(ראה גם: בגדי כהונה-כללי, משכן-מסע)
ומשום שיוצאים מסודות עליונים והם כעין של מעלה נקראים בגדי שרד, (שהוא מלשון שריד), כי נשארו מאלו לבושים העליונים, כי היו ממה שנשאר מן האורות של זיוים עליונים, תכלת, (שהיא מלכות), וארגמן, (שהוא ז"א), שהם צבעים של השם הקדוש הנקרא שם מלא, הוי"ה אלקים...
תא חזי, הכל נעשה בסוד האמונה, (דהיינו במדרגות של המלכות הנקראת אמונה), שיהיה הכל כעין של מעלה, ועל כן כתוב בגדי השרד לשרת בקדש, ונקראים בגדי קדש, משום שאינם נקראים קדש אלא כששורים בהם אלו הצבעים שכתוב בגדי קדש הם... (פקודי קסד, ועיין שם עוד)
אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקדש, אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט. רבי שמואל בר נחמני אמר דבי ר"ש תנא בגדים שגורדין אותן כברייתן מכליהן ומשרדין מהן כלום, מאי היא, ריש לקיש אמר אלו מעשה מחט, מיתיבי בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג... אמר אביי לא נצרכה אלא לבית יד שלהם... (יומא עב א)
ראה בגדי כהונה-כללי.
את בגדי השרד - ית לבושי שימושא לשמשא בקודשא. (שמות לה יט)
בגדי השרד - אומר אני לפי פשוטו של מקרא, שאי אפשר לומר שבבגדי כהונה מדבר, שנאמר אצלם "ואת בגדי הקדש" וגו', אלא הם בגדי התכלת והארגמן ותולעת השני האמורים בפרשת מסעות, "ונתנו עליו בגד תכלת" וגו', ונראין דברי, שנאמר "ומן התכלת והארגמן ותולעת השני עשו בגדי שרד", ולא הוזכר שש עמהם, ובבגדי כהונה לא מצינו אחד מהם ארגמן או תולעת שני בלא שש. בגדי השרד - יש מפרשים לשון עבודה ושירות, ואני אומר שהוא לשון ארמי כתרגומו של קלעים ושל מכבר, שהיו ארוגים במחט נקבים נקבים. (שם לא י)
בגדי השרד - בגדי הנסיעה שיכסו בהם הארון וכו', וככה מפורש: "ומן התכלת והארגמן ותולעת השני" מכל אחד לבד עשאום. והנה מלת "שרד" מגזרת שריד ופליט. (שם)
בגדי שרד - כי ה' צוה שיכסו הארון בפרוכת בעבור כבודו, ועל הפרוכת כסוי עור תחש, ועל זה בגד כליל תכלת. ועל דרך הסברא התכלת בעבור כבוד הארון בהיות האויר זך, ואם ירד גשם יסירהו ויעמיד עליו כסוי עור תחש. ועל שולחן הפנים בגד תכלת ותולעת שני ולמעלה כסוי עור תחש, ובגד תכלת על המנורה ומזבח הזהב, וארגמן על מזבח העולה, ועל הכל כסוי עור תחש. (שם לט א)
ואת בגדי השרד - לא ידעתי למה לא ציוה תחילה לעשות בגדים אלו כבכל מלאכת המשכן, ועשית בגדי תכלת וכו' לכסות. ואולי לא היתה בהם קפידא ויעשו אותם כרצונם בגדי שרד ממין אחד לבדו, והם עשו מן התכלת וכו' ולא רצו בשש כי אינו נכבד כמותם, ואחר שנעשו כן רצה ה' שיהיה התכלת לצורך הארון וכו'. ואינו הגון שיהיה בגד המכסה עשוי נקבים נקבים כדברי רש"י, אבל הוא מלשון שריד, בעבור היותם ממין אחד. והעולה מדברי רבותינו הוא, שבגדי שרד הם בגדי כהונה עצמם, כבמסכת יומא, ואם כן נכון לפרש בגדי שרד - בגדי היחוד, כלומר שנתייחד בלבישתם אחד העם, וירמוז לבגדי אהרן, ומה שאמר בויקהל את בגדי השרד ואת בגדי הקדש, רוצה לומר שילבשם אחד העם בבואו לקדש. ועוד באו כמה ואי"ן יתרים בכתוב. ולא הזכיר במעשיהם שש כי איננו חשוב לחשבון, או שהביאו ממנו הרבה והותיר. (שמות לא י)
עור תחש - בעבר כבוד הארון תכלת מלמעלה, שהוא כעצם השמים, ובשאר כלים תחש מלמעלה. (במדבר ד ה)
את בגדי השרד - לנקות בהם. (שמות לה יט)
בגדי השרד - בגדים שלא היתה להם שום תמונה מוגבלת וידועה זולתי המצוייר בשרד כמספיק לכסות הכלים. (שם לא א)
את בגדי השרד - שרד מלשון נותר, שמהנותר יעשו יריעות פשוטות, שלא ידאב לב המתנדבים. ומשש לא היה נותר על כן לא עשו ממנו. ואחר כך נצטוה להשתמש ביריעות אלו לכסות בנסוע המשכן. (שם לא י)
בגדי שרד - ...כמעט אי אפשר שלא לפרש אותם ככינוי לבגדי הכהונה... אם כך יתפרש "שרד" כהבדלה וכהצטיינות... על ידי בגדים אלו יופרשו ויובדלו האנשים שנבחרו לשמש בכהונה מקרב האומה... (שם לא י)
את בגדי השרד - ידוע דעת חז"ל ביומא פרק בא לו, מאי דכתיב את בגדי השרד, אלמלי בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד. ועיין רמב"ן לעיל ויישובו פלא, כי השש חשוב, שיש בו מין מובחר ביותר, ומניין לחז"ל להוציא מהפשט שהיו בגדי שרד להלביש כלי הקדש במסע? אלא נראה שגם חז"ל מבינים כך, אלא שכל הבגדים נכללים ב"בגדי שרד", וגם בגדי לבן נכללים בהם, ועשה בצלאל הכל בחכמתו, ואחר כך הסכים הקב"ה על ידו, וצוה שיקחו כל בגד לכלי מיוחד. (שם לה יט)
כליל תכלת - מורה על הנהגה שלמעלה מהטבע, ובכל הכלים הרומזים על כהונה, מלכות ופלפול וכו' תחש מלמעלה, רוצה לומר שבכח אדם להגיע לכך, אף שמקורם בקדש, אבל בארון גלוי למעלה מהטבע, אף שגנוז בו גם הליכות הטבע. (במדבר ד ו)