(ראה גם: משכן-מעשה)
ראה קראתי בשם, בצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה. ואמלא אותו רוח אלקים, בחכמה ובתבונה ובדעת ובכל מלאכה. לחשוב מחשבות, לעשות בזהב ובכסף ובנחושת. ובחרושת אבן למלאות ובחרושת עץ, לעשות בכל מלאכה. (שמות לא ב)
ויעש בצלאל את הארון עצי שטים, אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו ואמה וחצי קומתו. (שם לו א)
ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה, עשה את כל אשר ציוה ה' את משה. (שם לח כב)
ובצלאל, אמר ר' יהודה הרי למדנו, כי בצלאל מצד ימין היה, (מחסד), והוא התקין תקון הכל, ועוד, כי יהודה היה שליט ומלך על כל שאר השבטים, (על כן) יצא ממנו מי שהתקין כל המשכן. בצלאל, הרי העמידוהו, בצל א-ל, (דהיינו בצלו של א-ל), ומי הוא בצל א-ל, זהו ימין, (כי החסד נקרא א-ל). ועוד מצד זה התקין הכל, וירש חכמה לעשות כל המלאכה.
ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן, זה הוא מצד שמאל, זה הוא מצד דין קשה, (כי דן יורה על דין), והרי העמדנו שמשני צדדים אלו, (ימין ושמאל) נעשה המשכן, (שהוא המלכות), ונתתקן בהם להתקשר בהם, שתהיה בין ימין לשמאל, והרי למדנו והעמידוהו. (פקודי לו)
ובצלאל בן אורי וגו', מקרא זה למדנו שרוח הקדש הכריז עליו לעיניהם של ישראל, ואמר ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה עשה את כל אשר צוה ה' את משה ואתו אהליאב בן אחיסמך. מהו ואתו, אלא למדנו שאהליאב לא עשה את המלאכה לבדו אלא עם בצלאל, ועמו עשה מה שעשה, (כי בצלאל הוא ימין, ואהליאב הוא שמאל כנ"ל), מכאן שהשמאל הוא תמיד בכלל ימין, ועל כן כתוב ואני הנה נתתי אתו את אהליאב, זה ימין וזה שמאל (והשמאל בכלל ימין). (שם מז)
ר' יוסי ורבי יצחק היו הולכים בדרך, אמר ר' יוסי ודאי שהקב"ה רצה בבצלאל לעבודת המשכן יותר מבכל ישראל, למה, אמר לו, השם שלו גרם, (שנקרא בצלאל, בצל א-ל אשר א-ל הוא שם החסד), וכבר העמידוהו, כי הקב"ה שם שמות בארץ להתעטר בהם, ולעשות בהם עבודת העולם, זה שכתוב, אשר שם שמות בארץ...
אמר לו סוד יש כאן, יהודה היה מצד שמאל, (כי יהודה היא בחינת מלכות, והמלכות נבנית מצד שמאל), וחזר והתדבק בימין (בז"א), ועל כן בצד זה נעשה המשכן...
ונתן לו חכמה ותבונה ודעת כמו שהעמידוהו, משום שבתחילה היה עמו תבונת הלב, שכתוב, ובלב כל חכם לב נתתי חכמה, שפירושו מפני שכבר היה חכם לב על כן נתתי בו חכמה. רבי שמעון אמר בצלאל השם גרם, ועל חכמתו נקרא כך, וסוד המלה בצלאל - בצל א-ל... (פקודי נג)
ובצלאל בן אורי וגו' מצד המלכות, עשה את כל אשר צוה ה' את משה, כי כל אומנות המשכן נתתקנה בהם ועל ידיהם, בצלאל הוא עשה המלאכה, ומשה התקין אחר כך את הכל, משה ובצלאל כאחד היו, משה למעלה, (דהיינו ת"ת), ובצלאל תחתיו (שהוא יסוד), סיום הגוף הוא כגוף, (כי יסוד ות"ת אחד הם). בצלאל ואהליאב הרי העמידוהו, שזה ימין וזה שמאל, והכל אחד (שכלולים זה בזה), ומשום זה כתוב ובצלאל בן אורי בן חור למטה יהודה וגו' ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן וגו'. (שם סט)
אמר להם ר' אילאי צדיקים קדושים, אומר לכם דברים ששמעתם אותם ודבר ראשון (מהדברים אשר שם) הוא, כשתדעו מדידה של המדה בשם החקוק המפורש, (שהוא י"ה ו"ה), תדעו שבצלאל הוא רביעי לאורות העליונים, שכתוב, ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת... (שלח קכט)
אמר רבי יצחק אין מעמידין פרנס על הצבור אלא אם כן נמלכים בצבור, שנאמר ראו קרא ה' בשם... הלך ואמר להם הגון עליכם בצלאל, אמרו לו אם לפני הקב"ה ולפניך הוא הגון לפנינו לא כל שכן. אמר ר' שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן בצלאל על שם חכמתו נקרא, בשעה שאמר לו הקב"ה למשה לך אמור לו לבצלאל עשה לי משכן ארון וכלים, הלך משה והפך ואמר לו עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו, משה רבינו מנהגו של עולם אדם בונה בית ואחר כך מכניס לתוכו כלים... אמר לו שמא בצל א-ל היית וידעת...
אמר רב יהודה אמר רב יודע היה בצלאל לצרף אותיות שנבראו בהן שמים וארץ. (ברכות נה א)
אלא מנלן, מהכא, ובצלאל בן אורי בן חור, וכתיב ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וכי עבד בצלאל משכן בר כמה הוי, בר י"ג, דכתיב איש איש ממלאכתו, (ופחות מן י"ג אינו נקרא איש). ותניא שנה ראשונה עשה משה משכן, שניה הקים משכן ושלח מרגלים, וכתיב בן מ' שנה אנכי בשלח משה עבד ה' וגו', ארבעים פחות י"ד דהווה בצלאל פשא להו (נשארו) כ"ו, דל (הפחית) תרתי שני דתלתא עיבורי, אשתכח דכל חד וחד בתמני (שמונה שנים) הוליד. (סנהדרין סט ב)
רבי תנחומא בשם רבי הונא אמר, ובצלאל עשה את כל אשר ציוה אותו משה לא נאמר, אלא את כל אשר ציוה ה' את משה, אפילו דברים שלא שמע מרבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה מסיני... (בראשית א כ)
ומהיכן זכה לכל החכמה הזאת, בזכות מרים, שנאמר ויעש להם בתים (שמות א'), ומה היו הבתים, בית הכהונה ובית המלכות... ומרים נטלה חכמה שהעמידה את בצלאל ויצא ממנו דוד שהיה מלך. (שמות מח ה)
דבר אחר ראו קרא ה' בשם, הדא הוא דכתיב (ישעיה נ"ד) הנה אנכי בראתי חרש, זה בצלאל, נופח באש פחם, חטאו ישראל באש, שנאמר (שמות ל"ב) ואשליכהו באש ויצא העגל הזה, בא בצלאל ורפא את המכה... כך היו הכל אומרים בצלאל בחכמתו ובתבונתו עשה את המשכן, אמר הקב"ה אני הוא שבראתיו ולמדתיו... (שם שם ז)
דבר אחר תן לחכם זה בצלאל, אתה מוצא בשעה שאמר הקב"ה למשה עשה משכן, בא ואמר לבצלאל, א"ל מהו המשכן הזה, א"ל שישרה הקב"ה שכינתו בתוכו ומלמד לישראל תורה... א"ל רבינו משה אין כבודה של תורה בכך, אלא אנו עושין הארון ואחר כך המשכן, לפיכך זכה שיקרא על שמו, שנאמר ויעש בצלאל את הארון. (שם נ ב)
דבר אחר ויעש בצלאל, וכי בצלאל עשה לעצמו, אלא על שנתן נפשו עליו ביותר לא קיפח הקב"ה שכרו, ופירסמו הכתוב על כל דבר ודבר. (שם נ ה)
דבר אחר טובה חכמתו של בצלאל שהנחיל ארון לישראל, שבשעה שאמר לו משה עשה ארון וכלים ומשכן, אמר לו בצלאל משה רבינו מביאין את הכלים ומעמידין אותם באויר, בתחלה יעשה משכן ואחר כך ארון. אמר לו משה שמא בצל א-ל היית יושב וידעת, בתחלה ועשו ארון, ואחר כך ואת המשכן תעשה... (קהלת ז כב)
...ואף בצלאל נשתבח לפני הקב"ה נשתבח בעליונים ובתחתונים, שנאמר (שמות ל"א) ראה קראתי בשם בצלאל, וכתיב (שם ל"ה) ראו קרא ה' בשם בצלאל, ראה בעליונים ראו בתחתונים, הוי אומר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם. (וירא ה)
וידבר ה' אל משה לאמר ראה קראתי בשם בצלאל, אמר שלמה (קהלת ג') מה שהיה כבר נקרא שמו ונדע אשר הוא אדם, זה שאמר הכתוב מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מ"א). אמר הקב"ה משהתקנתי מראש לעשות את המשכן כבר קראתי לו שם ונודע אשר הוא אדם, עד שאדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקב"ה כל צדיק וצדיק שעומד מזרעו... (תשא יב)
בצלאל בן אורי, זה אחד משבעה בני אדם שנקרא להם שמות... ויקח לו כלב את אפרת ותלד לו את חור, וחור הוליד את אורי ואורי הוליד את בצלאל. וראיה בן שובל הוליד את יחת, יחת הוליד את אחומי ואת להד אלה משפחות הצרעתי (דה"א ב'). בצלאל שם שקרא לו אמו אומתו, והקב"ה קרא לו חמשה על שמו של משכן של אהבה, ראיה שהראה הקב"ה לכל ישראל שהוא מתוקן מבראשית לעשות את המשכן, בן שובל שהוא בא להעמידו, יחת שנתן חתיתו של הקב"ה על ישראל, אחומי שאיחה את ישראל להקב"ה, להד שהעמיד הוד והדר במשכן שהיתה הדרן של ישראל. ורבי אדא בר חייא אמר להד שהדל שבשבטים מדבק לו במשכן, ואיזה ואתו אהליאב בן אחיסמך למטה דן. א"ר חנינא בן פזי אין לך גדול מכל השטים משבט יהודה, ואין לך ירוד מן שבט דן שהיה מן השפחות, מה כתיב בו ובני דן חושים, אמר הקב"ה יבא ויזדווג לו שלא תהא רוחו גסה, שגדול וקטן שוין לפני הקב"ה... (שם יג)
...אמרו לו ומי יעשה כל זאת, אמר להם בצלאל, התחילו ישראל מרננים על משה, ואמרו לא אמר הקב"ה למשה לעשות את המשכן על ידי בצלאל אלא משה מעצמו ממנה אותו על שהוא קרובו... כל הגדולה הזו מבקש משה לכוין, אמר להם משה אני לא עשיתי כלום מדעתי, אלא הקב"ה אמר, והוא מראה להם ראו קרא ה' בשם בצלאל, לקיים מה שנאמר ומצא חן ושכל טוב בעיני אלקים ואדם... בעיני אלקים זה בצלאל, שאמר הקב"ה ראו קרא ה' בשם, ואדם אלו ישראל, שנאמר (יחזקאל ל"ז) ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ולמה נקרא שמו בצלאל, שעשה צל לא-ל, שנאמר (תהלים צ"א) יושב בסתר עליון בצל ש-די יתלונן. (ויקהל ג)
ראו קרא ה' בשם, מה צורך לחזור להזכיר כאן, אלא שנתן נפשו להקב"ה, בשעה שביקשו לעשות העגל עמד (חור) כנגדם וגער בהם, עמדו עליו והרגוהו, אמר לו הקב"ה חייך אני פורע לך... כך חור נתן להקב"ה נפשו במעשה העגל, א"ל הקב"ה וכך עשית, חייך כל בנים שיצאו ממך אני מגדלם בעולם... ולא תאמר בצלאל בלבד אלא כל מי שעסק במלאכת המשכן נתן בהם הקב"ה חכמה ודעת ובינה... ומכלם לא נתפרסם אלא בצלאל, ראו קרא ה' בשם. כל השבח הזה מהיכן בא, משבט יהודה, ומהיכן זכה לכל דעת ובינה, בזכותה של אמו... ותיראן המילדות את האלקים וגו', מה פרע להם הקב"ה, עשה להם בתים... ומה שכר נטלה מרים, חכמה, שנאמר יראת ה' היא חכמה, שיצא ממנה בצלאל, שכתוב בו ואמלא אותו רוח אלקים. (שם ד)
ראו קרא ה' בשם, ראו מה עשה בצלאל שנתן הקב"ה בלבו חכמה, שנאמר ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת. בשלשה דברים אלו ברא הקב"ה עולמו, שנאמר (משלי ג') ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו, ובשלשתן עשה בצלאל את המשכן... וכל הבינה שבבצלאל מנשמת ש-די שנתן בו, ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה, שהוא חכם בתורה, בתבונה, שהיה מבין בהלכה, ובדעת, שהית דעתו מלאה בתלמוד, ובכל מלאכה, כמשמעו. (שם ה)
ויהי ביום כלות משה, זה שאמר הכתוב (קהלת ב') יש אדם שעמלו בחכמה ובדעת, זה בצלאל שעשה את המשכן, שכתוב בו ואמלא אותו רוח אלקים בחכמה ובתבונה ובדעת... (נשא כא)
ויאמר משה אל בני ישראל וגו' התרגום פסוק וקרא זה אל זה ומקבלין דין מדין, והנה ידוע מה שכתב בכנפי יונה על פסוק ראו קרא ה' בשם בצלאל, בשעת קריאה כאשר קרא אותו הד' אותיות אלו נשפע לתוכן אור עצמותו ית', והיה ביכולתו לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, וזה הענין שעל ידי הקריאה שקוראים זה לזה מקבלין דין מן דין. (ויקהל)
...והיה לו יתרון על כל אנשי דורו שהיה יודע כל מלאכה, רבים חכמי לב לא ידעו אפילו מלאכה אחת... (שמות לא ג)
ואתו - כמוהו במלאכות ולא בחכמת מלאכת חרש. (שם שם ו)
ולחשב - בלבו מחשבות שלא נראו כמותן... (שם לה לב)
ועשה - הנה בצלאל הוא בעצמו יעשה הנכבד, ויורה הוא ואהליאב. (שם לו א)
ויעש בצלאל - בעבור כבוד הארון, גם הוא עשה כל כלי הקדש... (שם לז א)
ראה קראתי בשם - ...והטעם כי ישראל במצרים פרוכים בעבודת חומר ולבנים לא למדו מלאכת כסף וזהב וחרושת אבנים טובות ולא ראו אותם כלל, והנה הוא פלא שימצא בהם אדם חכם גדול בכסף ובזהב ובחרושת אבן ועץ וחושב ורוקם ואורג, כי אף בלומדים לפני חכמים לא ימצא בקי בכל האומניות כלם... ועוד שהוא חכם גדול בחכמה בתבונה ובדעת להבין סוד המשכן וכל כליו למה צוו ואל מה ירמוזו, ולכן אמר השם למשה שיראה הפלא הזה וידע כי הוא מלא אותו רוח אלקים לדעת כל אלה בעבור שיעשה המשכן... ולרבותינו בזה מדרש, הראה אותו ספרו של אדם הראשון אמר לו כל אחד התקנתיו מאותה שעה, ואף בצלאל מאותה שעה התקנתי אותו... (שם לא ב)
ובצלאל בן אורי בן חור עשה - הענין כי על פיו נעשה הכל, כי הוא המורה לכל החכמים ולפניו היו עושים כולם ומראים אליו כל מלאכתם, כמו שאמר "ולהורות נתן בלבו"... ועל דעת רבותינו יהיה זה לשבח אותו ולומר שאפילו דברים שלא אמר לו רבו הסכימה דעתו למה שנאמר למשה בסיני... (שם לח כב)
ולהורות נתן - ואידך ולהורות את בני ישראל, שהיה בצלאל יודע להורות לבני ישראל בכל מיני חכמה. (שמות לה לד)
ויעש בצלאל - בכלים לא הזכיר בצלאל אלא על הארון, לומר שהיה בצלאל יודע סוד הארון והמרכבה, שהארון כנגד כסא הכבוד. (שם לז א)
ובצלאל בן אורי - ג' פעמים בתורה נתייחס, כנגד ג' מעלות שהיו בו, חכמה תבונה דעת. (שם לח כב)
ראו קרא - הם רואים כבר בעצמם, ולא שמשה ישפיע עליו וילמדהו אחר כך מפני שהוא בן אחותו. והטעם לכך הוא כי הוא בן חור שמסר עצמו על קדוש השם. ולחשב מחשבות - על ידי זה עושה מהחמרים דבר רוחני. בכל מלאכת מחשבת - כמו שאמרו חז"ל שהיה יודע לצרף אותיות שבהם נעשו שמים וארץ, ואם כן פעל במחשבתו בלי פועל ידיו, אלא שה' ציונו לעשות גם מעשה כדי לזכותנו. (שם לה ל והלאה)
ראה קראתי בשם - אולי שיכוין לומר שיראו רמז הענין בשמו ושם אבותיו, בצלאל שעשה צל לא-ל, בן אורי שעשה מקום לאשר אור לו, בן חור שעשה ישראל בני חורין מעון העגל. ובזה יבא ע"נ אומרו ואמלא בתוספות ו', לומר מלבד זו עוד אני מוסיף בו מלאי מהחכמה, ואומר בחכמה ולא אמר חכמה, ואולי שיכוין על פי דבריהם ז"ל בפסוק יהב חכמה לחכימין, שאין הקב"ה נותן חכמה אלא למי שיש בו חכמה... (שם לא ב וג)
ראה קראתי בשם - ששמו בצלאל ניתן לו על שם שאמר לו משה בצל א-ל היית וידעת, רוצה לומר שהעולם כולו הוא צל האלקות ודמות חכמתו... וכן כל עניני האדם היה גם כן צל האלקות, וכל זאת השיג בצלאל, ועל זה אמרו שיודע היה בצלאל לצרף אותיות שבהם נבראו שמים וארץ, ועל כן נקרא בשם בצלאל... (שם לא ב)
ואמלא אותו רוח אלקים - רוח נבואה ורוח הקודש, כמו שתרגם אונקלוס ואשלמית עמיה רוח נבואה מן קדם ה', כי לבנין המשכן מלבד שהיה צריך לדעת כל מיני המלאכות היה צריך לכוין את הסוד הנסתר והצפון בבנין הזה, שהוא השגת כלל העולמות וקשורם עם רוח אלקים חיים המחיה אותם ושוכן בם... ובכל מלאכה - הוא מלאכת האומנות שיעשה המשכן בפועל. (שם שם ג)
ואני הנה נתתי אתו - שלפעמים תחול השפע האלקית על איש אחד להחכים או להשרות רוח נבואה עליו לבדו, ולפעמים תתרבה השפע כל כך עד שיהיה הוא הצינור להשפיע שפע זו לזולתו... (שם שם ו)
ראה קראתי - ...ומשה אמר לישראל ראו קרא ה' בשם, ונראה דזהו כוונת "ראו" כאן תתבוננו על מעשה המשכן שאינו כמו פלטין של מלך שהוא חול, ומי שרוצה לעשות אותו על ידי הכשר ידיעה במלאכה קודם שבא לעשות הרי הוא עושה. אבל לא כן המשכן שהוא קודש ויש בו דבר סגולה, וכמו התורה שלא ניתנה אלא על ידי משה והכהונה על ידי אהרן כך המשכן לא היה אפשר להעשות על ידי שום בעל מלאכה היותר גדול בעולם אלא על ידי בצלאל, ולא משום שהיה תחלה אומן גדול אלא שהקב"ה מלא אותו עתה ידיעה הנצרכת לזה, ומזה ראוי להתבונן גדולת וקדושת הבנין, ואם כן ראוי להזהר בו... (שם לא ב)
לעשות בכל מלאכת מחשבת - שהוא בעצמו עשה מקצת מלאכה ומסר אחר כך לאחרים... (שם לה לג)
כל מלאכת חרש וחושב - כאן יש הפסק בין חרש לוחשב, ללמד דאהליאב נשתוה לבצלאל במעשה של חרש אבל לא במחשבה ובהמצאה איך לעשות, דלזה היה מיוחד בצלאל... אבל עיקר וחושב קאי על ורוקם בתכלת וגו', שברקימה נשתוו שניהם גם במחשבה גם במעשה... (שם שם לד)
וירקעו וגו' וקצץ - וכן למעלה ויעשו את בגדי וגו' ויעש את האפד, וכן להלן. נראה כי בכל מקום מייחס הכתוב לבצלאל עצמו את המלאכה החשובה יותר מבחינה משמעותה הרעיונית, או הקשה יותר מבחינה טכנית. (שם לח ג)
במדרש ואל מי תדמיוני ואשוה וגו' כל בריה מגדול ועד קטן יש לה איזה התקשרות בשורש, וזה השם שיש לכל בריה, ולכן מסיים הפסוק "לתבונתו אין מספר", פירוש כל בריה מכירה את הבורא במין דיעה ובינה מיוחדת שאין בריה אחרת מכירה באותו אופן... וכאן כתיב קרא ה' בשם בצלאל, שדביקות שלו היה בהקב"ה ועל ידו נתעלו כל הברואים להדבק בשורשם בכח מלאכת המשכן, שהוא דביקות כל העשיה בשורש העליון כנ"ל. (ויקהל תרנ"ו)
והנה במדרש (מ"ח) "וימלא אותו רוח אלקים", ולא זה בלבד אלא כל מי שנתעסק במלאכת המשכן נתן בו הקב"ה חכמה בינה ודעת, ולא בבני אדם אלא אפילו בבהמה ובחיה. וידועים דברי קול שמחה בפירוש אפילו בהמה וחיה, היינו חלקי הבהמיות שבאדם... היינו שיהיה ביכולתו לאמן ידיו למלאכה, ובודאי שכל החכמים שהשיגו חכמה כנ"ל היה באמצעות בצלאל ובזכותו, כמו שאמרו במדרש שמכולם לא נתפרסם בשם אלא הוא, שהפירוש הוא שכולם זכו ממנו ובאמצעותו, וכל זה נמשך מאחר שנתן נפשו על קידוש השם וזכה לבנים שלמים גם מצד הגוף. (ויקהל תרע"ג)
ולפי זה יובן הענין מה שפרסם הכתוב... וזה שאמר המדרש שאף שכל מי שנתעסק במלאכת המשכן אדם ובהמה לכולם ניתנה חכמה ולא נתפרסמה כדי שלא יהיה בחכמה שלהם אחיזה לכחות החיצונים אלא בצלאל שנתפרסם בשמו, שנאמר ראו קרא בשם בצלאל, היינו מפני שזכה לשם טוב שהוא בלי תערובת רע כנ"ל.
ולפי האמור יש לפרש הא דאמר וכל השבח הזה מנין לו משבט יהודה, דהנה שבט יהודה זכה במלכות, כמו שכתוב (בראשית מ"ט) לא יסור שבט מיהודה, והטעם יש לומר דהנה אמרו ז"ל (סוטה י') יוסף שקידש שם שמים בסתר זכה והוסיפו לו אות אחת משמו של הקב"ה, יהודה שקידש שם שמים בפרהסיא זכה ונקרא כולו על שמו של הקב"ה. והנה הא שכחות החיצונים יש להם שליטה על מה שבגלוי כנ"ל הוא מפאת הסתרות וצמצומים כידוע, וממילא יהודה שנקרא כולו על שמו של הקב"ה נופל מפניו פחד ואימה על כחות חיצונים ומתרחקים מלאחוז בו...
ולפי האמור יובן שהשבח הזה שהיה לבצלאל שנתפרסם שמו וזכה לשם טוב שהיה כולו טוב בלי תערובות כלל ולא היה לכחות החיצונים שום שליטה בו, נמשך הכל מיהודה שנקרא כולו על שמו של הקב"ה מפני שקידש שם שמים בפרהסיא. (שם תרע"ו)
...וזה הענין שמשה רבינו לפי מדריגתו שהתורה שבעל פה שלו שחידש מפלפולו היה גם כן מפורש לנגד עיניו שהוא מסיני, לא הוצרך משכן ואוצר להעמיד הארון, שהארון שהוא בחינת תורה שבעל פה היה גם כן אצלו כמו תורה שבכתב מפורש הלכה מסיני, ולכך אמר לו לעשות ארון ואחר כך משכן, מה שאינו כן בצלאל שהיה משורש תורה שבעל פה של החכמים שסבורים שמחדשים מדעתם כנ"ל, לזה נצרך מקודם אפותקיאות ואוצר של יראת שמים, והמשכן הוא מקום היראה אני ה' השוכן בתוך בני ישראל, והוא יראה... ונצרך זה מקודם להשים הארון בתוכו, שהארון מורה על הכלי המחזיק דברי תורה שהוא תורה שבעל פה כמו שנלמד תלמיד חכם מארון בגמרא כנ"ל, וזה ששאלו להיכן אכניסם, ועל זה אמר לו שמא בצל א-ל היית וידעת צל א-ל, היינו בחינת תורה שבעל פה מדת לילה כאמור... וזהו צל א-ל, מה שאינו כן במשה רבינו שהיה מפורש לנגד עיניו, שאף הלכות שחידש הוא מסיני היה הכל בבחינת תורה שבכתב ושמו של הקב"ה, ולכן לא היה הבדל אצלו בין הלוחות להארון והכלים, שהוא התלמיד חכם המחזיק בתוכו דברי תורה, ולכן לא הבין שיהיה נצרך מקודם משכן להכניס בו ארון וכלים כאמור... (בהעלותך ט, וראה שם עוד)