בן   נח   

(ראה גם: אומות העולם, אבות-תורה, נכרי)

 

ויצו ה' אלקים על האדם לאמר, מכל עץ הגן אכל תאכל. (בראשית ב טז)

כל רמש אשר הוא חי לכם יהיה לאכלה, כירק עשב נתתי לכם את כל. אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו. ואך את דמכם לנפשתיכם אדרש מיד כל חיה אדרשנו, ומיד האדם מיד איש אחיו אדרש את נפש האדם... ואתם פרו ורבו, שרצו בארץ ורבו בה. (שם ט ג והלאה)

זהר:

ויצו ה' אלקים, הרי למדנו אין צו אלא ע"ז, כלומר כל מקום שנאמר צו, רומז על אסור ע"ז, אף כאן יורה המלה ויצו, שאסר לו ע"ז, ה' זו אסור ברכת השם, אלקים אלו הדיינים שישפטו צדק, על האדם, זו אסור שפיכת דמים, לאמור זו אסור גילוי עריות, מכל עץ הגן ולא גזל וכו', והפירוש טוב ואמיתי, אמנם יש עוד לפרש, מכל עץ הגן אכל תאכל, יורה שהתיר לו הכל, דהיינו אפילו עץ הדעת... (בראשית תלב)

כיון שבא נח נקראים בני העולם על שמו של נח, תולדות נח, והוא לשם שבח, כי נח קיים אותם בעולם, ולא תולדות אדם שהעבירם מהעולם וגרם לכולם המות... (נח לא)

ומשום זה כתוב ואתם פרו ורבו, לעשות תולדות (הרי שגם הנקבות נתברכו) מכאן ולהלאה. שרצו בארץ, וכאן מסר להם הקב"ה שבע מצות התורה להם ולכל הבאים אחריהם, עד שעמדו ישראל על הר סיני, וניתן להם כל מצות התורה ביחד. (שם רס)

אמר לו ר' יוסי, אם התורה היתה במדרשו של שם, למה הוצרך הקב"ה לצוות לבני נח אותן שבע מצות שנצטוו, שהרי בתורה נכתבו קודם לכן, אלא א"ר יצחק בשעה שהמבול בא לעולם ונכנסו לתיבה, מרוב צערם נשתכחה משם, עד שבא הקב"ה וחידש להם אותם שבע מצות. אמר ר' יוסי, חס ושלום לא נשתכחה התורה ממנו, אלא אמר הקב"ה, אם אומר להם שישמרו כל תורתי יפרקו כל העול כאחרים שאמרו ודעת דרכיך לא חפצנו, אלא אתן להם דברים מועטים וישמרו אותם, עד שיבוא מי שישמור כולה והוא אברהם... (זהר חדש נח קי)

 

מכילתא:

אמר ר' שמעון בן אלעזר, אם בשבע מצות שנצטוו בני נח שקבלו עליהן אינן יכולין לעמוד בהן, קל וחומר למצות שבתורה, משל למלך שמנה לו שני אפטרופסין, אחד ממונה על אוצר של תבן, ואחד ממונה על אוצר של כסף ושל זהב, זה שהיה ממונה על התבן נחשד, והיה מתרעם על שלא מנו אותו על אוצר של כסף ושל זהב, וזה שהיה ממונה על הכסף ועל הזהב אמר לו, ריקה, בתבן כפרת, בכסף וזהב על אחת כמה וכמה. והלא דברים קל וחומר, ומה בני נח בשבע מצות בלבד לא יכלו לעמוד בהם, בשש מאות ושלש עשרה מצות על אחת כמה וכמה. (יתרו-בחודש פרשה ה)

ספרא:

איש, מה תלמוד לומר איש איש, להביא את הגוים שיהיו מוזהרים על העריות כישראל. (אחרי מות פרק יג)

איש, מה תלמוד לומר איש, להביא את הגוים שיהו נהרגים על קללת השם כישראל, אבל אינן נהרגים אלא בסייף, שלא נתנה מיתה לבני נח אלא דין הרג בלבד. (אמור פרק יט)

ספרי:

לא תאכל הנפש עם הבשר, זה אבר מן החי, והלא דין הוא, ומה בשר בחלב שמותר לבני נח אסור לישראל, אבר מן החי שאסור לבני נח, אינו דין שיהא אסור לישראל, יפת תואר וכל הדומים לה יוכיחו, שאסור לבני נח ומותר לישראל, אף אתה אל תתמה על אבר מן החי, שאף על פי שאסור לבני נח שיהא מותר לישראל, תלמוד לומר לא תאכל הנפש עם הבשר, זה אבר מן החי. (ראה עו)

...אלא אפילו שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל, משל לאחד ששילח את חמורו ואת כלבו לגורן, והטעינו לחמורו לתך ולכלבו שלש סאים, והיה החמור מהלך והכלב מלחית, פרק ממנו סאה ונתנו על החמור וכן שני וכן שלישי, כך ישראל קיבלו את התורה בפירושיה ובדקדוקיה, אף אותם שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח לא יכלו לעמוד בהם עד שפרקום ונתנום לישראל, לכך נאמר ויאמר ה' מסיני בא. (ברכה שמג)

תלמוד בבלי:

...ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה ולא ניתן להישבון. (עירובין סב א)

קונם שאיני נהנה לבני נח מותר בישראל ואסור בעובדי כוכבים, וישראל מי נפיק מכלל בני נח, כיון דאיקדש אברהם איתקרו על שמיה. (נדרים לא א)

...א"ר אבהו אמר קרא עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו עמד והתיר ממונן לישראל... דא"ר מתנה עמד וימודד ארץ ראה וגו' מה ראה, ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום, עמד והגלה אותם מעל אדמתם... דא"ר יוסף עמד וימודד ארץ ראה וכו' מה ראה, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח ולא קיימום, עמד והתירן להם. איתגורי אתגר, אם כן מצינו חוטא נשכר, אמר רב בריה דרבנא לומר שאפילו מקיימין אותן אין מקבלין עליהן שכר, ולא והתניא רבי מאיר אומר מנין שאפילו נכרי ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, תלמוד לומר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים ולוים וישראלים לא נאמר אלא אדם... אמרי אין מקבלים עליהן שכר כמצווה ועושה, אלא כמי שאינו מצווה ועושה... (בבא קמא לח א)

...מכאן לבן נח שנהרג שהיה לו ללמוד ולא למד. (שם צב א)

...דאמר רבי מיישא בן נח שבירך את השם בכינויים לרבנן חייב, מאי טעמא דאמר קרא כגר כאזרח, גר ואזרח הוא דבעינן בנקבו שם, אבל עובד כוכבים אפילו בכינוי...

תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח, דינין וברכת השם ע"ז גילוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי, רבי חנניה בן גמלא אומר אף על הדם מן החי, רבי חידקא אומר אף על הסירוס, רבי שמעון אומר אף על הכישוף, רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת כישוף בן נח מוזהר עליו... רבי אלעזר אומר אף על הכלאים, מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים, ואין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת האילן. מנהני מילי, אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל. ויצו אלו הדינין, וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו', ה' זהו ברכת השם, וכן הוא אומר ונוקב שם ה' מות יומת, אלקים זו עבודת כוכבים, וכן הוא אומר לא יהיה לך אלהים אחרים, על האדם זו שפיכות דמים, וכן הוא אומר שופך דם האדם וגו', לאמר זו גילוי עריות, וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר. מכל עץ הגן ולא גזל, אכל תאכל, ולא אבר מן החי. כי אתא רבי יצחק תני איפכא, ויצו זו עבודת כוכבים, אלקים זו דינין... מאי בינייהו, איכא בינייהו עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה, למאן דאמר עשו משעת עשייה מיחייב, למאן דאמר כי הואיל הלך, עד דאזיל בתרה ופלח לה. אמר רבא ומי איכא למאן דאמר עכו"ם שעשה ע"ז ולא השתחוה לה חייב, והתניא בעכו"ם דברים שבית דין של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן, אין בית דין של ישראל ממיתין עליהן אין בן נח מוזהר עליהן...

דינין בני נח איפקוד, והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה, שבע שקיבלו עליהן בני נח, והוסיפו עליהן דינין ושבת וכבוד אב ואם, דכתיב כאשר צוך ה' אלקיך, ואמר רב יהודה כאשר צוך במרה, אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה לא נצרכה אלא לעדה ועדים והתראה, אי הכי מאי והוסיפו עליהן דינין, אלא אמר רבא לא נצרכה אלא לדיני קנסות... אלא אמר רב אחא בר יעקב לא נצרכה אלא להושיב בית דין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר. והא בני נח לא איפקוד, והתניא כשם שנצטוו ישראל להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר כך נצטוו בני נח להושיב בתי דינין בכל פלך ופלך ובכל עיר ועיר, אלא אמר רבא האי תנא תנא דבי מנשה הוא דמפיק ד"ך ועייל ס"ך, דתנא דבי מנשה, שבע מצות נצטוו בני נח, ע"ז וגילוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים... לעולם לא דריש ויצו, הני כל חדא וחדא באפי נפשיה כתיב, ע"ז וגילוי עריות דכתיב ותשחת הארץ לפני האלקים... שפיכות דמים דכתיב שופך דם האדם וגו'... גזל דכתיב כירק עשב נתתי לכם את כל, וא"ר לוי כירק עשב ולא כירק גינה... אבר מן החי דכתיב אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו...

אמר רב יוסף אמרי בי רב על שלש מצות בן נח נהרג, על גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל ברכת השם... אלא אמר רב ששת אמרי בי רב על ארבע מצות בן נח נהרג. ועל עבודת כוכבים בן נח נהרג, והתניא בעבודת כוכבים דברים שבית דין של ישראל ממיתין עליהן בן נח מוזהר עליהן, אזהרה אין מיתה לא, אמר רב נחמן בר יצחק אזהרה שלהן זו היא מיתתן. רב הונא ורב יהודה וכולהו תלמידי דרב אמרי על שבע מצות בן נח, גלי רחמנא בחדא והוא הדין לכולהו...

אשכח ר' יעקב בר אחא דהוה כתיב בספר אגדתא דבי רב בן נח נהרג בדיין אחד ובעד אחד שלא בהתראה מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב, משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין. מנהני מילי, אמר רב יהודה דאמר קרא אך את דמכם לנפשותיכם אדרוש, אפילו בדיין אחד, מיד כל חיה, אפילו שלא בהתראה, אדרשנו ומיד האדם, אפילו בעד אחד, מיד איש ולא מיד אשה, אחיו אפילו קרוב, משום רבי ישמעאל אמרו אף על העוברין, מאי טעמיה דרבי ישמעאל, דכתיב שופך דם האדם באדם דמו ישפך... (סנהדרין נו א, וראה שם עוד)

דתניא, על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, רבי אליעזר אומר אביו אחות אביו, אמו אחות אמו, ר' עקיבא אומר אביו אשת אביו, אמו אמו ממש, ודבק ולא בזכר, באשתו ולא באשת חבירו, והיו לבשר אחד מי שנעשים בשר אחד, יצאו בהמה וחיה שאין נעשין בשר אחד... (שם נח א, וראה שם עוד)

...אמר רב הונא כותי מותר בבתו, ואם תאמר מפני מה לא נשא אדם את בתו, כדי שישא קין את אחותו משום עולם חסד יבנה. ואיכא דאמרי אמר רב הונא כותי אסור בבתו, תדע שלא נשא אדם את בתו... אמר ר' חנינא בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה נהרג עליה, מאימת, אמר רב נחמן מדקראו לה רביתא דפלניא, מאימת התרתה אמר רב הונא משפרעה ראשה בשוק. א"ר אלעזר א"ר חנינא בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה חייב, שנאמר ודבק ולא שלא כדרכה. אמר רבא מי איכא מידי דישראל לא מיחייב וכותי מיחייב, אלא אמר רבא בן נח שבא על אשת חבירו שלא כדרכה פטור, מאי טעמא באשתו ולא באשת חבירו ודבק ולא שלא כדרכה.

א"ר חנינא עובד כוכבים שהכה את ישראל חייב מיתה, שנאמר ויפן כה וכה וירא כי אין איש וגו'... ואר"ל עובד כוכבים ששבת חייב מיתה, שנאמר ויום ולילה לא ישבותו, ואמר מר אזהרה שלהן זו היא מיתתן. אמר רבינא אפילו שני בשבת, וליחשבה גבי ז' מצות, כי קא חשיב שב ואל תעשה קום עשה לא קא חשיב. והא דינין קום עשה הוא וקא חשיב, קום עשה ושב אל תעשה נינהו. ואמר ר' יוחנן עובד כוכבים שעוסק בתורה חייב מיתה, שנאמר תורה צוה לנו משה מורשה, לנו מורשה ולא להם, וליחשבה גבי שבע מצות, מאן דאמר מורשה מיגזל קא גזיל לה, מאן דאמר מאורסה דינו כנערה המאורסה דבסקילה. מיתיבי היה רבי מאיר אומר מניין שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה שהוא ככהן גדול, שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, כהנים לוים וישראלים לא נאמר אלא האדם, הא למדת שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה הרי הוא ככהן גדול, התם בשבע מצות דידהו...

דאמר ר' יוסי בר' חנינא כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה, לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח, ואנו אין לנו אלא גיד הנשה ואליבא דר' יהודה... ליכא מידי דלישראל שרי ולעובד כוכבים אסור, ולא, והרי יפת תואר, התם משום דלאו בני כיבוש נינהו, והרי פחות משוה פרוטה, התם משום דלא בני מחילה נינהו... (שם נז ב, וראה שם עוד)

תא שמע בן נח שהכה את חבירו ובא על אשת חבירו ונתגייר פטור, עשה כן בישראל ונתגייר חייב, ואמאי נימא הואיל ואישתני אישתני, דינו ומיתתו בעינן, והאי דינו אישתני מיתתו לא אישתני... (שם עא ב)

בעו מיניה מר' אמי בן נח מצווה על קדושת השם או אין מצווה על קדושת השם... אמר רב אדא בר אהבה אמרי בי רב כתיב לדבר הזה יסלח ה' לעבדך בבא אדני בית רמון להשתחות שמה והוא נשען על ידי והשתחויתי, וכתיב ויאמר לו לך לשלום, ואם איתא לא לימא ליה, הא בצנעה הא בפרהסיא. (שם עד ב)

...מיד אומר להם הקב"ה הראשונות ישמיעונו, שנאמר וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם, ומנלן דלא קיימום, דתני רב יוסף עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה, ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום... (ע"ז ב ב)

אמר רב אחא בר יעקב שמע מינה מדר' שמעון בן לקיש מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין עובדי כוכבים על בני מעיים, מאי טעמא ישראל דבשחיטה תליא מילתא כיון דאיכא שחיטה מעלייתא אישתרי להו, עובדי כוכבים דבנחירה סגי להו ובמיתה תליא מילתא הני כאבר מן החי דמו. (חולין לג א)

...וישקלו את שכרי שלשים כסף, רבי יהודה אומר אלו שלשים צדיקי אומות העולם שאומות העולם מתקיימים עליהם, עולא אמר אלו שלשים מצות שקבלו עליהם בני נח ואין מקיימין אלא שלשה, אחת שאין כותבין כתובה לזכרים, ואחת שאין שוקלין בשר המת במקולין, ואחת שמכבדין את התורה. (שם צב א)

...תניא נמי הכי, אבר מן החי בן נח מוזהר עליו על הטמאים כטהורים, וישראל אינו מוזהר אלא על הטהורין בלבד... (שם קב א, וראה שם עוד)

תלמוד ירושלמי:

תני גוי שהרכיב אגוז על גבי פרסק אף על פי שאין ישראל רשאי לעשות כן נוטל ממנו ייחור והולך ונוטע במקום אחר... (כלאים ב ב)

רבי זריקן שמעון בר ווא בשם רבי יוחנן רופא חבר שהיה מאכיל לחולה עם הארץ נותן לתוך ידו ואינו נותן לתוך פיו בדמאי, אבל בודאי אפילו לתוך ידו אסור, משל חולה, אבל משל רופא אסור, בישראל אבל בבן נח אפילו בודאי מותר, משל רופא אסור, אם היה אבר מן החי אפילו משל חולה אסור שלא יבא לידי תקלה... (דמאי יב א)

גוי אחותו בין מאב בין מאם יוציא, דברי רבי מאיר, רבי יודה אומר אחותו מאם יוציא, אחותו מאב יקיים... אמר ר' חנין פשט הוא לן על דברי רבי מאיר על כן יעזב איש את אביו ואת אמו, בסמוך לו מאביו בסמוך לו מאמו, ר' ביבי מעתה אחות אביו אסורה שהיא סמוכה לאביו... התיב ר"ש בריה דרבי אייבו והכתיב ויקח עמרם את יוכבד דודתו לו לאשה, מעתה אפילו כבני נח לא היו ישראל נוהגין... (יבמות סב ב, וראה שם עוד)

עד כדון בישראל, בנכרים, רבי אבהו בשם ר' אלעזר כתיב הנך מת על האשה אשר לקחת והיא בעולת בעל, על בעולות הן חייבין ואינן חייבין על הארוסות. מילתיה דרבי אלעזר אמרה והוא שנתכוון לקנותה, מילתיה דשמואל אמרה אפילו לא נתכוון לקנותה... ר' לעזר בשם ר' חנינה מניין שבני נח מוזהרין על עריות כישראל, תלמוד לומר ודבק באשתו ולא באשת חבירו, ודבק באשתו ולא בזכור ולא בבהמה, רבי שמואל רבי אבהו ר' לעזר בשם רבי חנינה בן נח שבא על אשתו שלא כדרכה נהרג, מה טעם ודבק באשתו והיו לבשר אחד, ממקום ששניהן עושין בשר אחד. ר' יוסי בעא הערייה בזכור מהו... הרי למדנו גויים אין להן קידושין מהו שיהא להם גירושין, ר' יודה בן פזי ור' חגיו בשם ר' חונה רובה בציפורין או שאין להן גירושין או ששניהן מגרשין זה את זה, ר' יוחנן דצפרין ר' אחא ר' חיננא בשם ר' שמואל בר נחמן כי שנא שלח וגו' עד את ה' אלקי ישראל, בישראל נתתי גירושין, לא נתתי גירושין באומות העולם... (קידושין א ב, וראה שם עוד)

רבי אבונא בעי רבי אמי, עכו"ם מהו שהיו מצווין על קידוש השם, אמר ליה ונקדשתי בתוך בני ישראל, ישראל מצווין על קידוש השם, ואין העכו"ם מצווין על קידוש השם. רבי ניסי בשם רבי לעזר שמע לה מהדא, לדבר הזה יסלח ה' לעבדך וגו', ישראל מצווין על קידוש השם, ואין העובדי כוכבים מצווין על קידוש השם. (שם טז א)

רבי חייה בר לולייני בשם רבי הושעיה כל המצות עתידין בני נח לקבל עליהם, ומה טעם כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה, ובסוף הן עתידין לחזור בהן, ומה טעם ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו, זו מצות תפילין, זו מצות ציצית. (ע"ז ט א)

תוספתא:

על גילוי עריות כיצד, כל ערוה שבית דין של ישראל ממיתין עליה בני נח מוזהרין עליה דברי ר' מאיר, וחכמים אומרים הרבה עריות שאין בית דין של ישראל ממיתין עליה ובני נח מוזהרין עליה. באלו העריות האומות נידון כדיני האומות, ואין לך אלא נערה המאורסה בלבד... אלא אבר מן החי כיצד, אבר המדולדל בבהמה ואין בו להעלות ארוכה אסור לבני נח, ואין צריך לומר לישראל, ואם יש בו להעלות ארוכה מותר לישראל ואין צריך לומר לבני נח... (ע"ז פרק ח)

מדרש רבה:

על כן יעזב איש, תניא גר שנתגייר והיה נשוי לאחותו בין מן האב בין מן האם יוציא, דברי רבי מאיר, וחכמים אומרים מן האם יוציא מן האב יקיים, שאין אב לעכו"ם. אתיבון ליה והא כתיב (בראשית כ') וגם אמנה אחותי בת אבי היא וגו', אמר ליה בשיטתן השיבן... (בראשית יח ז)

רבי אבהו בשם רבי יוחנן אמר, בני נח על הנשואות חייבין ועל הארוסות פטורין, רבי יונה בשם רבי שמואל אמר, זונה שהיא עומדת בשוק ובאו עליה שנים, הראשון פטור והשני חייב משום בעולת בעל, וכי נתכוון הראשון לקנותה בבעילה, הדא אמר בעילה בבני נח קונה שלא כדת, ומניין שאין להם גירושין, ר"י בר' סימון ורבי חנין בשם ר' יוחנן אמר שאין להם גירושין, או ששניהם מגרשין זה את זה. א"ר יוחנן אשתו מגרשתו ונותנת לו דופורין (כתובה כפולה)... (שם שם ח)

א"ר חנינא כולהם כהלכות בני נח בעד אחד בדיין אחד בלא עדים ובלא התראה על ידי שליח, על ידי עוברים. בעד אחד, בדיין אחד שופך דם האדם באדם אחד, דמו ישפך, בלא עדים ובלא התראה שופך דם האדם דמו ישפך, על ידי שליח שופך דם האדם על ידי אדם דמו ישפך, על ידי עוברים שופך דם האדם, רבי יהודה בר סימון אמר אף החונקו שופך דם האדם וגו'. א"ר לוי הרי שהרג ולא נהרג אימתי הוא נהרג, לכשיבא אדם, שופך דם האדם באדם דמו ישפך. (שם לד יט)

ויבא אלקים אל אבימלך ויאמר לו הנך מת על האשה וגו', מכאן שאין התראה בבני נח. (שם נב ח)

וכן לא יעשה, אפילו באומות העולם, שמשעה שלקה העולם בדור המבול עמדו וגדרו את עצמן מן העריות. (שם פ ה)

...ומהו נתן לכם, לכם ניתנה ולא לעכו"ם, מכאן אמרו אם יבאו מבני נח וישמרו את השבת, לא דיים שאין מקבלים שכר, אלא שחייבים מיתה, שנאמר (בראשית ח') ויום ולילה לא ישבותו, ואזהרה לבני נח זו היא מיתתן, וכן הוא אומר (שמות ל"א) ביני ובין בני ישראל וגו', משל למלך יושב ומטרונה יושבת כנגדו העובר ביניהן חייב מיתה. (שמות כה טו)

...כך אמר האלקים לישראל, עד שלא בראתי את העולם הזה התקנתי את התורה, שנאמר (משלי ח') ואהיה אצלו אמון, מהו אמון אומן, שנאמר (במדבר י"א) כאשר ישא האומן את היונק, לא נתתיה לא' מן האומות אלא לישראל, שכיון שעמדו ישראל ואמרו (שמות כ"ד) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע, מיד נתנה להם, הוי מגיד דבריו ליעקב חקיו ומשפטיו לישראל, לא עשה כן לכל גוי, אלא למי, ליעקב שבחרו מכל האומות, ולא נתן להם אלא מקצת, נתן לאדם שש מצות, הוסיף לנח אחת, לאברהם ח', ליעקב ט', אבל לישראל נתן להם הכל... (שם ל ו)

...א"ר תנחומא בר חנילאי משל לרופא שנכנס לבקר שני חולים, א' לחיים וא' למיתה, אמר לזה של חיים זה תאכל וזה לא תאכל, ושאינו לחיים אמר כל דבעי הבו ליה, כך אומות העולם שאינן לחיי העולם הבא, כתיב בהם כירק עשב נתתי לכם את כל, אבל ישראל שהם לחיי העולם הבא זאת החיה אשר תאכלו. (ויקרא יג ב)

...א"ר לוי כשנצטוו בני נח לא נצטוו אלא על ז' דברים, ואין השבת מהן, לכך התירו שיתן אותו לנכרי, וא"ר יוסי בר חנינא גוי ששמר את השבת עד שלא קבל עליו את המילה חייב מיתה, למה שלא נצטוו עליה, ומה ראית לומר גוי ששמר את השבת חייב מיתה, א"ר חייא בר אבא א"ר יוחנן בנוהג שבעולם מלך ומטרונה יושבין ומסיחין זה עם זה, מי שבא ומכניס עצמו ביניהם אינו חייב מיתה, כך השבת הזו בין ישראל ובין הקב"ה, שנאמר (שמות ל"א) ביני ובין בני ישראל, לפיכך כל גוי שבא ומכניס עצמו ביניהם עד שלא קיבל עליו לימול חייב מיתה... (דברים א יח)

רבי עזריה ואמרי לה ר' אליעזר ור' יוסי ברבי חנינא ורבנן, ר"א אומר משל למלך שהיה לו מרתף של יין, בא אחד אורח ראשון מזג לו את הכוס ונתן לו, ובא השני ומזג לו את הכוס ונתן לו, כיון שבא בנו של מלך נתן לו המרתף כולו. כך אדם הראשון נצטווה על שבע מצות הדא הוא דכתיב, (בראשית ב') ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכול תאכל. ויצו זו ע"ז, המד"א (הושע ה') כי הואיל הלך אחרי צו... נח ניתוסף לו אבר מן החי, דכתיב (שם ט') אך בשר בנפשו דמו, אברהם נצטוה על המילה, יצחק חנכה לשמונה ימים, יעקב על גיד הנשה, שנאמר (שם ל"ב) על כן לא יאכלו בני ישראל את גיד הנשה, ויהודה על היבמה, שנאמר (שם ל"ח) ויאמר יהודה לאונן בא אל אשת אחיך ויבם אותה, ישראל אכל מצות עשה ומצות לא תעשה... (שיר א טז)

שוחר טוב:

ננתקה את מוסרותימו אלו תפילין של יד, ונשליכה ממנו עבותימו אלו תפילין של ראש, דבר אחר ננתקה את מוסרותימו אלו שבע מצות שנצטוו בני נח, ונשליכה ממנו עבותימו אלו הם מצות שהן קולעין בהם, כגון סוכה ולולב שנקראו עבות, שנאמר (ישעיה ב') לכו ונעלה אל הר ה' ונלכה באורחותיו, אלו שבע מצות שהם כתובין בהם. (מזמור ב)

חובת הלבבות:

...והטובה על המדברים על ארבעה ענינים, הראשון טובת הבורא הכוללת כל האדם והוא המציאם אחר שלא היה דבר נמצא, והחיותם והטובה להם בכל אשר הקדמנו זכרו בשער השני מן הספר הזה, ועל כן הם חייבים לבורא יתברך עבודה כוללת, והם כל התורות השכליות אשר נהג בהם אדם וחנוך ונח ובניו ואיוב וחבריו עד ימות משה רבינו ע"ה. ומי שדבק בהם כלם לעבודת האלקים ייטיב לו האלקים בטובה מיוחדת משאר בני אדם ויתן לו מעלה יתירה בעולם הזה והגמול הגדול בעולם הבא, כמו אברהם שאמר לו האלקים (בראשית ט"ו) "אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד", ומי שימרה האלקים בטובותיו יפול ממדרגת המדברים ומעלותם אל שפל מדרגת החי שאינו מדבר, ויהיה דינו כדין הבהמות בעולם... (שער ו עבודת האלקים פרק ו)

רש"י:

בשר בנפשו דמו - אסר להם אבר מן החי, כל זמן שנפשו בו לא תאכלו בשר, בשר בנפשו - הרי אבר מן החי. ואף בנפשו דמו - הרי דם מן החי. ואך את דמכם - השופך דם עצמו, לנפשותיכם - אף החונק עצמו שלא יצא ממנו דם. ומיד האדם - ההורג במזיד ואין עדים אני אדרוש. (בראשית ט ד וה)

אחותי בת אבי היא - ובת אב מותרת לבן נח, שאין אבות לעכו"ם. (שם כ יב)

רמב"ן:

אך בשר בנפשו דמו - כתב רש"י בעוד נפשו בו בשר בנפשו לא תאכלו, הרי אבר מן החי, ואף דם לא תאכלו, הרי דם מן החי... וזה כפי הפשט איננו נכון, ולפי המדרש איננו אמת שלא נצטוו בני נח אלא על אבר מן החי כדברי חכמים, לא על דם מן החי כדברי רבי חנינא בן גמליאל. אבל פירושו, אך בשר בנפשו שהוא דמו לא תאכלו, כי נפש כל בשר דמו הוא. (שם ט ד)

וישמר משמרתי - ...ויש לשאול, אם כן איך הקים יעקב מצבה, ונשא שתי אחיות, וכדעת רבותינו ארבע, ועמרם נשא דודתו, ומשה רבינו הקים שתים עשרה מצבה, והיאך אפשר שיהיו נוהגים היתר בתורה במה שאסר אברהם אביהם על עצמו וקבע לו השם שכר על הדבר, והוא יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ללכת בדרכיו... ואולי נאמר משמרתי שניות לעריות של בני נח ומצות גזל ושפיכות דמים, חוקותי אבר מן החי וכלאים של הרבעת בהמה והרכבת אילן, ותורותי דינין ואסורי ע"ז, שאלו כלן נצטוו בהן בני נח והוא השומר והעושה רצון בוראו, ומשמע אפילו דקדוקין וחומרות במצות שלהן, וכמו שהזכירו ע"ז של אברהם אבינו ארבע מאה פרקי הוו... והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד אברהם אבינו התורה כולה בלשון הקדש, ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה ושמר אותה כלה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ בלבד נשא שתי אחיות... (שם כו ה, וראה עוד אבות-תורה)

ויענו בני יעקב - ...ורבים ישאלו ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי. והרב השיב בספר שופטים ואמר שבני נח מצווים על הדינים, והוא להושיב דיינין בכל פלך ופלך לדון בשש מצות שלהן, ובן נח שעבר על אחת מהן הוא נהרג בסייף, ראה אחד שעבר על אחת מהן ולא דנוהו להרגו הרי זה הרואה יהרג בסייף, ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, שהרי שכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו. ואין דברים הללו נכונים בעיני, שאם כן היה יעקב אבינו חייב להיות קודם וזוכה במיתתם... ועל דעתי הדינין שמנו לבני נח בשבע מצות שלהם אינם להושיב דיינין בכל פלך ופלך בלבד, אבל צוה אותם בדיני גנבה ואונאה ועושק ושכר שכיר ודיני השומרים ואונס ומפתה ואבות נזיקין וחובל בחבירו ודיני מלוה ולוה ודיני מקח וממכר וכיוצא בהן, כענין הדינין שנצטוו ישראל, ונהרג עליהן אם גנב ועשק או אנס ופתה בתו של חבירו או שהדליק גדישו וחבל בו וכיוצא בהן. ומכלל המצוה הזאת שיושיבו דיינין גם בכל עיר ועיר כישראל, ואם לא עשו כן אינן נהרגין, שזו מצות עשה בהם, ולא אמרו אלא אזהרה שלהן זו היא מיתתן, ולא תקרא אזהרה אלא המניעה בלאו.

וכן דרך הגמרא בסנהדרין ובירושלמי אמרו בדינין של נח, הטה דינו נהרג, לקח שחד נהרג, בדיני ישראל, כל דין שאתה יודע שאתה שלם ממנו אי אתה רשאי לברוח ממנו, וכל שאתה יודע שאי אתה שלם ממנו, אתה רשאי לברוח ממנו. אבל בדיניהם אף על פי שאתה יודע שאתה שלם ממנו אתה רשאי לברוח ממנו. נראה מכאן שרשאי הגוי לאמר לבעלי הדין איני נזקק לכם, כי תוספת הוא בישראל "לא תגורו מפני איש"... וכל שכן שלא יהרג כשלא יעשה עצמו קצין שוטר ומושל לשפוט את אדוניו. ומה יבקש בהן הרב חיוב, וכי אנשי שכם וכל שבעה עממין לא עובדי ע"ז ומגלה עריות ועושים כל תועבות השם היו... אלא שאין הדבר מסור ליעקב ובניו לעשות בהם הדין... (שם לד יג)

ובגלל התועבות האלה ה' מורישם מפניך, כי בכלל המנחשים והקוסמים וכו' מעביר בנו ובתו באש, אמר בדרך כלל, וזה אינו בכולן, כי בני נח לא נצטוו על הניחוש, רק על מעביר בנו ובתו באש נצטוו, שהוא ענין ע"ז... (תורת ה' תמימה)

רד"ק:

על כן יעזב - ...ורז"ל דרשו בסנהדרין נ"ח שאדם הראשון אמר זה הפסוק על ידי רוח הקדש, והיא אזהרה לבני נח באיסור עריות. ומה שאמרו בני נח מפני שהעולם נתקיים מהם, אבל הדברים האסורים לבני נח גם לאדם ובניו היו אסורים חוץ מאבר מן החי, כי לא היו אוכלים בשר... (בראשית ב כד)

והיא בעולת בעל - ואסורה לבן נח, וחמור האיסור להם משפיכות דם אף על פי ששניהם אסורים להם, ולחז"ל מכאן שאסורה רק משתבעל. (בראשית כ ג)

מחטו לי - שהוא ציוה לבן נח על אשת איש, ואפילו אם לא ציוה, השכל שנתן באדם מורה על האיסור, וכאילו נצטוה... (שם שם ו)

משנה תורה:

כל המקבל ז' מצוות ונזהר לעשותן הרי זה מחסידי אומות העולם, ויש לו חלק לעולם הבא, והוא שיקבל אותן ויעשה אותן מפני שצוה בהן הקב"ה בתורה, והודיע על ידי משה שבני נח נצטוו בהן, אבל אם עשאן מהכרע הדעת אינו גר תושב ולא מחסידי אומות העולם ולא מחכמיהם. (מלכים פרק ח יא)

על ו' דברים נצטוה אדם הראשון, על ע"ז, ברכת השם, שפיכות דמים, גילוי עריות, גזל ודינים. אף על פי שכולם בידינו ממשה רבינו, והדעת נוטה להן, מכלל דברי תורה יראה שעל אלו נצטוה. הוסיף לנח אבר מן החי, נמצאו ז' מצות, וכן היה הדבר בכל העולם עד שבא אברהם ונצטוה במילה, והוא התפלל שחרית, ויצחק הפריש מעשר והוסיף תפלה אחרת לפנות היום, ויעקב הוסיף גיד הנשה והתפלל ערבית, ובמצרים נצטוה עמרם במצוות יתירות, עד שבא משה רבינו ונשלמה על ידו התורה. (מלכים פרק ט א)

בן נח שעבד ע"ז חייב, וכל ע"ז שבית דין של ישראל ממיתין עליה בן נח נהרג עליה... ואף על פי שאינו נהרג אסור בכל... בן נח שבירך את השם המיוחד או בכינוי בכל לשון חייב. בן נח שהרג את הנפש אפילו עובר במעי אמו נהרג עליו, וכן אם הרג טרפה או כפתו לפני ארי, וכן אם הרג רודף שיכול להצילו באחד מאבריו... (שם ב והלאה)

ו' עריות אסורות על בן נח, האם, ואשת האב, ואשת איש, ואחותו מאמו, והזכור, ובהמה... בן נח חייב על אשת אביו אפילו לאחר מיתת אביו, ועל זכור והבהמה בין קטן בין גדול, ואין הורגין את הבהמה. אין חייב על אשת חברו עד שיבא עליה כדרכה אחר שנבעלה לבעלה... אבל עכו"ם שבא על הישראלית בין כדרכה בין שלא כדרכה חייב. (שם שם ה והלאה)

בן נח שייחד שפחה לעבדו ובא עליה, הרי זה נהרג משום אשת חברו... ומאימתי תחזור להיתרה, שיפרישנה מעבדו ויפרע ראשה בשוק. ומאימתי תהיה אשת חברו כגרושה, משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה, או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה, שאין להם גירושין בכתב, ואין הדבר תלוי בו לבד, אלא כשירצה הוא או היא לפרוש. (שם ח)

בן נח חייב על הגזל, בין עכו"ם בין ישראל, בין ממון או נפש, או כובש שכר שכיר, אפילו פועל שאכל שלא בשעת מלאכה, וחייב על פחות משוה פרוטה... נהרגין עליה. (שם שם ט)

וכן חייב על אבר מן החי, ובשר מן החי בכל שהוא, ומותר בדם מן החי... אבל עוף יראה לי שאין נהרג על אבר מן החי ממנו, (לראב"ד צריך להיות כן בשרץ). השוחט הבהמה ומפרכסת, אבר ובשר הפורשים ממנה אסורין לבן נח... (שם שם י והלאה)

חייבין להושיב דיינין ושופטים בכל פלך לדון בו' מצוות אלו ולהזהיר את העם. ובן נח שעבר על אחת מז' מצות אלו יהרג בסייף. ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה, ששכם גזל והם ראו וידעו ולא דנוהו, ובן נח נהרג בעד אחד, ובדיין אחד, בלא התראה, ועל פי קרובים, אבל לא בעדות אשה, ולא תדון להם אשה. (שם שם יד)

בן נח ששגג במצותיו פטור מכלום, חוץ מרוצח בשגגה, שאם הרגו גואל הדם אינו נהרג עליו. במה דברים אמורים ששגג בלא כוונה, כגון שבעל אשת חברו ודמה שהיא אשתו או פנויה, אבל אם ידע שהיא אשת חברו ולא ידע שאסורה עליו, הרי זה קרוב למזיד ונהרג, מפני שהיה לו ללמוד ולא למד. (שם פרק י א)

בן נח שאנסו אנס לעבור מצותיו מותר לו לעבור, שאין מצווין על קידוש השם. ואין עונשין מהם קטן חרש ושוטה שאינן בני מצוות... (שם שם ב)

בן נח שבירך את השם או עבד ע"ז... ונתגייר פטור. הרג בן ישראל או שבא על אשת ישראל ונתגייר חייב... (שם שם ד)

מפי הקבלה שבן נח אסור בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן בלבד, ואין נהרגין עליהן. ועכו"ם שהכה את ישראל אפילו חבל בו כל שהוא, אף על פי שחייב מיתה אינו נהרג. (שם שם ו)

אמרו חכמים שבני קטורה חייבין במילה, והואיל ונתערבו היום בבני ישמעאל יתחייבו הכל במילה בשמיני, ואין נהרגין עליה. (שם שם ח)

עכו"ם שעסק בתורה חייב מיתה, לא יעסוק אלא בז' מצוות שלהן. וכן עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול, אם עשאוהו לעצמו כשבת חייב מיתה, ואין צריך לומר אם עשה מועד לעצמו. כללו של דבר, אין מניחין אותו לחדש דת ולעשות מצוה לעצמן מדעתן... ואם עסק בתורה או חדש דבר מכין ועונשין אותו, ומודיעין אותו שחייב מיתה, אבל אינו נהרג. (שם שם ט)

בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצוות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה, ואם הביא עולה מקבלין ממנו, נתן צדקה מקבלין ממנו, ויראה לי שנותנין אותה לעניי ישראל, הואיל והוא ניזון מישראל ומצוה עליהם להחיותו, אבל העכו"ם שנתן צדקה מקבלין ממנו ונותנים לעניי עכו"ם. (שם שם י)

והנודר מבני נח מותר בישראל, שאין נקראים בני נח אלא שאר האומות. (נדרים פרק ט כ)

ספר החינוך:

...גם כל בני העולם מחויבין בה, לפי שהיא ענף למצות גזל, שהיא אחת מן השבע מצות שנצטוו עליהן כל בני העולם, ואל תטעה בני בזה החשבון של שבע מצות בני נח הידוע ומוזכר בתלמוד, כי באמת שאותן שבע הן כעין כללות אבל יש בהן פרטים הרבה, כמו שאתה מוצא שאסור העריות נחשב להם דרך כלל למצוה אחת, ויש בה פרטים כגון אסור אם, ואסור אחות מן האם, ואסור אשת איש, ואשת אב, וזכור, ובהמה... וכמו כן נאמר אחר שהוזהרו בענין הגזל שהוזהרו גם כן בכל הרחקותיו. ואין כונתי לומר שיהיו כמונו מוזהרין על זה בלאו, שהם לא נזהרו בפרטי הלאוין כמו ישראל, אבל נזהרו דרך כלל באותן שבע... וכן בגזל כאלו נאמר להם אל תגזלו, אבל תתרחקו ממנו בתכלית, ובכלל ההרחקה שלא לחמד. אבל בישראל אין הענין כן, שרצה המקום לזכותם והרבה להם מצות יותר מהם... (ואתחנן מצוה תטז)

הרקאנטי:

ספר הזוהר א"ר יוסי... ואף כי האמת כי השבע מצות נצטוו בני נח אף על פי כן נרמז בהם הסוד הנזכר, כי אזהרת ע"ז שלא לקצץ בנטיעות, ואזהרת שפיכות דמים גם כן כי המקצץ אותה מן הבניין הרי שופך דמים, גם אזהרת גילוי עריות שלא יתייחד עמה לבדה כענין אחר במטטרון, רק צריך לייחדה באין סוף שלא יהיה כנרגן מפריד אלוף. אזהרת הגזל שלא יהיה גוזל הקב"ה וכנסת ישראל, כענין שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע וגו' בירבעם, גם איסור אבר מן החי, והבן כל זה. ומלת לאמר שאמר שרומז לגילוי עריות, תבין מפסוק ואת אמרת קדוש ישראל נאצו, וכתיב בצע אמרתו, ומכאן תבין פירוש מלת לאמר בכל התורה שהרמז בה על השכינה... (בראשית)

ספר הזוהר תנא בתרין נקבין... מוסף על זה אם נאמין סוד גלגול הבהמות, האוכל אבר מן החי כאילו אוכל אבר אחד מאיברי חבירו, והבן זה, ואמרו קצת מן המקובלים האחרונים כי העובר על מצוה זו להכעיס ולא עשה תשובה יתגלגל בבהמה ויטרפוה חיות ויאכלוה בעודה חיה, והרמז יודע צריק נפש בהמתו, כי יהיה לו ידיעה בעת ענשו, ואם קבלה נקבל... (נח)

ספר העקרים:

...והרביעית היא האמונה בהשלמות האנושי יושג במצוה אחת ממצות תורת משה, שאם לא כן תהיה תורת משה מרחקת את האדם מהשגת השלמות האנושי, אשר כנו אותו רבותינו ז"ל בחיי העולם הבא. וזה כי אחר שעל ידי תורת בני נח היו האנשים משיגים מדרגה מה ממדרגות העולם הבא, כאמרם ז"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, רצה לומר המקיימים שבע מצות בני נח יש להם חלק לעולם הבא, ואם היה צריך כל בעל תורת משה כל רבוי המצות שבאו בה כדי להקנותו המדרגה ממדרגות חיי העולם הבא, היתה תורת משה מרחקת את האדם מקניית השלמות יותר ממה שהיתה מקרבת אותו, וזה הפך מה שכוון ממנה, באמרם ז"ל רצה הקב"ה לזכות את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצות... (מאמר א פרק כג)

...אלא שאחר שהשנוי הזה הוא מתחייב מצד המקבל ולא מצד הנותן, ראוי שיהיה השנוי בדברים אשר מצד המקבלים, וזה בפרטי ההנחות וההסכמות אשר בין האנשים כפי התחלפות הארצות בנאה ובמגונה, כי יהיה הנאה אצל קצת מגונה אצל קצת, אבל בעקרים הכוללים והשרשים המסתעפים מהם שכל זה מצד הדברים הנתלים בנותן אי אפשר שיצוייר בזה שום חלוף, ולזה תמצא שתורת בני נח ותורת משה, עם שהם חלוקות בענינים פרטיים, כמו שיבא, הנה הם מסכימות בענינים הכוללים אשר מצד הנותן, ושתיהן נמצאות בזמן אחד, שאפילו בזמן המצא תורת משה לישראל היתה נמצאת תורת בני נח לכלל האומות, והיו מתחלפות כפי התחלפות הארצות, רצה לומר ארץ ישראל מחוצה לארץ, וגם כפי התחלפות האומות זו מזו מצד האבות, ואין ספק שהאומות היו מגיעות על ידי תורת בני נח, אחר שהיא אלקית, להצלחה האנושית, עם שלא היתה במדרגת ההצלחה המושגת לישראל מצד התורה. ואמרו רז"ל חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא, וזה מה שיורה שאפשר שימצאו שתי אלקיות בזמן אחד לאומות מתחלפות, וכל אחת מהן מגעת המונהגים על פיה אל ההצלחה האנושית אף על פי שיתחלפו במדרגת ההצלחה המושגת מצד שתי התורות, והתחלפות הזה בתורות אי אפשר שיבא בעקרים ולא בשרשים המסתעפים מהם, ולזה תשאר הבחינה אשר לתורה מצד עצמה תמיד על ענין אחד. ואולם הבחינה אשר מצד השליח אפשר שיפול בה איזה שנוי, ומכל מקום צריך שתהיה האמות אמות עצמי, אף על פי שיתחלף אמות הדת האחת לאמות הדת האחרת. (שם פרק כה)

חייבה החכמה העליונה להמציא דרך בו יודעו הדברים הנרצים אצל השם והבלתי נרצים אליו, כדי שבאמצעות הדרך הזה יגיע האדם להשגת שלמותו האנושי ותכליתו, אחר שאין כח ביד הידיעה המחקרית להגביל זה על השלמות, והדרך הזה הוא להשפיע שפע נבואי על איש נבחר ממין האדם, כדי שעל ידו יודעו לאנשים הדברים הנרצים אצל השי"ת מהבלתי נרצים, ובעבור זה הוא שאמרו רז"ל, כי בתחלת היצירה מיד נצטוה אדם על שבע מצות, כמו שבארו זה במסכת סנהדרין, פרק ד' מיתות, וסמכום אל פסוק "ויצו ה' אלקים על האדם לאמר מכל עץ הגן אכל תאכל" (בראשית ב'), וכאלו בארו בזה שבזולת צווי אלקי אי אפשר שיודעו הדברים הנרצים אצל השם או הבלתי נרצים, ושלא נענש קין על הריגת הבל אלא בעבור שעבר על מצות ה'... (מאמר ג פרק ז)

וראוי שנבאר הטעם אל השנוי הזה שמצאנו שמה שנאסר לאדם הותר לנח ושממה שהותר לנח נאסר קצתו לישראל, וכדי שיתבאר זה באור יפה נשאל מה חטא קין בהביאו מפרי האדמה מנחה לה', שלא שעה השם אליו ואל מנחתו... כי קין לקח לו לעבוד את האדמה, לפי שהיה חושב שאין יתרון לאדם על הבעלי חיים אלא בזה בהיותו יודע לעבוד את האדמה להיות נזון ממבחר הצמחים, כי אחר שראה האדם נזון מן הצמחים כשאר הבעלי חיים, חשב שרוח אחד לכל וכמות זה כן מות זה... ולא הביא קרבן מן הבעלי חיים, כי לא חשב היתרון שיש לו עליהם בעבודת האדמה יתרון גדול, שראוי להביא קרבן עליו... אבל עיקר החטא היה לפי שלא חשב היתרון שיש לאדם על הבעלי חיים לכלום... וכאשר נמחו כולם ונשאר אך נח ואשר אתו בתבה רצה השי"ת לשרש זה הדעת ולעקור אותו מן העולם, וכשיצא נח מן התיבה הקריב קרבן לה' מן הבעלי חיים, מדעתו כי האדם יש לו יתרון כח שכלי להכיר ולעבוד בוראו יותר מהם... על כן אחר הקרבן מיד מיהר להתיר להם אכילת הבעלי חיים והריגתם... לעקור הדעת הקודם ולמחות זכרו מן העולם... (שם פרק טו)

עקדה:

ואלה המשפטים - ...ובמדרש ילמדנו, מנין לאומר אלך לערכאות שלהם שעובר בלאו, שנאמר ומשפטים בל ידעום, והלא בני נח נצטוו על הדינים, שאין להם דקדוקי דינים, כמעשה ובדק בן זכאי בעוקצי תאנים. (שמות כא א)

...והשבת השניה רומזת על עסק התורה ושמירתה, ואז יזכו לשבת השלישית שהיא גאולת הנפש... ועל מי שאין לו שבת שניה נאמר "ויום ולילה לא ישבותו", שלא יבטלו ממלאכתם בחנם, כי אין להם תורה לעסוק בה. (שם לה ב)

רמ"ע מפאנו:

...ראשונה עבודת אלילים ונטפלות אליה מעביר באש קוסם מעונן מנחש ומכשף חובר חבר אוב ידעוני דורש אל המתים כרבי יוסי דאמר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו, הרי עשר מצות.

שנית גלוי עריות ונטפלות אליה פרו אחת ורבו שתים במצות עשה ואסור הזכור אפילו יחדו בכתובה, וכלאי בהמה והסרוס, והרכבת אילן הרי שבע עיין בסמוך.

שלישית שפיכות דמים וסוטר לועו של ישראל טפלה אליה הרי שתים.

רביעית ברכת ה' וכבוד התורה טפלה אליה, וכן לעסוק בתורה שניתנה להם שבן נח העוסק בה הרי הוא ככהן גדול הרי שלש.

חמישית גזל ושלא לעסוק בתורה מורשה אלינו טפלה אליה הרי שתים.

ששית הדינין לישובו של עולם ולא ישבותו טפלה אליה הרי שתים.

שביעית אבר מן החי ונטפלות אליה דם מן החי ונבלה ובשר המת הרי ארבע, מספר כלן שלשים, אף על פי שפרו ורבו מצוה אחת היא אלינו במספר תרי"ג לא יקשה למה נחלקה בזה לשתים כי אין למדין מתורת משה רבינו לתורת בני נח. אי נמי לעולם פרו ורבו אחת תחשב לנו ולהם ומצות דינין היא שנחלקה לשתים והן עשה ולא תעשה, כדאיתא בגמרא ופירש רש"י עשה משפט ולא תעשה עול. והקרבנות לכל הדורות הראשונים היו כמו שאינו מצווה ועושה, כך נראה לי לקיים כל דברי חכמים... (מאמר חקור דין חלק ג פרק כא, וראה שם עוד)

מהר"ל:

...ולהורות כי מצוות לא תעשה נותנים לאדם סדר שלא מן הראוי, נתן לאדם מיד ז' מצוות לא תעשה, כי האדם מסודר, והיציאה מהסדר היא בו' פנים, כנקודה היכולה לצאת לימין או לשמאל, לפנים ולאחור, למעלה ולמטה, אבל הביטול לגמרי הוא זולת דבר זה, והוא ענין שביעי, נמצא שלדבר יש יציאה בז' דברים, וגם בדבר שאינו גשמי תמצא, "לא תסור ימין ושמאל", ומי שמבין יבין בז' מצוות אלו ששומרים ומעמידים האדם על יחודו וסדר שלו... (תפארת ישראל פרק ז)

ודע כי לא היה דבר זה מה שעשו משמש את אביו במקרה שיהא זריז במצוה כמו זאת, אבל ידוע כי הוא מורה על דין גמור, והיה מוכן לזה שידבק באביו לגמרי, שהביא אותו לעולם במדה זאת שהיא מדתו, וכבר התבאר שאין מצוה שהדין מחייב אותה ככבוד אב ואם, ומכל שכן עשו שכל מעשיו מדת הדין, מוכן לה.

ויראה שחכמי האמת רמזו סוד זה במה שהזכירו שם דמא בן נתינה, כי דמא לשון חיוב, כמו בכתוב "דמיהם בם", ורוצה לומר שדמא נמשך אחר החיוב, ועושה רק דבר שהשכל מחייבו, ואינו מוותר אף על פחות משוה פרוטה, ולכן נמשך אחר כבוד אב ואם שהשכל מחייבו ביותר, וזו מדת בן נח, אבל לעשות מצוות השי"ת, אף שהן במדת הדין, מפני שאינן במדת הדין הגמור ככבוד אב ואם, שאין שכל האדם מחייב אותם, לכך אין מקיימים אותם... (שם פרק מא)

...ודעת ר' חנינא כי אצל בן נח אין ראוי רק כדרכה, מפני שאין להם מדרגת הצורה שהיא רק לישראל, ולפיכך אין חיבור איש ואשה שיהיה האיש כמו צורה לאשה, כי אין מדרגת האומות כך, ולפיכך חיבור שלהם רק כמו כל שאר הנבראים לפריה ורביה... (באר הגולה באר ב)

...ולפיכך החבור האמיתי שיש לסיבה הראשונה שהוא עילה באמת, הוא בתחתונים במה שהם עלולים באמת, ובמדרש רבות בראשית אמר, עיקר שכינה בתחתונים היתה, כיון שחטא אדם הראשון נסתלקה שכינה לרקיע השני וכו'... ביאור ענין זה, כי כשנברא העולם ואין כאן פחיתות כלל בעילה, היה השי"ת מתחבר לה כראוי, עד שנמצא חטא בנמצאים העלולים אז מפרידים הדיבוק ההוא, עד שאין כאן חיבור העילה אל העלול.

ואלו ז' חטאים שחטאו העלולים, לפי שבבריאת עולמו נתן להם ז' מצות שהם חיבור העילה בעלול על ידי גזירותיו ומצוותיו, במה שהעלול מקבל גזירות העילה, ובחר באלו ז' מצוות כי רצה שהאדם יהיה טוב לשמים ולבריות, ונתן ג' מצות בינו ובין בוראו, גלוי עריות, ברכת ה', וע"ז, וג' בינו ובין האדם, גזל, ודינין, ושפיכות דמים. ולשביעי אבר מן החי הוא התחלה וסבה שלא יבא לידי אלו העבירות, שהוא נגד יצר הרע שלא יחמוד לאכילה, ויכוף את יצרו, וכן בי' הדברות אמר בסופן לא תחמוד, שהחטא של תאוה התחלת כל החטאים, ולאדם שלא הותר לו בשר כלל, נתן במקומו שלא יאכל מעץ הדעת, שלא ילך אחר יצרו, וזה שגרם לו החטא.

וכנגד שלא יחטא בנפשו לשמים נתן לו עבודה זרה, שכל החטאים חוץ מע"ז אי אפשר שיחטא בנפשו, ובכל עבירות אין מצטרפת מחשבה למעשה חוץ מע"ז, שנאמר "למען תפוש את בני ישראל בלבם", אם כן החטא הזה לבד לנפש, וגילוי עריות הוא לבשר מחמת יצרו שבגוף מתאוה לעריות, היא חטא חמרי גופני.

ברכת השם הוא לאדם במה שהוא אדם מחובר מגוף ונפש, כי חוטא בלשון, וגדר האדם הוא שהוא חי מדבר, והדבור צורת האדם הכולל הגוף והנפש, ואם כן ברכת השם היא חטא האדם בכללו. ועוד כי בעל החטא הזה כופר בעיקר, ואם כן אין לו מציאות כלל, שחוטא בעיקר שהוא הכל, ולכן החטא דבק באדם בכללו. 

בדינין החטא הוא בנפשו שהוא מעוות משפט אמת והיושר שהוא בנפש האדם, כי אין יושר ומשפט אלא בנפש השכלית, ועוד כאשר אין עושה דין הוא מפחיתות הנפש, שאינה מתעוררת לעשות דין, וכאשר תשכיל תדע איך הדין מפעולות הנפש...

וגזל הוא נגד חטא עריות, שהם דברים שווים, ועיקר גזל רדיפת הממון וחמדתו מענינים הגופניים כמו עריות, רק שדבר זה בין אדם לחברו.

וחטא שפיכות דמים הוא שכל האדם חוטא, כמו בברכת השם שהוא כופר בעיקר, וכן זה שופך דמו לגמרי, והקילקול באדם לגמרי. 

והשביעי הוא בחומר האדם שאינו יכול להמתין עד שישחוט, והחמדה באה מן החומר שהוא חסר תמיד... (גבורות ה' פרק סו)

 גוי ששבת חייב מיתה וכו', פירוש הדבר שהוא בפעל הוא בעל הנחה שכבר נמצא בפעל ואז הוא נח, והגוים אינם בפעל בשלימות כלל שיאמר עליהם שהם בפעל, והתנועה היא אינה בפועל כלל, כמו שהוא ידוע מענין התנועה שהיא בכח, ואין התנועה בכח על שהיא יוצאת לפועל אבל היא נשארת בכח לעולם, וכל זה ידוע למי שידע מענין התנועה. ולפיכך ראוי לאומות התנועה, כי אין יוצאים לפועל השלימות לעולם ולכך לא ינוחו, אבל התנועה ראויה להם, ולפיכך גוי ששבת חייב מיתה, וזה מפני כי השביתה הוא מצד שהוא בפועל, ואיך שייך דבר זה לגשמי, והגוי כאשר שובת נכנס במדריגה אשר אינה ראויה לו כלל, כי אין ראוי לו השביתה, ואשר יכנס במדריגה אשר אין מציאות אליו ונעדר ממנו אותה מדריגה הוא יקבל העדר, והבן זה. (חידושי אגדות סנהדרין נו ב)

ואמר שאין מקיימין רק ג' פעמים עשרה ואז היה להם מה שראוי, אבל עתה אין להם רק התחלה, מכל עשרה אחת, עד שיש להם ג' מצות שהם התחלה בלבד, אחת לעשר מצות. ואלו שלשה מצוות, האחת שאין כותבין כתובה לזכרים, והוא גילוי עריות, ועבירה זאת היא לגוף שהרי כתיב (ויקרא י"ח) "איש איש אל כל שאר בשרו" וגו', העבירה שניה בממון שלהם, כי פירוש שאין שוקלין בשר המת במקולין שאפשר לחתוך אותו עד שאינו ניכר... ואין לך גזל יותר מזה שגוזל המת בעצמו. והמצוה השלישית שמכבדין את התורה שהיא שכלית, והבן אלו דברים שהם דברי חכמה. (שם חולין צא ב)

אור החיים:

מלאה הארץ חמס - במדרש: אחד מביא קופה של תורמוסים וכל אחד לוקח אחד וכו'. והקשו, והלא בן נח נהרג על פחות משוה פרוטה. ונראה לומר שהמדרש מגלה כי מלבד שבטלו עיקר תורת ז' מצוות עוד היו חומסים מתורת האדם השכלית, כי הגוזל פרוטה הוא דבר שהיו תובעים אותו, והיו מתחכמים לגזול באופן שלא תבעו אותם. גם כפי הדין צריך לומר שהתורה לא חייבה רק על ממון הבא לידם דרך גזלה, אבל בהקפה לא יתחייבו, והגם שהרמב"ם בפ"ט ממלכים כתב, גם עושקי שכר שכיר יהרגו עליו בני נח, אינו דומה לזה, שבא לידיו בהלואה, שיאמר אני חייב לתת לך אחר זמן, ואנשים ההמה היו נוטלים ברצונו בהקפה לפרע אחר כך... ובהלכות הלואה לא היו דנים על פחות משוה פרוטה אם חייב לו כשיטעון פרעתי או יש לך כנגדו, ודבר זה אינו בגדר מצות גזילה שיתחייב מיתה, שיאמר סבור הייתי שאין לך בידי כלום, או יכולין לטעון בתורת מתנה בא לידם, לטעום לקנות ממנו. (בראשית ו יא)

אשר לקחת - אחר שאני מודיעך שהיא בעלת בעל, אבל אם לא הודיעו, הגם שהיה עושה מעשה לא היה מתחייב מיתה, כי בן נח שבא על אשת איש בשוגג בחשבו שהיא פנויה, פטור, וכברמב"ם בהלכות מלכים... (שם כ ג)

לא קרב אליה - כרמב"ם הלכות מלכים א' בן נח שבא על אשת חברו שלא כדרכה פטור, ועל אשת ישראל אפילו שלא כדרכה חייב... (שם שם ד)

ויהרגו - ...או שבן נח נהרג על הגזל, כי לא היה דין עריות, שדינה היתה פנויה, וגזל זה לא ניתן להישבון, כי טימאה... והרמב"ם כתב בפ"ט מהלכות מלכים לצד שלא הושיבו דיינים על גזל שכם (נתחייבו מיתה), וקשה, מי אמר שחייבין לדין האלם, מלך וכיוצא בו, והלא גם בדיני ישראל פטורים, מלך לא דנים ולא מעידין אותו... ובהכרח לומר שהיו בעצתו ובעוזריו... (שם לד כה)

בני יעקב באו - כולם שלמו הבושת המגיע, ובבן נח לא אמרינן קם ליה בדרבה מיניה. (שם שם כז)

ונהרגהו - ...וטעמם (של שבטים) היה שדנוהו כזומם, ובן נח נהרג בעד אחד בלא עדים והתראה, ופטורים מהם בדיני שמים. (שם לז כ)

נתן לכם מטמון - וה' נתנו לכם ביאוש בעלים, כי בן נח אינו מצווה להכריז אבדה. (שם מג כג)

הוא יהיה לי עבד - כמשפט בן נח, והם מחייבים עצמם לעבדות. (שם מד ט)

התחת אלקים אני - אם אתם חייבים אלקים הוא השופט, ויוסף לא מחל להם, כי בבן נח אין הדבר תלוי במחילתו. (שם נ יט)

נפש החיים:

שלי שלך ושלך שלי עם הארץ - רוצה לומר שבני נח גם כן נצטוו על הדינין, רק לא ניתנה להם תורה בזה איך ומה, רק מה שהשכל גוזר, ואם היו עושים היפך השכל חייבין מיתה. אבל ישראל נצטוו על הדין בפרט, וכמו שכתוב "מגיד דבריו ליעקב וגו' לא עשה כן לכל גוי". (רוח חיים פרק ה י)

הכתב והקבלה:

כי גדל שלה - ער ואונן שימשו שלא כדרכם, ובן נח חייב על זה מיתה, ואין קדושין תופסים בחייב מיתה, ואם כן אינה כלתו של יהודה... (בראשית לח יד)

ויקהל העם - הערב רב שלהם דין בן נח, שאין השיתוף אסור לו, ולכן לא מסר אהרן את נפשו על הדבר, ולא העלה על דעתו שישראל ימשכו אחריו. (שמות לב א)

מלבי"ם:

ויצו ה' - ...וחז"ל דרשו מפסוק זה שבע מצות בני נח... באמת אדם קודם החטא לא היה צריך לצויים אלה, את מי יגזול, עם מי ינאף, רק רוצה לומר ששורש של המצות תלוי בז' מצות בני נח, כי כל המצות נכללים או במצות שבין אדם למקום, או במצות שבין אדם לחבירו. מצות שבין אדם למקום כוללים: א', המורא, והאהבה והעבודה, ב', שמירת חלול ה' ועבודת נכר. מצות שבין אדם לחבירו כוללים: א', נגד גופו, ב', נגד ממונו, ג', נגד אשתו בעניני אישות, וחוץ מזה הכוללים הקבוץ המדיני, וזה דינים, לעשות משפט לשמור הקבוץ הנמוסי, והם השרשים לכל המצות אשר מהם הסתעפו אחר כך תרי"ג מצות לבני ישראל, שהוסיף להם מצות יתרות כפי רוב הטובות שקבלו. אולם באדם הראשון נכלל כל זה באזהרת עץ הדעת, אם לא נצטיירו בו הציורים הרעים מטוב המדומה שאחריתו רע, היה עוסק רק בשכל העיוני ולא היה בוגד באלקיו, ולא היה חושב מחשבת און לעשות רע נגד רעהו. ואמרו חז"ל שלא נחשב במצות בני נח רק שב ואל תעשה, אבל קום ועשה לא קחשיב, וזה רצוף בטבע הלשון, שכל צויי שאחריו מלת "על", כשאינו בא על גוף שלישי, (כמו ויצו עליו פרעה אנשים), הוא תמיד מניעה בשב ואל תעשה... (בראשית ב יז)

מיד האדם - כשהרג את חברו מצווה אדם אחר להעיד עליו ולהרגו, כמו שאמרו חז"ל בן נח נהרג בעד אחד ובדיין אחד, שלא בהתראה, מפי איש ולא מפי אשה, ואפילו קרוב... מנא הני מילי אר"י אך דמכם אדרוש, אפילו בדיין אחד, מיד כל חיה אפילו שלא בהתראה, אדרשנו אפילו בעד אחד, מיד האדם, מיד איש ולא מיד אשה, אחיו ואפילו קרוב, ר' ישמעאל אומר אך על העוברים, דכתיב דם האדם באדם. רוצה לומר ממה שאמר שהשם ידרוש דמו מבואר שאין צריך דרישה על ידי בית דין, רק אפילו דיין אחד, ומה שאמר שידרוש מיד החיה, דהיינו הנשמה למי שהרג את עצמו, מבואר שאין צריך התראה, שמי התרה בהורג את עצמו, וממה שאמר שידרוש מיד האדם שאפילו אדם אחד יוכל להעיד עליו ולדיינו, מבואר עד אחד ודיין אחד... (שם ט ה)

הגוי גם צדיק - שעל גזל קרא את עצמו שהוא הגוי, כי המלך כחו ככח כל הגוי כולו, וכל קניני הגוי ובנותיהם הפנויות שייכים לו מחוק המלוכה, ואינו גזל, ומצד שהיא אשת איש טען שהוא צדיק בזה, כי הלא הוא אמר לי אחותי היא, ובן נח אינו חייב על השוגג... וגם שלפי הדין בבן נח כשאחד מהם אמר אין את אשתי נעשית פנויה, כי אין צריך גט כריתות, וכשאמר אחותי היא נעשית פנויה... (שם כ ה)

ואל בני ישראל תאמר - מה שהקדים את השם אל הפעל אמר ר' יוסי שצריך להדרש... שבא ללמד שמצות אלה נוהגות גם בעכו"ם, ובכל זאת דיניהם מובדל מישראל, שבעריות אם בא על עריות העכו"ם נידון בדיני עכו"ם, וכן בברכת השם מיתתם בסייף, ולכן דייק אל בני ישראל תאמר, שקדימת השם בא לדייק השם בני ישראל דוקא, כי דיניהם מובדל בזה... (ויקרא כ ב)

ויצא בן אשה ישראלית - ...וחכמי צרפת אמרו שקודם מתן תורה היה משפטם לילך אחר הזכר, וכאשר נולד זה לא מלו אותו כי היה מצרי בדינו, אבל כשגדל נתגייר לדעתו ונימול. והרמב"ן השיב עליהם שמעת שבא אברהם אבינו ע"ה בברית יצאו ישראל מכלל בני נח, וכמו שאמרו בעשו, ודלמא ישראל מומר שאני. ומה שאמרו שנתגייר הוא שנכנס לברית מילה טבילה והרצאת דמים בשעת מתן תורה ככל ישראל. אמנם בספר פר"ד דרוש א' וב' האריך לבאר שדבר זה עומד בספק, אם יצאו קודם מתן תורה מכלל בני נח, ושגם ישראל עצמם היו מסופקים בזה כל הזמן ההוא, והיו ביניהם דעות חלוקות, כי עמרם נשא דודתו מן האב שאסור לישראל ומותר לבן נח, ומשה הרג את המצרי מצד שעכו"ם המכה לישראל חייב מיתה, וזה כדין ישראל... (שם כד י)

דמיך על ראשך - אם היה עמלקי, בן נח נהרג בלא התראה ועל הטרפה, ובדיין ועד אחד, ואולי גם בהודאת עצמו. ואם היה ישראל נהרג מדין המלכות... (ש"ב א טז)

רש"ר הירש:

ויצו ה' - לר' יוחנן בסנהדרין נ"ו נצטוה בפסוק זה על ז' מצוות בני נח, שהם חוק המוסר של האנושות כולה... ויצו - אלו הדינין, לדאוג לקיום המצוות, ועל ידי דאגה זו מקבלת המדינה משמעות יותר עמוקה ומוסרית מאשר על ידי "החוזה הסוציאלי" של חכמי האומות. ה' - על ברכת ה', היחס המיוחד החינוכי של ה' אל האדם מתבטא בשם זה, ומאידך על האדם לשמור על טהרת יחס זה. אלקים - איסור ע"ז, אלקים הוא הנותן חוק וסדר לכל, וכל הברואים הם רק ברואיו ועבדיו. על האדם - "האדם" כאן הוא המצ­וה וגם מה שציוה עליו: שפיכות דמים, הוא מצ­וה על גופו הוא וכל שכן על גופות של אחרים. לאמר - זה גילוי עריות, מסירת התורה לדורות הבאים מחייבת חיי משפחה טהורים, התפקיד של "לאמר" אוסר אם כן גילוי עריות. מכל עץ הגן - ולא גזל, אכול תאכל - ולא אבר מן החי, בשר הבהמה יכול ליהפך לבשר האדם, על כן צריך להמית הבהמה לפני אכילתה. (בראשית ב טז)

והיה תמים - ...זה ההבדל העקרוני בין אברהם לבן נח, עד עתה הספיקה הכוונה והרצון למעשה טוב, מעתה נוספה ההשתעבדות מרצון חפשי לחוקי ה', ולקבל על ידי כך את החירות אשר ישנה ליצורים האחרים בכח הטבע. וזה שאמרו רז"ל בנדרים ל"ב, ולבסוף המליכו על רמ"ח אברים... על החושים שרוב בני אדם משועבדים להם מבלי רצון עצמי... (שם יז א)

אונאה - היחס לרכוש מתבטא במושג "וכבשוה", לרכוש את החפצים כדי לפעול בהם בכחו. המושג רכוש מורכב משני יחסים: אישי וחפצי, דהיינו רצון הבעלים והקונה, והחזקה בדבר עצמו. לדעת ריש לקיש משיכה קונה מן התורה, לר' יוחנן ניתנה צורה זו רק לבני נח, ואינה לפי אידיאל של מדינת התורה הישראלית. (ויקרא כה יד)

העמק דבר:

באדם - ...והא דאיתא בסנהדרין פ"ז דגוי נהרג על פי עד אחד ובדיין אחד, היינו דווקא אם מוחזקין בכשרות, אבל סתם בני אדם אין נאמנות לעד אחד ודיין אחד שלא יטה דינו. (בראשית ט ו)

וישלחם - שלא יערערו שלא היה הדבור "כי ביצחק יקרא לך זרע" אלא לגבי ישמעאל ולא נגדם. אל ארץ קדם - להרחיקם מעבודת השמש. ובארץ הקדם השתמשו בכשוף המכחיש הטבע, ועל כשוף לא הוזהרו בני נח, ואפילו לר"א שהוזהרו, אין העון חמור כמו בע"ז. (שם כה ו)

הבה את אשתי - שלבן נח היא אשה על ידי יחוד, כברמב"ם מלכים ט'. (שם כט כ)

אם בחקותי - ...והנה אמרו שהתיר לאומות ז' מצוות בני נח, ומאידך נכרי שעוסק בתורה מקבל שכר, דכתיב "האדם וחי בהם", אלא שמקבל רק כאינו מצווה ועושה. ששכר ועונש תלוי במצוות עצמן, המצוות והעבירות עושות שלהן, ולא שהקב"ה עושה במיוחד, כתרופה המרפא, ולא הרופא הנותנה. ועל זה אמר שהקב"ה חפץ בקיום המצות כרופא המזהיר את בנו שחפץ שיתקיים ויקיים עולמו של המזהיר, ולכן מבטיח לבנו עוד שעשועים נוסף על מה שיבריא, מה שאינו מבטיח לילד אחר. וישראל מלבד שמקבלים שכר על קיום המצוות מקבלים עוד על קיום העולם שעל ידי זה, מה שאינו כן אומות העולם, שאין העולם קיים על ידם, שאם היה תלוי בעשיית מצותיהם יש לחוש שיחרב, על כן התירם, ומקבלים שכר רק כאינם מצווים ועושים לטובת עצמם... (ויקרא כו ג)

לגר אשר בשעריך - שהוא שומר ז' מצוות ולא יאכל בני מעים האסורים לו, מותר למכור לו בפירוש לאכילה. (דברים יד כא)

משך חכמה:

כי ידעתיו - ...אבל בבית דין של בני נח שמוזהרין על דינים לדון דיני נמוסים כפי השכל האנושי בזה מותר ומצוה לפשר אפילו אם יודע הדין שלהם... והיו בני נח תורה פשרה העיקר, והדין הנמוסי טפל, היה משפט אחר הצדקה, שהפשרה קודם. (בראשית יח יט)

תורה תמימה:

הופיע מהר פארן - והתיר ממונם לישראל, על זה רגשו גוים, והנה הטעם שראה שאינם מקיימים ז' מצוות בני נח, ומצוות אלו אינן רוחניות, אלא קיום העולם וישוב המדינה בחיים בטוחים, ואנשים שאינם שומרים את אלה הם כחיות טרף מחריבי עולם, וכן נוהגים גם כיום בחוקי המדינות עם לסטים וכו' ששוללים זכויותיהם וכולאים אותם. (דברים לג ב)

שפת אמת:

החודש הזה לכם... כמו שאמרו במדרש משפטים, לבני נח נתן מצות גלמיות, אבל בבני ישראל כתוב "אשר יעשה אותם האדם וחי בהם", שיקבלו על ידי המצוה חיות חדש, זה החודש לכם, שביד איש ישראל על ידי המצוה לעורר התחדשות השפע קדושה מלמעלה... (שמות בא תרס"ב)

זאת החיה וגו' במדרש עמד וימודד ארץ וכו' ויתר גוים, ז' מצות פרקן מהם... והענין הוא כי באמת המצות יש להם טעמים הרבה, ופקודי ה' ישרים ומדריכין האדם בדרך ישרה ומטהרים את האדם, ויש להם פעולות הרבה עצמו מספר, אבל שורש המצות למעלה מה שמתעורר על ידי מצוה שלמטה, לזה אין שום בריה מוכנה, רק בני ישראל שעושין רצונו ית' למעלה בעשיות המצות. אבל עם הדומה לחמור אינו יכול לעשות רצון בעליו, הגם שנושא המשאוי, אבל אינו פועל בו כרצון בעליו, ולכן נשנו ז' מצות, הגם דנאמרה ונשנית לכל נאמרה, ונוהגין בבני נח, אבל נשנו לומר, שבני ישראל מקיימין אותן על פי התורה שמשמים, ואין זה בבני נח... (ויקרא שמיני תרנ"ז)

בפסוק ונקדשתי בתוך בני ישראל, מצות מסירת נפש על קדוש השם ניתן לבני ישראל, כי כל עיקר הנהגתו ית' עם בני ישראל למעלה מהטבע, ועולם הזה הוא במקרה לבני ישראל, לא בעצם, ולכן בני נח לא נצטוו על קידוש ה', כי הקב"ה שם דרך הטבע ואין רשות לצאת מהטבע זולת בני ישראל אשר בחר הקב"ה לחלקו... (שם אמור תרנ"ג)

שם משמואל:

ונראה דשש מצוות אלו הן פרטים משלש העבירות ע"ז גילוי עריות שפיכות דמים, ברכת ה' היא בכלל ע"ז, גזל הוא בכלל שפיכות דמים... וצריכים דיינים לברר זה. אם כן שש המצוות נכללות באלו השלש, וידוע שהן תוצאות קנאה ותאוה וכבוד, שפיכות דמים היא קנאה, ושפיכות דמים הראשונה היתה על ידי קין מחמת שקינא בהבל, תאוה מביאה לידי גילוי עריות, וכבוד מביא לידי ע"ז... (בראשית תרע"ח)

ונראה דהנה בהא... ומוכרח לומר דעד אז לא התעוררו העליונים לעומת מעשה התחתונים, ועל כן מובן דעד אז לא היתה הוצאה מרשות לרשות בכלל מלאכה, ואף דשאר מלאכות שבת נפקדו במרה, אהוצאה לא איפקדו. ולפי האמור היו כל ז' המצוות של בני נח וכמו כן המצוות שנצטוו עד סיני רק לתקן את עצמם ולא לתקן את העולמות העליונים, כי מעשה התחתונים לא פעלו בהם כלל, רק אדם הראשון קודם החטא נראה שהיו כל העולמות מתנהגים על פי מעשיו... (שבועות תרע"א)

עניין כפית ההר כגיגית מה היה צורך בזה. ונראה דהנה מה שבני נח סגי להו בשבע מצוות, ואילו ישראל צריכים להשלמתם תרי"ג מצות, הטעם הוא משום דהעולם נברא בששת ימים ומלאכת יום השבת נעשתה ביום הששי, כבמדרש, הרי שבעת ימי בראשית ואפילו המלאכים נבראו באלו הימים ולא קודם לכן... ובודאי נשמות בני נח לא עדיפי ממלאכי השרת, ובודאי באלו הימים נבראו, אך נשמת ישראל קדמה לכל מעשה בראשית... ועל כן להשיב הנפש אל שרשה צריכין מצוות דוגמת שרשה, ועל כן בני נח ששרשם למטה ממלאכים שנבראו בשבעת ימי בראשית, די להשיב לשרשם שבע מצות, אבל ישראל ששרשם למעלה צריכין תרי"ג מצוות ושבע מצוות דרבנן כמנין כתר להשיבם לשרשם... (שם תרע"ג)

ונראה לפרש על פי פירש"י... ונראה לפרש דהנה לבני נח ניתנו שבע מצוות כמספר שבעת ימי בראשית, באשר הם נגררין אחר הטבע, ולישראל ניתנו תרי"ג מצוות דאורייתא וז' דרבנן כמספר גימטריא כת"ר, שכתר מלכות הוא ענין הבדלה שמלך מושל על העם ואין העם מושלים בו, כן ישראל הם מובדלים ולמעלה מעולם הטבע... ועל כן עשו וישמעאל כשהרתיק עליהם ליתן להם את התורה שאלו מה כתיב בה, שרצו להבחין אם היא לפי טבעם, אבל ישראל לא שאלו כלל, כי השכילו שכל מה שיצטוו לעשות לא יהיה בכח הטבע למנוע מהם... (שם תרע"ז)

ר' צדוק:

והתורה היא קדושת ישראל בהשתדלותם כנ"ל שזה מורשה קהלת יעקב ולא עשה כן לכל גוי ומשפטים בל ידעום, וגוי שעוסק בתורה חייב מיתה, כי אי אפשר להם להגיע לשום קדושה בהשתדלותם כלל, דאף שניתן להם ז' מצות בני נח הם רק להגיע מזה למדת דרך ארץ שקדמה לתורה, ואם ישמרום כראוי יוכלו לזכות להיות עבדים לישראל כמו שיהיה לעתיד... (חלק ב

שעורי דעת:

הרי ראינו שיש חלוק בין ישראל לעמים גם בז' מצוות דידהו, ויש להבין אם מצווין הם היאך יקופח שכרן, ואם אינם מצווים אמאי יענשו כשלא יקיימו... ידועה החקירה שחקרו חכמי ישראל דבר ענין המצוות ועבירות אם הם בבחינת רופא המצוה על החולה, דהיינו כי השי"ת אסתכל באורייתא וברא עלמא, ולפי ידיעת א-ל דעות מצוה היא תרופה לנפש האדם, ועבירה חס ושלום גורמת חולי הנפש... נמצא העובר על מצות ה' אינו נענש על עברו את פי ה', אלא מפני שבמציאות העבירה מזקת לו כמו שהעובר על מצות הרופא אינו נענש על בלתי שמעו למצותו... 

והנה אאמו"ר זצוק"ל כבר האיר עינינו בענין זה, כי שני הדברים אמת, כי בודאי נברא העולם על פי תכנית התורה, וכל אשר צותה תורה היא בשביל שמציאות הבריאה כך היא שכל מצותיה הם מבריאות ומקיימות את נפש האדם...

בזה אפשר גם כן ליישב מה שמצינו באבות הקדושים שקיימו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ואף על פי כן נשא יעקב שתי אחיות, עמרם נשא דודתו וכו', וזה מפני שעד מתן תורה אפילו הדברים שנאמרו בתורה לא היו אלא בבחינת רופא המצוה על החולה, כי בריאת הצווי זהו ענין מתן תורה, ולכן אם מפאת מציאותם שהיתה יוצאת מן הכלל או מפני איזה חשיבות של צורך אחר כמו בנין בית ישראל על ידי רחל אמנו... היה ראוי שישא את רחל למרות החסרון שבזה...

בזה מתבאר גם כן מה שאמרו חז"ל סנהדרין נ"ט א': כל מצוה שנאמרה לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה, לבני נח ולא נשנית בסיני לישראל נאמרה ולא לבני נח וכו'... כי אף על פי שמתחלה נקבעה המצוה במציאות הבריאה, אף על פי כן בשעת מתן תורה עברה מציאותה לעם ישראל ולא נשאר בה לאומות העולם כלום. אבל מצוה שנישנית בסיני נתחזקה לישראל בתורת צווי ולאומות העולם נשארה כמו שהיתה.

ולכן נוכל להבין את המאמרים שעמדנו עליהם בתחלת דברינו, כי מעולם היו בני ישראל העם הנבחר לתת להם תרי"ג מצות, כמו שאמרו חז"ל בראשית ברא אלקים - בשביל ישראל שנקראו ראשית, אלא שחזר הקב"ה על אומות העולם שעל ידי מתן תורה תהיה מציאות גם בשבילם, והז' מצות שנצטוו עליהן יקבעו גם בהם בבחינת מלך המצוה על העם על ידי מתן תורה, ועל זה סרבו ולא רצו לקיימן, ולכן לא פעל מתן תורה עליהם מאומה, ונשארו המצות עליהם רק בבחינת רופא המצוה על החולה, ולכן אינן מקבלים שכר כמצווה ועושה, אלא כאינו מצווה ועושה, ואם יעברו עליהן ודאי יענשו מצד טבע הדברים, כמו החולה הנענש בעברו על מצות הרופא... (חלק ג בין ישראל לעמים עמ' קסז, וראה שם עוד)