כי תצור אל עיר ימים רבים להלחם עליה לתפשה לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן כי ממנו תאכל ואתו לא תכרת, כי האדם עץ השדה לבא מפניך במצור. רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא אתו תשחית וכרת, ובנית מצור על העיר אשר היא עושה עמך מלחמה עד רדתה. (דברים כ יט)
ר' ישמעאל אומר מכאן חס המקום על פירות האילן, קל וחומר מאילן, ומה אילן שעושים פירות הזהירך הכתוב עליו, פירות עצמם על אחת כמה וכמה. לבא מפניך במצור, קצצהו. רק עץ אשר תדע, זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא, זה אילן סרק, אם סופינו לרבות את אילן סרק ומה תלמוד לומר עץ מאכל, מלמד שאילן סרק קודם לאילן מאכל. יכול אפילו מעלה ממנו בדמים וכדברי רבי אלעזר ברבי שמעון, תלמוד לומר אותו תשחית וכרתה, עשה את ממנו תיקון וכדבייאות... (שופטים רג ורד)
...שמואל צלחו ליה תכתקא דשאגא, רב יהודה צלחו ליה פתורא דיונה, לרבה צלחו ליה שרשיפא, ואמר ליה אביי לרבה והא קעבר מר משום בל תשחית, אמר ליה בל תשחית דגופאי עדיף. (שבת קכט א)
ואמר רב חסדא האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי קעבר משום בל תשחית ואמר רב פפא האי מאן דאפשר למישתי שיכרא ושתי חמרא עובר משום בל תשחית, ולאו מילתא היא, בל תשחית דגופא עדיף. (שם קמ ב)
אמר רבי אלעזר שמעתי שהמקרע על המת יותר מדאי לוקה משום בל תשחית, וכל שכן גופו, ודלמא בגדים שאני דפסידא דלא הדר הוא... אמר רב דיקלא דטען קבא אסור למקצציה, מיתיבי כמה יהא בזית ולא יקצצו רובע, שאני זיתים דחשיבי. א"ר חנינא לא שכיב שיבחת ברי אלא דקץ תאינתא בלא זמנה, אמר רבינא ואם היה מעולה בדמים מותר. תניא נמי הכי, רק עץ אשר תדע זה אילן מאכל, כי לא עץ מאכל הוא זה אילן סרק, וכי מאחר שסופו לרבות כל דבר מה תלמוד לומר כי לא עץ מאכל, להקדים סרק למאכל, יכול אפילו מעולה בדמים, תלמוד לומר רק. שמואל אייתי ליה אריסיה תמרי, אכיל טעים בהו טעמא דחמרא, אמר ליה מאי האי, אמר ליה ביני גופני קיימי, אמר מכחשי בחמרא כולי האי, למחר אייתי לי מקורייהו... (בבא קמא צא ב)
לא תשחית - ...וזה פירושו, כי ממנו תאכל ואותו לא תכרות כי האדם עץ השדה, והטעם כי חיי בן אדם הוא עץ השדה, וכמוהו כי נפש הוא חובל, כי חיי נפש הוא חובל, ואותו לא תכרות, דבק עם לבא מפניך במצור, הנה לא תשחית עץ פרי שהוא חיים לבן אדם, רק מותר שתאכל ממנו ואסור לך להשחיתו כדי שתבא העיר מפניך במצור. והעד על זה הפירוש שהוא נכון, שאמר, וכרת ובנית מצור. (דברים כ יט)
כי האדם עץ השדה - יפה פירש ר"א כי שיעור הכתוב כי ממנו תאכל כי האדם עץ השדה ואותו לא תכרות לבא מפניך במצור. וטעם כי האדם עץ השדה, כמו כי נפש הוא חובל אבל על דעת רבותינו מותר לכרות עץ מאכל לבנות מצור, ולא אסרה תורה רק עץ אשר תדע כי לא עץ מאכל הוא וגו', אלא להקדים ולומר שאילן סרק קודם לאילן מאכל, אם כן פירוש הפרשה לדעתם שהזהירה תורה לא תשחית את עצה לכרות אותם דרך השחת, שלא לצורך המצור כמנהג המחנות... כי תבטחו בשם שיתן אותה בידכם כי האדם עץ השדה הוא ממנו תאכל ותחיה ובו תבא העיר מפניך במצור, לומר אתה תחיה ממנו אחרי שתכבוש העיר וגם בהיותך במחנה לבא מפניך במצור תעשה כן. וטעם אותו תשחית וכרת, כי מותר אתה לכרות אותו לבנות המצור וגם להשחיתו עד רדתה, כי לפעמים תהיה ההשחתה צורך הכובש, כגון שיהיו אנשי העיר יוצאים ומלקטין עצים ממנו, או נחבאים שם ביער להלחם בכם, או הם לעיר למחסה ולמסתור מאבן נגף. (שם)
ויעקר - ולא המיתם, שאסור להשחית דבר אם לא היה מזיק, או כדי למחות זכר עמלק, או שאסור בהנאה. והעיקור בסוסי האויב מארכובה ולמטה מותר, שלא ישובו להלחם בישראל. (ש"ב ה ד)
אין מניחין בשר חי על הפת, ואין מעבירין כוס מלא על הפת... מפני שהן נמאסין, ומותר למשך את היין בצינורות בבתי חתנים, וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה, אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסין, ואין נוטלין ידיהן ביין, וכן אין מפסידין שאר אוכלין דרך ביזוי ובעיטה. (ברכות פרק ז ט)
מלמדין את האדם שלא יהיה חבלן ולא ישחית את הכלים וישליכם לחבלה, מוטב לתתם לעניים ואל ישליכם לרמה ותולעה, וכל המרבה כלים על המת עובר בלא תשחית. (אבל פרק יד כד)
מלך או נשיא שמת יש להן לשרוף מטתו וכל כלי תשמישו ואין בזה דרך האמורי, ולא משום השחתה, שנאמר בשלום תמות ובמשרפות אבותיך הראשונים ישרפו לך. (שם שם כו)
אין קוצצין אילני מאכל שחוץ למדינה, ואין מונעין מהם אמת המים כדי שייבשו, שנאמר "לא תשחית את עצה", וכל הקוצץ לוקה. ולא במצור בלבד, אלא בכל מקום הקוצץ אילן מאכל דרך השחתה לוקה, אבל קוצצין אותו אם היה מזיק אילנות אחרים, או שמזיק בשדה אחרים, או מפני שדמיו יקרים. לא אסרה תורה אלא דרך השחתה. (מלכים פרק ו ח)
כל אילן סרק מותר לקוץ אותו, ואפילו אינו צריך לו. וכן אילן מאכל שהזיק ואינו עושה אלא דבר מועט שאינו ראוי לטרוח בו, מותר לקוץ אותו... ולא האילנות בלבד, אלא כל המשבר כלים וקורע בגדים והורס בנין וסותם מעין ומאבד מאכלות דרך השחתה עובר בלא תשחית, ואינו לוקה אלא מכות מרדות. (שם ט וי)
כתיב (ישעיה ס"ה ח') "כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו", הרי כל דבר שטעון ברכה עובר עליו משום בל תשחית. וטעם פוגם, יין של תרומה שנתגלה צריך לשפוך, ואין צריך לומר של חולין. (תתנ)
אם כתב אדם ספר יפה, וכתב דף שאינו יפה כל כך, אף על פי שאין בו טעות, אם חפץ יפסיד הדף ויגנוז, ואין לומר בל תשחית, לכך נאמר "זה א-לי ואנוהו". וכן מלך פורץ גדר, ואין לומר שעובר משום בל תשחית. (תתעט)
...מי שאמר שירים פסוקים ומתנגן, או כמו פיוטים שנתקנו לשבח בהם להקב"ה, לפקח ולשמח לב עצב, רע בעיני ה' שמשתמש בעבודת ה', כך חוטא האדם שעושה חומר בחומץ ונתר ועובר על בל תשחית, וכן מעדה בגד - מי שמסיר בגד של חמימות ביום קר ולובש בגדי משי והשלג מקלקלם עובר על בל תשחית, על בגדי משי שקלקלם, ועל השחתת גופו שיש לו קרירות... (תתריד)
לא תשחית את עצה לנדח עליו גרזן, הוזהרנו בזה שלא לכרות כל עץ מאכל, גם לבנות בו מצור כל זמן שימצא מאילני סרק די ספוקו. וכן הוזהרנו בזה שלא לפזר ממון לריק, אפילו שוה פרוטה. ואמרו רבותינו (ב"ק צ"א ב') המקרע על מתו יותר מדי לוקה, וכל שכן המשבר כלים בחמתו, כי שתים רעות עשה, השחית ממון והשליט את כעסו להעבירו על דברי תורה, כי מעתה יש עמו מלחמה מיצר הכעס להעבירו על דתו... ואמרו רז"ל, (יבמות מ"ד א') לא ישפוך אדם מי בורו ואחרים צריכים לו, אף כי שהוזהרנו שלא להשחית את הגוף במסירתו לסכנות, או בסגוף הגוף לבלעו חנם בתענית מתוך צערו וכעסו, או להתאבל על מתו יותר מדי... (שערי תשובה ג פב)
לא תשחית את עצה - ולא אמר לא תדח עליו גרזן, לומר שגם גרם השחתה אסור, שאסור להשתמש בדבר נברא היפך המכוון ממנו בבריאה, ואף המכוון להחיות אדם, אין לעשות ממנו דבר המשחיתו. אשר תדע - עץ שהתקלקל או הזדקן, וזה דבר התלוי בידיעה והשערה, לרמב"ם מלכים פרק ו' ט' גם לצורך כבוש אסורה כריתת עץ מאכל, ולכאורה סיוע לדבריו מהפסוק במלכים ב' "וכל עץ טוב תפילו", שהתיר כהוראת שעה, כבמדרש תנחומא, והספרי הוא שלא כדעתו, ולצורך המצור מותר. (דברים כ יט)
עץ אשר תדע - לברר איזה עץ אינו נושא פירות כשיעור, ומצד זה אינו עץ מאכל, כי במקום שהתחזק איסורא (כריתת עץ מאכל) גם לרמב"ם ספק אסור מהתורה. תשחית וכרת - אם על ידי הכריתה משחית מערכו. (שם)
רק עץ אשר תדע - את דן שאיננו עץ מאכל על יסוד ידיעה מיוחדת של טיב אותו עץ... כגון שהזקין ושוב איננו נותן פרי כלל, או נותן רק פרי מועט שאין ראוי לטרוח בו... וראה כסף משנה הלכות מלכים פ"ו ה"ט. ואמרו שאם ערך העץ עולה על ערך הפרי, כגון למטרות בניה, מותר לכרות האילן לצורך אותה מטרה יקרה יותר... אולם האיסור להשחית אילנות שלא לצורך בעת מצור נאמר רק דרך דוגמה, ו"בל תשחית" האמור כאן הוא אזהרה מקיפה לאדם, בל ינצל לרעה את מעמדו בעולם כדי להשחית דברים מתוך מצב רוח, תאווה או אפילו רק מתוך חוסר מחשבה. ה' שת את עולמו לרגלי האדם כדי שישתמש בו בחכמה, ורק לצורך זה נתן לו רשות "לכבוש" את הארץ ולרדות בה... אמנם לרמב"ם איסור בל תשחית המורחב לכל הוא רק מדרבנן. (שם)