(ראה גם: דלק, שרף)
מדוע לא יבער - שרש בער ישמש על הדליקה והשריפה לפי שהוא מכלה ומבער מן העולם את חלקי הנשרף, ואין הבדל בין תחילתו לסופו רק בין כולו למקצתו, שבסוף השריפה כל צורת הנשרף נתבטל ונתבער וכלל חלקיו הלכו לאבדון, ובתחלתו יתחילו להתבטל ולהתבער רק חלקיו עדיין אחוזים זה בזה, ומכל מקום ביעור המציאות ישנו בו... וכן כאן הסנה בוער באש הוא תחלת השריפה, בשעה שהוא דולק, מדוע לא יבער הוא סוף השריפה מדוע לא יכלה ויתבער ממציאות. (שמות ג ג)
...ונראה לי שההוראה העיקרית בשרש שרף הוא ענין רפיות והסרת העמדת חלקי עצם הדבר, כי האש ירפה כח העמדתם יחד עד שיתפרדו כל חלקיו זה מזה וישובו לאבק ולעפר... דבלשון בעור לא נעלה בדעתנו רק הסתלקות הדבר מגדר מציאות ישותו וביאתו בגדר ההעדר, כי פעל בער יורה בדרך כלל על הסתלקות הדבר, בין הסתלקות מקומי לבד, כמו "ביערתי הקדש מן הבית", בין הסתלקות החלטי כמו "ובערת הרע מקרבך", וכן הסתלקות החלטי הנעשה בדבר על ידי האש. אמנם בלשון שרף נעלה בדעתנו הסתלקות פרטי חלקי הדבר ועצמותו... (ויקרא כא ט)
ויש הבדל בלשון בין פעלי דלק בער אכל, שדלק מורה תחלת האחזת האש באיזה דבר, כמו מדליק נר או קיסם, בער מציין שהאש מתפשטת בדבר הנדלק, ואכל מציין שהדבר נשחת ונעשה אפר... (שמות ג ב)
...ודע שיש הבדל בין יקד, ובין בער דלק ויתר לשונות שבאו על ההבערה, שבער ודלק מורים תחלת ההבערה, ויקד מורה קיום האש הגדולה במדורה... (ויקרא ו ה)
להעלות נר - על הדלקת המנורה שמש תמיד בלשון העלאה, ולמה לא בחר בלשון הדלקה או הבערה, מזה גדרו חז"ל שלשון העלאה מציין אם גומר ההדלקה עד שתאחז השלהבת בכל חלקי הפתילה ועולה היא למעלה אבל דלק מציין האחז האור בקצהו ובער מציין שתבער רוב הדבר... (שם כד ב)