בהו   

(ראה גם: בריאה, מציאות)

זהר:

לבהו כבר יש לו ציור וצורה, שהוא האבנים המשוקעות תוך החקיקה דתוהו... האבנים יוצאות תוך החקיקה שמשוקעות שם, ומשם מושכות תועלת לעולם בציור של לבוש, שמושכים אור ישר לתועלת העולם ממעלה למטה, ומעלים או"ח ממטה למעלה, ומלבישים האור ישר... (בראשית כא, ועיין שם עוד)

תהו הוא הארץ הנקראת נשיה, ונקרא כן משום שלא נראה בה שום מראה עד שהיא נשכחה לגמרי, ובהו שבהכתוב הוא הארץ הנקראת ארקא, שהיא מקום שאינו נשכח... (בראשית ב לח, ועיין שם עוד)

פתח אותו היהודי ואמר, והארץ היתה תהו ובהו, מי היא ארץ, אותה הנודעת למעלה ולמטה, (דהיינו המלכות), היתה תהו, מהו תהו, זהו קו ירוק שמקיף כל העולם, ונקרא קו תהו, שכתוב, ונטה עליו קו תהו ואבני בהו, כמו שלמדנו, (שאבני בהו הן) אבנים מפולמות הנשקעים בתוך התהום ומהם יוצאים מים.

עתה יש לדעת, תהו שהוא קו ירוק, מהו קו ירוק, אלא מצאנו בספרו של הרופא קירטינא ושמו יודן דקסרי... והוא אמר והארץ היתה תהו, מהו תהו, הוא קו ירוק המקיף כל העולם, ומה הוא, הוא קליפת האגוז, וזו היא הקליפה החיצונה שהיא ירוקה.

לפנים ממנו (מן הקליפה הירוקה הוא) בוהו, והוא אבנים מפולמות שמהן יוצאים מים, מן תהו נמשך עור ובשר, מן בוהו נמשכות עצמות... (זהר חדש בלק עד, ועיין שם עוד)

תרגום יונתן:

ובוהו - וריקניא מכל בעיר... (בראשית א ב)

רש"י:

ובוהו - לשון ריקנות וצדו. (שם)

אבני בוהו - משקלות של דין חורבן. (ישעיה לד יא)

רמב"ן:

...אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון נקרא ליוונים היולי... והחומר הזה שנקרא היולי נקרא בלשון הקדש תהו, והמלה נגזרת מלשונם "בתוהה על הראשונות", מפני שאם בא אדם לגזור בו שם תוהא ונמלך לקוראו בשם אחר כי לא לבש צורה שיתפש בה השם כלל, והצורה הנלבשת לחומר הזה נקראת בלשון הקדש בהו, והמלה מורכבת, כלומר בו הוא, כמלת לא תוכל עשהו... וזהו שאמר הכתוב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו, כי הוא אשר בו יתיחס האומן מחשבת בנינו... ועוד אמרו במדרש, רבי נחוניא בן הקנה אמר רבי ברכיה, מאי דכתיב והארץ היתה תוהו ובהו, מאי משמע היתה, שכבר היתה תהו, ומאי בהו, אלא תהו היתה, ומאי תהו דבר המתהה בני אדם וחזר לבהו, ומאי בהו, דבר שיש בו ממש, דכתיב בו הוא... (בראשית א ב)

עקדה:

תהו ובהו - קודם שנבראו הגרמים השמימיים היו היסודות חסרי המציאות בעצמם ובמצבם, בהו - אינו כדאי לתועלת. (שם)

אברבנאל:

תהו ובהו - לאבן עזרא שממון, ויש אומרים שהכל היה מכוסה מים, שהם התהום, לרמב"ן תהו הוא חומר שאין בו ממש והלבישו ה' צורה - בו הוא, ובספר יצירה ממשיך: עשה תהו ושם מקומו ברע, עשה בהו ושם מקומו בשלום, שתהו החומר ממנו ימשכו החסרונות, ובהו הצורה שממנה השלמות... (שם)

כשנראתה הארץ יצאה מכלל תהו, ובהוצאת צמחיה יצאה מכלל בהו. (שם שם יב)

ספורנו:

והארץ היתה תהו ובהו - ואותה הארץ הנבראת אז היתה דבר מורכב מחומר ראשון הנקרא תהו, ומצורה ראשונה הנקראת בהו, כי אמנם לא היה נאות לחומר הראשון זולתי צורה אחת, היא היתה ראשונה לכל צורות המורכבים בהכרח... ונקרא החומר של אותו המורכב הראשון תהו, להיותו מצד עצמו דבר כחיי בלבד, בלתי נמצא בפעל, כאמרו כי תהו המה, כלומר בלתי נמצאים... והצורה הנשואה באותו מורכב הראשון נקראת בהו, כי בו בתהו שאמר נמצאת בפעל, וקרא אבני בהו הנושא הבלתי עומד עם צורתו זמן נחשב, כמו שקרה לנושא הצורה הראשונה, שתכף לבש צורות מתחלפות. (בראשית א ב)

הכתב והקבלה:

תהו ובהו - ענינם הוא זה, הציירים הבנאים כשרוצים לצייר איזה צורה לבנות איזה בנין עושים להם מתחלה על הנייר בעט ברזל ועופרת העתקה ורשימה לדוגמה מהבנין שרוצים לעשות. בתחלה עושים קו חיצון המקיף את שטח הצורה כולה אבל אין עושים קו גמור כי אם נקודות בסבוב, עד שכמעט אין הסבוב הזה מורגש בחוש רק במחשבה, הסובב היולני הזה נקרא בלשון עברי תהו, על שם שהוא מתוה את גבול הצורה, (מן "תתאו לכם הר ההר"), ובפנימיות זה הסובב דהיינו בשטח התיכון עושים שוב נקודות נקודות לסימני גבולי החלקים ומרחקם וערכם זה לזה ועל השטח כולו, וזאת הרשימה הפנימית תקרא בלשון עברי בהו, מלשון בו ובתוך... (שם)

מלבי"ם:

תהו ובהו - ...ובפשט הוא כתרגום אונקלוס: צדיא וריקניא, שכל גשם יתואר על ידי חיצוניותו, כגון משולש, ועל ידי פנימיותו, כגון רך, נוזל, ועל אלו השנים אמר כאן תהו ובהו, כי היסודות עדיין לא נפרדו זה מזה. (שם)

רש"ר הירש:

תהו - ערבוביא מצד הכרתנו, ובהו - וכן מצד מצבו של הדבר בעצמו. (שם)

העמק דבר:

תהו - בלי גדרים והבדלים, תערובת, ובהו - שבו נכלל הרבה בבת אחת. (שם)