בן   נח   קרבן   

(ראה גם: בן נח-כללי, נכרי-קרבן)

תלמוד בבלי:

דאמר ר' אלעזר מנין למחוסר אבר דאסור לבני נח, דכתיב ומכל החי מכל בשר שנים מכל וגו', אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי אברים שלה... (ע"ז ה ב, וראה שם עוד)

...דתניא עד שלא הוקם המשכן הבמות מותרות ועבודה בבכורות והכל כשירין להקריב בהמה חיה ועוף זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין, טהורין אבל לא טמאין, והכל קרבו עולות, ועולה שהקריבו ישראל במדבר טעונה הפשט וניתוח, ונכרים בזמן הזה רשאין לעשות כן... אמר מר הכל כשירין להקריב, מנא הני מילי, אמר רב הונא דאמר קרא ויבן נח מזבח לה' ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל העוף הטהור, בהמה כמשמעו, חיה בכלל בהמה, זכרים ונקבות תמימין ובעלי מומין, דאמר מר תמות וזכרות בבהמה, ואין תמות וזכרות בעופות, ואיתקש בהמה לעוף תמימין ובעלי מומין, לאפוקי מחוסר אבר דלא. א"ר אלעזר מנין למחוסר אבר שנאסר לבני נח, תלמוד לומר ומכל החי מכל בשר, אמרה תורה הבא בהמה שחיין ראשי איברין שלה. ודילמא למעוטי טריפה, ההוא מלחיות זרע נפקא, הניחא למאן דאמר טריפה אינה יולדת, אלא למאן דאמר טריפה יולדת, מאי איכא למימר, האמר קרא את, בדומין לך... טהורין אבל לא טמאין, ומי הוו טמאין וטהורין בההיא שעתא, א"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאותן שלא נעבדה בהן עבירה, מנא הוו ידעי, כדרב חסדא, דאמר רב חסדא העבירן לפני התיבה, כל שהתיבה קולטתן בידוע שהוא טהור... אמר מר והכל קרבו עולות, עולות אין שלמים לא, והא כתיב ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, אלא אימא הכל קרבו עולות ושלמים, והתניא אבל שלמים לא... כמאן דאמר לא קרבו שלמים בני נח, דכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, איזהו דבר שחלבו קרב לגבי מזבח ואין כולו קרב לגבי מזבח, הוי אומר זה שלמים. מאי טעמא דמאן דאמר לא קרבו, דכתיב עורי צפון ובואי תימן, תתנער אומה שמעשיה בצפון, ותבוא אומה שמעשיה בצפון ובדרום. ומר נמי הכתיב ומחלביהן, משמניהן, ומר נמי הכתיב עורי צפון, ההוא בקיבוץ גליות הוא דכתיב. והא כתיב ויאמר משה גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות ועשינו לה' אלקינו, זבחים לאכילה ועולות להקרבה. והא כתיב ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים, ההוא לאחר מתן תורה הוא דכתיב... אמר מר ועובדי כוכבים בזמן הזה רשאין לעשות כן, מנא הני מילי, דתנו רבנן דבר אל בני ישראל, בני ישראל מצווין על שחוטי חוץ, ואין העובדי כוכבים מצווין על שחוטי חוץ, לפיכך כל אחד ואחד בונה לו במה לעצמו ומקריב עליה כל מה שירצה. א"ר יעקב בר אחא אמר רב אסי אסור לסייען ולעשות שליחותן, אמר רבה ולאורינהו להו שרי. כי הא דאיפרא הורמיז אימיה דשבור מלכא שדרה קורבנא לרבא, שלחה ליה אסוקה ניהליה לשם שמים, אמר להו לרב ספרא ולרב אחא בר הונא זילו ודברו תרי עולמי גולאי (בחורים בני גיל אחד, שכן נוי לדבר), וחזו היכא דמסקא ימא שירטון ושקלו ציבי חדתי ואפיקי נורא ממרא חדתא ואסקוה ניהליה לשם שמים. א"ל אביי כמאן, כר"א בן שמוע, דתניא ר' אלעזר בן שמוע אומר מה מזבח שלא ישתמש בו הדיוט, אף עצים שלא ישתמש בהן הדיוט. והא מודה ר"א בן שמוע בבמה... (זבחים קטו ב, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

...לא כן א"ר יסא פשט ר' לעזר לחברייה מכל החי מכל בשר שיהו שלמין באיבריהן, תמן יש מהן למזבח ברם הכא אין מהם למזבח... תני בן בג בג אומר שה תמים אין גיזה תמימה, והתני מן הצאן להוציא את החלקים שבהן, אמר רבי אבון להוציא מה שחלקה לך התורה רובע ונרבע ומוקצה ונעבד. (פסחים סה ב)

הכל קרב בבמה, בהמה וחיה ועופות גדולים וקטנים זכרים ונקבות, תמימין אבל לא בעלי מומין, טהורים אבל לא טמאים, הכל קרב עולה ואינן טעונין הפשט וניתוח, ועכו"ם בזמן הזה רשאין לעשות כן זכרים ונקבות... תמימים אבל לא בעלי מומין, מניין, אמר ר' יסא פשט ר' לעזר לחברייא מכל החי מכל בשר שיהו שלימים באיבריהן, מורטים, רבי לעזר כל צפור כל כנף פרט למורטים, טהורים אבל לא טמאים, מניין ר' אבא בריה דרבי פפי ר' יהושע דסיכנין בשם ר' לוי הגה נח תורה מתוך תורה, אמר, כבר נאמר לי כירק עשב נתתי לכם את כל, לאיזה דבר ריבה הכתוב בטהורין לקרבנות. ועכו"ם בזמן הזה רשאין לעשות כן, ר' בא בשם רב יהודה אסור לישראל לסייעו ואסור להיעשות לו שליח. אנטונינוס שאל לרבי מהו לבנות מזבח, אמר לו בניהו וגנוז אבניו, מהו לעשות לו קטורת, אמר לו חסר בה אחת מסממניה, לא כן תני לא תעשו לכם, לכם אין אתם עושין, אבל עושין הם אחרים לכם... ר' לעזר אמר שלמים הקריבו בני נח, ר' יוסי בן חנינה אמר עולות הקריבו בני נח, התיב ר' לעזר לר' יוסי בן חנינה והכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, מה עבד לה ר' יוסי בן חנינה, מן שמיניהון, התיב ר' לעזר לר' יוסי בן חנינה והא כתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות וגו', מה עבד לה ר' יוסי בן חנינה שלימין בגופן בלא הפשט ובלא ניתוח...(מגילה יד ב, וראה שם עוד)

מדרש רבה:

והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, ר' אליעזר ור' יוסי בר חנינא, ר"א אמר הקריבו בני נח שלמים, ור"י אמר עולות הקריבו, אתיב ר"א לר"י ב"ח והכתיב והבל הביא גם הוא מבכורות צאנו ומחלביהן, דבר בחלבו קרב, כמה עביד ליה ר' יוסי ב"ח עביד ליה מן שמניהון, אתיב ר' אליעזר לר' יוסי ב"ח והוא כתיב (שמות כ"ד) וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים לה' פרים, מה עביד ליה רבי יוסי בר חנינא, שלמים בלא הפשט וניתוח. אתיב ר"א לר"י ב"ח והא כתיב (שם י"ח) ויקח יתרו חותן משה עולה וזבחים לאלקים, מה עביד ליה ר"י ב"ח, כמאן דאמר לאחר מתן תורה בא יתרו... ודא מסייעא ליה לר"י ב"ח (שיר ד') עורי צפון, זו העולה שהיתה נשחטת בצפון, מהו עורי, דבר שהיה ישן ומתעורר, ובואי תימן, אלו שלמים שהיו נשחטים בדרום, ומהו בואי, דבר של חידוש. א"ר יהושע דסכנין בשם ר' לוי קרא מסייעא ליה לר"י ב"ח, דכתיב (ויקרא ו') זאת תורת העולה היא העולה, שהיו בני נח מקריבין, כד אתי לשלמים, (שם) וזאת תורת זבח השלמים אשר הקריבו אין כתיב כאן, אלא אשר יקריבו, מכאן ולהבא. (בראשית כב ט)

כל צפור כל כנף, א"ר אלעזר בשם רבי אסי לחבריה פרט למורטיא ולקטעיא שהן פסולין לקרבנות בני נח. והבאים זכר ונקבה, א"ר אסי פרט לסרוחין ולמחוסרי אברים שפסולים לקרבן בני נח. (שם לב יב)

ויבן נח מזבח לה', ויבן כתיב, נתבונן, אמר מפני מה צוני הקב"ה וריבה בטהורים יותר מן הטמאים, אלא להקריב מהן קרבן, מיד ויקח מכל הבהמה הטהורה וגו'. ר"א בן יעקב אומר על מזבח הגדול שבירושלים ששם הקריב אדם הראשון, שנאמר (תהלים ס'ט) ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס. (שם לד ח)

ילקוט שמעוני:

וזאת תורת זבח השלמים, זה שאמר הכתוב, אשמעה מה ידבר הא-ל ה' כי ידבר שלום אל עמו, אמרו אומות העולם לבלעם, למה אמר הקב"ה לישראל שיביאו לו קרבנות ולנו לא אמר, אמר להם בלעם הקרבנות אינן שלום אלא למי שקבל את התורה שהן כתובין בה צריך שיקריב קרבן, אתם מתחלה פסלתם אותה ועכשו אתם מבקשין להקריב קרבן, מי שקבלה הוא מקריב... (ויקרא פרק ז, תצג)

רמב"ן:

שנים מכל יבאו אליך להחיות - הודיעו כי מעצמם יבאו לפניו שנים שנים ולא יצטרך הוא לצוד אותם בהרים... אבל הבאים להקריב עולות לא גזר שיבאו מעצמם להשחט, אבל לקחם נח, כי הצוואה של שבעה שבעה היתה כדי שיוכל נח להקריב מהן קרבן. וטעם הטהורה, הקב"ה פירש לו סימני הטהרה, אבל הכתוב יקצר לומר הטהור על פי התורה... אבל כל המינים הטהורים כשרין בהם, כדכתיב "ויקח מכל הבהמה הטהורה ומכל עוף הטהור ויעל עולות במזבח", והוסיף לישראל במצוה שיהיו כל קרבנותם מן הבקר ומן הצאן מן התורים ומן בני היונה, טעם גם מעוף השמים הטהור כי הכתוב נמשך למעלה. (בראשית ו כ)

בעל הטורים:

שבעה פרים - וכן עשה איוב, כי כן מנהג בני נח להקריב ז' ז' כנגד ז' מצוות שלהם. (במדבר כג א)

רש"ר הירש:

תקח לך - בני נח יכולים להקריב רק בהמה טהורה, כבזבחים קט"ו, כך שמזבחם נמצא במעלה אחת עם השולחן הישראלי... הבהמות הטהורות מוכנות לקבל רשמים אנושיים, זאת אומרת הן הנכנעות לאדם, והבהמי-פראי אינו שליט בהן כל כך, לכן הן יכולות לשמש נציגי האדם בקרבן, סמל להתרוממותו אל ה'. (בראשית ז ב)

ויזבח זבחים - בני נח מקריבים רק עולות, גם הם מכירים את האפשרות להתעלות ולהתמסר להשי"ת, אבל אינם מקריבים שלמים בקרב החוג המשפחתי המאושר, אשר ה' בא אליו לקדשו... (שם מו א)

זבחים ועולות - למאן דאמר כי בן נח מקריב רק עולות, כי הערצת ה' הבאה מתוך הנאת שמחה של הויה מאושרת ניתנת רק לישראל, אם כן באו זבחים אלו רק לסעודה חגיגית. (שמות י כ)

ומיד בן נכר - כבר כתבנו שבן נח מקריב במקדש רק תמימים, ובבמה אסור רק מחוסר אבר. (ויקרא כב כח)

שם משמואל:

במ"ר (פ' מ"ג)... ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין, רמז לו על המנחות ועל הנסכים שיקריבו שם בניו. והקשו המפרשים מדוע לא הוציא גם בשר לרמוז לו על בעלי חיים שמהם עיקר הקרבנות. ונראה שהרמז היה רק בדבר של חידוש, וקרבנו מבעלי חיים כבר הקריבו אדם הראשון ונח, ורק המנחות והנסכים שהם מצמחים הם חידוש, כיון שלא הקריב מהן אדם מעולם, וקין הרי לא נתקבל קרבנו והיה כלא היא, ולא עוד אלא אפילו ישראל לא הקריבו מנחה בבמה לדעת ר' יהודה, ואפילו לרבנן, מכל מקום גוים אף שמותרין להקריב קרבנם בבמה, ודאי שהם עצמם אין מקריבין מנחות ונסכים רק במקדש... וזוהי הבשורה הטובה שרמז לו, שבניו יהיה בכוחם להעלות גם הצמחים, אשר זה לא היה בכח הצדיקים הראשונים. והטעם שרמז לו אחר נצחון ד' המלכיות... ותיכף התחיל ביעור החמץ הוא חלק הרע מן העולם, העביר גם חלקי הרע מן הצמחים, ועל כן שוב יש בכחם להעלות גם הצמחים אחר שכבר מנוקים מן הפסולת. אבל בני נח, שאצלם הכל מעורב הטוב עם הפסולת, כמו שכתב אדמו"ר הרי"ם זצללה"ה בפירוש מה שעולת בן נח היא בלי הפשט ונתוח, היינו בלתי מנוקה מהפסולת, ועל כן אין בכחם להעלות הצמחים שחלקי הפסולת בהם מרובים... (לך לך תרע"ב)

ויזבח זבחים... ונראה עוד לומר, דהנה בהא דמאן דאמר לא הקריבו בני נח שלמים יש לומר הטעם דענין העבודה לשמים אי אפשר כי אם מצד הכלל, אבל לא מצד הפרט, כי מי יאמר זכיתי לבי לשרת לפני מלך הכבוד, אלא מצד הכלל שחפץ הקב"ה בעולם. והנה אכילה של כל אחד היא בפני עצמה, ואין אכילתו של זה נוגעת לזה, מכל מקום ישראל הם כאיש אחד ממש, על כן אכילת קדשים נמי אצלם עבודה נוגעת לכלל ישראל. אבל בני נח שאין בהם ענין התאחדות אלא הם ענפין מתפרדין, אין נחשבת האכילה להם לעבודה שתהיה נוגעת לכלל העולם, ואינה דומה למצות בני נח, שהן דברים הנוגעים בכלל העולם, וכמו שמקריב עולה נוכל לומר שבאה מכלל העולם, אבל בענין אכילה שכל אחד נהנה לעצמו, לא שייך לומר כן, אלא בישראל אחר מתן תורה שהתורה מצרפן, כי ששים רבוא אותיות לתורה כמספר בני ישראל. (ויגש תרע"ה)

ובזה יש ליתן טעם על מה שהוצרך לגאולה מצות פסח ומילה, דהנה במות מותרין לבני נח אפילו בזמן הזה, כי הם אין להם אלא התקרבות השכל אבל לא התקרבות הנפש, ואין צריך לומר התקרבות הגוף, ואפילו הטובים שבהם אין להם אלא מה שהשכל מחייב... (ויקרא אחרי תרע"ג)