...והם כת בעלי המשכונות, ענינם בזה כענין הסוחר שהוא מוכר באשראי למי שאינו מאמינו וימשכנהו בעת המכר מפני יראתו ממעוט אמונתו ושלא תמצא ידו לפרעו. והראשון מאפני התשובה עליו שנאמר לו אתה האיש המסתפק בגזרת הבורא ושאיננו מאמין בגודל עצמתו אשר חשך אור שכלו בגבור אפלת תאותו עליו, הטוב לך לבקש משכון ולקחתו אלא מרעך וחברך אשר אין לו רשות עליך ולא מצותו עוברת עליך, אבל השכיר כשהוא משתכר אצל בני אדם אין טוב למשכן שוכרו בשכרו קודם עבודתו, וכל שכן העבד שלא ימשכן אדוניו קודם עבודתו לו, קל וחומר הנוצר שלא ימשכן יוצרו קודם עבודתו לו... והשני שכל המקבל משכון מחבירו יש לו קצבה ולבקשתו תכלה, אך בעל הדעת הזאת אין קץ לבקשתו כי אינו יודע מה יספיק לפרנסתו ופרנסת אנשי ביתו ממזון ומותרים עד יום מותם... (שער ד הבטחון פרק ה)