בגדי   כהונה   

(ראה גם: כהונה, קרבן)

 

ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך, לכבוד ולתפארת... (שמות כח ב, וראה שם עוד)

זהר:

דתניא, כהן גדול למעלה (שהוא אבא), כהן גדול למטה, (הוא כנגדו), ועל כן לבושי כבוד של מעלה של אבא, הוא כנגד לבושי כבוד של כהן גדול למטה, ולפיכך כמו שאבא (ה"ס קדש, כן כהן גדול הוא קדש, וכמו שבגדי כבוד של אבא הם בגדי קדש, כן בגדי כבוד של כהן גדול הם בגדי קדש), לפיכך ומה שלא אמר הכתוב כאן בבגדי כהן גדול כסף ונחשת, מפני שהם מיוחסים למקום אחר... אבל כאן באלו לבושי כבוד של כהן גדול, אין להשתמש בהם לשום אדם, חוץ מכהן הגדול, ששמן משחת קדש על ראשו, שכתוב, ועשית בגדי קדש לאהרן אחיך לכבוד ולתפארת, כי בלבושים האלו הוא דומה לכעין של מעלה... (ויחי קלב, ועיין שם עוד)

וכשמיכאל נתלבש באלו לבושי יקר אז נכנס לשמש בקדש, וכל עוד שלא נתלבש בלבושים האלו לא נכנס בקדש, כמו זה, ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, ולמדנו שהיה מתלבש בענן, וכשהיה מתלבש בענן אז ויעל אל ההר... כעין זה הכהן הגדול, לא נכנס לקדש, עד שנתלבש באלו הלבושים כדי לכנוס לקדש.

ומשום שיוצאים מסודות עליונים והם כעין של מעלה, נקראים בגדי שרד, (שהוא מלשון שריד), כי נשארו מאלו לבושים העליונים, כי היו ממה שנשאר מן האורות של זיוים עליונים, תכלת, (שהיא מלכות), וארגמן (שהוא ז"א), שהם צבעים של השם הקדוש הנקרא שם מלא והי"ה אלקים, (שהוי"ה ה"ס ארגמן, ואלקים ה"ס תכלת), וזהו סוד, שיתלבש בו הכהן הגדול לבא אל הקדש, תולעת שני הוא צבע אדום, (כנגד גבורה), ותכלת וארגמן, (כנגד מלכות וז"א), שהם כלולים בכל אלו הצבעים, ומשום שהכהן הגדול מתלבש בלבושים של צבעים האלו, היה נכנס לפנים ואינם דוחים אותו לחוץ.

תא חזי, הכל נעשה בסוד האמונה, (דהיינו במדרגות של המלכות הנקראת אמונה), שיהיה הכל כעין של מעלה, ועל כן כתוב, בגדי השרד לשרת בקדש, משום שאינם נקראים קדש, אלא כששורים בהם אלו הצבעים שכתוב בגדי קדש הם, וכתוב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה... (פקודי קסג, ועיין שם עוד)

א"ר שמעון, אלו כלי לבושים של הכהן, הכל בסוד עליון הוא, שיהיו הלבושים שלמטה כעין שלמעלה, תא חזי, כיון שמיכאל הוא כהן גדול, ובא מצד ימין, למה כתוב בגבריאל האיש לבוש הבדים, הרי לבושים הוא לכהן גדול, ומיכאל הוא כהן, ובא מצד ימין, אלא מכאן שהשמאל נכלל תמיד בימין, על כן נתלבש גבריאל (שהוא שמאל), בלבושים אלו (שמימין)...

ותא חזי, מעיל האפוד הזה היה לכסות אותו (סביב גופו), כשלבש אותו כתוב, אחור וקדם צרתני ותשת עלי כפכה, (שהחשן היה מקדם, והאפוד מאחור). (שם קצט ועיין שם עוד רט)

והכהן למה צריך להראות בזה (בפשתים, כיון שרומז על צד האחר, ומשיב) אלא אלו בגדי בד צריכים להראות בהם על מזבח העולה כשהיה מנקה את הדשן של העולה, כי עולה מצד עבודה זרה והרהור רע הוא בא, (כלומר, שעל הרהור ע"ז מביאים קרבן עולה), ומשום זה צריכים להראות בהם בלבדם, ולא בערבוביא (עם צמר), כמו שאמרנו, כדי שיתכפר לאדם כל אלו העונות הבאים מאותו צד.

וכשנכנס לבית המקדש, להמקום שהשלמות נמצא בו, וכל אלו העבודות של השלמות אף על פי שנתחברו (צמר ופשתים), אין לנו חשש בזה, כמו שאמרנו בציצית, משום ששם נמצאים ומתחברים כל אלו המינים של מעלה, וכל אלו כלי המקדש, ונמצאים בו כמה מינים משונים זה מזה, וכולם נכללו שם כעין של מעלה, אשרי הם ישראל שהקב"ה נתן להם תורת אמת... (קדושים קכב)

תלמוד בבלי:

שוב מעשה בנכרי אחד שהיה עובר אחורי בית המדרש ושמע קול סופר שהיה אומר ואלה הבגדים אשר יעשו חושן ואפוד, אמר הללו למי, אמרו לו לכהן גדול, אמר אותו נכרי בעצמו, אלך ואתגייר בשביל שישימוני כהן גדול... (שבת לא א)

והתניא ציץ כמין טס של זהב, ורוחב שתי אצבעות ומוקף מאוזן לאוזן, וכתוב עליו בב' שיטין יו"ד ה"א למעלה וקודש למ"ד למטה, ואמר ר' אליעזר בר' יוסי אני ראיתיו בעיר רומי וכתוב קדש לה' בשיטה אחת. (שם סג ב)

ואמר רבי מלאי, בשכר וראך ושמח בלבו זכה לחשן המשפט על לבו. (שם קלט א)

...בגדי כהונה, כדכתיב והניחם שם, מלמד שטעונין גניזה, הניחא לרבנן דאמרי מלמד שטעונין גניזה, אלא לר' דוסא דפליג עלייהו דאמר אבל ראויין הן לכהן הדיוט מאי והניחם שם, שלא ישתמש בהם ביום כפורים אחר... (פסחים כו א)

...אלא כיצד הלבישן... פליגי בה בני ר' חייא ורבי יוחנן, חד אמר אהרן ואחר כך בניו, וחד אמר אהרן ובניו בבת אחת. אמר אביי בכתונת ומצנפת כולי עלמא לא פליגי דאהרן ואחר כך בניו, דבין בצוואה ובין בעשיה אהרן קדים, כי פליגי באבנט, מאן דאמר אהרן ואחר כך בניו דכתיב ויחגור אותו באבנט והדר כתיב ויחגור אותם אבנט... אמר לך ההוא אבנטו של כהן גדול לא זה הוא אבנטו של כהן הדיוט... אמר לך ההוא קא משמע לן אבנטו של כהן גדול זהו אבנטו של כהן הדיוט... (יומא ה ב)

תא שמע על מה הציץ מרצה, על הדם ועל הבשר ועל החלב שנטמא, בין בשוגג בין במזיד בין באונס בין ברצון בין ביחיד בין בציבור... דתניא ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה דברי רבי שמעון, ר' יהודה אומר עודהו על מצחו מרצה...(שם ז א וב, וראה שם עוד)

כי אתא רבין אמר אבנטו של כהן גדול ביום הכפורים דברי הכל של בוץ, בשאר ימות השנה דברי הכל של כלאים, לא נחלקו אלא באבנטו של כהן הדיוט בין בשאר ימות השנה בין ביום הכפורים, שרבי אומר של כלאים, ורבי אלעזר בר' שמעון אומר של בוץ... (שם יב ב)

תנו רבנן ופשט ולבש בגדים אחרים והוציא את הדשן... כדתנא דבי רבי ישמעאל, בגדים שבשל בהן קדרה לרבו לא ימזוג בהן כוס לרבו... (שם כג ב)

והתניא מניין שלא יהא דבר קודם למכנסים, תלמוד לומר ומכנסי בד יהיו על בשרו... (שם כה א)

בשחר היה לובש פלוסין של י"ח מנה... אמר קרא בד בד בד בד מובחר בבד... תני רב הונא בר יהודה ואמרי לה רב שמואל בר יהודה, אחר שכלתה עבודת ציבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד, ובלבד שימסרנה לציבור... אמרו עליו על רבי ישמעאל בן פאבי שעשתה לו אמו כתונת של מאה מנה ולובשה ועובד בה עבודת יחיד ומסרה לציבור. אמרו עליו על ר' אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתונת משתי ריבוא ולא הניחוהו אחיו הכהנים ללובשה מפני שנראה כערום... (שם לה א)

דאיבעיא לן בגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן או לא ניתנו ליהנות בהן. תא שמע לא היו ישנים בבגדי קודש, שינה הוא דלא הא מיכל אכלי, דילמא שאני אכילה דצורך עבודה היא... (שם סח ב)

כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה... באלו נשאלים באורים ותומים... תנו רבנן דברים שנאמר בהן שש חוטן כפול ששה, משזר שמונה, מעיל שנים עשר, פרוכת עשרים וארבעה, חושן ואפוד עשרים ושמונה... (שם עא ב, וראה שם עוד)

אמר רבי חמא בר חנינא מאי דכתיב את בגדי השרד לשרת בקודש, אלמלא בגדי כהונה לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט... מיתיבי בגדי כהונה אין עושין אותן מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר מעשה אורג, אמר אביי לא נצרכה אלא לבית יד שלהם. (שם עב א)

במה שימש משה כל ז' ימי המלואים, בחלוק לבן... שאין לו אימרא. (תענית יא ב)

בהראותו את עושר כבוד מלכותו, א"ר יוסי בר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב הכא יקר תפארת גדולתו, וכתיב התם לכבוד ולתפארת. (מגילה יב א)

א"ר אלעזר למה נסמכה מיתת אהרן לבגדי כהונה, מה בגדי כהונה מכפרין אף מיתתן של צדיקים מכפרת. (מועד קטן כח א)

כשהוא אומר וכל הטף בנשים אשר לא ידעו משכב זכר, הוי אומר בראויה ליבעל הכתוב מדבר, מנא ידעי, אמר רב הונא בר ביזנא אמר ר' שמעון חסידא העבירום לפני הציץ, כל שפניה מוריקות בידוע שהיא ראויה ליבעל... (יבמות ס ב)

מיתיבי שתי אבנים טובות היו לו לכהן גדול על כתיפיו, אחת מכאן ואחת מכאן, ושמות שנים עשר שבטים כתוב עליהם, ששה על אבן זו וששה על אבן זו, שנאמר ששה משמותם על האבן האחת וגו', שניה כתולדותם ולא ראשונה כתולדותם, מפני שיהודה מוקדם, וחמשים אותיות היו, עשרים וחמש על אבן זו ועשרים וחמש על אבן זו. רבי חנינא בן גמליאל אומר, לא כדרך שחלוקין בחומש הפקודים חלוקין באבני אפוד, אלא כדרך שחלוקין בחומש שני, כיצד, בני לאה כסידרן, בני רחל אחד מכאן ואחד מכאן, ובני שפחות באמצע... (סוטה לו א)

ונתנו בני אהרן הכהן, בכיהונו, לימד על כהן גדול שלבש בגדי כהן הדיוט ועבד עבודתו פסולה... וערכו בני אהרן הכהנים את הנתחים וגו', הכהנים בכיהונן, מכאן לכהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד עבודתו פסולה... תנו רבנן היו מרושלין מסולקין משוחקים ועבד עבודתו כשירה, לבש שני מכנסים שני אבנטים, חסר אחת יתר אחת, או שהיתה לו רטיה על מכת בשרו תחת בגדו, או שהיו מטושטשין או מקורעין ועבד, עבודתו פסולה... (זבחים יח א, וראה שם עוד)

 תנו רבנן בגדי כהונה אין עושין אותם מעשה מחט אלא מעשה אורג, שנאמר מעשה אורג, נתגעלו אין מכבסין לא בנתר ולא באהל, הא במים מכבסין, אמר אביי הכי קאמר, הוגעו במים מכבסין אותו בנתר ואהל, הוגעו לנתר ואהל אף במים אין מכבסים, ויש אומרים אין מכבסין אותן כל עיקר, שאין עניות במקום עשירות.

תנו רבנן מעיל כולו של תכלת היה, שנאמר ויעש את מעיל האפוד כליל תכלת, שוליו כיצד, מביא תכלת וארגמן ותולעת שני שזורין ועושה אותן כמין רימונים שלא פיתחו פיהן וכמין קונאות של קנסות שבראשי תינוקות ומביא שבעים ושנים זגין שבהן שבעים ושנים עינבלין ותולה בהן, שלשים וששה בצד זה ושלשים וששה מצד זה, רבי דוסא אומר משום רבי יהודה שלשים וששה היו, שמונה עשרה מצד זה ושמנה עשרה מצד זה...

ואמר רבי עיניני בר ששון למה נסמכה פרשת קרבנות לפרשת בגדי כהונה, לומר לך מה קרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין, כתונת מכפרת על שפיכות דם, שנאמר וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתנת בדם, מכנסים מכפרת על גילוי עריות, שנאמר ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה, מצנפת מכפרת על גסי הרוח, מנין, אמר רבי חנינא יבא דבר שבגובה ויכפר על גובה. אבנט מכפר על הרהור הלב, היכא דאיתיה. חושן מכפר על הדינין, שנאמר ועשית חושן משפט. אפוד מכפר על עבודת כוכבים, שנאמר אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע, מנין, א"ר חנינא יבא דבר שבקול ויכפר על קול הרע. וציץ מכפר על עזות פנים, בציץ כתיב והיה על מצח אהרן, ובעזות פנים כתיב ומצח אשה זונה היה לך... (שם פח א וב)

דתניא כיפה של צמר היתה מונחת בראש כהן גדול ועליה ציץ נתון, לקיים מה שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת... (חולין קלח א)

...לא היו ישנים בבגדי קדש אלא היו פושטין ומניחין אותן תחת ראשיהם ומתכסין בכסות עצמן... (תמיד כה ב)

...תא שמע בגדי כהונה היוצא בהן למדינה אסור, ובמקדש בין בשעת עבודה ובין שלא בשעת עבודה מותר, מפני שבגדי כהונה ניתנו ליהנות בהן, שמע מינה. ובמדינה לא, והתניא בכ"א בו יום הר גריזים דלא למיספד, כדאיתא ביומא פרק בא לו כהן גדול... איבעית אימא ראויין הן לבגדי כהונה, ואי בעית אימא עת לעשות לה' הפרו תורתך. (שם כז ב)

מסרום לחזנים היו מפשיטין אותם את בגדיהם ולא היו מניחין עליהם אלא מכנסים בלבד, וחלונות היו שם וכתוב עליהם תשמיש הכלים. (שם לב ב)

...כדתניא מכנסי כהנים למה הן דומין, כמין פמלניא של פרשים למעלה עד מתנים למטה עד ירכים, ויש להם שנצים ואין להם לא בית הנקב ולא בית הרעי. (נדה יג ב)

תלמוד ירושלמי:

...אין הכהנים לובשים לשמש במקדש אלא צמר ופשתים... אמר רבי זעירא כתיב כתונת בד קודש ילבש, בד שהוא עולה יחידי, והרי צמר עולה יחידי, פירש בקבלה ולא יעלה עליהם צמר בשרתם בשערי החצר הפנימית וביתה, הא מבחוץ מותר לעלות עליהם, מנין שהן מותרין בכלאים, שנאמר ואת המצנפת שש ואת פארי המגבעות שש ואת מכנסי הבד שש משזר, ואת האבנט שש משזר ותכלת וארגמן ותולעת שני... מה שני תולעת דבר שיש בו רוח חיים, אף כל דבר שיש בו רוח חיים, מה צמר שאין לו שם לווי, אף פשתים שאין לה שם לווי. (כלאים לט ב)

תני אין עראי בכלאים בבית המקדש (אפילו לבישת עראי אסור), והא תני כהן שיצא לדבר עם חבירו אם הפליגו טעון טבילה, אם לשעה טעון קדוש ידים ורגלים, כאן בבגדי זהב כאן בבגדי לבן. (שם מא א)

כהן שלקה באצבעו כורך עליה גמי במקדש אבל לא במדינה... יהודה ברבי אמר לא שנו אלא גמי, אבל בניגיון אסור מפני יתור בגדים... על דעתיה דר' חנינה אי זהו יתור בגדים, שתי כתנות שתי מצנפות שני מכנסים שני אבנטים... (עירובין סד א)

...א"ר, בד שיהו כפולים, וקיימינה דלא כר' יוסי, דתני ולבני אהרן תעשה כתנות, רבנן אמרי שתי כתנות לכל אחד ואחד, ר' יוסי אומר אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד, מאי טעמא דרבנן ולבני אהרן תעשה כתנות, מאי טעמא דרבי יוסי למאה בני אהרן תעשה כתונת. בד שיהו חדשים, אם אומר את שלא ילבש שחקים והא תני ולבשם אפילו שחקים... בגדי קדש צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו, וא"ר חנינה בשם רבי יסא במחלוקת הוא... (יומא טז ב)

מפני מה כהן גדול משמש בשמנה כלים ר' חנניה חברון דרבנן אמר כנגד המילה שהיא לח' ימים, על שם בריתי היתה אתו, מפני מה אינו משמש בבגדי זהב, מפני הגאוה, א"ר סימון על שם אל תתהדר לפני מלך, א"ר לוי שאין קטיגור נעשה סניגור, אתמול כתיב בהם ויעשו להם אלהי זהב, ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב. תני ר' חייה ולבשם ובלו שם, שם היו גנוזין שם היו מרקיבין, ולא היו כשירים ליום הכפורים הבא. תנא ר' דוסא אומר כשרים הם לכהן הדיוט. תני רבי אומר שתי תשובות בדבר, אחת בבגדי כהן גדול ואחת בבגדי כהן הדיוט, תני לא נחלקו רבי ור"א בי ר"ש על אבניטו של כהן גדול ביום הכפורים שהוא של בוץ ועל שאר ימות השנה שיש בו כלאים, ועל מה נחלקו, על אבנטו של כהן הדיוט, שרבי אומר יש בו כלאים, ור"א בי ר"ש אומר אין בו כלאים... כתונת היתה מכפרת לובשי כלאים, אית דבעי מימר על שופכי דמים, כמה דאת אמר ויטבלו את הכתונת בדם... אבנט היה מכפר על הגנבים, ואית דבעי מימר על העוקמנים. א"ר לוי ל"ב אמה היה בו והיה מעקמו לכאן ולכאן. חושן היה מכפר על מטי הדין, כמה דאת אמר ועשית חושן משפט...

ר' סימון בשם ר' יונתן דבית גוברין שני דברים לא היתה בהן כפרה וקבעה להן התורה כפרה, ואלו הן, האומר לשון הרע, וההורג נפש בשגגה, האומר לשון הרע לא היתה לו כפרה, וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל, והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו, יבא קול ויכפר על קול. ההורג נפש לא היתה לו כפרה, וקבעה לו התורה כפרה מיתת כהן גדול...

ציץ אית דבעי מימר על הגודפנים, אית דבעי מימר על עזי פנים, מאן דאמר על הגודפנים ניחא, דכתיב ותטבע האבן במצחו, וכתיב והיה על מצחו תמיד, מאן דאמר על עזי פנים ומצח אשה זונה היה לך... (שם לח א)

...אית תניי תני כשם שהן חלוקין כאן כך הן חלוקין באבני אפוד, במלואותם, כדי שיהיו עשרים וחמשה מיכן ועשרים וחמשה מיכן, והלא אינן אלא ארבעים ותשעה, אמר רבי יוחנן בנימין דותולדותם מלא, אמר רבי יודה בר זבידא יהוסף מלא, עדות ביהוסף שמו, והלא אינן אלא עשרים ושלשה מיכן ועשרים ושבע מיכן, אמר ר' יוחנן בנימין היה חציו בן מיכן ימן מיכן... הראשונים אינן נכתבין על סדר, שיהודה מלך, האחרונים נכתבין על סדר. (סוטא לא ב)

מדרש רבה:

רבי חנינא ור' יהושע בן לוי חברין דרבנין אמרו, מפני מה כהן גדול משמש בח' בגדים, אלא כנגד מילה... ר' סימון בשם ר' יהושע אמר מפני מה אין כהן גדול נכנס בבגדי זהב... רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אומר בשביל לחוס על ממונן של ישראל... (ויקרא לא ט)

ילקוט שמעוני:

ואת בגדי השרד, שאלמלא בגדי כהונה לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט. תנא דבי רבי ישמעאל בגדים שגורדין אותם בברייתן מכליהן ומשיירין בהן מקצת שאינו אורג עמהן, וזהו לשון שרד. (שמות פרק לא, שצ)

...שנכנסו (נדב ואביהוא) מחוסרי בגדים, וכי מה היו חסרים, א"ר לוי מעיל היו חסרים וכתיב בה מיתה, והיה על מצח אהרן לשרת בקדש. (ויקרא פרק י, תקכד)

מדרש הגדול:

ועשו בגדי שרד, אלו בגדי כהנים הדיוטים, ויעשו את בגדי הקדש אשר לאהרן, אלו בגדי כהן גדול. תנו רבנן, בגדי כהונה עושין מהן מחלצות הרבה, כנגד כל הכהנים הראויין לעבודה, ומחלקין לכל משמר ומשמר לפי מניין. וששה ותשעים חלונות היו במקדש בבית הטבעות, ארבע חלונות לכל משמר ומשמר להניח בהן בגדיהן. תאנא וכולן סתומות, נכנס משמר לעבודה בשבת שלו פותחין לו חלונותיו ונוטלין ולובשין ועובדין כל ימי שבתן, שלמה שבתן מחזירין הבגדים לחלונותן וסותמין. ולמה ארבעה לכל משמר ומשמר, אחת למכנסים, וכתוב עליה מבחוץ מכנסים, ואחת לכתנות וכתוב עליה מבחוץ כתנות, ואחת למצנפות וכתוב עליה מבחוץ מגבעות, ואחת לאבנטים וכתוב עליה מבחוץ אבנטים, כדי שלא יהו מעורבבין, וכהן גדול מניח בגדיו בלשכה שלו, והיא הנקראת לשכת העץ ונקראת לשכת פלהדרין. (שמות לט א)

ויתן עליו את הכתנת, תנו רבנן סדר לבישה, מכנסים תחלה, ואחריהם הכתנת, ואחריה האבנט, ואחריה המעיל, ואחריה חשן ואפוד, ואחריה המצנפת, ואחריה הציץ. (ויקרא ח ז)

רש"י:

זהב - חמשת מינים הללו שזורין ב{  חוט. היו מרדדין את הזהב וקוצצין פתילים וטווין אותן חוט של זהב עם ו' חוטים של תכלת, ו' של ארגמן, ו' של תולעת שני וו' של שש, נמצא חוטן כפול כ"ח. מעשה חושב - אריגת שתי קירות שאין צורת עבריה דומה זו לזו. (שמות כח ו)

ומתו - הא למדת שהמשמש מחוסר בגדים במיתה. (שם שם מג)

מדו בד - היא הכתונת, ומה תלמוד לומר מדו, שתהא כמדתו. על בשרו - שלא יהא דבר חוצץ בינתיים. ופשט את בגדיו - אין זו חובה אלא דרך ארץ, שלא ילכלך בהוצאת הדשן בגדים שהוא משמש בהן תמיד. (ויקרא ו ג וד)

לא יחגרו ביזע - במקום שמזיעין, לא למעלה מאציליהם ולא למטה ממתניהם. לשון אחר התורה אסרה לכהנים בגדי צמר שמזיעין הגוף. (יחזקאל מג יז ויח)

אבן עזרא:

ועשית בגדי קדש - יקראו כן בעבור שישרתו בהם במקום הקודש, או על דרך "ולא יקדשו את העם בבגדיהם"... לכבוד ולתפארת - שיתפארו בהם, כי אין אחד מישראל שילבש כאלה. (שמות כח ב)

רמב"ן:

בגדי קדש - מלבושים כאלו לבשו המלכים בזמן ההוא, וכן כתונת הפסים הוא כתונת תשבץ, ותכלת גם כיום לא ילבש איש חוץ ממלכי עכו"ם. הבגדים צריכים עשיה לשמן, ולכן ידבר אל כל חכמי לב... (שמות כח ב)

בד קדש - שכל בגדי כהונה משל הקדש, וכשירות של מעלה כך של מטה. (ויקרא טז ד)

רשב"ם:

חשן - לפי ענינו ופשוטו כעין נרתק וכיס, שהרי כפול היה. אפוד - לשון מלבוש שמתקשט בו ומכוסה בו האדם למעלה מכל בגדיו... מכנסיים לא הוצרך להזכיר כאן שאינו מזכיר אלא בגדים הנראים העשויים לכבוד. (שמות כח ד)

משנה תורה:

בגדי כהונה ג' מינים: בגדי כהן הדיוט, ובגדי זהב, ובגדי לבן... (כלי מקדש פרק ח א)

בגדי כהונה מצותן שיהיו חדשים נאים ומשלשים כדרך בגדי הגדולים. היו מטושטשין או מקורעין או ארוכין יתר על מדתו או קצרים ממדתו, או שסלקן באבנט ועבד, עבודתו פסולה. כל בגדי כהונה שנעשו צואין אין מלבנין ומכבסין אותן, אלא מניחן לפתילות ולובש חדשים, ובגדי כהן גדול שבלו גונזין אותן, ובגדי לבן לעובד בהן ביום הצום, אינו עובד בהן פעם שניה. מכנסי כהנים הדיוטים שבלו ואבנטיהם היו עושין מהם פתילות ומדליקין בשמחת בית השואבה, וכתנות כהנים הדיוטים שבלו היו עושין מהן פתילות למנורת תמיד. (שם ד והלאה, וראה שם עוד)

בגדי כהונה מותר ליהנות בהן, לפיכך לובשן ביום עבודתו ואפילו שלא בשעת עבודה, חוץ מן האבנט מפני שהוא שעטנז. (שם שם יא)

כיצד סדר לבישת הבגדים? לובש המכנסים תחילה וחוגר המכנסים למעלה מטבורו מעל מתניו, ואחר כך לובש הכתונת, ואחר כך חוגר האבנט כנגד אצילי ידיו ומקיפו כרך על כרך עד שגומר וקושר, ומפורש בקבלה "לא יחגרו ביזע", במקום שמזיעין, וכך קבל יונתן בן עוזיאל מפי הנביאים: על לבבהון יסרון. ואחר כך צונף במצנפת כמין כובע. כהן גדול אחר שחוגר באבנט לובש המעיל, ועל המעיל האפוד והחושן, וחוגר בחשב האפוד על המעיל מתחת לחושן, ואחר כך צונף במצנפת, וקושר הציץ למעלה מן המצנפת, ושערו היה נראה בין ציץ למצנפת ושם היה מניח תפילין. (שם פרק י א והלאה)

וכהן גדול ששימש בפחות משמונה בגדים אלו, או כהן הדיוט בפחות מד' הוא הנקרא מחוסר בגדים ועבודתו פסולה, וחייב מיתה בידי שמים, כזר ששימש. וכך היתר בגדים כגון שלבש שתי כתנות, או כהן הדיוט שלבש בגדי כהן גדול ועבד, הרי זה מחלל העבודה וחייב מיתה בידי שמים. (שם שם ה וו)

נאמר בבגדי כהונה: "על בשרו ולבשם", מלמד שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו לבגדים, אפילו נימא אחת, או עפר או כינה מתה. לפיכך אין הכהן יכול לעבוד בתפילין של יד, שהרי חוצצת, ואם רצה להניחם בשעת עבודה מניח... כרך על בשרו בגד שלא במקום בגדים, כגון שכרכו על אצבעו או על עקבו, אם היה בו שלש אצבעות על שלש הרי זה חוצץ ופוסל. ואם היה צילצול קטן, הואיל והוא חשוב בגד בפני עצמו הרי זה פוסל, אף על פי שאין בו שלש על שלש. כהן שלקה באצבעו מותר לכרוך עליה גמי בשבת, או בגד שאין בו שלש על שלש ועובד, והוא שלא יחוץ הגמי או הבגד בין בשרו לכלי בשעת העבודה. (שם שם ו והלאה)

דין קרועי בגדים ודין פרועי ראש אחד הוא, שנאמר "ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרומו ולא תמותו", הא אם עבד והוא קרוע בגדים חייב מיתה בידי שמים, אף על פי שעבודתו כשירה ולא חיללה.

יראה לי שכל כהן הכשר לעבודה אם נכנס מן המזבח ולפנים והוא שתוי יין או פרוע ראש או קרוע בגדים כדרך שקורעים על מתים, אף על פי שלא עבד עבודה הרי זה לוקה, הואיל וראוי לעבודה ונכנס בשעת העבודה מנוול... (ביאת מקדש פרק א יד וטו)

ובגדי כהונה שתורם בהן הדשן יהיו פחותים מן הבגדים שמשמש בהן בשאר עבודות... לפי שאינו דרך ארץ שימזוג כוס לרבו בבגדים שבישל בהן קדרה לרבו. (תמידין פרק ב י)

רבינו בחיי:

לכבוד ולתפארת - על דרך הקבלה שישתמש מהם לכבוד ה' ולתפארת בני ישראל... ועשו בגדי קדש - ...ודע שהחושן והאפוד היו מצמר ופשתים, והיו ה' מינים, והפרוכת ד', והרימונים ג', ודרשו רז"ל ביומא בפרק בא לו, שכל מקום שנאמר בו שש חוטם כפול שש, משזר ח', מעיל י"ב, פרוכת כ"ד, חושן ואפוד כ"ח. משזר לבד נאמר רק ברימונים, המעיל ילפינן מפרוכת, וכתוב בה כליל שפירושו גדיל, והגדיל כפול, אם כן הוא י"ב חוטין... (שמות כח ב וו)

...ואם כן ז' בגדים נגד ז' רקיעין, והציץ על כולם, רומז למדה שכתוב עליה כל כבודה בת מלך פנימה, והיא העשירית, ואם כן הכהן מוקף ומעוטר בשעת עבודה בי"ב שבטים מלפניו ומאחריו, וע"ב פעמונים למטה, ושכינה על ראשו, מדת הדין שבה רחמים משגחת על ישראל, ולשון ציץ הוא כמו "מציץ מן החרכים"... (שם שם לו)

מדו בד - הודיענו שגם עבודת הרמת הדשן שהיא עבודה קלה צריכה כל בגדי כהונה, ושיהיו בגדיו לפי מדתו, שאם מכנסיו קצרים ואינם מגיעים לרגליו עבודתו פסולה. וצריכה ד' בגדים בהדיוט וח' בכהן גדול. וזהו הערה שהעוסק במצוה שיתהדר בה לפניו ב"ה, וישפיל עצמו אפילו בעבודה קלה לכבוד השי"ת... (ויקרא ו ג)

ספר החינוך:

שנצטוו הכהנים ללבוש בגדים מיוחדים לגדולה וכבוד ואז יעבדו במקדש... משרשי המצוה היסוד הקבוע לנו, כי האדם נפעל לפי פעולותיו ואחרי מחשבותיו וכונותיו, והשליח המכפר צריך להתפיס כל מחשבתו וכונתו אל העבודה, על כן ראוי ללבוש בגדים מיוחדים אליה, כשיסתכל בכל מקום שבגופו מיד יהיה נזכר ומתעורר בלבו לפני מי הוא עובד, וזה כעין תפילין שנצטוו הכל להניח בקצת הגוף שיהיה לזכרון מחשבת הכשר... והאבנט שחוגר במתניו ארכו שלשים ושתים אמה ומקיפו ומחזירו על גופו כרך על כרך, ונמצא שמרגיש בו בכל עת בזרועותיו שמתוך גבהו ברב ההקפין הזרועות נוגעות בו על כל פנים... (תצוה מצוה צט)

שלא להכרית פי המעיל של כהן גדול... משרשי המצוה, לפי שהקריעה דבר של גנאי אצלנו וענין השחתה, ואף כי בפי הבגד, נתרחקנו מן הדבר הוזהרנו עליו בלאו כדי שילבשהו הלובשו באימה וביראה ובנחת ודרך כבוד, שיירא מלקרעו ומלהשחית בו דבר. (שם מצוה קא)

הרקאנטי:

...כשתבין זה המאמר תבין טעם היתר כלאים בבגדי כהן, כי הוא כמו טעם שהתירו בציצית ובמשנה תורה יתבאר בע"ה, מוסף על זה כי הכהן הוא המכפר על ישראל וצריך להשלים אליו כל המדות, כמו שרמזתי בסוד התפילין, וזה לא הותר אלא אל הכהנים המשתמשין בשרביטו של מלך, כמו דאמר והזר הקרב יומת. (צו, ועיין שם עוד)

בעל הטורים:

ואלה הבגדים - ולא הזכיר כאן מכנסים, שנאמר "לכבוד ולתפארת", ולא ציץ שלא היה מין בגד. (שמות כח ד)

מצח אהרן - ב' במסורה, וכל בית ישראל חזקי מצח, שבגדי כהונה מכפרים על קשיות ערפם וחוזק מצחן של ישראל. (שם שם לח)

ערוה - ב' במסורה, לכסות בשר ערוה, ואידך לא תקרבו לגלות ערוה, רמז שבגדי כהונה מכפרין על העריות. ממתנים ועד ירכים - וסמיך ליה והיו על אהרן, לומר לך שמכנסים קודמין לכל. (שם שם מג)

את הכתנות, את הציץ - כל הנך אתי"ם לרבות, שהיה לכל אחד התיק שלו. (שם לט כז)

מדו - ב' במסורה, ולבש הכהן מדו, ויואב חגור מדו, שבגדי כהונה היו כעין בגדי מלחמה, ובזכותם מתגברין במלחמה. (ויקרא ו ג)

עקדה:

ואתה תצוה - הקדים את המנורה לבגדים, לומר שהבגדים לצורך ההדלקה, וכן בזכריה ג' אמר "הסירו הבגדים הצואים מעליו... וילבישוהו בגדים", ואחר כך כתב "ראיתי והנה מנורת" וגו', וזה מבואר מאד, כי הקנינים המדותיים קודמים לעיוניים, ולכן שינה בלשון ולא אמר כאן "צו את בני ישראל", כי רוצה לומר, אחר שאתה עתיד לצוות על הדלקת המנורה אין מהראוי לבא שמה בבגדי הדיוט. ובאמת אם בגדי כהונה בחיצוניותם לכבוד ולתפארת, בפנימיותם הם קידוש מעשיהם ומחשבותיהם. וזה שאמרו חז"ל, למה נכתבו בגדי כהונה אצל פרשת קרבנות? לומר לך מה קרבנות מכפרים, אף בגדי כהונה מכפרים.והלא באו לכבוד? אלא רוצה לומר כמו שההשתדלות בלמוד הקרבנות ותועלותיהם יועיל אפילו בשעה שאין מזבח, כן גם העיון בבגדי הכהונה. ונראה שהבגדים במדרגת הקנינים המעשיים, לגבי השולחן והמנורה שהם הקנינים העיוניים, אך גם בבגדים ימצאו החושן והאפוד והציץ שנזכר שם ה' עליהם... (שמות כז כ, וראה שם עוד)

אברבנאל:

טעמי הבגדים: לאבן עזרא בזה דרך זרה, שהאפוד הוא לדעתו כדי לדעת אצטגנינות, וכן החושן נגד מהלך המזלות וכו', וכן נראה דעת הרלב"ג, ואם כן מדוע לא נאמר באורים ותומים "ויעש", ומדוע נתיחד לכהן גדול, ומדוע אין נשאלים לכל אחד, ומדוע לא היו בבית שני? ועוד.

לחז"ל באו בגדי כהונה לכפרה. וכתב אנבוניט: הכתונת על שלמות המעשים והתכונות, המכנסים לעזיבת המותרות, האבנט שיתחזק נגד היצר והמחשבות והמותרות, המצנפת להתחזק באמונות ומדות התלויות בחוק ובשכל. ובגדי כהן גדול מורים על יסודות האמונה, האפוד מורה על יחוד ישראל בפרט והמין האנושי כולו, המעיל לדעת את ההשגחה, ובו פעמונים לידע שכל תנועותיו נראים ונשמעים, החושן מורה על מציאות הנבואה, והיא רק בישראל, שהיא למעלה מהמערכה, והציץ לומר שהנבואה נכבדת מהקסם התלוי בדמיון, והיא ברורה ומאירה ותמימה וודאית, לא כדמיון וכחוזים בכוכבים.

דרך שניה היא לפי המקומות שעליהם הונחו הבגדים: מצנפת וציץ על ראשו שיהיו מחשבותיו קדושות ואמונותיו. החושן על הלב על מחשבותיו ותפילותיו, ושמות בני ישראל בהן שיחשוב עליהם תמיד. האפוד על הכבד שיהיו מאכלותיו טהורים, וגם ההולדה שלו תהיה קדושה... וד' הבגדים הפשוטים: כתונת נגד העור, מכנסים נגד הבשר, מצנפת על העצמות, ואבנט על הגידים, ובהתלבשו בהם כל עצמותיו תאמרנה.

דרך שלישית: הבגדים רומזים אל כל הנמצא המקושר זה בזה כאיש אחד, הציץ - העולם השכלי הנבדל מגשמות, מצנפת על גרמי השמים, אפוד על המורכבים החמריים, וחוט הזהב שבהם על השכל האנושי החושב בד' היסודות. החושן רמז לישראל ומדרגותיו הנבואה והתורה, והמעיל על עבודת הכהן הגדול... (שמות כח ו)

ויעש את האפוד - שינה בבגדים בעשייתם מלשון יחיד לרבים, לומר שבצלאל התעסק יחד עם האומנים כדי שלא יקלו במעלתם, אמנם בכתונת מצנפת מגבעות מכנסים ואבנט אמר רק ויעשו, שהיו קלים ולא השתתף בעשיתם. ובציץ אמר הכל בלשון רבים, שבהיותו הכלי האחרון השתתפו כולם בעשייתו. (שם לט ב)

ספורנו:

לכבוד - הא-ל בהיותם קדש לעבודתו. ולתפארת - שיהיה כהן מורה נורא על סביביו, שהם תלמידיו החקוקים על לבו וכתפיו. (שם כח ב)

כלי יקר:

חושן - נראה שהקדים בציווי חושן המכפר על הדינין, והקב"ה מקפיד ביותר על הדינין, וראיה מדור המבול ודור ההפלגה, והאפוד מכפר על ע"ז, ובעיקר על העגל ושבירת הלוחות שנשא משה על כתפיו, ונגדם ב' כתפות האפוד וב' אבני שהם, ולכן הקדימוהו ישראל במעשה לכבודו של מקום, וגם שביד הקב"ה למחל ע"ז ולא על דינים שהם בין אדם לחברו... ציץ ומכנסים נראה שנרמזו בב' פעמים שאמר "ועשו בגדי קדש", שהציץ קודש, ומכנסים גדר ערוה שהיא קדושה, ומכנסים מכפר על גילוי עריות שבצנעה, וציץ על שבגלוי שמכפר על עזות מצח. (שם שם ד)

כתונת - לרז"ל היא לכפר על שפיכות דמים, ומה ענין זה לזה? לרבינו בחיי נתגלגל על ידי טבילת כתונת יוסף בדם שעבוד גופם במצרים ועשרה הרוגי מלכות, וכן הגוף הוא כתונת הנפש, על כן מדמה הכתונת לגוף הנרצח. שש שהוא פשתן שעל ידי שלא נתקבל קרבן קין שהיה זרע פשתן באה שפיכות דמים, ולכן היו שש ערי מקלט נגד השש. והאבנט מכפר על הרהור הלב, על כן ארכו ל"ב אמה. אם כן בגדי כהונה מכפרים על ח' עבירות, שד' מהן חמורות שבעבירות, ע"ז, גילוי עריות, שפיכות דמים ולשון הרע, ו' עבירות כלליות לכולן ומצויות ביותר: קלקול הדינין, גס רוח, הרהור עבירה ועזות מצח... (שם כח לט)

ומה שחלק בין כלים לבגדים בפרשה זו, וכן לעיל מחולקים בפרשיות, כי את המשכן הראה למשה בתבנית מקדש של מעלה, אבל לא את הבגדים שאינם למעלה, ונקראו גם כן בגדי אהרן, ולכן הדגיש בכל מעשה הבגדים "כאשר צוה ה' את משה"... (שם לח כא)

מדו בד - פירט כאן כתונת ומכנסים המכפרים על שפיכות דמים וגילוי עריות, שהעולה מכפרת על ההרהור שעיקרו בקרי, שהוא גילוי עריות ושפיכות דמים... (ויקרא ו ג)

אור החיים:

ואתה הקרב אליך - זוהי כפרתך על שסרבת בשליחות, ויעשה זאת בשמחה. ואולי רוצה לומר שיעשה הבגדים משלו... (שם כח א)

לכבוד - אינם לצורך הקרבן, שהרי משה הקריב בחלוק לבן, אלא הם לכבוד המשרת הקבוע, או ד' בגדי לבן ירמזו לשם הוי"ה ב"ה, וד' בגדי זהב לאותיות שם אד"ני. ודע שלשם הוי"ה ב"ה יתייחס כינוי התפארת, ולשם אדנות כינוי הכבוד. וציוה לעשות ח' בגדים שבאמצעותם יתכפר פגמים שיסבבו בני אדם שיגיעו למקום עליון, ולכן הקפיד בבגדים אלו לאהרן שישמש תמיד לכפר על בני ישראל, ומשה לא היה צריך לכפר בשימושו אלא על אהרן ובניו. (שם שם ב)

לכבוד - לרמוז על מה שאמר בזבחים שעבודה בבגדים קרועים פסולה. ולתפארת - שיהיו חדשים, וזה למצוה. (שם שם מ)

הכתב והקבלה:

אל כל חכמי לב - שהבגדים צריכים כוונה בעשיה, כברמב"ן, ונראה שצריכים גם כונה לשם בעליהם, כמו שאמר אחריו "לאהרן ולבניו". והם יקחו - תרגם יונתן "יסבון מן ממונהון", משמע שבגדי כהונה משל אהרן, ואם כן מה שכתב בויקהל, "הביאו למלאכת וגו' ולבגדי הקדש" הוא כהרמב"ן, על העושים במלאכה ולא על החומר. אך מצאנו מפורש בעזרא ב' "התנדבו וגו' וכתנות הכהנים", וכן ברמב"ם שקלים פ"ד שבאים מתרומת הלשכה, ומקורו התוספתא סוף פ"ק דיומא. ואולי צריך לקרא בתרגום יונתן מממונהון, מן הממונה, או שנשתנו בגדים אלו מהבגדים לדורות, שלא יאמרו לכבוד אחיו מרבה בבגדים. ומזה סייעתא גדולה לרמב"ם פרק ח' ז' מכלי מקדש, שפסק בזה כירושלמי, ולא ילפינן לדורות מבגדי אהרן, ועיין מל"מ שם... (שם שם ג וה)

מלבי"ם:

ואתה תצוה - מה שהביא הפרשה כאן הוא, כי הבגדים רומזים לטהרת המדות והדעות, לבושי הנפש, וכמו שאמרו התורה והאדם מחוברים הם נר אחד בארץ, התורה היא הלהב, הגוף הפתילה, והנשמה השמן... (שם כז כ)

בגדי קדש - יורו באמת על המדות בם יתלבשו נפשות הכהנים. לכבוד - שהנפש נקראת כבוד מצד הרוחניות שיש לה ממקורה, ולתפארת - מצד מה שזכתה הנפש על ידי עבודתה, ואמר למשה שיסייע לכהנים להגיע לידי כך.

בגדי הקדש נקראים גם מדים, שהם נגד המדות, וכן בזבחים פ"ח וערכין ט"ז, המלבושים הראשונים לנפש מצד הבהמיות הם התאוה והכעס, ונגדם באו מכנסים וכתונת, רמז לכך: "­ויטבלו את הכתונת בדם". והיות ורוב ציורי הנפש העולים ללב הם רעים, חגר להם אבנט להשקיע המחשבות בעומק הנפש, וארכו ל"ב אמה והוא מעשה רוקם לרמוז על הציורים העולים על הלב. אחר הקנאה והתאוה ישפיל את הכבוד והגאוה במצנפת, שידע מה למעלה ממנו, וארכה ט"ז אמה נגד ט"ז פנים שבחיות. מוסיף עליהם הכהן הגדול כדי להלביש את הנפש הדברית והמשכלת, מעיל - לשמור על שפתיו שידבר רק בתורה ובמצוות, ובמעיל גם שפה לפיו ופעמונים שישמע קולם רק בבואו אל הקדש, והפעמונים ברימונים, כי ברימון תרי"ג גרעינים נגד המצוות. האפוד הוא מלבוש מיוחד לעובדי ה' נגד עובדי הע"ז, בשתי אבניו כ"ה אותיות נגד שמע ישראל, שהוא יחודו המתפשט בכל העולמות, שיהיה רק לעתיד לבא, ולכן נאמר בלחש. החושן הוא על אחדות ישראל שעל ידי המשפט, ואחדותם על ידי אהרן השופט הראשי ורודף השלום, ובאבניו ע"ב אותיות נגד הזקנים, ו' מכל שבט, וצריך שיחובר היטב לאפוד אחדות ה', ולמען יקדש גם מחשבותיו בבושתו מפני מלך מלכי המלכים לבש את הציץ... (שם כח ב)

וישם עליו את החושן - ללמד סדר לבישה: מכנסים, כתונת, אבנט, מעיל, אפוד וחושן, ואחר כך יאפד את האפוד תחת החושן, ובסוף מצנפת וציץ. (ויקרא ח ח)

והפשט את אהרן - ושאלו במדרש איך עלו בבגדי כהונה, שיש בהם איסור שעטנז שלא בשעת עבודה? ומכאן ראיה לפירוש שכהן גדול מותר כל היום בחושן ואפוד מפני הציץ שמרצה, ואלעזר הותר ללבשם מפני החינוך... (במדבר כ כו)

בגדי פשתים - הכהנים יתעלו לעתיד לבא וילבשו בגדי כהן גדול (של יום הכפורים). (יחזקאל מד יח)

רש"ר הירש:

ועשו בגדי קדש - כאמור, האמנים לוקחים את החמרים לבגדי כהונה מידי העם, הכהנים נושאים בעבודתם את בגדי העם. (שמות כח ו)

בגדי כהונה: רק על ידם מתכהן הכהן ויוצא מתוך פרטיותו מלאת החסרונות. "בגד" קרוב ל"פקד", כושר רוחני לתפקיד. הבגדים מסמלים כושר מוסרי, שכן ניתנו לאדם מידי הבורא כדי להצילו מטעות בהמית. הלבישה מסמלת כניסת האישיות לתוך מעלה או אופי מיוחדים. בגדי הכהונה מבטאים אם כן את אופי הכהונה, ולכן איסור החציצה בהם, ושצריכים צביעה לשמה...

הבגדים מכשירים את הכהן לעבוד עבודת הקודש, והאומה היא המגישה אותם לו, לפיכך מבטאים בגדי הכהונה את התכונות, שמימושן נדרש על ידי מקדש תורת ה' בתודעת האומה, והם מסמלים את הקדושה שהמקדש משרה על האדם מישראל ומצפה שיתעלה אליה...

המכנסים מכסים בשר ערוה, והם עשויים מבד פשתן לבן שחוטיו קלועים "שש כפולה". הם מלבישים איפוא את כל הטבע הווגטאטיבי (צמחי) של האדם, (תזונה, פריה ורביה) בתכונה של טהרה ההולמת את תעודתו כיציר נברא... אופייני הדבר, שדוקא לגבי בגד זה המביא לידי ביטוי מובהק ביותר את הטוהר המוסרי, נזכר שמו של הפשתן "בד", וביומא ע"א ב' מתפרש השם הזה על פי התכונה המיוחדת של צורת הצמח, "דבר העולה מן הקרקע בד בד", ללא ענפים. צורה זו מסמלת את השאיפה לעלות ולהגיע אל המטרה היעודה בקו קבוע מראש וללא סטייה...

כתונת תשבץ מכסה את חלקו העליון של הגוף, הגב, החזה והזרועות, וכן הרגלים שאין המכנסיים מכסים אותן, היא מלבישה איפוא את טבעו האנימאלי (בעל חי) של האדם, (התחושה והרצון, הפעילות והתנועה), בתכונה של טהרה ההולמת את תעודתו כיציר נברא, וטהרה זו מצוינת במיוחד על ידי תשבץ, בשלילה והרחקה של כל דבר בלתי טהור וזר, כמשבצת העשויה לקבל אבן חן בלבד. הכוחות הבאים לידי ביטוי באיברים האלה מקבלים בכך את התפקיד להציע את עצמם ככלים המשמשים לדבר נעלה יותר...

אבנט, אין אנו יודעים את המובן המיוחד של מלה זו ואת סוג החגורה שהיא מציינת... החגורה ולבישתה מציינות בכל מקום מצב של כוננות עובר לעשיה. הוא עשוי מארבע חמרים, תכלת ארגמן ותולעת שני שזורים על בד לבן של שש... לסמל חיי עשיה בכל התחומים על יסוד טהרה מוסרית וחדורים רוח אלוקית...

המעיל מכסה את כל הגוף בצבע ברית ה'. המעיל מעלה את כל נפש האדם, ללא שיור, אל מדרגת מילוי חובתה, וזאת לאחר שטוהרה מכל דבר בלתי טהור (מכנסים), קיבלה את דבר התורה (כתונת), ונאזרה לקראת עבודת המעשים (אבנט)... בשוליו היו רמוני תכלת וארגמן ותולעת שני בלי שש, הם מסמלים שפעת זרע (גרעיני הרמון) של חיים הקשורים בברית עם ה'. מקום קביעת הרימונים בשולי המעיל, כשפניהם כלפי מטה, גם לו משמעות סמלית: לא למען השמים אלא למען הארץ יניבו הזרעים את פירות הקדושה האלוקית, עבודת ה' שבקיום המצוות, שכל נפש האדם תתקדש בה על ידי קבלת התורה מן המקדש, תזרע בארץ שיפעת זרע של חיים הקשורים בברית עם ה'... על ידי הפעמונים "ונשמע קולו", לא כיחיד ולא למען עצמו יגש הכהן הגדול לפני ה', אלא כבא כוח כלל הציבור ובשביל כלל הציבור... (שם מ, וראה שם עוד באורך)

ילבש על בשרו - שלא יהא דבר חוצץ בינו לבשרו (זבחים י"ט א'). משמעות בגדי הכהונה איננה כלפי חוץ, למראית עיני אחרים, אלא כלפי פנים לתודעת הכהן עצמו, עם לובשו את מדו יעטה טהרת קודש... (ויקרא ו ג)

כתונת בד קדש - בדרך כלל משמש הכהן הגדול בבגדי זהב, סמל לחיים הרוחניים המעודנים של ישראל, ביום הכפורים בקרבו אל קדש הקדשים לובש הכהן הגדול בגדי לבן, סמל הטהרה. מכנסים - טהרת החושניות, כתונת - טהרת הרצון, ואף האבנט, המדרגה הרצונית התחתונה גם היא שונה משל אבנט הדיוט. (ויקרא טז ד)

העמק דבר:

לכבוד - שאהרן היה צריך להתנהג בחסידות ופרישות והבדלה, וצריך שיבינו שהוא למעלתו ולא לרמות רוחא. ומהבגדים הבינו שה' חפץ ביקרו וראוי להיות מרכבה לשכינה, ובבגדי כהן הדיוט היו רק המגבעות לתפארת. (שם כח ב)

לקדשו - שהבגדים יסייעו לו להתקדש, וכל דבר שבקדושה צריך עשיה לשמה, וכמה שמכוונים יותר מועיל יותר לתכלית, ולכן ידבר משה בעצמו אליהם. לכהנו - תכלית קדושתו לעבודת המזבח. (שם שם ג)

ומשחת אותם - תרגם אונקלוס: ותרבי, שמשמעו גבהות הנפש, שגם לבישת הבגדים גרמה להם... (שם כח מ)

יהיו לבניו - לעתיד לבא תעמד להם זכות הבגדים לבד שילמדו הכל בלי להתעלף. (שם כט כט)

כתונת - הזכיר כתונת תחילה מחמת קדושתה, שעוטפת יותר אברים, רק בלבישה מכנסים קודמים לכסות ערוה. (ויקרא טז ד)

משך חכמה:

תעשה להם לכבוד - כי הרמת הדשן בבגדים פחותים, ואבנט ומגבעות רק לעבודות שאינן פחותות. והנה דבר שבהמצאו הוא כבוד אין עדיין בחסרונו פחיתות, לכן כתב על מכנסים שחייב מיתה, כי חסרונם הוא פחיתות... (שמות כח מ)

כאשר ציוה ה' - כתב זאת רק בבגדים, כי יש בהם כלאים. או: שמותר לעשות כתבניתם גם להדיוט, מה שאינו כן בכלים, ולכן מדגיש שנעשו לשמם. (שם לט א)

יכבס בגדיו במים - רק כאן נזכר כיבוס במים, אולי משום דקיימא לן שבגדי כהונה שנגעלו אין מכבסין אותם, דאין עניות במקום עשירות (זבחים פ"ח), ולשטה שהרמת הדשן היא בבגדים פחותים שחוקים מבגדי עבודה, כשרים מכובסין להרמה. וכן בפרה אם זקוקים רק למים מכבסין אותם, אבל לא אם זקוקים גם לנתר ולחול. (במדבר יט ח)

שפת אמת:

בענין הפרשה סמיכות שמן למאור לבגדי כהונה... ובגדי כהונה היו תיקון אברי הגוף, שבודאי אהרן בחיר ה' נשתנו כל אבריו להיות כמלאך ה', כמו בכתוב "מלאך ה' צב-אות הוא", ואיתא במדרש שנכנס לפני ולפנים בזכות האבנים והשבטים, ויפלא כי לא שימש לפני ולפנים רק בבגדי לבן, אך הפירוש כמו שכתב "והיו על לב אהרן", פירוש כמו שכתוב "שימני כחותם על לבך", והארת הבגדים הניחו רשימה בגופו של אותו צדיק... ובמקדש ה' היה זה מפורסם ונגלה, שנתעלו כל אברי הכהן כמו שכתוב "לקדשו לכהנו לי", והיה כל גופו בטל במציאות, והיה רק קודש וכהן ומשרת ה'. אבל הארת בגדי כהונה היה מתפשט לכל בני ישראל בבחינת תיקון הגוף והמלבוש... (תצוה תרמ"ד)

במדרש, כשאמר הקב"ה ואתה הקרב וגו' הרע למשה וכו'... וכל בגדי כהונה שהיו להיות נדמה הכהן כמלאך ה', כדאיתא במדרש, אבל מקודם היה עצם האדם מתלבש במלאכות ה', ולכן משה רבינו ע"ה שימש בלי בגדי כהונה, והרמז בגמרא בחלוק שאין בו אימרא, פירוש שלא היה בו כמלא נימא מגשמיות... והענין כנ"ל, כי משה רבינו ע"ה אמר "אם תשא חטאתם", להיות נמשכין אחר מדרגה שלו, ואם אין נתרצה להיות הנהגה שלהם במדריגה קטנה שלא על ידו. ועתה שנאמר לו הקרב, שזהו בחינת אהרן, בחינת "תקרב", שהיא מדת בעלי תשובה, ולא נתקיים לגמרי נשיאות חטאת להיות בבחינת "תבחר", לכן הרע לו ולא נזכר שמו בפרשת לבושי אהרן, שהיא מדריגה נמוכה מבחינת משה רבינו ע"ה... (שם תרנ"א)

פרשת תצוה מיוחדת לאהרן הכהן בחינת נר מצוה... ובודאי כך היה שלא נמחה כל החטא להיות דביקין בתורת חיים ובעץ החיים, והיה התקרבות בכח אהבת חסד, וזהו התכשיטין ובגדי כהונה שהוא רומז לתיקון הגוף שהוא המלבוש, ונרמז גם כן במדרש שכעס המלך על המטרונה, ואף על פי כן צוה לעשות לה תכשיטין וכו', פירוש שתמצא חן בעיניו על ידי התכשיטין, מה שלא היה נצרך מקודם... (שם תרנ"ו)

שם משמואל:

ענין בגדי כהונה הגיד כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה כי כל דבר פנימי צריך כיסוי ולבוש, ועל כן כהנים שהם פנימיים צריכין לבגדים ולא לויים, שלויים הם לארמא קלא... (תצוה תרע"ב)

...ולפי האמור יש לפרש ענין כהן גדול שמשמש בשמונה וביום הכפורים בארבעה, דהנה כהן גדול שורשו מבחינת רב חסד... ועל כן לא הועילו אצלו ד' בגדי כהן הדיוט, כי האור שלו היה כל כך גדול ובוקע דרך הבגדים... על כן הוצרך עוד לד' בגדי זהב, והיינו על פי דברי המדרש (פרשה ל"ח), משל לבן מלכים שהיה פדגוגו נכנס אצלו ללמד סניגוריא על בנו והיה מתירא מן העומדים עליו, הלבישו פורפירא שלו שיהו רואין אותו ומתיראין ממנו, כך אהרן וכו'. מה גם שידוע שד' בגדי זהב נגד ד' אותיות שם אדנות דינא דמלכותא, על כן היה מעין משה וייראו מגשת אליו.

והנה כהן גדול ביום הכפורים כשנכנס לפני ולפנים היה בתכלית האימה והיראה, ועל כן הוצרך פרישה שבעת ימים מקודם... והיינו שתיכף שלבש בגדי לבן לצורך פנים לבש אימה ופחד, והרי אמרנו שלעומת היראה שבו מתיראין גם כן ממנו, על כן היה זה במקום בגדי זהב... (שם תרע"ג)

שעורי דעת:

...ועל כן אמרה תורה "ועשית וגו' לכבוד ולתפארת", כי אף שענין בגדי הכהונה מדתם ומתכונתם הן על פי סודות רמים ונישאים, בכל זאת היה נעשה גם לכבוד ולתפארת, שיהיה גם בהדור חיצוני ותפארת. אבל אף שרצה הקב"ה שיהיו לכבוד ולתפארת, וצוה למשה שיראה שיעשו כן, בכל זאת צוה לו שלחכמי לב לא יזכיר כלל מענין כבוד ותפארת, רק שיעשו "לקדשו לכהנו לי", והוא משום שהם העוסקים במלאכת הקדש שהיו צריכים לעשות בכונה קדושה וטהורה וליחד יחודים על כל עבודה ועבודה כדי שתחול על מעשיהם השראת השכינה, לא היה ראוי שיכוונו גם לכבוד ולתפארת, שזה היה מגרע כונתם הרמה... (חלק ג עמוד עג)