ברכת   הגומל   

 

תעו במדבר בישימון דרך עיר מושב לא מצאו. רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף. ויצעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יצילם... יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם... יושבי חושך וצלמות, אסירי עני וברזל. כי המרו אמרי א-ל ועצת עליון נאצו. ויכנע בעמל לבם כשלו ואין עוזר. ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם... יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם... אוילים מדרך פשעם ומעונותיהם יתענו. כל אוכל תתעב נפשם, ויגיעו עד שערי מות. ויזעקו אל ה' בצר להם ממצוקותיהם יושיעם. ישלח דברו וירפאם וימלט משחיתותם... יורדי הים באניות עושי מלאכה במים רבים המה ראו מעשי ה' ונפלאותיו במצולה. ויאמר ויעמד רוח סערה ותרומם גליו. יעלו שמים ירדו תהומות נפשם ברעה תתמוגג... ויצעקו אל ה' בצר להם וממצוקותיהם יוציאם... (תהלים קז ד והלאה)

תלמוד בבלי:

אמר רב יהודה אמר רב ארבעה צריכין להודות, יורדי הים, הולכי מדברות, ומי שהיה חולה ונתרפא, ומי שהיה חבוש בבית האסורים ויצא... מאי מברך, אמר רב יהודה ברוך גומל חסדים טובים, אביי אמר וצריך לאודויי קמי עשרה, דכתיב וירוממוהו בקהל עם וגו', מר זוטרא אמר ותרין מינייהו רבנן, שנאמר ובמושב זקנים יהללוהו... (ברכות נד ב)

רש"י:

במדבר - הולכי מדברות צריכין להודות שפעמים תועים וצמאים. (תהלים קז ד)

יושבי חושך - בבית סוהר צריכין להודות כשיצאו. כי המרו - אין פורענות בא על האדם אלא בעוונו. (שם י ויא)

רמב"ן:

ולענין ברכת החולים לאו דוקא בחולי שיש בו סכנה, ולא במכה של חלל דוקא, אלא כל שעלה למטה וירד צריך להודות, מפני שדומה כמו שהעלוהו לגרדום לידון וצריך פרקליטין גדולים להנצל. וכן בדרך, שכל הולכי דרכים צריכים להודות, ואף על גב שר' יהודה הולכי מדבריות קאמר, לשנא דקרא נקט, ובירושלמי: כל הדרך בחזקת סכנה. (תורת האדם ענין הרפואה)

רד"ק:

יאמרו - ד' שיוצאים מצרה לרוחה, שאינו דרך מקרה כאשר יחשבו התועים, אלא בעונש עוונם היו בצרה, ובחסד א-ל ניצלו בצעקם אליו, וגם באו להודות שהרע והטוב מידו. מארצות קבצם - התחיל בהולכי מדברות, כי רגילים ללכת בהם לסחורה. (תהלים קז ב וג)

כי המרו - האסורים והחולה אבל לא יורדי ימים ומדברות, שלא ירדו לשם בעוונם, ואם תקרה להם צרה הוא כדי שישובו... (שם שם יא)

ויזבחו - כי החולה יארכו ימי רפואתו ובינתים ידור. (שם שם כג)

משנה תורה:

ד' צריכין להודות, חולה שנתרפא, וחבוש שיצא מבית האסורים, ויורדי הים כשעלו, והולכי דרכים כשיגיעו לישוב. וצריכין להודות בפני י' ושנים מהם חכמים... וכיצד מודה וכיצד מברך, עומד ביניהם ומברך, ברוך הגומל לחייבים טובות שגמלני כל טוב, וכל השומעין אומרים שגמלך טוב הוא יגמלך סלה. (ברכות פרק י ח)

אלשיך:

על חלות - שלמי תודה באים על נס והצלה, והם נגד ד' שצריכים להודות בפני י', כבגמרא ברכות כ"ד, על כן י' חלות, ג' מהם מצה נגד הבריאים, יורדי הים, הולכי מדברות, וחבוש שיצא, והחמץ נגד חולה שנתרפא, שנכנס בו עיפוש כשאור בעיסה. וי' חלות נגד הולכי מדברות שהשביעם, והרקיקים נגד החבוש בדוחק, והמורבכת החלוטה במים נגד יורדי הים, ומפני שהם בריאים הם משוחים בשמן, מה שאינו כן בחולה ולכן אין בחלתו שמן.

ובענין הגמרא בפרק הרואה, בחולה ובחבוש אמר ונתרפא או ויצא מבית האסורים, ולא אמר כן בהולכי מדברות וימים כי שם חייב להודות גם אם נחו באמצע דרכם, אבל שני הראשונים עד שיתרפא או יצא לגמרי. ואמר ד' צריכין להודות וכו', לומר אף על פי שלא בא לידי סכנה או נאסר באזיקים, גם כן חייב להודות וכו', ואדרבא אם הנחהו בדרכו בשלום חייב להודות ביותר... ואחר שבירר שגם אם לא גדלה צרתו חייב לברך שואל מאי מברך, דאי אפשר לברך תמיד שעשה לי נס, ומתרץ ברוך גומל חסדים טובים. (ויקרא ז יג)

מהר"ל:

בפרק הרואה, אמר ר' יהודה ד' צריכים להודות... ואלו דברים שצריכים להודות להשי"ת דווקא מפני שהדברים הבאים על האדם הם ד', כשהוא במדבר ואינו מוצא לאכול ולשתות ואין לו צרכיו ראוי שימות מצד שמשולל מהצריך לאדם. וכאשר יורד לים באים הגלים לשטפו בכח, ואין דבר יותר גדול וחזק מהגלים, זה אינו שלילה כהענין הראשון, רק דבר שבא עליו בכח מבחוץ. אמנם החולי הוא מצד האדם עצמו, שיש בו שינוי מזג, והוא אמצעי בין הים והמדבר. ויש דבר רביעי כשהוא מסור ביד אדם ובבית האסורים, אז האדם פועל בו פועל בחירי ורצוני.

ואמרו שצריך להודות בפני י' וב' מהם רבנן, כי עיקר ההודאה כאשר השי"ת עשה לו דבר זה שהצילו מהמיתה ונתן לו החיים. ומפני שבאדם יש נשמה קדושה צריך לתת הודאה בתוך י', כי אין קדושה בפחות מי', ושנים מהם רבנן, כי הנשמה של אדם שכלית. ובאלה הד' כבר היה בצרה ויצא, אבל להודות שלא באה עליו צרה, כגון שזרקו עליו אבן ולא הגיעו אינו בכלל הד' שצריכים להודות. (נתיב העבודה פרק יג)

...אמנם מה שלא אמרו שיש לברך כשנצול מן החרב, דבר זה, מפני כי אין להודות רק כאשר היה כבר בים במקום סכנה, או היה במדבר במקום שאין שם מים, או שכבר היה חולה ונתרפא, שכבר התחיל דבר מה, או שהיה בבית האסורים שכבר היה בבית האסורין, אבל החרב שבא על האדם וניצול אף שהיה בסכנה לא התחיל דבר זה כלל שיאמר שיצא מתוכו, ואין זה נס בודאי רק כאשר התחיל הנס כבר כמו שאמרנו. וכן אם נפל אבן מן החומה אצל ראשו אין זה נס בודאי, כי אולי היה נופל כך כפי דרכו, ואפשר שיהיה נס או שלא יהיה נס, ולפיכך אלו האנשים שמברכים על כל דבר כמו שנוהגים הוא דבר סכלות וראוי למחות בידם, כי אין להודות רק על אלו שאמרו חכמים. ואף כי כל הדרכים בחזקת סכנה לא אמרו שצריך הודאה רק באלו ארבעה מטעם אשר אמרנו, וכל המוסיף גורע. (דרשה לשבת הגדול)

רמח"ל:

עיין אדיר במרום דף מט.

רש"ר הירש:

יאמרו - ד' צריכים להודות, שנים על יחסיהם לאנשים ושנים על יחסיהם לטבע. בדין מקדימים את יורדי הים והמדברות שאדם מתמסר להם מרצונו, והם מצויין, כדברי התוספות. (תהלים קז א)

העמק דבר:

ועשה שם מזבח - ...ולמדנו מזה שהנכנס לצרה אחרת אין לו לברך הגומל על שעברה עד שינצל גם מזו. (בראשית לה א)

לכהן הזורק - ובזה הווין תרי מינייהו רבנן שנצרך להיות בשעת ברכת הגומל, והוא הדין בשעת ספור הנס דשעת אכילת תודה. (ויקרא ז יד)

שם משמואל:

ונראה לומר שארבעה שצריכין להודות והם תעו במדבר, והיוצא מבית האסורין, והחולה שנתרפא ויורדי הים, הסכנה היתה נמשכת מד' גוליירין בישין מקבילין לארבע המלכיות. תעו במדבר עיר מושב לא מצאו, רומז למלכות בבל, שעליו נאמר בכתוב (ישעיה י"ד) "שם תבל כמדבר", ושרשו חימה. יוצא מבית האסורים רומז למלכות הרשעה שהיא שקולה כשלשתן, וכן אמרו ז"ל שבי כלהו אתנייהו ביה, ועל כן כתיב אסירי עני וברזל שברזל רומז למלכות הרביעית... חולה שנתרפא רומז למלכות יון, שישראל היו אז בארצם לא כמו בשאר גליות, אלא היו כחולה המוטל במטתו בביתו שכמעט נתיאש מהחיים, כן היו אז ישראל בצרה גדולה מאד כמעט קט שנכבה גחלת ישראל... ושרשו אף. יורדי הים מקביל למלכות מדי שהיתה התגברות כח התאוה ובקשת התענוגים הבאים מיסוד המים, והיה נפשם ברעה מתמוגג מגזירת המן, ושרשו עון, ובשבת אנו מודים שנצלנו מד' גוליירין בישין אלה... (צו תרע"ה)