(ראה גם: אבלות, דמעה, הספד, עצב)
ותא חזי, דמעות רבות הזילה אותה הצדיקת לאה בשביל שתהיה בחלקו של יעקב ולא לאותו רשע עשו, וזהו שלמדנו, כל אדם המוריד דמעות לפני הקב"ה, אף על פי שכבר נגזר עליו העונש יקרעו את הגזר דין, ולא יוכל העונש לשלוט עליו, מאין לנו זה, מלאה, כי נגזר על לאה להיות בחלקו של עשו, והיא בתפילתה הקדימה להנשא ליעקב, ולא ניתנה לעשו. (ויחי רעד)
והטוב בעיניך עשיתי, היינו שסמך גאולה לתפלה, וכבר בארנו. החברים בארו, שנתכוון ליחד היחוד כראוי, ומשום זה ויבך חזקיהו בכי גדול, שאין שער שיעמוד לפני דמעות (ולא יפתח)... (שם שצד)
אמר ר' יהודה, לעתיד לבא מה כתוב, בבכי יבואו ובתחנונים וגו', מהו בבכי יבואו, בזכות הבכיה של אם הילד, (אמם של ישראל), שהיא רחל, יבואו ויתקבצו מן הגלות. ואמר ר' יצחק גאולת ישראל אינה תלויה אלא בבכיה, דהיינו כשתשלמנה ותכלינה בכי הדמעות שבכה עשו לפני אביו (אז יגאלו), שכתוב וישא עשו את קולו ויבך, ואלו הדמעות הורידו את ישראל לגלות, כיון שתכלינה אלו הדמעות על ידי הבכיה של ישראל, יצאו מן הגלות, זה שאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. (שמות רו)
וכל שכן אם הוא בוכה, כי את כל הפתחים הסתומים הוא פותח, ומתקבלת תפלתו, ועל כן וידוי חטאיו הוא כבוד המלך, להגביר הרחמים על הדין, ועל כן כתוב, זובח תודה יכבדנני... (ויקרא שלט)
חזייה דהוה קא בכי ר' אליעזר, אמר ליה אמאי קא בכית, אי משום תורה דלא אפשת, שנינו אחד המרבה ואחד הממעיט ובלבד שיכוין לבו לשמים, ואי משום מזוני, לא כל אדם זוכה לשתי שלחנות, ואי משם בני, דין גרמא דעשיראה ביר, אמר ליה להאי שופרא דבלי בעפרא קא בכינא, אמר ליה על דא ודאי קא בכית, ובכו תרוייהו. אדהכי והכי אמר ליה חביבין עליך יסורין, אמר ליה לא הן ולא שכרן, אמר ליה הב לי ידך, יהב ליה ידיה ואוקמיה. (ברכות ה ב)
אדהכי והכי אתא אבוה, חזייה דהוה קא בכי ואחיך, אמר ליה מאי טעמא קא בכית, אמר ליה דלעגל קא אתית, מאי טעמא אחיכת, דחשיבת בהאי עלמא טובא... (שם יח ב)
וכשחלה רבי יוחנן בן זכאי נכנסו תלמידיו לבקרו, כיון שראה אותם התחיל לבכות, אמרו לו תלמידיו, נר ישראל עמוד הימיני פטיש החזק, מפני מה אתה בוכה, אמר להם אילו לפני מלך בשר ודם היו מוליכין אותי, שהיום כאן ומחר בקבר, שאם כועס עלי אין כעסו כעס עולם, ואם אוסרני אין איסורו איסור עולם, ואם ממיתני אין מיתתו מיתת עולם, ואני יכול לפייסו בדברים ולשחדו בממון אף על פי כן הייתי בוכה, ועכשיו שמוליכים אותי לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, שהוא חי וקיים לעולם ולעולמי עולמים, שאם כועס עלי כעסו כעס עולם, ואם אוסרני איסורו איסור עולם, ואם ממיתני מיתתו מיתת עולם, ואיני יכול לפייסו בדברים ולא לשחדו בממון, ולא עוד אלא שיש לפני שני דרכים, אחת של גן עדן ואחת של גיהנם, ואיני יודע באיזו מוליכים אותי, ולא אבכה... (שם כח ב)
וא"ר אלעזר מיום שחרב בית המקדש ננעלו שערי תפלה, שנאמר גם כי אזעק ואשוע שתם תפלתי, ואף על פי ששערי תפלה ננעלו, שערי דמעה לא ננעלו, שנאמר שמעה תפלתי ה' ושועתי האזינה אל דמעתי אל תחרש. (שם לב ב)
...והאמר רב, אנחה שוברת חצי גופו של אדם, שנאמר ואתה בן אדם האנח בשברון מתנים וגו', ור' יוחנן אמר אף כל גופו של אדם, שנאמר והיה כי יאמרו אליך על מה אתה נאנח, ואמרת אל שמועה כי באה ונמס כל לב וכו'... (שם נח ב)
...בשעה שהקב"ה זוכר את בניו ששרויים בצער בין אומות העולם מוריד שתי דמעות לים הגדול וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו, והיינו גוהא (רעידת הארץ)... רבי נתן אומר אנחה מתאנח, שנאמר והניחותי חמתי בם והנחמתי... (שם נט א)
...מיד געו כל העם בבכיה ואמרו, חס ושלום יש לנו חלק באלקי ישראל... (שם סג ב)
חזי דהוה ביה פילי בגופיה (בקעים), הוה קא בכי וקא נתרו דמעת עיניה וקמצווחא ליה (שהדמעות מלוחים ומכאיבין המכה בתחלתן, רש"י)... (שבת לג ב)
דתניא מפני מה מתים בניו ובנותיו של אדם כשהן קטנים, כדי שיבכה ויתאבל על אדם כשר, כדי שיבכה, ערבונא שקלי מיניה, אלא מפני שלא בכה והתאבל על אדם כשר, שכל הבוכה על אדם כשר מוחלין לו על כל עונותיו בשביל כבוד שעשה... א"ר יהושע בן לוי משום בר קפרא כל המוריד דמעות על אדם כשר הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנאמר נודי ספרתה אתה שימה דמעתי בנאדך הלא בספרתך (שם קה ב, וראה עוד הספד)
...דכתיב וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, על עסקי משפחותיו (שנאסר להם קרובות, רש"י). (שם קל א)
ושבו העבים אחר הגשם, זו מאור עיניו של אדם שהולך אחר הבכי. אמר שמואל האי דמעתא עד ארבעין שנין הדרא, מכאן ואילך לא הדרא... סבר לה כי הא דאמר רבי יוחנן משום רבי יוסי בן קצרתה שש דמעות הן, שלש יפות ושלש רעות, של עשן ושל בכי ושל בית הכסא רעות, של סם ושל שחוק ושל פירות יפות. (שם קנא ב)
דא"ר יהושע בן לוי מאי דכתיב עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה, עוברי אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקב"ה, עמק שמעמיקין להם גיהנם, הבכא שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין... (עירובין יט א)
א"ר יהושע בן לוי בשעה שאמר הקב"ה לאדם וקוץ ודרדר תצמיח לך זלגו עיניו דמעות, אמר לפניו, רבונו של עולם אני וחמורי נאכל באבוס אחד. (פסחים קיח א)
...משביעין אנו עליך במי ששכן שמו בבית הזה שלא תשנה דבר מכל מה שאמרנו לך, הוא פורש ובוכה והן פורשין ובוכין, הוא פורש ובוכה שחשדוהו צדוקי, והם פורשין ובוכין, דא"ר יהושע בן לוי כל החושד בכשרים לוקה בגופו. (יומא יט ב)
אמר ר' עקיבא סח לי ר' ישמעאל בן לוגא פעם אחת יצאתי אני ואחד מבני בניהם לשדה ללקט עשבים וראיתי (ששחק ובכה) אמרתי לו מפני מה בכית, אמר לי כבוד אבותי נזכרתי... ומפני מה נזכרת, אמר לי מעלה עשן כנגדי... (שם לח א)
כדדריש רבי יהודה לעתיד לבא מביאו הקב"ה ליצר הרע ושוחטו בפני הצדיקים ובפני הרשעים, צדיקים נדמה להם כהר גבוה, ורשעים נדמה להם כחוט השערה, הללו בוכין והללו בוכין, צדיקים בוכין ואומרים היאך יכולנו לכבוש הר גבוה כזה, ורשעים בוכין ואומרים היאך לא יכולנו לכבוש את חוט השערה הזה... (סוכה נב א)
...וכשבאתי והרציתי הדברים לפני ר' עקיבא זלגו עיניו דמעות, ואמר מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי. (שקלים יד ב)
מאי הלך ילך ובכה נושא משך וגו', א"ר יהודה שור כשהוא חורש הולך ובוכה, ובחזירתו אוכל חזיז מן התלם, וזהו בא יבא ברינה. (תענית ה א)
רבי אלעזר בן פדת דחיקא ליה מילתא טובא... אזול רבנן לשיולי ביה, חזיוהו דקא בכי וחייך, ונפק צוציתא דנורא מאפותיה, כי אתער אמרו ליה מאי טעמא קבכית וחייכת, אמר להו דהוה יתיב עמי הקב"ה ואמרי ליה עד מתי אצטער בהאי עלמא, אמר לי אלעזר בני ניחא לך דאפכיה לעלמא מרישא אפשר דמתילדת בשעתא דמזוני... (שם כה א)
תנו רבנן מעשה ברבי אליעזר שגזר שלש עשרה תעניות על הצבור ולא ירדו גשמים, באחרונה התחילו הצבור לצאת, אמר להם תקנתם קברים לעצמכם, געו כל העם בבכיה וירדו גשמים. (שם שם ב)
אמר רבה אמר ר' יוחנן תשעה באב היה, אמר להם הקב"ה אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני קובע לכם בכיה לדורות. (שם כט א)
ויפול על צוארי בנימין אחיו... אמר ר' אלעזר בכה על שני מקדשים שעתידין להיות בחלקו של בנימין ועתידן ליחרב, ובנימין בכה על צואריו בכה על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב. (מגילה טז ב)
מאי שדה בוכין, רב יהושע בר אבא משמיה דעולא אמר שדה שמפטירין בה מתים. (מועד קטן ה ב)
...אמינא בכו לאבלים ולא לאבידה, שהיא למנוחה ואנו לאנחה... (שם כה ב, וראה עוד הספד)
ואמר רב יהודה אמר רב כל המתקשה על מתו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה, ההיא איתתא דהות בשיבבותיה דרב הונא הוו לה שבעה בני, מת חד מינייהו הוות קא בכיא ביתירתא עליה, שלח לה רב הונא לא תעבדי הכי, לא אשגחה ביה, שלח לה אי צייתת מוטב, ואי לא ציבית זוודתא לאידך מית, ומיתו כולהו, לסוף אמר לה תימוש זוודתא לנפשיך ומיתא. אל תבכו למת ואל תנודו לו, אל תבכו למת יותר מדי ואל תנודו לו יותר מכשיעור, הא כיצד שלשה ימים לבכי ושבעה להספד... בכו בכו להולך, אמר רב יהודה להולך בלא בנים... (שם כח ב)
...בכה ר' אליעזר ואמר סוד ה' ליריאיו ובריתו להודיעם, אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם... (חגיגה ג ב)
ר' אלעזר כי מטא להאי קרא בכי, ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו, ומה תוכחה של בשר ודם כך, תוכחה של הקב"ה על אחת כמה וכמה. ר' אלעזר כי מטי להאי קרא בכי, ויאמר שמואל אל שאול למה הרגזתני להעלות אותי, ומה שמואל הצדיק היה מתיירא מן הדין, אנו על אחת כמה וכמה... רבי אמי כי מטי להאי קרא בכי, יתן בעפר פיהו אולי יש תקוה, אמר, כולי האי ואולי. רבי אמי כי מטי להאי קרא בכי, בקשו צדק בקשו ענוה אולי תסתרו ביום אף ה' אמר, כולי האי ואולי. רבי אסי כי מטי להאי קרא בכי, שנאו רע ואהבו טוב והציגו בשער משפט אולי יחנן ה' אלקי צב-אות, כולי האי ואולי. רב יוסף כי מטי להאי קרא בכי, ויש נספה בלא משפט, אמר מי איכא דאזיל בלא זמניה... רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, ותסיתני בו לבלעו חנם, עבד שרבו מסיתין לו וניסת תקנה יש לו. רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, הן בקדושיו לא יאמין, אי בקדושיו לא יאמין במאן יאמין... רבי יוחנן כי מטי להאי קרא בכי, וקרבתי אליכם למשפט והייתי עד ממהר במכשפים ובמנאפים ובנשבעים לשקר ובעושקי שכר שכיר, עבד שרבו מקרבו לדונו וממהר להעידו תקנה יש לו. (חגיגה ד ב)
ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה, אמר רב שמואל בר איניא משמיה דרב, מקום יש לו להקב"ה ומסתרים שמו. מאי מפני גוה, אמר רב שמואל בר יצחק מפני גאותה של מלכות שמים. ומי איכא בכיה קמיה הקב"ה, והאמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה, שנאמר הוד והדר לפניו עוז וחדוה במקומו, לא קשיא, הא בבתי גואי הא בבתי בראי, ובבתי בראי לא, והא כתיב ויקרא אד-ני ה' צב-אות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק, שאני חרבן בית המקדש דאפילו מלאכי שלום בכו, שנאמר הן אראלם צעקו חוצה מלאכי שלום מר יבכיון, ודמע תדמע ותרד עיני דמעה כי נשבה עדר ה', אמר ר' אלעזר שלש דמעות הללו למה, אחת על מקדש ראשון, ואחת על מקדש שני, ואחת על ישראל שגלו ממקומן, ואיכא דאמרי אחת על ביטול תורה... תנו רבנן שלשה הקב"ה בוכה עליהן בכל יום, על שאפשר לעסוק בתורה ואינו עוסק, ועל שאי אפשר לעסוק בתורה ועוסק, ועל פרנס המתגאה על הצבור. (שם ה ב)
אשכחיה שמואל לרב יהודה דתלי בעיברא דדשא וקא בכי, אמר ליה שיננא מאי קא בכית, אמר ליה מי זוטרא מאי דכתיב בהו ברבנן איה סופר איה שוקל איה סופר את המגדלים... אנן מה תהוי עלן, אמר ליה, שיננא טינא היתה בלבם. (שם טו ב)
בכה רבן יוחנן בן זכאי ואמר, אשריכם ישראל, בזמן שעושין רצונו של מקום אין כל אומה ולשון שולטת בהם... (כתובות סו ב)
והאמר רבי חייא אני ראיתי קברו של רבי והורדתי עליו דמעות... והתניא כשחלה רבי נכנס ר' חייא אצלו ומצאו שהוא בוכה, אמר לו רבי מפני מה אתה בוכה, והתניא מת מתוך השחוק סימן יפה לו מתוך הבכי סימן רע לו... אמר ליה אנא אתורה ומצות קא בכינא... (שם קג ב)
...באותה שעה בכה ר' ישמעאל ואמר, בנות ישראל נאות הן אלא שהעניות מנוולתן, וכשמת ר' ישמעאל היו בנות ישראל נושאות קינה ואומרות, בנות ישראל על רבי ישמעאל בכינה... (נדרים סו א)
...וכשהיה מגיע ר' עקיבא אצל פסוק זה היה בוכה, ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה, המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת וכמה... (נזיר כג א)
אגריפס המלך... וכשהגיע ללא תוכל לתת עליך איש נכרי זלגו עיניו דמעות, אמרו לו אל תתירא אגריפס אחינו אתה אחינו אתה. (סוטה מא א)
דרש רבא, בשכר ארבע דמעות שהורידה ערפה על חמותה זכתה ויצאו ממנה ארבעה גבורים, שנאמר ותשאנה קולן ותבכינה עוד. (שם מב ב)
אמר רב יהודה אמר רב מעשה בבנו ובבתו של ר' ישמעאל בן אלישע שנשבו לשני אדונים... זה אומר אני כהן בן כהנים גדולים אשא שפחה, וזאת אומרת אני כהנת בת כהנים גדולים אנשא לעבד, ובכו כל הלילה, כיון שעלה עמוד השחר הכירו זה את זה ונפלו זה על זה וגעו בבכיה עד שיצאה נשמתן, ועליהן קונן ירמיה, על אלה אני בוכיה עיני עיני יורדה מים... (גיטין נח א)
...והיו הם יושבים ואוכלים ושותין, והוא היה עומד ומשקה עליהן, והיו דמעות נושרות מעיניו ונופלות בכוסיהן, ועל אותה שעה נתחתם גזר דין. (שם)
...מאי טעמא כי חזיתיה לההוא חדוותא בכית, אמר ליה, בעי מימת גברא בגו תלתין יומין, ובעיא מינטר ליבם קטן תליסרי שנין. (שם סח ב)
שמונה ממעטין את הזרע... בכייה. (שם ע א)
תנו רבנן כלבים בוכים מלאך המות בא לעיר. (בבא קמא ס ב)
...אתיא אימיה וקא בכיא קמיה, צווחה צווחה ולא אשגח בה... (בבא בתרא ט ב)
אמר לו ר"ש... אלא עד כאן הקב"ה אומר ומשה אומר וכותב, מכאן ואילך הקב"ה אומר ומשה כותב בדמע... (שם טו א)
רב אמר לעולם רכות ממש, ולא גנאי הוא לה אלא שבח הוא לה, שהיתה שומעת על פרשת דרכים בני אדם שהיו אומרים, שני בנים יש לה לרבקה, שתי בנות יש לו ללבן, גדולה לגדול וקטנה לקטן... והיתה (לאה) בוכה עד שנשרו ריסי עיניה, והיינו דכתיב וירא ה' כי שנואה לאה. (שם קכג א)
וכשהיה ר' עקיבא מגיע למקרא זה היה בוכה, ומה המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טומאה שורה עליו רוח טומאה, המרעיב עצמו כדי שתשרה עליו רוח טהרה על אחת כמה וכמה... (סנהדרין סה ב)
כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה היה בוכה ואמר, מאן דעבדי לכולהו הוא דחיי, בחדא מינייהו לא... (שם פא א)
...נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בוכים פתח אהל מועד, וכתיב וירא פנחס בן אלעזר... (שם פב א)
אמר רבה בר בר חנה כשחלה ר' אליעזר נכנסו תלמידיו לבקרו, אמר להן חמה עזה יש בעולם, התחילו הן בוכין ורבי עקיבא משחק, אמרו לו למה אתה משחק, אמר להן וכי מפני מה אתם בוכים, אמרו לו אפשר ספר תורה שרוי בצער ולא נבכה, אמר להן לכך אני משחק, כל זמן שאני רואה רבי שאין יינו מחמיץ ואת פשתנו לוקה ואין שמנו מבאיש ואין דובשנו מדביש אמרתי, שמא חס ושלום קיבל רבי עולמו, ועכשיו שאני רואה רבי בצער אני שמח... (שם קא א)
היינו דאמרי אינשי בכי ליה למר דלא ידע, חייכי למר דלא ידע, ווי ליה למר דלא ידע בין טב לביש. (שם קג א)
בכה תבכה בלילה, שתי בכיות הללו למה, אמר רבה אמר רבי יוחנן אחד על מקדש ראשון ואחד על מקדש שני, בלילה על עסקי לילה, שנאמר ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה א"ר יוחנן אותו ליל ט' באב היה, אמר להן הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של חנם, ואני אקבע לכם בכיה לדורות. דבר אחר בלילה, שכל הבוכה בלילה כוכבים ומזלות בוכין עמו. דבר אחר בלילה, שכל הבוכה בלילה, השומע קולו בוכה כנגדו, מעשה באשה אחת שכנתו של רבן גמליאל שמת בנה והיתה בוכה עליו בלילה, שמע רבן גמליאל קולה ובכה כנגדה עד שנשרו ריסי עיניו למחר הכירו בו תלמידיו והוציאוה משכונתו. ודמעתה על לחיה, אמר רבא אמר ר' יוחנן כאשה שבוכה על בעל נעוריה, שאמר אלי כבתולה חגורת שק על בעל נעוריה. (שם קד ב)
וכבר היה רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה ורבי יהושע ורבי עקיבא מהלכין בדרך ושמעו קול המונה של רומי מפלטה ברחוק מאה ועשרים מיל, והתחילו בוכין ורבי עקיבא משחק, אמרו לו מפני מה אתה משחק, אמר להם ואתם מפני מה אתם בוכין, אמרו לו הללו כושים שמשתחוים לעצבים ומקטרים לעבודת כוכבים יושבין בטח והשקט, ואנו בית הדום רגלי אלקינו שרוף באש ולא נבכה... שוב פעם אחת היו עולין לירושלים... כיון שהגיעו להר הבית ראו שועל שיצא מבית קדשי הקדשים, התחילו הן בוכין ור' עקיבא מצחק, אמרו לו מפני מה אתה מצחק, אמר להם מפני מה אתם בוכים, אמרו לו מקום שכתוב בו והזר הקרב יומת, ועכשיו שועלים הלכו בו ולא נבכה... (מכות כד א)
בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בשעה אחת ויש קונה עולמו בכמה שנים... (ע"ז י ב)
והתניא אמרו עליו על ר"א בן דורדיא... אמר אין הדבר תלוי אלא בי, הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו... בכה רבי ואמר, יש קונה עולמו בכמה שנים ויש קונה עולמו בשעה אחת... (שם יז א)
ואף ר' עקיבא ראה אשת טורנוסרופוס הרשע, רק שחק ובכה, רק, שהיתה באה מטפה סרוחה, שחק, דעתידה דמגיירא ונסיב לה, בכה, דהאי שופרא בלי עפרא. (שם כ א)
...זלגו עיניו דמעות של רבי אלעזר בן שמוע, אמר אשריכם תלמידי חכמים שדברי תורה חביבין עליכם ביותר... (מנחות יח א)
...מיד הניח (אברהם) ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמר לו שמא חס ושלום אין להם תקנה... (שם נג ב)
...גבה טורא בינייהו, בכה רבי ואמר מה בחייהן כך, במיתתן על אחת כמה וכמה. (חולין ז ב)
דאבוה דשמואל אשכחיה לשמואל דקא בכי, אמר ליה אמאי קא בכית, דמחיין רבאי, אמאי, דאמר לי קא ספית לבראי ולא משית ידיה, ואמאי לא משית, אמר ליה הוא אכיל ואנא משינא... (שם קז ב)
...בכה ר' שמעון ואמר מה שפחה של בית אבא נזדמן לה מלאך שלש פעמים ואני לא פעם אחת... (מעילה יז ב)
...לא כך היה מעשה בבתו של רבי ישמעאל שבאת לבית המדרש למאן ובנה מורכב לה על כתפה, ואותו היום הוזכרו דבריו של רבי ישמעאל בבית המדרש ובכתה בכיה גדולה בבית המדרש... (נדה נב א)
ואמר אביי משל דר' אושעיא למה הדבר דומה, לאדם שנותן אצבע בעין, כל זמן שאצבע בעין דמעה שוהא לבא, נטל האצבע דמעה ממהרת לבא. (שם ס ב)
כד דמך רבי אבהו בכן עמודיא דקיסרין... (ע"ז יח א)
אמר ר' ברכיה לא פירשו המים התחתונים מן העליונים אלא בבכיה, הדא הוא דכתיב (איוב כ"ח) מבכי נהרות חבש... (בראשית ה ג)
ויאמר אל תשלח ידך, וסכין היכן היה, נשרו שלש דמעות מלאכי השרת ונשחת הסכין... (שם נו י)
הוא שולח יד ליטול את הסכין ועיניו מורידות דמעות ונופלות דמעותיו לעיניו של יצחק... (שם שם יא)
וישא את קולו ויבך, למה בכה, א"ר, אליעזר בשעה שהלך להביא את רבקה מה כתיב ביה, ויקח העבד עשרה גמלים וגו', ואני לא נזם אחד ולא צמיד אחד. דבר אחר למה בכה, שראה שאינה נכנסת עמו לקבורה. (שם ע יב)
ומהו רכות, רכות מבכיה, שהיו אומרים כך היו התנאים, הגדולה לגדול והקטנה לקטן, והיתה בוכה ואומרת, יהי רצון שלא אפול בגורלו של עשו... (שם שם טו)
...ומה תלמוד לומר ויבכו, אלא זה בוכה על צוארו וזה בוכה על שיניו. (שם עח יב)
הכא את אמר ויעברו ימי בכיתו, להלן את אמר (דברים ל"ד) ויתמו ימי בכי אבל משה, אלא משה על ידי שלא היו לו בוכים כתיב ויתמו, אבל יעקב שהיו לו בוכים כתיב ויעברו ימי בכיתו. (שם ק ה)
בוכה, היה בוכה ואומר שמא לא אזכה ואראה אחותי הממתנת לי. דבר אחר והנה נער בוכה, ילד היה ומנהגו כנער, בא גבריאל והכה למשה כדי שיבכה ותתמלא עליו רחמים.ותחמול עליו, כיון שראתה אותו בוכה חמלה עליו. (שמות א כח)
וירא בסבלותם, מהו וירא, שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר, חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם, שאין לך מלאכה קשה ממלאכת הטיט... (שם שם לב)
...אמר להם בכו והתפללו לפני ואני מקבל, אבותיכם כשנשתעבדו במצרים לא בתפלה פדיתי אותם, שנאמר ויאנחו בני ישראל מן העבודה ויזעקו... וכן אנשי ירושלים אף על פי שהכעיסוני, בבכי שבכו לפני רחמתי עליהם, שנאמר (ירמיה ל"א) כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וגו'... (שם לח ד)
מפני מה מי עינים מלוחין, שבזמן שאדם בוכה על המת בכל שעה מיד היתה מסתמא, אלא על שהן מלוחים פוסק ואינו בוכה. (במדבר יח יח)
באותה שעה נשקו הקב"ה ונטל נשמתו בנשיקת פה, והיה הקב"ה כביכול בוכה, (תהלים צ"ד) מי יקום לי עם מרעים מי יתיצב לי עם פועלי און, ורוח הקודש אומר, ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, שמים בוכין ואומרים (מיכה ז'), אבד חסיד מן הארץ, ארץ בוכה ואומרת, (שם) וישר באדם אין, וכשבקש יהושע רבו ולא מצאו היה בוכה ואומר, (תהלים י"ב) הושיעה ה' כי גמר חסיד כי פסו אמונים מבני אדם. (דברים יא בסוף)
ויקרא ה' אלקים צב-אות ביום ההוא לבכי ולמספד, אמרו מלאכי השרת לפניו, רבונו של עולם, כתיב (תהלים צ"ג) הוד והדר לפניו ואתה אומר כדין, אמר להון אנא מליף לכון, היינו הוא דאמר (ישעיה ל"ב) פשטה ועורה וחגורה על חלצים, כך תהיו מספידין... באותה שעה היה הקב"ה בוכה ואומר, אוי לי מה עשיתי, השריתי שכינתי למטה בשביל ישראל, ועכשיו שחטאו חזרתי למקומי הראשון... א"ל אם אין אתה מניח לי לבכות עכשיו אכנס למקום שאין לך רשות ליכנס ואבכה, שנאמר (ירמיה י"ג) ואם לא תשמעוה במסתרים תבכה נפשי מפני גוה וגו'... (איכה פתיחתא כד)
בכה תבכה, כתיב (תהלים מ"ב) היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה וגו', ר' אחא ורבנן, ר' אחא אומר כשם שהלחם תדיר כך דמעתי תדירה, ורבנן אמרין כל מי שבוכה אינו אוכל, שנאמר (ש"א א') ותבכה ולא תאכל. (שם א כב)
אמר הקב"ה לישראל אתם בכיתם בכיה של תפלות, סופכם להיות בוכים בכיה של ממש, והיכן בכו ישראל בכיה של תפלות, (במדבר י"א) וישמע משה את העם בוכה למשפחותיו, (שם י"ד) ותשא כל העדה ויתנו את קולם. והיכן בכו ישראל בכיה של ממש, ר' איבו ור' יהודה בר' סימון, ר' איבו אמר אחד ברמה ואחד בבבל, ברמה דכתיב (ירמיה ל"א) קול ברמה נשמע וגו', בבבל דכתיב (תהלים קל"ז) על נהרות בבל וגו', ריב"ס אמר א' ביהוד מדינתא, ואחד בבבל, ביהוד מדינתא בכו תבכה בלילה, בבבל על נהרות בבל. א"ר איבו אמר הקב"ה לישראל, בשכר אותה הבכיה אני מכניס גליותיכם, הדא הוא דכתיב, (ירמיה ל"א) כה אמר ה' מנעי קולך מבכי וגו' ויש תקוה לאחריתך נאם ה'. (שם שם כג, וראה שם עוד כד וכה)
אתה מוצא בשעה שנכנסו שונאים לבית המקדש תפשו את הבחורים וכפתו ידיהן לאחוריהון, והיו בוכין והיו הדמעות יורדות על לחייהן ולא היו יכולין לקנחן ונושרות על לחייהם כצרכת השחין. (שם שם כו)
א"ר יהודה הללו בשעה שהאדם מסתלק מן העולם בלא בנים הוא מיצר ובוכה, א"ל הקב"ה למה אתה בוכה מפני שלא עמדת פרי בעולם הזה, יש לך פרי יפה מן הבנים... א"ל הקב"ה התורה שכתוב בה פרי צדיק עץ חיים. (נח ב)
... מיד תלה עשו עיניו למעלה ובכה, שנאמר וישא עשו קולו ויבך, אמר הקב"ה אף על פי שהוא רשע החניף לו. אמר ר' אלעזר שלש דמעות הוריד עשו, אחת מימינו ואחת משמאלו ואחת נסתלקה בתוך עינו, אמר הקב"ה הרי הרשע היה בוכה על חייו, מה אני מחזירו ריקם, מיד אמר לאביו שיברכו... אמר ר' אבין בשם ר' אחא אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם, ומה עשו הרשע על שהוריד שתי דמעות נתמלא עליו רחמים מיד, אנו שדמעתינו תדירה ביום ובלילה כלחם על אחת כמה וכמה, שנאמר היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה. (תולדות כד)
מפני מה בכו ישראל את אהרן שלשים יום אנשים ונשים, מפני שדן אהרן דין אמת לאמיתו, מניין לא אמר לאיש שסרחת ולא לאשה שסרחת, לכך נאמר ויבכו אותו כל בית ישראל, אבל משה שמוכיחן בדברים קשים, נאמר ויבכו בני ישראל את משה. ועוד כמה אלפים היו בישראל שנקראו שמם אהרן, שאלמלא אהרן לא בא זה לעולם, שהיה משים שלום בין איש לאשתו... ויש אומרים לכך נאמר ויבכו את אהרן שלשים יום כל בית ישראל, שכל מי שרואה משה רבינו שיושב ובוכה מי לא יבכה... (פרק יב ד)
וכשמת שמואל הקטן תלו מפתחו ופנקסו בארונו מפני שלא היה לו בן, והיה רבן גמליאל הזקן ור"א בן עזריה מספידין עליו ואומרים, על זה נאה לבכות, על זה נאה להתאבל... נטל כל חמודות שבעולם והלך לו... וכשבאו רבן שמעון בן גמליאל ורבי ישמעאל גזרו עליהם שיהרגו, והיה רבי ישמעאל בוכה ורבן שמעון אמר אברך, בשתי פסיעות אתה בנתן בחיקם של צדיקים ואתה בוכה, אמר לו וכי אני בוכה על שאנו נהרגין, אלא על שאנו נהרגים כשופכי דמים וכמחללי שבתות, אמר לו שמא בסעודה היה יושב וישן, ובאה אשה לשאול על נדתה על טהרות שלה ואמר לה השמש ישן הוא, והתורה אמרה אם ענה תענה אותו, ומה כתוב, והרגתי אתכם בחרב. וי"א רשב"ג היה בוכה ורבי ישמעאל השיבו כדברים אלו... (פרק ח)
אמר לו שערי תפלה פעמים פתוחים ופעמים נעולים, אבל שערי דמעה לא ננעלים לעולם, מאי טעמא כה' אלקינו (בכל קראנו אליו). (מזמור ד)
היתה לי דמעתי, מכאן את למד שהבכיה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול, וכן אלקנה אמר לחנה (ש"א א') למה תבכי וגו', ואומר ויאמר לה אלקנה אישה למה לא תאכלי (שם), מכאן שהבכיה משבעת, לכך היתה לי דמעתי לחם. (מזמור מב)
יצא מחלב עינימו, עיניהם יוצאין מן השמנים שהם אוכלים ויושבות תחת עיניהם והם בולטות מפניהם, שכן את למד שמן העניות ומן הדמעות עיניו של אדם מעמיקות... (מזמור עג)
ויתן את קולו בבכי, כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכי, כך אין הקב"ה גואל את בניו אלא בבכי, שנאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. (בראשית פרק מה, קנב)
...נטלו הגליות את עיניהם וראו את ירמיה שפרש מהם, געו כלם בבכיה וצוחו, רבינו ירמיה הרי אתה מניחנו, שם בכו, שנאמר על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו. ענה ירמיה ואמר להם, מעיד אני עלי שמים וארץ אלו בכיתם בכיה אחת עד שאתם בציון לא גליתם. (תהלים קלז, תתפג)
בכו תבכה בלילה, א"ר חנינא אמר הקב"ה אתם בכיתם בגלות יכניהו ולא חזרו, וחזרו ובכו בגלות צדקיה. ומה נשתנה בוכה ביום מן בוכה בלילה, שהבוכה בלילה כותלי הבית ומזלי הרקיע נושאים עמו קינה, אמרו מעשה באלמנה אחת שהיתה בשכונתו של רבן גמליאל ומתו שני בניה והיתה בוכה כל שבע שנים, והיה רבן גמליאל יושב באמצע המטה ובוכה עמה כל הלילה עד שנשרו ריסי עיניו, עד שידעו התלמידים ופנוה משם. (איכה פרק א, תתרז)
כי נכמרו רחמיו אל אחיו - מעולם אבותינו רחמנים היו, ויבקש לבכות, מלמד שהבכיה מכבה גחלי הלב. (בראשית מג ל)
...ותימה בבכית הילד, שאמרו הרופאים כי יש במוחו ליחה מזיקה, והבכי מוציאה... (שער ב פרק ה)
צריך אדם שיבכה כשהוא מתודה, שהדמעה מעיקרי התשובה, ואמרו רז"ל כל השערים ננעלו, ושערי דמעה לא ננעלו... ומתוך שהוא בוכה לבו נכנע, ולבו מסכים אל החרטה, ומואס חיי עולם הזה ומתנחם על עפר ואפר, ומתוך כך ווידויו מקובל, והקב"ה נוטל אותן דמעות ומניחן בבית גנזיו... (כד הקמח ווידוי)
ומן הידוע כי משפט התפלה לעשות בדמעה, שהדמעה יוצאת מתוך אנחת מורשי הלב, והיא מעידה על האדם שלבו נשבר ונדכה ויצרו נכנע, ובכך תפלתו מקובלת לפני השי"ת לרצון... (שם מטר)
וראוי אדם בתעניתו שיתאונן על חטאיו ושיוריד עליהם דמעות, כי הדמעות יוצאות ממעמקי ההכנעה והכוונה הרצויה, והן עדות על לב נשבר ונדכה... (שם תענית)
לא תבכה - שהבכי מזיק לנערים ומקנה להם מזג רעוע. (ישעיה ל יט)
לבכות על אדם כשר, שנאמר ואחיכם כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף ה', וכתיב ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה, ואמרו חז"ל דמי שאינו בוכה יענש שיבכה על בניו, ואמרו שכל הדמעות שאדם מוריד הקב"ה סופרן ומניחן בבית גנזיו, שנאמר נודי ספרת אתה. ואיתא בזוהר פרשת פקודי שכל הדמעות שאדם מוריד על מיתת הצדיקים ועל חרבן המקדש נרשמים על המלאכים שבהיכל לבנת הספיר, שנאמר ומחה ה' אלקים דמעה מעל כל פנים, הם המלאכים, וזה מכלל מצות אהבת תלמיד חכם... דכיון דחייב לאהוב אותם כבניו, כיון דאין בוכה עליהם כאלו היו בניו, שורת הדין הוא שיבכה על בניו. (פרק ב מצות עשה מן התורה התלויות בעינים)
כי בכיתם - ...או הבוכה בשאלו שאלה מראה בזה כי נכזבה תוחלתו לקבל המבוקש, ואין לומר שבכיתם מגודל התאוה, שאם לא כן לא הייתם מוסיפים "כי טוב לנו במצרים". (במדבר יא יח)
ולא שמע ה' בקולכם - שהבכיה היתה מאימת האמורי ולא מתשובה. (דברים א מה)
וכבר אמרנו כי על דבר שהוא ביטול מציאות שייך הורדת דמעות, כי הורדת דמעות הוא גם כן אפיסה, לכך על כל הפסד יש בכיה והורדת דמעות... ואין הדמעות האלו חמריים כלל, וזה דרך חכמים שאינם מעיינים רק במהות המופשטת מן החמרי, ורוצה לומר כי יבא מן השי"ת אל העולם אפיסה, והם הדמעות, וכמו אצל האדם כאשר הוא בהתעצבות ואינו בשמחה ושלמות מתחדש מזה הורדת דמעות, אשר הם אפיסה אל כח העינים... (באר הגולה באר ד)
מהספדו של אדם ניכר וכו'. פירוש שאם הוא בן עולם הבא מתחדש למספידין הבכיה, כדרך שבוכים על מת, ואם לאו, שאין בני אדם בוכין עליו אינו בן עולם הבא, לפי שאין בוכין על מי שאינו, כי מה בכיה הוא זה, אבל אם הוא בן עולם הבא לא נחשב כאלו אינו ומרחמים עליו... וזה שאינו בן עולם הבא נשכח מן האדם מיד, ולפיכך אף על גב דאחים ליה לא אחים. (חידושי אגדות שבת קנג א)
ארז"ל כל השערים ננעלו חוץ משערי דמעה, על כן יעורר אדם עצמו ויראה שתפילתו שיהיה בבכי ותחנונים, ואף אם לפעמים אינו בוכה ממש יהיה קול דברים שמדבר בתפילתו יהיה בקול נמוך ונשבר כאלו היה בוכה, ועל זה רמז דוד המלך ע"ה כי שמע ה' קול בכיי, לא אמר בכיי, רק קול בכיי, כלומר שעושה קול כאלו היה בוכה, ויאמר הכל בקול תחנונים כקול עני ואביון המתחנן... (עניני תפלה וקריאה בס"ת, וראה שם עוד)
...ואחזור לענין, כי הבכיה גורמת תיקונים גדולים למעלה בסוד רוך הלבב ומיתוק הדין ובהסתכל הרשב"י בסיתומי הגלות והתגברות הקליפות עד שהיה גורם לו ספק אם לומר אם לא לומר היה בוכה, ובאמת בכח הבכיה הזאת המשיך לו הכח ורשות לגלות... (אדיר במרום דף כא)
לספוד לשרה ולבכותה - הבכי התגבר כשהרגישו בחסרון הגדול... (בראשית כג ב)
לספד לשרה - הבכי רגיל לבוא קודם ההספד, והיה ראוי לומר לבכותה ולספוד, אמנם לפי שהבכי יורה על הצער בבחינת אפיסת המת, וההספד הוא ספור שבחיו להרגיש הנשארים מה שאבדו, ובצדיקים אין ראוי לבכותם מצד אפיסתם, כי גדולים במיתתם יותר מבחייהם, לכן הקדים ההספד לבכי, להורות כי אין הבכי עליה רק מצד הנשארים, כענין ההספד, וזה גם כן טעם כ' זעירא במלת ולבכתה. (שם)
ויבכו - מלשון מבוכה, מורה על המבוכה שבלב. (בראשית נ ג)
לספוד לשרה ולבכתה - בשרה היה ההספד על מעשיה העיקר, ולא כבכל אדם שהבכי על העדר קודם. (שם כג ב)
לספד לשרה - בדרך כלל הבכי קודם להספד, אבל כאן נתאספו כבר הרבה אנשים עד שבא אברהם, והספידה קודם. ועוד אם צער הנשארים ושינוי עולם על ידי הפטירה גדול משבח המת אז הבכי קודם, מה שאינו כן אם שבח הנעדר מרובה, וכן בחורבן הבית שנשתנתה הנהגת העולם וכו', כתיב "ויקרא ה' לבכי", וכאן לא נשתנו הליכות עולמם של אברהם ויצחק, על כן ההספד קודם. (שם כג ב)
יבכו את השרפה - צריך לומר על השרפה, אלא רוצה לומר עם השרפה, שכל מי שיש לו איזה צער ודבר להתפלל ולבכות לפני ה', יבכה באותה שעה שהמת הנעלה מוטל לפניו, כי היא שעה רצויה מפני הכבוד שעושה בזה למת. (ויקרא י ז)
ויהי בשלח - מוציא אסירים בכושרות וכו', ואמרו במדרש, בבכיות ושירות, דכתיב "לערב ילין בכי ולבוקר רינה". שהגלות לברר התערובת ולהוציא ניצוצות קדושה על ידי קושי הגלות והיסורין והבכיות, ולבוקר רינה בחינת הגאולה... ויש עליה על ידי בכיה ויש על ידי שירה, יש דברים שיכולים להתברר רק על ידי בכיה, או רק על ידי רינה ושמחה... (שמות בשלח תרנ"ג)