(ראה גם: אלקים-ומציאות, בריאה-כללי, מציאות)
אבל מקרא זה בסוד החכמה הוא, כי למדנו, ז' רקיעים עשה הקב"ה למעלה, וכולם הם כדי להכיר כבוד הקב"ה, וכולם עומדים להודיע סוד האמונה העליונה... (לך לך ריא)
בראשית וגו', רבי אלעזר פתח, שיר המעלות אל ה' בצרתה לי קראתי ויענני, שירים תאבים ברא הקב"ה בבריאת שמים וארץ כדי להללו ולשבחו שהוא יוצר הכל. השמים אומרים שירה לפניו... והארץ אומרת שירה... (זהר חדש בראשית רצז)
כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו, שנאמר כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו, יצרתיו אף עשיתיו, ואומר ה' ימלוך לעולם ועד. (פרק ו יד, ואבות דר' נתן מא טז)
ושמא יחשוב לאיזו סבה ברא הבורא כל הנמצאים הללו, הנה יש בזה שלש תשובות, האחת, שנאמר בראם ללא סבה, ואף על פי כן לא יהא זה לבטלה, כי האדם יהי עושה לבטלה אם עשה דבר ללא סבה מפני שאינו ידוע תועלתו, וזה אינו שייך בבורא. והשנית, רצה בכך לגלות את החכמה ולהראותה, וכענין שנאמר "להודיע לבני אדם גבורותיו" (תהלים קמ"ה). והשלישית, רצה בכך להועיל לנבראים במה שיצוה אותם ויהיו נשמעים לו, וכמו שאמר "אני ה' אלקיך מלמדך להועיל מדריכך בדרך תלך" (ישעיה מ"ח)... (מאמר א פרק ד)
מה שראוי להקדים פתיחה למאמר זה, שהבורא יתרומם ויתהדר כיון שנתברר שהוא קדמון, שלא היה עמו מאומה, היתה אם כן יצירתו את העולם טובה מאתו וחסד, וכפי שהזכרנו בסוף המאמר הראשון בסבת בריאת כל הדברים, וממה שנמצא גם בכתובים שהוא טוב ומטיב, והגדול שבחסדיו על בריותיו הוא שנתן להם את ההויה... ואחר כך נתן להם סבה שבה יגיעו אל האושר המושלם ואל הטובה השלמה... (מאמר ג הקדמה)
אתחיל בו בדברי הקדמה ואומר, כאשר אנו רואים את הברואים מרובים אין אנו צריכים להיות נבוכים במטרה בהם מה היא, לפי שיש כאן ענין טבעי יתברר לנו על ידו מי הוא המטרה מכל הנבראים, וכאשר חקרנו בענין זה מצאנו כי המטרה הוא האדם. והוא, שהטבע וההויה עושה כל דבר נכבד באמצע הדברים אשר אינם נכבדים כמוהו, ונתחיל מן הקטן שבהם... וגם מצאנו את הארץ באמצע והשמים והגלגלים מקיפים אותה מכל רוחותיה, נתברר לנו שהדבר שהוא מטרת הבריאה הוא בארץ, חקרנו אחר כך כל חלקיה ומצאנו כי העפר והמים מתים, ומצאנו הבהמות בלתי מדברים, ולא נותר אלא האדם, ידענו ברור שהוא המטרה המכוונת בלי ספק... (מאמר ד הקדמה)
ממה שהשכל מחייב עוד שהבורא יתרומם ויתהדר כפי שנתגלה לנו מחכמתו ויכלתו וטובו על ברואיו, לא יתכן שיהא שיעור האושר אשר עתד לנפש הזו הוא מה שתמצא בעולם הזה מאושר העולם ותענוגיו, מפני שכל טובה בעולם הזה קשורה בפגע, וכל אושר ביגע, וכל עונג בצער וכל שמחה ביגון... אלא חיובי הוא שכבר ייעד לה מקום שבו החיים המוחלטים והאושר הצרוף שיעניק לה אותם... (מאמר ט פרק א)
בראשית ברא - אין המקרא אומר אלא דרשני, כמו שאמרו רז"ל, בשביל תורה שנקראת ראשית, ובשביל ישראל שנקרא ראשית תבואתו... (בראשית א א)
נעשה אדם - ...ועתה אפרש, דע כי כל מעשה בראשית לכבוד האדם נברא במצות השם, והצמחים הוציאה אותם הארץ והמים וכל נפשות החיות, ואחר כן אמר השם למלאכים נעשה אדם אנחנו נתעסק בו ולא המים והארץ... (שם א כו)
ויקרא אלקים ליבשה ארץ - ...והטעם כי בעבורה נבראו שתהיה ישוב לאדם, שאין בתחתונים מכיר בוראו זולתו... (שם א י)
...וכוונת כל המצות שנאמין באלקינו ונודה אליו שהוא בראנו, והיא כוונת היצירה שאין לנו טעם אחר ביצירה הראשונה ואין לעליון בתחתונים חפץ מלבד זה, שידע האדם ויודה לאלקיו שבראו... (שמות יג טז)
...אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו ברצונם וכפרו בו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם האותות והמופתים, כי הוא אלקי אלקים ואדוני האדונים ונודע בזה לכל העמים. והנה אם ישוב ויאבד זכרם ישכחו העמים את אותותיו ואת מעשיו ולא יסופר עוד בהם, ואם אדם יזכיר כן יחשבו כי היה כח מכחות המזלות והכוכבים וחלף ועבר. והנה כוונת הבריאה באדם בטלה לגמרי שלא ישאר בהם יודע את בוראו רק מכעיס לפניו, ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו היודעים אותו מכל העמים... (דברים לב כו)
נעשה אדם - ...וכשבא לברא את האדם שהוא המורכב בבריאות אמר נעשה אדם, ולמעלת האדם ולכבודו בראו באחרונה, להודיע שכל נבראי מטה נבראו בעבורו ושמו אדון על כולם. (בראשית א כו)
הרבה נבוכו מן השלמים בבקשת התכלית זה המציאות מה הוא, והנני מבאר לך איך תבטל זאת השאלה לכל אחת מן הדעות. ואומר כל פועל שיעשה בכונה אי אפשר לדבר ההוא אשר עשה מבלתי תכלית אחת בגללה עשה, וזה מבואר לא יצטרך למופת לפי העיון הפילוסופי, וכן הוא מבואר גם כן שהדבר אשר נעשה בכוונה הוא מחודש אחר שלא היה... הנה כבר התבאר לפי אלו ההקדמות שהתכלית אמנם יבוקש לכל מחודש שנעשה בכונת התחלת שכל, רצוני לומר למה שיש לו התחלה שכלית מתחייב בהכרח שתבוקש סבת התכלית מה היא...
ואחר זאת ההצעה דע שאין דרך לבקש תכלית לכלל המציאות, לא לפי דעתנו האומרים בחדוש העולם, ולא לפי דעת אריסט"ו בקדמות... ודע שמציאות זאת התכלית בענינים הטבעיים הביא הפילוסופים בהכרח להאמין התחלה אחת זולת הטבע, הוא אשר יקראו אריסט"ו התחלה שכלית או אלקית, ואשר יעשה זה מפני זה. ודע כי מן הגדולה שבראיות על חדוש העולם למי שמודה על האמת, הוא מה שיעמוד עליו המופת בנמצאות הטבעיות, כי לכל דבר מהם תכלית אחר, ושזה מפני זה, והיא ראיה על כוונת מכוין...
ואמנם מציאות תכלית אחרונה לכל מין חשב כל מדבר בטבע שאי אפשר מבלעדה, אמנם ידיעתה דבר כבד מאד, כל שכן תכלית המציאות בכללו, ואשר יראה לי מדברי אריסטו שהתכלית האחרונה אצלו לאלו המינים, הוא התמדת ההויה וההפסד...
ומבואר הוא שהשלם שאפשר מציאותו מזה החומר הוא האדם, והוא סוף אלו המורכבות והשלם שבהן, עד אם יאמר כי כל הנמצאות מתחת גלגל הירח הם בעבורו יהיה אמת מזה הצד, רצוני לומר להיות תנועות המשתנה מפני ההויה להגיע השלם שאפשר להיות. אם כן לא יתחייב אריסט"ו שישאל מה תכלית מציאות האדם לפי דעתו בקדמות העולם... כל איש שנשלמו בו הפעולות המחייבות לצורה ההיא כבר הגיע תכליתה בשלמות ובתמימות...
אמנם לפי דעתנו בחדוש העולם בכללו אחר ההעדר יש חושבים שזאת השאלה מחוייבת, רצוני לומר בקשת התכלית לכל זה המציאות, וכן יחשבו שתכלית המציאות כולו מציאות מין האדם לבדו לעבוד את השם, ושכל מה שנעשה אמנם נעשה בגללו, עד שהגלגלים אינם סובבים רק לתועלותיו ולהמציא צרכיו. וקצת פשוטי ספרי הנביאים יעירו זאת המחשבה הרבה, "לשבת יצרה", "אם לא בריתי יומם ולילה" וגו'... וזה הדעת כשיחקר כמו שצריך למשכילים שיחקרו הדעות, יתבאר מה שבו מן הטעם. והוא שיאמר למי שיאמין זה שהכל מפני זאת התכלית, כלומר מציאות האדם - אם הבורא יכול, שימציאהו מבלתי אלו ההצעות כולם, או אי אפשר שימצא אלא אחריהם. ואם יאמר אומר שאפשר ושהשם יכול להמציא אדם מבלתי שמים על דרך משל, יש לשאול, אם כן מה תועלת באלה הדברים כולם. ואפילו אם היה הכל מפני האדם, ותכלית האדם לעבוד השם כמו שנאמר, השאלה קיימת, והיא, מה התכלית בהיותו עובד והוא יתעלה לא יוסיף שלמות אם יעבדוהו כל מה שברא וישיגוהו תכלית ההשגה, ולא ישיגהו חסרון אם לא יהיה זולתו נמצא כלל. ואם יאמר אומר אין זה לשלמותו אבל לשלמותנו, תתחייב השאלה בעצמה, ומה תכלית מציאותנו בזה השלמות. אי אפשר בהכרח מבלתי שיגיע הענין בנתינת התכלית אלא כן רצה השם, או גזרה כן חכמתו, וזהו האמת...
ובגלל הדבר הזה, הדעת האמיתית אצלי לפי האמונות התוריות והנאות לדעות העיוניות, הוא שלא נאמין בנמצאות כולם שהם מפני מציאות האדם, אבל יהיו גם כן שאר הנמצאות כולם מכוונת לעצמן, לא מפני דבר אחר, ותבטל גם כן שאלת התכלית בכל מיני הנמצאות, ואפילו לפי דעתנו בחדוש העולם, שאנחנו נאמר כל חלקי העולם המציאם ברצונו, מהם מכוונים לעצמן, ומהם מפני דבר אחר, האחד ההוא מכוון לעצמו, וכמו שרצה שיהיה מין האדם נמצא, כן רצה שיהיו השמים וכוכביהם נמצאים... וכבר נאמר זה הדעת גם כן בספרי הנבואה, אמר "כל פועל ה' למענהו"...
ולא תטעה בנפשך ותחשוב שהגלגלים והמלאכים נבראו בעבורנו, הנה כבר התבאר לנו מדרגתנו, "הן גוים כמר מדלי", ובחן עצמך ועצם הגלגלים והכוכבים והשכלים הנפרדים ואז יתבאר לך האמת, ותדע שהאדם הוא יותר שלם ונכבד מכל מה שיהיה מזה החמר, לא זולת זה, וכשתעריך מציאותו למציאות הגלגלים כל שכן למציאות השכלים הנפרדים יהיה פחות מאד מאד... (חלק ג פרק יג)
מן הידוע כי אחר שרצה השי"ת לברא את העולם הזה לכבודו, והסבה התכליתית בו למען יעבדוהו המין האנושי, חוייב שימשך מאתו לאדם שפע למעלה מן השכל, נקרא שפע נבואי, להשלים את הנפש למען תיאור באור החיים, ולא יספיק לזה שפע שכלי בלבד, כי הדבר שיוסכל (לא נדע) עצמו ואמיתתו, אי אפשר שיוודעו הדברים המועילים ומפסידים אליו, ואם אי אפשר לנו לעמוד אל אמיתת הנפש, ראוי שנהיה סכלים בדברים המתנגדים ונאותים אליה, אם לא יגיע אלינו שפע אלקי נבואי, שהוא למעלה מהשכל... (דרוש ה, וראה עוד בריאה-כללי)
...וכן במדרש ילמדנו תזריע, אחור וקדם צרתני - אחור למעשה בראשית וקודם למעשה יום ראשון, רוצה לומר קדימת מחשבתו היתה אפילו לבריאת יום ראשון, שהכל נברא לאדם ולצרכו... ובויקרא רבה אחרי: תפוח עקבו של אדם הראשון מכהה גלגל חמה, קלסתר פניו על אחת כמה וכמה... כך אדם הראשון נברא לתשמישו של הקב"ה, וגלגל חמה לתשמישם של בריות. שסבת מציאות האדם היא לשמש את בוראו במעשים נכונים מדעיים, ולכך ניתנה בו נפש משכלת יודעת בוראה ומסכמת לדעתו. וזהו תפוח עקבו, רוצה לומר שכר מעשיו, וכל שכן קלסתר פניו, רוצה לומר שכלו שהוא נכבד. וזה שאמר אלה תולדות השמים והארץ - מה שיזכר אחר כך מבריאת האדם ומעשיו אלו עיקר תולדות מעשה שמים וארץ, ולכך הקדים לומר ארץ ושמים, שהארץ מושב האדם. ולכן אמר כאן ה' אלקים - שיתף מדת הרחמים על דברת בני אדם... (בראשית ב ד)
והבגד - ...וזה כי אמנם המין האנושי הוא התכלית המכוון במציאות בפרט במציאות הנפסדים, כי הוא לבדו מוכן מכלם להיות דומה לבורא במושכלות ובמעשיות, כאשר העיד הוא ית' באמרו "בצלמנו כדמותנו", ויצדק זה בכל אחד מאישי האדם בשכלו האישי הנקרא צלם אלקים, ובכחו הבחירי הנקרא דמות אלקים, כי האדם לבדו בנבראים הוא בעל בחירה, וכאשר יתעורר להתבונן מציאות בוראו וגדלו וטובו אשר בו הוא רב חסד ואמת ובהם עושה צדקה ומשפט, ואחר שהתבונן והכיר זה ילך בדרכיו לעשות רצונו כרצונו, הנה זה בלי ספק דומה לבוראו יותר מכל שאר הנבראים, והוא התכלית המכוון מאת הבורא הממציא, כאמרו "וצדיק יסוד עולם"... (ויקרא יג מז)
חג ה' - ...אך עיקר כוונתו יתברך היתה שנתאווה להיות לו דירה בתחתונים, רוצה לומר בבני אדם, ודבר זה נתקן למחרת יום הכפורים כאשר נתקן עוון העגל, על כן ציונו לשמח אז על שמחת ה'... (ויקרא כג לט)
והנה התבאר תכלית היציאה היא שיהיה להם לאלקים, ולהיות שכינתו ביניהם. ומעתה יש לעיין בתכלית הזה אם הוא חשוב שיהיה למענו פועל גדול. ויש לשאול שתהא שכינתו בעליונים, ולמה בחר לשכון בתחתונים שהם רימה ותולעה?
אמנם אם נמצא שכל דבר המציאות תלוי בשכינתו בתחתונים, ודבר זה הוא הכל, תוסר השאלה. וכאשר תדע כי הוא יתברך מצטרף לנמצאים באשר הם עלולים, כי הוא יתברך שהוא עילת הכל רצונו בעלול, וכאשר יש עילה יש עלול, נמצא כי התקשרות הסבה הראשונה בנמצאים היא מצד שהוא יתברך עילה להם והם עלולים... (גבורות ה' פרק סו)
...בשביל ישראל והתורה, דכתיב כל פועל ה' למענהו ולכבודו, ואין כבוד מהנבראים אלא כאשר יקיימו מצותיו, וזה רק בישראל... ובשביל התורה נברא העולם וכל שאר העולם נברא בשביל ישראל, ומפני שאלו ב' דברים יש להם טעם נכון שבשבילם נברא העולם הביא רש"י אלו שנים, אף על גב שהרבה דברים דרשו רז"ל שבשבילם נברא העולם. אמנם עיקר סוד זה מה שנברא בשביל התורה הוא, כי ראשית כל הבריאה היא התורה שהיתה נבראת קודם שנברא העולם אלפיים, ואין דבר נברא באחרונה רק ישראל, שהרי לא היתה אומה אחרונה לישראל כי אדום ומואב נעשו לאומות קודם לישראל. ומפני שהתורה ראשית הכל, ממנה נשתלשל הכל, ובשביל זה בשבילה נברא הכל, וכמו האילן שאינו גדל אלא בשביל העיקר שהוא ראשיתו, ומכל מקום תכלית שלו להוציא פירות, וכן ישראל שהיו אחרונים לנבראים והם שלמות העולם והתכלית לפיכך בשביל התורה נברא שהיא הראשית והתחלה, ובשביל ישראל שהם תכלית הכל, ובשביל כך נקרא גם כן ישראל ראשית, כי התכלית הוא ראשית המחשבה. וכלל הדבר הזה, שהעולם נברא בשביל דבר שהוא ראשית והתחלה לכל הבריאה, כמו התורה שהיתה התחלה וכן בשביל הדבר שהוא תכלית ושלמות הבריאה שבו יושלם הכל... (גור אריה בראשית א א)
ראה עוד בריאה-אדם באר הגולה ה, ובריאה-כללי תפארת ישראל יז.
הנה התכלית בבריאה היה להיטיב מטובו יתברך לזולתו. ותראה שהוא לבדו יתברך השלמות האמיתית, ואין שלמות כמוהו כלל. ובהיותו מטיב לזולתו לא יספיק לו להיות מטיב קצת טוב, אלא תכלית הטוב שאפשר לברואים לקבלו. ומציאות ההטבה האמיתית הזאת יהיה במה שיתן מקום לברואים לשיתדבקו בו בשיעור שאפשר להם שיתדבקו... על כן גזר וסידר שיבראו עניני שלמות וחסרון, ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה, ויותנו לבריה אמצעים שעל ידם תקנה לעצמה השלמות ותעדיר החסרונות, ואז יקרה שנתדמתה במה שהיה אפשר לה לבוראה... (דרך ה' חלק א פרק א א)
והנה שיהיו במציאות הענינים השונים האלה של שלמות וחסרון, ושימצאו האמצעים לקנות השלמות, ודאי שפרטים רבים ושונים צריך שימצאו בבריאה, ויחוסים רבים בין הפרטים האלה. ואולם הבריאה שהתעתדה לענין הגדול הזה לדביקות בו ית"ש, היא תקרא העיקרית שמכל הבריאה, והשאר לא יהיה אלא עוזר באיזה צד או בחינה אל התכלית. הבריאה העקרית היא המין האנושי, וכל שאר הנבראים השפלים והגבוהים ממנו אינם אלא בעבורו להשלמת עניניו... (שם שם ד וה)
ידוע ומבואר שכל הנבראים העליונים והתחתונים נבראו, לפי שראתה בהם החכמה העליונה צורך ותועלת למה שהוא התכלית הכללי של הבריאה, ולפי זה הוחקו והוטבעו חוקותיהם ומשפטיהם הטבעיים. ומאותו טעם עצמו שנבראו, ראוי שיתקיימו כל זמן היות בהם תועלת לכלל הבריאה, ועל כן לא ימנע אדון ב"ה מלהשגיח עליהם לקיימם באותו מצב שרצה... (שם חלק ב פרק א א)
עיקר הבריאה כולה הוא, שרצה הבורא יתברך לברוא האדם שיתדבק בו יתברך, ונהנה בטובה האמיתית, וזה על ידי שיהיו לפניו שני דרכים, דרך הטוב והרע, ויהיה לו כח לבחור באיזה מהם שירצה, וכשיבחר בדעתו ובחפצו הטוב וימאס ברע, אז תנתן בו הטובה האמיתית הנצחית.
ואמנם כל שאר הנבראים לא נבראו אלא לשראתה החכמה העליונה צורך בם לשימצא עולם שלם, ימצא בו האדם בבחינה זו שאמרנו, ויוכל לעבוד אותו יתברך להשיג על ידי זה הטובה האמיתית. ואולם מהו הצורך שיש לעולם בכל הנבראים האלה אינו נודע לנו, אך קיבלנו מהחכמים ז"ל, שעיקר הכל האדם, ושבעבורו נבראו כל שאר הנבראים, ושעיקר בריאתו של האדם אינה אלא שיזכה לטובה האמיתית, ולשם כך ראוי בתחילה שינוסה ויעמוד בנסיון, ולצורך כך ברא לו עולם שיהיה בו מקום לנסות אותו, דהיינו שתהיה בו מציאות טוב ורע... (מאמר העיקרים, בתורה ובמצוות)
מה שנוכל להשיג בענין זה הוא, כי הא-ל יתברך הוא תכלית הטוב בודאי, ומחוק הטוב הוא להיטיב, וזה מה שרצה ית"ש לברא נבראים שיוכל להיטיב להם, כי אם אין מקבל אין הטבה, ואמנם כדי שתהיה ההטבה שלמה ידע בחכמתו הנשגבה שראוי שיקבלו אותה המקבלים ביגיע כפם, כי אז יהיו הם בעלי הטוב, ולא ישאר להם בושת פנים כמקבל צדקה מאחר. (דעת תבונות יח)
הנה כשפים מכחישים פמליא של מעלה, אך כשהוא רוצה מושל בכחו ומבטלם, ולא כמו שחשבו הפתאים שיוכלו להשתמש בכליו עצמם נגדו חלילה... ונמצא שגילוי יחודו זה הוא מה שרצה בו הרצון העליון, ועל פי כוונה זו חקק חוקות נבראיו, וכל המסיבות שגלגל וסיבב הם מה שצריך כדי לבא לתכלית זו. ונוכל לומר שכל העולם ומלואו תלוי ועומד על ענין שלמות יחודו יתברך, שרצה לגלות שכאשר נבין גילוי יחודו זה במה תלוי, נבין גם חוקות הנבראים האלה, איך מסודרים ועל מה עומדים. (שם לו)
למה אנו צריכים לומר שהכל עומד על היחוד הזה, הלא טובה הסברא הראשונה שרצה הקב"ה להיטיב הטבה שלמה לנבראיו שיקבלוה בזכות ולא בצדקה?
אמר השכל, אבל המעשה מוכיח שהיחוד הוא העומד להתגלות, כי אנחנו ראינו הבטחות הנביאים שהקב"ה יגאל את ישראל גם בלא זכות, ושיסיר היצר הרע מבני אדם ויכריחם לעבדו, וכל אלה נגד השכר ועונש ונגד הבחירה שתוסר אז מבני אדם... אלא שהקב"ה הרכיב שני הדברים כאחד כדי לסבב הכל אל התיקון השלם. והנה שמנו יסוד אחד שכל עניני הבריאה וחקותיה תלויים בגילוי יחודו יתברך, ולזה מצאנו שני זמנים, האחד בהיותו נסתר, והשני אחר שנתגלה, ובאלה שני הזמנים תלויה עבודת האדם וקיבול שכרו, ובאלה הזמנים צריך להבחין הפרטים פרטי העלם יחודו וגילויו, והתקשר שני הזמנים זה בזה... (שם מג ומד)
מציאות האדם בנויה בחכמה עמוקה לאין תכלית, כי האדון ב"ה ברא נבראים רבים וגדולים, כולם צריכים למשמרתם, שאין שום דבר לבטלה, והכל עומד על הפנה היסודית, שהאדון רוצה בעבודת האדם שיתקן כל החסרונות ויעלה האדם עצמו עילוי אחר עילוי עד שידבק בקדושתו יתברך... ורצה הרצון העליון שתהיה יד האדם מגעת לכל הענינים הרמים האלה, שכולם מתנועעים מתנועותיו ומעשיו של האדם... הכל קשר באדם להיותו מנועע במעשיו... ומן הדברים הנכללים בכונניות אלה הוא הרע בכל פרטיו, וכל אלה הדברים תלויים בענין גילוי יחודו יתברך, שהוא לגלות האור מתוך החושך, ומן הסתר הפנים הנעשה בראשונה עם כל תולדותיו יתגלה היחוד באחרונה... (שם קכד)
המעמיק בחכמה ימצא היות כל הנבראים מתקשרים קשר גמור זה בזה, שכולם צריכים להשלים הענין שאליו כיוונה המחשבה העליונה בבריאה, וכולם מתקבצים לתכלית אחת שתנאיו רבים וסדרם עמוק מאדם. רז"ל אמרו "כל מה שברא הקב"ה בעולמו לא בראו אלא לכבודו". וצריך להבין ענין הכבוד הזה, וכשנבין התואר הזה, נבין פקודת כל הנבראים בהשלמת הכבוד הזה. ועתה די לנו לדעת שודאי כל עניני הבריאה מתקשרים ומתקבצים לתכלית אחת, ונדע על כן, כי אין שלמות ענינים במה שנמצאים איש לדרכו, אלא במה שהם מתקשרים זה בזה, ומתאחדים לתכלית האחת. ובאמת תראי שגם במעשים אין רע נמצא בעולם, אלא בחלקי הדברים טרם התחברם להשלמת הדבר, אך אין דבר מושלם שיהיה רע... (שם קכח)
מה שנודע לנו מכוונת המאציל ב"ה בזה, הוא, כי ברצותו להטיב רצה להמציא נמצאים שיקבלו טובו. וכדי שיהיה הטוב שלם, צריך שיקבלוהו בזכות ולא בצדקה, שלא יהא הבושת פוגמו, כאוכל את שאינו שלו. וכדי שיוכלו לזכות, המציא מציאות אחד שיהיה צריך אליהם להתקן, מה שאינו צריך הוא, ובתקנם אותו יזכו. והוא מציאות הספירות, כי הם מציאות אחד כמו מחברת צינורות, שבעמדה על תיקונה כראוי, ממשיכים השפע מן המאציל אל המתקנה. וזה זכותו, שהקים חפץ המאציל ב"ה שחפץ שיקבלו נמצאיו את טובו. (כללי פתחי חכמה ודעת, כלל ראשון)
א-ל אלקי הרוחות לכל בשר - ...כי ה' חפץ שכל הרוחות יקבלו אלוקותו עליהם בעודם בבשרם בעולם הזה... עוד נתכוון לדבר לפניו דברי ריצוי, על פי מה שקדם לו בידיעת הדרגת החפץ שיש לבורא האחד הוא שבח והלל אשר יתנו לו צבא מעלה, למעלה ממנו שבח והלל אשר יתנו לו נשמות הצדיקים מב' אוצרות החיים... למעלה מהם השיר והשבח העולה מהנשמות אשר הם בעולם הזה אשר הם תוך הבשר, והוא מונעם מהכיר ה', והם מתעצמים לאהוב א' ולשבחו ולהודות למאמרו זה עליון וחושק אצל הבורא למעלה מהכל... (במדבר טז כב)
כי עולם האצילות הוא אלקותו ממש, וכדי לברא עולם הבריאה, שהן נשמות ומלאכים עליונים... היה תחילה צמצום עצום, וכן מבריאה ליצירה... ותכלית כל הצמצומים הוא כדי לברא גוף האדם החמרי ולכפות הסט"א ולהיות יתרון האור מן החושך בהעלות אדם את נפשו האלקית והחיונית ולבושיה וכל כחות הגוף כולן לה' לבדו, כי זהו תכלית השתלשלות העולמות... (ליקוטי אמרים פרק מט)
ויהי כי זקן יצחק - הנה תכלית בריאת העולם הוא כדי שימצא איש צדיק וטוב אשר תלוה אליו ההשגחה האלקית ויהיה מעון לשכינת ה' בארץ. כמו שאמרו "כי זה כל האדם", כל העולם כולו לא נברא אלא בשביל זה. ובאשר אדם כזה מציאותו מעט ויקר ואי אפשר שיתקיים לבדו בעולם, נבראו עמו כל המון בני אדם שיכינו לו צרכיו ויהיו לו לצוותא... וכאשר רצה ה' שיהיה אומה שלמה שידבק בה הענין האלקי ויהיו מהם חסידים ונביאים וצדיקים ושרי קודש ויראי אלקים בענין שהם יהיו תכלית הבריאה... ואי אפשר שכולם יעסקו בענינים האלקיים, שמי יכין להם לחמם וכל צרכיהם, הפריש שבט הלוי שהוא יהיה מופרש מכל עניני העולם ונבדל לעבודת ה', וכל זרע ישראל ישאו צרכיו במעשר פירותיהם... והיו ישראל בין העמים ובין שבט לוי כהאלמוג שהוא אמצעי בין הדומם ובין הצומח... (בראשית כז א)
מי יודה לך - הנעדר לא יקבל עוד טובך, ותכלית הבריאה היא להיטיב לנמצאים כדי שיודוך. (תהלים ו ו)
ויאמר - פסוקים אלו מובילים אותנו לקצה יכולת ההשגה האנושית, הם קשים לתרגמם ולהסבירם, על כן נמסור רק את תוכנם המילולי... הודיעני נא את דרכיך - הודיעני את המטרה אליה מובילות דרכיך - למטרה זו תוביל את האדם גם אחרי החטא, אם כי בדרכים אחרות מלכתחילה. ואדעך - אדע בבירור את כוונותיך... (שמות לג יג והלאה)
והיית לאב המון גוים - ...לא שיהיו כולם בכלל עדת ישראל, אבל זה היה הרצון והתכלית שיהיו כל אומות העולם יודעים את ה', והאלילים כליל יחלוף, ולדבר זה הזהיר הקב"ה את אברהם שיהיה רצונו להשקיע דעתו להיות לאב המון גוים להכירם את ה'... ולזה נוצר אחר כך עם ישראל... (בראשית יז ד)
אסף אלקים את חרפתי - לפי הפשט כל בריאה שלא הגיע לתכליתו הרי חסר יבואנו וחרפה היא. וביחוד אשה חסרון הולדה הוא לחרפה, דאם כן כל התשמיש עמה אינה לתכלית רק להנאה ממנה והיא חרפה. (שם ל כג)
בא-ל ש-די - כבר נתבאר בספר בראשית בכל המקום שנזכר שם זה שבא להראות דתכלית הבריאה והטבע שהיה אך שימלא כבוד ה', וכדכתיב "כל פועל ה' למענהו"... ועל זה בא שם ש-די שאמר לעולמו די, היינו בזה האופן דוקא נשלם תכלית רצונו שימלא כבודו ית' ולא כן אם היה פחות מזה. ואף על גב שאין כח אנושי להבין זאת איך דוקא בזה האופן היה נתמלא כבוד ה' ולא באופן אחר... (שמות ו ג)
ברש"י ז"ל מה היה העולם חסר, מנוחה, בא שבת באה מנוחה כלתה ונגמרה המלאכה. כי בריאת העולם היה להשפיע אורו וטובו של השי"ת בעולם הזה, שהוא הטבע, ושעל שם זה נקרא עולם על שם העלם כבוד ה' בעולם הזה, אך כמו שצריך להיות הכל בטל אל המכוין אז נתגדל שמו ית' בעולם הזה יותר... (בראשית תרל"א)
במדרש איש וכו'... וזה היה המכוון בבריאת העולם להיות לפניו ית' נחת רוח בזה שמבטלין הבל העולם עבור קדושת שמו ית', לכן כתיב בשבת קדש ויכולו וכו', שזה היה עיקר תכלית שמים וארץ זאת התשוקה לבטל כל המעשים אליו ית', שהשי"ת ברא הכל כדי שיבואו בני ישראל וישליכו כל זה ויתדבקו בו ית' שיהיה עדות על חבתן של בני ישראל... ובמה נוכל לעבוד אותו רק על ידי שנמצא יצר הרע והבלי עולם בזאת נוכל למצא מקום לעשות לו נחת רוח, ולכן הנזיר שפורש עצמו מתאות העולם זוכה לקדושה יותר מכהן גדול... (נשא תרמ"ט)
במדרש בפסוק שמע ישראל, אמר הקב"ה לבני ישראל כל מה שבראתי בעולם זוגות, שמים וארץ, עולם הזה ועולם הבא, אבל כבודי יחיד ומיוחד בעולם. והענין הוא, כי הקב"ה ברא הכל לכבודו, ולכן אין השלימות נמצא לשום בריה, כי הכל צריכין עזר זה מזה, שמים וארץ, אדם וחוה, וכמו כן עולם הזה פרוזדור לעולם הבא, ואין השלימות רק להקב"ה שהשלום שלו, ולכן אי אפשר להתדבק באחדות רק בני ישראל שבחר בהם הקב"ה בכח התורה ומצות יכולין להתדבק באחדות... וגם בזווג איש ואשה חתם בהם שמו ית', ובאמת המילה ניתן להם סימן לאחדות, כי הערלה מפסיקה שלא יהיה זווג אחד בשלימות, ולכן עונתן של תלמידי חכמים משבת לשבת להיות בשבת אחדות בכל, וזה שאמר שמע ישראל וכו' שיש לכם חלק באחדות... (ואתחנן תרנ"ד, וראה עוד בריאה-כללי שה"ג נ"ד)
וכשנעמוד על סבת הדבר, למה מפריעה השאיפה לעולם הזה לרכישת החכמה העושר והגבורה, ואפשר להצליח בניצולן רק בדרך הקדושה, נווכח שזה תלוי במגמה ששם לו הקב"ה בבריאת עולמו. אין הבריאה לשם הוייתה בלבד, כי אם לתכלית ידועה, והיא הקדושה והתפשטות האלקות, ולכן צריך שהכל ישתלב במלחמת הרע עם הטוב. וגם מתנות אלו צריכות לקחת חלקן במלחמה זו, עד שיגלה הטוב במילואו, בלי שום ניצוץ הסט"א, ויהיה כל העולם חלק מגילוי שמו יתברך, ואם זו התכלית הרי כל הסוטה ממנה ומפריע להגשמתה אין סופו להתקיים. (חלק א עמוד סז)
ונבאר דברי מהר"ל הקדושים, ידוע שתכלית בריאת העולם היא לגלות כבודו יתברך לנבראים. וכמה אופני גילוי יש בעולם, יש גילויים ממדת דינו יתברך, ויש ממדת רחמיו ויש ממדת חסדיו. אך יש גדר גילוי למעלה מהם, והוא גילוי אחדותו יתברך, גילוי אין עוד מלבדו, לגלות שכלפי מציאותו בטלה כל מציאות זולתו, ולעומת ערכו אין ישות של ממש בכל נברא, ולא בבריאה כולה... (חלק ב עמוד קצה)
תכלית הבריאה היא שיתגלה כבודו יתברך, כמו שכתוב "כל הנברא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו' (ישעיה מ"ג)... ורק מהנהגתו שבתוך הבריאה נוכל ללמוד כבודו. ולמה דוקא בארץ, כי עיקר הגילויים באים על ידי מעשי האדם בבחירתו, שמקומה בארץ.
הגילוי הבא על ידי בחירתו של האדם מתגלה בראשונה לאדם עצמו, כי בהדבקו במדותיו יתברך הוא משיג יותר ויותר את גדולתו ורוממותו יתברך, ועל ידי זה מתגלה כבודו יתברך אף לשאר בני אדם הנהנים מצדקתו ומקבלים מושג מגדולתו וטובו של השי"ת... גילוי זה יבא על כל פנים, גם אם בחירת האדם רעה ולכאורה עושה הסתר במקום גילוי - אין זה אלא לפי שעה, ולבסוף יתגלה כבודו יתברך על ידי אדם זה על כל פנים, כי יענש על עבירתו, ומתוך העונשים יתגלה שוב כבודו יתברך...
נמצא שיש שני אופני גילוי, הגילוי הבא על ידי האדם עצמו בבחירתו הטובה, והגילוי המתגלה על גביו בעל כרחו על ידי משפטו יתברך... ואין התכלית הסופית גילוי מלכותו יתברך תלויה בבחירת האדם, כי על כל פנים מתגלים חסדו ואמיתת משפטו בכל אופני גדרי הגילוי. (חלק ג עמוד רכט)
ראה עוד בריאה-כללי חלק ג עמוד רסט.