(ראה גם: בעלי חיים, לויתן, לעתיד לבא-סעודה)
הנה נא בהמות אשר עשיתי עמך, חציר כבקר יאכל. הנה נא כחו במתניו ואונו בשרירי בטנו. יחפץ זנבו כמו ארז, גידי פחדיו ישרגו. עצמיו אפיקי נחשה, גרמיו כמטיל ברזל. הוא ראשית דרכי א-ל העשו יגש חרבו. כי בול הרים ישאו לו, וכל חית השדה ישחקו שם... (איוב מ טו)
כיצד הם נשחטים, בהמות נותץ ללויתן בקרניו וקורעו, ולויתן נותץ לבהמות בסנפיריו ונוחרו... (ויקרא יג ג)
תחת איסור בהמות בהררי אלף, ר' יוחנן וריש לקיש ורבנן, ר' יוחנן אמר בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה כל מיני עשבים והיא אוכלת, שנאמר כי בול הרים ישאו לו. וריש לקיש אמר בהמה אחת היא, רבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מאכל לאכילתן של צדיקים, והיא אוכלת, מאי טעמא, והיה השרון לנוה צאן. ורבנן אמרי בהמה אחת היא ורבוצה על אלף הרים ואלף הרים מגדלין לה מיני בהמות, והיא אוכלת, מאי טעמא, שנאמר וכל חית השדה ישחקו שם, ואפשר כן אית בעיר אכל בעיר, א"ר תנחומא גדולים הם מעשה האלקים, מה ששונין הם מעשיו של הקב"ה. ומהיכן הוא שותה, ר' יוחנן ור' שמעון בן לקיש, ר' יוחנן אמר כל מה שהירדן מכניס אחת לו' חדשים הוא עושה גמיעה אחת, מאי טעמא, שנאמר הן יעשוק נהר ולא יחפוז. ר' שמעון בן לקיש אמר כל מה שהירדן מכניס לי"ב חדשים הוא עושה גמיעה אחת, מאי טעמא, יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, ויש בהם ליכלוך פה. ורב הונא בשם ר' יוסי אמר אין בהם לכלוך פה, ומהיכן הוא שותה, תני ר' שמעון בן יוחאי, נהר יוצא מעדן ושמו יובל, ומשם הוא שותה, מאי טעמא, שנאמר ועל יובל ישלח שרשיו. א"ר מאיר ואולם שאל נא בהמות ותורך זה בהמות... (שם כב ז)
ר' יוסי בן מנסיה בשם ר"ש בן לקיש אומר צריכים ספלים שיהיו פקוקים בשעת הניסוך, א"ר יוסי בר' אבין מלתיה דר"ש בן לקיש אמר לעכב. בהמה אחת מסרתי לך ולא היית יכול לעמוד בה, ואיזה בהמה, בהמות בהררי אלף (פרשה טז את קרבני לחמי, והמשך כנ"ל)
בששי הוציא מן הארץ בהמה שהוא רבוץ בהררי אלף ובכל יום ויום מרעיתו אלף הרים, ובלילה הם נצמחין מאליהן כאלו לא נגע בהם, שנאמר (איוב מ') כי בול הרים ישאו לו, ומי ירדן להשקותו, שמימי הירדן סובבין את כל ארץ ישראל, חציין למעלה מן הארץ וחציין למטה מן הארץ, שנאמר יבטח כי יגיח ירדן אל פיהו, והוא מוכן לסעודה גדולה של צדיקים, שנאמר העשו יגש חרבו... (פרק יא)
תנינם כתיב, זהו לויתן ובהמות שאין להן זוגות, אמר ריש לקיש בהמות יש לו בן זוג אבל אין לו תאוה, שנאמר גידיו פחדיו ישורגו... (בראשית פרק א, יב)
כוחו במתניו - ביציו מעוכים ונסתרים ולא ניתקו לגמרי. בהמות - שם בהמה, אין בישוב גדול ממנה... ויאמרו המפרשים שהוא הפיל, ואינה ראיה. (איוב מ טז)
ראשית דרכי - מבראשית נברא ראש לבהמות. העושו - הקב"ה בעצמו ישחטנו. בול הרים - אלף הרים נושאין לו יבול כל יום.. (שם שם יט וכ)
יעשוק נהר - פרת מבני אדם בשתותו אותו. ולא יחפוז - לא יתקשה בטנו משתיתו. יבטח - למשך כל הירדן לתוך פיו. בעיניו יקחנו - המקום בהביטו בו, ונרעד מאימתו. (שם שם כג)
יעשק - יחסרו המים מהנהר כשישתה, ולא יחפוז ישתה בלי חפזון, כי לא יפחד מחיה ומאדם. בעיניו יקחנו - את הירדן, כי יחשוב שישתה את כולו, וכאילו במוקשים ינקב אפו כשיפתח נחיריו לשאוף. (שם שם כג)
בהמות - שם כלל לחיה גדולה, ולויתן לדגים גדולים, ורז"ל קיבלו ששמם כן, והוא האמת בקבלה. כחציר - אינו טורף, ובכל זאת לא תוכל לו. (שם שם טו)
ישחקו שם - ולא יפחדו ממנו, כי אינו טורף. במוקשים ינקב - יפשט אפו לתוך הירדן עד שינקב במוקשים שבקרקעו. או האם ילכדנו אדם במוקש? (שם שם יט וכג)
בהמות - חיות עצומות, ואני מעכבם מלעשות רעה לישוב, ואיך לא אעכב בהשגחתי מי שיעשה לך רעה. ואונו בשרירי בטנו - אינו מוליד הרבה, ומחזיק הולד בבטנו שלא יאבד הישוב. אלף הרים - ירעה, ולא יפחד מהחיות הטורפות לרוב חזקו, ואם היה בא לישוב היה מרעיבם. (שם שם טו ויט)
ויש לך עוד להבין אלו שני הנבראים המחולקים, הלויתן ובהמות בהררי אלף מחולקים במדות שלהן, שכל אחד מיוחד למדה מיוחדת כאשר ידוע מענין הלויתן אשר הוא במים אשר המים מתיחסים למדה מיוחדת שהם מושפעים מן הימין, ובהמות בהררי אלף שהוא השור מתיחס למדה מיוחדת שהוא מושפע מן השמאל, כאשר ידוע. ולפיכך כאשר יקבלו אלו שני דברים לאכול אותם יהיו מושלים בכל... (חידושי אגדות בבא בתרא עד ב)
...וביאור זה, כי אלו הם שני הפכים, שהרי הלויתן בים ובהמות ביבשה ובעולם הזה, שהיה החילוק בעולם, נתן הקב"ה גבול ללויתן בפני עצמו, ולא היה כל אחד נכנס לרשות האחר, ולכך היה להם הקיום, ולבסוף יהיה הכל אחד, ואין כאן גבולות מחולקים, וכיון שלא יהיה כאן גבולות מחולקים נכנס האחד בגדר השני, וכל אחד מתגבר על השני. וזה שאמרו ששחטו בסנפיריו, כלומר שיש בלויתן דבר שלא נמצא לבהמות, שאין לו סנפירין, ויש לבהמה שאין ללויתן, והוא הזנב, ויהיו מתגברים זה על זה ויהיו בטלים שניהם הם רחוקים מן האחדות, והשי"ת לעתיד חפץ באחדות, כדכתיב והיה ביום ההוא וגו' ולפיכך שניהם בטילים לעתיד, ודבר זה מבואר כאשר יתבונן בחכמה. (שם וראה עוד ערך לויתן)