(ראה גם: בושה)
ולא יתבוששו - ולא אמתינו ביקריהון. (בראשית ב כה)
כי בושש - ארום אישתהי. (שמות לב א)
ולא יתבוששו - ולא מתכלמין. (בראשית ב כה)
ולא יתבוששו - שלא היו יודעים דרך צניעות להבחין בן טוב לרע... (בראשית ב כה)
כי בושש - כתרגומו לשון איחור... (שמות לב א)
בוש להתבייש, ומכאן בושש בלשון פעל לאחר, "בושש לבא" אנשים ציפו לו, אך הוא לא בא. בושש היא צורה פעילה, ומשמעותה להכזיב תוחלת, ואילו בוש בלשון קל הוא פועל עומד, ומשמעותו לחוש אכזבה. אך זהו ביסודו רגש הבושה, המתבייש מאוכזב מעצמו, הוא תלה תקוות בעצמו אך תקוותיו הכזיבו... בחסד ה' על האדם נתן בלבו את רגש הבושה, המודיעו תמיד את נחיתות עצמו, כך נעשה האדם אפוטרופוס ושומר לעצמו. הבושה קרובה לענוה ולצניעות, שאף הן קרויות בושה. כך הפקיד הקב"ה את האדם בידי עצמו, לכל אחד מסר את האידיאל שעל פיו ידון את עצמו. ידיעת האידיאל הוא המצפון, ופסק דינו המחייב של המצפון היא הבושה... (בראשית ב כה)