(ראה גם: הלך, יצא)
ויבא אברהם - בא באהלה, או התעורר, וכן בלשון חכמים "בא לו", כי אם היה בא ממקום אחר היה מזכירו. (בראשית כג ב)
"בא" הוא על ביאת בעל חי אל מקום אחד, או אל איש אחד. והושאל לבא הענין, כמו "כי יבא דברך", וכן הושאל לקצת ההעדרים כגון "ויבא רע", והושאל גם לבורא יתברך לבא דברו או שכינתו. (חלק א פרק כב)
ויבא נח - ....וכבר מצאנו לשון ביאה שאינה אלא תנועה והכנה אל ביאה תכליתית ומוחלטת, כמו "והנה גמלים באים"... שאין בכל אלה ביאה תכליתית ומוחלטת, כי אם תנועה המכשרת אל תכליתה... (שם ז ז)
ולכו באו - מצאנו הליכה וביאה על כוונה אחת, כמו "לך בא ואשלחה" (מ"ב ה' ה'), אמנם אונקלוס ויונתן תרגמו באו אובילו, כמו לכו הביאו... (שם מה יז)
בא אל פרעה - ...ואפשר שהמכוון במלת "בא" גם ביאת דברים, כענין "והבאת את הדברים אל האלקים"... (שמות י א)
בא אליך - כאן אצלו ית' המרוחק מכל מושגי הגשמיים אין לשון בא ענין קרבת עצם לעצם כמו "בא יוסף אל אחיו", אבל ענינו כמו "ועד השלשה לא בא" (ש"ב כ"ג), שרוצה לומר לא השיג מעלת השלשה, ולזה תרגום אונקלוס אתגלי... (שם יט ט)
לא יבא ממזר - ...ונראה לומר אימתי תקרא הביאה בעילה כשמפורש בו אשה, כמו "בא אל אשת אחיך", אמנם בלשון ביאה בקהל אין המובן בו בעילה לבדה רק כשקדם לה קדושין, דהיינו נשואין, כי לשון בא עיקר ענינו קרבת עצם אל עצם, והבא אל אשה שלא לשם אישות רק לשם זנות, אין כאן קרבת עצם אל עצם רק באשה זו לבדה, ורק על שעה חדא... הנה להיות שבביאת נשואין תתילד קרבת עצם האחד אל אנשים רבי המספר, שפיר נופל עליו לשון ביאה בקהל... (דברים כג ג)
כל הבא אל האהל - לשון ביאה אל הבית הוא רק כשנכנס דרך הפתח... (במדבר יט יד)
יבמה יבא עליה - בכל מקום יאמר בלשון אל, כמו אל אשת אחיך (בראשית ל"ח ח')... וההבדל בין אל לעל שאל מורה השתוות בדבר מה, ועל יורה שאין עדיין השתוות, לכן למד מזה בספרי שאם בא עליה בין בשוגג ובין באונס שאין השתוות ביניהם... (דברים כה ה)
ויבא אברהם - פירוש המלה בא אינו דוקא תנועה מקומית, אלא באה גם על הסתגרות בתוך הסביבה הפרטית ונסיגה מן החיים הכלליים, כגון "ויבא השמש", "בא בחדרך" ועוד... (שם כג ב)