(ראה גם: בריאה-כללי, שמים)
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. והארץ היתה תוהו ובוהו וחושך על פני תהום, ורוח אלקים מרחפת על פני המים. (בראשית א א)
יהי רקיע בתוך המים, א"ר יהודה בזה פרודים עליונים ממים תחתונים, רקיע פירושו התפשטות של מים, ועל כן נאמר, ויהי מבדיל בין מים למים, דהיינו בין מים עליונים למים תחתונים.
ויעש אלקים את הרקיע, יורה שעשה בו פעולה בגדלות שלמעלה, (כלומר שהמשיך בו מוחין דגדלות מהבינה)... לא נאמר יהי רקיע וגו' ויהי רקיע, אלא אומר ויעש וגו', שלשון זה יורה שהגדיל אותו בגדלות רבה כמבואר. (בראשית ב' קנד)
ותא חזי, אור וחושך לא היו יחד, כי אור הוא מצד (קו) ימין, וחשך הוא מצד (קו) שמאל, מה עשה הקב"ה, (שהוא בינה), שיתף אותם ביחד וברא מהם שמים, (שה"ס ז"א הוא סוד קו האמצעי הכולל ומכריע ב' הקוין ימין ושמאל שהם אש ומים). מהו שמים, (הוא אותיות) אש ומים, שיתף אותם יחד ועשה שלום ביניהם.
וכשנכללו יחד ופשט אותם כיריעה פשט אותם, ועשה מהם אות ו' (של השם הוי"ה, דהיינו ז"א), וזו נקראת יריעה או יריעות... (תרומה תשב, ועיין שם עוד)
פתח ואמר יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון ירכתי צפון קרית מלך רב. תא חזי כשברא הקב"ה את העולם זרק אבן יקרה אחת מתחת כסא הכבוד ונשקעה עד התהום, וראש אחד של אבן ההיא תקוע תוך התהום, וראש אחר של האבן הוא למעלה, וראש האחר ההוא שלמעלה היא נקודה אחת העומדת באמצע העולם, ומשם נתפשטה לימין ולשמאל ולכל הצדדים ונתקיים העולם בנקודה האמצעית ההיא, ואבן ההיא נקראת שתיה שממנה נשתל כל העולם לכל הצדדים... (פקודי לח, ועיין שם עוד וערך אבן שתיה)
ועשרה שמות נקראו בסודם, ובתוך שמותם נקראו אלקים, ועל כן בא להורות בראשית ברא אלקים, כלומר (שבראשית) ברא יתברך שמו צורת המלאכים הנקראים אלקים, והם היסוד מכל הנבראים האחרים, ומתוך זה היסוד נבראו השמים לאחר כך בסוד התבונה, וכאשר התבונה היא דבר מתוך דבר, כך נבראו השמים דבר מתוך דבר, שהם מסוד אור צורך המלאכים כלומר הם (השמים בנין מתוך היסוד), ועל כן כונן שמים בתבונה.
אבל הארץ נהיתה מתוך יסוד אחר, אלא שהיא תלויה על המים, והקב"ה יסד לה יסוד עשוי בחכמה, ועל כן נאמר ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, דבר מתוך דבר... (זהר חדש בראשית רסט)
ויאמר אלקים יהי מאורות ברקיע השמים וגו' שם למדנו, א"ר יצחק בר יעקב מהו שכתוב כלך יפה רעיתי ומום אין בך, תא חזי, כשברא הקב"ה את עולמו עשהו מאותו אור הנאצל מלמעלה, וברא השמים מאותו הרקיע הראשון שהכינו הקב"ה ובראו מתחילה, ואותו הרקיע הוליד כל שאר הרקיעים שנתהוו ממנו.
וא"ר יהודה אמר רב הרקיע העליון (שהוא בחזה דישסו"ת) הוליד השמים אשר תחתיו, (שהוא ז"א, כי ישסו"ת האציל את ז"א), והשמים, (שהם ז"א) הולידו את הרקיע הזה, (כי ז"א האציל את היסוד שלו). ונקרא רקיע השמים, ולקח הקב"ה מאורות האלו ונתנם בו, (ביסוד דז"א שהוא המשפיע אותם אל המלכות הנקראת ארץ), זה שאמר ויתן אותם אלקים ברקיע השמים. (שם תקסט)
רבי יוסי אומר העגול והכדור אין להם עמידה, (דהיינו נקודת ציון שהיא עגולה אין לומר שהיא נקודת העולם), אלא מתוך נקודה אחת, (שהיא נקודת ציון) באמצע, והנקודה ההיא, הוא המקום של העולם שמשם נתפשטה הארץ לכל ז' רוחותיה. וכיון שנתפשטה לד' רוחות יש לה עמידה). רבי חזקיה אומר כעין בריאתו של אדם (שגם הוא נתפשט מנקודת הטבור שבאמצעו לכל רוח).
בשעה שנקפאה הארץ תחת המים, מה כתוב, יקוו המים מתחת השמים אל מקום אחד ותראה היבשה, כיון שהמים ראו את היבשה היו עולים ונגבהים לכסותה כבראשונה, עד שגער בהם הקב"ה ונסו, שכתוב, מן גערתך ינוסון.
ואף על פי שהיו נסים לא היו נשקטים מהו הטעם, הוא משום שהיו מכסים עליו מקודם, ועתה נסים מפניה, מה עשה הקב"ה, לקח כמין צרור של חרס וחקק בו שמו של ע"ב שמות, והשליך לתוך המים ועמדו מיד, ונשקטו.
ובאיזה מקום עמדו, הוא בציון, שכתוב, מציון מכלל יופי, (מכלל יופי) הוא שמו של הקב"ה, (דהיינו השם ע"ב והוא נתון בציון, ועל כן שם עמדו). וכשהארץ מתמוטטת אינה מתמוטטת אלא ממקום זה, שהוא מקום העולם. (שם רות מו)
ראה בריאה-כללי, חגיגה יב א.
ראה בריאה-כללי, ברכות ה א, וחגיגה י א.
בית שמאי ובית הלל, בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך נבראת הארץ, ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך השמים . אלו מביאין טעם לדבריהם ואלו מביאין טעם לדבריהם. על דעתהון דבית שמאי... משל למלך שעשה לו כסא ומשעשאו עשה איפורין שלו, כך אמר הקב"ה (ישעיה ס"ו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו'. ועל דעתיהון דבית הלל משל למלך שבנה פלטין משבנה את התחתונים אחר כך בנה את העליונים, כך ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים... ר' יוחנן בשם חכמים אמר לבריאה שמים קדמו ולשכלול הארץ קדמה, א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא, לבריאה השמים קדמו, שנאמר בראשית ברא אלקים, ולשכלול הארץ קדמה שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. א"ר שמעון בן יוחאי תמיה אני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ, אלא שאני אומר שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה, שנאמר (ישעיה מ"ח) קורא אני אליהם יעמדו יחדיו... (בראשית א כא)
ויאמר אלקים יהי רקיע, כתיב (תהלים ק"ד) המקרה במים עליותיו, בנוהג שבעולם מלך בשר ודם בונה פלטין ומקרה באבנים ובעצים ועפר, אבל הקב"ה לא קרה עולמו אלא במים, שנאמר המקרה במים עליותיו. יהי רקיע בתוך המים, רבנין אמרין לה בשם רבי חנינא ורבי פנחס ורבי יעקב בר רבי אבין בשם רבי שמואל בר נחמן, בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים גלדה טיפה האמצעית, ונעשו שמים התחתונים ושמי השמים העליונים. רב אמר לחים היו מעשיהם ביום הראשון, וביום השני קרשו. יהי רקיע, יחזק הרקיע. רבי יהודה ברבי סימון אמר יעשה מטלית לרקיע. אמר רבי חנינא יצאה אש מלמעלה וליחכה את פני הרקיע. (שם פרשה ד א)
רבי פנחס בשם רבי הושעיא אמר, כחלל שבין הארץ לרקיע כך יש בין הרקיע למים העליונים, יהי רקיע בתוך המים ביניים ובנתיים. א"ר תנחומא אנא אמרי טעמא, אלו נאמר ויעש אלקים את הרקיע ויבדל בין המים אשר על הרקיע הייתי אומר על גופו של רקיע המים נתונים, וכשהוא אומר ובין המים אמר מעל לרקיע, הוי המים העליונים תלויים במאמר... (שם ד ב)
א"ר יוחנן נטל הקב"ה כל מימי בראשית ונתנם חציים ברקיע וחציים באוקינוס, הדא הוא דכתיב פלג אלקים מלא מים, פלגא. הרקיע דומה לבריכה, ולמעלה מן הבריכה כיפה, ומחמת הבריכה הכיפה מזעת טיפים עבות... (שם ד ד)
כעוביה של ארץ כך עוביה של רקיע, שנאמר (ישעיה מ') היושב על חוג הארץ וגו', (איוב כ"ב) וחוג שמים יתהלך... (שם ד ה)
ויקרא אלקים לרקיע שמים, רב אמר אש ומים, ר' אבא בר כהנא אמר משום רב נטל הקב"ה אש ומים ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים... (שם ד ט, וראה שם עוד)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ, למה נקרא שמה ארץ, שרצתה לעשות רצון קונה. ר' נתן בשם ר' אחא ורבי ברכיה בשם רבי יצחק אמר אני א-ל ש-די אני שאמרתי לשמים ולארץ די, שאלמלא כן היו מותחים והולכים עד עכשיו. (שם ה ז)
רבי יוחנן אמר, מלך בשר ודם בונה פלטין, משהוא בונה את התחתונים אחר כך הוא בונה את העליונים, אבל הקב"ה ברא את העליונים ואת התחתונים בריאה אחת, רשב"ל אומר מלך בשר ודם עושה ספינה בתחלה הוא מביא קורות, ואחר כך הוא מביא ארזים, ואחר הוא מביא הוגנים ואחר כך הוא מעמיד עליה נווטים, אבל הקב"ה ברא הן ומנהיגיהם, הדא הוא דכתיב (ישעיה מ"ב) כה אמר הא-ל ה' בורא השמים ונוטיהם, ונווטיהם כתיב. (שם יב יב)
רבי יצחק אמר, מלך בשר ודם בונה אהל ומותח אהל אננקי, על ידי שהות הוא רפי קימעא, ברם הכא (איוב ל"ז) תרקיע עמו לשחקים, ואם תאמר שהן רפים, תלמוד לומר (שם) חזקים כראי מוצק. רשב"ל אמר בשר ודם מוצק כלים אננקי, על ידי שהות היא מעלה חלודה, ברם הכא חזקים כראי מוצק, נראים כמין תרקיא... (שם שם יג)
ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, בית שמאי אומרים מחשבה בלילה ומעשה ביום, ובית הלל אומרים מחשבה ומעשה ביום. אמר רשב"י תמיה אני איך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריית שמים וארץ אלא מחשבה בין ביום בין בלילה, ומעשה עם דמדומי חמה. (שם שם יד)
ארץ ושמים, משל ללגיון שהמליך את המלך תחלה... כך אמר הקב"ה הואיל והארץ היא עשתה צביוני תחלה, הרי אני נותן לה פרוקופי שלא תזוז ממנה לעולם, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד) יסד ארץ על מכונה בל תמוט עולם ועד. (שם שם טז)
שאל אבנימוס הגרדי את רז"ל א"ל הארץ היאך נבראת תחלה, אמרו לו אין אדם בקי בדברים אלו, אלא לך אצל אבא יוסף הבנאי, הלך ומצאו שהוא עומד על הקרויה, א"ל שאלה יש לי לשאול אותך, א"ל איני יכול לירד מפני שאני שכיר יום, אלא שאל מה תבקש, א"ל היאך נבראת הארץ תחלה, א"ל נטל הקב"ה עפר מתחת כסא הכבוד וזרק על המים ונעשה ארץ, וצרורות קטנים שהיו בעפר נעשו הרים וגבעות, שנאמר (איוב ל"ח) בצקת עפר למוצק ורגבים ידובקו... מהו ונטל החול, אלא החול שהמים עומדים עליו למעלה והוא נתון מלמטה והוא נושא אותם... (שמות יג א)
דבר אחר החודש הזה לכם, הדא הוא דכתיב (תהלים ק"ד) עשה ירח למועדים שמש ידע מבואו. הרבה מעשים כתב משה בתורה סתומים, עמד דוד ופרשם. אנו מוצאים במעשה בראשית משברא שמים וארץ ברא האור, שנאמר בראשית ברא אלקים, ואחר כך ויאמר אלקים יהי אור, ודוד פרשו מאחר שברא אור ברא שמים, שנאמר (תהלים ק"ד) עוטה אור כשלמה והדר נוטה שמים כיריעה. (שמות טו כב)
ר' יהושע ב"ר נחמיה בשם ר' חנינא ב"ר יצחק אמר, שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות יעקב, דכתיב ויקם עדות ביעקב, ואין עדות האמור כאן אלא שמים וארץ... א"ר ברכיה שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות ישראל, דכתיב בראשית ברא אלקים, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר קדש ישראל לה' ראשית תבואתו. א"ר אחא שמים וארץ לא נבראו אלא בזכות משה, שנאמר וירא ראשית לו... (ויקרא לו ד)
ראה עוד בריאה-כללי שמות פרשה טו כב.
...ואומר (ישעיה כ"ו) כי בי-ה ה' צור עולמים, ללמדך שאין כל העולמים חשובין לפניו ככלום, שהרי בחצי השם נבראו והיו הולכין ומתמתחין עד סוף כל העולמים, אלא שאמר להם די, שנאמר (בראשית י"ז) אני א-ל ש-די, מהו ש-די, שאמרתי לעולם די, לכך נאמר ה' אלקי גדלת מאד. מלך בשר ודם בונה בית ואחר כך בונה עלייה, והקב"ה משמתח את הכסא ואחר כך בנה עלייה, ומשבנה עליה העמיד אותן על מה, על האויר, ואחר כך התקין מרכבותיו עננים, ואחר כך התקין האצטבא... משברא רקיע ברא מלאכים וברא אש של גיהנם ביום השני שאין כתוב בו כי טוב...
...וכך היה כל העולם כלו מים והארץ שקוע במים, אמר הקב"ה תראה היבשה, אמרו המים הרי כל העולם אנו מלאין והוא צר לנו להיכן נלך, מה עשה בעט באוקינוס והרג שר שלו, שנאמר בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב (איוב כ"א), ואין מחץ אלא לשון הריגה... שאר המים כשראו שבעט הקב"ה באוקינוס לקול צעקת מימיו ברחו חבריהן, שנאמר מן גערתך ינוסון מן קול רעמך יחפזון... (חיי שרה ג, וראה שם עוד)
יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה שברא את עולמו בחכמה ובתבונה ולגדולתו אין חקר ולנפלאותיו אין מספר, דכתיב (תהלים ל"ג) כונס כנד מי הים וגו', ומהו כונס כנד מי הים, בשעה שברא הקב"ה את העולם אמר ליה לנאד (ס"א לשר) של ים פתח פיך ובלע כל מימי בראשית, אמר לפניו, רבונו של עולם די שאעמוד בתוך שלי והתחיל לבכות, בעט בו והרגו, שנאמר (איוב כ"ו) בכחו רגע הים ובתבונתו מחץ רהב, את מוצא ששר של ים רהב שמו. מה עשה הקב"ה כבשן ודרכן וכך קבלן הים... שם לים חול בריח ודלתים, שנאמר (איוב ל'ח) ויסך בדלתים ים וגו' ואשים בריח ודלתים... (חקת א, וראה שם עוד)
אמר ר' אחא דיבר הקב"ה לשמים שיבראו והיו נמתחין והולכין, שאלמלא אמר להם די היו נמתחין והולכין עד שיחיו המתים. בראשית ברא אלקים את השמים, שמים הללו מהיכן נבראת, מגוש של שלג, שנאמר (איוב ל"ז) כי לשלג יאמר הוי ארץ, וברכם הקב"ה והיו פרים ורבים, אמר דוד (תהלים קל"ד) יברכך ה' מציון עושה שמים וארץ. (בראשית יא)
...שמונה דברים נבראו ביום הראשון, שמים וארץ... (פרק ג)
בשני ברא הקב"ה את הרקיע... והלא מים וארץ נבראו ביום הראשון, שנאמר בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, איזה רקיע ברא ביום השני, רבי אליעזר אומר רקיע שעל ראשי ד' החיות, שנאמר (יחזקאל א') ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא, והוא מאיר על כל השמים כנר שהוא בבית... ואילולא הרקיע ההוא היה העולם נבלע המים שלמעלה ממנו ולמטה ממנו מים, והוא מבדיל בין מים למים, שנאמר (בראשית א') יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, בין מים העליונים למים התחתונים... (פרק ד)
בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה והיו המים מכסים על פני כל הארץ, וכשיצא הדבור מפי הגבורה (בראשית א') יקוו המים, עלו מקצות הארץ ההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ, ונעשים עמקים על תוכה של ארץ, ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (שם) ולמקוה המים קרא ימים. מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתנן תחת כפות רגליו ומדדן בשעלו שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים... ועד שלא נקוו המים נבראו המאורות ותהומות, ואלו הן התהומות אלו שמתחת לארץ, שהארץ על התהומות נרקעת כאניה שהיא צפה בלב ים, כך הארץ מרוקעת על המים, שנאמר (תהלים קל"ו) לרוקע הארץ על המים, ופתח לגן עדן פתח בה והוציא ממנה נטעים על פני כל הארץ כל מיני עץ אילן עושה פרי למינו וכל מין עשב ודשא נטע מהם ובהם זרעם על הארץ... (פרק ה)
בית שמאי אומרים השמים נבראו תחלה ואחר כך הארץ, שנאמר (בראשית א') בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ, ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה, שנאמר (תהלים ק"ב) לפנים הארץ יסדת ומעשה ידיך שמים... נכנס תחרות ביניהם על הדבר הזה, עד ששרתה שכינה ביניהם והסכימו אלו עם אלו ששניהם נבראו בשעה אחת וברגע אחת. מה עשה הקב"ה פשט יד ימינו ונטה שמים, ופשט יד שמאלו ויסד ארץ, שנאמר (שם) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים וגו' יעמדו יחדיו ארץ ושמים...
שבעה רקיעים ברא הקב"ה ומכולם לא בחר למכון שבתו אלא ערבות, שנאמר (תהלים ס"ח) סולו לרוכב בערבות בי-ה שמו. (פרק יח)
רבי ישמעאל שאל את רבי עקיבא, אמר לו בשביל ששמשת את נחום איש גם זו עשרים ושתים שנים, אכין ורקין מיעוטין אתין וגמים רבויין, הדין את דכתיב הכא מהו, אמר ליה אלו נאמר בראשית ברא אלקים שמים וארץ הייתי אומר אף שמים וארץ אלהות הן... אלא את השמים לרבות חמה ולבנה כוכבים ומזלות ואת הארץ לרבות אילנות ודשאין וגן עדן...
רבי יהודה בן סימון אומר מתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא ומסתרתא, בראשית ברא אלקים את השמים ולא פירש, והיכן פירש, להלן שנאמר הנוטה כדוק שמים. ואת הארץ ולא פירש והיכן פירש, להלן שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ... רב הונא בשם רבי אליעזר בשם של ר' יוסי הגלילי אומר, אפילו אותם שכתוב בהן כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה כבר הם ברואים מששת ימי בראשית, הדא הוא דכתיב כי כאשר השמים החדשים, כי כאשר שמים חדשים אין כתיב כאן אלא החדשים.... (בראשית פרק א, ג, וראה שם עוד)
ארץ ישראל שחביבה מכל נבראה קודם לכל, שנאמר עד לא עשה ארץ וחוצות, ארץ זו ארץ ישראל... (משלי פרק ח, תתקמג)
דבר אחר, לפי שהשמים כולן גלמן שווה וצורה אחת לכולן, לפיכך לא צריך לפרשן, אלא קראן בשמן בלבד, אבל הארץ היתה גולם אחד ואין לה צורה כלל, ולא היתה נראית לעינים אלא לעין הלב בלבד היא ניכרת, לפי שראיית העינים אינה נופלת אלא על גולם וצורה. מה עשה הקב"ה ברא לה ארבע צורות וקבע לכל צורה מהן במקצת גלמה, עד שנעשית ארבע גלמים בארבע צורות ואין צורת אחד מהן דומה לחבירו, צורה ראשונה צורת האש, נתחברה במקצת גולם ונהוה משניהם גוף האש, צורה שניה צורת הרוח נתחברה במקצת גולם זה ונהוה משניהם גוף הרוח, צורה שלישית צורת המים... נמצאו ארבע גופין מוחלקין זה למעלה מזה וכל אחד מהן מקיף את שלמטה ממנו מכל רוחותיו כמו גלגל, לכך צריך לפרשה והארץ היתה תהו. (בראשית א ב)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ, לומר לך שאינה הארץ האמורה למעלן, שהארץ האמורה למעלן היא הגולם הראשון שקיבל ארבע צורות, וצורת הארץ אחת מהן, אבל ארץ האמורה כאן היא צורת הארץ בלבד... (שם שם י)
ארץ נבראת תחילה ואותה ארץ נקרא שמים אצל מה שלמטה ממנו, וזה סוד ה' בחכמה יסד ארץ כונן שמים בתבונה, והמבין סודות עמוקות הללו יבין סוד ב' מקראות שבית שמאי ובית הלל נושאים ונותנים בהם, אלו אומרים שמים נבראו תחלה ואלו אומרים ארץ נבראת תחלה... (בראשית)
למה השמים שהם חשובים ברא בתבונה והארץ ליסד בחכמה שהיא גדולה מתבונה, ותירץ כי קודם בריאת עולם ברא הקב"ה צורת המלאכים קדושים שהם תחלת כל הנבראים הנאצלים מזיו אור הדרו, ועשרה שמות להם ובתוכם אלקים, והם יסוד כל הנבראים, ומיסוד זה נבראו השמים דהוי דבר מתוך דבר, ועל כן שמים בתבונה, אבל הארץ האציל הקב"ה מיסוד אחר אלא שהיא תלויה על המים, והוא חכמה שהיא תחלת דבר, וזהו בראשית ברא אלקים, רוצה לומר אלו המלאכים שנקראים אלקים, ואחר כך את השמים מתוך היסוד ואחר כך את הארץ. (שם)
יהי רקיע - יתחזק הרקיע, שאף על פי שנבראו שמים ביום אחד עדיין לחים היו וקרשו בשני מגערת הקב"ה באמרו יהי רקיע, וזה שאמר (איוב כ"ו) עמודי שמים ירופפו, כל יום ראשון, ובשני יתמהו מגערתו, כאדם שמשתומם ועומד מגערת המאיים עליו. (בראשית א ו)
את השמים - ...וטעם שמים גובה ומעלה, ויש שמי השמים ולא יתפרדו, כרחים וצהרים. ואמר הגאון כי הארץ כנקודה והמים כחוט הסובב, ואחר שאלה שניהם נבראים יהי כל אשר בתוכם נברא כמים וכאש. ואחרים אמרו כי המים בכלל הארץ והרוח בכלל השמים. ולפי דעתי כי אלה השמים והארץ הם הרקיע והיבשה, כי לא נברא ביום אחד כי אם דבר אחד, בראשון האור, ובשני הרקיע, ובשלישי הצמחים... ולא יתכן להיות הקו הסובב קודם הנקודה או הוא קודם הקו, על כן אמרו שנבראו השמים והארץ בפעם אחת, והעד "קורא אני עליהם יעמדו יחדו"... (בראשית א א, וראה עוד בריאה-כללי)
ראה בריאה כללי לבראשית א א.
יהי רקיע - החומר ההוא בתחלה שבראו מאין אמר שיהיה רקיע מתוח כאהל בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, ושמא לזה כוונו באמרם, רבי אמר לחים היו שמים ביום ראשון וביום השני קרשו... בתוך המים - באמצע המים בין מים העליונים למים התחתונים, כמו שיש הפרש בין הרקיע למים שעל הארץ כך יש הפרש בין מים העליונים לרקיע, הא למדת שהן תלוים במאמר, בראשית רבה... וזה מענין מעשה בראשית הוא, ואל תקוה ממני שאכתוב בו דבר, שהענין הוא מסתרי התורה ואין הפסוקים צריכין לבאור בזה כי לא יאריך הכתוב בענינו והפירוש אסור ליודעיו וכל שכן אלינו. (שם א ו)
ויקרא אלקים לרקיע שמים - ביום השני קראם בשם הזה כאשר הלביש אותם צורת רקיע, כי בראשון היו שמים בבריאה, אבל אין השם נתפש בהם עד שלבשו הצורה הזו, ופירוש השם הזה כאלו הוא נקוד בסגול תחת השי"ן כמלת "שלמה אהיה כעוטיה", כאלו אמר שמים הם שנרקעו ונמתחו כאהל בתוך מים העליונים והתחתונים, והודיע בשם הזה סוד יציאתם. ובגמרא במסכת חגיגה אמרו, מאי שמים, שם מים... וזה פשט הכתובים כל הדרך הזה שכתב רש"י, והוא דעת רב שהזכרנו, ויהי שם השמים והארץ בפסוק הראשון על העתיד לקרא להם כי לא יתכן להודיעם רק בלשון הזה.
אבל יותר נכון לפי פשט הכתובים שנאמר כי השמים הנזכרים בפסוק הראשון הם השמים העליונים, אינם מכלל הגלגלים, אבל הם למעלה מן המרכבה כענין "ודמות על ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא נטוי על ראשיהם מלמעלה", ומהם נקרא הקב"ה רוכב שמים. ולא ספר הכתוב בבריאתם דבר, כאשר לא הזכיר המלאכים וחיות המרכבה וכל דבר נפרד שאינו בעל גוף, רק הזכיר השמים שהם נבראים, כלומר שקדמותם אפס, ואמר בשני שיהיה רקיע בתוך המים, כלומר, שיתהוה מן המים הנזכר שהזכיר בריאתם דבר מרוקע מבדיל ביניהם, וקרא גם לאלו הכדורים שמים כשם השמים העליונים הראשונים, ולכן יקרא בפרשה "רקיע השמים", שאינם הנזכרים בשם השמים רק הרקיעים שקראם שמים. וגם זה דעת רבותינו הזכירוהו בבראשית רבה אמרו כל רבנין אמרין ליה בשם רבי חנניה ברבי פנחס ורבי יעקב ברבי אבין בשם רבי שמואל ברבי נחמן, בשעה שאמר הקב"ה יהי רקיע בתוך המים נולדה טיפה האמצעית ונעשו המים התחתונים ושמי השמים העליונים. ומאמר זה יתפשט לכדורי הגלגלים שבהם תחתונים ועליונים נקראים שמי השמים, כדכתיב, הללוהו שמש וירח הללוהו כל כוכבי אור, הללוהו שמי השמים והמים אשר מעל השמים. אבל השמים הנזכרים בראשון ששם כסאו של הקב"ה, דכתיב "השמים כסאי", הם המוזכרים בתחלת זה המזמור, "הללו את ה' מן השמים הללוהו במרומים". וזה הלשון נכון בפשט הכתוב עם מה שיש עוד בשם השמים ובשם הכסא סוד נשגב ונעלם, כי יש שמים לשמים וכסא לכסא. ומזה אומרים החכמים "כדי לקבל עליו עול מלכות שמים", ואמר "יראת שמים"...
ואל יקשה בעיניך מאמר רבי אליעזר הגדול שאמר שמים מהיכן נבראו מאור לבושו של הקב"ה, וכן האור בבראשית רבה, עוד כי בעבור שירצו החכמים עוד להעלות החומר הראשון עד תכלית ולעשותו דק מן הדקים לא יראה שהשמים הם גוף מתנועע בעל חומר וצורה הם הנבראים מן האין, אבל אור הלבוש הוא הנברא הראשון, ממנו יצא חומר השמש בשמים ונתן לאורות חומר אחר, ואיננו בדקות הראשון, והוא שלג שתחת כסא הכבוד, כי כסא הכבוד נברא וממנו היה השלג שתחתיו, וממנו נעשה חומר הארץ, והנה הוא שלישי בבריאה. (שם א ח)
יקוו המים - היה התהום שהוא מים ועפר כעין המים העכורים, וגזר על המים שיקוו במקום א' מסובב כל הפאות, וגזר על העפר שיעלה עד שיראה על המים ותיבש ותהיה יבשה שטוחה ראויה לישוב, וכן כתיב "לרוקע הארץ על המים". או שמא שתהיה כדורית מקצתה מגולה ורובה משוקעת. והנה הן שתי גזרות, כלומר, שני ענינים נעשים בחפץ אלקים, הפך מן הנאות בטבעם, כי הראוי לכבדות העפר ולקלות המים כנגדם, להיות עמוד הארץ אמצעי והמים מכסים עליה מקיפים אותה מכל צד, ועל כן אמר "יקוו המים אל תחת השמים", כלומר אל מקום שפלות, ואמר ותראה היבשה. וקרא להם שמות בהיותם לובשים הצורות האלו, כי מתחלה היה שמם תהום. (שם א ט)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ - כי שמה הראוי לה יבשה, כי בהפרד המים מן העפר היא יבשה, אבל יקרא אותה ארץ בשם כלל היסודות הנברא בראשון. והטעם, כי בעבורה נבראו שתהיה ישוב לאדם, שאין בתחתונים מכיר בוראו זולתו... (שם א י)
...והנה אמר כי בהמצאה הראשונה שהמציא ברא השמים והארץ, כי ברא היולי לזה והיולי לזה, שאין יסודם אחד, והיולי הארץ היו ד' יסודות... (תורת ה' תמימה)
...וכנגד "יהי רקיע" אמר "המקרה במים עליותיו", יהיה רקיע - יתפשט הרקיע בתוך המים כהתפשטות הנשמה בצורה, ועשה ביום שני הגבלת המקום, ובעבור זה לא נאמר כי טוב ביום שני, שלא שלמה עדיין מלאכת טובו, ויהי מבדיל - כלל הבדלות שנים, מים עליונים ותחתונים, והפרטים הרבה עצמו ראשיהם... (שיר השירים פרק ו, ועיין שם עוד)
יהי רקיע - כל דבר הנמתח ומרוקע נקרא רקיע, והוא האויר הסובב את כל כדור הארצי. (בראשית א ו)
ויקרא אלקים לרקיע שמים - כלומר שם מים... ולפירושנו קרא הא-ל לרקיע שמים לפי שגם הם נמתחים כאהל, וקראם בדרך השאלה אל שם השמים העליונים. (שם א ח)
וימיני טפחה שמים - יחס את הימין לשמים שבריאתם קשה יותר, והם נכבדים, ויצוריהם קיימים, מה שאינו כן באישי הארץ. טפחה - תיכננה בטפח... (ישעיה מח יג, וראה עוד בריאה-כללי)
ראיתי לרבי אליעזר הגדול דברים בפרקים המפורסמים הנודעים כפרקי ר"א, לא ראיתי מעולם יותר זרים מהם בדברי אדם הנמשכים אחר תורת משה רע"ה. וזה שהוא אמר דבר שמע לשונו, אמר שמים מאי זה מקום נבראו, מאור לבושו לקח ונטה כשלמה, והיו נמתחין והולכים, שנאמר "עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה", והארץ מאי זה מקום נבראת, משלג שתחת כסא הכבוד לקח וזרק, שנאמר "כי לשלג יאמר כי הוא ארץ". זה לשון המאמר שם. ואני תמיה זה החכם מה האמין, אם האמין כי הוא מן השקר שימצא דבר לא מדבר, ואי אפשר מבלתי חומר יתהוה ממנו מה שיתהוה, ולזה בקש לשמים ולארץ מהיכן נבראו, ואי זה דבר הגיע מזה המענה, יתחייב שיאמר לו ואור לבושו מהיכן נברא, ושלג שתחת כסא כבוד מהיכן נברא, וכסא הכבוד עצמו מהיכן נברא. ואם ירצה באור לבושו דבר בלתי נברא, וכן כסא הכבוד דבר בלתי נברא יהיה זה רחוק מאד, וגם יהיה מורה בקדמות העולם... ולא התבאר לי בו פירוש מספיק, ואמנם זכרתי לך שלא תטעה בזה. אלא שעל כל פנים כבר הועילנו בו תועלת גדולה, שהוא באר שחומר השמים בלתי חומר הארץ, ושהם שני חמרים נבדלים מאד, האחד מיוחס לו ית' למעלתו וגדולתו, והוא מאור לבושו, והחומר האחר רחוק מאורו יתעלה וזוהרו, והוא החומר התחתון, ושמהו משלג שהוא תחת כסא הכבוד... (חלק ב פרק כו, וראה עוד בריאה-כללי)
...והרקיע עצמו מן המים נתהוה, כמו שאמרו הוגלדה טפה האמצעית, ואמר גם כן "ויקרא אלקים לרקיע שמים", כפי מה שבארתי לך לבאר שתוף השם, ושאין השמים הנאמר תחלה באמרו "את השמים ואת הארץ" הם אלו אשר נקרא שמים. וחזק זה הענין באמרו "על פני רקיע השמים", לבאר שהרקיע בלתי השמים... (שם פרק ל)
ראה בריאה-כללי.
ראה בריאה-כללי.
את השמים - עיקר המלה תורה על עליוני הנמצאים, רצוני לומר העולם הרוחני, וכולל חומר גרמי הכדורים. ובהרבה כתובים יכלול השמים ומניעיהם בשוה... ואת הארץ - תכלל גם כן היסודות הנטפלים עמה, וגילה לנו סוד נפלא, שגרמי השמים לא הוצרכו לתת המציאות ליסודות אלו... וצורך הגרמים ליסודות הוא רק אחר כך בתנועותיהם ולערבם ולמזגם להתמדת הווייתם... (בראשית א א)
יהי רקיע - היותר קרוב הוא כדברי ר' יצחק ישראל, שהרקיע הוא קערורית גלגל הלבנה המבדיל לנמצאות של מעלה, וכינה את הנמצאות בם שמים. ובמה שאמר "ויהי מבדיל בין מים למים" רוצה לומר, שמההיולי השמימי יבאו גרמי השמים, רוצה לומר יושפעו המלאכים. ובמדרש... הנך רואה בכאן ג' מיני מים שמהם נשלמו העולמות, שמעל לרקיע, והם השכלים, מתחת לרקיע, שהם עולם ההויה והפסד, והאמצעים הרקיע הכולל כל גרמי השמים, והוא תקרתו של עולם... ולדעתי נאמר כי טוב רק על דבר שנברא במציאות חסרה והושלם בו ביום אבל הגלגלים האלו לא נמצאו קודם כלל. (שם א ו)
...וזהו סדר הפרשה, ביום הא' נבראו היסודות והאור, כי היסודות הכרחיים בראשונה, והאור גם כן לשער הימים והזמן, ונגמרה הוויתו ביום ד', כי עד אז היה די במה שנהוה ממנו. והנה מתחייב בסדר ובמדרגה שיעשה אחר כך השמים והארץ שהם אבות לעליונים ולתחתונים, ולכן נתייחד יום ב' לשמים ויום ג' לארץ, וביום הוויית הארץ נתהוו בעלי הנפש הצומחת, שראוי שיקדמו לבעלי נפש החיה, בהיותם הכנה והקדמה להם לצורך מזונותם, אחר כך הושלם האור ביום ד' לצרכי בעלי הנפש החיה... (דרוש א)
...לדעתי השמים שנבראו ביום א' היו גלגל אחד עבה ועצום, והרקיע של יום ב' הם הגלגלים שנעשו ממנו יש מיש, והוא כחז"ל בחגיגה, ולכן אמר כאן ויעש, ולא ויברא, והבדלה זו נעשית לפי שהשכלים הנבדלים רבים, וראוי להם אם כן גלגלים רבים, ועוד שגם החלקים התחתונים של הגלגל העב יוכלו להגיע לשלמות, וזה על ידי תנועות יותר רבות, ועוד כדי שלא יחזקו המאורות יותר מדי בקבלת השפעתם מהגלגל הראשון...
ויקרא אלקים לרקיע שמים - לומר שכל הגלגלים מתאחדים בגלגל העליון, ולפי שעדיין לא היו בהם הכוכבים המשובחים, וכן בארץ עוד לא נגמרה הבדלת היסודות לכן לא אמר כי טוב. (בראשית א ו, וראה שם עוד ובריאה-כללי)
לפנים הארץ - בתחילה נבראה הארץ זכה, וכשנגבל אדם הראשון מאדמה לא היתה בו עכירות, ועל ידי החטא שלט כח החיצוני להלבישם עכירות גשמית תחת הגשמיות הדקה הקרובה לרוחניות, ואלו שמים וארץ יבלו - יאבדו חיצוניותם הדומה לבגד, וישארו רוחניים. לפנים הארץ יסדת - חכמי המחקר נחלקו על עמידת הארץ, יש אומרים שהשמים מושכים אותה לכל צד ולכן עומדת, ויש אומרים שדוחים אותה, על זה אמר הלא הארץ ניתנה באמצע לפנים, כשהשמים היו עדיין לחים ואינם מושכים ודוחים, אלא ודאי כח אלקי עצום הוא שהעמידה באמצע בל תימוט. (תהלים קב כז)
בפרקי ר' אליעזר הגדול, שמים נבראו מאור לבושו של הקב"ה, לקח ונטה כשלמה והיו נמתחין והולכין. והארץ נבראה משלג שתחת כסא הכבוד. וכתב הרמב"ם לא ראיתי דברים יותר זרים בדברי בני אדם הנמשכים אחר תורת משה רבינו ע"ה... ואני אתפלא על הרמב"ם מהיכן למד שר' אליעזר כאילו לא רוצה שיתהווה דבר מלא דבר, ולכן חקר מאיפה נבראו השמים, ואין הדבר כך, רק רצה לומר האמת ממה נבראו השמים...
כי העולם הזה שהוא העלול מן העילה השי"ת יש לו ב' בחינות, האחת כי מאחר שהוא עלול והוא יתברך עילה יש לעלול חבור וצירוף לעילה. והשנית, מצד שהשי"ת עילה והעולם עלול, בודאי העילה נבדלת מהעלול. והשמים יש בהם הבחינה הראשונה שיש להם קירוב וחיבור יותר אל השי"ת מצד שהוא יתברך עילתם, והארץ יש לה הבחנה השניה, שהשי"ת נבדל מצד שהוא עלול. לכן אמר כי השמים נבראו מאור לבושו, כי ללבוש יש צירוף וחבור אל הלבוש, ואמר שהארץ נבראה משלג שתחת כסא הכבוד, כי הנמצאים יש בחינה שהוא יתברך נבדל מהם ומולך עליהם... ועל זה אמרו במדרש שבשעה שברא הקב"ה עולמו לבש י' לבושין, כי חלקי המציאות הם י' נגד י' מאמרות... ומפני שהשלג מאיר הוא כינוי אל המציאות, כי האור הוא מציאות, ובחושך אין דבר נמצא כלל... (באר הגולה ד)
בראשית ברא אלקים - ...שם זה של אלקים פירוש מדה זו של הדין בלא שתוף שם הרחמים זה הוא דוקא למה שנוגע להשמים ואינו חוזר לאומרו ואת הארץ, כי הארץ בראה בשיתוף שם הרחמים, ועל כתוב אחר סומך והוא אומרו "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", כי אין עולם בני אדם יכול להתקיים בדין גמור בלא שתוף רחמים לצד שהם מחומר כידוע... (בראשית א א)
...עוד יכוין הכתוב להודיע כי בתחילת הבריאה הכין ה' ועשה פעולתו שוה במים וארץ, שהגם שהשמים עם עליונים אף על פי כן גם הארץ היתה בגדר טהרה, וצא ולמד מעלתה וזכותה, כי ממנה נברא אדם עפר מן האדמה, ותוארו כמלאך ה', ותמצא כי ה' בחר לשכון בארץ עם הנבראים, והכין בית למנוחתו כביכול, ודבר פשוט הוא כי מושב אלקים שלם הוא וקדוש יאמר לו, ותמצא כי קודם שחטא אדם היה ה' מצוי בתחתונים כבעליונים, והוא אומרו "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ" בגדר א' בנקיות וטהרה... (שם)
ויעש אלקים את הרקיע - ...ונראה לומר כי שלשה מלאכות נעשו ברקיע, הא' היא בריאת הוית גולמו במציאות, וזה הוא שנברא ביום ראשון במאמר הראשון, והב', שאמר אליו ה' שיעשה רקיע פירוש שימתח ויעשה וילון ושיער לו ה' שיעור המיתוח הוא כדי שיספיק להבדיל בין מים למים, והג' להיות שהשמים כדוריים הם ומשופעים, כי אין לנו לומר שמשונית רקיע זו מכל השמים בדיבור שאמר יהי רקיע לא אמר אלא שימתח אבל סדר תיקונו אם יהיה נמתח כוילון בהשואה או משפע לקצותיו או מוטה לא' מצדדי ד' רוחות העולם, אין זה נשמע במאמר ה', לזה חסר ואמר "ויעש אלקים", פירוש תקן סדר הערכתו כסדר תיקוני שמים שהם כקערה הפוכה לצד מטה לטעמים ידועים לבורא, וחזר לומר "ויבדל" וגו', שאין כלי בסדר זה מונע בין ב' מימות אלו... (שם א ז, וראה שם עוד)
...וכן ביום שני נגלית מדת הגבורה כלולה משאר מדותיו ורצונו, וברא בה הרקיע במאמר "יהי רקיע וגו' ויהי מבדיל" וגו', שהיא בחינת צמצום וגבורות להעלים מים העליונים הרוחניים ממים התחתונים, ועל ידי זה נתגשמו התחתונים בהבדלם מהעליונים. ומדת חסד כלולה בה, כי עולם חסד יבנה, שהכל כדי שתראה היבשה ואדם עליה לעבוד את ה'...
כי כל אות היא המשכת חיות וכח מיוחד פרטי... דרך משל בתיבות במאמר "יהי רקיע" וגו' שנבראו בהן ז' רקיעין וכל צבא השמים אשר בהם, כמאמר רז"ל שחקים שבו רחיים עומדות וטוחנות מן לצדיקים וכו'... שכללות הרקיעים נבראו וחיים וקיימים בכללות בתיבות אלו שבמאמר "יהי רקיע" וגו', ופרטי הברואים שבז' הרקיעים נברא כל פרט מצירוף אותיות מתיבות אלו או חילופיהן ותמורותיהן... (שער היחוד והאמונה פרק י ויב)
...ויובן על פי מה שכתוב בחגיגה י' בית שמאי אומרים שמים נבראו תחילה, שנאמר "את השמים ואת הארץ", ובית הלל אומרים ארץ נבראה תחילה, שנאמר "ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים", ואמר ריש לקיש כשבראן ברא שמים תחילה, וכשנטן נטה ארץ ואחר כך שמים. וכבר כתב הרמב"ן שהשמים בפסוק הינו השמים שעל ראשי החיות, והרקיע הנראה לנו נקרא רקיע, אלא שאחר כך קרא השי"ת לרקיע שלנו גם כן שמים. ורבינו הגדול והקדוש הגאון החסיד מווילנא זצ"ל פירש על דרך זה כל מעשה בראשית. ולפי זה בעולם הבריאה שמים נבראו תחילה, אבל הרקיע הנראה לנו והוא בעולם העשיה, ארץ קדמה, ונחלקו בית שמאי ובית הלל על עולם היצירה, מר מדמה לבריאה, ומר מדמה לעשיה... (רוח חיים פרק ו משנה א)
לרקיע שמים - לדעת הגר"א אין זה מה שכתוב ביום ראשון ברא את השמים כי יש שמים ושמי שמים, כי שבעה רקיעים נחלקים לשנים, חמש בפני עצמן ושנים בפני עצמן... וחמשה רקיעים העליונים הם נבראו ביום ראשון, ועליהם אמר "ברא את השמים", ואלה נקראים שמי השמים, ורקיע התחתון שבו חמה ולבנה כוכבים ומזלות נברא ביום שני, ועליה אמר יהי רקיע, ונקרא גם כן שמים, כל הרקיעים יחד נקראו שמים והוא שם הכולל, וכל אחד לבדו יש לו שם פרטי, כמו שכל הכוכבים כלם בכלל נקראו כוכבים וכל אחד יש לו שם פרטי, ויש בהם אחד ששמו הפרטי דומה לשם הכללי, והוא מזל כוכב, ככה רקיע התחתון שם פרטי שלו שוה לשם הכללי ונקרא בעצמו גם כן שמים, ועל זה התחתון אמר "יהי מאורות ברקיע השמים"... והרקיע התחתון הנקרא רקיע שמים זהו הנברא מאש ומים, ועל ידי רקיע שמים נגנז האור הראשון... (בראשית א ח)
...והנה בשם שמים הנמצא פה יש ג' דעות, שלדעת הראב"ע (אבן עזרא) כיוון על יסוד האויר, ולדעת הרמב"ם במורה כוון על הגרמים השמימיים, ולדעת הרמב"ן והמקובלים מדבר בגבוה מעל גבוה השמים אשר על המרכבה. ובאמת שם שמים וארץ הם שמות נאמרו בכלל וביחוד, שאחר שאמר "יהי רקיע בתוך המים", שלפי מה שנבאר הוא מקום עלית העננים והתילדות הגשם, וקרא לרקיע הזה הרבה פעמים שם שמים על מקום העננים המתילדים באויר, כמו שכתוב "לקול תתו המון מים בשמים"... ואיך יאמר עליו בראשית ברא אלקים את השמים, שאז עדן היו הד' יסודות שנקראו פה בשם ארץ מתפשטים עד קערורית גלגל הירח. ועל כן העיקר במה שאמר שברא את השמים היינו כל מה שמגלגל הירח ולמעלה, שכולל בין המון רבי רבבות כוכבים ושמשות אשר בעולם הגלגלים, בין העולמות העליונים עליהם עולם המלאכים ועולם הכסא וגבוה מעל גבוה, שכולם נבראו יש מאין ברגע הראשונה. וכן הארץ נאמר גם כן בכלל וביחוד, שאחר שקרא ליבשה ארץ בא לפעמים שם ארץ רק על חלק היבשה, ובמעשה בראשית שעדיין לא קוו המים אל מקום אחד נקרא בשם ארץ כל הד' יסודות שהיה מקומם אז מן התהום עד קערורית הירח... (בראשית א א)
יהי רקיע - ...אבל לדעתי שם רקיע הונח על מקום העבים והסגריר, שעד שם יעלו מים האדיים ושם ינוחו ויתהפכו למים פשוטים שהוא הגשם... (שם א ו)
ראה בריאה כללי בראשית א ו.
את השמים - ...אלא נראה דשמים וארץ היינו בכלל משפיע ומקבל השפעה, והפירוש בתחלת הבריאה עלה על רצונו ית' להיות הליכות העולם כולו משפיע ומושפע... והנה כל המשפיעים מכונים בשם שמים, משום אותיות שם ים, משמעות 'שם' מונח בכח דבר ההשפעה, ו'ים' הוא מספר זוגי לרבים, וארץ מורה על המושפע, שהוא בטבע רץ לקבל ההשפעה. ולא ביאר הכתוב מאומה במשפיעים העליונים באשר אינם מושגים כי אם לגדולי הדעת... והארץ מתחיל מן המים העליונים אשר אחר כך עשה אלקים רקיע בתוכם... (שם א א)
יהי רקיע - ...אלא כל זה מתבאר על פי מדרש קהלת דרקיע אינו שמים התחתונים שעל הארץ אלא הוא רקיע השני ובו נתלו אחר כך המאורות, ונקרא רקיע השמים ולא סתם שמים... לפי זה מובן פירוש יהי רקיע בתוך המים ויהי מבדיל בין מים למים, היינו בין מים שעל התחתונים למים שעל השמים העליונים שהוא הרקיע... והדבר ברור שגם שניהם אינו בצורת מים הנראים לנו בעולם התחתון, אלא שנזדכך המים שהוא משפיע טוב וחסד בצורה אחרת המכונה בזה השם מים, והוא הנהגה משפיע רב טוב וחסד... ובאמת כל מה שתחת הרקיע השני הוא הנהגת הטבע ממש, והמאורות ומזלות מושלים בהם ונקרא תחתונים, והודיע הכתוב שהבדיל ה' בין הנהגת החסד ומשפיע שהוא מעל לרקיע, היינו למעלה מהנהגת המזלות ובין המים אשר מתחת לרקיע שהוא הנהגת המזלות ממש... ועל זה אמרו בסנהדרין פ"ד למה נקרא שמם כישוף שמכחישים פמליא של מלה, וכבר פירש רבינו בחיי שאין בכחם אלא להכחיש הנהגת הטבע שהוא פמליא של מטה, אלא לגבי דידן הוא מעלה... (שם א ז,וראה שם עוד)