בעל   אוב   

(ראה גם: אובות, כשוף, נחוש)

 

אל תפנו אל האובות ואל הידעונים אל תבקשו לטמאה בהם, אני ה' אלקיכם. (ויקרא יט לא)

והנפש אשר תפנה אל האובות ואל הידעונים לזנות אחריהם, ונתתי את פני בנפש ההיא והכרתי אותו מקרב עמו. (שם כ ו)

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו, באבן ירגמו אותם דמיהם בם. (שם שם כז)

וחובר חבר, ושואל אוב וידעוני ודורש אל המתים. (דברים יח יא)

ויאמר קסמי נא לי באוב והעלי לי את אשר אומר אליך. (שמואל א כח ח)

...ועשה אוב וידעונים... (מלכים ב כא ו)

ספרא:

אל תפנו אל האובות ואל הידעונים, אוב זה פיתוס המדבר משיחיו, וידעוני המדבר בפיו, הרי אלו בסקילה והנשאל בהם באזהרה. (קדושים פרק ז)

תלמוד בבלי:

בעל אוב זה פיתום המדבר משחיו... בעל אוב מאי מעשה איכא, הקשת זרועותיו הוי מעשה... תנו רבנן בעל אוב זה המדבר בין הפרקים ומבין אצילי ידיו, ידעוני זה המניח עצם ידוע בפיו והוא מדבר מאליו. מיתיבי והיה כאוב מארץ קולך, מאי לאו דמשתעי כי אורחיה (מדבר כדרכו), לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי... תנו רבנן בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגולגולת, מה בין זה לזה, מעלה בזכורו אינו עולה כדרכו ואינו עולה בשבת, נשאל בגולגולת עולה כדרכו ועולה בשבת, עולה להיכא סליק, הא קמיה מנח, אלא אימא עונה כדרכו ועונה בשבת... (סנהדרין סה א וב)

פרקי דרבי אליעזר:

רבי חנניה בן תרדיון אומר תדע לך כח הצדקה, בא וראה משאול בן קיש שהסיר את האובות ואת הידעונים וחזר ואהב אשר שנא, והלך אל עין דאר אל אשת צפניה אמו של אבנר ושאלה באוב והעלת לו שמואל ועלו עמו אחרים, וכסבורין שהגיע תחיית המתים, וראתה האשה ונבהלה מאד, שנאמר (שמואל א' כ"ח) ויאמר לה המלך אל תיראי... (פרק לג)

מדרש שמואל:

ואיש או אשה כי יהיה בהם אוב או ידעוני מות יומתו באבן ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ'), רבי לוי בשם ר' חמא ב"ר חנינא איש זה שאול, או אשה זו בעלת אוב. רבי יהושע דסכנין בשם ר' לוי מוטב היה לו לדרוש באורים ותומים של מעלה ולא באוב וידעוני של מטה. ויאמר שאול לעבדיו בקשו לי אשת בעלת אוב וגו', ולמה היה שאול דומה באותה שעה, לשלטון שנכנס למדינה, גזר ואמר כל התרנגולין הזכרים שיש כאן ישחטו, לשחרית אמר אין תרנגול שיקרא, אמרו לו עבדיו ולא את הוא שגזרת שישחטו כולם. כך ושאול הסיר את האובות ואת הידעונים מן הארץ, והוא אומר בקשו לי אשת בעלת אוב... וילך הוא ושני אנשים עמו זה אבנר ועמשא... ותאמר את מי אעלה לך, את מי מאותן שאמרו מי ה' או מאותן שאמרו מי כמוך וגו'. ויאמר את שמואל העלי לי, רבן של נביאים העלי לי. אמרת מה דאמרת עבדת מה דעבדת וסליק. ותרא האשה את שמואל ותזעק וגו' ולמה רמיתני ואתה שאול, מאיכן היא יודעת שהוא שאול, אלא לא כשם שהוא עולה להדיוט עולה למלך, למלך הוא עולה פניו למעלה, ולהדיוט הוא עולה פניו למטה. ויאמר לה המלך אל תיראי וגו' אלהים ראיתי, כיון דשמע אלהים דחל, ויש אומרים אף צדיקים הרבה עלו עמו. ויאמר לה מה תארו, וכי לא היה מכירו, אלא שלשה דברים נאמרו במעלה בזכורו, מי שהוא מעלה אותו רואה אותו ואינו שומע קולו, כך האשה שהעלתה את שמואל ראתה אותו ולא שמעה קולו, ושאול שהיה צריך לו שמע קולו ולא ראה אותו, אבנר ועמשא שלא היו צריכין לו לא ראו אותו ולא שמעו קולו... (פרשה כד)

תרגום יונתן:

אל האובות - בתר שאלי בידין ומסיק זכורו ותבעי גרם ידוע. (ויקרא יט לא)

ושואל אוב - ושאלין אובא טמיא וגרם ידוע... (דברים יח יא)

תרגום אונקלוס:

ושואל אוב - ושאל בידין. (שם)

רש"י:

אל תפנו אל האובות - אזהרה לבעל אוב ... זה פיתום מדבר משחיו... אל תבקשו לטמאה - להיות עוסקים בם, שאם תעסקו בם אתם מטמאין לפני ואני מתעב אתכם. (ויקרא יט לא)

רד"ק:

אשת בעלת אוב - ...ולא איש לפי שמעשה הזה וכיוצא בו נמצא בנשים יותר מבאנשים לפי שהן קלות הדעת. (שמואל א כח ז

ואשים נפשי בכפי - כי הייתי ירא ממך שלא תהרגני... ויש מפרשים כי עושה המעשה ההוא הוא בסכנה. (שם שם כא)

ואני רואה לפרש הנה מעשה האוב לפי מה שנמצא כתוב אמרו רז"ל בעל אוב זה המדבר מבין הפרקים ומבין אצילי ידיו... פירוש מבין הפרקים שמשמיע קול נמוך מבין פרקי אבריו ומתחת שחיו על ידי מעשים שעושה שמקיש בזרועותיו. ויש אומרים אף מקטיר קטרת לשד והשד הוא העונה והמדבר. ואמרו עוד בעל אוב אחד המעלה בזכורו ואחד הנשאל בגלגלת, ופירוש המעלה בזכורו שמדמה שמעלה המת ומדבר ומשמיע קול מתחת הארץ מעל פי הקבר כדרך ששמע שאול קולו של שמואל, והקול נמוך מאד, כמו שכתוב "והיה כאוב מארץ קולך". הנשאל בגלגלת גם הוא יקרא אוב, ופירושו שיש עמו גלגלת של אבן שוהם או של זכוכית זכה ועושה מעשים עד שידמה שיוצא קול נמוך מאד וידמה לו באותו הקול שואל ומשיב. כן פרשו רז"ל. והרב הגדול רמב"מ ז"ל פירש במעשה אוב בהקשת זרועותיו שאמר שאוחז שרביט של הדס בידו ומניפו והוא מדבר בלאט בדברים ידועים אצלם אחרי אשר הקטיר קטורת ידוע אצלם עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת לארץ בקול נמוך מאד, וכאילו אינו נכר באוזן אלא במחשבה מרגיש בו. ופירוש מעשה גלגלת שלוקח גלגלת המת ומקטיר לה קטרת ומנחה בה עד שישמע כאלו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו...

וראינו מחלוקת בין הגאונים בדבר הזה וכלם נשתוו כי מעשה האוב הבל ותוהו ודברי כזב והתול, אבל יש מהם אומרים כי לא דבר שמואל עם שאול חס ושלום לא עלה שמואל מקברו ולא דבר, אבל האשה עשתה הכל ברמאות, כי מיד הכירה כי הוא שאול, אך להראות לו כי מצד החכמה הכירה ומצאה דבר זה אמרה למה רמיתני ואתה שאול. ודרך בעלת אוב להביא בן אדם שמדבר מתוך מחבואו בלשון נמוך, וכאשר בא שאול לדרוש מאתה וראתה אותו נבהל וידעה כי למחר יהיה יוצא למלחמה וכל ישראל היו בפחד גדול, וידעה מה שעשה שאול שהרג כהני ה', שמה בפי המגיד הדברים הנאמרים בפרשה... וזהו פירוש רב שמואל בן חפני הגאון ז"ל. ואמר אף על פי שמשמעות דברי החכמים ז"ל בגמרא כי אמת היה שהחיתה האשה את שמואל לא יקובלו הדברים במקום שיש מכחישים להם מן השכל. אבל רב סעדיה ורב האיי הגאונים ז"ל אמרו אמת הוא, כי רחוק הוא שתדע האשה העתידות, וכן שתחיה היא את המת בחכמת האוב, אך הבורא יתברך החיה את שמואל כדי לספר לשאול את כל הקורות העתידות לבא עליו, והיא האשה אשר לא ידעה בכל אלה נבהלה כמו שנאמר ותזעק בקול גדול... (שם שם כד)

משנה תורה:

העושה מעשה אוב או ידעוני ברצונו חייב כרת, ואם היו שם עדים והתראה נסקל, שוגג מביא חטאת קבועה. כיצד מעשה האוב? זה שהוא עומד ומקטיר קטורת ידועה, ואוחז שרביט של הדס ומניפו והוא מדבר בלאט דברים ידועים אצלם, עד שישמע השואל כאילו אחד מדבר עמו ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת הארץ בקול נמוך עד מאד, וכאילו אינו ניכר לאוזן אלא במחשבה מרגיש בו. וכן הלוקח גולגולת המת ומקטיר לה, ומנחש בה עד שישמע כאילו קול יוצא מתחת שחיו שפל עד מאד ומשיבו. העושה אחד מהם נסקל. (ראב"ד: בבית הקברות עושה כן, ובעור של אדם מת, ומדבר משחיו של מת). (ע"ז פרק ו א)

רבינו בחיי:

...והנה הכתובים מסכימים עם דעת רז"ל ודעת הגאונים האלה ועם השכל כי היה שמואל ממש חיה ודבר. אבל האשה לא החיתה אותו כי אין ביד האדם להחיות את המת כי אם ביד הבורא יתברך ועל ידי הנביאים, וכן דעת החכם ר"א בן עזרא ז"ל. ויש עוד דעת אחרת למקצת רבותינו חכמי התלמוד ז"ל שיש כח למי שיודע חכמת האוב להחיות את המת ולהשיב נפשו בגויתו וזהו תוך י"ב חדש בלבד... אבל לא לאחר י"ב חדש שהגוף בטל והנשמה עולה... (דברים יח יא)

ספר החינוך:

...משרשי המצוה, שכל אלו ההבלים גורמין לו לאדם להניח דת האמת ואמונת השי"ת ויפנה אחר ההבל, ויחשוב כל אשר יקרהו יהיה עליו דרך מקרה, ושיהיה בידו להיטיב לעצמו ולסלק מעליו נזק, וכל זה איננו שווה לו, כי הכל נגזר מאדון העולם... (קדושים מצוה רנה)

עקדה:

וראיתי לעיין בענין שאול ובעלת האוב, שראיתי מקצת גאונים אומרים כי כגון זה אין לחוש לפשט הכתובים, והרד"ק כתב שהיה היתול, כי איש דבר במקום שמואל. ולרס"ג ורב האי גאון העלה ה' את שמואל כדי לספר לו הקורות אותו, ועליהם קשה, שאם כן יאמר לו על ידי נביא ואורים ותומים? והנה ענין האוב נראה שמתעסק בעצמות המת ושומע קול נמוך ולא יראה שום תמונה. בעל האוב הוא השואל והמשיב, ולא האדם הנשאל בו. אמנם חז"ל בויקרא רבה אמרו המעלה רואהו ואינו שומע, הצריך לו שומעו ואינו רואהו, ואם קבלה היא נקבל. ואם כן מדוע נבהלה האשה לראותו, והשיבו כי עלה דרך ראשו כפי שנראה למלכים. ומדוע לא הוכיחו שמואל על שנשאל לאוב?...

ונקדים כי המלאכים ישתלחו לאדם במעטה גופני, וכן נפשות הצדיקים והחסידים שהם כמלאכים. ב', עם שהקסם רחוק מהנבואה כימין משמאל, שניהם מסוג ידיעת העתידות, וראינו שבלעם התחיל בקוסם ונתעלה לנבואה, אם כן יועיל ענין הקסם לעורר השגה עליונה.

והנה שאול בצרתו וכאשר ה' לא ענהו היה צריך לשוב אל ה' בכל לבבו... ונסתרה ממנו דרך התשובה, ונתן אל לבו אולי שמואל רבו ומושחו יתעורר עליו על ידי הכנות שהוא ידרוש ולא בעלת האוב, ואף שהיא תהרהר בתחילה לדבר עבירה בסוף לא יעלה בידה גמר העוון כי לא יזדקק אליו ובעצמו ישאל. ולא אמר לה להעלות את שמואל הנביא, כי אם אשר אומר לך, וכשראתה את הנביא עולה הבינה שהוא שאול, כי מי אחר יהין לקראו בשמו ולא בתארו. ואמרה אלקים ראיתי עולים, להבדיל ממלאכת האוב, שלא יראה תמונה כי אם ישמע, ואם כן עיקר חטאו היה שלא דרש אל ה', ולא במה שנעזר באוב.

וזה שאמר בפרשה "כי יהיה בהם אוב", להוציא את שאול וכו', כי אם שדרשו לא היה בהם אוב, וגם אשה גדולה שאמרו בפרקי דר' אליעזר שהיתה אמו של אבנר, שהיא למדה להבין ולהורות ולא לעשות, ועשתה על פי ציווי אבנר ועמשה שהיו גדולי סנהדרין. (ויקרא יט כו)

ספר העקרים:

אין זה בטבע שיחול השפע האלקי על אדם חמרי, לכן לא האמינו הקדמונים שיחול רוח אלקים על האדם, ועשו צורות ועבודות לכוכבים להוריד רוחניות הכוכב על צורה שתגיד העתידות או בעל אוב, לרמב"ן איש ואשה עומדים לראשי הקבר וכו', האיש שואל והאשה רואה, והתורה אסרה כל זה שהוא מרוח הטומאה... (מאמר ג פרק ח)

אברבנאל:

כי יהיה בהם אוב - לא שעשו עצם או מלאכה טמאה, אלא יאמרו שבעצמם ובטבעם יש כח שד ואוב. (ויקרא כ כז)

...אלא שחכמה זו היתה ידועה בימי קדם,ולכן הזהירה התורה עליה, ועוד היום יעידו שיש אנשים היודעים להקים הרוגים לשמר צאנם, ולדעתי אין הקסם פועל בנפש המת השלם, אלא שעל ידי הקסם יתיחד השד עם גוף המת בלבד, והשד יודע העתידות, והודעתו יותר קרובה אל האמת אם ידבק לגוף האיש השלם, והעלתה בקסם את הגוף השלם להיותו כלי להודעה הזאת... (שמואל א כח יח)

אלשיך:

ושמואל מת - ונקבר אבל היה עוד בתוך שנה ראשונה שאין גופו כלה, ולכן יכלה בעלת האוב להעלותו. (שם שם ג)

מהר"ל:

אמנם מעשה אוב וידעוני אסור אף על פי שזה רק שואל בלבד, מפני שהיה מעלה את המת אחר שנסתלק מן העולם ואין לו עוד חיבור אל העולם, ואין שינוי גדול מזה, וכמו שאמר שמואל "למה הרגזתני לעלות". אבל לשאול המלאך או שאר כחות אין זה שינוי... (באר הגולה ב)

של"ה:

שלא לעשות מעשה האוב... לפי שמסירים בטחונם מיוצר כל יתברך, כאשר עושים השבעות בכח הטומאה מתעוררים המתים ומתלבש בהם רוח הטומאה לפעמים, ומגידים העתידות מקצתם מתקיימים לפעמים, ונקראים אבות לשון אבות הטומאה, ואמר "אל תפנו" ולא אמר אל תעשו, כלומר לא יפנה מחשבתו אליהם שלא יתן לה פנים. (תורה שבכתב קדושים)

הכתב והקבלה:

ושואל אוב - לרש"י מקרא זה אזהרה למכשפות אוב עצמו, וקרא דאל תפנו אל האובות היא אזהרה לנשאל באוב שבא ושואל בהם, אמנם בתוספות (סנהדרין ס"ה) הקשו עליו דאי אל תפנו אזהרה לנשאל אם כן יהיה בו כרת, לפיכך פירש התוספות איפכא, דקרא דילן אזהרה לנשאל... מבואר בזה שהבעל אוב העושה המכשפות אינו שואל כלל כי אם האיש הרוצה לדעת עתידותיו הוא בעצמו עורך שאלתו אל הגלגולת וכדומה מההבלים שהבעל אוב העלה בכשפותו, והשואל לבדו שומע קול התשובה, מה שאין הבעל אוב עצמו שומע. גם קול התשובה איננו יוצא מהבעל אוב כי אם מהדבר הנעלה מן המת שתחת שחיו והעצם הוא מדבר מאליו... (דברים יח יא, וראה שם עוד)

רש"ר הירש:

אל תפנו - מסנהדרין ס"ה נראה שבעלי אוב וידעוני היו משביעים את המתים ומגידים עתידות על פיהם. לדעת התוספות שם וכן גם בירושלמי במקום, וכן לדעת הרמב"ם (עכו"ם ו' ב') מדובר כאן באותם מגידי עתידות, שעונשם כרת וסקילה, ואילו הנשאל בהם הוא באזהרה האמורה בדברים י"ח י"א לא ימצא בך וגו'... אפשר שזו גם משמעות לשון "נשאל" בשואל אוב, דרך לעג, לאמיתו של דבר השואל את בעל האוב הוא הוא הנשאל, רק אחרי שבעל האוב חקר ודרש את השואל יכול לתת לו כעין תשובה, ביסודו של דבר, בעל האוב שומע מהנשאל על ענייניו יותר משהנשאל שומע מבעל האוב... (ויקרא יט לא)

אל תפנו אל האובות - גם על ידי זה חושב האדם להשלים את מה שאינו מקבל, לדעתו, מן ההשגחה האלקית הבלעדית, ולכן נאמר בענשו "ונתתי את פני באיש" וגו'. (שם כ ו)

העמק דבר:

לזנות אחריהם - לא כשואל אוב וידעוני כדי לדעת איזה עתידות שזה אינו אלא באזהרה, אבל הפונה לזנות אחרים אז והכרתי אותו. (שם)

ר' צדוק:

ולכך בעל אוב יכול לשאול מאותו הבלא דגרמי אף מצדיק כשמואל, שאצלו ההבל דגרמי הוא משם אלקים ממש, כמ"ש "אלקים ראיתי עולים", היינו ההבל דגרמי שלו שהוא דבוק בגופו בארץ כי אינו יכול לעלות עד עת התחיה שאז יתוקן עטיו של נחש ולא יהיה שליטה לרע גם בגוף. אבל בעולם הזה אין אדם צדיק וכו', שמזה מגיע המיתה ואחיזת הרע בגוף, ממילא אוחזים גם בהבל דגרמי זה שהוא כח הגוף... ולפי שבאמת לא היה פקוח נפש בזה אם כן באמת היה אסור, ולכך חרד שמואל, אך לפי שמצד ההלכה באותה שעה היה מותר לכך העלתהו מצד הטוב שבהבל דגרמי שלו, כי העלאת בעלת אוב שהוא פעולת איסור שאסרתו תורה הוא מצד הרע שיש בכל הבל דגרמי, ולכך אסרתו תורה לפי שמתדבק ברע שבאותו הבל... (חלק ג דובר צדק עמוד קו)