(ראה גם: יצר, עשה, פעל)
...ובכל מקום אתה מוצא "בורא" על דבר שבראו מאין והוציאו לפועל... (זהר חדש בראשית תשכה)
ברא - רובי המפרשים אמרו שהבריאה להוציא יש מאין, וכן "אם בריאה יברא ה'", והנה שכחו "ויברא אלקים את התנינים"... וברא חושך שהוא הפך האור שהוא יש, וזה דקדוק המלה ברא לשני טעמים, זה האחד, והשני "לא ברה אתם לחם", וזה השני אל"ף תחת ה"א, כי כמהו "להברות את דוד", כי הוא מהבנין הכבד הנוסף, ואם היה באל"ף היה כמו "להבריאכם" ומצאנו מהבנין הכבד "ובראת לך", ואיננו כמו "ברו לכם איש" רק כמו "וברא אתהן", וטעמו לגזור, ולשון גבול נגזר, והמשכיל יבין. (בראשית א א)
בראשית ברא - ...הקב"ה ברא כל הנבראים מאפיסה מוחלטת, ואין אצלנו בלשון הקדש בהוצאת היש מאין אלא לשון ברא, ואין כל הנעשה תחת השמש או למעלה הווה מן האין התחלה ראשונה, אבל הוציא מן האפס הגמור המוחלט יסוד דק מאד אין בו ממש, אבל הוא כח ממציא מוכן לקבל הצורה ולצאת מן הכח אל הפועל, והוא החומר הראשון נקרא ליונים היולי, ואחר ההיולי לא ברא דבר אבל יצר ועשה ממנו... (שם)
בראתיו - הצדיקים המכירים שבראתי האדם יש מאין... יצרתיו - תיקון גופו ואבריו. עשיתיו - פרנסתו וצרכיו. (ישעיה מג ז)
...וממה שצריך שתתבונן אליו, הד' מלות אשר באו בערך השמים לשם, והם ברא, ועשה, וקנה, וא-ל, "ברא אלקים את השמים ואת הארץ", ואמר "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", ואמר "קונה שמים וארץ", ואמר "א-ל עולם", ואמר "אלקי השמים ואלקי הארץ". אמנם אמרו אשר כוננת וטפחה שמים ומנוטה שמים כל אלו יכללם עשה, אבל מלת יצירה לא באה, כי יראה לי שהיצירה אמנם נופלת על עשות צורה ותאר או מקרה מן המקרים האחרים גם כן... אמנם זה המציאות המיוחד לכלל העולם אשר הוא השמים והארץ התיר עליו ברא, שהוא אצלנו המציאה מהעדר. ואמר גם כן עשה ליצירותיו המיניות אשר נתנו להם, רצוני לומר טבעיהם, ואמר בהם "קונה" למשלו ית' עליהם כמשול האדון על עבדיו, ולזה נקרא אדון כל הארץ... (חלק ב פרק ל)
...בוראך יעקב ויוצרך ישראל, הזכיר יעקב אצל הבריאה וישראל אצל היצירה, וכן כתיב "יוצר אור ובורא חושך", לבאר כי בריאה נאמר על ענין גופני, והיצירה על ענין שכלי... (כד הקמח מציאות השם)
ברא - להרמב"ם הוא על יש מאין, ואבן עזרא ועוד מחולקים. ובאמת הוא כרמב"ם, והראיות של אבן עזרא נגדו הם על דרך השאלה. ולהנשיא ר' אברהם בר יחיא ברא הוא על המציאות הכוחנית, ועשה ויצר על היציאה לפועל... ואמר ובורא חושך כי אז האור בכח, ואינו נראה... אלא ברא הוא על בריאה שלמה. (בראשית א א)
...ולא תלה לשון בריאה בחושך שהוא העדר, כי אם בצורות שהחושך משל להן, ומהן מציאות רע, ומה שאנו אומרים בתפלה ובורא חושך הוא על הנעת הגלגל שממנו ימשך החושך... (שם מה ז)
ומה שמברכים המוציא ולא אשר ברא, כי אין זה נחשב בריאה, שכל בריאה דבר בפני עצמו, והלחם נברא למזון האדם שהוא חיותו, אבל שאר דברים שאינם עיקר מזון האדם נחשבים בריאה... (נתיב העבודה יז)
...לכך אמר שהוא היוצר, רוצה לומר צר צורה בתוך החומר, שלשון צורה בא על הצורה המוטבעת. ואמר הוא הבורא, דבר אלקי הדבק בנבראים והוא אינו מוטבע בחומר כהצורה, ולפיכך לא תמצא לשון בריאה אלא באדם שיש בו דבר אלקי, וכן אצל התנינים, דכתיב "ויברא אלקים את התנינים", ולדעת רז"ל הוא לויתן ובת זוגו, ובודאי שיש בו ענין אלקי, וכן על המים והארץ בכללם שייך לשון בריאה בשביל זה... (דרך חיים ד משנה כב)
...ואמר בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, זכר ג' לשונות, בריאה, יצירה ועשיה. וכאשר תשכיל במעשה בראשית תמצא אלו הלשונות, לשון בריאה אצל שמים וארץ, התנינים והאדם, ולשון יצירה אצל בהמות וחיות וכן אצל האדם, "וייצר ה' אלקים את האדם עפר" וגו', ולשון עשיה אצל הרקיע, המאורות, חיית הארץ ואצל האדם, "נעשה אדם" וגו'.
פירוש, כי לשון בריאה נאמר על הצורה הנבדלת האלקית שדבקה בנבראים, בשמים וארץ, ובצורת האדם, והתנינים שלפי גדלם הם בריאה נפלאה, דבק בהם ענין האלקי. ובאלו ג' דברים הדבר מפורסם ונראה לעין. ולשון יצירה נאמר על הצורה המוטבעת בחומר, מלשון צר צורה, שאין הצורה יכולה לעמוד רק בחומר הנושא, וזה שייך אצל האדם והבהמה והחיות, שידוע ונגלה שיש להם צורה מוטבעת בחומר, אף על גב שיש לאדם צורה אלקית נבדלת, מכל מקום יש לו הצורה החמרית, ואצל אלו נראה ביותר.
ולשון עשיה כתב אצל הרקיע והמאורות מפני שלאלו יש גוף מזהיר, ועיקר שלהם הגוף, ולפיכך כתב בהם "ויעש", שלשון זה נאמר על הגוף. וכן אצל החיות שניכר בהם החומר והצורה בשוה, וכן באדם שבו ניכרים שלשתם... (שם ו יא)
ברא - עיקר שרשו שתי אותיות 'בר', וענינו ברירה, כי הבריאה היא ברירה מחשבית לברור דבר אחד מסוג האפשר כולו כדי להמציאו לפועל. על דרך משל היוצר יש ספוק בידו לעשות כלים מכלים שונים, והוא מחשב איזה כלי יעשה, ואם גומר בדעתו לעשות קערה יפול על גבר המחשבה ההיא לשון בריאה, ולומר שברא קערה, דהיינו שבירר מחשבת הקערה משאר המחשבות על הכלים שאפשר לו לעשות. אמנם לא שייך לומר לשון בריאה כי אם בפעולת הבורא ית' לא באדם, כי מחשבתו איננה פועלת כלום, אבל מחשבתו ית' בעשיית דברים היא מציאותו וגמרו. ומה שנאמר אצלו ית' גם לשון עשיה ויצירה הוא בבחינת הנברא לפי שינוי הענינים שבו. כי בבחינת שנברר במחשבתו ית' משארי האפשריים יפול בו לשון בריאה, ובבחינת מציאות ובפועל יפול בו לשון עשיה, ובבחינת תארו וצורתו יפול בו לשון יצירה, אבל בבחינת הבורא אין שם מדרגות בעשייתו, כי כל מה שהוא בורא הוא מיד גם כן נעשה ונוצר בקומתו וצביונו...
אמנם הנראה כי לשון בריאה נאמר על עצם הדבר ואפילו יש מיש, ולשון יצירה על ציור הדבר, כגון האברים באדם כמותו ואיכותו בגודל מדתו, ולשון עשיה על תקון הדבר בשלימותו, אף בדברים שחוץ לגופו, כמו "ויעש להם כתנות"... כי תוארי הנמצאים נחלקים על שלשה אלה, והוא העצם, המקרה הדבוק, והמקרה שאינו דבוק. דרך משל כלי עץ, העץ הוא העצם, תואר השולחן בכמות הוא המקרה, כי לכל אשר יחפוץ הפועל היינו אם להיותו קערורי או מרובע מצלעותיו, וזה המקרה דבוק הוא אל העץ ולא יתפרד ממנו, אמנם תקונו ואופן יפיו הוא מקרה שאינו דבוק, כמו משיחת הששר והוד גונו... מלת בריאה הונחה להורות על חדוש העצם אשר אין בכח הנבראים לחדשו, כגון הדומם הצומח וכל מיני מתכיות, יצירה הונחה על צורת הדבר בכמות והוא במקרה הדבוק, עשיה הונחה על תקון עשייתו והוא מקרה שאינו דבוק, ואצל בריאת האדם נאמרו שלשתם... בריאה לעומת נשמתו צלם אלקים, יצירה על ציור ותואר אבריו, ועשיה על אופן תקונו הנטפל עליו בשמירת בריאותו, כמו ויעש ה' כתנות עור וילבישם... (בראשית א א, וראה שם עוד)
...וכשעלה ברצונו להאציל ולברא וכו' צמצם א"ע באמצע האור שלו בנקודת המרכז ונעשה חלל עגול שהוא המקום לכל העולמות אשר עשה. ופירוש כי להבין איך יצאו העולמות שיש להם גבול ותכלית מאת האין סוף והבלתי בעל תכלית, בעל כרחנו שלברוא העולמות שער א"ע בדרך מוגבל ושער כל העולמות שיהיו מוגבלים ושיתקוממו במקום. וזה היה ראשית הגבול והמקום של כל העולמות שנמצא בחכמתו ית' הבלתי בעל תכלית באותו צד שפנה אל העולם שהוא בעל תכלית. והחלל הזה נקרא בלשון התורה "נקרת הצור", נקר הוא חלל העגול שבו נמצא כל היצור, והוא צור עולמים. ובזה תראה שפעל ברא שהסכימו כולם שהונח בעצם על הבריאה הראשונה שהיה יש מאין, עיקר הנחתו מענין "ובראת לך שם" (יהושע ט"ז), שהוא שעושה מקום פנוי, להוציא הבריאה יש מאין עשה מקום פנוי שהוא נקרת הצורה, שבו יעמדו כל העולמות... ברא היינו שהניח מקום פנוי שבו יעמדו שמים וארץ של כל עולם, ולפי זה מה שאנו אומרים שברא יש מאין הוא לפי השגתנו, אבל לפי האמת ברא אין מיש, כי הוא היש האמתי הנמצא מחוייב המציאות ופנה מקום לעולמות שהם אפשרי המציאות, שהם אין בערכו... (בראשית א א תורה אור)
ברא - קרוב אל ברח, ברה, פרח, פרא, כל השרשים האלה מורים על שאיפה לצאת, על יציאה מן הכח אל הפועל, או שחרור מכבלי כפיה, ומכאן שגם ברא מציין הוצאה לאור, הגשמה והוצאה למציאות חיצונית... ברא מציין יצירה, שלא קדמה לה אלא מחשבה ורצון, הרי זו יצירת יש מאין, ואין קוראים בריאה אלא למעשה ה' בטרם היה העולם הוא היה קיים רק כמחשבה ברוח הבורא, אם נדבר בלשון בני אדם מעשה הבריאה הגשים את המחשבה והוציא אותה אל החוץ... (שם)