(ראה גם: בלעם, דור המדבר-חטא פעור-עמון ומואב)
וירא בלק בן צפור, את כל אשר עשה ישראל לאמרי... וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה אשר על הנהר ארץ בני עמו לקרא לו, לאמר הנה עם יצא ממצרים הנה כסה את עין הארץ והוא יושב ממולי. ועתה לכה נא ארה לי את העם הזה כי עצום הוא ממני אולי אוכל נכה בו ואגרשנו מן הארץ, כי ידעתי את אשר תברך מברך ואשר תאר יואר. (במדבר כב ב)
ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו, ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. ועתה ברח לך אל מקמך, אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה' מכבוד. (שם כד י)
עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אותו בלעם בן בעור, מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה'. (מיכה ו ה)
בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי תקח את האותיות ע"מ מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק תשארנה האותיות בכ"ל (דהיינו ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק, ונמצא אשר ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בהשמות בלעם ובלק)... (בראשית רכד)
ר יוחנן היה עומד לפני ר' יצחק, אמר מה ראה בלק לומר, הנה עם יצא ממצרים, ולא אמר הנה עם בני ישראל, אמר לו ר' יצחק בלק מכשף גדול היה, וכן דרך המכשפים לקחת הדבר שאין בו חשד, וכן אין מזכירים לעולם שם אביו של אדם אלא שם אמו, שהוא דבר שאין בו חשד, (על כן לא הזכיר בלעם בני ישראל, שהוא שם האב)... (שמות רצט)
תא חזי, הכל נתתקן ונגלה לפני הקב"ה, ואף על פי שבלק ובלעם לא נתכוונו בקרבנותיהם אל הקב"ה הכל הוא מתתקן לפניו, ואינו גורע משכרם בעולם הזה כלום... ר שמעון אומר תא חזי, אלו מ"ב קרבנות עשו בלעם ובלק ולקחו אותם מסטרא אחרא אל הקב"ה, ועל כן היה תולה קרבן ההוא שיטלו אותו סטרא אחרא ההוא שנקראת קללה מישראל, ועד עתה עוד לא לקחה מהם, וזה סוד ויפן אחריו ויראם... (פקודי סה, ועיין שם עוד)
תא חזי, בלק חכם היה וגדול המכשפים היה במעשי ידיו יותר מן בלעם... ואף על פי שבלעם היה מכשף הגדול מכל מכשפי העולם היה בלק מכשף גדול ממנו, כי בקסם היה בלק גדול מן החכמים, ובלעם בנחש, קסם ונחש הם ב' מדרגות, קסם תלוי במעשה, נחש אינו תלוי במעשה, אלא בהסתכלות ובדבור הפה, ואז מתעורר עליהם רוח הטומאה להתלבש בהם ועושה מה שעושה... (בחקותי ה, ועיין שם עוד וערך בלעם לכאן)
ר' שמעון אמר וירא, מה היא הראיה שראה, ראיה ממש ודאי, ראה בהסתכלות החכמה וראה בעינו, (דהיינו בעיני החכמה), ראה בהסתכלות החכמה, כמו שכתוב, וישקף אבימלך מלך פלשתים בעד החלון, מהו בעד החלון, הוא כמו שאמר בעד החלון נשקפה ותיבב אם סיסרא, אלא ודאי חלון החכמה דקצה שולי הכוכבים...
בן צפור - בן צפור הוא כמו שאמרו (שהוא מבני בניו של יתרו שנקרא צפור), אבל בן צפור ממש, (שפירושו שכל עסקיו היה עם צפור) כי כשפיו היו בכמה מינים של אותה צפור, לקח צפור ודפק עם עשב, ומפריח באויר, עשה מעשים ולחש לחשים, ואותו צפור היה בא ובפיו אותו העשב, ומצפצפה לפניו. והכניסה בכלוב אחד הקטיר לפניה קטרת, והיא מודיעה לו כמה דברים, עשה כשפים, והעוף (דהיינו הצפור) מצפצפת ופורחת ומשוטטת אל גלוי עינים ומודיע לה, והיתה באה, וכל דבריו היו בצפור ההוא.
יום אחד עשה מעשיו ולקח צפור ההיא ופרחה והלכה ונתעכבה ולא באה אליו , היה (בלק) מצטער בעצמו ומטרם שבאה ראה שלהבת אש אחת שפרחה אחריה אחרי הצפור ושרף כנפיו, אז ראה מה שראה, ופחד מפני ישראל, מה שמו של אותה צפור, הוא ידוע, וכל אלו המשתתפים ויודעים להשתמש בצפור ההוא, לא ידעו כשפיו, כמו שהיה יודע בלק... וכל החכמה שהיה יודע היה יודע בצפור ההיא, וכך היה עושה, כפף עצמו לפני (הצפור) והקטיר קטורת, כסה ראשו, וכפף עצמו ואמר, הוא אמר העם, והצפור השיבה לו ישראל, הוא אמר מאד, וצפור השיבה רב, על שם רב עליון שהלך ביניהם ע' פעמים צפצפו זה וזה (בלק והצפור), הוא אמר דל, והצפור אמר רב, אז פחד, שכתוב ויגר מואב מפני העם מאד כי רב הוא, רב הוא ודאי... (בלק א, ועיין שם עוד)
א"ר יוסי, אם כן חכם היה בלק, שהיה יודע שהשטן מתלבש בשור), אמר לו ודאי, וכך צריך לו לדעת כל דרכיו של אותו השור, ואם לא היה יודע אותם לא היה יכול לעשות כשפיו וקסמיו, א"ר יוסי, ודאי כך הוא, ויפה אמרת, וגבורתו של אותו השור, הוא כשמכריזים על התבואה... (שם כח)
וישלח מלאכים אל בלעם, כאן יש כ"ח תיבות כנגד כ"ח מדרגות של מכשפים וקוסמים עם צפור, ויש להסתכל מי שרוצה לדבר עם בלעם ולהתחבר עמו, למה שלח לו מיד דברים מפורשים, הנה עם יצא ממצרים ועתה לכה ארה לי... אלא אמר ר' יוסי מכאן ניכר שידע בלק רצונו של אותו רשע, שהוא רוצה תמיד להתכבד בדברים גדולים ואין לו תשוקה אלא לעשות רעות, (ועל כן היה משבחו כאלו כל ההנהגה בידו ולמי שרוצה מברך או מקלל ומתקיים)...
בלק קסם קסמים ועשה כשפים והתקין צפור וידע שמדרגותיו של משה הן עליונות ויקרות, וכשף בכשפיו וקסם בקסמיו וידע שמדרגות בלעם הן כנגדם, מיד, וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור... (שם קלג)
...משום כשהוציא הקב"ה את ישראל ממצרים שיבר לפניהם כל מיני מכשפים וקוסמים, שלא יוכלו לשלוט עליהם, ואותה שעה שבא בלק, היה יודע את זה, מיד וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה וגו', מהו פתורה, אלא שהתקין שלחן לבקש משם עצה מה לעשות, אשר על הנהר, על נהרים היה צריך לומר, ודאי כך הוא, שעל נהר אחד עומד תמיד, (כלומר שלחן זה של הקליפה שהוא מלכות דקליפה עומד על נהר אחר של הקליפה שהוא יסוד דקליפה)... (שם קנד)
תא חזי, מה כתוב, וירא בלק בן צפור, מהו השינוי שנזכר שם אביו משאר מלכי (מדין), אלא יתרו נמשך ונעבר מן עבודה זרה, ובא להתדבק בישראל הוא ובניו, וכל העולם החרימו אותו, ורדפו אחריו.
בלק היה מבני בניו של יתרו, וסר מדרכו של אביו, כיון שזקני מואב וזקני מדין שהיו ביחד באחוה שלהם בעבודה זרה, בחלק שלהם, ראו, שיתרו ובניו נתדבקו בהשכינה, וזה נתרחק מהם, באו והמליכוהו עליו באותה שעה, שכתוב, ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, ובעת ההיא היה מלך מה שלא היה מקודם לכן, ועל כן כתוב בן צפור, (שסובב על יתרו שנקרא צפור, להורות) שלא היה ראוי לעשות כך, (כיון שהיה מבני בניו של יתרו שנקרא צפור, שואל), וירא בלק, וישמע היה צריך לומר, ראיה ראה וידע שעתיד הוא לפול בידי ישראל, וישראל יפלו בידיו תחילה, ואחר כך יפול הוא בידי ישראל. (שם רכב)
דבר אחר על משכנות הרועים, חסר ו' שהם רעים, דהיינו מלכי האמורי שלקחו ישראל הארץ שלהם לרעות מקניהם, ולמקום מרעה עשו ישראל את הארץ הזאת, אז שמע בלק שהארץ שהיתה חשובה כל כך עשו ישראל מלחמה זו והשחיתו אותה עד שעשו לה מקום מרעה, אז השתדל בכל מה שהשתדל ושתף עמו את בלעם. (שם רמד)
ועתה לכה נא ארה לי וגו', ועתה, רבי אלעזר אמר, אמר אותו רשע, ודאי השעה עומדת לי, לעשות כל מה שאני רוצה, ראה, ולא ראה בשלמות, ראה שכמה אלפים מישראל נופלים על ידו בזמן קצר, ואמר ודאי עתה השעה עומדת לי, ומשום זה אמר ועתה, ולא בזמן אחר..
לכה, לך מבעי, מהו לכה, שאמר נזדרז עצמנו להלחם באותו שמרחף בכנפיו עליהם, אותו ששמו כה, (דהיינו המלכות), ועתה לכה, היינו נעשה מלחמה עם כה ההוא... שכתוב ואנכי אקרה כה, היינו אעקר לאותה כה ממקומה, ושניהם היו בעצה רעה לאותה כה, כמו שאמר על ה' ועל משיחו, ולא ידעו שאחר כך אותה כה תעקר אותם מן העולם. (שם רמט)
מהו ארה לי, א"ר אבא אותו רשע אמר לבלעם בשתי לשונות, אחד שאמר ארה לי, ואחד שאמר קבה לי, מה בין זה לזה, אלא אמר לו ארה לי, (דהיינו לקוט לי) עשבים וכשפים של ראשי נחשים, ושים אותם בסיר של כשפים, כיון שראה שכחו יותר גדול בפה, חשב ואמר ולכה קבה לי.
ואף על פי כן אותו רשע בלק לא עזר כשפיו, אלא שלקט כל מיני עשבים וכשפים של ראשי נחשים, ולקח סיר של כשפים ונעץ אותו אל"ף ות"ק אמה תחת הארץ, וגנז אותו לאחרית הימים, כיון שבא דוד חפר בתהום אלף ות"ק אמה, והוציא מים מן התהום ונסך על המזבח, באותה שעה (שנסך מים) אמר, אני ארחץ במים האלו את סיר כשפים ההוא של בלק, שכתוב מואב סיר רחצי... (שם רנד)
כשנתיעץ בלק אמר, ואגרשנו מן הארץ, אמר אותה מדרגה (שישראל) אחוזים בה הוא מן הארץ ודאי, (שהיא המלכות נקראת ארץ), וזה הוא כי עצום הוא ממני ודאי, מי יוכל להלחם ולעמוד בישראל, המדרגה שלהם היא חזקה ממדרגה שלי, ומשום זה ואגרשנו מן הארץ, (דהיינו מן מדרגתם שהיא המלכות), ואם אגרשנו מארץ ההיא ואגרשו ממנה, (דהיינו שיוכל להחטיאם), אוכל לעשות בהם כל רצוני... (שם רסד, ועיין שם עוד)
ויהי בבקר ויקח בלק, ר' יצחק אמר, בלק היה חכם בכשפים יותר מבלעם, חוץ ממה שלא היה יודע לכוון השעה לקלל, (כמו בלעם), משום זה ויקח בלק את בלעם וגו', הוא היה מתקן אותו ואוחז בו לכל.
מהו ויעלהו במות בעל, אלא הסתכל בכשפיו באיזה צד מישראל יתאחז, ומצא שעתידים ישראל לעשות במות ולעבוד את הבעל, כמו שכתוב וילכו אחרי הבעל, וירא משם קצה העם, ראה גדולי העם ומלכם שעבדו לו... (שם תנב)
אמרו לו במה הייתה עוסק, אמר להם הייתי עוסק בפרשת בלק, וראיתי שחכמת בלק היתה חזקה ויתרה מחכמת בלעם, חכמת בלעם היתה לרגע אחד, חכמת בלק היתה בכל זמן, אבל מפתחות של כל החכמה היו בידי בלעם, משום שהוא היה משלים בפה, בלק היה יודע לעשות כשפים ולא ידע להשלים בפה...
תא חזי איך שניהם היו בעצה רעה זה בזה כנגד ישראל, אמר בלעם, יעקב היה בבית לבן אבי אבי ונחש כשפים כנגדו, ויכול לו, אני אסדר כשפים נגד יעקב, אמר בלק, ואני אסדר קסמים לשם הנקרא ישראל... (זהר חדש בלק נא, ועיין שם עוד)
אמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמן, שמתוך שלא לשמן בא לשמן, שבשכר מ"ב קרבנות שהקריב בלק הרשע זכה ויצאה ממנו רות, וא"ר יוסי בר' חנינא רות בת בנו של עגלון מלך מואב היתה... (נזיר כג ב)
איני והאמר רב יהודה אמר רב לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות ואף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה, שכתוב ביה אלף עולות יעלה שלמה, ואמר רבי יוסי בן חוני רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה, תאותו מיהא לקללה הוי. (סוטא מז א)
א"ר יוסי בר הונא רות בתו של עגלון בן בנו של בלק מלך מואב היתה. (סנהדרין קה ב)
וירא בלק, משל למלך שהושיב שומרים לשמרו מן הגייס, והיה בטוח עליהם שהיו גבורים, עבר הגייס והרגן, והיה מרתת על עצמו, וכן בלק ראה מה עשו בסיחון ועוג שהיה מעלה עליהן שכר לשמרו, ונתיירא מעצמו, ועוד שראה נסים של נחלי ארנון. (במדבר כ ב)
ובלק בן צפור מלך למואב בעם ההיא, והלא מתחלה נסיך היה, שנאמר (במדבר ל"א) את אוי ואת רקם וגו', אלא משנהרג סיחון המליכוהו תחתיו, בעת ההיא, שגרמה לו שעה. (שם שם ד)
ארץ בני עמו, שמשם היה בלק, והוא אמר לו שסופו למלוך... ועתה לכה נא ארה לי, מהו ארה, אוכל אני לשלוט בהם קימעא כאדם שהוא אורה את התאנים... אולי אוכל נכה בו, מה ראה זה להתגרות, לא כך אמר להם הקב"ה שלא יהיו נוטלים מארצם, אלא שהיו בעלי קסמים ונחשים יותר מבלעם, שנאמר וירא בלק, אלא שלא היה מכוין הדברים לאמיתן... היה רואה בהובריו שישראל נופלין בידו, לפיכך הפקיר את בתו ונפלו בה כ"ד אלף, לכך נתגרה בהם ולא היה יודע היאך, לכך אולי אוכל נכה, כמי שמנכה אחד מכ"ד לסאה... ואגרשנו מן הארץ, לא היה מבקש אלא לגרשם שלא יכנסו לארץ... (שם שם ז)
...בלק אמר כי כבד אכבדך מאד, וכשבא לא שיגר לו אלא בקר וצאן אחת, התחיל בלעם חורק שיניו עליו שהיתה נפשו רחבה... (שם שם טו)
וירא בלק בן צפור, מהו וירא, ראה בפורענות העתידה לבא על ישראל ושונאן היה יותר מכל שונאים, שכלם היו באין במלחמות ובשעבוד שהן יכולים לעמוד בהן, וזה באדם שהוא מוציא דבר מפיו לעקור אומה שלמה. וירא בלק, נוח לרשעים שיהו סומין שעיניהם מביאין מארה לעולם... וכן כאן וירא בלק... (בלק ב)
בלק בן צפור מלך וגו', והלא מתחלה נסיך היה, שנאמר (יהושע י"ג) את אוי ואת רקם ואת צור ואת חור ואת רבע נסיכי סיחון, אלא משנהרג סיחון המליכו אותו תחתיו, בעת ההיא, שגרמה לו שעה. (שם ד)
וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חוצות, שעשה שווקים של מקח וממכר ועשה לו אטליס להראות לו אוכלוסיו, לומר ראה מה אלו באין להרוג בני אדם ותנוקות שלא חטאו להם... (שם יא)
ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל, בלק היה בעל קסמים ונחשים יותר מבלעם, שהיה בלעם נמשך אחריו כסומא. למה היו שניהן דומין, לאחד שהיה בידו סכין ואינו מכיר את הפרקים, וחברו מכיר את הפרקים ואין בידו סכין, בלק רואה את המקומות שישראל נופלין בהם, ויעלהו במות בעל זה בעל פעור, שראה שישראל נופלין שם. (בלק טו)
וירא בלק, ולמה נקרא שמו בלק, מלמד שבא ללוק דמן של ישראל ככלב, דבר אחר על שם בוקה ומבוקה ומבולקה (נחום ב' י"א), שבקש לבלוק את ישראל... (בלק ב)
ויצא לקראתו אל עיר מואב, אל מטרפולין שלו, אשר בקצה הגבול, מה ראה בלק לקדמו לגבולין, אמר לו הגבולין הללו נקבעו מימי נח, שלא תכנס אומה לגבול חברתה, ואלו באים לקלקל, והיה מראה לו היאך פרצו ועברו גבולות סיחון ועוג, לכך קדמו לגבול כאלו קובל עליהם. (במדבר פרק כב, תשסה)
וירא בלק... כן בלק שמע וכאילו ראה, בלק בא ללוק דמן של ישראל, בן צפור, בן שהיה מצפיר להלחם עם ישראל, את כל אשר עשה ישראל לאמורי, משעברו ישראל את נחלי ארנון ולקחו את כל גבול האמורי והחרימו את כל עריהם. (בלק)
וגם בלק הלך - לאורחיה ואקים ית בתהון דמדינאי בקולין מבית ישימות עד טור תלגא והואן זבנן זיני כסינין בבציר מן טימהון במילכת בלעם רשיעא בפרשת אורחתא. (במדבר כד כה)
וירא בלק - אמר אלו שני מלכים שהיינו בטוחים עליהם לא עמדו בפניהם, אנו על אחת כמה וכמה, לפיכך ויגר מואב. (במדבר כב ב)
בעת ההוא - לא היה ראוי למלכות, מנסיכי מדין היה, וכיון שמת סיחון מנוהו עליהם לצורך שעה. (שם שם ד)
ראש הפסגה - בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם, ששם מת משה, כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה. (שם כג יד)
ראש הפעור - קוסם היה בלק, וראה שהן עתידין ללקות על ידי פעור, ולא היה יודע במה, אמר שמא הקללה תחול עליהם משם, וכן כל החוזים בכוכבים רואין ואין יודעים מה רואים. (שם שם כח)
...ולא ידעתי למה שאמר הכתוב "ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא", כי הראוי הוא שיאמר תחלה "וירא בלק בן צפור מלך מואב את כל אשר עשה ישראל לאמורי", ואולי היה בלק גבור חיל נודע מאד במעשה תקפו וגבורתו, והזכיר הכתוב כי אף על פי שהיה למואב בעת ההיא מלך תקיף ואמיץ לבו בגבורים, היה ירא וקץ מאד מפני בני ישראל, ולכך אמר יפתח "הטוב טוב אתה מבלק בן צפור מלך מואב", כי לא יפחיד את המלך רק במלך נורא מאד. ויתכן כי מואב לא היה עליהם מלך, והיה העם ירא מאד מפני בני ישראל, ועשו שני דברים, שלחו אל זקני מדין "עתה ילחכו הקהל", והקימו עליהם המלך הזה בעצת מדין... ויהיה טעם "וירא בלק", שהיה אחד משרי מואב וגבור חיל ונתעורר בענין הזה, ואמר למואב הנה נתחכמה לעם, והם קמו והמליכוהו בעצת מדין... (שם כב ד)
...והנה בלק יודע שלא ינחלו את ארצו, ולפיכך אף על פי שהגיד להם עתה שסופם לנצח מלכי כנען, ירצה עוד שיקללם בנצוחו עד שיוכל הוא להתגבר עליהם, אולי יוכל להלחם בו ולהכות מהם, על כן אמר עוד "ואקחך אל מקום אחר אולי יישר בעיני האלקים וקבותו לי משם", לא שיחזור אחור ברצונו, ששכבר הודיעו "לא איש א-ל ויכזב", אבל חשב הנה הם עתידים לכבוש ארץ כנען שהיא נחלתם ולהרוג מלכיהם, אבל אפשר שאתגבר אני עליהם ואכה בו כאשר עשו העמלקי והכנעני היושב בהר ההוא שהכום... (שם כג כג)
ותנשא מלכותו - ...ועתה נואש בלק ממנו, שאם ילחם בו יאבד באמת, כי כל צריו יאכל כעמלק בעבור שנלחם בו, על כן אמר לו עתה שיברח אל מקומו אין לו חפץ בו. (שם כד ז)
...ויתכן עוד כי על דרך הפשט כי בלק בתחלה היה חפץ לקללם ולהלחם בהם, ולא יתן אותם לבא בגבולו כלל, וכאשר אמר לו בלעם כי לא יכול להם והודיעו שלא יחריבו ארצו ועמו רק באחרית הימים, אז הוציא לחם ויין בערבות מואב ופתה אותם כאוהב להם, וזהו "בדבר בלעם", כי בעבור דבריו עשו כן... (שם כה א)
בלק - בא ללוק דמן של ישראל. בן צפור - עף עליהם כצפור לקללה, וירא - שעמדה חמה למשה... (שם כג ב)
יושב ממלי - ורואה אותי, ואינני רואה אותו מפני העננים. (שם שם ה)
לכה ארה - בה"א, על ד' דגלים וערב רב היוצא אחריהם כזנב. ארה לי - פיו הכשילו, שבסוף קללו. ואשר תאר יאור - בגימטריא שקללתה את מואב. (שם שם ו)
וירא בלק - את כל הכתוב לקמן, מה שעשו לאמורי, שעמו מפחד מפני כמות ואיכות העם, ומה שאמרו מדין אל שכניהם עתה ילחכו וגו', ואם כן מהראוי שתעזרו לנו, שאם לא כן תאבדו. וראה שהיה מלך רק למואב, ושלח לו עם יצא ממצרים - ששם למדו כשפים, וקללתך תועיל על הכשופים... ומחלוקת בלק עם בלעם בכל הפרשה היתה, שבלק רצה שיקסום, ובלעם אמר לו שהוא מתנבא ברוח ההשגחה העליונה... (שם כב ב)
וירא בלק - אדם מפורסם למלומד מלחמה, כאמרו "הטוב טוב אתה מבלק בן צפור" וגו', ראה שבקש ישראל לעבור בארץ סיחון, וכשלא נתן לעבור החרימוהו, וראה שנצחו לא בדרך תחבולות מלחמה. (שם כב ב)
מלך למואב - ומכל מקום לא מלאו לבו להלחם בישראל, כאמרו "הרוב רב עם ישראל אם נלחום נלחם בם", ומה שאמר יהושע "ויקם בלק בן צפור מלך מואב וילחם בישראל", אמר זה על ששכר את בלעם לקלל, כמו שבאר באמרו "וישלח ויקרא לבלעם". (שם שם ד)
אשר תראנו משם - ותוכל לתת עיניך בהם לרע, אפס קצהו תראה וכולו לא תראה - אל תתן את עיניך בכלם שלא תשיג המכוון כלל, כאומרו, "כי אעשה כלה בכל הגוים ואותך לא אעשה כלה". (שם כג יג)
ויספוק את כפיו - שנתייאש מהשיג עוד חפצו מאחר שקלל את המקללים. (שם כד י)
וירא בלק - כשעוד לא היה מלך כי אם מנסיכי סיחון ויצא אתו למלחמה. אשר עשה ישראל - ראה הנסים במלחמה ובנחל ארנון, אבל העם ראה רק את ריבוי ישראל. וישלח מלאכים - מואב לא שלחו, ששנאו את בלעם על שקללם במלחמת סיחון, אבל בלק היה אז מנסיכי סיחון. (שם כב ב)
עם יצא - הקטינם בעיני בלעם, שלא יפחד מלבא פן יקרה לו כלפרעה, ולא הזכיר את שמם, והקטין את ניסי מצרים, באמרו "יצא ממצרים", כאילו יצא מעצמו, וכדי שלא ינחמם כי ה' ציוה שלא ירעו למואב, אמר , והוא יושב ממולי - בקביעות, ולא רק עוברים כמצות ה'. ארה לי - וגם אינו מבקש קללה חמורה של קבה, ואינו אומר שמוכרח לנצח, רק - אולי אוכל נכה - אני אעשה אחר כך העיקר, כי בלעם היה יודע השעות ובלק המקומות, ויחד אולי יצליחו. (שם כב ה וו)
כי כבד אכבדך - התנצל שאינו יכול לכבדו לפני שיקלל, שאם אחר כך לא יקלל יהיה לבלק בושת פנים מזה. (שם שם יז)
הענין בלק ובלעם שניהם היו חכמים גדולים אבל להרע, ושניהם היו יודעים הדביקות הגדול שיש לישראל בהשי"ת, ובלק היה יותר חכם וידע שלשלת הגדול והם מלכות ישראל שהוא מלכות בית דוד ומשיח, וידע כי זה העצום יבא ממנו, וחרד על הדבר, כי הבין שהטהור ניתן מהטמא, והטוב מהרע, כדי שמלאך רע יענה אמן בעל כרחו, ויודה על הברכות, ועל כן חשב מחשבות להפריד הדביקות של ישראל מאביהן שבשמים חס ושלום ולהפך הדביקות ואז העצום שיבא ממנו יהיה מורה על עצמו ועל עמו חס ושלום, וזהו וירא בלק בן צפור את כל אשר עשה ישראל... הנה בלק ידע הדביקות ישראל הגדול ורצה לעשות פירוד בין הדביקים, וביקש מבלעם שיקללם בעת הרגע שזועם השי"ת. וענין הקללה הוא קול הקיטרוג שיקטרג על ישראל ויזכיר עונותיו בעת בא רגע הזעם... ובפרט כי ראה בלק פרצה בישראל שהם מוכנים לחטא, כאשר היה באמת... (תורה שבכתב בלק, וראה שם עוד)
אשר עשה ישראל לאמורי - ראה על ספרי המלכים מה שעשה ישראל סבא לאמורי בתפלתו, לכן השתדל גם כן אחר אחד שכחו בפיו, אבל ההמון מואב פחד רק ממה שראה לפניו עם רב ועצום. (שם כב ב)
וירא בלק - ...אכן יתבאר על דרך אומרם ז"ל, כי בלק מכשף גדול היה יותר מבלעם, והיה עושה כשפיו בצפור אחד ששמו ידוע, והוא אומרו וירא בלק, ובמה ראה, בצפור והוא אומרו בן צפור... וריבוי "את" רמז לראיה אחרת אומה שעתיד להיות כיוצא בדבר האמורי, שעתידין ישראל לכלותם, ומה אומה היא שעקרו ישראל אז הוא מדין... (במדבר כב ב)
ובלק בן צפור מלך - ...ודקדק לומר "בעת ההיא", לומר כי אחר שבא בלעם והודיע להם כי לא ירעו ולא ישחיתו למואב שלחו את בלק ולא היה עוד מלך עליהם, וזה לך האות שנמצא את נסיכי מדין ונהרג עמהם. (שם שם ד)
והנה ברכת ברך - טעם כפל הדבר יתבאר בהעיר עוד על בלק שהוא מתמיה על בלעם, גם עליו יש לתמוה שהמתין לבלעם עד שגמר ברכותיו ולא הספיק כפיו כמו שעשה באחרונה למונעו מלברך עוד. אכן יודע היה בלק כי בלעם ערום יערים, נתחכם לקלל ישראל ולזה היה משבח ומברך בהפלגה לומר אחריה השפלות וגנות וקללות... עוד נראה שהקפדת בלק היתה על מה ששמע מפי בלעם שנתאוה תאוה להיות כמוהו, זה יגיד כי מה שבירך היה מלבו ולברכה יכוין... (שם כג יא)
וירא בלק - שעוד לא היה מלך, כי ויקץ מואב - אי אפשר שלא יבואו לידי ריב, כי קצו בהם, ואין שנאה כשנאת הדת, וגם ראה שכבר התחברו עם מדין למלחמה, וגם בחרוהו למלך כדי שילחם, על כן שלח לבלעם ארץ בני עמו - של בלק שנולד בארם, ולכן לא שנא את בלעם על שקלל את מואב, וגם הוא לא היה המלך המקולל. (שם כב ב והלאה)
וירא בלק - מה שעשה ישראל ואת השפעת הדברים במואב, שראו כי כאן פועל כח יותר גבוה, אשר כל שאר הדברים הגדולים והגבורות מאבדים את ערכם לעומתו, ועל כן קצו בכל מה שהיה אצלם ואבדו את הקרקע מתחת לרגליהם. (שם כב ב)
מלך למואב - ולא מלך מואב, חשיבותו בטלה בפחד הגדול של העם, והעם שלח אל המדינים בעקיפת סמכות המלך, על כן התחכם לחפש אמצעים על-טבעיים כדי להחזיר את האמון בו. (שם שם ד)
עם יצא - זה דבר משונה, שהם יצאו ממצרים כאומה עצמאית מבלי להטמע שם. יושב ממולי - אינם מאיימים, אבל עצם נוכחותם כבר מפחידה. ארה לי - השמד את רוח החיים הפנימית שלהם. (שם שם ה וו)
קום בלק - עליך לקום בכבוד מפני חכמת העם הזה ששאלת עליה, כי תשמע דברים שאף צפור אביך לא ידעם. (שם כג יח)
בעת ההיא - הסדר היה שנסיכי מדין ימלכו במחזור ידוע על מואב, על כן כינה את סיחון והשאר פעם בשם נסיכים ופעם מלכים, אלא שסיחון הסיר לזמן מה את תואר המלך למואב. והנה ראה בלק בהיותו נסיך את כל אשר עשה ישראל, והביא לידי התיעצות העמים, וכשמלך קרא לבלעם. (שם כב ד)
וירא בלק - הקב"ה גנז את אור התורה במעשה בראשית... ועבודתנו היא למצא ההארה הגנוזה ולגלות האמת, ולהכניע הכל לקב"ה. ודור המדבר האירו אור זה בכל מקום שעברו, וכתיב וירא בלק, שבעל כרחו ראה מה שנתגלה כבוד מלכותו עין בעין נראה וגו', וזה היה נקרא לבלק הרשע כיסוי עינים, כי אין הרשע יכול להסתכל באמת, ויגר וגו' מאד, מבחינת מאוד הנ"ל שהיה עומד שיבררו בני ישראל כל הבירור כראוי... (בלק תרל"ב)
ובמדרש כי מראש צורים אראנו וכו'... ובלק היה רואה במדריגה קטנה שיש לבני ישראל תוך כל האומות, לכן עלה בדעתו ללחום עמהם, אבל בלעם על ידי שהראהו כח השורש של בני ישראל ושם לא יש שום מגע נכרי ושום כח שר וסט"א אינו נוגע שם... (שם תר"מ)
במדרש הצור תמים פעלו... ובאמת גם מבלק יצא אחר כך רות ומלך המשיח, והרגיש בנפשו כי יש בו איזה שייכות להקדושה ולא יכול להוציאו מכח אל הפועל, ובני ישראל הם כלים להוציא כל ניצוצות קדושה, כמו שכתוב והייתם לי סגולה מכל העמים... (שם תרנ"ב)
וירא בלק... ונראה שהיו מכוונים זה לעומת זה, מול משה רבינו ע"ה ואהרן, כי בחינת משה בפה ואהרן בעובדא, ולפי שנסתלק אהרן ראה בלק שיהיה לו כח להלחם עם ישראל, אבל הקב"ה סיכל עצתו במה ששם ללבו לשלוח אל בלעם שהיה כחו בפה, ובפה עדיין היה כחו של משה רבינו ע"ה בשלימות... (שם תרנ"ד)
ונראה הענין, דהנה במדרש רבה ואגרשנו מן הארץ, איני מבקש אלא לגרשם שלא יכנסו לארץ, ולכאורה אינו מובן מה איכפת ליה לבלק, הלא לא על המואבים הלכו... אך הנה תכלית הכוונה שיבואו ישראל לארץ היא שיקיימו המצוות התלויות בארץ, ומזה יזדכך גם החומר שבארץ ויתקדש כל כדור הארץ... ואומות העולם המתפרנסים מהתמצית היו גם כן צריכים להכנע לקדושה, כי באם לאו לא יהיה להם שום שפע כלל, ואז היו מוכרחים לעזוב את דרכם הרשע והמטונף למען יהיו ראויים לקבל שפע מהקדושה, ובאם לאו לא היו יכולים לקבל כלום... (בלק תע"ר)
והנה בעוד שהיה סיחון קיים ועוג קיים, שהיו לעומת משה ואהרן כנ"ל, היה על כל פנים בלק בוטח בהם, ועל כן כששלח משה מלאכים אל מלך מואב (שופטים י"א) אעברה נא בארצך ולא נתנם וגו', ולכאורה יש להבין הלא מאז יאחזמו רעד... היה חושב שיש להם בקליפה יותר ממה שיש לישראל בקדושה, שהם בקליפה יש להם בעובדא ובמלולא, וישראל בקדושה אין להם עוד בעובדא, על כן מלאו לבו לסרב, אבל אחר אשר עשה ישראל לאמורי שאין לו עוד על מי לבטוח, נתירא פן יקחו ממנו נקם על מה שלא נתנוהו לעבור... (שם תרע"ב)
ולפי זה יש לפרש ענין עצתם עצת בלעם... להכניס בישראל על ידי כשופם כחות זרים, ובזה תתקלקל חס ושלום כל אגודת ישראל, וזה שבזוהר הקדוש שהקב"ה פרש גדפוהי עלייהו היינו שלא יהיה ביכולת שום דבר חיצוני להתאחד עמהם... אבל מה השמיענו שבלק הלך לדרכו, ולהנ"ל יש לומר היינו שהלך לדרכו הקדום לחפש עצות איך להכניס בישראל כחות רעים לקלקל אגודתם, והיא שליחת הנשים במחנה ישראל, ואף שבלעם השיאם עצה זו נמי יצדק לומר שהוא הלך לדרכו להוציאה לפועל. (שם תרע"ג)
ולפי האמור מובנת תחבולת בלק ועצתו... והנה ידוע דכח הדיבור שבאדם הוא המאחד את הגוף והנפש להיותם לאחדים... וכאשר בלק ובלעם יצטרפו יחד, בלעם שהיא המחשבה ובלק בעובדא, ונוסף לזה כח בלעם שהוא במילולא הוא כח הדיבור, אז בודאי יהיה בכחם לעמוד נגד אחדות ישראל ולמנעם שלא יתוספו להתאחד על ידי ארץ ישראל, אך סיכל ה' את עצתם כי תיכף בבוא בלעם נעשה פירוד לבבות והקפדות ותחרות ביניהם, ובמדרש ששיגר בלק לבלעם רק בקר אחד וצאן אחד התחיל בלעם חורק שיניו עליו שהיתה נפשו רחבה... (שם תרע"ה)
ונראה דהנה לקמן במדרש אמרו חכמים ששה שמות יש לו לזמרי, זמרי, בן סלוא, ושאול בן הכנענית, ושלומיאל בן צורישדי. נראה שדבר גדול השמיענו המדרש ופתח לנו פתח להבין הענין על פי מה שכבר דברנו מענין בלק ובלעם שהיתה כוונתן הרעה שיתאספו אצלם כל כחות הרע להיות לאחדים, כי בלק כחו בעובדא דידין, ובלעם בעינא בישא ובמלולא, ובשניהם יחד נתקבצו כל כחות הרע במחשבה... וחשבו שכל כח ישראל שכבשו את סיחון ועוג הם ענפין מתפרדין, ועל כן לא שלח סיחון אחר עוג לעזור לו. ומדת ישראל שהם כלולין יחד, על כן נצחו את סיחון ועוג, וחשבו בלק ובלעם שבהתאחדם יחד יהיה לאל ידם להכניס חס ושלום בישראל כישוף וכחות רעים כלליים, ועל ידי זה תתפרד חס ושלום התאחדות ישראל... (פינחס תר"פ)
וזה היה ראיית בלק גם כן שבו היה אז גנוז עדיין ניצוץ דוד המלך ע"ה שיצא מחלציו מרות (נזיר כ"ג), והרגיש שיש לו שייכות לארץ ישראל הרומזת לארץ העליונה, וכן קרבנותיו הרי היה לשם ה' וחשב שגם הוא יעבוד עבודה להשי"ת ולמה נבחרו אלו דוקא במה שראה והבין ממה שעשה לאמורי דמי שחפץ בעבודת השי"ת צריך להתגייר ולהתכנות בשם ישראל דוקא, שהוא כסה את עין הארץ, פירוש שאי אפשר לשום אומה ולשון להביט לארץ העליונה בגלוי שכינה והשגת עולם הבא שהוא מכוסה כולו על ידי אומה הישראלית, וזה היה כל עיקר חפץ בלק לגרשו מארץ זו שיהיה הדבר הפקר כקודם מתן תורה, הרוצה לזכות לארץ העליונה יזכה... (חלק ה רסיסי לילה עמוד פו, ההמשך לעיל בערך בלעם)