אש

(ראה גם: אור, בריאה-אור, כלי מקדש-מזבח אש-מנורה הדלקה)

כי תצא אש ומצאה קצים ונאכל גדיש או הקמה או השדה, שלם ישלם המבער את הבערה. (שמות כב ה)

זהר:

שלשה הם הגורמים רעה לעצמם... השלישי, מי שמדליק את הנר במוצאי שבת מטרם שבאו ישראל לקדושא סדרא (שבתוך ואתה קדוש), באותו האש הוא גורם להדליק אש הגיהנם עד שלא הגיע זמנם. (הקדמה רנד, ועיין שם עוד)

...ב' כתובים נאמרו, כי ה' אלקיך אש אוכלה הוא, שהמשמעות שאי אפשר להדבק בו, כמו שאי אפשר להדבק באש, והכתוב השני, ואתם הדבקים בה' אלקיכם, הרי שאפשר להדבק בו... כבר נאמר דבר זה בין החברים, שיש אש אוכלת אש, דהיינו שאוכלת אותה ומשמידה אותה, משום שיש אש שהיא חזקה יותר מאש רגילה וכבר בארוה.

אבל תא חזי, כל הרוצה לדעת חכמת היחוד הקדוש, יסתכל בשלהבת העולה מתוך הגחלת או העולה מן הנר הדלוק, כי השלהבת אינה עולה, אלא כשנאחז בדבר עב. תא חזי, בשלהבת העולה יש ב' אורות, אחד, הוא אור הלבן המאיר, ואחד, הוא האור שאור הלבן נאחז בו, והוא אור שחור, או תכלת, אור הלבן ההוא, שמאיר, הוא למעלה, והאור עולה בדרך יושר, ומתחתיו אור התכלת או השחור, שהוא כסא לאור הלבן. ואותו אור הלבן המאיר שורה על אור התכלת, ונאחזים ומתיחדים זה בזה להיות אחד לגמרי... ואותו אור השחור או מראה התכלת שהוא למטה ממנו הוא כסא הכבוד לאור הלבן, ועל כן מראהו בסוד התכלת, כלומר להיותו בחינת כסא הכבוד, וכסא הכבוד דומה לתכלת...

ואור התכלת ואוכם חוזר לפעמים להיות אדום, ואור הלבן שעליו אינו משתנה לעולם, תמיד הוא לבן, אבל התכלת משתנה לצבעים אלו, שלפעמים היא תכלת או שחור, ולפעמים הוא אודם. ואור זה התכלת נאחז בשני צדדים, נאחז למעלה באותו אור לבן, ונאחז למטה בדבר הגס שמתחתיו, (דהיינו בפתילה), שמתוקן בעדו, להאיר ולהאחז בו, כי הפתילה נותנת לו אחיזה שעל ידי זה מתדבק באור הלבן המאיר... (בראשית ב רמז)

ועל אור הלבן שורה למעלה אור סתום המקיף אותו, ויש כאן סוד עליון, שזה רומז על אור עליון המקיף על ז"א שהוא אור הלבן שבו אין השגה תפיסא כלל. ותמצא הכל, דהיינו אור התכלת, והלבן, ואור הסתום המקיף בשלהבת העולה מהנר, וחכמות העליונים מרומזות בו... (שם רנח)

תא חזי, אש יוצא מבפנים, והוא דק, ונאחז בדבר אחר מבחוץ שאינו דק כל כך, ונאחזים זה בזה, ואז עולה העשן, מהו הטעם, הוא משום שהאש נאחז בדבר המתפעל ממנו, והסימן לך, חוטם, שיוצא בו העשן מתוך האש... (נח רלד, ועיין שם עוד)

משום שכל אש אחרת נסתרת ונגנזת ביום השבת, חוץ מאש אחת שבקדושה עליונה שנתגלה ונכללת בקדושת השבת, וכשאש הזאת מתגלה, כל אשים אחרות נסתרות ונגנזות לפניו, ואש ההיא היא של עקדת יצחק, שהיא מתלהטת על המזבח. ומשום זה צריך לברך על מאור האש (במוצאי שבת), ואש הזו אין הכוונה על אש של חול, אלא על אש של שבת, שאש הזאת היא אש היוצאת מאש של מעלה. וזו היא אש הסובלת אש, (שהיא האש שבמלכות), וכיון שאש זה היוצא מאש של מעלה (מקו האמצעי) מתברך בברכת האור, אז כל שאר אשים האחרות יוצאות ונתמנות במקומן, שניתנה להם רשות להאיר... (ויקהל רנח)

ג' מיני אש יש כאן, אש הראשונה היא אש המקבלת אש בשמחה, ושמחים זה בזה באהבה, אש השניה היא אש שכתוב בה ונגה לאש, שנראה בה הנגה, (שהיא השכינה), וזה היא אש העומדת בשמחה תוך אש הפנימית, שאמרנו, (דהיינו אש הראשונה), אש השלישית היא אש המסבבת לנגה ההיא, (שהיא השכינה), ובאש הזו שורה יראת הדין להכות הרשעים...

ואף על פי שלמדנו שהן ארבעה גווני אש, (לבן אדום ירוק שחור), ואלו ארבעה הם אחד, (כל אחד נכלל מאלו ד' גוונים, שהם חו"ג תו"מ), אבל כאן באש ההיא שאמרנו (לא באנו לומר, אלא המקום) ששורה שם יראת הדין... (שם תיג, ועיין שם עוד)

...חמשה מיני אש היו יורדות על הקרבן, א' אש אוכלת ואינה שותה, ב' אש שותה ואינה אוכלת, ג' אש אוכלת ושותה, ד' אש אוכלת לחים ויבישים, ה' אש שאינה אוכלת ואינה שותה. כנגדן הם: זאת תורת העולה, הוא העולה על מוקדה, על המזבח, כל הלילה, ואש המזבח תוקד בו. (צו כו, ועיין שם עוד)

אלא שלש אשות בנר, אש לבן, אש שחור, אש תכלת, כנגד תורה נביאים כתובים, וכנגד כהן לוי ישראל, ותכלת היא השכינה שהיא קרובה לנו, (שהיא שורה על התחתונים), והיא נאחזת באלה הפתילות שהם כנפי מצוה, שנאמר בהם, ועשו להם ציצית, ותכלת זו שהיא השכינה היא דין שאוכלת קרבנות ועולות. (שם קלה)

אש של מאדים היא אדומה, כי מאדים לשון אודם... ונוגה הוא אש לבן, ושניהם הם פני חמה פני לבנה... (כי תצא קכ, ועיין שם עוד)

מכילתא:

מפני אשר ירד עליו ה' באש, מגיד שהתורה אש, ומאש נתנה, ובאש נמשלת, ומה דרכה של אש שאם קרב אדם אצלה נכוה, רחק ממנה צנן, אין לו לאדם להתחמם אלא כנגד אורה. (יתרו בחדש פרשה ד)

כי תצא אש למה נאמר, עד שלא יאמר יש לי בדין הואיל וחייב על ידי קוצים לא יהא חייב על ידי עצמו, אם זיכיתי מן הדין למה נאמר כי תצא אש, אלא בא הכתוב לעשות את האונס כרצון ושאינו מתכוין כמתכוין, ואת האשה כאיש לכל הניזקין שבתורה. ומצאה קוצים, הא לא באו קוצים אלא ליתן שיעור, אם יש קוצים יש שיעור ואם אין קוצים אין שיעור, מכאן אמרו עברה הנהר והדרך והגדר שהוא גבוה י' טפחים והזיקה פטור מלשלם... רבי שמעון אומר שלם ישלם המבעיר את הבעירה הכל לפי הדלקה, מעשה שעברה דלקה הירדן והזיקה מפני שהיא מרובה... (משפטים פרשה יד, וראה שם עוד)

ספרי:

מה אש קרוב לה נכוה רחוק ממנה צונן, כך דברי תורה כל זמן שאדם עמל בהם חיים הם לו, ליפרש מהם ממיתים אותו. מה אש משתמשין בה בעולם הזה ובעולם הבא, כך דברי תורה משתמשין בהם בעולם הזה ובעולם בא. ומה אש כל המשתמש בו עושה בגופו רושם, אף בני אדם שעמלים בה ניכרים הם בין הבריות, כך תלמידי חכמים ניכרים בהילוכם ובדיבורם ובעטיפתם בשוק... (ברכה שמג)

תלמוד בבלי:

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו, כיון שנצטרך אדם לבריות פניו משתנות ככרום... ר' אמי ור' אסי דאמרי תרוייהו כאילו נדון בשני דינים, באש ומים, שנאמר הרכבת אנוש לראשנו באנו באש ובמים. (ברכות ו ב)

למה אמר אליהו ענני ב' פעמים, מלמד שאמר אליהו לפני הקב"ה, רבונו של עולם ענני שתרד אש מן השמים ותאכל כל אשר על המזבח, וענני שתסיח דעתם כדי שלא יאמרו מעשה כשפים הם... (שם ט ב)

...דבית שמאי סברי חדא נהורא איכא בנורא, ובית הלל סברי טובא נהורי איכא בנורא. (שם נב ב)

אש אחד מששים בגיהנם. (שם נז ב)

א"ר יהודה בריה דרב שמואל משמיה דרב אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת, שנאמר ואם לא תשמעו אלי לקדש את יום השבת ולבלתי שאת משא וגו' והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלים ולא תכבה, מאי ולא תכבה, אמר רב נחמן בר יצחק בשעה שאין בני אדם מצויין לכבותה... (שבת קיט ב)

תנו רבנן חתכו (הפסח) ונתנו על גבי גחלים, רבי אומר, אומר אני שזה צלי אש, רמי ליה רב אחדבוי בר אמי לרב חסדא, מי אמר רבי גחלים אש נינהו, ורמינהו מכות אש, אין לי אלא שנכוה באש, נכוה בגחלת ברמץ בסיד רותח בגפסיס רותח וכל דבר הבא מן האור, לאתויי חמי האור, מניין, תלמוד לומר מכוה מכוה ריבה, טעמא דרבי רחמנא מכוה מכוה הא לא רבי רחמנא מכוה מכוה גחלים לאו אש נינהו, אמר ליה גחלת של עץ לא איצטריך קרא לרבויי, כי איצטריך קרא לגחלת של מתכת. וגחלים של מתכת לאו אש הוא, והא גבי בת כהן דכתיב באש תשרף, ואמר רב מתנה פתילה של אבר היו עושין לה, שאני התם דאמר קרא באש תשרף, לרבות כל שריפות הבאות מן האש... (פסחים עה א, וראה שם עוד)

...בשעה שהפיל נמרוד הרשע את אברהם אבינו לתוך כבשן האש, אמר גבריאל לפני הקב"ה רבונו של עולם ארד ואצנן ואציל את הצדיק מכבשן האש, אמר לו הקב"ה אני יחיד בעולמי והוא יחיד בעולמו, נאה ליחיד להציל את היחיד, ולפי שהקב"ה אינו מקפח שכר כל בריה אמר, תזכה ותציל שלשה מבני בניו. דרש ר' שמעון השלוני בשעה שהפיל נבוכדנצר הרשע חנניה מישאל ועזריה לתוך כבשן האש, עמד ירקמו שר הברד לפני הקב"ה, אמר לפניו רבונו של עולם ארד ואצנן את הכבשן ואציל לצדיקים הללו מכבשן האש, אמר לו גבריאל אין גבורתו של הקב"ה בכך, שאתה שר ברד והכל יודעין שהמים מכבין את האש, אלא אני שר של אש ארד ואקרר מבפנים ואקדיח מבחוץ ואעשה נס בתוך נס, אמר לו הקב"ה רד... (שם קיח א)

דתניא מעולם לא כבו גשמים אש של עצי המערכה, ועשן המערכה אפילו כל הרוחות שבעולם באות ומנשבות בו אין מזיזות אותו ממקומו... והתניא חמשה דברים נאמרו באש של מערכה, רבוצה כארי, וברה כחמה, ויש בה ממש, ואוכלת לחין כיבשין ואינה מעלה עשן... דתניא ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח, אף על פי שאש יורדת מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט, רבוצה כארי, והתניא א"ר חנינא סגן הכהנים אני ראיתיה ורבוצה ככלב, לא קשיא כאן במקדש ראשון כאן במקדש שני... מיהוה הוה (במקדש שני), סיועי לא מסייעא. תנו רבנן שש אשות הן, יש אוכלת ואינה שותה, ויש שותה ואינה אוכלת, ויש אוכלת ושותה, ויש אוכלת לחין כיבשין, ויש אש דוחה אש, ויש אש אוכלת אש. יש אש אוכלת ואינה שותה, הא דידן, שותה ואינה אוכלת, דחולין, אוכלת ושותה, דאליהו, דכתיב ואת המים אשר בתעלה לחכה, אוכלת לחין כיבשין, דמערכה, יש אש דוחה אש, דגבריאל, ויש אש אוכלת אש, דשכינה, דאמר מר הושיט אצבעו ביניהם ושרפן. (יומא כא א וב)

...מיד ויאמר (לאיש) לבוש הבדים ויאמר בוא אל בינות לגלגל אל תחת לכרוב ומלא חפניך גחלי אש מבינות לכרובים וזרוק על העיר, ויבא לעיני מיד וישלח הכרוב את ידו מבינות לכרובים אל האש אשר בינות הכרובים וישא ויתן אל חפני לבוש הבדים, ויקח ויצא. אמר רב חנא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא אילמלא לא נצטננו גחלים מידו של כרוב לידו של גבריאל לא נשתיירו משונאיהן של ישראל שריד ופליט. (שם עז א)

תנו רבנן חמשה דברים נאמרו בגחלת, הגחלת כרגלי הבעלים ושלהבת בכל מקום, גחלת של הקדש מועלין בה ושלהבת לא נהנין ולא מועלין, גחלת של ע"ז אסורה ושלהבת מותרת, המוציא גחלת לרשות הרבים חייב ושלהבת פטור, המודר הנאה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו... והא תניא המוציא שלהבת כל שהוא חייב, אמר רב ששת כגון שהוציאו בקיסם... (ביצה לט א)

רבי פנחס בשם רבי שמעון בן לקיש, התורה שנתן לו הקב"ה למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה, היא אש מובללת באש, חצובה מאש, ונתונה מאש, דכתיב מימינו אש דת למו. (שקלים טז ב)

אמר רבה בר בר חנה למה נמשלו דברי תורה כאש, שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה', לומר לך מה אש אינו דולק יחידי, אף דברי תורה אין מתקיימין ביחידי... (תענית ז א)

תנו רבנן, מעשה בתינוק אחד שהיה קורא בבית רבו בספר יחזקאל והיה מבין בחשמל, ויצאה אש מחשמל ושרפתו... (חגיגה יג א)

בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי, אמרה ליה רבי פרנסני... אמרה לו זכור לתורתו ואל תזכור מעשיו, מיד ירדה אש וסכסכה ספסלו של רבי... (שם טו ב)

א"ר אבהו אמר ר"א, תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן, קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא שתולדת אש היא, הסך מדמה אין אור שולטת בו, תלמידי חכמים שכל גופן אש, דכתיב הלא כה דברי כאש נאם ה', על אחת כמה וכמה. אמר ריש לקיש אין אור של גיהנם שולטת בפושעי ישראל, קל וחומר ממזבח הזהב, מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, כמה שנים אין האור שולטת בו, פושעי ישראל שמלאין מצות כרמון, דכתיב כפלח הרמון רקתך, אל תקרי רקתך אלא רקנין שבך, על אחת כמה וכמה. (שם כז א)

כי נח נפשיה איפסיק עמודא דנורא בין דידיה לכולי עלמא, וגמירי דלא אפסיק עמודא דנורא אלא אי לחד בדרא אי לתרי בדרא. (כתובות יז א)

א"ר חייא בר אבא גדול נס שנעשה לחולה יותר מן הנס שנעשה לחנניה מישאל ועזריה, של חנניה מישאל ועזריה אש של הדיוט והכל יכולים לכבותה, וזו של חולה של שמים היא ומי יכול לכבותה. (נדרים מא א)

דריש ר' עקיבא, איש ואשה זכו שכינה ביניהן, לא זכו אש אוכלתן, אמר רבא ודאשה עדיפא מדאיש, האי מצרף והאי לא מצרף, (רש"י: אש של אשה נוחה להדליק מהר שאין אות של שם מפסיק, אלא מחובר הוא ונקרא אש)... סוטה יז א)

מאי אחילו, א"ר אלעזר אש של עצמות... (גיטין ע א)

תולדה דאש מאי ניהו, אילימא אבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה והזיקו, אי בהדי דאזלו קא מזקי היינו אש, מאי שנא אש דכח אחר מעורב בהן, וממונך, ושמירתו עליך... (בבא קמא ג ב)

אש לפטור בו את הטמון... (שם ה ב)

תא שמע, גמל טעון פשתן ועבר ברשות הרבים נכנסה פשתנו לתוך החנות ודלקו בנרו של חנווני והדליק את הבירה, בעל גמל חייב, הניח חנווני נרו מבחוץ חנוני חייב, רבי יהודה אומר בנר חנוכה פטור. בשלמא למאן דאמר אשו משום חציו, חציו דגמל הוא, אלא למאן דאמר משום ממונו, האי אש לאו ממונא דבעל גמל הוא... (שם כב א, וראה שם עוד)

במתניתא תנא, ארבעה דברים התורה מיעטה בשמירתן, ואלו הן בור ואש שן ורגל... אש דכתיב שלם ישלם המבעיר את הבערה, עד דעביד כעין מבעיר... (שם נה ב)

השולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן פטור בדיני אדם וחייב בדיני שמים, שלח ביד פקח הפקח חייב, אחד הביא את האור ואחד הביא את העצים המביא את העצים חייב, אחד הביא את העצים ואחד הביא את האור, המביא את האור חייב, בא אחר וליבה המלבה חייב, ליבתה הרוח כולן פטורין... (שם נט ב, וראה שם עוד)

א"ר שמעון בר נחמני א"ר יונתן אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר כי תצא אש ומצאה קוצים, אימתי אש יוצאה, בזמן שקוצים מצוין לה, ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר ונאכל גדיש... כי תצא אש ומצאה קוצים, תצא מעצמה, שלם ישלם המבעיר את הבערה, אמר הקב"ה עלי לשלם את הבערה שהבערתי, אני הציתי אש בציון, שנאמר ויצת אש בציון ותאכל יסודותיה, ואני עתיד לבנותה באש, שנאמר ואני אהיה לה חומת אש סביב ולכבוד אהיה בתוכה. (שם ס א וב)

...אמר ליה, באתר דזקוקין דנורא ובעורין דאשא מאן מעייל בר נפחא לתמן. (בבא מציעא פה ב)

הוא היה אומר, עשרה דברים קשים נבראו בעולם... אור קשה מים מכבין אותו... (בבא בתרא י א)

...מה כתיב אחריו, כי אש יצאה מחשבון וגו', תצא אש ממחשבין ותאכל את שאינן מחשבין, ולהבה מקרית סיחון, מקרית צדיקים שנקראו שיחין... (שם עח ב)

אף חזקיה מלך יהודה ביקש אביו לעשות לו כן, אלא שסכתו אמו סלמנדרא. (סנהדרין סג ב)

...אמרו מבול של מה, אם מבול של אש יש לנו דבר אחד ועליתה שמה... (שם קח ב)

תניא רבי יוסי ברבי יהודה אומר, ארון של אש ושלחן של אש ומנורה של אש ירדו מן השמים וראה משה ועשה כמותם, שנאמר וראה ועשה כתבניתם אשר אתה מראה בהר... (מנחות כט א)

...ונפקין זיקוקין דנור מפומיה דרב לפומיה דרבי ומפומיה דרבי לפומיה דרב, ולית אנא ידע מה אמרינן, ואת אבא אריכא קרית ליה... (חולין קלז ב)

תלמוד ירושלמי:

צלי אש ולא צלי שפוד לא צלי קדירה... ולא צלי כל דבר, מכות אש, יכול מורדת, תלמוד לומר והיתה מחית המכוה, אם מחית המכוה יכול עד שתעשה צלקת, תלמוד לומר מכות אש, הא כיצד, חיתה ולא חיתה, וכן הוא אומר למטן צרבת המכוה היא, עד שתקרום כקליפת השום, וכא הוא אומר הכין, אמר ר' לעזר תמן צלי אש כי אם צלי אש, שנה עליו הכתוב לעכוב... א"ר יוסי בי רבי בון רבן גמליאל לא עבד תולדות אש כאש, ורבנין עבדין תולדות אש כאש... (פסחים מז א, וראה שם עוד)

חמשה דברים נאמרו בגחלת וחמשה בשלהבת, גחלת של הקדש מועלין בה והשלהבת לא נהנין ולא מועלין, גחלת של עכו"ם אסורה והשלהבת מותרת, המודר הנייה מחבירו אסור בגחלתו ומותר בשלהבתו, המוציא את הגחלת לרשות הרבים חייב והשלהבת פטור, ומברכין על השלהבת ואין מברכין על הגחלת, רב חייה בר אשי בשם רב אם היו הגחלים לוחשות מברכין, ר' יומן דקציון בשם ר' נחום בי ר' סימאי ובלבד בנקטפת, (שיהא שלהבת ע"ג גחלים ואפילו נפסק וקופץ תמיד). (ביצה כב א)

ביומוי דרבי אמי נפלה דליקה בכפר ואפיק רבי אמי כרוז בשוקאי דארמאי ואמר כל דעבד לא מפסד... מעשה שנפלה דליקה בחצר יוסי בן סימאי בשיחין וירדו בני קצרה של ציפורין לכבותו, ולא הניח להן לכבות, אמר להן הניחו לגבאי שיגבה את חובו, מיד קשר עליו הענן וירדו גשמים וכיבוהו... (נדרים טו ב וראה שם עוד)

מדרש רבה:

א"ר חלפון שמענו שיש הילוך לקול, שנאמר וישמעו את קול ה' אלקים מתהלך בגן, והילוך לאש, שנאמר (שמות ט') ותהלך אש ארצה. (בראשית יט יב)

תני האש והכלאים לא נבראו בששת ימי בראשית אבל עלו במחשבה להבראות, כלאים אימתי נבראו, בימי ענה... האש, רבי לוי בשם ר' נזירא, ל"ו שעות שמשה אותה האור, י"ב של ערב שבת, וי"ב של לילי שבת, וי"ב של שבת, וכיון ששקעה חמה בלילי שבת בקש הקב"ה לגנוז את האורה וחלק כבוד לשבת, הדא הוא דכתיב (בראשית ב') ויברך אלקים את יום השביעי, במה ברכו, באורה, וכיון ששקעה חמה בלילי שבת והתחילה אורה משמשת התחילו הכל מקלסים להקב"ה... ונתיירא אדם הראשון, דכתיב (תהלים קל"ט) ואומר אך חושך ישופני, מה עשה לו הקב"ה, זימן שני רעפים והקישן זה לזה ויצאה האור ובירך עליה, הדא הוא דכתיב (שם) ולילה אור בעדני, אתיא כדשמואל, מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת, הואיל ותחלת ברייתו... (שם פב יז)

וירא והנה הסנה בוער באש, מיכן אמרו האש של מעלה מעלה לולבין ושורפת ואינה אוכלת והיא שחורה, האש של מטה אינה מעלה לולבין והיא אדומה ואוכלת ואינה שורפת... (שמות ב י)

ואש מתלקחת בתוך הברד, נס בתוך נס, ר' יהודה ור' נחמיה, חד אמר כפרטתא דרומנא (הברד היה כלי לאש), דחרציניתיה מתחמיא מלגיו, וחד אמר כהדין עששיתא דמיא ומשחא מתערבין כחדא, ונורא דליק מן גויהון. משל למה הדבר דומה לב' לגיונות קשין שהיו נלחמין זה עם זה, לימים הגיע זמן מלחמתו של מלך, ועשה המלך שלום ביניהן ועשו שליחות המלך ביחד, כך אש וברד צהובין זה לזה... (שם יב ו)

...המלאכים נקראו אש, דכתיב (תהלים ק"ד) משרתיו אש לוהט, וישראל כמו כן, דכתיב (עובדיה א') והיה בית יעקב אש... (שם טו ז)

ג' בריות קדמו את העולם, המים והרוח והאש, המים הרו וילדו אפלה, האש הרה וילדה אור... ובשש בריות אלו העולם מתנהג, ברוח, בחכמה, ובאש, ובאור, ובחשך, ובמים... (שם שם כב)

...זעזע את האש והראהו את הסלמנדרא, שנאמר קול ה' חוצב להבות אש... (שם שם כח)

א"ר אבא בר כהנא, דברים שאין האש שורפן שבועת שוא מכלתן, דרכה של אש לאכול עצים, שמא אבנים, ברם הכא וכלתו ואת עציו ואת אבניו. (ויקרא ו ג)

א"ר לוי נימוס קילוסים הוא, שכל המתגאה אינו נידון אלא באש, שנאמר היא העולה על מוקדה, דור המבול על ידי שנתגאו ואמרו מה ש-די כי נעבדנו וגו' לא נדונו אלא באש, שנאמר בעת יזורבו נצמתו... סדומיים על ידי שנתגאו ואמרו נשכח את הרגל מבינינו... לא נידונו אלא באש, וה' המטיר על סדום וגו'. פרעה הרשע על ידי שנתגאה ואמר מי ה' אשר אשמע בקולו לא נידון אלא באש, ויהי ברד ואש מתלקחת וגו', סיסרא הרשע על ידי שנתגאה ולחץ את ישראל, כמה דכתיב והוא לחץ את בני ישראל בחזקה... לא נידון אלא באש, הכוכבים ממסילותם נלחמו וגו'. סנחריב שנתגאה ואמר מי בכל אלהי הארצות וגו', לא נידון אלא באש, ותחת כבודו יקר יקוד וגו'. נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר, ומן הוא א-לה די ישיזבינכון מן ידי, לא נידון אלא באש, קטל המון שביבא דנורא. מלכות הרשעה על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת מי לי בשמים אינה נידונית אלא באש, חזה הוית עד די קטילת היותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא. אבל ישראל שהם נבזין ושפלים בעולם הזה אינן מתנחמין אלא באש, שנאמר ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. (שם ז ו)

כמין גלגולת של אש הראה לו הקב"ה למשה מתחת כסא הכבוד, ואמר ליה אם ניקב קרום של מוח אפילו כל שהוא... (שם יג ד)

א"ר ברכיה הכהן בר', הברק הזה תולדות האש של מעלן הוא, והוא יוצא ומבהיק את כל העולם כולו, שנאמר (יחזקאל א') ודמות חיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים ומן האש יוצא ברק ומבהיק את כל העולם כולו ואני צריך לאורה שלכם... (במדבר טו ה)

כשהיו ישראל במדבר היה מהלך עמוד הענן לפניהם והיה עשן המערכה ועשן הקטורת עולה, והיו שני זיקוקין של אש יוצאין מבין שני בדי הארון והיו שורפין לפניהם את הנחשים ואת העקרבים, והיו אומות העולם רואים אותם והיו אומרים אלוהות הן אלו, כל תשמישן אינו אלא באש. (דברים ז י)

סמכוני באשישות, בשתי אשות, באש של מעלה ובאש של מטה. דבר אחר סמכוני באשישות בשתי אשות, תורה בכתב ותורה בפה. דבר אחר סמכוני באשישות, באשות הרבה, באש של אברהם ושל מוריה, ושל סנה, ובאשו של אליהו, ושל חנניה מישאל ועזריה. (שיר ב יד)

חטאו באש, דכתיב (ירמיה ז') הבנים מלקטים עצים והאבות מבערים את האש, ולקו באש, דכתיב ממרום שלח אש, ומתנחמין באש, דכתיב (זכריה ב') ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב. (איכה ב סה)

מדרש תנחומא:

בריות הגדלות באור ואין גדלות באויר, ואיזו זו סלמנדרא, כיצד, הזגגין העושין את הזכוכית כשהן מסיקין את הכבשן שבעה ימים ושבעה לילות רצופין מכובד האור יוצא משם בריה הדומה לעכביש שהבריות קורין אותה סלמנדרא, אדם סך ידו מדמה או אחד מאבריו אין האור שולטת באותו מקום, למה, על שתחילת בריאתה מן האור. מכאן אמרו חז"ל תלמידי חכמים אין אור של גיהנם שולטת בהן קל וחומר מסלמנדרא, ומה סלמנדרא על שתחלת בריאתה מן האור הסך מדמה אין האור שולטת בו, תלמידי חכמים שומרי תורה שהיא דת אש ונתנה מיד אש אוכלה, ולומדיה בית יעקב אש, על אחת כמה וכמה... (וישב ג)

...את מוצא כשנתן הקב"ה את התורה הכל היה של אש, שנאמר (דברים ל"ג) מימינו אש דת למו. אמר ריש לקיש התורה של אש, עורותיה של אש, כתבה של אש, חייטה של אש, שנאמר מימינו אש דת למו, והסרסור נעשה פיו של אש, שנאמר (שמות ל"ד) וייראו מגשת אליו, והמלאכים שירדו עמו של אש, שנאמר (תהלים ק"ד) עושה מלאכיו רוחות וגו', וההר בוער באש, ונתנה מן האש אוכלות אש, שנאמר (דברים ד') כי ה' אלקיך אש אוכלה, ועל הארץ הראך את אשו הגדולה, ואף הדבור יצא מתוך האש... (יתרו טז)

וצפית אותו נחשת, א"ר יהודה בר שלום, אמר משה לפני הקב"ה, רבון העולמים, אמרת לי לעשות מזבח עצי שטים ולצפותו נחושת, ואמרת לי אש תמיד תוקד על המזבח, אין האש מעברת אותו צפוי ושורפת את העץ. אמר לו הקב"ה למשה, משה, המדות האלו הן אצלכם, שמא אצלי, הסתכל במלאכים שהן אש לוהט, וכמה אוצרות שלג וברד יש לי... וכן הוא אומר (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו, ואין המים מכבים את האש ולא האש שורפת המים, וכן החיות של אש, והרקיע שעל ראשן מן המים, שנאמר (יחזקאל א') ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים היא מתהלכת בין החיות, וכתיב (שם) ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה... (תרומה יא)

מכילתא דרשב"י:

דבר אחר, כל המקבל עליו עול תורה שנמשלה באש, פורקין ממנו עול מלכיות שנמשלו באש, וכל הפורק ממנו עול תורה שנמשלה באש, נותנין עליו עול מלכיות שנמשלו באש... (יתרו יט יח)

ילקוט שמעוני:

וירא מלאך ה' אליו בלבת אש, למה בלבת אש, כדי ללבבו כשיבא לסיני וירא האש ולא יתיירא. (שמות פרק ג, קסט)

רבי יהודה אומר כתיב וידבר העם באלקים ובמשה, שמע הקב"ה שהלשינו על כבודו, ומכבודו שהוא אש אוכלה אש, שלח בהם אש, ואותה האש שקעה בארץ ולא חזרה עוד למקומה, אלא נכנסה אל אהל מועד וכל הקרבנות שהיו ישראל מקריבין במדבר אותה אש יוצא ואוכלת אותם, ותרד אש מן השמים אין כתיב כאן, אלא ותצא אש מלפני ה' ותאכל על המזבח. ואותה האש יצאה ואכלה עדת קרח, שנאמר ואש יצאה מאת ה'. ואותה האש יצאה ואכלה את בני אהרן, שנאמר ותצא אש מלפני ה'. אין אדם יוצא מן העולם עד שתעבור עליו מאותה האש, שנאמר ותשקע האש. (ויקרא פרק ט, תקכד)

מדרש הגדול:

ולמה נקראת האש חושך, לפי שאינה מאירה, שהיא שחורה ואינה אדומה כמו האש שבידינו, ואלו היתה מאירה היה האויר נראה אש דולק בלילה, ומפני זה נקראת חושך וטבעה חם יבש, והיא קלה מכולן, לפיכך היא למעלה מן הכל. (בראשית א ג)

לקח טוב:

אמר רבי ברכיה תולדות האש מלמעלה אין כח בעין לראותו, שנאמר ודמות החיות מראיהן כגחלי אש בוערות וגו' (יחזקאל א'), והברק אין בעין כח לראותו... (שמות כז כ)

אמונות ודעות:

והשטה השמינית... והנני מבאר הכל ואומר, כי אופן טעותו במה שלמד בו מכך שאלו היתה השמים אש היתה תנועתה כלפי מעלה כמו האש, אנו אומרים כי תנועת האש עצמה הטבעית היא בעגול, והראיה על כך תנועת השמים שהיא אש בהחלט במה שנתבאר לנו מחום השמש המוחש, והתנועה הזו שאתה רואה לאש כלפי מעלה אינה אלא מקרית, כדי שתצא מטבעת האויר, וכאשר יוצאת מטבעת האויר ומגעת אל מקומה שבה לתנועתה העגולית... (מאמר א פרק ג)

...ולמדתי לכך שגוית המלאכים מאש ירוקה, שנאמר ודמות החיות מראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים... ושאור העינים כחולה, כי אלו היתה ירוקה כמו הגויה לא היו נכרות עינים, אבל יוכרו בשנוי מראיהן... וכבר ידעת כי מראה האש הגדולה כמעט היו אבותינו מתים מחמתה... (מאמר ו פרק ז)

ואחר שהנחתי היסוד הזה אומר, ולפיכך קוראים הכתובים גמול הצדיקים אור, וכל עונש הרשעים אש... (מאמר ט פרק ה, וראה שם הראיות)

רש"י:

כי תצא אש - אפילו מעצמה... שלם ישלם - אף על פי שהדליק בתוך שלו, והיא יצאה מעצמה על ידי קוצים שמצאה, חייב לשלם, לפי שלא שמר את גחלתו שלא תצא ותזיק. (שמות כב ה)

אבן עזרא:

אש לוהט - האבן השורפת שריחה ממית, והאש יורדת משמים בברקים. (תהלים קד ד)

רמב"ן:

בעמוד אש - ...ופירשתי בבראשית שיסוד האש יקרא חושך וענן, והחושך הוא עמוד אש וענן מאיר לישראל ומחשיך למצרים. (שמות יד כד)

...והפרישו רבותינו בין האש בעולם הזה ובין האש ההוא בהפרש גדול: אור דידן איברי במוצאי שבת, ואור גיהנם איברי בשני, ואין ספק שרוצים להעלות האש ההיא ולעשותה דקה מן הדקה, עד שיחסו אותה להבראות בשני, שהנבראים בו יותר קרובים לסבה הראשונה וליסוד המוקדם. ואין ספק לשום אדם בעולם כי האש הזו שבעולם הזה אינה שורפת בנפש, ואפילו האויר העולמי הנתפש מן האש לא מכלה בו ולא שורפת אותו... אלא שהאש ההיא שבגיהנם שנאמין בה ששורפת הנפשות אינה כאש העולם הזה כלל, לא האש שמשתמשין בה כגחלת ושלהבת, ולא היסודית אשר בגלגל האש, אף על פי שהוא גוף דק מאד, והיא מתחברת בגופי הנבראים עם השתלשלות היסודות, אלא דקה מזו, וכבר הזכרתי מה שאמרו רז"ל על אחד מאשי מקום העונש הזה, שהוא נהר של אש היוצא מתחת כסא הכבוד, הרי שמעלים דקותו עד כסא הכבוד, שהוא יסוד כל נברא והפנימי מכולם... וגדולה מזה אמרו בפרק אין דורשין: נהר דינור מהיכא שקיל? מזיעתן של חיות. ולהיכן אזיל? שפיך על ראש רשעים בגיהנם, ואמרו בפרק היכלות דרבי ישמעאל, אותו רשע לופינוס שמטעימו טעם אור, וגלי אש כרובים ואופנים וחיות הקדש שורפים לאותו רשע בגיהנם.

...ואחרי זה נאמר שבורא הנשמות הזכות והטהורות ית"ש, יש ביכלתו לברא להן אש דקה שאינה גוף ומכלה אותן... וכן אומרים רבותינו במלאכים עצמן שנשרפין בנהר דינור, והזכירו אש אוכלה אש... (תורת האדם שער הגמול)

כוזרי:

אמר הכוזרי: כבר התבאר לי סוד המדות והבנת ענין "כבוד ה'", ושכינה, ושהם שמות נופלים על דברים הנראים אצל הנביאים, כמו שנאמר: "עמוד ענן", ו"אש אוכלת", ועב, וערפל ואש ונוגה... (מאמר ב ז)

וכן נסדרה האומה החיה האלקית כאשר אמר יהושע (יהושע ג' י): "בזאת תדעון כי א-ל חי בקרבכם", נפעלה האש בחפץ האלקים ברצותו באומה, והיתה אות קיבול מנחתם ותשורתם, כי האש היא הדק והנעלה מכל אשר תחת גלגל הירח מגופות, והיא חלה בשומן חלבי הקרבנות ועשן ענן הקטורת והשמנים... (שם כו)

ואחר כך חייב חפץ האלקים וחכמתו סיבוב הגלגל העליון אשר יסוב פעם בעשרים וארבע שעות, ויסבב עמו כל הגלגלים... ותחלתם חימום האויר הקרוב מגלגל הירח, בעבור קרבתו ממקום התנועה, ושב אש זכה, והיא אצל הפילוסופים האש הטבעית, אין לה מראה ולא שרפה, אבל היא עצם דק וזך, קראוהו גלגל האש, ואחר כך גלגל האויר, ואחר כך גלגל המים... (מאמר ה ב)

משנה תורה:

דרך האש והרוח להיות מהלכם ממטה מטבור הארץ למעלה כלפי הרקיע. ואין הלוכם לא בדעתם ולא בחפצם, אלא מנהג שנקבע בהן וטבע שנטבע בהן. טבע האש חם ויבש והוא קל מכולם... ומפני שהם יסודות לכל הגופים שתחת הרקיע ימצא כל גוף וגוף מאדם בהמה וחיה ועוף ודג וצומח ומתכת ואבן גולמו מחובר מאש ורוח ומים ועפר... ואין במעורב מהם אפילו חלק אחד שהוא אש בפני עצמו או מים בפני עצמם, אלא הכל נשתנו ונעשו גוף אחד, וכל גוף וגוף המחובר מארבעתן ימצא בו קור וחום ולח ויבש כאחד, אבל יש מהם גופים שיהיה בהם חזקה מיסוד האש כמו נפש בעלי חיה, לפיכך יראה בהם החום יותר... (יסודי התורה פרק ד ב)

ארבעה יסודות אלו משתנים זה לזה תמיד בכל יום ובכל שעה מקצתן ולא כל גופן. כיצד? מקצת הארץ הקרובה מן המים משתנה ומתפוררת ונעשית מים... וכן הרוח מקצתו הסמוך לאש משתנה ומתחולל ונעשה אש, וכן האש מקצתה הסמוך לרוח מתחולל משתנה ומתכנס ונעשה רוח... (שם שם ה)

מורה נבוכים:

וחשך הוא האש היסודי, לא תחשוב זולת זה, אמר ודבריו שמעת מתוך האש, ואמר כשמעכם את הקול מתוך החשך, ואמר כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נופח, אמנם נקרא האש היסודי בזה השם, להיותה בלתי מאירה אבל ספיריית, שאילו היתה האש היסודית מאירה היינו רואים האויר כולו בלילה מתלהב אש, וכבר זכרם כפי הנחתם הטבעית, הארץ ועליה המים, והאויר דבק עם המים, והאש למעלה מן האויר... (חלק ב פרק ל)

ספר חסידים:

אם אדם רואה חלום או רוח או מזיקים אל יגיד לשום אדם, כי כל הרואה מזיקים ונוגע באש קודם שיוציא דבור מפיו לא ינזק ולא ימות... (רלה)

רבינו בחיי:

לא תבערו אש - שרוב מלאכת בני אדם על ידי אש, ולכן תקנו חז"ל לברך בהבדלה על האש, שהוא תחלת המלאכות, וכן במעשה בראשית התחיל באור... (שמות לה ג)

...ואש המזבח תשרוף הכל יחד, שהרי החוטא שרף עצמו באש יצר הרע, ותבא אש המזבח לכלותו לגמרי, וזה שאמרו: אש אוכלת אש, אש המזבח אוכלת אש יצר הרע, ועל כן לא תכבה לעולם... (ויקרא א ט)

רלב"ג:

...ומה שהיה בכבשן חנניה מישאל ועזריה... אמרנו שה' הסיר שם מהמקום שהיו בו את הטבע האשי במופת, או הקנה להם טבע שלא יזוקו באש, כבחכמי הרפואה... (יהושע ד כ)

הרקאנטי:

ותבער בם אש ה', כבר ידעת כי אש ה' היא מדת הדין הממונה ליפרע מן הרשעים, ועל כן נידונו באש, וזה מאמר משה ואם ככה את עושה לי... (בהעלותך)

וטעם ואת האש הגדולה הזאת, ידעת כי הרמז לאש ממים, וכן אמרו בספר הבהיר חמשית אשו הגדולה של הקב"ה, שנאמר ואת האש הגדולה הזאת, והיא שמאלו של הקב"ה, ומאי נינהו הן הן חיות הקדש שרפים הקדושים מימינים ומשמאילים וכו', ובספר יצירה, אש ממים חקק וחצב כסא הכבוד ושרפים ואופנים ומלאכי השרת וחיות הקדש... (שופטים)

מהר"ל:

במסכת פסחים, אמר ר' יוסי ב' דברים עלו במחשבה לבראת ערב שבת, ולא נבראו עד מוצאי שבת, ובמוצאי שבת נתן הקב"ה בינה באדם מעין דוגמא של מעלה, ונטל ב' אבנים וטחנם זו בזו ויצא מהן האור... דע כי חכמינו באו להגיד על ענין הטבע ומעשה האדם שהם יותר מן הטבע. וכאשר ברא השי"ת בששת ימי בראשית כל ענין סדר הטבע הפשוטים והמורכבים והשלים את העולם, נשאר עוד בכח לעשות הרכבה יותר, והאדם מוציא הדברים לפועל, ואף שאינם לפי הטבע.

והפך זה מה שהביא שתי אבנים וטחנן זה בזה ויצא מהם האש, דבר זה היפך ההרכבה, כי ההרכבה אין בה פשיטות, ומה שיצא האור משתי האבנים היה דבר נבדל פשוט, כי האור אינו דבר גשמי... ודבר זה בודאי שלמות לעולם, כאשר האור הוא מעלה לעולם כמו שאמרנו, ולכך מברכין עליו במוצאי שבת, כי הברכה אל השי"ת שהוסיף דבר לשלמות העולם. ולכך אין מברכין על הדברים שנבראו בששת ימי בראשית, רק על האש שהוא אור העולם, לכך מברכים עליו, ונעשה דבר זה על ידי האדם שהוא על הטבע, והיה כח הטבע פועל בששת ימי בראשית מה שראוי אל הטבע, והאדם מצד השכל שבו שהוא על הטבע, ופעולתו דבר שאינו טבעי... אף כי ודאי כי האש היסודית נבראה בששת ימי בראשית, הרי חילוק יש בין האש היסודית והאש הזו, כמו שבארו החוקרים, כי האש היסודית אינה שורפת ואילו האש הזאת שורפת. ועוד כי האש היסודית אינה אדומה, ואילו היתה אדומה היתה נראית בלילה, ומפני שהאש שהיא אצלנו יוצאת מן הגשם, לכך היא נבדלת ממנו, ולפיכך הוא מאור נבדל מן הגשמי והוא פשוט...

ותדע כי האור הוא השלמה למעשה בראשית, כי האור מוציא ראות האדם אל הפועל, כאשר יושב בחושך בלילה מוציא האור ראות האדם אל הפועל, ולכך מברכין עליו במוצאי שבת, כי האור הזה השלמה לאדם... (באר הגולה באר ב)

...כי אברהם ראוי להיות צלי, לפי שהושלך לאשו של נמרוד הרשע, שרצה לבטל כח אברהם אשר שלח לחמו על פני המים, ורצה לבטל כח זה על ידי האש, ולא היה מזיק לו כלל, כי יש לאברהם מדרגה אלקית, כמו שהתבאר, ולפיכך לא היה מזיק לו כבשן האש, שכל דבר אלקי מתייחס לאש, ואין אש שורף אש כידוע, כי השי"ת נקרא אש אוכלה, ולפיכך צלי אש הוא ענין אברהם, וזה שנאמר "אני ה' אשר הוצאתיך מאור כשדים"... (גבורות ה' פרק לו)

לא תבערו אש - ללאו יצאת, דהוה אמינא שאינה מלאכה אלא דומה לפעולה טבעית, שפעמים נדלק מעצמו... (גור אריה שמות לה ג)

של"ה:

עיין בית דוד, בית ה' ד"ה והואיל ואתא לידי.

הגר"א:

במלקחים לקח - כשם שאין אדם יכול ליגע באש של מטה, כך אין העליונים יכולים ליגע באש של מעלה, שהיא אש אוכלת אש. (ישעיה ו ו)

מלבי"ם:

ענן ואש - מה שיהיה ענין אלקי וכבוד לצדיקים, יהיה ענן מכלה לרשעים. אש - מאירה לצדיקים, ולהבה - שורפת הרשעים. (ישעיה ד ה)

אש - שורפת מקרוב, ולהבה - שורפת מרחוק... (עובדיה א יח)

רש"ר הירש:

בלבת אש - האש לא אכלה סביב הסנה, לומר שישראל אינם כלים, אלא היתה בתוך הסנה והמלאך בתוכה. האש רומזת על האלוקי המשתכן בתוך חוג ארצי כדי לטהר אותנו... (שמות ג ב)

משתי הבחינות האלה דנה ההלכה בנזקי האש, לגבי כל דבר שהאש מסכנת אותו בשעת הדלקתה, בנסיבות רגילות שיש לחזותן מראש, הרי האדם המדליק הוא כמי שזורק חץ בידו, והוא חייב לא רק על נזקי ממון, אלא גם על חבלה... שונה הדין במקרה ש"כלו חציו", דהיינו שאותו כח האש, שיש לראותו כתוצאה ישירה של מעשה ידיו הגיע לקיצו, אך האש מוסיפה לבעור בשל נסיבות שנתחדשו לאחר שעת ההדלקה... במקרים אלה אומרים "אשו משום ממונו" ואם נפצע אדם חייב לשלם רק נזק, כמו בנזקי שור ובור, ולא צער ריפוי שבת ובושת, וגם אם ניזקו נכסים הקלה התורה בתשלומים, וזאת בהתאם לתכונת האש בתורת ממון שיש לשומרו... (שם כב ה)

לא תבערו אש - הבערת אש אינה לכאורה פעולה יוצרת אלא הרסנית, מאידך, דוקא הוצאת האש המלאכותית היא הכוח המביא ומבטיח לאדם את שלטונו האמיתי על העולם הגשמי... לפיכך אנחנו מבינים, מדוע הוציא הכתוב את ההבערה, כסוג של מלאכה, מכל שאר אבות המלאכות... (שם לה ג)

העמק דבר:

החודש הזה לכם - לכם מסוגל ניסן ביותר... שהיום בו נברא דבר מסוגל להתחזקותו. וכן כתב הרשב"א שו"ת תי"ג, שלכן האש רותחת יותר במוצאי שבת קודש... (שמות יב ב)

שפת אמת:

איתא בזוהר הקדוש בימי המעשה יש מאור האש, ובשבת מאורי אור, ולכן מבדילין בורא מאורי האש, לדבק מאורי אור במאור האש. שיש אור הבא בכח שרפת הפסולת כבכל נר שלנו, וזו תכלית כל המלאכות לברר ולהסיר הפסולת, ובכח בירור זה זוכין לאור. ואור המאיר הוא עצם האור שאינו שורף כי אם מאיר, והוא מאור שנברא ביום א' ונגנז, ובשבת יש הארה ממנו. ולכן מפורש בתורה, לא תבערו אש וגו', שכל המלאכות בכלל הבערה, שהן בחינת האש השורף, ולכן אסורות בשבת. (חנוכה תרנ"ד)

איננו אוכל... כך לא יכלו בני ישראל במצרים. פירוש, הראהו שהשעבוד והיסורים במצרים בהשגחה עליונה, שהם רק לטובה, שאש של מעלה שורף ואינו אוכל, כבזוהר הקדוש בראשית, שיש אשא תכלא ועליה אשא חיורא, ומשה רבינו ע"ה היה דבוק באשא חיורא... ובאמת רק אשא חיורא הוא אור, ונקרא אספקלריא המאירה, ולמטה מזה אש אוכלה השורף, אספקלריא שאינה מאירה. (שמות תרמ"ט)

ברש"י, אש שנאמר בו להעלות נר תמיד אף הוא ממזבח החיצון תוקד, הענין הוא דיש אש שורף ואש מאיר, וכמו כן באדם התלהבות הלב אל עבודת ה', ויש רוגז וכעס ללחום נגד היצר הרע ולשרוף כל תאוות עולם הזה, וב' אלו הם מצות עשה ומצות לא תעשה, שעליהם נאמר נר מצוה ותורה אור, נותנת כח ואש לב' בחינות הנ"ל למצות עשה ולמצות לא תעשה, שורף ומאיר... (פרשת פרה תרמ"א)

בפסוק לא תבערו אש... איתא בזוהר הקדוש פרשה זו ובפרשת בראשית, כי בשבת בחינת מאור אור, ומאורי אש מסתלקין בשבת, לכן במוצאי שבת מברכין מאורי אש להחזירן למקומם. וכתבנו מזה בפרשת מקץ הרמז, כי בעולם הזה כל ההארה בכח מה ששורפין ומבערין הפסולת, כמו הנר שמאיר רק כפי מה שיש לו לשרוף ולכלות... כששומרין העין שלא להסתכל בגשמיות אז רואין בעין השכל המאיר... אכן בשבת קודש אין צריך בירור פסולת רק אור המאיר, ובאמת צריך אדם לברר מעשיו בימי המעשה שלא יהיה לו פסולת ביום השבת, וזהו פירוש לא תבערו אש וכו' ביום השבת, ובאמת השבת הוא מעין עולם הבא, וכמו שצריכין לברר כל הפסולת בעולם הזה לזכך החומר להיות מוכן לעולם הבא, ולא יצטרך להזדכך באשו של גיהנם, כמו כן צריכין לברר בימי המעשה להיות בשבת מוכן לאור המאיר... (ויקהל תרנ"ד)

במדרש, אנכי בראתי חרש נופח באש פחם... וצריכין לברר האור על ידי הבדלה וביעור הפסולת, וזה היה מלאכת המשכן להוציא כלי למעשהו, והוא בכח האש דאיתא אש באיש ואשה, ובכח זה האש יכולין להוציא מכח אל הפועל כלי למעשהו, אבל בשבת שנקרא חותם בו מתגלה השם שיש באיש ואשה, והוא אור המאיר, והוא בחינת אהבה שאינה תלויה בדבר, ונקראת נחלה שאין לה הפסק, ועל נקודה זו נאמר מים רבים לא יוכלו לכבות וגו', ובימי המעשה צריכין לעורר האהבה בכח האש, וזה שאמר סמכוני באשישות, באיש ואשה, והטעם כי חולת אהבה אני בגלות, ובימי המעשה ימי החול נקרא חולת אהבה שאינה אהבה שלימה שאינה תלויה בדבר כמו בשבת. (שם תרנ"ה)

בענין המסוה... ולכן אמר לא תבערו אש וגו' ביום השבת, כי בחינת אש הוא זו המחלוקת שבאדם לשם שמים, שזה בית יעקב אש להלחם עם עשו ועמלק, אבל שבת בחינת אור הבא מלמעלה, בחינת שם ישראל, והוא יום מנוחה, לכן לא תבערו אש. (שם תרנ"ז)

ר' צדוק:

...לזה אמר בנורא שמצד האש נבדל כל ענין הדמיון ואיננו כלל, וכשמגיע לשם אין כאן דמיון כלל ואין צריך טהרה, ולכך האש מכלה הכל כי מצידו הוא כליון כל מה שהוא בדמיון נברא, שהגוף הנברא נראה כאלו הוא נבדל מאחדות השי"ת, שהרי הוא גוף נברא ומוגבל בפני עצמו, אבל מצד האש הוא חוזר ליסודו ומקומו... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד סה)

והענין כמו שאמרנו, דכל ג' הקליפות הקנאה והתאוה והכבוד נקראו אש, הקנאה והכעס כתוב וחמתו בערה בו, כדומה והוא קליפת עשו, הפסולת דיצחק שהוא אש גבורה דקדושה, והתאוה גם כן כתיב כולם מנאפים כמו תנור בוערה (הושע ז'), וגמרא קידושין פ"א נפיק מיניה כי עמודא דנורא, והוא קליפת ישמעאל פסולת ממדת חסד דקדושה דאברהם אבינו ע"ה... וכן הפסולת שהם חמדות ואהבות זרות נקראו אש, והגאוה ידוע שטבע האש עולה למעלה, וכן חטא ע"ז שמסתעף מקליפת הגאוה... והיינו שזוכין ישראל לקדושת ג' האבות הקדושים שהם שורש חיי עולם, היפך הג' קליפות הנזכרות שמוציאין האדם מעולם נאמר לא תבערו אש בכל מושבותיכם ביום השבת, שניצולים באמת מג' אש דקליפה ואש דגיהנם... פרי צדיק (ויקהל ט)