד שקשה להגיע אליה כלל אם לא בארץ ישראל, הרי אנו מרגישים בחוש כי "והשבות אל לבבך" - השגת נקודת האמת שבלב, נקודת לשמה, שהיא עיקר עבודת המוסר - הרבה יותר קל להגיע אליה בארץ ישראל מאשר בחוץ לארץ. אף במקומות המסוגלים לכך ביותר מצד הסביבה. זה מחסדי הבורא ית', שהוא רוצה לקיים בנו, גם בדלותנו, את האפשרות להגיע אל השלימות...

ומצד שני זה לעומת זה עשה האלקים, היצר מתגבר בארץ ישראל הרבה יותר מאשר בחוץ לארץ להרפות בנו את לימוד המוסר מכל וכל. לכאורה זה פלא, אבל כל מי שעינים בראשו ומשתדל בענינים אלה רואה את זאת בחוש ממש.

אשרי מי שמתגבר על כל הקשיים ומתאמץ להשיג שלימות בעבודת ה' בארץ ישראל, שאינה תחת השפעת שרי האומות ו"תמיד עיני ה' אלקיך בה". הסייעתא דשמיא שישיג יעלהו למעלה מכל המשוער, אשרי הזוכה, בזה ובבא. (שם עמוד קכט)

כשחזר יעקב לארץ ישראל נשתנה ונתעלה לקבל השפעת ארץ ישראל, אבל הכלים, רכושו, לא נשתנו, ומשום כך נתן כל רכושו לעשו, באמרו "נכסי חוץ לארץ אינם כדאים לי" (רש"י ויגש מ"ו ו'). והענין, כי במדרגות גבוהות, הכלים שהשתמש בהם הצדיק לעבודת ה' בבחינת חוץ לארץ אינם ראוים עוד להשתמש בהם למדרגות הגבוהות של לשמה שבארץ ישראל, כי רושם המדרגה הראשונה עדיין נשאר בהם...

בארץ ישראל אנו משיגים את הטבע הרוחני של הבריאה, "והיה אם שמע תשמעו... ונתתי מטר ארצכם בעתו", כמו שכתב הרמב"ן (בראשית מ"ו ט"ו וסוף בא) "כל יסודות התורה בנסים נסתרים הם... ולא יהיו השמים כברזל מפני זרענו בשנה השביעית" וכו', והיינו שבארץ העונש בא מהרה, וניתן לראות את יד ה' גם באופק צר יחסית, אבל בחוץ לארץ, שהוא תחת שלטון שרי האומות, דהיינו שההנהגה שם יותר לפי טבע העולם, קשה לראות שם את יד ה' אם לא שמסתכלים באופק רחב יותר, היינו בהמשך זמן גדול... (שם עמוד קל)