(ראה גם: ברוך, הודאה, תפלה)
...אמר לו אלו היינו שלשה, היה טוב כי אחד היה אומר, ושנים היו משיבים לו, אמר לו, דברים אלו נאמרו רק בברכות, אשר אחד מזכיר שמו של הקב"ה, ושנים משיבים לו, וזהו הוא שכתוב כי שם ה' אקרא הבו גודל לאלקינו, כי שם ה' אקרא הוא אחד, (המזכיר את השם), הבו גודל לאלקינו הוא שנים האחרים (המשיבים), אבל בתורה אפילו שנים יושבים (ועוסקים בתורה) נותנים גדולה ועוז ותפארת התורה אל הקב"ה.
אמר ליה ר' חזקיה ובברכות למה צריכים לג', א"ל הרי בארוה, שאמרו, שכתוב הבו גודל לאלקינו, שצריכים שנים משיבים כנ"ל, אבל סוד הדבר כי סוד כל הברכות הוא כך, אחד לברך ושנים להשיב, כדי להעלות שבח הקב"ה בסוד ג', (דהיינו סוד ג' קוין), אחד מברך, (שה"ס קו אמצעי, שהוא הפועל לגלות האור), ושנים שיודו, (ויקיימו ברכותיו, שה"ס ב' הקוין המקבלים פעולת קו אמצעי ומאירים בכחו), וזהו הקיום של הברכות, שיהיו בסוד העליון כראוי ובסוד שלשה כמו שבארוה. (ויצא רעו)
תא חזי, עתה בזמן הגלות, תפלתו של אדם מעוררת שלמות למעלה ולמטה, ובברכה שמברך להקב"ה מתברכים עליונים ותחתונים, ועל כן בתפלתם של ישראל מתברכים העולמות, מי שמברך להקב"ה יתברך, מי שאינו מברך להקב"ה אינו מתברך, זהו שכתוב כי מכבדי אכבד ובוזי יקלו. (ויחי תתמד, וראה עוד כוס של ברכה)
ומברך ומקדש להקב"ה בכל יום בברכו וקדושה, ובכל אכילה ושתיה שלו, כעין שמברך הכהן (שהוא חסד), ברוך אתה היינו ברכה, אשר קדשנו היינו קדושה, כשהרוח מברך להקב"ה בכל יום בברוך ומקדש לו בקדושה שלו, ומיחד לו ביחוד שהיא שכינתו, הקב"ה יורד על רוח ההוא בכמה מחנות.
(אמר רעיא מהימנא לאליהו) אליהו, ודאי שגם סתם בן אדם המברך ומקדש ומיחד המטרוניתא כמה מחנות של המטרוניתא עולים עמו, ומחנות של המלך יורדים עליו, וכולם הם לשמרו ולהודיעו לרוח ההוא כמה חדושים ועתידות בחלום של נבואה וכמה נסתרות... (משפטים תסד)
ברכו את ה' את הוא בדיוק, (שרומז על המלכות הנקראת את), כמו שהעמדנו, זהו שבת של כניסת השבת, (דהיינו ליל שבת, שהוא בחינת המלכות). ברוך ה' המבורך, (ברוך) הוא מוצא הברכות ממקור החיים והמקום שממנו יוצא של שקוי להשקות לכל, (דהיינו יסוד הבינה), ומשום שהוא מקור (המשפיע) בסוד אות הברית, (דהיינו ביסוד דז"א), הרי ודאי שהבאר מתמלאה שאינם נפסקים מימיו לעולם, (דהיינו חסדים הנקראים מים).
ועל כן לא נאמר ברוך את ה' המבורך, אלא ברוך ה', כי אם לא היה מגיע שם (ליסוד דז"א) הנביעה ממקור העליון, (מיסוד דבינה), לא היתה מתמלאת הבאר כלל, (שהיא המלכות, כי אין המלכות יכולה לקבל אלא מיסוד דז"א), למה הוא מבורך, הוא משום שהוא משלים ומשקה לעולם ועד, עולם ועד זה הוא שבת של כניסת השבת, (דהיינו המלכות), ואנו מביאים הברכות במקום שנקרא מבורך, (שהוא יסוד דז"א) וכיון שמגיעות שם כולן (נמשכות לעולם ועד, שהוא המלכות), וזה הוא ברוך ה' המבורך, עד כאן, (דהיינו עד היסוד דז"א שנקרא מבורך), מגיעות הברכות מעולם העליון, (שהוא בינה), וכולן נמשכות לעולם ועד, (שהוא המלכות) להתברך ולהשקות ולהיות שלמה כראוי, מלאה מכל הצדדים.
ברוך זהו מקור העליון (שהוא יסוד דבינה), שכל הברכות יוצאות ממנו, וכשהלבנה נשלמת אנו קוראים אותה גם כן, ברוך, כלפי התחתונים, אבל ברוך שבכאן הוא מקור העליון כמו שאמרנו, והיה זהו אמצעי שבכל צדדים העליונים, (דהיינו ז"א שהוא קו אמצעי), המבורך זהו שלום בית, (שהוא יסוד דז"א שנקרא שלום), המבוע של הבאר להשלים ולהשקות הכל. לעולם ועד זהו עולם התחתון הצריך להתברך, והשמן והגדלות (דהיינו השפע) הנמשך בברוך ה' המבורך, הכל הוא (בשביל עולם ועד שהוא המלכות).
ועל כן ברכה זו צריכים כל העם לברך, ובכניסת השבת ברצון הלב ובשמחה צריכים להתחיל בהתחלה בברכה הזו, כדי שיתברך שבת הזה של כניסת השבת, (שהוא ליל שבת, דהיינו המלכות) מן העם הקדוש כראוי, בברכה הזו.
כשמתחילין ישראל לברך, הקול הולך בכל הרקיעים המתקדשים בקדושת כניסת השבת, אשריכם עם קודש, שאתם מברכים ומקדישים למטה, כדי שיתברכו ויתקדשו למעלה, כמה מחנות עליונים הקדושים, אשריהם בעולם הזה ואשריהם בעולם הבא, ואין ישראל מברכים ברכה זו עד שמתעטרים בעטרות הנשמות הקדושות כמו שאמרנו... (תרומה קסט)
רוב הברכות הן על היין, למה, אלא שהיין הוא בחינה המשמחת את הכל, על ההוא יין המשומר תמיד בענביו... (שם תשצב, ועיין שם עוד)
בשאר הברכות, (כגון בברכת כהנים), צריכים לזקוף האצבעות כדי להראות קדושה עליונה של מדרגות העליונות השולטות על הכל (שה"ס המדרגות דימין דז"א הממשיכות קדושתן מאו"א עלאין שה"ס קדש), שהשם הקדוש, (שהוא המלכות) נתעטר בהן ונתקדש בהן, ונתברכו כל המדרגות יחד ומאירים מתוך המאור העליון על כל, ומשום זה צריכים לזקוף האצבעות למעלה, וכאן צריכים לכוף האצבעות לפני הנר, כדי להראות המדרגות של מטה, (שהן ד' המרכבות הנ"ל) המאירים מתוך המאור שלמעלה (שהיא המלכות), שמכאן שולטים ומאירים ממנה והם מאורי האש. (ויקהל רסב, ועיין שם עוד)
היכל השביעי העליון הזה, (דהיינו בינה), שהוא מקור החיים, זו היא ברכה הראשונה, (שבברכה זו עולה המלכות וכל אשר נכלל בה אל הבינה), וזה הוא היכל ראשון התחלת הכל ממעלה למטה, (שכל המוחין דזו"ן ובי"ע מתחילים מבינה), והוא מקבל היכל השביעי מלמטה, (דהיינו היכל קדש הקדשים שעלה ונכלל במלכות דאצילות) להתחבר זה בזה שביעי בשביעי...
וזה הוא סוד ברוך (שאומרים בברכה ראשונה שבשמונה עשרה, שפירושו) הריבוי של כל התחתונים שנכללו בחיות ושרפים ואופנים, וכל ההיכלות בריבוי סוד היכל קדש הקדשים, (שכן אלו נכללו) ושורים עתה בתוכה (במלכות דאצילות) בגניזו, ואז נקראת (המלכות דאצילות ברוך כי נתברכה בכל אלו הריבוים והברכות והסודות שנשלמו בה. (כלומר מאחר שכל התחתונים שבהיכלות וכל היכלות נכללו במלכות, נקראת המלכות ברוך, וזהו שצריכים לכוון כשאומרים המלה ברוך).
אתה יורה על העיטור של אותיות הסתומות, (המאירות במלכות, אתה) הוא כלל כל כל כ"ב אותיות מן א' עד ת', וזה הוא א"ת (מן אתה, ה' של אתה יורה שזו הה' שהיא מלכות) כוללת אותם. (כ"ב אותיות) מלמעלה, (מיסוד דז"א), ומאספם בתוכה, וזה הוא א"ת ה' (שבמלה אתה)... (פקודי תשצו, ועיין שם עוד)
...ועוד והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו תרומה לה', תרימו הוא כמו רום ידיהו נשא, שרום ידיהו פירושו עשר אצבעות ידיו), והן עשר אצבעות שהעליה שלהם, (דהיינו בסו"ה שאו ידיכם קדש), היא לעשר ספירות, שהם יוד הא ואו הא העולים מה, (ובחילופי) אותיות דאלף בית (א"ת ב"ש) עולה מ"ה מאה, (כי המ' דמ"ה מתחלף עם י' ע"פ הצירוף ים דאת ב"ש והה' דמ"ה מתחלף עם צ' על פי הצירוף ה"ץ דא"ת ב"ש, צ' עם י' הן מאה). וזהו שהעמידו רבנן בעלי המשנה ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, ואמרו אל תקרי מה אלא מאה, והיא נגד מאה ברכות שאדם חייב לברך בכל יום לאדונו, וזהו שהאדם צריך לטעום בכל יום בשביל אדונו, ומשום זה כתוב ויקחו לי תרומה... (קרח רע"מ מט, ועיין שם עוד)
ר' יהודה היו ידיו מלוכלכות, ונטל ידיו וברך, מטרם שנטל ידיו. אמר להם (הילד) אם תלמידי דרב שמעיה החסיד אתם, לא היה לכם לברך בידים מזוהמות, ומי שמברך בידים מזוהמות חייב מיתה.
פתח אותו הילד ואמר, בבאם אל אהל מועד ירחצו מים ולא ימותו וגו', למדנו ממקרא הזה שמי שאינו דואג לזה, ונראה בפני המלך בידים מלוכלכות חייב מיתה, מהו הטעם, הוא משום שידיו של אדם יושבות ברומו של עולם, אצבע אחת יש בידו של אדם, והיא האצבע שהרימה משה, (דהיינו אצבע האמצעית שהיא כנגד משה, שהוא קו האמצעי)...
אם כל זה יש (באצבעות), אין צריך לומר, שצריכות להיות בנקיון כשמברכים בהן להקב"ה משום שבהם ובדוגמא שלהם, (דהיינו חג"ת נ"ה העליונים הרמוזים בהן), מתברך השם הקדוש, ועל כן אתם שהתחכמתם הרבה, איך לא השגחתם על זה, ולא שמשתם לר' שמעיה החסיד, שהוא אמר כל טנוף וכל לכלוך עולה לסטרא אחרא, כי הסטרא אחרא נזון מאותו הטנוף והלכלוך, ועל כן מים אחרונים חובה וחובה הם... (בלק לב, ועיין שם עוד)
פתח ואמר, אברכה את ה' בכל עת וגו', וכי מה ראה דוד לומר אברכה את ה', אלא ראה דוד שצריכים הזמנה, ואמר אברכה משום שבשעה שאדם יושב על שולחנו השכינה עומדת שם, והסטרא אחרא עומדת שם, כשאדם מזמין לברך את הקב"ה, השכינה מתתקנת כלפי מעלה (לז"א), לקבל ברכות, והסטרא אחרא נכנעת, ואם האדם אינו מזמין לברך להקב"ה, הסטרא אחרא שומע, ושמח, שיהיה לו חלק בברכה זו...
ואם תאמר, בשאר ברכות למה אין הזמנה, אלא דבר הזה של הברכה שמברכים עליו הוא ההזמנה, תא חזי שכך הוא, שהמברך על פרי, פרי ההוא הוא הזמנה, ומברכים עליו ואין בו חלק לסטרא אחרא, אבל מקודם לכן שפרי ההוא היה ברשות הסטרא אחרא אין מברכין עליו, שכתוב (ערלים) לא יאכל, (שהוא ברשות הסטרא אחרא), משום שאין מברכים על פרי ההוא כדי שלא יתברך הסטרא אחרא, כיון שיצא מרשותו (דס"א אחר שני ערלה) יאכל ומברכים עליו, והפרי הוא הזמנה לברכה, וכן כל הדברים שבעולם שמברכים עליהם כולם הם הזמנה לברכה, ואין בהם חלק לסטרא אחרא... (שם לח, ועיין שם עוד וברכת המזון)
וכתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך, ובאלו הברכות מריק האדם במלים אלו (שפע) מאותו מקור העליון (שהוא בינה), ומתברכים כל המדרגות והמקורות (של ז"א ומלכות), ומתמלאים בשפע להריק לכל העולמות ומתברכים כולם יחד.
ועל כן צריך האדם לשום רצונו בסוד הברכות, בשביל שיתברכו האבות, (שהם חג"ת דז"א) והבנים (שהם נה"י דז"א), כולם ביחד, ומי שמברך להקב"ה מתברך, ולוקח חלקו מאלו הברכות בתחילה לכל העולם למטה, כיון ששמו של הקב"ה נתברך משם, חלק הראשון מאלו הברכות יורד ושורה על ראשו (של המברך), וכבר העמדנו שכתוב, בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך, ואחר שאותה הברכה באה ושורה על ראשו (של המברך), מתפשט משם לכל העולם.
בשעה שאלו הברכות יורדות, הן מתעטרות בתוך שדה תפוחים הקדושים, (שהוא המלכות), ופוגשים בהן כמה מדרגות של ממוני העולם ויורדים עמהם, ואומרים ומכריזים זו היא המתנה שפלוני שלח להקב"ה, מאיזה מקום הברכות יורדות, אחר כך (שהברכות) יורדות הוא ממקום ראש אחד של צדיק, (שהוא יסוד דז"א), שם עולות הברכות תחילה ומעוררות שתרדנה (ברכות) אחרות מלמעלה, והוא מתמלא (מהיורדות) מלמעלה (ומהעולות) מלמטה, זה שאמר ברכות לראש צדיק, כיון שהמדרגה ההיא מתמלאה היא מריקה לכלה ההיא, (שהיא המלכות) ומשם נוזלות ונמשכות למטה... (עקב ב, ועיין שם עוד)
בשחר מברך שתים לפניה ואחת לאחריה (קריאת שמע), ובערב מברך שתים לפניה ושתים לאחריה, אחת ארוכה ואחת קצרה, מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר, לקצר אינו רשאי להאריך, לחתום אינו רשאי שלא לחתום, שלא לחתום אינו רשאי לחתום... (ברכות יא א, וראה שם עוד)
...עד כאן לא קאמר רבי יוסי לא יצא אלא גבי קריאת שמע דאורייתא, אבל תרומה משום ברכה הוא, וברכה דרבנן... מיתיבי, לא יברך אדם ברכת המזון בלבו ואם ברך יצא... (שם טו א, וראה שם עוד)
אמר ליה רב שמן בר אבא לרבי יוחנן, מכדי אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות... נחזי היכן תיקון (איפה קבעו לומר את ההבדלה), אמר ליה בתחילה קבעוה בתפלה, העשירו קבועה על הכוס, הענו חזרו וקבעוה בתפלה... ואמר רב ואיתימא ר"ל ואמרי לה ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא... (שם לג א)
כיצד מברכין על הפירות, על פירות האילן הוא אומר בורא פרי העץ חוץ מן היין, שעל היין הוא אומר בורא פרי הגפן, ועל פירות הארץ הוא אומר בורא פרי האדמה חוץ מן הפת, שעל הפת הוא אומר המוציא לחם מן הארץ... מנא הני מילי, דתנו רבנן קדש הלולים לה', למד שטעונים ברכה לפניהם ולאחריהם, מכאן אמר ר"ע אסור לאדם שיטעום כלום קודם שיברך... אשכחן לאחריו, לפניו מניין, הא לא קשיא דאתיא בקל וחומר, כשהוא שבע מברך, כשהוא רעב לא כל שכן...
תנו רבנן אסור לו לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה, וכל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל, מאי תקנתיה, ילך אצל חכם... מעיקרא וילמדנו ברכות כדי שלא יבא לידי מעילה. אמר רב יהודה אמר שמואל כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו נהנה מקדשי שמים, שנאמר לה' הארץ ומלואה. ר' לוי רמי, כתיב לה' הארץ ומלואה, וכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם, לא קשיא, כאן קודם ברכה כאן לאחר ברכה. א"ר חנינא בר פפא כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה ולכנסת ישראל, שנאמר גוזל אביו ואמו ואומר אין פשע חבר הוא לאיש משחית, ואין אביו אלא הקב"ה, שנאמר הלא הוא אביך קנך, ואין אמו אלא כנסת ישראל... (שם לה א וב, וראה שם עוד כל הפרק)
משתבחין ליה רבנן לרבי זירא (את) בר רב זביד אחוה דר"ש בר רב זביד דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא, אמר להם לכשיבא לידכם הביאוהו לידי, זמנא חדא איקלע לגביה, אפיקו ליה ריפתא פתח ואמר מוציא, אמר זה הוא שאומרים עליו דאדם גדול הוא ובקי בברכות הוא, בשלמא אי אמר המוציא אשמעינן טעמא ואשמעינן דהלכתא כרבנן, אלא דאמר מוציא, מאי קא משמע לן... (שם לח א)
א"ר זירא ואיתימא ר' חיננא בר פפא מאי טעמא דרבי יהודה, אמר קרא ברוך ה' יום יום, וכי ביום מברכין אותו ובלילה אין מברכין אותו, אלא לומר לך כל יום ויום תן לו מעין ברכותיו, הכא נמי כל מין ומין תן לו מעין ברכותיו. (שם מ א)
נימא כתנאי, ראה פת ואמר כמה נאה פת זו ברוך המקום שבראה יצא, ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא, דברי ר' מאיר, ר' יוסי אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו... בנימין רעיא כרך ריפתא, ואמר בריך מריה דהאי פיתא, אמר רב יצא, והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא... מאי קמשמע לן, אף על גב דאמרה בלשון חול... גופא אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה, ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה... (שם מ ב)
אלא כי הא דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב שלש תכיפות הן... תכף לנטילת ידים ברכה. (שם מב א)
אמר רב חנן בר אבא מנין לעונה אמן שלא יגביה קולו יותר מן המברך, שנאמר גדלו לה' אתי ונרוממה שמו יחדו. (שם מה א)
...ומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם לאו, כיצד, רבי אומר ובטובו הרי זה תלמיד חכם, ומטובו הרי זה בור... (שם נ א)
הרואה מקום שנעשו בו נסים לישראל אומר ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה, מקום שנעקרה ממנו כו"ם אומר ברוך שעקר עכו"ם מארצנו. על הזיקין ועל הזועות ועל הרעמים ועל הרוחות ועל הברקים אומר ברוך שכחו וגבורתו מלא עולם, על ההרים ועל הגבעות ועל הימים ועל הנהרות ועל המדברות אומר ברוך עושה בראשית, רבי יהודה אומר הרואה את הים הגדול אומר ברוך שעשה את הים הגדול בזמן שרואהו לפרקים. על הגשמים ועל בשורות טובות אומר ברוך הטוב והמטיב, על בשורות רעות אומר ברוך דיין האמת. בנה בית חדש וקנה כלים חדשים אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה. מברך על הרעה מעין על הטובה ועל הטובה מעין על הרעה...
מנא הני מילי, אמר רבי יוחנן דאמר קרא ויאמר יתרו ברוך ה' אשר הציל וגו'. אניסא דרבים מברכינן אניסא דיחיד לא מברכינן, והא ההוא גברא דהוה קא אזיל בעבר ימינא נפל עליה אריא אתעביד ליה ניסא ואיצל מיניה, אתא לקמיה דרבא ואמר ליה כל אימת דמטית להתם בריך ברוך שעשה לי נס במקום הזה... (שם נד א, וראה שם עוד)
תנו רבנן, הרואה קברי ישראל אומר ברוך אשר יצר אתכם בדין וזן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין ואסף אתכם בדין, ועתיד להקימכם בדין. מר בריה דרבינא מסיים בה משמיה דרב נחמן ויודע מספר כולכם והוא עתיד להחיותכם ולקיים אתכם, ברוך מחיה המתים...
אמר ריב"ל הרואה את חבירו לאחר שלשים יום אומר ברוך שהחינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, לאחר י"ב חדש אומר ברוך מחיה המתים... רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע הוו קאזלי באורחא פגעו ביה ברב חנינא בריה דרב איקא, אמרו ליה בהדיה דחזינך ברכינן עלך תרתי, ברוך אשר חלק מחכמתו ליריאיו, ושהחיינו, אמר להו אנא נמי כיון דחזתינכו חשבתינכו עלואי כשיתין רבוון בית ישראל וברכינא עלייכו תלתא, הנך תרתי וברוך חכם הרזים.
אמר ריב"ל הרואה את הבהקנים אומר ברוך משנה הבריות... את הקטע ואת הסומא ואת פתויי הראש... ואת הבהקנים אומר ברוך דיין אמת, לא קשיא הא ממעי אמו הא בתר דאיתיליד. תנו רבנן הרואה פיל קוף וקפוף אומר ברוך משנה את הבריות. ראה בריות טובות ואילנות טובות אומר ברוך שככה לו בעולמו. (שם נח ב)
...מאי מברך, ברוך זוכר הברית, במתניתא תנא ר' ישמעאל בנו של ר' יוחנן בן ברוקא אומר נאמן בבריתו וקיים במאמרו... אריב"ל הרואה רקיע בטהרתה אומר ברוך עושה בראשית, אימתי, אמר אביי כי אתא מטרא כולי ליליא ובצפרא אתא אסתנא ומגליא להו לשמיא.
תנו רבנן הרואה חמה בתקופתה לבנה בגבורתה וכוכבים במסילותם ומזלות כסדרן אומר ברוך עושה בראשית, ואימת הוי, אמר אביי כל כ"ח שנין...
ועל הגשמים הטוב והמטיב מברך... אמר רב יהודה מודים אנחנו לך על כל טפה וטפה שהורדת לנו... והתניא אמרו ליה ילדה אשתו זכר אומר ברוך הטוב והמטיב... תא שמע מת אביו והוא יורשו בתחלה אומר ברוך דיין האמת, ולבסוף הוא אומר ברוך הטוב והמטיב... תא שמע שינוי יין אין צריך לברך שינוי מקום צריך לברך, וא"ר יוסף בר אבא א"ר יוחנן אף על פי שאמרו שינוי יין אין צריך לברך, אבל אומר ברוך הטוב והמטיב... (שם נט א וב)
...אמר להם נביא לישראל בשעה שאני מזכיר צדיק עולמים אתם תנו ברכה. (יומא לז א)
תנו רבנן באמת אמרו בן מברך לאביו ועבד מברך לרבו, ואשה מברכת לבעלה, אבל אמרו חכמים תבא מאירה לאדם שאשתו ובניו מברכין לו. (סוכה לח א)
לברך יברך, אמר אביי לא שנו אלא לאחריו, אבל לפניו מצוה לברך, דאמר רב יהודה אמר שמואל כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן, ומי משמע דהאי עובר לישנא דאקדומי הוא, דאמר רב נחמן בר יצחק דכתיב וירץ אחימעץ דרך הככר ויעבור את הכושי... (שם לט א)
העושה לולב לעצמו אומר ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, נטלו לצאת בו אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על נטילת לולב, ואף על פי שבירך עליו יום ראשון, חוזר ומברך כל שבעה... תנאי היא, דתניא תפילין כל זמן שמניחן מברך עליהן, דברי רבי, וחכמים אומרים אינו מברך אלא שחרית בלבד... דאמר רבי חייא בר אשי אמר רב המדליק נר של חנוכה צריך לברך, רבי ירמיה אמר הרואה נר של חנוכה צריך לברך, מאי מברך אמר רב יהודה יום ראשון המדליק מברך שלש הרואה מברך שתים, מכאן ואילך מדליק מברך שתים ורואה מברך אחת... תנו רבנן היו לפניו מצות הרבה אומר ברוך אשר קדשנו במצותיו וצונו על המצות, רבי יהודה אומר מברך על כל אחת ואחת בפני עצמה... (שם מו א)
איתמר רב אמר סוכה ואחר כך זמן, רבה בר בר חנה אמר זמן ואחר כך סוכה... (שם נו א)
אמר רבי יוחנן ואמרי לה במתניתא תנא מאה ועשרים זקנים ובהם כמה נביאים תיקנו שמונה עשרה ברכות על הסדר... (מגילה יז ב, וראה שם עוד וערך תפלה)
והא אמר רבי יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפילו כהן גדול עם הארץ אותו תלמיד חכם חייב מיתה, שנאמר כל משנאי אהבו מות, אל תקרי משנאי אלא משניאי, כי קאמר איהו בשוין. (שם כח א)
...ואין מפסיקין בקללות... ריש לקיש אמר לפי שאין אומרים ברכה על הפורענות. (שם לא ב)
...היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בה, אמר רב יהודה אמר רב שאין מברכין בתורה תחלה. (נדרים פא א)
...וכן אמר ליה רב הונא לרבה בריה חטוף ובריך, למימרא דמברך עדיף, והתניא רבי יוסי אומר גדול העונה אמן יותר מן המברך, תנאי היא, דתניא אחד המברך ואחד העונה אמן במשמע, אלא שממהרין למברך תחילה... (נזיר סו ב)
אמר רב יהודה האי מאן דבעי למהווי חסידא לקיים מילי דנזקין, רבא אמר מילי דאבות, ואמרי לה מילי דברכות. (בבא קמא ל א)
דתניא רבי אליעזר בן יעקב אומר הרי שגזל סאה של חטין טחנה לשה ואפאה והפריש ממנה חלה כיצד מברך, אין זה מברך אלא מנאץ, ועל זה נאמר ובוצע ברך ניאץ ה'... (שם צד א)
וא"ר אחא בר חנינא א"ר אסי א"ר יוחנן כל המברך על החודש בזמנו כאילו מקבל פני שכינה... דאמר רב יהודה ברוך אשר במאמרו ברא שחקים וברוח פיו כל צבאם חוק וזמן נתן להם שלא ישנו את תפקידם ששים ושמחים לעשות רצון קונם, פועלי אמת שפעולתן אמת וללבנה אמר שתתחדש עטרת תפארת לעמוסי בטן שהן עתידין להתחדש כמותה ולפאר ליוצרם על שם כבוד מלכותו, ברוך אתה ה' מחדש חדשים. (סנהדרין מב א)
תניא היה רבי מאיר אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, רב חייא בריה דרב אויא בשבתא וביומי טבי טרח וממלי להו באיספרמקי ומגדי. תניא היה ר"מ אומר חייב אדם לברך שלש ברכות בכל יום, אלו הן, שעשאני ישראל, שלא עשאני אשה, שלא עשאני בור... ואלא מאי מברך, שלא עשאני עבד... (מנחות מג ב)
ואמר רב יהודה אמר רב תלמיד חכם צריך שילמוד... ורב חנניא בר שלמיא משמיה דרב אמר אף קשר של תפילין וברכת חתנים וציצית. (חולין ט א)
איבעיא להו, שכר מצוה או שכר ברכה, למאי נפקא מינה, לברכת המזון, אי אמרת שכר מצוה אחת היא, ואי אמרת שכר ברכה הוויין ארבעים... לאחר שאכלו ושתו אמר ליה כוס של ברכה אתה שותה או ארבעים זהובים אתה נוטל, אמר לו כוס של ברכה אני שותה, יצתה בת קול ואמרה כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים. (שם פז א)
כל הטעון ברכה לפניו טעון ברכה לאחריו, ויש שטעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו... לאתויי ירק, ולרבי יצחק דמברך אירק לאתויי מאי, לאתויי מיא. ולרב פפא דמברך אמיא לאתויי מאי, לאתויי מצות, ולבני מערבא דמברכי בתר דסליקו תפיליהו (כשחולצין תפילין) אשר קדשנו במצותיו וציונו לשמור חוקיו לאתויי מאי, לאתויי ריחני. (נדה נא ב)
...אמר רבי יוסי בי ר' בון כל מי שהוא תוכף... לנטילת ידים ברכה אין השטן מקטרג באותה סעודה. (ברכות ו א)
אלו ברכות שמאריכין בהן, ברכות ראש השנה ויום הכפורים, וברכות תענית צבור, מברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם בור. אלו ברכות שמקצרין בהן, המברך על המצות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון. הא כל שאר ברכות אדם מאריך, אמר חזקיה מן מה דתני המאריך הרי זה מגונה והמקצר הרי זה משובח, הדא אמרה שאין זה כלל... אלו ברכות ששוחין בהן, בראשונה תחילה וסוף ובמודים תחילה וסוף, השוחה על כל ברכה וברכה מלמדין אותו שלא ישחה... (שם י א)
תני כל מצות שאדם פטור אדם מוציא את הרבים ידי חובתן חוץ מברכת המזון... (שם כה ב)
כתיב לה' הארץ ומלואה תבל ויושבי בה, הנהנה כלום מן העולם מעל עד שיתירו לו המצות. (כלומר שיברך), אמר רבי אבוה כתיב פן תקדש המלאה הזרע אשר תזרע ותבואת הכרם, העולם כולו ומלואו עשוי ככרם, ומהו פדיונו, ברכה... (שם מא ב)
תני המברך פושט ידו תחילה אלא אם רצה לחלוק לו כבוד לרבו או למי שגדול ממנו הרשות בידו... רב הונא אמר הרי שנתן משקין לתוך פיו ושכח ולא בירך אם היו משקין פולטן, אם היו אוכלין מסלקן לצדדין, רבי יצחק בר מרי קומי רבי יוסי ברבי אבון בשם רבי יוחנן אפילו אוכלין פולטן, דכתיב ימלא פי תהילתך. (שם מד א, וראה שם עוד)
חמשה לא יתרומו... האילם והערום ובעל קרי מפני הברכה... (תרומות ו א)
כיצד הוא צריך לברך, כהדא דתנינן על הגשמים ועל בשורות טובות הוא אומר ברוך הטוב והמטיב, ר' ברכיה בשם ר' לוי מייתי לה מהכא, (משלי כ"ה) מים קרים על נפש עיפה ושמועה טובה וגו', מה שמועה טובה ברוך הטוב והמטיב, אף מים קרים הטוב והמטיב. ר' יהודה אומר כדין מברך יחזקאל אבא, יתברך יתרומם יתגדל שמך על כל טפה טפה שאתה מוריד לנו, שממנו אתה זן אלו מאלו... א"ר זירא תמן אמרין על הזול שהוא בא לעולם, ועל השבע שהוא בא לעולם, ועל הנהר שמספח למדינה אומר ברוך הטוב והמטיב. (בראשית יג יז)
א"ר אלעזר צריך אדם להטפל בבנו להעסיקו בתורה ובמצוות עד י"ג שנה, מיכן ואילך צריך שיאמר ברוך שפטרני מעונשו של זה. (שם סג יד)
...תני קטן וספר תורה עושין אותו סניף (לעשרה)... מאימתי עושין אותו סניף, ר' אבונה אמר איתפלגון בהא ר' יודן ור' הונא תרויהון בשם ר' שמואל, חד אמר כדי שיהא יודע טיב ברכה, ואוחרנא אמר כדי שיהא יודע למי הוא מברך... (שם צא ג, וראה שם עוד)
הוקם על (שמואל ב' כ"ג) כנגד ק' ברכות, שבכל יום היו מתים מישראל ק' אנשים בא דוד ותקן להם ק' ברכות ונעצרה המגפה. (במדבר יח יז)
אמר רבי תנחומא בר אבא אמר רבי לוי אל תגזול דל כי דל הוא, זה התורמוס שנכנס עם הפרפרת, לא יאמר אדם יש לפני אגוזים ותמרים עליהם אני אומר את הברכה תחילה ואניח את התורמוס... (במדבר כב)
שויתי ה' לנגדי תמיד, אמר רב בשעה שהוא מברך צריך אדם לומר ברוך אתה ה', ושמואל אמר ברוך ה', על דעתא דרב דכתיב שויתי ה' לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט, רבי זעירא ורבי יהודה תרווייהו אמרין כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה, מאי טעמא, דכתיב (תהלים קמ"ה) ארומימך אלוקי המלך... (מזמור טז)
ילמדנו, זה שאמר הכתוב מות וחיים ביד לשון וגו', א"ר חייא בר אבא כלכלה של תאנים לפניו אכל עד שלא בירך מות ביד לשון, יברך ואחר כך אכל חיים ביד לשון. (משלי יח)
... ומכאן תקנו בברכות אשר קדשנו במצותיו וצונו, כי הברכות יש בהן מלכות והמצוות נצטוו לנו מן העולם ועד העולם, והמשכיל יבין. והנני מאיר עיניך כי כל ברכה שיש בה מלכות הוא כן שחלקו כבוד למלכות העולם, אשר קדשנו ואשר עשה לנו, והסמוכה לחברתה אשר לא יזכירו בה מלכות הן לנכח, אתה גבור, אתה קדוש, וכן כלם, ותקנו בעלינו לשבח נסתר מפני שמזכירין בה מלפני מלך מלכי המלכים, והבן זה. (שמות טו כו)
...וכבר אמרו זה במדרשים שאמרו כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה כאילו גוזל להקב"ה וכנסת ישראל, שנאמר "גוזל אביו ואומר" וגו', אין אביו אלא הקב"ה ואין אמו אלא כנסת ישראל, חבר הוא לאיש משחית, חבר הוא לירבעם בן נבט שהחטיא את ישראל לאביהם שבשמים. כי החפץ ביצירה שיברכו עליה בשמו הגדול משם יהיה קיום העולם, ואם לאו יתעלה בשמו הגדול ותסתלק השכינה מישראל, וכל שכן כשיקריב הפרי למולך שהוא מתעב את גאון יעקב ומשכנו... (ויקרא כ ג)
...הא במברך לעצמו הלכה צריכה צריכה שם ומלכות, וכן כל ברכת השבח והודאות, והרב ר' אברהם בר דוד ז"ל כתב... אלא כל ברכה שאין קבוע לה מקום מקילין בה, וראיה לכולן ברכת הזימון, שאין בה לא הזכרה ולא מלכות, וכן בתפלת הדרך כל אלו מפני שאין בהן קבע, שאין כל דרך ראויה לתפלה זו אלא פרסה... אלא שאינן דברים של עיקר כולן טעונות שם ומלכות... (תורת האדם ענין הרפואה)
וכבר רמזתי פירוש לקדשו וכן ויקדשהו, ברכה לקדושה, לפי הקבלה קדושה מקבלת ברכה, כי הברכה מאין סוף וקדושה היא מקדש. ענין אחר, הקדים ברכה לקדושה כי זה רמז לקדושה, למה שאמרו כל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן, ואם לא ברך יצא, שאין הברכה מעכבת המצוה, ואינה אוסרת אלא מן הנהנין בלבד... (האמונה והבטחון פרק יט)
צריך אתה לדעת סוד הברכות וחיובם, לפי שהברכה היא אצילות תוספת המשכה מאפיסת המחשבה שהיא מקור חיים, כמו שנאמר, במקהלות ברכו אלקים ה' ממקור ישראל, לפיכך תיקן דוד ק' ברכות כנגד י' ספירות, והיו החכמים זהירים להשלימם, לפי שהקב"ה חפץ בברכה ומתקרב לפי מעלת המברך ושלימותו...
...אם תבא אתה אל ביתי, רוצה לומר אם תדע לייחד שם המיוחד ולהאציל אליו ברכה, שמצינו שנקרא שמו של הקב"ה בית, שנאמר ה' בחכמה יבן בית וכו', גם אני אבא אל ביתך לתקן צרכי גופך, כי על ידי שהברכה נאצלת לשמו של הקב"ה מתברכת הברכה לעולם, וזהו "בכל המקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך". ומצינו שהקב"ה חפץ מאד בברכה, כמו שאמרו חז"ל בשבת פ"ט, כשעלה משה למרום וכו' אמר למשה אין שלום בעירך... ומה שאתה צריך לדעת כי הברכות עולות ק' כנגד י' ספירות בכל אחת מן י', והם על ג' פנים, ברכת ההודאה, וברכת הנהנין וברכת המצוות, ושלשתן בתורה... (תריג מצות)
וכבר קבלנו כי המעט בשיעורים שיצא אדם ידי חובתו מהתשבחות הם ק' ברכות לא פחות, מהן המפורסמות, ואחר כך ישתדל במשך היום להשלימן בריחנים ומאכלים ושמועות טובות ומראות, וכל אשר יוסיף יהיה תוספת מקרבת אל האלקים. והאהבה והיראה מאין ספק נכנסות בנפש עם אלה הענינים, ומשוערים בשיעור התוריי... (מאמר ג יא)
אמר החבר, ומה שיחזיק ערבותו ויקבענה תמיד על כל מה שהוא מוצא מן העולם ומה שמוצאו ממנו.
אמר הכוזרי, והלא הברכות טורח יותר?
אמר החבר, ההזדמנות אל ההנאה והרגשתה ושיחשוב על העדרה קודם לכן, זה כופל את ההנאה, וזה מתועלת הברכות למי שרגיל בהן בכוונה והבנה, מפני שהן מציירות מין ההנאה בנפש, והשבח עליה למי שחננה, וכבר היה מזומן להעדר ההנאה, ואז תגדל השמחה בה... שראית כי אתה ראוי להעדר ממך כל טוב בטבעך, כי עפר אתה, ובעת שיסיר ההנאות ממך תודה ותעבוד ותאמר ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך, ותהיה נהנה כל ימיך. ומי שאינו אוחז הדרך הזאת אל תחשוב שהנאתו אנושית, אך היא בהמית, שאיננו מבינה, כאשר אמרנו בהנאת השיכור. וכן יעלה החסיד אל לבו ענין כל ברכה ויבין הכוונה ממנה ומה נתלה בה... (שם יג-יז)
כשתקנו חכמים דברי תפלות אלו תקנו ברכות אחרות לברך אותן בכל יום, כשיכנס אדם למטתו לישן בלילה מברך, ברוך המפיל חבלי שינה על עיני... בשעה שיקץ בסוף שנתו מברך אלקי נשמה שנתת בי וכו', כששומע קול תרנגולים מברך ברוך אתה הנותן לשכוי בינה וכו'... שמונה עשר ברכות אלו אין להן סדר, אלא מברך כל אחת מהן על דבר שהברכה בשבילו בשעתו. כיצד, הרי שחגר חגורה והוא על מיטתו מברך אוזר ישראל בגבורה וכו', וכל ברכה מהן שלא נתחייב בה אינו מברך אותה. כיצד, לן בכסותו אינו מברך כשעומד מלביש ערומים, הלך יחף אינו מברך שעשה לי כל צרכי, ביום הכפורים ובט' באב כשאין שם רחיצה אינו מברך על נטילת ידים והמעביר חבלי שינה מעיני... (הלכות תפלה פרק ז א והלאה, וראה שם עוד)
נהגו העם ברוב ערינו לברך ברכות אלו זו אחר זו בבית הכנסת, בין נתחייבו בהן ובין לא נתחייבו, וטעות היא ואין ראוי לעשות כן. (שם שם ט)
חייב אדם לברך בכל יום ק' ברכות, ואלו הן, כ"ג ברכות שמנינו בפרק זה, ז' של קריאת שמע, ציצית, תפילין, וג' תפלות שמונה עשרה הרי פ"ו, ובב' סעודות י"ד ברכות, נטילת ידים, אחת לפניה וג' לאחריה, ועל היין לפניו ולאחריו, בזמן הזה שתיקנו ברכת האפיקורסין בתפלה, והטוב והמטיב בברכת המזון, נמצאו ה' יתרות, ואם לא נתחייב או בשבתות וכו', צריך להשלים ק' ברכות מן הפרות. (שם שם יד והלאה)
נמצאו כל הברכות ג' מינין, ברכות הניה, ומצות, והודאה שהן שבח והודיה, ובקשה לזכור הבורא תמיד ולירא ממנו. (ברכות פרק א ד)
ונוסח כל הברכות עזרא ובית דינו תיקנום, ואין ראוי לשנותם להוסיף ולגרוע, וכל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות אינו אלא טועה. וכל ברכה שאין בה הזכרת השם ומלכות אינה ברכה אלא אם כן היתה סמוכה לחברתה, וכל הברכות נאמרין בכל לשון, והוא שיאמר כעין שתיקנו חכמים, ואם שינה את המטבע הואיל והזכיר אזכרה ומלכות וענין הברכה אפילו בלשון חול יצא. (שם שם ה וו)
כל הברכות צריך שישמיע לאזנו מה שאומר, ואם לא השמיע יצא, בין שהוציא בשפתיו בין שבירך בלבו. (שם שם ז)
כל הברכות לא יפסיק בין הברכה והדבר שמברכין עליו בדברים אחרים, ואם הפסיק צריך לחזור ולברך, ואם הפסיק בדברים שהם מענין הדברים שמברכים עליו, אינו צריך לחזור ולברך, כגון שבירך על הפת וקודם שיאכל אמר הביאו מלח וכו'. (שם שם ח)
כל הברכות מותר לטמא לברך אותן... ואסור לברך ערום, במה דברים אמורים באיש, אבל באשה יושבת ופניה טוחות בקרקע ומברכת. (שם שם ט)
כל הברכות אף על פי שבירך ויצא מותר לו לברך לאחרים שלא יצאו כדי להוציאן, חוץ מברכת ההניה שאין בה מצוה, שאינו מברך לאחרים אלא אם כן נהנה עמהם, אבל ברכת ההניה שיש בה מצוה, כגון אכילת מצה בליל פסחים וקידוש מברך לאחרים ואוכלים ושותים אף על פי שאינו אוכל עמהם. (שם שם י)
כל השומע ברכה מתחלתה עד סופה ונתכוון לצאת בה ידי חובתו יצא, ואף על פי שלא ענה אמן. וכן העונה אמן אחר המברך הרי זה כמברך, והוא שיהיה המברך חייב באותה ברכה... (שם שם יא, וראה עוד ערך אמן)
כל המברך ברכה שאינה צריכה הרי זה נושא שם שמים לשוא, והרי הוא כנשבע לשוא ואסור לענות אחריו אמן. התינוקות מלמדין אותן הברכות כתיקונן, ואף על פי שהן מברכין לבטלה בשעת לימוד הרי זה מותר, ואין עונין אחריהן אמן, והעונה אחריהן אמן לא יצא ידי חובתו. (שם שם טו)
כל האוכל דבר אסור בין בזדון בין בשגגה אינו מברך עליו לא בתחלה ולא בסוף, כיצד הרי שאכל טבל של דבריהם... ואין צריך לומר אם אכל נבלות וטרפות או שתה יין נסך וכיוצא בו. אבל אם אכל דמאי, אף על פי שאינו ראוי אלא לעניים, או מעשר ראשון שנטלה תרומתו אף על פי שלא ניטל ממנו חשבון תרומה גדולה, והוא שהקדימו בשבלין... הרי זה מברך תחלה וסוף, וכן כל כיוצא בהן. (שם שם יט וכ)
כל הברכות האלו אם נסתפק בהם אם בירך אותם או לא אינו חוזר ומברך בתחילה ולא בסוף, מפני שהן מדברי סופרים... (שם פרק ח יב)
ברכות אחרות ודברים אחרים הרבה שאין בהן פתיחה ולא חתימה תיקנו חכמים דרך שבח והודיה להקב"ה, כברכות התפלה שכתבנום. ואלו הן הבונה בית חדש וקנה כלים חדשים מברך שהחיינו, וכן הרואה את חברו לאחר ל' יום מברך שהחיינו, ולאחר י"ב חודש מברך מחיה המתים. הרואה פרי המתחדש משנה לשנה בתחלת ראיתו מברך שהחיינו. (שם פרק י א וב)
שמע שמועה טובה מברך הטוב והמטיב, שמועה רעה מברך ברוך דיין האמת, וחייב לברך על הרעה בטוב נפש כדרך שמברך על הטובה בשמחה... (שם שם ג וד, וראה שם עוד)
...הרואה מקום שעובדין בו עכו"ם מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם שנתן ארך אפים לעוברי רצונו, מקום שנעקרה ממנו עכו"ם אם בארץ ישראל הוא מברך שעקר עכו"ם מארצנו ואם בחוץ לארץ הוא מברך שעקר עכו"ם ממקום הזה, ואומר בשתיהן כשם שעקרת ממקום זה כך תעקר מכל מקומות ותשיב לב עובדיהם לעבדך. (שם שם ט)
הרואה בתי ישראל ביישובן מברך ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם מציב גבול אלמנה, בחרבנן אומר ברוך דיין האמת. הרואה קברי ישראל מברך ברוך... אשר יצר אתכם בדין ודן אתכם בדין וכלכל אתכם בדין והמית אתכם בדין והוא עתיד להקים אתכם בדין לחיי העולם הבא, ברוך אתה ה' מחיה המתים. (שם שם י)
הרואה ת"ר אלף אדם כאחד אם עכו"ם הם אומר בושה אמכם מאד חפרה יולדתכם הנה אחרית גוים מדבר ציה וערבה. ואם ישראל הם ובארץ ישראל אומר ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם חכם הרזים... (שם שם יא, וראה שם עוד)
הנכנס למרחץ אומר יהי רצון מלפניך ה' אלקי שתכניסני לשלום ותוציאני לשלום ותצילני מזה ומכיוצא בזה לעתיד לבא... (שם שם כ, וראה שם עוד)
כללו של דבר, לעולם יצעק אדם על העתיד לבא ויבקש רחמים ויתן הודיה על מה שעבר, ויודה וישבח כפי כחו, וכל המרבה להודות את ה' ולשבחו תמיד הרי זה משובח. (שם שם כו)
כל הברכות כולן פותח בהן ברוך וחותם בברוך חוץ מברכה אחרונה של קריאת שמע, וברכה הסמוכה לחברתה, וברכת הפירות והדומה לה, וברכת עשיית המצוות. ומאלו הברכות שאמרנו שהן דרך שבח והודיה יש מהן פותח בברוך ואינו חותם בברוך, ויש מהן שהוא חותם בברוך ואינו פותח בכרוך... (שם פרק יא א)
כל דבר שהוא מנהג, אף על פי שהוא מנהג נביאים, כגון נטילת ערבה בז' של חג, ואין צריך לומר מנהג חכמים כהלל בראשי חדשים ובחול המועד של פסח אין מברכין עליו. וכן כל דבר שיסתפק לך אם טעון ברכה עושין אותו בלא ברכה. ולעולם יזהר אדם בברכה שאינה צריכה וירבה בברכות הצריכות, וכן דוד אמר "בכל יום אברכך". (שם שם טז)
כל מעשיך לשם שמים... כשמברך לא יעשה כמו מנהג כי אם בכונה, ואל תעשם עטרה להתגדל לפני הבריות... ומעשה באדם אחד שמת לפני זמנו כמה שנים, ונתגלה בחלום לאחד מקרוביו, שאל לו איך אתה נוהג בעולם שאתה שם. אמר לו בכל יום דנים אותי על שלא הייתי מדקדק לברך המוציא וברכת הפירות והמזון בכוונת הלב, ואומרים לי להנאתך נתכוונת... (מו)
האומר בלחש ברכות התורה והברכות גוזל את המקום. (רנד)
איש נשא אשה שלא כחפצו ובירך דיין האמת והטוב והמטיב, דיין האמת שהזמין לו אשה שלא כחפצו ושלא ברצון אלא מחמת דחקו, והטוב והמטיב על שנותנין לו ממון הרבה. אמרו לו אין זה דומה למי ששמע שמת אביו ויורשו, לפי שבידי שמים היא, אבל אתה היה בידך לקחת אותה. אמר דקדוקי עניות גרמו לי, וגם על פי הגזירה, כי מ' יום קודם יצירת הוולד מכריזים איזו אשה לאיש. (שפב)
אחד היה בבית הכנסת אחרי קדושה, אמרו לו הקשת נראה, יצא מבית הכנסת ובירך, אמרו לו העוסק במצוה פטור מן המצוה, ואתה עסוק לענות אמן אחר כל ברכה שאומר הש"צ. אמר ברכה זו עדיפא שהיא עוברת. (תתז)
כתיב ברכי נפשי את ה' וכל קרבי וכו', כשהוא מברך לא יהרהר בדבר אחר, וכל שכן בדבר עבירה. (תתיט)
כתיב וכל קרבי את שם קדשו, כשיברך להקב"ה צריך לברכו בקול רם, כי בקול רם כל הקרבים מתנועעים ונמשכים אחר הקול. (תתכ)
כל התפלות והברכות תקנו בלשון רבים, שאילו נתקנו בלשון יחיד היו נראים כלשוא, שאיך יאמר העבד אשר בחר בי מכל העמים ורוממני מכל לשון כו', וכן אם מברכים שהחייתני וקיימתני איך יתכן למרי נפש שמת לו מת בו ביום לברך כן, אבל כשאומר שהחיינו וקיימנו לא בשבילו לבד אומר אלא בשביל אחרים. (תתלט)
אדם שנאמר לו שמועה שצריך לברך עליה הטוב והמטיב וכו' אם אין המגיד נאמן או ששמע שמועה בעלמא ממגיד שלא ראה, לא יברך. או שמע שנתפש הגזלן שגזל ממנו וישיב את הכל אל יברך עד שישיב לו. ומעשה דעבד אברהם אנבואה דאברהם סמיך, (ולכן בירך קודם שידע בודאי שיקבל את רבקה). (תתמא)
לא יתחיל ברוך אתה ה' עד שיחשוב בלבו על מה יש לומר הברכה. (תתמב)
זקן היה בעיר, כשנולד לבנו בן או לבתו בן היה מברך הטוב והמטיב, אמרו לו הלא לא אמרו אלא כשנולד לעצמו? אמר להם אפילו נולד לצדיק ואני אוהבו אני מברך. מי שבאה לו בשורה טובה שנולד לו בן לא יחזיק טובה למבשרו עד שיברך תחלה למי שחננו בבן... (תתמב, תתמג)
אם לפני אדם תפוח ובירך עליו, ואחר שבירך בא לפניו פרי יותר יפה לא יאכל אלא מה שבירך... כיוון ששחורות ולבנות שני מינים (בתאנים), הרי גודגדניות אם בירך על האדומות קטנות שהחיינו ואחר כך ראה שחורות צריך לברך עוד שהחיינו. (תתמז תתמח)
אל יברך ואחר כך ישבור האגוז שמא התליע הגרעין או ניקב, ונמצא שבירך לבטלה. (תתמט)
אם אמרו לאדם אל תשתה עתה מים שהתקופה נופלת ושמא עתה עת נפילתה, וכבר בירך, ימתין ואל ידבר עד שידע שעברה התקופה ואז ישתה, ואל יברך פעם שניה. ואם בירך על המים ושמע שיש מת בעיר ישתה מעט וישפוך השאר, הצמא לשתות לא יברך ואחר כך ישפוך, אלא ישפוך מהכלי ואחר כך יברך. (תתנא תתנב)
כשאדם אוכל וצמא לשתות, אם ידיו מלוכלכות יקנחם ואחר כך יברך וישתה, דכתיב שאו ידיכם קודש וברכו. (תתנג)
כשאדם גומר מלאכה גדולה צריכה ברכה, שהרי לאחר שגמר הקב"ה את עולמו ברכו שר העולם, וכן כשכלו מלאכת המשכן ברך אותם משה בברכת כהנים, שסמך ברכת כהנים ל"ויהי ביום כלות", כלת כתיב, שאף הכלה צריכה ברכה. (תתרכ, תתרכא)
...ומפני שהאמונה יסוד תקינו לומר אמן מלשון אמונה והודאה, ועל זה אמרו גדול העונה אמן יותר מהמברך, ובאור הענין, כי המברך מעיד בברכתו על הקב"ה שהוא מקור הברכה, והעונה אמן הוא מקיים השטר, והוא העיקר, שאין קיום העדות בעד ראשון אלא בעד שני המצטרף עם הראשון... (שמות יד לא)
...ומעתה אל יקשה לך אחר הענין הזה שבארתי לך מה שאנו אומרים בתפלה ביום החתימה הגדולה אני והו הושיעה נא, והיה ראוי לומר כפי הנראה אני ואותך, שהרי אתה רואה כי הם מלות מיוחדות על ענין הגאולה, ועוד שרצה לדבר בנסתר לטעם אחר, מפני שהוא יתברך נסתר ונעלם מהשגת כל משיג... והוא כענין נוסח הברכות שתקנו ברוך אתה לנכח, ואשר קדשנו נסתר... וזהו שאמר הכתוב (תהלים קמ"ה) "וחסידיך יברכוכה", יברכו כה, כלומר בענין הזה, והוא נגלה ונסתר... (שם טו ג)
...ומעתה תוכל להבין על נקלה סוד הברכות בנוסח הלשון שתקנו ז"ל ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו, ולא אמרו קדשתנו במצותיך וצויתנו, כי מלת ברוך אתה יחזור לתשובה שהוא מלך העולם והתפארת נקרא עולם, והעולם הזה הוא אשר קדשנו וצונו במצותיו. וכן תמצא בספר הבהיר, ומאי טעמא אשר קדשנו וצונו ולא אמרינן קדשתנו וצויתנו, מלמד שחי העולמים כלולין בו המצות כולן וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם. ואולי נזכה מהאי טעמא כי בשעה שאנו נזכה בעולם הזה לעולם הבא הוא גדול. עד כאן לשון הבהיר. ומכאן תבין שהשכינה בישראל לא צורך הדיוט בלבד אלא צורך גבוה, כי כיון שהשם המיוחד המפורסם על ידי הכבוד הנה הכבוד מקבל תוספת רוח הקודש, וזהו "יהי כבוד ה' לעולם ישמח ה' במעשיו", ולכך יש להם כח לישראל להיות מחלישין או מוסיפים כח בגבורה של מעלה כפי מעשיהם... (שם כ א, ועיין שם עוד)
...והשנית כי מכאן יתבאר לנו עקר גדול ופנה עצומה בברכות, וכיצד יתחייב האדם לברך השם, שהרי המקלל בתחלה פירש את ה' באותיותיו ואחר כך קללו, זהו שאמר "ויקב בן האשה הישראלית את ה' ויקלל", ונתחייב על זה בעונש מיתה, וכן כנגדו לענין הברכה והשכר צריך המברך כשהוא מברך את ה' שיתבונן תחלה בלבו בפירוש אותיות ה' ובמה שהן מורות ולכוין בהם במחשבתו, ואחר כך יברך את ה' ויזכירנו בפיו ועם זה יקבל שכרו משלם... (ויקרא כד י)
וברכת - ...ועל דרך הפשט אומר תחלה כי הברכות אינן צורך גבוה אלא צורך הדיוט, כי כיון שהוא יתברך מקור הברכה וכל הברכות הן משתלשלות ממנו כל הנמצאים המברכים אותו אין כל ברכותיהם כדאי לו, כי הוא הנמצא הקדמון שהמציא הנמצאים כלם ומציאותם אינה אלא מציאותו, ומציאותו תספיק בעצמו לא יצטרך לזולתו כלל. ואם כן אם יברכוהו כל היום וכל הלילה מה יתרבה בכך או מה יתנו לו או מה מידם יקח... כי כל המברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא יתעלה הממציא מזון לשפלים כדי שיחיו, ובזכותם התבואה והפירות מתברכין ומתרבים, והנהנה ואינו מברך גוזל ממנו ההשגחה ומוסר הנהגת השפלים לכוכבים ומזלות...
ועל דרך הקבלה, וברכת את ה', אין הברכה צורך הדיוט בלבד, וגם אינה הודאה בלבד, אבל הוא לשון תוספת ורבוי מלשון (שמות כ"ג) "וברך את לחמך ואת מימיך". ויש לך להשכיל מאמר רז"ל שאמרו בבבא מציעא פרק המקבל בסופו בענין בעל חוב "ושכב בשלמתו וברכך", מי שצריך ברכה, דהיינו הדיוט, יצא הקדש שאינו צריך ברכה. ומקשה שם בגמרא ולא, והכתיב "ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלקיך", אלא ולך תהיה צדקה יצא הקדש שאינו צריך צדקה, שכל הצדקות שלו. ביארו החכמים ז"ל בפירוש כי ההקדש צריך ברכה אבל אינו צריך צדקה, ומפורש אמרו בברכות אמר לו ישמעאל בני ברכני... והנה כאשר אנו מברכים להקב"ה יש בזה תוספת רוח הקדש, וברכתנו היא סבה שיתברכו כל בריותיו ממנו... (דברים ח י, וראה שם עוד וערך ברכה)
"ברוך אתה ה' למדני חוקיך", היה דוד המלך ע"ה מבקש בכתוב הזה מהקב"ה שיתן לו שפע וריבוי השגה בידיעתו, ושיראהו נפלאות מתורתו, ולכן הזכיר לשון ברכה שהוא שפע וריבוי. והכתוב יכלול תהלה ותפלה, כי לשון ברוך אתה הוא שבח ותהלה, ויאמר, הלא אתה הוא מקור הברכה שממנו יבא השפע לכל נשפע, וכיון שכן למדני חוקיך. והזכיר ברוך כי הוא פעול בעצם הברכה, והוא מקור החכמה והברכה שאינו פוסק לנצח, כי לשון ברכה מלשון ברכת מים ולכן הזכיר "ברוך" ולא "מבורך", שענינו מקבל ברכה, ואפשר להבין בו שהוא מבורך ממי שלמעלה ממנו או ממי שלמטה ממנו. החלק הראשון לא יתכן אמרו על הקב"ה חס ושלום, כי הוא הסבה העליונה, אבל הענין הוא כי הוא מבורך ממי שלמטה ממנו, והם משרתיו הגדולים העצומים, שמשים שבמדור העליון והתחתון, כי הכל מקדישים ומברכים שמו, כי הוא בראם יש מאין, וזה שאנו אומרים ברכו את ה' המבורך, כלומר מבורך מכל בריותיו, הזכיר ברוך על שם שהוא מקור הברכה, ומבורך לפי שהוא מבורך בפי הכל...
ועל דרך הפשט אין הברכות צורך גבוה אלא צורך הדיוט, כי כיון שהוא מקור הברכה וכל הברכות משתלשלות ממנו, כל הנמצאים המברכים אותו אין ברכותיהם כדאי לו, כי הוא הנמצא הקדמון שהמציאם, ואין מציאותם אלא ממציאותו והכל צריכין לו, ומציאותו תספיק לעצמו לא יצטרך לזולתו כלל, ואם יברכוהו כל היום והלילה מה יתרבה בכך ומה יתנו לו? אין התועלת והריבוי אלא אלינו, כי מי שמברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה שהוא יתברך המציא מזון לנמצאים השפלים כדי שיחיו, ובזכותם התבואה והפירות מתברכין. והנהנה ואינו מברך גוזל ממנו ההשגחה ומוסר ההנהגה לכוכבים ומזלות...
ומה שתיקנו חכמים לשון הברכה נגלה ונסתר, כדי לקבוע בלב שהקב"ה נגלה ונסתר, נגלה וקרוב מצד השכל, נסתר ורחוק מצד עצמו, "ברוך אתה" מורה על נגלה, "אשר קדשנו" וכו' מורה על נסתר.
ומפני שכל אדם חייב לברך ק' ברכות בכל יום אספרם בכאן. תחלה ח' ברכות שיתחייב לברך על השולחן... ולפיכך צריך האדם שיתבונן בברכות שעל השולחן כדי שימשיך לבו לתאוות הקב"ה, ולא לצד תאוות מאכל ומשתה...
אסור לאדם להתעצל מלהשלים חוקו בכל הברכות, וצריך להזהר שלא יקלו בעיניו, כי מהדברים שקלים בעיני האדם יגיע אליו העונש לפי שעובר עליהם תמיד, והחטא הקל חוזר לחמור. ועל כן צריך שיכוון בברכותיו בכל מאמצי כוחו, הן בברכות השולחן הן בברכות התפלה, כי הם בין כולם ק' ברכות שחייב לברך כל יום מן התורה ומן הנביאים, דכתיב "ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך" וגו', ואמרו ז"ל אל תיקרי מה אלא מאה, ותמצא בפסוק צ"ט אותיות, ועם תוספת האל"ף ב"מה" יעלו ק'. ומצינו בנביאים בדוד, "ונאם הגבר הוקם על", על בגימטריא מאה, שהודיעו לדוד שהיו מתים בירושלים ק' אנשים כל יום, עמד ותיקן להם ק' ברכות. ונראה שמשה רבינו ע"ה יסדם ושכחום, וחזר דוד ויסדם, ושכחום, וחזרו אנשי כנסת הגדולה ויסדום. ומן הכתובים "הנה כי כן יבורך גבר", 'כי כן' בגימטריא ק'. ואלו הן ק' ברכות כפי שיסדום הגאונים נוחי נפש... (כד הקמח ברכה, ראה עוד בערך ברכה)
אסור לו לאדם ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה, לפי שהמברך על מה שנהנה הוא מעיד על ההשגחה, שהיא הממציאה מזון לשפלים כדי שיחיו, ומי שאינו מברך גוזל... ולכנסת ישראל הפרות, שבשביל עוון זה הפרות מתמעטים לישראל בסבתו, שהרי העולם נידון אחר רובו וכל יחיד נידון אחר רובו, ולכך יש לו לראות כאילו כל העולם תלוי עליו.
והנה לפי דרך זו הברכות צורך הדיוט, כי כיוון שהוא יתעלה מקור הברכות המשתלשלות ממנו, אין כל ברכות המברכים כדאי לו, וברכותיהם לא יוסיפו לו. אמנם יש לך לפקוח עיני הלב על דרך החכמה המקובלת, כי יש ברכות גם צורך גבוה...
ודע ממה שאמרו חז"ל אסור ליהנות מהעולם הזה בלא ברכה על כל ההנאות אמרו כן, בין מה שהוא טועם, בין מה שמריח, רואה ושומע... אמנם לא תיקנו ברכה כשישמע קול כנור ועוגב ערב מאד, שהקול אין בו ממש, ואם תאמר הריח גם כן אין בו ממש, הרי יש ממש לפירות שמהם יצא. ואם תאמר הקול יש ממש לכלי או לאדם המשורר, אינו דומה, כי ריח הפרי או הבושם הוא מגופו ועצמותו של הפרי או הבושם, וקול האדם או הכלי אינו מעצמותו אלא מהרוח המנשבת בו, ולא תיקנו ברכה בחוש המישוש כי הוא בכלל חוש הטעם... (שולחן של ד שער א)
משרשי המצוה, הלא הקדמתי לך בני כי לשם ב"ה כל הכבוד וההוד וכל הטוב והחכמה, ודברי בני אדם ומעשהו אם טוב ואם רע לא יוסיף ולא יגרע, על כן צריך אתה להבחין כי באמרנו תמיד בברכות ברוך אתה וגו' אין המשמעות לפי הדומה להוסיף ברכה במי שאינו צריך לשום תוספת חלילה, כי הוא האדון על הכל ועל הברכות... כבר הוגד לי ושמעתי מפי חכמים כי יש בדברים האלה יסודות חזקים וסודות נפלאים... ואלי היתה טובה השתיקה, אבל האהבה תקלקל השורה.
ידוע הדבר ומפורסם כי השי"ת פועל כל נמצא, וברא האדם והשליטו על הארץ ועל כל אשר בה. וממדותיו ב"ה שהוא רב חסד וחפץ בטובת בריותיו, ורוצה שיהיו ראויין וזכאין לקבל טובה מאתו, וזה באמת משלמותו ב"ה... ואחר ההסכמה זו שידענו בחיוב מרוב שלימות טובו שחפצו להריק עלינו מברכתו, נאמר שענין הברכה איננו רק הזכרה לעורר נפשנו בדברי פינו, כי הוא מבורך, ומבורך יכלול כל הטובות, ומתוך התעוררות הטוב הזה בנפשנו ויחוד מחשבתנו להודות אליו שכל הטובות כלולות בו, והוא המלך עליהם לשלחם על כל אשר יחפוץ, אנו זוכים במעשה הטוב הזה להמשיך עלינו מברכותיו. ואחר הזכרה והודאה זו לפניו, אנו מבקשים ממנו מה שאנו צריכים... ונמצא לפי הנחת טעם זה שיהיה "ברוך" תואר, כלומר הודאה עליו כי הוא כולל כל הברכות... ומן הפירוש הזה הוא מה שאמרו ז"ל שהקב"ה מתאוה לתפלתן של צדיקים, רוצה לומר שחפצו שיעשו פעולה שיזכו בה לפניו וימשיכו עליהם מטובו... ומן השורש הזה שאמרתי שהזכרת "ברוך" הוא הודאה לפניו על הברכות שהן לו, ושצריך להודות אליו בזה בתחילת השאלה ובסופה... (עקב מצוה ת"ל, וראה שם עוד)
עד אם דברתי - הרגיש שיש סם, ואמר לא אוכל עד אם דברתי, שאני עבד אברהם ואיני אוכל עד שאדבר ברכת נטילת ידים והמוציא, ובזה חשב שינצל, כי כוס של ברכה לטובה מצטרף ולא לרעה, וכן היה... (בראשית כד לג)
עלי עשב כי שם ה' - מכאן שמברכין על כל מין ומין, כי שם ה' אקרא הצור תמים - לומר שמברכין ברוך דיין האמת. (דברים לב ב וג)
ספר הבהיר, מאי טעמא אמרינן אשר קדשנו במצותיו וצונו, ולא אמרינן אשר קדשתנו וצויתנו, מלמד שחי העולמים כלולים בו כל המצות, וברחמיו עלינו נתנם לנו כדי לקדשנו בהם ואולי נזכה. מאי טעמא כי בשעה שאנו נזכה בעולם הזה לעולם הבא הוא גדול, ובידו הוא אוצר הנשמות, ובשעה שישראל טובים הנשמות זוכות לצאת ולבא בעולם, ואם אינן טובים לא יצאו... (וישב)
ויאמר אם שמע תשמע לקול ה' אלקיך וגו', ענין הכתוב בשתי לשונות גלוי ונסתר, כי בתחלה לקול ה' אלקיך ובסוף אמר כי אני ה' רופאך... ומן הטעם הזה תקנו בברכות ענין גלוי ונסתר, ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו, ונרמז בפסוק ישקני מנשיקות פיהו וגו'. ויש לי בזה שתי כונות, האחת דרך חכמת הקבלה, והשנית מה שנראה לי כוונת רז"ל בספר הזוהר, והנני מאיר עיניך בשתיהן והב"ה יחשכנו משגיאות. כונת הרמב"ן ז"ל ושאר חכמי הקבלה היא כי הדיבור לנכח הוא לתשובה הנקרא מלך עולם, כי היא המלך, והעולם רומז לתפארת ישראל על שם שהוא מעמיד השש קצוות ברצון סבת הסבות המשפיע אליו, ורצה לומר מלך של עולם, וכשאומר אשר קדשנו במצותיו וצונו כוונתו לעולם הנזכר אשר קדשנו במצותיו, כי משם נתנה התורה, ואם היה אומר הקדשתנו היה משמעותו לתשובה, ואינו אלא התפארת, שהוא עיקר העולם המקדש אותנו ואשר עשה לנו. אמנם הנראה לי מכוונת רז"ל בספר הזוהר וגם מדברי רבינו יהודה החסיד והרב רבי אלעזר מוורמשא והסברא נותנת כי הדבור לנוכח הוא לשכינה הנקראת אתה, ולתפארת ישראל מדבר בנסתר, כי השכינה היא הצריכה לברכה כד"א ברוכה את לה' בתי, וכבר רמזתי זה. (בשלח)
...ולזה יראה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה מטבע הברכות בלשון נמצא ונסתר, כי מציאותו נגלה ומפורסם ומהותו נעלם תכלית ההעלם... (מאמר א כלל ג פרק א)
יברכך - לפי שעיקר הצלחת האדם תלויה בזה שתהיה לו אמונה חזקה שכל הטובות הבאות על העולם הם מהסבה הראשונה ולא במקרה והזדמן, ולא בכוחו ועצם ידו או מכוכב ומזל, לזה קבעו חז"ל כל הברכות, ובפרט ברכת הנהנין, כדי שיזכר שם הבורא המטיב על הטובה. וצריך לצרף לכך הדעת שזו הסבה הראשונה בעלת הרצון המוחלט בהמצאת הנמצאות, ולו היכולת להנהיג העולם ברצונו, דבר זה מזכיר בשם, שהוא על מציאותו, והזכרת המלכות על יכלתו. ובברכות ז' אמר ר' ישמעאל בן אלישע פעם אחת... ואמר לי ישמעאל בני ברכני... אמרתי לו יהיה רצון שיכבשו רחמיך וכו'... ומכאן נראה שעיקר הברכה הכרת כבודו ודעת גדולתו, ועל ידי זה יזכו לקבל השפע העליון להמשיך חוט של חסד המקיים את האומה הזאת בראשונה, ואחריה את כל העולמות... (במדבר ו כד, וראה עוד ברכה)
...וזה שאמר ושבעת וברכת וכו', שהשביעה תהיה באופן שיגיע ממנה הברכה וההודאה על ההנאה, כי ההנאה מסובבת מהברכה. ולזה קבעו ק' ברכות כבמנחות מ"ג שתגיע אל הנשמה העליונה ברכה אחת מעשר מן המעשר, שבאדם ג' נשמות... (שם יג א)
ברוך שם משותף יאמר על מקבל הטוב והשפע מזולתו, כמו "לא תאור את העם כי ברוך הוא" (במדבר כ"א) ויאמר על נותן הטוב והשפע לזולתו, כמו "ברוך ה' צורי המלמד ידי לקרב" (תהלים קמ"ד)... וזה כי ברכה שם נאמר על רבוי ותוספת טוב ושפע, וכשיאמר על המקבל יהיה ברוך פעול... כלומר מושפע מרבוי הטובה, וכשיאמר על הנותן יהיה ברוך שם התואר, כמו רחום וחנון... נקרא בהם השי"ת להיות הפועל המגיע ממנו ברכה, שהיא תוספת שפע ורבוי הטובה... ולזה מה שנבחר לשון ברוך לשבח בו את השי"ת לפי שהוא שם נאמר על ההצלחות, ויורה על היותם מגיעות מפועל חי וחכם ורוצה ויכול, כאלו תיבת ברוך שם כולל לכל מיני השלמיות... ועל כן תקנו אנשי כנסת הגדולה זה הלשון של ברוך לשבח בו השם על כל מיני הטובות שיקבל האדם מהשי"ת, הן בגוף מאיזה מין שיהיה, הן בנפש, הן בגוף כמו ברכת הנהנין, ובנפש כמו ברכת התורה וברכת המצות, ויתר הברכות כמו ברכות השבח להודות שהשי"ת מקור הברכות ושכל הטובות וההצלחות באיזה מין שיהיו מושפעות ממנו... (מאמר ב פרק כו, וראה עוד ערך ברוך וברכה)
ראה ברכה בראשית כז א.
כי תכלה - הנה לשלוח ברכה ממקור הרם צריך י' דברים, א', נתינת צדקה כהמעשרות, ב', שיתנם דרך כבוד. ג', שיעשה את המקבלים עיקר ושלו באחרונה, ד', שלא יבלבל במתנותיו צנורות השפע, ה', יברך על מעשרותיו שתשרה על ידי זה הברכה כמו בשולחנו... (דברים כו יב)
תנא משום ר' פפייס גנאי למשה רבינו שלא אמר ברוך עד שבא יתרו ואמר ברוך. ואין הפירוש שלא היו רוצים לומר ברוך, כי הפירוש הוא שידעו שאין ראוי לומר ברוך, כי לשון ברכה הוא על הברכה שהעולם מקבל, והם לא היו דביקים במדת הברכה, שהרי אין כאן ברכה אלא היציאה מסבלותם, ואין זה תוספות ברכה, ולפיכך לא אמרו ברוך. אבל יתרו שלא היה בצרה והיה אוהב ישראל ובא להיות נוסף עליהם היה זה נחשב ברכה... (נצח ישראל פרק מג)
...ואל יקשה לך למה היו מברכין בתורה תחילה, שאין פירוש הברכה הדיבור בפה בלבד, דודאי בפה היו מברכים, אבל הכונה על הברכה בעצמה, היא האהבה הגמורה והדביקות אל השי"ת, לאהבו במה שנתן תורה... (תפארת ישראל הקדמה)
פירוש דבר זה, כי הברכה יש לו לברך בפה וגם בלב, שלגודל הטובה שנתן השי"ת לישראל התורה כן ראוי שתהיה הברכה בכל לבבם, כי הברכה שמברך אדם על המצות היא על החסד והטוב שעשה ונתן לו מצוה, ובשביל זה אוהב את השי"ת בכל לבבו כאשר מברך את השי"ת על דבר שנתן לו והוא לעול אליו, ולפיכך אין צריך שיהיה כל כך בכל לבבו. אבל תלמידי חכמים שיושבים ועוסקים בתורה ואוהבים וחפצים בה מצד עצם התורה שהיא חכמה, לפיכך אין דומה ברכת התורה לברכת המצות שהן לעול על האדם, ומאד צריך להזהר שיברך על התורה בכל לבבו ונפשו. ומפני שחסר מהם לתת ברכה להשי"ת על שנותן ומשפיע להם התורה, לכן אין משפיע להם בן תלמיד חכם... (נתיב התורה ז)
כי הברכה שמברך האדם אין הברכה מצד השי"ת שהוא מאמין בו שהוא כל יכול, רק שאמר כי כך פועל השי"ת. אבל העונה אמן אומר שכך הוא מצד השי"ת שהוא מאמין בו שהוא כל יכול... (נתיב העבודה יא)
תן לו משלו וכו'... ובפרק כיצד מברכין אמרו שם אסור לאדם שיהנה מן העולם הזה בלא ברכה... וביאור זה, כי שמו יתברך חל על כל הדברים שהם בעולם, לפי שכל אשר ברא השי"ת בעולמו לכבודו בראו, כמו שיתבאר, ולפיכך הכל הוא קדש שמים, רק מצד שהוא יתברך הוא ברוך וכל אשר הוא ברוך משפיע הברכה לזולתו, וזה ענין ברוך, וכאשר האדם אומר ברוך אתה, רוצה לומר מצד שהוא ברוך משפיע לאחר ובורא כל דבר, ואז הוא יוצא לחולין שיהיה נהנה אחר ממנו, לפיכך אם לא מצד הברכה היה אסור ליהנות מן העולם, כי חל שמו יתברך על כל הנמצאים שכל הנמצאים נבראו לכבודו... רק מצד הברכה שהוא ית' ברוך ומשפיע מצד זה מקבלים הבריות השפעה הזאת, ויוצא הכל לחולין להיות האדם נהנה מהם... (דרך חיים פרק ג ז)
...ולפי הנראה מדברי הרמב"ן שהוא מפרש כל הנהנה מן העולם בלא ברכה גוזל הקב"ה וכנסת ישראל נאמר על הברכה, שהוא גוזל הברכה מן הקב"ה וכנסת ישראל... אז תתעלה השכינה בשמו הגדול כי אין כאן מי שממשיך אותו בארץ ואז אין קיים בעולם... ואני אומר כי לא כוונו רז"ל בגזילת הברכה כלל רק בגזלת הפרי, כמו שאמרו שם מכח קושיות המקראות אהדדי, לה' הארץ ומלואה, וכתוב והארץ נתן לבני אדם. והטעם הזה ידוע, כי במה שהארץ וכל אשר בה לה' שם קודש חל עליו, והנהנה ממנו מעל, ועל זה אמר לה' הארץ ומלואה. אמנם כשנותן הברכה לה' אז נעשה חולין, וזה כי הברכה שהוא מברך מגיעה עד המדריגה שהוא ית' מברך ומשפיע, ומצד אשר הוא ית' נותן ומשפיע לנמצאות אז הוא חולין בודאי כי בצד אשר הוא משפיע הוא זולת הצד אשר הכל שלו... נמצא כי המברך על הפרי עולה למדריגה אשר שם השפע והברכה להשפיע, ומזה הצד אין שם שמים חל עליהם כי הברכה היא להשפיע אל הזולת, ולפיכך אז הוא מותר לאדם ואינו מועל... (גור אריה ויקרא כ ג)
והענין מבואר, כי בהתברך השם הגדול יתברך, העובד ממשיך הברכה בעבודתו, הוא שרמז הנביא ע"ה באמרו, "אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן", אמר כי סבת המתברך בארץ הוא בשביל שגרם הברכה קודם באלקי אמן, כי העובד בכוונה הראויה הוא מייחד את השם בכחותיו, ובזה נותן און וחיל בו בסוד באלקים נעשה חיל, ובסוד תנו עוז לאלקים... (בית הבחירה שער הגדול, ועיין שם עוד)
והנראה בעיני מי שבא לידו קדוש השם ומקיים מצות עשה ד"ונקדשתי בתוך בני ישראל", שמפורסם לעשרה בני ישראל, אז קודם שיהרגוהו יברך בשמחה ברוך אתה ה' אלקינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וציונו לקדש את שמו ברבים, כדין הרבה מצוות עשה שמברכין על קיומן. ואף שיש הרבה מצות עשה שאין מברכין עליהן מטעמים שאינם שייכים פה, ועיין באבודרה"ם שהביא הטעם שאין מברכין כשיש להסתפק שיעקר העשה, כגון ושפטתם צדק, ואין מברכין על עשיית דין, אולי בעלי דינים לא יקבלו הדין, או ימחלו להדדי ומיעקר העשה. ודוגמא לזה שאין מברכין עלייהו דתלוי בדעת אחרים, כגון נתינת צדקה ומעשר עני לעני, ומשמח גר יתום ואלמנה ברגל וכו', הואיל ואפשר דממנעי או דמחלי ליה ומיעקר העשה, ויש שאין מברכים מפני שהן מצוה הבאה בעבירה, כגון חליצה שעובר על מצות יבום... (שער האותיות אות א, וראה שם עוד)
עתה באתי לכתוב עשרה דברים הנאמרים בכלל המצוות... הכלל הא', שכל ברכה שאין בה הזכרת שם ומלכות אינה ברכה... הכלל הב', שצריך להשמיע הברכה לאזניו, ואם לא השמיע והוציא בשפתיו יצא. הכלל הג' שצריך לאחוז בימינו אותו דבר שהוא מברך עליו... הכלל הד' נטל בידו פרי לאכלו ובירך עליו ונפל מידו או נמאס ונאבד צריך לחזור ולברך, אף על פי שהיה מאותו המין לפניו יותר כשבירך על הראשון, וצריך לומר ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד על שהוציא שם שמים לבטלה. ה', שלא יפסיק בין ברכה לאכילה או לשתיה. ו', האוכל פחות מכזית מפת או משאר אוכלין והשותה פחות מרביעית משקין מברך תחילה הברכה הראויה לאותו מין, ולאחריו אינו מברך כלל. ויש מסתפקין בברכה אחרונה של יין... (שער האותיות, וראה שם עוד)
והנה חז"ל חיברו לענין הזה הברכות של קריאת שמע, כי בכל יום מתחדשת כל המציאות מלפניו יתברך, בבחינות הקיום וההתמדה שמתחדש השפע, ומבחינה שנית כי כל הימים מששת אלפי השנה גזורים ועומדים מלפניו יתברך בבחינת הארות והשפעות, מציאויות ומצבים המצטרכים לעולם, ונמצא כל יום בחינה חדשה ממש. על שורש זה תיקנו הברכות האלה והשבחים, על כלל הבריות שמתחדשים יום ביומו. וכלל הבריות מתחלקים לב': כל בריות העולם התחתונים והעליונים, וכלל מין האנושי שהם ישראל, ועל זה תיקנו ברכה ראשונה בשבח כלל הבריות ופקידיהם, והשניה בשבח ישראל. ואחר שמע תיקנו ברכה אחרת על כלל הנסים הגדולים שעשה לנו האדון יתברך.
ועיקר ענין זה בבוקר, שאז הוא התחדשות המציאות, ובלילה הוא החזרת הענין בקיצור, והוסיפו ברכה על מנוחת הלילה והשינה בכל בחינותיה. (דרך ה' חלק ד פרק ד יא ויב)
וזה כל השגתנו אותו יתברך כביכול הכל מצד התחברותו אל העולמות והתפשטותו יתברך בתוכם... ולכן קבעו אנשי כנסת הגדולה הנוסח של כל ברכות המצות בלשון נוכח ונסתר, תחלתן ברוך אתה, ומסיימים אשר קדשנו. שמצד התחברותו יתברך ברצונו אל העולמות שעל ידי זה יש לנו השגה כל דהו, אנו מדברים לנוכח, כי העולמות הם הצריכים לענין התוספת וריבוי ברכה מעצמותו יתברך המתחבר אליהם, וזהו "מלך העולם", והמצווה אותנו ומקדשנו הוא עצמותו יתברך אין סוף ברוך הוא לבדו, הסתום מכל סתימין, ולכן תיקנו בלשון נסתר "אשר קדשנו וציונו".
וטעם שנכלל בכל ברכה ב' הבחינות הנ"ל, כי יסוד פינת אמונתנו הקדושה, שכל מגמת כוונת לבנו בכל הברכות והתפלות והבקשות אך ורק ליחידו של עולם, אמנם לא שאנו מדברים אליו כביכול על עצמותו יתברך לבד, בבחינת היותו מופשט כביכול לגמרי מהעולמות כענין שהיה קודם הבריאה, דאם כן איך נתארהו חס ושלום בכל ברכותינו ותפלותינו בשום שם וכינוי בעולם כלל? וגם אם לא שהראנו יתברך שרצונו להתחבר לעולמות ולמלוך על הבריות כמעשיהם, לא היינו רשאין כלל להתפלל לעצמותו יתברך שיתחבר לעולמות וישגיח על הבריות. ולכן אנו מקדימין לומר, "אתה ה' מלך העולם", פירוש, אחר שהיה ברצונך להוות העולמות ולהתחבר אליהם למלוך עליהם, לזאת בקשתנו שיתברך מקור הרצון למלוך כן לעולם. וגם שלפי בחינת עצמותו יתברך בלי התחברותו אל העולמות אין מקום לתורה ומצוות כלל, כי לעצמות אדון כל ב"ה כל מעשה האדם הטובה אם רעה אינה נוגעת לו בעצם כלל חס ושלום...
אלא שכל כוונת לבנו בכל הברכות והתפלות צריכה להיות לעצמות אין סוף ב"ה מצד התחברו כרצונו אל העולמות, שמצדם כל התוארים והשמות המתחלפים לפעול ולהמשיך בהם אור ושפעת קדושה מעצמותו יתברך כפי ההתעוררות המגיעה אליהם ממעשי עם סגולה, אם בחסד אם במשפט, אם בצדקה אם ברחמים...
ומה שכתבו בכוונות התפלות והברכות לכווין בכל ברכה לספירה מיוחדת, לא חס ושלום לעצמות הספירה, כי הוא קיצוץ נטיעות חס ושלום... אלא לכווין לעצמות אדון יחיד אין סוף ב"ה כלל הכחות כולם, שמתחבר מטעם הכמוס אצלו יתברך לפעול באותה ספירה...
זהו ענין הברכה לו יתברך בכל הברכות והתפלות שפירושו הוא תוספת וריבוי ממש כמשמעו, שזהו רצונו מטעם כמוס עמו יתברך, שנתקן ונייחד על ידי הברכות והתפלות הכחות והעולמות העליונים, שיהו מוכנים וראויים לקבל שפעת קדושת אור עליון, ולהמשיך בהם קדושת האור ורב ברכות מעצמותו יתברך המתחבר אליהם ומתפשט בתוכם, וממילא יושפע זה התוספת ברכה גם על עם סגולה שגרמו וסיבבו כל הכבוד הזה. וזה שאמר ר' ישמעאל כשביקש הוא יתברך מאתו, ישמעאל בני ברכני, ואמר יהי רצון שיכבשו רחמיך את כעסך ויגולו רחמיך וכו'... ואמר ר"י גדול כח ברכת המזון שמוסיף כח ברכה בפמליא של מעלה. ולכן אמרו רז"ל כל האוכל ואינו מברך נקרא גזלן... כי גוזל ומונע מהעולמות שפעת ברכה והקדושה שהיה צריך להשפיע בהם על ידי ברכתו. (שער ב פרק ג וד)
ולא זו בלבד שבתיבת ברוך אתה, שפירושה תוספת רבוי ברכה ושפע שייכת זאת הכוונה (המשכת תוספת קדושה וברכה ונהירו - אור לכל העולמות), אלא שגם בכל תיבה מנוסח התפלה שייכת זאת הכוונה הקדושה, כי כל תיבה מהתפלה או מאיזו ברכה היא העולה למעלה על ידי מארי קלין וגדפין (כנפים), דנטלין לה לפעול פעולתה בשרשה העליון המיוחד לה, והוא נעשה כביכול שותפו של יוצר בראשית לבנות ולנטוע כמה עולמות.
והמשכיל יבין מדעתו שלא לחנם הוצרכו לתיקון תחנה קטנה ותפלה קצרה כזו ק"כ זקנים ומהם כמה נביאים, אלא שהם השיגו ברוח קדשם והשגת נבואתם העליונה ונהירין להם שבילין דכל סדרי בראשית ופרקי המרכבה, ולזאת יסדו ותקנו מטבע הברכות והתפלות באלו התיבות דוקא, מאשר ראו והשיגו איזו דרך ישכון אור לתיקון ריבוי עולמות וכחות עליונים וסדור המרכבה, וכמאמרם ז"ל, העבודה צורך גבוה, ושהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים, ולכן קראו רז"ל את ענין התפלה דברים העומדים ברומו של עולם (ברכות ו' ב'), היינו שהדברים עצמם, תיבות התפלה עומדים ברום העולמות... והוא מעורר בקולו דלתתא את הקול העליון, קול גדול הידוע בזוהר. וזה שאמרו הקול קול יעקב - שלקול תפלת האדם מתעורר לעומתו הקול העליון... ולזאת אף שקראו רז"ל את התפלה עבודה שבלב, למדו מפסוקים שצריך שיחתוך בשפתיו. (שם פרק י)
...ועיין ברעיא מהימנא ריש פרשת עקב שזהו החילוק בין ברכות הנהנין והמצוות לברכות התפלה, שברכות המצות והנהנין הם המשכת השפע להוריק ברכות מלמעלה למטה, אבל ברכות התפלה הם תיקון העולמות עצמן והתעלותם והתקשרות כל עולם בעולם שמעליו... (שם פרק יד, וראה עוד ערך תפלה.
ראה ערך ברכה, דברים ח י)
קדש הלולים - שיהללו את ה' בכמה הלולים, והיינו הברכה לפניו ולאחריו, ואף שברכה שלפני המזון אינה מהתורה, וכן ברכת הפירות, יש לומר בנטע רבעי ומעשר שני היה חיוב מהתורה לברך לפניהם ולאחריהם, ובזה נוכל לומר שמה שאמר (מעשר שני פרק ה' משנה י"א) ובספרי פרשת תבא) מה שכתוב בוידוי מעשר ולא שכחתי, דהיינו מלהזכיר שמך עליו, והוא ברכה בשם ומלכות, כמו שאמרו בברכות, הוא ברכת המזון לפניה ולאחריה שמחוייב בה מהתורה במעשר שני ונטע רבעי דכתיב הלולים... ומזה סמך ר"ע שלא יטעום כלום קודם שיברך, והוא מדרבנן באמת... (ויקרא יט כד)
התאוו תאוה - כי ידוע שימצא האדם במאכלו שני מיני הנאות, א', הנאת החיך טרם ירד המאכל אל האצטומכא, ב', הנאת מלוי הכרס במה שאכל לשבוע. ולעומת זה יתחלקו הנאת המאכלים גם כן לב' מינים, א', הנאת הערב מן הדבש ומיני מתיקה, שהגם שיזיקו לגוף כחרבות אחר שישבע מהם, מכל מקום יתענג בו חוש הטעם בעת אכלם. ב', הנאת המועיל מן המאכלים המרים והרעים לחיך וטובים אל האדם מצד עצמותם או מצד מזג האדם...
ומכח זה תראה כי בברכת הנהנין שתקנו חז"ל להודות לה' על הנאותיו מן המאכל והמשתה, שתקנו שני מיני ברכות, א' ברכה לפניה על הנאת חוש הטעם, ב', ברכה לאחריה על הנאת השביעה ומלוי הכרס. הבדילו בחכמתם בנוסח ברכה שלפניה לחלק לכל הנאה ברכה מיוחדת, על פרי העץ לבד ועל פרי האדמה לבד... יען שהחיך מרגיש מכל מין הנאה מיוחדת וטעם ערב פרטי. אבל בברכה שאחריה שהוא נגד הנאת מלוי הכרס לא הבדילו בין המינים הללו וכללו הכל בברכת בורא נפשות, כי בהנאת השביעה לא יבדל כלל מה אוכל וממה שבע... ולא שנו רק בברכת הלחם שסועד או ביין שנמצא בו הנאה מיוחדת למלוי הכרס... (במדבר יא ד)
אכלו לחם - במדרש אמר שבימי דוד מתו ק' ילדים בכל יום ותיקן להם ק' ברכות, רוצה לומר שלא ידעו כי צריך לברך על כל הטובות... (תהלים יד ד)
ואברכה שמך - מצד ההנהגה המפורסמת, והברכה שמברכים ה' היא השפע היורד על ידי צדקת התחתונים. (שם קמה א)
ברוך - ... פעמים אין מספר אנחנו מצווים לברך את ה', ונשמת כל חי תברך את ה', אם האדם מברך את ה' הרי ה' הוא ברוך, ואין מנוס מזה. הקב"ה תלה את קיום רצונו עלי אדמות בהחלטתו החפשית של האדם, הרי הוא אמר לו ברכני, קדם את מטרתי, עשה את מצוותי, הגשם את רצוני, ברך את מלאכתי, שהשלמתה עלי אדמות תלויה היא בידך...
אם כך, הרי הברכה היא רעיון היסוד של כל חיי היהודי, כל התורה לא באה אלא כדי ללמדנו, היאך לברך את ה'. אל נטשטש את מושג ברכת ה' לתהילות ותשבחות גרידא, תהילות ותשבחות הופכות לברכות, אם הן עושות את פעולתן בנו, אם הן מאירות את רוחנו ומזככות את לבנו, וכך מסייעות בידינו לעשות את העבודה, שהקב"ה דורש מאתנו. הברכה מבטאת בדיבור, את מה שהעבודה מבטאת במעשה. ולא הבקשות האמורות בתפילת שמונה עשרה, אלא הברכות החותמות אותן הן הן העושות את התפילה לתשלום קרבן. שכן בשעה שאנחנו אומרים ברוך, הרי אנחנו נודרים להקדיש את כל כחותינו ונכסינו לעבודת ה', כ"לחם אשה לה'", לפרנס ולקיים את הקודש... (בראשית ט כו)
א-ל עולם - בדרך כלל בני אדם מתנחמים על ההוה בתקוה על העתיד. חז"ל לימדונו שההווה, שהוא בעצם גם כן נעלם מאתנו, הוא עצמו כבר עתיד, ואנו מברכים על מאורעותיו "ברוך מלך העולם", כי שורש הכל נעוץ בנעלם זה, שאנו רק חשים אותו ולא יודעים אותו. הוא ברוך - אנו מתמסרים בכל ישותנו לעשות את רצונו ולהרבות כבודו. (שם כא לג)
...הדין שאין עונים אמן אחרי הברכות האמורות במקדש, אלא הקהל מצטרף לברכה על ידי אמירת "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד", דין זה מוכח פעמים אחדות מן האמור בנחמיה ט' ה' שם קראו הלוים לקהל "קומו ברכו את ה' אלקיכם מן העולם עד העולם", וההיענות לקריאה זו מבוטאת, אגב פניה אל ה' בלשון זה: "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהלה". הוכחה זו נתבארה יפה על ידי הפרשן ר' אליהו מפולדא לירושלמי סוף ברכות, "מנין שלא היו עונין במקדש, תלמוד לומר קומו ברכו" וגו', משמע כולם היו מן המברכין ולא היה בהן שאינו מברך אלא עונה אמן, שמע מינה שהמברך אומר ברוך אתה וכו', והעונים ברוך שם וכו', והוה לה שפיר כולן מברכין. מחוץ למקדש החזן אומר את הברכה בראש ובראשונה בשביל הקהל שנתאסף שם, הוא אומר את הברכה בקול רם, כדי שהדברים ייכנסו אל לב השומעים, ויהיו קנויים להם, אותו קנין שבלב נעשה על ידי עניית אמן, אולם מה שנאמר במקדש יש לו משמעות לאומית, והוא נאמר בשביל כלל ישראל, שהרי גם משמעות המקדש עצמו היא לאומית-כללית, וכן גם משמעות הקרבנות, שהברכות אמורות בשעת הקרבתם... משום כך אין עונים אמן במקדש, עניית אמן היתה מצמצמת את משמעות הברכה, כאילו אין היא מכוונית לתודעת הכלל, אלא לחלק של העם, משום כך מצטרפים כל הנוכחים לחזן, ואף הם נעשים כאומרי הברכה, וכך נשמר אופיה של הברכה מכוונת לכלל כולו... (במדבר ו כז)
מצות "וברכת את ה' אלקיך" וגו' האמורה בתורה הפכה לדוגמה ולאב טיפוס למערכת הגדולה של הברכות שחכמים ארגו אותן בכל מסכת חיינו, ובהם עיצבו את הרוח הלאומית של ישראל. כאן התורה עצמה קבעה איך ננהג באוכלנו מפרי הארץ, עלינו לכוון את לבנו מן הפרי אל מי שנתן את הארץ ואת הפרי, ועל יסוד זה נקבע את מעשה חיינו ונגיע לידי ההחלטות שהתורה מסכמת אותן במושג ה"ברכה". כעין זה נהגו חכמים ביחס לכל החיים, על כל התופעות המוצאות אותנו בחיים. הם הפכו את כל אלה למחנכים המלמדים אותנו דעת ה' והמורים לנו את חובתנו לה'. הם הורו לנו לשאת עינינו אל ה' תמיד מחדש ולחדש את גדר עבודת חיינו בלשון "ברוך אתה" וכו'... הכל מחנך אותנו לכוון את עמידתנו כלפי ה' "אלקינו", ולא עוד אלא כל עבודת ה' שלנו, כל ה"עבודה שבלב" שהיא עבודת חובה המעצבת את פנימיותנו, גרעינה ופרחה אינו אלא הברכה, כי הברכה מבטאת את הקדשת חיינו למילוי רצון ה' בחיי המעשה...
הברכות שחכמים התקינו אחרי ההנאה וכדומה הן כדוגמת ברכת המזון הנוהגת מדאורייתא, ולדעת רבים גם הברכה הנאמרת לפני לימוד התורה היא דאורייתא... לפי זה שתי הברכות האלה הן הדוגמאות לברכות הראשונות והאחרונות שנתקנו בידי חכמים. הברכה הנאמרת לפני האכילה מבטאת את קבלת ההתחייבות שתוספת הכח שנזכה בה על ידי האכילה תנוצל לעבודת ה', ורק בזכות ההתחייבות הזאת נהיה ראויים לאכילה. וכך אמרו חכמים "כל הנהנה מן העולם הזה בלא ברכה מעל" (ברכות ל"ה א'). כמו כן הברכה הנאמרת לפני קיום מצוה באה להחדיר אל לבנו את התודעה, שאותה מצוה ראויה להתקיים בה, וכך נעשה את המעשה כמצות ה', שנועדה לקדש אותנו, "אשר קדשנו במצותיו". משום כך ברכה נאמרת רק לפני אותן המצוות שקיומן בא לתקן ולהעשיר את מחשבותינו ורצונותינו, והרי אלה המצות שנועדו להשפיע עלינו קדושה, כדוגמת שופר, מגילה, ציצית וכו'. כנגד זה אין אומרים ברכה לפני אותן המצות שנועדו בעיקר להביא לידי תוצאה מוחשית, כדוגמת צדקה, השבת גזלה וכו' שהרי תכלית המצות האלה תושג על ידי עצם קיומן בלא קשר לכוונה שהן מתקיימות בה... רק הברכה לפני עשיית מעקה איננה מתיישבת על ידי כך... (דברים ח י, וראה שם עוד)
...וכן כל ברכות הנהנין באים לברך שפע אותו מין, וכדאיתא בברכות פרק כיצד מברכין, כל הנהנה מעולם הזה בלא ברכה הרי זה גוזל הקב"ה וכנסת ישראל, הטעם בזה דבברכות הנהנין נותן שפע ברכה במין הנאכל, והמונע מזה הרי זה גוזל את הקב"ה הרוצה להשפיע וכנסת ישראל הצריכין לכך... (בראשית ב ה)
...והנה בפרק הרואה איתא מנא הני מילי, ויליף מהא שאמר יתרו ברוך ה'. וקשה אמאי לא למדו מאליעזר דקדים... אלא הענין דברכה משמעו העיקרי אינו לשון הודיה בעלמא אלא לשון תוספת השפעה למעלה כביכול... אבל זה אינו אלא בהליכות העולם על ידי הטבע, מה שאינו כן אם בא בנס נגלה לשעה... משום הכי אליעזר שבא לידו הענין בדרך נס נסתר בהשגחה פרטית לכן בירך, מה שאינו כן יציאת מצרים שהיה בנס נגלה משום הכי לא ברכו עד שבא יתרו וברך גם על זה. ואם כן משמעות ברוך שם היינו הודיה ושבח... (שם כד כז הרחב דבר)
קדש הלולים לה' - ...היינו שיברכו את ה' לפני ה' בירושלים מקור הברכה, וזה יהיה לתועלת להוסיף תבואתו מאז והלאה, למדין מזה שהברכה מוספת השפעה בגידולי ארץ, ומכאן למדו חז"ל לא ליהנות לעולם בלי ברכה, כדי שיהא השפעה בגידולי ארץ... בזמן הבית היו מברכין ברכת הנהנין על רבעי, והיה מועיל על כל ימי העץ על הארץ, ועתה כשאין רבעי הצריכו מזה לברך על כל הנאת אכילה, הרי אסמכתא זו אם שאינו מפורש בכתוב, מכל מקום מבוארת יפה שהיא דעת ה'. (ויקרא יט כד)
נודע דברי מהר"ל על מה שאמרו רז"ל יעקב לא נשקו (ליוסף) שקרא את שמע... וכענין זה אמרו חז"ל כתיב לה' הארץ וכתיב והארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה וכו', וכי אחר הברכה אינו לה' חס ושלום, אמנם אחר הברכה ניתן לבני אדם שיוכל להיות לה' אף כי הוא לבני אדם, שעל ידי הברכה מתקשר המעשה בקדושה, וזה הוא הברכה שאחר האכילה, שהוא העיקר (שמפורש בתורה), כמו שאמרו חז"ל כשהוא שבע מברך כשהוא רעב לא כל שכן, והיינו כנ"ל שמקודם שבא ליהנות נזכר בהשי"ת כדי שלא להתפרד ממנו על ידי הנאה גשמית, ועל ידי זה הזכירה מקודם נשכח ונתמעט ממנו הגשמיות עד שמתהפך הכל לה'. (ויגש תרל"ז)
בגמרא לה' הארץ וכו' כאן קודם ברכה וכו', והנהנה בלי ברכה מועל, והארץ נתן לבני אדם לאחר ברכה. דבאמת יש קדושה בכל דבר שהוא כח הפועל, ורק על ידי הברכה שיודע האדם שחיות הכל ממנו ית' על ידי זה יוכל להתגלות הקדושה, שגם שיהנה יהיה דבוק בכח הקדושה שבו, וכמו שכתוב לעיל ועשו לי מקדש להיות בטל לכח עליון שבכל מעשה על ידי זה ושכנתי, ואז ניתן ליד האדם. ובגמרא טלי גיטך פסול, דכתיב ונתן מיד ליד, כן על ידי הברכה שיודע שממנו ית' ואינו לוקח מעצמו, אז נאמר נתן לבני אדם, אבל לוקח לוקח מעצמו כנ"ל. (תרומה תרל"א)
אא"ז מו"ר ז"ל הגיד מאה ברכות בכל יום הם נגד מאה אדנים שהיו יסוד המשכן וכו', כן הזכרת שמו ית' וכו'. ובגמרא מה ה' שואל, אל תקרי מה אלא מאה וכו', דאיתא כתיב לה' הארץ וכתיב והארץ נתן לבני אדם, כאן קודם ברכה וכו'. והפירוש כי אם יודעין שהוא של השי"ת ולה' הארץ, כפי ידיעה זו ניתן להאדם. ואא"ז מו"ר ז"ל פירש שנעשה מצותו אחר הברכה, שכל כוונת הבריאה לידע כי הוא ממנו ית', ולכך קודם הברכה מעל וכו', כי הברכה שמברר האדם שהכל ממנו ית', ועל ידי זה נדבק הדבר בשורשו, ונמשך הרבה באמת לדבר ההוא להיות ניתן להאדם באמת עתה... (שם תרל"ב)
במדרש בזאת יבא אהרן... והבוטח בה' הוא מלא שמחה, והגם כי נזכרו בשמונה עשרה כל בקשות הנצרכים לאדם, אך באמת המכוון לקשר כל הדברים הנצרכים לו אל הבורא ית', וזה הברכות שבכל הבקשות להיות הפרנסה והרפואה והמשפט הכל מקושר אליו ית"ש, וזה אחת שאלתי וכו' שבתי בבית ה' כל ימי חיי, וזה הרמז אל יבא בכל עת, כי לכל זמן ועת וכו', אבל בני ישראל ואני תפלתי וכו' עת רצון, ובזאת יבא אל הקדש. (אחרי תרנ"ד)
בשם אא"ז מו"ר ז"ל על מה שכתוב ולא שכחתי מלברכך על הפרשת מעשרות, דברכת מצות עובר לעשיתן, ובגמרא לישנא דאקדומי הוא וכו'. ולמה נקט לשון עובר, אך כי מסברא צריך להיות הברכה אחר קיום המצוה, שנותן שבח והודיה שזכה לקיים המצוה, רק דרך איש ישראל שקודם כל דבר מקדים ההודיה אל השי"ת, וזה למי שלא בא לכלל שכחה חס ושלום. (תבא תרל"א)
ובמדרש כי המצוה הזאת וכו' ברכת התורה לפניה ולאחריה, כי כתוב ונעלמה מעיני כל חי וכו', ורק בני ישראל ניתן להם הכח ורשות בפיך ובלבבך לעשותו, פירוש לעשותו קרוב, וצריך האדם להכין עצמו מקודם דבר מצוה או תורה על ידי הברכה שמתבונן שהוא ציוי השי"ת ושזיכה אותנו להיות דבקים בו ובתורתו, ועל ידי הרצון יוכל לעורר ולפתוח פתח להתקרב אל המצוה כנ"ל וזה הברכה שמקודם... וזה ברכה שלאחריה להיות נשאר אצלו ההארה, וזה בפיך להתעורר על ידי הדיבור שהיא העיקר בעבודת השי"ת להתעורר דברי התורה, ובלבבך להיות נשמר בלב מה שהבין והשיג... (נצבים תרל"ג)
...פירוש כי הברכה שתקנו חכמים הוא הכרת הנוכח שהשי"ת זן ומפרנס ונותן דבר מאכל והנאה זו, ועל זה מברכין ברוך אתה ה' בנוכח, אלא דמכל מקום הסיום בלשון נסתר, המוציא וכו', וכן כל הברכות, כי הכרת הנוכח הוא בדרך כלל מה שהוא מורשה מאבות, אבל בדרך פרט שיכיר בכל ענין הנוכח מהשי"ת המורה לו באצבע לומר זה הדרך לכו וגו', כענין שהיה בימות הנביאים זה נסתלק, וזהו ששאל מהיכי קשרו (המוציא) וכו', פירוש אם אתה מכיר בפרט נתינת השי"ת לחם לכל בשר ולדעת מהיכן הוא ההתחלה שהתחיל השי"ת להכין לך לחם ומזון שעל זה תברך לו בפרט... והיינו על ידי הרגשת הנוכח דהשי"ת בפרט כל דבר עד שירגיש באמת בלבבו איך השי"ת ברגע זו שליט בכל והוא אופה פתו ומכין מזונו ולולי הוא לא היה לו לאכול עד שממילא נפתח פיו לברך המוציא בדוכתי דקדים בישולא על ידי הרגשה ברורה ומפורשת בלב כזו אפשר לחדש אותה הלכה להיות הלכה קבועה אחר כך בתלמוד... (חלק ה רסיסי לילה עמוד יד)
ברוך הוא מקור הברכות שממנו אנו מתברכים, מלשון בריכה, פירוש אנו שואפים לעלות ברוחניות ולהכיר גלויי אמונה בכל דבר, וזהו ענין הברכות שאנו אומרים על כל הנאה ומאורע, אנו מבטאים את אמונתנו בו יתברך, המתגלה לנו בהוציאו לחם מן הארץ, וברפאותו כל בשר וכדומה. ואפילו מזה שמעריב ערבים נוכל ללמוד אמונה, כי שורש החושך הוא השקר-הרע, ואפשרות מציאותם היא לאות על התכלית: הבחנת הטוב מן הרע... (חלק ג עמוד פא)
...הנמצא בחשכת העולם וטועה וחושב, למשל, שהעשיר מקור הכסף, ממילא הוא פונה אליו להשלים את חסרונו. אך המאמין היודע כי המקור האמיתי לכל הוא השי"ת, ממילא פונה אליו למלאות את חסרונו, הרי שהרגשת החסרון תביא את המאמין לידי תפלה. כל עוד אין האדם מרגיש את חסרונותיו עד כדי שאיפה למלאותם ולפנות אל השי"ת בתפלה, עדיין לא חש בחסרונות לאמיתם, השבח האמיתי לבורא יתברך הוא, אם נבא בהכרת חסרוננו עד לבחינת תפלה, להרגיש את הצורך למילוי חסרוננו ולפנות בתפלה אל המקור האמיתי והיחידי למילוים, ולהכיר בזה את גודל חסדיו יתברך. זהו הגדר האמיתי של אמרנו "ברוך", הכרת שבחו על ידי תפלה ובקשה לריבוי שפעו יתברך. (שם עמוד רעג)
כבר ביארנו במקום אחר שתכלית כל הנאה היא הברכה שהאדם מברך על הנאתו. ועל כן הנהנה בלי ברכה הוא גזלן (ברכות ל"ה). וגדר ברכה הוא ראיית הלב עד כדי הכרת הטוב, וחייבים לברך - היינו לראות את ה' בלב - מאה פעמים ביום (מנחות מ"ג), כדי לחזק את ההשבה ללב. ועיקר הברכה לאחר ההנאה, לקבוע הכרת הטוב במעשה. והיינו שברכת המזון מן התורה (ברכות כ"א מ"ח), וחכמים הכתירו את ההנאה גם בברכה מלפניה למען שההנאה עצמה תיהפך לברכה. ואמנם אז תגדל ההנאה יותר לאין ערוך, כערך הנאה רוחנית לעומת הנאה גשמית... (חלק ה עמוד שסח)
נמצא שתוכן כל דבר ומשמעותו תלויים בראיית הלב של האדם, וכאשר הראיה היא בתיקונה הרי זו ברכה. וזהו אז"ל חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה (סוף ברכות), שהברכה על הרעה היינו לראות כי איננה רעה אלא טובה.
ושמעתי בשם ר' ירוחם הלוי זצ"ל ששאלו חסידים לר' אלימלך מליז'נסק זצ"ל למה יש צדיק ורע לו, ושלח השואלים לאחיו הרב ר' זושא זצ"ל, שהיה מדוכא ביסורין, והוא השיב וכי יש רע? ודבר עמוק יש בזה, כי כל רע הוא הגבלה, ובאמת כל הגבלה היא רק בדמיון, וכשבאים למדרגה למעלה מזה רואים את הטעות וממילא ההגבלה איננה... (שם עמוד שסט, וראה עוד לקמן ברכת התורה)