(ראה גם: אדמה, בריאה-ארץ, מדינה, עפר, קרקע, שמים)
(הכתוב אומר) וארקא, וארעא היה צריך לומר, משום שארקא הוא אחת משבע הארצות שלמטה, ובמקום זה יש בני בניו של קין, לאחר שנגרש מעל פני הארץ ירד שמה ועשה תולדות, ודעתו נתבלבלה שם, שלא ידע מאומה, והיא ארץ מכופלת, שנכפלה מחשך ואור... (הקדמה קנג)
דבר אחר ואת הארץ הוא לרבות ארץ התחתונה שנעשתה במדורין כהעליונה, וזה הוא שכתוב והארץ היתה וכו', כי אלו הם המדורים שבארץ הנקראים: ארץ, אדמה, גיא, נשיה, ציה, ארקא, תבל, וגדול שבכלם תבל, דכתיב והוא ישפוט תבל בצדק...
אמר ר' יוסי מה הוא הארץ הנקרא ציה, אמר לו ר' אבא זה הוא המקום של גיהנם, כמו שאמר ציה וצלמות... שהוא המקום של מלאך המות.
תהו הוא הארץ הנקראת נשיה, ונקראת כן, משום שלא נראה בה שום מראה עד שהיא נשכחה לגמרי... ובהו הוא הארץ הנקראת ארקא, שהיא מקום שאינו נשכח... ר' חייא אמר שהארץ הנקראת גיא היא בהו, ולא ארקא... (בראשית ב לו, ועיין שם עוד)
וכאן שלא שבו דור המבול, מה כתוב, וירא אלקים את הארץ והנה נשחתה וגו', כאשה שנטמאה ומסתרת פניה מבעלה, ובשעה שעונות בני אדם מתרבים לחטא בגלוי, משימה הארץ פניה כנקבה שאין לה בושת משום דבר, כמו שאמר הכתוב והארץ חנפה תחת יושביה, ועל כן וירא, כי נשחתה ודאי, מהו הטעם, כי השחית כל בשר דרכו על הארץ. (נח מה)
רבי יצחק היה מצוי לפני ר' שמעון, אמר לו, מקרא זה שכתוב ותשחת הארץ לפני האלקים, אם בני אדם חוטאים הארץ במה חטאת... אלא עיקר הארץ הם בני אדם, והם משחיתים הארץ והיא נשחתת, והמקרא מוכיח, שכתוב וירא אלקים וגו'... (שם נו, ועיין שם עוד)
ר' יוסי פתח, לה' הארץ ומלואה, הארץ זו היא ארץ הקדושה של ישראל, שהיא עומדת להישקות ממנו, מן ה', ולהתברך ממנו מתחילה, ואחר כך ממנה נשקה העולם כולו. תבל ויושבי בה, זו היא שאר הארצות, השותים ממנה, מאין לנו זה, כי כתוב והוא ישפוט תבל בצדק. (וארא טו)
ותא חזי, ז' רקיעים עשה הקב"ה, כעין זה ז' ארצות, והם הגבולים שהתבארו במקומם... ואלו ז' גבולי הארץ למעלה, (שהם נגד חג"ת נהי"מ), כל אחד מתפשט לעשר, (כי כל אחת מחג"ת נהי"מ כלולה מעשר ספירות), ועל כן הם מתחלקים לע' ממונים, שהתמנו על ע' אומות, ואותם הארצות, שהן הגבולים של כל עם ועם, (שהם ע' ארצות), מסבבות את ארץ הקדושה של ישראל... (שם קעב, ועיין שם עוד)
ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ. מכאן למדתי, שישוב הארץ נמסר לצד האחרים, (דהיינו ע' אומות), חוץ מארץ ישראל לבדה, (שהיא בקדושה לישראל, ועל כן) כיון שאמר משוט בארץ, (שארץ סתם פירושה ארץ ישראל), ראה הקב"ה שרוצה להיות מלשין על ישראל... (בא ט)
וכל הרקיעים הם אלו על אלו, כקליפות בצלים... ולמעלה מכולם הוא הקב"ה שנושא הכל בכח וגבורתו, כעין זה ז' ארצות למטה, וכולם בישוב, רק שאלו עליונים ואלו תחתונים, וארץ ישראל היא למעלה מכולם, וירושלים היא העליונה מכל הישוב.
וחברינו יושבי הדרום ראו בספרי הראשונים ובספרו של אדם, שכך מחלק כל אלו הארצות, אשר כולם נמצאים למטה כמו אלו הרקיעים שלמעלה, דהיינו אלו על אלו ואלו על אלו, ובין כל ארץ וארץ יש רקיע המחלק בין זו לזו, ועל כן כל הארצות מפורשות בשמות וביניהן גן עדן וגיהנם, ויש ביניהן בריות משונות אלו מאלו, כעין של מעלה... (ויקרא קלו)
דבר אחר נטית ימינך, מגיד שהים זורקן ליבשה והיבשה זורקן לים אמרה יבשה ומה בשעה שלא קבלתי אלא דם הבל שהוא יחיד נאמר לי ארור אתה וגו', עתה איך אוכל לקבל דמן של אוכלוסין הללו, עד שנשבע לה הקב"ה שאינו מעמידה בדין, שנאמר נטית ימינך... (בשלח-שירה פרשה ט)
ואמר רב יהודה אמר רב עשרה דברים נבראו ביום ראשון, ואלו הם שמים וארץ... תנו רבנן בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים ארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים, שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים... אמר ר"ל כשנבראו ברא שמים ואחר כך ברא הארץ, וכשנטה נטה הארץ ואחר כך נטה שמים... (חגיגה יב א, וראה עוד בריאה-ארץ)
...הארץ על מה עומדת, על העמודים, שנאמר המרגיז ארץ ממקומה ועמודיה יתפלצון, עמודים על המים, שנאמר לרוקע הארץ על המים, מים על ההרים, שנאמר על הרים יעמדו מים, הרים ברוח, שנאמר כי הנה יוצר הרים ובורא רוח, רוח בסערה, שנאמר רוח סערה עושה דברו, סערה תלויה בזרועו של הקב"ה, שנאמר ומתחת זרועות עולם. וחכמים אומרים על י"ב עמודים עומדת, שנאמר יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, ויש אומרים ז' עמודים, שנאמר חצבה עמודיה שבעה, ר"א בן שמוע אומר על עמוד אחד וצדיק שמו, שנאמר וצדיק יסוד עולם. (שם שם ב)
שלש ארצות לנשואין, יהודה ועבר הירדן והגליל. אין מוציאין מעיר לעיר ומכרך ולכרך, אבל באותה הארץ מוציאין מעיר לעיר ומכרך לכרך... (כתובות קי א)
אמר לי תא אחוי לך היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי, שקלתא לסילתאי (סל הלחם, רש"י) אתנחתא בכוותא דרקיעא, אדמצלינא בעיתיה ולא אשכחיתה, אמינא ליה איכא גנבי הכא, אמר לי האי גלגלא דרקיעא הוא דהדר, נטר עד למחר הכא ומשכחת לה. (בבא בתרא עד א)
אמר להן שמים נבראו תחלה או הארץ, אמרו שמים נבראו תחלה, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ... אמר להן בימא יאי למידר או ביבשתא יאי למידר, אמרו ליה ביבשתא יאי למידר, דהא כל נחותי ימא לא מיתבא דעתיהון עד דסלקין ליבשתא. (תמיד לב א)
...וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה, כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה, ומה טעם היושב על חוג הארץ, וכתיב וחוג שמים יתהלך, וכתיב בחוקו חוג על פני תהום חוג חוג לגזירה שוה. (ברכות ד ב)
...אמר רבי שמעון בן יוחאי תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם, בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה, שנאמר (ישעיה מ"ח) קורא אני אליהם יעמדו יחדיו. א"ר אלעזר ב"ר שמעון אם כדעת אבא למה פעמים שהוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שהוא מקדים שמים לארץ, אלא מלמד ששניהן שקולין זה כזה. (בראשית א כא)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ, למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה... (שם ה ז)
ארץ ושמים, משל ללגיון שהמליך את המלך תחילה, אמר המלך הואיל ולגיון זה המליכני תחלה הרי אני נותן לו פרוקופי שלא תזוז ממנו לעולם, כך אמר הקב"ה הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחלה, הרי אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז ממנה לעולם, הדא הוא דכתיב, (תהלים ק"ד) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. (שם יב טז)
אמר רשב"י ג' דברים שקולים זה כזה, ואלו הן ארץ, אדם ומטר, א"ר לוי בר חייא ושלשתן מג' אותיות, ללמדך שאם אין ארץ אין מטר, ואם אין מטר אין ארץ, ואם אין שניהם אין אדם. (שם יג ג)
אמר רשב"ג ד' שמות נקראו לארץ, כנגד ד' תקופותיה, ארץ, תבל, אדמה ארקא. ארץ כנגד תקופת ניסן שהיא מריצה את פירותיה, תבל כנגד תקופת תמוז שהיא מתבלת את פירותיה, אדמה כנגד תקופת תשרי, שהארץ עשויה בולין בולין של אדמה, ארקא כנגד תקופת טבת, שהיא מורקת את פירותיה. (שם שם יב)
ויאמר ה' אל משה נטה את ידך על השמים, הדא הוא דכתיב (תהלים קל"ה) כל אשר חפץ ה' עשה וגו', אמר דוד אף על פי שגזר הקב"ה השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, משל למה הדבר דומה, למלך שגזר ואמר בני רומי לא ירדו לסוריא ובני סוריא לא יעלו לרומי, כך כשברא הקב"ה את העולם גזר ואמר השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, כשבקש ליתן התורה בטל גזרה ראשונה, ואמר התחתונים יעלו לעליונים והעליונים ירדו לתחתונים, ואני המתחיל, שנאמר (שמות י"ט) וירד ה' על הר סיני, וכתיב (שם כ"ד) ואל משה אמר עלה אל ה'... (שמות יב ד)
כל השביעין חביבין לעולם... בארצות שביעית חביבה, ארץ, אדמה, ארקא, גיא, ציה, נשיה, תבל, וכתיב והוא ישפוט תבל בצדק ידין לאומים במישרים... (ויקרא כט ט)
...כדור, שהעולם עשוי ככדור, א"ר יונה, אלכסנדרוס מקדנוס כד בעא מיסק לעיל הוה סליק וסליק עד שראה את העולם ככדור ואת הים כקערה... (במדבר יג יג)
דבר אחר למה לשמים ולארץ, שהן עדותיהן של ישראל, דכתיב (דברים ד') העדותי בכם היום את השמים ואת הארץ, למה הדבר דומה, לבן מלכים שמסר לו אביו ב' אפטרופי, וכל עטרה שהיה אביו מעטרו לא היה מעטרו אלא על ידיהן, וכשנכנס לחופתו נטלן לעדים שיהיו בינו לבין אביו. כך כל נסים שעשה הקב"ה לישראל על ידי שמים וארץ עשה להן, וכיון שבאו ליכנס לארץ ישראל אמרו שירה על ידיהן שהן מעידין בינו ובינן, מנין, שנאמר (ישעיה א') שמעו שמים והאזיני ארץ כי ה' דבר... (דברים י ד)
ג' אין מחזיקין טובה לבעליהן, הנפש, והארץ והאשה... הארץ, שנאמר (משלי ל') ארץ לא שבעה מים... ג' נותנין בשפע ונוטלין בשפע, ואלו הן, הים והארץ וגם המלכות. (קהלת ו ז)
שבע ועשרים ומאה, ר' אלעזר בשם ר' חנינא והלא רנ"ב אפרכיות הן בעולם, ודוד שלט בכולן, הדא הוא דכתיב (דה"א י"ד) ויצא שם דוד בכל הארצות, שלמה שלט בכולן... (אסתר א)
האזינו השמים ואדברה... לפי שהם קיימים לעולם, וישראל קיימים לעולם, לכך הזמינם לעדות שיקיימו ישראל התורה והמצות, ואם חס ושלום יבטלום, יד העדים תהיה בם בראשונה להמיתם, כתיב ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה... (האזינו א)
...אמר רבי עקיבא מלמד כיון שאמר משה את התורה בשמים היה, והיה מדבר עם השמים כאדם שמדבר עם חבירו, שאמר האזינו השמים, וראה את הארץ רחוקה ממנו, ואמר ותשמע הארץ, אבל ישעיה שהיה בארץ וראה שמים רחוקים ממנו, התחיל לומר שמעו שמים ואחר כך והאזיני ארץ, שהיתה קרובה אליו. כי ה' דבר, אמרו לו, ישעיה רבינו וכי דבר הקב"ה ולא רעשה הארץ והלא כבר נאמר (תהלים ס"ח) ארץ רעשה אף שמים וגו'... (שם ב)
אמרו רבותינו, כשם שיש לאשה ראש, כך יש לארץ ראש שנאמר וראש עפרות תבל, וכשם שיש לאשה אזנים כך יש לארץ אזנים, שנאמר והאזיני ארץ (ישעיה א' ב'), וכשם שיש עינים לאשה כך יש עינים לארץ, שנאמר וכסה את עין הארץ (שמות י' ה'), וכשם שיש פה לאשה כך יש פה לארץ שנאמר ותפתח הארץ את פיה (במדבר ט"ז ל"ב), וכשם שיש ידים לאשה כך יש ידים לארץ, שנאמר והארץ הנה רחבת ידים (בראשית ל"ד כ"א), וכשם שיש טבור לאשה כך יש טבור לארץ, שנאמר יושבי על טבור הארץ (יחזקאל ל"ח י"ב), וכשם שהאשה עוברת ויולדת כך הארץ, שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת (ישעיה ס"ו ח')... (וארא יח)
...ועמהן חיילות רבות של שרי אש מערכות עצומות של גדודי אש, ובזמן שאדם משתמש בהן מתמלא כל רקיע ורקיע כולו אש ויורדין לשרוף את העולם באש, וכיון שמגיעין לארץ ורואין שכנפי שמים קשורים בכנפי ארץ וכנפי ארץ בכנפי שמים וחתומין בטבעת אהיה אשר אהיה, מיד עומדין מכעסן ונוהגין במדת רחמים עם כל העולם ועם אותו האדם...
ורבנן אמרי ארץ אומרת חביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי, וכשיבקש הקב"ה אני מחזיר לו פקדונו ומרטבת כשושנה ואומרת לפניו שירה, שנאמר (תהלים כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. (מזמור א)
והארץ לעולם עומדת אלו ישראל שהן עומדים לעולם, ואין ארץ אלא ישראל, שנאמר (מלאכי ג') כי תהיו אתם ארץ חפץ, וכן הוא אומר (שופטים י"ח) עד יום גלות הארץ, וכי הארץ גולה, אלא אלו ישראל שגלו. (מזמור לו)
אף תכון תבל בל תמוט, אמר ר' אבהו משל למה הדבר דומה, למלך שמלך תחלה, עמד לגיון אחד אמר לו הימנון, נתן לו המלך פרוקפי שאינה זזה ממנו, כך כשמלך הקב"ה בעולמו אמרה הארץ הימנון תחלה, אלו מים העליונים, שנאמר מקולות מים רבים, אמר להם הקב"ה אני נותן לכם פרוקפי, שנאמר (תהלים ק"ד) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. (מזמור צג)
אמר רבי אלכסנדרי, מהו בתבל ארצו, מכאן אתה למד שעשרה שמות יש לארץ, ארץ, אדמה, חרבה, יבשה, ארקא, תבל, חלד, ראשית, גיא, שדה. ארץ שבני אדם רצין בה, אדמה שממנה נברא אדם הראשון, חרבה שמחריבין אותה המים, יבשה שקבלה דמו של הבל, דבר אחר שהובישה מעשיה הטובים, ארקא שבחרה לפני הקב"ה בשעה שרצה ליתן לישראל את התורה על הר סיני, תבל, שהיא מתובללת בפירותיה, חלד שבני אדם חלודים בה, ראשית שהיא ראשית לכל מעשה בראשית, גיא שעשויה גבעות, שדה שעשויה שדות שדות. (פרשה ח)
ר' אליעזר אומר, כל מה שיש בארץ בריתו מן הארץ, וכל מה שיש בשמים בריתו מן השמים, ומייתי לה מן הכא, כי לשלג יאמר הוה ארץ (איוב ל"ו), מה שלג אף על פי שבריתו בארץ אינו אלא מן השמים, כך כל מה שיש בשמים ובארץ בריתו מן השמים. רב הונא בשם רב יוסף אמר, כל מה שיש בשמים ובארץ אין בריתו אלא מן הארץ, שנאמר כי כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים, מה הגשם אף על פי שירידתו מן השמים אין בריתו אלא מן הארץ, כך כל מה שיש בשמים ובארץ אין בריתו אלא מן הארץ. ר' יודן מיתי לה מן הכא, הכל הולך אל מקום אחד, הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר (קהלת ג') רב נחמן אמר, אפילו גלגל חמה, שנאמר האומר לחרס ולא יזרח (איוב ט'). (ישעיה נה ט)
...משום רבנן אמרו הארץ אמרה, אני היא וחביבה אני שכל מתי עולם חבויין בי, שנאמר יחיו מתיך נבלתי יקומון וגו', לכשיבקשם הקב"ה ממני אחזירם לו וארטיב מעשין טובים כשושנה ואומר לפניו שירה, שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק. (תהלים מזמור צח)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ, לומר לך שאינה הארץ האמורה למעלן, שהארץ האמורה למעלן היא הגולם הראשון שקיבל ארבע צורות וצורת הארץ אחת מהן, אבל ארץ האמורה כאן היא צורת הארץ בלבד, לכך נאמר ויקרא אלקים ליבשה ארץ, ולמה נקרא שמה ארץ, בלשון רצייה, שרצת לעשות רצון קונה... ר' אחא אומר זרעת מימיך חטים והעלת שעורים, שעורים והעלת חטים, אלא מה דאת זרע את חציד, ולכך נאמר והארץ לעולם עומדת. (בראשית א י)
ר' יהושע בן קרחה אומר מפורענותן שלרשעים אתה למד מתן שכרן שלצדיקים, מאי כתיב, דור הולך ודור בא (קהלת א' ד'), לא היה צריך קרייה למימר אלא ארץ הולכת וארץ באת והדור לעולם עומד, וכי איזה נברא בשביל חבירו, ארץ בשביל דור או דור בשביל ארץ, הוא ארץ בשביל דור, אלא דור בשביל שאינו עומד בתפקידיו שלהקב"ה לפי כך הוא בולה, והארץ על ידי שהיא עומדת בתפקידין שלה לפי כך אינה בולה... (שם טו א)
ואת הארץ, שהכל רצין אליה, שנאמר הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר (קהלת ג')... (בראשית א)
הכתוב מקדים שמים לארץ למעלתה, כי הנבראים השכליים נבדלים מן הגופניים, מפני שאלו נצחיים ואלו כלים והולכים, והקדים גם כן לארץ מן השמים לפי ששם בית המקדש ושכינה שרויה בתוכה, ודרשו רז"ל עיקר שכינה בתחתונים... (בראשית)
...קורקוסי חלד אחוזים בקורקסי וילון, קורקסי תבל אחוזים בקורקסי רקיע, קורקסי ארקא אחוזים בקורקסי שחקים, קורקסי יבשה אחוזים בקורקסי מכון, קורקסי ארץ אחוזים בקורקסי ערבות, וערבות תולה בזרוע של הקב"ה. (שם)
והתחזקתם, מלמד שיש ארץ שצריך חיזוק. (שלח לך)
ואומר על דרך הדיוק, מה הוא אופן החכמה בבריאת שמים חדשים וארץ חדשה, והלא אפשר לגמלם במקום הזה הידוע, ואבאר כי מפני שהארץ הזו לא נועדה אלא לצרכי המזון על הרוב, ולפיכך יש בה שדות לזריעה ואדמות לגנות ונהרות ותעלות להשקאת האילנות והצומח... אבל העולם הבא כיון שאין בו לא מזון ולא רכוש אין ענין לאדמות ולא לצומח ולא לנהרות... אבל צריכים בני אדם אז למרכז וגבול בלבד יבראהו להם כפי שירצה... (מאמר ט פרק ו)
תבלעמו ארץ - ארכינת ידך ימינך בשבועה ואשבע לארעא דלית את תבע יתהון מינה לעלמא דאתי, בכן פתחת ארעא ית פומה ובלעת יתהון. (שמות טו יב)
האזינו השמים - ...ברם משה נביא... יהב שמיעה לארעא וצייתא לשמיא מן בגלל דהוה קריב לשמיא וריחק מן ארעא. (דברים לב א)
הארץ מה היא - יש ארץ מגדלת גבורים ויש ארץ מגדלת חלשים, יש מגדלת אוכלוסין ויש ממעטת אוכלוסין. (במדבר יג יח)
על בלימה - בלי יסוד, כי עומדים באויר על חוזק זרועותיו של הקב"ה. (איוב כו ז)
ואת הארץ - להגאון הארץ כנקודה והמים סביב כחוט הסובב, ואחר שב' אלו נבראים יהיה כל מה שבתוכם נברא כאש ומים. לאחרים המים בכלל הארץ והרוח בכלל השמים, ולדעתי שמים וארץ אלו הרקיע והיבשה, כי לא נברא ביום אחד כי אם דבר אחד... ולא יתכן שיהיה הקו הסובב לפני הנקודה, (שמים לפני הארץ), על כן אמרו ששמים וארץ נבראו בפעם אחת... (בראשית א א)
מתחת לארץ - כי הים והארץ כדור אחד. (שמות כ ד)
כאשר קאה - ...ויש ארץ בלשון זכר, או חסר: כאשר היא קאה. (ויקרא יח כח)
ותשמע הארץ - אנשי הארץ, או גשם השמים ויבול הארץ הם עדים, או מפני שאלו עומדים לעולם... (דברים לב א)
לה' הארץ - שיש מקומות בארץ שיקבלו כח עליון, כמו: וזה שער השמים. לה' הארץ - כי בדרך התולדה היתה כל הארץ מתחת למים, ובחפץ ה' יבש מקצתה ונתגלה. על ימים יסדה - לר"מ עם ימים, שאז יחיו בני אדם עליה. (תהלים כד א וב)
המה יאבדו - לחכמי שיקול הדעת משפטי השמים יסורו, וה' יחדש שמים וארץ חדשים, ואם כן צריכים לפרש חק נתן ולא יעבר וכדומה. ולר' יהודה בן דוד המדקדק הראשון שבמערב: הכללים שמורים והפרטים יאבדו. והנכון: היבשה והרקיע הם הכללים העומדים, ופרטיהם אובדים, והכללים שהם החוקים העמידם חק ולא יעבור. (שם קב כז)
יסד ארץ - אין לה תנועה, כי היא הנקודה בעגולה נגד השמים. תהום - המקום העמוק בים, על הרים יעמדו מים - נראה בלב, כי יש מימי הים על הרים הגבוהים ועל חומות בנוים, וההופך דברי אלקים חיים: על מים יעמדו הרים, תהפוכות בלבו. (שם קד ה וו)
ארץ על בלימה - כי הארץ תלויה באמצע הגלגלים. (איוב כו ז)
ממדיה - גבוליה, או לשון מדד, או רמז לגבולים. קו - סבוב עגולת הארץ. אדניה - ההרים. אבן פינתה - הנקודה. (שם לח ה)
ואת הארץ - ...ודע כי השמים וכל אשר בם חומר אחד, והארץ ואשר בה חומר אחד, ושני אלו לבד נבראים, והכל נעשה מהם, והחומר ההיולי הזה נקרא בלשון הקדש "תהו"... והארץ מכלול ד' היסודות, ומה שאמר "וכל צבאם" כל הכדור התחתון... ואמר שהארץ לבשה צורה, האש מלמעלה והעפר והמים מעורבים למטה, ובאמצע נשבה הרוח. וזהו שאמרו שנבראה אבן שתיה, שממנה נשתת העולם. (בראשית א א)
יקוו המים - היה התהום שהוא מים ועפר כעין מים עכורים, וגזר על המים שיקוו במקום אחד מסובב לכל הפאות, וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על המים וייבש, ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב, כדכתיב "לרוקע הארץ על המים", או שמא שתהיה כדורית מקצתה מגולה ורובה משוקעת כאשר ידמו היונים, והן ב' ענינים הפך טבעם, שהארץ כבדה מהמים, וקרא להם שמות בהיותם לובשים צורות אלו שמתחלה היה שמם תהום. (שם שם ט)
ויקרא - כי שמה הראוי לה יבשה, אבל יקראו אותה ארץ בשם כלל היסודות הנברא ביום א', כי בעבורה נבראו, שתהיה ישוב לאדם, שאין בתחתונים מכיר בוראו זולתו. (שם שם י)
ותקיא הארץ - ...ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה. ואם תזכה להבין הארץ הראשונה בפרשת בראשית והנזכרת בבחוקותי תדע סוד נשגב, ותבין מה שאמר בית מקדש של מעלה מכוון נגד של מטה, ורמזתי בפסוק "כי לי הארץ"... (ויקרא יח כה)
ונתנה הארץ - יכלול כל הכדור התחתון, כמו בבראשית. (שם כו ד)
ארץ - גם זה פלא, שאם יחפרו בארץ המוציאה לחם ימצא תחתיה היפך העליון גפרית ומלח או ספיר ועפרות זהב. או: יש ארץ מוציאה לחם, ויש כמו אש, לכל מוצא אך לא לחכמה. (איוב כח ה)
אבן פינתה - משל לנקודה האמצעית, ולרז"ל אבן שתיה, והתחיל ביסוד הארץ, ואחר כך העלהו עד לשמים. (שם לח ו)
ארץ טובה ורחבה - ולמה טרח הכתוב והרבה שבח העצים והאבנים? לכן אני אומר שאין משמעות הפסוק כפשוטו, ומלת ארץ סמוכה היא, ארץ של טובה ושל רחבה, ושל זבת חלב ודבש, ויהיו שמות נאמרים על התורה שהיא טובה ורחבה... (האמונה והבטחון פרק יח)
חוג הארץ - מדמה השמים למחוגה, כמו שהארץ המרכז והשמים סביבו, וה' יושב למעלה על דרך השאלה, ועל כן הכל קטנים בעיניו. (ישעיה מ כב)
קצות הארץ - שהיא תלויה על בלימה באמצע הגלגלים, ובל תחשבו שייעף, כי הכל סובב מעצמו... (שם שם כח)
ממזרח - עד המערב הוא הישוב השלם, ולא מצפון לדרום. (שם מה ו)
בטרם הרים יולדו - דבר על הארץ שלא יעמדו אישיה אף על פי שיעמדו מיניה, כי רוצה לדבר על קוצר ימי האדם. אבל השמים גם אישיהם קיימים. ארץ - כשנזכרת עם תבל היא הבלתי מיושבת. (תהלים צ ב)
יסד ארץ - נתן בטבעה לרדת, והיא עגולה ככדור אינה נוטה לאחד מהצדדים. כלבוש כיסיתו - בתחלה כיסו המים כל הכדור. על הרים - וגם על ההרים הגבוהים עמדו המים. או: אחר הקוות המים סבבו הארץ כלבוש, ובמקום כינוסם יכסו גם את ההרים. (שם קד ה וו)
לרוקע הארץ - החסד היה שהקוה את המים ולא הציפו עוד את הארץ כבמבול, וגם שם השאיר בחסדו פליטה. (שם קלו ו)
...וכבר התבאר במופת שהארץ כדורית, ושמוה מיושבת על שתי קצוות הקוטר, וכל איש משכוני שתי קצוות ראשו אל השמים ורגליו לצד רגלי האחד שהוא בראש הקוטר האחר, ואי אפשר נפילת אחד מהם כלל ולא יצוייר, מפני שאין אחד מהם למעלה ואחד למטה, אבל כל אחד מהם אחד למעלה ולמטה בהצטרף אל האחר... (חלק א פרק עג)
...אלא שעל כל פנים כבר הועילנו בו תועלת גדולה, שהוא באר שחמר השמים בלתי חמר הארץ, ושהם שני חמרים נבדלים מאד, האחד מיוחס לו ית' למעלתו וגדולתו, והוא מאור לבושו, והחומר האחר רחוק מאורו יתעלה וזוהרו, והוא החומר התחתון, ושמהו משלג שהוא תחת כסא הכבוד, וזהו אשר שמני שאפרש מאמר התורה "ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר", שהם השיגו במראה הנבואה ההיא אמתת החומר הראשון והתחתון, כי אונקלוס שם "רגלים" שבים אל הכסא, כמו שבארתי לך, וזה באר שהלבן ההוא שתחת הכסא הוא חמר הארץ. וכבר שנה ר"א זה הענין בעצמו וגלה בו, רצוני לומר היותם שני חמרים עליוני ותחתוני, ושאין חמר הכל אחד, וזהו סוד גדול, לא תקל בביאור גדולי חכמי ישראל בו, שהוא סוד מסודות המציאות וסתר מסתרי התורה... (חלק ב פרק כו)
...וממה שצריך שתדעהו שהארץ שם משתתף, ויאמר בכלל ובפרט, יאמר בכלל על כל מה שתחת גלגל הירח, רצוני לומר היסודות הד', ויאמר בפרט על האחד האחרון מהם, והוא הארץ, מורה זה אמרו, "והארץ היתה תוהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלקים מרחפת על פני המים", כבר קראם כולם "ארץ", ואחר כך אמר ויקרא אלקים ליבשה ארץ, זה גם כן סוד גדול, כי כל מה שתמצא שיאמר ויקרא אלקים לכך ככה אמנם הוא להבדילו מן הענין האחר שתף ביניהם בו זה השם... וממה שצריך שתדעהו, כי היסודות הארבע אשר אמרנו ששם "ארץ" הראשון יורה עליהם, נזכרו תחלה אחר השמים, שהוא זכר, ארץ, ורוח, ומים וחשך... (שם פרק ל)
...ופירש מאמרו הנה ארץ שטח השמים, שהוא ארץ בערך למה שעל השטח ההוא... (חלק ג פרק ד)
ולא נשא אותם הארץ - מצינו גם במקום אחר "ארץ" לשון זכר: "יסוב כל הארץ כערבה" (זכריה י"ד י')... ובפסוק אחר אנדרוגינוס "אבל אומללה ארץ" (ישעיה ל"ג ט'). (בראשית יג ו)
תוהו ובוהו - חומר וצורה שבו היא, והתחיל בד' היסודות מהארץ, יסוד העפר, כי היא כנקודה האמצעית שאין לה תנועה. (בראשית א ב)
וראיתה אותה - כפל זאת לומר שיראה אותה מצויירת למעלה. ותוספת הה"א אולי שיראה אותה מכח הה"א, ושהארץ העליונה היא ה"א אחרונה שבשם, והיא כבוד ה' שיאספהו. (במדבר כז יג)
שרפה כל ארצה - אולי ירמוז לארצה של כל, כי בזמן הרצון לא תחסר כל בה, ובזמן הכעס תשוב שרפה. (דברים כט כב)
ותשמע הארץ - ...ועל דרך הקבלה: התפארת והכבוד בסוד פסוק ראשון, כי עם אלו אנו באים בברית, וכל דבור מהשמים וכל אמירה מהארץ, ודבר עם הארץ בנסתר מפני יראת המלכות. (שם לב א)
...ובלבבך שהוא באמצע, כי עיקר כל דבר שבעולם הוא אמצעיתו, והארץ היא נקודה באמצע השמים, ולכך דעת מקצת חכמים כי השמים נבראו בעבור הארץ, ואם כן הארץ עיקר, ודרשו רז"ל: עיקר שכינה בתחתונים היתה... וכן ארץ ישראל עיקר העולם, והיא באמצע העולם, וכן ירושלים באמצע ארץ ישראל ובית המקדש באמצע ירושלים... (כד הקמח שלום)
ותשמע הארץ - יושבי כפרים וערים הקטנים... (דברים לב א)
...ואפשר כי ירמוז עוד למה שכתבנו, כי השמים העליונים עיקר קבלתם מן הימין, והארץ עיקר קבלתה מן השמאל, ולפי זה קצת קשה מאמרם ז"ל, העולם הזה נברא בה' והעולם הבא נברא ביו"ד... (בראשית, ועיין שם עוד)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ וגו', מלת קריאה פירשנוה שהיא לשון הזמנה, והנה הארץ בעוד שלא עשתה פירות נקראת יבשה, כי היא צמאה למים העליונים, ובעשותה פרי נקראת ארץ על הרצון המתפשט בה מאין הפסק. (שם)
ואת הארץ - תכלל ד' היסודות הנטפלים עמה. וגילה לנו סוד נפלא מסודות המציאות, שגרמי השמים לא הוצרכו ליסודות אלו... וצורך הגרמים לאלו היסודות הוא רק אחר כך בתנועותיהם התמידיות, ולערבם ולמזגם להתמדת הוויתם הנפסדת. ולא יקשה לנו אם השמים נבראו קודם או הארץ, כי אין צורך להאמין שהעיגול זקוק למרכז או להיפך. היתה תוהו - אולם קודם שנבראו הגרמים השמימיים היו היסודות חסרי המציאות בעצמם ובמצבם. ובוהו - אינו כדאי לתועלת. וחושך - עירוב היסודות, כי עדיין לא היה מתפשט מהעולם הרוחני שנברא כבר אור זרוע על זולתו, כי לא נמצאו עדיין. ורוח אלקים - הרוח החיה שכינה בשם שמים ריחף על פני המים - כללות הנמצאים... (בראשית א א וב)
תדשא הארץ - אחרי שנראתה נתן בטבע הארץ להוציא שלמותה אל הפועל, שתעשה צמחיה על האופן היותר טוב. ותוצא הארץ - אחר שדבר זה בטבעה. כי טוב - אמר זאת בפעם הראשונה, כי כשנראתה הארץ יצאה מכלל תוהו, ובהוצאת צמחיה יצאה מכלל בוהו. (שם שם יא ויב)
ואת הארץ - לאבן עזרא על יסוד העפר, לרמב"ן על הארץ הרוחנית, לרמב"ם על ד' היסודות, והיו מעורבים ביום הראשון ונפרדו אחר כך, וזה שאמר אחר כך תדשא הארץ, ותוצא הארץ וגו', שמתכוון בזה לד' היסודות...
ויכולו השמים והארץ - ...יסודות העולם השפל, וכל צבאם - עולם הגלגלים שקרא רקיע והמאורות, והמורכבים שבארץ. ועתה ביום השביעי נתן להם תכלית אחרונה שיפעלו ויולידו. (שם ב א)
אלה תולדות - כל התולדות שקרו מהשמים - הפועלים העליונים, והארץ - ומהסבות החמריות... ארץ ושמים - מחלוקת בית שמאי ובית הלל מה נברא ראשון, אמר ר' יוחנן בשם חכמים: לבריאה שמים קדמו, ולשכלול קדמה הארץ. (שם שם ד)
ואת הארץ - המרכז הראוי לגלגל. (בראשית א א)
עד תאוות גבעות עולם - עד גבול שני צידי חלק הגלגל של מהלך השמש היוצא ממרכז המגבילים את היבשה, שהם שני קצות עולם הזמניים והנפסקים, וקראם גבעות מפני גובה המגבילים ממרכז הארץ, וזה שנאמר לו: ופרצת וגו' ונברכו בך... (שם מט כו)
והארץ - הקרקע הנעבד. כי לי הארץ - הגליל ארץ ה', ותושבים אתם עמדי - באותו הגליל שאינו בכלל "והארץ נתן לבני אדם". (ויקרא כה כג)
...וכן לכל אומה נתן ארץ כפי מה שהם, וכל דבר יש לו מקום לפי טבעו ומעלתו, ולכך לפי מעלת ישראל, שיש להם מעלה נבדלת קדושה, יש להם ארץ קדושה. (גבורות ה' פרק ח)
...ולפיכך השמים שיש להם בחינה זאת, שהעלול יש לו קירוב וצירוף אל העילה, על זה אמר כי השמים נבראו מאור לבושו, דהיינו שהשמים הושפעו מדבר זה שהשי"ת, שהוא העילה, קרוב אל העלול, ומצד זה הושפעו השמים. והארץ נבראת משלג שתחת כסא הכבוד, כי הארץ שאין לה צירוף אל השי"ת במה שהיא מן התחתונים, שנאמר והארץ נתן לבני אדם, ובענין זה נבראה הארץ משלג שתחת כסא הכבוד, כי מכסא מלכותו אשר הוא מלך מושל על הנבראים, מצד הזה נבראה הארץ, כי אין עילה בלא עלול אשר הוא תחתיו, ורוצה לומר שהארץ נמצאת ממציאות זה מה שהוא יתברך עילה. ומפני שהשלג מאיר הוא כינוי למציאות... וקורא התחלת הארץ עפר, כי העפר הוא דק מאד, ומפני שכל התחלה דקה, לכך קרא ההתחלה עפר... (באר הגולה באר ד)
והפרש יש בין אדמה ובין ארץ, כי אדמה נקראת גם אחר שנתלש קצת מן הארץ, כמו עפר שנקרא עפר ארץ אחר שנתלש, אבל ארץ נקראת רק כל הארץ יחד, אשר כלל הארץ יש לה קיום. ומפני כך הארץ מתייחסת אל הלחם, כי הלחם סועד לב האדם ונותן לו קיום, ואין דבר שיש לו קיום כמו הארץ, שנאמר "והארץ לעולם עומדת". ודבר זה יש לך לדעת עוד ולהבין, כי הארץ קיום הכל, שהרי הארץ נושאת הכל, והיא מקום לכל הנבראים התחתונים, וכבר ביארנו כי המקום נותן קיום לכל... (נתיב העבודה פרק יז)
...והנה אלו שני החכמים מודים, כי יש שתי בחינות בארץ, כי מצד שהארץ היא מן התחתונים בלבד, היא מוכנת לשינוי ולשקר, ואינה מקבלת הגזירה שהיא משמים, ואינה נמשכת אחר גזירת עליונים, וזה שאמר "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", ואמר בשביל זה, "כל האדם כוזב".
אמנם יש בארץ בחינה אחרת, שהארץ יותר נמשכת אחרי גזירת עליון, כי הארץ שהיא באמצע הכל, והיא נקודה אמצעית, אינה יוצאת מן היושר, ובזה היא מתייחסת אל האמת, שהאמת אינו יוצא מן היושר כלל... ולפיכך הארץ שהיא באמצע היא ראויה אל האמת ביותר מהכל, רק מצד שהיא בתחתונים, לכך היא בכח ומוציאה אל הפועל, ואינה בפועל כמו העליונים מצד הבחינה הראשונה. ולפיכך אמר מצד הבחינה הראשונה, שהארץ שהיא בתחתונים שינתה מה שנגזר עליה משמים, ולאידך אדרבא, מה שהארץ באמצע היא עשתה רצון השי"ת והוסיפה לעשות. ולכך אמר גם כן "אמת מארץ תצמח", שאין ביטול לאמת בארץ, כי מצד הארץ יש לאמת יציאה לפועל אחר שהיה לה ביטול, וזהו "אמת מארץ תצמח", והבן הדברים כי הם עמוקים מאד. כלל הדבר: אילו היתה הארץ מן העליונים לא היה לאמת ביטול כלל, ואילו לא היתה לארץ סגולה זו שהיא באמצע, ואינה סובלת שיהיה תמיד ביטול לאמת, לא היתה האמת בארץ כלל, אבל עתה לאמת יש ביטול בארץ, כי הרבה שקרים בארץ, ומכל מקום מן הארץ צומחת האמת, ואי אפשר לפרש יותר... (נתיב האמת פרק ג)
וזה שאמר אין העולם עומד אלא בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה, ואינו יוצא מן השווי, שהרי העולם עומד בשביל סבה זו שהארץ היא באמצע, והוא השיווי הגמור מבלי שיהיה נוטה לצד אחד יותר, ולכך עמידת העולם בזכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה ואינו יוצא מן השיווי. והוא לפי דעת הראשונים שהארץ עומדת באמצע.
ומי שאמר שאין העולם עומד אלא בשביל מי שמשים עצמו כאילו אינו, הוא שסבר כדעת השני, כי העולם עומד בשביל שהעולם הוא מקום המטה, ומי ששם את עצמו כאילו אינו משפיל עצמו למטה לגמרי, ולכך בזכותו העולם עומד... (נתיב השלום פרק ג)
ולכך אמר שאין העולם מתקיים אלא בשביל משה ואהרן, שנאמר תולה ארץ על בלימה. ופירשנו דבר זה, כי חכמי האומות נתנו טעם בענין עמידת הארץ באמצע, והרבה דברים נאמרו בזה, אבל דברי חכמים הם חכמה אמיתית, ודעתם שהארץ ראויה לעמידה בעצמה מפני הפשיטות הגמור שיש בארץ, כי הארץ היא בתכלית המטה, שיש לו פשיטות ואין לו גבהות ומעלה. וזו עמידת הארץ באמצע, כי הדבר הפשוט לא שייך בו נושא כלל, כי אם היה שייך אליו נושא לא היה פשוט, כי היה מצורף ומחובר אל הנושא שלו, ואינו פשוט אלא בעל הרכבה. ולפיכך אמר תולה ארץ על בלימה, כי תליית הארץ מצד שהיא ראויה אל המטה, שהוא פשוט ביותר, ולפיכך המטה במוחלט גורם לעמידת הארץ באמצע. וזה שאמר שאין העולם מתקיים אלא בזכות משה ואהרן, שאמרו "ונחנו מה", והיתה להם מדת הפשיטות הגמור... (נתיב הענוה פרק ב)
ומדבר זה תראה ותבין מאד כי התחתון יותר מסוגל אל הקיום וההנחה מן העליון, כי הארץ דומה כמו יסוד ועיקר, ויש יותר קיום אל דבר שהוא עיקר, ואשר עליו דומה לתוספת ואין לו קיום, ולפיכך הים שהוא עליו יש לו עכירות מרוח קמעה... (שם פרק ג)
אמר רבה בר בר חנה... בא לספר גם כן מענין מהות המדבר, כמו שדבר ממהות הים, ובא להודיע כי העפר מצד עצמה משתנה כפי רחוק המקום וכפי קירוב המקום באורך וברוחב, כי אין ראוי שיהיה מקום אחד שוה, כי שינוי הארץ תולה בקירוב המקום ובריחוק המקום ממזרח וממערב ומצפון ומדרום, ולפיכך אי אפשר שיהיה שני מקומות, שהם מתחלפים באורך וברוחב שוים... (חידושי אגדות בבא בתרא עג ב)
ועוד כי כל דבר שהוא נח הוא יותר ראוי אל הקיום, כי הדבר שהוא בעל תנועה יש לו שנוי, כי כל מתנועע משתנה. וכיון שהוא משתנה אין לו קיום, ואין לך בכל היסודות שהוא נח עומד כמו יסוד הארץ, כי כלם הם מתנועעים... וזה שאמר ועמך כלם צדיקים לעולם ירשו ארץ שהיא קיימת, ובזה גם כן קיימים לעולם כאשר ירשו דבר נח עומד קיים. ומפני שהם צדיקים שהצדיק אינו יוצא מן היושר והצדק, לכך ראוי להם הארץ שהיא עומדת גם כן באמצע, אינה יוצאת מן היושר, לפיכך יהיה להם גם כן החיים הנצחיים והקיום כמו שיש לארץ הקיום מפני שהיא עומדת באמצע. וכך פירוש המשנה בסוף פרק קמא בקידושין (ל"ט ב') כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו ימיו ונוחל את הארץ... וכן פירש הרמב"ם ז"ל שרוצה לומר ארץ החיים... (שם סנהדרין צ א)
ודע עוד כי אלו שלשה בחינות יש במקום הארץ, הבחינה האחת היא האמצע, שהאמצע הוא ראשון כמו שהתבאר, ולפיכך סבר רבי אילעי שהעולם עומד בשביל זכות מי שבולם עצמו בשעת מריבה. ומי שסובר בשביל משה ואהרן, שאמרו "ונחנו מה" סובר, כי יש בחינה לארץ שהיא עומדת במקום המטה ואין הארץ נוטה אל הגבהות, כאשר ידוע מענין הארץ שמקומה המטה, ודבר זה הוא ראשון ויסוד קיים, כמו שהתבאר, כי המטה ראוי להיות יסוד, כמו שתמצא בכל יסוד שהוא למטה. אמנם מי שסובר שהעולם עומד בזכות מי שמשים עצמו כאילו אינו, דבר זה ענין מיוחד, כי הארץ מקומה באמצע המקיף, כמו שהנקודה שהיא באמצע העיגול, ובשביל כך נחשב מקומה כאילו אינו כלל, שהרי הנקודה שהיא באמצע העיגול הוא כאילו אין בו ממש כלל, ובשביל כך הארץ עומדת בזכות מי שעושה עצמו כאילו אינו, ודבר זה הוא ראשון ויסוד אל הכל כמו שהתבאר, כמו הנקודה שהיא בתוך העיגול... הנה לדעת כולם עמידת הארץ בשביל הפשיטות שיש למקום הארץ, ודבר זה הוא קיום העולם, כי הפשוט הוא ראוי שיהיה ראשון ויסוד, כי הפשוט עומד בעצמו, כי הדבר שאינו פשוט בזה שייך לומר שהוא מצורף אל אחר נסמך עליו, אבל הדבר שהוא פשוט הוא עומד בעצמו... (שם חולין פט א)
ולמקצה השמים - ...ועוד דברי חכמה, שודאי השמים והארץ רחוקים זה מזה, כי השמים המקיף זך ודק ופשוט, והארץ שהיא הנקודה המרכזית עכור, וביניהם הממוצע, שהמים שעל הארץ יותר זכים, ויותר מהם האויר ויותר האש... (גור אריה דברים ד לב, וראה שם עוד)
כוננו ידיך - ...פירוש שמים וארץ נבראו ביד אחת, שכל אחד מהם רק חלק דבר, אבל המקדש הוא הכל, כי כמו שהשמים והארץ ביחד משלימים, שהשי"ת נקרא עליהם, "השמים כסאי והארץ הדום רגלי", שכבודו עליהם במה שנקרא אלקי עולם, ואין אחד בלא שני, אבל בית המקדש כבודו בבית ושמו עליו, ותכלית הדברים יותר נפלא... (שם שמות טו יז)
הארץ היא הנקודה האחרונה, והיא החומר הגס שלא יש חומר גס ועכור וחושך כמו הארץ, והיא השפילה שבעולם היסודות שהן מלמטה למעלה: עפר, מים רוח אש, על כל זה כמה פלאי פלאות מהבריאה שברא הבורא ית' בארץ הלזו, כאשר גלו אותו בזוהר, ר' יודא פתח, ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים... עד ובספרא דרב המנונא פירש יתיר, דהא כלהון ישובא מתגלגלא כעיגולא בכדור, ואילין לעילא ואילין לתתא, וכל אילין בריין משניין בחיזוהון משינויא דאוירא וכו', ועל דא אית אתר בישובה כד נהיר יממא לאילין השיך לאילין, לאילין יממא ולאילין לילא, ואית אתר דכולא יממא ולא אשתכח בו לילה בר כחד שעתא זעירא וכו', עיין שם שהאריך, והפרדס העתיקו בשער סדר עמידתן, הרי נפלאות הבריאה שבכדור הארץ. ורז"ל במדרש אמרו שהארץ יש לה כל פרצוף אדם, וזה לשונם, והארץ לעולם עומדת, אמר ר"ל כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ, האדם יש לו ראש, ולארץ ראש... (בעשרה מאמרות מאמר ב)
אשר אתה שוכב עליה - שהיה שוכב על אבן שתיה שממנה מתפשט כל העולם, וכאילו קנה הכל. (בראשית כח יג)
...והעפר של סוטה הוא כמו שכתבתי ב"ותטמא הארץ", שבכל מקום זנות נפקד על הארץ חטא עץ עושה פרי, שעל ידי ששינתה שם נתנה חומר גס בכל הנבראים, וכרמב"ן שם, שאכילת הפרי גרמה לאדם הראשון תאות המשגל... (במדבר ה טז)
ואת הארץ - ...או ירמוז שבתחלת בריאתה היתה הארץ שוה לשמים בגדר טהרה, צא ולמד שממנה נברא האדם בתארו כמלאך ה', אלא שהיתה תוהו לצד מעשה הרשעים שנתגשמה... (בראשית א א)
ולא תטמאו - ...אפילו בשוגג, שגם כן יטמא ויטמטם את נפשו, ובמזיד תעשה שקץ, וצריך להזהר, ומה גם בזמנים אלו שנזהם האויר והארצות, ואין לך גידולי קרקע שאין בהם מהשיקוץ. (ויקרא יא מג)
נראה בדבריו, הארץ מיוסדת על התורה שאין לחדש בה דבר, על כן אין חדש תחת השמש, אבל השמים מתחדשים בכל יום תמיד, שנבראו בתבונה, שאדם חודר מעמיק ומחדש תמיד. (משלי ג יט)
...בסוד ה' בחכמה יסד ארץ, ולכן כל דבר שבארץ נעלם, ובשמים נגלה יותר, ומצוות מן הארץ ותורה משמים, לכן אמר מצות אביך ותורת אמך... (שם ו כ, וראה שם עוד)
הארץ - האל"ף קמוצה, לא מפני שהוא סוף פסוק, כי גם בתחלת הפסוק היא קמוצה, "והארץ היתה תהו", אמנם הקמ"ץ יורה לכלול כל ד' יסודות עולם ומלואו עד גלגל שני, וארץ בסגו"ל תורה על יסוד העפר, והיא יבשה לבדה... (בראשית א א)
על הארץ - ההבדל בין מלת ארץ לאדמה הוא להגר"א בכונת המדבר, אם ירצה לרמוז על אדמת עפר לעבוד אותה או על הפירות אז יאמר אדמה, וכאשר ירצה לדבר על מדתה יאמר ארץ, או כלל העולם, או ארץ ישראל בפרטות... לכן אמרו חז"ל על פירות הארץ אומר בורא פרי האדמה, שהמכוון על הפירות הצומחות מן האדמה שנזרעה ונעבדה, חוץ מן הפת שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ, מפני שלשבעת המינים מיוחדת להם ארץ ישראל, לכן מברכין אחריהן ברכת על הארץ. ותפלת משיב הרוח, ותן טל ומטר לא על ארץ ישראל... (שם ב ה)
...כי אדמה מלשון דומם, כי עליה שובתים עושי המצוות התלויות בארץ, ונראה שנקראת ארץ על שם ריצתה ותנועתה סביב השמש, וכן דעת רז"ל במכילתא דרשב"י ויקרא י': כל ישובא מתגלגלא בעגולא ככדור, אילין לתתא ואילין לעילא... לאילין יממא ולאילין ליליא. ובבראשית רבה כ"ג ה': על שם שרצתה לעשות רצון קונה, ויושבי ארץ ישראל בעלי בחירה ורצון, ורק על מושב מין האדם הונח שם ארץ, כי רק הוא בעל בחירה... וארץ לשון ריצוי, וזה שאמר "כי תהיו אתם ארץ חפץ" - שנתמלאו חפציהם... (דברים יב א)
את השמים - ...ונראה שהוא כל מה שמגלגל הירח ולמעלה, וארץ הם ד' היסודות שלמטה ממנו, כולם נבראו אז ברגע אחד. ובאמת יש שמים וארץ בכל עולם, למלאכים למשל עולם הכסא הוא שמים, ואופן הוא ארץ, וכן בכל עולם האצילות, ובכל אחד מהם היתה אז הארץ תוהו ובוהו... (בראשית א א)
והארץ - בשמים לא נתחדשה עוד בריאה, כי הרקיע התהווה במקום העננים שהוא לארץ, ובריאת המאורות ביום ד' היתה שנתקבץ כל האור והושם בשמש לצורך הארץ. אבל בארץ היתה עוד עשיה ויצירה, כי התחתונים קיימים רק במין ולא באישיהם, ויש בהם העדר והפסד, מה שהיה אי אפשר אם גם היא נבראה תיכף במאמר ראשון, אלא נבראה כתוהו ובוהו, כך שיכולה תמיד לחזור למצב כזה כעונש, כי אחר שיש לתחתונים בחירה, הכרחי הוא להשאיר האפשרות לעונש. וכן יכולה לפשוט וללבוש צורה, כך פשט המים המעורב באויר את צורתו ונעשה רקיע, ומהדומם נעשה צומח וכו'. (שם שם ב)
מזבח אדמה תעשה - מחובר לאדמה, רוצה לומר לפני הקרקע, ולא בארץ שהוא עד התהום, ולכן מחילות שתחת המזבח אינן מעכבות... (שמות כ כא)
ותבקע האדמה - העליון, והארץ הוא הכדור עצמו. (במדבר טז לא)
באדמה - ...שזה ההבדל בין בארץ ובין באדמה, שהאדמה הוא על הארץ ומציין שנמצא על שטח הגלוי באדמה לא טמון, שעל זה היה לו לומר בארץ. (דברים כא א)
ציוה ויעמוד - אין הארץ עומדת מעצמה כהשמים, רק על פי ציווי ה' ששם גבול לים ונותן מטר בעתו. (תהלים לג ט)
המה יאבדו - כי כל שיש לו תחילה יש לו תכלה. יבלו - כי ההיולי פושט ולובש צורה. (שם קב כז)
יסד ארץ - על ידי שהפריד המים מיסוד האויר המעורב בהם ירדו לים, ונתגלה כדור הארץ. (שם קד ה)
ציוה ונבראו - בשמים שייך רק בריאה יש מאין, ובארץ גם יצירה, שהיא הוצאת צורה מיש ליש, ועשיה שהיא גמר הדבר, אך השמים נשארו תמיד על מתכונתם הראשונה. ויעמידם לעד - שהחוקים בארץ משתנים, כי שם יש בחירה ורצון, אך השמים קיימים לעולם. (שם קמח ה וו)
נוטה צפון - חלק היבשה המכוסה מים והוא תוהו. על בלימה - תולה ארץ על המים על ידי החוק הבולם את המים מלכסותה. (איוב כו ז)
ארץ כולל גם המקום בלתי מיושב בארץ שהוכנה למושב בני אדם, והמקומות הבלתי מוכנים כל כך נקראו לפעמים "חוץ לארץ", כמו "עד לא עשה ארץ וחוצות"... ההבדל בין ארץ ובין אדמה הוא, מה שארץ כולל כל כדור הארץ גם בעומקו ועביו, ואדמה מציין לרוב רק האדמה שלמעלה לא העומק עד התהום... שם ארץ יבא גם על ציון המורד והשפל, שכדור הארץ הוא השפל מכל, לזה יציינו בו מדרגת השפלות ובא גם על ציון הארציות והחומריות... (הכרמל)
ליבשה ארץ - תפקיד היבשה להיות "ארץ" ולהגשים את ייעוד הארץ. בה, בכחה ועליה יתקיימו יצורים בייחודם הנבדל, והן זו היא התכונה האופיינית לארץ... (בראשית א י)
מארצך - הלאומיות, קרוב לערס וערץ, המקום המוכר לנו ביותר, והערס בה אנו מתפתחים ונוצרים, וכן ערץ - האדיר אשר ממנו אין איש יכול להשתמט. הארץ נותנת לנו איפוא את העיצוב הלאומי... (שם יב א)
...ונמצינו למדים: אמת, טיב הארצות יש בו כדי להשפיע על טיב האומות ותכונתן, אולם, הסגולה האלקית שבאדם, הכושר לזכות בקרבת ה' - הם בהשיג ידה של כל אומה ולשון, בלפלנד כמו ביון, במקום מגוריו של אברהם יכולים גם רוצחים לגור, ואדמה אחת יכולה לשאת את הרוצח בצד הנביא. אכן, מרובים פיתוייה של הארץ הזאת, יושביה הגיעו עד שיא ההשחתה, והארץ הקיאה אותם, אך היא נבחרה ביד ה' והוא נטע בה את עמו - שאף הוא איננו הנכנע שבעמים... (שם שם ו, וראה עוד ארץ ישראל)
ובקצרכם - מתחיל בלשון רבים כי הארץ שייכת לכלל, וכל אחד מוציא ממנה את חלקו ביחידות... (ויקרא יט ט)
ומה הארץ - קודם חקר על העם בלי אדמתו, וכאן שואל עליו יחד עם אדמתו, כיצד משפיעה ארצו עליו ועל התפתחותו, כענין שאמרו רז"ל: אוירא דארץ ישראל מחכים (ב"ב קנ"ח). ומה הארץ - זו השאלה על טבע הארץ כמקור לשפע העם. (במדבר יג יט)
את השמים ואת הארץ - משפיע ומקבל השפעה, וכן עלה בדעתו בתחילת הבריאה להיות הליכות עולם בסדר משפיע ומושפע, ושם שמים רוצה לומר שם מונה כח השפעה, וארץ רוצה לומר הרץ לקבל השפעה... (בראשית א א)
רמש האדמה - שההבדל בין ארץ לאדמה, דארץ הוא כלל שבו נכלל מקום ישוב היבשה וגם מקום נהרות ואגמים, מה שאינו כן אדמה הוא דווקא יבשה... (שם שם כה)
חרבו פני האדמה - הארץ כולל יותר מאדמה... (שם ח יג)
...ואל הארץ זה הגוף, כי הנשמה לפי הגוף, כשהגוף זך ונקי יכול לקבל נשמה גדולה, וכן להיפך. ועל כן יש מדינות ששכלם עב ומגושם, וכן יש מדינות ששכלם זך וצלול, והכל לפי המדינה, לפי המזון היוצא ממנה. ועל כן על ידי שנתגרשין מבחינת אוירא דארץ ישראל על ידי בחינה הנ"ל אזי אין יכולין להתרקם גופים זכים, ואין יכולין לקבל נשמה גדולה, ועל ידי זה נלקח סוד העיבור מאתנו... (סא)
ונראה דהנה בטעם בריאת הארץ כדורית והשמים מקיפים אותה מכל צד והיא כנקודה בתוך העיגול תלויה על בלימה, כתב אור החיים (בראשית ב' א', ראה ערך מציאות), כי תשוקת הארץ החומרית להתקרב אל השמים שהם רוחניים יותר, ובאשר התשוקה שוה מכל צד, על כן נשארה באמצע תלויה על בלימה. ולדבריו יש לפרש מאמר חכמז"ל (ב"ר פ"ה) למה נקראה שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה, כי ידוע ששם של דבר הוא מהותו, ויצדק לפי דברי אור החיים שכל עצמה של הוית הארץ היא התשוקה שהיא משתוקקת ורצה לקראת השמים באשר המה רוחניים, על כן נקרא שמה ארץ על שם המרוץ, ויהיה פירוש מלת "שרצתה" מלשון מרוץ ולא מלשון רצון, ובאשר טבעה השתוקקות לדבק ברוחניות על כן היא משתוקקת לעשות רצון קונה. ומה מאד ימתקו הדברים באשר ידוע שעולם זה התחתון הוא צל העולם העליון, והארץ שלמטה היא צל להארץ העליונה, וטבע הארץ התחתונה נמשך ממהות הארץ העליונה, על כן הארץ התחתונה, אף על פי שהיא גשם עב ועכור בלתי בעל דעה, מכל מקום בטבע שבו שהוא שורשו בעליונים הוא כנ"ל.
וראיתי עוד לגדולי המפרשים שפירשו בטעם תליית הארץ על בלימה, כי ידוע שדבר רוחני אינו סובל דבר גשמי, ועל כן השמים שהם רוחניים לעומת הארץ, באשר אינם יכולים לסבול גשמיותה ועכירתה של הארץ, הם מרחיקים ודוחים מהם את הארץ, ובאשר היא נדחית מכל צד, למשל השמים שבמזרח דוחים אותה למערב ושבמערב דוחים אותה למזרח, וכן הוא בכל צד, על כן נשארת לעולם באמצע תלויה על בלימה, ולכאורה שני הטעמים הם הפכים, שלטעם הראשון היא נמשכת אל השמים מכל צד, ולטעם השני היא נדחית מן השמים מכל צד.
ויש לפרש באופן שיהיו כל דברי החכמים קיימין ואלו ואלו דברי אלקים חיים. כי ידוע בטבע האדם כשמשתוקק לדבר ומונעין אותו ממנו תגדל התשוקה עוד יותר. וכבר אמרנו שחכז"ל רמזו לנו זה הענין. כן יש לומר במהות הארץ שמשתוקקת להתקרב להשמים, וכאשר השמים דוחים אותה תגדל התשוקה ביותר. ושני הפירושים לדבר אחד נתכוונו. ויש לומר עוד בענין זה דהנה הצורך בדחיה כדי שתגדל התשוקה הוא, באשר התשוקה העצמית איננה כל כך בחיות והתלהבות, אבל כאשר היא בחיות והתלהבות רשפיה רשפי אש איננה נצרכת לדחיה כמובן. ובזה יש להעמיד שני הפירושים בהתחלפות המקומות. דכלל הארץ באשר היא חמרית ביותר היא נצרכת לדחיה, וגם החמריות שבה באמת גורמת לדחיה. אבל ארץ ישראל שיש בה קדושה עליונה ואיננה כל כך חמרית, ועיין מהר"ל בספר הנצח ובכמה מקומות שמאריך בזה... יש לה השתוקקות עצמית בחיות והתלהבות יתירה ואיננה נצרכת לדחיה כנ"ל... (לך לך תרע"ב)
ויש לומר שבריאת שני העצים האלה מקבילה לכלל בריאת שמים וארץ, השמים הם מקור חיים ונקיים בלי שום פסולת וחלקי הרע, אלא כולם קודש, כמו שכתוב, (תהלים י"ט) "השמים מספרים כבוד א-ל", והארץ יש בה פסולת ותערובת רע וצריכה זיכוך ועבודה, וכמו שבגשמיות צריכה עבודת האדמה, כן ברוחניות יש לסלק ממנה כחות הרע. וכמו שהגיד כ"ק אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה מגור "השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם", השמים השי"ת עשה אותם שמים, והארץ נתן לבני אדם לעשותה שמים... (ויצא תר"פ)
וכדברים האלה יש לומר נמי בענין הארץ, דכמו שמשטרי הטבע השמים והחמה והלבנה הכוכבים והמזלות סובבים תמיד לא ינוחו ולא ישקוטו, כן היא מהות הארץ המקבלת משטרם נמי אין בה מנוחה מצד טבע עצמה, אלא היא נעבדת וזורעים בה והיא מצמחת ומוציאה את יבולה תמיד. אך כמו שבת בימים שהוא היקף השביעי מקיבוץ יום ולילה שהם יום אחד, כן שבת בשנים שהוא היקף השביעי מקיבוץ י"ב חדשי השנה נעשה התדבקות הארץ בעולם שלמעלה מהטבע, אבל כמו שבת בימים שיש עליות רק בפנימיות העולמות ולא בחיצוניות, כן שבת בשנים הוא רק בפנימיות העולם. ועל כן שאר הארצות שהן חומר עכור מגושם חיצוניות בלתי פנימיות, אין להן ענין לשאב מנוחה באמצעות שבת הארץ. אך ארץ ישראל אף שבחיצוניותה היא מתנהגת כפי סדר הטבע, וחורשין בה וזורעים לפי שינוי עתות השנה ממשטרי הטבע, מכל מקום בפנימיותה היא למעלה מסדר הטבע ותלויה בזכות ישראל, אי טב לית טב מינה, וברכתה היא לגמרי למעלה מסדר הטבע... ובזמן שישראל יושבין עליה פשטה... (ויקרא בהר תר"פ)