(ראה גם: בבל, דניאל)
לקצת ירחין תרי עשר בלטשאצר מלכא עבד לחם רב, בלטשצאר אמר בטעם חמרא באדין הייתיו מאני דהבא וגו' אשתיו חמרא, בה שעתא נפקת אצבעתא אדין מלכא זוהי שנין ועליו הוא אומר הוי משקה רעהו מספח חמתך ואף שכר, ואומר שבעת קלון מכבוד, ביה בליליה קטיל בלטשצר. (בשלח-שירה פרשה ו)
ואמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן כל המשתמש בכתרה של תורה נעקר מן העולם, קל וחומר, ומה בלשצר שנשתמש בכלי קודש שנעשו כלי חול, שנאמר ובאו בה פריצים וחיללוה, כיון שפרצום נעשו חול, נעקר מן העולם, דכתיב בה בליליא קטיל בלשצר... (נדרים סב א)
נבהלתי מראות מראות שלותו של אותו רשע, הדא הוא דכתיב בלשצר מלכא עבד לחם רב, מהו רב, ר' חמא בר' חנינא אמר רב משל אלוהו, א"ל עומר שלכם בכמה קרב, אמרו בי"ג נפה, א"ל ושלי בי"ד נפה. תעה לבבי זה ב"ד שטעה בחשבונו יום אחד, פלצות בעתתני ר' פנחס בשם ר יהושע אמר פיילי נהניתה אתה, דבר אחר פלצות פה שהוא מפיץ דברי לצות, דבר אחר פלצות בעתתני על ידי שנפקו לדבר לצות, את נשף חשקי שם לי לחרדה הנשף שהיתה נפשי חשוקה בו לגאלה שם לי לחרדה...
כי אלקים שופט זה ישפיל וזה ירים, ישפיל לבלשצר וירים לכורש ודריוש. כורש ודריוש שוערין של בלשצר היו, כיון ששמע הכתובים הללו אמר להו כל מאן דמתחמי הכא ליליא הדין אפילו דהוא אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימון ליה ראשיה. ואין דרכן של מלכים להיות מניחים בית הרעי שלהם לפנים מטרקליניהון... נתותרו מעיו כל אותו הלילה ונפק מנפק לא ארגשון ביה, מכי עייל ארגשון ביה, א"ל מאן את, אמר להו אנא מלכא, אמרין ליה ולאו כן פקיד מלכא דכל מאן דמתחמן הכא ליליא דין אפילו אמר לכון דאנא הוא מלכא ארימן רישיה, מה עשו נטלו פרחה של מנורה ופצעו את מוחו, הדא הוא דכתיב (דניאל ה') ביה בלילא קטיל בלשצר מלכא כשדאי, באי זו שעה נהרג, ר' אלעזר ור' שמואל בר נחמן ר"א אמר בשעה מחליית שינתא, ר"ש אמר כבין דבו לכלב, ולא פליגי דמאן דאמר בשעת מחלייתא שינתא עבד מפרפר כל ההוא יומא מה שהיה מתבקש לו מן המלכות, ומאן דאמר כבין דבו לכלב דהוה מדמדם כל ההוא ליליא שהיה מתבקש לו מן המלכות. (שיר ג ג)
שבעת שרי פרס ומדי... ושמואל אמר במלכות בלשצר הכתוב מדבר... כיצד היו כל אותן השנים, א"ר הונא על ידי שלא נשתמשו בכלי בית המקדש, הדא הוא דכתיב (דניאל ה') בלשצר אמר בטעם חמרא וגו', שמתוך כן ביה בלילא קטיל בלשצר מלכא כשדאה. (אסתר ד)
ולא כהלין כתבא למקרא, ולרבי שמעון דאמר כתב לא נשתנה כל עיקר מאי ולא כהלין כתבא למקרא, אמר רב נחמן ארי כתב ליה יט"ת יט"ת אד"ך פו"ג חמ"ט, מאי פריש ליה, מנא מנא תקל ופרסין... שמואל אמר מתו"ס ננקפ"י אאלר"ן, רי"א אנס אנס לקח ניסרפו, רב אשי אמר נמא נמא קתל פורסין.... (דניאל פרק ה, תתרסג)
כי לא ממוצא וממערב, א"ר שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן, בשעה שראה בלשצר פס ידא די כתבא תמה, אמר שמא מלכות מרדה בי, הוא משלח לכל איפרכיא ואיפרכיא ולא מצא שמרדה בו מלכות, א"ל הקב"ה שלחת אצל כל האפרכיות שמא אצלי שלחת, אני הוא משפיל ומרים... (תהלים מזמור עה, תתיב)
והלבישו לדניאל - להחניפו למען יתפלל עבורו ותתבטל הגזירה, אמר לו כבר נגזרה הגזירה, אלא שטעית בחשבונך... קטל בלשצאר - על ידי סריס אחד, שאמר ודאי דברי דניאל נכונים. (דניאל ה כט ול)
בלשאצר - בן נבוכדנצר, ומלך אחר אויל מרודך בן נבוכדנצר. לחם רב - שבו ביום ניצח במלחמה נגד דריוש, וכנבואת ישעיה, ערוך השולחן וגו', שבתוך המשתה חזרו האויבים ולכדו את בבל. ולקבל אלפא - כנגד אלף איש שתה. (דניאל ה א)
חשך השמש - אמר על בלשאצר, אף שהכוכבים במבטיהם יחייבו לבבל הצלחה וכבוד, ה' ישדד את כוחם. (ישעיה יג י)
מנא - ...בא בדברי יוסיפון שצבא בלאשצר בידי שרי הכשדים ועמהם מפריצי פושעי ישראל הכו בלילה מחנה המדיים וינוסו, ורק הפרסים עמדו בפניהם, וחזרו ועשה להם סעודה ככתוב, ונבהלו השרים מהכתב ונשמטו להם, ונשאר בלשאצר עם ב' סריסיו והרגוהו, וברחו וספרו לפרסים, ונדרו שאם יתן ה' בידם את בבל יבנו בית המקדש וישיבו הגולה וכלי הקודש... ומחלוקת בחז"ל מה היה כתוב שם, לשמואל ממתום ננפי אאלרן, ולרב אשי נמא נמא קתל פורסין, לדעת רב אשי אין מלת ופרסין מחולקת לב', ועוד נרמז לפי דעתו שיהרג בלשאצר בעת נומו שנתו. ואם כדעת יוסיפון גם לא יכלו לקרא הכתב העברי וכל שכן לפרשו... (דניאל ה כה)
לחם רב - כי נצח את דרויוש, והיתה תחילת שנת ע' לגלות, וחשב שקצרה יד ה' להושיע, וכאילו הגיע עתה מחדש למלכות. והביא כלי בית המקדש לשתות בהם יין המנוסך ולהראות לכל שאין עוד פחד ה' לנגד עיניו, ואם כן כוונתו רעה מלכתחילה. ולקבל אלפא - והיה רגיל לשתות ולא עשה זאת משכרות, והביא הכלים רק לשתיית יין נסכו, אף שודאי היה צריך קודם לכלים ללחם רב שעשה. (שם ה א)
מאני דהבא - הם לבד הספיקו לכולם, ונתנם גם לבני הפלגשים לבזיון. (שם שם ג)
בה שעתא - הודיעוהו גזר דין, והיתה אם כן שהות לאליליו לעזרו אם יכלו. ולכא חזא - פס היד הכותבת, ולא שאר השרים, שראו רק הכתב ולא היד, וידע שרק אליו הגיעה הרעה, ועוד אם הוא שד לא יראה ג' וכל שכן באל"ף, ועוד שראה רק יד נגזרת ולא דמות שלמה, וחשב שחייו נגזרו. (שם שם ה)
עלין כל חכימי - בשמעם המתנות הגדולות שהכריז, ולא כהלין - לקרא האותיות באופן שיצא פתרון, וה' עשה כדי להגדיל את דניאל בעיני דריוש. (שם שם ח)
חסיר - חסר ופגום ממה שהיה בהכנתך למרד בה', ולכן לא ניתנה לו ארכה עד מלאת ע' שנה כמו שניתנה לשאר בני מלכותו. (שם שם כז)
לרברבנוהי - שניצחו אותו יום במלחמה, ולגודל מעלתם אכל עמם על השולחן ורצה להראות להם שאין לפחד מעתה על נבואת ירמיה על חורבן בבל. (דניאל ה א)
זיוהי שנוהי - שגם מזלו ראה, ועוד סימן רע הוא שאזורו נפתח. (שם שם ו)
ארגוונא ילבש - הבין כבר כי הכתב קשה לקרא, ולא גזר עליהם מיתה אם לא יוכלו לקרא הכתב המלאכי. (שם שם ז)