בגדי   כהונה   חושן   

(ראה גם: אורים ותומים, בגדי כהונה-כללי)

זהר:

פתח ר' חזקיה ואמר, והאבנים תהיין על שמות בני ישראל שתים עשרה. אלו הן אבנים יקרות עליונים הנקראות אבני המקום, כמו שאמר ויקח מאבני המקום, ובארוהו... וכתוב ששם עלו שבטים שבטי י-ה עדות לישראל, זהו סוד ישראל שלמעלה, (דהיינו ז"א המשפיע י"ב הללו לנוקבא), וכולם להודות לשם ה', שהיא הנוקבא הנקראת שם ה', ועל כן אומר והאבנים על שמות בני ישראל תהיינה. (ויחי תנח, ועיין שם עוד)

ויעש את האפוד זהב, כבר העמידוהו, אמר ר' יוסי אפוד וחשן היו כאחד, (כי אפוד ה"ס המלכות, וחשן הוא ז"א), והעמידוהו, כי במקום שהוא קיום (שהיינו במקום שיש מוחין שלמים), עומדים כל אלו י"ב אבנים נושאות שמות בני ישראל. וכולם י"ב גבולים עליונים, (דהיינו י"ב צירופי הוי"ה שה"ס חו"ג תו"מ, שבכל אחד ג' קוין והם י"ב), כולם הם בסוד שבטי בני ישראל... (פקודי קעב, ועיין שם עוד וערך בגדי כהונה-אפוד)

תלמודים:

ראה בגדי כהונה-כללי.

תוספתא:

אבני שהם ואבני מלואים מעכבין זה את זה, כתב שעל גביהן מעכבין זה את זה. (מנחות פרק ו)

מדרש רבה:

...ר' יצחק אומר, זכות השבטים היתה נכנסת עמו, שנאמר (שמות כ"ט) וזה הדבר אשר תעשה להם, מנין ז"ה י"ב. ואלו הן י"ב אבנים שהיו נתונות על לבו של אהרן, ועליהן שמות השבטים. וכסדר הזה היו נתונות, ראובן שדרגנין, שמעון שומפוזין, לוי דייקינתין, יהודה ברדינין, יששכר סנפירינון, זבולון אזמרגדין, דן כוחלין, נפתלי אבאטיס, גד פימיסיון, אשר קרומטסין, יוסף פראלוקין, בנימין מרגליטוס. מה טעם שיהא הקב"ה מסתכל בהם ובבגדי כהן בכניסתו ביום הכפורים ונזכר לזכות השבטים. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי אמר, משל לבן מלכים שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו, והיה מתיירא מן העומדים עליו שמא יפגעו בו, מה עשה המלך, הלבישו פורפירא שלו שיהו רואין אותו ומתייראין ממנו. כך אהרן היה נכנס בכל שעה לבית קדשי הקדשים, ואילולא זכיות הרבה שהיו נכנסות עמו ומסייעות אותו לא היה יכול להכנס, למה שהיו מלאכי השרת שם, מה עשה לו הקב"ה, נתן לו מדמות לבושי הקדש, שנאמר (שמות כ"ח) ולבני אהרן תעשה כתנות, כשם שכתוב (ישעיה נ"ט) וילבש צדקה כשריון וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם כלבוש ויעט כמעיל. (שמות לח י)

ומלאת בו מלואת אבן, כיצד היו נתונים, טור אודם פטדה וברקת וגו', על אודם היה כתוב אברהם יצחק ויעקב ראובן, על פטדה היה כתוב שמעון, על ברקת היה כתוב לוי. והטור השני נופך ספיר ויהלום, על נופך היה כתוב יהודה, על ספיר היה כתוב יששכר, על יהלום היה כתוב זבולן. והטור השלישי לשם שבו ואחלמה, על לשם היה כתוב דן, על שבו היה כתוב נפתלי, על אחלמה היה כתוב גד, והטור הרביעי תרשיש ושהם וישפה, על תרשיש היה כתוב אשר, על שוהם היה כתוב יוסף, על ישפה היה כתוב בנימן שבטי ישורון. (שם שם יא)

תרגום יונתן:

חושן משפט - דביה מהודע דיניהון דישראל דאתכסי מן דייניא, וסדרי נצחן קרביהון, ולמכפרא על דייניא... (שמות כח טו)

אודם פטדא וברקת - סמוקתא ירקתא וברקתא ועליהון חקיק ראובן שמעון ולוי... (שם יז וראה שם עוד)

רש"י:

חושן משפט - שמכפר על קלקול הדין. דבר אחר, מברר דבריו והבטחתו אמת. (שם שם טו)

זרת ארכו - כפול ומוטל לפניו כנגד לבו, ותלוי בכתפות האפוד בשרשרות וטבעות. (שם שם טז)

שתי טבעות - לקבעם בחושן על שתי הפאות שכנגד הצואר ימין ושמאל, מול כתפות האפוד. ונתת את שתי עבותות הזהב - שרשרות הגבלות האמורות למעלה תוחב אותן בטבעות. ואת שתי קצות - העבותות יתקע בשתי המשבצות. ונתת - את המשבצות על כתפי האפוד, נמצאו כתפות האפוד מחזיקין את החושן ובהן תלוי. והוצרך עוד ב' טבעות תחת החושן ביתה - לעבר האפוד ולא לעבר החושן, לצד חוצה, על שתי כתפות האפוד למטה - היורדות עד למטה ומחוברות שם לאפוד, למעלה מן החגורה מעט, שנאמר "ממעל לחשב האפוד", ונותן פתיל תכלת באותן טבעות ובטבעות החושן, ורוכסן בפתיל שלא יהא תחתית החושן זזה ונוקשת על כריסו. (שם שם כב והלאה)

את האורים - כתב שם המפורש שנותנו בתוך כפלי החושן, שעל ידו הוא מאיר ומתמם דבריו. ובמקדש שני החושן, שאי אפשר לכהן גדול להיות מחוסר בגדים, אבל אותו שם לא היה בתוכו. ועל שם הכתב הוא קרוי חושן משפט. את משפט - שהם נשפטים על ידו אם לעשות דבר או לא. ולמדרשו: שהחושן מכפר על מעוותי הדין. (שם שם ל)

משנה תורה:

כיצד מעשה החושן? אורג בגד מעשה חושב מן הזהב והתכלת והארגמן ותולעת השני והשש על כ"ח חוטין, ארכו אמה ורחבו זרת, וכופל לשנים, נמצא זרת על זרת מרובע, וקובע בו ד' טורים של אבן המפורשים בתורה, כל אבן מרובע ומשוקע בבית של זהב שמקיפו מלמטה ומד' רוחותיו. ומפתח על האבנים שמות השבטים כתולדותם, ונמצא כותב על אודם ראובן, ועל ישפה בנימין, וכותב בתחילה למעלה מראובן אברהם יצחק ויעקב, וכותב למטה מבנימין שבטי י-ה, כדי שיהיו כל האותיות מצויות שם. (כלי המקדש פרק ט ו וז)

ועושה על ד' זויות של חושן ד' טבעות זהב, ונותן בב' הטבעות של מעלה ב' עבותות הזהב הנקראים שרשרות, ונותן בב' טבעות של מטה שהן כנגד הדדים ב' פתילי תכלת. (שם שם ח)

ואחר כך מכניס קצות העבותות של חושן בטבעות של מעלה בכתפות האפוד, ומכניס שני פתילי התכלת שבשולי החושן בשתי הטבעות של מעלה מחשב האפוד, ומורידין את השרשרות שבטבעות כתפי האפוד על טבעות החושן העליונות, כדי שידבקו זה בזה ולא יזח החושן מעל האפוד. נמצא כשלובש האפוד עם החושן יהיה החושן על לבו בשוה. (שם שם י ויא)

רבינו בחיי:

...ואחר שביארתי לך שכל אחד מהשבטים נקרא על שם מדה ממדותיו של הקב"ה, תמצא שגוון אבניהם בחושן כגוון מדותיהם למעלה. (בראשית מט כז)

...ומלבד י"ב שבטים שהיו כתובים על י"ב אבנים הללו היה כתוב שמות אברהם יצחק יעקב ושבטי ישורון, וכסדר הזה היו כתובים (ראה שם), הרי לך שבכל אבן ואבן ששה אותיות, להורות כי ששת ימי המעשה תלוים בי"ב שבטים, והיו באבני החשן ע"ב אותיות כי י"ב פעמים ששה הם ע"ב, והם כנגד ע"ב אותיות של השם הגדול, להראות בזה קיום העולם שנברא בע"ב שעות, שהרי העולם נברא ביום, ששת ימי המעשה ע"ב שעות יש בהם, י"ב שעות בכל יום... והנה בנימין שהיה מפותח על ישפה היה מלא, ולא היה בו סמך אותיות מן האבות כשאר שבטים, כי לא נשתיירו מבני בנימין במעשה פלגש בגבעה כי אם ששה מאות בזכות בנימין שהיה מפותח באבני החשן ששה אותיות...

אודם נתנה לראובן על שם שהאדימו פניו בחטא בלהה כשבלבל יצועי אביו והודה לא בוש, והאבן הזאת נקרא רובין... ואמרו שהוא טוב לאשה המקשה לילד... שמעון היה מפותח על פטדה היא אבן ירוקה בכרכי הים ככרתי, ונקרא פראשמ"א והוא מין נפך שהוא מרקד"י... ונתנה לשמעון על שם שהוריקו פניו של זמרי בן סלוא נשיא שבט שמעון... וסגלת האבן הזאת שהיא מקררת הגוף... לוי היה מפותח על ברקת הוא קרבונקל"א, על שם שנוצץ ומאיר כנר, והוא אבן שתלה נח בתיבה, ונתנה ללוי מפני ששבט לוי היו מאירים בתורה, ואם שוחקים אותו במאכל ומשתה יועיל הרבה להחכים ולפתוח הלב.

יהודה היה מפותח על נפך והוא מראקד"י... אזמרגדין, ואבן הזאת ירוקה ככרתי, ונתנה ליהודה על שם שהוריקו פניו במעשה תמר, ונתגבר על יצרו, והוריקו פניו גם כן על שחשדו אביו על יוסף... וסגלת האבן הזאת שכל מי שנושאה אויביו הופכים לו עורף... יששכר על ספיר, והוא הנקרא שפיל"י, והוא מראה תכלת ונתנה ליששכר לפי שהיה גדול בחכמה ובתורה... וצבעו תכלת צבע של ענוה ושפלות, וסגלת אבן זה שהוא טוב לאור עינים ולכך מעבירין אותו על העינים... ואמרו האבן הזה יועיל לכל כאב ונפיחה באיזה מקם שתהיה בגוף...

זבולון על יהלום והוא הנקרא פירל"א, והיא לבנה כולה, והוא סימן לעשרו של זבולן... והיא מצלחת בפרקמטיא, וסגולת האבן שמביאה שינה על האדם, שכן אמר הכתוב "הפעם יזבלני אישי" (בראשית ל'). דן על לשם והוא הנקרא אשטפיס"יס ונמצא בו פרצוף אדם מהופך, על שם שהפכו שבט דן את הקערה על פיה, והפכו לשם לסמל בפסל מיכה... נפתלי על שבו והיא נקראת טורקיז"א והפרשים מתמידים לנושאה, וסגולת האבן הזאת שהיא מושכת האדם על הרכב ומצלחת אותו בענין הרכיבה כל ימיו, ולכך נקראת שבו, ועל שהיא מחברת אותו אל הרכב נתנה לנפתלי שהוא לשון חבור, על שם (שם) נפתולי אלקים נפתלתי.

גד על אחלמה והוא הנקרא קרישטא"ל... שכשם שאחלמה מצוי הרבה אצל בני אדם והכל מכירים אותו, כך שבטו של גד היו מרובין והרוגיהן ניכרין, וסגולת האבן הזאת שמחזקת את הלב שלא ירך בלכתו למלחמה... אשר על תרשיש והיא הנקרא קריאוליק"א, וגוון שלה דומה לגוון השמן, ויש שפירשו שהיא האבן שצבעה תכלת... וסגולת האבן הזאת לעכל המאכל, וכל שכן למי ששוחק אותה ומערבה במאכלו, ונעשה בזה עב ושמן, והוא שכתוב (בראשית מ"ט) מאשר שמנה לחמו. יוסף על שהם והוא נקרא אוניקל"י, וסגולת אבן זה לתת חן לאדם בעיני כל רואיו, ויש בה אותיות השם, על שם (שם ל"ט) "ויהי ה' את יוסף ויהי איש מצליח"... בנימין על ישפה והיא הנקראת ישפי"ז, והיא כלולה מגוונים הרבה, וסגולת האבן הזאת לעצור הדם, ונתנה לבנימין לפי שנשתנה לבו לגוונים הרבה, וחשב מחשבות במכירתו של יוסף אם יגלה הדבר לאביו אם לא, ואף על פי כן נתגבר על יצרו... ונקראת ישפה, יש פה, וזה יורה על מעלתו, שאף על פי שהיה לו פה והיה לו לגלות הדבר, שתק ולא גלה... (שמות כח טו)

בעל הטורים:

חשן משפט - שמכפר על עונות משפט, ומה משפט ביום אף שאלת אורים ביום. חשן משפט בגימטריא מכפר על הרהור הלב (אולי צ"ל מכפר הרהור לב). (שם)

בכל אבן היו שש אותיות, כי שמות שלשה האבות ושבטי ישורן מצטרף עם כל אחד ואחד עד שיהיה ו' אותיות, כמו ראובן וא' דאברהם, שמעון וב', לוי רה"ם, יהודה י' דיצחק... ובנימין לא היה צריך צירוף כי היה בו ששה אותיות. ישפה בגימטריא (בנימין) מן יעקב, שישפה היה לבנימין. (שם שם יז וכ)

עקדה:

וראה שהבגדים הם במדרגת הקנינים המעשיית לגבי השולחן והמנורה שהם הקנינים העיוניים. אך גם בבגדים תמצא החושן, האפוד והציץ שנכר שם ה' עליהם. ונקרא חושן המשפט - שהמתבונן על מעשהו ובעניניו לא יחטא במשפט, ואם כבר טעה בו, ישוב. על איסור לא תכירו פנים במשפט נמצאים בחושן השבטים כסדר לידתם, כי רק הגדולה הטבעית נחשבת, שהיא קדימת הזמן, ולא קדימת העושר הכבוד וכו', כפי שיחשבו בני אדם. על מצות כקטון כגדול תשמעון, שיהיה אצלו דין פרוטה כדין מנה, היו בחושן אבנים יקרות עם אבנים פשוטות, כי לא ישוה לשם שבו וישפה עם אודם פטדה וכו'. וכנגד מצות לא תגורו מפני איש היה שם ה' המפורש חקוק, לומר שהמשפט לאלקים, ומי יכול להרע לעושה משפטו. ונגד הסבה העצומה ביותר בעיוות המשפט, אי ידיעת המשפט, היו האורים ותומים...

ולפי שמעשה החושן הוא חסד שהטיב הא-ל עמנו לגלות לנו סודותיו, לזה אמר "ונשא אהרן את שמות בני ישראל וגו' לזכרון לפני ה' תמיד", כי הוא למען חסדו רוצה להעלות זכרוננו לפניו... (שם כח ד)

אברבנאל:

החושן רומז על מציאות הנבואה בישראל ורק בהם, והיא למעלה מהמערכה, והוא על הלב נגד מחשבותיו ותפילותיו, ובו שמות בני ישראל שיחשוב תמיד עליהם. או שהחושן רומז על מעלות ישראל, הנבואה והתורה... (שם כח א)

חושן משפט - שבו ישפט הכהן על מה שישאלו בעניני העתיד הנוגעים לצבור, וישיב תשובה קצרה. יתרה עליו הנבואה שמגדת העבר, מצוות ותוכחות. יש אומרים שהאבנים היו קבועים כארבעת רבעי הגלגל... טעם האבנים: ציוה לכתוב שמות בני ישראל בהם לומר שהשבטים אבני בנין לישראל, וכן לקחו י"ב אבנים מהירדן, ואליהו לקח י"ב אבנים למזבח. וסידרם בד' טורים לד' דגלים, ובכל טור ג' אבנים לג' שבטים, ולכן אחשוב שגם סדר השמות היה כסדרם בדגלים, (ולא כסדר תולדותם). ואמרו שג' אבנים הראשונים נגד טלה שור תאומים, השניים נגד סרטן אריה בתולה, הג' נגד מאזנים עקרב וקשת, והד' נגד גדי דלי ודגים. ולי נראה שבטור הראשון היו יהודה יששכר וזבולון, וג' האבנים היו ממין השוהם, ורק מתחלפות מעט בצבען, וברקת על יששכר המבריק בחכמתו. הטור השני אבנים ממין הדיאמנט החזק נגד גד ראובן ושמעון, וכן השלישי לאפרים מנשה ובנימין, והטור הרביעי אבנים פחותות נגד דן אשר ונפתלי... (שם שם טו, וראה שם על רמזי המקובלים, וערך אורים ותומים)

ספורנו:

והאבנים תהינה - יקדישום המתנדבים לשם כך שיכתבו עליהם שמות השבטים, ויהיו י"ב לא יותר. איש על שמו - ולא יחליף המפתח את פיתוח האבן ולא כוונתו מזה לזה. לזכרון לפני ה' - שיזכור ה' זכותם ויפקוד בניהם לשלום. משפט בני ישראל על לבו - שיתפלל עליהם שיזכו במשפט. (שם כא והלאה)

אלשיך:

מעשה חושב - נאמר באפוד המכפר על עבודה זרה בה מחשבה פוגמת, ובחושן כי במשפט גם כן מחשבה פוגמת, כגון אם מקבל שוחד. רבוע יהיה - בו כל צד שוה, כן יהיו בעלי הדין בעיני הדיין. כפול - יאריך הדין במתינות ג' ימים, כפי שהזרת ג' טפחים, וכן ירחיב הדין בג': חקירה דרישה ובדיקה. והנה כל אבן רמז למדה ממדות המשפט, ג' אבנים הראשונים שישים הדיין לבו לקנא על שפיכות דמים, גלוי עריות וע"ז, ונגדם ראובן שאמר "אל תשפכו דם", שמעון שקינא על הזמה בשכם, ולוי שקנא בעגל. והדיין צריך אחר כך ט' מדות לדון בצדק: שיודה על האמת כיהודה בתמר, שלא יטה משפט כיששכר, וכספיר הנוקב את ההר, וישנא בצע כזבולון שהיה עשיר, ושמו חקוק ביהלום העגול, כי העושר מתגלגל מזה לזה, וזבולון הוציא כל הונו לתלמוד תורה, וידקדק במשפט כי לאלקים הוא, כדן שאבנו לשם, כי לשם השם המשפט, ושיהיה מתון בדין כנפתלי שחזר למצרים להביא שטר מכירת המכפלה, ואבנו הוא שבו, לומר שבו והמתינו, ושלא ישא פנים כגד הגבור, ואבנו אחלמה, רוצה לומר אח למה תשא פניו. ולא ישא פני דל נגד אבן תרשיש, שגם המתרושש יהיה בעיניך כמאושר, ושיהיה סבלן כיוסף ואבנו שהם, שהם אותיות משה העניו, וישתוק מלגלות אם חבריו מחייבים והוא המזכה, כבנימין שהיה יודע במכירת יוסף ושתק, ואבנו ישפה, לומר יש פה. (שם שם טז)

כלי יקר:

מעשה חושב - הזכיר רק באפוד וחושן, שמורה שכפרה זו על עוון פרטי שהמחשבה בו כמעשה, שזה בע"ז, וחושן מכפר על קלקול הדינים שהם דברים המסורים ללב הדיין, שאין לו אלא מה שעיניו רואות, ולומר לך שקלקול הדינין שקול כנגד ע"ז... והיה רבוע שכל דיין צריך להיות שלם בד' דברים המנויים בפרשת "ואתה תחזה", והיה כפול, שמזיק כפול, לזה בממונו ולזה בנשמתו, שמחזיק ממון חברו שלא כדין. (שם שם טו, ראה עוד בגדי כהונה-אפוד)

הכתב והקבלה:

ופתחת עליהם - מלת פתח מורה שהאותיות היו בולטות, וכן אמרו על הציץ בגיטין כ', ובסוטה מ"ח דאמר כותב על האבנים בדיו, ומראה להן שמיר והן נבקעות, ולרש"י משמע שהיו שוקעות. ואפשר לפרש שהביקוע על ידי שמיר והיה סביב לאות, והעולה מזה, כי הנקרא חקיקה הוא חק ירכות הכשר לכתב, כי עושה בו מעשה כתיבה בגוף האות, והיא הצורה השוקעת, והנקרא בכתוב פתוח נקרא לחז"ל חק תוכות, ועושה מעשה רק סביב האות, ואינו נקרא כתיבה. ובמכילתא דרשב"י: משקען הוון אתוון... וכד נהירין... הוו בלטין לבר... (שם שם ט)

לזכרון - לרש"י שיהיה הקב"ה רואה השבטים כתובים ויזכור צדקתם, לספורנו להשיג רחמים על ישראל בזכותם, והיותר נכון כהמפרשים לקמן, ונשא אהרן וגו' על לבו - להתפלל עליהם בעבודתו, והוא יותר נכון להרחיק דברים מזכירים ממי שאין לפניו שכחה. (שם שם יב)

חשן - לרש"י הוא תכשיט, לרשב"ם כמין נרתק וכיס. נראה לי שהשם הוא על שם פעולתו לבדק ולשאל בו צרכי ישראל, ושם חושן הוא בהיפך אותיות נחש, שתרגומו מבדק בדקא, בסוף פרשת מקץ. אלא שנחש הוא בדברי חול ושטות, וחשן נאמר על הבדיקה בעניני קדש, אם כן חושן משפט רוצה לומר, תכשיט שיכולים לברר על ידו ברור דבר המסופק. ולתרגום אונקלוס: חושן דינא, נראה שמפרשו על משפטי ה', שאם יש לבית דין ספק בהם מבררים על ידו, וכן תרגם יונתן.

האורים - הרמב"ם השמיט כל ענין האורים ותומים, ונראה שלדעתו אינם שמות קדושים, כי אם האבנים שהיו מאירים ותמימים היו מתחברות וניטלות מהחושן, לכן אמר ונתת אל חושן המשפט את האורים וגו', ולכן כתב הרמב"ם שהיו במקדש שני אורים ותומים בכלי מקדש פרק י' הלכה י'. (שם שם טו ול)

מלבי"ם:

חשן משפט - מברר ב' צדי הספק, והחושן הוא על אחדות ישראל שעל ידי המשפט, ואחדותם היא על ידי אהרן השופט הראשי רודף השלום. ובאבניו ע"ב אותיות כנגד הזקנים, ו' מכל שבט, וצריך שיחובר היטב לאפוד של אחדות השי"ת... (שם שם א וטו)

טור - לרש"י כתב שמותיהם כסדר שנולדו, וכן תרגם יונתן, לרמב"ם כתב בני לאה, בלהה, זלפה ורחל, וכן תרגום ירושלמי. והאבנים תהיינה - לכל אבן סגולה המתייחסת לשבט, ולר' בחיי אבנים אלו שורש לכל האבנים הטובות, כשם שישראל שורש לכל בני האדם... (שם שם יז וכ)

רש"ר הירש:

ראה בגדי כהונה-אפוד, ואורים ותומים.

העמק דבר:

חשן משפט - מה שפירש רש"י שמכפר על קלקול הדין, מסוגיא דערכין פ"ב וזבחים פ"ח הוא בתורת רמז ואסמכתא, ועיקר תכליתו לתבוע עלבונם של ישראל, וזה ההבדל בין זכרון אפוד שהוא לצורך פרנסה טובה, ולכן הוא קודם, שהוא דרך ארץ והכרחי, וזכרון החושן הוא לישועת ישראל ולהנקם מרודפיהם. ויש לפרש שורש חשן מלשון חש בז, שממהר לעשות משפט, ולכן היו מלכי ישראל והכלל רגילים לשאול בחשן ביחוד לצרכי מלחמה, יותר מעניני פרנסה. ומשום הכי קדושתו רבה מקדושת אפוד, דזה נדרש לכח תורה, וזה לכח עבודה, וכח תורה רבה מכח עבודה. (שם שם טו)

ומלאת בו - כפירוש רש"י בתרומה שחצי האבנים משוקע בזהב וממלאים הגומא, ולא כאבני אפוד שהיו מוסבות משבצות, ואלו היו משובצים רק למעלה מהמילוי בגומא, והיו שם כמין מזלגות להחזיקן. (שם שם יז וכ)

שתים עשרה - חזר ופירש, לפי שכתב על האבן הראשונה "אברהם יצחק ויעקב", ועל האחרונה "שבטי ישורון", כביומא סוף פ"ז, בכל זאת כל שבט על אבן אחת. פיתוחי חותם - ציור חותם על שם כל אחד, שהיה ראובן חותמו דודאים וכו'. (שם שם כא)

שרשות גבלות - ולמעלה כתב שרשרות, למעלה כתב מגבלות וכאן גבלות? ונראה שהעיגולים העליונים של השרשרת היו רחבים ונמתחים הרבה, ולמטה היו קטנים ומגבילים, ולכן מכניס הקצה העליון במשבצות, שאין עיגולים רחבים נכנסים יפה בטבעת, ולמטה הכניסם בטבעת, ולכן אמר ועשית על החושן - שהקרובים לחושן יעשה לשם חושן, והרחבים יעשה סתם לשם אפוד וחושן. (שם שם כב)

ואת שתי קצות - בפשט הוא הקצה השני, אבל לרש"י שתי קצות של כל אחד מהעבותות, שכל עבות היה כפול, ולמטה באמצעו מחובר לטבעת החושן, ולמעלה שתי הקצוות במשבצת. והרמב"ם לא פירש כן, ופלא שאומר שמכניס קצות העבותות בטבעות שלמעלה בכתפות האפוד, והרי מפורש בכתוב שלמעלה לא היו טבעות אלא משבצות. (שם שם כה ול)