באר   בור

(ראה גם: בור, דור המדבר- באר, משה-מי מריבה, מעין, עין, שירת הבאר)

 

וימצאה מלאך ה' על עין המים במדבר על העין בדרך שור... על כן קרא לבאר באר לחי ראי, הנה בין קדש ובין ברד. (בראשית טז ז)

ויפקח אלקים את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את הנער. (שם כא יט)

והוכיח אברהם את אבימלך על אדות באר המים אשר גזלו עבדי אבימלך. (שם שם כה)

ויברך הגמלים מחוץ לעיר אל באר המים, לעת ערב לעת צאת השואבות... (שם כד יא)

וישב יצחק ויחפר את בארת המים אשר חפרו בימי אברהם אביו ויסתמום פלשתים אחרי מות אברהם, ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו... ויריבו רעי גרר עם רעי יצחק לאמר לנו המים, ויקרא שם הבאר עשק כי התעשקו עמו. ויחפרו באר אחרת ויריבו גם עליה ויקרא שמה שטנה. ויעתק משם ויחפר באר אחרת ולא רבו עליה, ויקרא שמה רחבות ויאמר כי עתה הרחיב ה' לנו ופרינו בארץ... ויהי ביום ההוא ויבאו עבדי יצחק ויגדו לו על אדות הבאר אשר חפרו, ויאמרו לו מצאנו מים...(שם כו יח)

וירא והנה באר בשדה והנה שם שלשה עדרי צאן רבצים עליה כי מן הבאר ההוא ישקו העדרים, והאבן גדלה על פי הבאר... (שם כט ב)

וישמע פרעה את הדבר הזה ויבקש להרג את משה, ויברח משה מפני פרעה וישב בארץ מדין וישב על הבאר... (שמות ב טו)

אז ישיר ישראל את השירה הזאת, עלי באר ענו לה. באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם, וממדבר מתנה... (במדבר כא יז)

זהר:

ותא חזי, מוצא מים ההוא ובור ההוא הם אחד, ונקראים ביחד בשם באר, (כי המוצא מי מרומז בא' והמלכות בבור, וביחד באר), כי אותו המקור נכנס בהמלכות ואינו נפסק ממנה לעולם... (תולדות קי, ועיין שם עוד)

תא חזי, יעקב כשישב על הבאר, כיון שראה שהמים עולים אליו, ידע שאשתו תזדמן לו שם. וכן במשה כשישב על הבאר, כיון שראה המים עולים אליו ידע שאשתו תזדמן לו שם, וכן היה, שאשתו נזדמנה שם ליעקב כמו שכתוב, עודנו מדבר עמם ורחל באה עם הצאן, ויהי כאשר ראה וגו', וכן היה במשה, שכתוב ויבואו הרועים ויגרשום וגו', ושם נזדמנה לו צפורה אשתו, כי הבאר גרמה להם את זה, כי הבאר ה"ס הנוקבא העליונה, וכמו שנפגשו בנוקבא עליונה, כן נפגשו עם הנוקבא שבעולם הזה.

תא חזי, באר זו כתובה בפרשה זו שבע פעמים, משום שהיא רמז לשבע, (דהיינו לנוקבא דז"א, שה"ס שביעי, וכוללת שבע ספירות), וכן היא נקראה באר שבע, באר זו נזכרה שבע פעמים בפרשה זו, שכתוב, וירא והנה באר בשדה, כי מן הבאר וגו', הרי שבע, ובודאי כן הוא, כי כוללת שבע מדרגות.

במשה לא כתיב באר אלא פעם אחת, שכתוב וישב בארץ מדין וישב על הבאר, והוא משום שמשה נפרש מכל וכל מן הבית שלמטה, (דהיינו הנוקבא שמחזה ולמטה דז"א שהוא רחל הנקראת שבע, והיה דבוק בעלמא דאתכסיא, שה"ס הנוקבא שמחזה ולמעלה), ויעקב לא נפרש כלל (מהנוקבא שמחזה ולמטה שה"ס רחל, שהיא בחינת עלמא דאתגליא הנקראת שבע), ועל כן במשה כתוב באר פעם אחת, שכתוב אחת היא יונתי תמתי אחת היא לאמה, (כי עלמא דאתכסיא נמשכת מאמא, והיא אחת לאמא), ומשום זה היה משה, בעל הבית, (כלומר שהיה שורשו למעלה מן הנוקבא של מטה הנקראת בית), ונתעלה למעלה ממנה ועל כן כתוב במשה וישב על הבאר, דהיינו למעלה מבאר, וביעקב כתוב, וירא והנה באר בשדה, ולא כתוב וישב על הבאר... (ויצא צה, ועיין שם עוד)

והאבן גדולה על פי הבאר, זהו אבן, שממנה נכשלים בני העולם, שהוא אבן נגף וצור מכשול, שהוא הס"א, העומדת תמיד על פי הבאר, דהיינו על פי פקודתה לתבוע דין של כל העולם, שלא ירד מזון וטוב לעולם, דהיינו בעת שהנוקבא מקבלת משמאל בלי ימין, שאז היא מענישה ותובעת דין.

ונאספו שמה כל העדרים, ונאספו שמה העדרים לא כתיב, אלא כל העדרים, היינו מחנות הקדושות למעלה (שהם המלאכים), ומחנות הקדושות למטה, (שהם הצדיקים), אלו בשירות ותשבחות למעלה, ואלו בתפלות ובקשות למטה, אלו ואלו (ביחד) מיד, וגללו את האבן מעל פי הבאר, מגללים אותה ומעבירים אותה מן הקדש, והבאר מסתלקת מן הדין המכונה אבן.

לאחר והשיבו את האבן, היינו על פי צוויה של הבאר, (משיבים את האבן), שתהיה מזומנת לפניה לתבוע דין על העולם, כדי שיתנהג העולם בדין, וכן צריך להיות, כי אין העולם יכול להתקיים אלא על הדין, שיהיה הכל באמת וצדקה.

כיון שנשלם יעקב, (כי מצא את בת זוגו רחל), לא היה צריך עזרה אחרת לאבן ההוא, מה כתוב, ויגש יעקב ויגל את האבן, כתוב ויגל וגללו, ולא כתוב ויסר והסירו, אלא וגללו היינו ערבוב השטן, שמערבבים אותו ואינו יכול לקטרג... (שם ק, ועיין שם עוד)

ר' יוסי ור' יצחק היו הולכים בדרך, אמר ר' יוסי אותה הבאר שראה יעקב וראה משה, אם זו היא הבאר שחפרו אותה אברהם ויצחק, (שהם ב' הקוין ימין ושמאל דז"א. אמר ליה לאו, (אין הבאר דיעקב ומשה במצב הבאר שחפרוה אברהם ויצחק), אלא משעה שנברא העולם נברא באר הזו, (כלומר שכבר היתה במצב שלאחר התקון), ובערב שבת בין השמשות נברא פי הבאר, (דהיינו היסוד שלה, על ידי עליתה אז לבינה, ובמצב הזה אינה צריכה עוד לתיקון), וזו היא הבאר שראו יעקב ומשה, (ועל כן אמר בו וישב על הבאר בלי שום תיקון). (שמות רי, ועיין שם עוד)

אמר ר' אלעזר, אשרי חלקם של הצדיקים, יעקב ברח מפני אחיו ונזדמן לו באר, (שה"ס הנוקבא), כיון שהבאר ראתה אותו, המים הוכרו לבעליהם ועלו אליו, (בסוד מ"נ) ושמחו עמו, ושם נתחבר עמו בת זוגו. משה ברח מפני פרעה ונזדמן לו באר ההיא, והמים ראו אותו והוכרו לבעליהם ועלו אליו, (בסוד מ"ן), ושם נתחברה עמו בת זוגו. (שם רכח)

ג' הם הנמצאים בעדות להעיד, ואלו הם, באר של יצחק, הגורל, והאבן אשר שם יהושע, ושירה זו יותר מהכל... באר של יצחק מאין לנו, כי כתוב, בעבור תהיה לי לעדה... (וילך כג)

תא חזי, אברהם קרא את באר המים ההיא (שה"ס המלכות) באר שבע, יצחק קרא אותה שבעה, מה בין זה לזה, אלא משום שיצחק אחז לחלקו מדרגת הפחד, שהוא דין, על כן הוסיף בה ה', כי ה' בכל מקום היא מדת הדין...

ותא חזי, ארבע, מאלו ז' צדיקי אמת כשרצו להתקרב אל השכינה, בסוד (שנקראת) שבע, (דהיינו בהתכללות ז"ס חג"ת נהי"מ), פגשו כולם באותה באר, שאין מימיה פוסקים ממנה לעולם, (שה"ס המלכות השלמה מצד היסוד הדבוק בה).

אברהם כרה את הבאר הזו, (כלומר שהוא יסד אותה), משום שהוא לימד את כל בני העולם שיעבדו להקב"ה, וכיון שכרה אותה, הוציאה מים חיים שאינם נפסקים לעולם. וכיון שמת אברהם, מה כתוב, וכל הבארות אשר חפרו עבדי אביו בימי אברהם סתמום פלשתים, כתוב בארות, והלא אחת היתה, שכתוב באר שבע, וקרא אותה בארות, שמשמע שהרבה היו, משום שאותה הבאר נראית לאבות בכל מקום שהיו הולכים היתה נראית להם כבארות רבות.

כיון דמלאו פלשתים (את הבארות) עפר, שהוא סוד, שבני אדם חזרו לעבוד עבודה זרה, היה העולם שמם שלא היה מי שידע את הקב"ה, כיון שבא יצחק מה כתוב, וישב יצחק ויחפור את בארות המים אשר חפרו בימי אברהם אביו, מהו וישב, היינו שהחזיר העולם לתקונו, כי לימד לבני העולם שידעו את הקב"ה, זה שאמר ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו.

וישב יצחק עם באר לחי רואי, באר ההיא ממי היא, היא ממי שכל החיים העליונים והתחתונים וקיומם תלויים בו, וראוה הכל, (שהוא החכמה, כלומר שה"ס המלכות בעת שמאירה בחכמה הנקראת ראיה, ועל כן נקראת באר לחי רואי), זה שאמר ידע בחשוכא ונהורא עמיה שרא.

ותא חזי, אלו עבדי יצחק משום שהם מצד דין הקשה, כשחפרו אותה מה כתוב, (שקראו שמה) שטנה, וכבר העמידוה, עד שהוא בא וחפר באר אחרת ויקרא שמה רחובות, רחובות ודאי, (שפסק הדין ממנה), אבל עבדי אביו משום שכולם באו מצד הימין (שהוא חסד), לא היתה שטנה בעולם, והדין לא יצא בבאר ההיא להשטין אותם כשמעשיהם אינם כשרים.

ומבאר הזו הוא הפתח לדעת את הקב"ה, זה שאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה, ומטרם שנסתלק יצחק מן העולם, ברך את יעקב, ושלחו לחרן לישא אשה. וכשבא לחרן מה כתוב, וירא והנה באר בשדה, כיון שראה יעקב את כבודו של הקב"ה, (שה"ס חכמה הנקראת ראיה), מתוך הבאר הזו, הנקראת באר שבע, (דהיינו המלכות כנ"ל), אז אמר ללבן אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה... (זהר חדש תולדות ל)

תלמוד בבלי:

אמר רבי חנינא הרואה באר בחלום רואה שלום, שנאמר ויחפרו עבדי יצחק בנחל וימצאו שם באר מים חיים... הרואה באר בחלום ישכים ויאמר באר מים חיים, קודם שיקדמנו פסוק אחר כהקיר ביר מימיה. (ברכות נו ב)

עושין פסין לביראות... לימא מתניתין דלא כר' עקיבא, דתנן אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד עושין להן פסין, אבל בור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים, דברי ר' עקיבא, ואילו הכא קתני לביראות אין לבורות לא, אפילו תימא ר' עקיבא, באר מים חיים דפסיקא ליה לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד קתני, בור מכונסין דלא פסיקא ליה לא קתני... (עירובין יז ב, וראה שם עוד)

...וממלאין מבור הגולה ומבור הגדול בגלגל בשבת ומבאר הקר ביום טוב... גופא לא כל הבורות הקרות התירו אלא זו בלבד, וכשעלו בני הגולה חנו עליה ונביאים שביניהם התירו להן, ולא נביאים שביניהן אלא מנהג אבותם בידיהם. (שם קד א וב)

רב פפא רמא כריא חדתא איתמי (הטיל כרית בור חדש), אמר ליה רב שישא בריה דרב אידי לרב פפא ודילמא לא מידויל, (לא ימצאו שם מים, ויתמי לאו בני מחילה נינהו), אמר ליה מישקל שקילנא מנייהו, אי מידויל מידויל, ואי לא מהדרנא לה ניהלייהו... (בבא בתרא ח א)

מדרש רבה:

וירא והנה באר בשדה, ר' חמא בר חנינא פתר ביה שית שיטין, והנה באר בשדה זו הבאר, והנה שלשה עדרי צאן, משה ואהרן ומרים, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם כל אחד ואחד מושך מים לדגלו ולשבטו ולמשפחתו, והאבן גדולה על פי הבאר, א"ר חנינא כמלא פי כברה קטנה היה בה, ונאספו שמה כל העדרים וגללו בשעת המחנות, והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה בשעת מסעות היתה חוזרת לאיתנה.

דבר אחר והנה באר בשדה זו ציון, והנה שלשה עדרי צאן אלו שלשה רגלים, כי מן הבאר ההיא ישקו, שמשם היו שואבים רוח הקדש, והאבן גדולה זו שמחת בית השואבה, א"ר הושעיא למה היו קוראים אותו בית השואבה, שמשם היו שואבים רוח הקדש...

דבר אחר וירא והנה באר בשדה זו ציון, והנה שלשה עדרי צאן אלו ג' בתי דינים, דתנו ג' בתי דינים היו שם, אחד בהר הבית ואחד בפתח העזרה ואחד בלשכת הגזית, כי מן הבאר ההיא וגו', שמשם היו שומעין את הדין, והאבן גדולה זו בית דין הגדול שבלשכת הגזית, ונאספו שמה כל העדרים אלו בתי דינים שבארץ ישראל, וגללו את האבן שמשם היו שומעין את הדין, והשיבו את האבן, שהיו נושאים ונותנין בדין עד שמעמידין אותו על בוריו.

דבר אחר וירא והנה באר זו ציון, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו שלשה מלכיות ראשונות, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות, והאבן גדולה על פי הבאר זו זכות אבות. ונאספו שמה כל העדרים זו מלכות רומי, שהיא מכתבת טירוניא מכל אומות העולם, וגללו את האבן שהעשירו מן ההקדשות הצפונות בלשכות, והשיבו את האבן על פי הבאר למקומה, לעתיד לבא זכות אבות עומדת.

דבר אחר והנה באר בשדה זו סנהדרין, והנה שם שלשה עדרי צאן אלו ג' שורות של תלמידי חכמים שהם יושבים לפניהם, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, שמשם היו שומעין את ההלכה, והאבן גדולה על פי הבאר, זה מופלא שבבית דין, שהוא מסרס את ההלכה, ונאספו שמה כל העדרים אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, וגללו את האבן שמשם היו שומעין את ההלכה, והשיבו את האבן על פי הבאר שהיו נושאים ונותנים בהלכה עד שמעמידים אותה על בוריה.

דבר אחר והנה באר בשדה זו בית הכנסת, והנה שלשה עדרי צאן אלו ג' קרואים, כי מן הבאר וגו' שמשם היו שומעין את התורה, והאבן גדולה זה יצר הרע, ונאספו שמה כל העדרים זה הצבור, וגללו את האבן שמשם היו שומעין את התורה, והשיבו את האבן וגו', שכיון שהם יוצאים להם יצר הרע חוזר למקומו.

ר' יוחנן פתר לה בסיני, וירא והנה באר זה סיני, והנה שם שלשה וגו' כהנים לוים וישראלים, כי מן הבאר ההיא וגו', שמשם שמעו עשרת הדברות, והאבן גדולה זו שכינה, ונאספו שמה כל העדרים ר' שמעון בן יהודה איש כפר עכו אמר משום ר' שמואל שאילו היו ישראל חסרים עוד אחד לא היו מקבלין את התורה, וגללו את האבן, שמשם היו שומעים את הקול ושמעו עשרת הדברות. והשיבו את האבן, אתם ראיתם כי מן השמים וגו'. (בראשית ע ח)

רש"י:

וישב על הבאר - למד מיעקב, שנזדווג לו זיווגו על הבאר. (שמות ב טו)

אבן עזרא:

בארות חמר - בכל המקרא באר היא נובעת. (בראשית יד י)

רמב"ן:

ויקרא שם הבאר עשק - ...אבל יש בדבר ענין נסתר בתוכו, כי בא להודיע דבר עתיד, כי באר מים חיים ירמוז לבית אלקים אשר יעשו בניו של יצחק, ולכן הזכיר באר מים חיים, כמו שאמר מקור מים חיים את ה', וקרא הראשון עשק ירמוז לבית הראשון אשר התעסקו עמנו ועשו אותנו כמה מחלוקות וכמה מלחמות עד שהחריבוהו, והשני קרא שמה שטנה, שם קשה מן הראשון, והוא הבית השני שקרא אותו בשמו שכתוב בו, "ובמלכות אחשורוש בתחילת מלכותו כתבו שטנה על יושבי יהודה וירושלים", וכל ימיו היה לנו לשטן עד שהחריבוהו וגלו ממנו גלות רעה, והשלישי קרא רחובות הוא הבית העתיד שיבנה במהרה בימינו, והוא יעשה בלא ריב ומצה והא-ל ירחיב את גבולנו כמו שנאמר, "ואם ירחיב ה' אלקיך את גבולך כאשר דבר" וגו'... (שם כו כ)

והנה באר בשדה - ...כי הבאר ירמוז לבית המקדש, וג' עדרי צאן עולים שלשה רגלים... (שם כט ב)

רבינו בחיי:

בכל אחד מהאבות נמצא בארות, ובכל אחד מהם נרמז העתיד, כי הבאר רמז לבית המקדש, שמשם תצא תורה המשולה למים. (שם כט ב)

הרקאנטי:

וירא והנה באר בשדה, רמז הבאר לשכינה שעיקר קבלתה מן השדה של תפוחים, וזהו אמרו באר בשדה, ושלשה עדרי צאן רמז לשלשה אבות העליונים הרובצים ומשפיעים אליה, כי מן הבאר ההיא ישקו העדרים, הרמז לארבע מחנות שכינה או לשבעים מלאכים הסובבים כסא הכבוד, כי משם קבלתם... (תולדות ועיין שם עוד)

אברבנאל:

אל באר המים - שהגר נענתה על הבאר, ואברהם נטע אשל על הבאר. (שם כד יא)

מהר"ל:

וישב על הבאר - מיצחק ויעקב למד. דע כי האשה נקראת באר, כדכתיב "שתה מים מבארך", והבאר ניתנה לישראל בזכותה של מרים, מזה תלמד כי באר דבר השייך לאשה... שהבאר נובעת מלמטה למעלה, ושאר הדברים באים מלמעלה למטה, והוא דמיון להאשה המשתוקקת לבעלה, שהיא השתוקקות של עילוי, להתעלות בבעלה. והמקום גורם דברים הרבה, והזיווג שייך אל הבאר העולה תמיד... (גבורות ה' פרק יט)

תהיה לי לעדה - ומה שסמך אברהם שהמים יעלו לקראתו, כי הבאר שביד אבימלך גזולה, ואין ברכה בגזול, ובפרט שכל נביעת באר ברכה, וכאשר יבא אברהם שהבאר שלו יחזור הבאר לנביעתו הרגילה... (גור אריה בראשית כא ל)

כלי יקר:

שלשה עדרי צאן - רמז לשלשה שנזדמנה להם אשה על פי הבאר, כי האשה נמשלה למעין חתום, וישתמשו בה רק לצורך קיום המין. (שם כט ב)

מלבי"ם:

על כן קרא לבאר - יש הבדל בין עין ובין באר, העין נובע מן התהום בבקעה או בהר, ואם חופרים סביבו באורך ורוחב ועמוק שיתקבצו שם המים, נקרא באר, ועל הבאר בא לשון חפירה וכריה, לא על העין שנולד בטבע, ותחלה היה רק עין המים ואחר כך חפרו סביבו באר וקראו לו על שם המאורע לחי רואי. רואי הוא מיוחס לא-ל חי, לא להגר בן אדם תמותה רק לחי העולם, והיה הבאר ההוא מקום מיועד להישמעאלים להתפלל שם, על כן מציין מקומו שהוא בין קדש ובין ברד.. (שם טז יד)

הבאר - הוא הבור שלפני העין, וממנו משקים הבהמות כי אינם צלולים כמי העין. (שם כד כ)

והנה באר - שם לבו לדעת מה תרמוז לו, הבאר רומזת להשפעת השי"ת, כמעשה דזקני אתונא ששאלו את ר' יהושע איך יכניסו באר לעיר, ואמר להם בחבלים של סובין, פירוש, כשישראל בארצם הבאר שהיא ההשפעה היא בעיר בקרבם, ובגלות היא בחוץ בשדה, ושאלו איך יגאלו ויכניסוה, ואמר להם על ידי שיתקנו שנאת חנם שבהם ויעשו חבל אחד. ונדחו מארץ ישראל ג' פעמים, למצרים בבל ואדום. ובגלות הבאר סתומה על ידי אבן - יצר הרע ועוונות, שתגלל רק על ידי איחוד, ותסתם עד המקדש השלישי שיבנה בזכות יעקב. (שם כט ב)

מעין - נובע ומימיו מתפשטים, עין מימיו מכונסים, וכן באר נובע אבל בעומק. (ויקרא יא לו)

העמק דבר:

עין המים - המובחרים לשתיה, לבד הבאר הגדול לבהמות. (שם כד יג)

שפת אמת:

בענין שירת הבאר שלא נזכר משה רבינו ע"ה... דאיתא במדרש שיר השירים מ"ח פעמים נזכר באר בתורה, נגד מ"ח דברים שהתורה נקנית בהם, עיין שם. ופירוש זה כי התורה שבכתב מתנה מן השמים לכל מי שירצה, אבל להיות נקנית התורה להיות לאדם חלק בתורה להיות נקרא בן תורה להיות דברי תורה נבלע בדמיו, הוא בכח מ"ח דברים הנ"ל... (חקת תרנ"ב)

שם משמואל:

ונראה דגם במדרש זה מודה לזה... דהנה ידוע שטבע המעין כל כמה ששואבין ממנו הוא מוסיף ונובע, אם כן שני רמזים יש בחפירת הבאר, סילוק העפר שחוצץ בפני המים ומטמטמו, והתחדשות המים בכל עת. כי טרם החפירה כשהיו המים טמונים בבטן הארץ לא היו מוסיפין בכל עת, אלא עומדים כמו שהיו בלי תוספת ובלי גרעון, ואחרי החפירה נתחדש להם טבע ההוספה וההמשכה ממקור מוצא מים... (תולדות תרע"ו)