בית   דין   

רמ"ע מפאנו:

ועד שלא נתמנה בית דין של מטה היתה תורה יוצאה מבית דין של מעלה, ודבר בעתו מה טוב, עכשיו ניתנה תורה ונתחדשה הלכה אחרי רבים להטות, ואין לך אלא שופט שבימיך, שהרי בית דין מבטל דברי בית דין שקדמהו בשנים או אפילו קטן ממנו אם נפל המחלוקת בהבנת דרכי התורה שזה דורש ומלמד במדה אחת וזה במדה אחרת, כגון רבויי ומיעוטי או כללי ופרטי, ואלו היה שם יחיד בבית דין ראשון דורש כמו שעתיד לדרוש בית שני ובבית דין שני יחיד א' היה דורש כמו היה דורש בית דין ראשון, זה וזה בדורו נעשה זקן ממרא, אם הורה לעשות כדבריו אחרי שהסכימו על הפכו בית דין שבימיו. למדנו מזה אמות ההוראה בב' דרכים, ושהמעשה הנרצה ממנה הוא המוסכם לרבים לפי מקומו ושעתו ובלבד ביושבי לשכת הגזית ותלמידיהם אחריהם מכוונים לבא למקום. אבל לבטל תקנה או מנהג בעינן בית דין גדול ממנו... (מאמר חקור דין חלק ב פרק יח)

ארחות צדיקים:

אם הרגל לדבר בבית הכנסת ולעשות שחוק וקלות ראש, מעת שישוב, יזהר שלא ידבר בבית הכנסת שום דבר של חול, ואפילו שלא בשעת התפלה, וישב במורא גדול, ויתפלל בכונה ובהכנעה. ויתענה ארבעים יום, בין רצופים בין מופלגים, וילקה בצנעה בכל יום. (שער התשובה)

ספורנו:

ומקדשי תיראו - בתי כנסיות ובתי מדרשות, כאמרו "ואהי להם למקדש מעט". (ויקרא כו ב)

אהליך יעקב - בתי כנסיות ומקדשי א-ל המיוחדים לשכן שמו ולקבל תפלה, ומטיבים לכל האומה. (במדבר כד ה)

ספר חרדים:

כמה קשה עונש המסיג גבול חבירו בונה ביתו בלא צדק ואוי ואבוי למסיג גבול המלך השם   צב-אות להרהר בבית תפלתו או מדרשו בדברי העולם או לדבר בעניניו, הגם לכבוש את המלכה עמו בבית, ואסרו אפילו לומר אסותא למתעטש בבית המדרש, קל וחומר שאר דבור, ואם הדבר צורך יצא לחוץ וידבר, וכתיב ומקדשי תיראו, וכדי ביזיון וקצף אם באומר דברי קדושה ותפלה ולבו בל עמו... (פרק ד דברי כבושין)

מהר"ל:

ובפרק קמא דברכות, אמר רבי חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלקי אברהם בעזרו וכו'. ויש לך לדעת כי אברהם היה קובע מקום לתפלתו, והיה לו הדביקות בו יתברך בקביעות ולא במקרה, ולכן היה השי"ת עמו בקביעות מבלי הסרה כלל, והיה דבוק בשכינה, ובצאתו למלחמה היתה השכינה לוחמת באויביו, כי דבר שיש לו קביעות אין לו הסרה כלל, היפך המקרה שאינו מתמיד. ומצד המקום שהוא קובע לתפלתו מורה שיש לו מקום אצל השי"ת, ובדבר זה היה אברהם מיוחד, כי הוא היה התחלה לכל העולם, כמו שאמרו בשביל אברהם נברא העולם, והיה כמו עיקר, והעיקר צריך מקום שיעמוד בו, ולפיכך יש לו מקום מיוחד אצל השי"ת שהוא מקומו של עולם. ולפיכך אמר "אלקי אברהם בעזרו", כי כל דבר שיש לו מקום הוא חזק מאד.

ומבואר כי המקום הוא תוקף הדבר ומגין על הדבר שהוא מקום לו, וכן שם מקום יורה שמקיים את אשר הוא לו מקום. ועוד שהמקום מיוחד לדבר, ואי אפשר שיהיה מקום אחד מיוחד לשני דברים, וכאשר קובע מקום לתפלתו השי"ת הוא מקומו המיוחד לו, ואין אחר נכנס במקומו המיוחד, ולכך הוא יתברך בעזרו. ואמר שאויביו נופלים לפניו, כי מצד הדביקות שיש לו עם השי"ת הוא מסולק ממתנגד... (נתיב העבודה פרק ד)

משלימות העבודה הזאת אמרו שם: אמר רב חסדא לעולם יכנס שני פתחים וכו', פירוש שצריך שני דברים, האחד הוא הסילוק מכל הדברים, והשני הוא להתייחד עם השי"ת שמתפלל לפניו, ואין זה בלא זה. שעירוב המחשבה מעכב הדביקות עם השי"ת. ועוד דבר עמוק בזה, כאשר תבין המאמר שתמה ר' יוחנן דאיכא סבי בבבל, אמרו ליה מקדמי ומחשכי לבי כנישתא (מקדימים ומאחרים לבית הכנסת), אמר היינו דמהני להו.

תמצא שלכל הדברים הטבעיים יש לכל אחד מקום, שכאשר הוא במקומו הוא מקויים וכשיוצא ממנו נפסד, וארץ ישראל הוא מקומם הטבעי של ישראל, לכך נאמר "למען ירבו ימיכם על האדמה" וגו'. וכאשר מקדימים ומאחרים לבית הכנסת, וכאילו ביתם טפל אצל בית הכנסת, לא תוכל לומר שאין זה מקומו, כי בית הכנסת ראוי בכל מקום, כי ממזרח שמש עד מבואו מהולל שם ה', ומקום בית הכנסת בכל העולם, אלא שעושה בית הכנסת עיקר.

אמנם הפירוש הברור במאמר זה הוא, כי השי"ת הוא אלקים חיים, וכאשר האדם בא לביתו ראוי לו החיים, כי ההליכה לבית השי"ת להתפלל בי' נקרא שמצא את השי"ת, ומפני שהוא אלקים חיים דבק בחיים לגמרי. וארץ ישראל היא ארץ החיים כמו שהתבאר, שהיא באמצע העולם, ודבר שהוא באמצע מקבל החיים ממקור עליון, וכאשר שוקד על דלתות הקב"ה ונכנס לפנים מגיע אל מדרגת החיים, וזהו המועיל להם במקום מדרגת ארץ ישראל.

במדרש: מעשה באשה אחת שהזקינה הרבה ובאת לפני ר' יוסי בן חלפתא, אמרה לו, רבי זקנתי יותר מדאי ואני מבקשת לפטור מן העולם, אמר לה במה הארכת ימים? אמרה לו למודה אני... ומשכמת לבית הכנסת כל יום. אמר לה מנעי עצמך מבית הכנסת ג' ימים זה אחר זה... לכך אמר "כי מוצאי מצא חיים", ואמרו בגמרא שיש ללכת לבית הכנסת בדרך יותר רחוקה, מפני שנוטל שכר פסיעות, ולא אמרו כך בסוכה וכו', כי השי"ת מצוי בבית הכנסת, ולפיכך כשהולך לבית הכנסת נמשך אל השי"ת להיות לו דביקות בו יתברך, וידוע כי המתנועע אל דבר הוא דביקות גמור עם המתנועע, יותר ממי שקרוב לו כבר, והכל לפי התנועה והפסיעות יש לו דביקות בו יתברך... (שם פרק ה)

מה טובו אהליך - מה שלא רצה שיהיו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, כדי להפריד חס ושלום השכינה מישראל, שכל זמן שיש להם בתי כנסיות ובתי מדרשות שכינה ביניהם, ועוד מפני שהקול קול יעקב בבתי כנסיות ובבתי מדרשות אין שונאיהם נזקקין לישראל ולא יוכלו להרע להם. (במדבר כד ה)

רמח"ל:

ודע כי חז"ל אמרו שהקב"ה לא הגלה את ישראל אלא כדי שיתווספו עליהם גרים (פסחים פ"ז), והוא סוד קלפת נוגה הנתקנת על ידי גלות ישראל. ובסוד אמרו גם כן "ונשאר גם הוא לאלקינו", אלו בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ, (מגילה ו'), והוא סוד גדול, כי הנה בבית המקדש נאמר "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבוא אליך וברכתיך", אך כשגלו ישראל נשאר להם מקדש מעט, שמצד הטוב של נוגה נמצאים הבתי כנסיות, כי ארץ ישראל תחת הקדושה, ובבל תחת הסטרא אחרא, אבל כל שהוא בית הכנסת או בית המדרש אלו הם בסוד נוגה הנתקנת ומתחברת אל הקדושה, ולעתיד לבוא בהתקן הכל "ונשאר גם הוא לאלקינו", וכל בית כנסת נקרא "אש נוגה", כברעיא מהימנא.

ועל זה אמרו חז"ל (ברכות ו') "כל הרגיל לבא לבית הכנסת ולא בא הקב"ה שואל בו, שנאמר "אשר הלך חשכים ואין נוגה לו", בסוד תיקון נוגה הנעשה שם, אבל כשלא בא אז הלך חשכים בתוך הג' קלפות האחרות השולטות בחוץ לארץ, ואין נוגה לו. (אדיר במרום דף נז)

של"ה:

...על כן אמר מנחם בזמן הזה יש טף בא לבית הכנסת לתת עונש למביאיהן, לפי שהוא בא לחלל קדושת בית אלקינו ולשחוק בו כברחובות קריה...זה מכה את זה, זה מרנן וזה בוכה, זה מדבר וזה צועק, זה רץ אילך וזה רץ אילך, רץ לקראת רץ ירוץ... והמביא טף בזה האופן לבית הכנסת אין ראוי לו לקוות על זה שכר כי אם לדאג מן הפורענות, הא למה הוא דומה, לאיש שיש לו עבד שוטה והלך לדבר אל המלך ועבדו עמו, עמד העבד בשטותו ובזה את המלך וחרפו, ואדוניו ראה ושתק, הלא יקצוף המלך על אדוני העבד, ויאמר לו לא עבדך בזני כי אם אתה, ויסרהו כדי רשעתו ולעבד לא יעשה דבר אין לעבד חטא... (ענין ספר תורה וענין בית הכנסת)

ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, ראוי לאדם שיעמוד במקומות הנכבדים באימה וביראה ובתוספות קדושה ויהיה מורא שמים עליו בדבור ובמחשבה ובמעשה, על כן המספר שיחת חולין בבית המדרש או בבית הכנסת אף שלא בשעת לימוד ושלא בשעת תפלה מסלק מורא שמים מעליו, והוא איסור מוסיף על איסור של שיחת חולין... (תורה שבכתב ויצא)

כלי יקר:

למען ירבו ימיכם - בברכות א"ל ר' חייא לרב איכא סבי בבבל, תמה, והכתיב "על האדמה", אמר לו מקדימין ומחשיכין לבי כנשתא. ונראה לומר על דרך שאמרו רז"ל עתידין בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוצה לארץ שיקבעו בארץ ישראל, אם כן האדמה שלהם היא האדמה של ארץ ישראל, והמשכים ומעריב כל יום עומד על האדמה אשר נשבע ה' לאבותם... (דברים יא כא)

רש"ר הירש:

נדבה - ...האיסור להקדיש תמימים מדגים כי העיקר הוא העבודה הנעשית ולא המקדש בעצמו, מכאן מה שאמר ר' יהושע, שמעתי שמקריבין אף על פי שאין בית. וכן חשוב בית הכנסת היותר עלוב מהמקדש היותר מפואר, אם מתאספים בו כורתי בריתי עלי זבח, המוכנים להתמסר לתורה ומצוות בכל ביקור בבית כנסת עלוב זה... (ויקרא כב כג)

...אין לך רעיון המאיים על מקדשי ה' בישראל כמו הרעיון, כי המקדשים הללו נועדו רק לשלם לה' את המגיע לו, וכי תשלום זה פוטר את המנדב מכל חובה לעשות למען ה' ומוסדותיו. הוגי הרעיון הזה סבורים, כי כל תפקידו של בית ה' כבר מתמלא על ידי ביקורם הקצר, שהרי כל בתי הכנסת נבנו רק למענו, זמני התפילה הוקדשו לו, וכל הנדבות והתרומות נועדו רק להמציא לה', כביכול, מקום עלי אדמות.

אך הלא בתי הכנסת הוקמו למעננו, זמני התפילה וכל יתר תשמישי הקדושה הוקדשו לנו, ורק למען עצמנו הננו מתנשאים מעל לחיי יום יום, כדי שנתקרב אל ה' ואל מקדשיו, לעשות רצונו ולקיים את מצוותיו הקדושות, כך הננו מתעלים בחיינו היומיומיים, בכל עת ובכל מקום בכל תנאים שהם, לדרגה של קדושה, וכך נאצלת קדושת המקום על כל חיינו, והיא משפיעה וקובעת את כל יחסינו עם בני אדם עלי אדמות.

"אם ארעב לא אמר לך" (תהלים נ' י"ב), אם ה' היה משתוקק ורעב להכרה מצד בני אדם, לא היה אומר לנו זאת, כך הננו למדים מכל המצוות האמורות במקדש. לא הביקור בבית הכנסת עיקר, אינו חשוב כל כך איך אדם מתנהג בבית הכנסת, באיזו כוונה ובאיזו חרדת קודש הוא מתפלל את תפילתו לפני ה' וכמה זמן הוא שוהה בתפילה, העיקר הוא, שאחרי צאתו מבית הכנסת תוסיף לשרות עליו אווירת אותן השעות ותשפיע על הלך מחשבתו, על רגשותיו, על רצונו ומעשיו... מי שנכנס רק לצאת ידי חובה ולבלות שעות אחדות בהתרוממות הנפש, על מנת לחזור מיד אל החיים השגרתיים - הרי מוטב לו אם היה נשאר בביתו, שכן לגבי עצמו לא השיג את מטרת ביקורו... (במעגלי שנה א עמוד קנו)

צא וראה את בתי הכנסת של שומרי התורה, הללו אינם חוגגים חנוכות בית מפוארות, אין כאן זרי פרחים, עוגב, מקהלה ושירי חנוכה. לכל היותר יש בה רב הדורש את הדרשה הראשונה לרגל חנוכת הבית, אבל גם זה אינו בבחינת הכרח שאין לוותר עליו. הכנסת ספרי התורה מהווה את שיא החגיגה, אחר כך מברכים את ברכת הטוב והמטיב, מתפללים תפילת מנחה, והחגיגה הצנועה מגיעה בזה לסיומה. ברם, מרגע זה ואילך נודעת חשיבות יתירה לבית כנסת זה, שכן מדי יום ביומו יתפללו בו יהודים נאמנים. הוא יהיה מעתה מקום מקלט מן החיים האפורים היומיומיים, וגם מקום הכשרה והכנה לחיים אלה. הוא יהיה מקום כנסת לחייהם המשותפים של יהודי העיר לפני ה', מקום ללימוד תורה אשר יהווה הגורם העיקרי להחדרת התורה בכל שטחי החיים לפני ה'. בית כנסת זה נבנה מתוך הצורך והרצון העז לינוק חינוך של קדושה ממקום קדוש. חנוכת הבית לא נסתיימה עם עניית "אמן" על נאום החנוכה, ולא עם סיום שירה של המקהלה בטכס החנוכה. חנוכה-חינוך. זוהי התחלה של פעילות ולא צוואה של בית כנסת ההולך למות. קהל הנוטה להתרחק מן היהדות, נוטה לשים יותר לב לחגיגת חנוכה מפוארת, ואולם, בית כנסת שנבנה ונחנך בהגזמה של פאר והדר, אינו זוכה לראות את מתפלליו יותר מפעם אחת בשנה, ביום הכפורים... רק בשעה שמישהו חולה אנוש או גוסס ר"ל, או בימי זכרון לנפטרים נכבדים ויקרים, מזמינים מנין אנשים עם נואם מקצועי, ואולי גם מנגן על עוגב ועורכים טכס מפואר. ואילו כל יתר ימות השנה מהווה בית הכנסת פאר של מותרות, הממלא את תפקידו רק על ידי עצם היותו בעיר הזאת. (שם עמוד רג)

לצורך בניית המקדש - אמנם כן, בנין המקדש כי ינזק או הוא צר מהכיל באי שעריו, או שחזותו מיושנת מדי וראוי להחליפו בסגנון בעל טעם מודרני, מיד כספנו מוכן ומזומן לכסות את ההוצאות. מעטות התקופות כבימינו, בה מצטיינים רבים מאתנו בנדיבות לב להקים בתי כנסת מפוארים, ובה אף הוקמו מקדשי מעט במספר רב. אך למטרות מקדש א-ל, הוה אומר למען יהגו ילדינו אף הם בתורה זו ובמשפטיה אלו, אשר למענם הקימונו היכלי פאר כה מרהיבים ביופים, למען יבין אותה דור הנעורים שלנו, למען תמצא קן בתאי הלב ובריקמות המוח של זקנים וצעירים בתוכנו, ותרכוש לפחות מדה זו של תשומת לב שמקדישים אצלנו למדעי השכלה אחרים של ימינו... כמה ממון דרוש בשביל שייעשה לפחות מעט מזעיר למענה בתקופתנו?

לא בתי כנסיות, לא היכלי תפלה, כי אם בתי מדרשות, בתי אולפנא ואכסניות של תורה - הם הם קדשי ישראל הנעלים ביותר. אהה, אי כפיים חרוצות העושות למענם? צאו לישובי ישראל הנידחים, וראו, מה לומדים הצעירים? מה יודעים המבוגרים? בואו אל הערים פנימה, מה יודעים המורים?... בפתיחת ספר התקנות של כל קהלה יהודית, לא צעדו בראש מפעלי ה"עבודה" ו"גמילות חסדים", כ אם "התורה", ולא ראו את פריחתה המרנינה לב בתפארת בנינים והיכלות, אלא במספר הנפשות המקשיבות לדברי אלקים חיים... (חלק ב עמוד קלה)

הכבוד הנעלה ביותר שה' מבקש לקבל מן האדם הוא, שישמע תמיד בקולו ויהי מוראו עליו כמורא אביו ורבו. היכל תפילה, בית הכנסת וכל יתר פרטי עבודת ה' כשלעצמם, אין להם כל חשיבות בעיניו. הם באים רק לדובב אל לב היהודי, לעוררו להזכירו את תפקידו עלי אדמות, לגונן עליו מפני זעזועי החיים ולהקדיש את כל חייו לה'. לא לפלל, כי אם להתפלל, שיהא אדם מדבר עם עצמו, שיחדש מדי פעם את יחסו הטהור לה'. את ידיעתו הצרופה על מהותו ותפקידו, זוהי תכליתם של בתי הכנסת בישראל. ה' מצוי בכל מקום בו ידרשוהו ויכבדוהו כאדון העולם ואבי האנושות, בכל מקום בו אדם רוצה להיות לו לעבד ולבן. על כן בית הכנסת אינו נבנה לה', אלא לאדם מישראל, אם כי הוא שייך גם לה'. שכן מגמת הביקור בבית הכנסת אינו רק לשיר הימנונים מפוארים ולהקטיר לבונה, אלא "ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים" (ר"ה כ"ט), כדי לחדש שם את הלב ואת כל המהות של האדם לעבודת ה'. כדי לקיים עבודת קודש זו גם בחיי יום יום, בבית הכנסת ה' עוזר לאדם למצוא את עצמו, ואז הוא מוצא שם גם את בוראו...

בתי הכנסת נועדו לפי צרכי האומה, שיתכנסו בהם יהודים בכל יום לפני ה', לזכור שם בצוותא את תפקידם המשותף על ידי תפילה וקריאה בתורה בציבור, להתכונן יחד לקראת תפקידם הגדול, וכדי להביע במלים את אשר לימד בית המקדש בסמלים.

ומכיון שבתי הכנסת ועבודת הקודש הנעשית בהם אינם מהווים את עיקר העיקרים של עבודת הבורא, כי אם רק מקום של כוננות והכשרה לקראת העבודה העיקרית, על כן אין הם המקומות הקדושים ביותר. קדושתם היא משנית לעומת קדושת בתי המדרש, שבהם לומדים ומלמדים את התורה הקדושה, כדי לעבוד את ה' ולמלא את רצונו הקדוש בחיינו היומיומיים... (שם חלק ג עמוד רכג, וראה שם עוד וערך תפלה)

אילו קם בימינו נביא, וראה את כל העבודה זרה הנעשית ב"היכלות" המפוארים של אחינו "המתקדמים", המתרברבים ברוב חוצפתם וטפשותם מתוך בוז ולעג כלפי "פולחן הקרבנות" ושוקדים על פולחנם שלהם, שאין מטופש ואוילי יותר ממנו, בהטיפם לאמר, כי כל היהדות כולה מצטמצמת רק במסגרת הצרה של בית הכנסת, בנוסחאות התפילה והשירים השונים לקול צלילי העוגב, ובתרומה שתורמים לטובת ה"היכל" עם פולחנו המפואר לקול "שרים ושרות", וכל זה כדי להיפטר מכל יתר המצוות בחיי יום יום, בחוג המשפחה בחברה ובעבודה, כי אז היה הנביא אומר כדברי מלאכי (א' י'): "מי גם בכם ויסגר דלתים ולא תאירו מזבחי חנם, אין לי חפץ בכם אמר ה' צב-אות ומנחה לא ארצה מידכם". ואכן אילולא בית הכנסת המסורתי מימי אבותינו, עם התפילה בצבור וקריאת התורה, אשר בו עוד מתכנסים יהודים מתוך שאיפה להתעלות לחיי תורה ומצוות - אפשר שהתרופה היעילה ביותר, אם כי גם הקיצונית ביותר, לתעתועי דורינו, היתה, לסגור באורח זמני, לתקופה של מאה שנה, את כל בתי הכנסת!

לא אחי, אל יבהילך רעיון נורא זה, סגירת בתי הכנסת לא תשבית אפילו אחד מאלף חלקים של מצוות ה', כמו ביטול מצוה אחת מן התורה, למשל איסור גיד הנשה, מתוך הנחה שכבר פג חלילה תוקפו של איסור זה... (שם חלק ד עמוד קכה)

שם משמואל:

והנה זה עצמו השמיענו המד"ר, שעולם הבא לרגלי רוממותו אין דרך להגיע אליו רק על ידי שבעולם הזה הוא מבטל כל ג' חלקיו, היינו גוף ונפש ושכל להשי"ת, על ידי עניית אמן מבטל את הגוף, ועל ידי כניסת בתי כנסיות ובתי מדרשות מבטל את הנפש, ועל ידי שמיעה בקולה של תורה את השכל... וכן בקיבוץ לבתי כנסיות ובתי מדרשות הרי הוא מתרחק מישיבת בתי כנסיות של עמי הארץ ומחברתם... על ידי זה בא לעומתו אל הקדושה בעולם הבא... (דברים תבוא תרע"א)

ר' צדוק:

כשבונים או מייסדים בית הכנסת או בית המדרש חדש באיזה מקום נעשה מקודם שם מחית עמלק באותו מקום, דתיכף אחר מחיית עמלק בא קדושת המקום, כמשאז"ל סנהדרין כ' ג' מצות נצטוו בכניסתן וכו' מחיית עמלק ואחר כך בנין בית המקדש... (חלק ב צדקת הצדיק עמוד סא)