(ראה גם: נאץ, מארה, מגדף, קבה, קלל, תוכחה)
ארה לי, מהו ארה לי, א"ר אבא אותו רשע אמר לבלעם בשתי לשונות, אחד, שאמר ארה לי, ואחד שאמר קבה לי. מה בין זה לזה, אלא אמר לו ארה לי, (דהיינו לקוט לי) עשבים וכשפים של ראשי נחשים ושים אותם בסיר של כשפים, כיון שראה שכחו יותר גדול בפה, חזר ואמר ולכה נא קבה לי... (בלק רנד)
תנא ארור בו נידוי בו קללה בו שבועה. בו נידוי דכתיב אורו מרוז אמר מלאך ה' אורו ארור יושביה, ואמר עולא בארבע מאה שיפורי שמתיה ברק למרוז. בו קללה, דכתיב ואלה יעמדו על הקללה, וכתיב ארור האיש אשר יעשה פסל וגו'. בו שבועה, דכתיב וישבע יהושע בעת ההיא לאמר, ארור האיש לפני ה' וגו'... (שבועות לו א)
...א"ר אלכסנדרי, גדול כחן של מוציאי מעשרות, שהם הופכים דבר ארירה לברכה, שנאמר השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך... (שמות מא א)
ארור - שיבא לו חסרון מפאת האדמה שיזרע ויטע... ולא תתן האדמה עוד קציר ופרי... (בראשית ד יא)
לא תאור - בגלוי ובסתר, והגאונים הבדילו בין קללה ומארה. (שמות כב כז)
ארה - ציווי מפעלי הכפל בחסרון אות הכפל, וכן קבה, והנה קוב על משקל שמור, וקבה על דרך משקל שכב. (במדבר כב ו)
ארור אתה - ...ופירש הקללה שלא תוסיף תת כחה אליו, ושיהיה נע ונד בה. ואמר כי תעבוד - כי בכל אשר תטרח בה לעבוד אותה כראוי בחריש ובעדור... לא תוסף תת כחה לך, אבל תזרע הרבה ותביא מעט, וזו היא הארירה, כמו "וארותי את ברכותיהם", ואמר כן כנגד אומנותו, והנה ארר מעשיו... (בראשית ד יא)
ארור אתה - לשון חסרון, שיחסרו רגליו. ורז"ל למדו מכאן שבקללה מתחילין בקטן. (שם ג יד)
ארור אפם - לא יצליחו באפם. (בראשית מט ז)
...כיצד, כגון שאמר באלה או ארור לה', או למי ששמו רחום... וכן בשאר מיני שבועות. (שבועות פרק ב ב)
ארור - שישיג תאוותיו וצרכיו בצער וחסרון תענוג... (שם ג יד)
ארור אפם - שיחסר אפם בשפלותם... (שם מט ז)
ועתה יובא ביאור קבה וארה, קבה ביאורו כחו בפיו לקלל לקטרג בעת הרגע, ארה לו ב' פירושים, האחד הוא גם כן לשון קללה, כמו קבה, השני פירושו מלשון כמלא אורה וסלו, שפירושו לקיטה... על כן בשליחות הראשון ששלח בלק זקני מואב וזקני מדין ציוה להם שיאמרו לבלעם ארה, שיש לו ב' פירושים, הוא לשון קבה, שיעשה פירוד בין הדביקים, וגם לשון ניחוש, וגם ציוה ליקח ללקוט ענינים המצטרכים לנחושים כדי למלאות רצון מדין... וממה שפירשתי קבה הוא להפריד הדביקות ברצון השי"ת, וארה יש בו ענין גם כן מניחושים המכחישים בפמליא של מעלה, אז יתורץ מה שאמר "לעשות קטנה או גדולה"... (תורה שבכתב בלק, וראה שם עוד)
ארה - ודאי ארה קשה מקבה, שהרי אחר כך מבקש בלק בפעם ב' קבה לי, שקבה מלשון נקבה שכרך, נוקב ומפרש, או נוקב חור, אבל ארה בו קללה ונידוי... (במדבר כב ו)
ארור אתה - ארור הוא עיקר הקללה, והאומר כן אין צריך להוסיף על דבריו, כי בו כל הרעות, וכן אמרו בו קללה, בו שמתא וכו', אבל האומר פלוני יקולל, עליו לפרש הרעה שהוא נושא עליו, ושתיהן המארה וקללה הן כשמזכירין שמו או כשמתכוונין אליו, אבל המארר והמקלל סתם למי שעשה או יעשה כך וכך, וכן המארר ומקלל על תנאי היא הנקראת אלה בכל מקום... והרד"ק אמר כי אלה קללה בשם, ואין הכתובים מורים כן, שנאמר "ויואל שאול את העם לאמר" וגו', ולא הוזכר השם כלל. (בראשית ג יד)
לא תקלל - מציין את הדיבור, ומשותף עם קלה שהוא היפך הכבוד, וארר מציין את הפעולה ששולח בו גרעון ומזיק. (שמות כב כז)
ההבדל בין פעל ארר ובין יתר לשונות שבאו על הקללה, שארר מציין הרושם שעושה המארר על ידי הקללה שפועל מארה וחסרון וגרעון בגופו או בקנינו של המאורר, ועל כן הקללות היוצאים מאת ה' יבאו תמיד בלשון ארור, כי הם עושים מארה בהמאורר, ולא נמצא לשון קללה מה' רק פעם, "לא אוסיף לקלל עוד את האדמה", אבל אשר מהאדם אל האלקים לא בא בשום פעם בלשון ארור, רק "כי יקלל" וכדומה... כי זה לא יצדק באלקות שלא יתפעל מדבורו, ובא שם קללה שמורה רק הדבור לבד, ומשותף לקלות ובזיון... (הכרמל)
ארור - הארור שרוי בבדידות, הוא מנותק מכל מקורות ההצלחה והפריחה, קרוב לערר, מבודד. בראשית ד יא)
לא תקלל - לאחל שיאבד את ערכו, וארר הוא לאחל אבדון... (שמות כב כז)