(ראה גם: אסתר, מרדכי)
בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך, קצף בגתן ותרש שני סריסי המלך משומרי הסף ויבקשו לשלח יד במלך אחשורש. (אסתר ב כא)
בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש, אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן הקציף הקב"ה אדון על עבדיו לעשות רצון צדיק, ומנו יוסף, שנאמר ושם אתנו נער עברי וגו', עבדים על אדוניהן לעשות נס לצדיק, ומנו מרדכי, דכתיב ויודע הדבר למרדכי וגו'. אמר רבי יוחנן בגתן ותרש שני טרסיים הוו, והיו מספרין בלשון טורסי ואומרים, מיום שבאת זו לא ראינו שינה בעינינו, בא ונטיל ארס בספל כדי שימות. והן לא היו יודעין כי מרדכי מיושבי לשכת הגזית היה והיה יודע בשבעים לשון. אמר לו והלא אין משמרתי ומשמרתך שוה, אמר לו אני אשמור משמרתי ומשמרתך, והיינו דכתיב ויבקש הדבר וימצא, שלא נמצאו במשמרתן. (מגילה יג ב)
ר' יודא בר' סימון ור' חנין בשם ר' יוחנן, כתיב (תהלים מ"ז) לכו חזו מפעלות ה' וגו', הקציף הקב"ה אדונים על עבדיהם ליתן גדולה לצדיקים, פרעה קצף על עבדיו ליתן גדולה ליוסף, עבדים על אדוניהם, ליתן גדולה לצדיק, (אסתר ב') קצף בגתן ותרש ליתן גדולה למרדכי. רב אמר קונדא מכירין נתנו בתוך מנעליהם (חרב קצר), ר' חנין אמר מנגנין עשו לו לחנקו (מעשה תחבולה), שמואל אמר חכינא עשו לו בתוך ספלו (ארס נחש), ויבוקש הדבר וימצא, רבנן אמרי זבוב נתנו בתוך פיילי פוטירין שלו, מיד ויבוקש הדבר וימצא. (בראשית פח ב)
ר' שמעון אומר בא וראה חכמתו של מרדכי, שהיה יודע בשבעים לשון והיה שמו מרדכי בלשן, והיה יושב בשער המלך לראת שלא תטמא אסתר ונערותיה בכל מאכל אסור, ושמע שני סריסי המלך שהיו מדברים בלשון כשדים ואומרים זה לזה, עתה ישכב המלך משכב הצהרים וכשיעמוד משנתו ויאמר לנו תנו מעט מים, ניתן לו סם המות בקיתון של זהב. ושמע מרדכי לשונם ונכנס והגיד למלך, ואסתר הגידה למלך בשם מרדכי, שנאמר (אסתר ב') ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי... וכשעמד המלך ממשכב הצהרים אמר לשני סריסיו להשקותו, השקוני, נתנו לו הסם בקיתון של זהב, אמר להם המלך שפכו את המים הללו לפני, אמרו לו אדוננו המלך, הן המים הללו יפים הם והם מים טובים הם מים קרים הן מים ברורים, אמר להם המלך כך עלתה לפני לשפכן, מיד שפכו אותם לפניו ומצא בהם סם המוות, וצוה המלך לתלותן. (פרק נ)
בימים ההם ומרדכי יושב בשער המלך קצף בגתן ותרש, אמר רבי לוי למה קצף בגתן ותרש, אלא כשנכנסה אסתר למלכות אמרה לאחשורוש אתה למה אין אתה עושה כשם שהיו המלכים הראשונים עושים, שהיו מושיבים אדם צדיק יהודי יושב בשער המלך, נבוכדנאצר הושיב דניאל על פתחו, שאם יגיע לו דבר היה אומר לו, שנאמר דניאל בתרע מלכא. אמר לה מכרת את יהודי כשר, אמרה ליה יש כאן אדם כשר וצדיק ושמו מרדכי. בגתן ותרש היו עומדים בשער, כיון שהעבירם המלך והעמיד מרדכי תחתיהם קצפו ואמרו, הואיל והעבירנו המלך נלך ונהרגהו בצינעא, ויהו הכל אומרים, בגתן ותרש כששמרו את המלך היו משמרים יפה, עכשיו שהעמיד שם יהודי נהרג... (אסתר פרק ב, תתרנג)