(ראה גם: גוג ומגוג, יציאת מצרים, לעתיד לבא, משיח)
וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי, ואחרי כן יצאו ברכוש גדול... ודור רביעי ישובו הנה, כי לא שלם עון האמורי עד הנה... (בראשית טו יד)
אנכי ארד עמך מצרימה ואנכי אעלך גם עלה, ויוסף ישית ידו על עיניך. (שם מו ד)
ויאמר ישראל אל יוסף הנה אנכי מת, והיה אלקים עמכם והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם. (שם מח כא)
ויאמר יוסף אל אחיו אנכי מת, ואלקים פקד יפקד אתכם והעלה אתכם מן הארץ הזאת אל הארץ אשר נשבע לאברהם ליצחק וליעקב. (שם נ כד)
לכן אמור לבני ישראל אני ה' והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים והצלתי אתכם מעבודתם, וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים. ולקחתי אתכם לי לעם והייתי לכם לאלקים, וידעתם כי אני ה' אלקיכם המוציא אתכם מתחת סבלות מצרים. והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אתה לאברהם ליצחק וליעקב, ונתתי אותה לכם מורשה אני ה'. (שמות ו ו, וראה עוד יציאת מצרים)
ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם להפר בריתי אתם, כי אני ה' אלקיהם. וזכרתי להם ברית ראשונים, אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים לעיני הגוים להיות להם לאלקים אני ה'. (ויקרא כו מד)
ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך, ושב וקבצך מכל העמים אשר הפיצך ה' אלקיך שמה. אם יהיה נדחך בקצה השמים, משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך. והביאך ה' אלקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירישתה, והטיבך והרבך מאבותיך... (דברים ל ג)
כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם, כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב... ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי, אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל... הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום, ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו. (שם לב לו)
...ואשיבה ידי עליך ואצרוף כבור סיגיך, ואסירה כל בדיליך, ואשיבה שופטיך כבראשונה ויועציך כבתחילה, אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה. ציון במשפט תפדה, ושביה בצדקה. (ישעיה א כה)
העם היושבים בחושך ראו אור גדול, יושבי בארץ צלמות אור נגה עליהם. הרבית הגוי לו הגדלת השמחה שמחו לפניך כשמחת בקציר כאשר יגילו בחלקם שלל... (שם ט א)
והיה ביום ההוא יוסיף א-דני שנית ידו לקנות את שאר עמו אשר ישאר מאשור וממצרים ומפתרוס ומכוש ומעילם ומשנער ומחמת ומאיי הים. ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל, ונפוצות יהודה יקבץ מארבע כנפות הארץ... והיה מסלה לשאר עמו אשר ישאר מאשור כאשר היתה לישראל ביום עלותו מארץ מצרים. (שם יא יא והלאה)
ואמרת ביום ההוא אודך ה' כי אנפת בי, ישוב אפך ותנחמני. הנה א-ל ישועתי אבטח ולא אפחד, כי עזי וזמרת י-ה ה' ויהי לי לישועה... (שם יב א)
כי ירחם ה' את יעקב ובחר עוד בישראל והניחם על אדמתם, ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב. ולקחום עמים והביאום אל מקומם והתנחלום בית ישראל על אדמת ה' לעבדים ולשפחות והיו שובים לשוביהם ורדו בנוגשיהם... (שם יד א)
והיה ביום ההוא יחבוט ה' משבולת הנהר עד נחל מצרים, ואתם תלוקטו לאחד אחד בני ישראל. והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנידחים בארץ מצרים, והשתחוו לה' בהר הקודש בירושלים. (שם כז יב)
ישושום מדבר וציה, ותגל ערבה ותפרח כחבצלת. פרוח תפרח ותגל אף גילת ורנן כבוד הלבנון נתן לה הדר הכרמל והשרון, המה יראו כבוד ה' הדר אלקינו. חזקו ידים רפות, וברכים כושלות אמצו. אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו, הנה אלקיכם נקם יבוא גמול אלקים הוא יבוא ויושיעכם... והיה שם מסלול ודרך ודרך הקודש יקרא לה לא יעברנו טמא והוא למו הולך דרך ואוילים לא יתעו... ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם, ששון ושמחה ישיגו ונסו יגון ואנחה. (שם לה א, וראה שם עוד)
נחמו נחמו עמי, יאמר אלקיכם. דברו על לב ירושלים וקראו אליה כי מלאה צבאה כי נרצה עונה, כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתיה. קול קורא במדבר פנו דרך ה' ישרו בערבה מסילה לאלקינו... ונגלה כבוד ה', וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דבר...
על הר גבוה עלי לך מבשרת ציון הרימי בכח קולך מבשרת ירושלים, הרימי אל תיראי אמרי לערי יהודה הנה אלקיכם. הנה א-דני אלקים בחזק יבוא וזרעו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. כרועה עדרו ירעה בזרועו יקבץ טלאים ובחיקו ישא עלות ינהל... (שם מ א והלאה)
העניים והאביונים מבקשים מים ואין לשונם בצמא נשתה, אני ה' אענם אלקי ישראל לא אעזבם. אפתח על שפיים נהרות ובתוך בקעות מעינות, אשים מדבר לאגם מים וארץ ציה למוצאי מים... (שם מא יז)
אל תירא כי אתך אני ממזרח אביא זרעך וממערב אקבצך. אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי, הביאי בני מרחוק ובנותי מקצה הארץ... הוציא עם עור ועינים יש וחרשים ואזנים למו... (שם מג ו)
מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים, האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותיה אקומם... האומר לכורש רועי וכל חפצי ישלים ולאמר לירושלים תבנה והיכל תוסד. (שם מד כו)
לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו, על דרכים ירעו ובכל שפיים מרעיתם. לא ירעבו ולא יצמאו ולא יכם שרב ושמש, כי מרחמם ינהגם ועל מבועי מים ינהלם. ושמתי כל הרי לדרך, ומסילותי ירומון. הנה אלה מרחוק יבואו והנה אלה מצפון ומים ואלה מארץ סינים... מהרו בניך, מהרסיך ומחריביך ממך יצאו. שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך חי אני נאם ה' כי כלם כעדי תלבשי ותקשרים ככלה... עוד יאמרו באזניך בני שכוליך צר לי המקום גשה לי ואשבה... כה אמר אד-ני אלקים הנה אשא אל גוים ידי ואל עמים ארים נסי, והביאו בניך בחוצן ובנותיך על כתף תנשאנה. והיו מלכים אומניך ושרותיהם מיניקותיך, אפים ארץ ישתחוו לך ועפר רגליך ילחכו, וידעת כי אני ה' אשר לא יבושו קווי. (שם מט ט)
כי ניחם ה' ציון ניחם כל חרבותיה וישם מדברה כעדן וערבתה כגן ה', ששון ושמחה ימצא בה תודה וקול זמרה... ופדויי ה' ישובון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם ששון ושמחה ישיגון נסו יגון ואנחה... (שם נא ג ויא)
עורי עורי לבשי עוזך ציון, לבשי בגדי תפארתך ירושלים עיר הקדש כי לא יוסיף יבא בך עוד ערל וטמא. התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון. כי כה אמר ה' חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו... מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום מבשר טוב משמיע ישועה אומר לציון מלך אלקיך. קול צופיך נשאו קול יחדו ירננו, כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון. פצחו רננו יחדו חרבות ירושלים כי נחם ה' עמו גאל ירושלים. חשף ה' את זרוע קדשו לעיני כל הגוים וראו כל אפסי ארץ את ישועת אלקינו. סורו סורו צאו משם טמא אל תגעו, צאו מתוכה הברו נושאי כלי ה'. כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון, כי הולך לפניכם ה' ומאסיפכם אלקי ישראל... (שם נב א והלאה)
רני עקרה לא ילדה, פצחי רנה וצהלי לא חלה כי רבים בני שוממה מבני בעולה אמר ה'. הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי, האריכי מיתריך ויתדותיך חזקי. כי ימין ושמאל תפרוצי, וזרעך גוים יירש וערים נשמות יושיבו... ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך... (שם נד א)
כעל גמולות כעל ישלם חמה לצריו גמול לאויביו, לאיים גמול ישלם. וייראו ממערב את שם ה' וממזרח שמש את כבודו, כי יבוא כנהר צר רוח ה' נוססה בו. ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב נאם ה'... (שם נט יט)
קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח. כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאמים, ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה. והלכו גוים לאורך, ומלכים לנוגה זרחך. שאי סביב עיניך וראי כלם נקבצו באו לך, בניך מרחוק יבואו ובנותיך על צד תאמנה. אז תראי ונהרת ופחד ורחב לבבך, כי יהפך עליך המון ים חיל גוים יבואו לך... כי לי איים יקוו ואניות תרשיש בראשונה להביא בניך מרחוק כספם וזהבם אתם, לשם ה' אלקיך ולקדוש ישראל כי פארך... (שם סא א, וראה שם עוד כל הפרק)
ובנו חרבות עולם שוממות ראשונים יקוממו, וחדשו ערי חורב שוממות דור ודור. ועמדו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם. ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלקינו יאמר לכם, חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו... שוש אשיש בה' תגל נפשי באלקי כי הלבישני בגדי ישע מעיל צדקה יעטני, כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה... (שם סא ד)
הנה ה' השמיע אל קצה הארץ אמרו לבת ציון הנה ישעך בא, הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו. וקראו להם עם הקודש גאולי ה', ולך יקרא דרושה עיר לא נעזבה. (שם סב יא)
כה אמר ה' כאשר ימצא התירוש באשכול ואמר אל תשחיתהו כי ברכה בו, כן אעשה למען עבדי לבלתי השחית הכל. והוצאתי מיעקב זרע ומיהודה יורש הרי, וירשוה בחורי ועבדי ישכנו שמה. והיה השרון לנוה צאן ועמק עכור לרבץ בקר לעמי אשר דרשוני... אשר המתברך בארץ יתברך באלקי אמן והנשבע בארץ ישבע באלקי אמן, כי נשכחו הצרות הראשונות וכי נסתרו מעיני. כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה ולא תזכרנה הראשונות ולא תעלינה על לב... וגלתי בירושלים וששתי בעמי, ולא ישמע בה עוד קול בכי וקול זעקה. לא יהיה משם עוד עול ימים וזקן אשר לא ימלא את ימיו, כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל. ובנו בתים וישבו, ונטעו כרמים ואכלו פרים... זאב וטלה ירעו כאחד ואריה כבקר יאכל תבן ונחש עפר לחמו, לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי אמר ה'. (שם סה ח והלאה)
...מי שמע כזאת מי ראה כאלה היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת, כי חלה גם ילדה ציון את בניה... שמחו את ירושלים וגילו בה כל אהביה, שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה... כי כה אמר ה' הנני נוטה אליה כנהר שלום וכנחל שוטף כבוד גוים וינקתם, על צד תנשאו ועל ברכים תשעשעו. כאיש אשר אמו תנחמנו, כן אנכי אנחמכם ובירושלים תנוחמו... והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה' בסוסים וברכב ובצבים ובפרדים ובכרכרות על הר קדשי ירושלים אמר ה', כאשר יביאו בני ישראל את המנחה בכלי טהור בית ה'... והיה מדי חודש בחדשו ומדי שבת בשבתו, יבא כל בשר להשתחוות לפני אמר ה'... (שם סו ח והלאה)
כי אנכי בעלתי בכם, ולקחתי אתכם אחד מעיר ושנים ממשפחה והבאתי אתכם ציון. ונתתי לכם רועים כלבי, ורעו אתכם דעה והשכיל. והיה כי תרבו ופריתם בארץ בימים ההמה נאם ה' לא יאמרו עוד ארון ברית ה' ולא יעלה על לב, ולא יזכרו בו ולא יפקודו ולא יעשה עוד. בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה' ונקוו אליה כל הגוים לשם ה' לירושלים, ולא ילכו עוד אחרי שרירות לבם הרע. בימים ההמה ילכו בית יהודה על בית ישראל, ויבואו יחדו מארץ צפון על הארץ אשר הנחלתי את אבותיכם. (ירמיה ג יד)
לכן הנה ימים באים נאם ה' ולא יאמר עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם שמה, והשיבותים על אדמתם אשר נתתי לאבותם. (שם טז יד)
הנה ימים באים נאם ה' והקימותי לדוד צמח צדיק, ומלך מלך והשכיל ועשה משפט וצדקה בארץ. בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. לכן הנה ימים באים נאם ה', ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל מארץ מצרים. כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות אשר הדחתים שם וישבו על אדמתם. (שם כג ה)
כי הנה ימים באים נאם ה' ושבתי את שבות עמי ישראל ויהודה אמר ה', והשיבותים אל הארץ אשר נתתי לאבותם וירשוה. (שם ל ג)
כה אמר ה' הנני שב שבות אהלי יעקוב ומשכנותיו ארחם, ונבנתה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב. ויצא מהם תודה וקול משחקים, והרביתים ולא ימעטו והכבדתים ולא יצערו. והיו בניו כקדם ועדתו לפני תכון, ופקדתי על כל לוחציו. והיה אדירו ממנו ומושלו מקרבו יצא והקרבתיו ונגש אלי, כי מי הוא זה ערב את לבו לגשת אלי נאם ה', והיתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים. (שם שם יח)
כה אמר ה' מצא חן במדבר עם שרידי חרב, הלוך להרגיעו ישראל. מרחוק ה' נראה לי, ואהבת עולם אהבתיך על כן משכתיך חסד. עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל, עוד תעדי תופיך ויצאת במחול משחקים. עוד תטעו כרמים בהרי שומרון נטעו נוטעים וחללו. כי יש יום קראו נוצרים בהר אפרים, קומו ונעלה ציון אל ה' אלקינו. כי כה אמר ה' רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע ה' את עמך את שארית ישראל. הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי ארץ בם עור ופסח הרה ויולדת יחדו, קהל גדול ישובו הנה. בבכי יבואו ובתחנונים אובילם אוליכם אל נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה, כי הייתי לישראל לאב ואפרים בכורי הוא. שמעו דבר ה' גוים והגידו באיים ממרחק, ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרועה עדרו. כי פדה ה' את יעקב וגאלו מיד חזק ממנו...
כה אמר ה' מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה, כי יש שכר לפעולתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם... הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשועים כי מדי דברי בו זכור אזכרנו עוד, על כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם ה'...
הנה ימים באים נאם ה' וזרעתי את בית ישראל ואת בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה. והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרוס ולהאביד ולהרע, כן אשקוד עליהם לבנות ולנטוע נאם ה'... הנה ימים באים נאם ה' וכרתי את בית ישראל ואת בית יהודה ברית חדשה. לא כברית אשר כרתי את אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים, אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם נאם ה'. כי זאת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי הימים ההם נאם ה' נתתי את תורתי בקרבם ועל לבם אכתבנה, והייתי להם לאלקים והמה יהיו לי לעם. ולא ילמדו עוד איש את רעהו ואיש את אחיו לאמר דעו את ה', כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם נאם ה' כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר עוד...
...אם ימושו החקים האלה מלפני נאם ה' גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל הימים. כה אמר ה' אם ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי ארץ למטה גם אני אמאס בכל זרע ישראל על כל אשר עשו נאם ה'. הנה ימים באים נאם ה' ונבנתה העיר לה' ממגדל חננאל עד שער הפנה... וכל העמק הפגרים והדשן וכל השדמות עד נחל קדרון עד פנת שער הסוסים מזרחה קדש לה' לא ינתש ולא יהרס עוד לעולם. (שם לא א והלאה, וראה שם עוד)
הנני מקבצם מכל הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשיבותים אל המקום הזה והושבתים לבטח. והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלקים. ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם. וכרתי להם ברית עולם אשר לא אשוב מאחריהם להיטיבי אותם, ואת יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי. וששתי עליהם להטיב אותם, ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל לבי ובכל נפשי. כי כה אמר ה' כאשר הבאתי אל העם הזה את כל הרעה הגדולה הזאת, כן אנכי מביא עליהם את כל הטובה אשר אנכי דובר עליהם... (שם לב לז)
הנני מעלה לה ארוכה ומרפא ורפאתם וגליתי להם עתרת שלום ואמת. והשיבותי את שבות יהודה ואת שבות ישראל ובניתים כבראשונה. וטהרתים מכל עונם אשר חטאו לי וסלחתי לכל עונותיהם אשר חטאו לי ואשר פשעו בי. והיתה לי לשם ששון לתהלה ולתפארת לכל גויי הארץ אשר ישמעו את כל הטובה אשר אנכי עושה אותם ופחדו ורגזו על כל הטובה ועל כל השלום אשר אנכי עושה לה. כה אמר ה' עוד ישמע במקום הזה אשר אתם אומרים חרב הוא מאין אדם ומאין בהמה, בערי יהודה ובחוצות ירושלים הנשמות מאין אדם ומאין יושב ומאין בהמה. קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול אומרים הודו את ה' צב-אות כי טוב ה' כי לעולם חסדו מביאים תודה בית ה', כי אשיב את שבות הארץ כבראשונה אמר ה'...
הנה ימים באים נאם ה' והקימתי את הדבר הטוב אשר דברתי אל בית ישראל ועל בית יהודה. בימים ההם ובעת ההיא אצמיח לדוד צמח צדקה ועשה משפט וצדקה בארץ. בימים ההם תושע יהודה וירושלים תשכון לבטח, וזה אשר יקרא לה ה' צדקנו... (שם לג ו והלאה)
ואתה אל תירא עבדי יעקב ואל תחת ישראל כי הנני מושיעך מרחוק ואת זרעך מארץ שבים, ושב יעקוב ושקט ושאנן ואין מחריד. אתה אל תירא עבדי יעקב נאם ה' כי אתך אני, כי אעשה כלה בכל הגוים אשר הדחתיך שמה ואותך לא אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך. (שם מו כז)
ושובבתי את ישראל אל נוהו ורעה הכרמל והבשן ובהר אפרים והגלעד תשבע נפשו. בימים ההם ובעת ההיא נאם ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו ואת חטאת יהודה ולא תמצאנה כי אסלח לאשר אשאיר. (שם נ יט)
...והוצאתי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם, ביד חזקה ובזרוע נטויה ובחמה שפוכה. והבאתי אתכם אל מדבר העמים, ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים... והעברתי אתכם תחת השבט, והבאתי אתכם במסורת הברית. וברותי מכם המורדים והפושעים בי מארץ מגוריהם אוציא אותם ואל אדמת ישראל לא יבוא וידעתם כי אני ה'... כי בהר קדשי בהר מרום ישראל נאם א-דני אלקים שם יעבדוני כל בית ישראל כלה בארץ שם ארצם ושם אדרוש את תרומותיכם ואת ראשית משאותיכם בכל קדשיכם. בריח ניחוח ארצה אתכם בהוציאי אתכם מן העמים וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצותם בם, ונקדשתי בכם לעיני הגוים, וידעתם כי אני ה' בהביאי אתכם אל אדמת ישראל אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאבותיכם... (יחזקאל כ לד והלאה)
כה אמר א-דני אלקים בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפוצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב. וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח, בעשותי שפטים בכל השאטים אותם מסביבותם וידעו כי אני ה' אלקיכם. (שם כח כה)
כי כה אמר א-דני אלקים הנני אני ודרשתי את צאני ובקרתים. כבקרת רועה עדרו ביום היותו בתוך צאנו נפרשות כן אבקר את צאני, והצלתי אתהם מכל המקומות אשר נפוצו שם ביום ענן וערפל. והוצאתים מן העמים וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם ורעיתים אל הרי ישראל באפיקים ובכל מושבי הארץ. במרעה טוב ארעה אותם ובהרי מרום ישראל יהיה נוהם, שם תרבצנה בנוה טוב ומרעה שמן תרעינה אל הרי ישראל... את האובדת אבקש ואת הנדחת אשיב ולנשברת אחבוש ואת החולה אחזק, ואת השמנה ואת החזקה אשמיד ארענה במשפט... והושעתי לצאני ולא תהיינה עוד לבז, ושפטתי בין שה לשה. והקימותי עליהם רועה אחד ורעה אתהן את עבדי דויד, הוא ירעה אותם והוא יהיה להן לרועה. ואני ה' אהיה להם לאלקים ועבדי דוד נשיא בתוכם אני ה' דברתי. וכרתי להם ברית שלום והשבתי חיה רעה מן הארץ, וישבו במדבר לבטח וישנו ביערים... (שם לד יב והלאה)
ולקחתי אתכם מן הגוים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם. וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם, מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם אטהר אתכם. ונתתי לכם לב חדש ורוח חדשה אתן בקרבכם והסירותי את לב האבן מבשרכם ונתתי לכם לב בשר. ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו ומשפטי תשמרו ועשיתם. וישבתם בארץ אשר נתתי לאבותיכם, והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלקים. והושעתי אתכם מכל טמאותיכם וקראתי אל הדגן והרביתי אותו ולא אתן עליכם רעב... כה אמר א-דני אלקים ביום טהרי אתכם מכל עונותיכם, והושבתי את הערים ונבנו החרבות. והארץ הנשמה תעבד, תחת אשר היתה שממה לעיני כל עובר... וידעו הגוים אשר ישארו סביבותיכם כי אני ה' בניתי הנהרסות נטעתי הנשמה, אני ה' דברתי ועשיתי. כה אמר א-דני אלקים עוד זאת אדרש לבית ישראל לעשות להם ארבה אותם כצאן אדם. כצאן קדשים כצאן ירושלים במועדיה כן תהיינה הערים החרבות מלאות צאן אדם, וידעו כי אני ה'. (שם לו כד)
והיה מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר, והיה במקום אשר יאמר להם לא עמי אתם יאמר להם בני א-ל חי. ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, כי גדול יום יזרעאל... לכן הנה אנכי מפתיה והולכתיה המדבר, ודברתי על לבה. ונתתי לה את כרמיה משם ואת עמק עכור לפתח תקוה, וענתה שמה כימי נעוריה וכיום עלותה מארץ מצרים. והיה ביום ההוא נאם ה' תקראי אישי, ולא תקראי לי עוד בעלי. והסירותי את שמות הבעלים מפיה, ולא יזכרו עוד בשמם. וכרתי להם ברית ביום ההוא עם חית השדה ועם עוף השמים ורמש האדמה, וקשת וחרב ומלחמה אשבור מן הארץ והשכבתים לבטח. וארשתיך לי לעולם, וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים. וארשתיך לי באמונה, וידעת את ה'. והיה ביום ההוא אענה נאם ה' אענה את השמים, והם יענו את הארץ. והארץ תענה את הדגן ואת התירוש ואת היצהר והם יענו את יזרעאל. וזרעתיה לי בארץ ורחמתי את לא רוחמה, ואמרתי ללא עמי עמי אתה והוא יאמר אלקי. (הושע ב א והלאה)
אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיהם ואת דויד מלכם, ופחדו אל ה' ואל טובו באחרית הימים. (שם ג ה)
ארפא משובתם אוהבם נדבה, כי שב אפי ממנו. אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה, ויך שרשיו כלבנון. ילכו יונקותיו ויהי כזית הודו, וריח לו כלבנון... (שם יד ה)
ואכלתם אכול ושבוע והללתם את שם ה' אלקיכם אשר עשה עמכם להפליא, ולא יבושו עמי לעולם. וידעתם כי בקרב ישראל אני ואני ה' אלקיכם ואין עוד, ולא יבושו עמי לעולם. (יואל ב כו)
והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם זקניכם חלומות יחלומון בחוריכם חזיונות יראו. וגם על העבדים ועל השפחות, בימים ההמה אשפוך את רוחי. ונתתי מופתים בשמים ובארץ, דם ואש ותימרות עשן. השמש יהפך לחושך והירח לדם, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והיה כל אשר יקרא בשם ה' ימלט, כי בהר ציון ובירושלים תהיה פליטה כאשר אמר ה' ובשרידים אשר ה' קורא. (שם ג א)
כי הנה בימים ההמה ובעת ההיא אשר אשיב את שבות יהודה וירושלים. וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט ונשפטתי עמם שם על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים ואת ארצי חלקו... (שם ד א)
ביום ההוא אקים את סוכת דויד הנופלת, וגדרתי את פרציהן והריסותיו אקים ובניתיה כימי עולם. למען יירשו את שארית אדום וכל הגוים אשר נקרא שמי עליהם, נאם ה' עושה זאת. הנה ימים באים נאם ה' ונגש חורש בקוצר ודורך ענבים במושך הזרע, והטיפו ההרים עסיס וכל הגבעות תתמוגגנה. ושבתי את שבות עמי ישראל ובנו ערים נשמות וישבו ונטעו כרמים ושתו את יינם, ועשו גנות ואכלו את פריהם. ונטעתים על אדמתם ולא ינתשו עוד מעל אדמתם אשר נתתי להם אמר ה' אלקיך. (עמוס ט יא)
ובהר ציון תהיה פליטה והיה קדש, וירשו בית יעקב את מורשיהם. והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום ולא יהיה שריד לבית עשו כי ה' דבר. וירשו הנגב את הר עשו והשפלה את פלשתים וירשו את שדה אפרים ואת שדה שומרון ובנימין את הגלעד. וגלות החל הזה לבני ישראל אשר כנענים עד צרפת וגלות ירושלים אשר בספרד, ירשו את ערי הנגב. ועלו מושיעים בהר ציון לשפט את הר עשו, והיתה לה' המלוכה. (עובדיה א יז)
אסוף אאסוף יעקב כולך קבץ אקבץ שארית ישראל יחד אשימנו כצאן בצרה, כעדר בתוך הדברו תהימנה מאדם. עלה הפורץ לפניהם פרצו ויעבורו שער ויצאו בו, ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. (מיכה ב יב)
והיה באחרית הימים יהיה הר בית ה' נכון בראש ההרים ונשא הוא מגבעות ונהרו אליו עמים. והלכו גוים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' ואל בית אלקי יעקב ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים... וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו ואין מחריד כי פי ה' צב-אות דבר. כי כל העמים ילכו איש בשם אלהיו, ואנחנו נלך בשם ה' אלקינו לעולם ועד. ביום ההוא נאם ה' אוספה הצולעה והנדחה אקבצה ואשר הרעותי. ושמתי את הצולעה לשארית והנחלאה לגוי עצום ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם... (שם ד א)
כימי צאתך מארץ מצרים, אראנו נפלאות. יראו גוים ויבושו מכל גבורתם, ישימו יד על פה אזניהם תחרשנה... (שם ז טו)
הנה על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום חגי יהודה חגיך שלמי נדריך, כי לא יוסיף עוד לעבר בך בליעל כלה נכרת. עלה מפיץ על פניך נצור מצורה, צפה דרך חזק מתנים אמץ כח מאד. כי שב ה' את גאון יעקב כגאון ישראל, כי בקקום בוקקים וזמוריהם שחתו... (נחום ב א)
ויענני ה' ויאמר כתוב חזון ובאר על הלחות למען ירוץ קורא בו. כי עוד חזון למועד ויפח לקץ ולא יכזב, אם יתמהמה חכה לו כי בא יבא לא יאחר... (חבקוק ב ב)
רני בת ציון הריעו ישראל שמחי ועלזי בכל לב בת ירושלים. הסיר ה' משפטיך פנה אויבך, מלך ישראל ה' בקרבך לא תיראי רע עוד. ביום ההוא יאמר לירושלים אל תיראי ציון אל ירפו ידיך. ה' אלקיך בקרבך גבור יושיע, ישיש עליך בשמחה יחריש באהבתו יגיל עליך ברנה. נוגי ממועד אספתי ממך היו משאת עליה חרפה. הנני עושה את כל המענים בעת ההיא והושעתי את הצולעה והנדחה אקבץ ושמתים לתהלה ולשם בכל הארץ בשתם. בעת ההיא אביא אתכם ובעת קבצי אתכם כי אתן אתכם לשם ולתהלה בכל עמי הארץ בשובי את שבותיכם לעיניכם אמר ה'. (צפניה ג יד)
רני ושמחי בת ציון, כי הנני בא ושכנתי בתוכך נאם ה'. ונלוו גוים רבים אל ה' ביום ההוא והיו לי לעם, ושכנתי בתוכך וידעת כי ה' צב-אות שלחני אליך. ונחל ה' את יהודה חלקו על אדמת הקדש, ובחר עוד בירושלים. (זכריה ב יד)
ויהי דבר ה' צב-אות לאמר. כה אמר ה' צב-אות קנאתי לציון קנאה גדולה, וחמה גדולה קנאתי לה. כה אמר ה' שבתי אל ציון ושכנתי בתוך ירושלים ונקראה ירושלים עיר האמת והר ה' צב-אות הר הקדש. כה אמר ה' צב-אות עוד ישבו זקנים וזקינות ברחובות ירושלים, ואיש משענתו בידו מרוב ימים. ורחובות העיר ימלאו ילדים וילדות, משחקים ברחובותיה. כה אמר ה' צב-אות כי יפלא בעיני שארית העם הזה בימים ההם גם בעיני יפלא נאם ה' צב-אות. כה אמר ה' צב-אות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש. והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלקים באמת ובצדקה. כה אמר ה' צב-אות תחזקנה ידיכם השומעים בימים האלה את הדברים האלה מפי הנביאים אשר ביום יוסד בית ה' צב-אות ההיכל להבנות... ועתה לא כימים הראשונים אני לשארית העם הזה, נאם ה' צב-אות. כי זרע השלום הגפן תתן פריה והארץ תתן את יבולה והשמים יתנו טלם, והנחלתי את שארית העם הזה את כל אלה. והיה כאשר הייתם קללה בגוים בית יהודה ובית ישראל כן אושיע אתכם והייתם ברכה, אל תיראו תחזקנה ידיכם... (שם ח א והלאה)
כה אמר ה' צב-אות בימים ההמה אשר יחזיקו עשרה אנשים מכל לשונות הגוים, והחזיקו בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלקים עמכם. (שם שם כג)
...גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו. שובו לבצרון אסירי התקוה, גם היום מגיד משנה אשיב לך. כי דרכתי לי יהודה קשת מלאתי אפרים ועוררתי בניך ציון על בניך יון, ושמתיך כחרב גבור. וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו, ואד-ני אלקים בשופר יתקע והלך בסערות תימן. ה' צב-אות יגן עליהם ואכלו וכבשו אבני קלע ושתו והמו כמו יין, ומלאו כמזרק כזויות מזבח. והושיעם ה' אלקיהם ביום ההוא כצאון עמו, כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו. כי מה טובו ומה יפיו, דגן בחורים ותירוש ינובב בתולות. (שם ט יא)
וגיברתי את בית יהודה ואת בית יוסף אושיע והושבותים כי רחמתים והיו כאשר לא זנחתים, כי אני ה' אלקיהם ואענם. והיו כגבור אפרים ושמח לבם כמו יין, ובניהם יראו ושמחו יגל לבם בה. אשרקה להם ואקבצם כי פדיתים, ורבו כמו רבו. ואזרעם בעמים ובמרחקים יזכרוני, וחיו את בניהם ושבו. והשיבותים מארץ מצרים ומאשור אקבצם, ואל ארץ גלעד ולבנון אביאם ולא ימצא להם. ועבר בים צרה והכה בים גלים והובישו כל מצולות יאור, והורד גאון אשור ושבט מצרים יסור. וגברתים בה' ובשמו יתהלכו נאם ה'. (שם י ו)
הנני שולח מלאכי ופינה דרך לפני, ופתאום יבוא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים ומלאך הברית אשר אתם חפצים הנה בא אמר ה' צב-אות. ומי מכלכל את יום בואו ומי העומד בהראותו, כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים. וישב מצרף ומטהר כסף וטהר את בני לוי וזקק אותם כזהב וככסף והיו לה' מגישי מנחה בצדקה... (מלאכי ג א)
וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה, ויצאתם ופשתם כעגלי מרבק. ועסותם רשעים כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם, ביום אשר אני עושה אמר ה' צב-אות... הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, לפני בוא יום ה' הגדול והנורא. והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, פן אבוא והכיתי את הארץ חרם. (מלאכי ג כ)
אתה תקום תרחם ציון כי עת לחננה כי בא מועד. כי רצו עבדיך את אבניה ואת עפרה יחוננו. וייראו גוים את שם ה' וכל מלכי הארץ את כבודך. כי בנה ה' ציון נראה בכבודו... (תהלים קב יד)
הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. יאמרו גאולי ה' אשר גאלם מיד צר. ומארצות קבצם ממזרח וממערב מצפון ומים... (שם קז א)
שיר המעלות בשוב ה' את שיבת ציון היינו כחולמים. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה, אז יאמרו בגוים הגדיל ה' לעשות עם אלה. הגדיל ה' לעשות עמנו היינו שמחים. שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב... (שם קכו א)
ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, עד מתי קץ הפלאות. ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם, כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה. ואני שמעתי ולא אבין, ואמרה אדני מה אחרית אלה. ויאמר לך דניאל, כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל רשעים והמשכילים יבינו. ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם, ימים אלף מאתים ותשעים. אשרי המחכה ויגיע, לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה. ואתה לך לקץ ותנוח, ותעמוד לגורלך לקץ הימין. (דניאל יב ו)
ובתקיעת השופר הזה יצאו ישראל ממצרים, וכך עתיד (לתקע בשופר), בפעם אחרת באחרית הימים, וכל גאולה באה משופר הזה (שהוא בינה), ומשום זה, יש בה בפרשה זו, יציאת מצרים, משום שמשופר הזה באה, בכח הי' שפתח רחמה והוציא קולה לגאולת העבדים, וזו היא ה' אות שניה משם הקדוש. (הקדמה רמ, ועיין שם פירוש)
ענקים הם מין חמישי (של הערב רב), שהם מזלזלים באלו שנאמר בהם וענקים לגרגרותיך, (דהיינו בישראל מקיימי התורה), ועליהם נאמר רפאים יחשבו אף הם כענקים, שקולים זה כזה, אלו הם שמחזירים את העולם לתהו ובהו... תכף כשיבא האור לישראל שהוא הקב"ה ימחו מן העולם ויאבדו, אבל גאולת ישראל אינה תלויה במחייתם אלא במחיית עמלק, עד שימחה אותו שבו היא השבועה, דהיינו הכתוב כי יד על כס י-ה וכו'. (בראשית רלא)
...רבי אליעזר מעמיד את המקראות הללו ביום שהקב"ה יקים את כנסת ישראל מן העפר, דהיינו לעת הגאולה, ויום ההוא יהי ידוע למעלה ולמטה, שכתוב, והיה יום אחד הוא יודע לה', ויום ההוא הוא יום של נקמות שעתיד הקב"ה לנקם משאר עובדי ע"ז.
וכאשר הקב"ה יעשה נקמות בשאר העמים עובדי כו"ם, אז נאמר אוקיר אנוש מפז, זהו מלך המשיח, שיתעלה ויתכבד על כל בני העולם, וכל בני העולם יעבדו וישתחוו לפניו... (וירא רנג, ועיין שם עוד)
אמר ר' יוסי, כעין זה כתוב אני ה' בעתה אחישנה, מהו בעתה, (ואומר שהוא אותיות בעת ה', שפירושו) בעת שה' שהיא הנוקבה תקום מעפר אז אחישנה, (כלומר שמכחי תקום מעפר הגלות ולא מכחה עצמה. אמר ר' יוסי ועם כל זה, יום אחד נמצא כנסת ישראל בעפר (הגלות) ולא יותר, דהיינו יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה...
וכאשר יבא אלף הששי, שהוא סוד הואו, דהיינו היסוד שהוא מילוי הו' שהוא ז"א, אז הו' יקים את הה', (שהיא הנוקבא), בזמן שש פעם עשר, והו' עולה בי' (משם הויה שהיא חכמה, ואז ו' יורדת ומשפעת בה')... (שם תמא, ועיין שם עוד)
...כשנשלם הו' (שה"ס ז"א) מעשר, שש פעמים, (שה"ס ג"ר דרוח, שמשיג כל קצה מו"ק ועתה באלף הששי שה"ס חכמה, הן בחינת רוח החכמה כנ"ל), אז הם במספר ששים, להקים (הנוקבא) מעפר, ובכל ששים וששים שבאלף הששי מתחזקת הה' ונתעלית במדריגותיה להתחזק, ובשש מאות שנה לאלף הששי, (דהיינו בעת שכל קצה משיג מוחין מבינה שספירותיה במאות), שהם שש מאות כנ"ל, שעתה הם נשמה דחכמה, דהיינו בינה דחכמה), יפתחו שערי החכמה למעלה, ומעיינות החכמה למטה, (הג"ר דבינה נבחנות לשערי החכמה ו"ת דבינה נבחנות למעייני החכמה), ויתתקן העולם אז לכנוס לאלף השביעי, (שה"ס שלמות המלכות עצמה בסוד שבה), כאדם המתקן עצמו ביום הששי בבוא השמש, כדי שלכנוס בשבת, אף כאן כן, וסימנך בשנת שש מאות שנה לחיי נח וגו' נבקעו כל מעיינות תהום רבה.
אמר לו ר' יוסי הרי זה יותר אריכות הזמן ממה שאמרו החברים, שהגלות של כנסת ישראל הוא רק יום אחד ולא יותר, שכתוב, נתנני שוממה כל היום דוה, והיינו בסוף יומו של הקב"ה שהוא אלף שנה כנ"ל. אמר לו, כך למדתי מאבי בסוד האותיות של השם הקדוש הוי"ה, ובימי שנות העולם ובימי בראשית, והכל סוד אחד הוא... (שם תמה, ועיין שם עוד)
...אמר להם ר' שמעון, אין רצונו של הקב"ה בזה, שיתגלה יותר מדאי לעולם, וכשיהיה קרוב לימות המשיח, אפילו תנוקות שבעולם עתידים למצוא סודות החכמה, ולדעת בהם קצים וחשבונות (של הגאולה), ובאותו הזמן תגלה לכל, וזה שאמר כי אז אהפוך אל עמים וגו', מהו אז, היינו בזמן שכנסת ישראל תקום מעפר, ויקים אותה הקב"ה, אז אהפוך אל עמים וגו'. (שם תס)
ר"ש פתח ואמר, וזכרתי את בריתי יעקוב, יעקב הוא מלא (עם ו', ושואל) למה, ואומר בב' צדדים הוא, סוד החכמה אף שהוא (היינו הו') סוד מדרגת החכמה במקום שיעקב שורה בו, (שהוא ת"ת דאצילות, סוד הקו אמצעי, והמילוי ו' שביעקב יורה על יסוד, שהוא סוד החכמה שבפרצוף, ות"ת ויסוד כאחד הם בסוד וו, ועל כן כתוב יעקוב עם ו' לרמז על חיבורו עם היסוד, שהוא שלמותו בסוד החכמה).
ושנית, אבל מקרא זה נאמר על גלות ישראל, כי כשהם בגלות בשעה שיהיו נפקדים מהגלות יהיו נפקדים בסוד הו', שהוא באלף הששי, ועל כן כתוב יעקוב עם ו', לרמוז שיעקב דהיינו בני ישראל יגאלו בו' שהוא אלף הששי.
והפקידה בסוד הו' הוא ששה רגעים וחצי עת, ובזמן ששים שנה לבריח הדלת באלף הששי (הו' דהיינו ת"ת ה"ס בריח התיכון המבריח בתוך הקרשים מקצה אל הקצה, ועל כן מכונה בריח הדלת), יקים אלקי השמים פקידה לבת יעקב, ומזמן ההוא עד שיהיה לה זכירה ימשך שש שנים ומחצה, (שהוא זמן המשכת הפקידה), ומזמן ההוא ימשך ששה שנים אחרים, (שהוא זמן המשכת הזכירה), והם שבעים ושנים שנים ומחצה...
בששים ושש שנים יתגלה מלך המשיח בארץ הגליל, (והוא משיח בן יוסף, ועל כן מקום גילוי שלו ארץ הגליל, שהוא נחלת יוסף), וכאשר כוכב שבצד מזרח יבלע שבע כוכבים שמצד צפון ושלהבת אש שחור תהיה תלויה ברקיע ששים ימים, ומלחמות יתעוררו בעולם על צד צפון, וב' מלכים יפלו באלו המלחמות, ויתחברו כל העמים על בת יעקב לדחותה מן העולם, שעל אותו הזמן כתוב ועת צרה היא ליעקב וממנה יושע, הנה אז יכלו כל הנפשות מגוף, וצריכים לחזור ולהתחדש, וסימנך כל הנפש הבאה ליעקב מצרימה וגו' כל נפש ששים ושש...
בשבעים ושלש שנים דהיינו אחר ז' שנים לגילוי משיח בן יוסף, כל מלכי העולם יתאספו לעיר הגדולה רומי, והקב"ה יעיר עליהם אש וברד ואבני אלגביש ויאבדו מעולם, ורק אותן המלכים שלא באו לרומי ישארו בעולם שיחזרו אחר כך לעשות מלחמות אחרות. ובזמן ההוא יעיר מלך המשיח בכל העולם, ויתאספו אליו כמה עמים וכמה צבאות מכל קצוי העולם, וכל בני ישראל יתאספו במקומותיהם. (אבל עוד אינם הולכים לירושלים מטרם ביאת תקון הד' שהיא תקון המלכות שתקבל הארת ג' הקוין בתורה, ואז מתקבצים כל ישראל ובאים לירושלים).
עד שנשלמו השנים, והגיעו למאה שנים לאלף הששי, אז יתחבר הו' בה' (שישפיעו תקוני ג' הקוין הנ"ל אל הה' שהיא המלכות, שהיינו תקון הד' הנ"ל), ואז והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', (ואז יהיה קבוץ גלויות). ועתידים בני ישמעאל (שהם הראש לכל כחות הקליפות מימין כמו רומי לכחות השמאל) בזמן ההוא להתעורר יחד עם כל עמי העולם (שלא באו לרומי כנ"ל), לבא על ירושלים למלחמה, שכתוב ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה וגו' וכתוב יתיצבו מלכי ארץ וגו', וכתוב יושב בשמים ישחק וגו'.
אחר כך, (דהיינו אחר שכל כחות הס"א הימין והשמאל יאבדו מהעולם), יתעורר ו' הקטנה, (שהוא יסוד דז"א), להתחבר (עם הה'), ולחדש נשמות הישנות, (דהיינו כל אותם שהיו בגוף מעת בריאת העולם עד אז), כדי לחדש העולם, (שהוא המלכות), כמו שכתוב, ישמח ה' במעשיו. וכתוב יהי כבוד ה' לעולם, (פירושו), כדי שתתחבר הה' עם הו' כראוי, ישמח ה' במעשיו, פירושו להוריד מעשיו, (שהם הנשמות שנתחדשו לעולם), שתהינה כולם בריות חדשות ויתחברו כל העולמות כולם כאחד.
אשרי הם כל אלו שישארו בעולם בסוף אלף הששי לכנוס בשבת, (שהוא אלף השביעי), כי אז הוא יום אחד לה' לבדו, להזדווג עם הה' כראוי, וללקוט נשמות חדשות (להשפיע לעולם, דהיינו נשמות שלא היו עוד בעולם) שיהיו בעולם ביחד עם נשמות הישנות שנשארו מתחילה, (דהיינו שנתחדשו כנ"ל) שכתוב, והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים. (וירא תפ, ועיין שם הביאור)
ולשעה שעתיד הקב"ה לפקוד את עמו, להוציאו מגלות, כנסת ישראל (היא השכינה) תשוב מהגלות ותלך לבית המקדש, מטעם שבית המקדש יבנה תחילה לקבוץ גלויות, (ששם השראת השכינה, ועל כן גם השכינה המקדמת לצאת מהגלות)... ואז הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם, שזהו תחיית המתים, וכתוב ואת רוחי אתן בקרבכם, ועשיתי את אשר בחקי תלכו וגו'. (חיי שרה ער)
ר' אלעזר בן ערך היה יושב והיה מצטער בעצמו ביותר. בא לפניו ר' יהושע, אמר לו ר"י מראה אורו של נר העולם למה היא חשכה. אמר לו, מורא ופחד גדול נכנס בי, כי אני רואה מה שהעירו החברים בעלי המשנה, שרוח הקדושים שורה עליהם, ומה שהעירו שבאלף הששי תהיה הגאולה יפה הוא, אבל אני רואה אריכות יתרה לשוכני העפר הללו, אשר לזמן ארבע מאות ושמנה שנים לאלף הששי יעמדו לתחיה כל שוכני עפר בקיומם...
אמר ר' יהושע לא יקשה לך זה (האריכות), כי למדנו ג' כתות הם של צדיקים גמורים ושל רשעים גמורים ושל בינונים, צדיקים גמורים יקומו בתחיה של מתי ארץ ישראל, שהם קודמים תחלה כמה שנים מהיום של ת"ח, דהיינו בשנת ארבעים אחר קבוץ גליות, והאחרונים יקומו כולם לזמן ת"ח שנה לאלף הששי, כמו שאמרנו, מי יזכה לאריכות הזה, מי ישאר בשמירת דתו בזמן ההוא, ועל זה אני מצטער בעצמי...
חזר ואמר שבתשובה יתקדמו כולם (לקום לתחיה), אמר ר' יהושע אם לא שאמרת כך לא הנחנו פתחון פה למצפים על הגאולה בכל יום, שכתוב חוסן ישועות מהו ישועות, רומז על אלו המצפים ישועות בכל יום, ואם הגאולה קשורה בזמן קצוב, איך אפשר לצפות בכל יום, אלא ודאי שתלויה בתשובה, ואימתי שיעשו תשובה יגאלו, וארבעים שנה אחר הגאולה תהיה תחיית המתים כנ"ל... (תולדות סח, ועיין שם עוד)
ויאמר שלחני כי עלה השחר וגו', ר' יהודה פתח ואמר, מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו', מקרא זה בארוהו, ולמדנו, אבל מי זאת הנשקפה אלו הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות אז יפתח להם פתח אור דק מדק קטן מאד, ואחר כך יפתח להם פתח אחר מעט גדול ממנו, עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים הפתוחים לארבע רוחות העולם, (פירוש שלא תתגלה ישועתם בבת אחת, אלא בדומה אל שחר שהולך ואור עד נכון היום, ועל כן נאמר אז עליהם מי זאת הנשקפה כמו שחר וגו').
וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא (שמושיעם לאט לאט) ולא בפעם אחת, (בדומה) לאדם הנתון בחושך ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתחו של מחט, ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם יותר, עד שמאירים לו כל האור כראוי.
כך הם ישראל, כמש"א מעט מעט אגרשנו מפניך וגו', וכן למי שבאה לו רפואה אינה באה בשעה אחת, אלא מעט מעט עד שמתרפא... (וישלח צ)
רבי אבא אמר, מכאן (נשמע) שאחר שיעשה דין במצרים, הכוללת כל הגוים, יגאלו ישראל מגלות, שנאמר והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה', רוצה לומר כשיהיה הקב"ה בדין במצרים, (דהיינו בכל האומות כמו שכתוב במקרא הקודם לזה), בעת ההיא יביאו כל העמים מנחה, כאשר שמעו שמועה של הקב"ה, והיינו ונהרו אליו כל הגוים... (ויחי עו, ועיין שם עוד)
...אלא משום שהמלך היה בא להוציא את המטרוניתא שהיתה שם, ומשום כבודה של המטרוניתא (שהיא השכינה שירדה עמהם בגלות), היה בא, ועל זה שהיה רוצה הקב"ה בכבודה, בא אליה להקים אותה ולתת לה יד לזקוף אותה, כמו שעתיד הקב"ה לעשות בסוף גלות אדום...
בגלות אדום רוצה הקב"ה להתכבד בעולם, ולבא בעצמו להקים את המטרוניתא ולנערה מעפרה, אוי למי שיהיה שם לפניו בשעה שיאמר התנערי מעפר קומי שבי ירושלים התפתחי מוסרי צוארך, מי הוא המלך והעם שיקום לפניו...
רבי שמעון נשא את ידיו ובכה, ואמר אוי למי שיקרה באותו זמן, ואשרי חלקו של מי שיקרה ויוכל להמצא באותו זמן. (ומפרש) אוי למי שיקרה באותו זמן הוא, משום כשיבא הקב"ה לפקוד את האילה (שהיא השכינה), יסתכל מי הם העומדים עמה, ובכל אלו הנמצאים עמה, ויסתכל בכל המעשים של כל אחד ואחד, ולא יהיה נמצא צדיק שכתוב ואביט ואין עוזר, וכמה צרות על צרות יהיו לישראל.
אשרי מי שיקרה וימצא באותו זמן, משום שאותו שיתקיים בזמן ההוא באמונה, יזכה לאור ההוא של שמחת המלך, ועל זמן ההוא כתוב, וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון את הזהב וגו'.
אחר שהצרות האלו מתעוררות על ישראל, וכל העמים ומלכיהם יתיעצו יחד עליהם ומעוררים כמה גזירות רעות וכולם בעצה אחת באים עליהם, ותבאנה צרות על צרות, והאחרונה משכחת את הראשונה, אז יתראה עמוד האש עומד ממעלה למטה ארבעים יום, וכל העמים שבעולם יראו אותו.
בזמן ההוא יתעורר מלך המשיח לצאת מן גן העדן ממקום ההוא שנקרא גן צפור, ויתגלה בארץ הגליל, וביום ההוא (שהמשיח) יצא לשם, יתרגז כל העולם וכל בני העולם יתחבאו בתוך מערות ובבקעות שבאבנים, ולא יחשבו להנצל. ועל זמן ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחלות עפר מפני פחד ה' ומהדר גאונו בקומו לערוץ הארץ... (שמות צ והלאה, ועיין עוד בערך משיח ההמשך)
ביום ההוא יתחיל מלך המשיח ויקבץ הגלות מסוף העולם עד סוף העולם, כמש"א אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו', מיום ההוא, כל האותות והנסים והגבורות שעשה הקב"ה במצרים יעשה לישראל, כמש"א, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (שם קלב)
א"ר יהודה לעתיד לבא מה כתוב, בבכי יבואו ובתחנונים וגו', מהו בבכי יבואו, בזכות הבכיה של אם הילד (אמם של ישראל), שהיא רחל, יבואו ויתקבצו מן הגלות. ואמר ר' יצחק גאולת ישראל אינה תלויה אלא בבכיה, דהיינו כשתשלמנה ותכלינה בכי הדמעות שבכה עשו לפני אביו, (אז יגאלו), שכתוב, וישא עשו את קולו ויבך, ואלו הדמעות הורידו את ישראל לגלות, לכן כיון שתכלינה אלו הדמעות על ידי הבכיה של ישראל יצאו מן הגלות, זה שאמר בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. (שם רו)
דבר אחר עד שיפוח היום ונסו הצללים, עד שיפוח היום מקרא זה על גלות ישראל נאמר, שהם יהיו משועבדים בגלות עד שיגמר יום ההוא של ממשלת האומות, שלמדנו, א"ר יצחק אלף שנים הם ממשלת כל האומות ביחד על ישראל, ואין לך אומה שלא תשתעבד בהם, ויום אחד הוא כנגד מה שכתוב, והיה יום אחד הוא יודע לה' וגו'.
דבר אחר עד שיפוח היום, היינו קודם שיפוח יום ההוא של האומות ונסו הצללים הם הממשלות ששלטו עליהם, אלך לי אל הר המור, אמר הקב"ה אלך לי לנער האומות מירושלים, שהוא הר המור, כמ"ש בהר המוריה אשר בירושלים, ואל גבעת הלבונה, זהו בית המקדש אשר בציון, שכתוב בו יפה נוף משוש כל הארץ הר ציון וגו', כמש"א לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה, כמי שאוחז בשמלה לנער הטנופת ממנו.
א"ר יוסי עתיד הקב"ה להתגלות בירושלים של מטה ולטהר אותה מטנופת העמים עד שלא נשלם יום ההוא של האומות, דא"ר חייא אין ממשלת האומות על ישראל אלא יום אחד בלבד, והוא יומו של הקב"ה, שהוא אלף שנים, ז"ש נתנני שוממה כל היום דוה, יום אחד לבד ולא יותר.
א"ר יוסי אם ישתעבדו יותר מאלף שנים הוא אינו על פי גזרת המלך, אלא על שאינם רוצים לשוב בתשובה לפניו, וכתוב והיה כי יבואו עליך וגו' ושבת עד ה' אלקיך וגו', וכתוב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך וגו'. (שמות רצב)
ר' חייא היה הולך לר' אלעזר, מצאו שהיה יושב אצל ר' יוסי בר"ש בן לקוניא חמיו, בעוד שהיה מרים את ראשו ראה את ר' חייא אמר ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור וגו', ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל, וכי אשור ומצרים קרובים הם להקב"ה.
אלא על בני הגלות שיעלו ממצרים ומאשור נאמר, ואם נאמר על מצרים ואשור (עצמם), הוא על החסידים שבהם שחזרו בתשובה ונשארו לעבוד את ישראל ומלך המשיח, שכתוב, וישתחוו לו כל המלכים, וכתוב והיו מלכים אומניך וגו'. (בשלח רצג, ועיין עוד משפטים שפח)
כתיב אמר שומר אתא בוקר וגו', מקרא זה העמידוהו על גלות ישראל היושבים בתוך בני שעיר, וישראל אומרים להקב"ה שומר מה מלילה, מה יהיה עלינו מגלות הזה, הדומה לחשכת לילה, מה כתוב, אמר שומר, זה הקב"ה אתא בקר, כבר הארתי עליכם בגלות מצרים והעליתי אתכם, וקרבתי אתכם לעבודתי, ונתתי לכם התורה, כדי שתזכו לחיי עולם, עזבתם תורתי, וגם לילה, הבאתי אתכם בגלות בבל והעליתי אתכם. עזבתם תורתי כבתחילה, הבאתי לכם שוב בגלות כבתחילה, אם תבעיון בעיו, כש"א דרשו מעל ספר ה' וקראו, ושם תמצאו במה שתלוי הגלות שלכם והגאולה שלכם, וכאשר תבעיון בה, היא תאמר ותכריז לפניכם שובו אתיו, שובו בתשובה שלמה ומיד אתיו ותקרבו אצלי. (תרומה עט)
אבל סמוך לימות המשיח ישלוט החלון עם כוכב הזה על העולם, ועל כן ישלטו חיות רעות על העולם ויתחדשו מיני רע זה אחר זה, וישראל יהיו בצרה, וכשיהיו נדחקים בחשכת הגלות, אז יאיר להם הקב"ה את אור היום, (שהוא הגאולה), ויקבלו קדושי עליונים את המלכות ויתבטל המלכות מיד העמים עובדי כוכבים וישלטו עליהם ישראל, ויתקיים והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'.
ואז חלון השביעי, (שהוא המלכות הנעלמת הנקראת מנעולא), יפתח בכל העולם, (דהיינו שיתבטלו ממנה הדינים דמסך דצמצום א'), והכוכב שלו הוא כוכב של יעקב, וזהו שאמר בלעם, דרך כוכב מיעקב, וכוכב הזה יהיה מאיר ארבעים יום, וכשיתגלה מלך המשיח, ויתקבצו אל מלך המשיח כל עמי העולם, אז יתקיים הכתוב שורש ישי אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו והיתה מנוחתו כבוד... (תרומה תתנט)
ראה עוד ערך תחיית המתים, ויקהל תצג והלאה.
רבי אבא פתח, כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, עתיד הקב"ה להראות גאולה לבניו, כאלו הימים ששלח הקב"ה להוציא ישראל (ממצרים), והראה אלו המכות במצרים והכה אותם בשביל ישראל, תא חזי מה בין גאולה זו (שבסוף הימים) לבין גאולת מצרים, גאולת מצרים היתה במלך אחד, ובמלכות אחת, וכאן בכל המלכים שבעולם, ואז יתכבד הקב"ה בכל העולם, וידעו הכל ממשלתו של הקב"ה וכולם יזכו במכות עליונות, על אחת פעמים משום שימאנו כולם לשחרר את ישראל.
ואז תתגלה ממשלתו של הקב"ה שכתוב, והיה ה' למלך על כל הארץ, ואז יתנדבו האומות בישראל להביאם להקב"ה, זה שאמר והביאו את כל אחיכם, אז יעמדו האבות לתחיה בשמחה לראות גאולת בניהם כבתחילה, זה שאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות. (תזריע קפו)
תאנא בכל זמן, שישראל הם בגלות, אם הם זכאים הקב"ה מקדים לרחם עליהם ולהוציאם מן הגלות, ואם אינם זכאים מעכב אותם בגלות עד הזמן ההוא שנגזר, וכשהגיע הזמן והם אינם ראוים (להגאל), הקב"ה משגיח לכבוד שמו, ואינו שוכח אותם בגלות. זה שאמר וזכרתי את בריתי יעקב וגו' שהם אבות הכל, (דהיינו חג"ת) שה"ס השם הקדוש (הויה כי משגיח לכבוד שמו). (אחרי קפג)
כעין זה יעשה לנסות ישראל בגאולה האחרונה, זה שאמר יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים שהם מצד הטוב ועומדים בנסיון, והרשיעו רשעים שהם מצד הרע, ויתקיים בהם ואל אדמת ישראל לא יבאו, והורג אותם.
והמשכילים יבינו, (כי הם) מצד הבינה שהוא עץ החיים, בשבילם נאמר, והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע, בחבור הזה שלך (של רשב"י), שהוא ספר הזהר, מזוהר של אמא עלאה, (שנקראת תשובה), אלו לא צריכים נסיון ומשום שעתידים ישראל לטעום מעץ החיים שהוא ספר הזהר הזה, יצאו בו מן הגלות ברחמים, ויתקיים בהם ה' בדד ינחנו ואין עמו אל נכר... (נשא רע"מ פט)
אראנו ולא עתה, כי דברים אלו מהם שנתקיימו באותו הזמן, ומהם לאחר זמן, בזמן של מלך המשיח, למדנו, עתיד הקב"ה לבנות את ירושלים ולהראות כוכב אחד קבוע, הנוצץ בע' כוכבים רצים, ובע' רוחות שמאירים ממנו באמצע הרקיע, ויהיו מצטוים ומונהגים ממנו ע' כוכבים אחרים, ויהיה מאיר ולוהט ע' ימים.
וביום הששי בכ"ה ימים לחדש הששי, הכוכב יראה, ויהיה נאסף ביום השביעי, לסוף ע' ימים (שיתכסה ולא יהיה נראה), ביום הראשון יראה בעיר רום, ובאותו יום יפלו ג' חומות עליונות מעיר ההוא רומי והיכל הגדול (אשר שם) יפול, ומושל של אותה העיר ימות, אז יתפשט כוכב ההוא להראות בעולם, ובזמן ההוא יתעוררו מלחמות חזקות בעולם לכל ד' צדדים ואמונה לא תמצא ביניהם...
וביום שיתכסה הכוכב תזדעזע ארץ הקדושה מ"ה מילין, מסביב המקום של בית המקדש, ומערה אחת מתחת הארץ תתגלה, וממערה ההיא תצא אש חזקה לשרוף העולם, וממערה ההיא יגדל ענף אחד גדול ועליון שישלוט בכל העולם, ותנתן לו המלכות, וקדושים עליונים יתקבצו אליו, ואז יתגלה המשיח בכל העולם ותנתן לו המלכות.
ובני העולם, בשעה שיתגלה (המשיח), יהיו נמצאים בצרה אחר צרה, ושונאי ישראל יתגברו, אז יעורר עליהם רוחו של משיח, וישמיד את אדום הרשעה, וכל ארץ שעיר ישרוף באש, אז כתוב, וישראל עושה חיל, זה שאמר והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר אויביו, דהיינו אויביו של ישראל, וזה וישראל עושה חיל, בעת ההיא יקים הקב"ה (לתחיה) את מתי עמו ויסיר מהם המות, זה שאמר ימין ה' עושה חיל, לא אמות כי אחיה, וכתוב ועלו מושיעים וגו' ואז והיה ה' למלך.
א"ר אבא מאי דכתיב כי בשמחה תצאו וגו', אלא כשישראל יצאו מן הגלות השכינה תצא עמהם, ועמה יצאו, זה שאמר כי בשמחה תצאו, (דהיינו בהשכינה הנקראת שמחה), ששון זהו הקב"ה, ר' יצחק אמר זהו צדיק, (דהיינו יסוד דז"א), זהו שכתוב ששון ושמחה ימצא בה, (שהם יסוד ומלכות).
אר"ש צדיק, (שהוא יסוד דז"א) נקרא ששון, ומיום שכנסת ישראל נפלה בגלות נמנעו הברכות לרדת לעולם מצדיק הזה, ובזמן ההוא (של הגאולה) מה כתוב, ושאבתם מים בששון, זהו צדיק (הנקרא ששון), ממעיני הישועה אלו הם אבא ואמא, (שהם חכמה ובינה שמשם שואב היסוד)... (בלק תקא, ועיין שם עוד הביאור)
ואמר המאור הקדוש, כי הנפש לבית יעקב ששים ושש, ששים הוא להתעוררות של משיח ראשון, ושש הוא להתעוררות משיח שני, נשארו שש שנים למספר ע"ב, (שאז תהיה הגאולה, דהיינו אלף שנה שהוא כל אלף החמישי, שכולו חרב, ורע"ב שנה לאלף הששי), לקיים בהם שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמור כרמך, (דהיינו ב' פעמים שש אחר אלף וששים, ואז) ואספת את תבואתה, (שיהיה קבוץ גלויות, כי ישראל נקראים תבואה), שנאמר, קדש ישראל לה' ראשית תבואתה.
אם כן (שהגאולה תהיה לאלף רע"ב שנה), מה כתוב למעלה רנ"ו ליעקב שמחה, (שמשמע שבשנת אלף רנ"ו תהיה הגאולה, ומשיב) אלא ארבע גאולות עתידים להיות כנגד ארבע כוסות של פסח, (שה"ס חו"ב תו"מ), משום שישראל מפוזרים בארבע רוחות העולם (שה"ס חו"ב תו"מ). ואלו שיהיו מאומות הרחוקות מקדימים (להגאל לאלף) רנ"ו, והשניים (לאלף ומאתים) וששים, והשלישים (לאלף ומאתים) וששים ושש, והרביעים (לאלף ומאתים) וע"ב.
וגאולות אלו תהיינה בד' חיות (המרכבה, אריה שור נשר אדם), בשם הוי"ה הרוכב עליהם. זה שאמר כי תרכב על סוסיך מרכבותיך ישועה. שכנגדם יתעורר למטה ד' דגלים וי"ב שבטים בסוד ג' הוויות, הויה מלך, הויה מלך, הויה ימלוך לעולם ועד, שבהם י"ב אותיות, כנגד י"ב שבטים, וי"ב פנים שבג' אבות, (דהיינו ג' קוין חג"ת), שנאמר עליהם האבות הן הן המרכבה. (כי ד' חיות הן במרכבה, פני אריה ושור ונשר ואדם, ובכל אחד ג' קוין חג"ת הם י"ב פנים). ואלו העשרת השבטים (רומזים) לאלף שנים, וב' שבטים (רומזים) למאתים שנה, ומי"ב אותיות (דג' הויות) תלוים ע"ב שמות, (כי אלו י"ב אותיות יש בכל ספירה מחג"ת נה"י דז"א, ונמצא שהם שש פעמים י"ב שהם ע"ב), שהם ע"ב שנים אחר אלף ומאתים, (ומכאן הרמז שאחר אלף ומאתים וע"ב שנה תהיה הגאולה כנ"ל, ודע שכל הקצין המובאים בזוהר רומזים, שאז עת רצון לקבל תשובתם של ישראל, ואם ישובו יגאלו)... (פנחס רע"מ תשמז)
פתח ואמר הן עוד היום גדול וגו', מקרא זה העמידו כשישראל יתעוררו בתשובה לפני הקב"ה בזכות התורה ישובו לארץ הקדושה, ויתקבצו מן הגלות, כי ודאי יום אחד תהיה גלות לישראל ולא יותר, (דהיינו יומו של הקב"ה שהוא אלף שנים, והיינו אלף החמישי), זה שאמר נתנני שוממה כל היום דוה. ואם לא ישובו אז יאמר הקב"ה הן עוד היום גדול לא עת האסף המקנה, בלא זכות ובלי מעשים טובים, אבל רפואה אחת יש לכם, השקו הצאן, עסקו בתורה שתהיינה נשקות ממימי התורה, ולכו רעו, תלכו למקום המנוחה למקום טוב וחמדה של נחלתכם...
ועתיד הקב"ה באחרית הימים להחזיר את ישראל לארץ הקדושה ולקבצם מן הגלות, ומה הוא סוף הימים, היינו אותה שהיא אחרית הימים, (דהיינו מלכות, שהיא סוף כל הספירות הנקראת ימים), באחרית הימים הזה סובלים ישראל גלות, זה שאמר בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים, וכתוב, וקראת אתכם הרעה באחרית הימים, באחרית הימים הוא בדיוק, כי זו היא כנסת ישראל (שהיא המלכות), שהיא בגלות, ועם אחרית הימים זו, מקבלים עונש בגלות, ובזו יעשה הקב"ה נקמות לישראל תמיד, זה שאמר אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים, ובכל מקום (שכתוב אחרית הימים), זו היא (דהיינו המלכות), והקב"ה עתיד להשיבה למקומה, וזה שאמר והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' וגו', וזו היא (שנקראת) יום, (דהיינו יום האחרון, כי כל ספירה נקראת יום).
ומשהתחיל הצל להעשות בתחילת יום האחר (אחר אלף החמישי), כמו שבזמן שנחרב בית המקדש שהיה נוטה הצל להאסף, כמש"א אוי לנו כי פנה היום כי ינטו צללי ערב, (כלומר כמו שהחורבן היה בזמן שהתחיל הצל להאסף, כך תהיה הגאולה בזמן שיתחיל הצל לצאת, בזמן שיהיה) יום וצל הוא סוף הגלות, ושיעור של צל הזה הוא שש קמצין וחצי... (ואתחנן קפד, ועיין שם עוד)
...כי ביציאת מצרים נפתח להם חמשים שערי חירות מצד הדין שהוא שמאל, שהוא א-דני, (דהיינו המלכות מצד השמאל), ששם דן אנכי, (כי בא-דני יש אותיות דין), שמקודם דן אנכי דין, ואחר כך יצאו, אבל בגאולה האחרונה (נאמר) וברחמים גדולים (אקבצך), שהוא מצד אברהם וגדולה (שהיא חסד), היא מדרגת אברהם, כי בינה שם היא (נקרא) יד הגדולה, ושם הוא חמשים כסף, (דהיינו חמשים שערי בינה), ואחר כך לא יוכל לשלחה, בגלות כל ימיו, משום כי לו תהיה לאשה, כמו שנאמר וארשתיך לי לעולם, ומקרא אחר, כי בועליך עושיך ה' צב-אות שמו, לא יאמר לך עוד עזובה, כי אף על פי שהשכינה היא בגלות הקב"ה אינו זז ממנה. (כי תצא כח)
וכשמקדים תורה למצוה או חכמה ליראה מתהפך השם עליו לבחינת נוקבא למדת הדין, כעין זה הוה"י, (כי כשהשם ביושר יורה למדת הרחמים וכשהוא למפרע יורה על מדת הדין), שמתהפך לו הכל לדין, וקשים מזונותיו שבתורה כקריעת ים סוף. וכעין זה הגאולה, אם זכו יצאו ברחמים, זה שאמר בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר ויצא ברחמים. ואם לא מקדים רחמים יצאו בצער, וטוב שיקדים צער ודין (להמשיך) הרחמים, ומשום זה העמידו חכמים בעלי המשנה, לפום צערא אגרא. (שם נד)
כי אתה, אם לא היית קבור לחוץ מארץ הקדושה, לחוץ מן הכלה שלך, לא היו ישראל יוצאים מן הגלות, ובשבילך נאמר, והוא מחולל מפשעינו, כי נהיית חול בקבורה שלך בשביל עון ופשע של ישראל... (כי תצא פג)
בעוד שהיו הולכים, ראו שהחשיך השחר, ואחר כך האיר האור, א"ר חזקיה לר' יוסי, בוא ואראה לך, שכך היא גאולתם של ישראל, בשעה שיאיר להם שמש הגאולה, תבא להם צרה אחר צרה, וחשכות אחר חשכות, ובעוד שהן (הצרות) בה, יאיר עליהם האור של הקב"ה, שנאמר כשחר נכון מוצאו, וכתוב, וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה.
ובזמן ההוא, תתעוררנה מלחמות, גוי בגוי, ועיר בעיר וצרות רבות תתחדשנה על שונאיהם של ישראל עד שישחירו פניהם כשולי קדרה, ואחר כך תתגלה עליהם גאולתם מתוך שאגת לחצם ודחקם.
וזהו שאמר דוד המלך עליו השלום, למנצח על אילת השחר, הבוקר היה צריך לומר, אלא על אילת וחזק של החרות של ישראל (כי אילה היא לשון חוזק), באותה שעה יצעקו בני ישראל מתוך צרתם ויאמרו, א-לי א-לי למה עזבתני, ואחר כך מה כתוב, פתחת שקי. (זהר חדש בראשית שח)
עקיבא עקיבא, מי יזכה לאריכות הגלות הזו שנמשכת, כי לא יקום אדם, (דהיינו המשיח), שעתיד להגיע לענני השמים, לפני יום הששי, (שה"ס שאדם נברא ביום הששי), שהוא בששת אלפים שנה, (דהיינו באלף הששי), ולא במילואו (אלא בהמשכו של אלף הששי), חוץ אם יתחזקו בתשובה, כי ממשלת האדם אינה אלא בששי, (שה"ס יסוד, כי ששת הימים הם חג"ת נה"י, ויום הששי הוא יסוד, וכן שתא אלפי שני הם חג"ת נה"י, ואלף הששי הוא יסוד). (שם שם תש)
וישלח את היונה בגלות אדום, ולא יספה שוב אליו עוד, שעד היום לא חזרה בתשובה, ולא העירה רוחה. דא"ר פנחס, אלמלי חזרה בתשובה לא נשתיירה בגלות יומא חד. רבי אליעזר אומר, כל הגליות שגלתה כנסת ישראל, נתן לה הקב"ה זמן וקץ, ונתעוררה תמיד בתשובה, וגלות האחרון אין לו קץ וזמן, אלא הכל תלוי בתשובה, שנאמר, ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, וכתיב אם יהיה נדחך בקצה השמים משם יקבצך ה' אלקיך ומשם יקחך.
א"ל רבי עקיבא אם כן איך יהיה זה שיתעוררו בתשובה כולם ביחד, מי שהוא בסוף השמים ומי שהוא בסוף הארץ איך יתחברו יחד לעשות תשובה.
א"ל רבי אליעזר חייך, שאם ראשי בית הכנסת יחזרו בתשובה, או בית כנסת אחד, יתקבצו בזכותם כל הגלות, כי הקב"ה מצפה תמיד מתי יחשבו בתשובה ויעשה להם טוב, שכתוב, ולכן יחכה ה' לחננכם, מחכה תמיד מתי יעשו תשובה.
רבי היה יושב יום אחד, והיה מסתכל בדבר הזה, שכתוב בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, אמר, מה שאמר משה שיהיה באחרית הימים, כל אלו הצרות כבר באו, ותשובה עד עתה עוד לא נעשתה.
בעוד שהיה יושב בא אליהו ז"ל, אמר לו, רבי, במה אתה עוסק, א"ל בזה שאמרה תורה כאשר יבואו צרות לישראל באחרית הימים, יעשו מיד תשובה, שכתוב באחרית הימים ושבת, ועד עתה עוד לא שבו בתשובה.
א"ל חייך רבי, בדבר הזה עסק הקב"ה ביום הזה, ובא מיכאל המליץ הגדול שלכם, ושאל מתי יצאו בניו האהובים מתחת גלות אדום. ואמר (להקב"ה), אתה כתבת בתורה כשיקבלו אלו העונשים על מה שעשו מה כתוב, כי א-ל רחום ה' אלקיך.
א"ל יבא סמאל המליץ של אדום ויענה לו לפני. בא סמאל, ואמר מיכאל דבר זה שאמר מקודם, אמר סמאל, רבונו של עולם, אתה הוא שאמרת שכנסת ישראל תהיה תחת ממשלת אדום, עד שיהיו כשרים לפניך, והרי כולם הם חייבים עד היום הזה.
בה בשעה גער בו הקב"ה, על שאמר שטנה על בניו, וברח ג' אלפי מילין, ואמר (הקב"ה) למיכאל, מיכאל, היה לך להשפיל לראש המקרא, שכתוב ושבת עד ה' אלקיך ושמעת בקולו, ואחר כך כתוב, כי א-ל רחום ה' אלקיך (ולא קודם שעשו תשובה).
אמר מיכאל, רבון העולם, היה לך לרחם עליהם כי אתה רחום, וכך אתה נקרא, אמר לו, שבועה נשבעתי ביום שנגזר הדין, לפני (שלא לגאלם) עד שישובו. ואם כנסת ישראל יפתחו בתשובה כפתחו של מחט, אני אפתח להם שערים גדולים. (שם נח קמג)
...ועל זה למדנו, יכולה היא שבת שתרחם עלינו, ויקבצנו הקב"ה מן גלותנו, ואם שמרו ישראל שתי שבתות כהלכתם, מיד נגאלים. (שם וישב לג)
...ואז נפרע מהם על ידי מנין השנים שחסרו (ופגמו) בסוד שבע על חטאותיכם, תא חזי, כשתמנה כ"ב שנים, (שיוסף לא ראה את אביו מחמת חטאם), ז' פעמים, (בסוד שבע על חטאתיכם) לכל אחד מאלו עשרת השבטים שמכרוהו, תמצא אלף תק"מ. (שכל הזמן הזה תהיה הגלות בסוד שבע על חטאתיכם, וכשיגמרו אלף ותק"מ שנים), אז תתעורר גאולת ישראל כמו בוקר המתחיל להאיר מעט מעט, עד י"ז שנים, שנתעלה אותו צדיק במדרגת טוב, (שהוא בגימטריא י"ז), זה שאמר יוסף בן שבע עשרה שנה היה רועה את אחיו, כי אז (בי"ז שנים אחר אלף ותק"מ), הוא ראוי לעמוד בפרץ לפני מדת הדין, כי נגמרו עונות העולם, ואז, והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש ודלקו בהם ואכלום.
ואז יעורר הקב"ה טובות רבות על ישראל, ויתבע (מן האומות) עלבונם (של ישראל), ועלבון התורה ששרפו באש, והדם של אלו שנהרגו על קידוש שמו, ואז יתרצה יוסף לאחיו, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצור את אפרים... (שם שם מ, ועיין שם עוד)
ויוסף משום ששמר הברית, ניצל מן הבור ומנחשים ועקרבים שלו, ולא עוד אלא שזכה למלכות, וישראל השומרים שבת ואות ברית מילה, שנאמר בהם כל ישראל בני מלכים, ואם היו ישראל שומרים שבת אחד כהלכתו מיד היו נגאלים. (שם יתרו קמג)
...כיון שידעו האבות, שהקב"ה פקד לאילה שלו, (שהיא השכינה), ולעמו, כמה שמחה על שמחה תהיה ביום ההוא, בארץ הצפון במלכות תימן, כמה צרות על צרות יתעוררו ביום הזה על עם ישראל, ותתקבל תפלתם ברצון, ובערב יום הזה תחזור השכינה אל הבית והמשיח למקומו, והאבות לתוך המערה שלהם.
השכינה תלך ותחזור למשה שבעים יום, לסוף שבעים יום תעלה צעקת ישראל לפני המלך הקדוש, שיהיו מצרים להם בכל רוחות העולם, ובית כנסת אחד לצד דרום יאבד ויחרב, וחמשה צדיקי אמת יהרגו ביניהם.
אז לסוף ל"ב ימים אחר שיהרגו (לאנשי בית הכנסת ההוא), ילבש הקב"ה קנאה לשופר קטן הזה, (שהוא המלכות), ואותו משיח בן אפרים, יפשוט פרשות, כשור אחד שקרניו אותות כקרני ראם.
ואותו שופר הקטן, (שהוא המלכות), יתקע תרועה תקיעה ותרועה ג' פעמים בראש ההר כבתחילה, אז יסעו הדגלים של המשיח ההוא, ויפול רעש על העולם על ידי קולות השופר, וכל בני העולם ישמעו ויראו, כש"א כל יושבי תבל ושוכני ארץ כנשוא נס הרים תראו וכתקוע שופר תשמעו.
ואז יתבער הגלולים מן ארץ הקדושה, וג' מלחמות יעשו בני ישמעאל עם המשיח, והם יבואו וישתחוו לרבון העולם בהר הקדש בירושלים. ואלו המלחמות תהיינה באלף הששי.
ובחודש בול (שהוא מרחשון), יפלו שונאי ישראל ויעברו כל אלו הגילולים שישארו בארץ הקדושה, ומשם ילכו (ישראל) ויעוררו מלחמות על העולם, ובעוד שאלו יעשו מלחמות עם כל בני העולם, יתקבצו בניו של אדום על הארץ הקדושה, ויתפשו אותה, וישלטו עליה י"ב חדשים.
לסוף י"ב חדש יתגעש וירעש העולם, ובין הזמנים האלו, תלך השכינה ותחזור למערה של משה, ויסתתר מלך המשיח תשעה ירחים, כירחים של היולדת, ובאלו ט' ירחים כמה צירים וחבלים יקבל על עצמו...
אחר שיעברו תשעה ירחים אלו, אז יעורר הקב"ה את המשיח הזה, ויוציאו מגן עדן, ואותו יום שיצא מגן עדן יזדעזע כל העולם, כי כל בני העולם יחשבו שימותו.
ועל היום ההוא כתוב, ובאו במערות צורים ובמחילות עפר מפני פחד ה', זו היא השכינה שתתרומם מאותו זמן והלאה, ומשיח עמה, ומהדר גאונו, זה הוא המשיח, בקומו לערוץ הארץ, אז, ואסף נדחי ישראל ונפוצות יהודה יקבץ וגו', וזהו בששים שנה של האלף הששי, וילכו, לאחר שיעשה להם הקב"ה כמה נסים. (בלק קכו, ועיין שם עוד וערך משיח)
הסוף של כל הקללות והסיום שלהם הוא, והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תוסיף עוד לראותה וגו', ראו הבטחות ונחמות שעתיד הקב"ה לעשות לישראל באחרית הימים, (שכתוב) והשיבך ה' מצרים באניות, שהוא הבטחה לשוב ולעשות נסים ואותות שעשה הקב"ה במצרים בימים הראשונים, כש"א כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות.
באניות, (הפירוש) הוא כאן כמו שאמרת, שאתה דורש בעניות, (דהיינו) שתכלה פרוטה מן הכיס, אבל עתידים כל בני העולם לבא על ישראל באניות הים, ויחשבו לכלות (את ישראל) מן העולם וכלם יהיו נטבעים בתוך הים כמו שעשה בימים הראשונים...
וכל זה יהיה באחרית הימים, והכל תלוי בתשובה, והכל סתום, כמו שכתוב, למען תשכילו את כל אשר תעשון, מי שיש לו לב יסתכל, וידע לשוב לאדונו... (שם כי תבא טו)
...אז (בבקר) בא הגואל, (שהיא יסוד דז"א, כלומר שאז זמן הזווג של ז"א ומלכות), מתי הוא בזמן שישראל מתפללים תפלה וסומכים גאולה (דהיינו גאל ישראל) לתפלה, ואז נבחן שישראל שורים בארץ הקדושה, (שהיא המלכות), וכשאינו סומך גאולה לתפלה אז אינם סמוכים (ז"א ומלכות) זה לזה, (והמלכות) הולך בגלות, (כלומר כשהמלכות היא בפרוד מז"א נבחן אצלה לגלות)...
לא אוכל לגאול פן אשחית את נחלתי, מכאן ששני משיחין הם, גואל קרוב, וגואל רחוק, גואל קרוב הוא מצד ימין, (דהיינו אור החסד כנ"ל), גואל רחוק, זהו משיח בן יוסף, ומי הוא, הוא יוסף שנקרא צדיק, (דהיינו יסוד דז"א ובועז ה"ס יסוד דז"א) וזה הוא המשיח הבא ראשון...
גאל לך אתה את גאולתי, כי משיח בן יוסף (שהוא יסוד דז"א), יבא ויגאל תחילה, ואחר כך יתעורר אור הימין הגנוז, (דהיינו אור הראשון ששימש ביום א' דמעשה בראשית), שהוא נגנז לב' הצדיקים האלו צדיק וצדק, (דהיינו ליסוד דז"א שנקרא צדיק, וליסוד המלכות שנקרא צדק), ועל זה למדנו, שהוא גנוז לצדיקים ובזה יקומו ויתחברו בתשוקה בגניזה לעשות אבים ופירות בעולם, ואז ימין ה' רוממה... (שם רות תריז, ועיין שם עוד)
...ושהוא מכנסן אינו מכנסן אלא בעבים, שנאמר מי אלה כעב תעופינה... וכשמחזירן אינו מחזירן אלא כיונים, שנאמר וכיונים אל ארובותיהם... (בשלח פרשה ה)
למחר כשיגיע הקץ אומר הקב"ה לאומות העולם כך וכך עשיתם לבני, כך וכך עשיתם לבני, אלא מיד הוא בא ושובר את העול ומקצץ את הסמיונים... (בחוקתי פרק ג)
רבי אליעזר בן יעקב אומר לא בא הכתוב אלא להראות להם בשניה כדרך שהראם בראשונה, בדרך זו לכו ולא תלכו בשדות, הישוב - בישוב לכו ולא במדבר, בערבה - במישור לכו ולא בהרים. (ראה נו)
כי יראה כי אזלת יד - כשרואה הכל מהלכים לפניו כשתכלה בגולה. דבר אחר כשיתייאשו מן הגאולה כשתכלה פרוטה מן הכיס. שנאמר וככלות נפץ יד עם קודש תכלינה כל אלה. דבר אחר כי יראה כי אזלת יד, כשהוא רואה שאין בהם אדם שמבקש עליהם רחמים כמשה, דבר אחר כאהרן, דבר אחר כפנחס... דבר אחר כי יראה כי אין עוזר, שנאמר ואפס עצור ועזוב ואין עוזר לישראל. (האזינו שכו)
...כדתניא עד יעבור עמך ה' עד יעבור עם זו קנית, עד יעבור עמך ה' זו ביאה ראשונה, עד יעבור עם זו קנית זו ביאה שניה, מכאן אמרו חכמים ראוים היו ישראל ליעשות להם נס בימי עזרא כדרך שנעשה להם בימי יהושע בן נון אלא שגרם החטא. (ברכות ד א)
העיד ר"י בן אליקים משום קהלא קדישא דבירושלים כל הסומך גאולה לתפלה אינו נזוק כל היום כולו, א"ר זירא איני, והא אנא סמכי ואיתזקי, א"ל במאי איתזקת דאמטיית אסא לבי מלכא, התם נמי מבעי לך מיהב אגרא למחזי אפי מלכא... אמר ליה רבי אלעא לעולא כי עיילת להתם שאיל בשלמא דרב ברונא אחי במעמד כל החבורה, דאדם גדול הוא ושמח במצות, זימנא חדא סמך גאולה לתפלה, ולא פסיק חוכא מפומיה כוליה יומא. (שם ט ב)
תניא אמר להם בן זומא לחכמים, וכי מזכירין יציאת מצרים לימות המשיח, והלא כבר נאמר ולא יאמרו עוד חי ה' אשר העלה את בני ישראל ממצרים, כי אם חי ה' אשר העלה ואשר הביא את זרע בית ישראל מארץ צפונה ומכל הארצות וגו', אמרו לו לא שתעקר יציאת מצרים ממקומה, אלא שתהא שעבוד מלכויות עיקר ויציאת מצרים טפלה לו... (שם יב ב)
אמר רבא בשעה שמכניסין אדם לדין אומרים לו נשאת ונשאת באמונה, קבעת עתים לתורה, עסקת בפריה ורביה, צפית לישועה... (שבת לא א)
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בר יוחאי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות כהלכתן מיד נגאלים, שנאמר (ישעיה נ"ו)... אשר ישמרו את שבתותי, וכתיב בתריה והביאותים אל הר קדשי. (שם קיח ב)
דאמר רשב"ל ויקרא יעקב אל בניו ונאמר האספו ואגידה לכם, ביקש יעקב לגלות לבניו קץ הימין ונסתלקה ממנו שכינה... (פסחים נו א)
א"ר יוחנן גדול קבוץ גליות כיום שנבראו בו שמים וארץ, שנאמר ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ כי גדול יום יזרעאל, וכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד. (שם פח א)
אמר רבי יוחנן קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה, דאילו בגאולה כתיב (בראשית מ"ח) המלאך הגואל אותי וגו', ואילו במזונות כתיב (שם) האלקים הרועה אותי. (שם קיח א)
תניא רבי אליעזר אומר... בניסן נגאלו בתשרי עתידין להגאל, רבי יהושע אומר... בניסן נגאלו בניסן עתידין להגאל. (ראש השנה י ב)
...רבי אלעזר אומר שש גלות, שנאמר כי השח יושבי מרום קריה נשגבה ישפילנה ישפילה עד ארץ יגיענה עד עפר, א"ר יוחנן ומשם עתידין ליגאל, שנאמר התנערי מעפר קומי שבי. (שם לא ב)
א"ר יונתן גדולה תשובה שמקרבת את הגאולה, שנאמר ובא לציון גואל ולשבי פשע ביעקב, מה טעם ובא לציון גואל, משום דשבי פשע ביעקב. (יומא פו ב)
אמר רבי יוחנן גדול יום הגשמים כיום קבוץ גלויות, שנאמר שובה ה' את שביתנו כאפיקים בנגב, ואין אפיקים אלא מטר, שנאמר ויראו אפיקי ים. (תענית ח ב)
...ועוד בקש לגלות תרגום של כתובים, יצתה בת קול ואמרה לו דיי, מאי טעמא, משום דאית ביה קץ משיח. (מגילה ג א)
ושמואל אמר לא מאסתים בימי יוונים, ולא געלתים בימי נבוכדנצר, לכלותם בימי המן, להפר בריתי אתם בימי פרסיים, כי אני ה' אלקיהם בימי גוג ומגוג. במתניתא תנא לא מאסתים בימי כשדים, שהעמדתי להם דניאל חנניה מישאל ועזריה, ולא געלתים בימי יוונים שהעמדתי להם שמעון הצדיק וחשמונאי ובניו, ומתתיה כהן גדול, לכלותם בימי המן שהעמדתי להם מרדכי ואסתר, להפר בריתי אתם בימי פרסיים שהעמדתי להם של בית רבי וחכמי דורות, כי אני ה' אלקיהם לעתיד לבא, שאין כל אומה ולשון יכולה לשלוט בהם. (מגילה יא א)
ואמר ר"א אמר רבי חנינא כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי. (שם טו א)
...ומה ראו לומר גאולה בשביעית (בברכה שביעית), אמר רבא מתוך שעתידין ליגאל בשביעית, והאמר מר בשישית קולות, בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא, מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא... ומה ראו לומר קיבוץ גלויות לאחר ברכת השנים, דכתיב ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבא (יחזקאל ל"ו), וכיון שנתקבצו גלויות נעשה דין ברשעים... (שם יז ב)
...ורבי זירא ההוא שלא יעלו ישראל בחומה, ורבי יהודה השבעתי אחרינא כתיב, ורבי זירא ההוא מיבעי ליה לכדרבי יוסי ברבי חנינא, דאמר ג' שבועות הללו למה, אחת שלא יעלו ישראל בחומה, ואחת שהשביע הקב"ה את ישראל שלא ימרדו באומות העולם, ואחת שהשביע הקב"ה את העובדי כוכבים שלא ישתעבדו בהן בישראל יותר מדאי... ורבי זירא מיבעי ליה לכדרבי לוי, דאמר שש שבועות הללו למה, תלתא הני דאמרן, אינך שלא יגלו את הקץ, ושלא ירחקו את הקץ, ושלא יגלו הסוד לעובדי כוכבים... (כתובות קיא א)
...אדנביאי דכתיב, גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם ויחלו מעט ממשא מלך ושרים, אמר עולא פסוק זה בלשון ארמית נאמר, אי תנו כולהו עתה אקבצם, ואם מעט מהם יחלו ממשא מלך ושרים... (בבא בתרא ח א)
תניא ר"י אומר גדולה צדקה שמקרבת את הגאולה, שנאמר כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. (שם י א)
תניא רבי נהוראי אומר, דור שבן דוד בא בו נערים ילבינו פני זקנים וזקנים יעמדו לפני נערים, ובת קמה באמה וכלה בחמותה, ופני הדור כפני הכלב, ואין הבן מתבייש מאביו. תניא רבי נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו העזות תרבה, והיוקר יעוות, והגפן תתן פריה והיין ביוקר, ונהפכה כל המלכות למינות ואין תוכחה.
תנו רבנן, כי יראה כי אזלת יד וגו', אין בן דוד בא עד שירבו המסורות. דבר אחר עד שיתמעטו התלמידים, דבר אחר עד שתכלה פרוטה מן הכיס, דבר אחר עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר ואפס עצור ועזוב, כביכול אין סומך ועוזר לישראל. כי הא דרבי זירא כי הוה משכח רבנן דמעסקי ביה, אמר להו במטותא בעינא מינייכו לא תרחקוה, דתנינא ג' באין בהיסח הדעת, אלו הן משיח, מציאה ועקרב. אמר רב קטינא שית אלפי שני הוו עלמא וחד חרוב, שנאמר ונשגב ה' לבדו ביום ההוא... תנא דבי אליהו ששת אלפים שנה הוי עלמא, שני אלפים תוהו, שני אלפים תורה, שני אלפים ימות המשיח, ובעונותינו שרבו יצאו מהם מה שיצאו. אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אין העולם פחות מפ"ה יובלות, וביובל האחרון בן דוד בא... שלח ליה רב חנן בר תחליפא לרב יוסף, מצאתי אדם אחד ובידו מגילה אחת כתובה אשורית ולשון קדש, אמרתי לו זו מניין לך, אמר לי לחיילות של רומי נשכרתי ובין גנזי רומי מצאתיה, וכתוב בה לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעים ואחד שנה לבריאתו של עולם העולם יתום, מהן מלחמות תנינים, ומהן מלחמות גוג ומגוג, ושאר ימות המשיח, ואין הקב"ה מחדש את עולמו אלא לאחר שבעת אלפים שנה... מאי ויפח לקץ ולא יכזב, אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן תיפח עצמן של מחשבי קיצין שהיו אומרים כיוון שהגיע הקץ ולא בא שוב אינו בא...
אמר רב כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אלא בתשובה ומעשים טובים. ושמואל אמר דיו לאבל שיעמוד באבלו (אם לא יעשו תשובה לא יעמוד באבלו כל הימים, דבר אחד דיין לישראל צער גלות אפילו בלא תשובה). כתנאי, רבי אליעזר אומר אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין, אמר ליה רבי יהושע אם אין עושין תשובה אין נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד להן מלך שגזירותיו קשות כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב...
אמרי בי חנינא אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא... אמר רבי חמא בר חנינא אין בן דוד בא עד שיכלו גסי הרוח מישראל... אמר רבי שמלאי משום רבי אלעזר ברבי שמעון אין בן דוד בא עד שיכלו שופטים ושוטרים מישראל... אמר עולא אין ירושלים נפדית אלא בצדקה, שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה (ישעיה א'). אמר רבי יוחנן אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו... אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב... אמר רבי אלכסנדרי רבי יהושע רמי כתיב בעתה וכתיב אחישנה, זכו אחישנה, לא זכו בעתה... כתיב וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתא, וכתיב עני ורוכב על חמור, זכו עם ענני שמיא, לא זכו עני רוכב על חמור.
שאלו תלמידיו את רבי יוסי בן קסמא אימתי בן דוד בא, אמר להם מתיירא אני שמא תבקשו ממני אות, אמרו לו אין אנו מבקשין ממך אות, אמר להם לכשיפול השער הזה ויבנה, ויפול ויבנה, ויפול ואין מספיקין לבנותו עד שבן דוד בא. אמרו לו רבינו תן לנו אות, אמר להם ולא כך אמרתם לי שאין אתם מבקשין ממני אות, אמרו לו ואף על פי כן, אמר להם אם כך יהפכו מי מערת פמייס לדם, ונהפכו לדם. אמר רב אין בן דוד בא עד שתתפשט המלכות על ישראל ט' חדשים... (סנהדרין צז ב, וראה שם עוד ומשיח-ימות)
א"ר אלכסנדרי כל העוסק בתורה לשמה משים שלום בפמליא של מעלה ובפמליא של מטה... ולוי אמר אף מקרב את הגאולה, שנאמר ולאמר לציון עמי אתה. (שם צט ב)
א"ר יוחנן אוי לה לאומה שתמצא בשעה שהקב"ה עושה פדיון לבניו, מי מטיל כסותו בין לביא ללביאה בשעה שנזקקין זה עם זה. (שם קו א)
אמר נמי הכתיב עורי צפון, ההוא בקיבוץ גלויות הוא דכתיב. (זבחים קטז א)
רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה, וראו איילת השחר שבקע אורה, אמר רבי חייא רבה לרבי שמען בר חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל, בתחילה קימאה קימאה, כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת... (ברכות ד ב)
א"ר יוסטא בר שונם לכשיגיעו הגלויות לטוורי אמנוס הן עתידות לומר שירה, שנאמר תשורי מראש אמנה. (חלה כו ב)
...רבי אליעזר אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים לעולם שנאמר בשובה ונחת תושעו. אמר לו ר' יהושע וכי אם יעמודו ישראל ולא יעשו תשובה אינן נגאלין לעולם, אמר לו רבי אליעזר הקב"ה מעמיד עליהן מלך קשה כהמן ומיד הן עושין תשובה והן נגאלין, מאי טעמא ועת צרה היא ליעקב וממנה יוושע... (תענית ג א)
אמרון לו (ישראל לישעיה) אימת, אמר לון אימת דאתון בעיי הוא בעי, אם תבעיון בעיו (ישעיה כ"א). אמרו לו מי מעכב, אמר להן תשובה, שובו אתיו. רבי אחא בשם רבי תנחום בי רבי חייה אילו ישראל עושין תשובה יום אחד מיד היה בן דוד בא, מאי טעמא היום אם בקולו תשמעו (תהלים צ"ה). אמר רבי לוי אילו היו ישראל משמרין שבת אחת כתיקונה מיד היה בן דוד בא, מאי טעמא, ויאמר משה איכלוהו היום כי שבת היום לה'... (שם ג ב)
רבי אלעזר אמר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה, שנאמר (תהלים קל"ז) ויפרקנו מצרינו, וסמיך ליה נותן לחם לכל בשר, מה גאולה פלאים אף פרנסה פלאים, מה פרנסה בכל יום, אף גאולה בכל יום. ר' שמואל בן נחמן אמר וגדולה מן הגאולה, שהגאולה על ידי מלאך והפרנסה על ידי הקב"ה... (בראשית פרשה כ כב)
אמר רבי אלעזר בר אבינא אם ראית מלכויות מתגרות אלו באלו צפה לרגלו של משיח, תדע שכן שהרי בימי אברהם על ידי שנתגרו המלכיות אלו באלו באה הגאולה לאברהם. (שם פרשה מב ז)
ידוע תדע, ידוע שאני מפזרן, תדע שאני מכנסן, ידוע שאני משעבדן תדע שאני פורקן, ידוע שאני משעבדן תדע שאני גואלן... (שם פרשה מד כא)
דן אנכי, רבי אליעזר בשם רבי יוסי בר זימרא אמר בשתי אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אבינו שהוא גואל את בניו ושאם יעשה תשובה גואלן בע"ב אותיות, דאמר רבי יודן מלבא לקחת לו גוי עד ובמוראים גדולים (דברים ד') אתה מוצא ע"ב אותיות של הקב"ה, צא מהן גוי שני שאינו מן המנין... (שם שם כב)
א"ר יצחק הכל בזכות השתחויה... הגלויות אינן מתכנסות אלא בזכות השתחויה, שנאמר (ישעיה כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול וגו' והשתחוו לה' בהר הקדש בירושלים. (שם פרשה נו ג)
ושבתי בשלום אל בית אבי, ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי נטל הקב"ה שיחתן של אבות ועשאן מפתח לגאולתן של בנים, אמר הקב"ה אתה אמרת והיה ה' לי לאלקים חייך כל טובות וברכות ונחמות שאני נותן לבנים איני נותן אלא בלשון הזה... (שם פרשה ע ו)
ויאמר שלחני כי עלה השחר... א"ר אלכסנדרי ממה שאתה מחדשנו בבוקרן של מלכיות אנו יודעים שאמונתך רבה לגאלנו. (שם פרשה עח א)
ויהי בעת ההיא, רבי שמואל בן נחמן פתח (ירמיה כ"ט) כי אנכי ידעתי את המחשבות וגו', שבטים היו עסוקים במכירתו של יוסף, ויוסף היה עסוק בשקו ובתעניתו... והקב"ה היה עוסק בורא אורו של מלך המשיח, ויהי בעת ההיא וירד יהודה... (שם פרשה פה ב)
דבר אחר ויתן את קולו בבכי, כשם שלא פייס יוסף את אחיו אלא בבכיה, כך הקב"ה אינו גואל את ישראל אלא מתוך בכיה, שנאמר (ירמיה ל"א) בבכי יבואו ובתחנונים אובילם. (שם פרשה צג יג)
...אמר להון תהון כולכון אסיפה אחת... נעשו בני ישראל אגודה אחת התקינו עצמן לגאולה... (שם פרשה צח ב)
רבנן אמרי בא לגלות להם את הקץ ונתכסה ממנו. ר' יהודה בשם ר"א בר אבינא אמר שני בני אדם נגלה להם הקץ וחזר ונתכסה מהם, ואלו הם יעקב ודניאל, דניאל (דניאל י"ב) ואתה דניאל סתום הדברים וחתום, יעקב את אשר יקרא אתכם באחרית הימים... (שם שם ג)
מהו שאמר לו כי אנכי שלחתיך, אמרו רבותינו ז"ל סימן לגאולה ראשונה שבאנכי ירדו אבותינו למצרים, שנאמר (בראשית מ"ו) אנכי ארד עמך, ובאנכי אני מעלה אתכם, וסימן לגאולה האחרונה שבאנכי מתרפאין והן עתידים להגאל, שנאמר (מלאכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה... (שמות פרשה ג ו)
...ונשבע להם שכשם שפדה אותנו מצרים כך הוא יפדה אותנו מאדום, ולא עוד אלא שיהיו גדולי המלכות רואין קטן מישראל ומתאווין לכרע לפניו בשביל השם שכתוב על כל אחד ואחד... (שם פרשה טו יח)
...הלילה הזה שמחה לכל ישראל שנאמר ליל שמורים הוא לה' (שמות י"ב) בעולם הזה עשה להם בלילה שהיה נס עובר, אבל לעתיד לבא הלילה נעשה יום, שנאמר (ישעיה ל') והיה אור הלבנה כאור החמה וגו'... כך ישראל מצפין משעמדה אדום, אמר הקב"ה הסימן הזה יהיה בידכם, ביום שעשיתי לכם תשועה ובאותו לילה היו יודעים שאני גואלכם... (שם פרשה יח ט)
דבר אחר תשורי מראש אמנה (שיר ד'), עתידין ישראל לומר שירה לעתיד לבא, שנאמר (תהלים צ"ח) שירו לה' שיר חדש וגו', ובאיזה זכות אומרים ישראל שירה, בזכות אברהם שהאמין בה'... (שם פרשה כג ו)
אמר לוי אם משמרים ישראל את השבת כראוי אפילו יום אחד בן דוד בא, למה שהיא שקולה כנגד כל המצוות, וכן הוא אומר (תהלים צ"ה) היום אם בקולו תשמעו. אמר רבי יוחנן אמר הקב"ה לישראל אף על פי שנתתי קצבה לקץ שיבא בין עושין תשובה בין אין עושין בעונתה היא באה, אם עושין תשובה אפילו יום אחד אני מביא אותה שלא בעונתה... (שם פרשה כה טז)
רב הונא אמר תרתי, אין כל הגליות הללו מתכנסות אלא בזכות המשניות, מאי טעמא, גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם... (ויקרא פרשה ז ג)
...מה שושנה זו מתוקנת לשבתות וימים טובים, כך ישראל מתוקנין לגאולת מחר. (שם פרשה כג ו)
דבר אחר דומה דודי לצבי, אמר רבי יצחק אמרו ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים את אמרת לנו את אתי לגבן תחילה, דומה דודי לצבי, מה הצבי הזה נגלה וחוזר ונכסה, כך גואל הראשון נגלה ונכסה. רבי ברכיה בשם רבי לוי אמר כגואל הראשון כך גואל האחרון... כמה נכסה מהם, רבי תנחומא אמר ג' חדשים, הדא הוא דכתיב (שמות ה') ויפגעו את משה וגו', אף גואל אחרון כמה יהא נכסה מהם, אמר רבי תנחומא בשם רבי חמא ברבי הושעיא מ"ה ימים, הדא הוא דכתיב (דניאל י"ב) ומעת הוסר התמיד... אלף ומאתים ותשעים, וכתיב אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה, אילין מותריה מ"ה יום שהוא נכסה מהם.
ולהיכן מעלה אותן, אית דאמרין למדבר יהודה, ואית דאמרין למדבר סיחון ועוג, כל מי שהוא מאמינו והולך אחריו הוא אוכל שרשי רתמים ועלי מלוחים, הדא דכתיב (איוב ל') הקוטפים מלוח עלי שיח וגו' וכל מי שאינו הולך אחריו הוא הולך ומשלים לאומות העולם, ובסוף האומות הורגין אותו. אמר רבי יצחק בר מריון לסוף מ"ה ימים הקב"ה מוריד להם מן... (במדבר פרשה יא ג)
...במה מקיים רבי אליעזר קרייה דרבי יוסי ברבי חנינא עורי צפון ובואי תימן, פתר ליה בגלויות, לכשיתעוררו הגלויות הנתונים בצפון יבואו ויחנו בדרום, לכשיתעורר גוג שהוא נתון בצפון ויבא ויפול בדרום, לכשיתעורר מלך המשיח שהוא נתון בצפון יבא ויבנה את בית המקדש שהוא נתון בדרום. דבר אחר עורי צפון מלמד שהרוחות עתידות להכעיס קנאה זו עם זו, רוח הדרום אומרת אני מביאה גלות תימן וגלות חגרה וכל הדרום... והמקום נותן שלום ביניהם והם נכנסות בפתח אחד, לקיים מה שנאמר (שעייה מ"ג) אומר לצפון תני וגו'... (שם פרשה יג ג)
...ולעתיד לבא הקב"ה מכנסן (את בני משה) שנאמר (ישעיה מ"ט) הנה אלה מרחוק יבואו וגו', והגלויות באים עמהם, והשבטים שהם נתונים לפנים מן סמבטיון ושלפנים מן הרי חושך הם מתכנסין ובאים לירושלים. אמר ישעיה (שם) לאמר לאסורים צאו, אלו שנתונים לפנים מן סמבטיון, לאשר בחושך הגלו אלו שנתונים לפנים מן ענן של חושך, על דרכים ירעו אלו שנתונים בדפני של אנטוכיא... (שם פרשה טז טו)
ואמר הקב"ה אני גואל אתכם ואעשה לכם נסים ואתם ממרים אותי. בא וראה ז' גאולות שגאלתי אתכם והייתם חייבים לשבחני ז' פעמים, וכן הוא אומר, (שופטים י') הלא ממצרים ומן האמורי ומבני עמון ומן פלשתים וצדונים ועמלק... (שם פרשה כ ה)
...ואף לעתיד לבא אין נגאלים אלא מתוך צרה, דכתיב (דברים ד') בצר לך, הרי מתוך צרה, ושבת עד ה' הרי מתוך תשובה, כי א-ל רחום הרי מתוך רחמים, ולא ישכח את ברית אבותיך הרי מתוך זכות אבות, ומצאוך כל הדברים האלה באחרית הימים הרי מתוך הקץ... (דברים פרשה ב יד)
...ואם שמרתם את שניהם הצדקה והדין מיד אני גואל אתכם גאולה שלמה, מנין שנאמר (שם נ"ו) כה אמר ה' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבא וצדקתי להגלות. (שם ה ו)
דבר אחר גדול השלום, שאין הקב"ה מבשר את ישראל שיהיו נגאלים אלא בשלום, שנאמר (ישעיה נ"ב) משמיע שלום וגו'. (שם פרשה ה יב)
...והן אומרים בלשון זכר, שנאמר (תהלים צ"ו) שירו לה' שיר חדש, שירה חדשה אין כתיב כאן אלא שיר חדש, רבי ברכיה ורבי יהושע בן לוי למה נמשלו ישראל כנקבה, מה נקבה זו טוענת ופורקת טוענת ופורקת ושוב אינה טוענת, כך ישראל משתעבדין ונגאלין, משתעבדין ונגאלים, וחוזרין ונגאלים ושוב אין משתעבדין לעולם. בעולם הזה על ידי שצרתן צרת נקבה יולדת הן אומרים שירה לפניו בלשון נקבה, אבל לעולם הבא על ידי שצרתן אין צרת יולדת הן אומרים שירה כזכר. (שיר השירים פרשה א לז)
רבי יוסי ברבי חנינא אמר שתי שבועות יש כאן, נשבע לישראל שלא ימרדו עול המלכויות, ונשבע לאומות העולם שלא יקשו עול על ישראל, שאם הם מקשין עול על ישראל הן גורמין לקץ לבא שלא בעונתו. (שם פרשה ב יח)
אמר רבי עזריה כי הנה הסתיו עבר זו מלכות כותים, שמסיתה את העולם ומטעת אותו בכזביה, הגשם חלף הלך לו זה השעבוד, הנצנים נראה בארץ, הנצוחות נראו בארץ, מי הם, רבי ברכיה בשם רבי יצחק כתיב (זכריה ב') ויראני ה' ארבעה חרשים, ואלו הן אליהו ומלך המשיח ומלכי צדק ומשוח מלחמה. עת הזמיר הגיע, הגיע זמנן של ישראל להגאל, הגיע זמנה של ערלה להזמר, הגיע זמנה של מלכות כותים שתכלה, הגיע זמן מלכות שמים שתתגלה... (שם שם כט, וראה עוד משיח-ימות)
...אני ישנה מן הקץ ולבי ער לגאולה, אני ישנה מן הגאולה ולבו של הקב"ה ער לגאלני. (שם פרשה ה ב)
בארבעה דברים נמשלה גאולתן של ישראל, בקציר ובבציר בבשמים וביולדה, בקציר הדא חקלא כד היא מחצדא בלא ענתה אפילו תבנא לית הוא טב, בענתה הוא טב, הדא הוא דכתיב (יואל ד') שלחו מגל כי בשל קציר... ר' אחא בשם ריב"ל אמר (ישעיה ס') אני ה' בעתה אחישנה, לא זכיתם בעתה, זכיתם אחישנה, כן יהי רצון במהרה בימינו אמן. (שם פרשה ח בסוף)
אר"י בן חלפתא כל מי שהוא יודע כמה שנים עבדו ישראל ע"ז הוא יודע אימתי בן דוד בא... (איכה פתיחתא כא)
אין לה מנחם, א"ר לוי כל מקום שנאמר אין הוה לה... ציון היא דורש אין לה (ירמיה ל') והוה לה, שנאמר (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל... (שם פרשה א כז)
א"ר אחא כשם שלא גלו ישראל אלא ברודף מלא, כך אינן נגאלין אלא בגואל מלא, דכתיב (ישעיה נ"ט) ובא לציון גואל מלא כתיב. (שם שם לה)
אמר רבי אלעזר בר כהנא אם ראית ספסלין מלאים בבליים מונחים בארץ ישראל צפה לרגליו של משיח, מה טעם, פרש רשת לרגלי. תני רבי שמעון בר יוחאי אם ראית סוס פרסי קשור בארץ ישראל צפה לרגליו של משיח, מה טעם (מיכה ה') והיה זה שלום אשור וכו'. (שם שם מג)
...אלא כך אמר הקב"ה, לכשיפסקו מצוות הרגילות שבינותם ולא תמצא להם זכות לפני, באותה שעה לי נקם ושילם... (אסתר פרשה א)
בחצרות קדשי זו ירושלים, ומה נשבע, שהוא בכבודו בונה אותה, שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס (תהלים קמ"ז). אמר רבי שמואל בר נחמני מסורת אגדה היא שאין ירושלים נבנית עד שיתכנסו הגלויות, ואם יאמר לך אדם שכבר נתקבצו הגלויות ולא נבנית ירושלים אל תאמין... (נח יא)
...ואין הגלויות עתידות להגאל אלא בשכר אמנה, שנאמר (שיר ד') אתי מלבנון וגו' תשורי מראש אמנה וגו', ואומר (הושע ב') וארשתיך לי באמונה... (בשלח י)
...כלומר אם אין ישראל מקריבין עולה לפני הקב"ה אין ציון וירושלים נבנות, לפי שאינן נבנות אלא בזכות קרבן עולה שהיו ישראל מקריבין לפני הקב"ה, ומאי שנא קרבן עולה יותר מן הקרבנות כולן, מפני שנקרא זבחי צדק... (צו יד)
אמר רבי אבהו כל ישועה שבאה לישראל היא של הקב"ה, שנאמר (תהלים צ"ח) עמו אנכי בצרה וגו' ואראהו בישועתי... אמר רבי מאיר ויושע ה' ביום ההוא את ישראל, ויושע כתיב כאן, כביכול עם ישראל הוא נגאל, וכל זמן שישראל נגאלין כאילו הוא נגאל... (אחרי יב)
אלה הדברים, יתברך שמו של מלך מלכי המלכים הקב"ה... שכל הנסים שעשה לישראל במדבר כך עתיד לעשות להם בציון, במדבר כתיב אלה הדברים, ובציון כתיב (ישעיה מ"ב) אשים מחשך לפניהם לאור וגו' אלה הדברים עשיתים... (דברים א)
...דבר אחר והשלישית יותר בה שאין מתישבין בארצם אלא בגאולה שלישית, גאולה ראשונה זו גאולת מצרים, גאולה שניה זו גאולת עזרא, השלישית אין לה הפסק. (שופטים ט)
וכן את מוצא שאין ישראל נגאלים עד שיהיו כולן אגודה אחת, שנאמר (ירמיה ג') בימים ההמה ובעת ההיא נאום ה' יבואו בני ישראל ובני יהודה יחדיו וגו'. (נצבים א)
אנשי יבש גלעד היו גומלים חסד עם שאול ועם בניו בצום ובכי ומספד, אמר להם הקב"ה אני אתן שכרכם לעתיד לבא, כשאני עתיד לקבץ את ישראל מארבע פינות העולם ראשון הוא מקבץ חצי שבט מנשה, שנאמר (תהלים ס') לי גלעד ולי מנשה, ואחר כך מקבץ אפרים, שנאמר (שם) אפרים מעוז ראשי... (פרק יז)
עתיד הקב"ה לקבץ את כל ישראל מארבע כנפות הארץ, כגון הגנן הזה שנוטע מערוגה לערוגה, כך עתיד הקב"ה ליטע אותם לארץ טהורה, שנאמר שתולים בבית ה'... (פרק יט)
כי אני אני הוא וגו', מה ראה הקב"ה לומר ב' פעמים אני, אלא אמר הקב"ה אני הוא בעולם הזה, ואני הוא לעולם הבא, אני הוא שגאלתי אתכם ממצרים, אני הוא שעתיד לגאול אתכם... (פרק לד)
...אמר הקב"ה למשה, משה לא אמרת תביאנו ותטענו, אלא תביאמו ותטעמו, והמביא הוא המוציא, אמר חייך כדבריך כן יהיה, בעולם הזה אתה מביא אותם, ולעתיד לבא אני נוטע אותם נטע אמת שלא ינטשו מעל אדמתם... (פרק מב)
רבי יהודה אומר, אם אין ישראל עושין תשובה אינן נגאלין, ואין ישראל עושין תשובה אלא מתוך הצער ומתוך הדחק, ומתוך שאין להם מחיה, ואין ישראל עושים תשובה גדולה עד שיבא אליהו ז"ל. (פרק מג)
רבי אליעזר אומר ה' אותיות שנכפלו בתורה כולם בסוד הגאולה, כ"ך בו נגאל אברהם אבינו מאור כשדים, שנאמר לך לך מארצך. מ"ם בו נגאל יצחק אבינו מיד פלשתים, שנאמר לך מעמנו כי עצמת ממנו מאד, נו"ן בו נגאל יעקב אבינו, שנאמר הצילני נא, פ"ף בו נגאלו אבותינו ממצרים, שנאמר פקוד פקדתי, צ"ץ בו עתיד הקב"ה לגאול את ישראל ולומר להם צמח צמחתי לכם, שנאמר (זכריה ו') הנה איש צמח שמו ומתחתיו יצמח ובנה את היכל ה'... (פרק מח)
אמר הקב"ה עתיד אני לייבש את הים הגדול לפני גלויות, שכן כתיב והחרים ה' את לשון ים מצרים וגו' והדריך בנעלים (ישעיה י"א), ועתיד לעשותו שבילים לפניהם, שכן כתיב והיה מסילה לשאר עמו... (שור או כשב)
כתוב אחד אומר מגדיל וכתוב אחד אומר מגדול, אמר רבי יודן לפי שאין הגאולה של אומה זו באה בבת אחת אלא קימעא קימעא, ומהו מגדיל, שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל, לפי שהן עכשיו בצרות גדולות, ואם תבא הגאולה בבת אחת אינן יכולין לסבול ישועה גדולה מתוך צרות גדולות, לכך באה קימעא ומתגדלת והולכת. ולכך היא משולה כשחר, שנאמר (ישעיה נ"ח) אז יעלה כשחר אורך, שאין לך אפילה גדולה מאותה שעה הסמוכה לבוקר, ואם יעלה גלגל חמה באותה שעה כל הבריות נלכדין... ומהו מגדול, שנעשה להם מלך המשיח כמגדל... (מזמור יח)
עשיתי משפט וגו', אמר הקב"ה אם עשו ישראל משפט וצדקה מיד נגאלין, ולא עוד אלא שאני פורע משונאיהם שנאמר ציון במשפט תפדה (ישעיה א'), מה כתיב אחריו, ושבר פושעים וחטאים וגו'. (מזמור קיט)
שיר למעלות אשא עיני (תהלים קכ"א), זש"ה (שם כ') ישלח עזרך מקדש, בשעה שיבוא הקב"ה לגאול את ישראל אינו גואלן אלא מציון, למה שמתחילה משם נשתכלל העולם, שנאמר (שם נ') מציון מכלל יופי אלקים הופיע, אימתי (זכריה י"ד) ועמדו רגליו ביום ההוא וגו', וישראל אומרים אשא עיני וגו'... (אגדת בראשית פרק נג)
אסוף אאסוף (מיכה ב') זש"ה (בראשית מ"ט) הקבצו ושמעו וגו', אף על פי שאינו ידוע אימתי הדין, אלא הרי אני אומר לכם כשתאספו ותקבצו אותה שעה אתם נגאלין, שנאמר אסוף אאסוף יעקב כלך, מיד (שם) ויעבר מלכם לפניהם וה' בראשם. (שם פרק פב)
...אמרו לו ולא כהן אתה, ולא כן אמרת לאשה אלמנה מצרפת אך עשה לי משום עוגה קטנה, אמר להם אותו התינוק משיח בן יוסף היה, ורמז רמזתי לעולם שאני יורד תחילה לבבל ואחר כך יבא משיח.
אתה מוצא שני נביאים עמדו לישראל משבטו של לוי, משה ראשון ואליהו אחרון, ושניהם גואלים את ישראל בשליחות... ואליהו כשיגאל אותם מן הרביעית עוד אינם חוזרים ומשתעבדים... (מלכים א פרק יז, רח ורט)
היה ר' ישמעאל אומר, שלש מלחמות של מהומה עתידין בני ישמעאל לעשות באחרית הימים, אחת בים ומפני קשת דרוכה, ואחת ביבשה מפני חרב נטושה, ואחת בכרך גדול שהוא כבד משניהם, שנאמר ומפני כובד מלחמה, ומשם בן דוד יצמח ויראנו באבדן אלו ואלו, ומשם יבא לארץ ישראל, שנאמר מי זה בא מאדום וגו'. (ישעיה פרק כא, תכא)
שלש גלויות נעשו בי' השבטים, אחת גלתה לסמבטיון, ואחת לפנים מסמבטיון, ואחת גלתה לרכיבה של רבלתה ונבלעה שם. לאמר לאסורים צאו לאלו שנתונים בסמבטיון, ולאשר בחושך הגלו לאלו שנתונים לפנים מסמבטיון, ולאלו שנבלעו ברבלתה הקב"ה עושה להם מחילות והם הולכים בהם עד שבאים תחת הר הזיתים שבירושלים, והקב"ה עומד עליו והוא נבקע והם עולים מתוכו... ואלו גלויות אינם לבד אלא כל מקום שיש שם ישראל מתכנסין ובאים... ואלו מארץ סינים אלו בני יונדב בן רכב, ומי שהוא מהלך בדרך הוא רעב וצמא והם לא ירעבו ולא יצמאו, ולא עוד אלא שהקב"ה משפיל לפניהם את ההרים ועושה אותם דרכים לפניהם... (שם פרק מט, תסט)
בשעה שהקב"ה גואל את ישראל שלשה ימים קודם שיבא משיח בא אליהו ועומד על הרי ישראל ובוכה ומספיד עליהם, וא"ל הרי ארץ ישראל עד מתי אתם עומדים בארץ ציה ושממה, וקולו נשמע מסוף העולם ועד סופו. ואחר כך א"ל בא שלום לעולם בא שלום לעולם, שנאמר מה נאוו על ההרים רגלי מבשר משמיע שלום. כיון ששמעו רשעים הם שמחים ואומרים זה לזה בא שלום לנו. ביום שני בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה טובה לעולם, שנאמר מבשר טוב. ביום שלישי בא ועומד על הרי ישראל ואומר באה ישועה לעולם, באה ישועה לעולם, שנאמר משמיע ישועה. וכיון שהוא רואה אלה הרשעים שהם אומרים כך אומר לציון מלך אלקיך... (שם פרק נב, תעה)
א"ר יצחק שנה שמלך המשיח נגלה בו כל מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי לארם ליטול עצה מהם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם, ויאחוז אותם צירים כצירי יולדה. וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך, ואמר להם, בני אל תתיראו כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, לפני מה אתם מתיראים אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכיות אחריה. (שם פרק ס, תצט, וראה עוד משיח-חבלי-ימות)
רבי שמואל מתני בשם רבי ירמיה, אם יאמר לך אדם מתי קץ הגאולה בא אל תאמן, שנאמר כי יום נקם בלבי, לבא לפומא לא גלי פומא למאן גלי? ר' ברכיה ור' סימון בשם ריב"ל שלשה סימנין סמנתי לך בקברו של משה, שנאמר ויקבור אותו בגיא וגו', וסוף לא ידע איש את קבורתו, על הקץ שנאמר סתום וחתום הדברים על אחת כמה וכמה. (שם פרק סג, תקז)
אמרו ישראל לפני הקב"ה רבונו של עולם אימתי אתה גואלנו, אמר הקב"ה כשתרדו במדרגה התחתונה אותה שעה אני גואל אתכם, דכתיב ונקבצו בני יהודה ובני ישראל יחדיו ושמו להם ראש אחד ועלו מן הארץ, וכתיב כי שחה לעפר נפשנו. אמר הקב"ה הכל מכם, כשושנה זו מפורחת ולבה למעלה, כך אתם כשתעשו תשובה ויהי לבבכם למעלה אני גואל אתכם, שנאמר אהיה כטל לישראל, אימתי, כשיפרח כשושנה. (הושע פרק יד, תקלג)
תרם ידך על צריך, ר' ישמעאל אומר חמש אצבעות של יד ימינו של הקב"ה כולן לשם גאולה, אצבע קטנה בה הראה לנח לעשות התבה, שנאמר וזה אשר תעשה אותה, אצבע שניה לקטנה בה הכה את המצרים, שנאמר אצבע אלקים היא, שלישית לקטנה בה כתב את הלוחות, שנאמר כתובים באצבע אלקים, רביעית לקטנה בה הראה למשה, שנאמר זה יתנו כל העובר על הפקודים, בהן וכל היד בה עתיד הקב"ה להשמיד את בני עשו שהם צריו ולהכרית את בני ישמעאל שהם אויביו שנאמר תרום ידך על צריך וכל אויביך יכרתו. (מיכה פרק ה, תקנג)
...א"ר אבהו שלך ושלנו היא הגאולה, דכתיב לפני אפרים ובנימן ומנשה עוררה את גבורתך ולכה לישועתה לנו... עם נושע בה', אמר הקב"ה בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם, במצרים על ידי משה ואהרן, בימי סיסרא על ידי דבורה וברק, ובמדינים על ידי שופטים, ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם ועוד יותר אין אתם משתעבדים, שנאמר ישראל נושע בה' תשועת עולמים. (זכריה פרק ט, תקעז)
רבי יהודה אומר אם אין ישראל עושין תשובה אין נגאלים, ואין עושין תשובה אלא מתוך צער וטלטול ומתוך שאין להם מחיה, ואין עושים תשובה עד שיבא אליהו, שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא, מה כתיב אחריו, והשיב לב אבות על בנים. (מלאכי פרק ג, תקצה)
דבר אחר יענך ה' ביום צרה, משל למה הדבר דומה, לאב ובן שהיו מהלכין בדרך, נתיגע הבן, אמר לאביו אבא היכן היא המדינה, אמר לו בני סימן זה יהא בידך אם ראית בית הקברות לפניך הרי המדינה קרובה לך, כך הנביא אומר לישראל אם ראית הצרות שיכסו אתכם מיד אתם נגאלים, שנאמר יענך ה' ביום צרה... (תהלים כ, תרפ)
קוה קויתי ה' ויט אלי, זה שאמר הכתוב ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו, אין ביד ישראל אלא הקווי, כדאי הן לגאולה בשכר הקווי... (שם מ, תשלו)
בצדקתך תצילני ותפלטני, אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבונו של עולם כשתושיעני לא בצדקה אתה מושיעני ולא במעשים טובים שיש לי, אלא בין היום בין מחר בצדקתך אתה עתיד לגאלני... (שם עא, תתג)
...זה שאמר הכתוב למעני למעני אעשה, למה למעני למעני שני פעמים, אמר הקב"ה כשהייתם במצרים גאלתי אתכם בשביל שמי שלא יתחלל בגוים, הדא הוא דכתיב וידעתם כי אני ה', אף מאדום איני עושה אלא למען שמי, שנאמר ויושיעם למען שמו... (שם קז, תתסו)
תחת שלש רגזה ארץ, אלו שלש מלכיות שמשעבדות לישראל, ותחת ארבע לא תוכל שאת זו אומה רביעית כביכול אין הקב"ה יכול להניח את ישראל אלא מיד הוא גואלם, וכן הוא אומר שלש שנים יהיה לכם ערלים, אלו שלש מלכיות שלא תצפו לגאולתכם, אין לכם אלא בשנה הרביעית תאכלו את פריו, שבמלכות רביעית יהיה לכם גאולה. (משלי פרק ל, תתקסג)
השיבנו ה' אליך ונשובה, עתיד הקב"ה להפוך תשעה באב לששון ולשמחה ולמועדים טובים, ולבנות הוא בעצמו את ירושלים ולקבץ גלויות, שנאמר בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס. (איכה פרק ה, תתרמג)
אף ערשנו אלו עשרת השבטים שגלו לפנים מנהר סמבטיון שעתידין גלות יהודה ובנימין לילך אצלם להביאם כדי שיזכו עמהם לימות המשיח ולחיי העולם הבא, שנאמר בימים ההם ילכו בית יהודה וגו', שנאמר בפאת מטה ובדמשק ערש, מלמד שלא שמר הקב"ה אלא אחד משמונה, דכתיב בפאת מטה הרי לך שתי פאות שתי ירכים שתי רגלים, המטה להיכן הלכה, לפנים מדמשק. (שיר השירים פרק א, תתקפה)
ואין הדורות נגאלים אלא בזכות נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל. (רות פרק ד, תרו)
...ואף לעולם הבא כשיחזור הקב"ה לירושלים ויחזור כל הגליות לתוכה בשלום הוא מחזיר, שנאמר שאלו שלום ירושלים... (ויקרא ז ג)
ובעת ההיא ימלט עמך (דניאל י"ב), בזכות מי, בזכות יוסף, מה הקב"ה עושה מביט בכולן ואין בהם כיוסף, שהרי יוסף לא שמע לאדונתו, שנאמר ולא שמע אליה, ומנין שנקראו על שם יוסף, שנאמר יחנן ה' אלקי צב-אות שארית יוסף... (ישעיה פרק מג ז)
ואף הקב"ה מחמד ומצפה אימתי יחזור לביתו ומשמח את כנסת ישראל, ואימתי, כשנפרע מאדום הרשעה, באותה שעה אומרין ישראל לפני הקב"ה רבון העולמים הרבה צער צערה אותנו, הרסה מקדשנו הרגה חכמינו שעבדה אותנו, ועכשיו אני יושבת מצפה רעבה וצמאה לאותו יום שתבא ותפרע לי ממנה... (שם פרק נב ח)
דבר אחר זה שאמר הכתוב ישראל נושע בה' וגו' (ישעיה מ"ה), אמרו ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים כל הימים שאנו משועבדים אנו בבושה גדולה, גאלתנו אין לנו בושה, לפי שגאולתך גאולת העולם, הוי תשועת עולמים... אמר הקב"ה אני הוא שגאלתי אתכם ואני הוא גואלכם, שנאמר (שם מ"ג) אל תירא כי גאלתיך... (תהלים לא ב)
משל לאדם שבא להכות את בנו וא"ל עשר רצועות אתה לוקה, הכהו א' וא"ל עוד תשע יש לך ללקות, היה מונה הולך עד עשר, והיה מתנחם והולך שהיה יודע כמה יש לו ללקות. כך אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה, רבון העולמים מאנה הנחם נפשי למה שאיני יודעת את הקץ עד מתי אני לוקה בין האומות, (תהלים ע"ט) הודיעני ה' קצי... (שם עז א)
...וכן ישראל שהן משועבדין בין האומות כשיבוא המושיע ואומר להן כבר שלחני הקב"ה להציל אתכם אין שומעין לו עד שיתן להם הקב"ה רשות, שנאמר לאמר לאסורים צאו לאשר בחשך הגלו. (בראשית ח טז)
וכן את מוצא לעתיד לבוא שאינן נגאלין עד שיתיאשו מן הגאולה, ועד שיסכימו כל המעוננים והקוסמים שאין לשונאיהם שלישראל תקומה, וכן הוא אומר (ישעיה מ"ד) מפר אותות בדים וקוסמים יהולל משיב חכמים אחור ודעתם יסכל, מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים האומר לירושלים תושב ולערי יהודה תבנינה וחרבותינה אקומם. (שמות י י)
ליל שמורים הוא לה', מלמד שנשתמרה להן גאולה ראשונה לדורות וליובלות ולשמטים ולשנים ולחדשים ולשבתות ולימים ולשעות לעתים ולעונות... (שמות יב מב)
...ועליהם אמר דויד בני אפרים נושקי רומי קשת הפכו ביום קרב (תהלים ע"ה), ולמה שטעו בחשבון ויצאו קודם לקץ... והלא דברים קל וחומר מה אם קץ שעבוד אבותינו שהוא מפורש טעו בחשבונו ויצאו קודם לקץ ונכשלו, קצינו שכתוב בו כי סתומים וחתומים הדברים עד עת קץ (דניאל י"ב) על אחת כמה וכמה שטועין המחשבין, מיכאן אמרו תפוח דעתן שלמחשבי קצים אלא יחכה ויאמין וסוף הטובה לבא. (שם יג יז)
...שאין גליות מתעסקין תחלה אלא בקרבנות, וכן הוא אומר והביאותים אל הר קדשי ושמחתים בבית תפלתי עולותיהם וזבחיהם לרצון על מזבחי... הא למדת שאין מתעסקין תחלה לא במצות שמטין ויובלות, ולא בתרומות ומעשרות, ולא בבנין ולא בקנין אלא בקרבנות תחלה... (ויקרא ו ב)
ועלה מן הארץ, עלייה תהא להם, שאין ישראל נגאלין אלא מתוך צרה, וכן הוא אומר (תהלים מ"ז) כי שחה לעפר נפשנו דבקה לארץ בטננו, וכתיב (שם) קומה עזרתה לנו. (שמות א י)
...ומך אחיך עמו, מה גרם לאחיכם להשתעבד, על שנתחברו עמו, אף על פי כן אחרי נמכר גאולה תהיה לו, שנאמר (ירמיה ל"א) כי פדה ה' את יעקב וגאלו. או דודו (שיר ב') דודי לי ואני לו, או בן דודו זה מלך המשיח, שנאמר בו אני היום ילדתיך. או השיגה ידו (דברים ל') ושבת עד ה' אלקיך וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך. ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היובל, (ישעיה כ"ז) והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול... (ויקרא בהר)
מדת אדנ"י פועל הגאולה בשליחות א-ל ח"י ומצילתם וגואלת אותם מכל פגע רע ומחלה ואותה שעה נקראת המלאך הגואל, לפי שאינה פועלת פעולה לגאול אלא שליחות א-ל חי, זה שאמר יעקב המלאך הגואל אותי מכל רע יברך את הנערים, כי מדה זאת היתה הולכת עם יעקב לגאול אותו מכל פורענות. (ויחי)
גאולה היא תפאר"ת תפילה היא עטר"ת, ודע שעל זה ארז"ל כל הסומך גאולה לתפלה הוי בן עולם הבא, ולפעמים נקרא גם היא גאולה, כשתסמכנה עם הגואל, שנאמר המלאך הגואל אותי, שאז גם העטר"ת אדם שכן הגואל גימטריא אדם, הוא יו"ד ה"א וא"ו ה"א, תפילה היא העטרת הכניסה תקט"ו תפלות שהתפלל משה רע"ה ולא קבלם... (ואתחנן ועיין עוד משיח וזאת הברכה)
כרסון רמיו - כסאות המלכים האלו הושפלו ואז ימלא רחמים על בניו, ונדמה כזקן מלא רחמים יושב על כסא רחמים ומתעטף בטלית לבנה להלבין חטאנו. גלגלוהי נור - אופני המרכבה מתלהטים לדון עמים. נהר די נור - יוצא מאש עברתו והוא יום הדין... (דניאל ז ט)
מן מוצא דבר - שיצא הדבר מה' להשיב הגולה, עד משיח - כורש שיבנה העיר. שבועים ז' - מ"ט שנה מהבשורה עד שנת ב' לדריוש ועמדה שבעים שבעים פחות י' שנים, ואותם י' עמדה ביתר, ונבנתה רחוב - כשעלו לירושלים. (שם ט כה)
ושמא יאמר הרי הגאולה הראשונה כלומר ישועת מצרים לא מצאנו מת שחיה. אנו אומרין נכון, מפני שהבורא לא הבטיח להם עם הגאולה תחית המתים... אבל בגאולה הזו האחרונה כבר הבטיח דבר זה ובודאי ימלאהו. ואומר עוד מה היא נקודת החכמה כפי השגת דעתינו בכך, שבגאולה הראשונה לא הבטיח כדבר הזה והבטיח בזו האחרונה? מפני שהשעבוד הראשון היה קל מזה, והיתה תקופתו יותר קצרה מזה, ולא נתפזרה בו האומה כמו שנתקרעה בזה, ולפיכך היה מספיק להם היעוד המועט והוחילו לו. אבל שעבודינו זה מחמת קשיו ואורך תקופתו ופזורינו בו ידע בוראינו יתהדר ויתרומם שאנו לא נעמוד בו כי אם על ידי ההבטחות הגדולות והבשורות הרבות, ולפיכך עשה את הגאולה השניה עולה על הראשונה בכמה דברים, וזה אחד מהם, כלומר תחית המתים. ואוסיף עוד לדבר על דבר זה ואומר, כי הראשון היה בחפזון ומהירות, והאחרון אינו כן, אלא אמר בו כי לא בחפזון תצאו, ועוד כי הראשון היתה בו הנבואה באה אלינו על ידי הנביאים, ובזה יתנבא כל אחד ממנו, עד שלא יהא זקוק שום אחד ממנו לחברו בעניני הדת... ועוד שהגאולה הראשונה היה אחריה שעבוד, והאחרונה לא יהיה אחריה שעבוד, כאמרו וזרים לא יעבדו בה עוד, וכל הדומה לזה מן ההוספות. (אמונות ודעות מאמר ז פרק ו, וראה עוד ערך תחיית המתים)
הודיענו ה' יתהדר ויתרומם על ידי נביאיו שהוא ימלטנו אנו קהל בני ישראל מן המצב הזה שאנו נתונים בו, ויקבץ פזורינו ממזרח הארץ וממערבה, ויביאנו אל גבול קדשו וישכיננו בו, ונהיה סגולתו ונחלתו, כאמרו "כה אמר ה' צב-אות הנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים" וגו' (זכריה ח'). והרחיבו נביאיו בענין זה עד שכתבו בו ספרים רבים. ולא רק מנביאיו האחרונים הגיעה אלינו ידיעה זו, אלא מן השליח האדון משה רבינו כבר עמדנו על ההבטחה מראש, שהרי אמר בתורה, "ושב ה' אלקיך את שבותך" (דברים ל'), ושאר מה שאמר באותה הפרשה עד סופה. והעמידו לנו על כך אותות ומופתים וקבלנוהו...
אבל עיקר הישועה הרי היא הכרחית מכמה פנים, מהם אמיתות מופתי משה אשר דבר בה תחלה, והאותות אשר נעשו לישעיה הנביא וזולתו מן הנביאים אשר בשרו בו ואשר אין ספק בשולחם, כאמרו "מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים" (ישעיה מ"ד). ומהם כי צדיק הוא ולא יעשה עול, וכבר יסר את האומה הזו יסורים גדולים וממושכים, ואין ספק כי מקצתם אנו נענשים בהם, ומקצתם אנו מתנסים בהם, ולכל אחד מהן גבול ותכלית, ולא יתכן שיהו בלי תכלית. וכאשר תסתיים חיובי הוא שיפסיק מלהעניש את אלה ויגמול את אלה, וכמו שאמר "כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאותיה" (ישעיה מ'). ומהם שהוא נאמן ביעודו, דבריו קיימים ופקודתו נצחית... ומהם שאנו מקישים את הייעודים האלו לייעודו הראשון כאשר היינו במצרים, אשר לא הבטיח לנו אלא שני דברים, שידון לנו מעושקינו ושיתן לנו ממון רב, והוא אומרו "וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גדול" (בראשית ט"ו), וכבר ראו עינינו את אשר עשה לנו, קריעת הים, והמן והשליו ומעמד הר סיני וחזרת השמש וכל הדומה לכך, כל שכן כאשר הבטיחנו בדברים גדולים ונרחבים מן הטוב והאושר והרוממות והעוז והכבוד אשר עשאם פי כמה ממה שאירע לנו מן הכניעה והעינוי... ודמה מה שעבר עלינו כהרף עין קלה, ומה שיגמלנו עליו רחמים נרחבים, כמו שאמר "ברגע קטן עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך" (ישעיה נ"ד). נמצא כי על הנסיונות הללו ובהקש למה שעבר, עתיד לעשות לנו כפל כפלים למעלה ממה שהבטיחנו, מה שלא נוכל למנותו בקלות ולסכמו, כמו שאמר "והטיבך והרבך מאבותיך", ומן הטעם הזה חוזר הוא ומזכיר לנו יציאת מצרים במקומות הרבה בתורה כדי להזכירנו מה שראינו...
ולפיכך אתה מוצא אותנו מיחלים לו ומצפים, לא מפקפקים ולא קצים ולא תקצר רוחנו, אלא מוסיפים אומץ ודבקות, כאמרו "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'" (תהלים ל"א). וכל הרואה אותנו במצב זה מתפלא עלינו או חושב אותנו לסכלים, מפני שלא נסה מה שנסינו, ולא האמין כמו שהאמננו, והרי הוא דומה למי שלא ראה חטה נזרעת, וכאשר רואה את המשליכה בתלמי האדמה כדי שתצמח יחשבהו לסכל... (מאמר ח פרק א)
ואמר עוד, מי אשר שעור השמים לפניו כשעור זרת בקירוב, היאך יקשה עליו להשמיענו נבואה ממנה... ומי שהרים לפניו כדבר שבמשקל, היאך לא יהא קל לפניו לבנות הר קדשו? ולפיכך אמר בפתיחת הנחמות הללו "מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן וכל בשליש עפר הארץ ושקל בפלס הרים וגבעות במאזנים" (ישעיה מ'). ומי שכל העמים לפניו כטפה מדלי או כהכרע מאזנים האם לא יכניעם לפניו, "כאמרו הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו" (שם). ומי שמנער הארץ מהם כמו שתופשים אנו קצוות הטבלה ומנערים אותה, כאמרו "לאחוז בכנפות הארץ וינערו רשעים ממנה" (איוב ל"ח). ואילו אמרתי מי שברא את הכל מן האין היה מספיק לי למוד מכך, אלא שפירטתי ענינים אלו מפני שהוא פירטם...
ולכן ירחמך ה' מאמינים אנחנו שהוא נתן לשעבודינו שני זמנים, האחד מהם זמן התשובה, והשני זמן הקץ, ואיזה מהן שיקדם נהיה ראוים לישועה, אם עשינו תשובה לא יביט לקץ, אלא יהיה כמו שנאמר בתורה "והיה כי יבואו עליך כל הדברים האלה וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך" וגו' (דברים ל'), ואם לא עשינו נשאר עד זמן הקץ, ויהיו אם כן מקצתינו נענשים ומקצתינו בנסיון, כפי שהדבר ידוע בבא כל מכה כללית באחד הזמנים, כגון רעב וחרב ודבר שיהו מקצת בני אדם בה ענושים ומקצתם בנסיון... וכמו שאין לנו ספק שאבותינו במצרים היו בהם צדיקים רבים ועמדו בנסיון עד שנשלם אותו הקץ. ולכן אל יאמר אדם אלו היה בכם צדיק הייתם נושעים, כי אדונינו ועטרותינו משה ואהרן ומרים כבר היו בשעבוד יותר על שמונים שנה עד שנשלם הקץ, וכמוהם רבים מן הצדיקים. (שם פרק ב, וראה עוד גאולה-זמן)
והואיל וכבר פירשתי את הקצים הללו ובארתים אומר עתה, כבר ידענו שאם תשובתינו לא תהיה שלמה נשאר עד שישלם הקץ. וכאשר ישלם הקץ ולא נשוב אפשרי שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים, וכיון שארך הזמן ולא שבנו יחזירנו בלי תשובה, ויהיה זה בהופעת הגואל, אלא שמסורת הנביאים קבלה שיבואו עלינו צרות ומצוקות שעל ידם נבחר לשוב ונזכה לישועה, והוא מאמר קדמונינו, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו הקב"ה מעמיד להן מלך שקשין גזרותיו מהמן והן עושין תשובה ונגאלין. ואמרו עוד כי סבת הדבר תהיה עמידת איש מזרע יוסף בהר הגליל ויתקבצו אליו שרידי אנשים מן האומה, ויהיו פניו אל הבית המקודש אחר שכבר החזיקו בו ה"רום", וישב בו זמן מסויים ואחר כך ילחם בו איש שמו ארמליוס... ותבוא על האומה צרה גדולה באותו הזמן... ואז יתגלה להם אליהו הנביא ותבוא הישועה... (שם פרק ה, וראה עוד ערך גוג ומגוג ומשיח בן יוסף)
ואומר עוד על שני המצבים יחד, כלומר אם לא נשוב ויארעו מאורעות משיח בן יוסף, ואם נשוב ונפטר מהם, יתגלה לנו משיח בן דוד פתאום. אם כבר קדם לו משיח בן יוסף יהיה כשליח לפניו ומדריך לאומה ומפנה את הדרך... אז יראו האומות כי החשוב ביותר שבו יתקרבו אל המשיח הוא שיביאו אליו מי שיש אצלם מאומתו מנחה, כאמרו "ולקחום עמים והביאום אל מקומם" (ישעיה י"ד)... וכל אומה תעשה בדבר זה כפי השג ידה... ומי שנשאר מבני ישראל במדבר ואין שם מן האומות מי שיביא אותו, יביאהו ה' במהירות כאלו הענן הרימו ונשאו, כאמרו "מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארבותיהם" (שם ס')...
וכאשר יתקבצו מן המאמינים החיים עם החיים כמו שתיארתי, תהיה אז תחיית המתים כמו שבארתי במאמר שלפני זה, והיה בן יוסף בראשם ולפניהם, מפני שהוא עבד צדיק שסבל את הנסיון... ואז יחדש ה' יתרומם ויתהדר את מקדשו כמו שתיארנו, "כי בנה ה' ציון נראה בכבודו" (תהלים ק"ב)... ויבנה כל הארץ עד שלא ישאר בה מקום חרב ולא שומם... ואז יתגלה אור השכינה זורח על בית המקדש, עד שיהו כל המאורות ביחס אליו חשוכים או עמומים... עד שכל מי שאינו מכיר את דרך בית המקדש ילך לאור אותו הנוגה לפי שהוא משוך מן השמים עד הארץ, כאמרו "והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך" (ישעיה ס'). אז תרבה הנבואה באומתינו, ואפילו בנינו ועבדינו, כאמרו "והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם" וגו' (יואל ג')... (שם פרק ו וראה עוד ערך משיח)
עתה אדבר אחר הפירושים הללו במה שנודע לי כי אנשים מאותם הנקראים יהודים, מדמים כי ההבטחות והנחמות הללו היו כולם בבית שני, וכבר עברו ולא נותר מהם מאומה... ולקחתי יחנך ה' יסוד דברי האנשים הללו שהיא ההתנאה, והכנסתיו במלאכת הדיוק, ומצאתיו בטל מכמה פנים, האחד שהבטחות משה רבינו עליו השלום באר בהם שהם בהתנאה, לפי שאמר "כי אם שמר תשמרון" וגו' (דברים י"א)... אבל אלו הנחמות אין בהן מן ההתנאות האלה מאומה כלל, אלא הם יעודים מוחלטים... ואחר הבאור הזה בטל כל מה שנדמה להם או מה שחשבו להטעות בו בענין התנאי וההתנאה. והואיל וכבר עקרתי יסוד בנינם אשיב עליהם אחרי כן חמש עשרה תשובות, מהן חמש בהוכחות מן הכתוב, וחמש בהוכחות המסורת, וחמש מהן נראין לעין... (שם פרק ז וח, וראה שם עוד)
ביום ההוא - כרת ה' עם אברהם ברית שלא לדון בו בניו ולגאלם מן המלכויות. (בראשית טו יח)
מי יחיה - מי יתקיים בזמן שיתגלה מאמר ה' לתת שכר טוב לצדיקים ולהעניש הרשעים, ומכתת האומות והמלכים ומגרה אותם אלו באלו. (במדבר כד כג)
עד עקרה ילדה - כן ירושלים שהיתה כאשה עקרה תתמלא מהגלות, ורומי תחרב. (שמואל א ב ה)
והפיץ - ויכנס אותם מן העמים שהם מפוזרים ביניהם כקצח... ויקריב זרעם לשבטיהם כזורע... (ישעיה כח כה)
חולק - אז יחלקו בית ישראל נכסי האומות. מרבה פסחים - אפילו אם ישארו ביניהם עוורים ופסחים גם הם יחלקו רוב עדי ובז. (שם לג כג)
וקווי ה' - והמקווים לגאולת ה' יתכנסו מבין הגלויות, יעלו אבר - יתחדשו לעלומיהם... (שם מ לא)
על ראשם - יהיה הולך ענן יקר. (שם נא יא)
ואת דורו - והנסים שיעשה להם בימיו מי יוכל לספר, כי יעבר שלטון האומות מארץ ישראל... (שם נג ח)
הנני מפתיה - משעבד אותה לתורה. והולכתיה המדברה - ואעשה לה נסים וגבורות כמו שעשיתי לה במדבר. ודברתי - וביד עבדי הנביאים אדבר תנחומים. (שם שם טז)
נשכימה לכרמים - אמרו בני ישראל נשכימה לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ונחפש בתורה אם הגיע זמן הגאולה, ונשאל החכמים המלאים מצוות כרימון אם הגיע זמן הקץ לעלות לירושלים להודות ולהקריב. הדודאים - כאשר יהיה רצון לגאול יאמר למשיח הגיע הקץ וזכות הצדיקים עלתה לפני כבשמים. (שיר השירים ז יג ויד)
עולה מן המדבר - כשיחיו המתים יבקע הר הזיתים וכל מתי ישראל יצאו מתחתיו, ואפילו צדיקים שמתו בחוץ לארץ יבואו לשם מתחת לארץ ויעמדו, ורשעים שנקברו בארץ ישראל יושלכו כאבנים... ויתפנקו על אדוניהם כבהר סיני, ובשעה זו תלד ציון בניה וירושלים תקבל בני הגלות. (שם ח ה)
תם עונך - ותגאלו על ידי מלך המשיח ואליהו הכהן הגדול. (איכה ד כב)
ושב ה' אלקיך - היה לו לכתוב והשיב, רבותינו למדו מכאן כביכול שהשכינה שרויה עם ישראל בצרת גלותם, וכשנגאלים הכתיב גאולה לעצמו, שהוא ישוב עמהם. ועוד יש לומר שגדול יום קבוץ גלויות, ובקושי, וכאילו הוא עצמו צריך לאחוז בידו ממש איש איש ממקומו. (דברים ל ג)
ואתם תלוקטו - מהגלויות, המוצא אחד מכם יביאנו מנחה. האובדים - שהם בארץ רחוקה לפנים מהסמבטיון קראם אובדים. (ישעיה כז יב ויג)
ובא לציון גואל - כל זמן שציון חרבה עדיין לא בא הגואל. (ישעיה נט כ)
צורותיו - ...והיה ראוי להם כשעלו מהגולה להיות גאולת עולם, אלא שגרם החטא, שלא היתה תשובתם על מנת שלא לחטא, ויצאו ברשות כורש ובנו לעצמן, ויש אומרים שנכשלו בבבל בע"ז. (יחזקאל מג יא)
אחרי - ימי הגולה ישובו, משום רשב"י שלשה דברים מאסו בימי רחבעם, מלכות שמים, ומלכות בית דוד ובית המקדש, אמר ר' שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו שלשתן, כדכתיב "ובקשו את ה' ואת דוד ופחדו אל ה' ואל טובו". (הושע ג ה)
רנו - דרך משל, גדולה תהיה בישראל, כי בעבור שיגאלו ישראל תגלה תפארת ה' לכל העולם. (ישעיה מד כג)
יעמד מיכאל - להפיל כסאות של מלכי ישמעאל, והצרה תהיה על כל העולם, וימלטו רק בעבור היות מיכאל השר הגדול על ישראל. הנמצא כתוב בספר - הצדיקים ימלטו. ורבים - להגאון הם המעטים, ולדעתי הצדיקים שמתו בגלות יחיו ויתענגו בלויתן וכו', וימותו פעם שניה ויחיו בתחיית המתים בעולם הבא שאין שם אכילה ושתיה וכו' אלא נהנים מזיו השכינה... (דניאל יב א)
יען אשר עשית את הדבר הזה - ...אבל עתה הוסיף לו יען אשר עשית המעשה הגדול הזה שנשבע בשמו הגדול ושיירש זרעו את שער אויביו, והנה הובטח שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שיפול ביד אויביו ולא יקום. והנה זו הבטחה שלימה בגאולה העתידה לנו. (בראשית כב טז)
...וכן ראיתי עוד במדרש חזית, דומה דודי לצבי, מה צבי זה נראה וחוזר ונראה, כך גואל הראשון נראה להם וחזר ונכסה מהם, וחזר ונראה להם, וכמה נכסה מהם... (שמות ה כב)
...כי המלחמה מן המשפחה הזאת היא הראשונה והאחרונה לישראל, כי עמלק מזרע עשו וממנו באה אלינו המלחמה בראשית הגוים, ומזרעו של עשו היה לנו הגלות והחרבן האחרון, כאשר יאמרו רבותינו שאנחנו היום בגלות אדום, וכאשר ינוצח הוא ויחלש הוא ועמים רבים אשר אתו ממנה ניושע לעולם, כאשר אמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו והיתה לה' המלוכה". והנה כל אשר עשו משה ויהושע עמהם בראשונה, יעשו אליהו ומשיח בן יוסף עם זרעם, על כן התאמץ משה בדבר. (שם יז ט)
...ודע והבן כי האלות האלה ירמזו לגלות הראשון, כי בבית הראשון היו כל דברי הברית הזאת הגלות והגאולה ממנו... ותסתכל עוד בענין הגאולה ממנו שאינו מבטיח רק שיזכור ברית אבות ובזכות הארץ לא ימחול עונם ויסלח חטאתם ויוסיף אהבתם כקדם ולא שיאסוף את נדחיהם, כי היה כן בעלותם מבבל, שלא שבו רק יהודה ובנימין והנלוים עליהם מעט מקצת השבטים ושבו בדלות ועבודת מלכי פרס, וגם לא אמר שישובו בתשובה שלמה לפניו, רק שיתודו עונם ועון אבותם...
אבל הברית שבמשנה תורה רמז לגלותינו זה ולגאולה שנגאל ממנו, כי השתכלנו תחלה שלא נרמז שם קץ וקצב ולא הבטיח בגאולה רק תלה אותה בתשובה... וכן "והפיצך ה' בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ" היא גלותינו היום שאנו מפוזרים מסוף העולם ועד סופו... והגאולה בברית ההיא השניה גאולה שלמה מעולה על כלנו אמר, "והיה כי יבאו עליך כל הדברים האלה הברכה והקללה" וגו', והבטיח "והטיבך והרבך מאבותיך", שהיא הבטחה לכל שבטי ישראל לא לששית העם. ושם הבטיח שיכרית ויכלה המגלים אותנו, שנאמר "ונתן ה' אלקיך את כל האלות האלה על אויביך ועל שונאיך אשר רדפוך". והנה אויביך ושונאיך רמז לב' האומות אשר רדפו תמיד אחרינו. ואלה דברים יבטיחו בגאולה העתידה הבטחה שלמה מכל חזיונות דניאל... (ויקרא כו טז)
ושבת - ...ולפי דעתי יש בו סוד גדול כי ירמוז למה שאמרו אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שגוף, וכבר דברתי בו. (דברים ל ב)
ואנכי הסתר אסתיר - פעם אחרת, כי בעבור שהרהרו ישראל בלבם כי חטאו לאלקים ועל כי אין אלקיהם בקרבם מצאום הרעות האלה, היה ראוי לרוב חסדי השם שיעזרם ויצילם... ולכך אמר כי על כל הרעה הגדולה שעשו לבטוח בע"ז יסתיר עוד פנים מהם, לא כמסתיר פנים הראשון שהסתיר פני רחמיו ומצאום רעות רבות וצרות, רק שיהיו בהסתר פני הגאולה ויעמדו בהבטחת פני רחמיו, "ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים" וגו' עד שיוסיפו על החרטה הנזכרת ודוי גמור ותשובה שלימה כמו שנזכר למעלה... (שם לא יח)
אשביתה מאנוש זכרם - ...והנה יאמר הכתוב כי היה במדת הדין להיותנו כן בגלות לעולם לולי כעס אויב, ויורה זה כי בגלותנו עתה תמה זכות אבות, ואין לנו הצלה מיד העמים רק בעבור שמו, כענין שאמר ביחזקאל "וקבצתי אתכם מן הארצות אשר נפוצתם שם ונקדשתי בכם לעיני הגוים וידעתם כי אני ה' בעשותי אתכם למען שמי לא כדרכיכם הרעים וכעלילותיכם", וכן נאמר עוד "ואעש למען שמי לבלתי החל לעיני הגוים" וגו', ולכך הזכיר משה בתפלתו "ואמרו הגוים אשר שמעו את שמעך לאמר" וגו'... אבל השם ברא את האדם בתחתונים שיכיר את בוראו ויודה לשמו, ושם הרשות בידו להרע או להטיב, וכאשר חטאו כולם לא נשאר רק העם הזה לשמו, ופרסם בהם האותות והמופתים כי הוא אלקי האלקים... ועל כן ראוי מדין הרצון שהיה בבריאת העולם שיהיה רצון מלפניו להקים לו לעם כל הימים, כי הם הקרובים אליו והיודעים אותו מכל העמים. וזה טעם "כי ידין ה' עמו ועל עבדיו יתנחם", שיזכור ה' ברחמים כי הם עמו מאז, ויזכור כי הם עבדיו שעמדו לו בגלותם כעבדים לסבול הצרות והשעבוד... וכבר רמזתי בבריאת האדם סוד נשגב ונעלם צריך ממנו שנהיה לו לעם והוא יהיה לנו לאלקים, כענין שנאמר כל "הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו" וגו'. (שם לב כו)
...וזהו שהתנבא ישעיה ואמר "ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו לקנות את שאר עמו" (ישעיה נ"ו), שאמר שנית שגאולת עשרת השבטים תהיה ראשונה, וזהו "את שאר עמו" ואחר כך הוא מסדר שני הגלויות ומזכיר שתי הגאולות, וקראו לכל א' וא' בשמו הראוי, אמר "ונשא נס לגוים ואסף נדחי ישראל" (ישעיה י"א), קרא עשרת השבטים נדחים לפי שהם עומדים ביחד אבל נדחים ממקומן, וקרא גלות יהודה נפוצים, "ונפוצות יהודה יקבץ" (שם). וימשחו להם בית ישראל משיח, ויכבוש ארצות ומלכים ויבא לירושלים, ויבנה אותה, כדכתיב "בונה ירושלים ה' נדחי ישראל יכנס" (תהלים קמ"ז), וימות במלחמה, ועליו נאמר "ביום ההוא יגדל המספד בירושלים" (זכריה י"ב)... ואחר כן יבואו הנפוצות המפוזרים בין העמים ושמו להם ראש א' הוא משיח בן דוד שהיה עמהם בגלות, וברשיון מלכי האומות ובעזרתם ילכו לארץ ישראל, כדכתיב "והביאו את כל אחיכם" (ישעיה ס"ו), ויהי המלכות ההיא נמשך ואינו פוסק לעולם. וזהו "נאום ה' אלקים מקבץ נדחי ישראל" (שם נ"ו), אלו עשרת השבטים, "עוד אקבץ עליו" על הנקבצים ההם קובץ אחד, הם נפוצות יהודה... ואפשר שבין שתי קיבוץ גלויות אלו יהיה זמן מרובה, ובתוך כך יהיו רועים על העתים לברר וללבן בו רשעי ישראל ולהתיך אותם כהיתוך כסף בתוך כור, וזהו יהיה לאלף ומאתים ותשעים הוא קץ דניאל, שהוא חמשת אלפים ומאתיים לבריאת העולם. ועוד נאמר "אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה, הרי שהגאולה כמו כן תברר ותתלבן, כלומר שלא תהיה בפעם אחת, כמו שמצינו בבית שני שהיה בין בנין הבית ובין הפקידה י"ח שנה... ובעת ההיא יגברו המלחמות והמהומות העצומות ויגיעו ימי הנחמות וההבטחות המופלאות הגדולות הנוראות. אבל התחלת הגאולה בע"ה תהיה תוך קפ"א...
ואמר "גם את בדם בריתך שלחתי" וגו' (זכריה ט'), ירמוז בכאן על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב, ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות, ולא ישאר בידם רק זכות מצות מילה. "גם היום מגיד משנה אשיב לך" (זכריה ט'), כאשר שלחתי מבשר טוב לגאולת אפרים כן אשלח לכם מבשר שני. "ועבר בים צרה" (שם י'), הוא בעבור מלך הצפון הוא קיסר שיבא מעבר לים ברכב ובפרשים ובאניות רבות וילכו כל ארץ מצרים ומלכות כוש... ואז יפשוט על כל העולם כלו ט' חדשים, ובהיותו שם ישמע שעם רב באים מדרך המזרח, הם עשרת השבטים ויצא לקראתם ויערוך למלחמה עליהם... ועל אותו היום נאמר "והיתה עת צרה אשר" (דניאל י"ב)... ויפלו כולם חללים לפני ה' ולפני מחנהו, כמו שנאמר "ובא עד קצו ואין עוזר לו" (שם י"א). אחרי כן ילחמו בני יהודה עם בני ישראל ויבואו על ירושלים... לפי שקנאו אפרים על בני יהודה בדבר המלוכה... ואחר כך תהיה מלחמת גוג ומגוג ויהיו כל המלחמות וכל הקנאים עוברות לאלף הששי ג' מאות ול"ה שהוא קפ"ט. (שיר השירים ח יג, וראה עוד משיח-ימות)
וכן היה סוד הגלות הנרמז בתבת "ונושנתם" מסורת אצלם, שבאותה פרשה נרמזת בגימטריא חשבון הגלות, ולא נודעה עד שבאה הגזירה ההיא. וכן דומה שגאולתנו העתידה נרמזת שם בפרשה מתחלת "ובקשתם משם את ה' אלקיך ומצאת" עד סוף ההבטחה ההיא. והענין מורה שאינו על גאולת בבל, כי לא היתה באחרית הימים, וגם כי ההבטחה הזאת נאמרה לכל ישראל. וכן אצלי אף על פי שתיבת "ונושנתם" חשבון הגלות הראשונה, ענין "והפיץ ה' אתכם" אינו רק על גלותנו זאת, עד שנשוב באחרית הימים אל ה' אלקינו...
עוד יש בתורה נבואה עתידה של בלעם שהיה נביא גדול, וידע בה משה רבינו מפי הגבורה שהיא אמת, ולא כתב לנו דברי משתגע. ושם ד' נבואות... ואמר על עצמו "ותהי אחריתי כמוהו", כי אנחנו נוחלי גן עדן... ובפעם הרביעית פירש שנבואתו תבא באחרית הימים, ומפני כן קרא עצמו שומע אמרי א-ל, ויודע מה בדעת עליון לעשות בעולמו, שאמרו על כך ליבא לפומא לא גליא, ולהרחקת הזמן אמר "אשורנו ולא קרוב" (במדבר כ"ד), כשידרוך כוכב מיעקב והוא המשיח... ויתכן שהנבואה כוללת שני המשיחים על פי קבלת רז"ל... (שער הגאולה שער א)
ומחכמי ישראל מי שהסכים שאף על פי שאין עושין תשובה הם נגאלים, והוא ר' יהושע שניצחו לר' אליעזר מהכתוב "וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע"... בהיות המאמר חלוט עם השבועה הגדולה החלה עליו. רצה החכם לומר כי הדבר מותנה בתשובה ותלוי ביראה ובעבודה, אך יש לו זמן קצוב שלא יארך יותר, וישראל עם היותם חוטאים במקצת, אינם פורקים עול התורה, ויבחר האלקים בהם בזכות הקודמים מהם, כאשר עשה בצאתם ממצרים, עם היותם ערום ועריה מהמצוות. ודע יעזרך האלקים, כי אם נסכים בלבנו שפשעינו וחטאת אבותינו אבדו ממנו כל הנחמות, ויתמיד עלינו הגלות מאין סוף, ורצה האלקים לענותינו בשעבוד מלכיות לרצון או לתועלת, כל זה לא יזיק בעיקר התורה, כי אין תכלית גמולנו ימות המשיח ואכול פרי הארץ וכיוצא בזה מן התענוגים, גם לא הקרבנות ועבודת בית המקדש, רק תכלית רצוננו העולם הבא, והתענג הנפש בתענוג גן עדן. אבל עם כל זה אנחנו מחזיקים דבר הגאולה ומעידים בה, שהיא אמת מפורסמת אצל בעלי התורה והנבואה, ומשתעשעים אנו בדבריה מתקותינו שעל ידה נשיג קרבה אל האלקים, בהיותנו במקדשו עם כוהניו ונביאיו... כי אז בימי המשיח יבטל יצר הרע שנשיג האמת כאשר הוא, או לענין אחר אשר סודו עמוק, ועוד שאנו חפצים להראות קידוש השם לעיני העמים הטועים. (שם שער ב)
כצאן תעינו - יאשים את ישראל שבגלותם ישימו כל כוונתם בעסקי העולם הזה, וראוי להם להיות בוכים ולהתפלל לפני ה' לילה ויום שיכפר עוון ישראל ויחיש הגאולה, כי המשיח יבא מיד בתשובה, ואם לאו יתאחר עד הקץ, והמשיח מצטער על שאיחר. נגש והוא נענה - בבואו בתחילה עני רוכב על החמור יבואו עליו נוגשי כל עיר ושוטריה ויענו אותו בחירופין... וחפץ ה' בידו יצליח - כי ישלים הגאולה שהשי"ת חפץ בה, וילמד לכל העמים להשכיל ולדעת את ה'... (ביאור פרשת הנה ישכיל עבדי, וראה עוד ערך משיח)
הביטו אל אברהם אביכם - כמו שבירכתים בבן אחר שנואשו בזקנתם, כן אגאלכם כשתתיאשו מהגאולה. (ישעיה נא ב)
ברגע קטון - נגד רחמי הגאולה תהיה הגלות בעיניך כרגע קטון. (שם נד ז)
כי אין איש - מצינו בתורה "ושבת עד ה' אלקיך וגו' ושב ה' אלקיך את שבותך", שעל ידי תשובה יהיה קיבוץ גלויות, אך כתוב גם "וזכרתי להם ברית ראשונים" וגו' ושבחסד הא-ל וזכות אבות יגאלו. וגם חז"ל נבוכו בזה, ואמר ר' יוחנן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או בדור שכולו חייב, דכתיב "וירא כי אין איש", וכתיב "ועמך כולם צדיקים", ועוד פסוקים סותרים. ויש לומר שרוב ישראל ישובו אחר שיראו סימני הגאולה, ויגאלו בזכות הרוב. (שם נט טז)
אחד מעיר - אפילו אם ישאר יהודי אחד בעיר ושנים במדינה אקחם. ולרז"ל אחד מזכה כל המשפחה ושנים כל העיר ויגאלו בזכותו. (ירמיה ג יד)
...ובהערת בני אדם והתעוררותם אל אהבת המקום ההוא הקדוש ימהר הענין המיוחל, שכר גדול וגמול רב, שנאמר (תהלים ק"ב) "אתה תקום תרחם ציון וגו' כי רצו עבדיך את אבניה" וגו', רוצה לומר כי ירושלים אמנם תבנה כשיכספו בני ישראל תכלית הכוסף עד שיחוננו אבניה ועפרה. (מאמר ה כז)
חייבין אנו להזהר במצות צדקה יותר מכל מצות עשה, שהצדקה סימן לצדיק זרע אברהם אבינו, ואין כסא ישראל מתכונן ודת האמת עומדת אלא בצדקה, ואין ישראל נגאלין אלא בצדקה... (מתנות עניים פרק י א)
המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות בית דוד ליושנה לממשלה הראשונה, ובונה המקדש ומקבץ נדחי ישראל, וחוזרין כל המשפטים בימיו כמו שהיו מקודם, מקריבין קרבנות ועושין שמיטין ויובלות... (מלכים פרק יא א)
אל יעלה על הלב שבימות המשיח יבטל דבר ממנהגו של עולם, או יהיה שם חידוש במעשה בראשית, אלא עולם כמנהגו נוהג... שיהיו ישראל יושבין לבטח עם רשעי עכו"ם, ולא יגזלו ולא ישחיתו... יראה מפשוטן של דברי הנביאים, שבתחילת ימות המשיח תהיה מלחמת גוג ומגוג, ושקודם מלחמת גוג ומגוג יעמוד נביא לישראל לישרם ולהכין לבם ולשום שלום בעולם... ויש מהחכמים אומרים, שקודם ביאת המשיח יבא אליהו, וכל הדברים האלו וכיוצא בהן לא ידע אדם איך יהיו עד שיהיו, שדברים סתומים הן אצל הנביאים, וגם החכמים אין להם קבלה בדברים אלו... (שם פרק יב א וב)
לא נתאוו החכמים והנביאים לימות המשיח כדי שישלטו על העולם, ולא כדי שינשאו אותם העמים או לאכול ולשתות ולשמוח, אלא כדי שיהיו פנויין בתורה וחכמתה, כדי שיזכו לחיי עולם הבא, ובאותו זמן לא יהיה שם רעב ומלחמה, ולא קנאה ותחרות, שהטובה תהיה מושפעת הרבה, ולא יהיה עסק בכל העולם אלא לדעת את ה' בלבד, ולכן יהיו ישראל חכמים גדולים וידעו הדברים הסתומים וישיגו דעת בוראם כפי כח האדם... (שם ד וה)
ראה עוד ערך משיח.
באחרית הימים - הם ימות המשיח, וראוי היה שיגיד להם דברים עתידים בענין הגאולה הקרובה היא גאולת מצרים, ואיך יתכן שיניח הענין הקרוב ולא ירמוז הגאולה הנפלאה ההיא או ירמוז הגאולה הרחוקה. ויתכן לפרש שכבר רמז לגאולת מצרים למעלה בתוך דבריו, כי מה שאמר "והיה אלקים עמכם" רמז להם גלות מצרים, ומה שאמר "והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם" זו גאולת מצרים... ואחר שרמז לגאולת מצרים הוסיף לרמוז הגאולה האחרונה הזו באחרית הימים, לפי ששתיהן דומות זו לזו, וקבלה ביד הנביאים שעתידה גאולתנו זאת שתהיה בדמיון גאולת מצרים בהרבה ענינים, מלבד שתהיה בה תוספת מעלה והשגה בלבבות בידיעת השי"ת. והזכיר בה שתי לשונות, והם האספו והקבצו, לרמוז על שני קבוצים הם נדחי ישראל ונפוצות יהודה... (בראשית מט א)
ותעל שועתם אל האלקים - ...ואפשר לומר כי הפרשה הזאת היא רמז לגאולתנו זאת העתידה שהיא תלויה בתשובה ובתפלה, כי כן בגאולת מצרים חזרו בתשובה והתפללו אל ה' העונה בעת צרה, ונתקבלה תפלתם ובא להם הגואל מיד, ועל כן סמך לו "ומשה" לרמוז כי ביאת הגואל תלויה בתשובה ובתפלה... (שמות ב כג)
למה הרעותה - ...ודע כי עניני הגלות הזה הראשון רמז לעניני גלותנו זה האחרון שאנו עומדים בו בשעבוד ויסורין ברשות מלכות ארם, ואנו מצפין לישועת השי"ת, כענין שאמר דוד ע"ה על הענין הזה (תהלים קל"ו) "נפשי לה' משומרים לבקר שומרים לבקר", ממתינים וחוזרים וממתינים, ואם תתאחר הגאולה לבא הכל להוסיף לנו שכר טוב ולהטיב אותנו באחריתנו. וכדי להוסיף פורענות ועונש לאותם המשתעבדים בנו. וכשם שמצינו שנדחקה להם השעה לישראל במצרים מעת בא הגואל הראשון לפני פרעה ואמר לו בדבר השי"ת שלח את עמי ויחוגו לי במדבר, ואחרי זאת כבדה עליהם העבודה ונתעוררה עליהם השנאה ונתוספה ביניהם מאד על מה שהיתה, כן בגאולתנו זאת העתידה בהגלות הגואל האחרון תתעורר השנאה בין העכו"ם לישראל ויוסיפו שעבוד על שעבודם, ויהיה הגואל נגלה וחוזר ונכסה כדי להתעות את העכו"ם ולהקשות את לבם, שכן מצינו בגאולת מצרים... וכאשר יתקרב הקץ תהיינה צרות רבות ומתחזקות, והוא סימן הישועה לישראל, וכן אמרו במדרש (ישעיה נ"ט) "כי יבא כנהר צר רוח ה' נוססה בו", אם ראית דור שצרות רבות באות עליו כנהר חכה לו... (שמות ה כב)
ומושב בני ישראל - מצינו בגאולת מצרים ג' קצים, והם ת' שנה, ת"ל שנה, רד"ו שנה... וכן תמצא בגאולתנו העתידה ג' קצים בספר דניאל, אלף ק"נ, אלף ר"צ, אלף של"ה (ראה שם הפירוט)... והיתה הסבה מאת הקב"ה שהיתה גאולת מצרים על ג' קצים כדי לחזק ידינו הרפות בגלותנו זה, ושלא נאמר אבדה תקותנו נגזרנו לנו, כי מאחר שנתברר לנו כי ג' קצים אלו של גאולת מצרים שלשתן היו אמת, כן עלינו להאמין כי ג' קצים המפורשין בדניאל בגאולתנו העתידה כלם אמת אף על פי שיש שם מדות וחשבונות מתחלפות, ועל כן נגזרו כאן וכאן ג' קצים, שאם יזכו יהיו נגאלין בראשון, ואם לא יזכו בראשון יזכו בשני, ואם לא יזכו בשני יזכו בשלישי, ואי אפשר שתתאחר הגאולה מן הקץ הקצוב האחרון, כן כתב רבינו חננאל ז"ל. (שם יב מ)
והיה כי יביאך - וכן הפרשה השניה הסמוכה התחיל "והיה כי יביאך" פעם שנית... והשני חסר יו"ד ירמוז לקבוץ גליות שלעתיד, שלא תצטרך שם מלחמה, והזכיר בה "אשר נשבע לך ולאבותיך" על היעודים והנחמות המופלאות שהתנבאו לנו הנביאים אחר האבות. ואמר בו "ונתנה לך", כי אז תהיה לנו הארץ מתנה עולמית... (שם יג ה)
ויתכן עוד לתת טעם בסמיכות פרשיות זו לזו פרשת יתרו לפרשת עמלק ואחריה פרשת בחדש השלישי ששם מתן תורה, ואחריה פרשת ואלה המשפטים. והוא שידוע כי זרעו של עשו קוץ מכאיב לישראל בכל הדורות בין במלחמה הראשונה לישראל גם האחרונה. וירמוז הכתוב כי כשם שהמלחמה הראשונה נצחנוה על ידי משה ויהושע, כן האחרונה, והוא הגלות החל הזה אשר אנחנו בידם עתידין אנו להגאל על ידי אליהו שהוא משבט לוי כמשה, ומשיח בן יוסף שהוא משבט אפרים כיהושע, וכשם שבגאולה ראשונה של מצרים נתגייר יתרו וחזר לאמונתנו, כן בגאולה אחרונה יתגיירו כל העו"ג ויחזרו לדתנו, ועל כן נסמכה פרשת בחדש השלישי שהיא מתן תורה... ועל כן נסמכה פרשת ואלה המשפטים כי מתוך המשפטים והדינין יוצאים בני אדם אלו זכאין ואלו חייבין, וכן הענין ביום הדין של תחית המתים... (שם יח א)
ועוד יש לומר בענין מוליך ומביא מעלה ומוריד בין בתנועת חזה ושוק ובין בתנועת הלולב שבזה רמז לגלות ולגאולה, מוליך על שם (איכה א') "וילכו בלא כח לפני רודף", ומביא על שם (ירמיה ל"א) "הנני מביא אותם מארץ צפון", מעלה למי שהעלה שכינתו מקרב ישראל, שנאמר (יחזקאל י"א) "ויעל כבוד ה' מעל תוך העיר", ומוריד למי שעתיד להורידה ולהשרותה בישראל, שנאמר (ישעיה ל"א) "כן ירד ה' צב-אות לצבוא על הר ציון" . ויש בו עוד רמז לתחיית המתים, מוליך על שם שכתוב (תהלים ע"ח) "רוח הולך", ומביא על שם שכתוב (יחזקאל ל"ז) "ותבא בהם הרוח ויחיו"... (ויקרא ז ל)
או לעקר משפחת גר - ...וזהו שאמרו במדרש "וכי תשיג יד גר ותושב", גר זה נבוכדנצר, ותושב זו מלכות מדי וכו', הוציא לנו המדרש מן הכתוב הזה רמז ארבע מלכיות. ולפי דעתי עשו זה בכונה גמורה לפי ענין הפרשה, כי יש בפרשה התעוררות ורמז והבטחה לישראל בגאולת שעבוד ארבע מלכיות, וגם יש בה עוד רמז כי הגאולה תלויה בתשובה, ואף אם לא יעשו תשובה אי אפשר להתאחר מזמן הקץ הקצוב... ואמר "אחד מאחיו יגאלנו" והוא משיח בן דוד שהוא משבט יהודה מיוחד שבכל השרים, ועוד יכלול אחד מאחיו כלומר שיהיה הגואל בשר ודם כשאר האחרים נולד מאב ואם, כדמיון משה שהיה הגואל הראשון שבמצרים. ואמר "או השיגה ידו ונגאל" כלומר בכסף, והיא הגאולה בתשובה הנמשלת לכסף, כי כשם שהכסף לבן וטהור, כך התשובה מטהרת הנפש ומלבנת העונות. ואמר "וחשב עם קונהו" הוא הקב"ה הקונה שמים וארץ שיביא לחשבון כל אומה ואומה ששעבדו לישראל... וקרא הגאולה "שנת היובל", לפי שהיובל זמן חרות, ועוד על שם (תהלים ע"ו) "יובילו שי למורא", ועל שם שכתוב "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'". ואמר "אם עוד רבות בשנים ואם מעט נשאר בשנים", כלומר שהפדיון יהיה לפי השנים, כי לפי גודל התשובה תתקרב הגאולה או תתרחק. ואמר "ואם לא יגאל באלה", שאם לא יגאל על ידי תשובה בשנות הגלות האלה "ויצא בשנת היובל", כלומר שלא יתאחר זמן הגאולה מן הקץ הקצוב ואילך... (שם כה מז)
אלה מסעי - ועוד יכלול בספור המסעות תועלת אחרת, כי ירמוז לעתיד, שהרי דברי הנביאים כולם מוכיחים שהגאולה האחרונה כדמיון הראשונה, וכשם שיצאו ישראל בגאולה ראשונה ממצרים אל המדבר, כן בגאולה האחרונה עתידים שיצאו הרבה מישראל אל המדבר ויעברו במקומות האלה, והקב"ה יכלכלם וינהלם שם כמו שעשה לישראל במדבר... והכתוב ירמוז זה ממה שהזכיר כאן ב' פעמים לשון "מוצאיהם", כי האחד הוא יציאת ישראל ממצרים, והשני יציאתנו מן הגלות החל הזה... (במדבר לג א)
הנסתרות - ...ויתכן לפרש הנסתרות לה' אלקינו, כי מפני שהזכיר בפסוק של מעלה "ויתשם וישליכם אל ארץ אחרת כיום הזה", וגלות הנדחים והנפוצים הוא ארוך ביותר והקץ סתום ונעלם ונסתר, לכך סמך מיד ואמר "הנסתרות לה' אלקינו", כלומר אין לנו בו שום ידיעה כי הוא ענין נסתר לה' אלקינו לבדו, ואין אתנו יודע עד מה... (דברים כט כח)
ושבת - ...ופירש הרמב"ן ז"ל כי לזה נסמכו שני הפסוקים זה לזה, מלת נפשך למלת ושב, לבאר כי כשתשובו בכל נפשכם עד ה' אלקיך, כלומר שכל הנפשות של ישראל שהן בגוף ישובו עד ה' ויזכו החדשות לצאת, "ושב ה' אלקיך את שבותך ורחמך".. וכן עוד ביבמות פרק הבא על יבמתו אמר אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף... (שם ל ב)
בא וראה כמה גדול כח האמונה, שלא נגאלו ישראל ממצרים אלא בשכר האמונה, שנאמר "ויאמן העם", אף בגאולה העתידה עתידין להגאל בשכר האמונה, שנאמר "פתחו שערים ויבא גוי צדיק שומר אמונים"... (כד הקמח אמונה)
...ואף על פי שנשתעבדו ישראל בעולם הזה לשעבוד מלכיות וגלו מן הארץ הקדושה עתידין הן לחזור אליה, ושיבנה בית המקדש ויעמוד לעד, שכן נתנבא ירמיה בג' פרשיות, הבטיחנו שיהיו ישראל קיימים כל ימי עמידת חוקות שמים וירח וכוכבים, והבטיחנו שהקב"ה לא ימאסם לעולם שזה מן הנמנע, והבטיחנו שיבנה בית המקדש בנין שלא יהרס לעולם. וכתב רבינו שלמה, אין בכל נבואת הנביאים נחמות עתידות מחזיקות טובות לעת הגאולה כנבואת ירמיה, ונבואה זו עתידה, שהרי לא נהיתה בבית שני...
ומפני שכל אחד מישראל חייב שיחזק לבו בהבטחת הנביאים, לכך הזכיר דוד בכאן, "קיויתי ה' קיותה נפשי", כי ראה ענין הגלות הארוך, נתנבא עליו לעתיד לבא בלשון תקוה ותוחלת, וכפל הלשון לחוזק התקוה, כי בזמן שישראל יהיו מתייאשים ממנה תבא, ותהיה להם פקידה אחר היאוש. והנה אנו רואים שהבטיחנו משה ע"ה בתשובה לסבת הגאולה, באמרו "ואתה תשוב ושמעת", וכיוון שהבטיחנו שנשוב הבטיחנו שתגדל מעלתנו יותר מכל הזמנים שעברו, "והטיבך מאבותיך", והכוונה יותר ממעלת דוד ושלמה, והבטיח עוד שינקום נקמתנו מהאומות שרדפונו, אויביך - בני עשו, ושונאיך - בני ישמעאל... (כד הקמח גאולה א)
קבלה בידנו שהגאולה העתידה תהיה בדמיון גאולת מצרים, כשם שמצינו קריעת ים סוף בגאולת מצרים, כן תמצא בגאולה העתידה, "והחרים ה' לשון ים מצרים" וגו' (ישעיה י"א), שיתן דרך בים. וכתיב "כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור" (שם כ"ג), שצור מלכות אדום, לפיכך כתיב חסר, ודרשו רז"ל כל צר חסר במלכות הרשעה מדבר. כשם שמצינו במשה המושיע הראשון שגדלתו בתיה בתוך פלטרין של פרעה, ומשם יצא והחריבו, כן תמצא למושיע האחרון שעתיד לצאת מתוך מטרופולין של רומי ומחריבה, הוא שניבא ישעיה (כ"ז) "שם ירעה עגל" וגו'. ועל כן כשאנו בגלות ראוי לנו לסבול כל הצרות ולהתפלל להקב"ה שיתן לנו כח לסבלן, ושיהיה בטחוננו בו שהכל לטובתנו. וכמו שאירע לנו בשעבוד מצרים שסבלנו כמה יסורין ושעבוד ועינוי, והקב"ה ברחמיו הרבה נפלאותיו בפרעה והוציאנו ביד רמה, כן הוא עתיד לעשות בגלות המחודש הזה, שסבלנו בדורות שעברו כמה צרות ויסורין וגזרו עליהם גזירות מחודשות ושמדים, וכמה מישראל מסרו עצמם להריגה על יחוד השי"ת, על אחת כמה וכמה שעתיד הקב"ה לכפול שכרנו ולחדש נסים ונפלאות לעיני הגוים יותר ויותר מביציאת מצרים.
ולפיכך תמצא ביעקב אבינו, השלישי באבות, שהיו כל עניניו ומקריו רמז לגלות השלישי, אחר שעברו עליו כמה צרות עם עשו הרשע והשר שלו, שהתגבר באחרונה על הכל, וניצל, ואמר בו "ויבא יעקב שלם"... (שם נר חנוכה)
פסח זה כולל ב' גאולות, גאולה ראשונה של יציאת מצרים, וגאולה אחרונה העתידה... ואמר "אראנו נפלאות" על גאולה האחרונה ועתידה, שתהיה בדמיון גאולת מצרים... במצרים דם, ובאדום דם, שנאמר "דם ואש ותמרות עשן" (יואל ג'), במצרים צפרדעים שקולן קשה, ובאדום כתיב "קול שאון מעיר" (ישעיה ס"ו)... וכן ביאר בישעיה עוד בפרשת קומי אורי וגו', ועל כרחך היא נבואה עתידה, כי מעולם לא נתקיימה בשום זמן מהזמנים, דכתיב "כלם נקבצו באו לך" (ישעיה ס'), וידוע שבבית שני לא נקבצו כולם... אבל היו אבותינו בבית שני משועבדים למלכיות, וידוע ומפורסם בתלמוד שהיה רבינו הקדוש גדול הדור ונשיאו, ומעלה מס למלכות קיסר... ואמרו במדרש, בית ראשון ושני שנעשו על ידי בשר ודם, לפי שסופן ליחרב נקראו על שמו של בשר ודם, "ציון היא עיר דוד", אבל הבית השלישי שעתיד להיות בנין שמים ולהתקיים לעולם נקראת על שמו של הקב"ה, "וקראו לך עיר ה'" וגו'. (שם פסח ב)
..."ויסר המלך את טבעתו" וגו', כי טבעת דבר עגול, ורמז לגלגל, והכוונה שנהפך הגלגל, ויש בזה רמז לעתיד, כי יתהפך הגלגל ויהיו עליונים למטה ותחתונים למעלה בכח השם המיוחד. וזהו שהזכיר דוד ע"ה בגאולה העתידה "י'שמחו ה'שמים ו'תגל ה'ארץ", כי תאבד מלכות אדום הרשעה ותחזור המלכות לישראל. ומה שנתגיירו מן האומות בימי מרדכי ואסתר, וחזרו רבים לדתנו רמז הוא לעתיד שיתגיירו האומות ויבואו בבריתו של הקב"ה... וכשם שהיו ישראל בימי מרדכי נבזים ושפלים ביד אויביהם החושבים להומם ולאבדם, ואחרי כן נהפך הגלגל והיו מכבדים אותם, כן לעתיד, ועל זה אמר הנביא "והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה לה'"...
והזכיר בענין הגאולה שמים וארץ, להורות כי יהיה הענין לפלא גדול כחידוש העולם בבריאת שמים וארץ, ואז יתברר לכל האומות חסד ה' עלינו שלא שכחנו ולא עזבנו בגלות... (שם פורים)
ולכה איפוא - לכה מלא ה"א, שבסוף ה' אלפים ימלך, כי אז יתן ה' נקמתו באדום. (בראשית כז לז)
אני ה' אלקיכם - וכתיב עוד לא תעשו לכם אלילים, ומה שייך זה לכאן, אלא אומר אני שבא ליתן טעם על מה אנו נגאלים בלא קיום המצות, שהרי מכל מקום קיימו דבור לא יהיה לך אלהים אחרים. (ויקרא כה נה)
על פני כל אחיו נפל - וסמיך ליה ואלה תולדות יצחק, לומר כשיפול ישמעאל באחרית הימים אז יצמח בן דוד שהוא מתולדות יצחק. (בראשית כה יח)
שמורים - ב' במסורה, ליל שמורים, ושמורים לכל בני ישראל, שחלק הקב"ה ליל ט"ו לשנים, חציו ליציאת מצרים וחציו השני לגאולה העתידה. (שמות יב מב)
א-ל מוציאו ממצרים - אמר זה ב' פעמים לומר כשם שהוציאם מצרים כן יוציאם לעתיד לבא מבין אומות העולם. (במדבר כד ח)
המסות הגדולות - כל האלפא ביתא בזה הפסוק חוץ מבי"ת, רמז כי עוד יעשה פעם שנית נפלאות כימי צאתך מארץ מצרים. (דברים ז יט)
היינו כחולמים - צרות הגלות יהיו בעת הגאולה בעינינו כחלום ולא נחשבם כלל. או הפלא יהיה גדול כל כך, שכל אחד חושב רק חלום. או בעודנו בגלות חולמים תמיד על הגאולה. (תהלים קכו א)
ולא חילינו - שאם היו מתפללים היה מקדים הגאולה. (דניאל ט יג)
יעמד מיכאל - להמשיך עם גבריאל ההשגחה הפרטית על ישראל. ולא ידענו אם הצרה תהיה רק על ישראל או כללית בסבת המלחמה, ואז יחדש ה' מופת המלכות החמישית להתקיים לעולמי עד. יקיצו - ויהיה טבעם כשאר אנשים שמעשיהם בבחירתם, ולכן יש מהם שיזכו בבחירתם לשלמות. ככלות נפץ - אחר מועד מועדים וחצי יחל עם קודש לנפץ המלכיות, ולא נדע מאימתי החשבון, וידמה שהוא מעת התפשטות האמונה בימי קונסטנטין. (שם יב א וז)
וכתיב במדרש שניתנה מצות מילה להתפאר בה ישראל, שנאמר מעשה ידי להתפאר הקטן וגו' (ישעיה ס') ראשי תיבות מילה, ובזכותה עתידין ישראל להגאל, ואף על פי שימעטו כל הזכיות ולא יהיו ראויין ליגאל, דכתיב בתריה אני ה' בעתה אחישנה. (נר ג פרק א)
...שדניאל ראה ד' חיות, הרביעית נתפרשה בדברי רז"ל שהיא עמלק, ונתנבא דניאל שיהיו נמסרים בידיו עד עת קץ. ולפי הנראה מהכתובים גם לדניאל עצמו לא נתבאר ברצונו. ואין מהתימא אם נעלמו הדברים, כי יש לזה שתי סבות, א' מצד עוצם הענין הראוי להסתר כדי שלא ישתוממו רבים על אורך הזמן, והב', כי הנבואה בעת ההיא היתה הולכת ומתמעטת, וידוע שמדרגותיה הן הבאור וההעלמה, ויחוייב מזה שבזמן הקרוב להפסק הנבואה תהיה בתכלית ההעלם עד שלא מצאו בה המפרשים ידיהם ורגליהם. ולכן אין מהתימא על מחשבי קצין שטעו, כי כן קרה בשתי הגאולות הקודמות, עם היות ענינם מפורש בכתוב, במצרים טעו בני אפרים ומהרו את הקץ, ובבבל בלשאצר ואחשורוש וגם דניאל מנו וטעו. (דרוש ד)
...והנה י' הדברות ותורה שבכתב נכתבו, אבל לא תורה שבעל פה, והיה קושי ללמדה ורבו הספקות, ובזמן המוצלח לעתיד לבא יהיה הלימוד האלוקי מושפע בשכלם בלי מסך מבדיל... וילמדו ולא ישכחו, ויוסר מהם יצר הרע מה שלא היה אפילו בלמדם מפי משה, ואמרו שב' אלפים שנות תורה יכינו אותנו לכך. ומה שאמרו אחריו ב' אלפים שני משיח לא נתכוונו למשיח שיגאלנו מגלותנו, ותדע שאמרו על חזקיה איש שלם מאד ואהוב לאלקים בקש הקב"ה לעשות חזקיה משיח (סנהדרין צ"ד), ודאי לא היה משיח לגאלנו, שהרי לא נעקרו אז מעל אדמתם, אלא שהיה שלם על זה השיעור, אלא שדורו לא היה ראוי לכך. ואחר שלא הספיקה זכותו ונתחייבנו גלות ונתערבנו בגוים ולמדנו ממעשיהם, היתה זו סבה עצומה להתרחק מאתנו השלימות, ואי אפשר לקבל השיעור מההצלחה הנפשית מבלי שתוקדם לה גאולת הגופים והספקת צרכיהם, ויבא המשיח המקווה לגאלנו תחילה מהשיעבודים... (בראשית לז א)
וכמו שלא יצוייר שלימות המציאות כאשר יפקד או יבטול אחד מהנמצאים העליונים... כן לא ישוער הטוב והשלימות באומה הזאת, אם אין הענינים הכוללים עומדים על תילם, ומה גם בנפול אחד משבטיהם, שהם על מספר י"ב מזלות... ולצורך הכרחיות זו ייעדו כל הנביאים כי להשיב שבות האומה הנבחרת ולהחיות רוח הקודש בקרבה יקדים ה' לקבץ נדחיה... (שם מו יח)
שני ענינים אלו רצה יעקב אבינו לגלות לפני פטירתו. והנה מבואר שאין זמן ההצלחה הנפשית (הפרטים) נעלם מכל מאמין, כי אם מהותה. והקץ הנפשי, קץ הצרות והשעבודים והגאולה מהותו ידועה, אך לא זמנו, ואף על פי שהיה בלבו לגלותו ראה שטוב וישר הסתר דבר... (שם מט א)
...וכל ענין זה הוזכר במדרש (תנחומא סוף אחרי), אמר הקב"ה לשעבר הייתם נושעים על ידי בני אדם וכו', רוצה לומר בני אדם חסרי שלימות, ולפי זה בהכרח פרנסתם והנהגתם על ידי אמצעים, ואף אם הם היותר שלמים, כמשה ואהרן, אי אפשר להמלט מהחסרון באיזו בחינה. אך לעתיד לבא כשימול לבות האנשים לקרא בשם ה' ימלוך עליהם בכבודו ובעצמו, ויזכו לישועה גדולה, ואינם חוזרים לשיעבוד, והגאולה תורה על כללות ממשלתו, על עוצם אמיתתו ונאמנותו, ועל גדולת השגחתו, וכל זה לא היה בגאולת מצרים שחזרו ונשתעבדו... (שמות יז טו)
ואין זה שיתייחסו ענינינו אל ההנהגה הטבעית כמו שחשבו רבים, וכן הרב אברהם בר' חייא הספרדי, אך במה שנלחץ לשפוט לעתיד לא קויים דברו, ורבים ונכבדים טעו בחשבונות האלה והאריכו בדיהם וכזביהם, ואמרו רז"ל בסנהדרין צ"ז תיפח רוחן של מחשבין קיצין, שהם חושבין שהגאולה תלויה במצבי המערכות במחברות (הכוכבים) עצומות שיזדמנו רק לעתים רחוקות, ואמרו חז"ל שם שהגאולה באה רק בהיסח הדעת, כי תלויה בהגעת קץ רצונו, כמו שאמרו הקב"ה חישב את הקץ ביציאת מצרים, וכן יעשה אחרית כראשית, ובעיתה אחישנה... (שמות לח כא)
יגדל נא כח ה' - להודיע לכל כי לו הגדולה והגבורה. והנה הליץ מצד כבודו יתברך, ולא כמתפלל עליהם, לכך נאמר ויאמר משה, ולא בלשון תפלה. ודבר גדול דיבר, כי הוא הענין השמור לגאולתנו, כמו שכתוב "לא למענכם אני עושה בית ישראל כי אם לשם קדשי המחולל", כביחזקאל ל"ו... (במדבר יד יז)
...אך אפשר שהאומה בכללה תודה בתורה ובמעשה האבות, ובכל זאת לא ישמרום, וזה קרה רבות, ועל זה נכרתו הבריתות שבתורה וכל התוכחות, ולא אבדה תקותנו, כי נסמכנו על רחמיו הרבים שישמור לנו חסדו, יען כי לא סרנו מהיות לו לעם תורתו, עם היות שלא שמרנוה. ובכל מקום ישים התחלת ועיקר הישועה האחרונה בקיום האלקות ושורש הישועה האחרונה בקיום האלקות ושורש האמונה בלבם... (דברים כט ט)
כאשר תריד - ואם ימשול במשמני הארץ יפרוק עולו, ובאחרית הימים יחזרו לשיעבודם, ועל כן דבקה גאולתנו עם חרבן סמאל... (בראשית כז מ)
האספו - ...ובמדרש, האספו על פקידת בית שני, והקבצו על הגאולה העתידה, שאז ישמעו הכל אל ישראל אביהם... (שם מט ב)
למדנו מהשירה (האזינו) ז' כללים, נקמה ושילום עתידים בכל הצרים, שיש לזה זמן מוגבל ונגזר בחכמתו העליונה ולא גילהו, כמו שאמר "הלא הוא כמוס עמדי", ושהגאולה אחרי שירצו את עונם, ושבגאולתנו תמה זכות אבות והצלתנו רק בעבור שמו הגדול, כמו שאמר "ראו עתה כי אני אני הוא" וגו', ושתחיית המתים קרובה לקבוץ גלויות, ושהתשובה והכפרה אינם תנאי הגאולה, וכברמב"ן שכל דברי השירה נתקיימו. (דברים לב מג)
מעלה רביעית לישעיה רוב הנחמות שבו, והן ט"ו על הישועה העתידה, ואולי לכן נקרא בגזירת עירין ישעיה, שיפרסם הישועה. וגם בחומר היעודים גילה מהם י"ד: נקמת ה' שתהיה הנקמה באדום ביותר, ולא יזכו לקרא בשם ה', תשועת ישראל וקבוץ גלויות, שישובו אז עשרת השבטים, ושהגאולה העתידה תדמה ליציאת מצרים, ושלא ישאר איש בגלות, ושתהיה על ידי גואל גדול, ושיש עת מוגבל לגאולה ולא תמנע, והרשעים יכלו בקיבוץ גלויות, ושהגאולה תהיה אחרי גלות ארוכה, ושהשכינה תשוב, וכן הנבואה שישובו כל פושעי ישראל שהתערבו בגוים באונס או בפיתויים וכדומה, ושימלוך מלך מבית דוד, ושאחר כך לא יגלו עוד כי ימול לבבם הערל, ושאז יקבלו רוב האומות אמונת ה', ושאחרי הנקמה יהיה שלום בעולם, ואחר כך יעשה פלא תחיית המתים, ושאר הנביאים נבאו רק חלק היעודים האלה. (ישעיה הקדמה, וראה שם הפסוקים לכך)
יוסיף ה' - תנאי תשיעי במשיח הוא שיקבץ ה' נפוצותיו ויביא נדחי ישראל י' השבטים, ואמר יוסיף ה' שנית ידו - שתהיה הגאולה דוגמת גאולת מצרים ולא רק גאולה רוחנית, וגאולת בבל לא דמתה לגאולת מצרים כי לא שבו כולם, ולא יצאו לגמרי משיעבוד, ולא היו להם שכינה וארון ואורים ותומים ונסים ועוד. ומאיי הים - ארצות המערב שבא אליהם בחורבן בית א' וב' באניות. (שם יא יא)
עזי וזמרת - אחר שגאולה זו שנית לגאולת מצרים ישוררו כמו אז. (שם יב ב)
עב קל - נקמת האומות תתחיל בזמן הגאולה במצרים, והעב הקל רוצה לומר מהירות ופתאומיות הישועה, שתתדמה לגאולת מצרים. (שם יט א)
הפסל נסך - שאין כח ביד כל שרי האומות לעכב הגאולה, כי אף שיש בהם מדרגות שונות כזהב וכסף אין בהם דומה לה' והשפעתם תמוט... (שם יט כו)
החרשים - מבאר שהגלות בעוונם, והגאולה לא בזכותם כי אם בזכות יעקב, ועל שלא נתפתו לע"ז בכל צרות הגלות. (שם מב יח)
ולשבי פשע - אותם שיצאו מכלל הדת ישובו אז, ויש מפרשים על הפושעים בישראל. זאת בריתי - על נבואת גאולה זו כרתי ברית חזקה, ותקום כי המבטיח אמיתי... הנה למדנו שיש זמן מוגבל אצלו לגאולה, כמו שזכו יוצאי מצרים לגאולה אף שלא היו ראויים. (שם נט כ וכא)
כולם נקבצו - ביארנו שנקמת האומות תקדם בהכרח לישועה, ויתקבצו כולם לאור השכינה לירושלים, ואז יבואו בניך. (שם ס ד)
השמים החדשים - ...ולדעתי כמו שהיתה מחברת שבתי וצדק במזל דגים פ"ב שנה לפני גאולת מצרים, כן תהיה בגאולה האחרונה, וכן היה בשנת רכ"ד לאלף הזה, ומבשרת גדולה וגאולה לישראל. (שם סה יז)
ביד חזקה - על אלה שעמדו באמונתם בארץ אדום וישמעאל. ובחמה - אלה שיצאו מכלל הדת, שגויי הארצות יכנום יהודים בעל כרחם וישרפום באש. והוצאתי אתכם - כי יתערבו ויתחתנו בגוים, וגם אותם יוציא בקיבוץ גלויות, כי לא יצאנו מרשותו ולא ימירנו, וכמו שראינו בדורנו שרדפו האנוסים עד שבחרו ושבו לדת ישראל, וכן היה בפרעה שהכריחם ביד חזקה לצאת מארצו. (יחזקאל כ לג)
ונתתי לה - כי מאותו טלטול ימרקו עונותיהם, וכבחז"ל שיתכסה הגואל מהם מ"ה שנה כביציאת מצרים, ואז יסובבום צרות רבות, ככה תחילת גאולתנו על ידי גירוש ובלהות ובאו באש ובמים בארצות המערב, ואשרי הסובל ויגיע לסופן. ויש אומרים שיגיעו למדבר, רוצה לומר שיעמדו בדתם, ויש אומרים למדבר סיחון ועוד, שיאמרו נהיה ככל הגוים, והיוצא אל העמים להנצל יהרג, כאשר עושים היום. (שם לד יז)
אלה תולדות יעקב - ...כי מאז שיצא מבית אביו היו עניניו כמו קורות אבותינו בגלות א' ומאז שחזר אל ארץ מגורי אביו היו קורותיו כמו שקרה לאבותינו בבית שני וחורבנו וגלותו וגאולתו לקץ הימין. (בראשית לז ב)
ויריצוהו מן הבור - כדרך כל תשועת ה' שנעשית כמו רגע... וכן היה ענין במצרים באמרו "כי גורשו ממצרים"... וכן אמר לעשות לעתיד, כאמרו "ופתאום יבא אל היכלו האדון" וגו'. (שם מא יד)
מא-ל אביך - ...שאמר לי שהנחמה תהיה לזרעי אחר השפלות האחרון, כאמרו "והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת". ויעזרך - שלא תיפול עוד. (שם מט כה)
וזכרתי להם - בקבוץ גלויות. אשר הוצאתי אותם - שהוצאתים כדי שאהיה להם לאלקים, כאמרו ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש, ומה שהשחיתו אז יתקיים אחר קבוץ גליות לימות המשיח ועולם הבא. אני ה' - לא שניתי... ואשלים כונתי בסור כל קלקולם לעתיד לבא. (ויקרא כו מה)
ברח דודי - המשיח מהר ביאתך ותראה אותנו דעת והשכל, כי רצון המלך להרבות תלמידי חכמים. על הרי בשמים - הר ציון בית המלכות, והר הבית ששם סנהדרין. (שיר השירים ח יד)
שיתה ה' - לפי שלעת קץ יחזור העולם כבראשונה קודם חטאו של אדם הראשון, כאומרו (צפניה ג') "כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה", והנה המשורר התפלל על מהירות הגאולה, ויקשה לדבריו כי משיח בלא זימניה אין ראוי לשאול, אמרו במדרש (תהלים ח') נמשלה הגאולה לקציר ולבציר אם אתה מעבידן שלא בזמנו אתה מפסידן ואין אתה נהנה מהם, לזה אמר רבונו של עולם בידך עולמך לעשות בו כרצונך, נטע בהם יראתך מעתה, וזה אומרו בקדיש ויקרב קץ משיחיה, שיקרב הקץ לא שימהר הגאולה... (תהלים ט כא)
...וענין דבריהם כי הגאולה העתידה תתחלק לג', הא', זמן המשיח שנהיה בני חורין מושלים על האומות, ויתברכו פירות הארץ ויתמיד השלום כמפורש במזמור (תהלים ע"ב) לשלמה. הב', תחיית המתים, הג', ענין עולם הבא... ועל זו המעלה האחרונה נאמר (ישעיה ד') "קדוש יאמר לו כל הכתוב לחיים בירושלים". ואלה הג' מעלות ירשנו בזכות איתני עולם, אבותינו, בזכות אברהם זמן המשיח, כי השי"ת כרת עמו ברית בלי תנאי לתת לזרעו עשרה עממים, והיה מרחמי השי"ת על עמו כי לא ירשנו כי אם ז' להותיר לנו פליטת תקוה כהיום הזה... זכות יצחק תחיית המתים שפשט צוארו על גבי המזבח ותקרב לשחת נפשו וחייתו לממיתים... ועולם הבא בזכות יעקב שהיה מטתו שלמה בלי פיסול כלל והגיע קדושתו אל הגבול האחרון שאי אפשר להגיע ילוד אשה... ואנשי כנסת הגדולה בראותם אורך גלותנו כהיום הזה, ראו לנחם אותנו ולדבר על לבנו בזכירת כל זה ג' פעמים ביום... (שם כד ו)
...ואמנם התשובה נשענת על ב' הקדמות, הא', כי החרפה אשר נסבול בזה הגלות תהפך עלינו לכבוד גדול, ולפי גודל הבכי והשפלות תהיה השמחה והרוממות, ולזו הסבה היה הגלות ארוך מאד, יען כי הגאולה ממנו תהיה לעד, כאומרו (איכה ד') "תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך". הב', כי הגאולות שעברו היו על ידי שליח, וזו תהיה בעצמו ובכבודו, כאומרו "ומלאך פניו הושיעם" (ישעיה ס"ג)... אבל בגלות הארוך הזה לא גילה הזמן, ולכן אין לה רשות מעצמה לקום, כי השי"ת יקימנו ונחיה לפניו, על כן אמר (עמוס ה') "נפלה לא תוסיף קום" מעצמה, אבל יקימנה מלכו של עולם... (שם מב ו)
ויבא עמלק - ענין עמלק ומה שלא יבערנו מיד הוא, כי שרו שצריך להפילו תחילה הוא סמאל שטן, יצר הרע, ובכל חטא שיעשה איש יהודי הוא מוסיף בו כח. והוא ענין חבלי משיחנו, כי לכל שרי האומות מספיק רוב זכויות להפילם, אבל לשר עשו צריך שנטהר לגמרי, לבל ישען על עונינו, ולמען נשוב יהיו חבלי משיח, ואז בדור שכולו זכאי תהיה מפלת עמלק... (שמות יז ח)
כי ימוך - ועוד ירמוז לגלות, וכי ימוך אחיך אלו י' השבטים ומכר מאחוזתו - שיגלו, ובא גואלו - שבט יהודה ובנימין לקחו נחלתם, כי לא יהיה לו גואל - אחרי גלות ירושלים, והשיגה ידו - אם ישובו קודם הקץ, ואם לא ישובו יהיו שם עד הקץ המוגבל, ושב לאחוזתו - כי ביובל יצאו מטומאת אשמותיהם על ידי חבלי משיח, והמשכון על כך הוא בית מושב עיר חומה - כי גם אחרי המכירה לגלות לא זזה שכינה מכותל המערבי. (ויקרא כה כה)
כי יבואו עליך - נקדים ב' הקדמות, שאלמלי שבו בבבל תשובה שלמה מאהבה לא היו גולים עוד. ובגאולה הבאה או ישובו מעצמם או על ידי חבלי משיח, שנמסור עצמנו על קדוש השם מאהבה לצורך השעה, ולכן לא יגלו אחריה עוד. (דברים לא א)
כי לא תשכח - בישר לו שיתוקנו בגלות האחרון שאז תרבה התורה בישראל והיא תעמוד להם, כמו שפירש ברעיא מהימנא. (שם לא כא)
קרוב יום אידם - האלף השישי, וחש עתידות - ויש בו קיצים הרבה של 'אחישנה', אם יזכו לכך. ואני ארפא - אחר תחיית המתים ירפא מומיהם. (שם לב לה ולט)
באילות השדה - נראה שהם קוצים שממהרים פחות או יותר. אם תעירו - על ידי הצרות מעוררים אותם לשוב וממהרים הקץ. עד שתחפץ - ויותר טוב שיתעוררו מחפץ עצמם בלי צרות. מדלג על ההרים - רוצה למהר גאולתנו בזכות אבות ואמהות. דומה דודי לצבי - רוצה למהר עוד יותר, אך עומד אחר כתלנו - העונות העושות מחיצה בינינו. מציץ מן החרכים - לשלשל מעט שפע עד שנשוב אליו. הגשם חלף - אם תשובו תבא הגאולה מיד. הנצנים ניראו - משיח בן יוסף היה הנער שהחיה אליהו, והוא יונה, ומשיח בן דוד נראה בעת החורבן, אך שניהם נתכסו שוב. התאנה - יש ל' צדיקים בכל דור, והגפנים - תינוקות של בית רבן, על ידי שני אלו תוכלו לשוב בכל דור... (שיר השירים ב ז והלאה)
יראוך עם שמש - אם תבא הגאולה על ידי תשובה תבא בנחת, ואם בדור חייב יבואו חבלי משיח וימותו רבים. ובקש שתבא הגאולה לפני ירח - לפני שקיעת הירח, צדקיה שהוא דור כ"ט לאברהם. יפרח בימיו צדיק - שתבא על ידי משיח בן דוד ולא על ידי משיח בן יוסף שימות. וירד מים - ממשלתו תבא בהדרגה... (תהלים עב ה והלאה)
כאפיקים בנגב - שפתאום מיובש יהפכו למים, כן תהיה הגאולה פתאום. (שם קכו ד)
בקהל חסידים - שאין הישועה באה עד שנהיה כולנו צדיקים. ואומר הללויה - שעל ידי שעתה נקרא רק בשם י-ה אנו בטוחים שיגאלנו כדי שיהיה השם שלם, ואל תמתינו מלשיר עד אז. ישמח ישראל בעושיו - ואם לא ישובו הקב"ה יחזירם בתשובה, ועל ידי זה יהיו כנעשים מחדש. רוממות א-ל - ולא בחרב יפילו אויביהם, ואל ימתין להם עד ברכות אמצעיות אלא בג' ראשונות שהן רוממות א-ל יהי חרב פיפיות. (שם קמט א והלאה)
...ומזה הטעם זכו ישראל לגאולה על ידי האמונה, כי הגאולה היא החירות אשר על ידי ההתדבקות בו יתברך, ואין רשות אחר עליו... (גבורות ה' פרק ט)
...ותמצא כי ישראל היו נגאלים מצד התפלה, דכתיב וישמע אלקים את נאקתם, ומצד חסדי אבות, דכתיב ויזכר אלקים את בריתו, ומצד הדין, דכתיב וירא אלקים את בני ישראל, ומצד הרחמים דכתיב וידע אלקים... (שם פרק כא)
ואמרו לי מה שמו - איך לא ידעו בני ישראל השם המורגל בפי האבות? ונראה שאמר משה רבינו ע"ה כי יאמרו מה השם המורה על הגאולה, שאם אתה בא לגאול אותנו אתה צריך לדעת איך הגאולה מסודרת מאתו יתברך, והדברים המסודרים מאתו יתברך שמותיו מורים עליהם. והשיב להם הגאולה תהיה בשם א-היה המורה על שהוא יתברך הויה שמאתו מתקיים הכל, שהוא יתברך עיקר הכל וממנו הכל... "אשר א-היה" רצה לומר התחלה וסבה בשלימות, דהיינו שהוא התחלה לנמצאים בכל הזמנים שיהיו צריכים לזה, ולפיכך ידע מזה שיחזרו וישתעבדו... ואחר שהודיע הקב"ה למשה כי בזה השם שהוא א-היה יהיה אתם להצילם, ואין השם הזה של גאולה רק להושיע אותם בעת צרה, לכן אמר לו "כה תאמר אל בני ישראל ה' אלקי אבותיכם" וגו', הודיע למשה כי יאמר להם שבזה השם יהיו נגאלים, כי השם המיוחד הוא שם עצם, וידוע כי כל עצם נסמך בעצמו ואינו תולה בזולתו, אבל שאר שמות נסמכים. וזה ענין הגאולה שהנגאל עומד בעצמו ואינו נתלה בזולתו כהמשועבד, ולפיכך אמר להם שהגאולה תהיה בזה השם עצם, והוא השם המיוחד הנכבד מכל, ובשם הזה יהיו נגאלים, כי זה השם נקרא על ישראל, כי הוא אלקי אברהם וכו', שהם אבות ישראל, וזה שמי לעולם, כי מאחר שהשם הזה נקרא עליהם הם לחלקו יתברך שהוא נבדל מכל, וכך יהיו נבדלים מן האומות, שבשם הזה הוא נבדל מיוחד, וכן יהיו ישראל. ולפיכך הודיעם שמותיו הקדושים, שם א-היה המורה על שהוא יתברך נמצא להם להושיעם שלא יהיו נעבדים, ושם הוי"ה המיוחד הוא עצם הגאולה. (שם פרק כה)
ויש לעיין מה ענין כפילה פקוד יפקוד אל הגאולה. ואמרו בשמות רבה פקד במצרים, פקדתי על הים, פקד להבא פקדתי לשעבר. וכוונתם כי ישראל נגאלו במדה עליונה מאד, שזאת המדה כוללת הכל לשעבר ולהבא, וכל זה מורה על מעלת היציאה. ולשון פקידה בעצמו גם כולל הרבה, וכדאיתא בילמדנו, יש פקידה בשמים, שנאמר יפקוד ה' על צבא מרום במרום, ויש פקידה בארץ, שנאמר פקדת הארץ ותשוקקיה... ענין פקידה שייך לכל הדברים ולכל הענינים, ומזה תדע מעלת הפקידה. ובפרקי ר' אליעזר נתן טעם אחר על מלת פקד פקדתי, חמש אותיות נכפלו, כולן לשון גאולה, כ"ף כ"ף שנגאל אברהם אבינו מאור כשדים, שנאמר לך לך... בארו כי אלו האותיות נכפלו באל"ף בי"ת, לכך מורים על הגאולה, שהעולם נברא בכ"ב אותיות, ובאלו חקק הגאולה של עולם, כי האותיות האלו (הסופיות) פשוטות, והפשיטות יש בו גאולה כדלקמן אצל ענין מצה, כי הפשוט עומד בפני עצמו ואין לו צירוף אל דבר, וכן הנגאל עומד בעצמו בלי חיבור וצירוף אל אדון או משעבד... ולמדרגת אותיות אלו הושמו אחר האלפ"א בית"א. ועוד שהן האותיות הפשוטות, וברא בהן הדברים שלמעלה מהעולם הגשמי המורכב, והגאולות הן למעלה מהעולם המורכב, כאשר יגאל הקב"ה את ישראל ויתן להם מעלתם למעלה מהעולם הגשמי.
ועוד הדל"ת מורה שעבוד והה"א גאולה, לפי שהד' מורה התפזרות לכל ד' צדדים ולכך היה השיעבוד ת' שנה, כי אין הבדל בין ד' ות' רק שזה מספר קטן וזה מספר גדול... (שם פרק כו)
...והנה זה הטעם עצמו שלא רצה הקב"ה לעשות האותות מיד, כי רצה להיות הגואל נכסה מהם זמן מה, וכל זה לענין מופלא, ולפי דעתי הוא נגד ב' פקידות ולעתיד גם כן יהיו נגאלים בצדי"ק כפולה דכתיב איש צמח ומתחתיו יצמח, יש כאן ב' צמיחות וכל זה להעלות הגאולה, שאין אפשר שתבא הגאולה שהיא מעלה עליונה בפעם אחת. (שם פרק ל)
מדרש: משבחר הקב"ה בעולמו קבע בו ראשי חדשים ושנים, משבחר ביעקב ובניו קבע ראש חדש לגאולה, ובו קבל יעקב הברכות, ובו עתידין להגאל, ובו נולד יצחק ובו נעקד, ובו רמז לישראל שהוא ראש תשועה, שנאמר "ראשון הוא לכם". ביארו בזה כי ראויים להיות נגאלים בחודש הראשון, כי ענין הגאולה הוא בלי המשך זמן, ולפי שיצאו במדרגה אלקית שאין שייך בה זמן, שהרי ראשון הוא מצד שעדין אין בו המשך זמן, ועוד שכל נמצא הוא ברשות עצמו בעצם, והשיעבוד בא במקרה, וכל עצם הדבר הוא ראשון למה שבמקרה, והמקרה הוא המאוחר, ולכך ראוי שיצאו לרשות עצמם בחדש הראשון. והבן הדברים מאד כי הם עיקר גדול. ונתן להם שתי מצות שיתעסקו בהן כדי לגאול אותם, כי היו נגאלים באותות ומופתים ומי שהוא בעל חומר גשמי אינו ראוי לכך, כי האותות מורים שדבקים בהשי"ת שהוא נבדל מן הטבע, ולכך נתן להם שתי מצוות שיהיו נגאלים על ידי מצות אלוקיות, ונתן דווקא דם פסח ומילה כי רצה הקב"ה לגאול את ישראל מן האומות ולקרבם אליו, ויסירו הערלה שהיא פחיתות וגנות האדם, ואז יעבוד להשי"ת, והפסח הוא עבודתו, ואז ראויים להגאל... (שם פרק לה)
ואולי יקשה לך מה ענין העניות אל החירות, והלא הפכים הם. אין זה קשיא, כי העניות בעצמו הוראה על הגאולה, שהגאולה היא שאין לו צירוף אל אחר, והדבר שיש בו עשירות אינו עומד בעצמו רק יש לו צירוף אל קנינו, ואין בזה גאולה אלא בעניות שאין לו קנין רק עומד בעצמו.
ומזה תבין מה שיש גאולתם בחודש הראשון כי אין גאולה רק שנבדל מזולתו והוא עומד בעצמו, ומזה תבא הגאולה, והחודש הראשון אין בו התחברות זמן, רק שהוא ראשון, כי אין החודש השני בעבור שהוא שני יש כאן חיבור זמן, ואין זה ראוי לגאולה... ועוד תדע איך המצה שהיא לחם עוני שייכת לגאולה, כי הענין שאין לו דבר זה ענין פשיטות, ודבר זה עם כי שהוא נחשב חסרון בעולם הזה שהוא עולם ההרכבה ומעלתו בהרכבה, מכל מקום הפשיטות מעלה מצד עולם הפשוט ואין בו הרכבה, ובלילה הזה היו צריכים לגאולה מצד העולם העליון הפשוט, ולפיכך ציוה לאכול לחם עוני... (שם פרק נא)
וזהו החילוק בין הגאולות, כי גאולה ראשונה במצרים שאף שהיה השי"ת המוציא, עיקר הסבה היא השבועה לאבות, כדכתיב וארא, אבל גאולה אחרונה אין כאן שבועת האבות, לכך הסבה לגאולה היא השי"ת... וזה טעם ברור על אורך הגלות, כי איך אפשר שתהיה גאולה תמיד מוכנה לצאת אל הפועל, כי השי"ת סבה אל זה, ואין כאן סבה אחרת, לכך הוא רחוק מעולם הטבע, ואינו נמצא תמיד כדבר שהוא קרוב אל הטבע, ולפיכך גם כן מעלת הגאולה יותר עליונה בכל דבר, מפני שהיא רחוקה מהעולם הזה ביותר, ולא כגאולת בבל שהיתה יותר קרובה לעולם הזה, ולכך נמצאת כבר אחר ע' שנה וגאולת מצרים היותר רחוקה ת' שנה, והגאולה הזאת נמצאת רק באיחור זמן, כי הנבדל מעולם הטבע אין מציאותו במהירות כל כך. (נצח ישראל פרק יג)
בני א-ל חי, זרע אברהם תולדות יצחק, צאצאי יעקב, אל יהא קטון בעיניכם התוחלת והתקוה הזאת שהיא לזכות וצדקה עולמית, מראה על זרע אמת לא ישקרו באמונתם, נותנים שכמם לסבול עול הגלות ולהתבזות זה עידן ועידנים, דבר זה בודאי מורה על אמונתם... בארו בזה כי האמונה דבר גדול מאד, שהוא מאמין בגאולה אף כי עדיין לא ראה, ודבר זה מורה כי דבק בו יתברך לגמרי, וגדולה האמונה לפני מי שאמר והיה העולם, שבשכר האמונה שהאמינו ישראל שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה על הים. וכן אתה מוצא שלא נגאלו ישראל ממצרים רק בשכר האמונה... ולכך אמר שהגלויות מתכנסות בזכות האמונה, כי זהו ענין האמונה שהוא יוצא מרשות עצמו להיות אל הקב"ה להתדבק בו, ולכך הגליות שהם נפרדים מן השי"ת מתכנסות אל השי"ת בזכות האמונה להיות דבקים בו מצד האמונה, וזה עצמו ששורה רוח הקודש כאשר הוא דבק בו יתברך... (שם פרק כט)
...וכמו שהוציאם לו לעבודתו נעשו לאומה, בשביל זה השי"ת צורה אחרונה שלהם, והמעלה הזאת היא על כל המעלות, כמו שאמר "אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים", שבשביל כך הם אל השי"ת לגמרי, ולכך הוא אלוקיהם בפרט. והנה הגלות שעתיד השי"ת להוציא אותנו אליו, ואף כי בחר השי"ת בישראל כשיצאו ממצרים, דבר זה ענין אחר, שההוצאה מכל העכו"ם צריך גאולה חדשה לזה, עד שבשביל זה יהיו אל השי"ת לגמרי, עד שאין להם מציאות עצמם רק מצד השי"ת שהוא צורה אחרונה לישראל... (שם פרק ל)
וביאור ענין זה, כי יש זמנים מהן מוכנים לגאולה, וכבר עברו כולם ואין עוד קץ מעכב לגאולה אלא תשובה ומעשים טובים. ולא שתהיה דעת ר' אליעזר שלא תהיה גאולה אם לא יעשו תשובה, שאין ספק בגאולתן של ישראל, אלא שהגלות מקרה יוצא מסדר העולם, כי לפי סדר העולם ראוי שתהיה האומה הישראלית תחת רשות השי"ת, ואם הגלות תלויה בחטא, גם החטא אינו בעצם אלא במקרה, ודבר שבמקרה אין לו קיום, ולפיכך אי אפשר שלא יעשו תשובה. ולשמואל אף אם לא יעשו תשובה מצד עצמם כמו שראוי, די לאבל שיעמוד באבלו, כלומר אין האבלות דבר תמידי, כי הוא מקרי, ואי אפשר שיהיה לעולם.
אמנם ר' יהושע לא סבר שהיה תולה דווקא בתשובת ישראל, רק הגאולה בו יתברך כשירצה לגאול את ישראל יגאל אותם, ודבר זה ראוי לומר, לא שתהיה הגאולה ביד ישראל. ולכן סבר שודאי צריכין לעשות תשובה, ואז יהיו נגאלים, ובלא תשובה אין השי"ת גואל אותם, ואם השי"ת רוצה לגאול אותם ואין עושין תשובה השי"ת מעמיד להם מלך שגזירותיו קשות כשל המן, ומחזירן למוטב, סוף לדברי הכל אי אפשר שיהיה הגלות מתמיד, וקיימא לן כר' יהושע שאף אם אין עושין תשובה נגאלין... רק שכאשר יעשו תשובה נגאלין בלא יסורין, ואם אין עושין, הקב"ה יעמיד להם מלך קשה... (שם פרק לא)
...הרי אמרו כי ביאת המשיח שבו התחדשות הויה, יגרום הפסד הויה הראשונה, לכן בשבוע שבן דוד בא, שהוא קרוב אל ההויה החדשה רעב וכו', עד השנה החמישית שאז יהיה הויה שלמה מכח ההויה החדשה, לכך בחמישית שובע גדול. ובשביעית מלחמות, כי אז יתחיל כח ישראל מכח ההויה החדשה, וידוע שכח ישראל מתנגד לאומות העולם, ולכך המלחמות...
אבל לימות המשיח יבואו הנשמות ממדרגה יותר עליונה, ואין זה גוף המדרגה הראויה לעולם הזה. ומזה תבין הטעם שמלך המשיח יהיה נולד מאומה אחרת, שכאשר השי"ת רוצה להוציא הויה חדשה, אל זה צריך הרכבה מן נטיעה אחרת... (שם פרק לב)
ביאור ענין זה, כבר אמרנו שיש למעלת המשיח התנגדות עולם הטבעי, ואין סוף ליסורין של משיח, כי העולם הטבעי מתנגד לכל דבר אלקי, ומפני עוונות הדור מעלת המשיח אינה כל כך, לפיכך אינו גובר על הטבע ומתנגד לו עולם הטבעי, והן היסורין שסובל המשיח עד עת קץ, ותהיה מציאותו בפועל, עד לעתיד שיהיה עולם חדש נבדל, ושוב לא תהיה לו התנגדות כלל ולא יתייסר עוד...
והגלות של עשרת השבטים הוא בשביל גזירות השם שגזר עליהם והשליכם אל ארץ אחרת, והיא גזירה שלא יהיו נודעים ולא יתחברו ביחד עד עת קץ, כמו שגזר הפירוד והפיזור על ישראל, והגזירה היא המעכבת שלא יוודע מקומם. אמנם קצת מוכח שיש למדרש דלעיל דבר פנימי, שאמר שאותן שגלו הקב"ה עושה להם מחילות מתחת לקרקע, ודבר זה אי אפשר לפרש כמשמעו, ואין ספק שפירושו כי י' שבטים הכח שיש להם נסתר ונעלם, וכאילו אינם כלל, והם בכח ולא בפועל עד שלעתיד יתגלה כח שלהם... (שם פרק לד)
הבנין אשר שוא עמלו בוניו בו הוא חשבון הקץ, שדבר זה לא תבא בו ידיעה לאדם. ובפרק מקום שנהגו אמר ר' שמעון בן פזי בקש יעקב אבינו לגלות הקץ וכו', ביאור ענין זה, כי יעקב הוא שמוכן לגלות קץ הימין יותר מכל האבות, כי הקץ האחרון הוא גאולה מן המתנגד ליעקב, ומפני כך יעקב הוא סבת הגאולה העתידה, ומזה הטעם נזכרו האבות אחרונים (למפרע), כי הכתוב נאמר על הגאולה שתהיה לעתיד, ויעקב הוא סבה ראשונה לגאולה העתידה, כמו שהיה אברהם סבה לראשונה בגאולת מצרים שהרי אליו הבטיח... (שם פרק מד)
בפרק חלק, כי יום נקם בלבי וכו', אמר ר' יוחנן ללבי גליתי ולאברי לא גיליתי וכו'. הבן איך בא להפליג הקץ שאינו תלוי רק באמיתת השי"ת לפי גודל המעלה של הקץ. ללבי גליתי רוצה לומר שאין הגאולה תלויה בתארים שלו יתברך, שהוא יתברך מתואר במדותיו, רק הקץ הוא מאמיתת עצמו. וריש לקיש סבר שאם כן הקץ נעלם יותר מדאי ויהיה זמן ארוך יותר לגאולה עד בלי שיעור, ולכן אמר רק למלאכי השרת לא גיליתי, כלומר שאין הקץ בהם, כי לא יגאל אותם אלא על ידי מלאך...
...ולמאן דאמר לאחר ד' אלפים ומאתים ותשעין ואחד עולם יתום, דסבירא ליה שצריך פ"ה יובלות לכל הפחות לביאת המשיח, וצריך עוד מ' שנה שיצמח בשלימות, כמו שהיה כשיצאו ממצרים, שאחר מ' שנה גברו על אויביהם... ומלחמת גוג ומגוג ומלחמת תנינים שני דברים מחולקים, האחד מחמת הכח שיהיה לאומות שנקראו תנינים, והשנית מחמת הריבוי שלהם. וכל זה לומר שבסוף ימי העולם יתגברו הכחות האלה המתנגדים למשיח, ריבוי הכופרים ושלהם מיוחס גודל הכח... וביאור ענין זה כי כל גאולה היא כמו עולם חדש לגמרי, ולכן נגאלים בשביל חמשה דברים, נגד הה"א שבה ברא השי"ת עולם הזה, והמבין יבין... (שם פרק מה)
ומאן דאמר ימות המשיח שס"ה שנה הוא ענין גדול מאד, כי הגאולה האחרונה בערך הגאולה הראשונה היא כערך החמה אל הירח, כי הלבנה מאירה וחוזרת ומאפלת אבל הגאולה האחרונה אין לה הפסק, כהחמה הנשארת בלי שינוי. ולמאן דאמר שבעת אלפים שנה שנאמר "כמשוש חתן על כלה ישיש עליך", פירוש שמחה שלמה, שהרי החתן ראוי שתהיה לו שמחה שלמה עם אשתו, לכך שמחתו ז' ימים ויומו של הקב"ה אלף שנה... (שם פרק מו)
...וביאור ענין זה כי מפני שהגאולה הראשונה לא היתה גאולה נצחית, שהרי לא נגאלים רק לשעה, וכך היה ענין הגאולה דומה לברק שנראה ברקיע לשעה ומיד עובר, ולפיכך היתה יציאתם בחיפזון. אבל הגאולה האחרונה שהיא גאולה נצחית בלי שינוי כלל, רק תמיד קיימת, ולכך לא יהיה לדבר חיפזון, המורה על דבר שהוא רק לשעה... (שם פרק מז)
בזה הפרק מוסיף ביאור שלא תהיה השתנות לגאולה העתידה. כבר התבאר לך כי הגאולה העתידה ההיא שלימות העולם, ולפיכך הוא באחרית הימים, ששלימות הדבר באה בסוף. וידוע כי הדבר שהוא שלם לגמרי אין לו הפסד כלל, שהדבר יפסד מפני החסרון, שהוא ההעדר שבו המפסידו... (שם פרק מח)
בזה הפרק מוסיף ביאור שלא תהיה השתנות לגאולה העתידה. כבר התבאר לך כי הגאולה העתידה היא שלימות העולם, ולפיכך היא באה באחרית הימים, ששלימות הדבר באה בסוף. וידוע כי הדבר שהוא שלם לגמרי אין לו הפסד כלל, שהדבר יפסד מפני החסרון שהוא ההעדר שבו המפסידו... (שם פרק מח)
כבר ביארנו בגבורות ה', כי לא היה דבר בגאולה הראשונה במקרה, רק הכל בעצם ובכוונה, ולכך מה שתמצא שהיו הגואלים שנים משה ואהרן אל תאמר כי היה זה במקרה, רק אהרן היה הקשור בין החלקים של ישראל... ועל ידי משה היו לעם אחד לגמרי, שעל ידי אהרן נקשרו שלא היה פירוד ביניהם, ומשה היה מלך להם והוא נחשב צורה לישראל. ולעתיד תהיה הגאולה גם כן על ידי שנים, המלך המשיח שיהיה מאחד את ישראל, והוא כמו צורה שעל ידו נעשים אחד, והשני אליהו יהיה ענינו לחבר ולקשר לסדר את ישראל הכל בחיבור אחד... (שם פרק נג)
...עם נושע בה', אמר הקב"ה בעולם הזה הייתם נושעים על ידי בני אדם, על ידי משה ואהרן, על ידי דבורה וברק, ועל ידי שהיו בשר ודם הייתם חוזרים ומשתעבדים, אבל לעתיד לבא אני בעצמי גואל אתכם, ויותר אי אתם משתעבדים. כבר ביארנו לך שהשי"ת הוא כמו צורת ישראל האחרונה, ולפיכך שיתף שמו בהם, וגאולת ישראל נחשבת גאולה להקב"ה גם כן... ואף כי גאולה אחרונה גם כן תהיה על ידי המשיח יש חילוק, כי גאולה ראשונה היתה מתחייבת מצד ישראל ומצד זכות אבות, וגאולה זו יש לה הפסק ככל דבר שמצד האדם, אבל גאולה אחרונה אף שתהיה על ידי המלך המשיח, תהיה מצד השי"ת אשר הוא מעמיד המשיח, ודבר זה נקרא כי השי"ת הוא הגואל, ולכן המלך המשיח מעלתו מעל המלאכים... "רנו שמים כי עשה ה'... כי גאל ה' יעקב" וגו', בא הכתוב להגיד כי גאולתנו העתידה שאין מעלה יותר עליונה, עד שעל הגאולה העתידה ראוי שישירו שמים ויריעו תחתיות ארץ, כי הגאולה היא שלימות כל הנמצאים, לכן ראויה להם השירה. (שם פרק סב וסג)
...לפי מדרגות הגאולה שהיא מן השי"ת אין הגאולה בפעם אחת אלא זה אחר זה, שאין באים אל המדרגה העליונה הזאת בפעם אחת, ולפיכך מדמה אותה לאיילה שהיא קופצת במהירות עד שמתרחקת מאד, וכך גאולתם, כי אי אפשר שתהיה בפעם אחת, כי הגאולה נקראת אור, והשי"ת בעצמו גואל אותם, ודבר זה אי אפשר שיהיה בפעם אחת לגודל השיפלות שיש לישראל בגלותן ומעלתן העליונה, אשר יש להם בגאולתן. ומכל מקום היא במהירות היותר גדולה... (נר מצוה הקדמה)
...כי כבר היתה אסתר מוכנה לגאולה בשביל שאמרה דבר בשם אומרו, ולא יהא דבר זה קל בעיניך, ובפרט לגאולה זאת, שהיתה משונה מכל הגאולות, כי היתה כאשר היו ישראל בהסתרת פנים בגלות, לא כמו שאר גאולה שבא השי"ת לגאול אותם מתוך צרה, וכאן אף על גב שעשה השי"ת גאולה זאת נשארו ישראל בגלותם... ודבר זה בודאי הסתרת פנים כאשר הם תחת המן, תוך הסתרת פנים שהם תחת אחשורוש, ונחשב זה סתירה בתוך סתירה, ולכך נקראת "אסתר", שהיו ישראל בהסתר פנים לגמרי. ואף נס חנוכה היה נגלה בנרות חנוכה, ואילו גאולה זאת לא היה בה נס נגלה. ומזה הטעם לא תמצא שמו יתברך במגילה, ואף כינוי השם, מפני שהיו בהסתרת פנים מהשי"ת. ואל תאמר שבשביל זה גאולה זו יותר קטנה, כי אדרבא, דבר זה מורה על שהיא יותר גדולה מאד לגאול אותם אף שהיו בהסתרת פנים.
וכל הגאולה שהביא השי"ת על ישראל שיהיו יודעים הטובה שהשי"ת עושה עם ישראל, ולפיכך בגאולת מצרים כתוב תמיד, "ולמען תספר באזני בנך" וגו', מפני שהיו נסים מפורסמים, וידעו שהגאולה מהשי"ת. אבל הגאולה הזאת מי מוכיח שיהיה הכל מהשי"ת, ואם היתה אסתר אומרת ראו הטובה שעשיתי עמכם לא היה נודע חסדי ה' ולא היה מביא הגאולה. אבל כאשר היתה אסתר מוכנה לתלות הדבר במי שעשה, שהרי אמרה למלך בשם מרדכי אף מה שעשה אדם, כל שכן שתהיה תולה הגאולה במי שבאה ממנו באמת, והכיר בדבר כי חכמה גדולה היתה... (אור חדש ד"ה ותאמר אסתר למלך)
אמר ר' יוסי גדולה תשובה שמביאה את הגאולה, שנאמר "ובא לציון גואל ולשבי פשע" וגו'... פירוש מפני שבעל תשובה חוזר בתשובה ונבדל מהיצר הרע, ובזה יוצא לחירות, כי בעל החטא משועבד למלך זקן וכסיל היצר הרע, ודבר זה גאולה גם כן, לפיכך מקרב גם כן הגאולה שיהיו נגאלים מכח האומות המושלים ומחטיאים את ישראל. וכבר ביארנו שבשביל זה היובל שהוא גאולה לעבדים היה ביום הכפורים, שהוא גאולה לנפש האדם שיוצאת לחירות מיצר הרע המשעבד האדם, ולכך היו גאולת הגוף והנפש ביחד... (נתיב התשובה פרק ב)
ואמר שבטלה עבודה מאבותינו, כי החודש הזה בו השי"ת מלך ישראל שהרי נקרא השם מלך, ולפיכך בתשרי בטלה עבודה מאבותינו עד שאינם עובדים למלך אחר, רק הגאולה היה בניסן, מטעם כי עיקר הגאולה שתהיה לעתיד במהרה בימינו תהיה בתשרי, ועוד כי החודש הזה מיוחד לקדושה, ובו התחלת השמיטה והיובל שכל אלו קדושים הם... (חידושי אגדות ראש השנה י ב, וראה שם עוד)
תניא ר' נתן אומר וכו', באו לבאר לך על ענין הקץ האחרון שהוא נעלם ואין לעמוד על הקץ, מה שלא היה בגאולה הראשונה, שהיה נודע הקץ. ועוד יש הפרש גדול בין הגאולה הראשונה ובין הגאולה האחרונה, עד שמזה מתחייב העלם האחרונה והסתר הגאולה האחרונה. כי הגאולה ראשונה במצרים היתה בזכות האבות, שנשבע לאבות שיגאל הבנים, לכך היה אפשר לדעת הקץ שהוא מצד האבות, אבל גאולה אחרונה כבר תמה זכות אבות, ולכך הקץ מופלא, דבר שהוא מן השי"ת בעצמו, וזהו שאמר מקרא זה יורד ונוקב עד התהום, פירוש שהוא מדקדק על ענין הקץ עד התהום, כי הכתוב שאמר כי עוד חזון למועד, שרוצה לומר כי המועד אשר כתוב עוד יש חזיון עליו שאין החזון מבורר, אף כי נרמז הקץ בכתוב זה, מכל מקום אין הקץ מבורר גמור, ולפיכך אין לחשבו מתוך הכתוב...
לכך ישראל מחכה שיחנן ה' אותם, כי כל אחד מחכה שלא יהי לו אבוד, רק כי גם השי"ת מחכה לחונן אותם, כי השי"ת הוא עלה אל העולם והוא ברא אותו, וכל זמן שישראל שהם האומה שבשבילם נברא, כדכתיב בראשית ברא אלקים בשביל ראשית ברא העולם, ואין ראשית אלא ישראל, שנאמר קודש ישראל לה' ראשית תבואתו, וכאשר ישראל הם תחת האומות ואין להם מציאות אם כן העולם כולו בטל, שהרי בשביל כך נברא העולם, ולכך השי"ת מחכה שיגאל את ישראל, שאז יהיה נמצא העולם בשלימות, ומי מעכב, מדת הדין מעכבת שאין ראוים במדת הדין, ומכל מקום במדת הטוב והחסד שנוהג בו יתברך הוא מצפה לחונן את ישראל, ולפיכך מחשבי הקץ שהם מחשבים הקץ ולא בא המשיח, וזה כי מה שחשבו הם הקץ זהו מצד החנינה היו מחשבים ומפני כי מדת הדין מעכבת לא בא. אבל אף מצד מדת הדין תהיה הגאולה כאשר אי אפשר שתהיה הגלות לעולם מצד אשר אמרנו... (שם סנהדרין צז ב)
ללבי גליתי וכו', הבן הדברים האלו איך באו להפליג הקץ שאינו תלוי בתוארים שלו יתברך, שהוא יתברך מתואר במדותיו ואין עצם הגאולה תלוי במדות השי"ת שהם תוארים לו רק הקץ הוא מאמתת עצמו. ודבר זה נקרא אברים, כי כמו שהאברים פועל בהם, כך השי"ת פועל על ידי מדותיו והם תוארים אליו. אבל לפי מעלת ואמתת הגאולה אין הגאולה תלויה בתארים של השי"ת. ור"ל סבר דאם אנו אומרים כך יהיה הקץ נעלם יותר מדאי, ואם הוא נעלם יותר מדאי יהיה זמן ארוך יותר מן השעור לגאולה, ולפיכך יש לומר גם למלאכי השרת לא גליתי, כלומר שאין הקץ תלוי בם, כי לא יגאל אותם על ידי מלאך, ולפיכך למלאכים לא גיליתי, אבל לומר לאברי לא גליתי, זה אין לומר, כי היה הדבר נסתר לגמרי ולא היה יוצא אל הפועל... (שם צט א, וראה שם עוד)
...ואז בעת הגאולה יקויים למרבה המשרה, כי אין גאולה אלא אם כן יעשו תשובה גמורה, ואז תהיה התפלה זכה בסוד "ושמחתים בבית תפלתי", סוד הדביקות והקישור... (בית הגדול)
ובפרט בדור האחרון הזה אשר הגיד אליהו הנביא שהיה כמוס הזהר עד הדור האחרון, ואז יתגלה חכמת הזהר כדי שבזכות זה יגאלו ישראל, כשם שלא נגאלו ישראל ממצרים עד שהוצרך הקב"ה לקדשם בדם פסח ובדם מילה, כן גאולה העתידה לא תהיה עד שיזכו לתוספת הקדושה הזו... (בעשרה מאמרות מאמר א, וראה שם בהגהה)
...והפליג בענין הגאולה מביאת המשיח ואמר אראנו ולא עתה וגו', שהוא כפל לשון וסותר את דבריו, מתחילה אמר אראנו, משמע שהוא רואה אותו בבירור, ואחר כך אמר לא עתה. אלא הענין הוא בכל יום ויום יש מעין גאולה, כמו שאמרו רז"ל כבשה אחת בין ע' זאבים, ובכל יום מחשבים ועומדים עלינו לכלותינו, והקב"ה מצילנו מידם... אבל לא עתה הגאולה האמיתית, דהיינו משיח... על זה אמר אשורנו - תכף ומיד שיעשו תשובה, ואם אינו לא קרוב רק עד עת קץ הקבוע, והכל תלוי בתשובה. וכבר כתבתי כי הגלויות מכפרים ומזככים על כן הקללה היא ברכה, גם הגלויות מעוררים לתשובה... (תורה שבכתב בלק)
וצריך שתדע, שאף על פי שהטובה האמיתית נקנית מכל אחד ואחד בפני עצמו כפי מעשיו, אין כלל הבריאה משתלם עד שתסודר כלל האומה הנבחרת בסדר נכון, ותשתלם בעיטוריה, ותדבק בה השכינה ואחר כך יגיע העולם למצב השלם, ויזכו הפרטים כל אחד ואחד כפי מה שזכה במעשיו, ואולם דבר זה לא נשלם מתחילת הבריאה ועד הנה, כי מיד כשנברא האדם חטא, ואחר כך שהתחילו האבות ובניהם להיות עם סגולה, עם כל זה מעולם לא נשלם הדבר כראוי, מפני כמה חטאים שנזורו בהם מהתקון השלם, ונמצא שעל כל פנים צריך שנגיע לזה שתהיה האומה בשלמותה בכל התנאים הצריכים לזה ותקבל הבריאה כל שלמותה, ואז יוקבע העולם במצב המתוקן, שבו יוקבעו הצדיקים להנאה הנצחית, כל אחד כפי מעשיו.
והנה ששת אלפים שנה הגבילה החכמה העליונה לעבודת בני האדם והשתדלותם על השלמות, ואחר כך יתחדש העולם בצורה אחרת. וטרם יכלו ששת אלפים אלה, הנה צריך שתעמוד האומה הנבחרת במצבה השלם, שיוכלו ליעתק הדברים אחר כך אל הנצחיות, וזה מה שהובטחנו עליו שיהיה על כל פנים. והאמצעי לזה יהיה אחד מזרע דוד שיבחרהו האדון יתברך לזה, ויעזרהו שיצליח בו, והוא מלך המשיח. והנה בזמנו ועל ידו יתוקנו ישראל תיקון גדול וכל הבריאה אחריהם, שירבה הטוב בכל הצדדים ויסור הרע לגמרי... ולא יהיה סכלות בעולם, אלא כל הלבבות יהיו מלאי חכמה ורוח הקודש יהיה שפוך על כל בשר, והם מתדבקים בבורא ועובדים עבודה שלמה, ועל ידי זה יהיו מתעלים והולכים עילוי אחר עילוי, עד שיגיעו למה שצריך שיגיעו לו, לעבור ממנו אל מצב הנצחיות בחידוש העולם... (מאמר העיקרים, בגאולה)
כל הנחמות שהוזכרו בכתובים הקדימו בסוד רפואה למכות הגלות, כי כבר כל האורות ההם הוכנו על מצבם כאשר יש להם לעשות פעולותיהם בגאולה, וגלויים לנו, שאילולא כך נגלה למעלה לא הגיע אלינו ידיעה מהם, והוא תיקון גדול להתיש כח הרע הגובר בגלות ולרפא קלקולים רבים עד שנוכל לסבול אותם. כנגד זה נסתם יום הגאולה בסוד כי שני הגלויות הראשונים נתגלה קצם, והוא המאור המוכן לגאולתם, שבהיותו מתגלה עליהם היה עושה פעולה גדולה מעניני הגלות, כי אין דבר מתגלה חינם. ובגלות זה האחרון הוצרך עוד להמצא תקון שלם, שיהיה גם היום סתום, וזה סוד התהום שאין לה חקר, כבמדרש, כי זה מכלל התיקונים שבגלות, וזה שהיה דוד המלך ע"ה מתאונן (תהלים ע"ד) "ולא אתנו יודע עד מה"... (אדיר במרום)
...אפילו הבחירה הזאת שהוא מניח לנו עתה, ותמיד הדבר תלוי אם להיטיב ואם להרע, חס וחלילה, לפי רוב המעשה, אין סופה להתקיים אלא הזמן ששיערה המחשבה העליונה היותר צריך ומספיק לכל הנשמות אשר עשה שבו יתוקנו, מי בצדקתם, מי בתשובתם, ומי בקבלת יסורין. וזה הוא המועד ששם ששת אלפים שנה כדברי רז"ל (ראש השנה ל"א), ואחר יחדש עולמו להיות בני האדם כמלאכים ולא כחמורים אבל יהיו נפשטים מן החומר הגס הזה ומן התולדות הרעות שלו, היצר וכל הנמשך ממנו... והנה זה יתד חזק לאמונת בני ישראל אשר לא ירך לבם מאורך הגלות וממרירותו, כי אדרבא, הרשה הקב"ה והניח לרע לעשות כל מה שבכוחו לעשות, ובסוף הכל ככל שהקשה הרע עול סבלו על הבריות, כן יותר יתגלה כח יחודו יתברך וממשלתו העצומה אשר הוא כל יוכל, ומתוך עומק הצרות הרבות והרעות מצמיח ישועה בכחו הגדול ודאי... ושיתאמת להם ענין זה כדי שמשם והלאה יתענגו באמת שנגלתה להם, ותבין שאם לא היה הקב"ה בורא את העולם אלא על צד הטוב בלא צד הרע כלל, אז לא היתה המחשבה מציירת הרע כלל, שתוכל להבין היחוד בשלמות גדרו... (דעת תבונות מ)
אבל המעשה מוכיח, שהיחוד הוא העומד להתגלות, כי אנחנו רואים הבטחות הנביאים שהבאנום למעלה כבר, אשר מבטיחים שהקב"ה יגאל את ישראל על כל פנים אפילו בלא זכות, ושיסיר יצר הרע מבני האדם ויכריחם לעבדו, והנה כל אלה הם נגד השכר והעונש ונגד הבחירה, ואם היה הקב"ה רוצה להחזיק במדת המשפט הזאת כל הימים, היו צריכים להתמיד, אבל ידענו שאינו כך, וכמבואר בדברי רז"ל שסוף כל סוף תסור הבחירה. (שם מד)
"אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי, כי אשב בחושך ה' אור לי" (מיכה ז'), הפסוק מודיע סוד בטחון ישראל ותקותם, שיגאלו גאולה שלמה במהרה בימינו אמן. ולגאולה זו הכנות רבות ופעולות גדולות וחזקות מאד, נודעים למשכילים אשר ניסו ללכת בדרכי החכמה ועמדו על אמיתה. וכאשר תתפשט החכמה בעולם, אז יראו וידעו הכל כמה הגדיל ה' לעשות עמנו. כי כאשר חשבו ישראל שהסיר הקב"ה פניו מהם ועזב אותם, אז היה מכין להם דרכי טובה וברכה, מכין להם אוצרות גדולים אשר לרחבם וגדולתם אין תכלית, ובאוצרות האלה היה נותן כל הון יקר בכל עת, עד שנתמלאו אלה האוצרות מה שאין הפה יכול לדבר והאוזן לשמע, ואפילו הלב להרהר. וכשיגיע זמן המנוחה הגדולה העתיד להגלות בעולם יפתחו כל האוצרות האלה, וינתנו לישראל חלף עבודתם הקשה שעבדו בגלותם. ועל הסוד הגדול הזה נאמר (תהלים צ') "שמחנו כימות עיניתנו" וגו'. ואז יהיה זמן שמחה לישראל אשר כמוה לא נהיתה, ויתקן העולם במנוחה והשקט, ולא יהיה עוד יגון בעולם כלל. וצריך שתדע כי גאולת מצרים והגאולה העתידה שוות בהרבה דברים, רק שהעתידה תגדיל יותר, כי אז תמצא הבריאה מנוח אשר לא מצאה מיום היותה עד היום. והדברים גדולים ונכבדים, על כן אקצר. בראשונה אבאר לך כמה קילקולים גרמה הגלות, כדי שתוכל להבין עניני הגאולה היטב, כי כל הקלקולים עתידים להיתקן.
הקילקולים נכללים בד' ראשים. הראשון נתבאר בפסוק (דברים ל"א) "ואנכי הסתר אסתיר פני וגו', וזהו סוד גדול, כי הקב"ה סידר המאורות שעל ידם יצא השפע לעולם, וכל הבריאה ענף המאורות... וכאשר גרמו העוונות הסתירו המאורות פניהם, ולא האירו זה לזה, וגם תולדותיהם לא לקחו מחיה די שבייתם, ותשש כח הקדושה והנמשכים אחריה, ונתגבר כנגד זה כח הטומאה, והבן שכל זה גרמו עונות ישראל, ואם היה נמשך היה העולם צריך להחרב, ומאהבת הקב"ה את ישראל לא המתין עד שמלאה סאתם, רק הקדים להגלותם, ומאז נמצא הכל בצמצום...
הקלקול השני גם גדול מאד ונמשך מהראשון, ונרמז בכתוב (יחזקאל כ"ו) אמלאה החרבה, אם מלאה זו חריבה זו. על כן בהחלש כח הקדושה גבר כח הטומאה, ולא יחלש עד שיגבור שוב כח הקדושה. דבר זה תלוי בתיקון מדרגותיהם, שנסדרו בסדרים שלא היו להם תחילה, והכח שקיבלו בעצמם בתחילה בעת החורבן.
הקילקול השלישי איום ונורא, שיצאה השכינה וגלתה בין שרי הטומאה, וכמה מיני מאורות עצומים יצאו אחריה ונמסרו ביד הקליפות, ובשלטם על אלה המאורות לקחו מהם שפע וגבורה ונתחזקו. הקלקול הרביעי הוא היות ישראל מדוכאים בחבלי עוני וגזירות רעות נתחדשו עליהם, צירוף הכור המצרף ומטהר, כי אלה היסורים לא חנם הם...
דע כי לגאולה שני זמנים, ומצאנו מהם בגאולת מצרים ובבל, ונודע שכן יהיה לעתיד במהרה בימינו. ועל שני הזמנים נאמר הפסוק דלעיל (מיכה ז') "אל תשמחי אויבתי לי", זהו הזמן הראשון ונקרא פקידה, "כי אשב בחושך ה' אור לי" הוא השני ונקרא זכירה. ובהרבה פסוקים עוד נרמזו שני הזמנים.
זמן הפקידה הראשון היה במצרים, שנאמר (שמות ב') "וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים". הפקידה היא, שהקילקול הראשון לבד הוא המתתקן בזמן הפקידה וגם לא לגמרי, ושאר הקילקולים אין תקונם רק בזכירה, ושם כתוב (שם) "וישמע אלקים את נאקתם ויזכר אלקים את בריתו". והאמת כי בעלות החפץ לפני המושל היחיד לגאול את השכינה ואת ישראל, אז יצא כח מלפניו והתחיל לרדת בכל המדרגות ממדרגה למדרגה, והאמת שמקום הראשון ששם נתגבר זה הכח והראה תוקפו וגבורתו, הם שני המאורות הנשגבים אשר להם כל מעשי העולמות ועל פיהם יצאו כל הפעולות לאורה, הם הנקראים "מזל עליון" ו"מזל תחתון", ובדרך עיקר יו"ד ה"י וי"ו ה"י, אל"ף ה"י יו"ד ה"י, העומדים ברומו של עולם, ומספר שמותיהם רל"ג כמנין "זכור", ועליהם נאמר "ויזכור אלקים את בריתו". ונמצא שבהיגלות המאורות האלה לגמרי, אז תהיה הזכירה, וקודם לזה נמצאת הפקידה. אבל האמת, שמידתה למטה ולא למעלה, כי למעלה הזכירה היא הראשונה, וממנה יצאה הפקידה.
ועדיין לא פירשתי לך מה היא הפקידה. בהגיע הכח הנמשך מן השורש השלם עד הצדיק, נקרא בתורה "המלאך הגואל", אז ירד זה המאור, ונגלה לשכינה שהיא בת זוגו ונתן לה כח שלא ניתן לה מיום גלות ישראל ועד היום ההוא, ואז נעשה חיבור ראשון שלא נתחבר מן היום שאמרתי עד הנה. ואחר כך אפרש לך למה נקרא פקידה ותדע, שהפקידה על ידי היסוד, כמו שאמרתי לך, וגילוי הזכירה על ידי התפארת, ולכן נמצא כח למשיח בן יוסף ולמשיח בן דוד בשתי הפעולות לקבל כח לעשות חיל לגאולה העתידה. בהגיע הצדיק הזה שנתחבר עם השכינה אז נפתחה הסתימה הנעשית בראשונה מפני הגלות, כמו שאמרתי, ולא היה עוד הסתר פנים כבראשונה.
אבל שני דברים צריך שתדע, שלא הוסר הסתר פנים אלא לפני ולפנים, מקום נשמות ישראל, ולא לחוץ, מקום המשרתים והחיילים. ועוד תדע מזה לפנים. ושנית - שלא היתה הפתיחה רק לשעתה, ולא עמד תמיד, אך עשתה פעולתה ועוד נסגר השער אחריה עד עמוד גואל לעולם. ופעולות נמצאו לפקידה רבות, ונכללו בפסוקי החכם בספר שיר השירים כמו שאבאר לך בעזרת השם.
והפעולה הראשונה נתבארה בפסוקים שהבאתי בתחילה והיא קימת השכינה מן העפר, ועל כן כתוב (מיכה ז') "כי נפלתי קמתי", וכן (ישעיה נ"ב) "התנערי מעפר קומי שבי ירושלים". ואומר לך מה היא זאת הקימה כי לא היה רק חושך ואפילה לישראל, ולא היה להם מנחם ברוב היגון והצרה המתגברת בכל יום תמיד, ועל כן שפלה נפשם לעפר שהן הקליפות, ובהגיע הזמן הזה להתחבר הצדיק, כמו שזכרתי, אז נמצא להם מנחם, וקמה השכינה מן העפר הזה, והיא מתחזקת בעצמה, אף על פי שהיא בין הקליפות, כי עדן לא יצאה, אבל אינה כבראשונה משפלת עצמה ומתבוססת כביכול בצערה, כי עתה לקחה אור הממלכה ולא חסר ממנה רק הגילוי, להראות את כל העמים ואת כל השרים את ממשלתה שתראה בעת הזכירה במהרה בימינו. וכאשר נשלם החיבור הזה הראשון לא יסף עוד להיות כמוהו עד הזכירה, ועל כן כתוב (מיכה ז') "כי אשב בחשך", משם והלאה "ה' אור לי" באחרית הזעם.
ועוד אבינך כל הענין הזה היטב, ונמצא שזה זמן הראשון היה במצרים לעת שכתוב בו (שמות ב') "וירא אלקים את בני ישראל וידע אלקים". ושתי פעמים אלקים נזכרו כאן. והאמת, כי האחד הוא שם הקב"ה, ולזה קרא שמו אלקים, אלא מפני שעדיין היו המאורות מלאים גבורה ולא רחמים, רק אחר כן נזכר שמו ברוך הוא "הויה". וידע אלקים הוא הידיעה את השכינה, הנקראת גם כן אלקים, והוא פקידתה, כמו שאמרתי. ועל הפקידה אמר "פקד פקדתי אתכם" ולא אמר פוקד אני אתכם, כי כבר היה זה, והזכירה עתידה. ומשה יען ידע שעדיין לא היה זמן לזכירה, ודאי על כן היה ממאן ללכת, ואמר "והן לא יאמינו לי" (שמות ד'), ואז השיבו הקב"ה "וזה לך האות כי אנכי שלחתיך", כי לולא כבר נתקנו הדברים תיקון לא היה נשלח, כי לא לעורר את האהבה עד שתחפץ.
ועתה אפרש לך פסוקים בשיר השירים, שבהם נכללו עיקרים גדולים בעניני הפקידה הזאת. הנה כתוב (שיר השירים ה') "אני ישנה ולבי ער", ונודע לנו שנמצא לשכינה שורש גדול שלא זז ממקום כבודו לעולם, ועליו נאמר "ולבי ער", שלא נפלה עליו תרדמת הגלות כמו השאר, והוא הנקרא "אני", שאמר בו "אני ישנה". והאמת, שבהיות ישראל בתוקף החושך הגדול ובאחרית האפלה ששם היא מתגברת יותר, ועוד שכבר נתרחקו מן המקור המרחק הגדול ביותר, אז צריכה להיות הפקידה, ועל כן אמר "קול דודי דופק", והוא "פוקד", והכל הולך אל מקום אחד, כי לא באה הפקידה רק באור החכמה לבד. ומפני שהחכמה היא המאירה, על כן לא האירה רק כמו מאחריה, וזה הסוד הוא פק"ד - ריבוע ע"ב, אך הבינה תאיר בזמן הזכירה, כי לא היא לבדה אלא החכמה והבינה יחד דרך פניהם ולא מאחוריהם. והוא "זכור". ובאמת בלתי החכמה לא נעשה דבר, כל שכן פתיחת השערים שאינה בלעדה, וזה נודע בסדר הנקודות קמ"ץ פת"ח, על כן בכחה ובמאמרה נעשית הפקידה הזאת...
ועתה אודיעך בזה סודות גדולים לפי סדר הפסוקים. בהיות הצדיק קורא את השכינה, כמו שפירשתי, מרוב החושך שנתגבר עד הזמן ההוא לא נראה מקום לאור כלל, ונתייאשו ישראל מן הגאולה מקוצר רוח ועבודה קשה, על כן השיבה לו (שה"ש ה') "פשטתי את כותנתי איככה אלבשנה, ואומר לך מהו זה ה"הכתונת", כי הוא מעיל יקר ונכבד הניתן לקומת שכינה מן הבינה... ובהיות זה הלבוש עליה, כל זר לא יקרב אל הקודש ובל יראה גאות ה'. וכאשר ירדה השכינה בגלות אז כתוב, (ישעיה ל"ב) "פשוטה ועורה", והסוד "בעירום ובחוסר כל" (דברים כ"ח), בעירום מן המעיל הזה הוא העומד לצנה ולמגן, ובחוסר כל - הוא הצדיק. ואז לבשה בגדים אחרים, חשוכים ושפלים, ונקראים בגדי החול. ומפני שהעוונות של ישראל רבים והקליפות נתגברו, על כן לא נראה דרך להשיב את המעיל הזה למקומו, ולכן אמרה "פשטתי את כתנתי איככה אלבשנה". ועוד פגם אחר נמצא, והוא שיטוף הרגלים, וזה נודע כי אחיזת הטומאה היא באלה הרגלים, וכתוב (משלי ה') "רגליה יורדות מות". ושני המשיחים הם שתי הרגלים האלה, שהם עתידים לגאול את ישראל, ובהתחזק הפגם בשרשם לא יעצרו כח לגאול, ועל כן אמרה "רחצתי את רגלי איככה אטנפם". והאמת שהפסוק הזה כינוי לשון הוא, וכאילו אמר טינפתי את רגלי איככה ארחצם.
והנה נמצא, כי עד כאן היה קשה הדרך מאד לבא אל התיקון ואל הגאולה, עד שנתחזק רצון המלך ברוך הוא, ואז נאמר (שה"ש ה') "דודי שלח ידו מן החור ומעי המו עליו". ועתה הבן ותראה בכאן סודות גדולים.
בשעה שיצאו ישראל בגלות נפרש מסך גדול ומחיצה רעה ביניהם ובין אביהם שבשמים, וזהו שכתוב (ישעיה נ"ט) "כי אם עונותיכם היו מבדילים בינכם לבין אלקיכם"... ומפני רחמי הקב"ה שהוא מרחם את ישראל, נתגבר אור הקדושה ובקע את המחיצה הזאת בקיעות רבות, ונמצאו הבקיעות האלה כמו חלונות, כמו חרכים פתוחים במחיצה הזאת. אבל הפתח הגדול שהיה פתוח בראשונה לא היה פתוח אחרי כן. והנה על אלה הבקיעות נאמר (שה"ש ב') "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". בהיות המלך העליון חפץ בגאולת ישראל, אז נאמר "דודי שלח ידו מן החור", כי פתח לא נפתח עד היום ההוא, רק דרך החורים הוא שולח את ידו...
ועתה צריך שתדע, כי כל אלה האורות וכל הדברים האלה דרך פנימיות המאורות הם ולא נראו החוצה, ועל כן לא הגיע מהם לא התעוררות ולא תיקון רק אל ישראל, ולא אל צבאות המלאכים ושרי המשמרות כלל, כי ישראל מבפנים הם יוצאים והמלאכים מבחוץ, וזה נודע, ועל כן נאמר "ומעי המו עליו". ותדע, שבהאיר המאורות בזאת החמדה והתשוקה, אז תימשך מהם לישראל אורה גדולה ועצומה אל כל נשמותיהם, ואפילו שלא נודעה בגילוי, אך נשמותיהם קבלו זאת ההארה, וינתן בלבם לשוב אל ה' אלקיהם ולבקש אותו. ועל זה הענין כתוב (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים הלאה באחרית הימים ושבת עד ה' אלקיך". ואז נאמר (שה"ש ה') "קמתי אני לפתוח לדודי".
והבן, כי זאת היא הקימה שזכרתי לך למעלה, והוא סוד גדול, כי עד היות כנסת ישראל שוכבת לעפר, שהיא ברמז הקליפה, לא אפשר להמצא החיבור הקדוש, ועל כן צריך בתחילה שתקום, ואחר יתחבר עמה דודה, וזהו "קמתי אני לפתוח לדודי". ועתה מפרש איך נעשית פתיחת השער. ואתה שמעת כבר כי מכח אור החכמה היתה...
ונמצא, שבשעת הפקידה נעשה זה החיבור, והוא מתגבר בפנים בכח גדול, ולא יעמוד זה החיבור, כי לשעתו הוא, ועל כן התעוררות גאולה ותשובה תהיה בישראל, ומשום חזון למועד ונקרא קדש, וזהו שאמר (שה"ש ה') "פתחתי אני לדודי ודודי חמק עבר". ואל תאמר שלא עשתה פעולה הפקידה הזאת כי אזלת לה, לכן השיב הכתוב ואמר "נפשי יצאה בדברו", כי כבר הנפש, שנאמר בה "נפשי בתוך לבאים אשכבה" (תהלים נ"ז), כבר יצאה ממסגר מעת דברו. והאמת כי על כן היתה הפקידה הזאת.
ועתה הבן, כי נמצאו במאורות בית וחוץ, ונקראו במשל נפש וגוף, ותיקון הנפש הוא הנעשה בפקידה, ומשם והלאה צריך תיקון הגוף, ועל כן נמצא חושך אחריה, וברוב החושך התורה הולכת ומשתכחת, וכל יד אזלה, וכל זרוע חלשה, עד יאיר אור עולמים. ועל כן גמר הכתוב ואמר (מיכה ז') "כי אשב בחשך ה' אור לי", והוא מדבר על החושך הזה המתחדש אחר הפקידה, שכבר הזכירה "כי נפלתי קמתי".
ועתה אפרש לך עוד סוד אחר מה שנעשה בפקידה, והוא נכלל בפסוק (שה"ש ב') "קול דודי הנה זה בא מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". והוא סוד גדול ועצום מאד. וצריך שתדע כי הפקידה מן היסוד היא, והזכירה מן התפארת, ובהגיע זמן הפקידה נתעוררה התפארת בראשונה והורידה היסוד אל השכינה העומדת בקץ החושך... וראה, שבמצרים כתוב (שמות י"ב) "ועבר ה' לנגוף את מצרים", וגם כתוב "ופסח ה' על הפתח", כי בהיות מצרים מלאה גילולים ושיקוצים לא תעמוד בה הקדושה הרבה, כי רק דרך העברה מדי בואה תמצא מיד, ובכל פתחי הבתים שהיו שם בני ישראל שם היתה דוגלת הקדושה, ושורה על הפתח, ועומדת שם לפי שעה עד שבראות המשחית את הקדושה שורה שם היה סר ולא היה קרב. אך הכל בדילוג היה ולא עמדה הרבה מפני רוב הטומאה שהיתה שם... אך לעתיד לבא לא כך יהיה, כי תחת שבמצרים היה בחפזון מזה הטעם שאמרתי, לעתיד כתוב (ישעיה נ"ב) "כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכון כי הולך לפניכם ה'" - הולך ולא עובר... כי התיקון יהיה גדול ושברון הטומאה שברון שלם, וכבר יכנעו כולם לפני אדוניהם, ועל כן לא יהיה חפזון. וזה בזכירה, אך בפקידה לא כן, כי עדיין לא הגיע התיקון אל נכון, ועל כן כאן נאמר "מדלג על ההרים מקפץ על הגבעות". וההרים האלה והגבעות הם הררי החושך וגבעות האפילה אשר לקליפה, ומפני היות ישראל אסורים שם - עליהם ידלג.
אך עתה אפרש לך זה הענין היטב ותבין סוד גדול מאד, כי כמה נשמות הן מעוקשות מימי קדמוניות בקצבי ההרים האלה, אשר לא יצאו משם עד היום הזה מפני רוב התגברות הטומאה המתגברת כנגדן בל יתנו אתהן לצאת. והן עתידות לצאת טרם גאולתנו. ואיך תצאנה אם לא יכלו לצאת עד היום. אלא שברבות האור אליהם בפקידה תצאנה, כי אז יהיה מדלג הצדיק, שאמרתי על כל ההרים ועל כל הגבעות אשר נמצאו שם הנשמות ההנה. ובהגיעו שם ילקחו הנשמות אור ממנו וכח גדול מאד, ובכח ההוא תצאנה משם... ותדע כי רוב הנשמות האלה הם בני דורו של משיח, וכבר ידעת למה נקרא בני הדור בנשמות, אך גם כן נשמות אחרות גדולות מאד תצאנה מן הזמן ההוא והלאה בעתן להתתקן ולהיות העולם באורה רבה ועצומה.
ועוד פעולה אחרת נמצא לפקידה, וזה נראה בפסוק בגאולת מצרים, שמיד אחר "וידע אלקים" (שמות ב') כתיב (שמות ג') "משה היה רועה". והבן היטב כי מזמן הפקידה התחילה העטרה להיבנות למשיח, וזאת העטרה נודעת שהיא היחידה, ובתוך הזמן בין הפקידה לזכירה האיש אשר לו משפט הגאולה לגאול ראוי להיתקן ולהיות נכון למעשהו, ועל כן יעלה בימים ההם במעלות גדולות עד אין קץ, שאז יעטרהו מלך מלכי המלכים עטרת כבודו...
ועתה אכלול לך כל מה שאמרתי עד עתה בדברים מעטים. נמצאת הפקידה תיקון הקלקול הראשון אשר מן הגלות, והוא הסתר פנים וסתירות האור, ועל כן ירד הצדיק ויתחבר עם המלכות, ושם תקבל ממנה כח ועצה ותקום מן העפר. ואז כל הנשמות השקועות במחשכים תאמצנה כמו כן ותצאנה משם, והמשיח יתקן ויכין את עצמו להיות גואל. ועוד דבר אחר נמצא בתוך זה הזמן, והוא נכלל בתיקוני המשיח, גם כי לא פירשתיהו למעלה, והוא היות נשמות כל ישראל נקשרות בעטרה שמזמנים למשיח, ועל ידי זה נמצאת תאות כל העם אל רועם ואהבתם ואמונתם אליו גדולה מאד, וזה יהיה קיום השלוה והמנוחה כל הימים, וכל זה לפני ולפנים הוא ולא נגלה החוצה.
ועד הנה דברתי מן הפקידה, ועתה אומר מן הזכירה. כי בזכירה תרד התפארת גם כן ותתגלה על השכינה, ואז יהיה הכל בגלוי ולא בסתר, ועל זה הענין נאמר (ישעיה ס"ג) "מי זה בא מאדום". וכל אלה הדברים שאני אומר לך עתה בקצור, עוד אפרשם לך דבר דבור על הכתובים, ובהיגלות המלך אל שכינתו, אז תיראה המרכבה לפני כל ישראל כמו שראוה על הר סיני. וזה נתבאר גם כן בפסוק (ישעיה כ"ה) "ואמר ביום ההוא הנה אלקינו זה קוינו לו ויושיענו". ומשם והלאה יקומו ישראל ויצאו מן הגלות, והמשיח הולך לפניהם והמלך והמלכות בראשם, שכך נאמר (מיכה ב') "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם". וכן ילכו בחברה אחת עד הגיעם אל ארץ צבי ועד ירושלים אשר בחר בה ושם תקבע לה השכינה והמלך עמה דירה בבית עולמים, והיא המנוחה אשר תמצא והנחלה שלא תפסוק עוד. ובקום המלך והמלכות ובעברם לפני בניהם, מי הוא יערב לבו יגש ויעמוד לפניהם? וכן יסורי ישראל יהיו כלים מאחר ראשית הזכירה והלאה, ונמצאו כל קלקולי הגלות מתוקנים כפלי כפלים מאשר היו מקולקלים בראשונה...
ועתה אחל לפרש ענין הזכירה היטב. כתוב (זכריה י"ד) "היה ה' למלך על כל הארץ", זוהי תכלית הטובה והשלום שהבטיח הקב"ה את ישראל שיתענגו בו לעתיד לבא. והבן, כי לא אמר והיה ה' מלך, אלא "למלך". והענין, כי כל המדריגות שנבראו עומדות בסדר זו תחת זו, ונמצאו המדריגות החיצונות עומדות תחת הקדושה ומשועבדות אליה. ובהיות הדברים כך הכל הוא בתיקון, וזהו שיהיה לעתיד לבא... ולעתיד לבא יוסר הרע מן הקליפה ומה שישאר ממנה ישוב תחת עבודת הקדושה, ויכירו הכל כי הקדושה היא השורש האמיתי ואדון הכל, ועל כן אמר "והיה ה' למלך" כי "מלך כל הארץ" כבר הוא וכבר היה תמיד, אלא שאין כל העבדים מכירים אותו, ולעתיד לבא יכירוהו הכל וישתעבדו אליו מרצונם...
ועתה אודיעך סוד נאה ונעים בענין השירה הזאת או מי יאמר אותה. ותדע כי כל העולה בשירה הוא עולה, ובזמן הגאולה תהיה עליה גדולה לכל המדרגות והמאורות, ובעלות הקדושה יעלו ישראל אחריה, וגם המשרתים נמשכים והולכים אחר אדוניהם, והבן שמזה נמשך רוב הטוב והשלום הגדול, כי בעלות המציאות יקבל מעלה גדולה וחוזק רב, ולא יהיו הדברים כבראשונה אלא בחשיבות רבה יותר, ומזה נמשכה השלוה ופתיחת המאורות... וכל הנבראים יגדילו כמותם ומהותם מפני עלית השרשים ופתיחת המאורות שזכרתי... ומזה יגיע אליהם אורך הימים ורוב החכמה גם כן, מלבד פתיחת המאורות העליונים באמת... ותיקון העתיד יהיה שוה לכולם כמו שהיה שוה הקלקול, ונמצא שבעבור העליה הזאת תהיה השירה אשר ישירו כינוסי הגלויות בהגיעם אל אמנה, כי בשירה תהיה העליה הזאת.
ועתה אודיעך עוד סוד גדול, מה שרצה הקב"ה לעשות לתקן את ישראל, להסיר מהם כל שנאה וכל קנאה, וכבר הבטיח זה הנביא (ישעיה י"א) "וסרה קנאת אפרים וצוררי יהודה יכרתו, אפרים לא יקנא את יהודה ויהודה לא יצר את את אפרים". והבן כי שני השבטים היו ליהודה והעשרה לאפרים, ולעתיד יקבצו השנים על ידי משיח בן אפרים ויהיו נקשרים בו, והם יאמרו השירה הזאת ותתחל העליה, והעשרה האחרים יבואו על ידי משיח בן דוד, ונמצאו נקשרים של זה בזה ושל זה בזה...
ועתה אודיעך סוד גדול בענין תיקון העולם. כי הנה כתוב (ישעיה נ"ד) "הרחיבי מקום אהלך ויריעות משכנותיך יטו אל תחשוכי", והוא סוד גדול, כי בזמן בית המקדש היתה הקדושה מצומצמת בארץ הצבי ולא היתה יוצאת החוצה, ובזמן הגלות נצטמצמה יותר וחזר להיות נקודה קטנה. והנה בזמן הגאולה במהרה בימינו תשוב להתרחב על הארץ הקדושה, שגם היא תהיה עוד רחבת ידים מאד, ועל זה נאמר "הרחיבי מקום אהלך". ואמנם מן המדריגה התחתונה החיצונה שבמלכות יתפשטו ענפים לכסות על פני האדמה, כי כבר נטהרה מטומאתה, ואז תהיה כל הארץ טהורה ולא קדושה, כי אין קדושה אלא לארץ ישראל, ושאר כל העולם יהיה כסוריא כיבוש יחיד, ורק כי כיבוש יחיד הוא בסוד השכינה...
ועתה אשוב אפרש לך מה יהיה בסוף הדברים, בהגיע עת מועד קץ. ועל זה הסוד אמר אדונינו משה רבינו ע"ה (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה". ודוד בהסתכלו בזה הזמן אמר גם כן (תהלים י') "למה ה' תעמוד ברחוק תעלים לעתות בצרה". והבן היטב. דע כי הנה פתח גדול היה נפתח בראשונה על הארץ הקדושה, והוא השער שממנו היו יוצאים כל הברכה וכל השלום בריוח ולא בצמצום, וכאשר גרמו העונות והבית הקדוש חרב, אז נסגר השער הזה ונפתחו תחתיו חלונות קטנים, והאמת, כי חלונות האלה הם ממשלות קטנות מממשלת השער מאד, ועליהם נאמר (שה"ש ב') "משגיח מן החלונות מציץ מן החרכים". והנה החלונות האלה מאז נפתחו ניתן להם חוק וגבול לעמוד פתוחים כל ימי הגלות, ולא יסגרו, פן יחרב העולם רגע אחד. וכאשר תבא גאולתנו במהרה בימינו הנה יפתח השער הסגור שנית והחלונות לא יסגרו... ובהתעוררו יזרח אור הגדול ויצא דרך החלונות עצמם, כי אין מקום לממשלה אחרת בזמן ההוא, ומאותו היום והלאה יהיה השער הולך ונבנה בכל פרטיו... והבן מאד, כי הדברים עצומים ומושרשים בעמקי החכמה, ועל כן האור יהיה הולך ומחשיך, כי החלונות נסתמים ואור השער לא נגלה. והנה בשעה אחת ישלימו להיתם החלונות ותתגלה מיד פתיחת השער... אך עם כל זה כיון שכבר יגיעו החלונות לסתימה הזאת, נראית פעולתם למטה, והיא עת חשיכה גדולה, והיא לא תעמוד הרבה, כי פתיחת השער תתחזק וישוב האור חזק מבראשונה... ועל זה הזמן כתוב (דברים ד') "בצר לך ומצאוך כל הדברים האלה", וכן (ירמיה ל') "ועת צרה היא ליעקב", והכל דרך אחד כי מפני הצרות והסתימה נולד זה. ועל כן היה דוד מחזיק את ישראל בדבריו, ואומר (תהלים ל"א) "חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לה'"... ואמר (תהלים י') "בגאות רשע ידלק עני", והוא סוד גדול, כי מפני זה האור הגדול שמתגלה בראשונה ולא ייאסף עוד כל זמן החשיכה, על כן נתקשו בלבבם יותר השונאים הרשעים, כי בעבורו נתקנאו, ולא נמצא כח בישראל עדיין לעמוד נגד פניהם... כי הנה על אותו הזמן נאמר (משלי ט"ז) "לפני שבר גאון", והוא גאות הסמאל למרוד על אדוניו, ואז נאמר "ידלק עני"... אך סוף דבר "ייתפשו במזמות זו חשבו", כי כן תיעשה בהם הנקמה לעתיד... (מאמר הגאולה, ועיין שם עוד הרבה)
ועל צד הרמז יש מקום אתי לפרש שני שמותיו של יעקב על שם שני הגאולות, ענין כי מצינו לרז"ל לא שתעקר יציאת מצרים לגמרי, אלא שזכירת נסי יציאת מצרים יהיו טפל, וזכרון נסים שלעתיד יהיו עיקר. וכן כאן אמרו לא שיעקר שם יעקב לגמרי אלא יהיה טפל... ולפי שאמר "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות" (מיכה ז'), שמע מינה שניסים שלעתיד לא יהיו גדולים מן נסי מצרים, ולמה יהיו נסי מצרים טפל, אלא לפי שבגאולה של מצרים לא היה זכותם מספיק להוציאם ביד רמה, והוצרכו לילך בעקבה ורמיה, כי אמרו "נלך לזבוח לה' אלקינו", וגאולת בבל פשיטא שלא היתה גאולה שלימה כי אם פקידה בעלמא... אבל בגאולה אחרונה אחר שנתמרק העון מכל וכל באורך גלות החל הזה, יספיק זכותם שיצאו ביד רמה במישור ולא בעקבה... וכן לא תעקר זכרון יציאת מצרים לגמרי, כדי שיזכרו שני הגאולות יחד וידעו ויכירו ההבדל שביניהם אשר גרם החטא... וכן שם יעקב לא נעקר לגמרי מזה הטעם, ועוד שהגאולה משמשת שני גאולות, גאולת הגופות מן השעבוד והצרות, וגאולת הנפש מצד הענינים הרוחניות שנתנה לישראל, כהוראת שם יעקב וישראל, אחד חומרי ואחד רוחני... (בראשית לה י)
ואם פשה תפשה - ...ורז"ל למדו מזה (סנהדרין צ"ז) דרך דרש, אין משיח בא עד שתתהפך כל המלכות למינות, שנאמר "כולו הפך לבן טהור הוא". רמז לדבר הפך לבן כשהמלה הפוכה יהיה נבל, ורוצה לומר כשכולם ינבלו צור ישועתם אז יטהר ה' בהכרח כל הארץ מגילוליה, וראייתו מנגע זה הבא על צד העונש, וכשכולו הפך לבן ודאי החוטא יתן אל לבו לשוב, כך ישראל כשיראו שכל המלכות יהפך למינות ויראו כי אפס עצור ועזוב, ודאי יתנו אל לבם לשוב בתשובה שלימה אל ה', ואז טהור הוא... (ויקרא יג ז)
...ולא יאמר אדם בראותו כל כך ירידת ישראל כל אורך הזמן חס ושלום אבדה תקוה מבנים לא כן הוא, אלא ויאמר אלקים יהי אור הוא אור הגאולה העתיד המופלא, ואור ויהי אור על דרך אמרו בתיקוני הזוהר ויהי רז, שאור בגימטריא רז, הכונה שגזר ה' יתעלה שמו שאור זה של מלך המשיח לא יתגלה בעולם ויהי סוד טמון אצלו, כאומרו ללבי גליתי מלבא לפומא לא גלי... ואומר ורוח אלקים וגו' אמרו במדרש זה רוחו של משיח, מרחפת על פני המים אין מים אלא תורה, על דרך אומרו בזוהר שלא יגאלו ישראל אלא בזכות התורה שנמשלה למים... (בראשית א א, וראה שם עוד)
ביום ההוא כרת - ואמרו נתתי לשון עבר... כי הבנים יזכו מדין יורש. הנה יש לתמוה איך טח מראות עיניהם של הממאנים להאמין בגדולתינו ומעלתינו העתידה לבא, כי מקרא מלא דבר הכתוב שכרת ה' ברית עם אברהם אבינו ע"ה לתת לזרעו עשרה אומות, ועד עתה לא מצינו שנתן ה' לישראל אלא ז' אומות, ונשארו ג' אומות, ואיך יאמרו העצמות היבשות אבדה תקות נחלתינו, ושבועת ה' מנגדתם. וגם הז' נתן ה' לא כולם באו לפרק התקבל, ובעונותינו עבדים משלו בנו, ועשה ה' ככה לרמוז מדה כנגד מדה, כשם שאנו עבדי ה' ואין נכנעים לו ית' כעבד מורד ברבו, גם כן יבואו עבדים שלנו וימרדו בנו, ועוד יש לא-לוה מילין לקיים בריתו.. (שם טו יח)
אוסרי לגפן - ...וכנגד גאולה הא' אמר אוסרי לגפן, על דרך אומרו "גפן ממצרים תסיע", שאז כפה ה' לפניהם בחינה א' הנקראת עיר והוכנע לפני הגפן, ונגד גאולה הב' בע"ה שתהיה בימינו אמר ולשורקה, פירוש בעת אשר ישרוק ה', דכתיב "אשרקה להם ואקבצם", אז בני אתונו, אמר לשון רבים לומר כל בחינת האומות, כי ביציאת מצרים לא הכניע ה' לפניהם אלא ראש אומות שהם מצרים וכנען שהם ז' עממין, שהם היו ראש ותגבורת לכל האומות, אבל ע' אומות לא הוכנעו ולא ניתנו להם. אבל לעתיד לבא בע"ה לא יניח מהאומות אומה גדולה או קטנה שלא תנתן להם...
כבס ביין - יתבאר על דרך אומרם ז"ל כי גלות ד' שבו יגלה הגאולה העצום צריך שתהיה ביד ישראל מצות עסק התורה וזולת זה יתעכב מבוא. ולזה רמז באומרו כבס וגו', פירוש כי כחו של המלך המצופה שילה שמו הוא בחינת עסק התורה שיתעסקו ישראל ביינה של תורה... ואומרו ובדם ענבים וגו' נתכוון לומר, כי אם יגיע זמן הגאולה ולא ימצא יין, פירוש שאין בנו תורה, תהיה הגאולה באמצעות עול ותוקף הגלות אשר יצירון האומות לישראל, כאומרם ז"ל כי כשיגיע קץ הנחתם ולא יהיה בישראל זכות לגואלם יעמיד להם מלך קשה כהמן וכו', והוא אומרו "ודם ענבים", כי באמצעות היסורין יזדככו הנפשות ויתבררו ניצוצי הקדושה כדרך שיתברר מאמצעות בחינת התורה, אלא שזו מלאכתו נאה וזו מלאכתו בלתי נאה... והנקמה תהיה בבחינת עני ורוכב, ולא בגילוי מלכות עליון. (שם מט יא)
תפול עליהם - פסוק זה ושלאחריו ידבר כל אחד על ב' הכנסות לארץ, אחת בימי משה ואחת בימי המשיח, ולזה אמר הענינים כפולים. (שמות טו טז)
על מוקדה - ...ובדרך רמז תרמז כל הפרשה על גלות האחרון שאנו בו לנחמנו מעצבון נפשנו... ובא הצופה ומביט עד סוף כל הדורות קורא הדורות מראש, והודיע למשה לזרז לישראל ובראשם בני תורה שפתי כהן אשר תורה יבקשו מפיהו אהרן ובניו להודיע לדורות את הדבר הזה זאת תורת העולה... והודיע הכתוב כי באמצעות ב' דברים תהיה עלייתנו מיועדת בהפלגות המעולות משונות לשבח שבחים אשר לא היה ולא יהיה. וביאר עד מתי יהיו ישראל בגדר ב' דברים אלה כל הלילה שהוא זמן הגלות הנמשל ללילה, שומר מה מלילה... דרשו ז"ל על הגלות עד הבוקר שהוא זמן שיריק עלינו כבודו, ואתא בוקר, והזמן הוא אחר עבור ת"ק לאלף הששי, לפי מה שקדם לנו מדבריהם ז"ל, כי יומו של הקב"ה אלף שנה, ומהשכל יהיו ת"ק ראשונה במדת לילה ות"ק שניה מדת יום. והודיע ה' כי עד הבוקר כשיגמור ת"ק שנה בגלות עד הבוקר שהיה העליה, ובוקר זה אין אני יודע אם בוקר של אלף הה' או בוקרו של אלף הו', כי באלף הד' גלה כבוד ישראל בעקב"ו, לזה גלה ה' סודו ביד עבדיו הנביאים כי הוא לבוקר ב', והוא אומרו "היה זרועם לבקרים", לב' בקרים... ואולי כי אלו ישראל היו שלמים היו נגאלים בבוקר ראשון, והוא מה שרמוז בדבריהם שלא נגזר על ישראל גלות אלא יום א', דכתיב "יענך ה' ביום צרה", פירוש יומו של הקב"ה... ולצד מעשיהם הרעים עכב ויעד בוקר ב', ולזה נתכוון באומרו "ה' חננו לך קוינו"... אבל על כל פנים היה זרועם לבקרים, כשיעברו שנים...
ואומרו "ופשט" וגו' להיות שבגדים הראשונים הם לעשות משפט (ראה שם) בעושי רעותינו, ועכשיו בא להטיב להוציאנו מהגלות ולהטיב אותנו, לזה ילבש בגדי בחינת ההטבה, כי לא יעכב קיבוץ גליות עד כלות עושי רשעה, אלא תיכף ומיד יקבץ נפוצותינו ויוציא אותנו ממחנה האנשים הרשעים אל מקום טוהר היא ארץ ישראל הטהורה... ואומרו והאש על המזבח פירוש לא תדמה כי אין צרה לעושי רשעה אלא הרעה ההיא אשר יעשה ה' בהם שפטים בהוציא אותנו מביניהם, לא כן, אלא ואש המזבח היא אש המשפט לא תכבה... (ויקרא ו ג, וראה שם עוד)
ורחץ - ...ובדרך רמז תרמוז הפרשה על גלות ישראל, על דרך אומרם בספר הזוהר כי אומות העולם הם בחינת הצרעת, וישלטו בהם לצד הטעם עצמו שיסובב הצרעת... ולזה אמרה תורה זאת תהיה תורת המצורע שהוא עם בני ישראל שנצטרע בנגעי בני אדם הטמאים, ביום טהרתו שיטהר לשונו ודרכיו, והובא אל הכהן, כי ה' ב"ה יתכנה בשם כהן... וראה והנה נרפא הנגע שבעדו בא הצרעת שחזרו בתשובה ונטהרו, וצוה הכהן ולקח למטהר שתי צפרים חיות טהורות, הם ב' משיחים, ונקרא צפור כי כן יתכנו נשמות העליונות כידוע... ואומרו ועץ ארז ושני תולעת ואזוב, רמז לזכות ג' אבות, עץ ארז הוא אברהם, שהוא האדם הגדול בענקים, ושני תולעת יעקב, על דרך אומרו "אל תראי תולעת יעקב", ואזוב הוא יצחק שהוא בחינת הגבורה שצריך צירוף זכות שלשתן. ואמר ושחט כאן רמז להריגת משיח בן אפרים כמאמרו ית' אל כלי חרס על מים חיים, פירוש בשביל כפרת העם פדיון נפשם... גם באמצעות דבר זה ילבש ה' בגדי נקם הפך מדותיו הרחמים ויעשה כלה לגוים המריעים. ומוצא דבר אתה יודע שאם יהיה בהם תורה לא ימות הצדיק... ואמר "את הצפור החיה" שהוא משיח בן דוד יקח אותה הקב"ה ויצרף עמו זכות האבות ויצרף נקמת הצדיק שנהרג, ויתגברו הרחמים מזכות האבות וממשיח הנהרג ויתכפרו כל הדרגת הטומאות ומניעות דביקות ישראל, והוא מה שרמז הכתוב כאן באומרו "והזה על המטהר"... (שם יד ח, וראה שם עוד)
כי ימוך אחיך - פרשה זו תרמוז ענין גדול... כי כשהתחתונים מטין מדרך הטוב מסתלקים ההשפעות ומתמסכן עמוד הקדושה... ובעונותינו נמכר הבית ביד האומות... והודיע הכתוב כי גאולתו היא ביד צדיק אשר יהיה קרוב לה' הוא יגאל ממכר אחיו, כי האדון ב"ה קרא לצדיקים אח כיבכול, דכתיב "למען אחי ורעי". והגאולה תהיה בהטהר לבות בני אדם ויאמר להם הטוב לכם כי תשבו גולים מעל שלחן אביכם... וימאיס בעיניו תאוות הנדמים ויעירם בחשק הרוחני, גם נרגש לבעל נפש כל חי אשר יטיבו מעשיהם, ובזה יגאל ה' ממכרו, ועל זה עתידין ליתן את הדין כל אדוני הארץ גדולי ישראל, ומהם יבקש ה' עלבון הבית העלוב.
ואומר "ואיש כי לא יהיה לו גואל" על דרך אומרם ז"ל אין איש אלא הקב"ה, אל תאמר כי חס ושלום אבדה תקוה אלא והשיגה ידו ומצא כדי גאולתו, ואמרו ז"ל כי היסורין והגלות הם תקון האומה להכשירה, והוא מה שרמז והשיגה ידו, על דרך אומרו "יד ה' היתה בם", שהיא מדת הגבורה החובטת באומה בגלות המר. ובאמצעות זה ישיג למצא כדי גאולת הבית...
ואומר "ואם לא מצאה ידו די השיב", פירוש אם יראה האדון כי אין כח בעם לסבול חבלים עוד ורבו חובותיהם למעלה ראש ואפס בהם כח הסבל, "והיה ממכרו עד שנת היובל", שהוא זמן המוגבל לגאולה בעתה... כי קץ הגלות ישנו אפילו יהיו ישראל רשעים גמורים חס ושלום. (שם כה כה)
אראנו - כפל הדברים על פי דבריהם ז"ל לא זכו בעתה, והוא רחוק מופלג... אם זכו אמר אראנו פירוש לדבר שאני עתיד לומר, ויכול להיות שאינו רחוק כל כך... ונגד קץ בעתה אמר אשורנו כמו שצופה מרחוק, והוא אומרו ולא קרוב, כי הקץ של בעתה ארוך עד למאד בעונות... וכפל הענין ושינוי הלשון יתבאר על פי דבריהם ז"ל, שאמרו שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמרו בספר הזהר. מה שאינו כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר שהגואל יבא עני ורוכב על חמור, והוא מה שאמר כאן כנגד גאולת אחישנה, שהיא באמצעות זכות ישראל, "דרך כוכב", שיזרח הגואל מן השמים... ונגד גאולת בעתה שרמז במאמר "ולא קרוב" אמר "וקם שבט מישראל" כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו ושפל אנשים יקום עליה, שיבא עני ורוכב על חמור ויקום וימלוך ויעשה מה שנאמר בסמוך... (במדבר כד יז, וראה שם עוד וערך משיח)
בני יהודה - פרשה זו תרמוז מאורעות עם בני ישראל, ובחר לרמוז ביהודה מהטעם עצמו שאמרו ז"ל למה נקראו ישראל על שם יהודה... ער ואונן ירמוז לבית ראשון ובית ב'... ואומרו לשלה נתכוון למושיע ורב הבא לגאול מגלות האחרון הנקרא שלה, וגם שיעקב קראו שילה לא ישתנה השם בזה. ואולי שרמז בסמיכות מאמר לשלה עם מאמר ויהיו בני יהודה שצריכין ישראל להצטער בשבילו ולקוות לישועתו... ובזה יהיו משפחת השילוני, פירוש דור שבן דוד בא ויקראו על שמו דורו של משיח. עוד ירמוז במה שנדקדק אומרו השילוני, ואין אות הנו"ן בבנין השם ואין כן מנהגו להוסיף בשם המשפחה אות חדשה זולת ה"א ויו"ד, אכן ירמוז למה שאמרו ז"ל בפסוק והחזיקו וגו' בכנף איש יהודי, שהאומות כלן יאמרו לכל אחד מישראל שלו אני. ואומרו לפרץ משפחת הפרצי ירמוז על דרך אומרם שהמלך פורץ גדר לעשות לו דרך, והכוונה כי בבא הבא מפרץ יהיו כל ישראל משפחת הפרצי מלכים... גם ירמוז על הפרצה הגדולה אשר יפרוץ באומות לאין תכלית. ואומר לזרח משפחת הזרחי ירמוז מה שאמר הכתוב "הנה החושך וגו' ועליך יזרח ה'".
או תרמוז הפרשה לג' ענינים שיהיו בעת הפקודה, א', ביאת משיח בן אפרים, ב', גילוי משיח בן דוד, ג', כשימלוך ה' עלינו. כנגד ביאת משיח בן אפרים אמר שלה, ורמז שתפגע בו מדת הדין וימות בעונות ישראל, והוא הרמוז בתיבת שלה, כדרך אומר "ויכהו שם על השל". וכנגד משיח בן דוד אמר לפרץ וגו', כי זה יעשה פרצה באומות וינקום דם צדיק, וכנגד מלכות עולם אמר לזרח וגו', רמז לכבוד ה' עלינו יזרח. ואומרו ויהיו בני פרץ אמר לשון צער לרמוז על הצרות אשר יהיו בבא הגואל, כאומרו בגמרא ייתי ולא אחמיניה מרוב הצער של חבלי משיח... וכנגד גלות אדום שאנו עדיין בו אמר אלף וחמש מאות, ואם היו זוכים היו נמנים קע"ב שנה שנשארו מאלף הד', וכיון שלא זכו יתחיל החשבון מאלף הה' וחמש מאות מאלף הששי ומקוים אנו כי הוא זה קץ גליותינו, ויתקיימו כל היעודים הרשומים ויתחילו ניצוצי גלויה בעולם בהתחלת חמש מאות הבאים לשלום. (במדבר כו יט, וראה שם עוד)
ומל - ...כשבא לומר תיקון התשובה סדר שלשתם, כנגד תשות תלמוד תורה אמר תשובו ראשונה ושבת עד ה', וגמר אומר ושמעת בקולו שהוא תלמוד תורה, ולא הזכיר עמו דבר אחר, וזו היא התחלת התשובה שצריך השב עשות, ואמר כנגדה ושב ה' את שבותך ושב וקבצך וגו', כאומרם ז"ל שבזכות עסק התורה יהיו ישראל נגאלין... וכנגד שמירת מצות לא תעשה אמר "ומל ה' את לבבך... לאהבה את ה'", פירוש שתלבש האהבה אשר תיכן בך התוכן בריאתך בנעימות ידידות חיבת אלקיך, ויחד שכר לזה שיהפוך ה' כל הצרות מעלינו על שונאינו. וכנגד קיום מצות עשה אמר "ואתה תשוב וגו' ועשית את כל מצותיו", ויחד להם שכר הקרבת התועלת, כאומרו "והותירך וגו' לשוב עליך לטוב" וגו'. (דברים ל ו)
לא בחפזון תצאו - ההולך במהירות בורח מהרעה הרודפת אחריו, על זה נאמר מנוס, והנחרד להשיג דבר טוב שלפניו יפול בו חפזון. ב' בחינות אלו היו ביציאת מצרים, להתרחק מרודפיהם ולמהר להתקרבות השכינה בהר סיני, אכן על גאולת העתיד יעד הנביא שלא יהיה דבר המפחיד שיצטרכו לנוס, ולא יהיו נחפזים להשגת הטוב המקווה, כי ה' הולך עמהם. (קול אליהו ישעיה)
...ויש לומר שר' יהושע שאלו מפני מה לא נגאלו גאולה שלמה מבבל, ועל זה השיב התינוק, הלא ה' זו חטאנו לו, גאולה ראשונה שנאמר בה עד יעבור עמך ה' היתה גאולה שלמה, אבל גאולת בבל שכתוב בה עד יעבר עם "זו" לא היתה שלמה, כי "זו" חטאנו לו. (שם גיטין)
מחה אמחה - יש לומר על דרך רמז שהגאולות נרמזות בתיבת "אמחה", ורוצה לומר מחה - כל המחיות יהיו על ידי "אמחה", גאולת מצרים על ידי אהרן משה חור וה', גאולת בבל על ידי אסתר מרדכי חרבונה וה' (ראשי תיבות אמחה), וגאולה העתידה על ידי אליהו משיח ח' נסיכים וה'. (דברי אליהו בשלח)
ולא יטמאו - שרבים נטמאו בבבל והרשיעו כבבליים, ואושיעם לחזור לדת ישראל ואטהרם מטומאת עונם. (יחזקאל לז כג)
אור יקרות - אור בהיר ולא נקפה ועב כחושך, רוצה לומר ישראל יהיו נבוכים ולא ידעו אם הוא הכנה לכליון או לתשועה. (שם יד ו)
הנני שולח לכם - בזכות התורה, והשיב לב אבות - יספרו אבות לבנים גמול ה' ועל ידי זה ישובו. (מלאכי ג כב)
אחות לנו קטנה - יאמרו בני יהודה בעת הגאולה על י' השבטים שהדיחום מאחרי ה' ואין להם ממי לינק חכמת התורה. (שיר השירים ח ח)
מה נורא המקום - ...וכבר ביארנו כמה פעמים שכל מה שאירע להאבות היה סימן לבניהם... וכעין שגלות זה היה בעון שנאת חנם ואי אפשר שיגאלו רק עד שיתאחדו לגוי אחד, לזה עשה לה סימן אם יתאחדו האבנים שבני שבטי י-ה לאבן אחד... והראו לו בחלומו בית השלישי נכון בראש ההרים עד שסולם ההשגחי יהיה עקרו בארץ, כמו שכתוב "והתהלכתי בתוככם"... (בראשית כח יז תורה אור)
...וזה היה גם כן תשובה על מה שאמר למה הרעותה לעם זה, כי בסדר ההנהגה לפי חוקי הטבע היה ראוי שבעת הגיע תור הגאולה יקל עול השעבוד מעליהם, וכמו שכתוב בירושלמי (פ"ק דברכות) שמדמה גאולת ישראל לעלית השחר... תחלה וישב מרדכי אל שער המלך, ואחר כך ליהודים היתה אורה. וזה רק בעת שתהיה הגאולה על ידי נסים נסתרים, כמו שהיה בימי מרדכי, אבל בסדר ההנהגה הנסית יהיה בהפך, שבעת הגאולה צריך שיגדל הגלות והשעבוד, והלידה תהיה מתוך חבלים גדולים, ומאופל גדול מעוף צוקה יבא פתאום אור שבעתים... (שמות ו ב)
ליל שמורים - במכילתא בו נגאלו ובו עתידין ליגאל דברי ר' יהושע, ר' אליעזר אומר בו נגאלו, ולעתיד לבא נגאלים בתשרי. וכל אחד מדבר בבחינה אחרת, שכבר אמרו זכו וארו עם ענני שמיא כבר אינש אתי, לא זכו עני ורוכב על החמור, שאם יזכו תהיה הגאולה נסיית באותות ומופתים, ואם לא יזכו יהיה על ידי נסים נסתרים קרוב אל הטבע. ותשרי מציין הסדר הזמני לפי הטבע והמערכת שבו נברא העולם והטבע ומציין הגאולה שתהיה בדרך הטבע, וניסן מציין ההנהגה הפלאית, כי בחדש זה הפליא נסים ופלאות, והגאולה שתהיה בו היא הגאולה על ידי אותות ומופתים... וזה יהיה אם יזכו... ואם כן מה שהיתה הגאולה ממצרים בלילה זה של ניסן אינו מיוחס לישראל ולהכנתם, רק לה' לבדו, ועל זה אמר ליל שמורים הוא לה' להוציאם, שהיה שמור לה' מצד אלקותו לא מצד מעשה הדור, וגם הוא הלילה הזה לה', שהוא מוכן גם כן על הגאולה העתידה, אבל זה אינו שמורים לה' רק שמורים לכל בני ישראל, זה תלוי במעשיהם ובצדקתם לפי מעשה הדור אם יזכו. (שמות יב מב)
גאולה תתנו - ...אבל כבר התבאר אצלינו שמושג גאולה בא בעצם וראשונה על גאולת הקרובים דרך מקח וממכר, ואחריו בא על ההצלה מצד הקורבה... (ויקרא כה כד)
והתודו - ...ומבטיחם כי גם בעת ההיא יזרח למו שמש ההשגחה מבין ענן שלא יבלעו בין העכו"ם, וזה על ידי שיביא אותם בארץ אויביהם, שהעכו"ם לא יתחברו עמהם ויהיו אויביהם עד שיהיו מוכרחים להפרד מהם וממעשיהם מפני האיבה והמשטמה, ולשוב תחת עול מלכות שמים, או אז יכנע לבבם הערל ויכירו כי מיד ה' היתה זאת להם, ובה יכניעו לבם לתשובה, ובזה ירצו את עונם. (שם כו מ)
והארץ תעזב מהם - נראה פירוש הכתובים שיאמר שיש ב' ענינים מוכנים לתשועת ישראל, א', גם קודם הזמן יושעו על ידי הוידוי והתשובה, ב', כשיגיע הזמן אז יזכר זכות אבות ויושעו בהכרח... ותחלה דבר על התשובה, והתודו את עונם, ופירש בספרא לצד התשובה הם הדברים, ואמר עוד או אז יכנע לבבם הערל, ואז יושעו קודם הזמן על ידי תשובה, ועוד באר צד שני אם לא ישובו יגאלו בעתו, ועל זה אמר וזכרתי את בריתי יעקב והארץ אזכור. ובצד זה הארץ תעזב מהם בהכרח עד כלות זמן שבעים שנה... (שם שם מג)
לא יגאל עוד - הגאולה נופלת על הבעלים כשמחזירים את הדבר לרשותם וגם אם קונים אותו מיד ההקדש יצדק לשון גאולה... (שם כז כ)
ואתה תשוב - אחרי משפט גוג ומגוג וידעו בני ישראל כי אני ה' אלקיך מן היום ההוא והלאה... והותירך ה' אלקיך - במלחמת גוג ומגוג כתיב ונלכדה העיר וגו' ויצא חצי העיר בגולה וכו' יבשרם כי הנותרים אז יותירם ה' לטובה. (דברים ל ח)
אור ישראל - התשובה תבא בבא זמנה או על ידי המעשים שיסירו סבת העונש וזו הישועה היותר משובחת, וכאן יצטרפו שניהם, יגיע הזמן האור אחרי החושך, וקדושו - וקדושת ישראל תהיה ללהבה גדולה מהאש לבעור במחנה אשור, ויוודע הנס למרחוק. (ישעיה י יז)
כי מלאה צבאה - גאולתם תהיה על ידי שנמצא צבאה הקצוב, או שנרצה עונה - על ידי זכות, או כי לקחה מיד ה' - קבלה כל ענשה... (שם מ ב)
לנטע שמים - אף אם הגאולה קשה כנטיעת שמים חדשים ודרכי הטבע יעכבוה... (שם נא טז)
וממזרח שמש - מקום י' השבטים, שבמזרח יתגלה הגואל ראשונה ובמערב רק ישמעו מהנסים. (שם נט יט)
בטרם תחיל - זמן רב לפני הישועה יתקבצו מעט מהגולים לירושלים, ואחר כך תהיה מלחמת גוג ומגוג, ומאז יתחיל קיבוץ גלויות הכללי. היוחל ארץ - וגם בעת מלחמת גוג ומגוג בבא הגאולה שאז יתפשטו הצירים על כל הארץ וכל הגוי יוולד בפעם אחת. (שם סו ז וח)
הצולעה - י' שבטים שלא היתה להם שארית, והנהלאה - יהודה שנדחו הלאה ונחלשו, הממשלה הראשונה - קודם תהיה להם ממשלה קטנה בירושלים, ואחר כך ממלכת - שממלכת דוד תגלה בהדרגה. (מיכה ד ז)
מתימן יבא - רוצה לומר שהגאולה האחרונה תהיה ממלכות אדום שהוא בתימן, וישמעאל שבפארן, וכן יוכיח אז לאמונות אלו האמת... (עובדיה ג ג)
אהלי כושן - בעת הגאולה יצאו י' השבטים וילחמו בבני כוש הסמוכים להם ובאומת ישמעאל, כי דרכם ישובו לארץ ישראל, וקראם כאן מדין... עם שמש - לעתיד לבא יעמוד השמש והירח במלחמה כבימי יהושע. לאור חציך - וכן יפלו על האויבים אבנים משמים. (שם שם ז ויא)
כבר ביאר מהר"א אברבנאל שבעת סנחריב החל זמן הגאולה, והיו נגאלים אם היו זוכים אז. ובזמן גלות בבל נטמעו בין האומות ופקדם פקידה מעט, ועלו אנשי כנסת הגדולה והחזירו עטרה ליושנה, ואם היו שבים אז היה זרובבל מלך המשיח. (חגי א א)
לסוסתי - רוצה לומר שאי אפשר לגאלם קודם, כי במצרים גאלם קודם הזמן, ולא היה לזה קיום, שגאלם בעוד הסוסים ברכבי פרעה, משל לכח הסט"א שהיה יונק אז מהשכינה, וכח הטומאה מכונה בשם סוס. (שיר השירים א ט)
עד שיפוח - ימהר לגאלם כשיראה שתמה חס ושלום זכות אבות והמגינים עליהם. (שם ד ו)
שמאלו - אם אי אפשר שתבא הגאולה כי אם על ידי יסורין תהיה שמאלו, מדת הדין רק תחת לראשי לסמכני, וימינו - מדת הרחמים תחבקני - תסובבני ותשמרני מהחטא. מה תעירו - כל מה שתעוררו מלחמה על ישראל בעת חבלי משיח יהיה רק לברר הטוב והרע. (שם ח ג וד)
מי זאת - אמר להם שלא יקשה להם מה שאמר לאומות העולם ליסרם, שגם ביציאת מצרים שהיו בהם צדיקים גדולים, ומתרפקים באהבת הקב"ה בהר סיני המכונה תפוח, חבלתך - גם היו להם ולשכינה חבלי לידה, קל וחומר שאי אפשר להם לבא למעלת הגאולה בלי חבלי לידה. (שם שם ה)
אם חומה - שחזקים באמונה תבא הגאולה מהרה. ואם דלת - הנוחה להפתח, נצור עליה - לא נעמיד מלך קשה כל כך, ויארכו הצרות יותר כדי שיוכלו לסבל. (שם שם ט)
מעוני - גלו על מה שעשו לעניים, ועל כן נגזר שלא יגאלו אלא ברוב צדקה. (איכה א ג)
...עתידה הגלות להביא את בניהם לידי חירותם האחרונה, זו שאין אחריה עבדות, והיא תתפתח איפוא בכוון הפוך, בקו עולה והולך, ובכל שלב תתגלה הברית. תחלה ברית יעקב, שנות מבחן בדמות עבד, בהן תעמוד לנו הברית האלקית בצרה ומצוקה, שלב זה הנו אולי כבר מאחורינו. בכבוד מזהיר עמדנו במבחן "יעקב". עתה עומדים אנו בפני מבחן השלב השני, "ברית יצחק", להתהלך חפשים ועצמאיים בקרב הגויים, לא להירתע מפני ניגוד וקנאה לקיים את צואתו של אברהם גם אחרי שקורא לנו דרוד, מתוך בטחון מלא בברית ה', הרי זה ממבחני הגלות שעוד עלינו לעמוד בהם, רק אחר כך נוכל לצפות לשלב האחרון של הגלות, בו נרכוש את כבוד הגוים והכרתם, לא למרות היותנו יהודים אלא בגלל היותנו יהודים...
לך מעמנו - ... היא אחד ממכשירי ההשגחה העליונה להצלת ישראל... מי יודע אם לא אותה קנאה, ה"לך מעמנו" שהאומות זורקות לעומתנו אינה אחד ממכשירי הגאולה החשובים ביותר... (בראשית כו טו וטז)
עד כי יבא שילה - שילה אפשר והוא נגזר מין "שול" השפה הקיצונה התחתונה... יעקב משקיף על הנצר האחרון שמשורש יהודה, הרי הוא אומר הנה ימים באים ומלכות בית דוד תיראה בשפל המדרגה, בקצה התחתון, הכל ידמו כי יומו האחרון הגיע, עוצמתו בטלה וכחו הגברי כמעט תם, והנה דוקא אז, כאשר קברני ההיסטוריה כבר יזמינו את הארון לגויתו של יהודה, הרי לו יקהת עמים, יקום כאיש ויירש את יקהת העמים... (שם מט י)
אל הר האלקים חורבה - חשוב לציין כי הגאולה יצאת ממקום מתן תורה. (שמות ג א)
וגאלתי - בעוד שהציל הוראתו היא למלט אדם מסכנה המאיימת עליו, הרי גאל פירושו לחלץ אדם מחורבן שכבר נפתח עליו... (שם ו ו)
כי ידין ה' עמו - אם גם אבדה לישראל העצמאות המדינית בכל זאת נשארו "עמו", ולעולם לא הפרו הברית לגמרי ועברו המצוות לחלוטין. נתקיים בהם "כי לא תשכח מפי זרעו" וכל שאר דברי השירה, על כן לא היו האומות רשאיות לכל העינויים האלו, ויחסם לישראל, שהתבסס אך ורק על עמדת החזק מול החלש היה מבחן עבורם, וכאשר יגיע ישראל למצב של אזלת יד אזי ידין ה' עמו... (דברים לב לו)
חי אנכי לעולם - ...כאשר ישראל יהיה מוטל בלא ישע ובלא תקוה, הוא ילמד מנסיונו שה' לבדו קיים בהווייתו הנצחית ולא ישתנה לעולם, משום כך לא יכול ישראל להפקיע את עצמו מרשותו אלא עתיד הוא לשוב אליו באחרונה, ומי שהפיל אותו והכה אותו יחזיר לו חיים ויעלה לו ארוכה ומרפא... (שם שם מ)
אם שנותי ברק חרבי - אם העמים ימתינו עד שאשנן את חרבי כדי לעשות משפט, אם ישארו צרים ומשנאים לשלטוני ולשלטון תורתי עד שאצטרך להשיב להם נקם... (שם שם מא)
הרנינו גוים עמו - יחס העמים לישראל הוא אמת המדה לעבודת ה' בעולם. ממשלת ה' על כל העולם תבא יחד עם הפסק עינוי ישראל על ידי העמים, כפי שנאמר בסוף ישעיה, מכאן כי ספר התורה הזה צריך לבא גם לידי העמים והשפעתו תסלול את הדרך לגאולה הכללית. (שם שם מג)
כי רצו עבדיך - סוף הגלות יגיע כאשר ירגישו את עצמם כעבדיך ויהיו מאושרים להלל את הרעיון הקשור בחרבות ציון, ולא תהיה בעיניהם עוד רק עפר ואבנים. ציון והארץ צריכים קודם לקום לתחיה ברוח ישראל, ואחר תפרח שוב גם הארץ, אלו הם נשואי העם עם יעודו הלאומי... (תהלים קב טז)
...אם טרם השתכנענו שכל תקומתנו עם תקומת האנושות תלויים בתחיית ציון, ואין אנו מחפשים דרכים להגיע אל התחיה הזאת, ואין אנו נשבעים על קבר ציון לחתור לקראת משימה נעלה זו, לא מלאנו אחרי דבריו של הנביא, לא ירדנו לסוף דעתו ולא הבינונו את קריאתו "הציבי לך ציונים שימי לך תמרורים, שיתי לבך למסלה דרך הלכת". כלומר חפשי את דרך העליה במסלול ירידתך, את סוד התשובה, במניעי התרחקותך, ואת סיכויי עתידך בעברך ותוצאותיו. זוהי המטרה שהועיד הנביא עבורנו. (במעגלי שנה ב עמוד סד)
...אם אמנם מגיעים היו אי פעם זמנים כאלה, הרי די לה לאנושות להתבונן אז בשולחן הסדר היהודי, הערוך בכל קצוי עולם, כדי שתזכה גם היא בגאולתה. כאן היו לומדים לא רק לירא מפני ידו הנטויה של שופט כל הארץ, אלא גם היכן למצא את החרות האמיתית, כאן היו רואים את בני ישראל אוחזים ביד אחת את לחם העוני של העבדות והמרורים, וביד שניה את כוס הברכה על הגאולה. ומבשרים לכל, כי לא לחם העוני של העבדות ולא מרורות החיים משעבדים את האדם, כשם שלא החופש מן העבדות ולא העושר מהווים את החרות האמיתית. אילן החרות האמיתית צומח על קרקע אחרת, אין לך בן חורין בחייו החיצוניים אלא מי שהוא בן חורין בלבו למען בוראו. רק חרות במובן של התמסרות לה' אינה בגדר אשליית שוא. החרות אינה פרי השתחררות עצמית אלא רק פרי גאולה על ידי ה'. מי שאינו מבין למשמעותה של אכילת לחם עוני ומרורים מתוך חרות, הוא לא חיסן את עצמו מפני שיבה אל כבלי השעבוד והעוני. רק בתוך לבו של האדם, שם ישבר לנצח עול שעבוד האנושות.
כל עוד העמים שרויים באפלת לילה, נשמעות ברכות הגאולה של המסובים לשולחן הסדר, וכאילו מרמזים להם, צאו וראו, היש יסוד גשמי לתולדותיו של העם הנצחי הנגאל הזה. לא, לא תמצאו יסוד כזה. על מצות ומרורים הינם בני חורין, והם הם הגאולים הנצחיים עלי אדמות... (שם חלק ג עמוד נ, וראה שם עוד)
והנה תנור עשן - מתוקף הצרות נראה אור הישועה פתאום... ומשל תנור עשן הוא שלא כמו שרואים מי שהוא מדליק את האור אלא כמו מאבכת עשן והנה אור, כי יהי השתלשלות הישועה בהשגחת ה' כל כך נסתר עד שלא יהיה נראה איך נהיה אור. (בראשית טו יז)
ולקחת ממימי היאור - הבין לו שמי שיתעקש עוד ולא ירצה להאמין הרי יהיה ממנו כמו ממימי היאור שנותן חיים לאדם, והרי הוא נהפך לדם, כך ענין הגאולה שהוא לחיי ישראל, יתהפך לאותם אנשים למות... ושוב לא הוצרך הקב"ה להוסיף אותות, שבעל כרחם יוציאם. והיו המים אשר תקח - מיותר, אלא בא ללמד... בכל שעה שיבקשו ממשה לעשות עוד הפעם יהיה כן, ובא להורות בזה שלא רק בגאולה זו תבוא לרועץ למי שאינו זוכה לה, אלא כך יהיה לדורות שכל גאולה מן הצרה הבאה להכלל מי שאינו זוכה לה מצד איזה חטא המביא לכך, כגון שאינו משתתף עצמו בצרת הכלל וכדומה, עוד בבוא עת הישועה מתהפכת לאותם אנשים לרועץ... (שמות ד ט)
כי בא - ... העיקר הוא סמוך ענין לתפלה הקודמת ה' ימלוך לעולם ועד, וידוע כי בשעה שיגיע זה הענין הנעלה יגבר כח הדין וצרוף גדול גם בישראל, עד שאמרו בסנהדרין צ"ח ב' ייתי ולא אחמיניה, משום הכי בא סיום השיר, דמכל מקום נכון לבבינו בטוח בה' שלא נהיה נשטפין בדין, שהרי בא סוס פרעה וגו'... וכך יהיה לעתיד, דאף על גב שיהיה קשה לסבול כח הדין, אבל לבטח לא נהיה נשטפין בדין. (שם טו יט)
ופדה - הוא בשוויו, וגאל הוא בכל שהוא... (ויקרא כז כז)
והיו בך לאות ולמופת - המצות והחקים יהיו לאות ולמופת, כשתתחיל להתחזק בם יקל מעליך עול הגלות, ולהיפך ברפיון דברי תורה ימצאוך הצרות, ולא לאותו הדור שגלו לבד אלא ובזרעך... (דברים כח מו)
והיה כי יבואו - פרשה זו היא פרשת הגאולה, נבואה ברורה איך יהיה סדר הגאולה העתידה... בכל הגוים - ולא בכל העמים דאף על גב שיש בכל העמים מעט מישראל מכל מקום בתחלה יהיה התעוררות בקרב עיקר ישוב ישראל שהם בכל הגוים, היינו אומות גדולות. (שם ל א)
ורחמך - שיתן בלב אומות העולם שיאהבוך... ושוב - היינו עוד הפעם, ומזה הוציאו חז"ל דשב הראשון גם כן הוא לעצמו... וקבצך מכל העמים - אחר שישוב עיקר הגולה מן הגוים ישוב ה' לקבץ מן העמים אשר הפיצך ה' שמה מעט מעט. וכן כתב הרמב"ן בפירוש על שיר השירים שמתחלה יהיה קצת קבוץ גלויות על ידי רשיון המלכויות, ואחר כך יוסיף ה' ידו שנית, כמו שכתוב "ושב וקבצך". (שם שם ג)
ונתן ה' אלקיך - אחר שיבואו לארץ ישראל ויתקבצו מכל העמים אז יענוש הקב"ה האומות שרדפו באותה שעה את ישראל... (שם שם ז)
בפרשת העקדה וישכם אברהם בבקר, ובמדרש אהבה מקלקלת השורה, וזהו עיקר החיבה מהנסיונות של אברהם אבינו ע"ה שעשה אותם באהבה רבה... והנה הקב"ה משלם מדה במדה, זה שאמר "ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה", כי כשהקב"ה עושה חסדים לבני ישראל בזכות האבות, אף על פי שאינן ראוין מצד עצמם אף על פי כן עושה החסדים באהבה כאשר קיים אברהם אבינו את הנסיונות באהבה. (וירא תר"ס)
במדרש עבד משכיל ימשול וכו', והוא לחזק ידינו בגלות שכמעט נסתר מאתנו דרך הבנים, ומכל מקום אם נעבוד אותו ית' באמת בגלות ובאמונה, נזכה לצאת מארור לברוך, כדאיתא בעבד אברהם, ועוד ימשול בבן כתיב, כי עתיד הגאולה להיות על ידי דורות השפלים בבחינת עבד דוקא, והוא על ידי אמונה, כמו שאמרו בא חבקוק והעמידן על אחת, וצדיק באמונתו יחיה, כי ישראל מאמינים בני מאמינים... והיא מנטיעת אבותינו, ובזה יהיה הגאולה בב"א. (חיי שרה תרמ"ח)
במדרש הבחור שבאבות ושבנביאים הבטיחן הקב"ה ונתייראו... וביאור הענין, כי בודאי כל הצרות הבאים בעולם הם דברים שצריכים תיקון, כענין שכתוב המשתף שם שמים בצרתו וכו', והצדיק שהקב"ה מצא לבבו נאמן מגלה לו כל הישועה, ואף על פי כן הוא עומד בתפלה. וענין זה מה שנגלה הקץ ליעקב אבינו ע"ה ולא עלתה בידו לגלות לבניו, כי רק הוא היה יכול להיות בגלות אף שידע הקץ, אבל לא כל אדם יכול לקיים שניהם... וכמו כן בכלל ישראל נמצא דבר זה, כמו שמצינו בימי מרדכי, שהגם שהאמינו כי בני ישראל בלתי אפשרות שיהיו נאבדים מן העולם, עם כל זה עמדו בתפלה וצעקה בעת צרה, וכן בפרט האדם כפי מה שמוכן לאמונה זו ניתן לו התחזקות משמים... (וישלח תרמ"ד)
במדרש כי אנכי ידעתי את המחשבות וכו'... הענין הוא, דאיתא משיח בא בהיסח הדעת, פירוש שגאולה אחרונה היא בישועת השי"ת בלי השגת שכל אנושי, וכמו כן לידת משיח היה בהיסח הדעת, שהיו כולם טרודים בצערם. ויש להבין כי בודאי כל מחלוקת של השבטים היתה לשם שמים, לכן נתקיים שיש משיח בן יוסף ובן דוד, וכל אחד היה תופס לפי דעתו כי המלכות מגיע ליהודה או ליוסף, וכולם כיוונו לשם שמים, וצריך להיות ב' הבחינות... (וישב תרמ"ג)
במדרש קץ שם לחושך...ועל דרך הרמז קץ שם לחושך הוא גאולתינו ממלכות יון, כמו שכתוב במדרש בראשית, תהו ובהו וחושך זה יון, לכן אחר הגאולה תקנו נרות חנוכה ואצל הפתח, כמו שאמרו, שלכן נקרא קץ. וביאור הענין הוא דאיתא אסתר סוף כל הנסים, אם כן חנוכה שהיה אחר כך הוא הכנה ומפתח לגאולה האחרונה, וקודם פתיחת שער החדש שעתיד להיות אחר תיקון השלם היה חושך זה של יון, וזה שאמר וחושך על פני תהום, שהוא מלכות הרביעית, כמו שאמר שם במדרש. (מקץ תר"מ)
במדרש קץ שם לחושך וכו'... כי הנה הזמן עצמו הוא האבן עופל, כי הטבע מסתיר הפנימיות והטבע והזמן הוא שורש כל השינוים בעולם, כל הכ"ח עתים, וכשיש איזה פתיחות שער והארה מלמעלה מן הזמן זה בחינת גאולה מן החושך. ובני ישראל שיש להם נשמת חיים שהיא מלמעלה מן הזמן יכולין להמשיך הקדושה תוך הזמן, כמו שאמרו מקדש ישראל והזמנים ישראל דקדשינהו לזמנים... (שם תרס"ד)
בגמרא כי ההלל ניתקן על גאולה מגלויות... ובאמת שליטת הד' מלכיות ברצון השי"ת היא, ואם בני ישראל יודעין זאת וזוכרין שאין המלכות שלהם חס ושלום, רק ממלך מלכי המלכים הקב"ה, אז יכולין על ידי זה לצאת לגמרי מתחת ידם, ולזאת הגאולה ממלכות אחת הוא ראיה ובירור כי השעבוד היה רק ברצון הקב"ה, וכשהגיע העת גאל אותנו... ואפשר זה ענין הלל והודאה הלל שמשבחין להשי"ת על הגאולה הראשונה, ומודין על גלות של עתה שהוא בעונותינו, שעל ידי גאולה ראשונה מביניהם שהוא מהשי"ת בעבור שחטאנו... (לחנוכה תרל"ד)
הנס בנרות שקבעו חכמים על ידי זה יום טוב לדורות נראה מזה שהוא ישועה לכלל ישראל, כי בכל גלות מד' מלכיות כשיוצאין מתחת יד המלכות עושה ה' נס כדי לעורר נפשות בני ישראל, כאשר אנו רואין עתה עייפות הגלות שמערבב נפשות בני ישראל, כמו שכתוב שכורת ולא מיין, לכן אחר הגאולה צריך להיות נס כדי להתחדש נפשות בני ישראל... (שם תרל"ח)
ואיתא בטור ה' ראש חודש... וכתיב "וביום פקדי ופקדתי", שנשאר לדורות זה החטא (של העגל), ובכל עת גאולה נתקן קצת מזה החטא, וזה יש לרמוז 'עד שתכלה רגל מן השוק'... וצריכין להדליק נר חנוכה עד שתכלה אותו רגל מן השוק, פירוש בזמן משיח שיכלה כל חטא הנ"ל, כי הוא נס האחרון, וצריכין בכח זה הנס לתקן הכל עד שיהיה גאולה אחרונה כנ"ל... (שם תרל"ט)
בנוסח ולך עשית שם גדול וקדוש וכו' ולעמך וכו' תשועה גדולה ופורקן כהיום הזה, כי בכל גאולה מאיזה מלכות נעשה סדר חדש ושמות חדשים בשורש ישראל, וכביכול בו ית' כמ"ש ושמנו קראת בשמך, וצריכין בני ישראל אחר כך לקבל הארה חדשה הנ"ל, לכן יש אחר הסתר וגלות אחר, כמו שכתבנו לעיל, כי בכל פתיחות שער יש זה לעומת זה עד שיהיה תיקון השלם במהרה בימינו, וכל גאולה היא הכנה וקיום לגלות שאחריו, כמ"ש שהקב"ה בורא רפואה קודם למכה, וכן נס דחנוכה הוא תשועה ופורקן לגלותנו המר הזה... והכנת הגאולה הוא על ידי הלל והודאה, שג' מלכיות הראשונות היתה הגאולה מהם בזכות ג' אבות, ועתה על ידי זכות דוד המלך ע"ה בחינת תפלה, וכן כתב מהרש"א שגאולתינו תהיה בזכות התפלה והלל והודאה הכל בחינת תפלה... (שם תר"מ)
חז"ל עשו עיקר מנס דנרות, הגם כי היה הרבה נפלאות במלחמותיהם שיצאו מתחת יד מלכות יון, רק הענין הוא על פי מה שכתבנו, שקבעו להלל ולהודות, והודאה הוא על מה שיצאו מתחת יד הרשעים והלל הוא על שנכנסנו תחת יד מלכות שמים... ובלי ספק דור ההוא היה עיקר צער שלהם בגלות על חלישות דעתם בעבודת ה', אם כי בלי ספק היו משתעבדים בגופם גם כן, אבל כתבו לנו לזכרון שביטלו מהם שבת מילה חודש, כי זה היה עיקר צער שלהם, לכן זכו גם כן לגאולה באופן זה להיות נשאר קבוע הארת הגאולה בהאיר עינינו בתורה ועבודת ה', ומהם יש לנו ללמוד בגלותינו עתה, אם כי רבו מכאובינו יש לשכוח הכל ולהתאונן רק על מיעוט עבודת השי"ת, כי כפי צער הגלות כן תהיה הגאולה, כי הגלות הכנה אל הגאולה. (שם תרמ"א)
במזמור שיר חנוכת, ארומימך כי דליתני... והענין הוא כי כל ירידת בני ישראל הוא צורך עליה וכל הגלות הוא להעלות הנצוצי קדושה שנפזרו באלה המקומות... ולכן כשיוצאין מכל מלכיות ומתעלין הניצוצות קדושה משם יש התחדשות ושמחה רבה... (שם תרנ"ג)
איתא בחנוכה קורין בנשיאים, והענין הוא... שהשראת שכינה במשכן היה גמר ותכלית יציאת מצרים, כמו כן בכל גאולה ממלכות אחד זוכין אחר כך להשראת השכינה, וכן היה בחנוכה גילוי שכינה, ולכן עשו חנוכה כמו בשעת בנין הבית... (שם תרנ"ח)
בפסוק אנכי ארד עמך וגו'... אך לא זו בלבד כי ואנכי אעלך וגו' כי גם בשעת הגאולה והחדוה צריכין לקבל השמחה רק לשם שמים, וזהו נסיון ביותר, ובאמת כן היא המדה כי מי שזוכר בהקב"ה בעת השמחה הקב"ה משתתף כביכול בצערו... (מקץ תרנ"ג)
במדרש על פסוק הרועה אותי הגואל אותי, הקיש פרנסה לגאולה, מה פרנסה בכל יום כן גאולה, ומה גאולה פלאים כן פרנסה פלאים. כנראה שזה יסוד הגאולה לידע כי יש התחדשות בכל ים גם תוך הטבע, כמ"ש מחדש בכל יום מעשה בראשית, וגם הפרנסה שאדם ירוח ומוציא הכל פלאים, רק שיש נפלאות מגולים ויש נסתרים תוך הטבע, והמשכיל יתבונן כמו שבכל יום מחדש הקב"ה הטבע, כן מתגלין בכל יום גאולות בלבות בני ישראל עובדי השי"ת, וכשיש הארת זאת ההתחדשות אין גלות בעולם... (ויחי תרמ"ב)
במדרש הרועה אותי וכו' הגואל אותי, הקיש גאולה לפרנסה, פרנסה אינו בגוף בלבד כי גם התחדשות הנפשות בכל יום הוא בכלל פרנסה, וגאולה גם כן בכל יום שיש בכל יום הארת הגאולה בפרט הגלות שיש בכל זמן איזה הסתר לכל עובד ה', כמ"ש יצרו מתגבר עליו בכל יום, ומול זה יש גאולה גם כן בכל יום, כמ"ש גואל ישראל בתפלה לשון הוה, אם כי אינו גאולה שלימה מכל מקום נמצא הארת הגאולה בכל יום... ויעקב אע"ה תיקן שיתן השי"ת פתיחת הלב לתורה הגם שאין מתוקנים כראוי, ועל ידי זה ההארה נוכל אחר כך להיות סור מרע וכו', וזה ענין הקדמת הפרנסה לגאולה. (שם תרמ"ז)
בפסוק האספו ואגידה, ואז"ל ביקש לגלות להם הקץ, משמע שהכל תלוי כפי האסיפה שיכולין בני ישראל לבא אל האחדות, וכן שמעתי מפי מו"ז ז"ל כי כפי הכנסיה לשם שמים כך יכולין לשמע. ובאמת בזה תלוי הגאולה, כמ"ש היום אם בקולו תשמעו. ולכן שבת קודש דביה מתאחדין ברזא דאחד יכולין לשמוע דבר ה' והוא מפתח של הגאולה... (שם תרמ"ח)
במדרש, הרועה אותי המלאך הגואל אותי, ופרנסה על ידי הקב"ה וגאולה על ידי מלאך. כי הקב"ה מחדש בכל יום מעשה בראשית וכל פרנסת היום, וכשבא השפע לעולם הזה מתלבש בטבע וזהו על ידי מלאך, ולכן צריך גאולה בכל יום, כי בבוא השפע בזה ההתלבשות מתערב בו פסולת ותערובות וצריך גאולה ובירור להוציא אוכל מתוך פסולת, ועיקר תכלית הברכה להיות דבוק בשורש... (שם תרנ"ה)
ואמרו לי מה שמו מה אומר וכו' ודאי עיקר שאלתו היה בדבר הנוגע לעיקר הגאולה, כי שמו ית' הוא על שם גילוי מלכותו, ובעת הגלות נסתר כבוד שמו, והגאולה היא להיות זה נודע ונתברר שכבוד שמו משגיח על הכל, ושהגלות רק הסתר וקליפה מבחוץ... וזה שאמר שישאלו מה שמו, פירוש עתה בגלות שימצאו הארה מכבוד שמו גם עתה, והתשובה א-היה פירוש מה שעל ידי הגלות יתברר כבודו יותר אחר כך בתוספת ויתרון אור מן החושך... (שמות תרל"א)
בלבת אש וכו'... דכתיב אשר לא ידע את יוסף, פירוש שנקודת יוסף הצדיק עומדת בכל עת צרה... אך הגלות מתחילה כשלא ידע את יוסף אף על פי כן הצדיק שמרגיש בחינת יוסף איננו בגלות, ויכול להיות הגאולה על ידו, וזה הסימן גאולה שמסר להם יוסף שכל מי שיראה ויבין שיש גם בגלות פקידה אף שהוא בהסתר, הוא מוכן לגאולה... (שם תרל"ו)
בפסוק והן לא יאמינו לי... ביאור הדברים שגלות מצרים היתה שורש לכל הגליות, וכמו כן הגאולה היתה מפתח גאולתן של ישראל בכל הצרות שבעולם, ולכן ביקש מרע"ה להיות הגאולה אף כשיהיו במדריגה התחתונה כמו בגלותנו עתה שמחוסרין אמונה, ולזה היה כל האותות האלה על כל מיני הגלות... (שם תרל"ז)
במדרש יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו וכו'... וזה היה התחלת הגאולה מה שנודע למשה רע"ה סיבת הגלות, כי מקודם היה נסתר פנימיות הגלות, ובודאי התחילו בני ישראל לתקן זאת... וגם אנחנו בגלותנו צריכין מקודם לבקש לקבל הגלות כפי רצונו ית', אז ממילא יגאלנו הבורא ית"ש, וזה כענין שכתוב משיח בא בהיסח הדעת, כי אין לנו לבקש תמיד רק על הגאולה, רק להיות עבד משכיל... צריכין לצפות לקבל העבדות והגלות בשלימות על כל פנים להיות עבד משכיל, וממילא נזכה גם כן לגאולה ולחזור לבחינת בנים... (שם תרמ"ח)
בפסוק ויצא ביום השני וכו', כי הגאולה היתה בב' בחינות, להכות את המצריים ולגאול את ישראל, וביום הראשון תיכף ויך את המצרי... אבל ביום השני לזכות את ישראל לא היה בנקל... ובודאי אילולי הם היה הגאולה בשלימות הצריך... (שם תר"נ)
בפסוק וימת מלך מצרים ויאנחו וגו', פירש מו"ז ז"ל כי קודם שמת היו שרוים כל כך בגלות כי לא הרגישו שהם בגלות, ועתה התחיל קצת גאולה שהבינו הגלות והתאנחו... ועל זה נאמר מוציא אסירים ופודה ענוים הם הצדיקים, שבעצם אינם בגלות רק בעבור הכלל, כמו שהיה במשה רע"ה... וכמו כן הארת הע' נפש שבאו למצרים להיות הכנה לגאולה, ועליהם נאמר פודה ענוים, ועוזר דלים הם השפלים שאינם מרגישין כלל הגלות, ואלה צריכין ישועה גדולה, והוא ראשית הגאולה... ולכן יש ד' לשונות של גאולה, "ולקחתי אתכם לי לעם" זה תכלית הגאולה שבעבור זה היה כל הגלות, ומעין זה נמצא בכל גלות. וגדולה מזה נראה שגם בכל פרט נמצא כל אלה המדריגות שיש בכל איש ישראל איזה בחינה שהוא בן חורין... וזה החלק מסייע לאדם והוא הכנה לגאולה... (שם תרנ"ו)
וימררו את חייהם, איתא במדרש כי גלות מצרים היו יסורים הקודמין לתורה... אכן חייהם תרתי משמע, והם ברית הלשון וברית המעור שעיקר החיות תלוי בהם... ולפי שכל כוחן של ישראל בב' בריתות האלו, לכן הסט"א מתגרה דוקא בהם, וכל הגלות והגאולה תלוי בב' הנ"ל, ובאמת מאחר שנקרא ברית בודאי לעולם הם מושיעים את בני ישראל... והגלות מעכב שלא להיות הבריתות בשלימות, על ידי זה ותיראן המילדות וגו' ותחיין את הילדים, כי הצדיקים שבדור נתחזקו באלה הבריתות עד שבאו לגאולה שלימה, וכן הוא בכל גלות שהכל תלוי באלה הבריתות... (שם תרנ"ט)
ברש"י חבל על דאבדין וכו'... ונאמר זה למשה רע"ה עתה, כי זה ענין הגלות לברר אלקותו ית' גם במקומות השפלים תוך כל המצרים והסתרות, אף על פי כן יתגלה על ידי עבודת האדם שהכל נמשך ממנו ית'. ועבודת האבות היתה הכנה להגאולה של כל גלות וגלות, ולזה עצמו היה קשה השליחות למרע"ה, כי היה למעלה מהטבע כנ"ל, ושליחות זה היה להמשיך הארה לבני ישראל כמו שהיה תוך הגלות... וזה שאמר משה רע"ה הן בני ישראל לא שמעו, כי ידע כי לא יוכל להיות כל הגאולה עד שיהיה מבורר האמונה אצל בני ישראל מקודם להיות נמשך אחר הפנימיות כנ"ל, ועל ידי זה יהיה מוכרח להתגלות הקדושה ולבטל כל ההסתר עד שיהיה גאולה שלימה... (וארא תרל"ב)
בפסוק והוצאתי אתכם מתחת סבלות מצרים וכו', אמו"ז ז"ל פירש שבני ישראל עצמם לא יוכלו לסבול תאות מצרים, וזה קצת גאולה, וכן פירש מה שכתוב וימת מלך מצרים ויאנחו, שזה היה התחלת גאולה מה שהרגישו מרירות הגלות... (שם תרל"ו)
בפסוק לכן אמור וגו' וידעתם וגו', פירוש כי השי"ת אמר להודיע לבני ישראל כי הגלות הוא לכבודו ית', ועל ידי יציאת מצרים יתגדל שמו ית', ועל ידי זה יטו שכמם לסבול עול הגלות, וממילא היה נהפך גוף הגלות לחירות. ובאמת ידיעה זו היא הכנה לגאולה, כמו שהיה באחרונה שקודם הגאולה קיבלו מלכות שמים... (שם תר"מ)
בענין ד' לשונות של גאולה, כי הגלות היה בכל העולמות, ויש מקומות שאין הגלות שולט כל כך, מתחת סבלות מצרים הוא הגלות בעשיה ממש, שהיה שליטת הרע מאד, והצלתי אתכם מעבודתם הוא מקום שלפעמים יש מנוחה ולפעמים עבודה, וגאלתי אתכם שלא להיות משועבד כלל, ולקחתי הוא עולם שאין שם שליטת סט"א, אך על ידי השעבודים שלמטה אינו יכול לבא למדרגה זו. נמצא עיקר הגאולה לבא לבחינה זו... (שם תרמ"ז)
בפסוק וארא וגו'... והנה באמת האבות הכינו כל אלה התיקונים, רק על ידי בני ישראל נגמר הכל מכח אל הפועל... וכבר כתבנו כי משה רבינו ע"ה אמר למה הרעותה, כי ראה שאותו הדור אינו צריך לסבול כל כך בעצמותם, אבל היה הכנה לדורות שאחר כך, כדאיתא ד' לשונות של גאולה רמז לד' גאולות שלדורות, ולכן נאמר להם זה הפרשה הגם שלא שמעו, רק שהיה דיבורים השייכים לדורות שאחריהם. והשי"ת השיבו כי מה שהוא רואה שבני ישראל שבאותו הדור מוכנים לגאולה, גם זה אין מכחם רק בכח האבות, וכמו שהאבות הכינו להם, כך צריכין הם להכין על דורות שאחריהם... (שם תרמ"ח)
כבר כתבנו במקום אחר כי הוצרך להיות תיקון במעשה אבות מקודם, ועל ידי זה נעשו בני ישראל כלים לקבל התורה... לכן צריך כל איש ישראל להתחזק להכניס עצמו בכללות בני ישראל ולידע כי אנחנו מוכנים למדרגות גבוהות ורמות אלו, ומתוך התשוקה הגדולה נזכה לגאולה, ולכן צוה השי"ת לומר להם כל אלה הדברים, ולקחתי אתכם וגו' והייתי לכם וגו' הגם דכתיב ולא שמעו, מכל מקום היה להם רוב תשוקה להיות מוכנים לאלה המעשים... ולא יכלו מתוך הגלות. מכל שכן אנחנו שכבר יש לנו התורה ומצות וכבר היו לנו כל אלה המדרגות בפועל ממש, על אחת כמה וכמה שיש לנו להשתוקק ולצפות להשי"ת אשר ישוב ויקבץ נדחינו... (שם תר"נ)
בד' לשונות של גאולה, כי האדם יש בו מד' יסודות ארמ"ע, ואיתא בזהר הקדש שמות, שגם הרוח יש בו מד' יסודות רוחניים, ולכן יש ד' גאולות, שצריך הנפש להיות נגאל מד' יסודות הגוף הגשמיי, וזה עיקר הגאולה שיתמשכו יסודות הגוף אחר יסודות הנפש, ולכן יש ד' בחינות עיקריות בעבודת הבורא, יראה אהבה תורה ומצות... (שם תרס"ד)
במדרש החודש הזה לכם... וכבר כתבנו פירוש והגעתם אל המשקוף (ואל) המזוזות, שדורש במדרש על האבות, שזה עיקר הגאולה לאחוז בדרכי אבות, כמו שכתוב "והשיב אתכם אל ארץ אבותיכם", וכמו כן בגאולת יובל "ואל אחוזת אבותיו ישוב", שהגלות הוא כשנגרש מן השורש, וכשחוזרין להתדבק בשורש אבות הוא הגאולה, ואז נתחדשו בני ישראל כבריה חדשה... (בא תרס"א)
בענין יציאת מצרים וקריעת ים סוף, יתכן לפרש שהיה צריך ב' גאולות, בבחינת יוסף ויהודה, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד, שצריך להיות הגאולה בב' הבחינות, והוא ברית המעור וברית הלשון, לכן ביציאת מצרים איתא שמלו בני ישראל עצמם... אך כדי לפתוח הפה בשירה ותפילה היה בחינת קריעת ים סוף, לכן נאמר סגר עליהם המדבר, כלומר שעדיין צריכין לגאולה בבחינת הדיבור, בחינת יהודה ודוד, לכן כתוב על הים היתה יהודה לקדשו, וכן מתעורר בכל יום בחינת יציאת מצרים וקריעת ים סוף... (בשלח תרמ"ג)
בענין שמיעת יתרו... והנה בשעת יציאת מצרים וקבלת התורה היה הגאולה בכלל, ולכן נתבטלו כל חכמות לחכמת התורה, ולכן יתרו שמע ואתכפיא, ובפרט יש גאולה זו בכל נפש ישראל, שבכח התורה יכול איש ישראל לזכות לחירות, להיות הדעת שליט על הטבע והגשמיות, שזה עיקר הגאולה שלא יהיה הגוף שליט על הדעת... ואיך יהיה הגוף שליט על הנשמה, אין זה אלא גלות מה שהחיות נסתר בחומר ומעשים גשמיים, ועל ידי התורה זוכין לחירות מבית עבדים. (יתרו תרנ"ד)
תמחה את זכר עמלק... כי עמלק מסר נפשו לרעה... ולכן זה שכרו שלא יהיה לו חלק בקדושה... לכן נשבע הקב"ה שלא יהיה תיקון השלם שיכירו כל האומות את כבודו ושמו הגדול ב"ה עד שימחה זכר עמלק, כדי שלא יהיה עמלק בכלל ולא יזכה לראות האמת, ולכן כפי מה שמתקרבת הגאולה ומתברר כבודו ית' בעולם, כפי זה השיעור נמחה שמו של עמלק... (זכור תרל"ז)
נראה כי נס פורים היה הכנה לבית שני, כי היה צריך להיות כח ועוז לבני ישראל, ועל ידי הנס נגבה לבם ויכלו לחזור לבית המקדש, וכן אפשר שיהיה לעתיד נס כזה קודם הגאולה, כמו שאמרו חז"ל מעמיד עליהם מלך כהמן וכו', שנס זה הכנה לגאולה. (פורים תרל"ד)
תשועתם היית לנצח ותקותם בכל דור ודור, כי התשועה בפורים היה לדורות עולם, כמו שהגזירה היתה להשמיד כל היהודים, ממילא גם הנס היה לכל הדורות, והרי קיום כל זרע ישראל הכל על ידי נס הזה. והקב"ה עשה זה הנס בלי זכות ישראל, רק מצד שאנחנו עמו וחוסים בו תמיד, לכן עליו להושיע לנו בעת צרה, ולכן זה היום טוב נותן כח ועוז ותקוה לבני ישראל בגלות לבטוח בו מצד שמיוחדים אנחנו אליו... (שם תרל"ה)
חג הפסח נקרא שבת... וקשה אם כן למה נגזר ת' שנים, והלא גלוי וידוע לפניו ית"ש כי יגאלו מקודם... וכל זה היה גם כן ביציאת מצרים כי רצה הקב"ה להראות חיבת ישראל כי כשזוכין במעשיהם שנזכרין לטובה לפניו ית"ש, חיבה זו דוחה כל הקיצים וכל הגזרות, ובכוונה היה הגזירה ת' שנים ושיזכו לדחות הגזירה, וכן כתוב על גאולה העתידה בעתה אחישנה, זכו אחישנה קודם הזמן... (שבת הגדול תרנ"ו)
איתא בגמרא אלו שמרו ישראל שבת א' מיד נגאלין... והטעם דכתיב לכל זמן ועת וגו', התורה למעלה מתחת השמים והכל נברא בתורה, והזמנים והעתים הם כלים איך לקבל התפשטות התורה בכל עת וזמן, אבל התורה בעצמה למעלה מהזמן והכלים... וכאשר בני ישראל דבקים בתורה הגאולה קרובה אפילו בלא עת המיוחד לה, כי אם מקיימים התורה אין צריך לתקן העת... ולכן דורשין בשבת הגדול ושבת תשובה כי ניסן ותשרי זמני גאולה... ולכן צריכין לעסוק בתורה בשבת שמוכן לזה אולי נזכה לבחינת אחישנה. (שם תרנ"ז)
לחם עוני, המפרשים נחלקו אם הוא סימן על הגלות והעינוי או על החירות... והאמת נראה כי הוא על כלל הירידה למצרים והגאולה, כי בודאי עלינו לשבח על הגלות גם כן, דאם לא כן מה השבח על הגאולה אם היינו יכולין להתקרב להשי"ת בלי זה, אם כן לא הן ולא שכרן, אלא ודאי הגלות היה עצה שנוכל להתקרב להשי"ת... ובפשוט יש לומר כי היה זה כדי להיות שפלים ונכנעים להשי"ת, כי בלא זה לא היינו יכולין להנצל מגיאות... (פסח תרל"ג)
ואפילו כולנו חכמים וכו'... וכל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח, שהסיפור ביציאת מצרים מביא דעת... ומאחר שיציאת מצרים נאמרה בתורה והתורה ניתנה לישראל, יכולין לעורר כח הגאולה, כי יציאת מצרים יוצא מכח אל הפועל על ידי הסיפור... וזה פירוש מרבה לספר ביציאת מצרים, שמרבין ומתפשטין הנסין והמכות על ידי סיפורים ביציאת מצרים כנ"ל, וגם גאולה האחרונה תהיה כשיתברר כל הנסתרות שביציאת מצרים, כי גאולה זו כוללת כל הגאולות. וזה שאמר "להביא לימות המשיח", כי זכירה וסיפור ביציאת מצרים מביא ימות המשיח, כי בעת יציאת מצרים היה הרצון להיות תיקון הכולל כמו שיהיה לעתיד... (שם תרל"ה)
כתיב ויאמינו... גם יש לומר שהאמינו למפרע על כל הגלות שהיה לטובה, ובזה תקנו אשר לא האמינו מקודם... והנה כן צריך להיות בכל גאולה לתקן אחר כך כל הקלקול שהיה מקודם הגאולה, וזה עצמו ענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, שכבר היו בני חורין אך היה כדי לתקן כל ימי הגלות... (שם תרל"ז)
כל ימי חייך להביא לימות המשיח, כתיב כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות... אכן ימי הם הארות, והנה בכל דור ודור מתפשט יותר הארות מיציאת מצרים, וכשיהיו נשלמים כל ההארות יהיה מזה גאולה העתידה, וכפי מה שעוסקין ביציאת מצרים וזוכרין אותו כל הימים כך יתרבו הנפלאות לעתיד... (שם תרמ"ב)
מפלת הבעל צפון לא מפורש בתורה, כי בודאי היה לו מפלה אחר כך... ואפשר נשאר שיהיה לו מפלה לעתיד, כי גאולה העתידה היא כימי צאתך מארץ מצרים... (שם)
בענין קריעת ים סוף אחר יציאת מצרים, דיש גאולה על ידי בכיה ובקשה, ויש על ידי שירה וזמרה, ובגלות ובימי המעשה הוא על ידי בכות, ובזמן גאולה ובשבת הוא על ידי שירה... (שם תרנ"ג)
במכילתא עשה פלא אין כתיב אלא עושה פלא תמיד, וזה העדות של בני ישראל בשירה זו, וכשנגאלין להיות מבורר לעצמם בלי תערובות יכולין להעיד זה העדות ורואין הנפלאות שעושה הקב"ה תמיד, כי באמת כל הטבע וכל הבריאה מדובקת בשורש הפלא כמו הגוף בנפש ונשמה, רק הגשמיות מסתיר, ועל ידי הגאולה רואין הפלא שהקב"ה עושה תמיד... (שם תרנ"ה)
בפסוק ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת, עיקר הגלות הפיזור שאינם יכולים להתאחד, ותכלית הגאולה כשבאין אל האחדות, וזה נגמר ביום השביעי, וזה עדות השירה שאמרו כולם בפה אחד דברים אחדים... (שם תרס"ד)
בענין קריאת רות בעצרת... ולכן סומכין גאולת בן דוד העתידה ליום מתן תורה שרוצין שיהיה הגאולה בכח התורה... (שבועות תרנ"ג)
ואיתא במדרש, אילו היה יודע בועז שהקב"ה כותב עליו... ונראה שאלה האנשים אשר עשו מצוה בשלימות שנתקבל לפניו ית"ש אם היו מתחזקים ביותר היה מיד גאולה שלמה, וראובן היו מספיקין בידו להשיבו אל אביו ולא היה שוב גלות, וכמו כן בבועז אם היה מתחזק בחסד זה ביותר היה משיח בא מיד... (שם תרנ"ו)
בפסוק לא מרובכם וכו'... והאמת כי בגלות ניכר כח ישראל וגם הגאולה שיהיה במהרה יהיה גם כן בזכות זה שסובלין הגלות כראוי, וזה צריך כל איש לידע כי בודאי הקב"ה יגאל אותנו בקרוב, אבל אופן גוף הגאולה זה תלוי בעבודתינו בגלות, כי מי שטרח בערב שבת וכו', בגלות היא ההכנה להגאולה... (ואתחנן תרל"ה)
כי תצא וכו'... כי יציאת מצרים היה הכנה לכל הגליות בכלל ופרט, ונמשך גאולה זו בכל עת עד לעתיד, דכתיב לא יאמר עוד וכו', ולכן מזכירין בכל יום יציאת מצרים, כי כפי הזכירה יכולין לעורר בחינת הגאולה... (שופטים תרל"ד)
בענין שמחת תורה בשמיני עצרת, להראות כי הכל נעשה בכח התורה... ובימים הנוראים נדחה בחינת שעיר, ובסוכות היא לדחות קליפות בני ישמעאל, והיא עבודה יתירה כדאיתא שהוא מעכב גאולתן של בני ישראל... ובכח התורה שהיא כחו של יעקב אבינו גוברים בני ישראל על כל אלה ונוטלין המלכות מידיהם, וזהו עצרת תהיה לכם. (לסוכות תרמ"ו)
ליום הושענא רבה, מה שקבעו חז"ל רוב תפלות בזה היום, כבר כתבנו שנקרא הושענא רבה שיכולין להוושע בו אפילו השפלים ודורות השפלים שהם בחינת ערבה לא טעם ולא ריח... על ידי שיודעים שהם דלים וצריכין להושע ולהם הישועה... ולכן עיקר הישועה שיבוא משיח צדקינו במהרה בימינו מוכן דוקא להיות בדורות השפלים... וכמו כן דורות שלנו צריכין להבטל לדורות הראשונים להיות נושעים בזכות אבותינו, ואז הישועה מוכנת לנו ביותר מלהראשונים, וזה דלותי ולי יהושיע... (שם תר"נ)
והנה גאולתן של ישראל תלויה בתשובה כמפורש בכתוב, אך אי אפשר שישראל יעשו תשובה בעודן בגלותן, כי כובד הגלות ברוחניות ובגשמיות אוטם את הלבבות ומאפיל את מאור השכל ומקצר את רוחם עד שאין אפשרות לפי הטבע האנושי לעשות תשובה, ומה יעשה הקב"ה, בראשונה יוציאם מהגלות לחירות גוף ונפש, ואז בודאי יעשו תשובה, וכמו שכתוב (ביחזקאל ל"ו) "ונקוטותם בפניכם" וגו', אך איך תתחיל הגאולה כי בלי תשובה אין גאולה. ונראה כשהקב"ה יזכיר גאולת ישראל תתהוה שמחה גדולה ועוז וחדוה במקומו, וזה יגרום כביכול ליציאה מן הסדר להקדים הגאולה לתשובה, ועל ידי זה תהיה הגאולה אף כשישראל בלתי ראויים חס ושלום... מכל מקום כל מדותיו מדה במדה, ובזכותו של יעקב שכן היה לפניו בהזכירו שה' יהיה לו לאלקים, ככה יעשה ה' לזרעו בגאולתן. ומעתה יובן הלשון "מפתח לגאולתן של בנים", כמו מפתח הפותח את סגירת המנעול, כן זה יפתח גאולתן של ישראל שהיה סגור מחמת חוסר התשובה. (ויצא תרע"ח)
ויש לומר עוד דהנה התודעותו של יוסף היא רמז על העתיד וגאולת ישראל כבמדרש... ויש לומר דממילא אפילו חס ושלום אין ישראל ראויים לגאולה והיה חס ושלום כולו חייב נמי, מאחר שאין הגאולה באה מצדם אלא מצד השי"ת ולמענו למענו יעשה, ועל כן יש לומר דיוסף היה יודע דהתודעותו היא פועל דמיוני על לעתיד לבא, על כן לא היה רוצה שתהיה על ידי תפיסת יד אדם, אלא שתבוא מאליה על ידי השי"ת בעצמו בלי עשיה משום איש...
ונראה דזה יהיה ענין שני המשיחים לעתיד לבא, משיח בן יוסף ומשיח בן דוד... הרי מפורש שאף בלי משפט צדקה ביעקב חס ושלום ואף מפגיע אין בעדנו, מכל מקום למענו למענו יעשה, וכתיב קרא אחרינא (ישעיה א') "ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה", וברש"י שם על ידי שיהיו בה עושי משפט, ושביה עושי תשובה. הרי מפורש שיהיו משפט וצדקה בתוכם ובשבילם יגאלו, וכיצד יתקיימו שני מקראות הללו?
אך נראה שישראל בעודם בחשכת הגלות אף בלי שיהיה ביכולתם לעורר את הגאולה על ידי צדקה ומשפט ושאפילו מפגיע אין בעדנו כנ"ל, מכל מקום יבא משיח בן יוסף... ועל ידי הארות האלקות שימשוך משיח בן יוסף בלב ישראל יתעוררו ישראל... ויעשו משפט וצדקה בארץ ויזכו לתשובה שלמה, ואז יופיע משיח בן דוד בהדר גאונו, ויתקיים ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה... (ויגש תרע"ט, וראה שם עוד)
ואלקים פקד יפקוד אתכם, במדרש (שמ"ר ג') מסורת גאולה היא בידם שכל גואל שיבוא ויאמר להם פקידה כפולה גואל של אמת הוא. הענין נראה דהנה לשון גאולה כתב הרמב"ן דהוא כעין לשון מכירה, שהחפץ נעשה של הלוקח לא שיסתלק המוכר את עצמו מהחפץ, ולכך הלשון גאולה בלשון כפול, דגאולת ישראל איננה כגאולת אומות העולם שנאמר בהם רק לשון שבות (יחזקאל כ"ט), דהגאולה איננה רק מה שגאל אותם מהשעבוד, כי אם מה שלקח אותם אחר כך השי"ת אליו, ובגאולת מצרים נאמרו ד' לשונות גאולה, ואחד מהם ולקחתי אתכם לי לעם, הרי שזה הוא מהגאולה, ולכך כל גאולות ישראל בלשון כפול... (ויחי תרע"א)
וישבע יוסף את בני ישראל לאמר פקד יפקוד אלקים אתכם. ויש להבין למה החזיר עוד הפעם גאולה כפולה... ונראה מזה שהעלאת עצמותיו תלויה בגאולה הכפולה, כאילו אמר בשביל הגאולה שתהיה באה בלשון כפול תעלו את עצמותי מזה. והיינו דהנה יש להבין ענין גאולה כפולה. ונראה שהיא להורות שגאולת ישראל איננה באופן שוה עם גאולת שאר האומות, כי כל אומה יש לה מהות בפני עצמה, אלא שלפעמים תתגבר אומה על זולתה, ואם כן כאשר אך מסירין את כח האומה השולטת עליה תשוב האומה הנכנעת למהותה. אך בני ישראל אינם באופן זה, כי ישראל אין להם שום מציאות בעולם זה הגשמי... וכל מציאותם הכל הוא מפאת דביקותם בהשי"ת... ואם כן גאולת ישראל איננה כמו שאר האומות, שדי בהסרת כח זולתה השולטת עליה עדין אין להם מהות ומציאות בפני עצמם. וגם עתה כשמסירין מהם כח מצרים עדיין לא יספיק אלא שצריכין עוד שהשי"ת יתן להם מציאות מצד דביקותם בו ית"ש... ולפי הדברים האלה יובן ענין הגאולה הכפולה, אחת להוציאם מתחת סבלות מצרים, והשנית שהשי"ת יתן להם מציאות, וזה היה מתן תורה...
והנה למתן תורה שהיא מהעליונים היו צריכין שיהיו בני ישראל נבדלים מפחיתות וחומר העולם הזה... והנה מבואר במדרש שישראל נקראו עברים על שם עברו ים, והיינו שקריעת ים סוף היא ביטול החומר מפני הצורה... ועל כן הקדים נס קריעת ים סוף לקבלת התורה, והנה אמרו ז"ל הים ראה וינוס, מה ראה, ארונו של יוסף ראה... ומעתה יובנו דברי יוסף שבשביל שישראל צריכין לגאולה כפולה, והיא קבלת התורה, על כן והעליתם את עצמותי מזה אתכם, שעל ידי זה תהיה קריעת ים סוף, ועל ידי זה תזכו לקבלת התורה. (ויחי תרע"ד)
ונראה דהנה בגדעון מצינו שעשה הקב"ה נס על ידו אף על פי שישראל לא היו אז זכאים... ויש לומר שיוסף צפה וראה את כל אלה, והיה נראה לו מעשה גדעון רבותא יותר, מה גם לאחר שיוסף היה שוקד לטובת ישראל בודאי היה רוצה שלזה יהיה דין קדימה למען ישפיע זכות זה בישראל, שיושעו לעולם אף בלתי זכאים. אך באמת אין דמיון לגדעון עם יהושע, אך הענין מה שגדעון זכה להושיע את ישראל אף כשהיו בלתי זכאים, מה שאינו כן יהושע, דהנה בעיקר סניגוריא של גדעון שאמר אם צדיקים היו אבותינו עשה לנו בזכותם, ואם רשעים היו כשם שעשית להם נפלאות כן עשה לנו. יש להבין אם כן בטלת כל יעודי התורה... ונראה לפרש על פי מאמר ז"ל (יבמות ע"ט) מוטב שתעקר אות אחת מן התורה ויתקדש שם שמים בפרהסיא. והוא ענין הוראת שעה כשהשעה צריכה לכך... וכבר הגדנו בטעמו של דבר בגלות ישראל שהיתה באופן שהיה חילול שם שמים, כמו שכתוב (יחזקאל ל"ו) "באמור להם עם ה' אלה ומארצו יצאו", אף שלא היו חסרים מיני עונשין שלא יצמיח מזה חילול השם, בהכרח שסוף כל סוף יגאלו ישראל מצרתם, אף אם חס ושלום לא יהיו זכאים, כדי לסלק את חילול ה'...
ולפי האמור תובן הסניגוריא של גדעון, אם רשעים היו ומכל מקום עשית להם נסים חנם, אף שנחשבו כעקירת דבר מן התורה, והותרו מחמת קידוש שם שמים, כן נמי עשה לנו, כי התפשטות מדין על ישראל חילול שם שמים יש בדבר... (ויחי תרע"ה)
בענין אפרים ומנשה שיוסף היה מבקש להקדים את מנשה... דהנה במדרש (פרשה צ"ז) ר' אלעזר אמר הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה, מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים... וכל המפרשים נתקשו בפירוש כפלים. ובעניותן אמרנו לפרש, היות ידוע דישראל אין להם מציאות בעולם הזה מצד המערכת, שלפי סדר המערכת לא היה אברהם ראוי להוליד, וכל מציאות ישראל היתה רק מהשי"ת לבדו... ועל כן גאולת ישראל מבין האומות נזקקת לשני ענינים, אחד לסלק מהם השיעבוד של האומות... אלא שצריכין עוד שהשי"ת יקחם תחת כנפיו... וכן פרנסה נמי היא בכפלים, האחד לפתוח את שערי השפע מלמעלה, אבל עדיין אין זה מספיק שכמה מקטרגים מונעים את השפע מלבא אל האדם, ואם כן צריכין עוד לחסדים שיעשה כלי המקבל... (שם תרע"ו)
ומה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום... דבמה שמזכירים שמחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית מעוררין התהוות מוצא פי ה', ובהתלהבות והשתפכות הנפש בעת התפלה ממשיכין כח עליון זה למטה להתלבש בגשמיות המזונות, ויהיה איך שיהיה מכל מקום מובן שפרנסה היא בכל יום, כן נמי גאולה בכל יום מכחות הרע המתהוים בעולם לרגלי הצמצומים שהם בכל יום כמו מעשה בראשית שהיו על ידי צמצומים כידוע, ולעומתם ישראל נגאלים מהם ומתחדשים בכל יום... (שם תרע"ז)
ענין ד' לשונות של גאולה, דהנה גאולת מצרים היא ראש לכל הגאולות, גאולת ד' מלכיות, וגאולת הנפש מכל הענינים המעיקים לנפש ומפריעים את האדם מעבודת ה'... ובמדרש דכל המלכיות נקראו על שם מצרים, וכן הגאולה שהיתה במצרים היתה גם גאולה של ד' מלכיות, ולכן סדר ד' הלשונות של גאולה, והוצאתי, זה רמז על גאולה מגלות בבל, דענין בבל הוא עירוב טוב ורע... והצלתי הוא גאולה מגלות פרס ומדי, שהיו נתונים להשמיד להרוג ולאבד וניצלו. וגאלתי הוא כנגד גאולה מגלות יון, שהיו ישראל שרויין על אדמתם ולא היו חסרים רק גאולה משעבוד יון, כעין גאולת בתים שמסלק שעבוד הקונה. ולקחתי הוא גאולה מגלות אדום, שהיא הגאולה העתידה, מלשון אני אהיה לכם לאלקים ואתם תהיו לי לעם... וכן בד' לשונות של גאולה שלש הראשונות בפסוק אחד, והרביעית בפסוק אחד, מחמת שהגאולה העתידה יתירה מכל הגאולות, וכל זה יהיה בזכות התורה שהיא ולקחתי, כי תלמוד תורה כנגד כולם, ועל כן מביאה הגאולה שהיא כנגד כולם... (וארא תרע"א)
אך הנה ידועים דברי מהר"ל שעיקר הגלות הוא הפיזור וההפרש בין גלה לגאל שגלה הוא בה"א, וה"א היא ד' ויו"ד באמצע, הד' מורה על הפיזור לד' הרוחות, ורק נקודה קטנה שהיא היו"ד באמצע להורות שעדיין נשארה נקודה טמונה שעל ידה יכולין עוד להתאחד ולא אבדה תקותם, וגאל הוא אל"ף באמצע, שהיא האחדות, ועל כן שורש הגאולה היא הקיבוץ, והנה הקיבוץ וההתאחדות בין ישראל אי אפשר רק על ידי שכל אחד ואחד בעצמו מקבץ כל חלקיו וחושיו כנ"ל, ובאשר האדם הוא עולם קטן, כמו שהוא בעולם הקטן כן הוא בגדול, ועל כן כל עוד שכל אחד ואחד איננו מקובץ בעצמו היפוך עשו שהוא מפוזר ומפורד כנ"ל בלתי אפשר שתהיה הגאולה לקבץ הנפזרים... ומקרא מלא הוא (ישעיה ה') "לכן גלה עמי מבלי דעת" על כן עצת ה' היא תקום, שמשה רבינו ע"ה שהוא דעת כנודע הוא הגואל, והוא השפיע בחינת הדעת בישראל, לא כמו שהיה אצל האבות שבחרו ולא קרבו כנ"ל...
וממוצא הדבר אנו למדין, הנה אנחנו בגלות אדום שהיא קליפה קשה היפך בחינת הדעת, וכמי שנולד מפוזר ומפורד כנ"ל, עד כמה אנו צריכין להתחזק בצמצום כל החושים בתורה ותפלה ושתהיה תשוקת הלב נמשכת אחר ידיעת השכל בששת ימי המעשה, ואחר כך לקבל הארה זו מלמעלה בשבת. (שם תער"ב)
וזה הוא פתח לגאולה העתידה, שאפילו לא יהיו ראויין חס ושלום יעשה למען שמו יתברך ויתעלה, כמו שכתוב (יחזקאל כ') "ואעש למען שמי". ויש לומר שזו עצה טובה שיהיה ביכולת ישראל להיות ראויין, כי לפי תוקף וחוזק הגלות, כמו שכתוב (ישעיה נ"א) "ושכורת ולא מיין" אין מקום שיהיה ביכולת ישראל לעורר אתערותא דלתתא, אך בשביל שבין כה ובין כה הגאולה מוכרחת ואפילו בלי שום מעשה, והוא רק מחוסר זמן ואין מחוסר זמן לבו ביום שהוא האלף הששי, יומו של הקב"ה... והקדושה חלה, על כן שוב ביכולת ישראל לעורר אתערותא דלתתא. (שם תרע"ד)
ויש לומר על פי מה שהגדנו לעיל דגאולת האבות היתה פועל דמיוני לגאולת ישראל מבין המלכיות, יש לומר נמי דגאולת מצרים באשר עוד לא היתה הגאולה בתכלית כי לא שלמו ת' השנים ותכלית הגאולה תהיה לעתיד, היתה גאולת מצרים שעל ידי משה נמי לפועל דמיוני על הגאולה העתידה, וכמו שגאולת האבות היתה לפועל דמיוני לגאולה משלש המלכיות הראשונות, כן גאולת מצרים שעל ידי משה נחשבה גאולת משה לפועל דמיוני לגאולה מן המלכות הרביעית, וכמו שגאולת מצרים היתה בזכות התורה, כמו שכתוב "בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים על ההר הזה", כן הגאולה העתידה היא בזכות התורה, וכאמרם ז"ל (ב"ב ח' ויק"ר פרשה ז') בפסוק (הושע ח') "גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם", אם כן הלשון ולקחתי מקביל לגזירה הרביעית ולגאולה העתידה... קיצור הדברים שד' הלשונות של גאולה מקבילים ליצחק אברהם יעקב ומשה, מקבילים לד' גזירות ומקבילים לד' מלכיות... (שם תרע"ד)
ונראה דהנה ידוע דאם היו ישראל כל ארבע מאות שנה במצרים היה נגמר התיקון ולא היה עוד שום גלות, וכבר אמרנו בזה שאם התמהמהו כל ד' מאות שנה היה כדמיון עובר שנשלמו ימי ההריון שיוצא מעצמו... ולעתיד באמת כאשר יגמר התיקון לא יהיה נצרך לחוזק יד ולא יעכבו האומות כלל אלא מעצמם יצאו מהגלות... (בא תרע"ד)
כ"ק אבי אדומו"ר זצללה"ה דקדק למה ביציאת מצרים הוצרכו ישראל למצוות שיתעסקו בהן פסח ומילה, ולקריעת ים סוף לא הוצרכו לשום מצוה, ולא עוד אלא שנאמר להם ואתם תחרישון... כי ישראל היו צריכין גאולה בכפלים, לצאת מתחת יד שעבוד מצרים, וזה לבד לא הספיק, כי ישראל אין להם מציאות בסדר הטבע ומשטרי הכוכבים והמזלות... אלא נוסף לזה הוצרכו שיקחם השי"ת לו לעם... ועל כן הוצרכו למצוות פסח ומילה, ומילה היא סילוק הפסולת זה מעורר סילוק שעבוד מצרים, פסח הוא הזמנה למיכל על פתורא דאבוהון, זה מעורר הלקיחה לו לעם, וזהו ענין הפקידה הכפולה שהיתה מסורת ביד ישראל שהגואל יזכיר... והנה כמו שישראל עוסקין לדחות מהם את כחות החיצונים כן מעוררין למעלה להוציאם מן הגלות, וענין המשפט בגאולה האחרונה הוא מעין מילה בגאולת מצרים, וצדקה שהיא התקרבות לעני... אם כן בהתקרבות לעני על ידי הצדקה מעוררת נמי למעלה התקרבות ודיבוק כלל ישראל באביהן שבשמים... וכן נמי יש לומר בקריעת ים סוף שהיתה פועל דמיוני על לעתיד שכל התגלות הנעלם שהיתה בקריעת ים סוף היא רק הכנה ופועל דמיוני על לעתיד שיהיה יותר רב וגדול ועצום מאד... (פסח תרפ"א)
והנה מדת משפט זו נשארה גם לדורות בהגיע ניסן זמן יציאת ישראל מן השעבוד הרוחני מכריעה מדת המשפט שאין לכחות החיצונים עוד שליטה עליהם, באשר מקדים מדת החסד על כל איש הבא להטהר, אף שעדיין מצואתו לא רחץ, מכל מקום אם על ידי הקדמת מדת החסד ייטיב אחר כך דרכו, מקרבין אותו ונותנין לו הארה מן השמים, וקול דודי דופק על מיתרי לבו, ועל ידי זה הוא מוסיף אומץ בתורה ובתפלה... (תזריע תרע"ג)
וזוהי נחמה בכפלים, כי לבד מה שאז תרבה הטובה והשלום והשלוה והדעה והחכמה והאמת, שנאמר (ישעיה י"א) כי מלאה הארץ דעה את ה'... ויזכו אז בזה ובבא, נוסף לזה יחשוב להם השי"ת כאילו בכל ימי הגלות היו עוסקים בתורה ובמצות... כיון שהביטול היה מחמת אונס... (ואתחנן תע"ר)
וכן מתנחמים בכפלים, היינו דכתיב (ישעיה מ') "כי מלאה צבאה כי נרצה עונה", והיינו שהעוונות עצמם ישובו להיות לרצון ולריח ניחוח, כאמרם ז"ל (יומא פ"ו) על תשובה מאהבה זדונות נעשו כזכיות, וכמו שהחטא והעונש היה שנלקח מהקדושה וניתוסף על גבול הטומאה, הנחמה היא להיפוך שהעוונות שהם מצד החיצוניות והטומאה יתוספו על חשבון וגבול הקדושה, והיא הבטחה שיפתח לישראל היכל האהבה ויהיה שמור לבל ילך ממנו לאהבה חיצונית אלא יתלהב לבם לה' ויעשו תשובה מאהבה... (שם תרע"ה)
ומתנחמים בכפלים, שלא די שיחזיר להם את שלהם אלא שכל ניצוץ קדושה שהתגלגל בין החיצונים יוצא מהם לישראל... וידוע שהיכל האהבה נסתם, והוא אור שנברא ביום ראשון שמפני שראה שישתמשו בו רשעים לטנופי דהאי עלמא גנזו לצדיקים לעתיד לבא, אבל כשיעביר רוח הטומאה מן הארץ וכל הרשעה כולה כעשן תכלה, שוב יפתח את היכל האהבה, וכל ישראל יעשו תשובה מאהבה, וכל הזדונות שעשו ישראל בכל משך ימי הגלות יעשה מכולם זכיות, ותנחומים האלו מקבילים לעומת העונש שנלקחו רזי תורה מישראל ונתוספו על גבול החיצונים, והיו התנחומין להיפוך שילקחו הזדונות מבין שיני החיצונים ויתוספו על גבול ישראל לזכיות.
ולפי דרכנו הנ"ל יש לומר נמי באשר שיתוספו לישראל כל הניצוצות הקדושים שהיו מגולגלין ומפוזרין בכל העולם, זה עצמו יוסיף להם אהבה על אהבה, כי אהבה היא רק דומה בדומה, על כן כל עוד שתתוסף בהם קדושה והיה יותר דומה בדומה, ומזה תסתעף תשובה מאהבה וזדונות יעשה כזכיות, אכי"ר בב"א. (שם תרע"ו)
ונראה לומר שזה עצמו תהיה התחלת הגאולה שיתאחדו לבבות ישראל, וכמו שכתוב (מלאכי ג') "הנה אנוכי שולח לכם את אליה הנביא וגו' והשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם", ומכלל שעד אז הם פרודים, וכן מפורש ביחזקאל (ל"ז) "ועשיתי אותם לגוי אחד בארץ", ואז תחת שהיו נחשבים פגומים ישובו להיות שלמים בכל אבריהם וגידיהם, והיינו משום שיפתח להם היכל אהבה ותתהוה אהבה גדולה בלבבות ישראל למעלה מן הטעם ולמעלה מן החשבון. (שם תרע"ט)
ודוגמת הבריאה היה ענין יציאת מצרים, שבפועל היתה בניסן, אבל במחשבה היתה בתשרי הקודם, ועל כן ששה חדשים מקודם שהוא בתשרי פסק השעבוד, שמעת שעלה במחשבה נסתלק בשמים כח מצרים מעל ישראל... וכן הוא בפייט של פרשת החודש בענין הגאולה העתידה, שלצדיקים שתגיע להם הגאולה בדין תהיה להם הגאולה בתשרי וליתר העם בניסן, והטעם שכימי צאתך מארץ מצרים וכו', שעלה במחשבה בתשרי והיציאה בפועל בניסן, כן תהיה הגאולה העתידה במהרה בימינו. ועל כן צדיקים שמגיעה להם הגאולה בדין מתיחסים אחר המחשבה בתשרי, אבל שאר העם אחר המעשה שברחמים בניסן. (ראש השנה תרע"ז)
ונראה לי דכשזכו דאחישנה, דהיינו שיעשו תשובה בעצמם, דאז יגיע שורש המשפט לגאלם יהיה לדברי הכל הגאולה בתשרי כר' אליעזר (ר"ה י' ב'), וזמנו של ר' יהושע בניסן הוא כשלא זכו ויהיה בעתה, דלדבר זה הזמן בניסן כגאולת מצרים שהיה גוי מקרב גוי דלא זכו. והגאולה בתשרי כשיהיה מצד הדין נראה לי דיהיה בראש השנה, וביאת אליה יום שלפני זה היינו בכ"ט באלול... דאז הוא זמן התגלות אורו כשיהיה מצד הזכות דישראל אחר שכבר נזדכך נפש בהמיותם כל חודש אלול יזכה ביום האחרון לביאת אליה לבשר הגאולה השלימה, ונראה לי דלעולם חודש אלול הוא זמן מוכן לגילוי אליהו להראוים לכך. ובעתה שיהיה בניסן נראה לי דיהיה בראש חודש ניסן דבט"ו אי אפשר דאין בן דוד בא ביום טוב, ואותו יום נטל י' עטרות היינו שלימות מדרגות הכתר, והוא הכתר תורה המונח לכל ישראל... (חלק ד מחשבות חרוץ עמוד סא)
ובגאולה העתידה נאמר כימי צאתך ממצרים אראנו נפלאות, והיינו כשיהיה בעתה ושאין ראוים אף דהקב"ה יעמיד מלך קשה כהמן שישובו (סנהדרין צ"ז ב') התשובה היא מאתערותא דלעילא. ועל זה יש לאומות טענה, דאם היה מעוררם מלעילא גם הם היו מתעוררים ואין הפלא על שם העתיד להתגלות דאחר בימות המשיח הוא ימים שאין בהם חפץ ובחירה עוד, ועל כן נקרא נפלאות לשון רבים, דהוא פלאי פלאות דיש פלא לפלא דגם לגבי משיג הפלא זה נחשב למופלא ופלא. וזה שאמר "אראנו" ולא אראך כדפתח "כימי צאתך", דיציאת מצרים כל אחד משיג... שאף על פי שמשוקע במקום שמשוקע יכול להתעורר פתאום להשי"ת ולצאת מכל מיני השתקעות שהוא מצרים המצירים לים החכמה האמיתות דנפשות דבני ישראל, והוא מצד הקדושה דלעתיד שיתגלה במהרה בימינו בימות המשיח, שיש בכל נפש מישראל שיש להם חלק לעולם הבא, ועל כן אמר "כימי צאתך" לנוכח, דכל אחד יוצא יציאה זו בכל דור ודור, מה שאינו כן גאולה דעתיד כשיהיה בעתה דוגמת יציאת מצרים מאתערותא דלעילא גאולה פתאומית בלא זכות והשתדלות קודם, אור זה אינו מושג עדיין בעולם הזה קודם הראותו, ואפילו לנביא לא היה אפשר לומר לו זה לנוכח רק "אראנו" בלשון נסתר אאותו דור שיזכה לכך. ומכל מקום נתגלה לנביאים דכולם ניבאו לימות המשיח (ברכות ל"ד ב') שאף על פי שלא השיגו האור בפועל ממש כמו שיהיה אז מכל מקום מה שגילו שיהיה כך כבר יש בזה גילוי קצת מאותו אור דרך העלם... (שם עמוד סב)
שמקרבת או מביאה גאולה לעולם, וזהו התפשטות מדת מביאה רפואה, דאלו ג' הקודמות מולידות עוד ג' מעלות אחרות מצד התפשטות והמשכת שפעם כמדתו ית' בכל דבר טוב, והגאולה היא התפשטות התיקון להבא יותר מרפואה. והיינו דידוע מ"ש (ברכות י"ז א') רצונינו לעשות רצונך ומי מעכב שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות, והיינו רצון האמיתי הנעלם שבנפש הישראלי זרע יעקב אע"ה אין לו שייכות לשום חטא... ורפואה הוא לחולי שבנפש עצמו להנצל מהשאור שבעיסה עצמה, וגאולה הוא משעבוד מלכיות, וזהו דרגא דמשה רע"ה שהוא הגואל הא' לישראל, ובעת מתן תורה שנתקן הקודם נעשה חרות לגמרי ממלכיות ומיצר הרע וגם ממלאך המות כמו שיהיה לעתיד. אבל זה היה קודם שיחטא, דגלות מצרים לא היה בשביל חטא, שהרי עדיין לא ניתנה תורה שיהיה חטא... ולאחר החטא שיועיל התשובה להחזיר למדרגה זו זה לא היה עדיין, כי הקמת עולה של תשובה היה על ידי דוד המע"ה... ומעלה זו הד' אף ששלימותה הוא לעתיד כשיהיה גאולה השלימה על ידי המשיח מזרע דוד שהוא יברר ויגלה כל מדריגות התשובה כולם על שלימותם הראוי, מכל מקום כבר התחילה גילוי אור מעלה זו על ידי זרובבל בן שאלתיאל שהוא מזרע דוד המע"ה, והוא נחמיה בן חכליה... דלעולם הגואל הוא מגידולי מדינת הגלות דוקא... וראוי היה להיות אז גאולה שלימה אלא שגרם החטא כמ"ש (ברכות ד' א').
ומכל מקום התחיל אז ענין גאולה על ידי תשובה, דגאולת מצרים לא היתה על ידי תשובה כלל, רק על ידי מה שראה שעתידים לקבל התורה, וכן נתן להם ב' מצות דם פסח ודם מילה שיגינו עליהם... אבל גלות בבל הוא גלות הא' שהיה בשביל החטא וגאולתו הוא גאולה הא' שהיה על ידי תשובה שמביאה גאולה, וזה נגד מדת הנצח היינו ניצוח, שכל גאולה הוא ניצוח האומה המשעבדת שכל כח שעבודה לישראל הוא מצד החטא שהוא בפועל, ועל ידי תשובה שמתקן מכאן ולהבא לבד דנתבטל מעשה החטא בפועל, אף שלא נתקן השורש דלמפרע ועדיין שיחזור לקלקולו, וכמו שהיה אז שגלו שנית... כי אין השי"ת מביט בזה אלא על מה שהוא אותה שעה, רק צריך לזה תשובה בתוקף יותר שיועיל לנצח האומה שכבר נמסרו לידן בסבת החטא... (חלק ה תקנת השבין ד עמוד יד, וראה שם עוד)
...והענין דבפרשת בראשית כתיב "ורוח אלקים מרחפת על פני המים", ובמדרש רבה זה רוחו של משיח וכו', והיינו כשנברא האדם ישר שלא יקלקל, אך מכל מקום יהי הכח לנחש לכנוס ולגרום הקלקול, על זה נברא אז רוחו של משיח שיבא עת שיהיה משיח, שאז יתוקן העולם שלא יכול להתקלקל, שישחוט הקב"ה ליצר הרע, כמו שכתוב (סוכה נ"ב). ולר"א שבתשרי נברא העולם הסדר הוא שיהיה הגאולה בתשרי, שבראש השנה יהיה התעוררות התשובה על ידי תקיעת שופר, כמו שנאמר "אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו", ואחר כך ביום הכפורים לתקן כל העבר, כשיזכו יהיה אז היחוד, ואחר כך סוכות זמן שמחתינו ומלחמת גוג ומגוג בסוכות. ואף שעל ידי התשובה זמן הגאולה תמיד, כמו שנאמר "היום אם בקולו תשמעו", אך בעתה יהיה התעוררות התשובה מצד השי"ת, וכמו שנאמר "והסירותי את לב האבן וכו' ועשיתי את אשר בחקי תלכו". ולר' יהושע שבניסן נברא העולם נברא אז רוחו של משיח, שתהיה הגאולה בניסן כשיהיה בעתה, ויהיה הסדר כמו גאולת מצרים מצד השי"ת, שיהיו מכות ויתבררו ישראל בכל העשר מדות, ויהיה הגאולה מצד השי"ת... (פרי צדיק בראשית ה)
...ועל כן התחלת גאולת ישראל היה במצוה זו הראשונה שמסר להם דהחודש הזה לכם והוא התחדשות הזמנים למועדים, כי הזמן מסור גם כן לישראל, ובזה תלוי גאולת ישראל בחשבון הזמנים, כי לכל יש קץ וזמן שקבע השי"ת, אבל הזמן מסור לישראל ועל ידי זה יוכל בשביל ישראל לעשות חשבון וסדר זמנים בענין אחר, וכדאיתא שאמרו למשה רבינו היאך אנו נגאלים וכו' ועדיין אין בידינו אלא ר"י שנה, א"ל הואיל וחפץ בגאולתכם אינו מביט בחשבונותיכם, אלא מדלג על ההרים וכו', מדלג על החשבונות, ונשתנו למענם החשבונות ונחשב מיום שנולד יצחק, ושלמו ת' שנה או שקושי השעבוד השלים. כי בשביל ישראל משנה הקב"ה חשבון הזמנים גם כן, ומחדש בשבילם זמן חדש. ולכן אנחנו מתפללים כשמברכין החודש מי שעשה נסים לאבותינו במצרים וגאל אותם מצד שקירב את חשבון הקץ, מצד שמסר התחדשות הזמנים ביד ישראל, כמו כן הוא יגאל אותנו גם עכשיו בקרוב, כי אף שיש קץ הגלוי לפניו ית', גם בעתה יש אחישנה, שיכול למהר ולקרב את הקץ בעתו ולמצא חשבון חדש שיהיה בקרוב הזמן בעתו. ודבר זה הוא שמסר הקב"ה קדוש החודש לישראל לומר שהזמן מסור בידם ותלוי בהם... (שם מקץ י)
בב"ר על פסוק המלאך הגואל, רא"א הקיש גאולה לפרנסה ופרנסה לגאולה, מה גאולה כפלים אף פרנסה כפלים, ומה פרנסה בכל יום אף גאולה בכל יום. והנה בודאי אין פירוש גאולה על גאולה העתידה, דאם כן איך אמר שהיא בכל יום, אך עיקר הגאולה ממלחמת ושעבוד היצר הרע, שמזה מסתעף כל הקטרוגים שאף בישראל נמצא מהקליפה שלהם. וזה שאמר גאולה בכל יום, על פי מ"ש (סוכה נ"ב) יצרו של אם מתגבר עליו בכל יום וכו' ה' לא יעזבנו בידו, והא בהא תליא... (ויחי ג)
מי שעשה נסים לאבותינו וכו' להבין זה מה ענין תפלת גאולה זו לברכת החודש, הוא כמו שנאמרה בגאולת מצרים החדש הזה לכם ראש חדשים, והוא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל בגאולה ראשונה להיות ישראל מונים לחידוש הלבנה דלית לה מגרמה כלום, רק מה שמאיר עליו מאור השמש, והיינו שאין להם מעצמם שום כח... וזהו היה מיד בראשית הגאולה ממצרים, וכמו כן בכל חודש נעשה רושם התחדשות הגאולה בנפשות ישראל, כדאיתא בגמרא (תענית כ"ח) רב איקלע לבבל חזא דאמרי הלל בראש חודש, סבר לאפסקינהו כי כל האומר הלל בכל יום הוא כמגדף, כי נתקן הלל רק על גאולה מכל צרה שלא תבא, ומה זה ענין הגאולה בראש חודש, אבל כשראה שמדלגי דלוגי, אמר שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם, היינו שדייקא בגלות בבל הרגישו זאת שיש הארת התחדשות הגאולה בכל ראש חודש להיות חוסה בהשגחתו ית' גם בגלות ולידע שכל הנהגת מלכי אומות העולם עמנו הוא רק מכוחו ית' ועל ידי זה נוכל לומר הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש גם בגלות, ועל זה אומרים בברכת החודש מי שעשה נסים לאבותינו וגאל אותם מעבדות לחירות בהתחדשות הראשון של יציאת מצרים, הוא יגאל אותנו בקרוב גם מכל מיני דחק וגלות... (במדבר יב)
...והנה כאן בפרשה זו נזכר י"ח פעמים שם הוי"ה על המעשים, "ישלח ה'" וכדומה, ופעם י"ח כתיב והשיבך ה' מצרים באניות, שפירש בזוהר החדש שהוא הבטחה למיעבד ולאתבא נסין ואתוון דעביד קוב"ה במצרים, כמד"א כימי צאתך מצרים אראנו נפלאות וכו', ודרש גזרה שוה באניות ממה שנאמר באניות רנתם, מה להלן רנה אף כאן רנה... כמו שהובטחו ביציאת מצרים "לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם", כן אז בעת הגאולה יאבדו כל אומות העולם, ולא תוסיפו לראותם עוד, וזהו הבטחה מהגאולה והישועה, והשיבך ה' וגו' שישוב נדחנו ויקבצנו ויגאלנו. ונשאר י"ז לשונות שהוזכר שיעשה ה', והוא טו"ב במספר, מפני שבאמת צפון בהם כל הטוב ונחמות שיעשה ה' לקץ הימים, ואין טוב אלא צדיק, כמו שנאמר "אמרו צדיק כי טוב" (יומא ל"ח), והיינו על פי מה שכתב האר"י הק' שעיקר לגלות האחרון הוא על תיקון פגם הברית מדת צדיק, ולכן בא י"ז לשונות שיעשה ה' ההיפך שעל ידי הנהימו סגי יזכו לתקן מדת צדיק יסוד, שעל זה מרמז המספר טו"ב כנ"ל... (תבא טז)
...אמר אחר זה "אם יהיה נדחך בקצה השמים" וגו' אף שבפסוק הקודם אמר הלשון אשר הפיצך ה' אלקיך שמה, וכמו שאמרנו שאחר התשובה כבר אינם בכלל נדחים, מכל מקום אמר כן שיוכל להיות שיש עוד מי שהוא בכלל נדחים, שהם צריכים לשופר גדול, דכתיב "ביום ההוא יתקע בשופר גדול ובאו האובדים בארץ אשור והנדחים בארץ מצרים", האבודים היינו שנטמעו בין האומות ואינם יודעים כלל שהם מזרע ישראל, והנדחים בארץ מצרים, שהם נדחים כל כך בתוך הקליפה כמו במצרים שהיו מוקפים שם כעובר בבטן אמו, והם צריכין שופר גדול שיעורר אותם גם כן, שכל מי שהוא רק מזרע ישראל לא ידח ממנו נדח... (נצבים יח)
החודש הזה - ...ובזה יצא לנו טעם נפלא על הא דקאמר הגמרא הזהרו במנהג אבותיכם גזירה דילמא אתי לקלקולא, דאם כן קשה גם בחוצה לארץ גם בארץ ישראל יהיה להם דין אחד... אבל מקובלים אנחנו מרבינו הגר"א דאם כי חז"ל פירשו טעמם בכל זאת עוד השאירו טמונים בסתר לבבם טעמים לאלפים גדולים ורמים... ככה אומר אשר לדברנו יש טעם נפלא, דלפי מה שכתב רמב"ם בפירוש המשניות בריש סנהדרין, דיהיה בית דין בארץ ישראל טרם ביאת משיח וקיבוץ גליות, וכן מפורש בירושלמי מעשר שני פרק כרם רבעי, זאת אומרת שבנין בית המקדש יהיה קודם מלכות בית דוד, אם כן אם יהיה בית דין בארץ ישראל יהיו מוכרחים לקדש על פי הראיה, ואם לא תתראה הלבנה ביום שלשים אף על פי שעל פי חשבון יהיה ראוי לקבע בו, בכל זאת יהיה מעובר, ואז צריכים לעשות בגולה שני ימים, ולכן גזרו גם עכשיו... (שמות יב ב)
והנה יש שתי אופני גאולות, האחת בעתה, שזה אם לא זכו, ואז יתקיים ואת רוח הטומאה אעביר וכו' וגר זאב עם כבש ולא ישמע עוד שוד ושבר וכו' ולא יהיה נרצח בשוגג גם כן, והאחת דאחישנה, והיא כאשר יזכו ויהיה דור שכולו זכאי, ואז יהיה עולם כמנהגו נוהג, ואין בין וכו' אלא שעבוד מלכיות בלבד, לכן אמר פה "ואם ירחיב ה' את גבולך, כי תשמר לעשות את כל המצוה", זהו האופן דאחישנה, אז ויספת לך עוד שלש ערים על השלש האלה. (דברים יט ט)
ושב - ...או יאמר כי ישראל אשר המה בשבי שמשתוקקים אל ארץ ישראל ורוצים לברוח מחוצה לארץ כמבור השבי המה ישיב מקודם, "ורחמך ושב וקבצך מכל העמים" וגו' המה הישראלים אשר מצאו קורת רוח בארץ נכריה, בטול מהם התשוקה לארץ הצבי, גם הם יקבצם השם וישיבם אחרי זה. (שם ל ג)
כענין הזה אמרתי על מה דמצינו בגמרא (סנהדרין צ"ז) אין בן דוד בא עד שיתייאשו מן הגאולה, שנאמר "ואפס עצור ועזוב", כביכול אין סומך ועוזר לישראל... ולכאורה אין הדבר מובן, א', שמביא דאין משיח אלא כשיתיאשו ממנו, מהא דתניא דג' דברים באים בהיסח הדעת משיח, מציאה ועקרב... ולמה אמרו שצריכים להתייאש ולהביא את עצמו לידי היסח הדעת?
ב', איך אפשר לומר שעלינו להתיאש מן הגאולה, הרי נצטוינו לחכות על הגאולה "ואם יתמהמה חכה לו" (חבקוק ב'), ואחת מן השאלות ליום הדין "צפית לישועה", ובכל תפלה ערב ובקר וצהרים ובברכת המזון תקנו לנו חז"ל להזכיר בנין ירושלים ומלכות בית דוד, ובזכות זה מבקשים אנו שיגאלנו..
והנה המאמר אין בן דוד בא עד שיתיאשו מן הגאולה היה אפשר לפרש דהיינו שחז"ל ראו ברוח קדשם ולמדוהו מן הכתוב כי בזמן הגאולה ימצאו בני ישראל במצב רע כזה שיתיאשו מן הגאולה, וכדמצינו מימרות אחרות כעין זה, "אין בן דוד בא עד שתכלה פרוטה מן הכיס", אבל מכל מקום לא מצאנו שאחד שיש לו ממון שנאמר לו השלך כספך לים כדי לקרב בזה את הגאולה... וכן היה אפשר לפרש גם זה, שאחד מסימני דעקבתא דמשיחא הוא גם כן שיתיאשו מן הגאולה ובשאר פורעניות של עקבתא דמשיחא. אבל הא דמביא הגמרא מר' זירא כי הוה משכח לרבנן דמעסקי בה בקש מינייהו לא תרחקוהו, הרי משמע שצריכים להשתדל להתיאש מן הגאולה ולהביא את עצמנו לידי היסח הדעת, וזה לא יתכן, כי הלא אחד מהיסודות העקרים באמונתנו היא לחכות על ביאת הגואל.
והנה המאמר מתבאר בדרך אחרת, כבר בארנו את מאמר חז"ל על הכתוב "בעתה אחישנה", זכו אחישנה לא זכו בעתה, דאין זה כמו שמפרשים העולם, שאם לא יזכו בני ישראל להקדים את הגאולה תבא הגאולה במשפט לעת קץ בכל אופן, כי אזי שאינה תלויה הגאולה במצב העולם, הדבר אינו כן, שבאמת אין הגאולה באה רק לפי התנאים ובאופנים שנועדו לזה, וכמו שמצינו בתורה ומפורש בדברי הנביאים הקדושים שצפו ברוח קדשם איזה ענינים מוכרחים להיות קודם ביאת המשיח, וכי הגאולה תבא רק לפי משפט הבורא ב"ה וכשהעולם יהיה מוכשר ומסוגל לקראת הגאולה... אלא שהבורא ב"ה הכין וסידר מתחילה עניני הבריאה באופן כזה, שעד עת קץ יהיה הכרח שיבא העולם לידי ההכנה הראויה ויזכה לגאולה...
וגם זה עלינו לדעת, כי אי אפשר לאדם להגיע עד סוף חשבון זה לדעת מתי ואיך תבא הגאולה, כי תכלית ענין הגאולה וביאת המשיח תלוי במחשבתו של הקב"ה שקדמה לבריאה, ולכן אי אפשר לבני אדם לדעת האמצעים איך לקרב ולהביא את הגאולה. ובזה טעו הרבה בזמנים שונים שחפשו עצות להביא את הגאולה בכל דור לפי מה שהוא, אם בדורות הקודמים על ידי סגולות רוחניות, על ידי שמות הקדושים וכדומה, אם בדורות האחרונים על ידי סבות טבעיות, וכל זה לא הצליח, ואי אפשר שתצליח כי הגאולה אי אפשר להביא על ידי תחבולות בני אדם, ואי אפשר לדעת אותן, נעלה ונעלם הוא ענין הגאולה, ולכן תבא בהיסח הדעת, כי לא ידעו בני אדם אל נכון איזה מצב הוא הראוי לגאולה, וזהו מה דאמרינן "עד שיתיאשו מן הגאולה", היינו עד שיתיאשו מלהביא את הגאולה על ידי אמצעים ותחבולות, כשם שאי אפשר למצא מציאה על ידי עצות ותחבולות. ואם יאבה אדם להשתדל ולחפש אחרי מציאה עלול שעל ידי חפושו יתרחק מן המציאה שהיתה אמנם קרובה ומונחת לפניו, כי יחפש במקום שאינה, כמו כן אם נשתדל ונחפש אחרי אמצעים להביא את הגאולה הנה האמצעים לא יועילו ועוד עלול שנתרחק מן הגאולה... וכמו שראינו כבר פעמים הרבה, שעל ידי זה שחפצו בדרכים שונים להביא את הגאולה נתרחקו מדרך האמת והאמונה הנכונה, וכמו שאנו רואים גם בדורנו שעל ידי זה שחפצו להביא את הגאולה בכח עצמי נתרחקו בני דורנו מדרך התורה והאמונה וגרמו לכמה פורעניות ולשפלות הדור ועל ידי זה נתרחקו מן הגאולה, ה' ירחם...
אמנם זה ודאי כי דרוש לאחוז באמצעים הכללים להחזיק בתורת ה' ולהתחזק באמונתו לחכות לגאולה ולצפות לישועת ה' לדעת ולהאמין כי רק בה' מבטחנו לו ניחל ואליו תקותנו, וזה ה' שקוינו לו נגילה ונשמחה בישועתו. (חלק ג עמוד סג)
מתניכם חגורים - וברש"י מזומנים לדרך. בחפזון - לשון בהלה ומהירות. כבר דיברנו פעם על ענין המובא במדרש ויחי (בר"ר ק' ג'), ר' ירמיה הוה מפקד ואמר אלבשוני מאנין חיורין חפיתין, ואלבשוני דרדסאי והבון חטרי בידי וסנדלי ברגלי והבו יתי על אורחא דאם אתבעית אנא קאים אטמיס וכו'. וביארו המפרשים שהכל היה זה מטעם הכנה, שיהיה מוכן לעת בא הגואל צדק. מסופר גם על אחד מהראשונים שכאשר היה שומע איזו המולה באה מאחורי כותלי ביתו, היה כרגע רץ מהר לראות אם בא המשיח. ומהו כל ענין הזה?
הנה כי זהו אמנם מעיקר סוד הגאולה כי אין המשך בה, בבוא עתה אחישנה, בסודה אין כל עיכובים... הנה הן הן ההקדמה להגאולה הוא סוד ההכנה והזוכים בה, כפי מדת ההכנה כן מדת הזכיה, כשאדם מזמין עגלה לנסוע לדרכו, אם כי ודאי מקדים הוא להכין עצמו עם כל הנצרך לדרכו זו, כי פן ואולי לא תמתין עליו העגלה כל כך זמן. אכן ההכנות הקלות, כמו ללבוש המעיל העליון והערדלים והמקל שלו אותן יניח עד רגע האחרון לעת שכבר תבא העגלה ליד ביתו, כי בטוח הוא שהעגלון יחכה עליו איזה זמן. אולם לא כן הוא אם נסיעת דרכו תהא במסילת הברזל, כי אז כבר לא יניח אף דבר קל מההכנה, אז עוד בעוד מועד גם יאכל וישתה וילביש עצמו מוכן בכל המלבושים, גם במקלו בידו ואף יעמוד מוכן בחצר מסילת הברזל, ועוד יותר כי גם יתקרב עצמו ליד המסילה למען לא יאחר להכנס בה תיכף עם בואה, כי יודע הוא היטב כי אם לא יהיה מוכן ממש בכל מכל כי אז יאבד הכל, כי לא ימתינו עליו אף רגע אחת.
ר' ירמיה ציוה לקברו במקלו ותרמילו בידו, וסמוך ממש ליד המסילה, מזומן לדרך, מוכן כרגע, לרגע פתאום יבא האדון ה' צב-אות. נורא מאד הדבר עד היכן היו עומדים מוכנים לגאולה, יראו לנפשם מאד פן תתקיים הגאולה והם לא יהיו מוכנים תיכף ומיד, וחס ושלום ישארו במקומם ולא יהיה להם חלק בגאולה, הוא סוד הגאולה והזוכים לה, דוקא בהכנה הכי מפורטת בעמידה ערה ומזורזת לקראת האדון ברוך הוא... (דעת תורה שמות עמוד קג)
אמרו חז"ל (סנהדרין צ"ח) אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב. באור הדברים... דור שכולו חייב אין עוד תקוה שיוכל לעלות, ולכן אין עוד תועלת להמשיך בגלות, אז "הקב"ה מעמיד להם מלך שגזירותיו קשין כהמן, וישראל עושין תשובה ומחזירן למוטב". (שם צ"ז). כאשר עומד עליהם המלך הקשה לבם נשבר ומתפללים והקב"ה רואה שמבקשים לעשות תשובה, אבל תש כוחם לעלות, ואז הוא מעלה אותם בעצמו ומביא להם משיח צדקנו בגילויים גדולים. לכן אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי, ובעצמו זוכה לגילוי משיח, או שכולו חייב וכנ"ל. (חלק א עמוד כח)
...יכול לעתיד לבא יהיה חפזון, תלמוד לומר "כי לא בחפזון תצאו" וגו'. ענין "מדלג על ההרים" פירושו אתערותא דלעילא, וזהו גדר חפזון שכינה, שמיהר הקב"ה לגאול את ישראל קודם שהגיעו לדרגה זו בעבודתם העצמית, אבל הילקוט מלמד לנו שלעתיד לבא לא שייך גדר כזה, כי כבר נתנה התורה, והעיקר מעתה עבודתנו העצמית, שנזכה לגאולה בזכות בחירתנו. (חלק ב עמוד כ)
...לשער נ' לא נפלו משום הבטחתו לאברהם אבינו שלא תנתן הרשות לסטרא אחרא להורידם אל מדרגת הכליון חס ושלום, וכמו שכתוב "לא מאסתים וגו' לכלותם", אבל לשער מ"ט הרי נפלו... וכן לעתיד לבא אם חס ושלום תתאחר תשובתנו ונצטרך לחכות לבחינת "בעתה" - דור שכולו חייב, גם אז הנפילה לשער נ' דטומאה תתעכב באתערותא דלעילא על ידי הגאולה עצמה, גאולה בבחינה זו היא מהפכה מן הקצה אל הקצה, ומתפתחת במהירות שלמעלה מדרך הטבע, כמו שהיתה בגאולת מצרים, ממ"ט שערי טומאה עד מ"ט שערי בינה וקבלת התורה פנים בפנים... (שם עמוד לב)
לדברי מהר"ל שיום הכפורים וגאולה גדרם אחד מסתבר שמחלוקת רבי וחכמים (אם יום הכפורים מכפר בלי תשובה) כעין מחלוקת ר' יהושע ור' אליעזר (סנהדרין צ"ז) אם אין ישראל נגאלים אלא בתשובה. יש לומר שחכמים המחמירים ביום הכפורים מודים לר' יהושע בענין הגאולה, כי כשאין עוד תיקון החסד מתרבה. ומהר"ל ביאר המחלוקת שלר' אליעזר הגאולה צריכה תשובה הבאה מצד האדם עצמו, ולר' יהושע די בתשובה מוכרחת בביטול היצר הרע על ידי היסורין... (חלק ב עמוד קב)
והנה תוכן ותכלית העונשים הוא שילמד האדם מהם וישוב בתשובה גמורה ויטיב את דרכיו באמת, משום זה ישנו חשש שבבוא היסורין על האדם יכנע מפניהם לא מצד התשובה אלא מצד שלא יכול לסבול את רוב התלאות, ולפי זה בטל עיקר הטעם שבעבורם באו היסורין, לפיכך פועל השי"ת ברוב חסדיו לחזק את לב הרשע שלא יכנע מפני היסורין, אלא אם כן יגיע למדרגה שילמד מהם לשוב באמת. אך לענין הגאולה, בהגיע זמן של "בעתה", ודור שכולו חייב, פירוש, שאין עוד מוצא ותקוה לתשובה גמורה, אז יגאל השי"ת את עמו אפילו באופן כזה, היינו שיבטל את היצר הרע על ידי יסורין, וממילא יפסיקו מלחטוא, ואחר כך יגלה להם את כבודו על ידי משיח צדקו שילמדם את דרכי החיים והאמת... (שם עמוד רלז)
העומדים בתקיפות ובגבורה נפשית בנסיון הקשה הזה, של הדעות הכוזבות של "כחי ועוצם ידי", ואינם מתפעלים ומושפעים בחוצפת הכפירה, ולא מתבטלים כלפיה כלל, אלא אדרבא מתחזקים באמונתם ואינם זזים מהשקפת התורה וחז"ל כמלא נימה, ומתמסרים לגמרי לעבודה פנימית בתורה ובתפלה ויראת שמים, הם אשר יזכו לגאולה השלמה על ידי משיח צדקנו במהרה בימינו, להם יתגלה שוב האור העליון של ההכרות הבהירות, ידיעת האמת לאמיתה, אורו של גן עדן, ויתוקן כל החושך וההסתר שהיה מתעבה והולך מאז חטא אדם הראשון, ויזכו לסוף התיקון דלתתא שבעולם הזה, ולגילוי כבוד הדר מלכות ה' בשלמות בעולם הבא - מלכות דסלקא לעילא. (חלק ג עמוד ריח)
בילקוט ישעיה (תמ"ג)... אמר להם הקב"ה אני ואתם נלך וננחמנה... מיד ילך הקב"ה אצלה ויאמר בתי כל כעס זה למה, אומרת לפניו רבונו של עולם, ולא בדין אכעס שהגליתני בין האומות וקללתני קללות רעות... ובכל זאת קדשתי את שמך הגדול... כיון שהגלתני בין האומות בדין הוא לא אשמור שבת ואקיים המצות שלך. אמר לה בתי, הגיע זמנך להגאל. מיד אומרת לפניו איני מתנחמת עד שתראני באותם רשעים שציערוני וחירפו את שמך. מיד אמר לה בתי, חייך אני מביא אותם ונפרע מהם בפניך... מיד אומרת מי יתנך כאח לי... כל אלה מבטים של רחמים הם גדולים ועומדים, ובסוף באה הגאולה דרך גילוי אהבה יתרה, כי גילוי האהבה העליונה עושה את הרושם הדרוש המהפך את הלב, אך כל זה שייך רק אחרי מירוק היסורים על ידי שהעמיד להם מלך קשה כהמן. מכאן למדנו שבדור שכולו חייב החזרה למוטב אינה על ידי היסורים בלבד, היסורים הם לבטל את תוקף הרצון לרע, ולהביא את האדם ליאוש מהעולם הזה, רק אחר כך הרחמים הגדולים כנ"ל, שבאים חינם, מתנת חן בלבד באתערותא דלעילא והם שיפעלו על לבם של ישראל להחזירם בתשובה, כפי שהיה במצרים על ידי "ופסחתי עליכם", שהשריש בלב ישראל את החשק וההכנה לגאולה.
אמרו חז"ל בסנהדרין צ"ח זכו - עם ענני שמיא, לא זכו - עני ורוכב על החמור. המהר"ל ז"ל פירש (נצח ישראל פרק מ') שגדר החמור פשיטות, והוא היפך הנחש שיש בו ערמומיות, לא זכו הוא בדור שכולו חייב, ביארו לנו חז"ל בזה את הכח שבדור שכולו חייב. שכל זמן שיש תערובת טוב ורע, משתמש האדם בטוב שבו כדי לכסות על הרע, ומשלה את עצמו שהוא צדיק, וזה שמכנה מהר"ל ב"ערמומיות של נחש", במצב כזה האדם רחוק מתשובה, רק בדור שכולו חייב, שהאדם חמרי ומגושם ואין בו נדנוד קל של רוחניות, במצב זה מעלה אחת בו - פשיטות, שכבר אי אפשר לו לכסות על הרע שבו בערמומיות ואשליות, כי אין בו זכות שיוכל לרמות את עצמו שהוא צדיק, דוקא אז הוא קרוב לתשובה, כי מרגיש שאם לא יגאל על ידי ה' הוא אבוד לגמרי, והכרה זו היא ההכנה לביאת המשיח. (חלק ג עמוד רכא)
הגרש"ז ביאר סדר הגאולה, הגאולה אינה אלא תולדות האמונה. מפורש בפסוק (שמות ד') "וילך משה ואהרן וגו' ויאמן העם וגו', ואחר באו משה ואהרן" וגו'. בואם למלך האדיר שלא ברשות היתה מרידה גדולה, ומשה בעצמו היה חייב מיתה כיון שהרג את המצרי, וכל הבקשה היתה מרידה במלך, הרי אין נס גדול מזה. ודבר זה עצמו היה חיזוק אמונה לישראל, וראו ראשית סימני הגאולה, אבל מבאר הגרש"ז שלא הקדים שליחת משה לבשורת הגאולה, כדי שיקבלוה בלב שלם, מכאן מוכח שלא היו ראוים להגאל בלי זכות האמונה, ובלעדה לא היו משה ואהרן יכולים לבא לעמוד לפני פרעה, לפי מה שהקדמנו תוכן הגאולה הוא היציאה מרשות פרעה אל רשות השי"ת, ומכיון שהתדבקו בה' באמונתם, במבט הרוחני כבר נשלמה הגאולה, אלא שבעולם הזה צריכים הדברים להיראות בתהליך של סבה ומסובב. (שם עמוד רפד)
ועיין בילקוט שמעוני סוף מלאכי, אם ישראל עושים תשובה נגאלים ואם לאו אין נגאלים וכו'... ותמוה, איך יבא אליהו קודם התשובה אם לא הועילו היסורין. ובגמרא סנהדרין צ"ז לר' יהושע אפילו אין עושין תשובה נגאלין, אלא הקב"ה מעמיד מלך קשה כהמן עד שיעשו תשובה וכו', והקשה מהר"ל אם כן הרי יעשו תשובה? אלא דחסדים גדולים אולי ואתחלתא דגאולה תהיה קודם התשובה, ובזה ישמעו לקול אליהו ז"ל וחוזרין בתשובה.
מה שאנו בו עכשיו בארץ הקדושה קשה להגדירו כעת כאתחלתא דגאולה, אבל על כל פנים חסדים גדולים מן הקצה אל הקצה הם, וקצה היסורין של חורבן ששת אלפי אלפים מאחינו (יגדור ה' את הפרצה) אל קצה השני, התישבות עמו במדינת בארץ הקדושה, מזה צריך ללמוד ולקבוע אמונה בלב, אוי למי שיבא ליום הדין ועדיין סומא הוא מלראות דבר מוחשי כזה... (שם עמוד שנב)
הא למדת שכל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם, שנאמר ותאמר אסתר למלך בשם מרדכי (אבות ו' ו'). גאולה פירושה גילוי האמת, כמו שנאמר בהגדה "על גאולתנו ועל פדות נפשנו". ובגאולה העתידה נאמר "ומלאה הארץ דעה את ה'" וגו', זאת אומרת שעיקר הגאולה הוא גאולת הנפש מן הטומאה המקיפה אותה...
והנה לגאולה שהיא גילוי האמת צריך להקדים את האמת הגמורה בכל דקותה, והיינו שהשי"ת מסבב את הסיבות להביא את הגאולה, ולא ישתמש לצורך הגאולה בשום סיבה אלא אם כן בנויה כולה על דרך האמת הגמורה, כי אפילו הדק שבשקר לא יהיה לו שום חלק בשרשרת הסיבות המובילות אל הגאולה. וכן כתב מהר"ל (דרך חיים שם), שגאולה היא השבת כל העולם אל מקורו האמיתי, ועל כן זה שמדקדק לומר דבר בשם אומרו, היינו להשיב הדברים אל מקורם, יש לו חלק בגאולה.
וכן כל אדם לשיזכה לגאולת נפשו הפרטית צריך להרבה מאד סייעתא דשמיא, ולמדנו מכאן עצה טובה, שכדי לזכות לה, עליו לדקדק מאד במדת האמת, ובפרט באמירת דברים בשם אומרם, כי בזה יביא גאולה לעולמו הפרטי גם לעולם בכלל. (חלק ד עמוד רלט)
בניסן נגאלו אבותינו ממצרים ובניסן עתידין להגאל (ר"ה י"א). ובזהר (בא מ"א) הוסיף שהגאולה תהיה בי"ד בניסן, וכשישראל ישחטו את הפסח הקב"ה ישחוט את השטן, שרו של עשו. והענין הוא כמשאז"ל בגאולת מצרים (שמו"ר ט"ז ג') א"ל הקב"ה חייך אין ישראל יוצאין מכאן עד שישחטו את אלהי מצרים לעיניהן, שאודיע להם שאין אלהיהם כלום. גם אנו לא ניגאל עד שנבטל בלבנו ובמעשינו ערכי מלכות השטן שמסביבנו, להודיע שאין "אלהיהם" כלום. וזהו "שחיטת הפסח" שלנו, ועל ידי הכנה זו נוכל לצפות לגאולה שלמה מלמעלה. (חלק ה עמוד תעג)