(ראה גם: בלעם-כללי, דור המדבר-חטא פעור)
מה אקב לא קבה א-ל, ומה אזעם לא זעם ה'. כי מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו, הן עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב. מי מנה עפר יעקב ומספר את רבע ישראל, תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו. (במדבר כג ז)
לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו. א-ל מוציאם ממצרים, כתועפת ראם לו. כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל. הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא, לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. (שם שם כא)
מה טבו אהליך יעקב, משכנתיך ישראל. כנחלים נטיו כגנת עלי נהר, כאהלים נטע ה' כארזים עלי מים. יזל מים מדליו וזרעו במים רבים, וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו. א-ל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו, יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ. כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, מברכיך ברוך וארריך ארור. (שם כד ה)
אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב, דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל בני שת. והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו, וישראל עשה חיל. וירד מיעקב והאביד שריד מעיר... (שם שם יז)
אמר לו, והרי כתוב ולא הלך וגו' וישת אל המדבר פניו, הרי שלא תמיד הלך לקראת נחשים, אמר לו הצד התחתון הבא מרוח הטומאה שלמעלה, הוא רוח הטומאה ששלט במדבר, בעת שעשו בני ישראל את העגל, כדי להטמא ממנו, שהוא תחתון. ועל כן וישת אל המדבר פניו, ומכל הצדדים עשה כשפיו, כדי שיוכל לעקור את ישראל, ולא יכול לעקרם... (חיי שרה פב, וראה עוד בלעם-כללי, נח קצח, ובחקותי ה)
והיינו שאמר בלעם בן בנו (של לבן), כי לא נחש ביעקב וגו', מי יכול להם, כי זקני רצה להאביד את אביהם בנחשים ובקסמים שלו ולא עלה בידו, (שהקב"ה) לא הרשהו לקלל, וזהו שכתוב כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל. (וישלח לג)
תאנא אמר ר' יצחק, תא חזי מה כתוב באותו רשע בלעם, בשעה שמסר עצמו לברך את ישראל, היה מסתכל בעין רעה, כדי שלא תתקיים הברכה, והיה תולה דבריו בעין רעה ההיא, שכתוב, נאום בלעם בנו בעור, מהו בנו בעור, היינו מאותו שהיה שונא להם יותר מכל בני העולם, (כי בעור הוא לשון שנאה, כמו עירין), ונאם הגבר שתום העין, שסתם העין הטובה מהם, כדי שלא יתברכו ולא תתקיים הברכה... (נשא קפד)
צא וראה כמה חזקה היתה החכמה של אותו רשע, והתשוקה שלו להזיק את ישראל, כי הוא השגיח לצאת מרשות של מעלה (המונע ממנו את זאת), מחמת תשוקתו להתכבד ולהזיק לישראל. (בלק תל)
מהו ויעלהו במות בעל, אלא הסתכל בכשפיו באיזה צד (מישראל) יתאחז, ומצא שעתידים ישראל לעשות במות ולעבוד את הבעל, כמו שכתוב וילכו אחר הבעל, וירא משם קצה העם, ראה גדולי העם ומלכם שעבדו לו, כמו שכתוב ויקראו בשם הבעל, וכתוב, אם ה' האלקים וגו', כיון שראה בלעם שעתידים ישראל לזה, מיד ויאמר בלעם אל בלק בנה לי בזה שבעה מזבחות וגו'...
כך בלעם בא לעורר ריב עם ישראל, וראה שאינו יכול, משום אותו האוהב שלהם העליון. התחיל לתקן לפניו מתנה, (דהיינו הקרבנות), אמר הקב"ה, רשע, ומה יש לך אלי, אתה רוצה להתחבר בבני, הרי המתנה שלך נמסרת לכלבים, תא חזי, מה כתוב, ויקר אלקים אל בלעם, ואמר ר' שמעון ויקר הוא לשון קרי וטומאה...
אמר ר' שמעון, תא חזי, רשע הזה גיאול של הכל היה, כי לא תמצא בכל פרשה זו ויאמר ה' אל בלעם, או וידבר ה', חס ושלום, מה כתוב, וישם ה' דבר בפי בלעם וגו', כמי שנותן מחסום בפי חמור שלא יטה לכאן ולכאן...
א"ל הקב"ה, רשע, אתה חושב שעל ידך תהיה ותתקיים ברכה בבני, או להיפך, הם אינם צריכים לך, כמו שאומרים לצרעה, (לא מעוקצך ולא מדובשך), אלא אתה, שוב אל בלק, וכשתפתח פיך לא יהיה ברשותך, ולא בפיך תלוי הדבר, אלא וכה תדבר, הרי כה, (שהיא השכינה), מכונת לברך אותם, כה תדבר הברכה של בני, כי כשתפתח פיך, היא תדבר הדברים שיתקיימו על בני, ולא אעזוב הדברים לך...
לכה ארה לי יעקב, כלומר לקוט, (מלשון אריתי מורי עם בשמי), ר' יוסי אומר, השליכם מאותה המדרגה שהיו עומדים, כמו שאמר צדה אורה, (דהיינו יריה והשלכה), אמר אם תוכל להשליכם מאותה מדרגה שלהם (שהיא המלכות), הרי כולם יעקרו מן העולם, ולכה זועמה ישראל, פירושו ישראל של מעלה, (שהוא ז"א שיביאו לידי הזעם), דהיינו שימצא רוגז וזעם לפניו, כמו שאמר וא-ל זועם בכל יום.
כי מראש צורים וגו', א"ר יצחק מראש צורים, אלו הם האבות, שכתוב, הביטו אל צור חוצבתם, ומגבעות אשורנו, אלו הן האמהות, בין מצד זה ובין מצד זה לא היו יכולים להיות מקוללים... (שם תנג, ועיין שם עוד)
וישא משלו ויאמר, וידבר לא כתוב, אם כן מהו וישא משלו, רבי חייא אמר הוא היה נושא קולו אל מדבר ההוא, (שהוא המלכות הנקראת כה, וזהו) וישא משלו בלעם, שנשא קולו, ויאמר, היינו כה ההוא, (היא אמרה), כמו שכתוב, וכה תדבר, (שהמלכות הנקראת כה היא תדבר), והאמירה ממנה היא.
תא חזי, כיון שראה בלעם, שבכל כשפיו ובכל אותה המתנה, (דהיינו הקרבנות שהקריב), לא היה יכול לעקור כה ההיא, כמו שאמר ואנכי אקרה כה, שאמר אעקר לכה הזו, אמר לו הקב"ה רשע, אתה חושב לעקר אותה, אני אעקר אותך מן השלשלת שלך (דהיינו שיעקר אותו מן השורש), מה כתוב ויקר אלקים אל בלעם, כמו שלמדנו, אחר כך כיון שראה שאינו יכול חזר ואמר, וברך לא אשיבנה, ולא אשיבנו היה צריך לומר, אלא ולא אשיבנה ודאי, היינו לאותה שכתוב בה כה, וכה תדבר, (שהיא המלכות שעליה אמר) אין אני יכול להשיב אותה מישראל.
אמר בלעם, בב' מדרגות רציתי לכנס בהם, רציתי לכנס בהם ממדרגת יעקב, ולא יכולתי, רציתי לכנס בהם מצד אחר, ישראל, ולא יכולתי, מהו הטעם, הוא משום ששם זה או זה אינו נקשר במינים הרעים, זה שאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל...
למדנו ב' מדרגות הן, נחש וקסם, כנגדם ב' קליפות, עמל ואון, אמר בלעם, הרי ודאי מצאתי את הכנגד של אלו יעקב וישראל, כי און (הוא הקליפה) כנגד יעקב, שהוא קשור (בכשוף הנקרא) נחש, עמל (הוא הקליפה) כנגד ישראל, שהוא קשור בקסם, כיון שראה שאינו יכול אמר, ודאי לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל, מהו הטעם, משום דה' אלקיו עמו...
הן עם כלביא יקום, מי עם כישראל, בשעה שהאיר הבקר, קם ומתגבר כאריה לעבודת רבונו... לא ישכב עד יאכל טרף, כשאדם רוצה לשכב על מטתו מקדש שם העליון וממליך אותו למעלה ולמטה... (שם תעא, ועיין שם עוד)
אמר ר' חזקיה כנגד ג' פעמים שהוא הכה את אתונו והטעין אותה בכשפיו, נתברכו ישראל ג' פעמים, רבי חייא אמר, כנגדו נתברכו ישראל, שיעלו ישראל ג' פעמים בשנה להראות פני המלך הקדוש.
וירא בלעם כי טוב וגו' ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים וגו', מהו לקראת נחשים, א"ר יוסי כי אלו ב' פעמים הראשונות היה הולך בכל כשפיו ורצה לקלל את ישראל, כיון שראה רצונו של הקב"ה שאמר שוב אל בלק, כי לדיבורך אין בני צריכים, דבר אחר עתיד להם מן כה הזו, כמו שכתוב וכה תדבר, שהיא שולטת על כל השליטים המכשפים והקוסמים ומינים רעים, שלא יוכלו להרע לבני, אז רצה להסתכל בהם בעין הרע.
תא חזי, רשע הזה כשנסתכל בישראל היה מסתכל באלו שתי מדרגות יעקב וישראל, להרע להם בכשפיו בזו או בזו, משום זה בכל ברכה וברכה יעקב וישראל נתברכו... ועתה כיון שראה שלא נמצא רוגז וכשפיו אינם מועילים, אז ולא הלך כפעם בפעם וגו', כיון שנפרש וסילק את עצמו מכשפיו התחיל בהתעוררות אחרת לשבח את ישראל. א"ר יהודה מהי ההתעוררות שבכאן, אמר לו היא התעוררות של רוח אחד מצד השמאל, אותו שמתחתיו נקשרים אלו המינים והכשפים שלו.
א"ר אלעזר כן למדתי, אפילו בפעם ההיא הג' לא שרה עליו רוח הקודש, א"ל ר' יוסי אם כן הרי כתוב ותהי עליו רוח אלקים, ובכל אלו הפעמים האחרות לא כתוב בהן כך. אמר לו כך הוא, תא חזי, כתוב טוב עין הוא יבורך, וכבר העמידוהו אל תקרי יבורך אלא יברך, ובלעם היה רע עין, שלא נמצא בעולם רע עין כמוהו, שכל מקום שהיה מסתכל בו בעיניו היה מתקלל...
עתה ראה מה כתוב, וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל, כי רצה להסתכל בהם בעין הרע, בה בשעה אם לא הקדים הקב"ה רפואה היה מאבדם בהסתכלות עיניו, ואיזו רפואה נתן הקב"ה באותה שעה לישראל, הוא שכתוב ותהי עליו רוח אלקים, אומר על ישראל, שהקב"ה פרש על ישראל רוח אלקים, והוא כמו שאדם פורש מטפחת על ראש הילד כדי שלא תשלטנה בהם עיניו.
אז התחיל ואמר מה טובו אהליך יעקב, תא חזי, כל מי שרוצה להסתכל בעין הרע אינו יכול אלא אם כן הוא משבח ומוקיר אותו הדבר שרוצה לקלל בעין הרע, ומה דרכו, אומר כמה טוב הוא זה, כמה נאה הוא זה, כדי שתשלוט עליו עין הרע, אף כאן אמר מה טובו אהליך יעקב, כמה הם נאים, כמה הם יפים, כמה נטיעות יפות שנטעו מה', דומים לאלו הנטיעות הנאות שנטע הקב"ה בגן עדן, מי יתן ואלו הנטיעות תמצאנה בהם ממשכנות האלו...
כך בלעם התחיל לשבח, מה טובו אהליך יעקב, משכנותיך ישראל, ראו כמה יפים, כמה נאים, וכו', אחר אמר, יזל מים מדליו, שלא תמצא נטיעה יפה זו, נטיעה של התורה, מחוץ למשכנות האלו, וזרעו במים רבים, (שנתכון על מין הקליפות הנקראים מים רבים אדירים, כלומר) שלא יתגדל ולא יתרבה רוח הקודש.
א"ל הקב"ה, רשע, עיניך לא תוכלנה להרע, שהרי פרישת רוח הקודש עליהם, אז אמר, א-ל מוציאו ממצרים וגו', הרי לא יוכלו כל בני העולם להרע להם, כי כח חזק עליון אוחז בהם, ומה הוא, היינו א-ל מוציאו ממצרים, ולא עוד, אלא כתועפות ראם לו, שלא יוכל אדם להושיט ידו עליו מחמת רומו, ומתוך שנמצא בהתנשאות עליונה כך יאכלו גוים צריו וגו', ואין מי שיוכל להרע להם. ואפילו בזמן שאינו זקוף, לא יוכלו, זה שאמר כרע שכב (גם כן) אינו מפחד, משום שנמצא גבור כארי וכלביא... יהיה נמצא בחוקי התורה, ובדרכי התורה, ממשלה יש להם מן אדונם, שאפילו כל מלכי העולם לא יעקרו אותה, כמו האריה הזה השוכב על טרפו שאינם יכולים להקימו ממנו... (שם תפא, ועיין שם עוד)
ובלעם כשהגיע אליהם (לעזא ועזאל), הודיע להם הדבר, וסגר עצמו עמהם בהרים ובקש לקטרג על ישראל להשיב אותם למצרים, והקב"ה בלבל וקלקל כל החכמות שבעולם וכל הכשפים שבעולם ולא יכלו לקרב אליהם (לישראל).
תא חזי, עתה כיון שראה בלעם שאינו יכול להרע לישראל, החזיר עצמו, ויעץ לבלק מה שלא בקש ממנו, כדי להרע לישראל, והעצה שלו היתה באלו הנקבות של מדין, שהיו יפות, ואם לא (היה אומר לנו) משה לא היינו יודעים, שכתוב, הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. כיון שראה הקב"ה את העצה שלו, אמר, הרי ודאי שתפול בעצמך בעצה שלך, (כי הוא נהרג בנקמת מדין), מה עשה אותו הכח השולט על כל הכשפים, (דהיינו המלכות), הראה לו אחרית הכל, וכי יש לו רשות לראות לזמן רחוק, א"ר יצחק העין ראתה והדיבורים נאמרו מאותו העומד עליהם, (דהיינו מן המלכות), וכבר העמידוהו...
אראנו ולא עתה, כי דברים אלו מהם שנתקיימו באותו הזמן, ומהם לאחר זמן, בזמן של מלך המשיח, למדנו, עתיד הקב"ה לבנות את ירושלים, ולהראות כוכב אחד קבוע הנוצץ בע' כוכבים רצים... (שם תצח, ועיין שם עוד)
ועיין עוד בלעם-כללי, בלק שכד ועוד.
הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם, מה היה דבר בלעם, אמר להם אפילו אתם מכניסים כל המונות שבעולם לא אתם יכולים להם, שמא מרובים אתם מן המצרים שנאמר ויקח שש מאות רכב בחור, אלא בואו ואני נותן לכם עצה מה תעשו. אלקיהם של אלו שונא זימה, העמידו להם נשיכם ובנותיכם בזימה והם שטופים בזימה, ואלקיהם שולט בהם... (מטות קנז)
ראה בלעם-כללי, סנהדרין קה ב.
ראה בלעם-כללי, במדבר כ ו, ח וט.
וישם ה' דבר בפי בלעם, שעיקם פיו ופיקמו כאדם הקובע מסמר בלוח, ר' אליעזר אומר מלאך היה מדבר... מן ארם ינחני, פתח ואמר, מן הרמים הייתי והורידני בלק לבאר שחת... דבר אחר מן ארם, עם רם שלמעלן הייתי והורידני בלק מכבודי, משל למי שמהלך עם המלך ראה ליסטין, הניח את המלך וטייל עם הלסטין, כשחזר אצל המלך אמר לו המלך לך עם אותו שטיילת עמו, שאי אפשר לך שתלך עמי, כך בלעם נזקק לרוח הקודש, וחזר להיות קוסם כבתחלה, שנאמר (יהושע י"ג) ואת בלעם בן בעור הקוסם, לפיך צווח רם הייתי והורידני בלק.
דבר אחר מן ארם, אמר לו שהיינו שנינו להיות כפוי טובה, אילולא אברהם אביהם לא היה בלק, שנאמר ויהי בשחת אלקים את ערי הככר ויזכור אלקים וגו' וישלח את לוט (בראשית י"ט), ולולי יעקב אביהם לא הייתי אני בעולם, שלא ראה לבן בנים אלא בזכות יעקב...
לכה ארה לי, מי שהוא מארר לעצמו מארר, שכך כתיב (שם י"ב) ומקללך אאר. לכה ארה לי יעקב, אילו לאומה אחרת בקש שאקלל כגון בני אברהם ויצחק הייתי יכול, אלא יעקב, מלך שבירר לעצמו מנה ועמד אחד ואמר גנאי עליה, כלום יש לו חיים, ואלו חבלו ונחלתו וסגולתו, שנאמר (דברים ל"ב) כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו...
מה אקב לא קבה א-ל, בשעה שהיו ראויין להתקלל לא נתקללו, כשנכנס יעקב ליטול את הברכות נכנס במרמה, דכתיב (בראשית כ"ז) ואת עורות גדיי העזים וגו', אמר לו אביו מי אתה, אמר לו אנכי עשו בכורך, מי שמוציא שקר מפיו אינו ראוי להתקלל, ולא עוד אלא שנתברך, דכתיב (שם) גם ברוך יהיה. והיאך אני מקללן, לא קבה א-ל.
דבר אחר בנוהג שבעולם לגיון שמרד במלך חייב מיתה, ואלו כפרו בו ומרדו ואמרו (שמות ל"ב) אלה אלהיך ישראל, לא היה צריך לכלותן, אלא אפילו באותה שעה לא זז מחבתן, לוה להן ענני כבוד, ולא פסקו מהן המן והבאר... והאיך אני יכול לקללם...
כתיב מראש צורים אראנו, להודיע שנאתו של אותו רשע, שמתוך ברכותיו אתה יודע מחשבתו, למה הדבר דומה, לאדם שבא לקוץ את אילן, מי שאינו בקי קוצץ את הנופים כל ענף וענף ומתיגע, והפיקח מגלה את השרשין וקוצץ, כך אמר אותו רשע מה אני מקלל כל שבט ושבט, הריני הולך לשרשן. בא ליגע מצאן קשים, לכך אמר כי מראש צורים אראנו. דבר אחר כי מראש צורים אלו אבות, ומגבעות אלו אמהות, הן עם לבדד ישכן, כשהוא משמחן משמחן לבדן, שנאמר (דברים ל"ב) ה' בדד ינחנו, וכשהאומות בעולם הזה שמחין הם אוכלים עם כל מלכות ומלכות ואין עולה להם מן החשבון, שנאמר ובגוים לא יתחשב.
מי מנה עפר יעקב, מי יוכל למנות מצות שהן עושין בעפר, (דברים כ"ב) לא תחרוש בשור ובחמור, לא תזרע כרמך כלאים... ומספר את רובע ישראל, הרביעיות שלהן מי יכול למנות אוכלוסין שיצאו מאותן שהיו חוטפות ומחבבות את המצות, ותאמר לה המעט קחתך את אישי, הנה אמתי בלהה בא אליה... תמות נפשי מות ישרים, משל לטבח שבא לשחוט פרתו של מלך, התחיל המלך רואה, כיון שהרגיש שהמלך רואה התחיל משליך את הסכין ומשפשף בה וממלא את האבוס לפניה, התחיל לומר תצא נפשי שבאתי לשוחטה והרי זנחתיה, כך בלעם אמר תצא נפשי שבאתי לקלל ואני אברך. (במדבר כ טז)
...כך הקב"ה פוקס את פיו, כיון שאמר לו שוב אל בלק וברכם, אמר מה אני הולך אצלו לפוח את נפשו, בקש לילך לעצמו, נתן הקב"ה לו בלינוס, שוב אל בלק וכה תדבר... לא איש א-ל ויכזב, אינו כבשר ודם, שבשר ודם קונה אוהבים, מצא אחרים יפים מהם כופר בראשונים, והוא אינו כן, אי אפשר לו לשוב משבועת האבות הראשונים. ההוא אמר ולא יעשה, אומר להביא עליהן רעות אם עשו תשובה הוא מבטלן... (שם שם יז)
לא הביט און ביעקב, אמר בלעם אינו מסתכל בעבירות שבידם, ואינו מסתכל אלא בנאות שלהן. ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו, אמרת לי לכה נא ארה לי יעקב, פרדס שיש לו שומר אין הגנב יכול להזיקן, ואם ישן לו הגנב נכנס, ואלו (תהלים קכ"א) הנה לא ינום ולא ישן שומר ישראל, והיאך אני יכול להזיקן. אמר לו בלק הואיל ואינך יכול ליגע בהן מפני משה משמשן, ראה זה שעומד אחריו מה יהיה, אמר לו אף הוא קשה כמותו, ותרועת מלך בו, תוקע ומריע ומפיל חומה... כתועפות ראם כך הוא מדתו, חטאו קימעא הורידן כעוף, שנאמר (הושע ט') אפרים כעוף יתעופף כבודם, זכו מעלם ומרוממן כעב, שנאמר (ישיעה ס') מי אלה כעב תעופינה.
כי לא נחש ביעקב, הרי את מחזר ומנחש ומקסם באי זה מקום תשלוט בהם, והם אינם כן, כשהן צריכין להלחם בשונא עומד כהן גדול ולובש אורים ותומים ונשאל בהקב"ה, וכל הגוים מקסמים ומנחשים ואלו משברין אותה בתשובה, שנאמר (שם מ"ד) מפר אותות בדים וקוסמים יהולל. (שם שם יח)
כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, ראתה עינו את ישראל יושבין לפני הקב"ה כתלמיד לפני רבו לעתיד לבא, ושואלין ממנו כל פרשה ופרשה למה נכתבה... ומלאכי השרת רואין אותן ושואלין אותן מה הורה לכם הקב"ה, לפי שאינן יכולין ליכנס במחיצתן, שנאמר כעת יאמר ליעקב וגו'... הן עם כלביא יקום, אין אומה בעולם כיוצא בהם, הרי הן ישנים מן התורה ומן המצות, ועומדין משנתן כאריות, וחוטפין קריאת שמע וממליכין להקב"ה ונעשין כאריות ומפליגין לדרך ארץ למשא ולמתן, אם נתקל אחד מהם בעכו"ם או אם מחבלין באין ליגע באחד מהן ממליך להקב"ה. לא ישכב עד יאכל טרף, כשהוא אומר ה' אחד נאכלין המחבלין מפניו ומלחשין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו ובורחין, והוא נסמך בקריאת שמע משומרי היום לשומרי הלילה, וכשבא לישן מפקיד רוחו להקב"ה, שנאמר (תהלים ל"א) בידך אפקיד רוחי, וכשננער ממליך להקב"ה, השומרים בלילה מוסרין אותו לשומרים היום... (שם שם יט)
...כיון שראה בלעם היאך משמרים ישראל המצות הקלות אמר, מי יוכל לקלל את אלו ששומרים מצותיו ושמו משותף בהן, שנאמר ה' אלקיו עמו, המקלל אותם כאילו מקלל פני שכינה ששמו מעורב בשמן... כשבא בלעם לקלל את ישראל עיקם הקב"ה את לשונו והתחיל לברך, שנאמר (דברים כ"ג) ולא אבה ה' אלקיך לשמוע אל בלעם ויהפך ה' וגו', נתן הקב"ה כח בקולו וקולו הולך מסוף העולם ועד סופו, כדי שישמעו האומות שהוא מברכן... (שם שם כ)
ושמר ה' אלקיך לך, מהו ושמר, א"ר שמואל בר נחמן כל מה שישראל אוכלים בעולם הזה מכח הברכות שברכם בלעם הרשע, אבל ברכות שברכו אותן האבות משומרין הן לעתיד לבא, שנאמר ושמר ה' אלקיך וגו'... (דברים פרשה ג ו)
...למה שבעה מזבחות, כנגד שבעה צדיקים שבנו שבעה מזבחות מאדם ועד משה ונתקבלו, ואמר למה קבלת את אלו, לא בשביל עבודה שעבדו לפניך קבלתם, לא נאה לך שתהא נעבד משבעים אומות ולא מאומה אחת, השיבו רוח הקודש טוב פת חריבה ושלוה בה מבית מלא זבחי ריב (משלי י"ז א'), טובה מנחה בלולה בשמן וחריבה מבית מלא זבחי ריב, שאתה רוצה להכניס מריבה ביני ובין בני ישראל... (בלק טז)
וכשבא בלעם בן בעור אצל בלק מלך מואב לקלל את ישראל היה בא ומוצאן לישראל שיושבין קהילין קהילין ועסוקים בתורה, ועליהם הוא אומר קנאת סופרים תרבה חכמה, זהו סימן טוב לישראל, שנאמר (במדבר כ"ד) וישא בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלקים, מיד בכה בלעם בלבו והיה מצטער כאלו משברין את עצמותיו וגם מנקרין את עיניו, והיה בלעם משים פיו לארץ, מיד שם הקב"ה דבר בפיו של בלעם והיה כופה אותו להתנבא כל אותן הטובות ונחמות על ישראל, שנאמר וישם ה' דבר בפי בלעם וגו'... מאי מי מנה עפר יעקב ומספר את רובע ישראל, אלא כמה עפר יש בהן בישראל שהן עוסקים בהן בדברי תורה שהן מגינים על ישראל ודומין לכלי זיין, שנאמר (שיר ח') ברח דודי וגו', כמה בעלי בתים יש בהן בישראל שעוסקין בתורה וכן היה מיום שבחר הקב"ה באברהם אבינו ע"ה ועד עכשיו...
וכשניבא בלעם כל אותן טובות ונחמות על ישראל בכה בלבו ואמר, תמות נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמוהו, מלמד שהתאוה בלעם הרשע למיתתן של משה ואהרן, ואמר אם אני מת במטתי כמשה ואהרן אני, ואם לאו אין אני כמשה ואהרן... (פרק כ, וראה שם עוד)
כנחלים נטיו - מברכותיו אתה יכול לידע מה היה בלבו לקלל, ועל זה אמר הפסוק ויהפוך ה' אלקיך לך את הקללה לברכה, ביקש לומר שלא יהיו להם בתי מדרשות לקבע קבועים אלא כנחלים, מה נחלים פעמים מושכים ופעמים אינם מושכים אלא חרבים, ענתה רוח הקודש נטיו, שמושכים בכל עת, ביקש לומר כגנות, שפעמים הם לחים ופעמים הם יבשים, והקב"ה שם בפיו עלי נהר, שבכל עת הם לחים. ביקש לומר כאהלים של בשמים, כי פעמים לחים ופעמים יבישים, שבשעה שהם לחים ריחם נודף וכשהם יבישים ריחם נאבד, לכך אמר רוח הקדש נטע ה', שהם כיום שנטע ה' אותם והם לחים. ביקש לומר כארזים שאין להם עיקרין, וכשהם יבשים הרוח בא ועוקרן, והקב"ה שם על פיו ואמר עלי מים, ששרשם עמוקין... (בלק ח, וראה שם עוד)
וישא משלו אמר רבי תנחומא צדיקים כשהם מברכין את ישראל אין נושאין קול גדול... ובלעם מגביה קולו ביותר, ועליו אמר שלמה מברך רעהו בקול גדול בבקר השכם קללה תחשב לו, כך בלעם הרשע מעירו לא בא אלא לקלל, כיון שלא באה לידו התחיל נושא קולו והיה מברכן בקול גדול כדי שישמעו האומות מה ברכות הוא מברכן ויכניסו בהן עין רעה, ויבאו ויעשו מלחמה עם ישראל. אמר לו הקב"ה אני אמרתי לזקן ואברכה מברכיך ומקללך אאר, אותה קללה תחשב לאותו האיש. דבר אחר מברך רעהו בקול גדול, כמה היה קולו של בלעם הולך, רבי יוחנן אמר ששים מילין, רבי יהושע בן לוי אמר שבעים אומות שמעו קולו של בלעם. רבי אלעזר הקפר אומר נתן האלקים כח בקולו והיה עולה מסוף העולם ועד סופו בשביל שהיה צופה ורואה האומות שמשתחוים לשמש ולירח ולכוכבים ולעץ ולאבן, לפיכך נתן כח בקולו שישמעו כל אומות העולם... (במדבר פרק כג, תשסו)
וזאת הברכה, זו מוספת על הברכות כולן, וכשבא בלעם הרשע לברך את ישראל היה ראוי לברכן שבע ברכות כנגד שבע מזבחות, כדכתיב וזבחת עליו וגו' אבא אליך וברכתיך, ולא ברכן אלא שלש, שנאמר ברכת ברך זה שלש פעמים, אמר לו הקב"ה רשע אתה עינך צרה בברכתן של ישראל, אף אני איני מספיק על ידך שתשלים בברכותיך על ישראל, יבא משה שעינו יפה ויברך את ישראל... (דברים פרק לג, תתקנא)
ר' חנניה היה אומר ברח דודי, ברח כבוד מישראל, אימתי, יום ששכר בלק את בלעם לקלל את ישראל, שנאמר ארם מקדם ופלשתים מאחור ויאכלו את ישראל בכל פה, ארם מקדם זה בלעם, ופלשתים מאחור זה עמלק, ויאכלו את ישראל בכל פה אלו הגזלנים והחמסנים. (ישעיה יא)
מה אקב לא קבה א-ל, מברכותיו שלאותו רשע אנו יודעין מה היה בלבו לקלל, לפי שנהפכו כולן ברכות... כיצד, ביקש שיסכים הקב"ה על ידו לקלל את ישראל, וחזר ואמר מה אקב לא קבה א-ל, ביקש שיהיו מושפלין ולא יהיה להן הרמת ראש, וחזר ואמר כי מראש צורים אראנו, ביקש שיהו מעורבין בגוים כדי שלא יהיה להן לא שם ולא דת, וחזר ואמר הן עם לבדד ישכון, ביקש שידונו כאומות, חזר ואמר ובגוים לא יתחשב...
דבר אחר מה אקב לא קבה א-ל, אמר לו כבר נתברכו ברכה שלימה בשעת מתן תורה, שנאמר ה' עז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום, ואין קללה שולטת בהן... (במדבר כג ח)
הן עם לבדד ישכון, לפי שאמר לו בלק לבלעם אם אין אתה יכול לקללם לבדם, ערבם באומה אחרת וקללם, אמר לו אינן מתערבין, שנאמר הן עם לבדד ישכון. (שם כג ט)
לא איש א-ל ויכזב, ביקש שלא תעמוד להן ברית אבות, ופתח ואמר לא איש א-ל ויכזב. ביקש שינטלו מידו הברכות כשם שניטלו הקללות, ופתח ואמר הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה. ביקש שיהיו בהן בעלי מרמות ועובדי ע"ז, ופתח ואמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. ביקש שלא תשרה עליהן שכינה, פתח ואמר ה' אלקיו עמו... ביקש שיהו מתנהגין במזל, אמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ביקש שלא יעמודו להן נביאים, אמר כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל, שלא יהיו בהן גבורים בעלי אימה, אמר הן עם כלביא יקום, שלא יהא להן בית המקדש, אמר וכארי יתנשא, ואין ארי אלא מקדש, שנאמר הוי אריאל אריאל, שלא ישלטו באומות, אמר לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. (שם שם יט)
בא לו ביום הראשון ורצה לקללן בשמים ובארץ שנבראו בו, ונהפך הדבר בפיו ואמר מה טובו אהליך יעקב, ואומר כאהלים נטע ה'... בא לו ביום השני ורצה לקללן ברקיע שמזיל מים, ונהפך דברו ואמר יזל מים מדליו. בשלישי רצה לקללן בימים ובזרעים, ונהפך דברו ואמר כנחלים נטיו כגנות עלי נהר וזרעו במים רבים. ברביעי רצה לקללן במזלות ובמאורות, ונהפך הדבר ואמר דרך כוכב מיעקב. בחמישי רצה לקללן בחיות, ונהפך דברו ואמר כתועפות ראם לו, בששי רצה לקללן במזל בריאת אדם, ונהפך דברו ואמר מי מנה עפר יעקב, לא הביט און ביעקב זה יעקב אבינו, אלו ישראל שהיו כולן כשרים. בא ליום השבת ואמר היום אני מקללן, שאין נביא שלהן יכול היום לא לכתוב שם ולא לעשות דבר, וקדמתו השבת בברכה, שנאמר ויברך אלקים את יום השביעי, ונהפך הדבר וברכן, שנאמר וירא בלעם כי טוב בעיני ה' לברך את ישראל, כשם שהיה טוב בעיני אלקים לברך את יום השבת, כך טוב היה לברך את ישראל, ומיד אמר מברכיך ברוך. (שם שם כט)
וירא בלעם... מה ראה, ראה שמשה עתיד לברך את ישראל ארבע ברכות, והוא היה עליו לברכן שבע ברכות, שכן הוא עושה שבעה מזבחות, אמר אם אני מברכן שבע ברכות, ומשה עתיד לברכן ארבע ברכות, הרי אחת עשרה. מיד נכנסה בו עין רעה ולא בירכן אלא שלש בלבד... מה טובו אהליך יעקב, מי מנה עפר יעקב, לא הביט און ביעקב, ולפי שהיתה עינו רעה נעקר מן העולם, ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב. (שם כד א)
יזל מים מדליו - אפילו דלים שבישראל מלאים תלמוד תורה ומצות, אין מים אלא תורה... וירם מאגג מלכו - זה דויד שמלכותו מתקיימת לעולם. ותנשא מלכותו - זו אסתר שנתגדלה בפני אומות העולם. (שם שם ז)
ויהפך ה' אלקיך לך - שהיה חושב והמקום הופכה בפיו לברכה, אתה אומר שהיה חושב והמקום הופכה בפיו לברכה, או שהיה מקלל והמקום מברך, תלמוד לומר ולא אביתי לשמוע אל בלעם ויברך ברוך אתכם (יהושע כ"ד י'), הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון, שהיה חושב לקלל והמקום הופכה בפיו לברכה. או אלו קילל לא היתה קללתו קללה, תלמוד לומר כי ידעתי את אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר (במדבר כ"ב ו'), אבל לא שמענו מה היו קללותיו, מעין ברכותיו את למד מה היו קללותיו, או יכול מפני אהבתכם וחיבתכם, תלמוד לומר כי אהבך ה' אלקיך, זכות אבות גרמה, ואומר (דברים ז' ז') לא מרבכם מכל העמים, כי מאהבת ה' אתכם ומשמרו וגו'. (דברים כג ו)
מרנא ורבנא טוביהו בר' אליעזר ז"ל אמר, הקדים הקב"ה ארבעים ושנים מלאכות הללו לבטל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק בן צפור לקלל את ישראל... נתבטלו על ידי אהל מועד, שנאמר בו ארבעים ושנים אתים, והוא שאמר בלעם, מה טבו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, וכנגד ארבעים ושנים מסעות שנסעו ישראל ממצרים עד הירדן. (שמות לה יא)
מה אקוב לא קבה א-ל, כלומר מה אני יכול ליקוב ואין הקב"ה מסכים על ידי, דבר אחר אמר בלעם מה אקוב כבר ישראל מעורב שמם עם שם בוראם, ואני מקללם הריני מקלל את השם... (בלק)
ויען בלעם וגו', בלעם הרשע בשעה ששלח לו בלק לקלל את ישראל, מהו אומר, אם יתן לי בלק מלא ביתו כסף וזהב, ישן ונראה לו הקב"ה בחלום, שנאמר ויבא אלקים אל בלעם, אמר לו אל תלך אתם, מיד אמר בלעם בשביל שאני צדיק אינו מבקש להטריחני, אמר לו ואקלל אותו מכאן, אמר לו לא תאור את העם... (בלק)
כשהלך בלעם מאצל בלק בחרפה וכלימה בשביל שלא עשה רצונו נגד כל ישראל, הלך ונתייעץ עם עז"א ועזא"ל, אמרו לו ולא תוכל להלחם כי תוקפם וגבורתם הוא על כל אלהי העמים, אמר עז"א אתן לך עצה שימעט, תוציאם תחת אותו תקיף האפוטרופוס דלהון שונא זימה, וכל שכן עם בנות אלהי העמים, לכן הפקירו בנותיכם ונשותיכם אצלם, ובזה האופן יתרחק מהם אותו התקיף השומרם ומגין בעדם, ואחר כך תוכל להם... (שם)
והוה כיון דחמא בלעם יתהון דפולחנא נוכראה ביניהון חדא בלביה, ואמר לבלק בני לי הכא שובעא אגורין... (במדבר כג א)
והוה כיון דחמא בלעם חייבא דבית ישראל אנון גזרין עורלתהון וטמרין בעפרא דמדברא אמר, מן ייכול לממני זכוותא חסינייא דאילין וסכום עובדיא טביא דעם חדא מן ארבעתי משירייתא דישראל. אמר בלעם רשיעא אין קטלין יתי בית ישראל בסייפא כבר מבשרנא דלית לי חולק לעלמא דאתי, ברם אין מייתנא מותא דקשיטין לואי דתהי סופי כזעירא דבהון. (שם שם י)
כנחלין דמיין דמתגברין כן הינון בית ישראל יתבין עדרין עדרין מתגברין באולפן אורייתא, והי כגנין שתילין על פרקטני נהרין כן הינו תלמידיהון חבורן חבורן בבית מדרשיהון, זיו אפיהון ינהר כזיו רקיעין די ברא ה' ביום תניין לבריאות עלמא, ומתחינון ליקר שכינתא רמיין ומנטלין על כל אומיא כארזיא... (שם כד ו)
וחמא ית דבית עמלק ונטל מתל נבותיה ואמר, שירוי אומיא דאגיחו קרבא בדבית ישראל הינון דבית עמלק, וסופיהון ביומי מלכא משיחא למסדרא סדרי קרבא עם כל בני מדינחא עם דבית ישראל, ברם סופיהון דאילין ודאילין עד עלמא יהון לאובדנא. (שם שם כ)
וגרשתיו - מן העולם, ובלק לא אמר אלא ואגרשנו מן הארץ, ובלעם היה שונאם יותר מבלק. (שם כב יא)
ויחבוש את אתונו - מכאן שהשנאה מקלקלת את השורה, שחבש בעצמו. אמר לו הקב"ה, רשע, כבר קדמך אברהם אביהם, שנאמר "ויחבוש את חמורו". עם שרי מואב - לבו כלבם. (שם שם כא)
כי הולך הוא - ראה שהדבר רע בעיני המקום, ונתאוה לילך. (שם שם כב)
כי מראש צורים - אני מסתכל בראשיתם ורואה אותם מיוסדין וחזקים על ידי אבות ואמהות. לבדד ישכון - הוא אשר זכו לו אבותיו. (שם כג ט)
לא הביט - הקב"ה אוון, כשהן עוברין על דבריו אינו מדקדק להתבונן באוניות שלהם (שטרי חוב). ה' אלקיו עמו - אפילו כשמכעיסין וממרים לפניו אינו זז מתוכן. ותרועת מלך - לשון חבה ורעות. (שם שם כא)
וירא בלעם - אמר איני צריך לבדוק בהקב"ה כי לא יחפוץ לקללם, אזכיר עונותיהם והקללה על הזכרת עונותיהם תחול. וישא בלעם את עיניו - בקש להכניס בהם עין רעה. ותהי עליו רוח אלקים - עלה בלבו שלא יקללם. (שם כד א וב)
מה טובו אהליך - על שראה פתחיהם שאינן מכוונים זה מול זה. דבר אחר: אהל שילה ובית עולמים בישובן, שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליהם. משכנותיך - אף כשהן חרבין לפי שהן משכון עליהם, וחרבנן כפרה על הנפשות. (שם שם ה)
וירד מיעקב - ועוד יהיה מושל אחר מיעקב. והאביד שריד מעיר - החשובה של אדום והיא רומי, ועל מלך המשיח אמר כן. (שם שם יט)
מראש צורים אראנו - שהיה בשפי, כדפירשנו, או משל לגזירות היורדות מהעליונים, וראה בחכמתו שיעמדו לבדם ולא יתערבו באומה אחרת המתגברת עליהם לעזב תורתם. (שם כג ט)
ותהי אחריתי כמוהו - ולדעתי שהתאוה למות ותהא אחריתו כאחרית ישראל שהם חלק ה' ולא חלק הכוכבים, כי קוסם היה. (שם שם י)
כלביא יקום - שינצח הכנענים, והקרוב שהוא על מלחמת מדין שלא נשמע כמוה, כי מתו ה' מלכים, ושבו ל"ב אלף וכל השלל, ומישראל לא נפקד איש. (שם שם כד)
אראנו - הקרוב שהנבואה על דוד, ולא עתה - כי אם אחר ת' שנה, והמפרש על דוד אינו מכחיש חלילה ביאת המשיח המפורשת בדניאל. (שם כד יז)
ויעלהו במות בעל - היה מעלה אותו במקום שיראנו כדי שיתכוין אליו בקללתו ולא תפרד נפשו מהם, כי אלה מכחות הנפש להיות דבקה עם הראיה כידוע מענין החכמים... והגיד הכתוב כי לא ראה כל המחנה, כי היו חונים ארבעה דגלים לארבע רוחות השמים, ובפעם השנית אמר לו בלק "אפס קצהו תראה וכולו לא תראה", כלומר גם בפעם הזאת לא תראהו כלו אם הוא הדבר המונע ממך קללתו אבל קבנו לי משם אם תוכל, כי אין לי מקום להראותו כלו משם... (שם כב מא)
כי מראש צורים - ...אבל אלו כולם תורה אחת ומשפט אחד להם וגוי אחד הם וישכון בדד בשם יעקב וישראל, ועל כן הזכיר ארה לי יעקב וזועמה ישראל, כי הזכיר להם שמם הנכבד ושמות אבותם לאמר שהם עם לבדד ושמות נאים להם מאבותם, כי בלק לא היה מזכיר לו שם ישראל, רק אמר עם יצא ממצרים כמתנכר בהם... והכוונה לומר כי כאשר אני רואה אותו עתה שוכן לבדו, כן ישכון לעולמים בטח בדד עין יעקב, והוא יהיה לראש לעולם, ואין אומה שתתגבר עליו ולא שיטפל הוא אליה. (שם כג ט)
מי מנה - אני רואה אותם מראש הרים שוכנים לבדד ולא אוכל למנות אותם, כי הם לבדם כעפר הארץ... ולא ימעטו, ויהיו תמיד הם לבדם זרע יעקב כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, וזה דעת אונקלוס ברבע ישראל... ותהי אחריתי כמוהו - לומר שהן נוחלי גן עדן, כי אחרית האדם המות, על כן יבקש שימות מות ישרים הם ישראל הנקראים ישרים שיבלו ימיהם בטוב, ותהי אחריתי כמוהו, כישראל אשר חלקם בחיים ואינם בני גיהנם ואבדון... (שם שם י)
לא הביט און - יחזור אל הא-ל הנזכר, יאמר שלא הביט השם און ושקר ביעקב ולא ראה בהם עמל וכעס שיעשו לפניו, ועל כן הוא עמם ותרועת מלכותו בהם, כי יריע אף יצריח על אויביהם יתגבר, זה דעת ר' אברהם, ונכון הוא. ויתכן עוד לפרש... ולא ראה איש בישראל און ודבר כזב, אין בטחונם שקר ואין תוחלתם נכזבת, אבל כל ברכותיהם ובטחונם יתקיימו לעולם... ואמר הטעם כי ה' אלקיו עמו, אשר לא יכזב ולא ינחם, ותרועת מלך גבור בו שלא ינוצח לעולם... (שם שם כא)
כי לא נחש ביעקב - ...והנכון בעיני, כי בעבור היותו קוסם ובלק שלח לו כי ידעתי את אשר תברך בקסמיך מבורך ואשר תאור בהם יואר... על כן אמר לו אין נחש ביעקב להרע או להטיב להם, ולא קסם בישראל מזיק או מועיל, כי בכל עת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל א-ל בהם, כי מפי עליון תצא להם הרעות והטוב, לומר כי חלק ה' עמו אינם בממשלת שרים וכוכבי השמים וכסיליהם שיזיק להם אדם בקסם ונחש... והנה הוסיף עתה בנבואה הזאת השנית להגיד לבלק כבשם הארץ והרגם מלכים אדירים, והנה בלק יודע כי ישראל לא ינחלו את ארצו, ולפיכך אף על פי שהגיד להם עתה שסופם לנצח מלכי כנען, עוד ירצה שיקלל בנצוחו עד שיוכל הוא להתגבר עליהם, אולי יוכל להלחם בו ולהכות מהם, על כן אמר עוד ואקחך אל מקום אחר... (שם שם כג)
...והנה הוסיף בפעם הזאת השלישית להודיע לבלק כי אהלי יעקב היו טובים רמז מעת היותם שוכני אוהלים עד שינחלו את הארץ, ומשכנות ישראל גם כן יהיו טובים אחרי כבוש וחלוק, שישכנו בה במשכנות מובטחים וכן תהיה ארצו מלאה כל טוב כגן רוה... וכי ינצח את עמלק בעבור שנלחם בו ויאבד זכרו, ותנשא עוד המלכות של ישראל שיהיו בה אחרי כן מלכים אדירים ינשאו מאד... (שם כד ז)
...והנבואה הזאת לימות המשיח היא, כי כל נבואותיו מוסיפות בעתידות, מתחלה אמר שהם חלק ה' ונחלתו, ובשנית הוסיף כבשם הארץ והרגם מלכים, ובשלישית ראה שבתם בארץ ופרו ורבו על הארץ, והעמידם מלך ינצח את אגג ותנשא עוד המלכות שראה דוד מתנשא למעלה... ועתה בנבואה הזאת הרביעית יוסף לראות ענין המשיח, ולכך הרחיק הענין מאד ואמר "אראנו ולא עתה", מה שלא אמר כן בנבואות הראשונות. ואמר שזאת עצת ה' שיעץ להיות באחרית הימים... (שם שם יד)
ואחר שאנו עוסקין בענין המחשבה נודיע לך ענין אחר. דע כי בהיות החסידים המדבקים מחשבתם בעליונים, כל דבר שהיו מחשבים בו ומתכוונים עליו היה מתקיים... ומן הענין הזה היה נאצל כחו של בלעם הרשע, ולפיכך היה רוצה לעיין את ישראל עיון שלם, כדי שיוכל לדבק במחשבתו בעליונים, וימשוך עליהם מחשבה רעה, ולפיכך אמר וישא בלעם את עיניו וגו', והיה מדביק מחשבתו למעלה ומושך כח עליון אל מי שמתכוין ומעיין. וזהו "אשר מחזה ש-די יחזה" וגו', ולפיכך נתכוין הרשע להכין מזבחות שבעה ופר ואיל, כדי להסכים אליו ולהשלים כל הכחות ולהתקרבם למחשבתו, כדי לקיים בהם חפצו הרע בכל אשר יאוה. אבל השי"ת שהוא יודע ומבין כל המחשבות ראה שיעור מחשבתו הרעה וקלקלה וביטלה... (אגרת הקדש פרק ה)
לקראת נחשים - לנסות ממקום למקום אולי יוכל לקללם, אלא מעתה נתכוון לברכם בלב שלם, ומתוך כך כתוב ותהי עליו רוח אלקים, כאן שרוח שכינה שרתה עליו מאהבה דרך חיבה. (במדבר כד א)
וירא משם - שיתכוון אליהם בכח ההבטה שהיא מכחות הנפש, וכברז"ל, יהב ביה עיניה ונח נפשיה, מפני חלישות דעתו והפסקת מחשבתו מהחכמה שיחשוב בה תמיד, הרי הוא כמקצץ בנטיעות וראוי שתחול עליו קללה. ואף על פי שמצינו בחסידים וגדולים שאין דבורם וחלישות דעתם עושה רושם, כי הדבר הוא סגולה בנפש, ומלבד החכמה צריך סגולה זו בנפשו השכלית. (שם כב מא)
מראש צורים אראנו - ועל דרך החכמה הצורים הם ז' כוכבי לכת והגבעות הן המזלות, והקוסם הזה לא היה חלק באלקי ישראל כי אם בכוכבים ובמזלות, וראה בהם מעלת ישראל. (שם כג ט)
מי מנה עפר יעקב - בפשט שהם רבים, ועל דרך המדרש על המצוות שהם עושים בעפר, ועל דרך החכמה על הקמים לתחיית המתים מעפר. (שם שם י)
וישת אל המדבר - יש לומר שהתכוון כאן לרוח הטומאה, שמתחלה התכוון לדרך האמונה שיבא לו הדיבור מה'... ועתה נטה לרוח הטומאה השורה במדבר, ולא רצה שבלק יסייעו ויפגל מחשבתו. (שם כד א)
יראני - ואידך אלקים יראני בשוררי (תהלים נ"ט י"א), מלמד שהיה בלעם שונאם וחפץ בשוררי. (שם כג ג)
וישא משלו - שהרים קולו שישמעוהו כל ע' אומות ויקנאו בישראל. מן ארם - יצא אביהם טעון ברכות, ויעקב הלך לארם טעון כל אותן ברכות... (שם שם ז)
מראש צורים - בגימטריא: מזכות האבות. ומגבעות - בגימטריא: הן האמהות. לבדד ישכן - עולה לחשבון ת"כ, שרמז לבית שני. בגימטריא: בימי משיח. (שם שם ט)
כארי וכלביא - ולמעלה הקדים לביא, כי כן הדרך, מתחילה יתגבר מעט כלביא, ואחר כך יתנשא והולך כארי המתגבר. וכאן הקדים ארי ללביא, רמז ששכב כארי בימי משה וכלביא בימי יהושע. ואורריך ארור - בלעם שהיה בלבו לקללם סיים בקללה, ויצחק סיים ברכותיו "ומברכיך ברוך". (שם כד ט)
ראה גם: בלעם-כללי.
מה אקוב - הודה שפשע באמרו "הנה העם היוצא" וגו' ולא נקבם בשמם הידוע לו. ועוד על שבקש לקללם, שהיה צריך לומר לשלוחים מיד שאי אפשר לקללם, מבלי שה' יאמר לו בפירוש שהם ברוכים. (שם כג ז וח)
לא איש א-ל ויכזב - מלהביאם לארץ שהבטיח להם, וגם מצד המקבל אין מניעה לכך, כי לא הביט אוון ביעקב. (שם שם יט)
ותהי עליו רוח אלקים - רוח נדיבה ושלמה, והרגיש שכוונתו שיברך את ישראל, ואז נתרשלו ידיו להחזיק בדרכי ניחושיו, וישת אל המדבר פניו - להסיח דעתו אל דברים בטלים, אך ה' גילגל את עיניו לראות את ישראל, ותהי עליו רוח אלקים - מעצמה. (שם כד ב)
מה טובו - עתה הוצרך לכחש מה שאמר "הנה כיסה את עין הארץ", אלא יש להם סדר נכון וישוב. כנחלים נטיו - שהולכים וגדלים. כגנות - שיש להם חוקים ונימוסים ישרים, וכן יהיו תמיד רעננים על נהרי התורה האלקית. כארזים - בנוי ובתפארת בתמונתם ובמעשיהם. (שם שם ה וו)
ויחר אף אלקים - כי היה לו להבין שאין תועלת בהליכתו כלל, ולומר זאת לשרים. ומה שנתן לו בכל זאת ללכת היה, כדי לפרסם את מעלת ישראל באומות על ידו, ונפלה רוחם מפניהם, וכן רחב ידעה על ישראל מדברי בלעם המפורסמים בעמים. (שם כב כב)
הנה בלעם חשב שההשגחה היא בצד המערכה (של הכוכבים), ויתכן שיתקיימו שניהם זה בצד זה, טובה על ידי ההשגחה ורעה מצד המערכה. ורצה להגיד לבלק הרעות שתבאנה על ישראל במשך הזמן כחורבן וגלות, ויקבל שכרו על כך. ומחשבתו היתה רעה, לכן בא המלאך למנעו מלהגיד הרע, כי ה' רצה שילך ויפרסם ברכת ישראל בין האומות, ולא ניבא כלום מרעות ישראל. ועוד רצה להראות לו שהמערכה לא תוכל להתנגד להשגחה... (שם כב כב)
נראה שבלעם ניסה ג' פעמים, כי זו חזקה, או שיתקללו על ידי עינו הרעה של בלעם המזיק, או על ידי סבה שמימית בשעות ידועות, או בהשגחה. ועל זה אמר בלעם בראשונה מה אקוב - שאין ההשגחה רוצה בכך, ובשניה אמר כי לא נחש ביעקב - ולא יפעל בהם נחש וקסם, ובפעם הג' ניסה לקללם מדרך ההשגחה כשיחטאו, ולכן בחר בראש הפעור ששם חטאו. (שם כג א)
לא תלך עמהם - אף על פי שלא תקללם לא תלך כדי שלא תתן עיניך בהם לרע... (שם כב יב)
כתועפות ראם לו - לעם ישראל, שאינו טורף ואוכל כארי אבל דוחה בקרניו כמו הראם, כי היתה הכוונה לגרש הכנענים ולהכניס את ישראל לארץ בלתי הריגת יושביה... ובכן לא השתמשו בהם כלל כמו שמשתמש האריה בטורפו, אבל עשה בהם כמו שעושה הראם במה שהוא דוחה או כובש שלא יאכלנו כלל. (שם כג כב)
לקראת נחשים - חדל לכוין שעה מוכנת לזה שתחול עליהם קללה, מפני שראה כי טוב בעיני ה' לברכם, ואין לקוות שיוכל הוא לקללם. וישת אל המדבר - לברכם ברכות מוגבלות עם היזק בתוכן, כאמרם ז"ל פ"ק דתענית, יפה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם. (שם כד א)
משכנותיך - בתי כנסיות ומקדשי א-ל המיוחדים לשכן שמו שם, ולקבל תפלת המתפללים, ואמר מה טובו, כי לא בלבד הם מטיבים לעוסקים בם אבל מטיבים לכל האומה, כמו שיורה שם יעקב שישאר בעקב ובאחרית הכל ולא יסוף, וכמו שיורה שם ישראל לשרת עם אלקים ואנשים. (שם שם ה)
כנחלים נטיו - כי אמנם בתי כנסיות ובתי מדרשות להמון ישראל הם כמו הנחלים שנטיו אל השדות להשקותם, וכן יושבי אהלים ותופשי התורה דולים ומשקים מתורתם להמון... יאכל גוים צריו - לעתיד לבא, כאמרו ונקם ישיב לצריו. (שם שם ז וח)
מן ארם - לא הביט אל האבות הכשרים כי אם אל הארמיים כתרח ונחור שהם הררי קדם. ארה לי - שהוא קל מקבה, וגם זה רק ליעקב - שאינם כשרים, והכשרים רק בזועמה לי. מראש צורים - תחלת יחוסם הוא אברהם ולא קודמיו. (שם כג ז וט)
בלעם שהיה בזולת ישראל השלמים מצד צורתם בתכלית השלמות, הוא היה בוחן את ישראל מצד אמיתת צורתן, וזה מפני שלא נמצאה לו קורבה וחיבור לישראל. ובמדרש: כשבירך בלעם את ישראל היה קולו הולך ס' מיל במחנה ישראל, וגדולה ברכתו מברכות שבירך יעקב את השבטים ומברכות משה, שאלו הוכיחום, ובלעם אין בברכתו תוכחה ופגם, ולפיכך גבהה דעת ישראל ובאו לידי תקלה בשטים. רוצה לומר שברכתו היתה בפועל יותר, כי נבואתו היתה על ישראל מצד אמיתת צורתן, שעל ידה ישראל בפועל הגמור, ולכן גם נבואתו בפועל הגמור. אבל יעקב ומשה היו מכלל ישראל, והדבר שהוא חלק מהכל אינו נמצא בפועל אליו, ולכן לא היתה ברכתם מצד אמיתת עצמו, דהיינו מצד אמיתת צורתן. ולכן רק בלעם שהוא זולת ישראל, ונחשבו ישראל אליו בפועל הגמור, הוא היה מתנבא על ישראל מצד צורתן, שבה הם נמצאים שלמים לגמרי, ולכך ברכותיו בלי תוכחה, כי מזה הצד לא נמצאת בהם שום תוכחה.
ומפני שאין בלעם אוהב את ישראל עד שתבא ממנו ברכה, הגיע דבר זה על ידי שבא לקללם, והפך השי"ת לברכה. וכן לא היה מייחד לפועל זה אלא מואב ובלעם, שהם מרוחקים מישראל, כדאיתא בחלק, הוא בלעם, הוא בלע וגו', שעל ידי עצתו נפלו מישראל, כי הוא מוכן לרע ולהפסד, והיה רוצה למצא בחינה מיוחדת שמצדה תחול חס ושלום הקללה, לכך אמר קצהו תראה, שחושב שיותר תבא הקללה מצד המקצת, מצד דבר שאינו נחשב התחלה ולא השלמה. ותחילה חפש חסרון וקללה מצד התחלתם, ועל זה אמר כי מראש צורים אראנו וגו', שברכם מצד התחלתם ויסוד שלהם, שיש להם התחלה מיוחדת שאין העכו"ם מגיעים אליה...
ואמר ומספר את רובע ישראל וגו', היא התחלתם עוד יותר, שהתחלה זאת עם השי"ת, שהזרע של ישראל יש לו ספירה לפני השי"ת, כי הזרע יש לו כח פנימי מאד. ואמר בלעם מי שהוא קדוש וכו', כי אין זה גנאי וערוה רק כאשר יש כאן גילוי, ולא כאשר הוא פנימי, ודבר זה ידוע למבינים, רק מפני שהיה בלעם דבק בזנות וערוה ולא היה לו כח קדש פנימי, נחשב אליו ערוה בדבר זה. ואמר שבשביל כך נסמית עינו של בלעם, מפני שאינו ראוי לראות מעלה פנימית עליונה... (נצח ישראל פרק נז)
בברכה שניה כתוב "וירא משם קצה העם", ראה שבט דן שהוא בסוף ושלמות ישראל, ויש לישראל בחינה מיוחדת מצד התחלה ומצד השלימות, וכל אחד שייך בו קללה וברכה... ואמר ותרועת מלך בו, שהשי"ת עמם בלי פירוד, ותיכף כשקוראים נענים. והברכה השלישית נאמרה מצד החלק האמצעי היותר נכבד, ולכן לא אמר בה קצה העם, כי אם וירא את ישראל שוכן לשבטיו, כי האמצעי מסודר ובשווי, ואינו יוצא... ותמצא בכאן י' ברכות... מה טובו על בתי כנסיות ומדרשות שזו קדושת ישראל, יזל מים מדליו על השפע העליון... (שם פרק נח ונט)
...ולפי זה מה טובו אהליך יעקב, נאמר על מעלת ישראל שיש להם מדריגה גדולה נבדלת שיש להם בתי כנסיות ובתי מדרשות, שהם מקדש מעט, וקאמר בגמרא שכולם נהפכו לקללה חוץ מן בתי כנסיות ובתי מדרשות, כי כל הברכות שברך בלעם אין ברכה יותר מיוחדת ושייכת לישראל יותר מן הראשונה, שהיא שייכת לישראל לגמרי, שהיא ברכת יעקב בפרט, כי הג' ברכות שברך אותם בלעם, הראשונה מראש צורים אראנו, הוא כנגד אברהם, ברכה שניה נגד יצחק, ברכה שלישית מה טובו אוהליך יעקב נגד יעקב, ומפני כי יעקב הוא הקדוש... ולכך כל הברכה הזאת הכל קודש כמו שאמרנו... (חידושי אגדות סנהדרין קה ב)
...וראויה היתה פרשה זו דווקא על ידי בלעם, כי הוא קם באומות כמשה רבינו ע"ה, והכל שנתייחדה קללה בברכה בהשורש, ואז הדם נתהפך לחלב וכולו הפך לבן וטהור הוא, כי למעלה בהשורש מתייחדים השני דרכים, ומשה רבינו ע"ה ראש ישראל ובלעם ראש האומות והזדככות ישראל על ידי האומות כמו שכתבנו, והיה מההכרח שיצאו הברכות מפי בלעם, והיה מזכירם בדרך קללה, כי הקללה סיבת הברכה... נחזור לענין, על כן הוצרכו הברכות להיותן על ידי בלעם המקולל, כדי שיצאו דרך קללה לנקותם מכל חטא, ואחר כך יתהפכו לברכה כי מצד שורש נביאותו שם למעלה הברכה, כי באומות בלעם קם כמו שכתבנו, ועל זה רמז בלעם ותהי אחריתי כמוהו, כלומר כי בראשיתי שהוא שורש נבואתי היא במקום קדוש כמוהו, אמנם האחרית שהוא ההמשך סטרא דמסאבא אינו כמוהו, כי ישראל קדושים...
הענין בלק ובלעם שניהם היו חכמים גדולים, אבל להרע, ושניהם היו יודעים הדביקות הגדולה שיש לישראל בהשי"ת, ובלק היה יותר חכם, וידע שלשלת הגדולה יחס מלכות ישראל שהוא מלכות בית דוד ומשיח, וידע כי זה העצום יבא ממנו וחרד על הדבר. כי הבין שהטהור ניתן מהטמא והטוב מהרע כדי שמלאך רע יענה אמן בעל כרחו ויודה על הברכות, ועל כן חשב מחשבות להפריד הדביקות של ישראל מאביהן שבשמים חס ושלום ולהפך הדביקות, ואז העצום שיבא ממנו יהיה מורה על עצמו ועל עמו חס ושלום... (תורה שבכתב בלק, וראה שם עוד)
הנה עם יצא - ובלעם אמר העם היוצא, להזכיר עונותיהם, שתמיד משוטטות מחשבותיהם במצרים ורוצים לשוב שמה. (במדבר כב ה)
וירא משם קצה העם - זהו חיפוש ראשון אשר הציץ בשורש של אומה ויחפש וימצא כי מתחילה עובדי ע"ז היו אבותינו... דהיינו במות בעל, כי אחר הבעלים הלכו, ומשם ראה קצה העם השורש, הוא הקצה ראשון והוא ככולו דמי, כי כל הבנים מסתעפים מן השורש... ובאה הנבואה לבלעם כי בלק ובלעם נפלו שניהם בטעות גדולה, כי ראש יחס אומה אינה מן ארם, כי תרח היה חשוב כמת בחייו... אלא התחלת אומה זו מראש צורים זה אברהם... (שם שם מא)
ויקחהו שדה צופים - אחר שלא יכול למצא שמץ פסול ע"ז בשרשים חזר להיות צופה ומביט בענפים, דהיינו לבא על התולדות מצד חטא העגל שעשו... ואמר "אשר תראנו משם", כי על ידי העגל נעשו מגולים, כמו שכתוב (שמות ל"ב כ"ה) "וירא משה את העם כי פרוע הוא"... ובאה התשובה אליו שגם בזה טעו, כי לא הביט און ביעקב, כי אם הערב רב לבדו היה מקור אל המעשה ההוא... שעשו על ידי נחש וקסם, וחשב ה' פן יטעו גם ישראל אחריו והיה מגזם להם בכליון...
או יאמר שאף בשעת החטא ה' אלקיו עמו, לא כפרו בו לגמרי, ותרועת מלך עולם נשאר בו... כי לא נחש ביעקב - וכבר ידעת כי העגל נעשה על ידי כישוף, ומאחר שלא נחש וקסם בישראל ודאי לא עשאו העגל כי אם הערב רב... (שם כג יד)
ראש הפעור - מעתה חזרו לדרך הג', כי ראו שאין להם מקום ליתן שמץ ודופי לא בשרשים ולא בענפים, אם כן המה בתכלית השלימות, וכל דבר השלם מכל צד, ביותר יש מקום לעין הרע לשלוט בו על ידי שיברך רעהו בקול גדול ויספר בשבחו בקול רם וישמעו כל האומות ויקנאו בהם ויכניסו בהם עין הרע. ועל כן לקחו ראש הפעור כדי שיפער פיו לבלי חוק...
וישת אל המדבר - כדמסיק (ש"ר ב') מי זאת עולה מן המדבר, כל מעלתן של ישראל מן המדבר, כוונת המדרש שבזכות הענוה המצויה בישראל שעושין את עצמן כמדבר זה זכו לכל המעלות, ומיד נתן עיניו לספר מכל המעלות אשר זכו להם מן המדבר כדי להכניס בהם עין הרע, מיד נסמית עינו לפיכך קרא את עצמו שתום העין דוקא בפעם זה...
ואמר מה טובו אהליך יעקב - ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה, שלא יסתכל שום אחד באהל חבירו ולא יזיקו בעין הרע, אמר איך אפשר שיקבלו נזק מן עין הרע, כי הוא דבר שהם עצמם נזהרים מזה, ואדרבא כנחלים נטיו, נמשלו לנחלים המכסים את הדגים לבל תשלוט בהם עין הרע, כך האהלים אשר בהם יושבים ועוסקים בתורה מצילין מן העין כי לא שלטא עינא בישא ביושבי אוהלים שאינן נראין בראש כל חוצות, ומכל מקום תורתן מכרזת עליהם... (שם כד א)
מה אקוב - דע שענין הקללה שתחול רק אם יש במקולל עוון, וה' מאריך לו כמדתו, ואם באה הקללה ממהר ליפרע. עוד אשכילך כי העושה רע יפגום במדה העליונה בשורש נשמתו, בענף שתלויה באותה מצוה שעבר עליה... עוד דע שחלק הארור יקרא קללה וזעימה, שהם שמות המחבלים נגד עבירות קלות וחמורות. ובלעם בקללו בחר את הזעם, ובעבור מעשיהם הרעים הועיל, ובישראל לא מצא בשרשם פגם לעורר הדין, וחפש גם באבותם הצורים ולא מצא. ואם תאמר תרח ובתואל, הן עם לבדד ישכן - אין שורשם מאלו, אלא הם מחצב לבדו בלי המולידים. וגם בגוים - הקרובים להם כישמעאל אין להם קורבה... (שם כג ח)
מי מנה - לפי שהרשע היה מתחכם ומבקש אופן להרע לישראל, בקש גם כן ענף מיוחד לקליפה שתשלוט בו ותעשה רושם, והוא ענין המספר, כאומרם ז"ל אין הברכה שורה לא בדבר המנוי וכו', ורצה להכניס עין הרע במספר ולא מצא, ואמר מי מנה עפר שנמשלו לו...
תמות נפשי - ...והכונה תמות נפשי ביד ישרים, שיהרגוהו ישראל, כמו שהיה, עוד ירצה שבהגיעו ליום המיתה ישיב דרכיו ממעשיו הרעים ותועבותיו ויהיה כישרים שבאומות, ולפי שעמד על מזגו, והנה הוא רע בתכלית הרע, ונמנע ממנו עשות יושר, לזה שאל דבר שיוכל להיות שבשעת דכדוכה של מות יהי ישר... (שם שם י)
אשר ישים אלקים - לא כמו שאתה חושב שאין עלי חיוב כשיבא כדבור מה', אלא הרי הוא מותרה לבל ישתוק, ולזה דקדק לשון שמירה... ומעתה אנוס הוא... (שם שם יב)
לא הביט און - יתבאר על פי דבריהם ז"ל, שאמרו כי על ידי חטא האדם נרשם כח הרע באבר שבו עשאו, והיא בחינת הפגם המוזכרת בדבריהם ז"ל, ופירוש און, הוא הכח הרע הנמשך מעבירה, אינו אפילו ביעקב, שהם המון העם, שכולם נשמרים מעשות הרע, והגם שיטעו מדרך השכל, אינו נקבע בנפשם האון... ולא ראה עמל - פירוש אפילו פגם שצריך עמל להעבירו אינו באותם שנקראים ישראל, שהם הצדיקים, או חטא המחשבה שגם הוא יקרא און, שאין ה' מביט אל המחשבה הרעה ביעקב, פירוש שאין עושה ביעקב המחשבה הרעה רושם האון, שהוא ענף הרע, ולכן דקדק לומר לשון הבטה, שהיא יותר מהראיה, פירוש כי הגם שבראיה ראשונה הוא רואה מחשבה רעה, כשהוא מביט בפנימיות מפעלם אין און... (שם שם כא)
לכה - חשב אולי הפינה שעמד בה בלעם בפעם א' וב' היו צדיקים, מה שאינו כן כשמשים פניו כנגד כל העם, ומן הסתם תהיה בהם כת א' בלתי הגונה, ואולי ימצא מקום לקוב משם. (שם שם כז)
וישת אל המדבר - לראות מה שהכעיסו במדבר, אולי דרך שם יוכל לקללם. או המדבר לשון דבור, שכל י' נסיונות שניסו ישראל את המקום היו בדבור... ודרך שם יקללם. או שהמדבר מקום חנות ס"מ הרשע ונתכוון לעורר כחותיו... ודקדק לומר "פניו", אולי שתתעורר הקלפה באמצעות הכעס, כדרך שתתעורר הקדושה על ידי שמחה ובלב טוב, כי כל אחד יתעורר למינו... או ראה כי טוב - מי שהוא טוב ראוי לברכם, על דרך אומרם טוב עין הוא יברך, והוא להיותו רע עין כידוע לא נתנו ה' לברך, לזה חשב שלא ילך כפעם בפעם לקראת נחשים, שהוא חלק הרע, וישת אל המדבר אשר הוא שם הר האלקים מקום מחנה שכינה, וימרד בשורש נפשו, וחשב שבזה יהיה טוב ויברך את ישראל, והודיע הכתוב שלא עשה זה מרצונו ומלבו, אלא לפנים... (שם כד א)
וישא משלו - לפי שעד עתה היה מדבר מה שישים ה' בפיו בעל כרחו, ועתה רצה שיסכים הוא בכל הדברים, כאילו הוא אומר אותם מרצונו הפשוט, וכוונתו בזה גם כן, שאם יקלל יהא כח המברך ויברך, אבל אם יברך יבא כח המברך... (שם שם ג)
כנחלים נטיו - יש לומר שמדבר נגד ד' כתות הצדיקים, א' כשמואל הנביא שהיה מסבב כל ארץ ישראל ללמד תורה ומצות, ב' כת צדיקים הקבועים ללמד וללמד, והיא כת העומדת בלשכת הגזית, ג' כת הלומדת תורה לשמה לעצמה להשכיל ולהבין, ד' כת המחזקת ידי לומדי תורה ויוצאים למלאכתם, אמר נגדם, א' כנחלים, שטורחים להשקות כל צמא, ב' כגנות, כל הרוצה ליהנות יבא ויהנה, ג' כאהלים, אומר לשון נטיעה שהיא מתישנת מוסיפה שרשים ואחיזה ביניקתה, ד' כארזים נגד עשירי עם עם בעלי כח קומה וגבורה, אבל אינם עושים פרות בתורה, כי פרי התורה לבדו יקרא פרי... (שם שם ו)
כרע שכב - פירוש אפילו בזמן שכורע שאינו חגור כלי זיין, ולא זו בלבד, אלא אפילו שכב, שאינו מרגיש בבאים עליו, אף על פי כן אינו חושש, כי מי הוא שיתקרב אליו להקימו... (שם שם ט)
והיה אדום ירשה - לא תהיה להם תקומה כשאר אומות, לפי שהם אויבי ישראל וישראל עושה חיל - אשר בלע ס"מ ושאר העמים יוציאו בלעו מפיו... (שם שם יח, וראה שם עוד)
הנה העם - ...לא יכול לומר לכה ארה לי את העם הזה, שכבר ידע שקללתו לא תעשה בם שום רושם שיהיה בם מארה וחסרון, לא מצד הנחוש כי לא נחש ביעקב ולא מצד הכוכבים, כי לא קסם בישראל ועל כן אמר לכה קבה לי אותו, שהגם שקללתו לא יזיק להם כל מאומה, יהיה למואב תועלת על ידי הקבוי שהוא פרסום הקללה, שהגם שזה לא יזיק לישראל להחליש גבורתם עד שיוכל להכות בם, יהיה זה תועלת למואב שיאמינו לדברי בלעם ויסור הפחד מלבם... (במדבר כב יא)
אם לקרא לך באו - רוצה אחר שעתה לא באו לבקש שתאור את העם שזה תוכל לעשות גם במקומך, רק שאלתם הוא שתקבה את העם, ומצד זה באו לקרא לך דוקא שתלך לארץ מואב, כי תכלית הקבוי שהוא רק לחזק יד מואב לא תושג רק אם תפרש הקללה בארץ מואב, ובאמת לא יזיק זה לישראל מאומה, כי הוא רק קללה לפנים לא קללה אמתית... אם כן קום לך אתם, ובכל זאת את הדבר אדבר אליך אותו תעשה, רוצה לומר שגם לא תקוב מבלעדי רשותי כי ה' רצה בהפך שתחת שיפרש קללה יברך את העם. (שם שם כ)
כי מראש - באר לו שאי אפשר שתחול עליהם קללה מצד רעות העולם השפל ומקריו, כי אינם נתונים תחת מקרי העולם השפל ורעותיו מצד ארבעה טעמים, א' מצד יחוסם... (שם כג ט)
הנה ברך לקחתי - רוצה לומר אם כן אחר שלא איש א-ל ויכזב הנה ברך לקחתי - לקחתי מאתו ברכה באמת... אבל הברכה שאמר הא-ל אינה אמירה לבד רק עשיה וכבר נגמר המעשה... (שם שם כ)
כי לא נחש - ועל ידי השגחת הא-ל שהוציאם ממצרים, הפלה אותם שיהיו למעלה מן הטבע ושלא ישלוט בם נחש וקסם, ונחש מציין שיפעול לו רעה על ידי כשוף ורעת עולם השפל, וקסם מציין שיפעול לו רעה על ידי הכוכבים... ואמר שגם יעקב שהם ההמון שלהם הגם שיהיו תחת המזל לא ישלוט בהם נחש ורעות העולם התחתון, וישראל שהם הגדולים שבהם, או כלל העם כשהם צדיקים שאז נקראו ישראל, ואז הם גם למעלה מן המזל... כעת - עתה ישראל מוכנים להנהגה נעלה ונשאה מזה, כי עתה ישראל מוכנים לכנס לארץ ולהוריש את יושבי הארץ ולהפיל את כלם חללים, וכל זה יהיה על ידי ה' ההולך בראשם... (שם שם כג)
ועתה הנני הולך לעמי - רוצה לומר עד עתה לא יכולתי להועיל לך מאומה כי הוזהרתי על זה מאת ה' שלא לעשות טובה או רעה מלבי, רק עתה שאני הולך לעמי נפסק ענין שליחותי שבאתי אליך בצווי ה', ומעתה הנני ברשות עצמי, ועתה לכה איעצך... (שם כד יד)
וגם בלק הלך לדרכו - פירוש שבלק לא קבל עצת בלעם, והלך לדרכו ולא פנה לעצת בלעם, ובלעם הלך לשוב למקומו ועבר דרך מדין וגלה עצתו להמדינים, והם קבלו עצתו, ולכן נשאר במדין עד שהרגוהו ישראל שם, כי נשאר לראות מה יפעל על ידי עצתו... אמנם מה שכתוב ויחל העם לזנות אל בנות מואב זה לא היה מדעת מואב ומלכם, רק עם ההמונים של בני ישראל החלו לבקר בערי שכניהם ולזנות עם הקדשות... (שם כה א)
קבה לי - ...בלעם "הנביא" אינו מודיע לשלוחים שאי אפשר לו לקללם, שעל ידי זה אולי היה מביאם להעריץ את מעלת ישראל, ולהביאם לידי ברכה. (שם כב יא)
וישם דבר בפיו - הוא לא קבל נבואה שעליו לבטאה במילים שלו, אלא המלים עצמן הושמו בפיו. (שם כג ה)
מראש צורים אראנו - עמדתם הגבוהה קרובה ואפשר לראותה, ואילו העמדה הנמוכה רחוקה, ולכן אמר אשורנו. מי מנה - אי אפשר למנותם בכח ובמספר פיסי כשאר העמים, ובכלל הם אינם קשורים בתנאים טבעיים ככל העמים, ועל כן אינם נפגעי מפגעי שאר העמים. (שם שם ט)
שדה צופים - בג' מקומות בקש בלק שיקללם, וזה מג' נקודות מבט, הראשונה היתה במות בעל, כח הטבע העליון, כבע"ז ירושלמי ג' ו', אם כן רצה לקללם בתחילה בשורש החמרי, שהוא לדעתו יסוד האומה, אחר שהודיעו כי אלו אינם שרשי ישראל: מי מנה עפר יעקב וגו', העלהו לשדה צופים - לקללם מצד השכל והתבונה של הצופים בעצת א-לוה. (שם שם יד)
לא הביט און - שימוש ברכוש ובכח לרעה, ה' בחן את יעקב לפני שנתן לו רכוש אם הם ראויים למדרגת ישראל, ולא ראה עמל - לא ראה צורך לתת להם עמל בל יתפרעו על ידי הברכה. ותרועת מלך - הלל לה' ממלא את ישות העם הזה. לא נחש - אין להם צורך בחכמה שבלק הזכירה, והנובעת מתוך חולשת האדם, כי יש להם נבואה. (שם שם כא וכג)
ראש הפעור - יש שאומה מבורכת בנכסים גשמיים ורוחניים, ובכל זאת אובדת מתוך רקבון פנימי של חוסר צניעות והתמסרות לחושניות פרועה, שהיא מצויינת על ידי עבודת פעור - אין האדם מעולה מן הבהמה, ואין לו להתבייש בזה מפני האלוה. בלק היה קוסם יודע את המקומות המתאימים, ובלעם היה המנתח בשכלו בעל המכשיר החד... (שם שם כח)
מה טובו - על פי האידיאל של המוסר, ולא אמר מה יפו. כנחלים נטיו - כל בית ממשיך את הברכה והמסורת לצאצאיו כנהר, ובסוף כולם מתאחים לנהר גדול וזרעו גדל על מים אלו, הנוזלים מדליו - של השי"ת. מוסריות זו השולטת במשכנות ישראל היא היא חזקם. מוציאו ממצרים - כבר משם נגאלו כי היו גדורים מעריות. גוים צריו - של החוק המוסרי יאבדו מפניהם. (שם כד א והלאה)
לכה איעצך - אין לך לפחד מהם, אך בקשר מה שראינו שחזקם הוא מצד הצניעות, איעצך. (שם שם יד)
לא תלך עמהם - כי הם הולכים בדרך המלך ומשם יראה את העם, אבל לא מנע את הליכתו לגמרי. (שם כב יב)
וירא משם - רצה להכניס בהם עין הרע, ועל זה נענש, כי לא מצינו לו חטא במעשה. והיה צריך לשנות הטבע ולא כעס באותם הימים, שאם לא כן היה מכלם בעין הרע, ומשראה שאינו מועיל בכך הפסיק להסתכל בהם, ועל כן ראה רק קצה העם וקרא לעצמו שתום העין. (שם שם מא)
בנה לי בזה - כשראה שעינו אינה פועלת ניסה בתפלה ולקלל. (שם כג א)
ומה אזעום - אין ה' זועם על שמשנים טבע הוויות העולם, כדעתך, ולכן אמר שם הוי"ה המורה על מקור וחיות הכל, ולא שם אדנות המורה על שדוד הטבע. (שם שם ח)
מי מנה - ...אף על גב שכלל עם ה' חזק באמונתם, מכל מקום ודאי יש קלי קעת ונפרדים מעקר ישראל, ובכל זאת מי מנה עפר של ירק יעקב, משום שאפילו ריקנים מלאים מצות כרמונים בצדקה וגמילות חסדים. רובע ישראל - מה שגדולי הדעת עושים ענינים גדולים לצרכי הכלל וקיימים לדורי דורות, וזהו רובע, שעושה פרי ותולדה לדורות... (שם שם י)
לא הביט און - האון שישנו ביעקב אינו בעצם מושרש בלב, כמשמעות הבטה, שהוא הסתכלות בפנים הדבר, אלא הוא כרוח שטות שהוא טבע התאוה וכדומה. ולא ראה עמל - הקב"ה במה שנראה לבלק ולבלעם שהם משנים הטבע, כי ה' אלקיו עמו - על יעקב, אף על פי שחוטא אינו כופר בעקר, אלא שאינו יכול להתגבר באותה שעה על תאוה ורצון, ותרועת מלך - על הצדיק שאינו עושה נסים בקביעות, ומה שמועיל בתפלתו אינו נסי רק כך הנהגת מלכות שמים... (שם שם כא)
וכארי - שיש לו טבע התנשאות הנפש שעל זה מכונה בשם מלך החיות, וזה מועיל לו הרבה להפיק רצונו, יותר מכפי כחו... וזהו ברכת ישראל, שמלבד שמתגבר בטבע עוד כארי ינשא נפשו בכבוד המעלה כשנכנס למלחמה. (שם שם כד)
יזל מים - הראהו שבחי הדורות משעה שנכנסו לארץ ולא ראה ימי הרעה, כדי לנקר את עיניו ואמר על דור השופטים שהיו להם מלחמות וגלו הרבה בקרב אומות העולם, ואנו לא ידענו... ואינם בטלים לגמרי אלא מתחבר לו, כמו שכתוב ויתערבו בגוים וילמדו מעשיהם, אבל מכל מקום אינם בטלים לגמרי... (שם כד ז)
במדרש וירא בלק... דהנה יש להבין האיך עלה על דעת אותו רשע לקלל את בני ישראל, והלא ידע כי הם חלק ה' ונחלתו. וביאור הענין כי היה מקטרג על בני ישראל, באמרו העם היוצא ממצרים ויכס וגו' את עין הארץ וכו', כי באמת בני ישראל אשר הוציאנו השי"ת ממצרים ובחר בנו להיות לו לעם נחלה היה המכוון כדי שבני ישראל יסתירו כח הקדושה שיוכל הקב"ה להשפיע טוב הגנוז לצדיקים... אבל בני ישראל הם המחיצה שלא יוכלו עיניהם של הרשעים להסתכל בשפע זו, ובאמת זה עצמו הוא טובה גדולה גם לרשעים מה שיכולין לקבל על כל פנים מתמצית הקדושה... והרשעים הללו קטרגו באמרם ויכס את עין הארץ, פירוש שביציאתם ממצרים וקבלו התורה היה להם להאיר לכל העולם ולא להעלים השגחת השי"ת... (בלק תרל"ה)
במדרש וירא בלק ... ובאמת כל הכעס שלהם היה על מה שבני ישראל חפצים לתקן גם אותם ואת מקומותיהם, כי היתכן שיעלה על דעתם לקלל עצם בני ישראל, הלא ידעו כי חלק ה' עמו, אבל רצו לקלל סוף המדריגה של בני ישראל, כי יש לבני ישראל שתי מדריגות, בבחינה העליונה חלק ה' ממש, ויש להם גם כן חלק בכלל האומות, וחלק הזה רצו ליטול מהם, על ידי ראיות הארת הקדושה כנ"ל היו כקוצים בעיניהם, והוא עדות לבני ישראל כי יפה המה עושים בהסתרת הקדושה... (שם תרל"ט)
בפסוק וישם ה' דבר בפי וגו', שימה הוא לשון סידור, כמו ושמו וגו' איש איש על עבודתו, כי אותו הרשע הכין בפיו קללות, והקב"ה הפך אותם לברכות, כמו שכתוב "ויהפוך", ואותן אותיות עצמן נתחלפו ונסדרו להיות ברכות... (שם תרנ"ד)
בפסוק לא תאור... כי בני ישראל דבקים בעצם הברכה, ואין ארור מדבק בברוך, לכן לא רצה הקב"ה שיהיה לבלעם דביקות בבני ישראל, כי מי שמברך אותם יש לו דביקות בהם, רק עתה שרצה לקללם ונהפך לברכה שלא ברצונו לא היה לו דביקות בהם, ולכן לא תאור כי אפילו הברכה שלו כיון שהיא בעצם בחינת ארור לא יהיה לו דביקות בהם... (שם תר"ס)
ובזה יש לפרש דברי המדרש... שבלעם היה יודע לכוון הרגע שהקב"ה כועס בו, שנאמר וא-ל זועם בכל יום, ופירשנו דהנה ידוע דבריאת העולם היתה על ידי צמצומים, ובלאו הכי לא היה העולם יכול להבראות, שהיה מתבטל במציאות... וכמו שמעשה בראשית היה על ידי צמצומים, כן הוא בכל יום עת החידוש, וזה נקרא שהקב"ה כועס בו, כמו להבדיל כשאדם כועס על חברו הוא מסתיר פניו ממנו ואינו רוצה להביט בו, כן כביכול הוא מסתיר פניו מהעולם וברגע זה שהעולם הוא בהסתרת פנים היתה לו שליטה בכשפיו... וזה שאמר בלעם מי יכול ליגע בבני אדם אלו מכירין את אבותיהם ואת משפחותיהם, היינו שהם דבקים בשרשם, והכוונה בשורש נשמותיהם ששואבין תמיד חיים חדשים והם דבקים במקור החיים ואינם כלל בהסתרת פנים, על כן אין לו שליטה עליהם בכשפיו... (במדבר תרע"ג)
נאם הגבר שתום העין... אלא הרשעים הללו רצו להפריד הגשמיות מהרוחניות, וחשב שישראל ישארו במדבר לעולם על התורה ועל העבודה ודבר לא יהיה להם עם עולם הזה, אלא יהיו כמלאכים, וזה שבמדרש רבה (כ' ח') ואגרשנו מן הארץ, לא היה מבקש אלא לגרשם שלא יכנסו לארץ, וישארו כל עניני עולם הזה בחומריותם מגושמים ומטונפים שייכים לבלק ולבלעם ולחבריהם... (קרח תרע"ג)
ונראה דהנה כבר דברנו... ובלעם היה שונא עוד יותר לגרשם אף מעולם הבא שהוא בגוף ונפש, כי הזדככות הגוף שיהיה ראוי לעולם הבא היא רק על ידי מצוות מעשיות שהעיקר שלהן הוא בארץ... ובלק ובלעם נתיראו מזה, שאם גם הגשמיות תהיה קודש יהיו מוכרחים כל האומות לעזוב את תאותם המגונה ולהכנע לקדושה כמו שיהיה לעתיד... והם בחרו יותר למלאות נפשם תאוות רעות מלהיות נכנע לקדושה. (בלק תרע"ב)
ולפי זה יש לפרש ענין עצתם עצת בלעם על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בדברי הש"ס סנהדרין פ"ח בענין לולב אי צריך אגד, דכשאגד ביה מין אחר גרוע ועומד הוא... והיתה עצת בלעם ובלק להכניס בישראל על ידי כשופם כחות זרים, ובזה תתקלקל חס ושלום כל אגודת ישראל, וזה שבזוהר הקדוש שהקב"ה פרש גדפוהי עלייהו, היינו שלא יהיה ביכולת שום דבר חיצוני להתאחד עמהם. (שם תרע"ג)
והנה בלעם כשרצה לבטל בחירת ישראל כבמדרש, שטען לפני הקב"ה שמוטב שיהיה נעבד משבעים אומות ולא רק מאומה אחת, היה מוכרח לדמות עצמו למשה רבינו ע"ה, ולמשוך עליו נמי הנהגת שם הוי"ה ב"ה, למען יכול לבוא בטענה שיהיה במקום משה וישראל, אך ידע שפיר שלזכות להנהגה משם הויה צריך להיות בעיני עצמו אפס ואין ובשבירת הלב בתכלית, שיחשב העדר גמור שיחול עליו החידוש כנ"ל, ובאמת הוא היה היפוך מזה, רוח גבוהה ונפש רחבה, התחכם הרשע ותפש בעצמו דבר שבאמצעותו יהיה יכול להיות נכאה לבב ויהיה נכנע מאד, ומצא בעצמו שהוא חיגר ברגלו, ועל ידי זה יעורר בעצמו שבירת הלב והכנעה, וזה שכתוב אולי יקרה הוי"ה לקראתי וילך שפי... (שם)
בילקוט אמר ר' יצחק... אך בעיקר הדבר שראויין היו הברכות להאמר על ידי בלעם יש ליתן טעם... ונראה לפרש שמשה רבינו ע"ה היה רואה תמיד מעלת ישראל והיו הברכות רק כשהן במעלתן, על כן היתה הכוונה ששונאן יברכם, שהוא ראה בודאי כל גנאי וכל גנות שאפשר, ואף על פי כן כמו שרואה אותן תחול עליהם הברכה. והנה בלעם היה רוצה לקללם, ועקם ה' את פיו וברכן, והיינו שבלעם רצה להכניס בהן שלש מדותיו הרעות, עין רעה רוח גבוהה ונפש רחבה, והן שורש קנאה תאוה וכבוד שמוציאין את האדם מן העולם... ובאמצעות המדות הרעות האלה תחול עליהם חס ושלום קללה... אבל נהפכו לטובה, שאפילו חס ושלום יהיו ישראל בשפלות המצב מאד, מעותדים חס ושלום ליפול בפח קנאה תאוה וכבוד, יתהפך מצבם להיפוך וישובו לאור באור החיים. ונראה שנהפכו לטובה בזכות תורה ועבודה וגמילות חסדים...
ומעתה יובן מה שמחמת צרות עינו של בלעם לא ניתנו כל שבע הברכות על ידו, אלא שלש אלה שהן מקבילות לטבע ישראל, ביישנים, רחמנים, גומלי חסדים כנ"ל, אבל כל השבע באשר לא מצינו שיהיו ישראל שלמים מחמת טבעם בכל המדות, אולי צרת עינו של בלעם לא תתן אותם להתהפך לטוב כמו אלו שלשה שהם קנין וטבע ישראל, ומכל מקום באשר אלו שלש הן שורש הכל, אחר השורש נגרר הכל, ואמר הקב"ה שדי באלו השלש... (שם)
ולפי דרכנו זה יתפרשו לנו דברי המדרש... מכל מקום יש לפרש על פי פשוט דכל התהוות החיצונים היא מחמת ההסתר והצמצום, כי באמת אין עוד מלבדו, אלא שמחמת ההסתר וההעלם יכולים להיות מדמים עצמם ליש ונפרד, אך כשמאירה בחינת הפנים, וכענין שכתוב (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך וגו', ממילא נסתלק כח החיצונים, היא מחמת ההסתר והצמצום, כי באמת אין עוד מלבדו, אלא שמחמת ההסתר וההעלם יכולים להיות מדמים עצמם ליש ונפרד, אך כשמאירה בחינת הפנים, וכענין שכתוב (במדבר ו') ישא ה' פניו אליך וגו' ממילא נסתלק כח החיצונים, ועל כן בלעם שרצה להכניס בהם כחות רעים למנוע את ישראל מלהיות בבחינת הפנים, נאמר לו שאינו יכול, שהרי יש בידיהם לוחות כתובים משני עבריהם, שזה מועיל ללבות ישראל שיהיו בבחינת פנים ולא בבחינת אחוריים... (שם תרע"ז)
ונראה לפרש על פי דברי המדרש שטען בלעם מוטב שיהיה הקב"ה נעבד מכל שבעים האומות ולא מאומה יחידה לבד... וזה תכלית המקווה שימלא כבוד ה' את כל הארץ... והנה בלעם אחר שראה שלא הורשה לקלל והבין אהבת ה' לעמו ישראל בא במחתרת, והיינו שטען מוטב שיהיה הקב"ה נעבד מכל שבעים האומות, ולכאורה אין בזה דבר רע ואדרבה, אך זה היה צודק באם היתה כוונתו לצורך גבוה, אבל הרשע הזה לא היתה כוונתו אלא שעל ידי זה תתקרר מעט אהבת ה' לעמו ישראל, ושוב יהיה ביכלתו לקלל את ישראל. ומכל מקום לא היה טפש כל כך לחשוב שהשי"ת לא יבין כוונתו הנעלמת, ובהכרח שבשעת אמרו דברים אלו הפשיט את עצמו מכל מחשבה צדדית וחשב רק לקרב את כל האומות, והמחשבה הרעה שהיתה לו בזה היתה כל כך נעלמת עד שלא היה מכיר בה אלא השי"ת לבדו היודע תעלומות לב, ואפילו מלאך לא ידע מה. ואפשר שאפילו בלעם בעצמו לא ידע בה, הגם שלאו כל אדם יכול להפשיט עצמו כל כך, הרשע הזה היו לו כחות עצומים... ועל כן היה נראה כאלו השכים בבוקר בזריזות לעשות מצוה רבה, אך השי"ת היודע תעלומות לב, אמר לו, רשע כבר קדמך אברהם, היינו קדימת מעלה, ששם היתה מחשבה טהורה ונקיה לעשות רצון קונו, אבל מצות רשע זה מתוכה סרוחה... (שם)
לכן הנני נותן לו... חשב בלק שבודאי כאשר יכנסו לארץ שאז יתערבו ישראל זה לזה ויתאחדו אז יותר, בודאי יגיעו לתכלית האחדות, ואז יירשו גם את אדום ועמון ומואב, על כן שכר את בלעם למען יתאחדו גם הם בכח כישופם לגרשם שלא יכנסו לארץ ולא יתאחדו עוד יותר. וכאשר לא אבה ה' אל בלעם ויהפוך את הקללה לברכה, היתה עצת בלעם בשליחת הנשים לערב דבר זר באגודת ישראל, שבזה יתקלקל כל האגד... וזה הענין המגפה ששלטה אז, והמה בוכים, ובתרגום יונתן שהיו קורין את שמע, היינו שחשבו לתקן בקריאת שמע יחוד ה', ובדביקותם ביחוד ה' תשוב האחדות ישראל, אך לפינחס לא נראה העת לחבר טרם נדחה הזרות והטומאה מהמקדש... וזהו ויעמוד ויפלל, שתפלה היא ענין חיבור, וכמו שבכלל כן בפרט שבה אחדות ישראל לאיתנה, ותיעצר המגפה. (פינחס תרע"ה)
...כה הטיל בלעם מריבה בין שכל ישראל לבין תאותם, כי ידע שאם יכנס האדם מעט בתאוה, אפילו נגד רצונו, ילך עד שבסוף תלחצנו התאוה ולא יזוז ממנה, הערנו כי לכן לא כתוב בתורה אף רמז על בלעם בתחלה, אלא "וישב ישראל" וגו', כעין מקרה היה להם, ובאמת היתה תכנית מכוונת של בלעם, כי תכנית מכוונת היא להטיל מריבה בין שכלם לתאוותם ולהטותם אל אוהל המואביות על ידי ערמה, עד שאחר כך לא יצטרכו להערים, רק הוא לא יזוז ממנה גם כשתגרשנו, כי גברה תאוותו למרוד באדונו השכל... (חלק ב רפא)
ראה בלעם-כללי, שעור קומה.
ראה בלעם-כללי, חלק א עמוד רלו.
(ראה גם: בלעם-כללי-והאתון)
ויגל ה' את עיני בלעם וירא את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלפה בידו, ויקד וישתחו לאפיו. ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתנך זה שלש רגלים, הנה אנכי יצאתי לשטן כי ירט הדרך לנגדי. ותראני האתון ותט לפני זה שלש רגלים, אולי נטתה מפני כי עתה גם אתכה הרגתי ואותה החייתי. ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי כי לא ידעתי כי אתה נצב לקראתי בדרך, ועתה אם רע בעיניך אשובה לי... (במדבר כב לא)
ואם תאמר הרי המלאך שנגלה לו לבלעם הרי למדנו שהיה שליח של רחמים ונהפך לדין, (הרי ששליח של רחמים יכול לעשות דין, ומשיב), לא, לעולם לא נשתנה לעשות דין, אלא שליח של רחמים היה להגן על ישראל, ולהיות מליץ טוב עליהם, ולעומתו לבלעם היה דין... (וירא תפו)
ויתיצב מלאך ה' בדרך לשטן לו, מלאך של רחמים היה ונעשה לו שטן, וכך אמר אל בלעם הנה אנכי יצאתי לשטן, גרמת לי לשמש אומנות שאינה שלי... ויוסף מלאך ה' עבור, מה ראה להקדימו שלשה פעמים עד שלא נראה לו, סימנים של אבות הראה לו, עמד לו בראשונה והיה ריוח מכאן ולכאן, שנאמר ותט האתון מן הדרך ותלך בשדה, בשנייה לא יכלה לזוז אלא לצד אחד, בשלישית אין דרך לנטות ימין ושמאל. ומהו היו הסימנים האלו, אילו בקש לקלל בניו של אברהם היה מוצא מכאן ומכאן, בני ישמעאל ובני קטורה, ואם בקש לקלל בני יצחק היה מוצא צד אחד לקלל עשו, ותלחץ אל הקיר, אלו על בני יעקב לא מצא פסולת ליגע בם, לכך כתיב בשלישית במקם צר... (בלק ח)
ותרא האתון את מלאך ה' נצב בדרך וחרבו שלופה בידו, וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ולהוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו... אלא אמר לו הפה נתנה ליעקב, שנאמר הקול קול יעקב והידים ידי עשו, והאומות כולם בחרב חייתם, ואתה מחליף אומנותך ותבא אליהם בשלהם, אף אני אבא אליך בשלך...
ויאמר בלעם אל מלאך ה' חטאתי, להודיע שהוא רשע ערום, ידע שאין עומד בפני פורענות אלא תשובה, שכל מי שחוטא ואומר חטאתי אין רשות למלאך ליגע בו, ועתה אם רע בעיניך אשובה לי, אמר לו, אני לא הלכתי עד שאמר לי המקום קום לך, ואתה אומר לי שאחזור, כך אומנותו, לא כך אמר הקב"ה לאברהם להקריב את בנו, ואחר כך ויקרא אליו מלאך ה' מן השמים ויאמר אל תשלח ידך, למוד הוא לומר דבר ומלאך מחזירו... ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים שחלקך עמהם וסופך ליאבד עמהם. (במדבר פרק לב תשסה)
ויגל ה' את עיני - מזה נלמד שאילו היה נביא איך יצטרך לגילוי עינים בראיית המלאך, כמו שיאמר במי שלא הגיע לנבואה כנער אלישע והגר, לכן קראו הקוסם... ואחר כך זכה לגילוי עינים בראיית המלאך, ובסוף עלה למעלת מחזה ש-די יחזה בעבור ישראל ולכבודם... (במדבר כב לא)
...וטעם ואותה החייתי, לומר כי החטא כולו עליך והרגתי אותך בו, אבל היא אין עליה חטא שתמות בו, והנה הנטיה שנטתה מפני לטובתך, לא לצרכה כלל, והכית אותה חנם וגמלת לה רעה תחת טובה... (שם שם לב)
על מה הכית - כי בראותך האותות היה לך לשער שהליכתך בלתי רצויה ולא תצלח, והקשית ערפך ג' פעמים לדחוק השעה. לשטן - עשיתי האפשר להתנגד לדרכך לטובתך. כי ירט - כי יחריד הדרך כל מה שנגדי, שחרדה נפלה עליהם, ורק אתה לא החרדת כי הכבדת לבך... (שם שם לב)
על מה - אולי נתכוון ה' להשפיל גאונו שיודה כי האתון ראתה המלאך ג' פעמים והוא לא ראה, ויתגלה הפלגת מיעוט השגתו בנסתרות. עוד נתכוון להעירו מה שגרמה לו הליכתו, שנסתלקה ממנו רוח הקדש, במה שלא ידע המלאך העומד לפניו מה שלא היה קודם, שהיה רואה ברוח הקודש. (שם שם לב)
ואפס את הדבר - כאן התנה עליו תנאי אחר מה שלא אמר לו ברשיון ראשון, והוא שברשיון ראשון אסר עליו המעשה, ומזה חשב הרשע מחשבות להרע, כי כחו היה במעשה ובדבור, גם בעינו הרעה... וכונת עליון במאמר "אותו תעשה" נתכוון לאסור עליו גם הדיבור אשר יצא ממנו מעשה, ולא כן הבין הוא לצד תכונתו הרעה, לזה בא מאמר ה' פעם ב' וסטר לועו ואסר לו בפירוש הדיבור... (שם שם לה)