(ראה גם: ברכה, ברכות)
יהודה אתה יודוך אחיך, היינו שאנו אומרים ברוך אתה, הוא ברוך, (כשהיסוד דז"א משפיע חסדים למלכות נקרא הוא ברוך, והיא אתה, והמלכות נקראת אתה, כי השם אתה רומז על חסדים בסוד הכתוב אתה כהן, כמ"ש לפנינו). לכל הבנים לא אמר יעקב אתה אלא למקום שצריך... (משפטים קפו, ועיין שם עוד)
...ברוך ה' המבורך, (ברוך) הוא מוצא הברכות ממקור החיים, והמקום שממנו יוצא של שקוי להשקות לכל, (דהיינו יסוד הבינה), ומשום שהוא מקור (המשפיע) בסוד אות הברית, (דהיינו ביסוד דז"א) קוראים אותו המבורך, שהוא המבוע של הבאר... (תרומה קסט, ועיין שם עוד)
...וסוד יחוד הזה הוא ברוך, זהו סוד של נקודה עליונה שהוא ברוך, שכל הברכות נובעות משם, (שהוא חכמה). ואם תאמר שעולם הבא (שהוא בינה) נקרא ברוך, אינו כן, כי נקודה העליונה היא זכר, עולם הבא היא נקבה, ועל כן הוא נקרא ברוך והיא ברכה, ועל כן ברוך הוא נקודה העליונה, (חכמה), שם זהו עולם הבא (שהוא בינה), שהוא שם גדול, כמש"א ומה תעשה לשמך הגדול, כבוד, זהו כבוד עליון שהוא ז"א הכולל ימין ושמאל.
וכולם (שהם חכמה בינה ז"א) כלולים בתפלין של יד הזו שהיא מלכותו, שלוקחת הכל בתוכה, ובמלכותו זו נכללים העולמות כולם, לזון אותם ולכלכל אותם בכל מה שצריכים, ועל זה לעולם ועד, (שיורה שמכלכלת לכל העולמות). (שם תרנו)
...וזה הוא סוד ברוך (שאומרים בברכה ראשונה שבשמונה עשרה, שפירושו) הריבוי של כל התחתונים שנכללו בחיות ושרפים ואופנים, וכל ההיכלות בריבוי סוד היכל קדש הקדשים, (בכל אלו נכללו) ושורים עתה בתוכה, (במלכות דאצילות) בגניזו, ואז נקראת (המלכות דאצילות ברוך, כי נתברכה) בכל אלו הריבוים והברכות והסודות נשלמו בה, (כלומר מאחר שכל התחתונים שבהיכלות וכל היכלות נכללו במלכות, נקראת המלכות ברוך, וזהו שצריכים לכוון כשאומרים המלה ברוך)... (פקודי תשצז, וראה עוד ערך ברכות)
וסוד זה הוא ברוך, זה סוד נקודה עליונה (שהיא חכמה), שהיא ברוך, משום שכל הברכות נובעות משם. ואם תאמר, שעולם הבא נקרא ברוך, (שהיא בינה), אינו כן, כי נקודה עליונה, (חכמה) היא זכר, ועולם הבא (בינה) היא נקבה, לפיכך הוא נקרא ברוך, והיא נקראת ברכה, ברוך הוא זכר, וברכה היא נקבה, ועל כן ברוך הוא נקודה עליונה, (דהיינו חכמה), שם זה עולם הבא, (דהיינו בינה), שהיא שם גדול, כמש"א ומה תעשה לשמך הגדול, כבוד, זהו כבוד עליון, (דהיינו דעת), שהוא ימין ושמאל (דדעת), וכלם כלולים בתפלה של יד ההיא, (דהיינו במלכות), שהיא (סוד המלה) מלכותו. והמלכות לוקחת הכל בתוכה, ובזה נכללו במלכות זו כל העולמות לזון אותן ולכלכל אותם במה שצריכים, (שזהו לעולם ועד, כי ועד לשון מזון, כמו בבוקר יאכל עד, ולעולם ועד פירושו שהמלכות מזינה העולם כולו). (ואתחנן פט)
וסוד אלו הברכות לעורר ממעלה למטה, הן בסוד זה, ברוך הוא סוד המקור העליון מכל, (שהוא או"א עלאין הנקראים חכמה, וצריכים לכוין) להריק ולהמשיך ולהאיר משם כל הנרות, (דהיינו מדרגות התחתונות), והוא ברוך תמיד, כי מימיו אינם נפסקים, (כלומר שהם בזווג דלא פסיק לעלמין, ושפעם לתחתונים אינו נפסק), ומשם (מקבל) ההתחלה שנקראת עולם הבא, (דהיינו בינה), והיא (נקראת) קצה השמים, שקצה ההוא הוא קצה העליון (של ז"א הנקרא שמים), משום שיש קצה כעין זה למטה, שהוא עולם התחתון (מלכות), והיא נקראת גם כן ברוך, כנגד התחתונים, (דהיינו) להריק (הברכות) למטה, ולהתעורר ממטה למעלה בברכות התפלה, וכאן (בשאר הברכות) נקרא ברוך, זה בסוד החכמה העליונה, (שהיא או"א עלאין), הממלאה למקום ההוא, (דהיינו לבינה הנקראת עולם הבא כנ"ל), בשביל אחד דק, (דהיינו יסוד החכמה) שמכניס בו... (עקב י, ועיין שם עוד וערך ברכות)
ועל כן אומרים (ב' המסובים) רשימת המקום, (שהברכות יוצאות משם, דהיינו ברוך), מה שהמברך לא אמר. מהו הטעם, הוא משום שהעולם העליון הזה שהוא בינה משפיע ברכות תחילה לב' הכרובים שמתחתיה, שהם ימין ושמאל, חסד וגבורה (דז"א), ועל כן נקרא שמו (תחילה) אלו שני (המסובים, שהם בחינת חסד וגבורה), לרשום רשימת מדרגה עליונה, (שהוא ז"א, דהיינו שיאמרו ברוך שהוא ז"א, ואחר כך) אותו המברך שהוא באמצע, שהוא כנגד ת"ת, שהוא הקו האמצעי), לוקח הכל מבין ב' הצדדים, (שהם חסד וגבורה וגם האמצעי) מברך מכאן ולהלאה, (דהיינו שעונה להם ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו), ומרשים המקום והמדרגה, (שהברכות יוצאות משם, דהיינו שאומר) ברוך, ואז מתבשמים יחד בשלום רב י"ב שבטים שלמעלה... (זהר חדש רות תקפו)
ברוך ה' - חייבים אנו להוסיף תודות לשם שהוא אלקי שם... (בראשית ט כו)
ברוך - ...והנה מצאנו מלת ברוך על משקל שמור, והנה חפשנו בכל המקרא ולא מצאנו מזה הענין בבנין הקל רק מענין אחר, והוא "ויברך על ברכיו", גם הוא פועל עומד לא יבא ממנו פעול כלל. והנה מלת ברוך תואר, כמו עצום מהבנין הקל. א"ר מרינוס ברוך הוא תואר מבנין הדגוש, והיה הרי"ש ראוי להדגש ככל הגזרה, כמו "ברך נבות" ולא דבר נכונה, כי כל תואר כמו שכול וגבור ושכור לא ישתנו לסור הדגש בסמיכת היחיד או בלשון רבים... והנה עומד כנגדו "בוא ברוך ה'", "ברוכים אתם לה'". (שמות יח י)
ברוך ה' - כל לשון ברוך דגבי הקב"ה הן במקרא הן במשנה הן בתפלה הן במצוה הן בפירות כולן מתפרש לשון נתינת שלום או לשון שבח. (בראשית כד כז)
ברוך אתה ה' - דוד המלך היה מבקש מהקב"ה שיתן לו שפע וריבוי השגה בידיעתו ושיראהו נפלאות מתורתו, לכן הזכיר לשון ברכה שהוא שפע וריבוי, והכתוב יכלול תהלה ותפלה, כי לשון ברוך אתה ה' הוא לשון שבח ותהלה. יאמר, הלא אתה הוא מקור הברכה שממנו יבא השפע לכל נשפע... והזכיר "ברוך" לשון פועל כי הוא פעול בעצם הברכה, והוא מקור החכמה והברכה שאינו פוסק, מלשון בריכת מים. ולכן הזכיר ברוך ולא מבורך, שהוא מקבל ברכה... אבל הוא מבורך ממי שלמטה ממנו, עבדיו ומשרתיו העצומים, שמשים שבמדור העליון והתחתון, וזהו שאנו אומרים "ברכו את ה' המבורך", מבורך מבריותיו כולם. וכן ביוצר "ברוך ומבורך", ברוך על שם שהוא מקור הברכה, ומבורך על שם שמבורך בפי הכל... (כד הקמח ברכה)
...ואחר הסכמה זו שידענו מרוב שלמות טובו שחפצו להריק עלינו מברכתו, נאמר שענין הברכה שאנו אומרים לפניו איננו רק הזכרה לעורר נפשנו בדברי פינו כי הוא המבורך, ומתוך התעוררות הטוב הזה בנפשנו ויחוד מחשבתנו להודות אליו, אנו זוכים במעשה הטוב הזה להמשיך עלינו מברכותיו, ואחר הזכרה זו אנו מבקשים ממנו מה שאנו צריכים, וכן אחר הבקשה ממנו, אנו חוזרים ומודים אליו לומר, כי ממנו יבא אלינו. וזהו פתיחה וחתימה של הברכות. ונמצא לפי טעם זה שיהיה "ברוך" תואר, כלומר הודאה אליו, כי הוא כולל כל הברכות... (עקב מצוה תל)
ברוך שם משותף יאמר על מקבל הטוב והשפע מזולתו, כמו "לא תאור את העם כי ברוך הוא" (במדבר כ"א), "ברוך אתה בעיר וברוך אתה בשדה" (דברים כ"ח), ורבים כן. ויאמר על נותן הטוב והשפע לזולתו, כמו "ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב" (תהלים קמ"ד)... וזה כי ברכה שם נאמר על רבוי ותוספת טוב ושפע, וכשיאמר על המקבל יהיה ברוך פעול, כי אחר שמצאנו "ויברך ברוך אתכם" (יהושע כ"ד), שהוא מקור מן הקל, נבנה ממנו כל הבנין. ויהיה ברוך פעול כלומר מושפע מרבוי הטובה. וכשיאמר על הנותן יהיה ברוך שם התואר, כמו רחום וחנון... להיות הפעל המגיע ממנו ברכה שהיא תוספת שפע ורבוי הטובה... ולזה יהיה ברוך תואר למשפיע רבוי הטובה. ונמצא לשון ברכה על רבוי ההצלחות המתחלפות כי נמצא אותו על העושר בפנים מתחלפים... ונמצא לשון ברכה גם כן על הצלחת הבנים... ונמצא אותו על הצלחת הבריאות... ולזה מה שנבחר לשון ברוך לשבח בו את השי"ת לפי שהוא שם נאמר על ההצלחות ויורה על היותם מגיעות מפועל חי וחכם ורוצה ויכול, כאלו תיבת ברוך שם כולל לכל מיני השלמויות...
ונמצא לשון ברכה על השבח וההלול בכלל, אמר הכתוב "אברכה את ה' בכל עת" (תהלים ל"ד), שהוא כמו אהללה, וזהו שסיים "תמיד תהלתו בפי", ועל כן תקנו אנשי כנסת הגדולה זה הלשון של ברוך לשבח בו השם על כל מיני הטובות שיקבל האדם מהשי"ת, הן בגוף מאיזה מין שיהיה הן הנפש... ויתר הברכות כמו ברכות השבח להודות שהשי"ת מקור הברכות ושכל הטובות וההצלחות מאיזה מין שיהיו מושפעות ממנו... (מאמר ב פרק כו)
...רק מצד שהוא יתברך הוא ברוך, וכל אשר הוא ברוך משפיע הברכה לזולתו, וזהו ענין ברוך שרוצה לומר ברוך עד שהוא משפיע לזולתו, וכאשר האדם אומר ברוך אתה רוצה לומר מצד שהוא ברוך משפיע לאחר ובורא כל דבר, ואז הוא יוצא לחולין שיהיה נהנה אחר ממנו, לפיכך אם לא מצד הברכה היה אסור להנות מן העולם, כי חל שמו יתברך על כל הנמצאים שכל הנבראים נבראו לכבודו ובצד זה חל שמו יתברך על כל הנבראים, ואסור להנות מהם רק מצד הברכה שהוא ית' ברוך ומשפיע מצד זה מקבלים הבריות השפעה הזאת ויוצא הכל לחולין, להיות האדם נהנה מהם... (דרך חיים ג משנה ז)
והנה פרצוף הוא בגימטריא ב' פעמים ברוך, אלמא צריך לכפול בברכתו לרבות כל שיעור קומתו, וכתיב ברוך ה' לעולם אמן ואמן, בגימטריא בדד ינחנו ואין עמו אל נכר, הרי הכפל נמי גבי עונה אמן אחר ברכותיו והן בגימטריא יעקוב מלא בו"או כדי שיתברך מלא קומתו, וכן יעקב בלא וא"ו בגימטריא מלאך האלקים, דהיינו אמן אמן, לכן מה טוב שיהיו אצל כל אדם שני ריעים חברים מקשיבים ועונים אמן אחר ברכותיו. (מאמר חקור דין חלק ב פרק טו)
והענין כי מלת ברוך אינו לשון תהלה ושבח כמו ששומה בפי ההמון, שהרי כשאמר לר' ישמעאל בני ברכני, לא אמר שום שבח בברכתו אלא תפלה ובקשת רחמים... אבל האמת ברוך לשון תוספת וריבוי, וכענין "קח נא את ברכתי" וגו', "וברך את לחמך" וגו'...
אמנם ענין הברכה לו יתברך שמו אין הכונה לעצמות אדון יחיד ב"ה חלילה וחלילה, כי הוא מרומם מעל כל ברכה... אלא הכונה על השגתנו אותו מצד כחות הנשפעים מאתו בהתחברותו ברצונו לעולמות... וזה כל השגתנו כביכול אותו יתברך, הכל מצד ענין התחברותו אל העולמות והתפשטותו יתברך בתוכם. ולכן קבעו אנשי כנסת הגדולה הנוסח של כל ברכות המצוות בלשון נוכח ונסתר, תחלתם ברוך אתה לשון נוכח, ומסיימים קדשנו וציונו לשון נסתר, שמצד התחברותו יתברך ברצונו אל העולמות שעל ידי זה יש לנו קצת השגה כל דהו, אנו מדברים לנוכח ברוך אתה וכו', כי העולמות הם הצריכים לענין התוספת ורבוי ברכה מעצמותו יתברך המתחבר אליהם, וזהו מלך העולם. והמצווה אותנו ומקדשנו הוא עצמותו יתברך סתום מכל סתימין, ולכך תקינו בלשון נסתר. ואנו מקדימים לומר אתה מלך העולם, אחר שרצונך היה להוות העולמות ולהתחבר אליהם למלוך עליהם, לזאת בקשתנו שיתברך מקור הרצון לאמלכא כן לעלמין... אלא שכל כונת לבנו בכל הברכות והתפלות צריך שתהיה לעצמות אין סוף ב"ה מצד התחברו כרצונו אל העולמות, שמצדם כל התארים המתחלפים לפעול, והמשיך בהם אור ושפעת קדושה מעצמותו יתברך, כפי ההתעוררות המגיע אליהם ממעשי האדם מעם סגולה, אם לחסד ואם לרוגז... זהו ענין הברכה לו יתברך, הוא תוספת וריבוי ממש, שזהו רצונו יתברך מטעם כמוס עמו, שנתקן ונייחד על ידי הברכות והתפלות הכחות והעולמות העליונים... (שער ב פרק ב-ה)
ברוך ה' - רגילים לתרגמו לשון שבח והלול, ויש מפרשים שהוא תואר אליו ית', להיותו כולל כל הברכות ומשפיע שפעת טובה לזולתו, והוא ממשקל הכבד כמו תרוץ, שהקמ"ץ תמורת הפת"ח בעבור שאין דין דגש ברי"ש, והם על משקל חנון רחום, וכל המשקלים הכבדים נופלים על הענינים שהתאר בהם בדרך קבע לא בדרך עובר, ותרגומו הנותן ברכה. (שמות יח י)
ברוך ה' - ...שהאומות חשבו שהוא רק מהולל לא ברוך, רוצה לומר שהברכה מורה על השפע שיוצא מאתו, והם אמרו שהוא אינו משפיע בעולם השפל כי מסר ההנהגה לכוכבי השמים, והוא רק מהולל על שהוא הסבה הראשונה ולא ברוך... (שם)
ברוך - יש מהססים לפרש מלה זו כפשוטה, וכך משבשים את כל מובנה. לדעתם, שונה משמעותה ביחס האדם אל ה' ממשמעותה ביחס ה' אל האדם, לפיכך הם רואים בה תאר, מקור הברכה, כדוגמת חנון ורחום, מקור החן והרחמים. אולם, לא הרויחו בכך דבר, פעמים אין מספר אנחנו מצווים לברך את ה', ו"נשמת כל חי תברך" את ה', אם האדם מברך את ה', הרי ה' הוא ברוך, ואין מנוס מזה. אך למה זה נבקש מנוס, בה בשעה שהקב"ה תלה את קיום רצונו עלי אדמות בהחלטתו החפשית של האדם. הרי הוא אמר לו ברכני, קדם את מטרתי, עשה את מצוותי, הגשם את רצוני, ברך את מלאכתי, שהשלמתה עלי אדמות תלויה היא בידך. וכדרך שמלאכיו כל צבאיו, משרתיו עושי רצונו, כדרך שכל מעשיו בכל מקומות ממשלתו מברכים את ה' - לא רק מהללים אתו - אלא שמשתתפים בהגשמת תכלית העולם, כן אומר כל יהודי אל נפשו, גם את, "ברכי נפשי את ה'", ובשעה שהיהודי אומר "ברוך אתה ה'", הרי הוא נודר להקדיש את כל כחותיו לקיום רצון ה'... (בראשית ט כז, וראה שם עוד)
ברוך אברם לא-ל - לא 'ברוך מ', אלא 'ברוך ל', כל מקום שאתה מוצא לשון זו במקרא ברוך לה' יש בה משום הכרת טובה על מעשה רב או גמילות חסד... וזה הרעיון הרמוז בביטוי זה, הברכה הניתנת לצדיק יש בה משום ברכה לה', והיא מסייעת להגשמת רצון קדשו, שכן, הצדיק המתברך בטוב ה' חוזר ומברך בו את ה', הוה אומר, מגשים בו את רצונו עלי אדמות... (שם יד יט)
ויאמר ברוך ה' - ...אלא הענין דברכה משמעו העיקרי אינו לשון הודיה בעלמא אלא לשון תוספת השפעה למעלה כביכול, כדאיתא בבא מציעא ט"ו דהקדש טעון ברכה, מדכתיב "וברכת את ה' אלקיך", וכך יסד מלכו של עולם ית', דברכת האדם פועלת למעלה... אבל זה אינו אלא בהליכות העולם על ידי הטבע, מה שאינו כן אם בא בנס נגלה לשעה, ומשום הכי אין צריך תפלה להבא במקום שהישועה ברורה ומובטחת... משום הכי אליעזר שבא לידו הענין בדרך נס נסתר בהשגחה פרטית לכן בירך, מה שאינו כן יציאת מצרים שהיה בנס נגלה משום הכי לא ברכו עד שבא יתרו ובירך גם על זה. ואם כן משמעות ברוך שם היינו הודיה ושבח... (בראשית כד כז)
ולדוגמא, כשמתחילים התפלה ואומרים "ברוך", שפירושו אתה הוא מקור הברכה, וממך הכל כרצונך הטוב, ובזה יכוון אנו כן מכירים בטובך, ומודים לך. וזה אמנם עיקר יסוד ותכלית התפלה... ובהכרתנו זאת הנה נותנים עוז לאלקים ברצונו הטוב ליתן למכירי טובתו... (דעת תורה דברים עמוד קטז)
ברוך - מלשון בריכה, התפשטות, ופירושו כלפי הקב"ה: אני מבקש ריבוי והתפשטות אורו יתברך בנשמה שלי... (חלק ג עמוד עט)
נוסח הברכה הוא: ברוך אתה ה' וכו', ופירשו הראשונים (כד הקמח), שה' מקור הברכות, ביאור הדבר, כל התפשטות הגילויים בבריאה באה ממנו יתברך, וברכה היא ריבוי והתפשטות הרוחניות הזאת, וממילא מתרבה על ידי כך גם הגשמיות ככלים לרוחניות. אבל ריבוי הגשמיות בלי ריבוי תוכנה הרוחני, אינה ברכה אלא קללה לאדם, שנעשה משועבד לגשמיות.
ל"נפש החיים" הכוונה ב"ברוך" בקשה לתוספת וריבוי השפעתו בעולם, ומדוע לא נאמר שהברכה רק שבח והכרה שהוא לבדו מקור הברכות?
מה שירגיש האדם לחסרון ישאף למלאותו, ובמקום השאיפה שם תפלה, פניה אל המקור לקבל משם צרכו להשלמתו. המאמין כי השי"ת הוא המקור האמיתי לכל, הוא פונה רק אליו למלאות חסרונו, הרי שהרגשת החסרון תביא את המאמין לידי תפלה, מאחר שאי אפשר להכיר שבחו יתברך באופן ישיר, אלא מתוך הכרת שפלות עצמנו, לכן השבח האמיתי הוא אם נבוא בהכרת חסרוננו לבחינת התפלה ולפנות אל המקור האמיתי למילויים, ולהכיר בזה גודל חסדיו. וזה הגדר האמיתי של אמירת "ברוך", הכרת שבחו על ידי תפלה ובקשה לריבוי שפעו יתברך... (שם עמוד רעג)