בקר   שחר

(ראה גם: יום, שחר)

 

ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה, ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. (בראשית א ה)

תזרח השמש יאספון ואל מעונותם ירבצון. יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב. (תהלים קד כב)

המימיך צוית בקר, ידעת שחר מקומו. (איוב לח יב)

זהר:

אמר ר' שמעון תא חזי, בשעה שהלילה בא ופורש כנפיו על העולם כמה אתונות צחורות גרדיני טהירין, (גרדיני פירושו אתונות, וטהירין פירושו צחורות, והם רוחות בצורות אתונות הממונות להפרע מן עוברי דת ונימוסים, ולהלן מכנה אותם גרדיני נימוסין), עתידות לצאת ולשלוט בעולם, וכמה בעלי הדין מתעוררים בכמה צדדים למיניהם, ושולטים על העולם. כיון שבא הבקר ומאיר, כולם מסתלקים ואינם שולטים וכל אחד ואחד בא לעמדתו הקבוע ושב למקומו.

זהו בקר דאברהם, דהיינו שליטת הימין, והאנשים שולחו, אלו הם בעלי הדין שהיו שולטים בלילה. המה וחמוריהם, הם האתונות  הממונות על עוברי דת ונימוסין הבאות מצד הטומאה שאין קדושות, ואינן שולטות ואינן נראות עם ביאת הבקר... (מקץ רכט)

ולאחר כך, (דהיינו במשמרה הג') צד הדרום, (שהוא חסד), נתעורר (להתחבר עם הצפון בכח קו האמצעי), עד שבא הבוקר, וכשבא הבוקר כבר דרום וצפון אחוזים בנוקבא, ואז באים ישראל למטה בתפלתם ובקשתם, ומעלים אותה למעלה (לז"א), עד שעולה ונגנזת ביניהם (באורות דז"א, כלומר שממעטת עצמה ומתבטלת למדרגת ז"א כנ"ל), ולוקחת ברכות מראש המלך... (ויחי תסד)

וכשבא הבקר, באה כנסת ישראל (שהיא המלכות) ומשתעשעת בהקב"ה, והוא מושיט לה שרביט החסד, ולא לה בלבד, אלא לה, וכל אלו שמשתתפים עמה. והרי למדנו, שכתוב, יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי וגו', (שפירושו מי שעוסק בתורה בלילה, הקב"ה מושך לו חוט של חסד ביום), ועל כן נקראת (המלכות) אילת השחר, (דהיינו על שם שמשבחת להקב"ה בלילה בשבח התורה.

ואמר ר' שמעון בשעה שצריך להאיר הבקר, נחשך ונשחר האור, והשחרות נמצא, אז מתחברת אשה בבעלה, שלמדנו (משמורה ג') אשה מספרת עם בעלה, (דהיינו זו"ן), לספר עמו ובאה בהיכלו...

אשרי חלקו של ההוא, שהעיר בזמן ההוא בדברי תורה, משום זה, כל בני היכל המטרוניתא כולם צריכים לקום בזמן ההוא לשבח את המלך, וכולם משבחים לפניו, והשבח העולה מעולם הזה שהוא רחוק (ממנו) מרוצה להקב"ה יותר מכל.

כשמסתלק הלילה ובא הבוקר, ונשחר, אז המלך והמטרוניתא בסוד החדוה, דהיינו בזווג, ונותן לה מתנות ולכל בני ההיכל, אשרי חלקו של מי שהוא במספר (בני ההיכל). (בשלח מז)

בהיות הבקר, שכתוב בקר לא עבות, כי אם היה עבות היה נמצא בחושך, ולא היה נגלה החסד. ומתי נגלה החסד, בבקר, כמו שאמר הבוקר אור, כי כשהאיר הבקר נמצא חסד בעולם, והדינים נעברים. ובזמן שאין הבקר מאיר, עוד לא נעברו הדינים, שכתוב, ברן יחד כוכבי בקר ויריעו כל בני אלקים, כיון שנעברו הככבים והשמש מאיר, בשעה ההיא, כתוב, בקר לא עבות, וחסד מתעורר בעולם התחתון, בשעה ההיא כתוב בהיות הבקר, שכיון שנעברו הככבים נמצא הבקר.

א"ר יוסי בהיות הבקר התחיל הקב"ה להתגלות על הר סיני, למדנו, בהיות הבקר, היינו כשנתעוררה זכותו של אברהם שכתוב בו וישכם אברהם בבקר. (יתרו רפח)

כשבא הבקר, אור הנר השולט בלילה (שהוא הארת השמאל), נגנז מלפני אור היום, (שהוא אור החסדים), ואז שולט הבקר, (שהוא יסוד), ונעבר ממשלת הערב (שהוא המלכות), בקר הזה הוא בקר של אור הראשון, בקר הזה משלים הטוב לכל העולמות, ממנו נזונים עליונים ותחתונים, הוא משקה את הגן, (שהוא מלכות), זה הוא השמירה של כל העולם...

כשבא בקר הזה, עמוד אחד, (שהוא ת"ת) תקוע בצד דרום מהתפשטות הרקיע שעל הגן, (דהיינו שנוטה לחסד), והוא חוץ מן העמוד התקוע באמצע הגן, ועמוד הזה מאיר בהארת ג' גוונין (שהם חג"ת), מרוקמים (יחד בצבע) ארגמן. בעמוד הזה, (שהוא ת"ת), נמצא ענף אחד, (שהוא יסוד), ובענף הזה נועדו ג' צפרים, (שהן ג' הקוין המאירין במלכות, כי המלכות מצד הארת החכמה שבה נקראת צפור), המעוררים צפצוף לשבח. (תרומה עד)

בשעה שמאיר האור (של הבקר), והאור נפרד מן החשך, אז הולך כרוז בכל הרקיעים, התתקנו שליטי הפתחים, שליטי ההיכלות כל אחד ואחד על משמרתו, משום שאלו השולטים ביום אינם אלו השולטים בלילה, כשבא הלילה נעברו שליטים של יום ומתמנים שליטים אחרים השולטים בלילה ונחלפים אלו באלו.

וזה סוד את המאור הגדול לממשלת היום וכו', וממשלת היום וממשלת הלילה, (פירושו) שליטים שהם ממונים ביום ושליטים שהם ממונים בלילה, אלו נקראים ממשלת היום, ואלו נקראים ממשלת הלילה. (ויקהל קכד)

כשבא היום כרוז עומד ומכריז, והפתחים של צד דרום נפתחים, ומתעוררים הכוכבים והמזלות, ופתחי הרחמים נפתחים, והמלך יושב ומקבל תשבחות (מן החברים שקמו בלילה), אז כנסת ישראל לוקחת אלו דברי (התשבחות) ועולה (אל המלך שהוא ז"א), וכל אלו החברים (שקמו בלילה) אחוזים בכנפיה (של המלכות), ודברי (התשבחות) שלהם באים ושורים בחיק המלך. אז מצוה המלך לכתוב כל אלו הדברים... 

וכל כך (היה שהתרועעו הדינים הקשים), מפני שבקר הזה נתעורר בעולם (שהוא יסוד), ואברהם (שהוא חסד) נתעורר, ובא לנטוע אשל בבאר שבע...

פתח חברו הסוחר ואמר, הבקר אור והאנשים שלחו וגו', מהו הבקר אור, כך למדתי, מהו בקר, (היינו) בזמן שבא הבקר, והדינים נעברים, וחסד רוצה להתעורר, כל אלו הבאים מצד הזה, (מצד החסד), מבקרים את מקומם, (דהיינו החסד), להמציא ברכות לעולם, וזהו הבקר אור, שהרחמים מתישבים בעולם, והחסד עומד במקומו, אז הוא הבקר אור, וכתוב, וירא אלקים את האור כי טוב, (אשר האור הוא חסד, טוב הוא חסד, שנקרא טוב ונקרא בקר, שהחסד נתעורר על ידי הבקר שהוא יסוד, וזהו הבקר אור).

תא חזי, הכל הוא במדרגות ידועות. לילה, הרי ידוע (שהוא מלכות). בקר אור, הרי ידוע, שהוא מדרגה עליונה, (יסוד) הנמצא בה תמיד, (במלכות בעת שהיא מאירה), מתי נמצא בה, (במלכות), כשמאיר השמש. השמש ידוע, שהוא מדרגה עליונה המבשם הכל, ומאיר לכל, (דהיינו הת"ת), כמו שאמר כי שמש ומגן ה' אלקים. ובקר אור הזה (שהוא יסוד), מאיר משמש, (שהוא ת"ת), וזה (היסוד) מאיר ללילה, (שהוא מלכות), משום זה הכל תלוי זה בזה, ובקר אור הזה כשנתעורר כל בני העולם, (דהיינו כל מדרגות המלכות שנקראת עולם), מתאחדות באחדות בשמחה, ונמצאות בעולם, ועתה, הרי האיר היום, עת רצון הוא ללכת בדרך. (ויקרא שעא ועיין שם עוד)

וכל אלו ככבי בקר, בשעה שכנסת ישראל (שהיא המלכות), וכל אלו העוסקים בתורה באים להראות לפני המלך (ז"א), כולם מזמרים ביחד, זה שאמר ברן יחד ככבי בקר ויריעו כל בני אלקים, מהו ויריעו, הוא כמו שאמר רועה התרועעה הארץ, (דהיינו לשון שבירה), כי אלו הדינים (הנקראים בני אלקים), נשברים, וכולם נשברים לפני הבקר, בעת שמתעורר הבקר בעולם, (שהוא הארת החסד דז"א), כמו שאמר וישכם אברהם בבקר, (ואברהם הוא חסד), ועל כן ויריעו כל בני אלקים. (שמיני ט)

...עד שמגיע הבקר, והמלך מושיט לה חוט של חסד, (שאז מתלבשת החכמה שבה בחסד ונשלמת). וסוד הדבר כמו שנאמר ויושט המלך לאסתר את שרביט הזה אשר בידו, (שהמלך הוא ז"א, ואסתר היא המלכות ושרביט הזהב הוא חוט של חסד, שעם התלבשות בו החכמה שבמלכות נקרא שרביט של זהב). ואל תאמר שלה לבדה מושיט המלך (השרביט של זהב), אלא לה, ולכל אלו שמתחברים בה, בא ונתחבר יחד, ישבו. (תזריע מא)

כשבא הבקר כל הצבאות והמחנות של מעלה משבחים להקב"ה, זה שאמר ברן יחד ככבי בקר, אז כמה שערים נפתחים לכל הצדדים והשער של אברהם, (שה"ס החסד) נפתח בה בכנסת ישראל (שהיא המלכות) לזמן לכל בני העולם (להנות מהחסדים), זה שכתוב ויטע אשל בבאר שבע, (כי המלכות נקראת באר שבע, ואברהם נטע בה אילן) החסד. (מצורע ח)

אז (בחצות) הקב"ה נמצא בין הצדיקים, וכנסת ישראל משבחת אל הקב"ה, עד שבא הבקר, כיון שבא הבוקר נמצאים מספרים בסוד אחד, (זה עם זה שה"ס משמורה שלישית אשה מספרת עם בעלה), ויש לה מנוח בבעלה, זה שאמר על מוקדה על המזבח כל הלילה וגו', (שכל הלילה שורפת בדינים שלה), עד הבקר, כי בבקר הדינים והלהבות נשקטים, ואז מתעורר אברהם (שהוא חסד) בעולם, והוא נחת לכל. (בהר ד)

אלא סוד עליון הוא גנוז בין החברים, בשעה שנכנס הלילה, אילן התחתון שהמות תלוי בו, (שהוא מלכות מצד הדין), פורש ענפיו ומכסה הכל, ועל כן נעשה חשך, וכל בני העולם טועמים טעם המות, ואדם מקדים עצמו ונותן לו פקדון נפשו, ומפקידה בידו בפקדון, (למשך זמן הלילה, שיחזירה לאור הבקר), ומשום שלקח הנפש בפקדון, חוזר הפקדון לבעלו בשעה שבא הבקר, וכשבא הבקר והפקדון חזר אליו, צריך לברך את הקב"ה שהוא נאמן העליון. (במדבר סז)

...כל"ך סעפ"ה יאעוצ"ה כך נחקקו האותיות, וזה סוד בפרשת כי תצא למלחמה בהמקרא שכתוב כי יהיה נערה בתולה, שכתוב נער (בלי ה'). ואחר שנסתלק הלילה והבקר מאיר אז עולה הה' ונכללת באות העליון. ואז נאמר ידעת השחר מקומו, ששחר (שהוא ז"א ידע מקומו של הה' והיא נכללת בתוכו. (שלח לך ז, ועיין שם עוד)

ר' אלעזר היה הולך לראות את ר' יוסי חמיו, ור' אבא והחברים הלכו עמו. פתח ר' אלעזר ואמר, ה' בקר תשמע קולי וגו', ה' בקר, מהו בקר, אלא זהו בקר של אברהם (שהוא חסד), שנתעורר בעולם, שכתוב, וישכם אברהם בבקר, כי כשבא הבקר אותו בקר (שהוא חסד) נתעורר בעולם, והוא עת רצון לכל, ולעשות חסד לכל העולם לצדיקים ולרשעים, ואז עת תפלה היא להתפלל לפני המלך הקדוש.

ועל כן בשעה שבא הבקר, כל אלו אסירי המלך (דהיינו החוטאים האסורים בכבלי החטא) מוצאים מנוחה, ועת תפלה היא עליהם, וכל שכן אלו החוזרים בתשובה, ומבקשים בקשתם לפני המלך הקדוש, משום שבשעה ההיא ממונה אחד יוצא לצד דרום, (שהיא החסד), ורפאל שמו, וכל מיני רפואות בידו, ומצד דרום (שהוא חסד), יוצא רוח אחד ומגיע לאותו הממונה על הרפואה, (שהוא רפאל), וכשמגיעה התפלה לפני הקב"ה, הוא מצוה על בית הדין שלו, שלא יפתחו בדין, משום שחיים הוא בידי הקב"ה ולא בידיהם.

ומשום שהוא עת רצון, מבקש הקב"ה זכות על האדם, ואם נמצא בתפלה, או שהוא בעל תשובה, הוא מרחם עליו, ובאותה שעה נשמע קול צפרים המקננים, שכתוב אשר שם צפרים יקננו, כי אלו הצפרים מודות ומשבחות להקב"ה, ואותה אילת השחר התעוררה בעולם, ואמרה, מה רב טובך אשר צפנת ליראיך וגו' אז יוצא אותו הממונה (על הרפואה) ועושה כל מה שנצטוה. (בלק שנ)

מכילתא:

אתה מוצא שתפלות צדיקים נשמעים בבוקר, בקרו של אברהם מנין, וישכם אברם בבקר וגו', בקרו של יצחק מנין, וילכו שניהם יחדיו, ושניהם השכימו בבקר. בקרו של יעקב מנין, וישכם יעקב בבקר, בקרו של משה מנין, וישכם משה בבקר וגו', בקרו של יהושע מנין, שנאמר וישכם יהושע בבקר ויסעו מהשטים, בקרו של שמואל מנין, שנאמר וישכם שמואל לקראת שאול בבקר, בקרים של נביאים העתידים לעמוד מנין, שנאמר ה' בקר תשמע קולי בקר אערוך לך ואצפה. בקרו של עולם מנין, שנאמר חדשים לבקרים רבה אמונתך. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה עתיד ליפרע מן הרשעים בגיהנם לעתיד לבא אלא לבקרים, שנאמר לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר ה' כל פועלי און. אף ירושלים לעתיד לבא כל בקר ובקר דינה יוציא לאור, שנאמר ה' בצדיק בקרבה לא יעשה עולה בבקר בבקר משפטו יתן לאור לא נעדר ולא יודע עול בושת. דבר אחר ויהי באשמורת הבקר זה היה עם הנץ החמה. (בשלח פרשה ה)

תלמוד בבלי:

מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן, ר' אליעזר אומר בין תכלת לכרתי... מאי בין תכלת ללבן... אלא בין תכלת שבה (גיזת מצר שצבעה תכלת ויש בה מקומות שלא עלה שם הצבע יפה) ללבן שבה. תניא רבי מאיר אומר משיכיר בין זאב לכלב, ר"ע אומר בין חמור לערוד, ואחרים אומרים שיראה את חברו רחוק ד' אמות ויכירנו. (ברכות ט ב)

לקח טוב:

וילקטו אותו בבקר בבקר, בקר שתי שעות, בקר שתי שעות הרי ארבע, מיכן אמרו תפלת השחר עד חצות, ר' יהודה אומר עד ארבע שעות, שהרי בקר נקרא עד ארבע שעות... (שמות טז כא)

אבן עזרא:

ויהי בקר - היפך הערב בו יתערבו הצורות, ובו יכולים לבקר הצורות. (בראשית א ה)

מלבי"ם:

שם בקר בדיוק יאמר על התחלת הבקר בהשכמה, שהוא עמוד השחר, ובהרחבה יאמר שם בקר בהנץ החמה, כמו שכתוב "והיה בבקר כזרוח השמש", ונמשך עד חצות היום, שמשם ואילך מתחיל הערב ובין הערבים. וזה הבדלו משם יום, ששם יום בא גם על היום כלו, ובקר יאמר על ההשכמה לפי ערך. וכשאמר בבקר בבקר בהכפלת השם להורות על ההתמדה בכל בקר, אבל רצוף בו גם כן כונה שניה, שהשם השני מבאר את הראשון, שהבקר יהיה בבקר בדיוק, והוא בהתחלת הבקר בהשכמה ממש, שהוא בקר של הבקר הכללי, ומציין השכמה והקדימה הכללי, שהיא תיכף בהאיר היום לא השכמה בערך היום כלו... (הכרמל)

העמק דבר:

בבקר - כי ביום עסקו במלאכה, או ראו על ידי ירידת המן שהבקר חשוב לפני ה'. (שמות לו ג)