(ראה גם: ברוך, קריאת שמע)
שמע ישראל וגו' זה הוא יחוד אחד, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, זהו יחוד אחר, (שיהיה שמו, שהוא המלכות הנקראת שם), בסוד אחד, וזה סוד הוי"ה הוא האלקים, (שהוי"ה שהוא ז"א הוא המלכות הנקראת אלקים, שזה כתוב כשז"א ומלכות) הם ביחוד אחד, (ועל כן שמע ישראל הוא סוד הוי"ה, וברוך שם כבוד מלכותו הוא סוד הוא האלקים)... (ואתחנן עח ועיין שם עוד וערך ברוך ואתחנן פט)
כ"ה הוא כנגד כ"ב אותיות ותורה נביאים וכתובים, שהם כלל אחד, וסוד אחד. בשעה שישראל מיחדים היחוד בסוד כ"ה אותיות שבמקרא הזה, שהם שמע ישראל הוי"ה אלקינו הוי"ה אחד, (והיחוד של) ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, שהם כ"ד אותיות, ומכוין בכל אחד מהם, כל האותיות מתחברות יחד ועולות לחבור אחד, שהם מ"ט אותיות כנגד מ"ט שערים שבסוד היובל, (שהוא בינה), ואז צריך להעלות היחוד (עד המלה) ועד ולא יותר, (כי במלה ועד נגמר החשבון מ"ט), ואז נפתחים מ"ט שערי (בינה), ומחשיב הקב"ה אותו האדם, כאלו קיים התורה כולה הבאה בכולה במ"ט פנים... (שם צד, ועיין שם עוד)
ועיין עוד ברוך תרומה תרנו.
ואנן מאי טעמא אמרינן ליה, כדדריש רבי שמעון בן לקיש, ביקש יעקב אבינו לגלות קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה, אמר שמא חס ושלום פסול יש במטתי... אמרו לו בניו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, באותה שעה פתח יעקב אבינו ואמר, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, אמרי רבנן איך נעביד, נאמרוהו לא אמרו משה רבינו, לא נאמרוהו אמרו יעקב, התקינו שיהיו אומרים אותו בחשאי... אמר רבי יצחק אמרי דבי רבי אמי משל לבת מלך שהריחה ציקי קדירה, אם תאמר יש לה גנאי, לא תאמר יש לה צער, התחילו עבדיה להביא בחשאי. אמר רבי אבהו התקינו שיהו אומרים אותו בקול רם מפני תרעומת המינין. ובנהרדעא דליכא מינין עד השתא אמרי לה בחשאי... (פסחים נו א)
מהו ושמעו אל ישראל אביכם, אמר להם א-ל ישראל אביכם הוא, אמרו לו שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד, והוא אומר בלחישה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. דבר אחר, רבנן אמרין בשעה שעלה משה למרום שמע מלאכי השרת שהיו אומרים להקב"ה ברוך שם כבוד מלכותו לעולם, והוריד אותה לישראל, ולמה אין ישראל אומרין אותה בפרהסיא, אמר רבי אסי למה הדבר דומה, לאחד שגנב קוזמין מתוך פלטין של מלך, נתנה לאשתו, ואמר לה אל תתקשטי בהן בפרהסיא. אבל ביום הכפורים שהן נקיים כמלאכי השרת הן אומרים אותו בפרהסיא. (דברים פרשה ב כה)
כי שם ה' אקרא הבו גודל - וברכו שמו, מכאן שעונין ברוך שם כבוד מלכותו אחר ברכה שבמקדש. (שדברים לב ג)
...והטעם שהוצרך יעקב אבינו לאמר ברוך שם כבוד מלכותו, לפי שנסתלקה ממנו השכינה... המשיך ברכה ורצון מלמעלה למטה על הסדר שהזכירו בניו תחילה. אבל כשבא משה לאמרו לא הוצרך לומר ברוך שם כבוד מלכותו, לפי שכבר היתה שכינה עליו, ומפי הגבורה היה כותב, אבל היה צריך לרומם ולהעלות בקדש... (האמונה והבטחון פרק ג)
הקורא קריאת שמע, כשהוא גומר פסוק ראשון אומר בלחש ברוך שם וכו', ולמה כן, מסורת היא בידינו שבשעה שקבץ יעקב אבינו את בניו במצרים בשעת מיתתו ציום וזירזם על יחוד ה' ועל דרך ה' שהלך בה אברהם ויצחק אביו, ושאל שמא יש בכם פסלות מי שאינו עומד עמי ביחוד ה', ענו כולם ואמרו שמע ישראל וכו', כלומר שמע ממנו אבינו ישראל ה' אלקינו. פתח הזקן ואמר ברוך שם וכו', לפיכך נהגו כל ישראל לומר השבח ששבח בו הזקן אחר פסוק זה. (קריאת שמע פרק א ד)
...ולפי שלא הזכיר המלכות בפירוש בג' השמות, תקנו חז"ל להוסיף ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד... (דברים ו ד)
...וצריך אני להודיעך מפני מה לא אמרו משה אחר שאמרו יעקב, בת מלך שהריחה ציקי קדירה היא השכינה שהרגישה שהשבטים היו מייחדים שם שמים בלב אחד בפה אחד, ולשון ציקי קדירה מלשון "כי לה' מצוקי ארץ", וכשלא היה לה זכר באותו ייחוד כביכול היתה מצטערת בשלא נתיחדה כבודה בכבוד שמים, כלומר שכשם שהוא אחד כך היא יחידה, שאין ייחודו ניכר ונודע אלא בה, ואם היתה אומרת שבח עצמה בפיה יש לה גנאי, אבל ישראל שהם עבדיה והם עקר החבה הזכירו שם המיוחד לה בחשאי שלא יהא לה גנאי. ויש מפרשין תאמר יש לה גנאי אם תשאל שפע כמדומה שיש בה חוסר דבר, וזהו גנאי, לא תאמר יש לה צער כי היא תאיבה לשפע עליון וצריכה לברכת הכל וחבורו, ואם אין לה יש לה צער, התחילו עבדיה מביאין לה בחשאי, ומביאין רוצה לומר לכוין להביא הטובה והרבה חיים עד העולם. ופירוש הדבר כך הוא, אנו מודים שהשם המיוחד הוא אחד בעליונים ובתחתונים ובששה קצוות, וכשם שהוא אחד כך כנסת ישראל אומה יחידה מיוחדת לו וכבודו מיוחד בהם ושמו משותף ביניהם, ואומרים אנו שהכבוד ההוא המתייחד בהם המשותף ביניהם יהיה ברוך שם הכבוד ההוא, והכבוד מתייחד בו יתעלה ומתברך מברכתו. ופירוש שם ידוע מפסוק לשכן שמו שם, וזה "ישגבך שם אלקי יעקב", והוא הכבוד הנזכר הנקרא כבוד ה', ופירוש מלכותו האומה שהוא מולך עליהם, והם ישראל שהם מיוחדים לעובדו, נמצא שמתייחד שם המיוחד ונתייחדה אומה יחידה בכבוד שם המיוחד שהם מיוחדים כעניין שהם מייחדים מלכותו בגימטריא היפה בנשים. לעולם ועד רוצה לומר דבר המתייחד בדבר בלי פירוד אלא בדביקות מיוחדת ומיועדת עדי עד. ענין אחר בברוך שם כבוד מלכותו הוא רמז לברכה הבאה מן העולם העליון לשכינה, ומשם לעולם השפל, ורוצה לומר שתבא הברכה לשם הנכבד מן הכבוד למעלה מן הכבוד שהוא תפארת ישראל הנקראת כבוד מלכותו, כי המלך הוא התשובה וזה לעולם ועד, כי אחרי שייחד מלמטה למעלה בברוך שם כבוד מלכותו, אחרי כן משפיע אותה ברכה לעולם שהוא תפארת ישראל, ומשם לועד ששם כניסת הכל ויעוד הכל.
...ונשאר לנו לבאר מפני מה יעקב אמרו ומשה לא אמרו. יש מפרשים כי יעקב הוצרך לאומרו בעבור כי נסתלקה שכינה ממנו, כמאמרם ז"ל שבקש לגלות את הקץ לבניו וכו', המשיך ברכה ורצון מלמעלה למטה כדי שתשרה עליו שכינה, אבל משה רבינו ע"ה לא הוצרך לכך, כי השכינה היתה עמו ומפיה היה כותב, אמנם היה צריך לרומם ולהעלות בקודש, ולכך יש לפרש כי התחיל לפרש למטה וסיים למעלה, ולפי זה הדעת אמרו קצת חכמי הקבלה, כי המכוין לעלות אינו רשאי לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, כי גנאי הוא לברך מדה של מטה באחרונה. והטעם הנכון בעיני כי משה לא אמרו לפי שהיה מקום כנסת ישראל ומפיה היה כותב, ואם תאמר הוא שבח עצמה יש לה גנאי, ולפי זה אין לחלק בין אדם לאדם, רק כל אדם יכוין ביחוד מלמטה למעלה, ולפי שלא הוזכרה השכינה ביחוד ההוא רק ברמז הדל"ת רבתי שבאחד צריך לחתום ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.. (ואתחנן)
...והוא מהטעמים שהשבח המיוחד למלאכי השרת, ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, הוא בתכלית ההסתר וההעלם, כי לפי עוצם ההשגה עוצם ההעלם. (בראשית ב ז)
ומה שאמר כי קלוס ברוך שם כבוד מלכותו גנוב מן המלאכים קשה, והלא אמרו בחולין צ"א חביבין ישראל יותר ממלאכי השרת , שמזכירין את השם אחר ב' תיבות והמלאכים אחר ג', פירוש המלאכים מקדישין אותו על ג' עולמות כי יודעים את עצמם ומשיגים ענין הבדלו מהם, אבל ישראל יוכלו לקדשו בהכרה שכלית רק על ב' העולמות המורגשים ומושגים להם, ומהג' רק במאמר... ומעלת ישראל מהמלאכים... ועוד שהשלמים משבחים אותו מצד עצמותו לעולם, ומצד מעשיו בפומבי, והמלאכים משבחים שניהם יחד, כי משיגים איך נשתלשלו הנמצאות מעצמות מציאותו, ומחברים הכבוד והמלכות יחד, אם כן ברוך שם כבוד מלכותו מיוחד רק להם. (ויקרא טז א)
...וביאור ענין זה, כי יעקב שומע מה שבניו מקבלים האחדות, כי הוא היותר קרוב להם, ושומע שאמרו כשם שאין בלבך אלא אחד כך בלבנו, לכך עליו לומר ברוך שם כבוד מלכותו, כי הברכה הזאת שהוא מברך שם כבודו, בזה הוא מברך את שמו, במה שמורה שמו הגדול על אמיתת מהותו. ולא היה ראוי לומר ברוך שם כבוד מלכותו אלא יעקב קדוש ה', כדכתיב "והקדישו את קדוש יעקב", ואין אומרים ברוך שם כבוד אלא בקדושה, ולכך לא היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו אלא במקדש, שהוא קדוש אל ה', ולכך המלאכים שהם נבדלים וקדושים מן החומר ראוי להם שבח זה. וביום שהאדם מסולק מן החומר, כמו יום הכפורים, אומרים אותו בקול רם כמו המלאכים... ועל כל פנים יש בכל אדם דבר מה של קדושה, לכך ראוי לכל אדם בצד מה לומר ברוך שם כבוד מלכותו... כי הנשמה היא קדושה וטהורה ומשתוקקת אל השבח הזה, כי מצד קדושתה ראוי לה השבח, וכל דבר משתוקק אל הראוי לו... והיא תלויה בגוף שאין ראוי לו השבח, אם כן היא משתוקקת אל דבר שאין ראוי לה, וזה בודאי גנאי לה, ואם לא תאמר יש לה גם צער, סוף סוף מצד עצמה ראוי לה השבח הזה, ולכך התקינו לאמרו בחשאי, שאין ראוי השבח הזה לאדם אלא מצד הנשמה שיושבת בחדרי חדרים, ואין להאריך כי דברים אלו עמוקים מאד. (נצח ישראל פרק מד)
...והנה התבאר כל מה שאמרנו, כי היה תחילת קבלת מלכות שמים על ידי י"ב שבטים שאמרו שמע ישראל וכו' ולא יעקב אביהם, כי למעלתו של יעקב שהיתה צורתו חקוקה בכסא הכבוד אין נחשב מלכותו יתברך על ידו שהוא בתחתונים רק על ידי ישראל שהם בתחתונים, וכשהיו בני ישראל מקבלים מלכות שמים לא היה רק באמצעות יעקב, לפי שיעקב אחד לגמרי, וראוי לקבל מלכות שמים, ועל ידי יעקב נעשו גם השבטים אחד לגמרי, כי יעקב נגד האל"ף, וח' בני אמהות וד' בני שפחות הרי אח"ד במילואו... וכן מה שאנחנו אומרים שמע ישראל, שכל אחד מישראל מקבל מלכותו יתברך באמצעות כלל ישראל.
והזכרת השם הזה הוא אחדותו לגמרי, כי זהו מלכות שמים, לכך אמר יעקב ברוך שם כבוד מלכותו, וברכה זו ראויה רק לאשר אינו גשמי, כי השם דבר שכלי לגמרי, וראויה ברכה זו לעליונים שאינם גוף, וליעקב שהיה מהאבות הקדושים, ובפרט יעקב שהיה קדוש. ולכך במקום קדוש כמו בית המקדש עונים גם כן ברוך שם וכו'. ומשה לא אמרו, כי כל אחד מישראל יכול לומר שמע ישראל כדפירשנו, אבל לא ברוך שם כבוד, ואנחנו צריכים לקבל על עצמנו מלכות שמים בשלמות כיעקב שקבלה עליו בשלמות, ולכך תקינו לאומרו בחשאי, כי לאדם נשמה נבדלת היושבת בנסתר, והיא יכולה לומר ברוך שם כבוד, ולכך תיקנוהו לומר בסתר... (נתיב העבודה ז)
ואמנם לתיקון הגדול הזה יתחבר תיקון אחר, הנכלל בשבח שאומרים אחר זה: ברוך שם כבוד מלכותו. כבר ביארנו שכלל כל השפעותיו יתברך והארותיו הם ענינים נמשכים במסבות שונות, וכולם נתלים ביחודו יתברך ושלימותו האמיתי. והנה בהיות הכוונה בפסוק הראשון (של קריאת שמע) לתלות הכל ביחוד, נמצאו כל ההשפעות נתלות בזה, והכל שב לענין השלימות האמיתי שזכרנו. והנולד מזה בברואים הוא, שישרה שמו עליהם ותתדבק בהם קדושתו, וישלוט בהם, וימשיכם אחריו תמיד, ומשתלמים בשלימותו, וזהו המצב שיגיעו אליו בסוף כל בגילגולים, ואז נעשה חפצו וכבודו מתגדל, וזה עיקר העטרה שהוא מתעטר בברואיו וכביכול מתגדל בם.
ואמנם עתה אין הדבר משתלם אלא ברוחניים, כי הנה הם קדושים וטהורים, ושמו יתברך שורה עליהם, ונמשכים אחריו ממש בכל עת, וכבודו מתגדל בהם, אך בתחתונים אין הדבר כן, מפני שעדיין אינם שלמים, וכביכול אין כבודו מתגדל בהם כראוי, והנה המלאכים מצד התיקון שהם בו משבחים שבח זה, ברוך שם כבוד מלכותו, אך התחתונים אי אפשר להם לשבח אותו, כי אינם ראויים לזה, ולא השם שורה עליהם כראוי, ולא הכבוד מתגדל בם, אלא יעקב אבינו זכה לזה בעת פטירתו, בהיותו עם כל בניו הקדושים סביביו, שלא היה בהם פסול, ונתעטרו ביחודו יתברך, שאמרו שמע ישראל וכו', ואז ענה הזקן ברוך שם וכו', ונמצא שמצדינו אין אנו ראויים לענין הזה אלא קצת ממנו ניתן לנו מצידו של יעקב אבינו, ועל כן אנו אומרים אותו, אך בחשאי... (דרך ה' חלק ד פרק ד ז)
והוא גם כן אחד הטעמים שאחר פסוק ראשון של קריאת שמע אומרים ברוך שם כבוד, שענין יחוד פסוק ראשון בתיבת אחד הוא לכוון שאדון יחיד ברוך הוא אחד בכל העולמות, והבריות כולם אחדות פשוט כמשמעו, וכולם נחשבים לאין, ואין עוד מלבדו יתברך לגמרי. ושלא נבא להתבונן חלילה על מהות הענין הזה איך ומה, לזאת אנחנו אומרים אחר כך ברוך שם כבוד מלכותו, שהכוונה היא על הבחינה שמצד השגתנו, שמתראה לנו מציאות עולמות ובריות מחודשים כרצונו הצריכים להתברך מאתו, והוא המולך עליהם. זהו פסוק ברוך שם כבוד מלכותו. וזהו הענין שפסוק ראשון נקרא בזוהר יחודא עילאה, ופסוק ברוך שם נקרא יחודא תתאה. (שער ג פרק ו)
ובזה יובן מאמרם ז"ל בפסחים נ"ו בענין שבח ברוך שם כבוד מלכותו שיאמרוהו בחשאי, משל לבת מלך שהריחה ציקי קדרה וכו'. יש לפרש שלפי האמת אינו שבח כלל, כי האם שבח הוא למלך לומר לו שמולך על רבבות יתושים ונמלים והם מקבלים עול מלכותו ברצון? ודאי שאינו שבח שנשבחהו שמולך על עולמות נבראים שכולם שפלים ולא חשיבין לפניו כלל, רק שבמקום גדולתו תמצא ענותנותו, שגזר רצונו לקבלו מאתנו לשבח, ועל כל פנים התקינו שלא לאמרו אלא בחשאי, ואחר שיחדנוהו בפסוק שמע שהוא רק אחד פשוט ואין עוד מלבדו כלל, וכל העולמות כאילו אינם במציאות כלל, איך נשבחהו שגם העולמות ישנם במציאות והוא מולך עליהם? אלא שגזר רצונו יתברך שנשבחהו בזה השבח, מחמת שכן הענין לפי השגתנו, והנהגתנו על פי יסודות וחוקי התורה הקדושה, שנבנו כולם על פי בחינה זו. לזאת נאמרו בחשאי. (שם פרק יא הגהה)
פתח הזקן ואמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ששמע הוא יחוד ה' מצד עצמו שאין עוד מלבדו, וברוך שם כבוד מלכותו הוא יחוד ה' המתפשט בכל העולמות עד שהוא מלך על כולם, שיחוד זה לא נעשה בעולם הזה, ועל זה תקנו לאמרו בחשאי, רק לעתיד והיה ה' למלך על כל הארץ שאז יהיה ה' אחד ושמו אחד... (שמות כח א רמזי בגדי הקדש)
והנה בפסחים שם אמרו שיעקב אמר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד... והוא פלא, אבל הענין ידוע דהליכות עולם הטבע מכונה בשם מלכות, ומדה זו טעונה ברכה, כדאיתא בב"מ קט"ו הקדש טעונה ברכה, שנאמר "ואכלת ושבעת וברכת" וגו', אבל הנהגה שהיא למעלה מן הטבע אינה טעונה ברכה והשפעה, כמו שכתבנו בבראשית כ"ד כ"ז ולהלן ל"ג כ"ו, ויעקב עזב בניו במדה פחותה ובגלות על כן ברך את שם כבוד מלכותו, והוא ה' אלקינו... מה שאינו כן משה רבינו לא אמר ברוך משום שהיה מתנהג במדת תפארת, וכדכתיב "מוליך לימין משה זרוע תפארתו", ואנחנו יש לנו כח להגביה דרכינו, אבל לא זכינו להיטיב מעשינו, על כן אנו צריכים לומר ברוך שם וכו' אבל הוא גנאי לנו ומשום הכי אומרים בחשאי... (דברים ו ד)
אבל יחוד ברוך שם כבוד מלכותו הוא ענין הברכה שביארה הרשב"א בפרק קמא דברכות שרוצה לומר תוספת ורבוי השגחה לטובה על ברואיו, והיותר זה מצד העלם ההשגה הברורה ומבקש וחפץ שיתברך ויתרבה שפע השגת השי"ת במקורו ונהרא מכיפיה מבריך עד שיגיע גם אליו ההשגה, וזהו כבוד מלכותו ולא כבוד ה', שכבוד ה' אינו מלא הארץ רק במקומו ושיהיה ברוך ממקומו ויתברך כבוד מלכותו הניכר בארץ שהוא מצד השגת ה' הנעלמת להיות מושגת הבירור מצד היראה הברורה שבלב... (חלק א שיחת מלאכי השרת עמוד סג, ועיין שם עוד)
...ולכך שם אלקים וכן שם א"ד והן הם ב' יחודים עלאה ותתאה דשמע וברוך שם כבוד מלכותו, כמ"ש בזוהר (ח"ג רס"ד) דשמע הוא אחדות ממש שמלא כל העולם כולו ולית אתר פנוי מיניה בכל גופים וברואים זהו יחוד עליון, וברוך שם כבוד מלכותו הוא יחוד תתאה במדרגת מלכותו ית' שאין מלך בלא עם ויש כחות נפרדים רק שהוא בעל הכחות כולם כהוראת שם אלקים והוא אדון ומלך להם, והדברים ארוכים ומבואר קצת למעלה ד' א' ע"א. ולכך לא נכתב ברוך שם כבוד מלכותו בתורה כי בכתב נכתב שם הויה רק בעל פה אין יכולין לאומרו, וכן לעולם הבא יהיה נאמר כנ"ל, כי עולם הבא כולו יום שיהיה שם שמים גלוי בבהירות לכל ואין לו גבול... (חלק ג דובר צדק עמוד נו)