(ראה גם: קטורת)
ואלו לגנאי, של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת... תנו רבנן בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ולא רצו ללמד, שלחו חכמים והביאו אומנין מאלכסנדריא של מצרים, והיו יודעין לפטם כמותם ולא היו יודעין להעלות עשן כמותן, של הללו מתמר ועולה כמקל, של הללו מפציע לכאן ולכאן, וכששמעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקב"ה לכבודו בראו, שנאמר כל פעל ה' למענהו, וחזרו בית אבטינס למקומן. שלחו להם חכמים ולא באו, כפלו להם שכרן ובאו, בכל יום היו נוטלין שנים עשר מנה והיום עשרים וארבעה... אמרו להם חכמים מה ראיתם שלא ללמד, אמרו יודעין היו של בית אבא שבית זה עתיד ליחרב, אמרו שמא ילמוד אדם שאינו מהוגן וילך ויעבוד עבודת כוכבים בכך, ועל דבר זה מזכירין אותן לשבח, מעולם לא יצאת כלה מבושמת מבתיהן, וכשנושאין אשה ממקום אחר מתנין עמה שלא תתבסם, שלא יאמרו ממעשה הקטורת מתבסמין, לקיים מה שנאמר והייתם נקיים מה' ומישראל. תניא אמר ר' ישמעאל פעם אחת הייתי מהלך בדרך ומצאתי אחד מבני בניהם, אמרתי לו, אבותיך בקשו להרבות כבודן ורצו למעט כבוד המקום, עכשיו כבוד מקום במקומו ומיעט כבודם. אמר ר' עקיבא, סח לי ר' ישמעאל בן לוגא, פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים, וראיתי ששחק ובכה, אמרתי לו מפני מה בכיתה, אמר לי כבוד אבותי נזכרתי, ומפני מה שחקת, אמר לי שעתיד הקב"ה להחזירה לנו, ומפני מה נזכרת, אמר לי מעלה עשן כנגדי, הראהו לי, אמר לי שבועה היא בידינו שאין מראין אותו לכל אדם. אמר ר' יוחנן בן נורי פעם אחת מצאתי זקן אחד ומגילת סממנין בידו, אמרתי לו מאין אתה, אמר לי מבית אבטינס אני, ומה בידך, אמר לי מגילת סממנין, הראה לי, אמר לי כל זמן שבית אבא היו קיימין לא היו מוסרין אותה לכל אדם, ועכשיו הרי הוא לך והזהר בה. וכשבאתי וסחתי דברי לפני ר"ע אמר לי מעתה אסור לספר בגנותן של אלו. (יומא לח א)