(ראה גם: נשואין, שבעת ימי המשתה)
...כי זו (הכלה התחתונה), כעין זו, (הכלה העליונה), עומדת זו (התחתונה) מתעלה בשבע ברכות, וזו (העליונה) מתעלה בשבע ברכות, ועל כן אסור לשמש בה עד שנכללה באלו שבע הברכות כעין העליונה.
אלו ז' הברכות יורשת הכלה (שהיא השכינה), מרוח העליון (שהוא ז"א), מקום שכל הברכות נמשכות משם. (שואל, הרי) שש ברכות הם, (דהיינו חג"ת נה"י דז"א) שהכלה מתברכת מהם ואתה אומר שהם שבע, אלא השביעית היא מקיימת הכל, (כי ברכה השביעית) היא (כנגד הבינה).
רוב הברכות הן על היין, למה, אלא (שהיין) הוא בחינה המשמחת את הכל, על ההוא יין המשומר תמיד בענביו, (פירוש קו שמאל שבבינה נקרא יין, על שם הארת החכמה שבו, ומתוך שמאיר רק ממטה למעלה נבחן שהוא כמו שמאיר בתוך הענבים, והענבים אינם נסחטים ואין יוצא מהם כלום למטה)... ומשום זה ברכה הראשונה של אלו שבע ברכות הוא סוד היין, (דהיינו בורא פרי הגפן), כי יין עושה פירות בין למעלה (בבינה) ובין למטה (במלכות), גפן (שהוא מלכות) מקבל הכל ומוציא פירות לעולם, (כי מבחינה זו של היין שמקבלת נקראת המלכות חכמה תתאה, ומטרם שמקבלת חכמה אינה ראויה להולדה). והתעוררות השמחה, (דהיינו תחלת הזווג של ז"א ומלכות) הוא שמאל, שכתוב שמאלו תחת לראשי ואחר כך וימינו תחבקני, ועץ החיים ההוא, (שהוא ז"א) עושה פירות ואבים בהתעוררות הזה, (של השמאל, כי מטרם שמקבל חכמה משמאל דבינה אינו ראוי להוליד), ועל כן זה הוא ברכה הראשונה לכולן.
תנינא ברכה השניה היא שהכל ברא לכבודו, הוא סוד ברית הקדוש, (דהיינו יסוד דז"א שנקרא כל) שהוא שמחת החבור, המקבל כל הברכות מסוד הימין, (שהוא חסד), לעשות פירות בגפן ההיא, (שהיא המלכות הנקראת כבודו), כי מתחילה יורד פרי ההוא מלמעלה (מבינה), דרך האברים (שהם הספירות דז"א), ונמשך לברית הקדוש, (שהוא יסוד), שתמשך לגפן ההיא, (שהיא מלכות), וזהו מצד ימין, (שהוא חסד), כי אין פירות נמצאים אלא בימין, השמאל מעורר (הולדת הפירות), והימין עושה (הפירות, פירות פירושו נשמות הצדיקים).
אחר כך נכלל השמאל בימין והימין בשמאל, כדי להיות סוד אדם, (שהוא קו האמצעי, תפארת), ומשום זה (ברכה) השלישית היא יוצר האדם, ועל כן יעקב, שהוא עמוד האמצעי, צורת אדם היה, (כי צורת אדם יורה על קו האמצעי שימין ושמאל כלולים בו).
רביעית (היינו ברכת אשר יצר), היא עמוד אחד של ירך הימין, (דהיינו ספירת הנצח). ברכה חמשית היא שוש תשיש ותגל העקרה, עקרת הבית (שהיא המלכות), בשמחת קבוץ ואסיפת בניה לתוכה מארבע רוחות העולם, וזהו סוד של ירך האחרת, (שהיא נצח) שנתחבר בירך השמאל (שהיא הוד), ללכת לכל הצדדים ולקבץ קיבוץ הבנים ולהכניסם בין הברכים (שהם נו"ה).
ובאלו השנים (נצח והוד), שהנביאים שורים ביניהם, (ומקבלים מהם נבואתם), הם שמחת עקרת הבית, (שהיא המלכות), מה הטעם, היא משום ששתי ערבות (שהם נו"ה) אינן עושות אבים ופירות, וקיבוץ הבנים אליהם הם הפירות והאבים שלהם, שהם מביאים לעקרת הבית, (שהיא המלכות), וקיבוץ הבנים אינו מתעורר זולת בנביאים, (שהם נצח והוד, ועל כן ברכה זו דשוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה היא בהוד).
ברכה הששית היא שמח תשמח רעים האהובים, הוא מקום שרצון ושמחה ואחוה נמצאים בו, (דהיינו) עמוד של כל העולם, שנקרא צדיק, (שהוא יסוד), וצדיק וצדק (שהם יסוד ומלכות), רעים ואהובים הם, שאינם סרים זה מזה, (כי ברכה זו כוללת גם כן מלכות, ועל כן אומר רעים האהובים, עד כאן הן שש ברכות שהכלה מתברכת מהן).
ברכה השביעית היא מקיימת הכל, ומשביעית ההיא מתברכים הכל, (שהיא בינה, שהיא מקור כל המוחין). ודאי שהיא כלל עשרה מאמרות, (דהיינו עשר ספירות), משום שזו כוללת למעלה ולמטה, (דהיינו ג"ר וז"ת שהם ע"ס), ועל כן כלול בה עשרה מיני שמחה, ששון שמחה חתן וכלה גילה דיצה אהבה ואחוה שלום ורעות, כדי שתהיה הכלה שלמות הכל. (תרומה תשצ)
וזה הולך על דרך שאמר ר' חייא בשם ר' יוסי, שבתולה יורשת שבע ברכות, כי מתברכת בשבע (ספירות), משום שבתולת ישראל (שהיא המלכות) יורשת שבע ברכות, (שה"ס שבע ספירות) ועל כן נקראת בת שבע.
ואשה אחרת, (דהיינו אלמנה או גרושה שנשאת לאיש) מאין הן הברכות שלה, מן הברכות של בועז ורות, כמו שאמר ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים, יתן ה' את וגו', כי ודאי בתולה מתברכת בשבע ברכות ואין אשה אחרת בסוד זה. (ואתחנן קכה)
ויאמרו כל העם אשר בשער והזקנים עדים, יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך כרחל וכלאה וגו' מכאן, דאין מברכין שבע ברכות אלא לבתולה שנקראת כלה, דכתיב כי יבעל בחור בתולה וגו', ומשוש חתן וגו'.
אבל אלמן ואלמנה, מברכין להו כעין שבעה ברכות, כענין בועז ורות, דאמר ר' חנינא בועז ורות אלמן ואלמנה הוו, וברכו לה כעין שבעה ברכות, דשבח בתולה על בעולה בברכות ובמתנות, זו נקראת כלה וזו לא נקראת כלה, דכתיב כי יבעל וכו' ומשוש חתן על כלה.
כעין שבעה ברכות שברכו לבועז, מאן אינון, הדא הוא דכתיב, ויאמר כל העם אשר בשער וכל הזקנים עדים, א', יתן ה' את האשה הבאה אל ביתך, ב' כרחל, ג' וכלאה, ד' אשר בנו שתיהן את בית ישראל, ה' ועשה חיל באפרתה, ו' וקרא שם בבית לחם, ז' ויהי ביתך כבית פרץ.
ובדין יקרא מברכין בורא פרי הגפן לאלמן ולאלמנה כבתולה, וכוללין ברכה זו באמצע, ולבסוף חותם המברך אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה וגו', משום יקרא דידהו, דאית ביה עשרה אמונים (ס"א אמנים) כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.
רבי יודאי אמר שבעה אינון, ששון ושמחה חד, חתן תרי, וכלה תלת, גילה ורינה ד', דיצה וחדוה חמש, אהבה ואחוה שש, שלום וריעות שבע.
רבי חנינא פריש כל חד וחד על קיומיה, ששון חד, שמחה ב', חתן ג', וכלה ד', ומוסיף גילה ה', דיצה ו', אהבה ז', ואחוה ח', שלום ט', ורעות י', דהא אינון עשרה כנגד מאמרות שבהן נברא העולם, ואית בברכה זו ה' קולות שבהן נתנה התורה, וכולן ירושת כלה בתולה בברכות, דהא היא ראויה ואלמנה אינה ראויה. (זהר חדש רות תרמח)
אמר רבי חלבו אמר רב הונא אמר רבי אבא בר זבדא אמר רב אחת בתולה ואחת אלמנה טעונה ברכה, והאמר רב הונא אלמנה אינה טעונה ברכה, לא קשיא, כאן בבחור שנשא אלמנה, כאן באלמון שנשא אלמנה. ואלמון שנשא אלמנה לא והאמר רב נחמן אמר לי הונא בר נתן תנא מניין לברכת חתנים בעשרה, שנאמר ויקח עשרה אנשים מזקני העיר ויאמר שבו פה וישבו, ובועז אלמון שנשא אלמנה הוה, מאי אינה טעונה ברכה דאמר רב הונא, אין טעונה ברכה כל ז' אבל יום אחד טעונה ברכה...
תנו רבנן מברכין ברכת חתנים בבית חתנים ר' יהודה אומר אף בבית האירוסין מברכין אותה... ברכת האירוסין מאי מברך, רבין בר רב אדא ורבה בר רב אדא תרוייהו משמיה דרב יהודה אמרי בא"י אמ"ה אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות ואסר לנו את הארוסות והתיר לנו את הנשואות על ידי חופה וקדושין, רב אחא בריה דרבא מסיים בה משמיה דרב יהודה בא"י מקדש ישראל על ידי חופה וקדושין...
תנו רבנן מברכין ברכת חתנים בעשרה כל שבעה, אמר רב יהודה והוא שבאו פנים חדשות, מאי מברך אמר רב יהודה בא"י אמ"ה שהכל ברא לכבודו, ויוצר האדם, ואשר יצר את האדם בצלמו בצלם דמות תבניתו והתקין לו ממנו בנין עדי עד בא"י יוצר האדם, שוש תשיש ותגל העקרה בקבוץ בניה לתוכה בשמחה, בא"י משמח ציון בבניה, שמח תשמח ריעים האהובים כשמחך יצירך בגן עדן מקדם, בא"י משמח חתן וכלה. בא"י אמ"ה אשר ברא ששון ושמחה חתן וכלה גילה רינה דיצה חדוה אהבה ואחוה ושלום וריעות, מהרה ה' אלקינו ישמע בערי יהודה ובחוצות ירושלים קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול מצהלות חתנים מחופתם ונערים ממשתה נגינתם, בא"י משמח חתן עם הכלה.... (כתובות ז א, וראה שם עוד)
כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה, מה נדה שלא טבלה אסורה לבעלה, אף כלה בלא ברכה אסורה לבעלה, ומניין לברכת חתנים מן התורה, שנאמר ויברכו את רבקה (בראשית כ"ד), ומניין שאפילו אלמנה אסורה, שנאמר (רות ד') ויקח בועז עשרה אנשים וגו'. (פרק א)
אמר רבא באי זו ברכה אמרו, ברכת שבעה ולא ברכת אירוסין, ואיזו היא ברכת אירוסין, אמר רב יהודה אמר רב אשר קדשנו במצוותיו וציונו על העריות וכו'. ברכות היכי מברכין, אמר רבי לוי בורא פרי הגפן, ושהכל ברא לכבודו, ברוך אתה ה' יוצר האדם, ברוך אשר יצר את האדם בצלמו... איבעיא להו ברך לכולהו שלא כסדר או חסר אחת מאי, תא שמע ברכות אין מעכבות זו את זו... (כלה רבתי פרק א)
מאי מברך - נראה בעיני סדר ברכות שנסדרו על עסקי הזווג אינו אלא מאשר יצר ואילך, שאותה ברכה מתחלת לדבר בשניהם, אשר יצר את האדם מדבר בזכר, והתקין לו ממנו בנין עד עד היא הנקבה. שוש תשיש - לפי שאנו צריכין להעלות זכרון ירושלים על ראש שמחתנו, שנאמר (תהלים קל"ז) "תדבק לשוני לחכי" וגו'. שמח תשמח - ברכה לחתן וכלה שיצליחו בשמחה וטוב לב ואשר ברא לשם כל ישראל. ולפי שהסדר מתחיל מאשר יצר לפיכך פתח בה בברוך וחתם בה בברוך כדרך כל ראשי סדרי ברכות, ושוש תשיש ושמח תשמח מפני שהן ברכה הסמוכה לחברתה לא פתח בה בברוך, שכן תיקנו לכל הברכות שסמוכות אחר הראשונה על הסדר, ואשר ברא מפני שהיא נאמרת יחידית ברוב ימי המשתה כשאין שם פנים חדשות לפיכך אינה מן הסמוכות, והוצרך לפתוח בה בברוך ולסיים בה בברוך, אבל שהכל ברא לכבודו אינה מן הסדר אלא לאסיפת העם הנאספים שם לגמול חסד, זכר לחסדי המקום שנהג עם אדם הראשון שנעשה לו שושבין ונתעסק לו. ואסיפה זו עבור כבוד המקום הוא וברכה זו לכך נתקנה... וכן ברכת יוצר האדם שתיקנוה ליצירה ראשונה של אדם הראשון כדלקמן, אינה מסדר ברכות הזווג דהא ביצירה הראשונה אכתי נקבה לא הואי. ואם תאמר למה היא באה, מתוך שאנו מברכין על יצירה השניה תקנו אף על הראשונה שהיא עיקר ותחילתו.
משמח חתן וכלה - ובאחרונה משמח חתן עם הכלה, לפי ששמחת ברכה הראשונה לא בשמחת חתונה אנו אומרים, שהרי תפלה היא שמתפללין ומברכין שיהו שמחים בהצלחה כל ימיהם, לפיכך אין לחתום בה משמח חתן עם הכלה, דמשמע איש באשתו, אלא ברוך ה' משמח את שניהם לעולם בסיפוק מזונות וכל טוב, ובאחרונה שבח שמשבח להקב"ה שברא חתונת דיבוק איש באשה על ידי שמחה וחדוה, לפיכך יש לחתום משמח חתן עם הכלה שהוא לשון שמחת איש באשה. (כתובות ז ב)
מלא שבוע זאת - ...ואני לא ידעתי כי שבעת ימי המשתה תקנת משה רבינו לישראל, ואולי נאמר שנהגו בהם מתחלה נכבדי האומות כענין אבילות... (בראשית כט כז)
בבית חתנים מברכים ברכת חתנים אחר ד' ברכות אלו בכל סעודה שאוכלים שם, עד כמה מברכים, אם היה אלמון שנשא אלמנה מברכין ביום ראשון בלבד, ואם בחור שנשא אלמנה או אלמון בתולה מברכין אותה כל ז' ימי המשתה. (ברכות פרק ב ט)
ברכה זו שמוסיפין בבית חתנים היא אחרונה מז' ברכות של נשואין, אם היו האוכלים הם שעמדו בברכת נשואין ושמעו הברכות, אבל אם היו האוכלין אחרים שלא שמעו מברכין בשבילם אחר ברכת המזון ז' ברכות, והוא שיהיו י' וחתנים מן המנין, ואלו הן ז' ברכות... (שם שם י ויא)
המברך שהשמחה במעונו צריך לחקור אם קיימו וגילו ברעדה, אבל אם אדם לוקח לו אשה שאינה הוגנת, או הוא אינו הגון, או אין תרבות שם וניבול פה ביניהם, או נשים יושבות בין האנשים שהרהורים שם לא יתכן לברך שהשמחה במעונו. (תתשכ)
ענין הנשואין הוא דוגמא לבריאת העולם, כשם שנברא העולם בי' מאמרות, כך תיקנו לנו ז"ל ברכת נשואין בי' מהכתוב ויקח בועז י' אנשים. ותקנו בברכת אשר ברא י' לשונות של שמחה. וכשם שבבריאת העולם היו הימים עם השבת ז', כך תיקנו לנו ז"ל ז' ברכות עם ברכת היין, שהוא כנגד השבת, שהוא צריך להתקדש ביין בתחילה ובסוף, גם ימי השמחה הם ז'. ולפי שאין שלימות השמחה בעולם הזה תיקנו ז"ל בבית חתנים לומר בברכת המזון "שהשמחה במעונו", לומר שהשמחה שאנו משמחים לחתן וכלה לא מאתנו היא, אבל היא במעונו, הרקיע ששמו מעון, ששם נהרי ששון ושמחה. (כד הקמח חתן בבית הכנסת)
...וכן שהשמחה במעונו רוצה לומר שעיקר הקיום הוא בעליונים שהם קיימים באיש, לא בתחתונים שקיימים רק במין, ועל כן אומרים הברכה בשעת הזיווג, לפי שהשמחה תהיה בכל דבר מצד ההתמדה והקיום... (מאמר ג פרק טו)
הראשונה ברכת היין שהיא תדירה, השלש הבאות אחריה פותחות בברוך, לפי שכל אחת היא בפני עצמה, האחת להודות לא-ל שברא הכל מאין, שהם צריכים לכבוד החופה, שנית כנגד יצירת גוף האדם, שלישית נגד יצירה השלמה שבאדם בשכל ובתיקון, וזהו בצלמו בצלם דמות תבניתו, ומזה התקין בנין עדי עד שהיא הנשמה. ומרוב טובה האריכו בה יותר, ועל כן פותחת וחותמת בברוך, ששלשתן נתקנו על סדר הפסוק (ישעיה מ"ג) "בראתיו יצרתיו אף עשיתיו". ולפי שחייבין אנו להעלות את ירושלים על ראש שמחתנו סמכו לה שוש תשיש, ולפי שהיא סמוכה אינה בברוך. ולפי שהכל חייבין לשמח חתן וכלה ולהתפלל על שמחתם סמכו לה שמח תשמח רעים אהובים, רוצה לומר חתן וכלה, כשמחך יצירך, שאמרו שקלעה וקשטה והביאה אל האדם ונעשה לו שושבין, ואחר שש ברכות אלו תקנו ברכה שביעית כוללת כל הענינים... (נר ג פרק א)
...ולכן מברכים בנשואין "שהכל ברא לכבודו", לא רק כטעם רש"י משום אסיפה, אלא שהזיווג כתחילת הבריאה, ואף על גב שנוח לאדם שלא נברא, מכל מקום כבודו ורצונו בכך. (בראשית ב ג)
ענין ברכת שהכל ברא לכבודו קודם כל הברכות, כי בברכות אלו נמצאים גם דברים גשמיים, כברש"י בפירוש הברכות, ולכאורה מאחר שהברכות כל כך גבוהות, ומספר שבע לעד שהוא ככל שבעת ימי הבנין, איך מסתפקין מהם לענינים גשמיים, לזאת מקדימין לברך שהכל ברא לכבודו, שגם הגשמיות איננה נפרדת והכל נברא לכבודו, ועל כן בכח האיש הישראלי לחפוץ בגשמיות נמי לכבוד ה' לבד, כי הגשם עצמו מסייע כדי לבוא לשלימות שנברא למענה, ובאמת שבברכה זו מעוררין כחו לסייע כנ"ל. (קרח תרע"ג)
וראה עוד ערך נשואין פנחס תרע"ו.