בריאה   בין   השמשות   

זהר:

הא תנינן, שהוא איל שנברא בין השמשות היה, (והרי) בן שנתו היה, כמו שאתה אומר כבש אחד בן שנתו, וכן הוא צריך להיות (כמו עולת תמיד), ואיך תאמר שהאיל נולד בין השמשות, אלא שנתמנה (אז בערב שבת בין השמשות) הכח של אותו האיל, שיהיה נועד לבא (בפועל) אל אברהם בשעה שיצטרך לו, (ועל כן נולד באמת בזמנו, וכשהיה בן שנה נזדמן לאברהם), כמו כל הדברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, שפירושו שנתמנה אז רק הכח שיזדמן הדבר בפועל לעת הצורך, וכן הוא אותו האיל שנקרב תחת יצחק. (וירא תקח)

אמר לו אין (הבאר דיעקב ומשה במצב הבאר שחפרוה אברהם ויצחק), אלא משעה שנברא העולם נברא באר הזו, (כלומר שכבר היתה במצב שלאחר התקון), ובערב שבת בין השמשות נברא פי הבאר, (דהיינו היסוד שלה על ידי עליתה אז לבינה, ובמצב הזה אינה צריכה עוד לתקון), וזו היא הבאר שראו יעקב ומשה... (שמות רי)

תנינן עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות וכו', הכתב והמכתב והלוחות, שכתוב והלוחות מעשה אלקים המה, והמכתב מכתב אלקים הוא. מהו הראיה מכאן שהיה בערב שבת, ואולי על הר סיני, אלא ודאי כן הוא שבערב שבת היה, תא חזי, בכל מעשה בראשית לא נאמר שם מלא אלא אלקים אלקים נאמר בכל מה שנברא, וכולם הם שם אלקים עד שכל המלאכה נשתכללה בערב שבת, משנשתכללו כל המעשים נקרא הוי"ה אלקים שם מלא.

ואף על פי שבשם אלקים נברא הכל, לא נשתכלל בעשיה כל מה שנברא עד ערב שבת, בשעה ההיא נשתכלל הכל בעשיה, שכתוב מלאכתו אשר עשה, מכל מלאכתו אשר עשה, (היינו) שעמדה במעשה, ועל כן כתוב, והלחת מעשה אלקים המה, (דהיינו) כאשר נשתכלל העולם בשם אלקים במעשה, (שהוא בערב שבת), ולא לאחר כך שכתוב הוי"ה אלקים, ובזה נשתכלל העולם ועמד על קיומו. (משפטים שנט)

עתה יש לגלות, חברים שמעו, פי האתון שנברא ערב שבת בין השמשות, היעלה על דעתכם, שפיו היה פתוח מאותו הזמן, או (שהפירוש הוא), שתנאי התנה הקב"ה מאותו הזמן, אינו כן, וסוד יש כאן, שנמסר לחכמים שאינם משגיחים על טפשי הלב, פי האתון הוא מדרגה של אתונות, אותו כח העליון של צד הנקבות, אותו שהיה שורה על ההוא אתון, (כי אין לך דבר מלמטה שאין עליו מלאך וממונה למעלה), ודבר עליה, (והוא הנקרא) פי (האתון). וכשברא הקב"ה אותה המדרגה שנקראה פי האתון, סתם אותה בתוך הנקב דתהום הגדול, וסתם אותה עד זמן ההוא, כשהגיע זמן ההוא פתח אותו הנקב (של תהום הגדול), ויצאה ושרתה על האתון (של בלעם) ודברה.

כעין זה ותפתח הארץ את פיה, את הוא לרבות (המלאך) דומה, שהוא (נקרא) פי הארץ, את פי האתון הוא לרבות (המלאך קמריאל) הנקרא פי האתון. כעין זה הוא פי הבאר, מי הוא פי הבאר, הוא אותה המדרגה שהיתה ממונה עליה מלמטה, שהוא תחת פי ה', ומי הוא (הוא המלאך אשר) יהדריאל שמו. ג' פיות אלו נבראו ערב שבת בין השמשות, כי בשעה שכבר קדש היום עלה הפה הממונה על כל שאר פיות, ומי הוא, היינו אותו יום שעלה ונתקדש בכל, אותו שנקרא פי ה', (הוא המלכות), וערב שבת בין השמשות נבראו שאר פיות, (דהיינו המלאכים המנהיגים ענפיהם שבעולם הזה, שהם כחות החול). נתקדש היום עלה הפה השולט על כל (הכחות), שהוא פי ה'. (בלק שה)

מכילתא:

וזה אחד מי' דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות, הקשת, והמן, והמטה, והכתב, והשמיר, והלוחות, ופי הארץ לבלוע הרשעים, ופתיחת פה האתון, וקברו של משה, ומערה שעמד בה משה ואליהו, ויש אומרים אף בגדים של אדם הראשון, ומקלו של אהרן שקדיו ופרחיו... (בשלח-ויסע ו)

ספרי:

(מוסיף על הנ"ל) ויש אומרים ומזיקים, רבי יאשיה אמר משום אביו אף האיל והשמיר, רבי נחמיה אומר אף האור והפירדה, רבי יהודה אומר אף הצבת, וכן הוא אומר צבתא בצבתא תתעבד, קמייתא מאי הוית (איך נוצרה הראשונה), לא בריה הוית. אמרו לו והרי יכול לעשות בדפוס ולהתיכה בתוכה. (ברכה שנה)

תלמוד בבלי:

והא תניא עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, אלו הן, באר והמן וקשת כתב ומכתב והלוחות וקברו של משה ומערה שעמד בו משה ואליהו, פתיחת פי האתון ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים, רבי נחמיה אומר משום אביו אף האור והפרד, ר' יאשיה אומר משום אביו אף האיל והשמיר, ורבי יהודה אומר אף הצבת... (פסחים נד א)

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן, פי הארץ, ופי הבאר, ופי האתון, והקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב, והמכתב, והלוחות, ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו משה ואילו של אברהם אבינו, ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה. (אבות ה ו)

מדרש רבה:

...ר' אומר אלו השדים, שברא הקב"ה את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש השבת ולא בראן, ללמדך דרך ארץ מן השדים, שאם יהיה ביד אדם חפץ טוב או מרגלית ערב שבת עם חשיכה אומרין לו השלך ממך, שמי שאמר והיה העולם היה עסוק בבריתו של עולם וברא את נשמתן ובא לבראות את גופן וקדש שבת ולא בראן. (בראשית פרשה ז ז)

פרקי דר' אליעזר:

עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, ואלו הן פי הארץ, פי הבאר, פי האתון, הקשת, והמן, והמטה, והשמיר, והכתב והמכתב, והלוחות, ויש אומרין אף מזיקין וקבורתו של משה רבינו ואילו של יצחק, ויש אומרים אף הצבת. (פרק יט)

...ושם נפתחה להם הבאר שנברא בין השמשות והלכו (הגר וישמעאל) ושתו ומלאו את החמת מים. (פרק ל)

וחבש אברהם את החמור, הוא החמור בן האתון שנבראה בין השמשות, הוא החמור שרכב עליו משה בבואו למצרים, הוא החמור שעתיד בן דוד לרכב עליה... (פרק לא)

עקדה:

אחר נאחז - ...ומה שאמר במסכת אבות שהאיל נברא בערב שבת בין השמשות רוצה לומר, שהוא נמצא מיוחד לעצמו, ודברים אלו נבראו אחר בריאת האדם, כי הם ענינים מעולים הולכים עמו מהלך השלמות, והיו להשלמת ענינים נפלאים, ורוצה לומר גם כן שנבראו עם הערב, והשלמתם עדיין תלויה ועומדת, וכן הקשת תלויה ועומדת עד לתיקון העולם על ידי הבחירה. (בראשית כב יג)

מעשה אלקים המה - וכל אחד מהדברים שנבראו ערב שבת בין השמשות מציאות נסים נוראה מאד בלתי נמצאת על ידי הטבע הכללי, ולא על ידי שינוי כשאר הנסים, שאמרו עליהם חז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מעשה בראשית וכו', ומציאותן הנפלאה היתה תלויה ועומדת עד בא העת כפי שימשך ממעשה המקבלים... (שמות לב טז)

אלשיך:

והנה איל - ...והנה הנברא בין השמשות היה עצום מאיכות שאר הנברא, ומאז קלקל האדם כבר ברא רפואתו, ופרחה קדושת שבת לתקן מה שעיוותו, ובא האיל הרועה תחת עץ החיים ושתה את מימיו לתקנו... (בראשית כב יג)

מהר"י יעבץ:

עשרה דברים נבראו וכו' כתב הר"י ן' שושן ז"ל אלה העשר עשרות שהזכיר בזה הפרק טעמם עיקר גדול במציאות, והוא כי עשר ספירות בלימה הם מעמידים את העולם את השמים ואת הארץ... ועשרה דברים שנבראו בין השמשות תמצא כי לא היה קיום לישראל אם נעדר אחד מהם, אם נתקיימה מחלוקת קרח בטלה התורה... פי הבאר, היחיה אדם בלי מים, פי האתון אילו נשלמה עצת בלק ובלעם לא נשתיירו משונאיהם של ישראל שריד ופליט... ונראה לי, אף על פי שקבלת החכמים ע"ה קבלה ואין לפקפק בדבריהם יותר מבכתוב, אפשר לומר שרמזו הכתובים ענין זה המאמר, כי כתוב בענין האתון (במדבר כ"ב) "ויפתח ה' את פי האתון", והיה ראוי לומר ויפתח ה' פה לאתון, אלא ודאי נראה שלא היה ענין נברא לשעתו, וכן "ואם בריאה יברא ה' ופצתה האדמה את פיה", הפה שנבראת קודם לכן... השמיר בו נבנה בית המקדש והוא קיום העולם... ונראה לומר כי אף ליש אומרים אף המזיקים אין האור ניכר אלא מתוך החשך, ואל תסתפק בזה כי הוא יסוד גדול, אולי כיון אל הספירות, כי כל היצורים דמות טבע חותמם...

והצבת בצבת עשויה, לא רצה שום מפרש להודיענו מה ענינו של צבת בכאן, אם לומר שהיא היתה בכלל הנבראים בערב שבת לא אחשוב שיצייר זה בן משכיל, כי כל העשרה דברים היו נסים, והצבת היא כיתר הדברים שברא השי"ת בששת ימי בראשית. ועוד אי אפשר שתהיה נבראת בערב שבת, כי ברזל מעפר יוקח (וביום א' נבראה הארץ). ולאחד מגדולי הדור ראיתי זה הענין וזה לשונו... ולפי דעתי כי הכוונה להם לומר כי אלו העשרה דברים שנבראו אינם ממין הבריאה שנבראה בששת ימי בראשית, כי כל הדברים שנבראו אז היו באופן שישתלשלו לעולם אלו מאלו, וכאומרו (בראשית ב') "אשר ברא אלקים לעשות", לדעת קצת המפרשים ז"ל, אבל אלו העשרה דברים לא היו כן, כי לא נבראו מהם במיניהם כלל כי אם הם בלבד, ולהיותם משונים מכל הנבראים בששת הימים וכאילו הם בריאה לבדה, נתייחד להם הזמן ההוא. והוא דמיון האומן אשר עליו לעשות שתי מלאכות משונות זו מזו, שמשלים הראשונה תחלה ואחרי השלים המלאכה הראשונה מתחיל בשניה, וכן עשה הא-ל ית' בששת ימי המעשה עשה כל הדברים המשתלשלים זה מזה לעולם, וערב שבת בין השמשות התחיל במלאכה אחרת ממין אחר שאינה משתלשלת כלל, אלא הם עצמם עומדים. ולזה כיוונו חז"ל בזו המשנה. והצבת בצבת עשויה יאמר כל הדברים הנזכרים היו מין חדש שלא נשלשל מהם דבר, אבל הצבת רצה לומר כל שאר הדברים במעשה בראשית נשתלשלו זה מזה.

ונראה לי כי ענין גדול רמזו לנו באומרם שהם נבראו ערב שבת בין השמשות, והוא כי זה העולם יתנהג על פי המנהג אשר בו היום עד בוא יום ה' הגדול והנורא, הוא שבת של הקב"ה וביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, כי יעביר השי"ת גלולים מן הארץ, הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות וזה יהי לכבוד יום השבת של הקב"ה כאדם המתקן ביתו ליום השבת לכבוד הקב"ה... ואולם אמרו והצבת, אצלי כאומר אם תקשה והלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית נזכר שם ולמה לא נזכרו גם אלה העשרה דברים, אמר והא על כרחך הצבת בצבת עשויה ומי עשה הראשונה, השי"ת, והלא לא נזכרה, אף אתה אל תתמה על אלו העשרה דברים... (אבות ה ה)

מדרש שמואל:

יש להבין למה נבראו בין השמשות ולא קודם. ואפשר לפי שאלו הדברים לא היו אלא לצורך שעה או לצורך דור א' ולא לדורות, ולכן הקדים המלאכות התמידיות ותדיריות ואיחר אלו הדברים עד סוף הזמן לפי שהם טפלים אל השאר, כי פי הארץ לא נברא אלא לקרח, פי הבאר לדור המדבר, פי האתון לבלעם, והקשת אין בו צורך רק עד ימות המשיח להגן על הדור שאינו הגון... והכתב והמכתב והלוחות לעתיד לבא אין אנו צריכין להם כי הוא ית' פה אל פה ידבר בנו, כמו שאמר הכתוב וכל בניך למודי ה' וגו'...

ואפשר עוד לומר כי אלו הדברים נבראו בערב שבת בין השמשות לפי שכבר חטא אדם הראשון וגברו החיצונים והקליפות וראה השי"ת לברא אלו העשרה דברים לתועלתם של ישראל, כי מבלעדם לא היתה להם תקומה, ועל דרך מה שאמרו ז"ל שבא השבת והגין על אדם הראשון, כן נאמר בנידון דידן שהמתין עד זמן השמשות כי הזמן עצמו יגן על ישראל, לפי שישראל מוסיפין אותו מחול על הקודש, ובאותו הזמן נבראו אלו הדברים לתועלתם של ישראל... ויש אומרים אף המזיקין, כי לתועלתם של ישראל נבראו, שהמזיקין נפרעין מן הרשעים סמאל וסיעתו ונשארה נפשם מתוקנת אחר שפורעים את חובם...

וכתב הרי"א ז"ל כי ראה מי שכתב שנבראו אלו הדברים ערב שבת בין השמשות לשתי כוונות נפלאות, האחד לומר שנבראו אחר בריאת האדם להורות על מעלתם והיותם יוצאים מכלל אלו הדברים הטבעיים, שנבראו קודם האדם, וכאלו באו לגמור מלאכתו והולכים עמו מדרך השלימות, כי לא היו אלא להשלמת ענינים נפלאים לקדושים אשר בארץ המה. והשנית לייחס אל אחרית הערב, והוא בין השמשות כמלאכה בלתי נגמרת לדוחק השעה, שהשבת מפסיק ולא מניח לגמור אותה עד אחר השבת, וענין זה שאלו נבראו מקדם ונשארה השלמתם תלויה ועומדת עד צאת אל הפועל אחד משני קצוות האפשר בבחירת איש איש מכל אותם אשר נעשה בשבילו, הן לזכות הן לחובה, שאלו לא בחרו בהם לא יצאו...

והר"ם אלמושנינו ז"ל כתב לבאר למה יחדו הדברים האלו הנזכרים במשנתנו זאת לערב שבת בין השמשות אשר נתחבטו בו המפרשים כלם, מה שאאמינהו אני הוא הענין מסכים למה שכתב הרלב"ג ז"ל, שההויה בששת ימי בראשית אשר נתייחסה לכל הבריאה היתה רצונית, ומה שנמשך מן ההויה ביום השביעי ומיום השביעי והלאה היתה הויה טבעית וכו'. וכללות כוונתו היא, שהויה הנפלאת היא כמו ממוצעת אשר נתחדש ממנה העולם ובין ההויה הטבעית אשר נמשך מציאות העולם אחרי התגשמו. ובזה נאמר כי להיות ענין הנפלאות ממוצע כנזכר על כן נאמר שנבראו בערב שבת בין השמשות, כלומר בין הדברים הנפעלים ברצונו ית' ובין הנבראים בטבע ובהמשכות...

והרי"א ז"ל כתב, יש מפרשים הכתב על התורה והמכתב והלוחות על עשרת הדברות שהיו נכתבים עליהם, וכתב עוד, ולי נראה שלא כוונה המשנה לעשות ג' דברים כתב מכתב ולוחות כי אם להבדיל בין הלוחות הראשונים לשניים, כי הנה בלוחות השניים לא היה הנס כי אם לבד בכתיבה, שמשה פסל אותם והשי"ת כתב עליהם עשרת הדברות בדרך נסיי... וכנגד הלוחות הראשונות אמר והמכתב והלוחות לפי ששניהם היו מהפועל הנסיי...

והמאירי כתב כי אמר הכתב על מלאכת הכתיבה בין האנשים, והמכתב על מציאות הלשון שנקרא מכתב, לפי שמה שידבר האדם יעשה טופסו בכתב, ולכן היתה הלשון הוא הדבר הנכתב... (אבות ה ה, וראה שם עוד)

מהר"ל:

אבל י' דברים נבראו בין השמשות, הבריאה שבין השמשות יוצאת מסדר העולם, ולא נקרא עליו שם בריאה, שאינו נחשב מעניני העולם הזה, כי אלו הי' דברים נבדלים מעולם הזה, ולפיכך חשב אותם באחרונה, ואינם דומים לשאר נסים, כי הגם שהנס אינו מענין העולם, שאינו בטבע, מכל מקום הוא לשעה בלבד, ולא נקרא שיוצא מסדר העולם, אבל הדברים שנבראו בין השמשות אינם לשעה, אבל נבראים מתחילת הבריאה, וכאלו הם עולם בפני עצמו... (דרך חיים פרק ה משנה ב)

ופירוש משנה הזאת, מה שהוצרכו חכמים לומר, כי יש דברים נבראו בערב שבת בין השמשות, דבר זה, הזמן של ערב שבת בין השמשות הוא הגורם, וזה מפני כי שאר בין השמשות שהוא לא יום ולא לילה , ממה נפשך אם הוא יום הרי הוא זמן של ששת ימי בראשית, ואם הוא לילה גם כן הוא זמן של ששת ימי המעשה ואין כאן חדוש, אבל בערב שבת בין השמשות מצד שהוא בין השמשות של קדושה הוא יותר במדרגה משאר ימי הטבע, ואי אפשר לומר שלא נברא בו דבר, שהרי אינו שבת גמור, ואי אפשר שנברא בו כמו שאר ימי בראשית, שהרי אינו חול, ולפיכך נבראו בו דברים שהם למעלה מן הטבע, ואינם טבעיים כמו שנבראו בששת ימי המעשה, וכל זה בין השמשות של ערב שבת הוא למעלה מששת ימי הטבע, כמו שהשבת מצד קדושתו הוא למעלה מן ששת ימי בראשית, ולפיכך בין השמשות של ערב שבת אי אפשר שיהיה בלא בריאה, כי עדיין לא נכנס השבת שהוא שביתה גמורה ואי אפשר שיהיה נברא בו הדברים הטבעיים שהרי הוא יותר במדריגה מששת ימי המעשה, ולפיכך נבראו בו אלו דברים שאינם טבעיים לגמרי והם קרובים אל הטבע, כי כל אלו הם דברים גשמיים ומצד זה טבעיים, ומצד שאינם כמו שאר דברים טבעיים הם יוצאים מן הטבע.

וכבר התבאר שכל דבר שיש בו קדושה ראוי לו מספר י', ואין קדושה בפחות מי' ולפיכך נבראו בין השמשות של ערב שבת י' דברים, כי יש בו בחינת קדושה במה שהוא יוצא מששת ימי המעשה שהם חול... ואני אומר כי הגרסא הנכונה היא: אילו של יצחק וקברו של משה, ששניהם צורך צדיקים, ויש אומרים אף המזיקין, ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה, ומעתה המשנה שוה לברייתא כי תמצא ששת הבריות בשוה, שמוסיף על י' דברים השנויים ג' דברים בבריתא קמיתא... לעולם תמצא ג' דעות מוסיפין, ודבר זה אין נראה כלל שיהיה במקרה, אבל דבר גדול ומופלג הוא... ולפי דעת הכל אי אפשר שיהיה פחות מי' דברים שנבראו בין השמשות, וזה לפי ענין הזמן שהוא בין השמשות של ערב שבת... מחמת עילוי הזמן... כי הראשון סבר כי אף על גב שהעיקר בין שמשות הוא בין הימים לגמרי ובו נבראו י' דברים, והוא כאלו אינו המשך זמן לקורבתו שיש לו לשבת, מכל מקום הזמן אשר הוא קרוב אל זה הוא גם כן בין השמשות, ולפיכך באותו בין השמשות גם כן נברא אילו של יצחק וקברו של משה, ויש עוד בין השמשות והוא רחוק יותר אבל הוא קצת קרוב, ובשביל כך הוסיפו יש אומרים אף המזיקין, ויש עוד זמן בין השמשות מיד אחר שקיעת החמה, והוא יותר רחוק, ומכל מקום כיון שהוא אחר שקיעת החמה יש להוסיף אותו גם כן על בין השמשות, והוסיפו על זה הצבת שהיא גם כן נבראת בין השמשות... ודוקא עד ג' הוסיפו על בין השמשות שהוא אחרון, וזה מפני כי אחר שכבר עבר היום שלפניו מתחיל למקרב אל השבת, וכל דבר שהוא מתקרב נחלק לשלשה חלקים, התחלת הקירוב ואמצע הקירוב וסוף הקירוב, חוץ מן בין השמשות האחרון שהוא נחשב כאלו אין בו זמן כלל, כמו העתה שהוא תכלית הזמן העבר והתחלת הזמן העתיד.

ובאולי יקשה לך אם כן אין שייך בו בריאה כלל, כי אין הויה רק בזמן, כי זה אין קשיא, שאם היתה הבריאה דברים גשמיים כל הויה גשמית צריך לה זמן בודאי, אבל אלו דברים אינם דברים גשמיים שצריך אליהם זמן כלל, כי אף שהם דברים גשמיים אין עיקר שלהם רק מה שהם בלתי טבעיים, וזה היה נברא בין השמשות, כי לא היו נבראים בפועל לגמרי, רק שנגזרו בין השמשות כדלקמן, ולפיכך אין נחשב בין השמשות הזה זמן שהוא תולה בגשם.

ועוד כי אף שהוא זמן לא נחשב זמן כלל שהוא כמו רגע שאמר ר' יוסי שאי אפשר לעמוד עליו, ולפיכך נבראו בו י' דברים כמו שהתבאר, ושאר בין השמשות אינו כל כך במדריגה וכל יש אומרים מוסיף הזמן שהוא יותר רחוק ולעולם ההוספה האחרונה קרוב יותר אל הטבע, מפני שהוא קרוב לזמן ששת ימי המעשה, לכך הוסיפה המשנה צבת בצבת עשויה, והוא תוספות אחרון והוא דבר דומה אל ענין הטבע, עד שהחכמים חולקים ואומרים כי הוא בריה בידי אדם לגמרי...

כתב ומכתב פירש"י כתב קריאת שם האותיות, והמכתב חקיקת צורתן, כך שמעתי. ולי נראה כתב זה חקיקת צורתן והמכתב זה החרט שכתב בו חקיקת הלוחות כההיא דמסכתא קדושין מנין לרבות הסול והסירה והמכתב... ותימה הרי כתובים באצבע אלקים כתיב ואם כן לאו בעט כתובין. ונראה דכתב הוא צורת האות, והמכתב הוא קבלת הכתיבה, והכתב הוא בפני עצמו... שגזר הקב"ה בערב שבת האות שיהיה צורתו כך וכך, ועדין לא היה מקבל הצורה עד שגזר על קבלת הכתב, דאין הבריאה מה שנבראו י' דברים בין השמשות בריאה ממש אלא שגזר הבריאה בין השמשות, שאין נראה כי האיל של יצחק היה חי מששת ימי בראשית עד אברהם, רק שגזר על בריאתו וזהו בריאתו, וכך גזר צורות האותיות כפי מה שהן, וגזר גם כן קבלת הכתב כמו לדעת ר' נחמיה האור והפרד... ובגמרא מוקי לה דעלו במחשבה בערב שבת... (שם פרק ה משנה ו, וראה שם עוד)

חמור המיוחד וכו', יש לשאול מה ענין חשיבות החמור הזה משאר חמורים שרכב עליו אברהם ומשה ומשיח, דלא שייך בחמור חשיבות, ובפרקי דר' אליעזר יש שם מדרש זה, וכן ישנו שם ויחבוש את החמור הוא החמור שנברא בין השמשות... אבל דעת רז"ל כך שתמצא דברים באברהם ובמשה ובמלך המשיח מה שלא תמצא בשום בריאה ונתייחדו בדבר מעלה, כי אברהם תמצא התרוממות וגדולתו על כל הנמצאים, שנאמר אצלו "כי אב המון גוים נתתיך"... וכן משה רע"ה היה בהתרוממות הזה, שהרי נאמר במשה גם כן "נטה ידך על השמים", ודרשו רז"ל והביאו רש"י שהגביהו למעלה מן השמים, ומלך המשיח הוא מתרומם עוד... וכאשר תדע כל זה אז תתבונן במה שאמרו כי החמור שרכב עליו אברהם הוא החמור וכו', כי ראוי לך לדעת כי הרכיבה היא על התנשאות ורוממות כי הרוכב הוא מתנשא על הבהמה, ומפני כי אלו היו מתרוממים ומתנשאים כתבה התורה אצלם לשון רכיבה, וקאמר בזאת הרכיבה שהיא על החמור דוקא, לטעם עמוק מאד, וזה כי אין במין הבהמות הטמאות שהוא מיוחד למצוה כמו החמור, שהרי אצלו פטר רחם נוהג, וסוד הדבר הוא דבר נפלא, כי מפני שהחמור הוא נוטה אל הפשיטות יותר מכל שאר בהמות טמאות, שהוא חומרי יותר, והפשוט הוא יותר ראשית ויותר מוקדם לאשר הוא מאוחר... ולפיכך החמור הזה בעבור פשיטת צורתו הוא ראשית הבהמות טמאות... ומפני זה כתב אצל אלו השלשה רוכבים על החמור, בעבור שהחמור הוא פשוט והפשוט הוא ראשית בענין הפשיטות, ולפיכך הם מיוחדים לרכיבה... ולפיכך נברא החמור בין השמשות ולא שהיה החמור חשוב יותר בשביל שנברא בין השמשות, כי מפני שהיתה רכיבה זאת מיוחדת והוא רכיבה על העולם הטבע ואלו השלשה היו רוכבים על הטבע, ובשביל זה לא היה ראוי שיהיה החמור הזה מסודר מן העולם הזה... ודברים אשר נבראו בין השמשות הם דברים יוצאים קצת מן הטבע, ומכל מקום הם דומין לטבע... (גור אריה שמות ד כ)

...ואני תמה על הרמב"ן ז"ל וכי אדם בעולם שסובר שהיה השופר הזה שיצא ממנו הקול במתן תורה שופר טבעי, שמקשה על המדרש ז"ל שהקרנים של איל שהקריב אברהם נשרף, לא עלה על דעת אחד מעולם... ומפני כי האיל הזה הוא דבר שאינו בטבע, במה שהוא נברא בין השמשות, והוא בלתי טבעי, שאלו היה דבר טבעי היה נברא בששת ימי בראשית בטבע, ומפני שההפסד על ידי הקרבה ראוי לדברים הטבעיים והוא לה' בטבע, וכאשר מגיע הפסד להם אין לומר שהיו אותם הנבראים לבטלה, כי לכך נבראו, אבל דבר שאינו בטבע היה לבטלה אם היה לה' הנפסד, לפי שאין הפסד כזה על ידי הקרבה לדבר שהוא שלא בטבע... לכך אמר האיל שנברא בין השמשות שהוא שלא בטבע לא יצא מאתו דבר לבטלה... (שמות יט טז, וראה שם עוד)

אור החיים:

וישבות ביום השביעי - ונראה לומר על דרך מה שאמרו ז"ל כי בריות נבראו ערב שבת עם חשיכה ולא הספיקו לגמור בריאת גופם עד שקדש היום, והן הם המזיקים. ויש לנו להשכיל זאת איך יוצדק ליאמר בערך הבורא יתע"ש שלא הספיק לגמור וכו', הלא דבר ידוע לכל כי כהרף עין יכול לברא עולמות כלם... אכן הכונה היא כי רצה ה' להודיע עוצם מעלות יום המכובד, כי הלא תדע שישתנה הדבר בין מלאכה שהתחיל בה ואין הפסד למלאכה שכבר התחיל בה ותפסד אם לא יגמרו אותה, וכאן הודיענו הכתוב כי מלבד שלא התחיל מלאכה אחרת אלא אפילו במלאכה שהתחיל בה כשקדש היום גם כן שבת מלגמור אותה, הגם שנפסד המלאכה שהתחיל בה הפסד שאין אחריו תיקון... (בראשית ב ב)

שפת אמת:

בפסוק מרבים העם וכו' ויכלא העם מהביא... ולהוסיף ביאור על הנ"ל דאיתא שהקב"ה הניח מלברוא גופים להרוחות בבין השמשות של שבת. והלא גלוי וידוע לפניו ב"ה שיערב השמש בינתים, אמנם כך היה רצונו ית' שלא להיות נשלם העולם הזה בשלימות, וכמו שכתב המהר"ל ז"ל שעולם הזה הוא בחסרון השלימות, וההשלמה על ידי המשכת כח הבורא על ידי תורה ומצות, וזה ענין צדיקים מקיימין העולם, ומצד זה עצמו שולטין המזיקין בעולם על ידי חסרון השלימות. ונחזור לדברינו שכמו כן התנדבו בני ישראל ביותר, אך לא בא הכל לידי מעשה... (ויקהל תרל"ז)

שם משמואל:

ולפי זה יש ליתן טעם על ניצוח האויבים שמפסיק בין ברכה ששית לשביעית, על פי מה שהגיד כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה בטעם בריאת המזיקים בין השמשות, ובשביל קידוש היום לא נגמרו... והגיד הוא זצללה"ה עוד טעם לשבח, כי ברכה חלה על דבר שלם ולא על חסר בלתי נשלם ופגום, ועל כן ברכת שבת חלה אחר השלמת הבריאה וקיבל העולם הנגמר ברכה, ואם היתה נגמרת בריאת המזיקין היתה חלה ברכה גם עליהם, והיו מחריבין העולם, על כן בכוונה עשה השי"ת שלא יגמרו בכדי שלא תחול עליהם ברכת שבת. (תבא תרע"ה)